פורום נשואים טריים (עמוד 327)

ניסית לדבר איתו על מה שאת מרגישה ?
זה נשמע שאת לא יכולה לשאת את זה לבד.
את צריכה להתיעץ.

הוא אומר שאין לו כח ורצון לתת לי.

למה וכיצד זה התחיל
האם בהדרגה או בפתאומיות

אין לו כוח, אולי זה משהו אצלו? משהו שהוא עובר? אל תסחבי את הכל עלייך, תפרטי עוד קצת רקע. בע"ה יהיה בסדר

יש לו תלונה על משהו מסוים?
באמת קשה שהוא אומר לך ככה

גם אם לא תעשי כלום מכלום

כולי כאב וצער אינסופי

באמת הגעת למקום מלא באנשים טובים

איכפת לנו

שתפי!!!

אל תשאירי לבד

אין שליטה על החלומות.
תנסה לפני השינה ללמודמשהו או לקרוא ספר. שהמוח יהיה עסוק בדברים אחרים

ומה זאת אומרת אם זה לגיטימי?
אתה יכול לשלוט בחלומות שאתה חולם? לא!
הגיע-הגיע.
כולה חלום...
בבוקר מתעוררים למציאות שבה חיים וממשיכים הלאה.

לפעמים אני עדיין מתגעגע (בלילה).
בבוקר קמים והולכים לעבודה. נגמר.

במהלך השנה הראשונה (לרוב, פלוס מינוס) אנחנו נמצאים בשלב מבולבל. מצד אחד אנחנו אוהבים ומאוהבים זה בזה מאוד מאוד, אך מצד שני על כל צעד ושעל שיש בו קצת נדנוד של אכזבה, מריבה, תסכול וכו' אנחנו מוצפים בחרדות ובחשש שמא הבחירה לא הייתה נכונה.
ברגע שיש את החשש הזה, המוח באופן בלתי מידע, ולפעמים גם במודע, תוהה עם עצמו האם לא היה יכול להיות לי טוב יותר אילולא הייתי עושה בחירה אחרת?...

צריך להבין שזה תהליך טבעי, בריא ונכון. כי למעשה בכל שלב שכזה התוצאה היא שאנחנו למעשה מחזקים בסופו של דבר את ההחלטה שכן, זה או זו הוא/היא הבחירה הנכונה בעבורי, ולאט לאט המוח "מתכוונן" להבין ולהשלים עם הבחירה הזו.

ההמלצה שלנו, כדי לחזק את התהליך ולעבור אותו באופן יותר מושלם, בריא ונכון, הוא לדברר את התסכול, את האכזבה, את הפגיעה וכו'. כמה שזה נשמע אולי קשה וכואב, זה מאוד מאוד חשוב! - אבל קריטי לדעת איך לעשות את זה!

אני רוצה לשתף אתכם באחד הטיפים הכי משמעותיים ששמעתי ושינו לנו את כל הזוגיות. לפני החתונה ניגש אלי הרב בן-ציון אלגזי שליט"א, והורה לי שלעולם לא נלך לישון "עם בטן מלאה" אחד על השני. במידה ומישהו מאיתנו נפגע - חייבים להתנצל, ולא הולכים לישון עד שמתפייסים, גם אם אין לזה כח!

>ולנקודה הכי הכי קריטית! איך עושים את זה נכון?
בראש ובראשונה, צריך לצאת מהנחה בסיסית ומהותית שאף אחד מאיתנו לא רוצה לפגוע זה בזה. מאליו, אם מישהו כן פגע, אכזב, העליב וכו' - זה לא נבע מ"דוווקא", אלא מחוסר מודעות ומפרשנות שלנו לדברים שנעשו.

כל אחד מאיתנו הוא אוצר שלם של הרגלים, של חוויות, של תפיסות מקדימות, של רצונות, שאיפות, חלומות ומחשבות. כשמשהו נוגד אחד מכל אלו - אנחנו נפגעים, מאוכזבים ו/או כועסים. לעתים אפילו בלי שנבין למה.

לכן, ברגע שאנחנו קולטים שצף לנו רגש שלילי בהקשר הזוגי, צריך לבוא בצורה לא מאשימה בכלל בזמן שנוח ויש פניות נפשית לשמוע ולהקשיב, לשתף בכאב שחשתי ולהסביר מה היה שם שמבחינתי גרם לי ככה להגיב.

אולי זה יהיה קצת מטלטל להגיד את זה, אבל חשוב מאוד לצאת מתוך גישה והבנה שמי שאשם שהוא נפגע זה האדם עצמו!
אנחנו רגילים להאשים את הפוגע, אבל האחריות מוטלת על הנפגע (אלא אם מדובר במצב שהפוגע עושה זאת בכוונה או בהתעלמות, וזה משהו אחר!).

האחריות מוטלת על הצד הנפגע מכיוון שעד שהוא לא יסביר לפוגע את הרגשות שלו בעניין, ומה יש שם שכל כך מציק לו, הפוגע לא יפסיק.
מנסיון ראינו כמה וכמה פעמים שברגע שיורדים לשורש הדברים ומבינים מה כל כך מציק, מאכזב ופוגע בהתנהלות זה של זה, דברים משתנים! הרי אנחנו אוהבים מאוד זה את זה, והדבר האחרון שאנחנו רוצים זה לפגוע האחד בשני. לפעמים יש צורך בשינוי הרגלים, בעבודת המידות על נקודה מסויימת - אבל ההבנה "למה", עוזרת לי גם לתקן את ה"איך"

ברגע שאנחנו מתרגלים לדבר על הנקודות האלו, ולא מתוך האשמה אלא מתוך שיתוף, כנות ופתיחות אמיתיים, אנחנו מגיעים מהר מאוד לחיבור רגשי עמוק, להבנה משמעותית ולאהבה גדולה שהולכת ומתעצמת.

מאליו, כל החששות על בחירה לא נכונה הולכות ומתנדפות

בהצלחה.

אז תשמע איזה שיעור תורה או תקרא ספר
ושיהיו חלומות על צדיקים אמן

חלומות שווא ידברו, אם זה יחזור על עצמו ללא הפסקה לך לטיפול.

כשאתה מתעורר, תזכור שלא בה בחרת. חלומות יכולים להראות דברים שבמציאות רואים שאין להם באמת אחיזה. כולל רגש, שרואים שבאמת אינו קיים.

 

החוכמה, לא להתעסק בזה אח"כ, לא "להעלות זכרונות" וכד'. להבדיל בין חלום למציאות.

בוודאי לא לצער עם זה את אשתך.

 

אם זה היה בבחירה, בוודאי שזה לא היה "לגיטימי". אבל זה לא.

