שרשור חדש
אז אני כבר לא כועסת בטירוף , אלא יותר מתפללת בטירוףכועסת בטירוף

אוי , אבא תעזור לאבא שלו בבקשה 
אבא שלו מונשם , מצב קשה, סטוריזציה 86. 
מחובר ללב-ריאה.
אפשר את התפילות שלכם ? בבקשה .
אולי נחלק ספר תהילים ?
מתחרטת שפתחתי את הניק הזה בכלל , הוא אדם כל כך טוב ! כל כך עוזר ! הוא ייצא מזה - אני בטוחה ! בעזרת ה' יתברך
כולנו עושים טעויות - אז מה , הוא אדם טוב ,חזק,עבר הרבה בחייו .

רפואה שלמה ומהירה..יונתן1
אל נא רפא נא לופשוט אני..


רפואה שלמהגוונא


רפואה שלמה!חדשחדש
אם מתאים לך תכתבי את השם שנוכל להתפלל עליו..
מה השם?נתנאל וייס
רפואה שלימה ומהירה,
שישוב בקלות ובמהירות לאיתנו הראשון!
אוי 😔 רפואה שלמהנגמרו לי השמות
נתפלל ב"ה, אם תרצי אשמח לשם בפרטי.
וב"ה אקרא תהילים גם 🙏
רפואה שלמה כהרף עין בעזרת השם בשאר כל חולי ישראלגאולה
קודם כל רפואה שלימה ומהירהסוס פרא חופשי
שנית: אתן לך עידוד שלא כל אחד מחברים לאקמו(מכונת לב ריאה) יש מכונה אחת בערך בכל בית חולים לא יחברו סתם מישו אם לא מאמינים שזה באמת יעזור לו.
וכמובן שתפילות תפילות תפילות!!!
אמן ואמן . בע"ה יתברך - הוא יהיה בסדר ויצא מזה !כועסת בטירוף


תשלחי לי את השםכלה נאה
שלחתי באישי את השםכועסת בטירוף


שלחי גם אלילורייל


גם לי.רפואה שלמה בע"ה!! אתפללוואוו


מותר לכעוס על האליפ
ברוח ימים אלו
חז"ל מקשים על ירמיה הנביא איך הוא אומר בתפילתו ' האל הגדול והגיבור' ולא אומר 'והנורא' כמו שאמר משה רבנו וכמו שאנחנו מתפללים כיום בברכת אבות
ומסברים שהוא ראה איך הבבלים חוגגים במקדש החרב ולכן אם לא רואים את נוראות ה לא מקלסים אותו בתואר 'והנורא'
ושואלים בגמרא בכל זאת איך העז ירמיהו להשמיט כינוי זה אם כבר אמרו משה רבנו
והתירוץ הוא שיודעים נביאי ישראל שאלוהיהם הוא אלוהי אמת ואינם מכזבים לו.
כלומר עדיף שירמיהו יכעס על ה ולא יגיד הנורא אם הוא לא מאמין בכך מאשר להגיד הנורא רק מפני שצריך.
יהי רצון שה ישלח לו רפואה שלימה בכל אברי חיותו תכף ומיד ממש
לא,אסור לכעוס על השם" איולת אדם תסלף דרכו ועל השם יזעף ליבו"בחור זהב
"כי אתה האדם בארץ והאלוקים בשמים ממעל, על כן יהיו דבריך מעטים"

אין דברי ירמיהו כעס אלא הפעלת רחמים " איה כל נוראתיו"

משה רבנו נענש שאמר למה הרעות.

אין חקר לגדולתו

חלילה!!!הָיוֹ הָיָהאחרונה

הדברים הנ"ל אינם קשורים כלל ועיקר ל"לכעוס על ה'" רח"ל.

נאמר שם שירמיהו לא קילס במה שלא הרגיש שמופיע בהנהגתו ית"ש.

חלילה וחלילה וחלילה מלומר שניתן לכעוס עליו.

צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי, זה מה ש"ברוח הימים האלו".

לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים.

נחנו פשענו ומרינו.

נורא לחשוב שישנה כזו הווא אמינא בכלל.

א-ל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא.

יהיה בסדר...יהודה224
בעזרת ה
לקראת שבת שנתבשר בשורות טובות אמןמיסטר דום

ממש ממש יפה. תודה!אורה שחורה
פשייה מיסטר דום דום !אנונימי (2)
יפה !
אני עוד מנסה להתאושש מהצום של היום*אשתו של בעלי*
והמקסימום שעשיתי זה להפשיר עוף ושניצלים....ואצלך השולחן כבר ערוך?!
יפה לך!
טוב בה כל אחד ואיך שהצוםמיסטר דום
עובר עליו לנו יש מנהג שמחצות היום מנקים את הבית ומחליפים מצעים שזה סימן לאמונה בגטולה גם ביום הזה ... אז גם הבת כבר נקי וערוך לשבת
מדהים!!נעימה לפרקים
סט חדש?
יפה שמים לב לצלחותמיסטר דום
זה לא ככ חדש פשוט זה סט כבד שלא תמיעד אני מוציא אותו רק בזמנים מיוחדים ושבת בעזרת ה הגאולה זה אירוע מיוחד
כשמשקיעים, שמים לב נעימה לפרקיםאחרונה
מחזקת האמונה שלכם...
שנזכה לגאולה בעז"ה בקרוב!!!
רק שתדעואנונימי (פותח)
שאם מישהו אמר משהו לא לטעמכם או פגע בכם.
לשמור על זכות השתיקה זה לא מגניב בכלל.
זה לא פתרון זו לא התמודדות.
זו גאוה.


* נכתב בעיקבות כמה ניקים שכתבו פה לאחרונה שהם יכולים לא לדבר חודשים עם מי שפגע בהם.

להתבגר רבותי
זה כל כך מתיש להיות האדם שמפשיר את הקרח תמיד.
יומאחד ימאס לאדם הזה.
ואז תתמודדו עם הבעיות שלכם באמת לבד.

😑
תלוי בצד השני ומה המחיר...נשוי ושחוק
אי אפשר לדבר עם כל אחד ואחת כמובן... לפעמים עדיף לשתוק ולהתקפל... "תהיה גבר, תשפיל את עצמך". בסוף זה עולם של נשים, גם אם הגבר ידבר הוא יצטרך לעשות התאמות... אז בואי
יודעים תודה בסדר גמור


כתבת נפלא אלירזאחרונה
עזרה ראשונה לזוגיותאליסי
הצילו!
הזוגיות שלנו במצב בטטה.
עברנו דירה לאחרונה. שנינו עובדים. גם תינוקת. המון לחץ, עייפות וסידורים שלא נגמרים. כשכבר יש קצת זמן לדבר בערב אז או שנרדמים, או שמדברים על סידורים , או שרבים. לכל צד יש מטענים מהתקופה האחרונה וזה מתפרץ בויכוחים, ירידות, מרמור.
גם כשצד אחד כבר מנסה לעשות צעד לקראת השני, אז תוך שנייה מישהו נעלב ממשהו. זה שנינו ככה. ואז שוב תסכול. ועצבים.
ניסינו להגדיר ערב זוגי מיוחד אבל קרה בו בדיוק אותו דבר, כפי שהסברתי למעלה.
לא יודעת מה יותר גרוע הריבים או האדישות שמתחילה לחלחל וחוסר הציפייה לכלום.
אשמח לתובנות.
תודה!!
את מצפה לקסם??יונתן1
טיפול דחוף
לא מחכים שכבר אין מה לעשות
את יכולה להגיד אני עייפה..אין לי כח..אין לי זמן..אין לי כסף..
השאלה היא באיזה מקום הזוגיות שלך
אם היא מקום ראשון בטוח תמצאי זמן...
אם היא לא במקום הראשון אל תצפי שיהיה לכם טוב.
כל הגירושים התחילו מדברים קטנים שלא טופלו...
תנסו לעשות איפוסבוריס
צאו לשני לילות למלון זול או צימר, שימו את הילדה אצל סבא וסבתא אם אפשר ותאפסו את עצמכם.
השלב הראשון זה להבין מה קורה לכםנתנאל וייס
ולגיטימי לחלוטין מה שקורה.
חז"ל קבעו לנו ש"שינוי וסת תחילת חולי", בהשאלה - הכוונה היא שכל שינויים דרסטיים יוצרים "חולאים" בין אם נרצה ובין אם לא.
את מתארת מצב של מעבר דירה, הסתגלות חדשה, מציאות ששניכם עובדים ובנוסף יש גם תינוקת.
הכל מתנקז לכדי ביטוי של הפערים הקיימים בין כך ובין כך ביניכם - ומאליו החיכוכים חוזרים ונשנים.

