פורום נשואים טריים (עמוד 254)

אסימונים, עוגות.......

אני מכין בהם גם עוגות שמרים ולחם

וחוץ מהאסימונים שמעתי שגם מטבעות הגרוש היו עם חור.

אם אחשוב על עוד משהו אכתוב כאן

והמוצרי חשמל

שהכל תלוי בצבע של העד.
אם הייתה נק אדומה או לא. ואני לא זוכרת

לחכות לדמום..
הוא צריך להגיע בשבוע הקרוב.
החשש שלי זה שאנחנו נהיה אסורים סתם יותר זמן בגלל הימים האחרונים שהתרחקנו ובכלל היינו מותרים.
והכאבים שלי הם כאבי מחזור של ממש וזה כ"כ מוזר שאין כלום

אם תתחילי שבעה נקיים ותוך כדי יגיע המחזור - תהיו אסורים לזמן ארוך יחסית.

אם תתחילי 7 נקיים ותהיה הפתעה והמחזור לא יגיע, והדימום היה השרשה - תהיו מותרים בסיום השבעה נקיים.

ואם לא תעשי כלום ותמתיני למחזור והוא יתעכב ויתעכב - תהיו אסורים הרבה יותר זמן.

תחמירי על עצמך בענייני שלום בית ותקשיבי גם להיתר שלו.

 

או 10 ימים אחרי ההפריה.

שזה בערך אותו חשבון.

אולי היה השתרשות?

אם הכתם העה על צבעוני / נייר וכד´ הוא לא היה מטמא.
ברגע שעשתה בדיקה עם עד- זה הסיבוך ...

יש דיעה שבדיקה שנאבדה - ולא בטוח מה צבע המראה -
לא נחשבת!
אבל זה מחייב פסיקה של רב .

ועוד דבר חשוב מאד!!
לא מכניסים עד שלא ב7 נקיים על דעת עצמנו.. רק אם רב אומר לבדוק בדיקה פנימית!

ז''א ב7 נקיים אם לא בדקו עדיין את העד אז הבדיקה לא נחשבת ואילו לא בדקה. אבל זה לא קשור לעניין הזה..
אני מידי עייפה.

אניוואי אסור לבדוק סתם עם עד על דעת עצמה

לעניין העד, כדי למנוע מכם תסכולים נוספים-
בעיקרון לא לכל עניין בודקים עם עד.
כשיש ספק תמיד כדאי לשאול רב אם יש צורך.
העד עלול לטמא אתכם גם במקרים שאם לא היית בודקת, לא היית נטמאת.

הרב אמר שאתם מותרים ואתם רוצים להחמיר לגבי זה או שהוא עצמו לא היה בטוח? קצת מוזר שהוא התיר על תנאי.

אם התיר, תסמכו עליו.

בינתיים אולי תנסי לעשות הפסק ושבעה נקיים למקרה שזה לא מחזור (השתרשות אולי), ולא תאסרו לימים נוספים לחינם.

(אגב, לרוב, כשהפתח צר יותר זה מעיד על מחזור שהולך לבוא או מסמן למקרה שהוא עוד לא הסתיים - ואז יש אפשרות לשקול אם להתאמץ מידי במהלך ההפסק. ההבחנה מונעת תסכולים).

העד כנראה כבר בדרך לחיריה

אז איפה הבעיה? תשמחי שאת לא בספק כבר החליטו עבורךץאם הסתר מידע זה משהוא אחר. אם נאמר הכל אז מעולה

אם אמרת לבעלך והוא אמר לרב אז מה הבעיה? ולעולם לא לעשות בדיקה שלא בשבעת נקים

אני מבינה שעד עכשיו לא כל כך התעסקתם בענייני דמים וכו ואתם לא סומכים מספיק בעיקר על עצמכם אבל אולי גם לא מספיק על הרב ושנתתם לו את כל המידע הנחוץ.

עקרונית, אם הרב התיר אתכם (ולא על תנאי כמו שמצטייר פה), אז אתם מותרים לחלוטין ואין לכם מה לחשוש.
אלא אם כן הסתרתם ממנו במזיד מידע נחוץ.
אבל הרב יודע מתי הוא צריך לראות עד כדי לפסוק ומתי הוא יכול לפסוק בלעדיו.

בקיצור, לא כל כך ברור מה פסק הרב.
אבל אם הוא התיר אתכם, אתם מותרים.

054-843-9525 הם מתעסקים בסוגיות כאלה וסבוכות יותר

ולציין בפניו ששאלו רב קודם...
ואם הוא התיר אז זה בכלל לא נוגע לעניין

בודקים עם עד רק בשבעה נקיים.
גם בימי פרישה אם יש לך חשש - תשאלי רב.
גם בשבעה נקיים אם יש כתמים - לשאול רב.
כן, גם בשבעה נקיים.

באופן כללי לשאול רב, הרבה, במיוחד בתחילת הדרך. לא להתבייש.
אחר כך לומדים כבר מהנסיונות.

כמובן אלא אם כן הוסתרו ממנו פרטים משמעותיים. בהנחה פשוטה ששאלתם את הרב בלי להסתיר ממנו פרטים - אז אם הוא התיר, זה לפי כללי ההלכה (שדנה גם במציאות של עד שאבד).

עד ששמו בצד כדי לשאול רב ונעלם, דינו טהור

ולא בודקים סתם, בדיקות עם עד תעשי רק כשאת צריכה לעשות

יש חילוקים לגבי עד שאבד וצריך לשאול לפי המציאות. כאן שאלו רב והתיר - אז אכן מותר.

זה מה שקראתי כשלמדתי

שאין לעשות בדיקה פנימית עם עד ללא צורך!!
אם רואים משהו על התחתון, זו נטיה טבעית לעשות בדיקה עם עד, אבל צריך להבין שבמקרה כזה רק מחמירים את המצב! העד יוכל רק לאסור, אבל לא יוכל להתיר, אז לא לעשות אותו!
לעולם לא לעשות בדיקה עם עד אם אין צורך הלכתי.

להשאיר הכל ברמה שטחית ולא להיכנס לנושאים הרגישים לך? והאם את יכולה להתבכיין לחברה טובה במקום לבעלך?

