פורום נשואים טריים (עמוד 260)

וגם על המטפל הנ"ל שמעתי דברים טובים.

בסופו של דבר יש תמיד דינמיקה בין מטפל למטופל ולא כל מי ומה שנפלא לאחד יהיה כזה גם לאחר.

אבל הוא מומלץ ועזר מאד מאד לכמה אנשים שאני מכירה (עולים לי בשלוף שניים לפחות).

 

 

כל כך לא!!

זה הרבה הרבה יותר גרוע מזה

 

אין לי משהו חכם להגיד, רק כואבת בשבילך

שה' יעזור לכם 

זה בדיוק בשביל זה
אני בתור גבר לא האמנתי שאלך אבל זה עושה טוב לזוגיות ומעמיד דברים על מקומם

וזה לא יעזור.
הוא טוען שהוא מראה של ההתנהגות שלי
אני מתחילה לחשוד שיש כאן דפוס חשוך יותר.
מכל מקום, מוכנה לנסות לשפר דברים, להיות יותר סובלנית
אבל פשוט לא יודעת מה הגבול בין להיות סמרטוט ובין לבנות את ביתי בחכמה.

לגבי מקום מגורים.
עקרונית מקום מגורים לא כדאי לעבור.

גם לטובתו..

יקירתי

לפני שזה יכול להגיע לאלימות פיזית תעשי משהו בשבילך ובשביל הבייבי

אסור לדבר אליך ככה ואל תשתכנעי ממנו!!!

הוא המראה שלך?? 

אל תאמיני לו,לא תקין בכלל!!!!!

 

מאמין שזה בלי סיבה. לכל המגיבות שצועקות כאן, שמענו פה רק את הצד שלה. ישר בעל מכה ואלים? פחח יאללה תגובות קוטלות  3 2 1...

בכל בית יש קו אדום שלא עוברים אותו

 

כמו שרשמה.
ולפותחת חוץ מטיפול אין מה לעשות.
האופציה השניה להתגרש או לפחות לאיים בזה אולי זה ינער אותו

תאמין, תאמין... עובדה שלאחר מכן הוא אמר שהוא לא התכוון ושאמר זאת כדי לפגוע בי.

יש גם נשים אלימות מילולית. זה בשביל כל הפבלובים פה שצועקים "פמיניסטיות" בלי הבחנה.

אבל אני מאמינה לך שיש אדם שמתפרץ ללא סיבה
או לא באופן מותאם, אלא מוגזם
והתפרצותו היא אלימה, משפילה, מקטינה.
מילים שלא צריכות להאמר.

ואני מתחברת לתהיה שלך, איפה עובר הגבול בין לבנות בחוכמה את ביתך, לבין להיות סמרטוט.
רוצה להאיר את עינייך, שהדרך להיות סמרטוט היא קצרה וקלה וללא תשומת לב.
מילים קשות פוצעות, ומותירות חותם עמוק על הנפש, חותם שיכול להקטין אותך בעיני עצמך ולכלות את כוחותיך ואת האמון שלך,
ומכאן הבוץ הופך לטובעני...
וקשה הרבה יותר להרים מבט ולהחליט לחיות אחרת.
ולכן ממליצה לך ללכת לטיפול אישי
כדי לקבל ליווי מקצועי בשיקול הדעת שלך ובתהליך הבירור
והניסיון לבנות בחכמה
בלי להקריב את עצמך ולהפוך לסמרטוט.
מישהי חיצונית שתוכל לשקף לך כשאת מגיעה למקום לא טוב, ולעזור לך לבחור ולא להגרר למערכת יחסים שאין לה עתיד.
שתתן לך כלים לבנות ולהתקדם בעצמך, ואולי כתוצאה מהעבודה שלך גם אצלו יחול שינוי ומוכנות לתהליך.




מלא מלא בהצלחה!

 את צריכה שמישהו קרוב אליך יהיה לצידך, ויתן לך כח להתנהל מולו.

 

לפי מה שכתבת, הוא מפעיל עליך מניפולציות גסות 

 

אסור לקבל התנהגות כזו!!!!

שיעורים מאוד מעשיים ומפורטים על זוגיות,בפרט איך האישה בונה.

ויותר מזה פעמים שהיא יותר חמורה. יכולים להיות שינויים עם רצון של שני הצדדים. אבל צריך להיית ברור שיש קווים שלא חוצים אותם. אם היום הוא קורא לל רשעה מרשעת רוצחת נפשות אז איך הילדים שלך יקראו לך? הרי אבא מדבר ככה. ואיך הוא יתנהה אליהם? בקשת סליחה כל פעם לא מוחקת את מה שנאמר היא רק אומרת שאולי הוא הבין שהוא דיבר כמו פסיכופת.
אם יאמרו לך שבעוד עשר שנים , חמש המצב ישתנה האם תהיי מוכנה לספוג את הכול ולחכות?
את ממילא מפרנסת יש לך איפה לגור במקום שגם עוזרים לך. שיחליט הבחור מה נסגר עם עצמו. את לא צריכה לשרוד אלא לחיות. אם הוא רוצה לטפל בעצמו שיעשה את זה ומהר אם לא. כואב להגיד אבל יש לך חיים משלך ומגיע לך לחיות ברווחה נפשית

הסגנון שבו הוא מדבר לא מוצדק בשום צורה. 

