פורום נשואים טריים (עמוד 352)

והוא לא השכיל להפסיק והמשיך לעשות דברים שמצערים את אשתן
ויש בזה גם לשון הרע בלכתוב חסרונות על האישה
מענין לראןת את הרשימה שעשה על החסרונות שלו
אפשר לאמר הרבה דברים אבל המילה מסכן קצת מקוממת

(גידפה אותי על) שהטלתי מים חוץ מכלי.

קצת מרגיע, לא?
שתלונות כאלה בין בני זוג זה לא דבר חדש..

אבל תכלס הוא די בכיין

הפלא, שהוא לא היה קצת "גבר" והעמיד אותה על מקומה..

 

הרי אז (דומני?..)עוד לא היתה המשנה ליועה"מ ועוד כאלה.....

וחלק מהנשים היו חזקות יותר.

כי אם הוא היה גבר "אמיתי", היה מגרש את חוה בעצמו ומבקש מהקב"ה שיברא אישה חדשה. או שתיים. או כמה שצריך. 

 

המכתב הזה מקורו בבולגריה שלא הייתה אשכנזית מעולם והוא ראייה שגם ביהדות ספרד היו גברים חלשים ונשים חזקות. 

גדולים וחשובים שסבלו מרורות מנשותיהם...

לא הייתה לו משפחה נורמלית מעולם, כן הייתה גויה מאפריקה. מאזור שנשים מתחתנות בגיל צעיר ונהיות שפחות של בעל.
לדעתי הוא שוביניסט. וגם מרמה כי לא משנה לו טובת משפחה, משנה לו טובת גבר. במדינות שאין זכויות אישה גברים עוזבים את ילדיהם, לא משלמים מזונות ומרביצים. כך גם בהודו, גם במדינות ערב וגם ברוסיה, גם באפריקה . אי- אפשר להתווכח עם עובדות.

אם הוא מסכים שתביאי לו חולצה נקיה והוא יחליף או שתגידי לו תכניס תציצית אז זה חצי צרה

 

אבל אם באופן עקרוני אין לו כח שאת מעירה לו אז זה יותר בעיתי

אני פשוט מזכירה לו.
יש לך זנב מהציצית
המכנס נתקע בגרב
או שכחת להסתרק
היום יותר טוב. לא אכפת לו שאני מזכירה לו
הוא אומר מה אני יעשה אני ממהר.
או בצחוק תיישמחי ככה אף אחת לא תתחיל איתי.

כל פעם תגידי לו בעדינות, בסוף גם יראה לבד.

זה הרבה יותר גרוע לא? 

(בתור אחת לא כ"כ מטופחת...)

ועכשו ברצינות - זו לדעתי דוגמה אחת למשהו ששני בני הזוג הם לא אותו ראש בו, וזה כמובן משפיע גם על בן הזוג השני (מה לא בעצם?)

מתחברת לרעיונות של - תסבירי לו שזה משהו שמשמח אותך. אולי הוא באמת לא רואה בזה ערך, ואם הוא יעשה את זה למענך - כסוג של מתנה (אם הגישה הזאת מתאימה לך) - יכול להיות שיהיה לו יותר מנוע לשנות.

אני מזכירה לבעלי שתלמיד חכם אסור שידבק רבב בבגדו... וגם חשוב להסביר שיש הבדל בין מסודר ומאורגן, לבין להיות מגונדר.

וכן, להזכיר, בעדינות כמו כל דבר שהם עושים ואנחנו מתחרפנות והם לא באמת מתכוונים זה רק חוסר מודעות...

בסהכ אתם זוג והוא חלק ממך כזוג, אם מסתכלים על זה ככה זו לא פלישה לפרטיות שלו (לדעתי) אלא בקשה כדי שיהיה לנו יותר טוב כזוג.

ומנסיון - הסבלנות אכן משתלמת ואם זה לא מורגש ככפייה או כדחייה - ניתן לרכוש הרגלים. כדאי להיות מאוד קונקרטית ולומר לו מה בדיוק מעט הדברים ש(הכי) מפריעים לך. לא "תיראה מסודר" אלא - בלי כתמים, ציצית בפנים וכו. 2-3 דברים שעליהם באמת קשה לך לוותר והוא יסכים איתך עליהם. והיתר - או שישתנה בהמשך, או שתלמדי לקבל...

אבל לדעתי רק כדי שנקודתית יעשה עם זה מה שצריך עכשיו. (יחליף חולצה. יכניס ציצית...)
לא בטוח שגם אחרי 500 פעם הוא כבר ישים לב לבד.
אל תצפי. זה הוא.
אם תקבלי אותו ככה ותעירי עניינית- סיכוי טוב שזה יתקבל חלק ובשמחה.
אם ישתנה- סבבה.
אם לא- יהיה לכם עוד נןשא לצחוק עליו כשתצאו לפנסיה.

אם הזמן יקלוט מה שיקלוט.
יהיו דברים שהערות לא יעזרו (מניסיון),
גם על זה לחייך

כיבוד או משהו מיוחד לשמור לאשתך משהו קטן.
מראה שחשבת עליה כשנהנת במקום אחר.
ההורים שלי תמיד היו שומרים לנו משהו קטן כשהיו הולכים לחתונה / לאזכרה להבדיל... זה נותן הרגשה טובה

- הודעה או הקלטה משמחת באמצע יום עבודה
- אוכל שהוא אוהב (או היא, ממש לא סותר..)
- סתם לקנות לו חטיף שהוא אוהב (ציפס, סוכריות גומי, וכו')
כמובן שלכל דבר לצרף כמה מילים טובות ואוהבות...

פתק מקופל בצורת לב - חפש באינטרנט אוריגמי, הלב ממש פשוט.

להמיס שוקולד בשקית ניילו מושרית במים חמים, לצייר על נייר אפיה לב/שם/כיד הדמיון הטובה

אישה - למרוח אודם על השפתיים ולהצמיד אותן לפתק

לאפות נשיקות

ארוחת בוקר מפנקת

שייק טעים

דברים קטנים שמייעלים את החיים - בהתאם לאופי - עט נח, פנקס, טוש זוהר, סיכת ראש, פד לעכבר מחשב, כיסוי לפלפאון (איביי)

לכתוב על המראה של המקלחת ברכות לקריאה בזמן של הציחצוח שיניים בבוקר..תמיד כיף (כמובן שכל אחד כותב לשני בספונטניות לא עכשיו טכנוקרקטיה).