לא נעים לשבת ולצפות מהצד בהתנהגות כזו במיוחד שבעלך לידך.
אך מנגד מדובר במשפחה שלו.. גם אם לו לא נעים המצב, בטח גם לא נעים לו לשמוע ביקורת על המשפחה שלו גם אם הוא מבין את הקושי שלך, ועל כן אולי כדאי שלא תפתחי את הקושי מולו אלא מול אחות לדוגמא, ולא כביקורת על בעלך אלא על הסיטואציה הלא נעימה..
סהכ תשתדלי לזכור שמדובר רק בשבת אחת, שגם היא עוברת.. ותשתדלי לשמור על אווירה חיובית
אין שום סיבה שקשר של מישהו אחר יכתיב את הטון לקשר שלך ושל בעלך.. לא פייר

היי, את צודקת
באמת לא תקין שכל סיפור כזה יכתיב לנו את מנגינת החיים.
אני כן מחפשת דרך להתמודד עם העניין, כדי לא לחוות את זה שוב בחתונה הבאה..

לילה קודם, תהנו, שבו ביחד ותחזקו את הקשר
אני בטוחה שאחר כך יהיה לכם הרבה יותר קל לספוג את היום שאחרי, אתם תרגישו חזקים במקום שלכם שאף זוג לא יעיב על כך..
ועוד נקודה קטנה, זוג שהכל אצלו בחוץ זה הרבה פעמים זוג שבבית פחות טוב אז הכל מוחצן..

גיסך בתחילת הדרך, הם לא עברו דברים שאתם עברתם כזוג ועל כן הקשר והאהבה שלהם בכלל לא יכול להיות עמוק כקשר שלך עם בעלך..
הם בשלב הפוצי מוצי, זה לא צריך לערער את המקום שלכם 🙂

לוקח חודשים לבנות חזרה את חיי הנישואין? אולי הקצנת בכוונה אבל זה עדיין נראה לא מידתי. זוגיות זה כל החיים ושבת חתן זה פחות מ 24 שעות נטו לא?

אני חושב שאפשר פשוט לעשות שינוי מכיוון אחר. כיוון של להפנים שיש אנשים שחיים אחרת ואם הם חלק מהמשפחה שלנו אז אפשר "לבלוע צפרדע" עד שהשבת הזאת תסתיים.

האמת, שהתחלתי את השרשור מייד אחרי האירוע.
הייתי עדיין בזירת רגשות היסטרית..:!
אפשר לומר שב''ה כבר חזרנו לעצמנו ומתכוננים לשבת הקרובה שבה חמותי מגיעה אלינו, לצערי..
אני מנסה להפנים את זה שיש זוגות ששונים מאיתנו בתפיסות עולם, אידיאולוגיה שונה וכו'
אני מאוד משתדלת לכבד אבל ברגע שזה אצל משהו קרוב, זה מרגיש הרבה יותר משמעטתי

בינתיים אנסה לעבוד על הזוגיות כדי שנהיה ומבורך מוכנים יותר לפעם הבאה. תודה על תגובתך.

אלו דברים שבצנעה

בזוגיות בריאה לא כל רוח עושה שלכת....
בדק בית , זוגיות של אחרים לא אמורה לעניין או לערער אותכם ואם היא כן אז יש כאן בעיה.
אתם שלמים עם עצמכם ועם הדרך שלכם?

(אם הבנתי נכון והם הכוונו לזה שנגיד היו נשיקות מול כולם , אולי טעיתי ואני לא בכיוון) 
אז גם אם הם כן היו רוצים לעשות את זה זה אסור וזה אולי מה שיוצר תיסכול...

וזה חופר בטירוף..
זה מרגיש שאנשים מכניסים את הזוגיות שלנו לתחרות.. לא כיף
וזה גם מתסכל (כמו שכתבת)
כי פתאום את מרגישה שבעלך לא רומנטי בעליל, את מרגישה שהזוגיות שלנו לא טובה כמוהם - וזה לאו דווקא נכון (שהזוגיות שלהם טובה יותר)

מיניות בחוץ לא אומרת כלוםםםם
אני כל כךך מבינה את הקושי שלך, את התסכול שלך, בול כמוך. עשיתי ועושה עבודה עם עצמי.
בעלי כן היה שמח (וגם אני האמת) שכן נתחבק/נתנשק/נחזיק ידיים בחוץ. ותמיד קשה לי שאנחנו מותרים וזה לא קורה. את יודעת למה זה לא קורה? כי ככה אבא שלי ציווה אותי. להגיד לך שאני מבטיחה שלא אפול בזה? אני לא יכולה, להגיד לך שזה לא קשה ואני לא מקנאה? גם לא אגיד את זה.
אבל דבר אחד אני יודעת בלב, אני עושה את מה שאבא שלי אמר לי שהכי טוב בשבילי . ואת יןדעת עוד משהו? בזה שאתם נמנעים אתה לא גורמים לבן אדם רווק או רווקה לשבת בצד ולכאוב את זה שלהם - אין מי שיחבק אותם . גם לא בלילה לבד במיטה. את יודעת איזה דבר גדול את עושה? ענק!! את לא מעציבה לב של יהודי. ואני יודעת את זה על הבשר שלי, כשהייתי רווקה והיו זוגות כאלה הייתי יכולה לבכות.כל היום והלילה היו עצובים לי. כי רציתי גם מישהו שיחבק אותי. אז יקירה, את אלופה! ואני מאחלת ל ולעצמי שנעריך את עצמנו הכי בעולם , ולא ניפול לתרבות המערב.

כמו שלך יש נאמנות לו ומשפחה שלך.
לו נעים לו לשמוע הערות כלפי המשפחה שלו ולכן הוא מזכיר את שלך, שגם המשפחה שלך לא מושלמת.
אין סיבה שבגלל שיש שמחות במשפחה של בעלך הזוגיות שלכם תתערער למשך חודשים, ואפילו לא לשבוע.
וכמו שאמרו, את הפריקה שלך תעשי במקום אחר

כשאני משתפת אותך בקושי שלי תקשיב לי ותסכים איתי, אל תספר לי דוגמאות מקשיים שלך ואל תיתן לי עצות מה לעשות

את יודעת איך הוא הודה לי על זה? והוא אומר לי אם אני שוכח תזכירי לי

גברים לא מנחשים שאת רוצה להתבכיין, הוא רוצה לעזור לך ובפירוש שלו עזרה זה או שיתוף בקושי שלו או פיתרון..

בהצלחה יקרה

 

 

זה נכון מאוד רק הפוך גם לצד השני כי כשגבר בא "לבכות" לאישתו הוא רוצה עצה ולא השתתפות ואם את מגיבה כמו שהיית רוצה שהוא יגיב לך זה יותר מזיק מאשר עוזר..