 

 

שעתיים נסיעה זה המון זמן, וגם הקרבה המטורפת להורים שלך זה לא נחמד.

 

נשמע שהוא לא אוהב את הסיטואציה שבה את "מכתיבה" הכל והוא נשאר חסר פה. אתם גרים ליד הורייך, קרוב לעבודה שלך, ובסביבה שטבעית לך כשהוא מרגיש שם קצת מנותק.

הוא רוצה לעבור לסביבה שלו, מה שטכנית כנראה פחות מוצלח, בוודאי לדעתך.

 

בהנחה שאת לא רוצה להעיף אותו על הסגנון הזה, האם יש משוה שכן יכול לגרום לו להרגיש בבית?

 

האם זה שאת עובדת קשה ומרוויחה יותר ממנו מציק לו?

 

למה הוא לא מסכים לגור בשכירות?

בני כמה אתם?

ברוב התגובות התיחסו רק להתבטאויות שלו ולא לכל המכלול. אולי המגורים אצל ההורים שלך גורמים למתח?

תנסי ללכת ליעוץ נישואים לבד איך להגיב למצב כזה כי זה מאד קשה להישאר עם קושי כזה לבד ולהגיב נכון. יעוץ שיעזור לך לקבל החלטות נכונות להמשך, להציב לו גבול וכדומה. יש פה התנהגויות לא פשוטות שלו בלשון המעטה אבל לא תמיד לרוץ לפרק זה מה שיעזור, מצד שני גם לא להישאר במצב כזה קשה

שכל הזמן התלונן שאני לא מספיק מתייחסת אליו. הקש ששבר את גבי היה כשהוא התלונן שאני "נראית לאחרונה" בוואצאפ כשאנחנו באמצע התכתבות, וזה כשהוא ידע שאני לא ממש פנויה להתכתבות רציפה. בדיעבד הבנתי שהוא היה ממש שתלטן ולא קלטתי.
אני לא אומרת שזה ממש המקרה שלך, אבל תחשבי על זה.

גם אם זה כן בא ממקום תמים אצלו, והגיוני שזה ככה- לא בטוחה שזה משתנה אחרי החתונה. וממש חשוב להבין שבן הזוג צריך ספייס, זה בהחלט חלק מהנישואים. אם זה מפריע לך, בעיני זה משמעותי...

אלא אומר לי כמה שהוא היה רוצה שנהיה יותר ביחד ואומר כמה אני חסרה לו

לא יודעת אם זה היה ממקום מספיק מודע אצלי אבל יצא שביטלתי הרבה פגישות איתו, שיניתי תכניות, כשלא הסתדר לי לא דיברתי איתו וכו אני חושבת שזה נבע מזה שהוא רץ קדימה עם הקשר כשאני עוד מאחור וגם באמת צצו דברים שהפריעו..

הוא אף פעם לא התעצבן או התפרץ אלא יותר התבאס ואומר לי כזה "נו, מה אני יכול לעשות?..מתגעגע אלייך.." ..וכאלה..

והוא לעומתי אף פעם לא מפספס הזדמנות לפגישה או שיחה, מתגמש כדי לאפשר כשקשה..

אם זה ימשיך ככה ולפי מה שאת מספרת על עצמך, מה שיקרה כנראה זה שהוא פשוט יוריד לך את כל החשק ממנו. עם כמה שזה נשמע רדוד, כשגבר רודף ורוצה יותר מדי זה מוריד.
אולי לא לכל אחת, אבל נראה שלך זה כן, וזה לגיטימי לגמרי.
עכשיו השאלה אם זה משהו שיכול בכלל להשתנות. אפילו אם תגידי לו את זה, ואפילו אם הוא יישם ולך זה יעזור- לו יהיה קשה בלי כמות היחס שהוא היה מצפה לה.

ואפשר לשאול כמה זמן אתם יוצאים? זה משמעותי כדי להבין יותר את המצב.

לא מספיק מכירה את התמונה הכוללת,
אבל לפי מה שאת מתארת די מפחיד...

לא שיחרר כ''כ כשייצאנו ורצה יותר קשר ממני,
הרגשתי שזה קצת טו מאצ' בשבילי,
אבל ממש ממש לא ברמה אובססיבית כמו שאת מתארת.

כדי להבין מה הגבול בין אהבה לאובססיה

אישה לא אמורה להרגיש מחנק בקשר

כי הוא לא כופה עלי שום דבר

אבל כל הזמן יש לי הרגשה שלא מספיק לו והוא רוצה יותר

ואני לא נענית לכל הרצונות שלו אבל מטבעי אני אוהבת שטוב לאחרים והפער הזה מבאס.

