שלום , אני רוצה להבין פעם אחת ולתמיד.
מה נסגר איתכם גברים? האם אתם באמת רגישים מידי? נפגעים
ולוקחים ללב כל אמירה שיש בה טיפה ביקורת?
פעם חשבתי שזה רק האקס, ואז היה עוד אחד אמרתי טוב הוא ילד הוא נפגע
מכל דבר וצריך להלך לידו על ביצים..
אבל אז הפלא ופלא עוד גבר שנפגע מהערה שלי(נטו יחסי מקצועיים) ופה התחלתי
לעשות חושבים: טוב אולי אני הבעיה בכלל? אני אומרת ביקורת אחרי הרבהה זמן ואחרי
שכלו כל הקיצין וגם אז אולי לא אומרת בחכמה אבל גם לא בצורה מתלהמת ופוגעת מידי.
והתוצאה של ההערות שלי ( על דברים שמפריעים לי, לא כל דבר אני מעירה) זה גברים
פגועים, ברוגזים שנמשכים שבוע, ותחושה בעצם שאני לא הייתי בסדר והם לוקחים את דבריי
ממש קשה, עד כדי עלבון... (והאחרון אמר לי מפורשות שנפגע ממש ממני)ואני טיפוס עדין ממש בכללי,חייכנית כזו ורגועה ומפרגנת, אז באמת אני לא מבינה מה קורה כאן???
רוצה שהבעל שיהיה לי בעתיד יהיה גבר חזק, מכיל. לא שאגיד לו מילה והוא ישבר. זה קשה ככה, ולא מרגישה
שיש לי על מי להשען ופה בעצם מאזני הכוחות משתבשים ואני מפחדת שוב לקחת את תפקיד הגבר בבית..לא בריא
לא תקני ולא טוב לאף אחד מהצדדים..
אשמח לתשובותיכם , במיוחד של הגברים
אך גם נשים יקרות, איך אתם מעירות לבעל ואיך זה מתקבל?