גם גבר רוצה שאשתו תקשיב לו בלי למצוא לו פתרונות ועיצות

התיווך הזה יכול למנוע כל כך הרבה מריבות...

כאן זה לפגוע בו ע"י פגיעה במשפחתו.

 

זה בדיוק ההבדל...

 

הרעיון של "אני באה לשתף. לא לקבל עצה.." הוא נכון לכשלעצמו לפעמים. אבל זה לא למקרה הזה..  לא זו הבעיה כאן. והוא אכן לא בא "לשתף בקושי שלו".. הוא פשוט מתקומם על הדיבור כנגד משפחתו, ומתגונן..

רק אשתף שבצד של בעלי יש זוג שהאישה שם פשוט מלכה אמיתית! בשבתות שאנחנו נפגשים אני רואה את בעלה מכרכר סביבה, ישנה עד מאוחר בעוד הוא דואג שאחרים ישמרו על הילדים, וכשהיא קמה כשהוא חוזר מבית הכנסת הוא רץ להכין לה קפה
אחרי כל שבת כזאת הייתי חוזרת ממורמרת על בעלי, שאני שמרתי על הילדים בזמן שהוא היה בתפילה, אירגנתי את הבית והוא לא חלם להציע לי אפילו קפה! למה אני כל השבוע עובדת קשה הרבה יותר ממנה (גם בעבודה וגם בבית) והוא לא מתאמץ שלפחות בשבת אני אנוח כמו שהיא. אחרי שהיינו חוזרים וההגיון היה חוזר הייתי מבינה ששם זה לא תקין, שאין שום סיבה שהוא יתרוצץ סביבי כשגם הוא לא נח בזמן הזה ובשאר השבוע, ושבעצם אני בכלל לא רוצה להיות מפונקת כמוה, אבל כל מפגש עורר אצלי מחדש קנאה ותיסכול
הפיתרון שמצאנו הוא להפגש איתם במינימום ההכרחי-אנחנו מבטלים שבתות כדי לא להיות איתם! אין לי עדיין פיתרון על המפגשים שכן יוצאים, אבל מאד מבינה את המקום שלך

אלה הם המקרים שבאמת מכעיסים אותי (כמובן, טיפה שונים).

 

להימנע מלהתארח יחד איתם, זה אפשרי.

 

אבל אין פיתרון שיוכל נסות לפתור את זה?!

לא?

בעלי מאוד מרצה והוא בעל מקסים,
אבל הוא לא אמור לזרום עם זוגות אחרים שגורמים לי להרגיש בתחרות..
לדעתי אני יותר צריכה לעבוד על עצמי ולא הוא..

אותה אז שתבקש ממנו וזה יקרה תמיד. לא רק לאור מפגש עם אחרים. מה יש לקנא ולכעוס? הזוגיות שלי נבנית מאחרים? כל זוג ומה שמתאים לו.גם הבעלים עובדים קשה. כן כן.

ואותה לשתף בתחושות שעולות לך אחרי מפגש כזה עם בני משפחת בעלך?

ככה תוכלי מצד אחד לפרוק את הקושי שלך, ומצד שני - לא להפיל אותו על בעלך שנתון בינך לבין משפחתו...

אפשר לפרוק כל מיני דברים.

 

אבל כשאת מדברת על המשפחה שלו, את פוגעת בו. הרי גם הוא מבין מה לא בסדר שם. 

 

לכן מתגונן ואומר שגם הוא יכול לומר דברים על משפחתך.

 

 

אז אם חתונה כזו תשפיע לרעה על מה שביניכם או לא - תלוי רק בך..

 

פשוט תחליטי שאת לא מדברת, בין לפניה בין בתוכה בין אחריה, שום דבר רע עליהם עם בעלך.

 

בדיוק כמו שלא היית תובעת לפגוע בו אישית וש"יבין" שסתם רצית לפרוק... גם הוא אדם עם הרגשות. אי אפשר לפרוק על חשבונו.

 

במקום זה, כשאתם חוזרים מהחתונה - תגידי משהו כמו, כמה טוב לחזור הביתה. איזה כיף לי שהתחתנתי איתך... מעריך שזה יגרום שהחזרה הזו הביתה - רק תעצים את הטוב ביניכם.

גם אם כנראה זו רק מכה יבשה. אם כן יש משהו, ככל שיותר מהר, יהיו לביטוח פחות תירוצים.

תשכבי על הגב במיטה, הצוואר תהיה בקצה המיטה ותשחררי את הראש למטה. תשאירי כך כמה זמן ומקווה שתרגישי הקלה.
לא קרה כלום, רק עשית תנועה חדה

לשכב בספה או במיטה. להתקדם לקצה המיטה עד שהראש והצוואר שלך יהיה מחוץ למיטה ואז תשחררו את הראש למטה כמה דקות.
נכון שהצוואר שלך כואב רק כשאת מרימה את הראש? אז כאן את עושה פעולה הפוכה בדיוק לשחרור.

ב"ה טוב מקוונ שהכל בסדר בע"ה

צליפת שוט
כדאי להיבדק.

אבל זה מה שהייתי מייעצת לחברה או מישהו שאכפת לי ממנו.. תכלס הכי מרגיע זה להיבדק.
תרגישי טוב!!

את לבית חולים לבני אדם

הוא לבית חולים לרכבים  רק כדי לשלול בעיה במכלול ההגה\ גלגלים וכד'

גם אם ב"ה זה לא משהו רציני..
תלכי לרופא ושיהיה רשום לך בתיק הרפואי שקיבלת מכה כתוצאה מתאונה אישית.
וכמובן תעשי בדיקות במידה ושולחים אותך..
אל תזניחי את זה.
חמתי עשתה תאונה יחסית קטנה..ואחרי כמה שנים ניהיה לך פריצת דיסק בצוואר ..
ואם היא היית רושמת את זה אז בתיק רפואי כנראה שלפחות היה מקבל מזה קצת כסף על עוגמת נפש..
כי זה משהי שנישאר לכל החיים.

יכול להיות שעוד כמה ימים או חודש חודשיים פתאום

יהיו לך סחרחורות, זה בדיוק תהיה הסיבה.

וכדאי לך להיות מכוסה בעניין...

אבל אף אחד גם לא אמר שבטוח אין קשר

אם לא נרשם בתיק הרפואי חברת הביטוח תתנער לגמרי
אם כתוב, לפחות יהיה אפשר לבדוק

עדיף ללכת לרופא כדי שהאירןע יהיה מתועד.
מבחינת הבריאות אין פה שאלה של לחץ או לא.
הולכים להיבדק וזהו. ולו בשביל הרוגע הנפשי

שווה ללכת להיבדק.

