פורום נשואים טריים (עמוד 261)

את הקניות, ניקיונות, תחזוקה, תיקונים, ואם יש ילדים - מי אחראי בערב, מי בבוקר, מי הולך עם התינוק לטיפת חלב, מי הולך לרופא כשצריך, מי נשאר בבית עם ילד חולה.
מידי פעם לצאת לבילוי,
וכו׳ וכו׳ -

מה עוד נשאר?

מה הכוונה להביע הערכה?

אלא כלפי מי שהוא.
כמובן, שגם מעריכים את מה שעושה.
אבל גם אם לא מצליח לעשות משהו במידה שתגרום לך להערכה, עדיין יש פה בנאדם...עם נשמה ועם אישיות. ואת שני אלה צריך להעריך יותר מכל.

יפה אמרת

כמו "איזהו עשיר השמח בחלקו". אפשר שיהיה לך הבעל המושלם ועדיין תשווי לאחרים וכל הזמן תרגישי שהוא לא מספיק טוב. אני הרבה מזכירה לעצמי את המעלות של בעלי וכמה זה לא מובן מאליו ובעצם "מעירה" את הרגש הזה של ההערכה.

או באמת המצב גרוע ולא מוצאים.. צריך לעשות מאמץ גדול, לארוך שנים.. לראות את הטוב, וגם להבין שהוא הוא העיקר. גם אם הוא מועט. להכצים, להעריך, להודות עליו בגלוי, ואז יגדל בע"ה

ומשום מה השרשור קטן ....

תשקפי לו את הרגשות שלך ואיך שזה פוגע בך,
תראי מה יש לו להגיד על זה אולי אפילו יצליח להרגיע אותך

אם לא ואתם מגיעים באמת לחתונה והן לא מרפות תנתקי קירבה (גם את זה תעלי בפני החתן) , לא צריך קשרים של אנשים שלא עושים לכם טוב.

לפי הכרטיס רק לפני שבועיים היית נשואה ועכשיו מה?

למה אתה מעמיק יותר מדי

כל הודעה סותרת את האחרת...

 

כדאי טיפול רגשי. יש דברים שעם כל הכבוד לחברי הפורום, לא מסוגלים לספק אותם.

 

בהצלחה ורק טוב!

בבקשה

לעשות זה לבקש רשימת מטפלים פסיכו טרפיסטיים שעובדים עם מכבי

ולראות מי מהם הוא גם מטפל זוגי

ואז כאילו לבקש טיפול פסיכולוגי לך או לאשתך (אפילו לשניכם בנפרד) ולהסתדר עם המטפל..

קח בחשבון רק שמי שעובד עם קופ"ח הוא לא הכי מוצלח...

וגם זה לא נכון!!
עדיף שתמחק את התגובה או תדייק אותה.
אם אתה חושב שזה שאתה משלם 350-400 שח לפגישת טיפול הופך את המטפל ליותר טוב אתה טועה בהחלט.

כשבתכלס אין שום פיקוח על המקצועיות ועל המחיר שהוא לוקח. לעומת מרכזי מטפלים או כאלו שעובדים עם הקופה

פסיכולוג חינם זה בד"כ מתמחה..... בהצלחה

אף אחד לא פותח קליניקה בלי שיש לו מוניטין והמלצות, אחרת תוך כמה חודשים יפשוט את הרגל

להיות עצמאי
תכלס נח להיות שכיר
כמובן שבהחלט יש מוצלחים יותר ומוצלחים פחות

מצד שני הרבה אנשים יכולים ללמוד פסיכולוגיה ולא עם כולם כדאי להיפגש...
חשוב לברר המלצות למי שהולכים ומפקידים בידיו את היקר מכל

מניחה שאתם הולכים לקנות מיטה לשנים רבות. לא משהו זמני למספר חודשים.

אני, לפחות, לא מכירה אפשרות בשתי מיטות נפרדות - שיהיו צמודות לחלוטין בלי רווח בין המזרונים.

כן הכוונה לקנות משהו טווח ארוך ולכן משתדלים להשקיע באיכות וגם במחשבה בשיקול דעת מה עדיף.

 

צודקת זה אפשרי רק אצל נגר.. (בכל מקרה אני עושה אצל נגר).

 

אחד החסרונות שאני שמעתי לגבי היהודית זה שמיטה אחת כל הזמן מרעישה כי היא לא מקובעת לדופן האחורית והקדמית 

במצב מוצמד.

רעשים וחריקות נגרמים ממסגרת העץ של המיטה עם השנים.
מוכר....

אם אתם במילא עושים אצל נגר, תעשו מה שהכי יפה ונוח לכם.

יש הרי באפשרותכם לתכנן ולעצב את המיטות בלי להיות מאולצים מהסטנדרט בחנות.

יש מיטות יהודיות שבאמצע אין עץ גבוה שגורם לרווח (שלנו כזאת).וגם המזרונים צריכים להיות עם גימור ישר ולא מתעקל כדי שירגיש מזרון אחד.
ולשאלת הפותח - אם אין פה שאלה הלכתית מבחינתכם אז זה נטו עניין של אסתטיקה, כלומר מה שנראה לכם יותר יפה. אני אישית אוהבת שהאחורה אחיד והחזית נפרדת (פשוט האחורה מחובר רק לאחת המיטות). אבל זה ממש עניים אישי...
ושתדע שיש 3 אופציות - 2 מיטות זהות אך נפרדות לחלוטין / גב אחיד וחזית נפרדת לכל מיטה / גב וחזית אחידים ואת אחת המיטות אפשר להזיז.

