שרשור חדש
דילמה לא נעימהמאמא36
שהתחתנתי 2 אחיות שלי ארגנו לי מסיבת רווקות. עכשיו שהאחות הקטנה התחתנה אני ואחותי האמצעית לחצנו עליה על המסיבה והיא אמרה שיש לה תזה לעשות ואין לה זמן לדבר עם אף אחד. בסוף לקראת החתונה שלה היא התלוננה לאחותי השנייה למה לי עשו מסיבה ולה לא למרות שהזכרנו לה שהיא לא הייתה פנויה לזה. עכשיו האמצעית אמורה להינשא ואני בדילמה לגבי ארגון מסיבת רווקות. מצד אחד היא זו שהרימה לי את המסיבה שלי ומצד שני אני לא רוצה לפגוע באחות הקטנה. מה אתם אומרים לעשות או לא?
וואוו וואווו*אשתו של בעלי*
אם הייתי צריכה להתחשבן ככה עם האחיות שלי,הייתי משתגעת!!
מה שעושים לאחת חייבים לעשות לכולן?!
לאחת עושים כך
ולשניה אחרת...
אבל הפותחת לא שואלת עלייך אז לא ברור למה את עונה בביקורתבסדר גמור

מתוך מה שקורה או לא אצלך

 

כי לכל אחד הזכות פה לכתוב מה בא לו*אשתו של בעלי*
כמו לך...לא?
לכל אחד יש "זכות" לכתוב מה שהוא רוצה בצורה נעימה ומכבדתבסדר גמור

אני גם לא מושלם ב"ה ועושה טעויות, אבל לדעתי זה לא רלוונטי "מה אני" פה. 
אם הייתי חושב שהתגובה שלך פסולה, הייתי מוחק אותה. 
רציתי לשקף לך שהיא אולי עשויה להיות לא נעימה למי שפתחה, זה הכל. 

בנתיים רק אתה מתלונן פה...כמו שאתה שם לב*אשתו של בעלי*
אני לא הרגשתי ביקורתנשוי ושחוק
רק כתבה שאין מה להשוות ביניהן...
לא זה מה שאמרתימאמא36
לקטנה לא עשינו כי היא לא רצתה אחר כך היא התלוננה
לדעתי זה דווקא מעיד על קשר טוב בין האחיותדי שרוט

אולי אני טועה אבל ככל שהקשר יותר טוב בין האחים, כך גודל הפגיעה שהם חשים.

בסוף הפגיעה תעבור ויחזרו להיות בקשר טוב. ככה זה כשהקשר חזק.

לקטנה לא עשינו בכלל כי היא לא רצתהמאמא36
ורק יומיים לפני החתונה היא התלוננה
לדעתי לדבר ולדבר ולדברבסדר גמור

עם כול אחת מהן ועם שניהן יחד על הנושא, להציף אותו ולרצות להוסיף אור טוב ואהבה.
לאנשים חשוב בעיקר הרגשות שלהם. פני לרגשות שלהן, תני להן מקום ותראה שזה יסתדר בע"ה

 

תעשי לה...נשוי ושחוק
לא צריך להרוס גם לה בגלל שהאחות הקטנה מסתבכת עם עצמה. אולי היא רצתה שתקראו את המחשבות שלה וגם אם היא אמרה לא לארגן לה תארגנו ותלחצו... יש כאלה... אומרים (אומרות בדרך כלל...) משהו אחד ומצפות שיבינו הפוך. תארגני לאחותך ותדברו עם הקטנה בלי קשר... עד היום לא סגרתן את זה ביניכן?
לא אני האמת צריכה לדבר עם האמצעית על זה נראה לימאמא36
אולי היא תדבר איתהמאמא36
אני בעד לעשותחיים של
לעשות, ברורחולת שוקולד
תעשו לה.Lola_123
אם אחת לא רצתה השניה לא צריכה לסבול
לא עושים מסיבות בקורונה!!!וואוו
לא מדובר על עכשיומאמא36
שהקורונה תיגמר
בוודאי לעשות מסיבה-כל האחיות עושות בשמחה ובאהבה מסיבה לאחותor1900
מבין את החשש אבל....

זה לא הזמן להעלות את זה מהאוב
וזה לא יכול להיות שיקול
השיקול היחיד זה השמחה של האחות שמתחתנת
וכולן שמות את הרגשות בצד ומתאחדות סביב אהבת האחות ושימוח האחות

מזל טוב !
מחילה. קורונה, איך אפשר??אם ל2


מה זה משנהשומעים?
היא שאלה על עצם העניין
אתן אחיות- ת ד ב ר ו !שומעים?
את עם האמצעית
האמצעית עם השניה
השניה איתך
אולי פשוט שיחת ועידה?? זום? משהו..?
לא הבנתי מה הבעיה
העיקר לא לפגוע בקטנה, ועכשיו תתפייסי עם האמצעיתרויטל.

אם היא מתפייסתותסבירי לה למה את לא עושה אז ככה הכל יהיה בסדר,

המון המון מזל טוב..

אני לא רבתי עם האמצעיתמאמא36אחרונה
יש מקומות בעולם שזה 3 % ואף הרבה יותרשםכלשהו

המחקר לא משנה באופן מחקרי שום דבר מן הנתון המוכח הזה, אלו פשוט נתונים יבשים. או שאחוז התמותה בקרב מבוגרים הוא עצום (לפי המחקר) או שאם אתה צודק והוא פשוט נסמך על הטענה הלא מוכחת שאחוז הנדבקים הוא גבוה מאוד, אזי הוא לא באמת מחקר אלא תיאוריה שעדיין לא מבוססת על מידע קונקרטי. 

 

בשביל לבסס טענה כזו צריך לבצע בדיקות דם מסודרות לגילוי נוגדנים מכלל האוכלוסיה ולבצע ניתוח סטטיסטי ככל הנראה, לא נראה לי שזה מה שהמחקר הזה בא לטעון שנעשה..

 

 

אגב, התמותה הוא נתון חשוב מאוד אך נזקי הקורונה לא מסתכמים רק בזה. כאשר יש עודף של חולי קורונה שזקוקים לטיפול רפואי, בתי החולים ומערכת הבריאות בקריסה.

גם אם הנתון היבש באמת היה כפי שנטען (וזה לא כך, לא ברור לי כרגע מה המחקר בא לטעון) אזי זה עדיין לא משנה מן העובדה שהרבה חולי קורונה = לקריסת מערכת הבריאות וצורך מידי בסגר על מנת להוריד את העומס ממערכת אלמנטרית שמגיעה לסף הספיקה שלה. זה הקו האדום שהמדינה התחילה להתקרב אליו ככל הנראה לפני הסגר האחרון.

שברולט אורלנדוהמלצהלרכב
מומלץ? לא מומלץ? נשמח לשמוע מבעלי ניסיון או מי שמבין בנושא..
תודה!
היה לאבא שלי לתקופה מסוימתקופצת רגע
הוא מאוד אהב את חווית הנהיגה, מכונית חזקה, גבוהה ונוחה לנהג.
מבחינת היושבים מאחור, במושבים האמצעיים, קצת צפוף, אין הרבה מרווח לרגליים למרות שסביר,
במושבים שבשורה השלישית צפוף מאוד, מתאים בעיני רק לילדים, אולי למתבגרים קטנים, בוודאי שלא למבוגרים.
טוב זה בעיקר מטרת השימוש. לילדים מאחורה..המלצהלרכב
איך הבגאז' כשכל המושבים תפוסים? יש לך מושג?
תודה על התגובה המהירה..
נשמח לשמוע בעיקר על התפקוד של הרכב.
כאמור זה היה הרכב של אבא שליקופצת רגע
על דיזל, רוב הזמן הוא נהג בו לבד ונננה ממנו מאוד.
כשכל המושבים פתוחים הבגז' באמת קטן, היה לנו גם גגון אז היה אפשר להשתמש בו. מן הסתם של לא ממש נוח אז לא הייתי ממליצה אם למשל אתם נוסעים לעיתים קרובות לשבת וצריכים לקחת מלא ציוד ועגלות.
מצד שני גם לקפל את המושבים אם חלק מהם וזה נותן הרבה גמישות אם לא נוסעים כשכל האוטו מלא בנוסעים. בקיצור לאבא שלי היה אותו בשלב שונה בחיים, של ילדים גדולים ונכדים שהוא מדי פעם מקפיץ ורצה אופציה של עוד מושבים, לא בטוחה שהיה נוח להרבה נוסעים באופן קבוע.

מצב שני יש גם שיקול של תקציב, אני משווה לקיה קרניבל שהיה לו כבר לפני הרבה זמן, שהיא יותר גדולה ונוחה, רק שהבנתי שבשנים האחרונות היא גם מאוד יקרה.
אם זכור לי טוב אז בנזין לא ממליץ, עקב בעיות אמינותאריך וייס
דיזל, צריך לבדוק
מה הצרכים? מה התקציב? כמה נוסעים בשנה?אריך וייס
לא יודעת מה הקילומטרז'המלצהלרכב
תקציב עד 70000. אבל מעדיפים פחות כמובן.. נוסעים בתקופה שהיא לא קורנה הרבה כל המשפחה לשבתות לפעמים רחוק, או סתם יציאות. וחוץ מזה בשימוש יומיומי כשבן אדם אחד ברכב לנסיעות די קצרות. מחזיקים עוד רכב קטן חוץ מזה.
סיטרואן סי 4 משנתון מתקדם עדיף לדעתיאריך וייס
או דיזל או 165 כ"ס.

תודההמלצהלרכב
אכן חשבנו גם עליו. נבדוק. אם יש לך עוד רעיונות נשמח לשמוע
רנו גרנד סניק. אבל נראלי הסיטוראן עדיפהאריך וייס
כןהמלצהלרכב
לפחות מבחינת צפיפות. הסיטרואן יותר חביבה.. לגבי השאר אנחנו לא מבינים
לא 😰מופאסה
בתקציב הזה הייתי מחפש מיצובישי אאוטלנדר
שאם ישלך שני ילדים סומלים זה מצויןאריך וייס
כי זה מה שנכנס שם מאחורה
שברולט לא מומלץנשוי ושחוק
הסמל שלהם שתי וערב וזה אמריקאי אז...
זה אמריקאי?אריך וייס
לא ממש
מיוצר בסוף העולם כמו הכל בערך...נשוי ושחוק
אבל כן... אמריקאי. גדול, כבד, מסורבל, מגושם, שותה דלק בכמויות ומיותר. אני חושב שעדיף משהו אחר
לדעתי עדיף סיטרואן c4 או מאזדה 5 טיוטה וורסו וכו אם יש תקציבor1900אחרונה
חודש טוב שבוע טוב -הקלות בסגר ב"הor1900

שיחותאבישג123

שלום לכולם רציתי לשמוע את דעתכם /עצותיכם לגבי נושא מסויים...אני נשואה כבר לא מעט שנים עם כמה ילדים...בסך הכל הדברים הם בסדר. הבעיה שיש לי שאני מרגישה שכבר אין ביני לבין בעלי שיחות. אנחנו כן מדברים . כל הזמן. אבל אין שיחות. וזה חסר לי. לאו דווקא שיחות ממש עמוקות אבל שיחות מעבר לקניות/ילדים/בישולים והדברים או המטלות היומיומיות....כשאני מנסה לשוחח ומבקשת ממנו לשוחח על משהו הוא מתחמק..בדרך כלל הולך לישון..וזה לא מעייפות...כי הוא יכול להיות בפלאפון אחר כך או לעשות משהו אחר...לפי דעתי אני אישית כבר לא מעניינת אותו *ברמת השיחות*...הוא כן בעל טוב שעושה בשבילי ובשביל הילדים. אבל העניין בשיחות חסר לי. חשוב לציין עוד דבר. בכללי זה בעיה מסויימת שיש לי עם אנשים. יש לי קושי למצוא עניין בכל אדם ובלא מעט מפגשים חברתיים...אני לא ביישנית או חסרת ביטחון לדבר, ההפך אם הנושא מעניין אותי אני כל כולי שם בהתלהבות ומדברת הרבה ומביעה את דעתי ומתווכחת (לא רבה) אם אני רואה צורך... ( ואנשים צריכים לדעת דווקא כשאני בוויכוח עם בן אדם זה סימן חיובי !! זה אומר שהוא מעניין אותי  אני חושבת שזה נובע מזה שרוב השיחות נסובות סביב דברים שאותי לא מעניינים לדבר עליהם- מבצעים בשוק/מתכונים/טיטולים מסוג מסויים....(כמובן אין לי בעיה לדבר על זה רק שזה לא יהיה עיקר השיחה במשך שעה...) ומעניין אותי שיחות שצריך קצת להפעיל שכל...( ואני ממש לא חושבת שהשיחות שלי כאלו עמוקות שאנשים לא ישיגו את מה שאני אומרת...) זה מבאס אותי בעיקר בשבת נגיד שאין לי עניין לדבר כל כך עם השכנות שבדרך כלל השיחות איתן לא מרתקות....יכול להיות שאני נשמעת מתנשאת מההודעה הזאת ואני מאמינה שזה מה שאני משדרת לפעמים עם הנושא הזה....אבל זה ממש לא בא מהתנשאות זה בא משיעמום ובא לי עניין....מה דעתכם ?