 

 

בכללי, באמת "קשרים ארוכים" זה לא טוב. אלא מה? שגם זה לא תמיד בדיוק בבחירה; אנשים מתלבטים אם מתאים, ולוקח לפעמים זמן להחליט.

לא איתה בחר להתחתן. גם אם היא היתה זו ש"לא רצתה".

 

אדם צריך להתחתן מתוך שנראה לו שהוא שלם עם בחירתו - ולא כ"ברירת מחדל".

אבל בפועל זה נורא קשה ויתכן שהיא עזבה אותו לאחר אהבה עמוקה ואמתית והוא מבחינתו האמין שהיא צריכה להיות אשתו

ידידי, גם אם "זה בערך מה שקרה"....

 

כשמתחתנים עם מישהי - אז זה צריך להיות לא כי "מישהי אחרת לא מסכימה אע"פ אני רוצה אותה".. אלא כי יוצאים מזה, מפנימים שלא זה הענין, מנסים להבין מה באמת לא מתאים (ואכן לא מתאים. לא סתם צד אחד לא רוצה. הוא הראשון שמרגיש מה לא מתאים) - ועוברים הלאה. מחדש.

 

אז או שכך התחתנת, או שלא בדיוק. כעת זה הכיוון שאתה צריך ללכת בו. להתבונן מדוע זה באמת לא היה זה, לנקות לגמרי את הראש מה"חלום" ההוא - ולראות למה אשתך הכי טובה לך.

 

אם זו "המשמעות הנסתרת" של שאלתך, ובעצם ה"חלום" שבלילה, הוא גם חלום שמסתתר ביום.. אז אכן זה "לא לגיטימי". אתה נשוי למשהי. אשתך.

יתכן שזה לא לגמרי פשוט להשתחרר, אבל צריך לעשות בחוכמה כל מאמץ לכך. עד שממש תרצה רק את אשתך.

אבל כמו שדן אמר, אתה חייב ללמוד להשתחרר מזה מתוך הבנה שזה לא התאים (עצם העובדה שאחד מכם לא רצה בקשר)

בס"ד

 

קרה לי לחלום על אקסים, קרו לי התופעות שאתה מדבר עליהן, לא ריגש אותי והמשכתי הלאה.

מי שטוב לו

אנשים חולמים אלף ואחד חלומות, לרוב בלי שליטה
זה יכול לקרות לכל אחד
אפילו חלומות אירוטיים שלפעמים נגמרים בקרי לילה יכןלים לקרות לאנשים שחיים בנישואים אוהבים ומאושרים

אין שום קשר

להתעסק עם כל דימיון

הוא כנראה אדם מוסרי - אז מדאיג אותו שבכלל קורה דבר כזה. אפילו שאין לו בכך בחירה.

או רוצה לדעת מה פרוש החלום.

ולא סתם הרגשתי כך!

כל שאלה שאני שואל פה נכנסים לי לכרטיס ועוברים על כל ההיסטוריה שלי ומתחילים לעשות אחד ועוד אחד ועונים לי תשובות מרחיקות לכת

זה לא אומר שאני צודקת רק זה מה שעלה לי כשקראתי את השאלה שלך

יכולים לעלות בחלום דברים מפעם, שאינם רלוונטיים כלל לכעת. וכשהו מתעורר מזה, רואה שבכלל אינו "שם".

זה שאני לא שולט על החלומות שלי - עקרונית זה נכון.

אבל כשמתעוררים בבוקר זה צריך להגעיל אותי. נכון, זה חלום וזה לא קרה באמת. אבל גם אדישות לחלום בעיניי היא סוג של מתן לגיטימציה.

זה יישמע קצת מוזר, אבל נסה להזדעזע מהמחשבה.

בע"ה שתחלום רק על דברים טובים.

ב. השאלה היא לא לגיטימי או לא. מה שנחלם נחלם. ג. או להתעלם או לחשוב למה זה בתת מודע שלי, מה יש בזה.. וללמוד מזה, וזהו. לעזוב.

לצאת רק כדי להרגיש שאני ממשיכה הלאה מפרידה.
באמת לא חשבתי שיצא מזה משהו.
נשואים באושר 6 שנים

עודדת.

כחלק מהחיים כזה..יוצאת,לא הולך. שוב יוצאת שוב לא הולך. עד שקיבלתי את האחד..
אבל ממש לא בלחץ. לא מהסביבה ולא ממני..
הייתי באמצע לימודים אינטנסיביים אז לא באמת בער לי למצוא ובכל זאת יצאתי כדי לפחות להתחיל משהו.

והלכתי לדייט כדי שיפסיקו לחפור לי...
באתי הכי לא מוכנה ומושקעת בעולם ודווקא משם זה בא

לצאת כדי לצאת, אלא אני יוצאת עכשיו כדי להתחתן.
ואז גם יותר סיננתי הצעות. והופס הגיע האחד;).

אחרי משבר בתוך הייאוש תפסתי את עצמי וניסיתי להאמין שזה באמת יכול לקרות, ואפילו מהר מאוד, כשהצלחתי להאמין זה קרה. ומהר מאוד ב"ה!

בס"ד

קיבלתי את ההצעה, חשבתי עליה והיא נשמעה לי טוב. אמרתי לקב"ה- "אני לא יוצאת יותר עם אף אחד חוץ מבעלי". למרבה ההפתעה זה עבד, אבל זאת לא שיטה מומלצת בעקרון.
הסכמתי לקבל את ההצעה כי הייתי במין מצב ביניים של לא ליזום בעצמי חיפוש אבל אם מגיעה הצעה מעצמה אז לשקול אותה.

הסכמתי לצאת רק בגלל המציע

וחשבתי יהיה קצר ולעניין ואחזור להפסקתי
היה קצר ולעניין ולא חזרתי ל הפסקתי, ב''הת

ניסיתי להבין מה ה' רוצה ממני, והתחזקתי באמונה
שיש מישהו מיוחד ומושלם בשבילי וברגע הנכון והמדוייק עבורי הוא יגיע. (והוא הגיע!!!😍😍😍😍)
בנוסף עשיתי עבודה עצמית על משהו בהקשר למוכנות לזןגיות שהייתי צריכה להשתפר בו.
וזה היה מיידי ב"ה

הייתי במצב נפשי גרוע באופן כללי..

