שלום,
נשואה כ4 שנים, ללא ילדים. חיי הנישואין שלנו לא היו מזהירים בלשון המעטה- במהלך השנים היו הרבה ריבים ופיצוצים ביננו ואף פתחנו תיק ברבנות מספר פעמים. הגענו למצב שהמילה "גירושים" נאמרת כבר כמעט אחרי כל ריב ועוד המון קשיים שלא אפרט כאן כי זה לא ייגמר וזה לא הנושא שאני רוצה לכתוב עליו. יש לציין שכרגע אנחנו עובדים על הכל בתקווה שנצליח להתגבר על כל המשקעים, לפתוח דף חדש ולבנות זוגיות בריאה ויציבה.
אך יש עניין שאני מרגישה שבחיים לא ייפתר - וזה עניין המשפחות. אני מאוד קשורה להוריי ובאה ממשפחה חמה, שמחה, אוהבת, בעלת נתינה ומכניסת אורחים. לעומת זאת, בעלי בן לאם חד הורית גרושה , מרירה, שונאת את כולם, צועקת ומקללת את כולם, בגלל שעברה חיים קשים (למרות שלדעתי זה לא תירוץ, כי גם הוריי עברו חיים לא פשוטים ועדיין בחרו לראות את הטוב ולא להתמרמר), זה ברמות שלא נעים בכלל להיות בחברתה וזה בלשון עדינה. היא רבה עם כולם (גם עם הילדים שלה) וכשרבה עם הבן שלה, כלומר בעלי, לא מדברת גם איתי ועושה לי פרצופים. כתוצאה מכך, בתחילת הנישואים, לאחר כמה חודשים שסבלתי בכל פעם שבאתי אליה וגם הקושי בין הפער העצום שיש בין המשפחה שלי לשלו ובעיקר בגלל ההתנהגות שלה, החלטנו לא ללכת אליה כמה חודשים טובים, שאולי זה מה שיגרום לשינוי אצלה. במהלך החודשים האלו, יצא שהיינו יותר אצל ההורים שלי באופן טבעי. כל זאת גרמו לבעלי (שגם קשור למשפחה שלו) לפתח טינה וכעס כלפיי וראה אותי כגורם שהרחיק בינו לבין משפחתו, אף על פי שזה לא מה שקרה בפועל. הטינה הופנתה גם כלפי ההורים שלי ובכל פעם שהיינו הולכים להוריי, הוא היה מתמרמר על זה. אני לא אמשיך , כי זה ייקח לי נצח אבל בגדול, אני מרגישה שהוא כל החיים ינטור לי ולהוריי טינה על העבר. לפני כמה חודשים אמא שלו השפילה אותי, הוא היה לצידי ובאמת לא הלכנו אליה איזה חודשיים, אבל אני בעיקר מפחדת על העתיד בכל מה שקשור לענייו הזה, מפחדת שירחיק את הילדים מהוריי, ישתמש בהם כנגדי (בגלל כל הטינה שצבר כלפיי), וגם מפחדת שהילדים שלי יצטרכו לשהות בקרבת אמא שלו ומצד שני, אני יודעת שלא אוכל להרחיק אותם ממנה כי בעלי יתנקם בי מן הסתם ויעשה אותו דבר.
מצטערת שחפרתי, המצב יותר מורכב ממה שכתבתי כי ניסיתי לתמצת עד כמה שאפשר.
מה אפשר לעשות?
נשואה כ4 שנים, ללא ילדים. חיי הנישואין שלנו לא היו מזהירים בלשון המעטה- במהלך השנים היו הרבה ריבים ופיצוצים ביננו ואף פתחנו תיק ברבנות מספר פעמים. הגענו למצב שהמילה "גירושים" נאמרת כבר כמעט אחרי כל ריב ועוד המון קשיים שלא אפרט כאן כי זה לא ייגמר וזה לא הנושא שאני רוצה לכתוב עליו. יש לציין שכרגע אנחנו עובדים על הכל בתקווה שנצליח להתגבר על כל המשקעים, לפתוח דף חדש ולבנות זוגיות בריאה ויציבה.
אך יש עניין שאני מרגישה שבחיים לא ייפתר - וזה עניין המשפחות. אני מאוד קשורה להוריי ובאה ממשפחה חמה, שמחה, אוהבת, בעלת נתינה ומכניסת אורחים. לעומת זאת, בעלי בן לאם חד הורית גרושה , מרירה, שונאת את כולם, צועקת ומקללת את כולם, בגלל שעברה חיים קשים (למרות שלדעתי זה לא תירוץ, כי גם הוריי עברו חיים לא פשוטים ועדיין בחרו לראות את הטוב ולא להתמרמר), זה ברמות שלא נעים בכלל להיות בחברתה וזה בלשון עדינה. היא רבה עם כולם (גם עם הילדים שלה) וכשרבה עם הבן שלה, כלומר בעלי, לא מדברת גם איתי ועושה לי פרצופים. כתוצאה מכך, בתחילת הנישואים, לאחר כמה חודשים שסבלתי בכל פעם שבאתי אליה וגם הקושי בין הפער העצום שיש בין המשפחה שלי לשלו ובעיקר בגלל ההתנהגות שלה, החלטנו לא ללכת אליה כמה חודשים טובים, שאולי זה מה שיגרום לשינוי אצלה. במהלך החודשים האלו, יצא שהיינו יותר אצל ההורים שלי באופן טבעי. כל זאת גרמו לבעלי (שגם קשור למשפחה שלו) לפתח טינה וכעס כלפיי וראה אותי כגורם שהרחיק בינו לבין משפחתו, אף על פי שזה לא מה שקרה בפועל. הטינה הופנתה גם כלפי ההורים שלי ובכל פעם שהיינו הולכים להוריי, הוא היה מתמרמר על זה. אני לא אמשיך , כי זה ייקח לי נצח אבל בגדול, אני מרגישה שהוא כל החיים ינטור לי ולהוריי טינה על העבר. לפני כמה חודשים אמא שלו השפילה אותי, הוא היה לצידי ובאמת לא הלכנו אליה איזה חודשיים, אבל אני בעיקר מפחדת על העתיד בכל מה שקשור לענייו הזה, מפחדת שירחיק את הילדים מהוריי, ישתמש בהם כנגדי (בגלל כל הטינה שצבר כלפיי), וגם מפחדת שהילדים שלי יצטרכו לשהות בקרבת אמא שלו ומצד שני, אני יודעת שלא אוכל להרחיק אותם ממנה כי בעלי יתנקם בי מן הסתם ויעשה אותו דבר.
מצטערת שחפרתי, המצב יותר מורכב ממה שכתבתי כי ניסיתי לתמצת עד כמה שאפשר.
מה אפשר לעשות?
נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.