אז הדבר הראשון בכל הץמודדות זו ההבנה "מה קורה לנו" ולהרגיע את הלחץ הנפשי שמתלווה לכך ש"אוי וי, הנה הזוגיות שלנו נהרסת, נשחקת ונהרסת!".

כל זוגיות חווה משברים, עליות וירידות.
החכמה היא לדעת להיבנות מהמשברים הללו ולהפוך אותם למקום של צמיחה זוגי.
זה נושא שאנחנו מדברים עליו המון, כי מה שצריך זה רק את הטוויסט בחשיבה.

מצרף לך מאמר שכתבנו לטו באב לפני מספר שנים,
אולי יתן איזשהו כיוון בעניין.
משבר נסירה אהבה.pdf
כ"כ הרבה שינויים ענקיים בו זמניתנגמרו לי השמות

איך *לא* תרגישו ככה?!

 

כ"כ כ"כ טבעי והגיוני מה שאת, אתם מרגישים.

 

כל שינוי, גם אם הוא שינוי לטובה - מצריך תקופת הסתגלות.

המוח שלנו והתת מודע שלנו אוהב את המוכר, את הידוע,

הוא לא רוצה שישנו לו דברים,

אפילו אם הם טובים! וק"ו אם הם בינוניים או קשים.

 

תראי יקרה כמה שינויים אתם עוברים!

 

גם מעבר להורים ותקופה של אחרי לידה - שמטלטלת את כל הבית ואת כל החיים אצל כל זוג

גם מעבר דירה

גם עבודה  קשה של שניכם

גם המון לחץ, המון עייפות וסידורים שלא נגמרים.

 

אני חושבת שדבר ראשון שאתם צריכים לעשות - זה לנשום!

ולהבין שנייה את המצב בו אתם נמצאים,

להבין שנייה את *עצמכם*

 

ולזכור שזה *את והוא* מול הבעיות בחיים

ולא את נגדו והוא נגדך

אלא שוב - שניכם יחד מול כל אתגרי החיים!

הבית המשותף שלנו, של "אליסי ובעלה" הוא מטרת העל המשותפת שלכם!

 

לפני כחצי שנה עברנו דירה (שוב ), ומאוד שמחתי מהמעבר ומהבית ומהכל, מאוד!

ועדיין, מצאתי את עצמי 3 ימים אחרי המעבר - פשוט קורסת.

קורסת פיזית וקורסת נפשית. הרגשתי פשוט רע רע רע ולא הבנתי מה נסגר איתי?!

הרי כ"כ חיכיתי למעבר הזה! והוא בעצם טוב!

ואז הבנתי שזה פשוט *מעבר* כשמו כן הוא...

שינוי...

התחלה חדשה...

הסתגלות חדשה...

ויומיים אחרי גם בעלי התחיל להרגיש לא טוב וממש נהיה חולה פיזית מהמעבר,

וזה עוד יותר חידד לנו את הקושי שבשינוי,

בדגש על *כל שינוי* אפילו שהוא טוב.

 

אז גם אתם יקרים,

תנשמו,

לאט לאט תתרגלו לבית החדש, לסביבה החדשה,

לאט לאט תתרגלו לתינוקת החדשה, לג'נגל בין כל הדברים,

למצוא את האיזונים,

לעשות לעצמכם סדרי עדיפויות

להוריד סדנדרטים בדברים שפחות חשובים,

ולעלות הילוך בדברים שיותר חשובים

(למשל, הזוגיות, ההורות, השפיות, הבריאות, הן ערכים עליונים בעיניי,

וכל השאר אחריהם.)

 

-------------------

 

מצרפת לך עוד תשובה שכתבתי בנושא של זוגיות אחרי לידה ומקווה שזה גם אולי יעזור קצת:

 

 

"הדבר העיקרי שהכי בולט מהודעתך הוא שגם בעלך וגם את נמצאים כרגע *במצוקה*.

 

שניכם נמצאים "במקום הקטן שלכם" - מקום בו אתם לא במיטבכם,

מקום עם המון קושי

עם הרבה תסכול

עם המון עייפות

עם המון כאב

 

אם נתמקד רגע בצד של בעלך -

כאשר הוא חוזר הביתה, הוא מגיע לאשתו האהובה ובתו האהובה - אך ככל שהן אהובות, טיפול בתינוקת קטנה ובילדים בכלל הוא קשה מאוד מאוד. ולעיתים מתיש.

ואפילו הרדמה של 10 דקות, ושמיעת בכי של 5 דקות, כאשר כוחות הנפש כבר כמעט גמורים או אולי גמורים לגמרי - כל דבר הכי קטן יכול פשוט לרסק. לשבור. באמת באמת ולא בכאילו.

ממש כמו ביטוי "הקש ששבר את גב הגמל".

אז קשה לו.

קשה לו לחזור ולדעת שעדיין הוא צריך להיות במוד של "עבודה" ולא של רגיעה ומנוחה -0 לקלח, להשכיב, להרגיע,

קשה לו!!!

ממש לא סתם - אלא באמת באמת קשה לו.

ועם זאת,

הוא מנסה ככל יכולתו.

ממשיך לקום כל בוקר

ממשיך עם נסיעות מטורפות

ממשיך עם עבודה ומסדגרת קשה יום יום

כאשר הוא חוזר ב18:00 הוא כן כ"כ כ"כ מתאמץ ועוזר

אבל שזה כבר 19:00 והוא מ6 בבוקר אחרי שינה טרופה גמור - זה פשוט כבר יותר מדי בשבילו.

הגוף שלו, הנפש שלו - צועקים הצילו!

אני פשוט לא יכול יותר!

אני רוצה!!! אבל פשוט לא *יכול* לא יכול. הכוח שלי נגמר,

אני חייב להתמלא ממשהו כי אי אפשר לעבוד על 0 אחוז בסוללה

הוא ממש על אדים כרגע.

 

ויש גם אותך יקרה.

אמא טרייה.

אישה מדהימה.

שעד לפני לא הרבה זמן לא הכירה כלל את כל האחריות המטורפת הזו שנקראית ילד

את היצור חסר אונים הזה שעכשיו פתאום בבת אחת תלוי בי 24/7 ואין לאן לברוח והוא תמיד תמיד שם

ואני תמיד תמיד אמא שלו

גם כשאני מרוטה מעייפות

גם כשכבר לא יכולה לשמוע טיפת צעקה - והילדה  המתוקה הזו צועקת - אני אמא שלה.

 

ואת גם עובדת וגם נמצאית איתה המון

וזה מתיש!!!!

ואו כמה זה מתיש!

עם כל הברכה והתודה העצומה לקב"ה עליה - בד בבד מגיע הקושי.

הקושי בהריון שסחבת אותה 9 חודשים שלמים!

הקושי בלידה הכואבת

הקושי בהנקה

הקושי בלילות שפתאום טרופים והעייפות התהומית זועקת לשמים

הקושי בגידול

הקושי באחריות

הקושי בתלות של יצור חסר אונים בך

הקושי במעבר החד הזה מלהיות אדון על עצמך ועל הזמן שלך - ללהיות משועבדת ממש ללו"ז ממש לא מסודר של יצור קטן וצרחן...

וזה קשה קשה קשה!

גם את באפיסת כוחות כרגע!

גם את בעייפות תהומית

ואת רק רוצה יד שתושיט עזרה

ואת רק רוצה קצת שקט.

