פרנסה משמיים למרות שזה לא פוליטקלי קורקט.
להגיד לאדם שעומד להיות אבא "אל תדאג לפרנסה, הכל מהשם יתברך", זה לא הדבר הכי אחראי שבעולם.
כסף לא נופל עלינו מהשמים, ומי שרוצה ש-ה' יפתח בפניו את שערי הפרנסה, יצטרך לצאת לעבוד...
בכל אופן,
בוודאי שחז"ל לא פירשו את הפסוקים כמוך, והם היללו ושיבחו את הצורך של האדם לפרנס את עצמו.
כמו שאני משתמש בחגורת בטיחות למרות הביטחון ש-ה' ישמור עלי, כך עלי לדאוג לפרנסת המשפחה שלי למרות שמפתחות הפרנסה נמצאים בידי ה'.
אני חוזר על מה שכתבתי:
"ומי שרוצה ש-ה' יפתח בפניו את שערי הפרנסה, יצטרך לצאת לעבוד".
לא כתבתי ש-ה' לא יכול לסגור את מפתח הפרנסה.
כתבתי שמי שרוצה להתפרנס, צריך לעבוד.
יש לך מספיק זמן לארגן את המחשבות בלי לחץ, ולחשוב מה אתה רוצה לעשות בשלב הבא.
אבל אני לא באמת יודע.
בכל אופן, אתה בחור טוב וחמוד ומאוווווד צעיר.
אני אומר קח את הזמן עכשיו לעצמך. תטפל בהתפרצויות, תתאזן, אל תתבייש בעצמך, תעשה גם דברים כיפיים לעצמך. תתחיל לחשוב על העתיד בלי קשר אליה. יש לך עוד לימודים לעבור, לסיים צבא, טיול שאחרי הצבא. הכל עוד לפניך, חבל להתקע על דבר אחד.
תאמין לי שאתה לא רוצה שמישהי תהיה איתך רק מרחמים אז טוב שנפרדתם.
תאר לך שהיא הייתה נשארת, בלב שלה היא לא באמת איתך והייתם מתחתנים ואז מגיעים ילדים ובוג'ארס של החיים. כמה תסכול ועגמת נפש הייתה נגרמת לשניכם. חבל.
תשקיע בעצמך.
ועוד דבר קטן, עכשיו קשה לך.
בעוד 3 חודשים בלי שתדברו אתה תראה שלא משנה מה אתה כבר תתחיל לשכוח.
תמיד ממרחק של זמן מתמודדים עם הכל. זה בא מעצמו ואתה לא צריך לעשות הרבה.
זה בסדר להתאבל כמה ימים עד שבועיים..
ואחר כך תתרכז בעצמך. אל תחפש שוב קשר. שום ריבאונד..
אם אתה בגיל שלה, 19, אז תתחיל לבנות את העתיד שלך. מה אתה אוהב, מה אתה רוצה ללמוד... תלמד, תשיג ההישגים.. תטפל בנפש שלך, תהפוך להיות קודם כל אדם ששלם עם עצמו ושמח בזכות עצמו ולא בזכות אף אחד אחר. בלי תלות באף אחד. לא רגשית ולא גשמית. אם אתה רוצה להתחתן בעתיד הקרוב זה זמן טוב להכין את התשתיות.
ועוד עצה - תהנה מהגיל שלך. תטייל, תראה עולם, תכיר אנשים, והכי חשוב תלמד להכיר את עצמך באמת. כשתהיה במקום טוב מכל הבחינות אני בטוחה שהקשר הבא שלך יהיה הרבה יותר בריא ומחושב - ובעיקר שמח. בהצלחה.
בבית ספרנו.
תחשבי על המסר לתת מודע, מה היחסים בין זוג נשוי?
נפשי תערוגאחרונה
ואני חשבתי שנידונתי לגהני גיהנם.
מזל שיש את מפלגת נעם(כמעט בטוח שזה הם) לתת לי גושפנקא
באמצעות מערכות ננוטכנולוגיות לעיבוד מידע ביוכימי במוח.
לא משנה כמה מופרך הדבר.
ויודע גם שהקבה יכול להפתיע אותנו שבעוד כמה שנים זה כבר יהיה אפשרי.
אתה יודע שכבר יש נסיונות (וסוג של הצלחות) להקליט חלומות?
ידעת שיש מכשיר שיודע לחשב את שאלת החיים, היקום וכל השאר?