יש לנו איזושהי תוספת במזרון, יש מצב שאתה מתכוון לזה. ואצלנו זה מה שהופך את המזרון לישר...

ועוד מיטה/ספה נוספת בצד...
בהתחלה קנינו מיטה יהודית וכו' לא סבלנו את זה...
נפתחת, חורקת, יש רווח בין המזרונים וכו'

עדיף לחזור למנדט הבריטי

ואז נתחיל מחדש את הקמת המדינה - הכל מחדש, מדף נקי.

הבעל ישן על המיטה שמזיזים.

זה יחסית נח לנקיון (לעומת ראש וקדימה שמחוברים).
ונותן מראה זוגי.

מה שישוב לקנות רןחב 80 למיטה- לא 90.
החדרים קטנים היום וזה ממש משמעותי.

זה חלום!

זוגית הרבה יותר נוח!

אם המקום מאפשר. כדאי.

להזמין שתי מיטות שכל אחת מהן רוחב מיטה וחצי, או אפילו קצת פחות - מטר ועשרה למיטה (אם החדר גדול אז יותר), ואז לא צריך לחבר ולהפריד...
בעיני פתרון יותר טוב

לק"י

לא הבנתי למה אם המיטות רחבות יותר לא צריך להפריד בזמן שאסורים.

התכוונתי שכל זוג וההרגלים שלו - להם נוח שיש להם שתי מיטות מסוג מיטה וחצי.

המיטות עם רווח בינהם כל הזמן.

כשרוצים להיות ביחד, שניהם באותה מיטה.
״יהיה קצת צפוף, אבל מה זה חשוב..״ (ציטוט מהספר פרפר נחמד...)
כשרוצים, או כשצריכים הלכתית, לא להיות ביחד, היא והוא במיטות נפרדות.

יש מיטות נהדרות שמרגישות כמו מיטה זוגית ממש כשהן מחוברות
(שמתי לב שכשיש ארגז מצעים והמיטות יותר כבדות זה כנראה מייצב אותן)
ויש מזרנים מעולים שלא מרגישים את התפר ביניהם.

זה גם נראה יותר טוב

סרט
סידור ארון
לימוד זוגי

ערכת כרטישיח • קלפים לחיזוק הזוגיות ולהעצמת הקשר הזוגי • האתר הרשמי

(עד סוף השבוע יש גם בלאק פריידי, אז בכלל תענוג...)

הבלאק פריידי זה על הערכה החדשה שבהזמנה מוקדמת?

90 במקום 139 המחיר לצרכן שהולך להיות.

בירושלים...

(יש בנווה יעקב בודדות מהמהדורה הקודמת, אם רלוונטי)

אם מזמינים גם את ערכת הבסיס וגם את הערכה שתהיה מוכנה רק בינואר- מקבלים את שתיהן בינואר? או שמקבלים את הבסיסי קודם?

אפשר להזמין עכשיו את הבודדות שנשארו,

אבל חבל לפספס את השדרוג (לדעתי בכל אופן)

 

בכל מקרה, גם מי שיש לו כבר כרטישיח ורוצה להשתדרג במשחק החדש יהיה אפשר להזמין רק אותו באופן ספציפי

 

אפשר להזמין עכשיו את הבודדות שנשארו,

אבל חבל לפספס את השדרוג (לדעתי בכל אופן)

 

בכל מקרה, גם מי שיש לו כבר כרטישיח ורוצה להשתדרג במשחק החדש יהיה אפשר להזמין רק אותו באופן ספציפי

זה ממש נחמד, אבל מידי פעם. לא עכשיו לשבת על זה לכמה שעות רצוף.

לאכול מרק חם ביחד
לשתות וויסקי מול תנור עצים ולדבר על החיים
להיכנס מתחת לסמיכה עבה וגדולה ולהתמזג כמו שתי טיפות של בלילת סופגניות.

בלי לדעת מה השני כתב במשפט הקודם.

עושים קיפולי אקורדיון ומקפלים אחרי כל משפט

קבל ביטול על הלב..

תודה לכולם!!!

ולעשות מסיבה ביום אחר.

כמובן לסכם מראש.

תכנית ב.
ללכת למקום שהיא אוהבת
לראות איזה נוף בארץ קרוב לאיפה שגרים.
מעיין.

בו ביקש מכל הסובבים (מפקדים, מילואימניקים וכו') לברך אותי ליום הולדת... מוזמן גם לעשות כן.

או להזמין לה משהו מזר פור יו (לאו דווקא פרחים),
או משלוח אחר.. פיצה.. לוידעת.. מה שאוהבת

אני משתחרר בחמישי בלילה לשבת

אם יש אפשרות לסוע למקום מפנק זה אחלה

אם לא אז משהו אחר שישמח

תודה רבה

אציע לבעלי חחח

במגנוליה ראיתי תכשיטים יפים ב40% הנחה.

(אתמול ראיתי בתחנה המרכזית של ירושלים.)

יומהולדת שמח 🎂

ניסיתי
ביקשתי מאחד הילדים לצלם את שמלת השבת שחסר לה משהו מתאים
רעייתי בחושיה קלטה
אז עשינו הפוך וצילמתי לה
אבל לצערי לא מצאה משהו

תודה על הרעיון אבל

היה ארוך🙈

שאלון מעניין

 

כן, אני מאוד מקווה שהוא יעזור לרופאי שיניים (כמוני) לעזור ולהבין מטופלים חרדתיים

תודה על שמילאת את השאלון

הלוואי וזה יעזור לי לצאת קצת מהחרדות שלנו בכל הנוגע לטיפול אצל רופאי שיניים.