אין פה התנשאותAlony
הגיוני לחלוטין שאפילו אם את מדברת עם כל האנשים בעולם תרצי לדבר גם עם בעלך .
משום מה לא כתבת אם כבר העלת את הנושא בפניו .
אני לא חושב שאת חלילה לא מעניינת אותו , פשוט גברים מטבעם לא אוהבים להיכנס לשיחות שהן לא ענייניות ונקודתיות ולכן אם תדברי איתו על זה ותסבירי לו עד כמה זה חשוב לך ואת זקוקה לזה בטוח שהוא יעשה השתדלות בעניין .
כתבת הוא בעל טוב שעושה בשבילי ובשביל הילדיםרויטל.אחרונה

זה העיקר, תביני לא כל אחד בנוי לשיחות ממש לא, יש כאלה בעלים כל

הזמן צריכים וקשה מאד לאישה, ויש כמובן הפוך, לכן תביני אותו הוא לא 

עושה דווקא,תמשכו לחיות טוב בשמחה באהבה בכנות,חבל שדבר כזה

יעיב על הזוגיות, בהצלחה רבה רבה לכם.

עולם כמנהגו נוהגמיסטר דום
שבת שלום
עולם ממש לא כמנהגו נוהגבסדר גמור


קורונה, סגר, כל הדברים האלה רקלתשוהנ


בעיני שבת זה הברכה והשגרהמיסטר דום
בתקופה הזו אז עולם כמנהגו נוהג שולחן שבת שירי שבת אוכל ובעזרת ה גם לשגרהההרגילה נחזור
אמן. יפה מאד !רקלתשוהנ
👍 כיף שחזרת, מהמםחולת שוקולד
איך שאני אוהבת לבן
מהמם חגיגי!binbin
עולם הפוך ראיתיפשוט אני..
שבת של שלום איש יקרor1900
מבחינה אבולוציונית, כל מי שהסתכל בתמונה צריך להוליד ילדיםדי שרוט

עם ראש נטוי ימינה

חגיגי ממש !אנונימי (2)
זה קטע.
אפילו שזה בכלל השולחן שלך.
זה עושה איזו נחמה שהנה יש משהו מסודר כבר לשבת 😅😅

זה מוזר 😅
השולחן של כולנו -הרגשת שייכות קבוצתית ..חחחor1900
וואי יפהנפש חיה.
אני חייב לשאולhartkebhdxcrd
איך בדיוק אתה מצליח לסדר שולחן לשבת ביום רביעי??
הכל נשאר מסודר?

ובאמת כיף לראות את זה כל שבוע🙂
כל הכבודלמה לא123
שולחן יפהפה
מה זהמשמעת עצמית
הכוסות המבריקות???
נא לשלוח אלי בדחיפות את שוטף הכלים שלך!
😎

מהמם!!
חחחח תודה מיסטר דום

והשוטף כלים זה אני ... הסוד הוא בייבוש לבד ואני שאני מרים כוסות מרים ממש מהקצה למטה ואם זה כוס עם ידית נוגעים רק בידית ככה אין סימני טביעות אצבע וכו'...

יפה מאודדד!!!!משמעת עצמית
מהמם שבת שלוםרויטל.אחרונה


ריבת תפוחים מושלמת!מיסטר דום

מה עושים עם זה?מופאסה
מורחים על לחם מלא וחמאה ומתענגיםמיואשת******
או מכינים בסבוסה!
אני מורח בריסקט על הלחםמופאסה
ישר מהמעשנת עם ריבת עגבניות...


זה נראה מתוק להחריד...
מתוק זה טעם החיים 😁מיואשת******
אבל גם חריף!
לכל זמן וריבה...
בא לי לנסותמופאסה
למרנד עם הריבה הזאת כנפיים
ריבת תפוחים, פלפל גס וצ'ילי חריף ומלח כמובן גם שומשום
נשמע לי קצת מוזר השילוב. כנפיים נועדו לדבשמיואשת******
עם הצילי וכל השאר כמובן
פעם הכנתי עוף עם ריבת תפוזיםמופאסה
יצא פיצוץ
אבל זה מאד שונה מריבת תפוחיםמיואשת******
תפוז באמת הולך טוב
אולי גם תפוח, אבל לי לא נשמע משהו
תבקש ממיסטר דום דוגמית ותודיע לנו איך יצא 😁
גם עמבהיהודה224
מה זהאורה שחורה
בסבוסה?

אפשר אולי למלא בזה סופגניה?
אני לא אוהבת ריבה ולא סופגניה,
אבל מנהג ישראל לדבות עם כאלה מר"ח חשון.
עוגת סולת עם ריבה. אחת השוות 😍מיואשת******
אף פעם לא הבנתי מה טעים בריבה!ה' אלוקינו
חשבתי שזה של מבוגרים....
יוווו, מלקקת ת'מסךחולת שוקולד
אלוף.. שלח מתכון בבקשהor1900
ישר כוח נראה מיוחדרויטל.אחרונה


הביקורת היא אבי אבות החוכמהאריך וייס
חבל מאוד שאי אפשר לנהל לבקר רבנים באמת, הלא גם הם בני אדם וגם הם בוודאי טועים. מה גם שהנושא הוא מדעי ולא הלכתי, אז שם בוודאי הביקורת עניינית ונכונה. הגנה על הרבנים בכל מחיר יגרום לדבר אחד פשוט: זילזול בהם. לא הבנה שהם חכמים, אלא חשיבה שהם יודעים רק תורה ורק שם מקומם.

חבל על סתימת פיות, זה רק מוביל להפך מחוכמה.


למה לשקר בשביל להוכיח את הטענה? נגמרו הטיעונים הטובים? - נשואים טריים
זאת היתה הודעת פרובוקציהמופאסה
אבל הוא יצא בסדר גמור.
בדיעבד, שוב הייתם בוחרים בבן/בת הזוג שלכם?עד שישקוט הים

עד כמה אתם בוחרים בבני הזוג שלכם כל יום מחדש או נמצאים איתם מתוך הכרח? אם למשל היה אפשר להחזיר את הגלגל לאחור או שכל כמה שנים היתה חובה להתחתן שוב, הייתם חוזרים על אותה הבחירה?

בטח קבלתי את הכי טוב בעולם.רויטל.


שאלה חשובה לבנותענבר 2
אם הייתן מתחתנות, ומיד בבוקר של אחרי החתונה הבחור אומר לך שהוא לוקח כדורים פסיכיאטריים ושיש לו ocd. מה היית עושה ? מה היית חושבת ומרגישה ? ואיך היית מתנהגת ?
מרשה לעצמי לענות למרות שאיני בת...פשוט אני..

סביר להניח שהייתי קם והולך.

 

לא יודע איך, לא יודע אם כבר באותו הרגע, אבל אני יודע שלא הייתי מסוגל להמשיך.

 

הכדורים וההפרעה לכשעצמם אינם הבעיה החמורה, אלא ההסתרה שלהם. הווידוי שמגיע רק לאחר החתונה, כשאני כבר "כבול", מעיד על כך שלא מדובר באדם ישר - אלא באדם שיעשה הכל בשביל להשיג את מטרותיו, לא משנה במי יפגע בדרך.

 

לא עם אדם כזה ארצה לחיות.

 

 

תודה על התשובה. למה כל כך קשה לי לעשות את הצעד הזהענבר 2
למה אני מרגישה שאני לא מסוגלת ?
אני חייב להגיד שהנטייה שלך לפתוח הרבה שרשורים זהים באותה דקהפשוט אני..

לא מוסיפה...

כי את מפחדת , וזה לגיטימיה' אלוקינו

כי להיחשב "גרושה" לצערי היום הרבה חושבים שזה סוג ב (וזה לא נכון !!)
כי את חושבת על זה שהיו אצלכם בחתונה ואיזה בושה זה להגיד שמתגרשים
כי זה מפחיד
ומלחיץ 
ולא נעים
כי את אוהבת אותו , או מאוהבת.
לדעתי- אם את מחליטה להתגרש ולא להשאר בקשר אז-  אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים. ממליצה לגשת לייעוץ בשבילך בלבד, שיעזרו לך ביחד עם המטפל להתגרש ויתנו לך כח לעשות את הצעד. 

בהצלחה !! וחיבוק  ענק !!

 

בול!Fff
תלוי מה טיב היחסים במהלך השנהLiaאחרונה

אם למרות הכל במשך השנה חייתם ביחד בסדר וטוב לכם, הייתי מחליקה..  אבל שמה לב לכל שינוי ולוקחת אותו דיי בעירבון מוגבל עד שיוכיח נאמנות ואמת מכאן והלאה. כמובן מונעת הריון עד שאהיה 100% בטוחה.

 

אם גם ככה היחסים על הפנים והוא כל הזמן בדיכאון וכד', הייתי חותכת ומהר ובא לציון גואל.

פרודה בעלי, מתלבטת אם להתגרש, עזרה בדחיפות!!ענבר 2

בס"ד

 

שלום וברכה לכולם,

אני שואלת כאן שאלה חשובה , בבקשה תעזרו לי..

עוד מעט אני בת 31, התחתנתי בשנה שעברה, אנחנו נשואים שנה, לפני כחודש חזרתי לבית של ההורים שלי ואנחנו גרים בנפרד, ובקושי בקשר. ואסביר לכם למה..אני מאוד מאוד אוהבת אותו, רק אלוקים כמה עד כמה , אפילו הוא לא יודע כמה אני אוהבת אותו, אני מרגישה שהוא כמעט כמו הבן שלי, אני ממש דואגת לו שעזבתי אותו וכואב לי על מה שעשיתי. אני מפחדת להתגרש כי אני ממש אוהבת אותו אבל הרגשתי שאני חייבת לעשות הפסקה עם הקשר, ולבדוק אם טוב שנישאר נשואים או לא.

