משהו שלא צריך לקנות...
תודה!
שלום לכולם
אני משתף בכאבי לבי.
אנו נשואים מעל עשור, לאחר מספר שנים של חברות. יש לנו 3 בנים חמודים.
הקשר החברי התחיל בתחילת שנות ה 20 שלנו, עם כימיה טובה אבל די בתחילת הקשר ראינו פערים. בעיקר בנושאים זניחים של אופי, אבל עדיין דברים שעצבנו. המשכנו בכ״ז - כי ברוב הזמן היה לנו כיף.
היינו ילדים, לא בוגרים במיוחד יש לומר... והתחתנו מהסיבות הלא נכונות. הקשר החברי לא היה ״אפלטוני״.
במהלך שנות נישואינו עלו וצצו המון מריבות סביב העניינים שהפריעו גם כשהיינו חברים. סגנון בילויים מועדף, סדר ונקיון בבית וכאלה.
כשנולדו הילדים המריבות התעצמו והלחץ הגיע לשיא.
המריבות היו אמוציונליות מאוד מצד אשתי, ורק לאחר שנים הגענו ב״ה למסקנה המדהימה שהפסקת השימוש בגלולות לחלוטין, הפסיקה את הרגשיות המוגזמת ויחסינו השתפרו פלאים.
במהלך השנים היינו הרבה ביעוצים (בשנים הראשונות דיברנו על דברים שכיום נראים לנו מגוכחים). כל יועץ לאורך השנים חזר ואמר ״אין לכם שום בעיה, רק טיפה עבודה על דינמיקה וחום ביניכם״ (שנינו אשכנזים קרים כאלה, מה שלא תורם באופן כללי לחום המשפחתי).
אף יועץ לא המשיך איתנו לתהליך טיפול.
מעבר לשונות בינינו בנתונים היבשים, אין לי משפחה גדולה, ומשפחתה של אשתי די הרוסה, מה שהשאיר את אמה גרושה, ללא קשר עם האבא, ולא לגמרי שפויה. העניין מטיל צל עלינו ומשמש גורם לחץ נוסף.
בעקבות הרקע של אשתי, היא טיפלה בעצמה במשך תקופה ארוכה בעזרת פסיכולוגית וב״ה מצבה האישי השתפר, אבל זה לא מספיק.
לאורך השנים עשינו הרבה עבודה. אנחנו לומדים, קוראים, מדברים ומנסים ומנסים ״לחזור בתשובה״. לא במובן דתי, אלא במובן האמוני האמיתי - להביא את הזוגיות שלנו למקום שהיא לעולם לא היתה בו.
זה קשה. מאוד קשה. אבל אנחנו רוצים.
לצערי עקב קושי המשימה, ועקב הגורמים שהביאו אותנו לנישואין הללו מלכתחילה - אנחנו מתחילים להיות בספק שהמשימה אפשרית.
קראתי לאחרונה את המאמר הזה ונחרדתי. המאמר מפרט 10 דרכים להתחתן עם האדם הלא נכון. נראה שעל פניו - עמדנו יפה כמעט בכולן.
האם יש סיכוי להציל נישואין מכל הסיבות השגויות?
ברור שהיה נכון פשוט למצוא את האדם המתאים ולחסוך את הטרחה, אבל אנחנו כבר בתוך זה, ואשתי אשה צדיקה, תמימה וטובה. חבל לי מאוד לוותר עליה...
עזרה??
היי, פעם ראשונה שלי אז מקווה שאעשה את זה טוב 
אתחיל מזה שלבעלי ולי יש קשר מצוין וזוגיות טובה ב"ה
יש נושא אחד שקשה לי ומתלבטת מה הכי נכון לעשות..
אנחנו הפכים בנושא של זמנים.. אני קמה כל בוקר ממש מוקדם (מתחילה לעבוד בשש וחצי בלי שאני צריכה מהעבודה) לוקחת על עצמי עוד ועוד.. בעלי בדיוק ההיפך
הוא חייב להיות בעבודה בזמן (מורה) אבל יוצא לו לאחר הרבה, ומעבר לזה שזה קשה לי (לחשוב שהוא פחות אחראי/פחות חשוב לו להצליח וכ"ו)
ונפגעת אישית כשהוא לא עונה,
אני לא מצליחה להסיר את האחריות ממני.. כן התחלתי לנסות שהוא האחראי לעצמו ולא להעיר אותו אבל זה לא עובד.. כי כמובן שבינתיים ההיפך קורה ואני זאת שמרגישה שפחות חשוב לו מעצמו לעומת מה שלי אכפת..