 

קודם כל בריאותית, לראות שלא זז משהו - אע"פ שיתכן שזה סתם דבר זמני.

 

וכמו שהזכירו - גם ביטוחית אם יהיה צורך, אז יש לך אישור רפואי.

רק להתארגן בהתאם

קר מאד מאד
להתעטף טוב!

עדיין בלי גשם

אתה יכול להציע לה, אבל ההחלטה היא שלה

באם מדובר בסופה שאכן בגדר סכנה, מותר לבן זוג להטיל ווטו.
אם לא, להעביר את מסר הדאגה. ולהציע ולדאוג, להתנייע באופן בטיחותי.

דיברתי עם בת דודה שלה ומקווה שזה יעזור...

נורא ואיום מה אתה הולך לערב את הדודה?
רק שאני אבין. אתה גם אמור להיות בהופעה?
כי לי זה נשמע טיול של שלוש בנות אני מבינה נכון?
אם כו יכול להיות שאתה לא מפרגן לה?
דוקא אני אם נצא שלוש נשים ויהיה סופה זה חלק מהעקשן אם יהיו מעורבים של גם ילדים וכו זה יותר קשה
השאלה אם זה שלוש נשים בוגרות לא הבנתי איך זה קשור אליך?

הכי מפרגן שבעולם...
פשוט דואג... מצד שני אני אומר
את שלי אמרתי רוצה להקשיב את ילדה גדולה.. זה הכול

עדין זה זועה בעיני . שאתה הולך מאחורי גבך של אשתך לבקש את עזרת הבת דודה להוריד את אשתך מהעץ. זה הכי חמור פה בסיפור. מה אתה מערב בת דודה בענינים ביניכם
מבינה שאתה דןאג. תשחרר אותה .תפרגן לה.
אם היה מדובר באזהרת הצפה והיא נוסעת לנחל בדרום שאפשר להיסחף למות זה משהוא אחר. אני יודעת שלמרות הגשם והסערה אני הולכת לעבודה ילדי הולכים למעונית מדובר על תינוקים. הגדולים יותר הןלכים רגלית לבית ספר שזה גם לא פחות מפחיד.
אז לנסוע ברכב לתוך אולם סגור זה לא נשמע כזה נורא

אני חושבת שגבר במקרה כזה צריך להסביר את הצעד שלו, להביע אכפתיות ודאגה אבל לא מעבר.
שהאישה תחליט לבד מה היא עושה
במידה והיא תסע בסוף, היאתסבול מזה.. בעיה שלה לא שלו..)

אבל אם זה ברמה של גשם ותו לא - שתתמודד

היא לא רואה בך מישהו שרוצה בטובתה בגלל זה היא מגיבה ככה.
גם אם תגיד לה לדוגמא לא לנגוע בטלפון בנהיגה שכולם יודעים מה ההשלכות היא לא תקבל את זה...
אם תצליח להראות לה שאתה באמת רוצה בטובתה ולא בשביל "לשלוט" בה יש סיכוי שהיא תקשיב
לצערי אצלי זה לא יילך...

תקשורת מקרבת.
השאלה מה מפריע לך.זה שהיא לא עושה את מה שאתה חושב אומר? או שבאמת איכפת לך ממנה? אם איכפת לך ממנה באמת תן לה לעשות את מה שהיא חושבת, היא בן אדם בוגר שיודע לשאת בתוצאות של מעשיו...
אל תכבול אותה בדעותיך תשחרר נשמה. שמח שהיא שמחה ויוצאת.
בכללים שאתה גדלת ביום גשום וזעוף מסתגרים בבית בכללים שהיא גדלה רצים בשלוליות ומשפריצים על אנשים... כול אחד והסגנון שלו.
זה שמתחתנים לא אומר שצריך לעשות הכול ביחד וצריך להיות שווים במחשבות.
יש ביניכם תקשורת בקשר אבל לא כמו שאתה רוצה. תקשורת זה לא להודיע הודעות לבן הזוג אלא להשמיע דעות וגם לצפות שהם לא יתקבלו.. וזה בסדר....
תן לה ברכת הדרך. תשמח בשמחתה. כשהיא תגיע תפנק אותה במשהו חם לשתות תשמע באמת איך היו החוויות שלה. אם היא תביע קושי ממזג האוויר או מהדרך , תהיה איתה בקושי אל תאמר לה"נסעת אהלת אותה.."
בקיצור זוגיות לא שליחת מסרונים

היא בכל זאת רוצה לנסוע! זה לא חוסר בתקשורת זה לא לכבד את הרצונות שלה והדעות שלה.
אמרת? כל הכבוד ..תפרגן לה שהכל יהיה בסדר,ושתהנה.
ולא להגיד לה את תאכלי אותה בסוף... וגם אם חס ושלום יקרה משהו ,גשם חזק, פקקים וכו.. אל תגיד לה אמרתי לך!

אתה לא רוצה לצאת בגשם, אתה לא חייב

לה זה לא מפריע, או לא ימנע ממנה לצאת ולהנות, אז למה אתה רוצה למנוע את זה ממנה?

תקשורת זה אומר שכל אחד מכבד את הדעה של השני ולא כופה את דעתו.

אולי היא לא רוצה להיכנס לדיון כי היא מרגישה שגם אתה לא מכבד את דעותיה.

נסה להראות לה שאתה מבין אותה, תגיד לה שאתה מבין שההופעה חשובה לה, תתענין, שתרגיש שאתה בצד שלה ואז כשלא תרגיש שאתה מאיים עליה ועל דעותיה הגיוני שתהיה מוכנה לשמוע אותך אבל לא בהכרך שתקבל את דעתך. וגם את זה עליך לכבד.

בס"ה היא ב"א בוגר עם דעות ורצונות משלו.

נראה שיש בינכם מתח סמוי מי יוריד לשני את היד.
הרושם שלי שאין בינכם כבוד אחד לשני ולא בגלל חוסר תקשורת אלא בגלל משקעים שרק הולכים ומתעצמים ולא מטופלים..
שניכם צריכים לרדת מהעץ והעקשנות מצד שניכם. הקשבה וכבוד אחד לשניה מזמן לא קיימת.
תפתרו את הבעיה של חוסר הערכה, הקשבה וכבוד אחד לשני והרבה וויכוחים מיותרים וקטנוניים תחסכו מעצמכם.

