כאילו איכשהו לחסום?
בבקשה עזרה
אין לי ניסיון במריבות ב"ה
אבל הוויכוחים המעטים שהיו נפתרו בנחת ובקלות פשוט משיחה והקשבה
מה שהיה לפני הנישואים פשוט נבע מחששות לקראת החיים המשותפים ביחד
אחרי הנישואים זה בעיקר מהרגלים שונים, זה עיניין של לקבל אותו כמו שהוא גם אם לא מקפיד בניקיון כמוני למשל והוא מקבל את זה שאני לא סובלת שיש פירורים במיטה למשל
לא מצאתי קשיים מעבר לזה.
מה שכן שזה גם תלוי בגישה לדברים. אני זוכרת את אמא שלי צועקת על אבא שלי בגלל שקנה דברים שלא רצתה מהסופר למשל. ועכשיו כשהוא קנה דברים חשבתי הוא עשה את זה בשבילי, כדי לשמח אותי. אז מה אם זה לא מה שרציתי, אני לא רוצה לפגוע בו ולהוריד אותו בגלל שאגיד משהו על זה
וכמו זה עוד דברים, פשוט לחשוב על האדם השני
למשל התארחנו אצל זוג והוא סיפר בחצי בדיחה, על זה שאישתו הרסה לו את הביטחון העצמי. ואז היא אמרה גם בחצי בדיחה שככה זה שקודם הורסים ואז בונים. וקולטים שיש הרבה וויכוחים ביניהם ואווירה מתוחה.
וזה בדיוק מה שאני לא רוצה שיהיה.
אנשים חושבים שנישואים זה קשה. הרבה שואלים אותנו איך זה ובשבילנו זה פשוט טוב, מההתחלה בכל היה טוב ב"ה
ואומרים לנו אהה זה עוד יגיע, זה עוד יגיע
אבל זה לא שאנחנו חיים באיזה אופוריה, שנינו אנשים נוחים ומתחשבים. ובאמת אפשר לחיות בזוגיות שהיא פשוט טובה.
לא לצאת מנקודת הנחה שוויכוחים הולכים ביחד עם נישואים כי זה באמת לא חייב להיות כך.
והמישהו/י הזה שמחכה לך בבית ודואג לך, מכין אוכל, מדליק את הדוד- זה לא מובן מאליו וכל כך חשוב לשמור על זה ולהבין מה חשוב ומה לא.
ולהיזהר לא לפגוע בנפשו העדינה של בן/ת הזוג- זה יותר חשוב מכל מיני שטויות
רק היה חשוב לי להדגיש שאין משוואה כזאת, מריבות=קשר לא טוב. אם יש מריבות כל יום אולי הייתי אומרת אחרת...ראיתי פעם שיש אחד כזה, סגור.
מישהו יודע למי לפנות כדי להצטרף?
ולכן סיכמנו שאשתי קונה לי בונבוניירות/מארז בירה/עוגת שוקולד, ואני אוכל/שותה את הכול לבד 
בכל מקרה, אולי איזה ספר בנושא שממש, אבל ממש מעניין את בעלך? או גאדג'ט לסמארטפון?

בס"ד
קניתי לבעלי בלוק ציור וצבעים שמח מזה.
והאישה להיות מחוזרת
תתחיל לתת אהבה והאהבה תבוא עם הזמן מצד שניכם
שבראד פיט סיפר, שהמצב בינו לבין אישתו אז היה ממש רע וחשבו להתגרש
היא הסתגרה והיתה מדוכאת ואז הוא התחיל לעשות בשבילה דברים, לתת אהבה ותמיכה
והיא חזרה לפרוח
במקרה הזה נשמע לי שחסרה לה אהבה, חסרה ביניהם אהבה והערכה
שבסופו של דבר זה הדבר שאנחנו רוצים ומצפים לו בנישואים
תודה, מענייןסתם 1...לטיפה המרה, איבד את זה מול הילדים המשותפים, והם היום גרושים
איזה באסה שיש לקטע הזה סוף כזה מבאס....
כי הקטע שהוא כתב על אנג'לינה ג'ולי באמת היה מעורר השראה .
וזה שזה לא הצליח להם בסוף קצת מוציא את היופי בזה
אתה מתאר שאתם תקועים חזק
הכל חסום וקשה לצאת מהבוץ. וזה באמת קשה.
יש 3 שיטות לצאת מהבוץ.
1.לחזור לעבר- להיזכר מה אהבתם אחד בשני? מה משך אתכם זה בזה?