התשובה היא 42
אבל המילה פאסה היא פאסה
כל הנושאים האלה מפריעים לי, אבל אני לא ארוץ להפגין נגדם.
בעיקר בגלל הקשר, לצערינו חלק מהדברים כבר קרו אז אין מה להפגין, וגם קורונה עכשיו וזה ממש לא אחראי ומסוכן לצאת להפגין, ומי אמר שהפגנה היא הדרך לטפל בנושא.
עמדה כלפי נושאים פוליטיים היא הרבה יותר מורכבת מ"למי אכפת?" "אכפת לי ולא אעשה כלום" ו"מקפיץ אותי"
בשביל שיהיה אכפת מהנושאים האלה.
גם לחילונים וחרדים מותר שיהיה אכפת מהשתלטות בג"ץ או גוש קטיף או רפורמים או כל הנושאים האלה.
זה לא עושה אותם צודקים?
למה בכלל יש לך ספקות בהיותך דתי לאומי ואתה צריך חידון כדי להוכיח לעצמך את זה?
אם אתה מרגיש שייך, תרגיש שייך, ואם לא, אז מה בוער להידחף?
בין רצינות לציניות!!
אני לוזינג איט 😭😭😭
התחלתי ברצינות, בשנייה ששלחתי הבנתי שאתה לא רציני, אז אני אשכתב את כוונתי המקורית ואומר שזו ציניות.
ברור שזה לא מדוייק. זה גימיק פרסומי נחמד.
סטייל "גלה באמצעות השאלון הפשוט הזה מה היא האישיות האמיתית והמוחלטת שלך".
זה פשוט הצחיק אותי
לחצתי על הכל "למי אכפת?"
מבחינה דתית, אתה לא בדיוק מסתדר עם הקטע הזה של מדינה יהודית. גם הלאומיות לא ממש מדברת אליך. בסך הכל, נראה שההזדהות שלך היא עם הצד השני בסכסוך... בטוח שאתה ישראלי?
לחצתי על הכל "אכפת לי ולא אעשה דבר"
מבחינה לאומית, גם אם הדעות שלך לאומיות, רוב הזמן אתה נזהר מלבטא את זה יותר מדיי. גם מהבחינה הדתית, אתה רוצה צביון יהודי למדינה, אבל רגוע. כזה שלא יאשימו אותך בגללו בכפייה דתית. תגיד, לא נמאס לך לנסות לרצות את כולם ולהתפשר על הדעות האמיתיות שלך?
לחצתי על הכל "מקפיץ אותי"
כאילו נולדת עם כיפה סרוגה על הראש! מבחינה דתית, אתה ממש 'נפש יהודי הומיה'. מבחינתך זו מדינה יהודית, והמרחב הציבורי שלה צריך לבטא את זה בצורה הכי ברורה. מבחינה הלאומית, הלאומיות אצלך בדם. פטריוט ישראלי גאה. נכון שאתה מתרגש בשירת התקווה?
לחצתי לסרוגין "למי אכפת?" ואז "אכפת לי ולא אעשה דבר" ואז "מקפיץ אותי"
מבחינה לאומית הדעות שלך הן לאומיות, אבל רוב הזמן אתה נזהר מלבטא את זה יותר מדיי. מבחינה דתית, איך נאמר את זה בעדינות – אתה לא בדיוק מסתדר עם הקטע הזה של מדינה יהודית. מעדיף אותה ישראלית, נכון?
לחצתי לסרוגין "מקפיץ אותי, ואז "אכפת לי ולא אעשה דבר" ואז "למי אכפת?"
אתה ממש 'נפש יהודי הומיה'. מבחינתך זו מדינה יהודית, והמרחב הציבורי שלה צריך לבטא את זה בצורה הכי ברורה. אבל מהבחינה הלאומית, גם אם הדעות שלך לאומיות, רוב הזמן אתה נזהר מלבטא את זה יותר מדיי. למה בעצם?
יש עוד אפשרויות שלא נתקלתי בהן?
לא חושב שיהיו עוד אפשרויות
חלק ממנו זה להרוס ויותר מידי לנתח דברים של אחרים.
האם את מרגישה חלק מהעם הזה, אכפת לך מה קורה בו, אכפת לך מה קורה במדינה של העם הזה ואיזה ערכים נמצאים במרחב הציבורי שלה.
את יכולה להיות הכי דתייה בעולם, אבל כנראה שאת לא ממש לאומית.