פוקס זה מעולה. גם גולף. ויש בכלל את כל החנויות שהם יותר באזר...זברה למשל, סלקשיין...תלוי איפה.את גרה

די פתוח. על הרצף בין ביינישי לסטודנטיאלי.
והמלצה לאזור/מתחם חנויות באזור רמת גן גם תתאים

פוקס - חולצות
H&o מכנסיים
לדעתי לא יקר מידי...
אם רוצים יותר להשקיע אפשר גם גולף, קסטרו

לעשות כרטיס מועדון במקומות שקונים הרבה, למשל פוקס.. זה מאוד משתלם!

אני קונה בקסטרו עודפים
זיפ עונות קודמותגולף עונות קודמות
פוקס במבצעים...

כשהתחתנו בעלי היה לובש חולצות טישרט גמירות ומכנסיים חסרי צורה.מלאות בחורים.
ואז נמאס לי התחלתי לקנות לו חולצות מכופתרות(בכל זאת.אברך שלומד כל היום צריך להראות מסודר(-
ואז גם מכנסיים החלפתי לו.כמה שזה היה יחסית הוצאה גדולה ראיתי ובדקתי את זה ותעלה המוצגים האלה יותר טובים מדבקה יפיז השאר שטראוס וכ'ו...

יותר זול ויש דברים טובים.

לק"י

רק שאני לא בטוחה לגבי האיכות (אחד מהם דהה ממש בתוך פרק זמן לא ארוך).

ממש מומלצים
בעיקר צבעי החאקי והבהירים באמת.
הכהים יותר דוהים

רק אגיד שזה מאוד יפה שאת דואגת לזה

בהצלחה

וביקש שנחפש יחד

ג'ורג'ו ארמני

גם לשבת וגם יום חול קונים בחנויות של חרדים
או בחו"ל - אפשר גם באינטרנט!

אפשר גם ברבי עקיבא....
או חנויות שמוכרות בהם חליפות וכדומה

יש גם פולגת גם מוכרת חולצות טובות

אבל החולצות עולות קצת כסף....

לכן כדאי לקנות בחו"ל משהו שיעלה לך 20$-30$ בארץ יעלה לך 180-300 350 ש"ח לחולצה

אני קונה לבעלי בקברו עודפים חולצות מהממות וכל חולצה עולה בערך 59-69

יש "מרכז התתי"ם" בב"ב, המחירים שם זולים יחסית והסחורה יפה.

אני דיברתי על חולצה 100% כותנה ללא גיהוץ!
לכן זה יקר....

נשמע שהקשר שלכם חיובי ומתקדם יפה מאוד. הגיוני שיש גם חששות ותהיות לפני החלטה כזו גורלית.
אני חושבת שהקשר הרציף שלכם קצת משבש את שיקול הדעת שלך, והדבר הכי טוב שתוכלי לעשות לטובת שניכם הוא להחליט ביחד על שבועיים-שלוש של הפסקה בפגישות ובזמן הזה שניכם תוכלו לחשוב בלי לחץ על מהות הקשר.
תקחי לך הפסקה של כמה ימים או שבוע שתשתדלי בכלל לא לחשוב על זה, ואחרי שבוע תבדקי עם עצמך מה קורה, מה את חושבת, מה את מרגישה. הוא חסר לך? את מתגעגעת? רואה את עצמך ממשיכה בחיים בלעדיו, או שחבל לך להפסיד אותו? תחכי עוד שבוע, ואז תשאלי את עצמך שוב את השאלות האלה ותראי אם משהו השתנה. אם תראי שאת רוצה להמשיך להיפגש, תכיני לעצמך לפני הפגישה הבאה רשימה של הדברים שמפריעים לך ותעלי אותם לשיחה. אם את מרגישה שהוא לא מכבד את המשפחה שלך תדברו על זה, זה מאוד חשוב. תסבירי לו שהכל טוב ואת רוצה להמשיך בקשר, אבל יש נקודה שמפריעה לך והיית רוצה לשאול אותו על כך... אולי תשמעי ממנו שאת טועה ומפרשת לא נכון את התגובות שלו. ואולי לא, והוא יראה שהנושא הזה מאוד חשוב ויזהר יותר לא לזלזל בהם.
ונקודה אחרונה - כשאתם רואים ששניכם שלמים אחד עם השני, קחו צעד קדימה. אל תמשיכו להיפגש עוד ועוד, זה רק יגרום לכם לספקות מיותרים. בהצלחה!!

נשואה הרבה שנים.. יותר מעשר..
זוכרת כשיצאנו שמאוד פחדתי להתחתן איתו בגלל תחושה דומה למה שאת מתארת.
גם אצלנ היתה נקודת חיבור,משיכה ואהבה חזקה, ומצד שני פערים:
אצלנו היו המון חילוקי דעות בהשקפה- באנו מרקע וסגנון מאוד שונה, עולם רוחני שונה נקודת מבט מאוד שונה על החיים.
לקח לנו הרבה שנים ותקופות לא פשוטות לגשר על הפערים אבל בדיעבד היה שווה כל רגע כי עכשיו יש לנו קשר עמוק ויציב מאוד וזה דווקא כתוצאה מהעבודה שהשקענו לאורך השנים.
ויכולה לומר שהילדים מרוויחים המו דווקא מהשונות בינינו ומהיכולצ שלנו להכיל מתוך כך מגוון גישות והשקפות.
מה שהכי מצחיק זה שהיום אני מרגישה שהאדם שהכי דומה לי בהשקפה ובנקודת המבט על המציאות הוא רק בעלי. אם מישהו היה אומר לי לפני החתונה שככה יהיה לא הייתי מאמינה לו...

מה נראה לי שחשוב לברר זה לא האם יש פערים, אלא כיצד כל אחד מכם מתייחס לפערים :
האם אתם מקבלים את זה, מוכנים להכיל את השני למרות שהוא שונה, יש ערוצי תקשורת הדדיים לשיחה והתמודדות עם הפערים וכו..
חשוב לוודא שהוא לא רוצה/ מנסה למחוק את השונות ושאין ביניכם מאבקי כח ונסיון של אחד להשליט את עמדתו על השני. או לזלזל ולהקטין את השני בגלל העמדה השונה. במקרים כאלה בדרך כלל לגבר יש יותר כח ועוצמה אתתעשויה למצוא את עצמך במצוקה נפשית מכך..
מצד שני חשוב שגם את תביני שלא מתחתנים עם מישהו בהנחה שתצליחי לשנות אותו ולצמצם את הפערים "לטובתך" אלא לבנות ביחד בכבוד ולהכיל את השוני שהוא מביא איתו לחיים המשותפים.
אם כן, יכולה להיות הרבה ברכה בקשר כזה בו מצד אחד יש משיכה ואהבה ונקודות חיבור משותפות, ומצד שני יש מקום לעבודה וגישור מתוך כבוד הדדי.