ולנסות להמשיך שוב מהמקום ההוא.
2.לחשוב על העתיד-איך אתם רוצים שהעתיד ייראה? ולנסות לבנות את
ההמשך לפי ציור העתיד שציירתם.
3.לעשות משהו שונה לחלוטין ממה שאתם עושים עכשיו. להיות מקוריים.
להמציא תגובות חדשות ולא לחזור על המעגלים שאתם עושים שוב ושוב.
תבחרו מה משלוש הדרכים מתאים לכם
וצאו קדימה
בנוסף לכל העצות היפות שאמרו פה...
תנסה לשים אותה במקום הראשון בחייך, לפני העבודה החברים ומשפחה ואפילו הילדים, היא הכי חשובה!!!!
(ממליץ מאוד על הספר של הרב ארוש 'בגן השלום')
רמב"ם כותב שכדי לתקן מידה צריך למשוך לקיצוניות ורק אחרי תקופה לחזור לדרך האמצע. כדי לתקן את האגואיסטיות והגאווה, צריך לבטל את עצמך, למחוק את הצרכים והרצונות שלך קודם כל היא ורק היא אין אתה! (כמובן שזה קיצוני אך זה זמני). תשקיע בה זמן לשיחות ובילוי ולחדש את האהבה, וקודם כל תראה ותגיד לה שהיא הראשונה והיא הכי חשובה!
בס"ד
אבל מוכר מכיוון מסוים ואם תרצי את מוזמנת לפרטי [לא יודעת אם יהיה לי מה לחדש אבל אוכל לספר לך יותר].
בכל מקרה, כדאי מאד שהדברים יתבררו והגבולות יושמו כדי שזה לא יפגע בכם בסופו של דבר [וזה יכול].
ב"הצלחה רבה!
כנראה קשור לסוגים של אנשים ולא למגדר..
) אז גם כשאנחנו עייפים לא תמיד המוח עובד בצורה ישרה ואז הריב תופס כיוון שלא רצינו.. אבלכן זה ככה אצל הרב.
כמובן יש נשים יותר נשיות ויש גברים יותר גבריים.
אגב יש לזה גם צדדים יפים.
אני לא מצליחה להתנהג יפה לבעלי 2 דקות אחרי שכעסתי עליו. הוא כן.
(ואז ראיתי שהגבת לי בטעות)יעל מהדרוםחתונה לא צריכה להיות ארוחת גורמה למוזמנים..
מצד שני זו הפכה להיות נורמה!.. וזאת אולי הרעה חולה!...ואם באמת תעשה אוכל פשוט בזול , אנשים יתלוננו שלא היה מה לאכול .. ושזה לא היה מכבד וכו'..
ובעיניי אפשר להוריד אפילו עוד..
לא הגיוני הפאר שהולך היום.. ואנשים בסטרס על כל חתונה שנוספת ללוז החודשי... (כי צריכים לממן את כל הפאר הזה, לא כך?..)
ומצחיק שבתכלס רוב האנשים חיים חיים סבירים ופשוטים בסה"כ ביום יום, אבל לא , לחתונה צריך להרגיש כמו איזה צאצאים לשושלת מלוכה.. לא ברור לי מאיפה זה התחיל.. חבל..
בעז"ה אני מאמינה שיבוא יום ויחול שינויי בעניין הזה..
רוב המתנות מאלה שהקרבה רחוקה היו באזור ה-200-250
קרבה רגילה- 300-400
וקרבה קרובה לפי הבן אדם...
בינתיים לא הצלחתי לתפוס אותם, נקווה לטוב...
תודה רבה!
בתקיפות ובברור- די. אני לא מסכימה ליחס הזה.
לא להפנים ולהכניס פנימה את הרגשות השליליים. לנער אותו. ככה לא מתנהגים לאשתך הטרייה.
כמה כבר זוג בתחילת דרכו צורך?
אני התחתנתי עם מישהו שיש לו מזונות גבוהים (הוא גרוש עם ילדים). בתחילת הדרך גם לי לא הייתה עבודה כי עברנו למקום חדש.
העניין הוא להבין שמציאת עבודה זה דבר שלוקח זמן, ולזוג טרי יש לגיטימציה גבוהה לחיות את החיים ממשכורות שהן לא גבוהות במיוחד. עוד אין להם ילדים ויש אפשרות לחיות בקרוואן ולצמצם הוצאות.
הולך לו טוב בעבודה?