(וגם "שכל אחד יחיה את חייו" מראה שאת לא חושבת שיש עדיפות לדרך שלך, שאת לא חושבת שהיא האמת המוחלטת)
בס"ד
טוב שפרקת, זה שלב ראשון בשביל לצאת מהמצב שלך.
עכשיו את צריכה להתגבר על החוסר כח והחוסר חשק, ולשתף חברה טובה או מישהי שתרצה בטובתך.
וכמובן להתגבר על הקושי וללכת לטיפול, אין לך ברירה אחרת, וזה רק יתן לך כח להתגבר יותר.
אם שניכם רוצים שיהיה ביניכם זוגיות טובה ורואים סיכוי אפילו קלוש שזה יקרה, אתם יכולים לדאוג שזה יקרה.
יש להניח שכאשר אתם התחתנתם אולי עדיין לא נולדת אבל ודאי היית פעוטה. אני מן הסתם לא מגלה את אמריקה כשאומר שנישואין זה עליות ומורדות. היו ימים שלא זזתי מאשתי והיו ימים שישנתי במרפסת או בסלון. היו ימים שלא הצלחתי להבין מה אני עושה עם המפלצת הדוחה הזו והיו ימים (יותר נכון לילות) שהיינו יחד המאושרים עלי כדור הארץ. וזה נמשך כך עשרות שנים. אני שמח שאשתי - אשתי למרות שמי יודע אולי כבר בשבוע הבא ארצה לברוח מהבית ולא לשמוע ובטח לא לראות אותה יותר אי פעם. אם היית מכירה את אשתי ואותי לא היית מצליחה להבין מה שנינו עושים יחד. אבל אנחנו שנינו יודעים וזה העיקר.
אינני מטיף לך, אינני יודע את מצבך האמיתי יכול להיות שהמצב "על הפנים" חס וחלילה. אבל מניסיון שלי - יציאה אחת החוצה לטיול קצר, שתיית קפה (טוב עם קורונה זה מסובך) בקיצור להיות יחד אבל באמת להיות יחד כמו בזמן האירוסין - זה כמו אנטיביוטיקה לווריד לדלקת. שווה לנסות ולהסתער על הנישואין. לו היית יודעת כמה פעם כבר "התגרשנו".... בימינו קשה מאד להיות נשואים - זה אולי האתגר של המאה הזו. וזכרי דבר חשוב בעיות בנישואין ראשונים חוזרות על עצמן בנישואין שניים שמתפרקים בקלות רבה יותר - כך שגם אם באמת צריך להתגרש חס וחלילה - צריך להתאמן בלחימה קשה על קיומם למען הנישואים הבאים.
כמו שכתבתי קודם נישואין זה אתגר הדור - אבל צריך להילחם ובדרך כלל (למעט מקרי אלימות לסוגיה ובגידות שזו גם אלימות) גם שווה להילחם. במיוחד כשהנכדים באים לביקור וכד'....
תתחילי עם משהו טוב אחד שיש בו, וכל יום תוסיפי עוד משהו לרשימה?
הכרת הטוב שבו בכל יום כן תגרום לך להעריך אותו ומן הסתם להמשך אליו.
וכן ממליצה בתקופה כזו מלחיצה מן הסתם לכולם, קחי קצת פסק זמן לעצמך,
תירגע קודם כל תאגרי כוחות .
ואגב לא תמיד חייבים מטפל זוגי ולשפוך הרבה כסף יש ספרי עזרה עצמית, סרטונים של
מאמנים של זוגיות, אפילו במיוחד בשבילך שאת עושה שינוי ואז הוא בא ומשתנה בעקבותייך
מבלי שתגידי לו.
ואגב לגבי הגבריות שלו, יש ספר "לדעת להיכנע" שזה בשבילך, הכותרת נוראה
אבל זה ספר ממש מצליח ויש המון סיפורים שבעקבות העצות של הנשים שיישמו
את זה בחיים פתאום הבן זוג שלהם נהיה הרבה יותר גברי
ראשית שאני משתתף בלבטייך ורגשותייך וחלילה לא מזלזל באף מילה שאת אומרת אלא שכאן אמרת שני דברים חשובים מאד.
1. "הוא לא מספיק גברי בעיניי"
2. "לא מספיק בעל ביטחון עצמי"
יש שיאמרו שאלה שני היבטים של אותו דבר אבל אני מניח שלא במקרה כתבת אותם בנפרד.