באולינג,חדר-בריחה,פק"ל עם משחק מגניב,
סדנאות שיוצאים בסוף עם משהו משותף(בישול,ציור וכו')

שייט בסירת פדלים או משהו בסגנון
טיול רגלי באזור לפני הגשמים
קריוקי
לרקוד יחד
ללמוד יחד משהו חדש
הופעת סנטדאפ
לצאת לבר יחד

פעם הגיעו שלשה אנשים למערב הפרוע,
אמר הראשון אני הצלף הכי טוב במערב,
תביאו בן אדם שימו לו על הראש אבטיח ותראו
עשו כדבריו, הוא ירה בול באבטיח.
הוא הרים את האקדח נשף לפיזור העשן
ואמר I am joni

בא השני ואמר אני הצלף הכי טוב במערב,
תביאו בן אדם שימו לו על הראש תפוח ותראו
עשו כדבריו, הוא ירה בול בתפול
הוא הרים את האקדח נשף לפיזור העשן
ואמר I am tomi

בא השלישי ואמר אני הצלף הכי טוב במערב,
תביאו בן אדם שימו לו על הראש דובדבן ותראו
עשו כדבריו, הוא ירה בראש של הבן אדם.
הוא הרים את האקדח נשף לפיזור העשן
ואמר I am sorry....

למה זה צריך לעניין גברים שרשור של חוויות לא צנועות שקרו לנשים?

דודה שלי סיפרה שיום אחרי החתונה היא קלטה באוטובוס שהיא שכחה לשים כיסוי ראש

בגלל שהחיים לא בדיוק מתנהלים לפי איך שהם תכננו או ציפו איך שהם חשבו וזה יכול לקרות בגילאים האלה זה מצוי אבל לא כולם כאלה
ותשמרי על עצמך לא משנה מה

למה זה צריך לעניין גברים שרשור של חוויות לא צנועות שקרו לנשים?

במצב קשה למעלה מ 10 שנים.
הוא המליץ על מטפלת חילונית מאוד מקצועית.

בעבר טופלה אצל פסיכיאטרים פסיכולוגים ומטפלים מהשורה הראשונה ולא עזר ... בה' מאז שהתחילו לטפל אצלה המשפחה רואה שיפור משמעותי אחרי תקופה של מספר חודשים בלבד בה'.

ל@ruthi

אם אין. עדיף להישאר בבית ולפנק את עצמכם

מה זה שעה ברוטו??

תבלו בנעימים עם עצמכם, בלי הפרעה של הילדים.

נכנסת לחדר שינה להרגיע את הגוף והנפש וסוגרת חלונות( במידה ולא ירד גשם)
ולשם שינוי לא עושה כלום!

כל אחד אחראי להפתיע ולארגן דייט באופן אחר.

בדייט האחרון לקחנו רעיון מהספר של יהונתן ויסכה שומר,
עשיתי רשימה אסוציאטיבית של "זה או זה" וכתבתי על פתקים, לדוגמא:
- מקושקשת או עין
- חורף או קיץ
- בריכה או ים
- לילה או יום
- בשרי או חלבי
- נשיקה או חיבוק
- פטרוזליה או כוסברה
- בני ברק או נחלים (שתיים מתוך התחנות בדרך שלנו)

ועוד ועוד, חלק פיקנטיים במיוחד וחלק שחשבתי שאני מכיר את התשובה.

כל פעם מישהו מוציא פתק, ומספר על ההעדפה שלו - מה מבין שתי האפשרויות יותר מדוייק ומתאים לו - והקאצ' הוא שצריך גם לנמק למה זו הבחירה...

עולים דברים ממש מעניינים ומחברים!
זה לא היה אחד ה-דייטים, אבל בגלל שזה היה טרי אני מציע את זה בשלוף..

תהנו!

לא להביא את הניידים לדייטים ולצאת מהמסך כמה שיותר.
זו גם הסיבה שאת כרטישיח הוצאנו על כרטיסים ולא באפליקציה.
על אף שהטכנולוגיה חשובה ומפותחת, בסופו של דבר אין כמו הקשר עין, המבט המשותף, ההרגשה זה של זה ושל הביחד.

רק ציינתי שיש את המשחק הזה באפליקציה..

דרך אגב הפשוטים הם מאוד טובים ועדינים. למה את צריכה להשוות בינך לחברות או אחיות
אם הוא טוב לך אז תישמחי ואת תיכנסי לשטויות .תגידי תודה שהכל בסדר ותישמחי בהריון.

את תהי הכי מאושרת מכולן..

אל תסתכלי לצדדים.. זה סתם יצר הרע שמנסה להרוס.. אם התחתנתם זוהי ההשגחה שכיוונה לכך ויהיה לך הכי טוב שיכול להיות..

אדם שבנה את עצמו במו ידיו הוא אדם חזק, שיודע להתמודד עם מה שהחיים מזמנים לו ולמשפחתו.. שבחר בדרכו ולא נמצא בה מכוח המשיכה בלבד..  

המון בהצלחה עם ההריון!!

ולא קשה לך איתו
למה לחפש בעיות? השכינה חיברה בניכם, הוא הזיווג שלך וטוב לכם.
אל תסתכלי על האחיות והחברות- את לא יודעת מה קורה להן בבית , גם אם הבעל שלהן נראה "מקורי" מהחסידות.
תתחזקי מכל הסיפורים על גדולי ישראל שהיו גדולים לא בזכות ה"יייחוס והכבוד המשפחתי"

ובתקופה הראשונה יש להרבה כאלה מחשבות
זוכרת שהיה לי מחשבה ממש דומה לשלך
"שיכולתי לקבל יותר ברמה
אבל למה הוא בחור מצויין וכו..."

את התחתנת עם בחור עם מידות טובות וזה הכי חשוב לפחות בעיניי- מידות טובות זה כלי להצלחה בזוגיות

ואל תשכחי שאת התחתנת עם הבן אדם שהקב"ה החליט שהוא הכי נכון וטוב לך

אגב
הריון תמיד מלווה בעודף רגשות/ הורמונים וכו
במיוחד הריון ראשון

שיהיה בקלות ובשמחה
ותזכו לבנות בית חזק ויציב עם המון מידות טובות
המשך הריון קל
ועם המון מחשבות חיוביות

את תהיי אצלם סוג ב'
העיקר המידות הטובות ויראת שמים.
ואם היה משפחה מכובדת ובחור על הפנים?
אין מושלם וזה מה שה' יעד לך. את רק חושבת שאת בחרת.
זה הבעיה אצל החסידים שחושבים רק מה יגידו.
יש יחוס?
יש כסף?
תשמחי במה שיש לך. הוא אוהב אותך. מכבד אותך. זה בעיקר!
מה אכפת לך מה יש לאחרים. אין לזה סוף

חיפשת טוב ומצאת טוב, את בעצמך אומרת זאת מספר פעמים בהודעה וב'ה שכך.
אל תסתכלי בדשא של השכן גם שם לא הכל וואו, כן זו האמת וכנראה כשחיפשת חתן מלכתחילה זה לא הייתה הנק' החשובה מבחינתך וזה לא סתם כך, כנראה שלך היה יותר חשיבות לאופי וליחס שלו כלפייך וזה בעיני שווה יותר מכל דרך חסידית ככל שתהיה.
חששות בזמן הריון זה תופעה מוכרת אז הרבה רוגע נשימות ולנקות את הראש זה טוב.
תשמחי שיש לך בעל כזה שמכבד ואוהב זה לא מובן מאליו, אל תפזלי החוצה מי קיבל יותר או מי קיבל פחות, אצל הקב'ה כולנו שווים.

