על ההחלטות שלנו בחיים.
בסופו של דבר בחרנו להתחתן
בסופו של דבר בחרנו לא למנוע הריון ולהביא ילדים לעולם,
צריך גם לקחת אחריות על כך.
קשה להתנהל בצורה מסוימת ואז לצפות למשהו אחר אחרי ש*אנחנו* אלה שהחלטנו על חיינו.
יקרה,
את כרגע נשואה כ"כ טרייה,
ובהריון ראשון
עוד מעט יהיה לך ולבעלך ילד משותף
כואב לשמוע מה שאת כותבת.
אם לא הייתה בהירות - מדוע להתחתן?
אם עדיין לא הייתה בהירות בנישואין - מדוע להביא ילד?
הילד הזה שיוולד - מה נאמר לו?
הוא נולד לאבא ואמא.
הוא רוצה את אבא ואמא יחד
הוא רוצה שאבא יאהב את אמא ואמא תאהב את אבא.
מה נגיד לו?
מדוע כן החלטת להינשא לבעלך?
איזה טוב כן ראית בו?
מה את כן אוהבת ומעריכה בו עכשיו?
אם יש שם אפילו חלק קטן של רצון ואהבה - אפשר לעבוד על הדברים לבד, ואם לא מצליחים אז עם איש מקצוע - ולהגיע ליים מאושרים וטובים.
ואם זה לא עובד לא לבד ולא עם איש מקצוע,
ואם אין שום סיכוי
ואם אין אפילו טיפה של רצון או אהבה -
אז אחרי שניסיתם את כל הנ"ל - להיפרד בטוב.
לא צריך להעביר גם חיים שלמים בתחושה של אומללות ודיכאון.
זה לא חיים.
החיים שלך והאושר שלך בידיים שלך יקרה.
אם תרצי - ותעבדי קשה - יגיע אלייך האושר והאהבה לבעלך.
אהבה היא תותדת הנתינה.
וזה לגמרי אפשרי.
אבל אפ תראי שכלום לא עובד - בידייך אם לחיות חיים שלמים כך או להיפרד בטוב.
ולגבי הבחור מהעבודה -
לא פלא שזה קורה.
כאשר יש לך חסך וחוסר כל כך גדול בתחום השלמות והבהירות שבאהבה - לא פלא שתחפשי את זה ממקור אחר.
וזה מסוכן מאוד מאוד מאוד.
הוא לא יתן לך אושר.
שום קשר אסור לא יתן לך אושר.
הנאה רגעית אולי כן, אבל יסורי מצפון ותחושת גועל והרס המוסר והמשפחה - גם תורם להגיע לאחר מכן. ואם הם מגיעים - הם לא אושר!
אושר מביא הנאה לאותו רגע+הנאה לטווח הרחוק. תמיד. זה אושר אמיתי.
כל גבר אחר שהיית מתחתנת איתו, גם אותו מר בחור שסיפרת עליו - היה את השלב הרומנטי שהכל פרפרים וניצוצות - ואז היו מגיעים החיים האמיתיים.
איך תוכלי לדעת איך היה מתייחס אלייך בהריון?
אחרי הלידה?
איזה אבא היה?
איך אחרי 10 שנים?
איך אחרי 20 שנים?
איך השיגרה היומיומית הייתה משפיעה עליו?
איך היה מתנהג אלייך כשהיה מת מעייפות?
כשהיה לחוץ?
טרוד?
רעב?
לוקח אותך כמובן מאליו אחרי 10 שנים?
אם הלב שלך חסום ולא פתוח לבעלך -
אז כל מה שכתבת -
שבעלך עםפ לב טוב,
שהוא מנסה ומשתדל כ"כ לשמח אותך,
וכל הטוב שכן יש בו ושהוא כן נותן לך - כל זה לא יחדור ללב שלך אלא אם כן תפתחי אותו לגמרי אליו.
אתם נשואים בסך הכל 3 חודשים!
ואת עוד בהריון!
תקופה של הורמונים
תקופה של שינויים עצומים
מעבר מרווקות לנישואין
מעבר לאימהות עוד מהעט
הגוף והנ]ש משתנים בהריון,
אז מה אם בעלך לא יתגייס עדיין, אז הוא עוד יתגייס,
אז מה אם הוא שמנמן ואחרי ניתוח, הוא טוב כמו שהוא, ובו בחרת,
אם אין זרימה אוטומטית - כי אתם נשואים מעט זמן, הזרימה והחיבור מגיעים יותר ויותר גם עם הזמן ועם השקעה גדולה ועם נתינה ואהבה שגדלה בכל יום.
עמדתם תחת החופה.
אתם נשואים.
את החיצי שלו והוא החצי שלך.
מה את בוחרת לעשות מכאן והאילך?
לתהות מה היה אילו ומה היה קורה אם?
או ללכת בכל הכוח ולעבוד עם מה שיש, עם מה שאמיתי, עם מה שנמצא ממש מתחת לאפך?
הבחירה בידייך.
תמיד יש לנו בחירה.
בהצלחה רבה!