בבוקר שלאחר החתונה, מיד, הוא סיפר לי שהוא לוקח כדורים פסיכיאטריים, 4 כדורים, שיש לו OCD. במשך הזמן הבנתי שיש לו מחשבות טורדניות, מחשבות אובדניות, מחשבות טורדניות גם שהוא מפחד שהוא יקח סכין ויחתוך אותי ולא יצליח להשתלט על זה, כל מיני מחשבות שהתחילו פשוט להפחיד אותי. היה הרבה פעמים עצבני והרגשתי פשוט שאני חיה בפחד! הוא לא רוצה להיות עצבני , הוא אמר שהוא לא שולט על זה. אני עדינה וממש מפחיד אותי העצבנות שלו, זה מלחיץ אותי ועושה לי ממש לחצים וחרדות...ככה שקרה, שהוא היה מתעצבן , אני הייתי בוכה, ואז הוא היה מרגיע. ככה כל כמה ימים..הוא לא רצה לפגוע בי, הוא אמר שהוא לא שולט על העצבנות. בנוסף לכך, לא הצלחנו בכלל לקיים יחסים ! האיבר שלו לא התקשה, ולי יש וגיניסמוס(חרדה מחדירה). התחלתי לטפל בזה רק אחרי כשנה(אחרי שרופאת נשים איבחנה אותי ואמרה לי שיש לי וגיניסמוס), האיבר שלו לא התקשה כתוצאה מחרדות שלו או מהכדורים הפסיכיאטריים. השאלה שלי היא כזו...אני מאוד אוהבת אותו...אבל כל כך מפחדת לחזור כי קשה לי איתו, קשה לי עם העצבנות והמחשבות הטורדניות שקשורות לאלימות ואובדנות..יש לו גם נטיה למצבי רוח קיצוניים שלא קשורים אליי..אלא לקשיים הנפשיים שלו. ברגע שהוא מרגיש טוב הוא יכול להיות מלאך, ברגע שהוא לא מרגיש טוב פתאום עצבני ואני ממש ממש מפחדת. וזה קורה כל כמה ימים. אני כבר בת 31 ורוצה להביא ילדים...אבל גם לא הצלחנו בכלל לקיים יחסים! במשך שנה ! אני עדיין בתולה. הוא בנאדם טוב ומדהים, נשמה טובה, אבל אני גם מרגישה שחייתי איתו בפחד. עכשיו שנפרדנו אני כבר לא חיה בפחד. אבל כל כך קשה לי, הלב שלי שבור. לא רוצה להתגרש, אני אוהבת אותו כל כך, אבל מפחדת מהעצבנות, והגעתי למצב שאני גם מפחדת שהוא באמת יקח סכין ויחתוך אותי ולא יצליח לשלוט בזה..יש לו גם מחשבות אובדניות שזה גם מפחיד אותי.. נמאס לי לחיות בפחד, אבל אני גם רוצה אהבה, ואני ממש ממש אוהבת אותו, והוא יודע לתת אהבה..אני צריכה עזרה בבקשה תעזרו לי..

סליחה לא התכוונתי לפסוק, אבל לבדוקאפוש
חרישבוריס
חושבים לעבור לחריש.
אסביר למה-
מחפשים מקום שהוא יחסית דתי, ושיש בו סוג של קהילתיות.
אבל עדיין שיהיו בו מקומות לצאת אליהם מבלי שנצתרך לצאת מהעיר/ישוב.
כמו גם שירותי רפואה סבירים ששוב פעם לא צריך לצאת מהמקום מגורים.
מקום שיש בסביבתו מקומות עבודה.

יש המלצות או דיסהמלצות
אחותי גרה שם והיא מבסוטהמאמא36
את יכולה לשאול אותה על מה שכתבתי לראות אם צדקנו בבחירה?בוריס
העיר הגדולה שלנו נתנאל וייס
אנחנו מטל מנשה.
חריש בתנופת פיתוח מטורפת ממש.
לא מכיר את חיי הקהילה שם אבל בשבילנו הקרבה מעולה ועושה לנו שירות מדהים
יווו טל מנשה יפה בטירוף...😍😍מופאסה
למה העדפתם את טל מנשה על חריש?בוריס
אחרי שגרנו בנחלים ובצפתנתנאל וייסאחרונה
התמכרנו לשקט ולסטייל של ישובים...
כל מה שכתבת יש בחרישאין לי הסבר
קהילות מדהימות ומשפחתיות, מקומות לצאת אליהם יש אמנם לא בשפע פסיכי, אבל בהחלט יש, שירותי רפואה יש אם אני זוכרת נכון של כללית, מכבי ולאומית, מקומות עבודה תלוי ממש במה אתם עוסקים...
תודהבוריס
ראיתי כמנ כתבות שאומרות שחריש בדרך לקריסה כלכליתבוריס
מה זה אומר?
וואלה אין לי מושג...אין לי הסבר
אבל בגלל שהמועצמה בחריש מקבלת את רוב התקציב שלה מהמדינה והמדינה בגירעון הגיוני שיש לזה השלכות...

באופן כללי יש בחריש יחסית הרבה משפחות רווחה...(אחוז ביחס לאוכלוסיה)

מקווה שאני לא מטעה.
אלו הדברים הידועים לי...
הבעיה שלה שאין לה מקורות הכנסה כדי שתוכל להתנהל עצמאיתhosh
מקורות ההכנסה העיקריים של עיר הם משטחי המסחר בה ומאזורי התעשיה/תעסוקה.
חריש זו עיר חדשה, ולכן תחום המסחר בה עדיין לא מפותח. כ"כ, עדיין לא נבנו בה שטחי תעסוקה, ולכן מקור הכנסה זה חסר לה..
המשמעות של זה לתושב שיהיו פחות פעילויות רווחה- כגון מופעי ענק, אירועי תרבות וכדו', ללא תמיכה משמעותית של המדינה.
חוץ מזה מדובר בעיר חדשה ויפה, כך שההשקעה הנדרשת בתחזוקת התשתיות קטנה יחסית לערים אחרות, ולכן מבחינה תשתית התושבים כנראה פחות יחוו את המצוקה.
מועצה לא באמת קורסת כלכלית. לא במבנה הקיים במדינהמיקי מאוס
ההכנסה של המועצה המקומית היא הרבה מאוד מדינתית ולא דווקא ארנונה.
כך שאין מה לחשוש שמשהו יתפרק או יקרוס. רב העיריות חיות בגירעון מתמיד, לפעמים גרעון ענק.

מה שכן יכול להיות השפעה על כמות ההטבות והשירותים שהיא נותנת. לא יודעת איך ומה זה ישפיע... ברור שאין הכוונה לפינוי זבל או בתי ספר יותר בכיוון של תרבות וכדו.
אני לא הייתי מסתכלת על זה כשיקול אבל לא מספיק התעניינתי בדברים כאלה
כמה מש' מאצלינו עברו לשם, בקטע דומה לשלכםהעני ממעש
הבנתי שיחסית זול שםאם ל2


קח בחשבון שבגלל שזו עיר חדשה אין שם מגוון גדול של רשתות מזוןהמטיילת בארץ
יש שם מעיין אלפיים
שופרסל בקניון ועוד כמה קטנים בעיר.
משלוחים מרמי לוי מסופר מחוץ לעיר
ועוד איזה סופרמרקט שלא זוכרת את שמו.
הרשתות הגדולות האחרות עוד לא פתחו.
יש לי אחות שגרה שםקראנץ שוקולד
אין שם כל כך לאן לצאת, אם רוצים מקומות בילוי וכדו זה רק בחדרה ובערים אחרות שנמצאות במרחק של 20-30 דקות ולמעלה מזה.
גם תחבורה ציבורית אין שם כ"כ וגם קליטה של אינטרנט.
מרגישה לבד מאז שהתחתנתיהודיה11234
התחתנתי לפני כמה חודשים ועזבתי את העיר שבה גרתי
היו לי קשרים עם כמה בנות שהן לא נשואות אבל מאז שהתחתנתי אני מרגישה ממש במקום אחר מהן ושהן פשוט לא מבינות אותי
אני מנסה לישמור על קשר עם חברות אבל באמת שמרגיש לי שאחת משתי הבנות שנישארתי איתן בקשר לא אכפת לה ממני בכלל נגיד היא סיננה אותי יומים ורק שאמרתי לה שאני רוצה לספר לה משהו בהודעה היא ישר רצה לענות לי...ועוד כמה דוגמאות דומות..
לגבי השנייה היא פשוט ילדותית ובעולם משלה בקושי מתקשרת בזמן האחרון ועונה על הודעות
אני רוצה לימצוא חברות איפה שאני גרה אבל בגלל הקורונה אין לי איך גם לפני זה לא כזה עבד לי מרגישה כמו חייזר
לאיודעת אם אני פשוט בן אדם לא חברותי וזהו
מרגישה על הפנים
תקופה על הפנים אין מה לעשות.. מה שכן אפשרyosefin

זה לברר בביהכנס על קהילה

קבוצת ווצאפ של הרחוב

אולי במקום העבודה

זה לא קל בהתחלה אבל צריך לעשות את הצעד הזה

את תמצאי את מי שנוח לך להיות איתה? איך תדעי? בקלות, פשוט תרגישי בנוח

עלול לקרות כשמתחתנים. כדברי יוספיןהעני ממעש
בעזרת השם זה יעבור והכל יהיה מאחורינורויטל.

ויהיו לך חברות טובות וצדיקות אסור להתייאש,

צריכים לקוות רק לטוב.

בדרך כלל, דומני שהתלונה היא מהכיוון ההפוך, רווקות שמתלוננותד.

על הנשואות שנטשו אותן...

הי נשמהאמא וגם
כמה חודשים זה לא מספיק זמן להתייאש... בטח בקורונה.
תנסי ליצור קשרים עם שכנות (ללוות או להלוות מוצרים... ואז להזמין לקפה או סעודה).
תנסי לברר איפה ואם יש מפגשים בין נשים...
הרבה םעמים זה בגינה עם ילדים, אבל לעיתים יש שיעורים או איזה חוג נחמד שאפשר
גם בתחילת הנישואין למצוא בהם חברה
....הָיוֹ הָיָה

תראי, בעיקרון זה מוזר,

כמו שציין  @ד. - בד"כ זה הפוך, הרווקות מתלוננות. וככה זה בהגיון - הנשואה נעלמת מהן לבעלה,

אבל שהרווקות נעלמות מהנשואה?  לאן?

אני אישית, כרווק, יכול לספר שהאנשים שאני עונה להם הכי מהר - זה החברים הנשואים הטריים...

עד שמישהו מהם מתקשר... בכלל, זה פרגון בעיני, היות ובד"כ הנשואים נעלמים - זה שמישהו מתקשר אני רואה כפירגון.

אם ככה - מה יכול לגרום להן להעלם ממך? פתאום למחרת החתונה הן החליטו שהחברות שלכן לא מוצלחת?

 

אלא מה, יכולה להיות סיבה מסויימת, כדלהלן

לפני זמן מה נפתח בפורום השכן שרשור של בחורה רווקה, שמתלוננת שחברתה הטובה התחתנה, ואמנם - לא נעלמה כדרך הנשואות, אלא הפוך, כל היום חופרת על בעלה ועל החייםש להם וכו' וכו' וכו', ולרווקה אין כח בשביל כל זה.

אני לא יודע מה קורה אצלך, אבל כדאי שתשמי לב לנושא.

את מדברת איתן על אותם נושאים שדיברתם לפני החתונה? את מקשיבה לסיפורים שיש להן לספר לך או רק מספרת להן? את מדברת יותר מידי על בעלך? על החיים החדשים?

 

ואמנם, כמובן שאת גם צריכה למצוא חברות חדשות במקום החדש שלך, אבל אכן, זה בלתי אפשרי כ"כ במצב של עכשיו, צרת רבים, הרבה זוגות טריים נתקעו בדירה שלהם בלי שום יכולת להכיר את המקום שעברו עליו, קשה בהחלט, נקווה שיגמר מהר כבר...

 

 

זה לגבי ה"נורמליות".. לגבי מי שילדותית ושקועה בבועה של עצמה, זה כבר נושא אחר..

צודק בכמה דבריםהודיה11234
אני אישית שמדברת עם חברות אני מודה שאני מספרת להן על מה שעובר עליי כי באמת שלא קל לי בנישואים האלו...
יש חברות שמסוגלות להכיל את זה ויש שלא ועובדה שגם הבנות שואלות אותי אז אני עונה ואני מדברת איתן על נושאים אחרים.
כנראה לפוצץ להם את הבועה שנישואים זה לא תמיד "אושר ועושר עד עצם היום הזה"לא נעימה להן...
בכל מקרה תודה על על התשובה שלך ואני באמת אשים יותר לב לזה
...הָיוֹ הָיָה

כמה נקודות:

א. אם באמת לא קל לך, יכול להיות גם שאת מרירה ולא שמה לב?

ובכלל, כדאי לך לטובתך לסדר גם את העניין הזה, תתייעצי עם מישהו מוסמך, ולא עם החברות.

ב. גם כששואלות, זה אולי בשביל הנימוס, אולי כי הן כן רוצות לשמוע קצת, אבל לא יותר מידי שזה כבר מעיק

ג. ולא בהכרח שדווקא פיצוץ הבועה מציק להם, גם לשמוע כמה הכל טוב וכיף והאיי לא נחמד, יש להן עולם מעבר לכך, תשתדלי לעסוק בעיקר בו.