את יודעת בשביל להיראות גברי אפשר ללכת למכון כושר לפתח ידיים כתפיים ו"קוביות" בבטן. האם לכך נתכוונת? (אגב, זה גם משפר פלאים את רמת הביטחון) אם התכוונת לדומיננטיות, הובלה, החלטיות וכד' שמייחסים אותן ל"גבריות" (יש גם נשים כאלה ולא מעט אבל זה הדימוי). גם את זה אפשר לשפר בטיפול מקצועי.
ביטחון עצמי זה כבר סיפור אחר לגמרי ומה שמעניין הוא מדוע זה קורה לו? האם תמיד היה כך? האם מתנהג כך לכולם ובכל ההיבטים של חייו או רק אלייך?
ואולי, כמו נשים רבות התחתנת אתו ומאז את רוצה להתאים אותו לדמות אידאלית ש"רצה לך בראש" איך גבר צריך להיות? (כל אחת והדימויים שלה) כל כך הרבה נשים מתחתנות עם גברים ומנסים עשרות שנים ל"שנות" אותו. אגיד לך משהו - גם אשתי אחרי למעלה מ-30 שנה יחד לא מפסיקה לנסות להפוך אותי למישהו אחר. היא לא מתייאשת.
אני לא מבקר אותך חלילה ולא מזלזל באף מילה. ואתן לך עצה של "סבא": אל תאמיני תמיד לכל מיני "זוגות זוגיים" וכל מיני "פוצי - מוצי" כאלה שמרוחים אחד על השני. לא תמיד מה שרואים בחוץ - זה מה שקורה בתוך הבית....
שיהיה לך ולבעלך רק טוב. איך? לא יודע אתם יודעים. אבל שיהיה.
הזמנתי דרך "דני ספרים" זה אתר באינטרנט.
הסופרת היא - לורה דויל.
ומאמינה שכן יש שם עצות שלתת לו את עניין ניהול הכסף ועוד הרבה דברים שפרחו מזכרוני.
ידוע גם שיש גברים שהחיצוניות שלהם היא לא וואוו אבל ברגע שהם פותחים את הפה יש למה
להמשך..
ואגב כן לא להעיר לו כלום כלום, זה מכבה אותו והוא עוד יותר ייכנס לתוך עצמו והאמת זה די
מתיש אותך אני מאמינה מספיק יש את הילדודס
הספר יהיה לך טוב, זה דוגל בזה שהבעל יתחיל לעשות דברים לבד בלי שתעירי לו כל הזמן
וכך מן הסתם הוא יהיה יותר ויותר גברי..
תחשבי על השילוב הזה שמסכן גם עבר דברים קשים בילדות + הערות שלך שהמסר שלהם
בכללי - טוב אני צריכה להיות הגבר בבית ולנהל אותך כי אתה לא תעשה את זה לבד וקבלי
גבר חסר ביטחון שמחכה לכל מילה שתוציאי מהפה..
תיישמי את העצות בספר אם לא היו כל כך סיפורי הצלחה לא הייתי ממליצה לך.
וגם את אגב תרגישי הרבה יותר נשית. אני מאמינה שכמעט כל גבר ניתן לשינוי עוצמתי
וטוב, ואם הגבר שלך לפחות משתדל לרצות אותך , הדרך לשם היא מהירה.
כמו ששמת לב בוודאי, אינני נוהג להשיא עצות כי אם לשאול. זה לא במקרה. אני מאד מבין ומזדהה אתך אף שאני גבר לכל דבר ועניין (שוכח יום נישואין וימי הולדת, מחפש "שורה תחתונה" וחי על רצף של אוטיזם גברי מצוי). אני רק חולק עלייך בדבר אחד - לא הכל שחור ופעמים רבות יכול להיות הפיך גם אם לא באופן מלא. בעיניי ראיתי. וגם חוויתי בעצמי.
וכבר ציינתי שיש תקופות שאשתי נראית בעיניי כמו המקבילה של שרק ויש תקופות.. טוב... זה לא לפורום פתוח ודי לחכימא....
כתיבה זה לא סתם פורקן לרגשות עם כל החשיבות שבזה - זה ליבון עצמי חזק יותר כי יש מי שקורא ומי שמגיב וזה מכריח לחדד את עצמך.
לא במקרה בחרתי בפורום הזה - הנושא כואב לי מזווית אישית שאולי פעם יהיה לי האומץ לכתוב על כך.