אם תרצי פירוט יותר - מוזמנת באישי...

הסגנון משפחתיות אצלנו מאוד שונה. בהתחלה היה לי ממש קשה גם עם הגודל של המשפחה וגם עם הקרבה הפנימית שהרגישה לי "לוחצת" ו"חונקת".

 

היום ב"ה רואה בזה גם הרבה דברים טובים:

הרבה כיבוד הורים והכרת הטוב לאנשים שגידלו ועוזרים לנו,

יחסים בריאים בתוך בית ובתוך משפחה,

יש הרבה ציוד שמעבירים לנו אם אנחנו צריכים,

יש הרבה אנשים חכמים ללמוד מהם

 

לפעמים עדיין חושב שיש דברים שהם מעבר למה שנוח לי(ואולי גם למה שבריא), אבל גם דברים חיוביים.

ידעתי על אשתי שיש לה שמחת חיים מאוד גדולה, אבל אחרי החתונה כשהמחסומים נופלים יותר ראיתי אור חדש לגמרי.כאילו בכיוון של שובביות "מצב כפית" וכו...

אני בנאדם שרק רוצה לתקתק דברים גם על חשבון האיכות ואשתי מדוקדקת ברמות מטורפות.

בהתחלה זה שיגע אותי אבל עכשיו למדתי לראות בזה מעלה.

מתינות.
בעלי מתון מאוד, חושב הרבה, שקול. לפעמים זה משגע אותי, רוצה לעשות משהו קצת יותר מהר ובלי לחשוב על זה כל כך לעומק.
אבל רואה בזה גם מעלה מאוד גדולה! הוא בהחלט מאזן אותי ועוזר לי לא לעשות דברים בצורה אימפולסיבית גם אם אני ממש מתלהבת ממשהו, עוזר לי להסתכל על עניין מכל הצדדים שלו, וכן, גם יודע לזרום איתי ולפעמים להשאיר את המתינות והשיקוליות בצד

לפני החתונה ידעתי שהוא איש עשייה, רק לא הבנתי עד כמה.
הוא שותף מלא במטלות הבית. ולא דוחה דברים לאחכ (תכונה שקיימת אצלי במלוא תפארתה)
אם זה לסדר מיד כשהוא מבלגן, לשטוף את הבקבוק של הילד מיד אחרי שהוא אוכל, אשתו מבקשת לתלות איזושהי תמונה- ישר לוקח פטיש ומסמר.
בקיצור, ב"ה אלף פעם!!!

בעלי איש אמת בכל מהותו!
בהתחלה זה יכל קצת להפריע לי במקומות שבהן אני הייתי "מעגלת פינות", וקצת סוטה מהדיוק בדבריי כדי להשיג דברים מסוימים (לא רק גשמיים. גם הבנה/ ויתור/ יחס כלשהו וכו').
עכשיו ב"ה ממש שמחה בזה. המידה הזאת שלו עוזרת לי לזכור מה העיקר בחיים, לאן אנחנו מכוונים ואיך נכון להתנהל.

קוראת את השרשור ותוך כדי חושבת ורו ה לכתוב איש אמת והינה לקחת לי..
בכלע לא סוטה מהאמת והעקרונות שלו במילימטר ולא אכפת לו כל חשבון מה זה בא...
מצד אחד זה יכול לשגע אותי.. משנים מפני השלום,לא?ומצד שני זה בונה בית מאוד אידאליסטי ועקרוני, והרבה פעמים אני בסוף רואה שההתעקשות שלו על האמת עד הסוף הביאה הרבה ברכה לבית.. וגם הילדים סופגים את הערכים באמת ועד הסוף...

גם לפני החתונה ראיתי בו גבר יציב ותומך, ועוזר בכל דבר שהוא יכול לעזור לי.. אבל כשרואים את זה ביומיום ועם העומס שיש .. זה פשוט מתנה!!!

גם בעלי ממש ממש תומך וחשוב לזכור את זה.
אחרי החתונה נדהמתי לראות עד כמה תומך ומסור הוא. חששתי שזה יהיה ככה רק בהתחלה, אבל מסתבר שזה פשוט הוא וזה חלק מהמידות הטובות שלו.
במיוחד חששתי מזה כי גדלתי עם אבא דואג ומסור, אבל לא תמיד מכבד ותומך כל כך (לפחות מה שראיתי בעיניי הילדותיות, אני לא יודעת על כל מה שהלך ביניהם כמובן) ופחדתי שגם בעלי יהיה כזה, ולכן אני כל כך מעריכה כל פעם מחדש את הכבוד והמסירות שלו, ההקשבה והתמיכה האין סופית.

יש שם הרבה בנייה מרחיביםצאת השכונה ממש.
מבחינת סגנון זאת שכונה הרבה יותר מעורבת מהגבעה המרכזית בקרני (איפה שהישיבה)

פעם הרב ליאור אנגלמן היה רב הקהילה\גרעין בגבעת זאב. היום כבר לא אבל זכור לי שהייתה קהילה כזו.

יש שם גרעין תורני..

לא רחוק לכם שם? מה הסיבה שהחלתטם דווקא שם? אני לא מכירה סתם שואלת.. מה עם מבשרת?

והקרבה לירושלים בשבילי. "באמצע". בינתיים באמת הוא נוסע הרבה יותר.
ירושלים נורא יקרה. ואנחנו באים עכשיו מישוב קטן וגדול עלינו העיר הגדולה. מצד שני גבעת זאב היא כמו עיירה. ממש פרבר מצד שני יש תחבורה וזה לא חור מידי..

איפה בערך תהיה העבודה? אם ברמות אז גבעת זאב מצויינת.אם בהר חומה או גילה למשל- זה לפעמים יותר משעה נסיעה בבוקר ובצהריים. ואם אחד מבני הזוג עובד רחוק לפעמים כדאי שהשני יהיה קרוב יותר... (בגין מרמות פקוק מאוד בבוקר אבל הצד השני פתוח ולהפך בצהריים)

מקום אחד יהיה בהר חוצבים וגם בארנונה =/
ומקום אפשרי אחר בגבעה הצרפתית..
שיקול..