לא לזרוק אותו אם הוא מוצא חן בעינייך.
רק לשלוח אותו לליטוש אודות מה ההבדל בין קשר למחנק

שנות ה20 לחיו ולא היו לו קשרים רציניים קודמים.. והוא בא מחברה דוסית ממש סגורה ואח"כ נפתח מבחינת הכל פחות או יותר והתחיל לצאת בגיל יחסית מבוגר (25).. אולי זה קשור?..

לא יודעת מה לחשוב כבר.

שזה סתם אי ביטחון ופחד שהקשר יתמוסס.
עם התקדמות הפגישות יהיה לך יותר ברור אם הקשר מיטיב או חונק

אני דווקא לא הייתי ככ מפחדת מזה....
מסכימה שזה לא מצב אידיאלי
ואכן יש מה לברר עוד בעניין,
אבל ממש לא הייתי בורחת ממנו. נשמע שאת מרגישה איתו טוב, אוהבת אותו (?), שטוב לכם סהכ ביחד. שאת מעריכה אותו. אני צודקת?
נשמע גם שהוא בחור עם לב טוב שגורם לך להרגיש נעים וטוב ואעפ שרוצה יותר ויותר קרבה הוא לא מאיים עלייך בשום דרך. אלא פשוט מרוב אהבה מסונוור וקצת חונק אפשר לומר....
אולי אני טועה. אבל ככה מרגיש לי מכל מה שכתבת שם בפורום בתגובות. זאת הרוח הכללית שהרגשתי ממך.
לכן אני בכלל לא ממהרת לבעל מכה וכו וכו. הוא נשמע בחור טוב עם אהבה קצת יותר מידי גדולה
האמת. אין לי הרבה עצות ותובנות מיוחדות לצערי...
רק דבר אחד שכן נראה לי חשוב.
נראה לי כן מאוד חשוב להבהיר לו את מה שאת מרגישה ומה שאת מצפה בקשר בצורה ברורה, לא ברמזים. להסביר בדיוק מה זה גורם לך להרגיש (גם הרגשות הטובים וגם הלא). לפרט מה נעים לך ומה לא. לבקש ממנו ברור שאת רוצה שיכבד את הבקשות שלך- במיוחד לכל מה שלא נעים לך.
ומכאן הייתי בודקת איך הוא מקבל את זה...
אם הוא מפנים, לוקח לתשומת ליבו ומשתדל ליישם ברצינות, או לא.

זה מאוד חשוב לדעתי לדעת לכבד גבולות של הבן זוג, גם אם אני בטוחה שמה שאני חושבת זה הנכון.. וזה בא מתוך אהבה וכו וכו וכו- צריך לכבד ולשמור על הבקשות של הבן זוג. כמו במרחב פיזי כך במרחב נפשי, ואולי אפילו יותר מזה.
בני זוג שונים מטבעם וזקוקים לדברים שונים בקשר. הכרחי ללמוד אחד את השני והכרחי מכך לדעת לכבד ולהעניק לשני גם מה ש*הוא* זקוק ולא רק אני...
לכן לדעתי זה מאוד חשוב לבדוק את זה לפני שסוגרים.

כמו כל דבר, יש הרבה דברים שאנחנו לומדים תוך כדי קשר, או לא חושבים עליהם קודם, ולכן חשוב מאוד לעשות איתו את שיחת ההבהרה הזאת בצורה ברורה (אני מתכוונת לא לרמוז אלא לדבר ברחל ביתך הקטנה) שלא יהיה מקום לא להבין אותך. ואחר כך תראי אם הוא מספיק בוגר ואחראי בשביל לכבד אותך כבן זוג...
והלוואי שתופתעי לטובה!

וחוצמיזה תמיד כדאי להתייעץ עם אנשים יותר בתחום...
כאן בפורום יש כל מיני אנשים, שעברו כל מיני דברים שמשפיעים על החשיבה והתגובות האוטומטיות שלהם והם לא תמיד היועצים הכי דגולים..(כולל אני..) בסוף כדאי מישהו מקצועי.
המון המון בהצלחה!!

הכי טוב להתייעץ עם מישהו מנתחים.
אנחנו קראנו פסקה קצרה והסקנו מסקנות,
יכול להיות שכשרואים את כל התמונה זה אחרת לגמרי..

מצד אחד נשמע לא נורא, מצד שני יכול להיות סימן למשהו כן נורא.
מה שלי עזר בהתלבטויות האלה זה לבוא איתו לאחותי (או למישהו אחר נשוי, שיודע לשים לב לדברים) והיא ובעלה חיוו את דעתם (במקרה שלי הם הצילו אותי מקשר בעייתי)

מעלית שבת ומפתחות מכניים - זה תמצאו בכל מלון.