אמן ונצליח לקדם.

יוכל לתת מענה חשוב לאוכלסיית החרדתיים
תודה שענית!

עבודה יומיומית קשה!
אולי העבודה הכי קשה שיש...הדורשת המון השקעה,מחשבה,תשומת לב...

אם תצליח תספר לנו איך עשית את זה.

אתם יוצאים לבד מידי פעם? בעבר הייתם מאוהבים ומרוגשים?
איזה סוג בילוי מדבר אליכם?
אנחנו לא יוצאים הרבה אבל כשיוצאים זה ממש מחזיר אותי לתקופת הדייטים, רואה את בעלי באור אחר, מאושרת לטייל איתו ברחוב. הבילוי המועדף עלי: מזמינים בייביסיטר (הילדים כבר במיטות), יוצאים לעיר בירושלים, יושבים לאכול איפשהו ומטיילים קצת בעיר, בשוק. מדברים, מקשיבים, צוחקים. 3 שעות כאלה לגמרי ממלאות מצברים.

אני כולי געגועים לפרפרים שבבטן שהיו, ואני מבינה שזה לא יחזור.

אבל פשוט קחו זמן לעצמכם לבד, בלי הילדים, צאו, תנשמו אחד את השני. תחזרו למקומות שטיילתם בשיא אהבתכם.

כל פעם שאני ובעלי יוצאים לבד ומשאירים את הילד אצל אמא שלי, שאנחנו אוספים אותו, אני אומרת לאמא של, איזה כיף הרגשנו כמו זוג צעיר, ואמא שלי כולה נזעקת, חס וחלילה, שה' ישמור את הילד

 

 אני ובעלי לדוגמא לוקחים יום חופש, או שחוזרים ב-13:00 מהעבודה לפני שצריך לאסוף את הילד ויש לנו זמן רק לעצמנו... וזה זמן שאני מאד מאד אוהבת.

תחלקו את הילדים בשישי שבת תיסעו למלון או אפילו תישארו בבית,  רק אתה והיא בלי קולות ברקע עם אפשרות להתרכז רק בה.

 

תקנה לה דברים שישמחו אותה, שתרגיש כמה היא אהובה ונחשקת זה ישמח אותה, יאיר ויעורר אותה ויחזור אליך בחזרה.

 

 

צריך לקבוע זמן קבוע כל שבוע ולעשות משהו ביחד,
וממש ממש לא לוותר על זה!

לקבוע יום בשבועיים שיוצאים לסרט/מסעדה
לאכול ביחד בערב אחרי שהילדים ישנים
הודעות במשך היום
חןפשות זוגיות

בטח יש הרבה תשובות לשאלה הזו.
בעיני, השחיקה היא בגלל משקעים לא מטופלים שמכבידים על הנפש. ואז קשה לחוש את האהבה.
למדתי מאפרת צור, ואני חותמת על זה, שהתחדשות אישית עושה שינוי בזוגיות. לכן לימודים משמעותיים של נושא שאוהבים יכולים להועיל. בפרט אם זה בנושאי הנפש או האמונה.
גם שיחות עומק טובות בין בני הזוג, בתנאי שמנהלים אותן היטב, יכולות לחדש מאד.

אין לי פתרון. רק להגיד שהייתי ממליצה לשים לב שהשחיקה לא גוררת לחיפוש ריגושים מיותרים..

אם בכללי: לחשוב מה מציק לך ומעייף אותך: לעשות פשוט רשימה של כל הדברים שמעייפים, מטרידים, מכעיסים ומחלישים.

לחשוב מה משמח אותך ומלהיב אותך בחיים: לעשות רשימה של דברים שמעניינים אותך, מלהיבים אותך אפילו קצת, אנשים שכיף לך להיות לידם וכדומה, אפשר להיזכר בדברים שהלהיבו בעבר ולראות אם חלק מהם עדיין רלוונטיים.

אחרי שהשקעת וחשבת על שתי הרשימות, אפשר לחשוב איך לחזק את החלקים המשמחים והמלהיבים ואיך להוריד כמה שיותר דבר מחלישים ומעייפים מהחיים.

אם זה בזוגיות אפשר אותו דבר רק בנושא הזוגיות :אתה ואשתך עושים כל אחד את הרשימות שלו בנושא, משתפים אחד את השני במה שיצא וחושבים איך להוסיף טוב ולהפחית את הרע.

רק לכתוב את הרשימות בצורה ברורה זה כבר מאד מרגיע ומשמח.

בהצלחה!

כמובן שיש קבוצות אחרות אבל הטובות הן בערים אחרות (משהו כמו שעה נסיעה לכל כיוון) והוא בעצמו מודע לכך שזה לא אפשרי עבורי ליסוע 3 פעמים בשבוע לשם בגלל הקטנה שלנו (זה לא הוגן כלפיה לא תראה אותי 3 ימים בשבוע).

והייתי דואגת שיבין את זה ויעשה מה שהוא אמור לעשות - לתמוך ולרצות שתצליחי.
מעבר לכך אם זה חשוב לך אז תעמדי על כך שזה יתגשם , בסוף אנחנו אחראים לאושר של עצמנו ולא אף אחד אחר

אם אתן לא תדברנה , אנחנו לעולם לא נבין...