נשמע לי שעדיף לגור ליד העבודה של אחד מכם (לרוב עדיף שלך אבל זה משתנה במשרה ובאופי העבודה)

מאשר ששניכם תהיו רחוקים..

נניח אם חלילה יש ילד חולה או כל דבר אחר, תמיד לשניכם יש מרחק להגיע הביתה.

 

מצד שני קהילה ובי"ס טוב לילדים זה לגמרי שיקול..

את גבעת זאב לדוגמא אצלנו בעלי עובד באור יהודה ועכשו אנחו עוברים עוד חודש לחשמונאים אני יעבוד בירושלים אנחנו עוברים לשם כי זה אמצע

אם לא תעשי את זה

אם כן פול גז בלי לבכות על עסקי משפחות

בואי נגיד שגם בתוך משפחות שבהן כולם תורניים יש ויכוחים, לפעמים ויכוחים אידיאולוגיים. נו, אז מה? מישהו פעם מת מוויכוח?

לדרך החיים של אברכות וכו ואז זה קצת יותר קריטי..

 

בכל אופן התכוונתי יותר לשאר הדברים, ועצם העניין שמשפחה של הבחור.ה היא חלק מרכזי

זו שאיפה שאפשר להבין, שגם המשפחה תהיה באותו ראש ממש.

 

מצד שני, אם הבחור ממש תורני, ויש התאמה וכו' - זה גם לא דבר שאוטומאטית מוצאים. 

 

לכאורה תלוי גם בעוד נתונים, גם מבחינה זו. עד כמה המשפחה בעלי מידות טובות, אנשים נוחים. זה יכול להשפיע על הדברים שחששת מהם. גם תלוי מה פירוש "לא תורניים". עד כמה ההווי הדתי שם יציב.

 

כמו כן, מה אופיו של הבחור, כמה הוא עצמאי. למשל, מה שכתבת שהורים יכולים "לא להסכים לחיים של אברכות", זו כתיבה אופיינית לבנות. יש בנים שזה בכלל לא נתון אצלם אם ההורים "מסכימים" לכך או לא, וגם ההורים מבינים שהם בכלל לא אלו שיתערבו לבן שלהם איך הוא בוחר לחיות (כמובן, אם מדבור על הסתמכות על עזרה שלהם, זה משהו אחר. אבל עקורנית, לא נראה לי שבחורים בדיוק שואלים את הוריהם אם הם מסכימים שימשיכו ללמוד תורה..).

אבל לא לפסול או לאשר על בסיס פרטים חיצוניים כמו משפחה.
צריך לדבר על זה ולבסס את הכיוון המוגדר שלכם בצורה ברורה.

אבל העיקר הבחור.

בס"ד

כפי שנאמר פה- גם במשפחות תורניות יש ויכוחים כאלה.
המשפחה שלי דתית כולה ועדיין יש לי אחות שאוכלת רק הכשר מסוים, אחיין שלי בכלל צאנזער, אני כופרת מבחינתם (מגדלוז, ליברלית יחסית אליהם) ושאר האחים שלי פרושים על גבי ה"רצף" (את כולנו היו מגדירים דתיים על פי הסטיגמה בכל חברה לדעתי. אפילו אותי). נראה לך שזה אומר שאנחנו לא מתווכחים? שאין כל מיני התאמות שצריך לעשות? פשוט מקבלים ומכילים את זה. את השינוי שלי היה להם קשה בהתחלה לקבל ולאט לאט זה נפתח והיום הם בסדר איתי (עד שאעבור לפאה ואז יזרקו אותי מהבית ).
אגב, אצל בעלי זה הפוך. הוא הסגור והם הליברלים (הוא לא באמת כזה סגור אבל בהחלט יש סיבה די טובה למה הוא בישיבת קו) ודווקא זה כיף שיש דיונים סביב שולחן שבת וכל הדעות נשמעות. בפרשת הרב קלנר היו דיונים סוערים (אחד המצחיקים, אמא שלו ואני כמעט העפנו עליו צלחות) אבל היה כיף בסופו של דבר ותכלס זו משפחה ורוב המשפחות לדעתי אוהבות את בני משפחתם ומכבדות.

אם המשפחה מכבדת אז בעיניי תבדקי מה הבחור ולכי על זה.

אמנם מתחתנים רק עם אחד, אבל ברקע יש עוד שניים שגם איתם "חצי מתחתנים". אחרי הכל הם הולכים להיות הסבא והסבתא של הילדים שלך, ואת הולכת לבלות אצלם הרבה שבתות. הדברים יותר בולטים ביחס לבחור מול הורי הבחורה- אחרי לידות יש הרבה שהולכים להורים שלה לאיזה חודש בערך, ובאופן כללי יש הרבה קשר להורים שלה. אם לא מסתדרים איתם זה בעיה, כי הם ה"הורים מספר 2" של בן הזוג.

אני מגיעה ממשפחה חילונית ובעלי ממשפחה תורנית... ב"ה נשואים כבר כמה שנים טובות... תמיד יש נושאים שעולים אבל אם הכל נעשה בצורה מכובדת ומכבדת אז לא רואה בזה בעיה 

אנחנו גם נחשבים לא מספיק תורניים למשפחה שלו אז גם מהכיוון הזה יש אתגרים אבל שוב אם הכל בנועם ובכבוד...

ובכלל לא צריך להתווכח על כלום. כל אחד חי את חייו וכשנפגשים מדברים על המשותף.

תכירי אותו, ואם הקשר יתקדם אז כבר ממילא הדברים האלה יתבררו

בתוך המשפחה הם סביב זה. עם השאר אפשר להסתדר ובגדול זה ממש נפוץ בציבור הדת"ל.

בכל מקרה, הכי חשוב זה אופי ההורים. אם הם אנשים נעימים, טובים שאפשר לדבר איתם ונוחים אז זה מאד "מחפה" על הפערים.
עם הנורים נוקשים קשוחים וקשים אז גם אם לא יהיו פערים ההתמודדות איתם תהיה כנראה קשה יותר

אולי תחפש בפורום בעין העדשה

אני לא מחפש דווקא מקום ספציפי אלא אנשים זולים וטובים.