בעלי ואני שונים בכל דבר אפשרי, 

עדה, מנטליות, השקפה תורנית, השקפת חיים. 
אבל מה- זה פשוט עבד לנו, הרגשנו שטוב לנו ושאנחנו רוצים לבנות את עצמינו והבית שלנו יחד.
אני גם ברוך ה' בהריון ראשון ונכנסתי מיד אחרי החתונה, ולבעלי היה מאוווד קשה לקבל את זה, ואז פתאום התחילו החששות שלנו ואני במיוחד עם סרטים, איזה שבוע הייתי כל יום ולפעמים הידרתי וזה היה כמה פעמים ביום, שאלתי אותו אבל למה התחתנת איתי?? אין לנו אותה השקפה חוץ משאנחנו רוצים עבוד את ה' יחד, וההתנהלות שלי בבית היא אחרת לגמרי מכל מה שציפית שאשה אמורה להתנהג, ואיך שאני מתלבשת לעומת איך שהוא, וכל יום מחדש הוא הזכיר לי ואני לו למה החלטנו כן להתחתן ולמה ההבדלים הם לא משמעותיים מספיק שיהיה שווה להצטער.
ואז יום אחד הוא שאל אותי אם אני מוכנה שהוא יתייעץ עם הרב שלו על איך לבסס את הנישואין שלנו ככה שאני לא כל יום אשאל מחדש למה הוא בחר בי ואני בו, והסכמתי, ובערב כשהוא חזר הוא אמר לי שזה הכי נורמלי בשנה הראשונה לתהות על זה מליון וחצי פעם ובמיוחד אם האשה בהריון שאז הכל משתולל ותאים מסוימים בשכל פשוט משתבשים, והעצה היא לכתוב מכתבים ולומר כל יום בלי ששואלים איך אני שמח/ה שאנחנו התחתנו כי אז אני יכול XY ואני מקבל ממך כ"כ המון ולכתוב שם דברים קטנים שמשמחים,
ואם יוצא שיש וויכוח בעקבות השוני פשוט לדבר על זה ענייני ולתאם שוב פעם ציפיות.
ולפני החתונה המדריכת כלות חפרה לי על זה שאשרי יושבי ביתך ומה טובו אוהלך- שהייחודיות של עמ"י זה שבזכות שהבתים שלהם לא פונים זה לחלון של רעהו, אז יש אשרי יושבי ביתך, אנחנו מאושרים וזוכרים את היחודיות של תושבי הבית שלנו,
ואת הדשא הירוק של השכנים? תשאירי להם לטפל בו, ותשמחי שיש לך נוף יפה...

מוזמנת לקרוא, מקווה שזה יענה גם על השאלה שלך:

הגיוני ולגיטימי, טבעי - אבל אפשר לעבוד על כך. - נשואים טריים

תעבדי על הנקודה הזאת, תרגישי שלמה עם עצמך ועם הבחירות שלך ודרך החיים שבחרת

 

תחשבי על זה, את עושה השלכה של ההרגשות הפנימיות שלך כלפי בן הזוג שלך ולדעתי גם להורמונים מההיריון יש פה תפקיד

ב. זה לא בריא להשוות את בעלך ואת נישואייך לאחרים, זה רק מוביל לצער והרס עצמי ומשפחתי. תלמדי לשמוח בחלקך או שתתגרשי.

כדאי שתעשי על זה תשובה-מאהבה.. לפני שתצטערי על כך....

 

את לא אומרת - בצדק - מילה רעה על האיש.  אלא מה? ה"רמה" זה בגלל המשפחה.

 

אם הוא למד, נהיה חסידי (עוד לפי שהתחתנתם), אז אין לו שום בעיה ב"רמה" שלו. לא כתוב להתחתן עם בן של ת"ח.. הרבי מאוסטורבצא, בא מבית "פשוט". ר' צבי הירש "משרת" מרימנוב, בית "פשוט"...

 

אמנם אפשר להבין את התחושה הראשונית - אבל אל תלכי לפי "בעיני החברות". אינך יכולה לדעת מה ה"רמה" האמיתית של בעליהן, חוץ מכרטיס הביקור הרשמי. תפסיקי מיידית עם כל השוואה - ואל תתני לבעלך תחושה שהוא צריך כביכול "להוכיח את עצמו.

ההיפך, תשדרי אליו הערכה גדולה ואהבה גדולה - זה יחזור אלייך.

 

לגבי "פעמין שאת מתגעגעת לרווקות".. זה כבר לא שייך לנושא הזה. קורה לרווקות צעירות. בפרט שאת בהריון, אז האחריות וכו'.. לא לפחד מזה. יש כל מיני דברים שאנחנו יכולים "להתגעגע לחוסר אחריות".. אבל בסופו של דבר, השמחה האמיתית היא בהתקדמות הטובה. אם לא היית נשואה - היית מצטערת הרבה יותר מאשר "לפעמים הרווקוּת"..

 

מה ש"עובר לך בראש" שאם הוא היה ממשפחה יותר טובה היה לך יותר קל.. זה באמת רק בראש שלך. תשני כיוון. ה"קל", זה לא לפי המשפחה, אלא לפי האדם. בהיות שכדברייך הוא מיוחד ועם "לב זהב" - אשרייך שזכית. הרי "קל" עם איש טוב..

לצאת מהדעת.
יש שם פרק "האם התחתנתי עם האדם הנכון?"

אפשר אפילו להיכנס לחנות של דברי שיר ולקרוא את הפרק הזה וללכת. למיטב ידיעתי, הם מרשים לשבת בחנות ולקרוא.

בהצלחה!

זה הגיוני לחשוב כאלנ מחשבות בשנה הראשונה. תשקיעי בזוגיות ותראי שזה יעבור.
תנסי כל פעם שזה עולה לך להתמקד, א. בטוב שלו, ביתרונות שלו. ב. איזה יתרונות יוצאים מכך שהוא לא הגיע מבית חסידי ומשפחה מיוחסת ומוכרת. זה ממש יכול להועיל! מה את לומדת ממנו בזכות זה, איזה אישיות יש לו בזכות זה, מה הוא מביא לבית, איך בעצם את מביאה משהו והוא מביא משהו אחר, שונה, שגורם לעושר וגיוון ובריאות בבית שלכם...