 

חלקנו, לפחות

והוא ילמד להסתדר עם ההחלטות שלך.

את לא צריכה "אישור"...

 

זה לא עובד ככה, הם חיים בזוגיות,
יש להם ילדה משותפת,
אם כל אחד יצא מתי שבא לו, יוציא כספים על מה שבא לו בלי להחליט ביחד זה מתכון לפיצוצים או לחיים בפירוד.

גם הוא יצא מתי שבא לו והיא תסתדר עם העובדה?

לפותחת, זה לא החלטה שלנו. ואין פה צודק/ת. צריך לדבר לדבר לדבר עד שמגיעים להחלטות ביחד. לא קל, אבל רק זו הדרך. בהצלחה ⁦♥️⁩

יקח בחשבון את כל השיקולים של טובת הבית והילדה והזוגיות.

זאת אומרת שהיא צריכה להחליט עם כל השיקולים.

לא שהוא יחליט לה

זה שינוי תפיסה וודאי אצלו?
את בטוחה שהוא תמך בזב בהתחלה ולא עשה בשבילך את זה?

אחרי שזה יהיה ברור לך
תוכלי להבין איך להתמודד.

הייתי רוצה שישקיע יותר בבית ובפרנסה וכו, ולא בתחביבים

עם התחביבים אפשר לחכות ולפתח בזמן שיהיה נכון עבור שניכם, ולא לדרוש השקעה מוגזמת מצד בן/ת הזוג כאשר יש ילדה שדורשת טיפול והשקעה ומחוייבות גדולה

מאוד מבינה את המקום של זוג צעיר ללא ילדים שיש לו זמן וכוח ורצון לעזור ולתמוך אחד בשני 

אבל כאשר יש ילדים זה בא על חשבון היכולת והפניות הנפשית אפילו, גם אם טכנית יש זמן שאפשר להקצות לדברים שהם לא מחוייבות

מה שאת מרגישה זה מה שקובע. אם זה מפריע לך - דברי איתו! שבו לשיחה, תציפי את זה בפניו, תמצאו פתרונות.
בהצלחה!

לא הבנתי למה את לא יכולה להתאמן בעצמך. אם את עייפה מדי איך מאמנת תפתור את הבעיה?

כמעט תמיד אחרי שנולד ילד ראשון כל החיים דורשים ארגון מחדש מבחינת זמנים, כוחות וכולי.

יכול להיות שזה שאין לו כח לתמוך בך בנושא של ספורט זה חלק מהסיפור- יש יותר בלאגן בחיים, הוא ואת יותר עייפים, רוצים להסתדר איכשהו עם החיים וגם לדאוג למה שחשוב לנו באופן פרטי.

לדעתי כדאי להתעניין בו ובשלומו מאז שנולד הילד החדש ולראות כמה הוא מצליח לנהל את החיים בצורה טובה מאז, אחרי זה תשתפי במצבך (כשאת שניה יש יותר סיכוי שהוא יקשיב) ותנסו ביחד לסדר את המחויביות שלכם ואת הצרכים האישיים כמו ספורט שייכנסו ללו"ז. ככל שתשפרו את ניהול הזמן וניהול החיים זה יקל לפנות זמן לתחביבים, אם זה קשה עדיין צריכים לצערנו להמעיט במה שלא הכרחי (אבל תמיד להשאיר דברים כייפיים במידה מסויימת).

בהצלחה!

לשים את המשימות שלה בצד לשבוע.
יסדר לכם את הלוז..
ויחזק לה את הברגים הרופפים במוח.

אם לא ש' - שיחה נינוחה.

אם יש לך עותק מ'מקרים מיוחדים' אשמח לקבל למייל בבית. היא הייתה מאד חצופה. אולי יש פרצה? לא מבינה את ההתנהגות שלה

את לא חייבת לה כלום.
אחפש אם יש עותק

לוקחים משימה משימה, מספיקים מה שאפשר.

בא לך לריב ריב גדול? יאללה תתבגרי

עושים השתדלות ומתפללים להצלחות.

יש שבועות כאלה שלא מובילים לשום מקום גם את זה עוברים

נגיד שלום לעוזרת ולחלק מהשעות הנוספות גם יחד.
ונחיה יותר שפוי!

@ צדק, כל המיילים והדרישות מש' ב- hold. לשבוע. לפחות. הכל לטובה, לפחות יש תירוץ לדחיה..🙂. תודה על הרעיון.

מבין כל המשימות תעדפנו אחת ליום שבאמת צריך, והשאר ימתינו.
לילה טוב

מתנתקים מהפורום. לא קוראים הודעות ולא מגיבים

כדאי לוותר או לדחות כי אין מספיק זמן ביום לכת המשימות. עושים את המשימות שצריך אחת אחת ומפרקים אותן לחלקים קטנים. כדאי לכתוב את המשימות על דף ולא להשאיר בראש.

עכשיו גם יום חמישי נעלם...
ר"ח כסלו... 💛💛.
טוב. מה שנספיק- נספיק. ומה שלא- שיחכה

כי המציאות משתנה כל הזמן

עושים משימה משימה, מסמנים v על כל אחת שסיימנו ושואבים מזה סיפוק.

חוץ מזה, לא נכנסים ללחץ ודאגות כי יכול להיות שבסוף נצליח ואז סתם בזבזנו דאגה יקרה... 