ד. ובכלל, לא התפקיד שלך לפוצץ להן את הבועה הזו, מוטב תניחי לנושא הזה איתן, ואני חושב שזה יוכל לשפר את העניין.

בהצלחה!

את לא עובדת בעיר שאליה עברת?היושים
בדרך כלל דרך העבודה מכירים חברות חדשות..
תכלס קשה לשמור מרחוק על קשר עם חברות אבל מילא לא להיפגש אבל גם בהודעות הן מסננות אותך?? לא מובן ולא כיף לשמוע..
בכל מקרה שיהיה בהצלחה אל תדאגי את עוד תגידי יום אחד מה אני צריכה כל כך הרבה חברות חח
לא הכל קשור אלייךמאמא36
את נשמעת מאוד חברותית וקורה שבמעגלי החיים אנחנו מחליפים חברות וחברים כי את בדרגה רוחנית ונפשית אחרת ולא בווייב משותף איתן. אז מה את עושה? מחפשת אנשים אחרים להתחבר איתם הם יבואו לבד במעגלי החיים בשיעורי תורה באוניברסיטה בעבודה אולי נשים של חברים של בעלך. עצה אלייך תזרמי אל תחפשי בכוח תרפי והם יבואו כי אם תשדרי נואשות ותאשימי את עצמך תקריני את זה וזה מה שירחיק
אין מה להתחברקול געגועים
תכף תקימו משפחה, יהיו ילדים. דרך הילדים תכירי חברות, אמהות של הילדים שלך. וזהו. זה מנהגו של עולם. תשקיעי במשפחה שלך, הורים, אחים, בעל וילדים.
כמה אימהות לדעתך יהיו לילדים שלה? 😂חולת שוקולד
חח התבלבלתי כמובןקול געגועיםאחרונה
התחברתי אלייךחנה רטנר

רק איני הבנתי.. מה כוונה שהחברה ילדותית ובעולם משלה? תני דוגמה, כלומר המצב השתנה מאז התחתנת או מאז ומתמיד הרגשתך איתה היה כזה?

יש פה אנשים שמארחים כשהם במינוס?הרקיע השביעי
היי אני רואה הרבה אנשים מארחים ומניחה שזה עולה כסף..
ואני רוצה מאוווד מאווד לארח..אמממה? אני במינוס ובאבטלה..
המצב אצלינו מאוד מצומצם
מצד שני אני אוהבת את השמחה בלב כאשר מארחים, זה עושה טוב
השאלה האם יש אנשים שמצליחים לארח למרות המינוס? מענין אותי בעיקר אנשים מחושבים ששמים לב להוצאות הכנסות..לא כאלה שמתעלמים מהעו"ש..
זה די מתסכל אותי כי ככל הנראה המצב הכלכלי לא נראה משתפר באופק
תודה רבה על כל תגובה
כמעט הכל אפשר להקפיאשומעים?
ואז יש מנות לשבת הבאה... כיף
תקראו לי רדוד. תקראו לי שיטחי. תראו לי שרוט עם קבלות. אבלדי שרוט

באמת שכשאני רואה אנשים מפורסמים שלא מתכחשים לתרבות שלהם אני מתרגש עד דמעות.

 

גל גדות: קמה בכל בוקר ומודה לאלוקים - חדשות בעולם

 

הם מוקפים בכל הסחת דעת שרק אפשר. הם מוקפים בהצלחה, בהנאות ותאוות, בכסף, באנשים שבטח מנסים "לפכח" אותם "עזבו אתכם מדברים פרימיטיביים כאלה", לכאורה אין להם שום סיבה להתחבר לשורשים ולזהות היהודית שלהם, אבל בסוף, הם אומרים סטופ, אנחנו *בוחרים* להאמין. אנחנו עוצרים אפילו אם זה לרגע אחד קטנטן בכל הקלחת שלהם ולהגיד "מודה אני" או "שמע ישראל" או "ברכות השחר" ולהכיל ולהפנים את זה שהם שייכים למשהו גדול ויפה, בעיני זה פשוט לא פחות ממדהים.

 

ראיתי את זה עליה, ראיתי את זה על עומרי כספי, ראיתי את זה על יובל דיין (כפרה עליה) שעל צעירים כאלה הכי קל להשפיע ועל עוד הרבה שלא הייתי מצפה מהם ליותר מידי בתחום הזה.

אתה יהודיבסדר גמור

ממש לא רדוד

לא יודעת, אותי זה לא מרגשחבובוש

יש לי הרבה דוגמאות של הרבה סלבים שכאילו עושים קידוש ה' ועושים דברים טמאים, כאילו גם אם גרמתם למישהו להתקרב במשהו אחרי שניה זה יורד, עיין ערך אייל גול, עומר אדם איתי לוי ועוד.

אפרופו, יובל דיין, אתה באמת מרגיש עליה את זה וזה משהו אחר, לדוגמא בצניעות שלה.

וגם שונאת את שהידברות לוקחת כל אחד שמדליק נרות חנוכה ועושה אותו בערך הרב הראשי.

 

אני חושב שההסתכלות היא קצת יותר עמוקה ופחות מחושבתדי שרוט

אייל גולן זו לא דוגמא. אפשר על כל דוגמא שלי להביא 10 שמתרחקים דווקא, פשוט זה לא האישיו.

אני מדבר על האלה שכן מתחברים.

 

הידברות לא עושים מהם רב ראשי. אני אפילו לא מבקר באתר שלהם לצורך העניין.

מה שמנסים אולי להראות במקרים כאלה זה את העומק ואת הדברים שהם כן עושים וקצת לרומם את זה.

לדעתי זה בא מתוך הסביבה האמריקאית בה היא חיה ועובדת שנים.קרן-הפוך
האמרקאים מאוד מחוברים להודות לבורא עולם (שלהם...).
מופיע על השטרות שלהם, in god we trust, בסרטים אמריקאים מרבים לראות שהמשפחה ממלמלת ברכה לפני תחילת הארוחה.


Grace (prayer) - Wikipedia

היא חיה ונושמת את התרבות האמריקאית.
בראיון לכלי תקשורת אמריקאי, היא מדבר ״אמריקאית״, וזה כולל שיתוף של הקוראים בחויות הרוחניות שלה.

היא יהודייה, אז מתחברת לשורשים היהודיים שלה ומשתמשת ב-״מודה אני״.

בראיון לכלי תקשורת ישראלי, קרוב לוודאי שהיא לא היתה מתגאה בזה....
חושבת? אי אפשר לדעת באמת אבל רוצה להאמין שהיא הייתה מתגאהדי שרוט

גם בתקשורת ישראלית. 

 

אצל עומרי כספי למשל זה אפילו יותר עמוק. זה גם עם תפילין ויש לו רב (חב"דניק אלא מה?). למה לו? למה שלא ימצא רוחניות חילונית או לא יהודית? יש דבר כזה. 

 

וגם מפורסמים מקומיים שלנו כמו יובל דיין(היא עוד גדלה בבית מסורתי) ואחרים כמו אסף אמדורסקי וכאלה.

 

 

 

איזה רדוד ושטחימופאסה
ומרגש 😍
רדוד , שיטחי , שרוט עם קבלותLola_123
דווקא לאנשים כמוה יש סיבה להתחבר לשורשיםחולת שוקולד
כמה אפשר לחיות ב"זוהר" חומרי? רוצים גם משהו לנשמה
עם השכר שלה באמת היאאבוד לבדי
ברכה כפולה - גם על שיעורי מס אמריקאים ולא ישראלים ....קרן-הפוך
לא חסר כאלה שמקבלים שכר כזה ולא מודים לאף אחדדי שרוט
גם יהודים עצמם.
לא רידדו אותך מספיקיהודה224אחרונה
בא אלי אני מרדד טוב בצק לאשתי
שאלה בנוגע לשכר על ימי בידודה' אלוקינו
אם אדם התחיל עבודה חדשה בספטמבר, והוא נכנס לבידוד.
אמרו לו שלא מגיע לו שכר על הימים האלו בגלל שהוא פחות מ3 חודשים בעבןדה ושכר שעתי ולא גלובלי.
הגיוני???? מה זה החוצפה הזו?
אתר כל זכות יכול לעזורבסדר גמור


הגיוניחיים של
כי מורידים את ימי הבידוד מימי המחלה.
הגיונינפשי תערוג
הוא עדיין לא צבר ימי מחלה
אכן, כפי שנרשם כאןהעני ממעש
אבל
לבדוק בבטל, אולי דרכם איכשהו משהו
חצי נכוןפשוט אני..אחרונה
א. צוברים ימי מחלה מהיום הראשון, ואין קשר לכך שזה עובד שעתי ולא גלובלי.

ב. מי שהתחיל לעבוד לפני חודש, שעתי או גלובלי, כנראה לא הספיק לצבור יותר מדי ימי מחלה. על היום הראשון ממילא לא משלמים, על היום השני משלמים חצי - וכאן בערך נגמרת הזכאות לימי מחלה עבור עובד חדש דנדש.
לא יהיו לי לעולם ילדיםעקרה לנצח
התחתנו לפני שנה וחצי
שנינו בני 20+.
מנסים כמעט מההתחלה להיכנס להריון ללא הצלחה
היום הגיעו התשובות

בעלי XXY. אין כלום.

אני רוצה להתאבל. לשבת שבעה. לקרוע. לזעוק.
נכון, אבל לא להתייחס לזה כאילו אין בעיהחולת שוקולד
רק תתפללו והכל יסתדר
ולא לתת תקווה איפה שהיא לא יכולה להתממש
זה נכון שהחג הזה (שמחתורה) מהצד הנשי נועד לבישולים?!??נפש חיה.
שהן תבשלנה והסעודות וכו...







איכ.
לא רק החג הזה. כל יום הוא כזהדי שרוט
טוב יעשו הנשים אם לא יאמצו זהויות מערביות בדמות של לצאת לעבוד והעצמה אישית.
לא העצמה אלא... איפה הקשר של האישה לתורה? איפה השמחה שלהנפש חיה.
בתורה
איפה האות שלה בתורה
אין לנשים צורך בתורה. המלמד ביתו תורה כאילו מלמדה טיפלותדי שרוט
וזהו, יותר לא אצחק על שוביניזם
מחפשת תשובות רציניותנפש חיה.
טוב, סליחה. נמתין לתשובות מחכימות.די שרוט
אני רק אוסיף ברצינות שכל אישה יכולה להחליט *מה שהיא רוצה*.
אם את רוצה תורה, תלמדי תורה, רוצה לשמוח בתורה? "להידבק בה'"? אות בסםר תורה? הכל נמצא אצלך בהישג יד. *את* מחליטה מה בשבילך ומה לא ואת לא צריכה גורמים חיצוניים שיגידו לך מה כן ומה לא.
את אחראית על התורה והשמחה שלה בעצמך.
או!! זו היתה תשובה רצינית.*אשתו של בעלי*
נראה לי...
בהחלט. באמת מאמין בזה.די שרוט
יש אותיות בכל מקום בתורהה-מיוחד

ולא תמיד במקומות "נחשבים"

אני גם לא חושב שהשמחה נמצאת רק בריקודים מסביב לספר תורה

אישה יכולה גם להיות עקרת הבית, תפקידה הוא לדאוגוואוו
למשפחתה, וגם לשמוע שיעורים מדי פעם, או מחוץ לבית או באינטרנט.. לא כזה מסובך בימינו.. השיעורים ממלאים ונותנים כח, אבל לא נהיה במקום גברים. כל אחד ומהותו ותפקידו ומה שה' רוצה ממנו.
זה היה גדול (: די שרוט אני123
שמחת תורה הוא חג כמו יתר החגים וכמו שבתות. מה מיוחד הפעם?קרן-הפוך
וברור שזו לא גזירה שהמטבח הוא רק לאישה!!
אם היא מרגישה כנראה יש אמת בהרגשתהנפשי תערוג
מכיר גם נשים ששמחות בשמחת התורה לא פחות מאשר גברים

כל אחת יכולה לבחור כיצד להרגיש
וזה לגמרי לגיטימי
את מתכוונת בעיקר לריקודים והקפות או יותר מזה?אנונימי 14
מבינה את ההרגשהצפורה
לפעמים זה באמת נראה ככה..
אבל נראה לי שכדאי לנסות לשנות גישה ולמצוא את המקום והחלק בתורה. ברמה האישית וברמה המשפחתית.
איך היית רוצה להיות שותפה? מה מונע ממך?
למה הבישולים והסעודות מתקשר לך למשהו קצת שלילי..?