יכול להיות דלקות

וזה בא מהקיבה או משהו בסגנון

א. לצחצח לא לרק את השיניים, אלא גם את החניכיים, הלשון ושאר חלקי הפה.
ב. אפשר לשטוף את הפה לפני הצחצוח או תוך כדי, אבל אחרי הצחצוח עם המשחה - לא לשטוף. ככה המשחה באמת משפיעה.

מעולם לא ניסיתי כי לא סובלת מזה אבל שמעתי

להמעיט באכילת בצל ושום חיים.
להמעיט באכילת מזונות מהחי.
להמעיט באכילת קטניות לא מונבטות (או לפחות מושרות לילה אחד).
להרבות בפירות (לפני הארוחה) וירקות בתוך הארוחה.

מקווה שרשמתי נכון
זה חיידק בקיבה שגורם לריח

1. להשתמש בסילונית זה פותר את הבעיה של כיסי אוויר בחניכים או משו בסגנון
2. להשתמש במנקה לשון
3. לשתות על הבוקר על קיבה ריקה רבע כוס חומץ תפוחים אבל מומלץ לשתות את זה עם קש כדי לא להרוס את הזגוגית של השיניים

אני מכיר לצחצח את הלשון במברשת

זה פלסטיקי כזה ומנקים עם זה את החלק הפנימי של הלשון

שעושים עם לפני שהשינה קמים עם פה אחר.

באחד מכרכי הליקוטים

כמה פעמים נסיתי ללמוד תכלס הרגשתי ממש דביל...
לא מבין את כל הצפון דרום אחוזים עניינים ואני לא כזה טיפש, למה זה כ''כ קשההה🤯

סתם תלוי אם זה בקול או לא. 
אפשר ללכת לשירותים או לצד אם זה לא נעים לאחד מ2 הצדדים. זה לגמרי אינדוידואלי.

מה עושים? מתאפקים. אם רוצים אפשרי.
ואם זה בעיה כרונית אז ללכת לרופא ולטפל בזה.
בעיניי אם אחד מבני הזוג עושה את זה באופן חופשי זה מוריד רצח ואפילו דוחהה

ולי זה לא מראה על פתיחות אלא זילזול.
אנחנו לא בהמות.
וכמו שלא מתנהגים ככה ליד אנשים בחוץ אז גם לא ליד בן הזוג.

הלכת רחוק.

גם לבני אדם יש צרכים מסוימים. לא רק בהמות.
כל אחד נברא אחרת. יש אנשים שמסיבה רפואית כזו או אחרת התופעה הזאת הינה חלק מהחיים שלהם.

חשבתי שהמטרה בנישואין היא לקבל אחד את השני כל מגרעותיו. לא למצוא סיבות לדחות אותו על הסף...

ובכל זאת מרשה לעצמו לשחרר.
גם בעיני זה דוחה.
אם בן אדם יכול להתאפק בציבור אין סיבה שלא יתאפק ליד אישתו וילך רגע לשירותים.
ואם זו בעיה רפואית שילך לטפל בה. לא כל דבר צריך לנרמל.
אף אחד לא אמר לא לעשות. פשוט בצנעה. בשירותים או בכל מקום אחר ולא ליד אשתו.

אסור לעשות דברים שיכולים להגעיל את בן הזוג. ואת כל אחד בכלל. וזה מגעיל עם כל הכבוד.

ואם יש בעיה אז ללכת לרופא ולא להזניח.
כמו בכל דבר. גם ריח רע מהפה צריך טיפול. ולא להגיד זה מה יש וקבל אותי איך שאני.
לי בכלל יש סף רגישות בנושא. בעלי היה אוכל עם רעש שלא יכולתי ליסבול. וזה הגעיל אותי. אמרתי לו שאין לי בעיה שלא שלידי תרעיש כמה שאתה רוצה. אבל לי זה מפריע. אני רואה את זה חינוך מהבית לדרך ארץ.
ולא כמו בהמות שלא מבינות איכן נימצאות. ואין להן בעיה לעשות את הצרכים שלהם ליד כולם.

אם קורה שפעם ב.. אז בסדר. אבל שזה צורת החיים?
לא מתקבל עלי.

אנחנו צוחקים ואומרים שעשינו נצנצים וקשת בענן והכל טוב.

כי אנחנו "גוף אחד"

 

טעות קשה, צריך לעשות הכל כדי לא לדחות את בן/בת הזוג.

 

כמו שליד אחרים נזהרים ומכבגים, על אחת כמה וכמה ליד בן/בת הזוג

אם יש לי בקול אני ממש משתדלת לרוץ לשירותים .
בעלי קצת יותר מרגיש בחופשיות, אבל זה נושא מדובר
בכל מקרה , נכון זה עלול לגרום לדחייה, זה באמת לא נעים.
ואם יוצא שיוצא אז צוחקים על זה .... לא נוראב"ה

שתהיו בריאים..
כל אחד צריך לכבד את השני ככל הניתן וגם אם קרה מה קרה.. להקליל
בעלי כזה חמוד כשהוא פתאום מתרחק זה גורם לי להעריך לא להתעצבן שהוא לא יכולה להתאפק.. נא לא להגזים

זה בהחלט סיכום טוב של מושא השרשור...

זה נכון לשני הכיוונים.
בחור שמקיים אורח חיים דוסי חזק יותר מהוריו, וגם להיפך, בחור שהיה לייט ופחות מקפיד מהוריו, בבית שלו הוא יתנהל כפי שהוא רוצה, לא כפי שהוריו מתנהגים ומתנהלים.

והבתים שם לא היו דוסים בכלל........

כמו ש @העני ממעש כתב - העיקר זה המידות (גם של בני הבית).

כל עוד שהשאיפה של שניכם זה לשאוף לאותה המטרה ככל הניתן.

 

כמו גם זה שיעקב התחתן עם שתי נשים ועוד שתי שפחות, וכו'. וגם התחתן עם משפחה שלא כולם שם היו עם מידות מי יודע מה טובות...

 

אם כי למעשה, בנידון זה, אני מסכים שאם יש מידות טובות, והבחור עם כיוון ברור דומה לשלה - זה העיקר.

יש שקוראים את ספר בראשית בלי לקחת מוסר לעצמם

אפשר להסתדר עם ההורים אם יש פער הגיוני. הכי קריטי זה שלא יהיה פער משמעותי ביניך לבן הזוג

סתם דוגמא אני הולכת צעד קדימה ...   בקטע של ההכנות לחתונה ההורים שלי בטוח ירצו מקום עם כשרות מהודרת וחתונה נפרדת וההורים שלו יתנגדו ... הפער הזה בין המשפחות גורם לי לחשוש שגם אחרי החתונה יהיו חיכוכים . 