לישון לילה שלם

(פחחחח נשמע כמו חלום אוטופי לילה שלם אה?!

להתקלח בשקט, לאכול בשקט, לצאת לבלות בשקט

אבל אין את השקט הזה!

אין!

יש צרחות

ובכי

וצרחות

ובכי

ועייפות

והרדמה

ושוב\

ושוב

ושוב

די!!! לפעמים משתגעים כבר ורוצים לברוח לאי בודד ולישון שם שנה שלמה אם אפשר!!!

אז גם את מגיעה לקצה היכולות שלך.

 

לכן, מה שקורה כאן יקרה, הוא ***ששניכם נמצאים במצוקה בו זמנית****

 

וכאשר שני בני הזוג נמצאים במצוקה בו זמנית - הם לא מסוגלים לראות כרגע אצת הכאב של האחר!

זה לא שהם לא רוצים, אלא הם לא יכולים!

זה לא שלא אכפת לך מבעלך - אלא שאת מרוכזת בכאב שלך!

זה לא שלבעלך לא אכפת מהקושי ומהכאב שלך - זה שהוא מרוכז בכאב שלו!

אפילו לעצמכם אין יכולת  לעזור כאשר אתם בתוך הכאב עצמו - אז קל וחומר שלאחר.

 

אדם שכל כולו בתוך הקושי - ממש ממש לא מסוגל אפילו לראות מעבר לקושי *עם עצמו*

הוא פשוט לא יכול, לא שלא רוצה.

 

במצב כזה צריך לחכות שיהיו כוחות.

לחכות שהמצוקה לאט לאט תפחת ותיעלם.

להיעזר ברשת תמיכה סביבתית רחבה - כמו אחות, חברה, אמא, שכנה, בייביסיטר, מסכים, אמבטיה, סדרה מצחיקה, הליכה לטבע, כוס תה, ספורט, כוס מיםף, מוזיקה, פעילות גופנית וכו' וכו' - כל דבר שיכול להקל מהמצוקה.

בלי לצפות מהשני כרגע - כי גם הוא במצוקה בדיוק עכשיו.

 

כמובן שבמצב שלא שני בני הזוג במצוקה בו זמנית זה יותר פתיר וקל...

 

אבל עד אז - להיעזר. בכל מה שאפשר

מספיק שרק אחד מכם יהיה עם טיפה טיפה יותר כוחות - והכל יראה אחרת

 

נסי להשלים שינה בצהריים איתה

נסי כן למצוא בנרות עוד יד אפילו של נערה או בייביסטר

נסי להקל מעלייך באוכל מוכן, דברים קפואים, מדיח, מייבש, הורדת סטנדרטים לאפס, לעשות דברים שאת אוהבת ומטעינים אותך באנרגיה

ללמוד לאט לאט שיטות הרדמה אולי עם יועצת שינה וכדומה שיקחו ממך פחות אנרגיה, או כל דבר שאפשר לחשוב עליו

ולזכור שזו תקופה! היא קשה, אבל היא תעבור!!!

הילדה לא תהיה לנצח תינוקת, היא תגדל ב"ה, תישן לילות שלצמים, את תחזרי לכוחות שלך בגוף ובנפש, בעלך יסיים את העבודה המתישה הזו

זה יעבור

עוד שנה ואו עולם אחר

עוד שנתיים עוד יותר

אתם פשוט כרגע בעיצומו של משבר, בעיצומה של מצוקה אמיתית לשניכם בו זמנית וזה מאוד מאוד קשה

נסו עם כל הקושי *להבין* אחד את השניה

*לראות* את הקושי של השני/ה, גם אם מאוד קשה לכם - בכל זאת - להיכנס רגע ללב ולראש אחד של השנייה ולדמיין שאתם במקומו/ה יום שלם ואיך אתם חווים ומרגישים וכמה אתם מותשים באמת

 

לנסות להחזיק את הראש מעל המים כרגע בתקופה של ההישרדות הזו

ואח"כ יהיה אפשר לנשום הרבה יותר לרווחה

ובינתיים לנסות בכוח למצוא אפילו חצי שעה ביום לזמן של טעינת מצברים - להתמלא. לעשות דברים שאוהבים. לנוח. לישון. לאכול טוב. פעילות גופנית. זמן זוגי. לזכור גם את היופי והטוב בחיים גם עכשיו

 

יהיה טוב יקרה!

כבר יש הרבה טוב

ויהיה עוד הרבה יותר!

 

 

משברים ונפילות הן חלק בלתי נפרד מהחיים בכלל ומהזוגיות בפרט

וזה קורה לכולם.

לא אומר שום דבר רע עליכם או על הזוגיות שלכם -

רק אומר שאתם אנושיים!

ושיש לכם מדי פעם כמו לכולם קשיים ונפילות!

 

ודווקא מהנפילות אפשר כאמור ללמוד לעומק על עצמנו ועל בן זוגנו יותר,

להבין מה היה כאן,

להבין את עצמי,

להבין אותו/ה

לזהות את הבמפרים הללו

ובפעם הבאה - לנטרל את כל אותם הבמפרים מראש!

לעשות בפועל את מה שלמדנו מכל משבר!

 

כי תמיד שיש משבר -

אם נטאטא אותו מתחת לשטיח - רק יחמיר ולא יועיל בכלום.

אבל אם נשכיל להבין לעומק מה היה כאן 

מה היה שם בעצם?

מה הקווים האדומים שלו?

מה קשה לי?

מה חשוב לי?

על מה זה דרך לי?

וכל זה לבן זוגי?

אז עם ההבנה הזו, הלמידה העמוקה הזו והעשייה של הלקחים הללו בפועל בפעם הבאה - היא היא זו שתעמיק את הקשר ואת האהבה ותגרום דווקא מהמשברים לצמוח עוד יותר!!!

 

שיש קצר בתקשורת

צריך קודם כל להבין שזה קורה.

קשיים/משברים/פיצוצים/קצרים בתקשורת הם חלק *בלתי נפרד* מהחיים - הם קורים *לכולם*, לכל הזוגות באשר הם ולכל האנשים באשר הם.

 

אז קודם כל - לא להיבהל!

זה אנושי וטבעי שזה קורה!

 

ובתוך הסיטואציה עצמה של הקצר בתקשורת רואים כמה דברים עקרוניים ומהותיים לשניכם - שלולא זה היה קורה - לא הייתם יכולים ללמוד על עצמכם ואחד על השנייה בעוצמה הזו!

 

לכן,

הקשיים והמשברים הם גם *דרך מצוינת* ללמוד את עצמנו לעומק יותר, לראות יותר לעומק מה פריע לנו? מה הקווים האדומים שלנו?

מהם "הכפתורים" הרגשיים שלנו, מהם הטריגרים שמדליקים אותנו - ולמה?

מה חשוב לנו?

וגם מלמדים אותנו את כל זה *על בן/בת הזוג שלנו*!!!

 

רק מהקשיים ורק מהמשברים

אפשר לפעמים להבין וללמוד את כל זה ממש לעומק,

המשבר הוא כמו שובר - שובר מתנה ושובר הזדמנות להתבוננות עמוקה ורחבה יותר על עצמינו, על החיים שלנו, ועל האנשים הקרובים אלינו.

 

אפשר לנסות את זה למשל דרך "החלפת תפקידים" -

שאת ממש נכנסת לראש וללב ולנעללים של בעלך

ואומרת כאילו מתוך גרונו מה הכי קשה לך?

מה בעצם הכי היית רוצה שיקרה?

 

אם את שנייה בעלך ואני שואלת אותך (את בעלך):

איך היה לך המעבר להיות אבא?

ואיך אתה מסתדר גם עם העבודה והמעבר דירה?

ומה קשה לך?

ואיך המצב רוח שלך? השינה שלך? התיאבון? שמחת החיים?

ואיך בזוגיות?

 

ואז שואלת אותך:

איך היה לך המעבר להיות אמא?

ואיך הייתה לך הלידה?

ואיך זה לך גם לעבוד וגם אחרי מעבר הדירה?

והאם את מספיקה לישון כמו שצריך?