וגם אם לא נצליח הכל, לחץ זה בטוח לא מה שיגרום לנו להרגיש טוב יותר.

חוץ מזה חושבים בצורה שכלית וישרה, ומדמיינים מה הדבר הכי גרוע שיקרה אם לא נספיק.

(רמז: בד"כ זה לא כ"כ גרוע.)

לי זה עוזר לפעמים להרגע...

ב"ה עוד מעט ראש חודש

את לחוצה מדי

👆

יישר כח על המבחן בנידה.

 

למרות שהציון מבחינתי לא קובע.

 

בכל מקרה לפני שאתה משמש תלמידי לכמים בתחום,

 

אל לך להורות לציבור.

אני בעד לענות ושמי שמוכשר לכך יציין את ההכשרה שלו. מי שסתם אומר מידיעתו האישית יציין זאת. להפסיד מידע מקצועי לא יגרום ללא-מ-צועיים להפסיק.

המטרה שתפסיק התרבות שעונים כאן. עקרונית זה לא המקום. בפועל יכול להיות מאד שיהיה חוסר במציאות שמי שיודע לא יענה. אבל הנזק שכל מי שמסתתר מאחורי כל ניק אנונימי עונה דברים לא נכונים לדעתי גדול יותר.
מה שכן אם אראה שמישהו עונה דברים לא לעניין וודאי שאגיב ואכתוב.

לשאול שאלות ברמות שונות לגמרי ובאנונימיות יחסית ושכל המי ומי יוכלו להגיב.

לא שאלות שתלויות בהרבה משתנים שלא תמיד מפורטים.
יש אתרי שאל את הרב, יש מספרים לשאלות סמס. יש הרבה אפשרויות

מי שרוצה בכ''מ תשובה כאן שידע שיש כאן כמה וכמה אנשים גברים לנשים שעונים דברים על הסקאלה שבין לא מדוייקים ללא נכונים בכלל.
חלקם מטעות שלהם בהבנת הדברים, או שלא זכרו טוב וחלקם ממקום בעייתי של איך עובדת פסיקת הלכה, עירבובי קולות שסותרות אחת את השניה, לקחת טען להלכה ולהחליט שכבר לא רלוונטי ועוד.
זה סיכון שמי ששואל לא יכול לקחת, הרי הוא לא יודע, הוא שואל. איך ידע? רק אם מישהו ישלח לו תעודה של סמיכה לרבנות? או של מכון פועה או כל גוף אחר שהוא כשיר להורות בעניינים אלו?אישור מהראש כולל? ציטוט מספר (שכמובן אפשר להוציא מההקשר.)…?

מי שחושב שרק כאן יכול לשאול שישאל את האנשים כאן על מי אפשר לסמוך וישאל בפרטי.

יש המון כתובות הלכתיות שאפשר לפנות אליהם

חיבוק גדול

זה נראה משהו שצריך ממש טיפול זוגי.

בהצלחה ובע"ה שיסתדר לכם

זה שעובר לה בראש.

איך להתנהג מעכשיו ? אין לי תשובה..

כי נראה שמה שאת תעשה היא לא תרצה

אולי הנשים בפורום יאירו את עינייך..

בהצלחה

נראה שצריך טיפול, לא עצה בעלמא

היא פוגעת- תחבק
היא משפילה- תחמיא
היא כועסת- תחייך

בלי להתחשבן איתה בכלל!! רק לתת אהבה, להתחשב ולהבליג

נסה ככה במשך שבועיים ותעדכן

אין מגע..כך שאין שום סיכוי לחיבוק.
גם שאני מנסה לעשות משהו היא תדע איך לגרום לי להתחרט שניסיתי בכלל..

נסה בינתיים את מה שכתבתי לך, רק בלי מגע
בדיבורים בלבד, לא להשתתף במריבות
בשביל טנגו צריך שניים..

ותלכו לטיפול זוגי בדחיפות🙏

שילווה אותך רגשית-זוגית? יועץ זוגי וכדומה שימליץ לך איך לפעול בינתיים?

זו מציאות שלא כדאי להישאר איתה לבד, ממש כדאי להשקיע זמן, כוחות והיחשפות וגם כספים ולשמור על הזוגיות ולשקם אותה מהר ככל הניתן