ארוחות המתחשבות בדתיים - הפוך...
הדתיים מתחשבים בשעות ארוחת הבוקר ומסיימים להתפלל שחרית ומוסף ולהגיע בזמן לחדר האוכל.

היינו בעבר פעמיים מטעם העבודה במלון הרודס, של רשת פתאל.

אילולא היה מאורגן מהעבודה, לא הייתי בוחרת להיות בים המלח בשבת.

אין מה לעשות במשך כל השבת. אפילו לא לאן לטייל.

יש שם בית כנסת מסודר.

בשבת יצטרכו להסתפק בנוף

ולמה דווקא שבת שם?

פשוט לא יצא לי להיות שם במלונות וגם להורים שלי לא (זה שבת לחגוג יום נישואין שלהם).
אם יש המלצות אחרות סבירות במחיר - אני פתוחה.
רק לא ירושלים ולא ת"א ולא דרומית לבאר שבע. תודה!

להיות בחיפה בכרמל, בשבת מטיילים בטיילת לואי עם נוף מדהים על מפרץ חיפה, הולכים לגנים הבהאים בשבת (פתוחים לקהל).

יש לכם מלונות במרכז הכרמל ברמות מחירים שונות, יש שם דתיים רבים בשבתות.

בנתניה בנו בתי מלוו חדשים בשנים האחרונות.
יש טיילת מקסימה לאורך המצוק, וגם מאוד יפה לטייל בשבת.

מישהו זוכר את ההרס בבית אל בשנת 2015? (בתי דריינוף)

?

א. תמת ניתן להגיש עדיין למיטב ידיעתי
ב. תמיד יש הוצאות נלוות.....
ג. התחלה טובה. בעה תעבדי בהמשך
ד. פנו לפעמונים תשבו שעה ותשמעו חידושים
ה. שימו בצד. אפי חמשים שקל

איפה שכירות?

המעון זה החריג היחיד

אם אין דרך להגדיל רווחים,
אפשר אולי לחסוך בהוצאות סופר
לקנות רק בסופר זול, להמעיט כמה שאפשר השלמות.
תוותרו על אסטתיקה בינתיים.
אני מבין שחייבים את האוטו?

בסדר. סביר.
לא בגלל גובה ההוצאות או הכנסות אלא בגלל ההתאמה ביניהם.

בלי מרווח קטן של חיסכון מינימלי בחודש אתם עלולים למצוא את עצמכם במינום לא מעט פעמים.
מספיק כמה קניות חריגות של 100/300/500 בחודש + חגים+ הוצאה לא צפויה כמו מכונת כביסה שהתקלקלה ואתם חורגים מההכנסות.

אני לא יודעת איפה אתם גרים והאם יש לכם אפשרות לחסוך בדברים מסוימים (רכב עולה לכם כ700 שח בחודש. פלוס דוחות או תקלות)
בכל אופן, ממליצה לבנות תקציב חודשי / שנתי.
אפשר להעזר באתרים באינטרנט.
ויש גם הרבה טיפים איך לחסוך. לא צריך להשתגע מהכמות, אפשר לקחת את המלצות בודדות שמתאימות לכם כרגע ובהמשך - יותר.

לגבי הלימודים - לגמרי מזדהה.
עדיין עובדת במקביל ללימודים. מאמינה שעם ילד זה לא יהיה אפשרי.
וגם ככה מדובר במשכורת מינימלית. שלא תורמת הרבה למצב חשבון הבנק שלנו.
עבודה לא תמיד משתלמת. בכל מחיר ובכל מצב.

בהצלחה!

אבל איפה שכר דירה, זאת אמורה להיות הוצאה משמעותית? מה זה 'דברים אסתטיים?

חשוב, איפה אתם גרים והאם תוכלו להסתדר בלי אוטו בנתיים. וגם אולי אפשר לקבל הנחת תמ'ת בדיעבד. אם זה מגיע לכם- תילחמו על זה.

תבדקו טוב איפה אתם חונים! אם זה באמת קרה בתום לב, כי המקום לא היה מסומן כמו שצריך וכו- אל תשלמו דו'חות אוטומטית. פנו לעירייה ובקשו ביטול קנס, עדיף בצירוף צילומים. הפקחים עובדים בשיטת מצליח. בעלי פנה וביטלו לו דו'חות כמה וכמה פעמים.

ב"ה שההכנסות שלכם פחות או יותר מכסות את ההוצאות. אז כרגע אתם לא יכולים לחסוך אז לא נורא. לא קרה כלום.
כשתתחילי לעבוד תחסכי
נ.ב.
איפה מצאת מעון כזה זול? כשביררתי על אחד לידי רצו 3000 לילד בלי דרגות

במעון, בסופר ובדברים אסטטים
אבל השאלה אם רוצים

חיסכון לא צריך להיות בכל מחיר

אוטו מבחינתי זה מוצר צריכה בסיסי
מעון זה יקר ואין מקומות בתמת לדעתי כרגע.. גם בתחילת שנה לא היה..