היי,
אני לא נשוי, אבל אני בא לפה לפעמים לקרוא דברים מחכימים.
אני גר עם שותפים.
היה לי שותף אחד במשך כמה שנים.
מסוג האנשים שנראים עדינים, מקסימים, "מרשימים", מדברים ממש טוב ובצורה חלקה, היה בשירות קרבי וכל מיני דברים כאלו. אבל לאמיתו של דבר הוא משהו שמכונה covert narcissist שרק אנשים שיודעים לזהות אנשים כאלו או אנשים שגרים איתו ממש יכולים לשים לב לזה. אני לא יודע אם הוא בעצמו מודע לזה, לפעמים האנשים האלו לא מודעים למה שהם באמת.
מדי פעם הוא היה משקר בדברים קטנים וגדולים. הוא היה מנסה להוציא כסף במרמה מכל מיני רשויות וחברות. היו לו כמה התנגשויות "כמעט" עם החוק. לפעמים היה "נפלט" לו איום "אם לא תעשה כך וכך אז אני אעשה כך וכך". טון הדיבור שלו הוא טון "מצווה", הוא לא רואה אף אחד חוץ מאת עצמו כאשר הוא רוצה דברים, הוא היה עושה דברים נגד החוזה שהיו פוגעים באחרים, היה מאד קר רוח כשאחרים נפגעו ממנו, כאילו שלא קורה כאן משהו משמעותי ובאופן כללי כל האישיות "פייק".
הוא התארס כמה פעמים וזה התבטל כל פעם.
אז לפני איזה חצי שנה הוא התארס שוב. הוא הביא את מי שיצא איתה כמה פעמים לדירת שותפים, והיא נראתה קצת, איך אגיד את זה, לא הכי סגורה על עצמה מבחינה רגשית. כלומר - נראתה קצת "מעורערת" נפשית / לא חזקה נפשית, משהו בה לא הכי בריא מבחינה נפשית / רגשית. אבל חוץ מהנקודה הזאת כן "בחורה טובה מבית טוב וכו'".
בטח כמו כל אדם נורמלי שהיה נקלע לסיטואציה דומה לשלי התלבטתי אם "לעשות שיחה" עם ארוסתו ולהציג בפניה נקודות א ב ג ד ועוד... ושבעצם ההתנהגות ה"טובה" וה"יפה" שלו היא חיצונית בלבד ובפנים הכל שחור...
אבל נזכרתי שקראתי על הנושא הזה כמה דיונים פה ושם בעבר בכל מיני מקומות וההמלצה הייתה לא להגיד וכאילו לא להתערב. וחשבתי שאם היה משהו חד משמעי כמו עבריינות חד משמעית שעליה צריך להכנס לכלא הייתי צריך להגיד, אך דברים אחרים - לא.
אז הם התחתנו לפני כחודשיים. ואתמול דיברתי עם חבר שלי שהיה אצלו בבית עם עוד כמה חברים לפני איזה שבוע והוא אמר שהיה לא נעים. שהיה ביניהם צעקות, שהיא הייתה עצבנית, שהיא לא נראתה הכי בסדר ועוד (והם לא "הצליחו" שהדברים האלו יהיו חבויים מעיני החברים שהיו שם).
כמובן שאי אפשר להסיק ממקרה אחד להכל, אך למרות זאת הרגשתי צער גדול. ושוב עלתה לי השאלה - אולי כן הייתי צריך להגיד משהו... אחרי שגרתי איתו בדירת שותפים במשך שנים, וראיתי שוב ושוב שקרים, רמאויות, התפרצויות, פגיעות באחרים והכל "מכוסה" על ידי "אישיות" שלכאורה יפה ונעימה שבעצם מאד מתעתעת ואנשים שלא מודעים לאנשים כאלו יכולים ליפול בפח של האישיות ה"נוצצת", אולי כן הייתי צריך להגיד משהו? איך היא, שלא הכי בריאה נפשית / רגשית, ולא צעירה מבחינת הגיל ובטח היה לה איזה נואשות להתחתן, איך היא הייתה צריכה לראות כזה דבר כשהוא בטח רק ניסה להרשים אותה בכל הפגישות והראה רק את הפייק אישיות?