לו מאד חשוב שאצליח ויתאתגר אז כמעט ויוצא לי להתפרץ שלו פחות אכפת מהכל.
איך הכי כדאי לנהוג?
הוא יותר מרחף אז יוצא שהוא לא שם לב ואז ממש מתבאס..
אבל גם בגלל שפיזית לדעתי זה קשה לו, לקום שישה ימים בשבוע בשעה מוקדמת.
וגם כשהוא לא רוצה, ואומר לי למה את לוקחת ללב, לא ביקשתי שתעירי אותי,
מפריע לי עצם העניין של האחריות..
להיות מורה זה מחויבות של 8.00 להיות בכיתה. לא רוצה לחשוב שלילדים שלי המורה מאחר כשאני מקפידה שלא יאחרו
לכן מבקשת עצות....
תני לו הרגשה טובה.
לא עניינך "מה איכפת לו מעצמו". הראש שלו/האופי שלו בדבר הזה, אחרת ממך.
זה שהתחתנתם, אינו אומר שהוא צריך להיות בכל דבר כמו "שאת חושבת". יש לו אישיות משלו, ולא מדובר על נושא שנוגע ליחס שביניכם.
אם חשוב לך שיצליח - זה ממש יופי. אבל ללחוץ - ממש לא. ותדעי שזה עובד הפוך..
כמה שתכבדי ותעריכי ותאהבי אותו כמו שהוא - כך, מלבד שזה חשוב בפני עצמו - יש סיכוי שגם דברים כאלה ישתפרו. ירגיש טוב יותר. אני מניח שהוא מבין לא פחות טוב ממך את הצורך להגיע בזמן. קשה לו - תהיי לצידו. אף אחד מכם לא אמור להיות מושלם בכל. מסבתר שיש תחומים שבהם אם את לא...
"מסתבר שיש תחומים שגם את לא".. (מושלמת).
סליחה..
הוא באמת לא חסר אחריות באופן כללי..
הראש שלנו שונה בזה כנראה.. אני יותר "מרובעת" ולחוצה והוא יותר זורם, נינוח
אקח את העצות שלך
תודה!

זה רוטינה קבועה כבר ארבע שנים
תסכול מצטבר
משהו קטן (כלים בכיור) מרגיז אותו
רצף של בלי סוףף טענות, הטחות על מה לא
מתחילה מריבה, היא מחריפה.
אני מנסה לעצור בכל דרך אפשרית,
בדיבור. פעם שניה בדיבור. פעם שלישית בדיבור
נכנסת לחדר, הוא ימצא סיבה להיכנס (ויש הסכם ביננו שלא עושים את זה!)
יוצאת החוצה, (הוא יוצא אחריי, !!!)
משהו נורא קורה
היינו כבר בעשרות טיפולים, קיבלנו עשרות עצות
הוא פשוט לא מיישם. הוא יודע שיכול לאבד את המשפחה שלו אבל זה כנראה לא מספיק חזק
(כשזה יקרה בפועל הוא פתאום יתעורר, מוכן לכל מאמץ עם מילים יפות וחנחונים)
תעזרו לי למצא פיתרון טוב יותר מלצאת, עם ילדים קטנים בכל פעם, או להגיע לרבנות
זה חייב להיות מעשה מצידי, משהו חזק שיגרום לו להצליח להשטלט על עצמו
אני יורה לכל הכיוונים. אין לדעת מאיפה תגיע העזרה
מה שהוא מדבר כשהוא הולך אחריך? זה דיבור עם טון יפה? או קללות ודיבור לא יפה?
כי אם הוא סתם מדבר אז תתני לו אל תתרגשי. אם זה דיבור לא יפה אז ברור שזה לא לעניין
אני מנסה לחשוב......