אם יש לכם קישור לתמת שאפשר עדיין להגיש?
שכירות ההורים משלמים ב"ה אם לא לא יודעת איפה היינו

הקפיץ הכל

ואולי שם אפשר לחסוך.
בגדול כדאי לכם לנסות למצוא איפה. זה די הרבה לזוג עם תינוק והכנסה אחת ועכשיו אתם בונים הרגלים.
אפשר להעזר בהמלצות של פעמונים ואולי אפילו פגישה עם אחד המתנדבים שלהם ולראות איך להתנהל בצורה יעילה

בהצלחה

סה"כ מה שכתבת יוצא חמשת אלפים לחודש הוצאה, לפני מה שכתבת בסוף. תקין. המעון הוא באמת הוצאה קצת גדולה.

ב500 לחודש קבוע נשמע לי קצת מוגזם, השאר סביר

כמובן שזה סדרי עדיפויות.
. יכול להיות שאת מעדיפה לק ג'ל איכותי כל שבוע אז את צריכה לוותר על משהו אחר. למשל , לאכול בשרי רק פעם בשבוע, או בלי ג'אנק פוד בכלל וכד' .. לראות על חשבון מה מתקזזים..

מעון - אם אין סיכוי להנחה הייתי מחפשת מטפלת פרטית במחיר יותר סביר.
דברים אסתטיים - קבוע כל חודש בערך סכום כזה? נשמע לי מותרות שאפשר להוריד אם יש צורך.
קניות בסופר - לנו יוצא גג אלף לחודש ואנחנו משפחה קצת יותר גדולה, וזה כולל טיטולים מטרנה וכו'.. אולי גם פה כדאי לראות איזה דברים אפשר לוותר.

קודם כל עושים קניות ברמי לוי ולא בסופר יקר. דבר שני קונים הכל בשפע- קורנפלקסים גבינות מלוחות/צהובות וכו'.
בשרי מכינים בדרך כלל רק לכבוד שבת, נראה לי פה זה החיסכון המשמעותי.

לא חושבת שלכל אחד זה מתאים כן? אבל כן כדאי לכל זוג בטח ובטח לזוג שנקלע לקושי כלכלי לראות איזה דברים הוא יכול להוריד ולחסוך.

מחילה. אין שום דבר בריא בדגני בוקר , ועל גבינות מלוחות אפשר לוותר .
עדיף עוף וגבינה לבנה מקרונםלקס וגבינה צהובה 30% שומן.

בדיוק זה מה שאני אומרת נשמה!!
אני אומרת שאם אתה משקיע במשו אחד אתה צריך לוותר על משו אחר..
זה הרעיון.
אני משקיעה וקונה קורנפלקס וכאלו(ולא ניכנס עכשיו לצד הבריאותי כי זה לא העניין) ואת משקיעה וקונה בשר. אבל אם רוצים לצמצם אי אפשר גם וגם.. חייב לוותר על משו.

להזכירך אנחנו מדברים פה על כלכלה ולא על בריאות

וצרם לי קצת שאת מפחיתה מבשר ולא מקרונפלקס.

אבל אם אישתי לא שומעת לי בזה אז אני לא מצפה שמישהו אחר יקשיב לי בזה 

דלק זה תלוי לאן נוסעים ואם אפשר לצמצם נסיעות ברכב

ושכירות לא רשמת זה גם הוצאה גבוהה

ולאן יוצאים?

חניה 700 שקל? בד"כ עיריות נותנות דוחות של 100 שקל מה קרה 700 זה שבע פעמים חניתם במקום אסור או דוח משטרה או לא שילמתם דוח והיו ריביות?

מה זה חד"פ? כלים חד פעמים או דברים מתכלים? רשמת 600 ועוד 500 מה זה?

 

ולשבתות פעם בחודש בערך או פעמיים בחודש וחצי מחוץ לעיר.

500 שח. ו100 שח בעיר בעלי לא שם סלופארק . בדיעבד בעלי אמר שידע שזב אדום לבן ולא אמר לי חשב שלא ישימו

אתם נוסעים כמעט רק בתוך העיר. למה לא תחבורה ציבורית

כשאנחנו היינו זוג צעיר בכלל לא חלמנו על רכב

אפשר להביא פיליפינית לא צריך להתחתן עם עוד אישה בשביל שתנקה.

ואצל הערבים פחות גירושים.

שכל אחד יודע את המקום שלו והאחריות שלו יש הרבה פחות בלגאן..

אבל אתן רוצות מלפפון שיהיה בצל...חחח

וגם אם רע לה היא תישב בשקט.

אבל מעניין למה לסבא וסבתא שלנו היה יותר שלום בית.

כי סבתא לא רצתה להיות סבא

וסבתא לא רצתה להפוך את סבא לסבתא..

וסבא כיבד פי מיליון יותר מהיום את סבתא.