אח יקר. הייתי במצב הזה במשך הרבה שנים ומה שהחזיק אותנו זה ״טובת הילדים ״. לפני כמה חודשים התחלתי ללכת למישהי שעוזרת לי לראות את הצדדים הרגישים שלו ולנסות רק לראות מה קשה לו ומתי. אתן לך דוגמא: הוא מאוד נקי ומסודר אני פחות. יכולה ללכת לישון כשהמטבח לא מסודר. אבל אני אקום מוקדם בבוקר לפני כולם ואסדר. אבל הוא תמיד יגיד משהו ויוסיף על זה כי את ככה וככה וגם אחותך ואח שלך ככה וגם הדוד שלך היה ככה וגם סבתא של אמא שלך וכו וכו. מניחה שהבנת. עד לפני שלושה חודשים הייתי תוקפת בחזרה. היום אני אומרת : אני רואה שאתה מתפקד פחות טוב/ מוציא אותך מהריכוז/ מעצבן אותך וכו כשהמטבח מבולגן. אז אני אעשה מאמצים שזה לא יקרה.
נכון שאני מחכה ליום שהוא יגיד כלפי: אני מבין שזה פוגע/ מעליב/ מוריד לך את החשק וכו כשאני מערב בני משפחה שלך או מדבר בגסות. אז אני לא אעשה את זה יותר. נכון להיום הוא לא משתתף איתי בטרפיה אבל מכיון שאותי זה משנה ועוזר לי להגיב בצורה בונה ואיכפתית אז זה משפיע עליו. והוא מנסה להתרכך. לא כל כך יודע איך ולא ידע עד שלא ילך לטיפול. אבל לפחות בבית רמת המתח ירדה. ממש הפלא ופלא.
אהיה כנה איתך. זה המון עבודה וזאת עבודה יומיומית ושעה שעה. אני כל הזמן כמו עם סטופר. קודם אני חושבת מה עובר עליו. ואחר כך אני צריכה לומר את זה במילים. והמילים צריכות להיות לענין ולא מילים פוגעות או מזכירות נשכחות. עבודה קשה אבל אני רואה את התוצאות שלה
רק יעוץ לדעתי יעזור לך כיון שאתם נמצאים במעין מעגל של מלחמה וכל יום יש מנצח ומנוצח. באמת אבל שניכם יוצאים מנוצחים. אז כדאי לך ללכת קודם לבד ולראות איך זה משפיע ואחר כל לנסות לשכנע אותה להצטרף
בהצלחה

ממש אישה בונה!

אשרייך ואשרי הבית שלך

בעז"ה הוא גם ידבר ויתנהג אליך כמו שאת אליו

מעריצה!!!!!!!

גם אם הוא לא אומר במילים, אין ספק שהוא מאד מעריך אותך! עוד קצת וגם תרגישי את זה ממנו.

למה אתם לא הולכים לטיפול זוגי??
האם ניסיתם לדבר באופן בוגר פעם? להבין מה היא רוצה?
להגיע יחד להבנה אם פניכם לנסיון שיקום (שדורש מאמץ והשקעה מ2 הצדדים)
או פרידה.
לחיות ככה באויר באמת נשמע בלתי נסבל

לא ציינת אם היא אישתך או מיועדת אבל הטבע האנושי שמגובה במחקרים הוא שכול אחד בוחר את בן הזוג שהוא ההפך ממנו . את אותו אחד שהוא רוצה להיות קצת כמוהו. אתה רגיש ומרגיש שהיא קשוחה וההפך.
להתרגש ברור שלא צריך אבל כן לטפל

(ראה בזה כעצת חבר, חלילה לא איש מקצוע)

זו יותר עבודה על תקשורת בקטע של "חינוך" (או "אילוף" כמו שחבר שלי צחק על זה פעם).

כל פעם כשאתה רוצה שהיא תהיה רגישה והיא לא, חכה איזה יום-יומיים ואז תעלה מולה את מה שהיה ותגיד לה את הצרכים שלך.
בצורה של:
"כשהיה X, הגבת בצורה Y. אני מעריך את זה שהקשבת לי, אבל אשמח להגיד לך משהו שישפר את הזוגיות שלנו, לדעתי.
אני אישית צריך שיגידו לי ויעשו לי Z"

כלומר בעצם ללמד אותה מה עושה לך טוב.
אצלנו המצב הוא הפוך ואשתי פעם הייתה בטוחה שאסור לה להגיד לי דברים כאלה כי אז זה כאילו לא יגיע ממקום אמיתי.

זה לא נכון, ולשמחתי היא הבינה את זה כיום.
בפעם הראשונה זה אולי ייראה כאילו לא אמיתי, אבל זו השתדלות של בן/בת הזוג כלפיך.

הצלח בכל אשר תעשה!

ומהצד שלה הדברים אולי נראים אחרת.
דיברת על חוסר בטחון ויש במקום הזה מפגש עם צורך שלה.
וצריך להבין את המפגש הזה ביניכם, מה אתה מרגיש, מה היא מרגישה, מה הצורך שלך, מה הצורך שלה
ולחשוב ביחד על פתרונות מוסכמים ויצירתיים עבור שניכם.
זה לא יפתר בשיחה אחת וגם לא בשתיים.
תהליך משותף של שניכם להכרות עם החלקים הכי רגישים שלכם כרגע.

-השיחות צריכות להיות באווירה נעימה ורגועה, לא תוך כדי כעס
-לאפשר לה בשיחה להתבטא גם אם זה מכאיב ופוגע
- אם אתם לא מסוגלים לדבר ולהקשיב, אם זה רגיש מדי או פוגע מדי או לא מתקדם לשום מקום - ללכת לייעוץ מקצועי.
- להבין שאתם בתהליך ובמפגש עם החלקים הכמוסים שלכם, ועם עבודה טובה ואיכותית האינטימיות בניכם תתחזק ותתעצם וזה גם המתכון לאהבה עמוקה ומתמשכת. ככה, דרך הקונפליקטים והכאבים והמקומות הרגישים והאכזבות והציפיות...
לדבר על זה. לדבר ביחד את האתגר ואת הכוחות והמוטיבציה להתמודד איתו.

רגישות זה גם קושי וגם יתרון. כדאי להתעמק ביתרונות של זה.

אם נפגעת ממשהו אז כדאי לדבר על זה (בזמן והמקום המתאימים, כמו שכתבו כאן). כל אחד נפגע מדברים אחרים ובני זוג צריכים ללמוד לקבל את המקומות שבן הזוג נפגע ולהקשיב למה הוא מרגיש בצורה נעימה ובלי לשפוט אותו.