בדכ הייתי בין הצופות, שמחה מהצד. אם התארגנו בנות הצטרפתי בעזרת נשים בשמחה.
כדי לא להתייבש הייתי אומרת את הנוסח המלא בהקפות, יש כל מיני יהי רצון לפי המידות שאהבתי לומר. אפשר לקחת ספר וללמוד תוך כדי.

השנה, קצת בזכות הקורונה עשינו מעין הקפות עם הבנות.. כמו בבית הכנסת (עם אנא ד', מפי אל.. וכו) רק בלי ספר תורה. הייתה אווירה כיפית ומרוממת. היה חשוב לנו שירגישו שהתורה מתוקה ומשמחת ושזה חג נפלא. קיבלו גם שקיות ממתקים (בלי מיליון סוכריות..)
נערך, ראיתי שהתכוונת מבחינה רוחניתחולת שוקולד
לא יודעת אם כן אבל אני ממשששש נהנית לבשלרות כ1
לבשל ולהכין מליון דברים
לכבוד שמחת תורהההה
ממש לוחשת לאוכל לכבוד שמחת תורה
ומתמלאת שמחה
אחר כך צופה בהקפות בימים כתיקונם
החג הזה עשינו הקפות סביב השולחן
עם תנך באמצע
היה מרגש
ממש לא!מופאסה
ואי זאת הרגשה נוראית!

אצלנו אני מבשל לשבת, חגים מבשלים ביחד.
אם אשתי מחליטה ללכת לביה''כ אז אני קם למניין המוקדם והיא הולכת למניין הרגיל.
עם קצת מחשבה אפשר לסדר את זה שגם את תרגישי את החג.
את מרגישה ככה כל השנה או רק בחג הזה? מה בעלך חושב על זה?or1900
רק בחגים השנה.נפש חיה.
באופן כללי עד החתונה הרגשתי טוב עם החגים שבתות וכו
אחרי החתונה משהו השתנה
ולא ממש לטובה.
סתם בלגן שאני מנסה לדעת אם הוא חיובי או לא.
עניין זוגי שדורש חשיבה משותפת -אם לא טוב לך דברי איתוor1900
שתהיו שמחים יחד אמן עד 120
ושכל אחד יימצא את מקומו ואושרו.
יש נשים שחיות ככה שנים ומרגישות גיבורות .
ולא רק בחגים כל השנה -מאפשרות לבעל להתפנות לפעילות רוחנית -ופיתוח קריירה כמובן.

ויש כאלה שנחמץ להן הלב ועצובות בבית.

בכל אופן תמצאו את דרך המלך הזוגית שלכם
שלא תרגישי ככה ותמצאי גם את המקום שלך כל השנה.
לתחביבים -חברות-משפחה -שיעורים ותפילות.

קודם כל דברי איתו וגם תמצאו קהילות המשלבות פעילויות גם לנשים.


והאמת והשלום אהבו
לפני החתונה היו לי מחשבות לגבי התפתחות רוחנית לנשיםנפש חיה.
אחרי החתונה לא השתנה הרבה
ואני מאמינה שאפשר בהחלט ביתר שאת
לשוב ולהתפתח כך שהזוגיות רק תרוויח מזה
כי אם לאישה טוב אז כל הבית מרוויח.


דיברנו על זה ממש טרי

שבוע חדש
אחרי החגים חדש
תקופה חדשה שהלוואי שתביא רק ברכה.

וכנראה הרגשתי ככה
בגלל המקום החדש שעברנו ועדיין לא מוצאת את עצמי פה...
אז למה עברתם לשם?? איפה שהייתם היה לך טוב?ה' אלוקינו
היה לי טוב אבל החלטנו ביחד לעבור למקום אחרנפש חיה.
אני קצת פחות רגילה לעיר ולאופי שלה..
אז ייקח לי זצן , ההסתגלות ההתחלה הייתה טובה ברוך ה'
פשוט שלא רע לי או משו כזה, חס ושלום.
ואנחנו מדברים ומשתפים וטוב לנו ברוך ה'.

זה רק ההתחלה .
מאוד מקווה שההתחלה הזאת תביא ברכה.
אולי ההתפתחות רוחניתמופאסה
בתור נשואה ואמא, כמו שבחורה רווקה חושבת עליו, היא דבר אוטופית, בלתי ישים ובהמשך מתסכלת.

ההבדל בין הגבר לאישה הוא ממש גדול בכל החוויה של המציאות. צריך ללמוד איך לחוות את הקרבה לה' בתור אשה.
נכון .נפש חיה.
אני לא מחפשת משהו אוטופי
וגם לא רוצה תיסכול
גם אצלי זה ככהה-מיוחד

לפני החתונה בחגים,חול המועד,יום העצמאות הייתי הולך בלי סוף לשעורי תורה וממש הייתי מרגיש גן עדן.

עכשיו בלי הקורונה אם זה יום טוב או שבת צריך להיות בבית עם הילדים ואם אני רוצה ללכת אז לאישתי אין כוח להיות הרבה עם הילדים ובימי חול המועד\עצמאות זה בוא נלך לשם, בוא נלך להוא ובוא נלך לקניות. השנה בזכות הקורונה ניצלתי מהדברים האלו.

ואחרי כל זה אני מבין שכעת תפקידי הוא לא להיות כל היום בשעורי תורה אלא גם לעשות דברים מעצבנים. באוכל אני שר שירי שבת, לומד בבית וכו'

איך חיים ככה בלי להרגיש פיספוס?נפש חיה.
ואם אפשר בלי התירוץ "זה מה שהשם רוצה ממני כרגע"
אני לא מרגיש פספוסה-מיוחד

כן, יש קצת (או אפילו הרבה) כאב כשאני נזכר בתקופה הזאת. אבל פספוס? ממש לא. אני מודה לה' על כל שניה ושניה שיש לי משפחה. אני לא מפספס אני מנצל הזדמנות להעביר את המסורת לדור הבא, לתת אווירה של קדושה בבית גם אם היא לכמה דקות ביום. 

למה כאב?נפש חיה.
בשבילי זה היה "מעין העולם הבא"ה-מיוחד

 

 

וואובת 30
אני גם לפעמים מרגישה ככה. בעיקר בשמחת תורה...
אבל נראה לי שפשוט הנפש צריכה להפנים באופן עמוק שיש עוד דרכים.
ושהחופש הזה של לפני החתונה (ככל שמתחתנים בגיל מבוגר יותר ככה הפרידה מהחופש הזה קשה יותר..) הוא לא באמת מהות הענין.
זה זמן טוב בתור הקדמה, להתמלא, להיבנות.
אבל האמיתי- זה החיים של הקמת הבית והזוגיות וחינוך הילדים.
וזה הרבה יותר מסובך, מורכב ועדיין.
מה שעובר על אנשים הוא קצת יותר מורכב,תמיד יש עוד נפשות פועלות בסיפור, התנאים ל''התקדמות רוחנית'' הם כביכול לא אופטימליים מבחינת זמן, פניות וכד'.

אבל שם, במורכבות, זה נמצא בעומק.
אם נצליח לגעת בנקודה הפנימית הרוחנית שנמצאת דווקא במציאות הזאת, בפנים, לא נרגיש פספוס, אלא להפך. נרגיש שזה התמצית והמהות של הכל.
זה קשה.
אבל אני מאמינה שזה אפשרי. לאט לאט. כל פעם עוד קצת.

אי אפשר לחיות כל הזמן בתחושה של דיעבד.
שמה שהיה ברווקות הוא לכתחילה ובנישואין הוא בדיעבד.
ברור גם שעקרונית זה לא נכון...כי המצב המתוקן הוא להיות בחיי נישואין.
אז צריך לעבור תהליך (כל פעם מחדש...) כדי להפנים שעכשיו זה הלכתחילה שלי.
אולי את יכולה לפרט קצת מעשית֫?רקלתשוהנ
ממש נגעת בי במה שכתבת.
אבל איך עושים את זה?
שאלת מליון הדולר...בת 30
אני צריכה לחשוב על זה קצת כדי להגיע לדברים שאני יכולה לכתוב בצורה ברורה.
אני הרבה שנים הייתי בתסכולים בגלל הפער בין הרווקות הזוהרת והמשוחררת שלי (באמת היתה כזאת...הדרכתי קבוצות מחו''ל כמה פעמים בשנה והסתובבתי איתם בכל הארץ, במלונות שווים ובאטרקציות בלי סוף, הדרכתי באתרים שממש אהבתי, למדתי תחום שנהניתי ממנו מאוד, למדתי שיעורי תורה בכמה מקומות. בקיצור, הייתי ציפור דרור...)
לבין חיי הנישואין שלא היו פשוטים בהתחלה ודרשו ממני המון כוחות נפש.
בתור אחד שהתחתן בגיל 20 בטוח שהייתי מתחלף איתךor1900
אתה חי עם חוסר מסויים כל חייך
לא יודעתבת 30אחרונה
יש כאלה שהתחתנו מוקדם ואין להם חוסר, ויש להפך
הסיפור שלישושנית78

שלום לכולם, כבר זמן מה אני קוראת את ההודעות כאן, והיום החלטתי סוף סוף לאזור אומץ ולכתוב. אנחנו נשואים 23 שנים, יש לנו 3 בנים (15,10,2). בעלי אדם ישר, אמיתי, אחראי, חכם, מוזיקלי מאוד, נחמד, ושותף אמיתי בבית ובחיים. לפני כ 10 שנים הוא עבר משבר מאוד קשה עם המשפחה שלו (לא קשור אלי) ומאז הוא השתנה מאוד. הוא חי בדיכאון תמידי (מטופל כבר שנים אצל פסיכוטרפויט) הוא מתפקד והכל, אבל בתוכו יש המון עצב, רצון למות, חוסר הנאה מהחיים בכלל ומבט פסימי על הכל. הוא מטפל בעצמו ולמרות כל זאת קם בבוקר, עובד ומתפקד גם בעבודה וגם בבית בצורה נהדרת לחלוטין. אז למה אני כותבת? בעקבות הכל נסגר אצלו משהו ברגש, הוא לא מרגיש חיות בעצמו, אהבה לעצמו, וגם לא אהבה לי. בשנתיים וחצי האחרונות הוא לא אוהב אותי יותר. אני כותבת זאת בכאב גדול, אבל זו האמת. הוא אומר זאת בפה מלא. הוא רצה כמה פעמים לעזוב את הבית, לא בגלל צעקות או מריבות, בגלל שהוא אומר שזה לא פייר בשבילי לחיות עם בעל שלא אוהב אותי. הוא מכבד אותי, מעריך אותי כאדם כאשה וכאמא, (לא נותן לי מחמאות אבל כן נותן את ההרגשה הזאת) סומך עלי לנהל את כל ענייננו הכפסייים כראות עייני, נותן לי יד חופשית בהכל. אנחנו עובדים נהדר כצוות במטבח, יכולים לנהל שיחות עמוקות ולספר זה לזה איך עבר היום ולהתייעץ אחד עם השני בכל דבר. אני מאוד אוהבת אותו, נמשכת אליו ורוצה אותו הלאה בחיי. הוא זה שרוצה לעזוב בטענה שהוא לא רוצה להכאיב לי כל הזמן, ועדיף ללכת ולתת לי לבכות פעם אחת מאשר להתייסר בידיעה שבעלי לא אוהב אותי. הוא גם אומר שהוא לא חושק בי, ולמרות זאת נהנה מאוד מלהיות איתי במיטה, אומנם לא בתדירות שאותה אני הייתי רוצה, אבל בין פעם לפעמיים בשבוע. אנחנו עובדים על הנישואים שלנו, הולכים לייעוץ, מנסים לצאת פעם בשבוע לבד, ולמרות זאת לאחר שבשבועיים האחרונים הרגשתי ממש קור מצידו , שאלתי אותו אתמול מה קורה. ואז הוא אמר שהוא לא מרגיש שום אהבה כלפי ודווקא בגלל שאני ככ משתדלת זה גורם לו נקיפות מצפון והוא רוצה ללכת. בפעם הראשונה בחיי אמרתי לו, טוב. תלך. זה בסדר מצידי למרות שאני אוהבת אותך אני לא רוצה שתשאר בשבילי. תשאר רק אם אתה רוצה, אם לא, אתה חופשי ללכת. הוא נשאר. -בינתיים-....