לאכול כמו שצריך?

להתאושש?

להתאוורר?

לקבל עזרה ותמיכה?

ואיך המצב הכלכלי?

ומה עוד קשה לך?

 

ולנסות לאט לאט להבין רגע את השני,

להסתכל על השני ולא רק על הקושי שלנו עצמנו -

בעלך יסתכל מעבר לקושי שלו ויראה שאת אישה אחרי לידה, שגם עובדת, מבשלת מנקה מסדרת וכו - ואת פשוט קורסת! ועייפה! ותשושה! וגמורה!

הוא בעיקר יבן את כל הנ"ל ע"י תקשורת טובה ואוהבת ביניכם,

תקשורת בה את תספרי לו מה את צריכה,

מה קשה לך,

בלי להטיח בו האשמות או "אתה לא" וכו' אלא -"אני"!

לי קשה

אני צריכה ש___

הייתי שמחה אם ___

נסו להביט בעיניים בשיחה הזו,

לראות אחד את הקושי של השני, את הנשמה של השני, את הכאב של השני, לצאת קצת מעצמנו,

כמובן שהשיחה תהיה בזמן שבו הילדים ישנים ואתם אכלתם שתיתם ונחתם, וכמובן לכבות טלפונים וכו' ולתת לה זמן בנחת!

ואז לספר לו מה את מרגישה עד הסוף. והוא רק שומע.

ואז הוא מספר לך כל מה שהוא מרגיש וחווה ואת כל הכאב שלו ואת רק שומעת.

ואז משקפת לו מה שאמר, נותנת לדברים שלו משקל והזדהות (והוא לך)

ואז תגיע *ההבנה*

ההבנה אחד של השני.

ומתוכה יוכלו להגיע גם פתרונות פרקטיים:

מה אפשר לעשות כאן כדי ש*לשנינו* יהיה טוב?

הרי מטרת העל שלנו היא הבית המשותף שלנו, שיהיה לנו טוב ושמח יחד עד 120,

אז מה אנחנו יכולים כדי לקרב את עצמנו למטרה הזו?

ומה אנו צריכים להיזהר מלעשות כדי לא להרחיק עצמנו מהמטרה הזו?

ומה אני  יכולה לעשות למען בעלי ואיפה אני יכולה לבוא לקראתו?

ומה אני יכול לעשות למען אשתי ואיפה אני יכול לבוא לקראתה?

ומה עוד יכול לקרות כאן כדי ששנינו נהיה מרוצים?

ועוד לפתוח את הראש ולחשוב על דרכים יצירתיוץ, דרך שלישית שטובה לכולם ועונה גם על הצרכים שלך וגם על הצרכים שלו!

לרוב זה פועל כמו קסם! אחרי ההבנה - פתאום הפתרונות מגיעים!"

 

בהצלחה רבה יקרים

לאט לאט הכל יסתדר, רק צריך לעזור לדברים להסתדר ולשים את מה שבאמת חשוב לנו מעל הרבה דברים אחרים - ולהשקיע בו

אני מזדהה עם מה שאת אומרתנטע פלג
בכל מה שקשור לנושא ההיעלבויות, אני ממש מבינה אותך. גם אצלנו לפעמים כשסוף סוף מישהו עושה את הצעד לקראת השני ומקבל ייבוש, ישר זה מחרבש את העסק ונהיה אנטי פנימי כזה. אין ספק שזה מעליב לקבל דחייה לא משנה אם זה הגבר או האישה.

מה שעוזר לנו, זה פשוט להפסיק להיעלב מהדברים האלה, אפילו שזה קשה. זאת עבודת המידות. אבל גיליתי שכשאני מפסיקה להיעלב מהדחיות, ככה גם לו קל לקבל את הדחיות שלי. ואז האווירה הרבה יותר נעימה ויש יותר מוטיבציה לנסות למצוא ביחד את הזמנים להיות ביחד.

ועוד משהו, יכול להיות שאולי כן יהיה לכם נכון לשבור שגרה ולצאת לנופש, אבל לדעתי וגם מהנסיון האישי, הרבה פעמים כשאנחנו עושים הפקות ענק בשביל המפגש בינינו, מרוב מאמצים אנחנו מאבדים את זה, וגם הדברים הכי קטנים יכולים למוטט את הכל. לכן, אני מנסה למצוא את הזמנים הנכונים בשגרה, לוודא ששנינו בטוב ואז לראות אם זורמים. לנו למשל, ארוחת ערב זה אחד הדברים שעדיף לנו לעשות בנפרד, אנחנו אוכלים אוכל שונה ובשעות אחרות. אז ארוחת ערב זה משהו שאנחנו לא עושים יחד, אלא כל אחד בזמן שלו וכשאנחנו רגועים וסבבה לנו, אז מוצאים את הזמן לביחד.

בהצלחה בעז"ה
תודה לכולכם!אליסי
באמת לא שמתי מספיק דגש על העומס ועל כמה זה משפיע.
השילוב בין התגובה של יונתן לתגובות הרכות יותר דווקא היה מעניין. גרם לי לחשוב. מצד אחש יש את רופצית הגירושין שתמיד מפחידה ומצד שני אץ הרצון של שנינו לאהוב. אז האמת שפשוט הרפתי וכמו שנטע כתבה ניסיתי לשחרר ולא להיפגע. וזה עשה ממש טוב! אמנם לא תיקן הכל אבל השרה אווריה הרבה יותר טובה.
ישתבח שמובסדר גמוראחרונה
תודה שחזרת לעדכן
גברים ריגשיים מידי??? מופנה לגברים בעיקרלורייל

שלום , אני רוצה להבין פעם אחת ולתמיד.

מה נסגר איתכם גברים? האם אתם באמת רגישים מידי? נפגעים

ולוקחים ללב כל אמירה שיש בה טיפה ביקורת?

 

פעם חשבתי שזה רק האקס, ואז היה עוד אחד אמרתי טוב הוא ילד הוא נפגע

מכל דבר וצריך להלך לידו על ביצים..

אבל אז הפלא ופלא עוד גבר שנפגע מהערה שלי(נטו יחסי מקצועיים) ופה התחלתי

לעשות חושבים: טוב אולי אני הבעיה בכלל? אני אומרת ביקורת אחרי הרבהה זמן ואחרי

שכלו כל הקיצין וגם אז אולי לא אומרת בחכמה אבל גם לא בצורה מתלהמת ופוגעת מידי.

והתוצאה של ההערות שלי ( על דברים שמפריעים לי, לא כל דבר אני מעירה) זה גברים

פגועים, ברוגזים שנמשכים שבוע, ותחושה בעצם שאני לא הייתי בסדר והם לוקחים את דבריי

ממש קשה, עד כדי עלבון... (והאחרון אמר לי מפורשות שנפגע ממש ממני)ואני טיפוס עדין ממש בכללי,חייכנית כזו ורגועה ומפרגנת, אז באמת אני לא מבינה מה קורה כאן???

 

רוצה שהבעל שיהיה לי בעתיד יהיה גבר חזק, מכיל. לא שאגיד לו מילה והוא ישבר. זה קשה ככה, ולא מרגישה

שיש לי על מי להשען ופה בעצם מאזני הכוחות משתבשים ואני מפחדת שוב לקחת את תפקיד הגבר בבית..לא בריא 

לא תקני ולא טוב לאף אחד מהצדדים..

 

אשמח לתשובותיכם , במיוחד של הגברים

אך גם נשים יקרות, איך אתם מעירות לבעל ואיך זה מתקבל?

דווקא במונחים של רייטינג הכותרת היתה מנוסחת מעולהמודה על כל רגע

תראי איזה רייטינג מדהים היא הביאה. ואנחנו כבר שבוע פלוס אחרי שהיא עלתה. אולי תשקלי לעבור לתחום התקשורת, יש שם אחלה בוסים .....

 

ואני דווקא בזכות השרשור הזה הצלחתי פעם ראשונה להגדיר לעצמי את הנקודה הזו. כן, אני גבר רגיש. אז היה שווה. 