אבל אם לדוגמא החתונה בירושלים תיקח צלם שקרוב לירושלים

DJ מעולה עשה לי את החתונה

מוזמן לפנות 0523341519.

אנחנו נרשמנו בתל אביב ולא היה צורך מכל אזור המרכז.. אבל כדאי לברר טלפונית לפני שבאים

צריך להחתים 2 חברים שמעידים שאתה רווק עם: שמם המלא, כתובת, מס' שנות הכירות, מס' טלפון, חתימה.

בס"ד

לא חייבים יחד ולא חייבים יחד עם הזוג אבל כן צריכים לבוא להעיד בפני הרב.

כנראה זה תלוי באיזה עיר ובאיזה רבנות, אצל רבני הישובים זה יותר זורם ונוח אבל יש ערים שזה יותר מורכב. אני נרשמתי אצל רב ישוב אז הבאתי אישור רווקות מהישיבה שחתומים עליו שני רבנים ואשתי הביאה שתי חברות, אבל אחותי נרשמה בעיר מגוריה ושם האישור מהישיבה של ארוסה לא עזר והם היו צריכים להביא את החברים איתם.

בס"ד

ברבנות האזורית של מקום מגוריי נאמר לי שאם נירשם שם אני לא אצטרך עדים. כנראה זה כי רמת הגולן זה משפחה אחת גדולה

בכל מקרה יש מצב שאתה צודק ותודה על התיקון.

רק רוצה להדגיש שזה לא כזה קאדר, העד מגיע ותוך רבע שעה הוא בחוץ אם אין תור.

בס"ד

אם נרשמים ברבנות של מקום מגוריך אז בכלל אין צורך וברבנות אחרת פשוט צריך לשלוח שני עדים.
אצלנו שני חברים של בעלי הלכו להעיד עליו ובדרך גם אחד מהם העיד עלי כי הוא הכיר אותי לפני שש שנים וכי זה די חרטא 😅 ביום אחר הלך ניק חביב להעיד עלי ובזה תם הסיפור, הם אפילו לא צריכים אותנו שם.

*הכותבת התחתנה לפני כחודש וחצי ונרשמה לפני כחודשיים וחצי.

הצעה מגיעה (אני מקווה) אחרי בירור עמוק של כל העניינים האלה, ככה כשמגיעה העת לומר "כן" זה כולל את כל המסע שעברתם עד עכשיו.
לפני השלב הזה גם אין טעם להציע, אז אין אפשרות לומר "כן"...

נקודה למחשבה

מה זה "בהתחלה זה כלל לא מה שהניע אותי"..

 

מה לא נכון להגיד כן להצעות במצב כזה?

תשבי איתו ותקבעי גבולות גזרה של איך רוצים שהבית יראה ויתנהל. תני לו מקום להביע את עצמו וא את דעותיו, הן לא חייבות להיות כמו שלך.
ומה שלא קבעתם בתחום אחריותך, תשחררי.

ממנו ללמוד נושאים וליזום קצת יותר

מצד שני לי זו התמודדות לא קלה בהרבה מישוריםשלא פרטטי כאן.. כמו קשרים חברתיים שהוא לא תמיד יוצר ונושאי שיחה לא תמיד ברמה וכו'.. כמו שחברה שלי סיפרה לי על התמודדות שלה בזוגיות שמבחינתי היא לא כזאת התמודדות ולה היא ניראית סוף העולם... אז כל אחד והקשיים שלו..

אני חושבת שאת צריכה להבין שיש ביניכם דינמיקה שלא הוא לבד האחראי עליה כי עם שניכם יחדיו.
באותה מידה שהוא לא לוקח אחריות, את לוקחת על עצמך יותר מדי אחריות (ואחר כך גם מתבאסת..).

אני ממליצה לך מכל לב לקרוא את הספר "לדעת להכנע" של לורה דויל.
(השם מתורגם רע. דמייני שזה לדעת להרפות, או לדעת לשחרר).

תתמקדי בלעבוד על עצמך ועל לעשות רק מה שמתאים לך ונכון לך על פי כוחותייך ובע"ה תראי ישועות.

עם התגובות חלקית.. כי אני חושבת שצריך להיות גם סיפוק ושמחה מהזוגיות ורצון להיות ביחד. וכשההרגשה שלי היא תיסכול זה קשה להמשיך ככה, וגורם לחשוב שאין טעם להישאר במצב הזה.. כי הזוגיות היא לא פשרה, אלא משהו שאמור לגרום לאושר. מה שאני מבינה היום אחרי הרבה שנות נישואין, ואחרי שאני רואה נשים(שאני מכירה מקרוב) שחיות בשמחה ובגאווה עם הבעלים שלהם אז למה אני לא?

את הצורך והתסכול
צורך שהגבר יהיה מוביל ושותף ולא שתהיי אמא שלו או משהו
ותסכול מזה שזה לא המצב.


לגבי נשים אחרות תהיי בטוחה שלכל אחד יש את התיק שלו והתיקון שלו.
יש כאלה עם בעיות בריאות או עם הילדים או בפוריות או ביחסים.
כל זוג וענינו, והרבה פעמים שמים לב דווקא למשהו שמרגיש לנו נחוץ וחסר.

אני באמת באמת ממליצה לך מכל הלב לקרוא את הספר הזה ולנסות לעבוד לפיו ולראות אם זה עוזר.

בהצלחה רבה

במה חוץ מטיולים הוא לא לוקח יוזמה? אני לא חושבת שטיול זה נושא קריטי. אולי הוא בכלל לא רוצה טיול אבל זורם איתך כי את רוצה?
כתבת שהוא עובד, עוזר עם ילדים, עושה קניות... נשמע בעל טוב. אולי תעשו רשימת מטלות ותחלקו בינכם. ככה תדעו בדיוק מי עושה מה ועד כמה הוא עמוס. אולי תוותרו על משהו אם זה גדול עליכם כרגע.