יש כסף והוא בוחר לחסוך אותו, או שאין באמת והוא בלחץ?
יכול להיות שהוא שתלטן מסוכן כמו התגובות פה, אבל יכול להיות שהוא פשוט בחרדה.
רק הערה - לא אל השואלת שנמצאת כעת במצוקה, אלא לטובת אחרים -
כמה שקרי המושג הזה, "בתקופה של החברות".. אין דבר כזה. אין מוסד כזה.
מכירים כדי להתחתן, לוקחים זמן שצריך כדי להכיר וכדי להיות מספיק וודאיים בהחלטה. אין כל "ערך עצמי" לתקופה הזו.


נפש חיה.הוא נפטר הרבה שנים שנים לפני שהתחתנו ![]()
מי היה מאמין שככה זה התחילאניוהואאחרונהמישהו שמע? יודע?
בהחלט! אני טבלתי שם לפני החתונה.
עולים ברמפה לכיוון הבניין של מנהרות הכותל ושואלים שם. כדאי להביא הזמנה אם יבדקו.
לא יזיק לשמוע לפני שמחליטים על פרידותתקווה_לעתידלמיניהן....
שלום לכולם
אני משתף בכאבי לבי.
אנו נשואים מעל עשור, לאחר מספר שנים של חברות. יש לנו 3 בנים חמודים.
הקשר החברי התחיל בתחילת שנות ה 20 שלנו, עם כימיה טובה אבל די בתחילת הקשר ראינו פערים. בעיקר בנושאים זניחים של אופי, אבל עדיין דברים שעצבנו. המשכנו בכ״ז - כי ברוב הזמן היה לנו כיף.
היינו ילדים, לא בוגרים במיוחד יש לומר... והתחתנו מהסיבות הלא נכונות. הקשר החברי לא היה ״אפלטוני״.
במהלך שנות נישואינו עלו וצצו המון מריבות סביב העניינים שהפריעו גם כשהיינו חברים. סגנון בילויים מועדף, סדר ונקיון בבית וכאלה.
כשנולדו הילדים המריבות התעצמו והלחץ הגיע לשיא.
המריבות היו אמוציונליות מאוד מצד אשתי, ורק לאחר שנים הגענו ב״ה למסקנה המדהימה שהפסקת השימוש בגלולות לחלוטין, הפסיקה את הרגשיות המוגזמת ויחסינו השתפרו פלאים.
במהלך השנים היינו הרבה ביעוצים (בשנים הראשונות דיברנו על דברים שכיום נראים לנו מגוכחים). כל יועץ לאורך השנים חזר ואמר ״אין לכם שום בעיה, רק טיפה עבודה על דינמיקה וחום ביניכם״ (שנינו אשכנזים קרים כאלה, מה שלא תורם באופן כללי לחום המשפחתי).
אף יועץ לא המשיך איתנו לתהליך טיפול.
מעבר לשונות בינינו בנתונים היבשים, אין לי משפחה גדולה, ומשפחתה של אשתי די הרוסה, מה שהשאיר את אמה גרושה, ללא קשר עם האבא, ולא לגמרי שפויה. העניין מטיל צל עלינו ומשמש גורם לחץ נוסף.
בעקבות הרקע של אשתי, היא טיפלה בעצמה במשך תקופה ארוכה בעזרת פסיכולוגית וב״ה מצבה האישי השתפר, אבל זה לא מספיק.
לאורך השנים עשינו הרבה עבודה. אנחנו לומדים, קוראים, מדברים ומנסים ומנסים ״לחזור בתשובה״. לא במובן דתי, אלא במובן האמוני האמיתי - להביא את הזוגיות שלנו למקום שהיא לעולם לא היתה בו.
זה קשה. מאוד קשה. אבל אנחנו רוצים.
לצערי עקב קושי המשימה, ועקב הגורמים שהביאו אותנו לנישואין הללו מלכתחילה - אנחנו מתחילים להיות בספק שהמשימה אפשרית.
קראתי לאחרונה את המאמר הזה ונחרדתי. המאמר מפרט 10 דרכים להתחתן עם האדם הלא נכון. נראה שעל פניו - עמדנו יפה כמעט בכולן.
האם יש סיכוי להציל נישואין מכל הסיבות השגויות?
ברור שהיה נכון פשוט למצוא את האדם המתאים ולחסוך את הטרחה, אבל אנחנו כבר בתוך זה, ואשתי אשה צדיקה, תמימה וטובה. חבל לי מאוד לוותר עליה...
עזרה??