אולי תדליקי מוזיקה בקול ותשבי ליד הרמקול? ולא ישמע את עצמו בין השירים
אולי תכנסי לשרותים? למקלחת? קחי ספר תשבי שם. ואם יש ילדים בחוץ אז הוא יצטרך לטפל בהם זה יעצבן אותו והוא ישתוק.
נראה לי שאני בתכלס הייתי מנסה להשתיק אותו. שאני לא חייבת לך כלום ואל תשלם לי שלא ניקיתי
לפעמים לוקח גם חצי יום. יכול להימשך יותר אם אין משהו שיעצור
(אם אני הולכת רחוק או אורזת תיק לרב זה משהו שעוצר)
הוא מחפש לפרוק
גם המצב של הבית יכול להביא אותו לתסכול
כבר עובר את גבול האפשר להכיל
כשאנחנו מדברים בדיעבד הוא תמיד אומר שאת צודקת ובלבה בלה בלה.. בפועל, חוזר על עצמו
תראי אם זה קללות או דיבור פוגעני ודאי לא לשתוק
אם זה את אשמה שהבית מלוכלך וכו להגיד תודה תודה תודה.ככל על כל האשמה תודה עד שהוא יקלוט ויפסיק
אי אפשר, על סמך מה שנאמר כאן, להגיע למסקנות קיצוניות כאלה.
לא כל דבר זה "אלימות", וכבר הילדים בעתיד, וכו'..
לא עושים "איבחונים" כאלה על סמך הודעה, גם אם זה מרצון טוב. לעמים דווקא "מסקנות" מכל מיני מציאויות רעות שמכירים, מקרוב או מרחוק, יכולות לא לקלוע למקרה שלא יודעים עליו הרבה.
לפי מה שכתבת בהמשך.
ואם בחודשיים בערך, שבין תופעה כזו לחברתה, היחסים ביניכם טובים - זה נותן תקוה.
ואם הייתם ב"עשרות טיפולם ויעוצים", זה אומר שהוא מוכן לשוע. גם זה טוב.
כנראה לא איבחנתם נכון.
חסרים נתונים, מעבר לתיאור הספיציפי, כדי להבין במה מדובר, אם כי אולי אפשר לחשוב על כיוון.
זה מצב שמצריך השקעה מצידו.
שליטה מושגת דרך תרגול חוזר ונשנה.
צריך מישהו שיעבוד איתו גם על הצד הרגשי
וגם איך להרגיע את הגוף שנכנס לסטרס
בדרך כלל עבודה רגשית לבדה לא מספיקה
כי כשהגוף מוצף התגובות שלנו לא רציונאליות
שאת נמצאת בו? תמשיכי בעיסוקיך הרגילים.
הוא מטיח דברים? נסי לבלוע את הצפרדע ולחשוב על דברים אחרים
וכל זה- כמובן רק ברגע שמתלהטים. כשנרגעים בוודאי שלדבר על זה ובגלוי לב
אלף וגל
זה קריטריון קריטי, והמסר העיקרי בעיניי.
כמובן את צריכה לדעת מהם הדברים העיקריים שחשובים לך.
בדרך כלל מה שקורה לרוב האנשים זה שמגיע המדוייט עם 80-90% מהדברים ומתחתנים.
נשוי לא צריך לחשוב שהוא טעה, הוא הרי יצא לפגישות לפני כן ויודע מה קיים בשוק.
חשוב לא לעשות טעויות (שנגזרות משילוב של שכל ורגש)
חשוב שהבן זוג יהיה אדם שמבין שנישואין זה עבודה של שני בני הזוג.
ואת צריכה אדם עם מדרגה להתייעץ איתו כשמגיעים לשלבי החלטה (או אפילו לפני כן אם את לא יודעת להכריע).
מי שקיבל החלטה מושכלת לפני החתונה ברוב מוחלט של המקרים עושה עוול לעצמו ולאשתו אם הוא חושב שטעה.
לדעתי זה הדבר הכי קריטי בבן זוג.
נתינה, מחויבות, סבלנות.
אני התלבתטי על דברים די שוליים כמו הבדלים קטנים בהשקפות, והיום, אחרי החתונה קשה לי להיזכר על מה היה לי ספקות כשהבעל הוא כזה עוזר ונותן ותומך.
n.l
לא להבהל מהקושי.