ברגע שאת לוקחת אחריות-אוטומטית הוא מרשה לעצמו להרפות.
אפילו בתת מודע, הוא יודע שבסוף את תעשי הכל מצוין אז למה לו להתאמץ.
זה דפוס שנכנסים אליו בלי לשים לב וצריך הרבה סבלנות וכח כדי לצאת ממנו.
להגדיר תפקידים-ומה שבסמכותו את לא עושה גם אם הוא לא יעשה. גם אם זה נגיד
לשלם חשבון חשמל וינתקו אותו.
לפי מה שאת מספרת הוא לא אדם רע. אבל פשוט יותר נוח לו שאת תעשי הכל. ואם לך זה קשה אז צריך לעצור את זה.
ואם צריך תלכי אפילו לבד לייעוץ כדי שיעזרו לך איך לעשות את זה.
(כותבת את זה מתוך מידע ששמעתי ממטפלת זוגית מומחית )

לא מדברת על תפקידים ספציפיים, אני מדברת על ההתנהלות היומיומית שצריך לצאת לאן שהוא, אם לא אגיד בו נצא לא נצא... שצריך לקלח את הילדים אם לא אגיד בוא נקלח זה יקרה אחרי הרבה זמן.. הדברים יקרו בעצלתיים, וזה לא תמיד מתאים לקצב של הבית עם ילדים..

הוא תמיד היה כזה?? אופי דחיין ואולי מתפנק?
אני חושבת שאם חיי הנישואים שלך חשובים לך ואם זה באמת ממש מפריע לאיכותם, שווה לך ללכת למישהי טובה לייעוץ. אפילו לבד. זה לא אבוד אבל צריך לדעת איך לפעול בחוכמה.

כבר כמה שנים אצל יועצת זוגית, ויש התקדמות אבל עדיין קיים התסכול במידה מסויימת שלפעמים מחרפן אותי, הוא בא מבית שמאוד פינקו אותו ולא סמכו עליו מספיק, והחליטו בשבילו הרבה דברים וזה לא ממש הפריע לו, ההורים שלו די טוטאלים. הוא עובד ויוזם בעבודה ופעיל כי זה תחום האחריות שלו, גם תפילות יוזם שוב כי זה התחום שלו.. אבל ברגע שזה דברים משותפים אז יש קושי.. כשהכרנו פחות ראיתי את זה ואני חושבת שהוא היה פחות כזה, זה היה מזמן כבר לא זוכרת... וגם חשבתי שעם הכל פחות או יותר בסדר אין סיבה לפסול.. היום אני יודעת שיש עוד דברים שחשובים בזוגיות.. כמו הערצה / הערכה כלפיי הבעל שתגיע באופן טבעי ורצון לשיח וקשר...

 

שאת מאוד צודקת במובן הזה שגבר שצריך "להזיז אותו" וכל הזמן להלחם כדי שמשהו יקרה- זה מתיש.

זה נשמע שאת צוברת מבפנים המון תסכול מתמשך ומרירות (מוצדקים..) שלא לדבר על עייפות.

 

לדעתי את צריכה מישהו שיבין את המצב הרגיש שבו את נמצאת וייתן לך את הכוחות להתקדם צעד-צעד. כרגע זה נשמע שאת נמצאת בתוך מעגל סגור ושכל הנסיונות שלך לתקן את המצב עולים בתוהו ורק מחריפים את התסכול וחוסר האונים.

 

כדי שבעוד עשור תראי את עצמך כאישה שנהנית מנישואיה, מרשה לעצמה להתפנק, לא רק עובדת ומתפקדת כל היום- כדאי להתחיל מעכשיו את התהליך. כי לצבור זה לא טוב. 

 

דמייני איך את רוצה לראות את נישואייך והתחילי לגשש עם השאלה- מי יכול לקדם אותי לשאיפה שלי?

 

בהצלחה רבה!

זה כמו ילדים שההורים תמיד מנקים אחריהם ולא נותנים להם לעשות שום דבר לבד ושהם גדלים הם מצפים שיסתדרו לבד ומתפלאים למה הם לא מנקים ומתאכזבים, או שפשוט זה קשור לאופי שלו ..שהוא פחות דומננטי ,בכל אופן תנסי לדבר איתו הוא אומר שהוא לא מבין בתחום אז תנסי תחום שהוא מכיר ויודע ואם לא אז אפשר לפנות ליעוץ בהצלחה

'למידה' זה עניין של 'הכשרה' ואם כן תתחילי ליהיות פסיבית כדי שהוא יזום כמו שכבר הציעו לך.

אצטט לך משפט קצר ממאמר שקראתי על 'ניהול זמן וסדר יום'. ההרגל והלימוד הראשוני אצל ילדים היא שמקנה 'עצמאות' , 'ערך עצמי', ' ובטחון'.
מסכימה איתך שזה דברים חשובים תכנון וניהול זמן. כי זה בדיוק מה שאין לבעלך.
ולכן תתחילי בדברים פרקטיים כהתחלה תני לו אחריות לקלח את הילדים. גם אם הוא לא יעמוד בזמנים לא לשדר לחץ .. ולא לקחת מובן מאליו כל שיפור ולהחמיא לו.

לדעתי יותר מטרידה אותך ההשוואה עם הסביבה וואקום שאת נשאבת אליו..
אם הוא אדם מופנם ואת דורשת ממנו ליהיות פתוח יש פה קושי לא קטן.
אם זה אופי בשילוב עם הרגל , יש היום סדנאות כדאי לחשוב בכיוון. אולי זה מה שיעזור לו לשנות מקובעות ונוחות. להרבה אנשים זה עשה שינוי מהותי וראיה לכך הוא הרב אליהו שירי.
הייתי ממליצה גם לך להצטרף זה יעזור גם לך במידה רבה. בהצלחה!

בהחלט שיפור כל הזמן, הקושי כמו שכתבתי הוא בעבודה משותפת.. ובתכנון של הזמן ובראייה הרחבה של משפחה עם ילדים וכל מה שזה אומר..
אני פתחתי את השירשור אחרי יום העצמאות שהייתי מאוד אקטיבית וארגנתי טיול די ארוך מהלילה עד היום למחרת (הוא טוען שהוא לא טוב בזה).. והוא היה די פסיבי ונהנה לבוא אל המוכן היה מבסוט, אני הייתי כל הזמן בלחץ שנספיק הכל, שהילדים יאכלו ישנו וכו... והוא היה כמו מלך.. וחזרתי מתוסכלת ועצבנית מהחופש הזה... וזה קורה הרבה בעיקר כשיוצאים מהבית, בבית הוא יותר אקטיבי בעיקר בפעולות המוכרות לו.. בהכנות לשבת הוא ממש מתפרד מעולה.. אבל ברגע שיש משהו לא מוכר לו הוא לא יודע והוא ניהיה פסיבי.. הוא גם הרבה פעמים פסיבי במפגשים עם המשפחה או עם חברים וזה גורם לי חוסר נעימות... ועוד קושי שהוא שואל אותי הרבה שאלות לאחרונה פחות.. אבל זה נראה שזה משהו שטבוע בו.. הוא מאוד משתדל ויש שיפור, ועכשיו שעברו כמה ימים הדברים ניראים יותר טוב.. ממש תודה על כל העיצות עזרתם לי מאוד!! ואשמח לשמוע עוד.