מה הביאה הפמיניסטיות הרדיקלית הקיצונית וההזויה?

גירושים

אלימות

סרבנות גט

ילדים בסטרס והפרעות קשב

ברגע שאשה תחזור להיות אישה החיים יהיו יפים לכולם...

 

לא היה כזה קושי לקנות דירה
לא היה הרבה לנקות - היה צנע ולכולם היה כלום
אז היו פחות מתוחים ועצבנים.

הסתפקו במועט, לכל ילד היה 2 בגדים. ולא היתה נעל לכל עונה ולשבת וליומיום

היה הרבה יותר לנקות-כיבסו ביד להזכירך. 

ובין העשירים לעניים הפער היה גדול. והיו מתוחים ועצבניים,לא היה בית שלא מת בו ילד-היה המון עצב. לא מבינה למה צובעים את החים של פעם בכזו צבעוניות.

מה שכן לא היה אינטרנט וטלוויזיה אז אנשים לא נחשפו לכל הזוועות בעולם,והיתה יותר הקשבה וחברה לכולם

אצלינו לא

חיו וסבלו בשקט

הייתה תקופה שעבדתי ב 2 עבודות

מ7 בבוקר וימים מסוימים עד 3 בלילה.

היה לי יותר קל מאשר לעזור לאשתי בבית (נפשית)

היה לי שלום בית יותר טוב..

עד שאשתי התחילה לעבוד...ואז הנפילה חופשית..

להרבה אנשים קל ותר לעבוד בחוץ (הרבה לא מודים בזה)-מקבלים פידבקים ועושים מה שאוהבים (בד"כ)

כשאשתך התחילה לעבוד-מה קרה? היית יותר בבית? נפגשתם יותר?

נשמע לי מוזר ההקשר שאתה עושה

התפקידים היו ברורים, רמת החיים היתה נמוכה יותר.
מצד שני- הרבה זוגות לא התגרשו לא כי היה להם חיים נהדרים ביחד, אלא כי פשוט לא היה מקובל וקל להתגרש. זה היה מאוד חריג.
הענין הוא שהמצב לא יחזור להיות כמו ''פעם''. כי ככה זה היום. נשים עובדות, יש ציפיה לקשר זוגי עמוק ומהותי. ובדברים האלה יש גם ברכה. לא רק קושי.

וענית עליה מתוך השערותיך בלבד.

פעם (עד לפני כ10 שנים) היו פחות מקרי גירושים ממגוון סיבות.
לא רק בגלל שבני זוג ביקשו להחליף ביניהם תפקידים...

פמניסטיות נולדה מתוך מצוקה של נשים ואפלייה מגדרית כמעת בכל מקום (עבודה, דת (נצרות), משפט, זכויות אדם וכו)
לא הבנתי מאיפה הבאת את זה שפמניסטיות נובעת מגירושין, ילדים בסטרס וכו.
אני לא עוד מצאתי מחקר או מקור מדעי שמדבר על כך.

נוסטלגיה זה תמיד אשליות.
אני מכירה מספיק אנשים מהדור של הסבים, רבים מהם כבר ז'ל, לא קונה את הסיפורים האלה.

שים לב כיצד אתה מתנהג
אני קוראת ורואה אדם שמחפש מלחמות, אלימות ...

פעם אנשים חיפשו מעמד, כסף ,חיים, ילדים,פרנסה,וכו' ופחות חיפשו קשר חברי עמוק אהבה ואושר כי עסקו בלשרוד.
גם היום תסתכל ברחבי העולם ככל שרמת החיים עולה יש יותר גרושים לא רק בגלל תרבות המערב אלא גם בגלל שאנשים רוצים להיות מאושרים בחיי הנישואין שלהם
בקדמה יש הרבה דברים שלילים אבל גם הרבה טוב וחשוב לשים לב אליו

זהירות הוא גס
ומאוד שובניסט

השם שלו יחד עם התארים שהצמדת לו.
שמו של אדם מעיד עליו...
צחקתי גם! אבל לעצם העניין,
די לחיות באשליות של אם ואז ... להיות מעשיים ועם מה שיש לבנות, להשקיע ולהנות מהפירות. אומללים האנשים שכל היום חיים בתחושה של "מה היה אם יכולתי... ". החיים בזוג הם אידיאליים. הקב"ה ברא את אדם וחווה ולא אדם וחוות. החיים בזוג מאפשרים שיתוף ובנייה, שיח ואהבה. הכל פרי השקעה.

לצחוק זה בריא

יש משקעים שגורמים לתגובות

לי יצא כמה פעמים לחטוף אש על זה שהעזתי להביע פה את דעתי.. מניקים שלא מכירים אותי...