 

ומסכים איתך לגמרי. בזוגיות אין כמו תקשורת. אפשר וצריך להגיד את כל מה שיש לנו לומר. אין דבר כזה אסור לומר. השאלה היא רק איך לומר ובאיזו צורה צריך להעביר נכון את המסר. 

 

מה אתם עושים כל מוצש"ק עם המים החמים שנשארים לכם במיחם?בסדר גמור


אכן לא רחוקיהלומ
אז למה לעזאעל אם אישתי או בעלי יורדים ברמה הרוחניתאריך וייס
זה פגיעה בזוגיות? למה אתם חושבים שהרמה הדתית של הבן זוג זה בעיה זוגית?

מי אתם אנשים שהתבלבלו בין זוגיות לבין רצון להתקרב לה'?
למה זה קשור לאהבה שלכם?
אין שום בעיה.ה-מיוחד
עבר עריכה על ידי ה-מיוחד בתאריך ט' באב תש"פ 23:20

התפקיד של הורה הוא לחנך את ילדיו לקיום מצוות. 

אתה טוען שיש ניהול בית טכני שבו נכנס כסף ממקומות מסויימים ויוצא כסף למקומות שהגדרתם מראש. גם ניהול בית יהודי יש בו טכניות מסוימת.

לדעתך גם אין שום בעיה שאחד מבני הזוג ילך למסיבות, חוף מעורב וכד' העיקר שיאסוף את הילדים בזמן, ילך לעבוד, ינקה וכד'

לי זה לא נראה כמו זוג נשוי לי אלא כמו שותפים לדירה

אני לא יודע לפי מה אתה בחרת את אשתך ויכול להיות שהנושא הדתי לא היה אישו בשבילך. לפחות מנקודת מבט שלי כל הזוגיות שלנו התחילה מבחירת אישה שומרת מצוות כדי להקים בית ומשפחה יהודית שומרת מצוות. לדוגמא מתי שלי הציעו בחורה ואמרו לי שהיא לא דתיה\מסורתית\הולכת עם מכנסיים הייתי מסרב. ז"א שכל הזוגיות שלנו התחילה מרצון להקים משפחה שומרת מצוות ולכן אי אפשר לנתק בין זוגיות, משפחה והורות

עבודה מזדמנת מחר בירושלים:בסדר גמור

יש מישהו מחר בירושליים שרוצה לעבוד כמה שעות בנקיון/שיפוץ/כל מיני בבית וגן בתמורה לתשלום נאה?

שיפנה אלי בפרטי ואפנה אותו למי שמחפשת.

כל כך חסרים לי שירים לאחרונה.. לא יודע למה.. בדרכ זה לא ככה.בסדר גמור

מה השיר הראשון שאתם הולכים לשמוע כשיהיה מותר?

A Million Years של ניסים בלאקJewice
ומי כעמך ישראלבחור זהב
כמות גדולה כל כך של נשים ואנשים בעבודה ששאלו אותי על המנעות מאכילת בשר באלו הימים.
כאלה גם שלא היינו חושבים שמקפידים, כאלה שחזותם החיצונית לא מרמזת כלל וכלל.

גאולה בקרוב בחסד וברחמים! (עונים: א-מ-ן)

והקשר לפורום--גם נשוי טרי צריך שלא להתייחס לחיצוניות
כן כי המשיכה תבוא אחרי החתונה. זה בדוק.די שרוט
כך אומרים הרבנים וזאת האמת בשם תורתנו הקדושה
לא הם לאבחור זהב
אומרים
אתה לא באמת מאמין לסיפא שלך...אני מקווה...*אשתו של בעלי*
למה לא?מופאסה
למה שנשוי טרי לא יתייחס לחיצוניות?*אשתו של בעלי*
חיצוניות זה מוקצה??
יחס כן כל המשקל לאבחור זהב
משקל כן, כל היחס לא
לא מבינים שנינות?;בחור זהב
!
מבינים..מבינים..*אשתו של בעלי*
לא חייבים להתייחס לכל תגובה
נכוןבחור זהבאחרונה
הובנתי שלא כהלכהבחור זהב
כלומר: אני לא הסברתי את עצמי טוב. ( לדבר במסר אני, ואת האשמה להפיל עלי)

אין כוונת דברי שהחיצוניות לא בעלת משקל. אלא שלבעלי משקל לא חיצונויות היא המדד להסתכל עליהם.
רעיון למתנה בזמן קורונה הכל לטובה123
טוב אז קצת נתקעתי, בא לי לפנק את ארוסי משהו חמוד וכיפיי , הוא סיים עכשיו חצי ראשון של קןרס קצינים ועכשיו ברגילה , הבעיייה שאי אפשר לצאת לשום מקום גם בגלל הצבא וגם בגלל הקורונה ה״מקסימה״ הזאת יש לכם רעיונות למתנה להכין/ לקנות לו?

(כותבת דברים שכבר הכנתי / קניתי לו- גם בשביל רעיונות לאחרים/רות , אני נגיד חיפשתי בנרות את אלה😅
240 פתקים, (מוטיבציה דוסים חמודים) לכל יום בקורס קצינים
ספרי כיס (אורות התורה, אורות התשובה וכדו)
סימנייה עם תמונות שלנו
ספרים למינהם (דברי שיר כמובןןן)
כרטישיח (מושלם ממש! ) וכרטיסים חמודים לפעם ב כשיש זמן לשיחת טלפון נורמלית
כיפה (בצבע של הכומתה ברוור)
בלוק עץ עם תמונה שלנו ומשפט מאחורה
והכנתי לו יותר מדיי עוגיות ודברי מתיקה
וזהווו אין לי עוד רעיוניות 😨 פליז עזרה?
כתבת לו 240 פתקים?די שרוט


כן שולחת לו כל יום פתק אחדהכל לטובה123
תכיני לו סיפרוןבסדר גמור

שכתוב בכל עמוד סיבה שאת אוהבת אותו וציור חמוד סתם להמחשה.


אישתי לקראת החתונה הכינה לי ספר שמכיל את הכל הברכות והמכתבים שחברים שלחו לי לכבוד החתונה. היא כמובן פנתה לרובם בשביל שיכתבו.   

וואי רעיון מהמם תודה!!הכל לטובה123
פעם אשתי קנתה לימופאסה
סט סכיני גילוף אז הכנתי לה פסלון בצורת ברווז עם ברווזים קטנים מאחורה
תראה לנובסדר גמור


לך תדע איפה זהמופאסה
אם אמצא, בשמחה
(מאז עברנו 5 פעמים בית)
רעיונותאנונימיות
אולר, עכשיו קיץ אבל סוודר של נורת פייס או קולומביה
או סתם חולצה מדיפת זיעה
מחזיק מפתחות עם תמונה למפתח של הבית בעז"ה
שתיל של עץמשמעת עצמית
שתנטעו ביחד
מהמם ממש!!!הכל לטובה123
נראלי אבל פחות רלוונטי לתקופה עכשיו, אולי לשבוע שלפני החתונה😅 אבל אימצתי! רעיון מהמם תודה!
זה יותר מתאיםמשמעת עצמית
ללידה...

בעזרת השם יגיע.

והמוןןןןן מזל טוב!
גברים בדכ מעדיפים מתנה גדולה ויוקרתית.אלירז
למרות שזה בטוח שימח אותו..
ואת מקסימה!!
על מה את מבססת את זה?בסדר גמור

אני יודע שהמעדיפים מתנה שימושית. לאו דווקא גדולה או יוקרתית.

על מאדים ונגה. אבל אתם בהחלט יכולים לכפור בזהאלירז
בוא נשאל ככה..
דרך מה תרגיש נאהב יותר?

לפטופ חדש?
או 5 שקיות שונות עם מתנות קטנות (עד 20 שח בערך) שכל אחת עוסקת בחוש אחר (ריח, שמיעה, ראייה וכו')
נגיד-
אזניות.
בושם חדש
משקפי שמש וכאלה..
אני יותר יאהב לפטופאמא חדשהה
למרות שמבחינתי דבר כזה זה לא מתנה אלא החלטה משותפת
באופן כללי אישה היא לא הנותנת.. אלא המקבלת.אלירז
וכשהיא מקבלת- כמו הלבנה, מקבלת את אורה מהשמש-
היא מחזירה את האור הזה..

