פורום נשואים טריים (עמוד 204)

מכירים ישוב קרוב לירושלים (כמה שיותר קרוב או עם תחבורה נורמלית יותר טוב) שיש בו קהילה חמה, אבל לא אחד בתוך השני?
לא דתיה מידי ולא פתוחה מידי, משו באמצע כזה
תודה!

בילויים מקומות מעניינים רומנטים. שוברים שיגרה.
תנסו להיות יצירתיים ומרגשים


באהבה

גבר להתייעצות לפרטי..
בברכת
אחלה יום.

אז היי לכולם.
ניסינו לקבל עזרה מהרב של בעלי בנושא אבל יוצא שכל הטיפים שלו פשוט לא מועילים, חמתי אישה מאוד קשה לריצוי..
אז לפני החתונה שמתי לב שבעלי ממעט לדבר על אמא שלו, מהפחד שאני אברח (ו-וואלה מבינה אותו קצת) ולאחר החתונה שכבר לא ניתן להסתיר שום דבר הכל צף..
חמותי היא אישה עם לב ענק, באמת! כל הזמן משתדלת רק להעניק לנו כמה שיותר ולנסות לעזור, אבל וזה אבל ענק - חשובה לה השליטה, היא רוצה להיות מעודכנת ולשלוט בכל צעד שבעלי יעשה - החזרה בתשובה שלו מעצבנת אותה, שירגע עם השיעורי תורה
העובדה שהוא לא עובד מספיק (5 ימים בשבוע לטענתה זה מעט) שיעבוד יותר
זה שאנחנו בשכירות ולא גרים אצלה בכלל מזעזע בעיניה(מדגישה שהוא ציין שאם נגור אצלה נתגרש, לא התנגדתי לגור אצלה פשוט מאוד כי לא ידעתי מי היא)
זה שהוא לא ממשיך לתואר שני (לימודים של 5 ימים בשבוע, בנתיים בדחיה כי צריך לפרנס, הוא התחתן.. אני בהריון.. הלו?)
והרשימה היא אין סופית.
באמת שהוא בן מושלם, כל אם בישראל ובעולם הייתה מייחלת לגאווה שהוא מביא, אבל לטענתה הוא ״חמור אפס לא יוצלח שהלוואי שיהיו לו ילדים כמוהו״ (?!)
אני מאוד משתדלת לקרב בינהם, ובעלי אומר לי מפורשות שהוא לא אוהב אותה וקשה לו להעמיד פנים.. הקטע הכי עצוב בסיפור הזה זה שהוא בן יחיד.
מאוד כבד עליי כל הדבר הזה, בריב האחרון שלהם מולי פשוט נשברתי ובכיתי ורק אז היא הפסיקה להתחרפן כרגיל.
מבחינתי שתעשה לי תמוות, העיקר שהקשר בינהם יהיה תקין כי זה כל כךךךךך מבאס אותי להיות עדה לזה ועוד מואשמת בזה (שברור לכולם שזה לא קשור אליי כי לפני שהתחתנו המצב היה גרוע גם כן)
עצות וטיפים .. בבקשה

הוא באופן כללי לא מתרגש בכלל מהקורונה.
לא נעים לי כי באים חברים שלנו מידי פעם ובעלי ממש לא מקפיד ואני כן.
הוא כן עושה השתדלות לישר איתי קו אבל עדין יש פער גדול.
זה מוזר להתארח ולראות זוג כזה..
אוף מבואסת עליו קצת..

היי, קצת ארוך אבל אשמח שתקראו.

אז אני נשואה מספר חודשים ופשוט לא מסתדרת עם חמותי.
לא בקטע רע.. פשוט היא בן אדם מאוד מאוד דברן ובולט וחוקרת כל דבר ורוצה לדעת ולשמוע כל דבר ולהיות מעורבת בכל דבר. ואני הכי ההפך- מופנמת כזאת שאוהבת את השקט שלי וכמה שפחות התערבות מבחוץ, לא אוהבת שיחות ארוכות וכו.

בכללי היא אדם טוב שפועל מתוך דאגה ומנסה לעזור, אבל זה מאוד מאוד מעיק עלי שכל יום היא מתקשרת וכל פעם מנסה שאצא איתה למקומות, פשוט רוצה שעשוע ממני. אבל בקטע כבר שדי חלאס זה מוגזם.
ודווקא ממני מכל הכלות שזה עוד יותר מעצבן.

ודווקא הלחץ הזה שהיא משרה עלי עוד מהאירוסין הוא זה שגורם לי לא להצליח להתחבר אליה, אם היא הייתה נותנת לי זמן ופועלת בעדינות הייתי מתחברת לאט לאט. אבל זה הבנאדם.. לא יעזור כלום. לא נחה לרגע.