לא יודעת מה לעשות... לעבוד הלאה על הנשואים באמונה שאהבה יכולה לצמוח שוב (אני מאמינה בכך, הוא לא) להחליט ביחד דד ליין עד מתי מנסים, להגיד לו ללכת כי זה כואב לחיות בלי אהבה? הפסיכוטרפויט טוען שכאשר הוא ימצא לעצמו את המקום שלו בחיים, בעבודה עצמית, ויהיה מסוגל להגיד את הצרכים שלו והרצונות שלו, אז החסימה שיש לו ברגשות תפתח והאהבה תגיע. אני מאמינה בזה, הוא פחות. הבו לי עצות בבקשה!

אין לי משהו חכם להגיד.Lola_123
אבל שולחת לך חיבוק גדול
את מדהימה שככה את רוצה לשמור על הנישואים שלך.
❤🤗
אממחיים של
הוא מקבל טיפול תרופתי?
כי אם לא, אז אולי כדאי לחשוב על זה.
לא, המטפל טוען שאין צורך.שושנית78

דיברנו על זה כבר כמה פעמים

אז אולי כדאי להחליף מטפל..חיים של
כמה זמן הוא מטופל?נריה -

כמו שכתבת, היעדר האהבה לא קשור אליך, אלא להיעדר אהבה בתוך בעלך פנימה. השיפוט השלילי שלו את התרומה והפרשנות השלילית שלו למצב הם לא 'הוא', אלא 'המחלה'. חשוב שההבחנה הזו תהיה ברורה גם לו.

 

אם וכאשר הוא יצליח לעלות על דרך המלך (ומהתיאור שלך נשמע שיש לו לא מעט תעצומות נפשיות), אפשר להעריך שהוא ימצא בתוכו את הרגש גם כלפיך, וכמו שאמר המטפל.

 

אם הטיפול מתמשך כבר מספר שנים, ואת לא רואה תרומה לתהליך הטיפולי לאורך זמן (או שהיתה תרומה אך תקופה ארוכה יש עמידה במקום), כדאי לך להתייעץ עם בעלך ועם המטפל ולבחון יחד אפשרות לשינוי במטפל / בטיפול.

תודה רבה על התגובה שלך!שושנית78

מרגישה שהבנת את המצב. הוא בטיפול כבר למעלה מ 4 שנים, אבל עשה הפסקה של שנה וחזר לטיפול לפני כ 4 חודשים. אני רואה בהחלט שיפור בהתנהגות שלו כלפי עצמו - יודע יותר לקחת מקום לעצמו ולצרכים שלו - לא בצורה אגואיסטית אלה בקטע של לא למחוק את עצמו מול אנשים אחרים. אבל בקטע של הדיכאון, זה עולה ויורד. יש תקופות שאני לא שומעת משפטים של ״הלואי ולא הייתי קם מחר בבוקר״ ״ הלואי ואני אמות״ ותקופות כמו עכשיו שזה נוכח חזק ברפרטואר שלו

מכירה?נריה -
בעצם לכולם כדאי להכיר.

זה לא אני, זה הכלב השחור:



לעניינינו, המגמה שאת מתארת נשמעת סיבה טובה לאופטימיות - גם בגלל התיאור המיוחד שלך את בעלך בשעתו הקשה, וגם בגלל ההתקדמות וההתפתחות שעולה מדבריך - למרות הרגעים הקשים והמרים.
מקסים!שושנית78
הזדהתי מאוד עם הסרטון, לא בשבילי כי אני ממש לא מרגישה ככה, אבל בהחלט בשבילו
יואו איזה ניסיון כל הכבוד תךFff
ממה שזה נשמע הבעיה לא בזוגיות שלכם. כלומר כמו המטפל אמר הוא קודם צריך למצוא את המקום שלו טוב. ואז תהיה לו אפשרות להיפתח גם אלייך . אז אני לא חושבת שצריך ממש לעבוד על הזוגיות אלא לתת לו את המקום שלו להתפתח בעצמו וטיפול כמה שיותר טוב ושיעזור. ומשם באמת לראות לאן זה הולך. אני חושבת שהגישה שלך מצויינת, תישאר כי אתה רוצה לא בגללי. זה נותן לו אחריות על עצמו ועל צרכיו. לדעתי את כרגע סוג של במקום פאסיבי. אין לך יותר מידי מה לעשות חוץ מלתמוך בו ובטיפול שלו. מה שכן הייתי מתייעצת עם המטפל מה ביכולתך לעשות כדי לעזור לו למצוא את המקום שלו...
תודה!שושנית78

אני בהחלט אשאל אותו מה אני יכולה לעשות. כבר דיברתי איתו על זה אבל אולי באמת צריך לחדד זאת שוב. תודה!

איזה סיפוריש לי
כמו שכתבו לפני, נשמע שברגע שהבעיה שלו עם עצמו תפתר יש סיכוי גדול שגם מולך הכול יסתדר
את רואה שינוי משמעותי אחרי כמה שנות טיפול? גם אם סה''כ טוב לו בטיפול אולי זה לא מספיק וצריך משהו אחר
וגם את שעובדת כל כך קשה על הקשר, אולי זו לא הדרך? אולי לנסות לשנות קצת משהו(לא יודעת מה בדיוק ואיך)?
תודה רבה לך!שושנית78


נשמע שיש לכם זוגיות נהדרתבסדר גמור

זוגיות אינה רומנטיקה - פעם לא מזמן, אנשים היו מתחתנים בלי לאהוב בכלל וזה לא היה מגונה אלא דרך החיים. 
אם אתם צוות טוב והפער היחיד הוא הרגשות של בעלך, הייתי מראה לו את האור עד שזה ימיס את הקרח. לפי מה שאת מתארת אין לו בעיה איתך והוא רוצה מישהי אחרת ח"ו אלא הוא כבוי, והוא צריך להצית את הניצוץ שלו מחדש. 
עבודה על הצוות שלכם עבורם ועבור בניכם היא דבר משובח ונעלה. ואולי ראוי לשקול להחליף מטפל אם כמה שנים והגישה שלו לא הניבה את התוצאה הרצויה. 
 

את מבינה אנגלית? יש לי סרטון לשלוח לך.. 

שמחתי מאוד עם התגובה שלךשושנית78
נותן לי תקווה וכוחות! כן, אני מבינה ודוברת אנגלית מעולה. אשמח לראות
מעולה, שמחתי לעזור. תודה על המשוב החיובי.בסדר גמור
עבר עריכה על ידי בסדר גמור בתאריך כ"ו בתשרי תשפ"א 23:04

הנה קישורים לסרטונים:



ואו!!שושנית78
התחברתי ממש למסרים, תודה רבה! את המונח ״אמא טובה מספיק״ הכרתי כבר לפני בספר ״המגדלור ״ שקראתי זה מובא כמה פעמים. תודה לך!!
בשמחה !!בסדר גמור


קודם כל חיבוקמקרמה
לא שאני מבינה גדוחה אבל נראה לי שהעקרון אותו עיקרון.

בתקופה שיצאתי עם בעלי (התחתנו מעל 30)
הוא לווה במהלך הקשר ע"י מטפל סוגי.
הקשר היה תקוע הרבה מאוד זמן והרגש לא התפתח
וכשבעלי אמר למטפל שהוא חושב לחתוך כדי לשחרר אותי המטפל אמר לו שזה לא סיבה.
הוא צריך לחתוך רק אם הוא רואה שאין מבחינתו עתיד לקשר, לא מתוך התחשבות בי
וכל עוד אני מודעת למצב ומחליטה להישאר זט החלטה שלי בלבד

נראה לי שהמקרה שלכם אמנם יותר מורכב אבל העיקרון זהה.
תגידי לו שאת ההחלטות שלך את מקבלת. אין צורך שיחליט בשבילך. ואם בחרת להישאר זה במודעות מלאה למצב.

(בהמשך שהקשר שלנו התפתח והבשיל לנישואים ובעלי סיפר לי על השיחות אמרתי לבעלי שלדעתי יש בהתנהגות כזאת סוג של בריחה מההתמודדות עם הרגשות שלו, קל לברוח מהמורכבות בתירוץ של לעשות חסד עם בת הזוג אבל בפועל זה לכאורה מעשה הירואי שמקורו באגואיסטיות, אני לא צריכה שיקבלו החלטות בשבילי)
מרגישה שזה ממש כמו שאת כותבתשושנית78
וכן, אמרתי לו שאני עושה את ההחלטות שלי לעצמי
נשמעת זוגיות מאוד טובה כמו של פעםהיושים
אחרי הכל הוא מכיל ולא כועס ואין מריבות
למרות שמצד שני שאין מריבות זה לא טוב וזה מעיד על חוסר עניין אחד בשני
אין לי יותר מידיי מה להגיד באמת שקטונתי..
נסי לחשוב.. אולי אחרי שתתרחקו קצת ממש לא תראו אחד את השני ותדאגו אחד לשני אולי פתאום הוא יבין מה קורה ויבין כמה הוא אוהב אותך וייקח את המילים שלו בחזרה..?? אולי??
חוסר מריבות לא מעיד על חוסר ענייןבסדר גמור

דווקא אם לא רבים בכלל זה אומר שאכפת מהצד השני. 
אין סיכוי שהם מתאימים בדיוק והיא לא עושה כלום כדי "לעצבן" אותו. אם הוא לא רב איתה על זה אלא פותרים את זה בדרך יפה או שהוא שם אותה לפניו ולא מתייחס למה שמפריע לו. זה לא מעיד על החוסר אכפתיות אם לא להיפך.

אנחנו יודעים לריבשושנית78
אבל למדנו עם השנים לדבר בצורה מכובדת ולדחות את השיחות הקשות לזמן שאנחנו מסוגלים לדבר יפה ולהקשיב אחד לשני, ולראות גם את הצד השני ולא רק את הצד שלי.
שזה ממש מעולה ומעורר הערכהבסדר גמור

הרבה זוגות היו שמחים להיות מסוגלים לנהוג כמוכם

זה די נכון בעניין ההתרחקותשושנית78

יצא כבר כמה פעמים שהוא או אני נסענו לכמה ימים או שבוע ובהחלט הוא הרגיש געגועים ושאני חסרה לו. כשאני רואה שהוא במצב שצריך קצת פסק זמן מהעבודה/בית/ ילדים אז אני משכנעת אותו לקחת לעצמו כמה ימים בבית מלון לנוח, לטייל ולהתרחק מהכל. זה מצחיק כמה הרבה אנחנו מדברים דווקא כשהוא לא בבית

אני חושבמופאסה
שהוא כן אוהב אותך!

אבל הוא כבוי

צריך להבין כשהגבר כבוי מכל סיבה שהיא, דיכאון, משבר, טראומה וכדו' אז אין לו רצון לכבוש, להשפיע, לחתור למגע וגם להיות גבר, להתגבר. הוא הופך להיות מובל ע''י הרגשות שלו במקום להוביל.

אז הכוחות החיים שלו חלשים עכשיו, באופן טבעי הכל חלש. הקפה פחות טעים, הריח פחות חזק בטח גם התענוג המיני לא כמו שהיה. הוא גם הרבה יותר חשוף ומחשבות שלו מבלבלות אותו גם בקשר אליך.

אני יכול לייעץ מתוך נסיון האישי שלי (בעקבות משברים שעברתי בעיקר בצבא), פשוט להיות חברה נאמנה שלו, לא לדחוק, לא להציב שום דד ליין, להקשיב לו אבל גם לתת לו את הספייס שלו.
כל מה ספרת לגבי טיב הקשר שלכם, זה נקרא האהבה, שפה משותפת, דאגה אחד לשני, העבודה הזוגיות. (ממליץ על ספר אומנות האהבה של אריך פרום, אולי לקרוא ביחד ולהתמוגג).
אז אולי חסר קצת הפלפל, קצת סערות רגשות, געגועים וכו' זה יהיה בסדר עם הזמן ככל שהוא יחזור לכוחות שלו.