ואם לדעתו יש חשש כזה. ככל שהתשובות יהיו יותר אמינות והפתרונות הגיוניים המצב טוב יותר.

לא כתבת באיזה שלב אתם אז כמובן להעלות את זה בשלב לא מאד מוקדם (לא חייבים להגיע עם זה עד לאירוסים גם... עדיף לשחרר דברים מעיקים וליהנות)

אחרי שתראי אם את באמת רוצה בו מצד עצמו..

 

את יכולה אגב השיחות להעלות דוגמה כמו שהבאת, ולשאול אם הוא "בראש שלך" בעניינים כאלה (עם המשפחה יותר קל להגיע להבנות. מחלקים את האולם וכותבים פתקים עם מספרי שולחנות. כך שהשמפחה שלהם יופנו לחלק "מעורב" בישיבה. לגבי כשרות - זה ענים מידותי בסיסי, להסכים לכשרות שמקובלת עליכם. לפעמים, אנשים מזמינים כשרות מהודרת רק כי יש להם במשפחה קרובים שאוכלים ממנה).

את חוששת ממצבים בנם להורים שלכם יש מעורבות בקבלת החלטות.
זה לא קשור לא לזוגיות שלכם ולא לאורח החיים שלכם כזוג וכמשפחה בהמשך.

האופי של אירוע החתונה אכן יכול לגרום לחיכוכים, רצונות שונים עד כדי מנוגדים.

צריכים להיפגש סביב שולחן אחד - ההורים משני הצדדים ואתם, הזוג.

לדבר ולהגיע להסכמות.

לא בכוח, לא בהנחתות, אחא בנועם ובשיחה פתוחה.

את מתארת מציאות מוכרת, של פערים בין ההורים של החתן ובין ההורים של הכלה ובין בני הזוג.

יש פערים על רקע דתי, יש פערים על רקע עדתי, יש על רקע חברתי ומעמד, יש גם וגם...

נדיר ששני ההורים מהצדדים השונים רואים הכל עין בעין ואין חילוקי דעות.

כמעט תמיד בהכנות לחתונה יש חיכוכים בין הצדדים, ושם זה יכול להיות קצת מורכב כי ההורים הם אלו שמשלמים אז במידה מסויימת הם יכולים להחליט ואז לפער בין המשפחות יש משמעות. אבל זה תקופה זמנית ואחר כך את החיים שלכם אתם בונים כמו שאתם רוצים. ברור שזו לא צריכה להיות סיבה שמשפיעה על ההחלטה אם להתחתן איתו או לא.
מבחינת המשך החיים- לדעתי כדי להחליט אם להתחתן איתו את צריכה להסתכל איפה הוא באמת נמצא, עד כמה הוא חזק במקום שלו. אם חשוב לך אורח חיים תורני והוא לא גדל במקום כזה, אז כדאי שיהיה רב שהוא קשור אליו ויכול לשאול אותו שאלות כשצריך, שהוא ימצא מסגרת לקביעת עיתים ללימוד תורה, וכו'.
מבחינת המשפחה שלו- מן הסתם יהיו התמודדויות גם סביב הנושא הזה, אבל לכל זוג יש את ההתמודדויות שלו סביב פער בין המשפחות, לומדים להתגבר ולהתמודד, ולא זה מה שצריך לקבוע אם מתאים להתחתן או לא.

יש הרבה אנשים שהם קצת לייטים, אבל אנשים טובים ונעימים ויסכימו למקום עם כשרות מהודרת, אם זה מה שהצד השני רוצה , וגם לגבי הפרדה, אפשר למצא פתרונות. גם להמשך, אם יש מידות טובות, יש פתרון לכל דבר, תמיד יכולים להיות פערים בין משפחות, בהמון דברים, גם דברים שאת לא מודעת אליהם כרגע, גם אם 2 המשפחות באותו סגנון, אם הבחור באותו כיוון איתך, והוא אדם עם מידות טובות, וגם הוריו לא אנשים קשים, אפשר להסתדר עם כל פער. לעומת זאת כשיש אנשים עקשנים ולא גמישים , קשה גם עם פערים קטנטנים, של אנשים באותו סגנון.

יש לי שתי אחיות שהתחתנו בחתונה נפרדת לגמרי, למרות שזה ממש לא מה שההורים שלי חשבו שנחוץ. אבל התפיסה היתה שעושים הכל בשביל שלילדים תהיה נקודת פתיחה טובה גם עם הצד השני. אני יודע שזה מפתיע, אבל יש הרבה אנשים עם שכל ישר, אפילו אם במדד הדוסיות הנעלם הם נחשבים ל'נחותים' יותר.

כמו שכתבו פה קודמיי, מידות טובות זה הכי חשוב.
איתן ניתן לבנות הכל

מהם הפרמטרים שבהם את מודדות "דוסיות"?
מהם הפרמטרים בהם מודדים פחות ממני?
האם פחות ממני = גאווה סרוחה שלי?

אולי ענותנותם של אלא עולה עשרות מונים על שלכם?
אולי שווה לנחות ארצה?

על איזו נק' זה לחץ לך?!
היא לא כתבה "פחות ממני" בשום מקום. ולא כתבה באופן מתנשא. אלא כתבה הגדרות שמקובלות להבנת הבדלי סגנון חיים. היא שאלה שאלה לגיטימית שראויה להילקח בחשבון בבחירת בן זוג.
אתה לא חייב לענות אם אין לך מה לתרום לה.

שכל כך הקפיץ אותך וגרם לך לפרש את דבריה בצורה שלילית.

(בצדק תשפוט ועדיף לחיוב)

המשפחות זה פחות משנה. חשוב שתהיו מסונכרנים על הרמה הדתית של הבית שאתם מקימים (בגדול כמובן, לא לפרטי פרטים... גם לא חייב שהמקום שלכם כרגע זהה אלא שברור לכם מה הקווים לבית)

ואז העמידה מול המשפחות היא בכל מקרה כזוג.
אם תחליטו כשרות מסוימת לחתונה זה החלטה שלכם מול 2 המשפחות. כנ"ל בעתיד בחינוך ילדים וכו.
הם יודעים שהבן שלהם בחר קו אחר מהם וזה חלק מזה..
אני לא אשקר לך שאין השפעה אבל לא יותר מפערים אחרים שתמיד יש בין המשפחות בהם גדלתם ותצטרכו לגשר עליהם

בעיקר בקטע של חינוך ילדים- הם נחשפים מגיל צעיר למשהו שונה מהותית מהם.
לדעתי אין בזה שום בעיה, אגב. להפך.
ככה לומדים מגיל צעיר לכבד לאהוב את מי שנראה וחושב קצת אחרת מאיתנו...
יש אלפי זוגות שבאים מרקע שונה ממה שהם. נו, מסתדרים... העיקר שהמשפחה היא אוהבת, וישרה, ונעימה. כל השאר בקטנה.