תחילת הריון (ובמיוחד ראשון) זו תקופה לא כלה פיזית ונפשית להרבה נשים. אחת ההשלכות היא שהכל נראה 'שחור'. סביר מאוד שתוך חודשיים שלושה הכל יעבור.

מלבד זאת, פתגם ידוע אומר: "ייחוס זה כמו גזר - החלק הטוב נמצא באדמה...". אכשהו הציבור החסידי, שתחילתו היתה במרד באליטות הישנות - עבר לציבור שייחוס הכי חשוב בו. לא משנה מי המשפחה, משנה מי הוא. ומי שהגיע למקום שלו בעבודה קשה, הוא הרבה יותר ממי שנולד לזה!

הכי חשוב.

אין לזה תחליף, לא בייחוס ולא בעושר ולא בכבוד.

התחתנת מהסיבות הנכונות עם האדם הנכון.
תעשי לך רשימה של כל התכונות הטובות שלו ותזכירי לעצמך אותה בכל פעם שתצוץ לך מחשבה על מה שיש לאחרות.. וגם סתם ככה זה מעולה לשנן לעצמנו באיזה בן/בת זוג מדהים/ה זכינו ב"ה.

בעצמך כתבת שאת רוצה שהוא יהיה אבא של הילדים שלך, זאת אומרת שבתוך תוכך את מאמינה שיש בו תכונות טובות שאת רוצה שיעברו הלאה.. ואת רואה בו שותף איתך באש ומים מפה והלאה בעז"ה.

שיהיה בשעה טובה ובקלות..!

שלב זהב זה הכי חשוב. כל השאר שטויות. תאמיני לי, זכית.

אל תסתכלי לצדדים. הדשא של השכנים תמיד ירוק יותר. 

ה' נתן לך מתנה. בחור עם לב טוב. תשקיעי בזוגיות. תני לעצמך לאהוב אותו.

בסופו של דבר כולם מתמודדים עם קשיים בזוגיות, גם המיוחסים וגם הפשוטים, גם האליטה וגם דלת העם, ואם יש לך בן זוג עם לב טוב ולך יש רצון טוב, אז בעזרת ה' תהיו מאושרים.

תשמחי בחלקך כי יש לך אוצר שהרבה נשים היו רוצות שיהיה להן.

ולסיום... לידה קלה. תינוק מתוק בדרך 

חיזקתם אותי!

רק עכשיו התחתנתם, פתאום כל השוני מאוד בולט. יכולה להיות אכזבה, ביקורת, כעס, עלבון.
אבל אחרי שתחיו עוד קצת ביחד פתאום תתחילו לגלות גם הטוב שעוד לא הכרתם.
את המסירות, את התכונות הטובות העמוקות יותר.
ואז ההרגשה שלך תתאזן.
כי אז תראי את כל החבילה...ותמיד חתונה זו עסקת חבילה. התחתנת עם בנאדם שלם, לא רק עם הצדדים היפים שלו.
וברגע שתגלי עוד דברים שלא ידעת- לטוב ולמוטב- אז תדעי שזו החבילה שלך. ותדעי להודות על החלק הטוב שבה.
ואולי עוד כמה שנים ועוד כמה מריבות...תדעי גם להודות על החלק הפחות טוב שבה כי תביני שדווקא החלק הזה עזר לחיזוק הקשר ביניכם, או לבנית המידות שלך כאדם טוב יותר.
אז לא להתרגש....ולא להשוות...כי את לא יודעת כלום ממה שקורה באמת אצל זוגות כאילו מושלמים.
תהיי מההריון, ומבעלך ותוציאי מחשבות לא טובות מהראש.

מה אתם מחפשים, סגנון, קהילה, אנשים..
וככה לאט לאט תסננו הרבה ישובים, עד שישאר הישוב שהכי יתאים לכם..

חשבנו על:

אזור בארץ
גודל ישוב
יכולת בניה
סגנון דתי
סגנון קהילה
סגנון נוער- מתוך מחשבה שהנוער משקף אץ הישוב באמת.. הוא יראה לך איך כנראה הילדים שלך יהיו כשיהיו גדולים ואת יכולה להחליט בהתאם אם ככה את רותה שיראו (מבחינה דתית, חינוכית, קשר לישוב, תרומה לעם ולארץ וכו)

וכך הגענו לאיפה שאנחנו עכשיו

תבדקו את הישוב ואת בית הכנסת.
תחשבו על הדברים שחשובים לכם מראש.
וחפשו מבצעים.
זהו בערך נראה לי

זה זוג

אולי תתני לפחות קווים כללים?

(יכול להיות שלחלק מהשאלות יש כמה תשובות אפשריות, כמובן שלא הכל חד משמעי, זה רק כיוונים כללים)
ישוב/עיר
'שכנים בדיוק כמוכם'/כלל ישראל
קהילה חודרת לורידים/איש באוהלו
מוסדות חינוך במקום/גם נסיעות זה בסדר
קרוב ל...
חייבים רכב/סביר להסתדר עם תח"צ/טרמפים
סביבות מחיר
בית מדרש פעיל במקום/בית כנסת בקושי נפתח
רב משמעותי וכריזמתי/מורה הוראה בלבד/אין טעם להחזיק רב, ממילא כל אחד עושה מה שהרב מהישיבה אומר...

זה יעזור למצוא כיוון. כמובן שאח"כ (כמו בשידוכים...) יש את תחושת השייכות.

ואולי תחשבו קודם, מה הכי חשוב לכם: חברה, רמה דתית, תעסוקה, מרחק מהמשפחה, ישוב קטן או גדול וכד'.

 

ןאז תעשו "סינון" לפי הנתונים.

נכון שמרחוק זה נשמע רק חרדים אבל זה ממש ממש לא!

וגם החרדים סביבנו מאד מחוברים לקהילה הדתית לאומית.

זה מקום מושלם לגדל בו ילדים!!

מוסדות חינוך מעולים, קרוב להכל יש את כל השרותים שצריך והכי חשוב חברה טובה.

עדיף מקום לא קטן מדי
לא רחוק מדי מהמשפחה
לא רחוק מדי מעיר קרובה

זה הפרמטר הכי חשוב בעיני.
ושיש עבודה קרובה
וקהילה

מוסדות חינוך טובים זה דבר שיכול להשתנות תוך שנה- שנתיים בגלל עזיבת מנהל וכד'......
בנוסף בכל מוסד תלוי על איזה מורה נופלים ולפעמים גם באיזו תקופה בחייה ועם איזה ילד.

לעומת זאת קהילה טובה לרב עושה את ביה"ס ואחראית לאוירה בביה"ס יותר מהצווות. בסופו של דבר החברה משפיעה יותר.