עוד דבר שאני אישית נעזרתי בו בשנים האחרונות, זה סוג של מדיטציה שנקראת מיינדפולנס. הוא הוא קצר, מעשי והוא פשוט מצליח לשנות את המוח, דפוסי התנהגות ובמקרה שלי עזר לי להתמודד עם פוסט טראומה בהצלחה לא רגילה.
(יש המון קורסים אינטרנטיים ויש גם ספר של אסף פדרמן שאפשר ללמוד דרכו על השיטה)
תודה לך על התגובה המושקעתשושנית78
בהחלט חומר למחשבה, ואבדוק לגבי הספרים
בשמחה רבהמופאסה
אני מצרף כאן לינק לפודקאסט שאת יכולה להתרשם על דרכו של אריך פרום בספר אומנות האהבה.
יש שם גם פרק עם אסף פדרמן באותו פודקאסט.

❤️ הפסיכולוגיה והאנרגיה של האהבה - ד"ר רוני גז לנגרמן על התיאוריה והפרקטיקה של אהבה פרק 31 - מיינדסט - התפתחות אישית
נשמע שכל השליליות היא כתוצאה מהדיכאוןrivkiאחרונה
כמו שאת כותבת. הוא אומר ש'לא אוהב' אותך, למעשה הוא לא מרגיש אהבה כלפי שום דבר, קודם כל כלפי עצמו.
איך הוא עצמו רואה את המצב ש ל ו ? הרי גם אם יעזוב אותך, מעצמו הוא לא יוכל לברוח.
חשבתם בכיוון תרופות נגד דיכאון? לפעמים זה עוזר מאוד. ולא חייבים בשביל זה לגשת לפסיכיאטר, אם זה מה שמפריע לו.
ראוטר על בסיס כרטיס סיםאמא וגם

האם מישהו מכיר משהו כזה מומלץ?

חיפוש בגוגל נתן לי את זה,

US $43.51 36% OFF|2020 החדש Huawei 4G נתב נייד WIFI 3 E5576 855 נעילת Huawei 4G LTE נקודה חמה ניידת גישת מנות אלחוטי מודם E5576 320|נתבים 3G/4G‏| - AliExpress

אשמח לשמוע אם מישהו מכיר אותו או דומיו...

ראיתי שהוא נמכר גם בארץ ב300

אני קניתי בארץ אכן ב300, והוא עובד טוב. על סים של פלאפוןבעוז וענווה!
תודה!!אמא וגם
תשקלי גם נט-סטיק אם זה למחשב אחד או לחדר אחדבסדר גמור


אני רוצה שיהיה לי וואיי פייאמא וגם
לכמה נקודות ולוותר על תשתית וספק... זו המטרה בעצם
האם יש לך מחשב שתמיד נשאר דולק?בסדר גמור
את יודעת שאת יכולה עם כל סמארטפון?someone
כן.אמא וגם
אבל אני צריכה מכשיר שדולק ונמצא בבית 24/7 ולא רוצה שזה יהיה מכשיר שיש לו שימוש חוץ מזה
חשבתי שזו הכוונהsomeone
אבל לחשוב על האפשרות שלא ידעת... אמרתי עדיף לכתוב
תודה רבה אמא וגםאחרונה
זה מה שאני עושה עכשיו אבל מעדיפה ואצטרך בקרוב משהו קבוע שלא תלוי בי ומחובר תמיד.
גיס מוגבל בן 22שושנושי
מה עושים?



אני יודעת שזה לא קשור לפורום הזה, אנסה את מזלי מכאן..



יש לי גיס, כעת בן 22, עם לקות למידה (והמון בעיות רגשיות / חברתיות)



עד לפני כשנה הוא למד בישיבה רגילה, בשנה האחרונה כבר לא רצה ללכת כי רוב החברים התחתנו או יצאו לעבוד ולא הרגיש בנוח להיות שם הבוגר היחיד (כמעט).



ולמה לא היה בבית ספר מותאם לצרכיו – אין לי תשובה. כמובן שהוא סבל המון בבית ספר. אבל המצב נשאר כמות שהוא.



מצד המשפחה, הילדים מזלזלים בו, כועסים עליו, מעליבים אותו ברמה האישית. לדוגמה: אח שלו בן 17 לא רוצה ללכת איתו ביחד ברחוב, למרות שהוא נרא מצוין, נקי מסודר וכו. אחים אחרים בני 8 ו 12 אומרים לו על כל דבר שהוא עושה / מדבר שהוא משוגע. אפילו חמי וחמותי לא סומכים עליו, ולא מסכימים לו לעשות דברים מסוימים כמו לבנות / לפרק את הסוכה ביחד עם כולם, אלא שולחים אותו לבית לשטוף ביחד עם הבנות. כמו למזוג שתייה לבד (כן, מוזר מאוד כמו שזה נשמע!!),.

לדוגמה אתמול, בזמן פירוק הסוכה, תלשנו ביחד כמה קישוטים, ואחד מהם נקרע (אני קרעתי אותו לגמרי בטעות), חמי כשראה את זה ממש כעס עליו, ואמרתי כזה בשקט לבעלי שאני זו שקרעתי את זה, ולא הוא. ושיעצור את זה מהר. בעלי ניסה להגיד שזה קרה לי, אבל חמי היה כלכך דלוק עליו שלא היה מסוגל לשמוע את מה שהוא אומר. ככה זה כל הזמן, כל הילדים, אפילו הקטנים למדו שהוא שק החבטות של המשפחה. ותמיד מאשימים אותו על דברים שהוא בכלל לא חשב (!) לעשות.



בנוסף, שתי אחיות כבר עקפו אותו – מבחינת חתונה. הוא מאוד רוצה להתחתן, אבל וואלה עם ההתנהגות שלו, אין מצב שזה יקרה בקרוב- התנהגות ילדותית, פוגעת, עושה בדווקא הפוך ממה שאומרים לו, לא ממש מבין עניין.



בשבת, אחרי שראיתי אותו ממש חופר ומפריע לאחיין שלי הקטן, שאלתי אותו בשיא הכנות, למה? למה הוא ככה מפריע לו? אם הילד רגוע ושמח, למה לשגע אותו?



תשובתו הייתה שגם לו מפריעים, וכמו שלילד זה לא נעים כך גם לו זה לא נעים.



האמת, לא היה לי מה להגיד לו. רק עניתי לו שאולי אם הוא יעצור את מעגל "ההתעללות", כך אולי גם יעצרו את זה איתו. למרות שאני יודעת שאין קשר בין הדברים.



חזרתי הביתה, כל הלילה הייתי מהורהרת, מרגיש לי לא תקין שכך זה ממשיך.

אבל אני יודעת שאין לי את האפשרות לעצור את זה. אין לי איך.



סיפרתי לבעלי כמה רע לי עם זה, הוא מסכים איתי שזה לא תקין.



אבל הקושי הזה הגיע למקום כלכך עמוק, עם כלכך הרבה פגיעות ואין לנו ממש מה לעשות.



סליחה שכתבתי כלכך ארוך, רציתי לפרוק, כי מממש רע לי, שגיסי נולד למשפחה כזו שלא מתייחסת אליו, לא מקבלת את המיוחדות שלו, למרות שהיא מאתגרת.

בעלי מבין שיש כאן משהו לא תקין, אבל ממש אין לו מה לעשות בנידון (גם עם גיסתי ניסיתי לדבר, אבל לאף אחד אין כח וזמן לזה. אז הילד ממשיך לסבול).



מה אני כן יכולה לעשות?

מציינת שהוא היה בעבר אצל פסיכולוג, אבל אחרי טיפול של כשנתיים ההורים הפסיקו את הטיפול גם מהבחינה הכלכלית וגם כי לא ממש היה שיפור..
וואי נשמע ממש כואברות כ1
קודם כל הכבוד לך על הרגישות
ממש לא ברור מאליו שאת מגלה רגישות כזו
במקום שכולם אטומים

נשמע שהם מיואשים ממנו
ומרגיש כאילו הוא גורם להם סבל

זה נראה שההורים צריכים הכוונה
איך ומה אפשר לעשןת איתו
יש כל מיני דברים שביטוח לאומי יכולים להציע
כמו חונך שיילמד אותו דברים

לא כל כך מבינה אבל אולי כדאי להתייעץ
עם עובד/ת סוציאלי שמבין
האמת יש לי מכרה עובדת סוציאלית, אבדוק איתה.שושנושי
לא יודעת למה לא חשבתי על זה קודם.
וואי. וואי. וואי.נפש חיה.
לא קל.




יש מה לעשות: תפילה, תנועה, תרופה ותזונהדוד10

יש מה לעשות. אולי מה שמקובל לכנות: "ארבעת הת"ווים", תפילה, תנועה, תרופה ותזונה.

תפילה, תמיד עוזרת.גם אם לא רואים ולא מיד מבינים. 

תנועה, כלומר למצוא לו עבודה, פעילות התנדבותית או מסגרת לימודית כלשהי. לפחות פעילות גופנית קבועה.

תרופה, לבדוק האם יש מקור מימון לטיפול פסיכולוגי עבורו, או האם בארגז הכלים הפסיכיאטרי יש משהו להקל את חייו. 

תזונה, לכל אדם אדם כדאי להתבסס על מזון בריא ומגוון.

 

במקרה שלו נראה שכדאי להרחיק אותו מהסביבה ההרסנית בבית הוריו. 

 בהצלחה וכל הכבוד על העירנות.    

תודה על התגובהשושנושי
תנועה- מלפני שנה הפסיק ללמוד בישיבה, מאז הוא בבית.
גם לא יוצא לתפילות. קם מאוחר, מסתובב עם הנגן בבית.
ניסיתי כמה פעמים למצוא לו עבודה במקום המיועד לבעלי מוגבלות, אבל השכר שם יותר נמוך (תוכנית מסוימת מול הביטוח הלאומי, אבל בגלל שהקצבה כבר נכנסת החשבון של חמי, הוא לא מוכן לוותר על זה בשביל שתהיה לו עבודה חונך וכו)

אין לי כלכך דרך להרחיק אותו, הייתי מזמינה אותו אלינו, אבל לבעלי מאוד קשה עם זה.
במיוחד שכולם נגדו, לאף אחד אין חשק לעזור לו.
הזלתי דמעה ממש...מופאסה
ק''כ נשמע שיש כאן הזנחה נוראית.
האם הוא עבר אבחון אצל פסיכולוג? נשמע מדברייך שיש כאן בעיית תקשורת מעבר לבעיות רגשיות.
צריך לעבור על כל הרקע שלו, לתשאל, לאבחן ולמצוא טיפול מתאים. בטיפול כזה ההורים חייבים להיות מעורבים ולקבל הנחיית הורים.
אני כותב ממש מתוך בכי אולי בגלל שיש לי בת כזאת שיש לה בעיות תקשורת שדומות למה שכתבת. קשה לי לשפוט את ההורים. אני משער שהם חושבים שהוא עושה בכוונה. אבל לא! זה גדול ממנו, הוא לא עושה בכוונה. הוא צריך אהבה, חיבוק, יחס...דחוף דחוף! להיכנס למרחב הטיפולי
אוקיישושנושי
ממש עצוב לי לשמוע.
אקח את מה שרשמת לתשומת ליבי.

כרגע אני מפנה את בעלי להגיד להם שהוא חייב אבחון פסיכולוגי (זו ההגדרה)?
יכול להיות שיש כאן משהו פסיכיאטרי?