מניסיון אישי, אני מבית ממש דוסי ובעלי מבית מכבד והכל אבל בואי נגיד שהבתים רחוקים מאוד מאוד..גם בפער גילאים בין ההורים שלנו וגם במנטליות ובדוסיות..וההכנות לחתונה היו באמת נעימות ומדהימות ולא זכורים לי בכלל תקלים או וויכוחים..גם דברים קטנים שהיו עליהם התלבטויות נפתרו בשיח רגוע ופשוט..
זה בעיניי כי שני זוגות ההורים באו ממש בפשטות ועם רצון פשוט ושמח, ובאמת בסוף המידות זה העיקר, אני חושבת שזה גם היה השדר שלנו, שאנחנו ביחד באנו מול ההורים וידענו מה אנחנו רוצים ואז הם הבינו שזה הרצון שלנו ולא של הצד השני או משהו כזה..וגם לקחנו על עצמינו את הרוב המוחלט של הארגונים והכל וזה ממש ממש הוריד מהצורך בחיכוכים מיותרים..
מעבר לזה ההורים שלנו הסתדרו מעולה, והפער באמת עצום(!) והם אפילו התחברו, אני מאוד אוהבת את המשפחה של בעלי, ופחדתי מזה כ"כ כ"כ, ברור לי לגמרי שכשנתמודד עם שאלות של ילדים על למה סבתא אחת שמה כיסוי ראש והשניה לא, ולמה אצל הסבא והסבתא האלה יש דבר תורה ואצלם זה כזה שולחן שבת של אללה באללה, אבל אני באמת באמת חושבת שיש הרבה טוב לילדים שלי בע"ה לקחת מהם במידות, בפשטות, בשמחה וזאת הזדמנות לחינוך למורכבות..שזה לא פשוט, אבל זה העולם שלנו, ויש מה ללמוד מכל אדם ויש גם מה לא ללמוד ולפתח את הראש החושב..אני באמת מזדהה עם התחושות כי זה היה אחד הפחדים הכי גדולים שלי ללכת על זה..לי אישית, היום, זה בריא ונכון ואפילו מאזן כל מיני דברים באיזשהו מקום..מוזמנת לשאול/להתייעץ

העיקר שהבחור בראש שלך. ואם יש הבנה וכבוד מצד המשפחה- זה בונוס. לא צריך יותר מזה.

אם היית מחוץ לסיטואציה והיו שואלים אותך דבר כזה- באמת היית שוקלת להגיד שלא מגיע לו להתחתן עם מישהי בראש שלו רק בגלל שהמשפחה קצת פחות דוסית? נכון שיש אינטראקציה עם המשפחה, אבל מתחתנים עם האדם וזה מה שחשוב (לפחות בתחום הדתי).

אמנם נישואים טריים (שנה ראשונה).. אבל יש לי קצת ידע בנושא אם את רוצה.
אני חושבת שמה שחשוב זה הבחור עצמו,
ואם הוא התחזק יותר מהמשפחה שלו - זה באמת ממקום פנימי ויציב ויש הרבה מה להעריך בזה

כתבתי בפורום כמה ימים לפני..

הכי דוסים שיש לא בטוח שיעזור לכם עם הילדים. במיוחד אם יראו שאתם מקפידים בדרך שלילית על כל דבר... יש כאלה שהוריהם גויים והתגירו..יש אנשים שחזרו בתשובה. יש שאביהם רב וחזרו בשאלה. זה ממש תלוי בהורים ובילדים גם באופי שלהם. איך הם תופסים מה שההורים חינכו/מחנכים אותם.

אבל קחי בחשבון שלא מתחתנים רק עם הבחור, המשפחה תמיד שם ברקע - לטוב ולמוטב

אם מדובר באנשים טובים עם מידות טובות, זורמים עם השונה ומקבלים יפה את ההתחזקות שלו, גם אם הם עצמם פחות דוסים - אז כנראה שזה פחות יפריע, תלוי גם במידות הטובות שלכם

יותר משנה מי הבני אדם ופחות מה הרמה הדתית שלהם. יש גם אנשים דתיים מאד וקשים מאד.

אבל אל תחשבי שאין לזה שום משמעות ושום השפעה, זה מוביל לפערים מסוימים שצריך ללמוד לגשר עליהם (כמו כל התמודדות בזוגיות תכלס)

 

בדיוק כמו שכתבת: אני ממשפחה דוסית, וזו של בעלי לייטית.

אצלנו זה מחזיק כבר 15 שנה.

מתרגלים לכל. בעלי עבר לצד שלי (ברמת התורניות הכוונה) אז זה לא מפריע לי ביומיום.

מה שכן, שתדעי שלגמרי נכנסים למשפחה. זה פוגש אותך המון בחיים.

בשמחות שלהם שיש להן אופי אחר, בשפה שהילדים נחשפים אליה אצל הסבתא, בטלוויזיה, בתרבות וכו'.

אמנם לדעתי ברור לילדים מי אנחנו.

אבל זה בהחלט חושף אותם.

אני אישית לא מתחרטת על הבחירה שעשיתי, למרות "החסרונות" שבמשפחה.

לענ"ד העיקר מי שיהיה בעלך והבית שתקימו.

ברור שמישהי אחרת תגיד- על גופתי המתה, אין, על זה לא אתפשר לעולם.

למשל היתה לי חברה שחיפשה כמה שנים טובות מישהו ממשפחה של רב ובאמת בסוף התחתנה עם מישהו ממשפחה שיא הטובה שהסבא גם רב. זה איכויות אחרות. מצד שני אני התחתנתי כמה שנים יותר מוקדם כי הייתי מוכנה להתפשר על הנקודה הזו.

תחשבי איפה את ביחס לזה.

יקרה.

אם היית אומרת שאת חשה שבעלך פחות ממך מבחינה תורנית, ואולי רק יסכים לקבל את דרכך - הייתי מיד מציעה לך לסגת מההצעה.