לקחת את הזמן, ללמוד אחד את השני.
לא לתת לאף אחד מסביב להכנס לנו.
לאט לאט באמת הזוגיות פורחת!
תקינות מה היא..
שלום,
אנחנו חושבים לעבור לגור בגבעת זאב..
ורוצים לדעת האם יש שם קהילה תורנית?
ואם כן, באיזה איזור?
תודה רבה.
איזה קהילה אתם מחפשים?
בס"ד
או לתת להם נגיד חדר בבית הארחה ועוד משהו באזור [אנחנו שקלנו לתת לחמי וחמותי לחתונת הכסף שובר לצימר בגולן וסדנת בשר בגולן. אפשר גם לתת חדר בבית הארחה ואז זה עם ארוחות בטוח וליד זה סדנה או משהו מגניב כזה].
סתם 1...אחרונהאני התנהגתי ככה בשנים הראשונות של הנישואין והצלחתי לשנות את המצב מקצה לקצה
אבל חשוב גם לדיק ב"כינוי" הזה, שלפעמים מביא דווקא בגלל כבוד לרבנים, לתת לכל מיני דברים סמכות שאין בהם.
מכל מקום, דומני שלמדה פסיכותרפיה.
ואני חושב, שחשוב - בפרט כשמדובר במי שגם משתמש במובאות תורניות - להבחין בין מה שהוא "דעה רבנית", לבין דברים שמצוטטים ממקורות תורניים וניתן להבינם לפעמים גם אחרת או להביא מקורות אחרים.
ובפרט בנושאים המשיקים לנישואין, שאנשים צעירים מקבלים לא פעם כל דבר כתוב או הדרכה, כ"תורה למשה מסיני".. אז חשוב להבחין בין דברים הנראים למי שמדריך/כותב, מנסיונו או עיונו או סברתו (יכולה גם להיות הישרה) - לבין דברים שהם באמת "דעת תורה".
מה כואב לך ומפריע לך.
אח"כ תראי מה הלאה.
קשה ממשפעם הייתי עוגיכל הכבוד לך שאת מתמודדת בצורה מעוררת הערצה
זה לא מובן מאליו
זה באמת מצב שבו הייתי בא וקורא אותו לסדר
יושבים ומדברים, לא מתחשבים בשעון או בצריך לקום מחר מוקדם
לתת כותרת לדיון הזה והיא
איך מגיעים שלב אחרי שלב, בלי מהפכות
למצב בו אתם בונים את הביחד שלכם
חשוב שתקיימו את הדיון מתוך המון הבנה הדדית
והליכה לקראת
למרות שמאוד טבעי והגיוני ומתבקש להרגיש שהשני לא בסדר
והוא חייב לנער את עצמו ולחזור לתלם
כל כך הרבה סיפורים יש על זוגות שחוו משברים כאלה
וגילו את העוצמה הפנימית בזוגיות
ביכולת לעבוד קשה אחד לקראת השני ולמצוא
את השפה והדרך לקיים את הזוגיות והאהבה
אז אל תוותרו 
נישואים זה הרבה מאוד פעמים משבר בחיים
בן אדם כל כך רגיל להמון דברים כל חייו
ואז היציבות מתערערת וצריכים
להתרגל לדברים חדשים לגמרי
לסדר יום חדש
סדר עדיפויות חדש
חלקנו הנשואים קצת בורחים לעתים במקום להתמודד
העיקר לא להיבהל אלא לאט לאט
להבין את מורכבות המצב
ולתפוס את המושכות
ושוב, מדהים שגם במצב הזה את ממשיכה
לדאוג לו ולהמשיך את היוזמה והארגון והניסיון.
אין סיכוי שבאיזה שהוא מקום
הוא לגמרי לא רואה את זה.
מתפלל שתמצאו את הדרך במהרה בע"ה.
וזה תלוי, בעתיד כן תרוויח יותר? במקומות אחרים? בתור עצמאי? בתור שותף?
הכיסוי שלנו לפלטה נשרף למרות שלא נגע ישירות בפלטה.