בבית אקטיבי במה שמוכר לו. 

 

גם בעבודה.

 

אדם טוב עם לב זהב ורגיש וטוב עם הילדים.

 

 

לא כל אדם "יוזם" בתחומים שאת רוצה. ש הרבה משפחות שבעניינים כאלו אכן האשה היא בעלת היוזמה.

 

אם ,הנקודה הזאת מוציאה אותך מאיזון", את צריכה לעבוד על עצמך. אולי יותר ממה שהוא צריך לעבוד כדי לשנות מה שלא כ"כ הכרחי.

 

הרי את בינתיים גורמת לעצמך ההיפך ממה שאת רוצה (לא בצד הטכני, אלא במהות, של בעל שאפשר "להישען עליו").

אם את משדרת לו חוסר שביעות רצון כי אינו יוזם טיולים כד', הרי את עוד ותר "מחזקת" את הצד הפסיבי, הלא מוביל.

 

אבל אם את תסתכלי קודם כל בתוך עצמך, יום יום, על הטוב שבו. תתאהבי בו מחדש. ומתוך זה תשבחי מהלב, על לב הזהב שלו, על היחס והטיפול בילדים, על העבודה, על התיפקוד בבית במה שהוא אכן עושה היטב - זה גם יצמיח אותו עוד, וגם יתן לך אפשרות להישען על האיש הטוב הזה, במה שהוא טוב. לא טכנית, אלא מהותית. איש טוב שאפשר לסמוך על טובו ונאמנותו.

 

למה לתרגם הכל לצד הטכני-החיצוני? רק בגלל שאת טובה בזה וזה משמעות לך?

 

תבחרי להסתכל על הטוב ולהתמקד בו ולהעריץ אותו. תבחרי בחיים.

עם מה שכתבת נכון מאוד שזו נקודת הסתכלות. כמו שכבר כתבתי הקושי שלי להישען עליו הוא שאני המשאב ידע וכוח בבית בכל תחום.. וגם שאני שואלת אותו הוא לא יודע ולא מבין בתחום, בצורה אמיתית לא שהוא אומר את זה בכוונה. ואני מרגישה שאני לא מספיק מקבלת ממנו כוח ותמיכה ומשענת וזה קשה כי הרבה מנטל הבית עליי. לא ברמה הפרקטית ברמה של החשיבה תכנון. אני משתדלת להרפות אבל הדברים קורים מאוד לאט ולא תמיד יש את הזמן לכך לחכות לזה שהוא יבין שהוא במקום של המוביל.. ברגע שאני קצת אומרת את דעתי בבית שזה לגטימי לא? הוא מיד " מפנה את מקומו" והולך אחריי.. אני חושבת שזה משהו טבוע בו שהוא לא רגיל להיות המוביל, ואם יש לי את הצורך בכך זה ידרוש ממנו לשנות משהו בטבע שלו... בקיצור קצת יותר מורכב.. אבל הפורום כאן נתן לי הרבה תקווה ומוטיבציה להמשיך להשתדל..

כשיש הקצנה לצד אחד - אז ללכת קצת לצד השני.

 

אמנם לגיטימי שאת "קצת אומרת את דעתך בבית"..  אבל בהיות שאצלו זה כמו מישהו שיש לו שמיעה חדה, וקול רגיל נשמע לו כקול רם, אז אם את לא רוצה שהוא "יפנה את מקומו וילך אחרייך" (שזו מעלה אצלך.. שאת מבינה את החשיבות בכך. יש נשים שדווקא היו "שמחות" שתן להן להשתלט על העניינים..), את צריכה לקחת נשימה קצת יותר ארוכה, וממש לומר לו, בחיוך עם אהבה אמיתית: אני רוצה שאתה תגיד. אפילו אם יקח לל עוד רגע להחליט, אני מחכה לך. אתה הבעל שלי. מה שתגיד  - אני אחריך...  הוא קצת יופתע.. אבל סביר שלאט לאט התפקיד ה"גברי" הטבעי ימצא חן בעיניו. ואז תרוייחי גם גבר מוביל, וגם איש עדין וטוב לב שמוכן לתת לך מקום ברגע שאת רוצה. לא תמיד זה ככה אוטומאטית....

ובזה נמדד האושר-
זוגות שיש ביניהם חלוקת עבודה (כולם כמובן חוץ ממכם, ככה זה נראה מבחוץ) - טוב להם והם מאושרים
וזוגות שצד אחד לוקח אחריות וצד שני מתמהמה - מתוסכלים ולא מאושרים ו"מה בכלל שווה הזוגיות הזאת".

באמת?
מה בכלל שווה הזוגיות הזאת?
אז יש לכם "תיק" מסויים, אתגר של פער זוגי מסויים,
כמו שלכל זוג יש (כל אחד וענייניו...)
בגלל התיק הזה, כל הזוגיות שיש לך עם בעלך ואב ילדייך, הרגיש והטוב - לא שווה כלום?

מה שמביא אותי לחשוב על שתי אפשרויות:
א. או שמה שאת מתארת זה רק "קצה קרחון" של הקשיים הזוגיים שלכם, ומתחת לפני השטח יש עוד הרבה טינה וכאב שלא קשורים לחלוקת תפקידים בבית.
ב. או שאת נותנת משקל עצום לתפקוד הטכני. את חייבת שהכל יהיה מהר, מושלם, כמו שאת מצפה. וכל חריגה בזמן, או בסגנון ביצוע, או בתוצאה - גורמת לך לתחושת כשלון קשה. הצורך שהכל יהיה פיקס ומתוקתק ומושלם וברמה גבוהה (טיול מהלילה לבוקר לכבוד יום העצמאות שאת מארגנת לבד!) הוא שגורם לך תסכול ואכזבה קשה ברגע שמשהו לא מסתדר.
ואם בעלך "לא מסתדר" לפי התכנית והציפיות שלך, אז את מתוסכלת ברמות גבוהות ממנו, עד כדי כך שכל הזוגיות שלך איתו בסימן שאלה פנימי... וכל ההערכה שלך אליו נמדדת ב- עד כמה הוא עומד בדרישות שלך להתנהלות בבית...
ובעלך מרגיש את זה, וכל משימה שאת נותנת לו הופכת לעול כבד במיוחד, כי הוא מודע/מרגיש את עומס הציפיה ממנו, ואת המשמעות של מה שיקרה אם הוא לא יעמוד בדיוק בציפיות. אם יקח לו יותר זמן. אם בדרך הוא יעשה טעות. אם הטיול שהוא יארגן יהיה רק בבוקר קרוב לבית, ולא הפקה מושקעת של מסע משפחתי.
הוא מעדיף לסגת ולא לאכזב אותך.