ותמיד כשהיו לי בכיתה בנות עם אופי כמוה, באמת שהכי פחות התחברתי אליהן.. זה אופי שאני פשוט לא מסוגלת להיות בחברתו. (אנשים כאלו הם סבבה לגמרי, רק לא בשבילי אישית)

בעלי אמר לה את זה הרבה פעמים שתוריד קצת לחץ ושתבין שאני אחרת שצריכה זמן ושקט, אבל היא לא עוצרת.
ואז זה יוצר ביני לבינו מריבות וזה מתחיל ויכוח שכל אחד מראה כמה ההורים של השני מעצבנים.. שזה ממש לא נחמד.

מה עושים?
ניסיתי בהתחלה בעדינות להתעלם ממנה ואז פשוט ממש הייתי מתנקת לה, מסננת בהודעות, וגם פנים מול פנים היא באה ושואלת ואני מפנה גב והולכת או עונה לה "ככה" על כל שאלה.
והיא אשכרה ממשיכה. ואני פשוט לא יכולה עם הלחץ הזה ממנה. לא יכולה! יהיה לי מאוד קשה לתת לה להיות סבתא לילדים שלי...

היא כל הזמן אומרת שהיא אמא שניה שלי... ולא כפרה. את לא. לא עכשיו ולא אף פעם... אמא היא אחת. ולא את.
אוף.

תודה.

מילים:

מי יודע כל כאב
מי רופא לשבורי לב
יוצר אור וחושך
עושה שלום ומלחמה

מי יושב על כיסא דין
מתכסה ברחמים
מוחל וסולח
מביט ויודע

ומי...ירפא ליבי
אל מי אני מתגעגע
כמו ים שאין לו חוף
רק תגיד לי מי
מי יחבק אותי
ויבטיח שאני לא אכנע בסוף

מי היה הווה ויהיה
מי ממית ומחיה
פותח ידיים
מצמיח כנפיים

ומי...ירפא ליבי
אל מי אני מתגעגע
כמו ים שאין לו חוף
רק תגיד לי מי
מי יחבק אותי
ויבטיח שאני לא אכנע בסוף

מי
אל מי אני מתגעגע
כמו ים שאין לו חוף
רק תגיד לי מי
מי יחבק אותי
ויבטיח שאני לא אכנע בסוף
שאני לא אכנע בסוף
שאני לא אכנע בסוף

חוץ מצניחה חופשית מה עוד יש?

אפילו לא משהו מפחיד אבל שיאתגר אותו ויהיה לו כיף

ליזרוביץ בקול חי: נס בירושלים. פעוט כבן שנה נלכד בסורגים של מרפסת ביתו בקומה 5 ברח' סורוצקין. גופו היה מחוץ לסורג ועקב לכידתו בסורג נמנע אסון. צוותי כב"ה ומד"א חילצו אותו מהסורג. שכן שגר ממול מספר: "היו צרחות של האמא כשראתה את בנה מחוץ לסורג. לא רוצה לחשוב מה יכל לקרות.פשוט נס"

נס גלוי ושימרו על הילדים !

שלום וברכה,
אני פצלש של ניק מפאת הנושא המביך.
חיםשתי בהודעות קודמות ולא מצאתי ולכן אשאל:
מחפש סקסולוג מקצועי ןנעים
לטיפול בבעיות של שפיכה מוקדמת.
באיזור השפלה/המרכז. מסכים גם להגיע רחוק יותר אם באמת מומלץ.
אשמח מאוד להמלצות.
שתבוא עליכם הברכה. תודה.

רקע:
אני עובד בהייטק, כבר כמעט 5 שנים שאני עובר בין כמה עבודות ולא נהנה בהם מי יודע מה...

הסיבה למעבר בין עבודות זה חוסר סיפוק מהעבודה שלי.
היום דיבר איתי הבוס ואמר לי שיש לי שימוע לפני פיטורין...

נכון שאולי זה טוב ואפשר לעבור הלאה עם החיים ולעבוד במה שבא לי (הוראה), אבל עדיין תחושת נאחס

אני גם מרגיש כמו כישלון, גם יודע שהמשכורת תרד משמעותית (ואין לי מושג מה זה אומר מבחינת תכלס... כלומר איזו השפעה יש לזה).
ואשתי בהריון ב"ה וזה גם מתחיל להלחיץ אותי שנחיה מהחסכונות...

מתווך מקומי - אתר פנימי?