ולגבי הלפטופ- המשפט העוקב שלך היה המ.ש.ל
אז אני כופרבסדר גמור
בכך..
אני לא מרגיש נאהב דרך מתנות...
די בטוח בכך.
וואו הספר הזה הוא ממש התנ״ך שלך.סופי123
אמרתי את זה בעצמי כבר קודם. אלירזאחרונה
אבל יש על גביו מלאא תורה שבעל פה.
אני לא אוהב מתנות בכללמופאסה
אני לא אוהב לצבור דברים שלא אשתמש בהם.
זה סתם מכביד עלי.
אשתי אוהבת מתנות
זה קשור גם לשפות של אהבה.אלירז
תודה!!הכל לטובה123
איזה נגיד מתנה לפי דעתך יוקרתית תשמח? אני פשוט לא מכירה כל כך😅 ומה זה אומר יוקרתית? בהכרח יקר או משהו גדול פיזית?
נראה לי השקעת בו ממשאלירז
וזה מספיק.

יכול להיות ששפת האהבה שלך היא מתנות ואת מעניקה אהבה בדרך שבה את היית רוצה לקבל..
מציעה לבחון איתו - מה שפת האהבה שלו?

שפת אהבה זו השפה שדרכה אנחנו מרגישים הכי נאהבים.
שמיכל הנאהבות שלנו מתמלא ואנחנו מרגישים בטוחים ורגועים.
כמובן שכולנו צריכים את כל שפות האהבה.
ההבדל הוא במדרג.

יש חמישה:

א. מילים טובות, מחמאות ופרגונים
ב. זמן איכות (דייטים ובילויים רק שניכם)
ג. מגע (קצת מורכב בשלב זה של הקשר)
ד. מתנות
ה. שירות (לעשות עבור השני משהו שהוא היה צריך לעשות בעצמו)

נסי לעשות את המדרג שלך.
מה גורם לך להרגיש הכי אהובה - זו השפה המרכזית שלך. ומתחתיה האחרות לפי איך שאת חווה מהן אהבה בהדרגה עד להכי פחות חשובה לך.
ושהוא יעשה מדרג משל עצמו..
ושבו ותשוו..

אולי תגלי דרך חדשה להביע אהבה באופן כזה שהוא ירגיש דרכה הכי נאהב..

כמובן בהגדרה מספיק, הכוונה לא היתה להפסיק להעניקאלירז
אלא לעניין המתנות בלבד.
אנחנו הרבה פעמים נותנים אהבה בשפה שבה היינו שמחים לקבל.
וזה נראה לי היכרות חשובה עם שפות האהבה.
קחי בחשבון שהמדרג משתנה לעיתים..

♡♡♡
את נהדרת ואיזה כיף שמאורסת.
מקווה שיש לך מדריכת כלות לא פחות ממצויינת! שאת פתוחה איתה והיא פתוחה ונותנת את כל המענה בכל הנושאים הנדרשים
(הלכה, זוגיות ואישות- בהרחבה!)
ממש לא נכוןעל במותיך
אעדיף מתנה שימושית וזולה שחשבו עליה ועל כמה תתאים לתחומי העניין שלי.

אשתי - תשמח לשמלה חדשה מעוצבת, אבל גם אוהבת דברים צנועים יחסית.
2 רעיונותבעצמי
מתנות שמתאימות גם לצבא אם אין לו עדיין..
פנס ראש (אבל אחד טוב)
או מטען נייד כדי שתמיד תוכלו לדבר בלי הגבלת סוללה.
סרטון הממחיש את חורבן ירושלים במרד נגד הרומאיםקרן-הפוך
יש גם ביוטיוב למי שמעדיףבסדר גמוראחרונה
שאלה לגברים שבחבורההלוי מא
בימי קורונה אלו אני משתדל מאוד להתפלל ביחידות כי בתי הכנסת בסביבתי לא הכי מקפידים על ההנחיות.

יש לי שני בנים טרם גיל מצוות.

תפילות שבת חג רח ומועד אני משתדל כן ללכת ולשבת בפינה מרוחקת.

מה אתם עושים עם הילדים טרם גיל מצוות?
לא לוקח אותם.נחשון מהרחברון

דין חינוך קיים גם בתפילה וגם בחשש ונשמרתם. והם לומדים שיש סדר עדיפויות. מי שחייב להתפלל במניין הולך ונזהר. מי שלא חייב מקפיד על ונשמרתם. שיתפללו בבית.

 

ילמדו שכל ישר וסדרי עדיפויות.

 

הזדמנות מעולה לחנך את הילדים על מצוות פיקוח נפשפשוט אני..

רבנים גדולים וחשובים כבר פסקו שאסור להגיע לבתי כנסת שלא שומרים בהם על ההנחיות.

 

בימים האלה, תפילה בבית היא לגמרי לכתחילה.

אסור להימצא יותר מ-10 אנשים בבית הכנסת.קרן-הפוך
לא מביאים ילדים קטנים - כי כל ראש נספר במניין העשרה משתתפים.

בפועל, עושים מנייני רחובות וחצרות.
אסור להם לפי משרד הבריאות להגיע לבית הכנסתבסדר גמור
הם רואים את אבא שלהם מתפלל זה מה שחשובנשוי ושחוק
מה הם עושים או לא זה שלהם. חינוך זה לא הפעלה או חיוב
השו"ע חולק עליךנחשון מהרחברון

בהלכות ד' מינים.

כותב שצריך לקנות  לולב לילד.

כנ"ל בלימוד תורה יודע לדבר אביו מלמדו תורה ציוה וכו

עיין תרנ"ז.נחשון מהרחברון


הולך לבד למניין באויר הפתוח עם הקפדה יתירהאריק מהדרום
הולך לבד לבית כנסת ויושב בחוץ..יהודה224אחרונה
לא לשכוח להתחיל לשתות הרבה מיםבסדר גמור

כבר מאתמול בהפסקות קצרות

 

זה לא ברח לך מהשרשור של מה עושים עם המריבות?אליפ

יפתח ה את ליבנו אל ירושלים תובבא
(שמע ישראל)בסדר גמוראחרונה


כבר כמעט שבוע מהתאונהLola_123
מציתי כבר בית חולים
בא לי את הבנות שלי והמיטה שלי
ואת הבית שלי
קשה הלבד הזה שאין ביקורים
קשה שאין עם מי לדבר..
והימים האלה בכלל מדכאים
ועדיין ממש כואב..
אוף שיעבור כבר 😢
אוי רפואה שלמה, שתצאי כמה שיותר מהר בריאהו חזקהלורייל


בר מצווה אחרי קורונהאון17
עבר עריכה על ידי אוריאן17 בתאריך ז' באב תש"פ 22:24
הי שאלה כואבת.
לפני יותר משבועיים אחותי אובחנה כחולת קורונה והיתה בבידוד מעל 14 יום אפילו שלא היו לה תסמינים מהיום ה4 .
עקב החוק החדש המאשר לחולי קורונה אחרי היום ה13 לצאת מהסגר במידה ואין תסמינים והם מרגישים טוב היא כבר יצאה והלכה לרופא שוב כדי לבדוק את המצב שלה כדי שתוכל לדעת אם היא יכולה ללכת לשבת חתן , הרופאה אישרה שהכל תקין ואין לה ממה לחשוש .

מדובר על בן יחיד במשפחה והאירוע התבטל בגלל המצב.
לכן תהיה רק שבת חתן וישתתפו בה מבוגרים בסיכון גבוה עקב רקע עבר רפואי מסובך

הייתם הולכים או לא?
אם הרופא חתם וניתן, כדאי לסמוך על דעתונפשי תערוג
וגם ככה צריך להקפיד על מסכה כל הזמן
האם היא ביצעה בדיקת קורונה שהוכיח שהיא שלילית?זית1
אם זה רק לפי החלטת רופא על סמך מצבה הקליני בלבד בלי להסתמך על בדיקת קורונה שלילי, לא הייתי סומכת על ההוראה שלו.
יכול להיות שהיא עדיין חיובית ללא תסמינים ואז היא תדביק את בני המשפחה.
שתבקש לעשות בדיקת קורונה לוודא שזה אכן שלילי.
היא מן הסתם א-סימפטומטיתעוד סתם אחד
עוד לא שמעתי על מישהו שנפטר מהנגיף הארור הזה אחרי 13 יום.