בהצלחה רבה!

ופחות להתרגש מתגובות שנראות לנו כלא רגישות.

לדוגמא תגיד שאתה מאמין שלא רצתה לפגוע בך
אך אם נפגעת אתה זקוק שתקשיב למה שזה גרם לך להרגיש.

זה קורה הרבה שזוגות הפוכים בקטע הזה.
אמת שכנראה הרוב זה נשים רגישות מגברים אבל יש גם להיפך וזה בסדר.
אתם משלימים בזה
היא תלמד להיות רגישה ואתה תלמד להיות יותר תקשורתי בנושא הזה ולאט לאט להתמודד עם הרגישות

כרגע אין לי זמן לפרט
אם זה קורה הרבה/ לא נעים שזה קורה, צריך לדבר על הרגשות שלנו וכמו בכל דבר, מה היינו רוצים מהצד השני.
הנטייה בעיניי היא לגלות "אימהות" כלפי מי שהאישה מרגישה "אחראית" לקשר איתו/ אבהות מהצד של הגבר, לא תמיד זה תקין.
זה עובר...
צריך לדבר על הכל.
גם על זה.

ודווקא מה שציינת זה יותר תכונה של אבהות.
אני מתכווין להישענות על הבעל מצד האישה כמו על אבא ונחמה של הגבר אצל אשתו קצת כמו אצל אמא

כן זה קיים.

בן / בת הזוג קצת הורה?
ממש לא.

אני גם לא בדיוק מבינה למה אתה מתכוון במונח ״הדדיות״ בקשר הזוגי.

קשר זוגי הוא עולם ומלואו - של חברות, הכלה, אמפטיה, נתינה, התחשבות, עוגן ומשענת, אחריות הדדית, הנאה ועונג אינטימי, נשיאה משותפת בנטל החיים, התנהלות בוגרת ואחראית בפרנסה וביחס לכסף, חיי משפחה וגידול הילדים.

ממלא?
לדוגמא עוגן ומשענת כמו שציינת. לעומת תמיכה שזה משהו יותר אמהי.

זה משהו אנושי.
באותה מידה, לא תאמר על חבר שתומך בך שהוא תופס מקום של אבא, אלא תראה אותו כחבר תומך.
וממילא, כשגם הגבר וגם האישה הם תמיכה ומשענת לבן/בת הזוג, לא שייך פה אמהי ואבהי.

הגבר שלי לא מחליף את אבא שלי בשום צורה, אני צריכה ורוצה את שניהם ולפעמים אני מקבלת תמיכה מאבא שלי שאני לא יכולה לקבל מהאיש שלי ולהפך.. זה קשר שונה לחלוטין.

אפשר לראות את זה גם כך שיש שלושה סוגים של קשר בין הקב"ה לישראל.
מלך עבד - יראה.
אב ובן - אהבה,
דוד ורעיה - דבקות.

כל קשר מביא איתו את הייחודיות שלו ואת הגוון המיוחד שלו בכל דבר ועניין.

תמיכה מהאבא? לעומת חבר שכמובן לא מחליף אבא.

ואדרבה. הראיה שהבאת מראה שגם בקשר הזוגי יש את הבחינות האלה.. כי הנמשל בקשר עם ה' הוא הקשר הזוגי.

בגלל שסוג הקשר שונה לחלוטין.
דוד ורעיה זה קשר שוויוני וממילא כל "בחינה של" משנה את ההשפעה שלה.

יכול להיות שיש כאלה שכן לוקחים את זה כתחליף, אבל זה לא מה שאמור להיות מלכתחילה - גם אם לא כל כך נורא שמישהו משלים לעצמו חסכים דרך הקשר הזוגי.

יש כמה רבדים בנפש.
ואדרבה, זה מראה עד כמה השיוויון-דוד ורעיה מושרש בנפש כי הוא מצליח לא להרגיש סתירה מקשרים אחרים שגם להם יש מקום בנפש.

אבל זה בכלל לא בכיוון של ״קצת״ הורה בשבילכם.

לא מצליחה לחשוב על משהו שאני מגדירה אותו תחת הקשרים והיחסים בין הורה והילד / ילדה שלו, שעובר לבן / בת הזוג.


העוגן והמשענת שקיבלתי ועדיין מקבלת מההורים שלי,
העוגן והמשענת שאני זוכה לו מבעלי - לא עושה את בעלי ״קצת״ הורה.

התמיכה הבלתי מסוייגת, האינסופית, שקיימת בין הורים לילדיהם ובין בני הזוג - היא במישורים שונים.

זה לא מחליף את זה וזה לא בא במקום זה.


בסקירה אחורה של שנות הנישואים והחוויות הזוגיות עם השנים - יש הסטה של מרכז הכובד ושל ההשענות על מישהו דומיננטי.

עד הנישואים, ההורים הם הגורם עליו נשענים.
אחרי החתונה, הנפש והרגש עוברים לכיוון בן הזוג.
עדיין מרגישים שלהורים יש דיעה ועצות טובות והם מהיום גורמים להסתמך ולהיוועץ הרבה מאוד, מתוך ניסיון חיים עשיר יותר מאשר שיש לנו הצעירים.
אך עם הזמן, ההשענות על ההורים הולכת ופוחתת.
גם פערי הדורות הולכים ומתחדדים עם הזמן.
ההורים מתבגרים ולפעמים מרגישים שהם כבר לא מחוברים להוויה העדכנית.