תודה רבה

אהלן חברים, אני כבר אומר שזה הולך להיות אשכול ארוך אז אני מודה למי שיקרא את הכל מראש.
אז ככה, אני והיא הכרנו לפני 3 שנים, התחלנו לצאת, הכל היה מושלם וטוב וכיף והתאהבנו והכל היה בסדר.
זה ישמע מצחיק, אבל הבעיה התחילה ב-3 חודשים שלנו ביחד, התפרץ לי מה שנקרא OCD. למי שלא יודע יש כמה סוגים של OCD,ואצלי זה התאפיין במחשבות אובססיביות שלא נותנות לי מנוח, הבעיה שבהתחלה פשוט לא הרגשתי טוב ולא ידעתי להסביר מה אני מרגיש, לא ידעתי באותו זמן שזה OCD ושיש לזה טיפול וחשבתי שזה יעבור עם הזמן ופה הייתה הטעות הכי גדולה שלי כנראה.
מאותו יום במשך כמעט שנה, כמעט כל יום או כל יומיים הייתי שוקע למחשבות ושוקע לבאסה, פשוט נפגש איתה וכל הזמן בוכה לה ומתפרק לה ואומר לה כמה קשה לי, שלא תבינו, היא קיבלה אותי תמיד והכילה אותי ותמיד אמרה לי כמה הכל בסדר וכמה הכל גם יהיה בסדר ושהיא פה בשבילי תמיד.
תעשו 1+1, בן אדם שככה סופג כל יום מהבן אדם שהוא אוהב פעם אחר פעם, בסוף נשבר לו.
אחרי שהשנה הזאת חלפה היו תקופות טובות יותר שפתאום המחשבות נרגעו למשך חודש חודש וקצת, ופתאום היו חוזרת לשבוע קשה ומייסר. שזה עוד יותר שבר אותה כי כשהיה טוב היא חשבה: ״יופי סוף סוף זה עבר ולא נצטרך להתעסק בזה״ ואז פתאום זה חזר והכה בה שוב.
הנפילה הראשונה הייתה לפני 5 חודשים, שיום אחד היא הייתה בבסיס והתקשרתי אליה, התפרקתי בטלפון ובכיתי לה שקשה לי, בפעם הראשונה היא הגיבה בבכי בעצמה פרצה בבכי היסטרי ואמרה שהיא פשוט לא מסוגלת יותר להכיל את זה ושזה פשוט גומר אותה ומקשה עליה, במילים אחרות בטלפון היא אמרה לי פשוט שזה לא יכול להמשיך ככה והיא רוצה להיפרד. לא היה לי מה לומר כי היא צדקה פשוט ביקשתי סליחה ואמרתי לה שניפגש בבית ונדבר. היא חזרה וכמובן שביקשתי ממנה סליחה והבטחתי לה שאני אקח טיפול ושאני אפסיק עם הנפילות האלה ואפסיק לגרום לה להרגיש רע על הדרך. ככה באמת היה, באמת לקחתי טיפול, באמת הפסקתי לשתף אותך במחשבות לא רצויות שלא תורמות בכלום.
זה פשוט עבר למשהו אחר, מזה שלא שיתפתי אותה, אגרתי בתוכי כל כך הרבה דברים, שהרגשתי שאני מתפוצץ מבפנים, וזה יצא עליה בדרכים אחרות, בריבים ועצבים, הייתי מתפרץ עליה בלי שום סיבה ושוב פוגע בה, וזה קרה גם פעם אחר פעם, עד שהגיע הפיצוץ השני בדומה לראשון, ״די נמאס לי אני לא יכולה להמשיך ככה זה פשוט הורג אותי״, ושוב, היא צדקה.
ביקשתי סליחה שוב והבטחתי גם שהפעם גם זה לא יקרה, לא יקרה שאני אצא עליה ונריב כל הזמן והבטחתי להשתפר ולהיות הבן אדם הכי טוב בעולם בשבילה, תאמת.. ככה היה! עשיתי שינוי מדהים ובאמת היינו במצב כל כך טוב, כל הזמן נהנו אחד עם השניה וצחקנו, היה לנו טוב במשך 3 חודשים וזה היה פשוט כיף
ואז הגיע יום חמישי הזה. אספתי אותה מהרכבת והדבר הראשון שהיא אמרה לי זה: ״תעצור רגע בצד אני רוצה שנדבר״ והיא עם דמעות בעיניים.. באותו רגע כבר הבנתי.
היא פתחה את זה ואמרה שמאז הפיצוץ הראשון, הרגש שלה התחיל לדעוך והיא כל הזמן ניסתה לסדר את זה, כל הזמן ניסתה להעלים את זה ולהתעלם מזה, אמרה שכל פעם שהיה לנו ריב הכי קטן היא הרגישה שזהו שדי שלא באלה יותר.. היה לי קשה לשמוע את זה אבל גם הבנתי את מה שהיא אומרת.
קצת כעסתי עליה בקטע שאמרתי לה, איך לא שיתפת אותי בזה? שאת ממש מרגישה ככה.. במקום לשמור לשמור ואז להתפוצץ יכלת פשוט לדבר מהתחלה ואולי דברים היו נראים אחרת.. אבל זה כבר לא משנה.
אמרה שהיא התאהבה בי שהיא הייתה בת 16, והיום היא בת 19 ושהיא התבגרה ושהיא לא רואה את העתיד כמו שראינו אותו ביחד תמיד, ראינו חתונה וילדים ועד סוף החיים והיא פשוט הפסיקה לראות את זה.. אמרה שברגע שבאמת הכל הסתדר והכל היה מושלם בחודשיים שלוש האחרונים, היא כל כך שמחה וקיוותה שהרגש שוב יעלה ויחזור לה, ולהפך הוא רק המשיך לרדת ולא חזר.
היא אמרה שהלב שלה פשוט אומר לה שהיא לא צריכה את הזוגיות הזאת עכשיו, שהיא חייבת להיות לבד. קצת ללמוד מי היא לבד ולהסתדר לבד, ומה שיהיה בעתיד אף אחד לא יודע.
דיברנו והיא אמרה שאין לי מה לחכות לה כי אני רק אפגע, היא אמרה באותה הזדמנות שזה לא בגלל שהיא בטוחה שלא נחזור, היא פשוט לא רוצה שאני אפגע כי זאת גם אופציה, והיא אמרה שאי אפשר לדעת מה יהיה בעתיד וגם אמרה: ״יכול להיות שעוד חודשיים אני אבין שעשיתי את הטעות של החיים שלי״ אבל בתכלס, יכול להיות שגם לא ..
למי שלא הבין אני אוהב אותה אהבת נפש, מבחינתי היא הייתה הנפש התאומה שלי והכל נגדע ברגע.. הבנתי בראש שאני צריך להמשיך הלאה אבל הסיכוי הקטן הזה שאולי באמת היא תבין שהיא עשתה טעות לא עוזב אותי.. באמת, אני יודע שהכל נכון, שהזמן יעשה את זה שלו, שהכאב לאט לאט יעבור אני יודע. אבל אני לא מצליח פשוט להגיד לעצמי שאני צריך פשוט להמשיך הלאה ולא להסתכל אחורה.. זה באמת שובר אותי.
אין לי מושג מה לעשות אני די בדיכאון, לא אוכל ובקושי ישן. ומתי שאני ישן אני חולם עליה גם.. מרגיש חוסר אונים מוחלט ..