ההרגשה שהשיח פה ירד לרמות נמוכות ביותר בזמן האחרון.
בתור בחורה בת 20 אני קצת בשוק מזה שחבורה של מבוגרים מרשים לעצמם להשפיל, לזרוק הערות, לרדת לפסים אישיים ולחשוב שזה בסדר כי זה במסגרת הפורום- והכל אנונימי.
והאמת שיותר מהכל מתביישת בשמם.
לא נעים.. תתבגרו.

לדלג, זו הדרך הטובה ביותר להתמודד

אני כמה שנים טובות כאן בפורומים.
היה כאן שיח נעים ומכבד בניגוד לכל מיני מקומות אחרים. לצערי בחודשים האחרונים זה הידרדר מאוד.

זה מה שקורה שבמקום לסייע המקום הזה הפך לשדה קרב מלחמת המינים ומקום למלחמת פמניזם שמרניזם....

ניק אחד במיוחד שיורד לחייו של ניק אחר.

מה נסגר?

ולמה ממשיכים לתת לזה במה?!.. 

(לא משנה אם זה משהו אישי שיושב שם מאחורי הקלעים..)

קודם כל, כמה שאת יכולה ממש להרבות אהבה. חום ואהבה. בלי חשבונות. תשקיעי בזה.

 

יתכן ש"פרוייקט" כזה של השתדלות ונתינה בשבילו, ירים גם את הביטחון העצמי שלך ביכולתך לפעול, תהיי יותר שמחה בעצמך מעצם הפעולה הזו - ואולי גם הוא "יגלה אותך מחדש" כך, ויהיה שמח יותר.

 

אח"כ, תוכלי לדבר איתו על איך אפשר לנסות מחדש לימודים גבוהים ולא להתייאש מזה.

 

לגבי הסרת הסינון, לדעתי לא כדאי. במצב הנוכחי ביחוד, זה עלול להפוך את הבריחה לסרטים, לבריחה לסרטים גרועים יותר, ואז זה מייצר בעיה חדשה.

 

ה' יעזור לכם.

תעשי כל שביכולתך, מתוך רגישות ודאגה שילך להיבדק

לך לא מגיע את זה, ויותר מזה, לו לא מגיע את זה

(מנסיון כלשהו)

תנסי לדבר איתו בעדינות. להביא לו חומר קריאה על הנושא. ושאם יטפל הכל יכול לזרום. עבודה תפילה לימודים..

תדגישי כל הזמן שאת איתו. ותומכת בו ומאמינה בו. והוא לא רשע. אלא שזה חולי שמתלבש עליו.והוא יצא מזה ויהיה בסדר.
אבלל צריך לטפל ולא להמשיך ליסבול.
תלכו ביחד קודם כל לרופא מישפחה.

אם לא יעזור אז תדברי עם ההורים שלו או הרב שלו. אין ברירה. את יכולה להטמוטט לבד.

דביקית מידי כשהוא מבקש להרפות אז להרפות ולתת לו את המקום השקט שלו.
מצד שני לא לוותר על הסינון זה קו אדום בוהק

לאהוב,

לתת אויר,

להבין אותו,

למצוא לך אנשים שיתמכו בך ותוכלי לפרוק אצלם את מר ליבך,

לעזור לו לצאת מהבית

שיהיה מוקף בחברים כמה שיותר

ושימצא משהו חדש לעשות

ושיעוף מהר מהר מהישיבה. שאחד הרמים גם יעזור לבעוט אותו החוצה.

הבן אדם לא עושה כלום. כל היום רואה סרטים.

למה אותך לא בעטו מזמן...

שנה ופירש וכ"ו....?

לפני שזה הורס את הזוגיות לגמרי חשוב מאוד שיכיר בבעייה האישית שלו תביני איתו מה קורה לו בדיוק ..
ראי מה את יכולה לעזור ולסייע בתור בת זוגו ומה צריך וחייב עזרה חיצונית.

המצב הקיים מסוכן ושיטפל בעצמו שנייה לפני שיהיה מאוחר

לא להתייאש והצלחה רבה רבה רבה

לדעתי פשוט להיות לצידו, לנסות מצד אחד לעשות דברים שישמחו אותו
כמו להכין אוכל מפנק או לצאת לאנשהו,
ומהצד השני לנסות לשוחח איתו ולדובב איתו, להיבן למה הוא שוקע ולנסות לעזור לו לצאת מזה...

השאלה אם בא לו פשוט הרפתקאות או שהוא סתם מרגיש מת ובדיכאון אם הוא בדיכאון פסיכולוג או פסיכאטר

כמו שכתבו פה להרבות חום ואהבה בלי חשבון וכמובן שזה לא מה מספיק
דברי איתו תגידי לו שאת מתכוונת לשתף מישהו במצב כי זה לא תקין וזה גם משפיע עלייך. את גם בתוך המשוואה הזאת. תשאלי אותו אם יש מישהו שהוא מעדיף שתספרי לו. חשוב להבין שאת לא יכולה להישאר עם זה לבד. זה ממש יוצר עומס נפשי. מהתיאור שלך נשמע שאם לא תהיה התערבות המצב ידרדר וטוב שפנית לפה.