אשמח להמלצות לכיסויים מסוג שלא נשרף,
או לטיפים איך למנוע את השריפה של הכיסוי.
תודה!
אמא אדמה
אחפש את החברה הזאת.
כדי שהחום ישמר.

כלומר, אינו מפונק ואינו עצלן.
אז נכון שבאמת לפעמים קשה לראות איך בשבת בקושי נוטל חלק וכו' (אם כי, אולי אם היא אינה עובדת חוץ לבית, אז זה הסדר אצלם, שהוא בשבת נח קצת.. יש כאלה) - אבל את אל תתערבי. אפילו אם קשה לך לראות אותה ככה.
תני להם לחיות את חייהם.
ועם אחותך - בוודאי שאל תדברי על זה.
מאד קשה לדעת מה שבין איש לאשתו בדברים כאלה, בלי הכרת כל המערכת, וצורת ההסתכלות שלהם.
אז היום אני פורה בשרשורים..
והזוגיות שלי אף פעם לא משעממת
אני לא אפרט יותר מידי, אבל פשוט לפעמים אני קוראת או רואה ברשתות חברתיות את הזוגות , שיש אהבה כבוד וחברות מאוד טבעיים בין הבעל והאשה
שיש איזה תחושה של סמי-הערצה, ואני פשוט אומרת לעצמי, למה אצלי זה תמיד רכבת הרים?
איך זה שמהתחלה שהכרתי אותו ידעתי שמשהו בו משונה לי, שמשהו לא נוח לי, שההתנהגות החברתית שלו לא נראית לי בדיוק?
שהוא לא מגיב בצורה מותאמת תמיד, שהוא רחפן, שהוא לא מקשיב, שהוא לא מבין ממש מה אמרתי ואז הוא לא מגיב בכלל או שהוא מגיב בחצי אוזן ,
שהוא לפעמים לא יוצר קשר עין עם אנשים, שלא מענין אותו, שלא נוח לי חברתית איתו. פשוט ככה.
כשאנחנו שנינו לבד אני מוצאת את החיבור אליו.
כשאנחנו עם עוד אנשים פשוט קשה לי!!
יש בו משהו, עוד משיחת הטלפון הראשונה שהיה לי מוזר.
התבדחתי על משהו והוא לא הביע שום סימן מהצד השני שהוא הבחין בניסיון מצידי להצחיק,
הוא המשיך לדבר
ככה עד היום, ואני רואה שהוא עושה את זה עם עוד אנשים.
וחברים טובים שלו תמיד מקניטים אותו בחיבה בפניי שהוא רחפן, ושאיך אני מתמודדת עם זה, ועם זה שהוא לא החלטי באופן בולט,
במקום שהחברים הטובים שלו יביעו את האהדה, החיבה , הקירבה אליו, אני צריכה מולם להרגיש כמה שהחסרונות שלו בולטים לכל מי שמכיר אותו יותר מאשר היתרונות?
קשה לי שהוא אח בכור ולא ממש מתנהג כמו שהייתי רוצה אל האחים שלו, בצורה מגוננת וחצי אבהית \אוהבת\ חמה.
קשה לי שאנחנו יושבים בשולחן חג יחד, ואני רואה את הזוג האחר במשפחה מפטפט ביניהם , ואני מנסה להגיד לו משהו והוא לא שם לב, ופתאום הוא מתחיל לומר משהו לאבא שלו ואני מוותרת על מה שרציתי לומר, או שאני צריכה לגעת בו כדי להיכנס לבועת הקשב שלו.
קשה לי שאני מרגישה לידו שהוא אומר שטויות ואני אומרת לעצמי- למה הוא אומר דברים כאלה מול כולם?
שהוא בטוח שהוא צודק ואומר משהו בלי לברר אם זה נכון או לא, ואז סותרים אותו, הוא מתווכח ובסוף הוא מבין שהוא לא באמת בטוח בעצמו כ"כ , ושהאחר צודק דוקא.
לפעמים יש לו בטחון במה שהוא אומר בלי פקפוק עצמי וזה בדברים שהוא לא באמת יודע. אז למה אתה אומר סתם??
בקיצור, אני לפעמים מתביישת בו.