1.קרוב למקום העבודה
2. מוסדות חינוכיים טובים (למרות שאתם כעת זוג צעיר חשוב שתישבו לטווח ארוך)
3 . רמה תורנית המתאימה לכם וכיוצא בזה חברה מתאימה לכם
4 רבה להוריד האם חשוב לכם ? גם פה תסתכלו לטווח הארוך
בהצלחה

ואני אסביר

 

יש לנו נטייה לרוב להתייעץ ולבקש עזרה,

לשמוע מאחרים את חוות דעתם, את הגישות השונות וכו'.

 

זה חשוב, וזה נכון, אבל...

אין כמו שיח מעמיק שיעזור לשניכם להבין באמת מה אתם רוצים.

מה חשוב לכם כשאתם בוחרים מקום מגורים.

 

אחרי שתלבנו את העניין מבחינתכם, יהיה לכם יותר קל.

ככה לא תתבלבלו עם דעות אחרים, יהיה לכם יותר נוח לשקול את הדברים לכאן ולכאן ועוד.

 

אם קשה לכם להגיע לתובנות מעמיקות, אני מצרף לפה באהבה שלושה כרטיסים מכרטישיח שאולי יעזרו לכם ולתת פתח לשיח מעמיק בעניין: "בחירת מקום מגורים", "קהילה" וה"הבית שלנו". (בקריאה בנייד זה קצת מתעוות, מומלץ לקרוא במצב אופקי )

 

אני מזמין אותך ואת בעלך לקבוע דייט בכיף, לבחור את אחד הכרטיסים לפי סדר העדיפות שלכם במה להתמקד ופשוט לפתח שיח כנה ומעמיק בעניין.

 

 

 

 

בהצלחה!

 

------

 

נתנאל וייס

יחד עם רחלי, אשתי האהובה.

 

ישבתם על הכרטיסים הספציפיים?

הכרטיסים מעולים למפתחים מאוד את השיח הזוגי!!
( סליחה על הנצלו"ש..)

אז זה רק התרשמות אישית

כיוון שאתם זוג צעיר, ולא יכולים לדעת מה מכלול השיקולים שינחה אתכם נניח עוד 7 שנים כשתצטרכו לשלוח ילד לבי"ס בע"ה (וזה בלי לדבר על חיי הקהילה וכו), ובנוסף מניחה שיהיה לכם מיותר ולא כיף לגור הרבה שנים בבית ענקי, הייתי ממליצה לכם להתייעץ עם מביני דבר ולקנות דירה להשקעה שאותה תשכירו.
בנוסף תשכרו (מן הסתם בפחות כסף) דירה במקום שנראה לכם מתאים לעכשיו, ותראו אם מתאים לכם לבנות את חייכם שם עוד שנה שנתיים ארבע חמש.
רוב הזוגות שאני מכירה עברו לפחות בין 2-3 מקומות עד שהגיעו למקום בו רצו להשתקע.
זה תהליך שמבשיל וקורה עם השנים להבין מה טוב ונכון לנו ומה פחות...
כשתסגרו על עצמכם תמכרו את הדירה ההיא ותקנו דירה איפה שיתאים.

לפני 3 שנים חיפשנו מקום מתפתח, בצמיחה, שניתן לבנות בית, ובמיקום שיותר מתאים לנו, חיפשנו קצת וחבר סיפר לנו על נגוהות שבדרום הר חברון, היישוב כ10 דקות מיישובי לכיש (נטע, בני דקלים, אמציה וכד') היו שם מגרשים לבנה ביתך, בדקנו וראינו קהילה צומחת ויישוב שרוצה לגדול ומסייע למי שבא, והחלטנו לנסות שנה.
מאז אנחנו כאן.
ודי מהר נכנסתי לועדת קליטה להביא עוד אנשים למה שבעיני מעולה.
אם תרצו יותר פרטים אשמח לתת.
בהצלחה רבה!

052-3003290.

בחרנו את הישוב שלנו ואנחנו שמחים ממש.

קהילה חמה ותורנית, מוסדות חינוך טובים ומצוות ישוב הארץ 🙂

אם מעניין אותך מוזמנת לפנות בפרטי.

גם בהוראה יש אפשרויות
יש פרטני
חינוך מיוחד
כיתות קטנות
ועוד

גם אני מורה למתמתיקנ ולא עושה עם זה כלןם..חושבת על הסבה

צוות.. גם לך זה יכןל להתאים.. כיתות קטנות בהתחלה זה מרתיע אבל לאט לאט מתרגלים. ומגלים שהם מיוחדים תרתי משמע.. השכר יותר גבוה והעבודה פחות מעיקה.. אין לך הספקים לימודיים וכו

חינוך מיוחד או עבודה סוציאלית...
שמעתי שבהרצוג אפשר ללמוד יום אחד בשבוע למשך שנה ואז עוד שנה של עבודה מעשית...

איפה את חושבת ללמוד?

את צריכה לעבוד דרך משרד הרווחה כדי להגיע למשכורת נורמאלית וממש קשה להיכנס. וגם.. אין לך את החופשות של ההוראה וכל מה שנלווה..
עוד לא חשבתי איפה ללמוד כי אני רוצה להתחיל שנה הבאה.. השנה הזו עמוסה לי קצת

זו גם עבודה עם שליחות
וגם לפחות בעבר הלימודים היו בחינם

אני אישית לא יכולה לראות מחט ומכל זריקה רועדת שבועיים לפני..אבל למי שאוהבת זה מבוקש וטוב

הרבה אחיות לא צריכות להזריק
אבל לימודים תובעניים

שזה הוראה לקבוצות קטנות
לדעתי יש מחסור במורים למתמטיקה

תיראי אם אפשר לטפל בזה. ממה הפחד נובע.
ואם לא תלמדי משהו אחר שאת אוהבת ולא ילחיץ אותך

ממה שאני יודעת מתמטיקאים מרוויחים די טוב

לא יודעת רק מה הם עושים ואיפה עובדים

ולעבור נושא

למדתי הוראת מתמטיקה, מאוד אוהבת מתמטיקה. (ההבדל היחיד הוא שלא סיימתי את התואר כי התעצלתי לכתוב עבודות...) כשראיתי שאין לי כוח וסבלנות להוראה, ויכולת להתמודד עם משמעת, זה עוד יותר גרם לי להוריד מוטיבציה לסיים את התואר.
לקח לי כמה שנים טובות שהייתי בבית, ואז אזרתי אומץ, החלטתי ללמוד הנהלת חשבונות, זה קורס יחסית קצר,כמה חודשים,לכן בחרתי את זה ולא איזה משהו יותר רציני שלוקח כמה שנים, מצאתי עבודה יחסית מהר, ואני מאוד מרוצה. וזה תחום שאפשר להתקדם בו. יש קורס בסיסי של סוג 1 ו -2, אפשר ללמוד במקביל או אח"כ חשבות שכר, אפשר להתקדם לסוג 3, ייעוץ מס ועוד. אלה היו השיקולים שלי כשהחלטתי לעשות את זה