להסתובב, יש לו דיעה וטעם שאני סומכת עליו.

מאז שהתחתנתי, עם בעלי.


לשיטתך, הבעל ממלא תפקיד ״הורי״ במקום אבא שלי?

קראתי גם את מה שכתבת למעלה.
הבנתי עכשיו מה ה"הבדל" בינינו ולמה מה שנראה לי פשוט לכם נראה הכי לא פשוט ואפילו מוזר.
ההבדל הוא לא מעשי או בהגדרה הוא יותר הבדל בהרגשה.
מתקשר לי גם עם מימד האחווה-אחים (הרעיה נקראת גם אחות) שצריך להיות בקשר.
תודה על ההשקעה. עזרת לי להבין.

הנמצאים בזוגיות בריאה- אוהבים, מכילים, נותנים ובעיקר - דואגים אחד לשני.

התבטאות של דאגה יכולה לבוא במגוון צורות.
בעלי יכול להזכיר לי לקחת סוודר לעבודה כי יהיה קר כשאחזור.
ואני אכין לו ארוחת צהרים לקחת לעבודה.
כי אני דואגת לו והוא דואג לי.
אני אוהבת אותו. אכפת לו ממני.
כל אחד רוצה בטובתו של השני.

לדעתי הנושא מתחלק ל2 -
דאגה, הכלה, אהבה, אמפטיה - כל אלא ועוד מאוד אופיניים בהורות וגם בזוגיות.
חינוך - לא שייך בזוגיות. אנחנו לא הורים אחד של השני. אין לי זכות לחנך את בעלי כרצוני. זה לא התפקיד שלי.
זה (היה) התפקיד של ההורים שלו.

מצד אחד - דואגים אחד לשני. אך מצד שני - אין מקום לחינוך הדדי.
אפשר להסביר, לדבר, להאיר, לגשר על פערים, לנהל שיח מכובד, להתחשב בהעדפות של השני.
אבל לא להורות אחד לשני מהי הדרך הנכונה בה צריך להתנהל.

אפשר למנות לא מעט דוגמאות לאספקטים של ״חינוך״ בזוגיות, במיוחד בתחילת הנישואים, כאשר שני אנשים הופכים להיות בעל ואישה.

לא מעט מהן עולות כאן בפורומים מפעם לפעם.

לגרום לבן הזוג לחשוב בצורה חדשה, להתנהג באופן שונה מאשר בימי רווקותו, להתלבש ולהקפיד על אסטטיקה וטיפוח, לגרום לו להיות יותר מתחשב ואמפתי.

למשל טענה שחוזרת כאן בעיניני סדר וניקיון.
לבעל לא מפריע שיש בגדים זרוקים, גרביים מפוזרות, הוא אפילו לא מבין מה לא בסדר בזה....

זאת לא הגישה הנכונה.

אפשר להסביר לבעל למה התנהגות מסוימת מפריעה לי באופן אישי.
אך מי אני שאחליט שהוא טועה באופן כללי?

אני לא אמא שלו.
אלו הם ההרגלים שלו.
זכותי להגיד שזה מפריע לי/ פוגע בי/ מעדיפה שיתנהג אחרת...
אבל לא לחנך אותו מה נכון ומה לא נכון. מה תקין ומה לא.

אני יכולה לבקש שישנה את התנהגותו. אך לא לקבוע לו עובדות.
אם בקשה זו אכן תביא אותו לידי שינוי התנהגות - מה טוב.
ואם לא - פה מגיע התור שלי ללמוד איך לקבל אותו כמו שהוא ו*לא* לדרוש שישנה את התנהגותו.

של אמפטיה ואהבה דומה יותר לאמפטיה ואהבה כמו של חברה או כמו של הורה?
חח קיצר נשאל את זה במפורש- את מרגישה *לפעמים* כמו ילדה שמתפנקת על אבא במובן מסויים?..

כי ביחסים הזוגיים, בחיבוקים וההתרפקות - בין בני זוג יש משיכה גופנית, יש אספקטים מיניים, יש עונג והרגשה נעימה שנובעת מהמשיכה הגופנית.

הדברים הללו לא קיימים בין ילד וההורה.

בחורה רווקה יכולה להתרפק על אבא שלה, כמו שהיא יכולה עם בעלה?
אני תמהה על עצם המחשבה שזה אפשרי ...

אבל לעצם העניין. בעלך לא יכול לחבק אותך כמו אבא? כל חיבוק יוצר משהו מיני? נראה לי ממש לא נכון

בין הורה לחברה הוא במחויבות ההדדית.

הורה יותר מחויב ומחובר לילד שלו. וממילא הדאגה והאכפתיות עולים עשרת מונים על רגשות של חברות.

אותו דבר בין בעל ואישה-
עצם המחויבות ההדדית יוצרת קשר המביאה לאכפתיות, אהבה ודאגה רבה יותר מאשר בקשרי חברות סטנדרטיים.

המושגים "התפנקות" "אהבה" "דאגה" הם אוניברסלי.
חברה, אחות, אמא, אבא - יכולים לגרום לך לתחושות הללו.
גם הבעל יכול.
העוצמה בה תרגישי זאת וקונטרקסט תלוי בסוג הקרבה לאדם.

ברור

ואיזה כיף לשמוע. סופסוף מישהו שמבין אותי בפשיטות ומרגיש כמוני