בדיוק השבוע שמעתי שיעור נפלא!! בדיוק על זה!!

חפשי בגוגל אתר קול הלשון,הרבנית רות ולדמן,

סדרת שיעורים "משלום בית לשלמות הבית"

אני לא זוכרת את שם השיעור כרגע אבל בטח תמצאי.

 

סדרה מאלפת של שיעורים לנשים בנושא זוגיות.

ממש מעשית ומדריכה מה להגיד ומה לומר ואיך לפנות לבעל, בכל נושא- ובפרט מחשב,סרטים, התמכרות וכו/.

בהצלחה רבה!!!

 

אם לא מצליחה טכנית למצוא- בפרטי אשמח לעזור.

האמת עם ישראל לא כ'כ גדל, אולי אפילו מתכווץ כשמסתכלים על כל העולם בגלל ההתבוללות

בראש ובראשונה על עצם הרצון ללמוד.

זה כבר מעיד שאתה בדרך הכי נכונה שיש.

גם אם יהיו תקלות ו"פקשושים" בדרך - אתה כבר על המסלול.

וכבר נאמר "יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין וּמַנְדְּעָא לְיָדְעֵי בִינָה" - הקב"ה נותן חכמה למי שיודע לבקש חכמה ולחפש אותה.

 

לגבי תחום התקשורת הזוגית, צריך לזכור כל הזמן שלא התחתנו עם קוראי מחשבות.

ועד שלא התקבלנו לפקולטה לנבואה וסיימנו בהצטיינות,

אין לנו אפשרות לחזות את הרצונות, הרגשות, הצרכים והשאיפות האחד של האחר. 

 

זה מאוד מרגיע כי זה מפחית את רגש המצפון במשפט "מאיפה אני אומר לדעת שככה את מרגישה או שזה מה שצפית??".

 

אבל זה גם מאוד מאוד מחייב.

זה מחייב לברר, להקשיב, להאזין, להתעניין וללמוד.

כן, ללמוד - וכמה שיותר. להיות קשוב לכל מה שבן הזוג מכיל -

זה עולם נפלא של רגשות, מחשבות, צפיות, היסטוריה אישית ומשפחתיות, חוויות שעבר, פצעי ילדות ומסעות תום, חלומות, שאיפות, רצונות ותשוקות.

וככל שאנחנו לומדים להיות יותר מכוונים להכיל את כל אלו, ולכבד אותם - אנחנו לאט לאט לומדים גם להימנע מלהכאיב לאחר וגם לאפשר להם דרור וחופש.

 

אבל יותר משזה מחייב להקשיב - גם גם מחייב להפתח.

כי בדיוק כמו שאנחנו לא בעלי חוש שישי מפותח, גם בן זוגנו איננו כזה.

ובלי שנשמיע לו איזה צלילים אנחנו שומעים, בלי שנתאר לו איך העולם נראה מזווית עיננו ומבלי שנעזור לו לחוש את אשר אנחנו חווים - איך הוא ידע גם כן לכבד את עולמנו?....

 

תקשורת כמה היא.

ליצור קשר הדדי, מחבר ומקשר.

לשתף זה את זה ולהזרים DATA בצינור האהבה האינסופי שקושר ביננו.

 

בהצלחה!

מסכם את הכל הכל. נוח לקריאה.

כל תקשורת מילולית בין בני זוג,כדאי שתהיה ברוגע עד כמה שאפשר וניתן.
וזה אומר-
*קול נמוך(לא בצעקות/לא בעצבים/לא בהתלהמות)
*תוכן ענייני(ללא מלים פוגעניות ומעליבות-במקרה והגעתם לשיחה שהיא "ויכוח" או חוסר הסכמה כלשהו ביניכם)
*לזכור תמיד שמולכם נמצא בן זוג שאתם אוהבים,מעריכים ומכבדים(במידה ובתקווה שזה אכן כך...)
*להבין ולדעת שחוץ מעבודה/בית/ילדים,יש גם ובעיקר!!! בעל ואישה שצריך לתחזק את הזוגיות והקשר ביניהם ע"י "דייטים"/זמן זוגי/ מחוות/מלים חמות ומפרגנות אחד לשניה/וכו'...זה דלק חשוב ביותר!

בגן השלום

של אפרת צור על תקשורת זוגית. לא ראיתי אותו ספציפית, כן ראיתי דברים אחרים שלה והיא נהדרת.

אבל מאמינה שקורס או לימוד משמעותי בנושא בתחילת הנישואין

זה אחד הדברים הכי הכי חשובים שיש ומתכון בע"ה לחיים הרבה יותר טבים ומאושרים

להקשיב/לצפות ביחד

אני הייתי מציע ללמוד חומר בנושא של תקשורת מקרבת: שיח מקרב. יש המון חומר בנושא
לא קשור דוקא לזוגיות אלא לתקשורת בכלל