סיפור דיי ארוך..
בפני ניסיון די קשה שבקושי מצליחה לצלוח בוא. הודה לחיזוקים מרגישה ממש רע וגם לא כל כך מבינים אותי.
המשפחה של בעלי מאוד פוגעת בי, כל ההתנהלות שלהם עוד מהאירוסין עשתה לי עצב מאוד גדול.. אם זה הערות או חוסר פרגון של ההורים שלו.
אבא של בעלי ביקש ממנו הלוואה, בעלי סיפר לי על זה אך לא אמר סכום ומתי, לאחר כמה שבועות שאלתי את בעלי כמה הלוואה הוא רוצה ומתי הוא רוצה שנביא לו? בעלי ענה לי ואמר שהוא כבר נתן לו ו30 אלף. לקחתי את זה מאוד קשה כי הוא לא התייעץ איתי והרגשתי כאילו דרכו עלי. וגם כי עמדנו לעבור דירה ולקנות דירה ותינוק בדרך.. מאז הסיפור הזה עולה לי כל הזמן שקרים בעלי אמר שהוא יחזיר לנו אחרי 3 חודשים מה שכמובן לא קרה ולא יקרה.. (חמי אדם מאוד קצר בכיס לא אוהב לתת בעיקר רק לקחת) לעומת זאת ההורים שלי נותנים את כל העולם ומה שאין להם הם נותנים ופה הסיפור שכל פעם צץ מלא שקרים של אבא שלו.. כמו שהביאו לו מתנה 600 שקל להעביר לנו לחתונה שהינו האחורים ושכחו בבית והוא לקח לעצמו. זה מכעיס אותי כל כך התנהגות הזו.
בעלי לא רואה צורך להעיר להורים שלו בשום צורה הוא אומר שהם מסכנים (הם לא מסכנים)
מכעיס אותי שהוא עשה את זה מאחורי הגב שלי, מכעיס אותי שהוא שיקר לי, מכעיס אותי שהוא לא רואה סיבה איפה ההורים שלו לא בסדר ויש שרק אני פותחת את הפה הוא אומר לי זה ההורים שלי ואין לי מה לעשות לא מעיר להם על כלום על שום התנהגות.
באמת מנסה בכל כוחי להתפלל לה שיעזור לי לשלוח שיעזור לי להעביר את הנסיון הזה שיתן לי כוח להתמודד עם זה למצוא את הסליחה שבי כך זה עובד לשבועיים וחוזר וכל פעם שנזכרת בזה אני נשברת מעבר לכסף שאני יודעת שלא יחזור וגם אני לא רוצה אותו פשוט כל המסביב פוגע בי עד עמקי נשמתי.
שסיפרנו על ההריון בקושי מזל טוב אמא שלו אמרה התעלמה כמה ימים ואז אמרה אבא שלו גם לא פירגן. לא שאלו לשלומי כלום, ושאני אומרת לבעלי שזה מפריע לי מינימום זה אומנם לא הנכד הראשון שלה אבל אפשר להראות התעניינות איך עובר עלי.. זה ממש בקצרה מה שאני מספרת..
התעלתי על עצמי שלחתי להם מתנה לפסח כי הם עצובים מהקורונה במיוחד אמא שלו בשביל לשמח וגם בקושי הערכה.
אני יודעת שאם הכעס שלי ימשיך אני ובעלי ונתגרש ואני כבר לפעמיים חושבת שזה עדיף אני לא מצליחה למצוא את הסליחה שבי, מאוד קשה לי לעבור הלאה מלא תפילות מלא בכי שום דבר לא עוזר מרגישה שבורה ושאין לצידי אף אחד שמבין את הכאב שלי
אשמח לעצות שלכם איך אפשר להתגבר על הניסיון הזה תודה וסליחה על האורך
בפני ניסיון די קשה שבקושי מצליחה לצלוח בוא. הודה לחיזוקים מרגישה ממש רע וגם לא כל כך מבינים אותי.
המשפחה של בעלי מאוד פוגעת בי, כל ההתנהלות שלהם עוד מהאירוסין עשתה לי עצב מאוד גדול.. אם זה הערות או חוסר פרגון של ההורים שלו.
אבא של בעלי ביקש ממנו הלוואה, בעלי סיפר לי על זה אך לא אמר סכום ומתי, לאחר כמה שבועות שאלתי את בעלי כמה הלוואה הוא רוצה ומתי הוא רוצה שנביא לו? בעלי ענה לי ואמר שהוא כבר נתן לו ו30 אלף. לקחתי את זה מאוד קשה כי הוא לא התייעץ איתי והרגשתי כאילו דרכו עלי. וגם כי עמדנו לעבור דירה ולקנות דירה ותינוק בדרך.. מאז הסיפור הזה עולה לי כל הזמן שקרים בעלי אמר שהוא יחזיר לנו אחרי 3 חודשים מה שכמובן לא קרה ולא יקרה.. (חמי אדם מאוד קצר בכיס לא אוהב לתת בעיקר רק לקחת) לעומת זאת ההורים שלי נותנים את כל העולם ומה שאין להם הם נותנים ופה הסיפור שכל פעם צץ מלא שקרים של אבא שלו.. כמו שהביאו לו מתנה 600 שקל להעביר לנו לחתונה שהינו האחורים ושכחו בבית והוא לקח לעצמו. זה מכעיס אותי כל כך התנהגות הזו.
בעלי לא רואה צורך להעיר להורים שלו בשום צורה הוא אומר שהם מסכנים (הם לא מסכנים)
מכעיס אותי שהוא עשה את זה מאחורי הגב שלי, מכעיס אותי שהוא שיקר לי, מכעיס אותי שהוא לא רואה סיבה איפה ההורים שלו לא בסדר ויש שרק אני פותחת את הפה הוא אומר לי זה ההורים שלי ואין לי מה לעשות לא מעיר להם על כלום על שום התנהגות.
באמת מנסה בכל כוחי להתפלל לה שיעזור לי לשלוח שיעזור לי להעביר את הנסיון הזה שיתן לי כוח להתמודד עם זה למצוא את הסליחה שבי כך זה עובד לשבועיים וחוזר וכל פעם שנזכרת בזה אני נשברת מעבר לכסף שאני יודעת שלא יחזור וגם אני לא רוצה אותו פשוט כל המסביב פוגע בי עד עמקי נשמתי.
שסיפרנו על ההריון בקושי מזל טוב אמא שלו אמרה התעלמה כמה ימים ואז אמרה אבא שלו גם לא פירגן. לא שאלו לשלומי כלום, ושאני אומרת לבעלי שזה מפריע לי מינימום זה אומנם לא הנכד הראשון שלה אבל אפשר להראות התעניינות איך עובר עלי.. זה ממש בקצרה מה שאני מספרת..
התעלתי על עצמי שלחתי להם מתנה לפסח כי הם עצובים מהקורונה במיוחד אמא שלו בשביל לשמח וגם בקושי הערכה.
אני יודעת שאם הכעס שלי ימשיך אני ובעלי ונתגרש ואני כבר לפעמיים חושבת שזה עדיף אני לא מצליחה למצוא את הסליחה שבי, מאוד קשה לי לעבור הלאה מלא תפילות מלא בכי שום דבר לא עוזר מרגישה שבורה ושאין לצידי אף אחד שמבין את הכאב שלי
אשמח לעצות שלכם איך אפשר להתגבר על הניסיון הזה תודה וסליחה על האורך