*אבל* - ההנחיות החדשות הן שלאחר 13 יום מהתסמינים הראשונים אין צורך יותר בבידוד. למה? כי חולים - אם אין להם יותר סימפטומים - אינם מדבקים לאחר 13 יום. בדיוק כמו שקיצרו את הזמן שבודקים אחורה מהופעת התסמינים ל-4 ימים בלבד כדי להכניס אנשים שהיו במגע עם החולה לבידוד. אמנם ייתכן שהחולה נדבק 14 יום לפני, אולם מחקרים הראו שהוא מתחיל להיות מדבק רק 48 שעות לפני הופעת התסמינים (הלכו על 4 ימים מאחר שלפעמים קשה להבחין בהופעת התסמינים).

בקיצור - מן הסתם היא עדיין חולה ופשוט א-סימפטומטית. אבל זה חסר משמעות והיא לא 'תדביק את כל המשפחה', פשוט כי חולה לאחר 13 יום אינו מדבק. גם לא יעזור לה לבקש בדיקת קורונה, כי לא יתנו לה לעשות. פשוט מתייחסים אליה כאל בעלת מחלה שאינה מדבקת. הרופא יודע על מה הוא מדבר.
הקטע שאם מישהו ידבק בקורונהאון17
יאשימו אותה..
למה שיאשימו אותה?נפשי תערוג
אולי גם יאשימו אותה שאם מישהו יחלה בסרטן?
הרופאה אומרת שהיא יכולה ללכת
לכן פתחתי את השרשור בשאלה כואבתאון17
כי הרבה לא רוצים להגיע אם היא תגיע ..הפחד מהלא ידוע למרות שהרופאה ומשרד הבריאות אישרו לחולה לצאת מבידוג אחרי 13 יום ללא תסמינים גורמים לאנשים שכן בסיכון כמו ההורים שלי להיות מפוחדים על גורלם.

אני מבינה את כל הצדדים אבל עדיין אם היא הבריאה למה לא?
אבל אמרת שהיתה בבידוד מעל 14 יוםאורה שחורה
חולים מאומתים מבודדים לנצח?
אני ואת יודעות את זהאון17
מדובר על אנשים מבוגרים חרדתיים שהם בדרגת סיכון גבוה.
אין לי דרך להביא היגיון למישהו שמרגיש חרדה מהקורונה.
אז אין כל כך מה לעשותעוד סתם אחד
אז תחליטו מי יותר חשוב לכם שיהיה - החרדתיים או היא. אם אי אפשר לדבר בהיגיון אז גם אי אפשר להשיא עצה הגיונית...
לכן שאלתי מה אתם הייתם עושים?און17
כי אין פה היגיון אבל היא כן תפסיד את העלייה לתורה של אח שלה ..
את שואלת בתור מי שהיא רוצה שתחליט בשבילה,עוד סתם אחד
או בתור מישהי שרוצה ביוזמת עצמה להשיא לה עצה ידידותית?

אני חזרתי מארה"ב ממש בתחילת הקורונה ולאחיינית שלי היתה בת מצווה, היא קראה מגילה. בהתחלה לא חייבו שבים מארה"ב להיכנס לבידוד ותכננתי ללכת כרגיל, אולם אז שמעתי בעקיפין שכמה קרובי משפחה חוששים מזה והחלטתי *בעצמי* לא לבוא. כי זה לא נעים להגיע לאירוע כשאתה יודע שיש כמה אנשים שיכעסו אם תהיה בו.
*אבל* - כשאחד הדודים שלי אמר לי על דעת עצמו שלדעתו לא כדאי שאבוא - זה נורא הרגיז אותי. לא היה לזה שום צידוק מבחינה בריאותית, לא היתה אף הנחיה כזאת, וזאת אחיינית שלי שרציתי לשמוע אותה, ואחות שלי שרציתי לשמוח בשמחתה.

אז אם האחות הזאת ביקשה ממך עצה - תגידי לה שרוב הסיכויים שהיא תרגיש ממש לא נעים אם תהיה באירוע ותגרום לכך שמישהו אחר לא יבוא.
אם היא לא ביקשה ממך עצה - אל תגידי כלום.
היא שאלה אותי מה לעשותאון17
ומאוד נפגעה מאמא שלי שאמרה שלא כדאי שתגיע ..
אני הצעתי לה לא לבוא
בגלל מבטים של אחרים ..
אבל מצד החוק מן הסתם שאין סיבה שלא תגיע אחרי שהכל נגמר
בדיוקעוד סתם אחדאחרונה
לא רק מצד החוק, גם מצד האמת אין סיבה שלא תבוא.

אבל שתחשוב על מה שהיא תרוויח אם תבוא ומה שהיא תפסיד אם תבוא.
לא נותנים להאון17
הרופאה אמרה שאין סיבה לתת לה עכשיו
"ישתתפו מבוגרים בסיכון גבוה" - לא הייתי הולך. מחכה עוד שבועעל במותיך
עכשיו כבר לא בודקים אם היא שלילית כשנגמרו התסמינים. אבל האם הם נגמרו? נערה צעירה, בריאה וחזקה (בלי עין הרע) אולי לא תשים לב לעוד שיעול קל, או כאב קל.

לקחת עוד שבוע כמקדם ביטחון.

לפגוש את בני גילה - זה כן ללכת.

שיקול שלה, אבל עדיף להחמיר ולא להיקלע למצב של"ע נדבק קשיש עם מחלות רקע.
לא הייתי נפגש עם זקנים במצב כזה. מסוכן מדיאתגר מתמשך


ילד בן כמעט 4 עם בעיה שאני לא יודעת להגדיר 🤔גפן36
אין לו סבלנות לצבוע כלום.
לא מדובר על 'יציאה מהקווים'
הוא פשוט מתעלם מקיום הקווים.
נתתי לו לצבוע איש, הוא פשוט קשקש את כולו בשחור והכריז 'החלטתי לעשות אותו נמלה!'
עושה איתו חוברות עבודה, כל החלקים של צביעה וחזרה על קווים הוא מסרב לעשות..

זה נורמלי? אם לא אז מה צריך לעשות?
מי אמר שזה בעיה? חבל שיקטלגו אותונפש חיה.
האמת? חמוד...יונתן1
אופס 🤦‍♀️ טעיתי בפורוםגפן36
אני לא מקטלגת אותו, זה פשוט נראה לי לא תואם גיל ואם הוא צריך עזרה הייתי רוצה לדעת איך לעזור לו
אולי כדאי להתייעץ עם מרפאה בעיסוק/גננת אם ותיקהנפש חיה.
מה שבטוח, לא בפורום שכל אחד כותב את ידיעותיו וחלק מהן, לא בטוח יהיו רלוונטיות ומקצועיות נטולות דעה.
מסכימה ומעלה עוד נקודה למחשבה, הוא רואה טוב?אם ל2

אולי הוא צריך בדיקת ראיה?

ילדים שונים אוהבים/לא אוהבים דברים שונים*אשתו של בעלי*
לא רואה בזה בעיה...
למה כל הילדים צריכים לאהוב לצבוע??
אולי הוא אוהב דוקא..לגזור/לצייר/להדביק/לבנות?
תני לו משו שהוא אוהב לעשות...
קודם כל זה מראה על דימיון מפותחLola_123
שמאיש ראה נמלה. וזה דבר מעולה.
מנסיון אני אומרת שזה מצריך המון המון סבלנות, לשבת איתו ולהסביר כמה פעמים , אני נתתי לילדהשלי בת 3 צבעים בכל מיני סוגים וזה הלהיב אותה
וגם קניתי חוברות עם מדבקות קטנות צבעוניות במקום צבעים.
אני גם לא חושבת שזה בעיה.
זה כנראה דבר שיעבור



ואיך הוא בגן?
נורמלי מאוד.. הוא בהחלט יכול להיות פחות אוהבאלירז

את הנושא של צביעה וקווקווים..
גם את כשאת פחות אוהבת לעשות משהו ואם זה לא חיוני בעינייך - תחפפי..