למי שלא מכיר ולא בקי בנושא - אני לא מדבר על הדברים הרגילים - אנשים רגילים עם בעיות רגילות שפה ושם יכולים להיות ויכוחים, אלא על בן אדם שבמהות הוא לא טוב ומסתיר את זה תחת אישיות שנראית טובה, זה קטגוריה אחרת לגמרי מהדברים הרגילים.
אם יש מישהו שמדליק אצלי נורה אדומה, אני ארצה לספר על כך למי שיוצאת איתו.
אני אספר דברים אינפורמטיביים בלבד, בלי פרשנויות שלי ובלי הקצנות. שהיא תחליט מה לעשות עם זה.
ב"ה כבר גרמתי לחתונה להתבטל ממש שבועות ספורים לפני התאריך, ועד היום אותה בחורה יודעת שהצלתי אותה. אני לא מתחרט על כך לרגע.
רק אעיר שגם אני עצמי נפגעתי מאנשים שעושים כך, כאשר אחרי הוורט שלנו, אשתי (כלומר ארוסתי) התחילה לקבל שיחות והודעות מאנשים שהכירו אותי וידעו על העבר שלי.
ב"ה זה לא השפיע כי לא הסתרתי ממנה דבר, אבל כן נפגעתי מכך שאנשים מרגישים צורך "להציל" אותה ממני.
ועם זאת, ברור לי שכוונתם הייתה טובה, ואני סלחתי ומחלתי להם בלב שלם.
אבל צריך לבחור אותו בקפידה כדי שידע לעשות את זה כראוי בצורה שלא תהיה שירות דוב
במידה והבחורה בכל זאת תרצה להתחתן, לא בטוח שהיא תרצה שאמא שלה (או כל אדם אחר) תדע על ה"סוד" הזה של בעלה.
ספר חשוב ביותר בנושא מצוות עונה ודיני אישות - שנזכה כולנו לזוגיות מתוך הערכה - שמחה -אהבה-תשוקה
נמאס לי .
זהו.
והקטע הוא? אנחנו זוג נורמטיביים . אף אחד לא יודע מה קורה בפנים.
הוא מקלל אותי כבר שבוע וחצי ,
תידרסי היום, שיאנסו אותך , שטן , "שאלוקים ישלם לך " ,
אנחנו זוג צעיר, עם תינוק בן שנה.
הזיה נכון ?
הוא ממש לא כזה בד"כ , אבל אני לא מוכנה להתמודד עם זה יותר ככה.
השיא הוא - הוא מאיים עלי כל יומיים בערך שהוא יתאבד , וש"הפעם הוא רציני" , ושיהיה לי מצפון כל חיי הוא טוען ..
לא מבינה מה הוא רוצה מחיי, כבר שבוע וחצי שהוא מקלל ואני שותקת.
לא מוכנה שהילד שלי יהיה נוכח בצרחות .
אבל זהו , אין לי כבר כח לסבול את זה.
למה הוא לא "גבר" ????? למה הוא כזה "רכיכה" שמכל דבר נשבר?
למה ?
אוף .
אני כותבת בעיקר לקב ל עצות ולא תמיכה , רוצה לדעת מה לעשות , כי אין לי כח יותר, ואני פוחדת מההתאבדות שלו , שלא יתאבד .וגם הקללות שהוא מקלל אותי, שלא ישמעו אותו שם למעלה
מה אני אמורה לעשות ? בינתיים נעלתי אותו בבית.. .שלא יצא , פשוט לא יודעת מה לעשות..
מה גרם לאבד שליטה כך בתוך שבוע וחצי. זה נשמע משהו "נפשי"..
[ואל תחששי ש"ישמעו אותו למעלה"... עם הקללות שלו. הבל הבלים. אל תחששי - לא יקרה מזה כלום. לא זאת הבעיה]
האם ניסיתם להתגבר בכל דרך?
האם לקחתם טיפול מקצועי אחרי הבגידה?
תדעי בתוכך שעשית הכל למען הנישואים ורק אז תחליטי, את גם
צריכה להיות מאושרת, גם שילדייך יראו אותך שמחה ופורחת הם ישמחו
במשך הזמן למרות הקשיים.
אני גרושה בעצמי ואם תרצי לשתף את מוזמנת בפרטי.
נפוץ בדור הזה, לא טוב עם האישה אז הולכים בחוץ
למה שהאישה תגלה משהו?!
אחח.. למרות שזו דרך כואבת גירושים לפעמים ככה הבעל לומד לכל
החיים מה הוא הפסיד.