ידוע לך אם אפשר דרך המרפאה?
ההורים יצטרכו לקחת אחריותמופאסה
אם הוא לא במסגרת כל שהיא ואין שום דרך להיות בקשר רשמי עם היועץ או העו''ס של מקום האחרון שהוא למד (פלא שלא הפנו אותם לגורמים הרלוונטיים) ההורים יצטרכו לברר למצוא מישהו וידריך אותם מה לעשות צעד אחר צעד. אם הוא גר בישוב קהילתי אז יש עו''סית או פסיכולוג במועצה מקומית, אם זה בעיר דרך עירייה.
אבחון תקשורתי, זה לא זול. תשאול ארוך מאוד שמתפרס על פני כמה פגישות.
כל הכבוד על הרגישות, ה' יברך אותך!
אני אתפלא אם הנפש שלו תישאר בריאה עם יחס כזה מסביבמקרוני בשמנת
מדהים אותי שאת קונה את הנרטיב של המשפחה שלהם. את מתארת התנהגות ממש איומה מצד כולם שם, ועדיין חושבת שהוא היחיד שצריך טיפול ועזרה?
בטוחה שכל המשפחה צריכה טיפול רצינישושנושי
מאמינה שאיש מקצוע ידע לציין את זה להורים. כבר בתחילתו של התהליך.
בכל אופן, חמי לא היה מוכן לשמוע
מתלבטת אם לכתוב לרב של הקהילה, אבל לא חושבת שיש משהו שהוא יוכל לעשות..🤥
נדיר שאנשים סתם ככה יסכימו לטיפולמקרוני בשמנת
מכירה דינמיקות כאלה אצל משפחות שונות ורמת ההכחשה לזה שהבעיה היא משפחתית ולא אישית של 'הכבשה השחורה' גבוהה.
זאת דרך ההתמודדות עם התסכולים האישיים, וקשה לשנות הרגלים.
ממליצה לך בעצמך להתייעץ עם גורם מטפל כמו עובדת סוציאלית או פסיכולוגית או משהו- כדי ללמוד איך לא להפוך לחלק מהדינמיקה הרעילה הזאת ואיך לאפשר ריפוי.
יהיה ממש קשה לאסוף את ההורים לתהליך כזה. גם ככה הם שונאיםושושנושי
מסכן הבחורמופאסה
אין לו שום מקום בעולם
איפה שהיה צריך להיות לו בטוח ביותר, בחיק המשפחה, שם גרוע ביותר.
כואב הלב
אוי כואבהעני ממעש
* מבחינת חתונה, תלוי אם שייך באופן אובייקטיבי

נשמע על פניו, שחסרה הדרכה איך לבלוע את הצפרדע
יש להכיל ולחבק, ולראות איך למקם אותו מחדש.
בחור טוב. מגיע לו חיים שלווים ושמחים
טוב שאכפת לך...רויטל.

לדעתי רק טיפול מתאים אמור לעזור, יתכן שיש סדנא לבחורים כאלה,

תנסי לחפש משהו מתאים זה לא חייב להיות עם כסף, אולי טיפול רגשי,

תתייעצו עם אברהם ביטקין הוא אדם חרדי אולי יבוא לקראתכם, שוב כל

הכבוד לך שאכפת לך.

מסכן ממשמצפה להריון.
נשמע שאולי הוא על הספקטרום האוטיסטי
ההורים כנראה לא מודעים שיש אבחונים היום
והחיים הרבה יותר קלים ברגע שיודעים מה הבעיה,
וגם להורים יתנו כלים איך להתמודד ואיך להכיל
וואי איזה קושי וכאבאושפיזין מהירח
משמים באת לו.... זכה בגיסה צדיקה שתתן לו קצת אור לחיים
אז האמת שלאשושנושי
אולי זכה בגיסה אכפתית, אבל אין לי מה לעשות
בעלי דיבר עם חמי,הסביר לא שיש המון ארגונים שרוצים לסייע, אפילו בחינם.
חמי טוען שאין שום בעיה וחבל סתם לחפש בעיות.
הוא גם טען שאם באמת היייתה בעיה, הוא לא היה מתנהג כך, כי עושה הכל בכוונה. אני יודעת שזה לא נכון. אין שום סיבה שבחור יפריע ויחפור לכולם, בדווקא.
אני מבינה שקצרה ידי מלהושיע. לא מבינה איך הגיס הזה מסוגל לקום בבוקר לעולם כלכך רע.
אני את שלי עשיתי, אנסה מהיום לכבד אותו יותר.
בתפילה שלא נדע מצער וכאב, המון ברכה ןסייעתא דישמיא.
הרבה נחת לכולם.

ובמחשבה שנייה, אני ובעלי כעת סיימנו סבב ivf ראשון, קצת חוששת להביא ילדים למקום כלכך אכזרי 😑
יש מה לעשות. אולי לערב רב או חבר של חמיך וחמותךדוד10
עבר עריכה על ידי דוד10 בתאריך כ"ד בתשרי תשפ"א 13:16

ככל הנראה יש מה לעשות. אולי לערב רב / חבר / שכן של חמיך וחמותך, מישהו בעל השפעה עליהם. 

 

אל תשלימי עם מצב של אלימות מילולית, בטח לא נגד אדם מוגבל במשהו. 

 

אם היו משלמים לך מיליון שקלים כדי לנסות לקדם - היית מוצאת מה לעשות. אז כנראה יש פיתרון. אולי חלקי, אולי ארוך, אבל קיים.

 

חוץ מזה שכולם נפגעים מהמצב הגרוע. גם הילדים הצעירים שעולבים במבוגר על לא עוול בכפו.

 

גם לשיטתו של חמיך שהגיס "עושה דווקא", כבר הדינמיקה שלילית וכדאי אנשי מקצוע.

 

בהצלחה.

 

 

יש מה לעשות. הוא בן 22, לא בחסות ההורים שלו יותרמיקי מאוס
תנסי לברר על ארגונים שמתעסקים בבעיות דומות ותמליצי לו (או שבעלך, עדיף) לאן ללכת כולל יזרה ליצור קשר אם צריך. בד"כ מספיק שתעשי את הקישור הראשוני והאנשים המקצועיים כבר ידעו יותר מה לעשות - איך לאבחן איזו מסגרת תתאים (יש כל מיני דירות שמיועדות לאנשים עם מוגבלויות)

אין הכוונה לעשות נגד ההורים חלילה, אבל אני מאמינה שגם אם יש להם התנגדות לפעול אחרי שהצעד הראשון כבר יקרה, יהיה להם יותר קל פשוט לא להתנגד ולאפשר לו לעזור לעצמו.

אם הם עדיין יתנגדו- אני בכ"מ חושבת שיש לכם חובה מוסרית לנסות לעזור לו למצוא מקום שיוכל לקדם אותו ולברוח מהמציאות האיומה שהוא חי בה אבל אז תצטרכו להיות רגישים שזה לא יפרק לכם את היחסים עם ההורים

איזה קשה. בהצלחה! אבל זה באמת חשוב, זו התעללות רגשית לכל דבר. אם בגיל 22 הוא בעז"ה מצב ולא מסוגל להתנגד לזה רק תדמייני מה הוא עבר עד היום.
לא שופטת את ההורים, ילדים יכולים מאוד לאתגר ואתה נכנס ללופ שכבר מאבדים פרופורציות אבל לבחור הזה מגיע קצת אמונה ואהבה ומישהו שיקדם אותו במקום לדרדר ולהשפיל אותו (לא.נער נורמלי בגיל כזה ממש לא הורס דברים בדווקא. זה הסבר שאולי אולי יכול להתאים לגיל 7)
אוי איזו גישה מיושנת לחמיך זה פשוט כואבאושפיזין מהירח
כל הכבוד לך, אבל ההתערבות צריכה להיות קודם כלrivki
דרך בעלך, כדי שלא תסתכסכי עם המשפחה.
אם אתם מתיחסים אליו יפה, זה כבר שינוי גדול.

ואולי כדאי שבעלך ידבר אליו ישירות, הוא כבר בן 22. חשוב למצוא לו מקום תעסוקה כלשהו, מסגרת כלשהי, לא משנה מה הכותרת שלה.
נכוןy101
את או בעלך יכולים להפנות אותו
לגורמים שיכולים לעזור לו כמו לשכת התעסוקה ביטוח לאומי.
אם ההורים לא רוצים לעזור לו הוא יכול לעזור לעצמו עם עזרה מצדכם
כואב ממשy101
אולי כדאי שרב/אח/חבר קרוב
של חמיך או חמותך יסביר להם שיש מה לעשות
ואי אפשר להגיד "הוא עושה הכל בכוונה" אם לא בדקתם את זה עם איש מקצוע. ואם אין שום בעיה לא הייתם מקבלים קצבה עבורו. וזה חהיה משהו שינסה לשכנע לא רק יגיד פעם אחת ויעזוב.
ולכון אותם לאיש מקצוע כזה שיראה להם כמה טוב יש בילד שלהם שהם יכולים עוד לגלות וכמה רחוק הוא יוכל להגיע. ולא התעסק רק בחולשות שלו.
אם את רואה שההורים לא עוזרים לו בכל זאת אולי אפשר לפנות לסבתא/סבא ואיתם לביטוח לאומי וללשכת התעסוקה.
נשמע שאולי 'המיוחדות שלו' זה פשוט להיות שק החבטות הרגשי שלהםמקרוני בשמנת
נשמע שהוא במצוקה ובצדק, ויכול להיות שהוא לא נולד עם שום מגבלה אלא פשוט סופג את כל הבעיות של המשפחה.
כי התנהגות כמו שאת מתארת מצד המשפחה- זה לא תקין, זה מתעלל, וזאת דינמיקה ממש לא בריאה. בהרבה משפחות מתעללות רגשית או פשוט עם דינמיקה רעילה- אחד מבני המשפחה הופך לכבשה השחורה שהבעיות של כולם באות לידי ביטוי דרכו ואז מבחוץ וגם בתוך המשפחה בטוחים שהאדם עם בעיה כשבעצם הוא רק תסמין למשפחה כולה...
אתה צןדקשושנושי
הילד הזה באמת חווה את כל התיסכולים המשפחתיים.
כולם אכן מאשימים אותו בכל דבר לא טוב שקורה, החל ממשהו שלא נקי, וכלה בריב בין הילדים.
המצב עצוב, וכואב לי מאוד.
בעלי ניסה לדבר עם ההורים, ללא הצלחה . הם ממש לא מוכנים לשמוע.
חמי אמר לבעלי שהוא לא מתערב בבעיות שלנו (בנושא פוריות), ולכןמבקש שאנחנו לא נתערב בבעיות שלו.
הוא לגמרי חסם את האופציה של לסייע.
זה הגיוני שככה הוא מגיב, הם לא במצב לטפל בעצמםמקרוני בשמנת
זה נוח לתלות על אדם אחד במשפחה את כל הבעיות. לא מאשימה שזה בכוונה או משהו, זאת פשוט ממש תופעה מוכרת.
במקרים כאלה הכי חשוב להוציא את האדם מתלות במשפחה כדי לאפשר לו לראות את עצמו בנפרד מכל זה ולהתקדם בהתאם למציאות ולא לראות את עצמו דרך העיניים שלהם.
יכול באמת להיות שהמוגבלות הייתה קודם, אבל נשמע שזה ביצה ותרנגולת- יחס כזה יוביל כל אדם שפוי למצוקה והתנהגות לא תקינה.
לעודד אותו לגשת לטיפול ולצאת מהבית...
עדייןy101
אתם יכולים להפנות אותו לגורמים שיכולים לעזור לו.
בלי לפנות להורים שלו, פשוט לעזור לו ולכוון אותו בלי שלהורים יש צד בזה.
הוא אדם בוגר בפני עצמו ויחליט אם ואיך לקחת את העזרה.
אתם לא מתערבים להם בכלום. הוא לא רכוש שלהם
הוא אדם בפני עצמו ויחליט אם לקחת את העזרה.
ולהורים המיואשים או המתעללים שלו אתם לא חייבים דין וחשבון, הוא אם יפנה לעזרה בעצתכם זה החלטה שלו.
הם לא יכולים להגיד שמתערבים להם שמדובר באדם מעל גיל 18.
ואם יפנו אליכם בטענות אתם יכולים להגיד שזה צד שלישי כמו רב או משהו אחר שמכיר אותו.
הם אף פעם לא יכלו לדעת אם תעשו את זה בחוכמה.
בהצלחה רבה !!!
אז להוביל אותו לטפל בעצמו ולהסתייע, אם ההורים אטומיםוואוואחרונה
לשמוע על טיפול..
יואו בא לי לבכות מהתיאורים שלך על היחס כלפיו!! עצוב!!וואוו
יש איזו דמות שתוכל לדבר עם ההורים שלו?