סליחה ומחילה בעלי היקר.
הוא מתאמץ. הוא איש טוב סהכ ולא עשה רע לאיש.
הוא לא אשם שיש לו קצת ניתוק רגשי, שהוא לא אדם מפותח מבחינה רגשית- חברתית. הוא לא קורא תמיד סיטואציות נכון ולפעמים הוא חסר טקט.
אני מרגישה כל כך רע עם זה. אבל מצד שני, באמת שמהתחלה הרגשתי ככה.
כאילו הוא איזה חייזר, ואני לא מצליחה להבין אותו והוא לא אותי, וזה הזוי שזה בולט ממש בסיטואציה שאנחנו עם עוד אנשים.!
אפילו לפעמים לא נעים לי מהמשפחה שלו, כי לפעמים נדמה לי שאפילו הם על דברים מסוימים שהוא אומר- לא מבינים מאיפה זה בא לו.
זה לא שהוא טיפש הוא בכלל לא!
אבל הוא פשוט לא מבחין בדברים.
כל החג ביליתי בלדבר עם בני משפחה שלו שיחות מעניינות, והוא? הוא רק שואל אותי כל הזמן אם אני רוצה לאכול משהו, אם אני בסדר, מביא לי מים, אני באמת מעריכה את המאמץ שלו לשים לב ולדאוג לי ,באמת! אבל מצד שני- תבוא, שב איתי, תפתח שיחה אמיתית...
בקושי מבלה איתי זמן איכות.
בקיצור, חייבת לפרוק שקשה לי מאוד לראות זוגות שבטוחים בבחירה שלהם, שלא מהתחלה התמודדו עם סימני שאלה או אי התאמות במקביל להתאמות.
מה עושים כשבן הזוג כל כך חמוד פעמים רבות ,יש התאמות בדברים מסוימים ויתרונות בנישואים שלכם, ובמקביל יש הרבה אי התאמות, דברים שאתה לא מחבב, שאתה לא חיפשת, שיש לבן זוג מידות שצריכות תיקון , בדיוק איפה שאתה צריך שהוא יהיה חזק בהן?
אני נקרעת. כל פעם מחדש. קשה.
פערים בתקשורת בין השאר.
אשתי ממשפחה קשה וזה גרם לה לבעיות בתקשורת, הסתגרות, מופנמות וכן - לפעמים להגיד את הדברים ה״לא קשורים״.
היא היתה בטיפול פסיכולוגי במשך תקופה וזה עשה לה פלאים.
גם היום זה קצת עדיין תלוי בגורמים חיצוניים כמו עייפות או סביבות, אבל לדוגמא דברים כמו ״סמול טוק״ בין חברים פחות קרובים, היום היא הרבה יותר טובה בזה ממני.
העניין קרע אותי לגזרים במשך שנים, וזה השתפר.
עדיין לא הגענו למנוחה והנחלה, אבל לפחות הנושא המסויים הזה השתפר מאוד.
גם לכם - אם בעלך פתוח ועניו לקבל עזרה (ונראה שכן) אז השמיים הם הגבול.
אני מכיר מקרים דומים שהפכו למרצים, ואני עצמי מרגיש שאני סובל מבעיה דומה (אולי בעוצמה נמוכה) ובמשך כל חיי אני נאבק להראות פנים ״נורמליות״ כלפי חוץ ולא להתפס כ״מוזר״. זה עובד, למרות שהעניין גובה ממני מחיר אנרגטי גבוה מאוד.
זו התמודדות לא פשוטה.
יש זוגות שאצלם הכל על מי מנוחות. איזה כיף להם!!! אין עבודה בכלל, הם פשוט זורמים וחיים את החיים.
מאידך ישנם זוגות שנדרשים לעבודה מתמדת. נכון - אפשר לפרק ולוותר, אבל אם יש בכם ניצוץ של אמונה בדרככם, אז אני מאמין שזה רק אומר עליכם שאתם אנשים גדולים.
כך עוד שהחיים יחד הם לא סיוט אחד רציף ומתמשך - נסי לראות אם את יכולה לרתום את ההתמודדות שלך לצמיחה, וליהנות מהזמנים הטובים והשמחים יחד.