האישה לא צריכה לקחת על גבה את הטעויות של הגבר.
ולמרות זו אני מאחלת לך זוהר שתמצאי את הכוחות ותעשי מה שטוב לך
אינני בא להטיף לאף אדם משום שלמדתי כבר שכל אדם ויהא זה גבר או אשה בנויים אחרת. ויעשה או יחשוב כל אחד ואחת כרצונו וכבניין נפשו. נעזוב לרגע את ההיבטים ההלכתיים הברורים ורק אומר שמנקודת מבטי גבר שבוגד באשת חיקו הוא נבל ארור כי בגידה היא "רצח של הנפש". כן. לא פחות מזה. אבל העיקר הוא הפגיעה בילדים אם ישנם. אם יש גבר שמעדיף את יחסי האישות יותר ממה שהוא מעדיף את הילדים שלו לא ראוי לתואר הנשגב "אבא" ואשה בוגדת אם לילדים לא ראויה לתואר הנשגב "אמא".
היה לי חבר אב לשלש בנות (אני מניח שחלקן לפחות כבר נשואות) שאשתו בגדה בו והם התגרשו. במשך שנים הוא שתק ולא אמר לבנותיו שום דבר כי הדוס המטומטם הזה חשב שילדות חייבות לכבד את אמא שלהן בגלל שכך כתוב בתורה. הילדות (דאז) כעסו עליו הגרושה ניסתה לנתק אותן ממנו והסיתה נגדו די בהצלחה אבל אז הנקמה המתוקה הגיעה. הסוד (כצפוי) התגלה איכשהו. בתור מחאה עזבו שלש הבנות שכבר היו יחסית גדולות את האמא ועברו לגור עם אבא שלהן. בזמנו הן לא היו מוכנות לדבר עם אמא שלהן בכלל - מעניין מה קורה היום...
גבר נבגד ואשה שרצחו את נשמתה יכולים בסוף להשתקם בנישואין שניים או דרך אחרת, אבל ילדים גרושים זה כבר קושי אחר ועוד כשהם יודעים מי גרם לזה ולמה...
כפי שכתבתי בהמשך - ההבדל בין הודעת הפתיחה שלך (על "אהבה מטורפת" בהתחלה, וכאילו כעת - בלי שעשה כלום.. - כבר לא), לבין ה"פרט" הקשה-מאד שציינת אח"כ בשלש מילים, שהוא בגד בך - זה הבדל שמיים וארץ.
אז באופן טבעי, מי שרואה רק את ההודעה הראשונה (זה קורה הרבה. אנשים לא קוראים את כל התגובות אלא מגיבים על הודעת פתיחה), סביר שיעיר שלא עושים כך, "מבחינתי זה סופי" וכד'.. "סתם" כי האהבה התקררה, אלא מנסים להחיות אותה מחדש וכו'. מה גם שיש ילדים.
ומי שפתאום רואה את ההודעה השניה - עושה רברס. כבר נזהר מלהתערב. מרגיש צער עמוק. אשה שלא יכולה להסתכל על בעלה מאז שבגד בה, זה חותך את הלב...
על כן, לטובת זה שלא תצטערי מידי - חבל שתדוני מי שעונים על סמך הודעתך הראשונה. זה פשוט כמעט "לפני עיוור"... אחרת מהמציאות שמתבררת אח"כ במילים ספורות.
אם אפשר להתאהב מחדש..
למה לא טיפול?
הרי לא סתם עמדת עם האיש הזה תחת החופה.
אהבה זה לא משהו שמתחיל ונגמר כשמרגישים אחרת.
אהבה זה בחירה יומיומית.
כי באמת איך שהיה נשמע מהודעת הפתיחה, זה ש"היתה אהבה גדולה" וכעת לא.. בלי שעשה כלום..
אח"כ כתבת שזה מאז שבגד בך. אז מחקתי מה שכתבתי.
צריך לדעת - שאלו שתי שאלות שונות בתכלית.
Lola_123גם אם היית לוקחת את משרה הזו , תדעי לך שבסופו של דבר כמה
שיש הערכה בעבודה אין מה להשוות להערכה אמיתית של השקעה בבני משפחתך..
כסף בא כסף הולך קודם הבריאות הנפשית שלך.
קראתי והתרגשתי מכל מילה שכתבת
אילו בשורות טובות וכמה משמח לשמוע!