כל הכבוד לך! אני חושבת שאת באמת אישה אמיצה..!
יש לי שאלה, לא קורה לך לפעמים שאת אומרת ׳וואי לא נתתי להוראה מספיק צ׳אנס׳ או משהו כזה...
תמיד היה לי בראש את המורה המושלמת... ואני פשוט לא הולכת לכיוון...
האם לוותר על זה? או לתת לזה עוד צ'אנס?
מאד חשוב לי לעסוק בחינוך...אבל שוב פעם, השאלה היא למה? למה זה חשוב לי? אולי בגלל שכולן הולכות לחינוך... ואני אהיה מוזרה? אולי כי אני עדין לא רוצה לוותר על זה?
אני באמת לא יודעת... מה טוב לי? ומה אני רוצה באמת...
בשביל עצמי! לא בשביל אחרים!

פשוט חוששת שאם אעלה פה עוד מחשבות ורגשות שלי כבר מישהו יזהה אותי...

כי אני ניק חדש...

וואי איזה באסה! ממש חשוב לי לשמוע עוד אנשים שבהתלבטות שלי או היו בהתלבטות שלי...

תחפשי אם קופץ לך חלון ששלחו לך מסר.
אם לא, נחפש דרך אחרת לענות לך

אז לא קשה לי לוותר עליו🙄

יאמרו אם בכלל אשנה מקצוע וחינוך לא יהיה מה שמעסיק אותי...😳

אבל את חושבת על חינוך מיוחד... אז זה בכל זאת חינוך...

נטו ללמד, שום התעסקות עם משמעת. ועדיין יכולה להיות תחושת שליחות, את עוזרת לסטודנטים לצלוח את התואר הראשון והם מעריכים כל הסבר נוסף או מענה למיילים.
את יכולה לתרגל קורסים מתמטיים במדעי המחשב ואפילו קורסי סטטיסטיקה והסתברות במחלקות כמו פסיכולוגיה. יש ביקוש למתרגלים כל הזמן.

אם תמשיכי לתואר שני תוכלי גם להרצות (בניגוד לעבר, היום במכללות רבות יש מרצים עם תואר שני).

את יכולה להתחיל בקטן, לנסות לתרגל קורס אחד ולהבין אם מתאים לך, אם יש לך לאן להתקדם עם זה.

בעיר העתיקה ובשכונות הראשונות
יש מגדל דוד פתוח בלילה

הבנתי שמהמם.. כדאי ללכת

כן הוא ממש יפה.

ביום שיהיה ים בירושלים אני מזמין את כל המדינה לבירה עלי!

ויש גם סיורי טעימות בשוק
חדרי בריחה
טיול סאגוויי
וכל מני אירועי תרבות שקורים מדי יום

זה נורמלי.
כי אישה נכנסת לקשר דרך הרגש ואחרי זה מגיע השלב של התאוה.
ואצל הגבר זה מתחיל בתאוה ודרך הקשר הגופני מתפתח אצלו הקשר הריגשי.
וזה אחד הסיבות שגבר מתחתן כדי למלאות את התאוה שלו. ואישה מתחתנת למלאות את הצורך הריגשי שלה.
ואם כל אחד ימלא לשני את הצרכים שלו ככה תשרור בניהם אהבה דוקא על ידי שנותנים לשני את הצרכים שלו.

צריך גם לדעת להבדיל בין תאווה לאהבה.

אל תתחתן עם מישהי שאתה רק נמשך אליה. כי המשיכה נרגעת עם הזמן וההתלהבות מהפעמים הראשונות הולכת ומצטננת.

אתה גם צריך להרגיש שהיא חסרה לך מבחינה ריגשית ולא פיזית.

אתה נמשך לחברה/ארוסה שלך וזה טבעי לחלוטין. אני בטוח שאתה לא מתחתן רק בשביל לקיים יחסים.
אני לא מסכים שהגבר מתחתן מתוך תאווה- ממש לא! החלטה להתחתן היא מושכלת לחלוטין ומשלבת בין רגש לבין שכל. כמובן שיש משיכה גופנית אבל מסתומא אצלנו בחברה הדתית היא באה לידי מימוש רק אחרי החתונה

אני לא יוצא כרגע. אבל הרצון שלי לצאת ולהתחתן נובע בעיקר (ואולי גם רק) מתאווה.
ברור שלא על זה אני רוצה לבנות את הנישואין, השאלה אם זה אפשרי לבנות נישואין תקינים כשהבסיס שגורם לך לרצות להתחתן זו התאווה?
ואם אי אפשר, אז מה אפשר לעשות בנידון כדי שאחפוץ בנישואין מתוך אהבה אמיתית?
אני לא רוצה להתחתן מתוך תאווה. האם כשאתחיל לצאת עם מישהי אז תבנה אהבה ויהיה לי רצון לקשר גם בלי התאווה? או שהרצון הזה יכול לנבוע רק מעבודה עצמית ולא מתוך קשר עם מישהי?

אחרת היינו מסתדרים לבד..

צריך רק לנסות לבדוק כמה שאפשר אם ישנו בסיס משותף לבניית בית..

למרות שזה ממש קשה עם כל התאווה..

ונכון, אחרי שהתאווה מסופקת, מתגלים קשיים ואתגרים.. ומתמודדים אתם.. ועובדים עליהם.. ומתקדמים.. ומבינים שהכל משמיים שכיוונו אותנו להתחתן עם בני הזוג שלנו.. 

בהצלחה!!

זה ממש חשוב תאווה אבל אם זה העיקר ללא צורך בהשלמה נפשית אמיתית אני לא מקנא בארוסתך

אני לא יוצא עכשיו. השאלה אם כשאתחיל לצאת אז האהבה תגיע גם כשהבסיס לרצון שלי בחתונה כרגע הוא התאווה.

אל תדאג.
בלי רגש ומשיכה בכלל לא להתחתן!

השלמה נפשית יישוב הדעת גדר בעריות לתת לאחר וכד...

ברור שעליך לבחור אישה שאתה נמשך אליה אבל גם משיכה נפשית

"א"ר חנן בר רבא: הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה אלא כל המנבל פיו אפי' חותמין עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה הופכין עליו לרע" (שבת לג.)

ברור ולגיטימי שלולא היצר לאף אחד לא היה את הרצון לשאת בעול, להתחתן ולהכנס למחויבות. דווקא היצר הוא הוא הדוחף, המונע להתמסר זה לזה.