מעשה בשלט

אישה אחת יצאה לקניות.
כשהגיעה לקופה, פתחה את תיקה כדי לשלם.
הקופאית ראתה שמתוך תיקה בצבץ השלט הרחוק של הטלביזיה.
לא יכלה לשלוט בסקרנותה ושאלה:

-האם תמיד את לוקחת את השלט בתיקך?

ענתה האישה:
‏-לא, לא תמיד. אבל בעלי סרב לבוא איתי לקניות כי רצה לראות משחק כדורגל, אז לקחתי איתי את השלט.

מסקנה: תמוך ולווה את אשתך כשהיא מבקשת.

אך הסיפור ממשיך...

הקופאית צחקה והחזירה לאישה את הסחורה. מופתעת, שאלה האישה לפשר הדבר והקופאית הסבירה:

-בעלך חסם את כרטיס האשראי שלך.


מסקנה: כבדי את התחביבים של בעלך.

אך הסיפור ממשיך...

האישה הוציאה את כרטיס האשראי של הבעל מתיקה. ודאי שלא היה חוסם את הכרטיס שלו!

מסקנה: אל תמעיט בערך חוכמתה של אשתך.

אך הסיפור ממשיך...

כשהגיהצה את הכרטיס, המכונה רשמה: _הקש את הקוד לטלפון הסלולרי שלך_. או יותר נכון לטלפון של הבעל!

מסקנה: כשהגבר בסיכון להפסד, אפילו המכונה די חכמה להצילו.

אך הסיפור ממשיך...

האישה חייכה והוציאה את הסלולרי שהתנגן בתיקה. זה היה של בעלה! היא לקחה אותו יחד עם השלט כדי שלא יתקשר אליה בשעת עריכת הקניות.
היא קנתה מה שרצתה וחזרה הביתה _שמחה_!

מסקנה: לעולם אל תמעיט בערכה של אישה!

אך הסיפור ממשיך...

כשהגיעה הביתה, בעלה לא היה. היא מצאה הודעה תלויה על דלת הבית: "לא מצאתי את השלט. יצאתי עם הילדים לראות את המשחק. נחזור הביתה מאוחר. צלצלי אלי אם תצטרכי משהו. המפתחות אצלי!"


מסקנה: אל תנסי לשלוט בבעלך. את עלולה לאבד שליטה control (גם שלט). 😅