איך המוטוריקה העדינה שלו באופן כללי?מופאסה
איזה נסיך! בדיוק כמו בנסיך הקטןדי שרוט
כשהוא הראה את הציור שלו למבוגרים ושאל האם הם מפחדים מהציור אז המבוגרים לא הבינו למה צריך לפחד מציור של כובע, אז הנסיך הקטן אמר "מי אמר שציירתי כובע? ציירתי נחש שבלע פיל".

הבן שלך הוא נסיך קטן 🥰
תנסי לתת לו עיפרון או צבע שיצייראוהבת את הקב'ה
איש
בהתחלה תתני לו לצייר איש לבד
אחכ
תלמדי אותו איך מציירים, מתחילים מהראש, עוברים לצוואר, בטן, ידיים, רגליים.. שישים לב שיש את האיברים..
תתחילי איתו בצורות פשוטות של ריבוע, משולש וכו.. לצבוע רק את הצורה, לא לצאת מהקווים..
ולאט לאט תעלי את דרגת הקושי.

חוץ מזה, שהוא כנראה עם דמיון מפותח וזה מהמם ומעולה!!
תודהגפן36
גם הבן שלי היה ככה,בלרינה
הגננת שלחה אותי לבדיקה ראיה( היה גם קשיים של קשב וריכוז)
ואכן הוא צריך משקפיים מידה לא קטנה.
מאז באמת הילד השתנה לחולוטין.
אספר לך סיפורהלוי מאאחרונה
כשהבכור היה קטן צבע הכל בשחור.
הייתי סגור על זה שלבחור יש הפרעה נפשית כבדה

לאחר מספר בדיקות התברר שהוא חייב משקפיים
רואה שש שש אבל בפלוסים.

הרכיב משקפיים והנה ציורים צבעוניים לתפארת מדינת ישראל

לא הכל שחור לבן 😎
ייעוץ רגשישושנושי
שלום, מה שלומכם?



האמת, אני עוקבת אחרי הפורום כל הזמן, כולכם מחכימים מאוד, תודה לכם על זה שאתם כאן



תזכורת קטנה: אני ובעלי נשואים, מאוהבת בו, בעל מקסים מאוד מאחלת לכולם את האושר הזה.



הגענו להבנה, ששתינו אנשים יותר מידי לחוצים, חושבים על כל סיטואציה- יותר מידי.

מלא פרשנויות שליליות על כל מקרה בחיים או בעבודה, הרבה לחץ בחיי היומיום.

אנחנו גם בטיפולי ivf כרגע, למרות שאנחנו לא במהלך סבב, מחשבה על העתיד מעוררת בנו פחד, והמון לחץ.



אנחנו רוצים לטפל בזה, כל אחד בשביל עצמו, לא חושבת שיש כאן עניין זוגי כמו שיש כאן משהו אישי שמשפיע לרעה על השני.



דיברנו על זה, הגענו להבנה שחייבים!!! רוצים חיים שמחים ורגועים יותר (אנחנו גם היום שמחים, אבל קצת לשפר לא יזיק)



התחלתי לברר על סוגי הטיפולים הבנתי שדמיון מודרך מאוד מומלץ לזה – מכירים אולי – הטיפול הזה באמת מומלץ?



המליצו לי בנוסף על טיפול קצר מועד / טווח (הכוונה היא לפי מה שהבנתי לטיפול קצר של כמה מפגשים ולא טיפול מייגע של כמה שנים..



יש אולי למשהו המלצות לעוד סוגי טיפולים (הייתי בעבר ב cbt לדעתי הדלה, לא מדובר כאן בשינוי קוגנטיבי, או שאולי כן?)



יש לכם המלצה ליועץ / מטפל מומלץ באזור ירושלים (גם אני וגם בעלי רוצים, אבל מעדיפים בנפרד)?



תודה לכם על עצם קריאת ההודעה, בטוחה שמשהו ידע לסייע



המשך יום טוב



מאחלת לכולם חיים בריאים ומאושרים – עם כבוד הדדי.
עידית שלו?זוהרת בטורקיז
איך אתם עם מח אחד? שלושה מימדים?אתגר מתמשךאחרונה

יש שם הרבה הצלחות, אבל יש כאלה שהכיוון הזה לא מתאים לחיים שלהם בכלל.

 

אשמח אם תגיבו בשרשור הזה:*פצלש
חדר שינה -איך זה אצלכם?משמעת עצמית
מחוץ לתחום?
הילדים נכנסים חופשי? הילדים של השכנים?
נועלים בלילה?

אני גדלתי בבית שחדר השינה היה קודש קודשים לגמרייייי מחוץ לתחום. ההורים שלי היו מאוד זוגיים...
גם היה במיקום מאוד צדדי בבית.
היה אפשר להיכנס רק ברשות (גם אם הוא ריק) וחשבנו 10 פעמים אם לדפוק כשההורים היו בו.
ובכלל, לא היה לנו יותר מדי מה לעשות שם.
בעלי לעומת זאת, גדל בבית שעד היום חדר שינה הוא כמו עוד חדר.
אפילו אין שם מיטות מיוחדות. (היי רייזר שנכנסת אחת מתחת השניה!!)
כמעט התעלפתי ששבת אחת קצת אחרי החתונה הכינו לנו לישון שם.
🙈

ובבית שלנו היום, זה מורכב.
לי ממש חשוב שתהיה אוטונומיה של ההורים בחדר.
שלא יכנסו חברות של הילדות, שהדלת תהיה סגורה.
מרגיש לי שזה מתאים ככה.
שזה לא יהיה חדר "חופשי", עם צעצועים על הרצפה...
מצד שני, הילדות קטנות, ובאות לפעמים להיות בחדר, וזה טבעי.

מה דעתכם?
לא שמעתי עדייןזאב רעב

על אף מתנחל שטען שאנסו אותו במהלך החקירה.

אבל לדעתי זה יותר גרוע בקטע שמתייחסים לאוהב כאוייב זה הכי כואב!

רעיונות לסדנא זוגיתאברכית בשמחה
באזור הצפון.
מישהו מכיר מקום שאפשר לעשות סדנא זוגית (ורק שנינו נמצאים שם) באזור הצפון?
קשה מאוד להאמין שיש דבר כזהבסדר גמור

זה נורא לא רווחי

דווקא יש הרבה סדנאות כאלהנתנאל וייס
תלוי מה עושים ואיך עושים אבל יש
אני גם יודעת שישאברכית בשמחה
הרבה סגנונות.
אבל ממה שמצאתי האמת זה פשוט די יקר..
אם יש למישהו רעיון למשהו שמכיר ומומלץ, נשמח.
כמו סדנת שוקולד, סדנא של יצירה של משהו..
אם צפון השומרון תופסנתנאל וייס
מוזמנת ליצור קשר עם "עץ מחבר"
אוהד כהן, סדנאות עץ מדהימות.
זה לא רק סדנת נגרות אלא ממש עבודה זוגית מחברת.

הבנתי שהוא די תפוס בתקופה הנוכחית,
אבל כדאי מאוד לנסות 054-4444682
אני לא מוצא אותו בגוגלבסדר גמור


נראלי טיפה פחות, אבל תודה!אברכית בשמחה
אנחנו מהצפוןאון17
בנוגע לסדנאות זוגיות -
יש סדנת שוקולד ברכסים.
יש לימודי נגינה זוגית
ויש עוד רעיונות שיוכלים להתאים למגזר שלנו בעיתונים שמחלקים בחיפה רכסים והסביבה
תודהאברכית בשמחהאחרונה
אם את יודעת על עוד משהו ספציפי אשמח לשמוע