גם בחיים המשותפים זה ככה, ביום יום.
ההשתוקקות זה לזה נוצרת מההתמסרות, מהנתינה, מהאהבה היומיומית. המטרה שאתה קורא לה "תאווה" יוצרת חיזור ו"פיוס" בלשון הקודש.

רק צריך לדעת את ההבדל העמוק שבין עם הארץ לבין תלמיד חכם בהקשר הזה.
כתוב ש"כל המשיא ביתו לעם הארץ כאילו כופתה בפני הארי. מה ארי דורס וטורף, אף עם הארץ דורס ובועל."
עם הארץ בהקשר הזה מסתכל על עצמו, הוא מרוכז בתאוותו ומצפה מאשתו לממש את תאוותיו. מאליו, כל מה שמתחשק לו הוא מצפה שאשתו "תזרום", הוא לא מתחשב ברצונותיה, ומאליו כל מציאות של יחד היא מציאות של אינוס ברמה זו או אחרת.
גם אם שניהם נהנים מהאקט הזוגי, כל אחד מרוכז מעצמו ולא נוצר כל קשר רגשי ומחבר בין שניהם.

תלמיד חכם יודע שתהליך הריצוי לוקח זמן. הוא יודע משקיע באשתו 48 שעות לפני הלילה הנחשק. הוא מפייס, הוא אוהב, הוא מגלה את אהבתו. מאליו, אט אט הוא יוצא מהתרכזותו בעצמו ומפתח התקשרות רגשית עם אשתו.

לא סתם אמר הסטייפלר הקדוש שבנקודה הזו יש הרבה תלמידי חכמים שהם עמי ארצות, ויש הרבה עמי ארצות שהם ממש תלמידי חכמים....

אני אוסיף עוד נקודה מהותית וחשובה.
צריך לזכור תמיד שהקשר הגופני הוא אמצעי מדהים, ואולי ה-אמצעי להרגשת החיבור שבין איש לאשתו, אבל צריך מאוד מאוד מאוד להזהר מלהפוך את העצמאי למטרה. זה גובל בעבודה זרה. עבודה שהיא זרה לקשר העמוק והאמיתי שבין הנשמות.

 

------

 

נתנאל וייס

יחד עם רחלי, אשתי האהובה.

 

מומחים להעצמת הקשר הרגשי

ומפתחי ערכת כרטישיח לחיזוק, שדרוג ורענון השיח הזוגי.

 

מוזמנים ליצור קשר במסר-אישי, במייל, בטלפון /או בוואטספ למספר 054-5403886

זה על אותו הרעיון

או שהגיל לוחץ עליהם בנושא ילודה

תאווה זה לגיטימי, אבל אתה לא תתחתן בגלל זה עם הבחורה הראשונה שתראה, נכון?
בעז"ה כשתכיר את אשתך יהיו לך עוד סיבות לרצות להתחתן איתה...
אתה בטח רוצה לחיות עם מישהי שמבינה אותך, שכיף לך להיות אותה, שאתה מעריך אותה ורוצה שהיא תהיה האמא של הילדים שלך. וגם (אבל לא רק) נמשך אליה.

יכולה להגיד לך שלפני שהתחלתי לצאת בכלל גם חשבתי הרבה מחשבות "פיזיות" על הזוגיות שתהיה לי. אבל כשהתחלתי לצאת לא זכור לי שזה בכלל נכח. כשהכרתי את בעלי זה בכלל לא היה חלק מהמחשבות שלי, כי התאהבתי באישיות שלו. ודאי ודאי שגם הייתה משיכה, אחרת לא היינו מתחתנים.
ויכול להיות שכן תחשוב על הדברים האלה כשתכיר את אשתך. זה נראה לי תקין לחלוטין. אם זה יהיה הדבר היחיד שתחשוב עליו זה כבר בעייתי.
וכמו שאמרו פה לפני- אם זה הדבר היחיד שתחשוב עליו, תתחתן עם כל אישה. מאחלת לך שתתחתן עם הראשונה שתפגוש, אבל אם זה לא יקרה תבין שזה לא כל המחשבות שלך.

התאווה היא צורך טבעי, בסיסי, הישרדותי, מובן. ולמי שאין לו אישה ברור שירצה עוד יותר.

לא מכירה אותך אבל אתה נשמע לי נורמלי לחלוטין.

 

כולם אמרו שזה נורמאלי וזה באמת נורמאלי

 

העניין הוא באמת שהתאווה מכבה את השכל הישר ומונעת ביצוע שיקולים הגיוניים.

 

אבל יכול להיות שלמרות הכל זו הבחורה הנכונה.

 

אז השאלה הנשאלת במקרה כזה, היא מה הסיבות שהיא רוצה להתחתן איתך.

הרי היצרים האלו קיימים במידה משמעותית יותר אצל גברים בגיל צעיר.

אז מבחינתה זה לא "זה"

אז מה כן?

 

אתה מבין?

חשוב מאוד!!!

אם זה החזר למשל על יעוץ פרטי , סביר להניח שידרשו קבלה מקורית ואז תוכל להגיש כמובן רק במקום אחד.
אם זה פיצוי על אירוע ביטוחי, למשל פציעה עם אחוזי נכות לדעתי מגיע לך פיצוי משניהם

מתחילת 2017 הורעו התנאים בביטוחים הרפואיים.
כיום אפשר לבחור רופא רק מתוך רשימת רופאי הסדר של חברת הביטוח.
לעומת העבר, שהיה אפשר לבחור כל רופא, גם בלי שיש לו הסדר עם חברת הביטוח, והם היו מחזירים הוצאות כנגד קבלות עד תקרה מסויימת.

כך שכיום, מכיוון שחייבים לקחת רופא מהרשימה של חברת הביטוח:
- לא בטוח שיש רופא מתאים לבעיה הספציפית
- וגם אם יש, לא בטוח שתרצי דווקא אותו ולא רופא פרטי אחר שיותר סומכת עליו.
- ואם יש רופא מהרשימה - חברת הביטוח סוגרת את התשלומים ישירות מולו.

כדי להפעיל ביטוח רפואי מול שתי חברות ביטוח, בהנחה שהרופא הנבחר מורשה בשתי חברות הביטוח - יש פה עניין בין הרופא וחברת הביטוח. הכסף לא עובר דרך הפציינט.
האם הרופא יכול לקבל כפליים על עבודתו? לא נראה סביר וחוקי.

חברות הביטוח לא אחראיות לצרכנות נבונה של האזרחים.

יש על זה פסיקות של בתי משפט

תבחר למקרה הזה בחברת הביטוח שבפוליסה שלה יש את מה שאתה צריך