מאחלת לך שכל החיים תהיי מאושרת ושמחה ובבריאות שלמה - בדיוק כמו שכתבת בריאות בגוף, הנפש, הגשמה, סיפוק וטוב שלם (לב)
)Lola_123על התאונה - ברוך רופא חולים,
על ההתפטרות - ברוך מתיר אסורים 
שעכשיו את ב"אורות" מכל העניין עם התאונה והכל טוב ויפה.
הדבר החשוב הוא לשמר את ההחלטה הזאת ולהאמין בה כי מה שקורה בדרך כלל הוא שאחרי חצי שנה פתאום בני אדם שוכחים את מה שהיה והם חוזרים לרצות דברים קודמים שהיו להם.
תשמרי את ההחלטה הזאת ואל תתחרטי.
נשוי ושחוקשמרית31מה פירוש "לשני בני הזו מגיע לממש את השאיפות המקצועיות שלהם"?...
ילדים, זה לא משהו "צדדי" בחיים. אם יש לך ילדה בגיל שהיא צריכה את הנוכחות של האמא שלה, נראה לך הגון שהיא תראה אותך רק בשעה כזו, בקביעות?..
בוודאי טוב אם אנשים יכולים לממש שאיפות נוספות. אבל יש סדרי עדיפויות.
לא סגורה איזה פורום הכי מתאים לשאלה,
איך שם מבחינת חברה וקהילה דתית? וגם - נוחות ונגישות לדברים בסיסיים, ונוחות דתית?
יש רחובות שיותר מומלצים מבחינת חברה וקהילה?
תודה
, רמת אלישיב (חדש), רמת אשכול (מעט, ויש גם הרבה ערבים) ועוד כמה. עדיף קרוב לרכבת
לידיעה כללית זה משהו שלפחות גיליתי לאחרונה, יש גמ"חים שנותנים ייעוץ בשלום בית.
היום מחיר לשעה ליועץ טוב זה בסביבות 250-300 לשעה ממה שידוע לי..
וכמובן הכי חשוב ששניכם מרגישים שאתם והמטפל באותו ראש
מספיק לקרוא את ההודעות שלה ויש שלום בית.לורייל)
הבנתי שיש שם יועצים מוסמכים בוגרי אקדמיה ועזרה למעוטי יכולת כלכלית. תגגלי. ובהצלחה!
"גם בתוך המרחב האסור יש מדרגות. אוננות בלי הסתכלות-אסורה עדיפה בהרבה מאוננות המלווה בהסתכלות, ויש הבדל משמעותי בין הסתכלות בסתם תמונה לא-צנועה לבין גלישה לעולם התוכן הפורנוגרפי הגורר עמו שורה ארוכה של השלכות קשות על תפיסת הגוף והמיניות וכרוך גם בבעיות מוסריות רבות. גם במרחב הפנטזיה, יש הרהורי-עבירה חמורים מאחרים, הן מבחינה הלכתית והן מבחינה מוסרית."
אחיו הקטן של בעלי חי חיים שרחוקים מאוד מלהיות תורניים, "פרק כל עול" כפי שאומרים האומרים.
הוא לא אדם רע. הוא לא עושה שום דבר בכוונה כדי לפגוע או להכאיב.
בתגובה, כל המשפחה שלו מחרימה אותו. לא מדברים עליו. לא מזכירים אותו. לא מארחים אותו. לא מתקשרים אליו. כלום.
אם אני שואלת משהו שקשור אליו כשאני מתארחת שם, נהיית שתיקה מביכה עד שמחליפים נושא.
כואב לי עליו.
רציתי להזמין אותו לארוחת ערב ביום חול, בעלי לא הסכים. הוא אמר שזה יהיה דוגמה רעה לילדים שלנו.
אני בטוחה שקשה לגיסי מאוד, בנוסף לכל מה שעובר עליו, להיות כל כך מרוחק ומנודה ממשפחתו.
אני מתכתבת איתו לפעמים, וממש צריכה להסתיר זאת מבעלי (הוא צעיר מאיתנו בהרבה מאוד שנים, אין כאן עניין של קנאה חלילה). אני פשוט רוצה לשלוח לו כוחות אבל אין לי איך לעשות זאת.
לדעתכם אני צריכה להילחם עליו גם במחיר של כעס מצד בעלי והמשפחה שלו? לנסות לשכנע אותם בלי סוף עד שאולי אצליח לשבור משהו בלב הקשה שלהם?