אבל, משפחה טובה שאולי דרך התורה שלה שונה משל משפחתך, והיא אוהבת ומעריכה את בנה אינה מהווה עילה לא לזכות בבחור התואם לך מנשמתו ובדרכו.

מנסיוני כאמא שחיתנה ב"ה הרבה, אין קשר בין סוגי המשפחות לתמיכה וההכלה שלהם בילדיהם הנשואים, גם אם הם אינם קרויים "תורניים"

לעיתים קורה גם ההיפך, שדווקא הם מכח הכבוד שרוכשים לבנם, מתחשבים יותר מאחרים.

חתונה היא ארוע אחד בחיים שבו ההורים משמעותיים יותר, כי הם משלמים, וגם פה כשיש כבוד והערכה מוצאים פתרונות. אם כל החתונה נפרדת או חלקית, אין זה מעיד כלום על בניין ביתכם שיהיה כולו בדרככם ועל פי שאיפותיכם.

כמובן, כל זה עם המון כבוד להורים שגידלו והתמודדו עם גידולכם, והתייחסות מכבדת ומתייעצת ,חמה ונכונה - תביא לאושר ושמחה לשני הצדדים.

ובע"ה גם הנכדים בע"ה יצאו נשכרים!

1.                                          בהצלחה!

ואם אתם לא הכי דוסים אז מחנה יהודה בשעות הערב המאוחרות לפאבים וכאלה.

אם אתם דוסים אז אני מאוד ממליץ על אתר "מבט אל העבר " במנהרות הכותל. זה משקפי תלת מימד שבהם רואים את בית המקדש בגדלים אמיתיים וטבעיים ורואים את שירת הלווים וככאלה. לי זה השאיר רושם נפלא. קצת מחבר את תחושת הרגש והזהות למקום שרובנו נתפס כמובן מאליו.

ולא פאבים, רוצה לטייל עם בעלי
מרכז גם טוב
במחשבה שניה כנראה שאין משהו חדש בירושלים

גן הבוטני בירושלים, מדהים שם ודי ריק, להזדרז לתפוס את הסתיו.

והיה ממש מאכזב. אולי באביב יותר יפה.
עולה הרבה כסף להכנס וזה לא כזה מרשים. רוב השטח היה עשבייה, יש כמה פינות יותר נחמדות.
בירושלים יש הרבה מקומות נחמדים סתם לטייל עם או בלי הדרכה.
אם מרכז, אז אולי איזור מקורות הירקון. אבל לא בזמן חופשה שאז עמוס שם.

העיר העתיקה, הרובע היהודי המתחדש- יש שם סיפורים מרתקים, מוזיאון המוזיקה, טיילת ארמון הנציב, משכנות שאננים, נחלאות, בית הרב קוק, מוזיאון ישראל, אם אתם בקטע של אומנות- רח' דוד המלך ושדירות ממילא, יש בחופשים כל מיני מופעים באיזור החומות....

פשוט לקחת מצלמה ולצלם כל פינה שם...
נראה כמו סתיו הקנדי בקטנה
עולה 70 שקל לזוג

פארק הלאומי
פארק הירקון, מלא מקומות וכניסות שונות
אפשר לשלב אופניים או קורקינט חשמלי, טיול סגוואי
פארק וולפסון
פארק בגין או לא זוכרת איך קוראים לו, איפה שיש סקי מים

אולי בבן שמן יש כבר רקפות..צריך לבדוק

ליד המפל מקום נעים ושקט בדרך כלל

Hp office pro 8600 plus

עושה את העבודה מצויין

שתדעי שיש מדפסות שמתאים להם רק דיו מסוים והוא יקר בטירוף וכבר לא שווה את המדפסת ,

זה גם נקודה שתבררי שתרכשי מדפסת.

המדפסות של hp בד'כ זולות יותר אבל צריך ראש דיו מקורי - שעולה יותר מהמדפסת.

חיפושים.. וזה של HP

Brother mfc j4420w

חשבתי שהם נחשבים זולים.

גם אני מחפש...
עד 600 + -
מיועדת לעשרות הדפסות בחודש..
האם עדיף כבר לקנות לייזר?
תודה

ושנינו חוזרים לאחר חמש-שש..

אבל לא תמיד מצליחים או מדייקים. הכי חשוב, נחת.

את חייבת לעשות עבודה עם עצמך , לי מה שעוזר זה להגיד לעצמי שזה לא מגיע להם ולא הייתי רוצה שזה יהיה הפוך , ושאף אחד לא שווה את זה שבגללו יהרס לי השלום בית.

אני עושה את זה לפעמים. שעכשין אני עצבנית או עיפה וכו לפחות שיבינו שזה לא קשור אליהם

אבל את מה שאת מתארת אני הכרתי בעיקר מהכיוון השני, שהוא התכנס בעצמו, לא התייחס, התנתק וזה פגע בקשר. כיום יש שיפור כתוצאה מעבודה משותפת.
מה שציפיתי ממנו זה שישתף אותי בהרגשה שלו, במה שקורה איתו. בלי חפירות, מבינה שאין חשק וסבלנות לדבר בזמן כזה. אבל שיסביר למה הוא מתנהג כך במשפט וחצי (קרה משהו בעבודה/עם ההורים/אחים/עם הילדים) ושזה לא משהו בגללי. אחרת זה יכול ליצור חוסר הבנה וריחוק.
אז העצה היא להפוך אותו לשותף. ככה אני משתדלת לעשות.
למשל כשהוא חוזר הביתה לקבל אותו יפה ולומר לו "אני ממש עצבנית עכשיו כי היה לי יום קשה בעבודה היום, כיף שבאת"
את יכולה גם להוסיף שאת זקוקה לקצת זמן להתאוורר ולהרגע.
ככה מרויחים כמה דברים.
א. הוא שותף ולא מרגיש שזה נגדו, כך שזה גורם לקירבה במקום ריחוק.
ב. הוא יכול להציע עזרה. למשל שתצאי קצת להליכה/ לעשות מקלחת/לקרוא ספר והוא יטפל בילדים.
ג. אפשר אח"כ לשוחח על מה שגרם לי למצב רוח/עצבנות, ולקבל הקשבה, נקודת הסתכלות שונה, עצה, או סתם לאוורר רגשות. ולהודות לו על התמיכה.

בהצלחה.

 על התגובה המושקעת 

עוזר לי להבין יותר את בעלי

ותשמחי שזה מפריע לו. נשמע שהוא אוהב אותך ומעוניין בקשר איתך וביחס ממך.