חשבת מה האסון הגדול אם תתני לו להתנהל כמו שהוא יודע להתנהל?
מה יכול להיות?
הילדים ילכו לישון קצת יותר מאוחר?
האוזניים שלהם לא יהיו נקיות אחרי מקלחת?
הסלון יהיה יותר מבולגן?
הטיול הבא יהיה פשוט יותר ואפילו לא עלינו במקום שכבר הייתם?
הילדים יאכלו לחם עם שוקולד לארוחת ערב?
מה, מה כבר יכול להיות אם תרפי ותתני לו לעשות את מה שהוא יכול איך שנראה לו בלי לשדר לו שהוא אבא גרוע ולא מוצלח?

שימי לב שאת הילדים שלך את מגדלת כמו שבעלך גדל:
לוקחת על עצמך את כל האחריות ולא משאירה להם.
"דואגת שיאכלו שישנו ש... "
לילד בן שנתיים צריך לדאוג שיאכל
ילד בן 3-4 כבר יכול להבין שאם הוא לא יאכל מספיק בזמן הארוחה, הוא יהיה רעב (ואז יקבל פרוסה עם גבינה, אבל לא מבושל ולא מה שבהכרח טעים).
לא צריך לרדוף אחריו ברמה יומיומית שיאכל. זה עניין שלו.
ואם רודפים אחריו, האחריות שלו בורחת... הוא לא צריך להיות ראש גדול. יש אמא שמנהלת אותו.


אחרי כל זה, אני יכולה לגמרי להבין את הקושי שלך, והבאסה, והרצון שמישהו יקח ממך את המושכות.
את לא היחידה בעולם שלוקחת הרבה אחריות ונשואה לבעל שלא רגיל בכך.
אבל עד כמה זה ישבור אותך/אתכם ואת הזוגיות שלכם,
לגמרי בידיים שלך... (גם בשלו, אבל את פתחת את השרשור)
תשחררי, תבליגי, תרדי ברמת הדרישות והציפיות קודם כל שיש לך מעצמך ואחר כך גם מאחרים,
תקבלי אותו כמו שהוא,
תקבלי את שיטת העבודה שלו, את הקצב שלו, את זה שהוא לא מתקתק דברים כמוך...
תרשי לעצמך בית יותר מבולגן, סדר יום יותר גמיש, ילדים פחות מתוקתקים, טיולים יותר פשוטים בלי רעיונות חדשים כל פעם......
ותראי איך הוא יכול בהחלט להיות אבא פעיל, מעורב, שלוקח על עצמו מטלות.

הוא עוזר בכל כשהקרקע בטוחה תחת רגליו - בבית עם הילדים במצבים מוכרים
אולי את מעליבה ומשפילה ליד הילדים כשהוא לא מצליח לכוון לדעתך
אולי את טיפוס קצת עריץ
לא צריכה לענות כאן רק לחשוב בינך לבין עצמך

כדי שהיא תרגיש הערצה והערכה כלפיו.
זה מצב לא בריא ולא הייתי מזלזלת בהרגשה הזו שלה.. אם היא מתביישת להציג את בעלה זה לבד צריך טיפול מיידי. מצב שגורם לה להסתגר בבית והיא נמנעת לצאת למפגשים חברתיים.

שניהם צריכים שינוי ולכן המלצתי גם לה ללכת לסדנה שבה יקבלו שניהם כלים של בטחון והעצמה. שהיא לא תצטרך להרגיש נחיתות ליד החברים והמשפחה. והוא יהיה בעל בטחון ליזום ויותר דינמי בחברה.
כנראה שזה שורש הבעיה ואולי זו הסיבה שגם לאחר יעוץ הם עדיין מדשדשים .

שלך בדיוק מבטאת את התחושות שלי (אני הפותחת עונה), וייעוץ זה לא קסם זה תהליך, כל אחד מביא גם את המשקעים שלו מהבית.. ובאמת אני מסכימה איתך שלשתינו יש כאן עבודה.. אני רוצה להוסיף שיש זמנים שהקשר ממש טוב בעיקר בשיגרה היומיומית.. ויש קיצוניות בין קשר טוב לקשר ממש לא טוב שאפילו יש לי מחשבות על מה אני עושה איתו.. אני מנסה למתן את הדברים אבל לא תמיד מצליחה.. והקשיים הם בעיקר ביציאות מהשגרה בעשייה המשותפת וזו הסיבה שפתחתי את השירשור..

בשבילו משהו של העצמה?

חלק מהשוני בין בני הזוג הוא גם בתפיסת אופן ההתנהלות:
את טיפוס מאוד מתוקתק ומאורגן, מתכנן מראש, עובדת על פי לוחות זמנים, הספקים וכו..
ברור שיש לזה מעלות ויתרונות רבים..
נשמע שבעלך הוא טיפוס שיותר זורם וחי את הרגע. מנקודת המבט שלך זה חיסרון כי הוא פחות מתוקתק ומתוכנן..
אבל האם חלק מהתסכול שלך הוא לא רק כי הוא לא פעיל אלא כי הוא לא כמוך?אם מבחינתך טיול צריך להיות מתוכנן ומאורגן עם לוז ברור, מסלול מוגדר, ארוחות מתוכננות וארוזות מראש וכו..
אולי בשבילו טיול זה להכנס לרכב ולנסוע בצורה ספונטית וכשנהיה רעבים לקנות מה שבא עכשיו.. לעצור איפה שמתחשק ולזרום בהתאם למה שמתאים הרגע?
האם יכול להיות שהילדים ואתם יכולים גם להרוויח מכך? לתכנון מראש יש יתרונות רבים אבל גם חסרון בלחיות את הרגע.. איך הילדים מגיבים לצורת ההנאה שלו? האם הם לא מרוויחים גם ממך אבל גם ממנו?
ולכן אולי היחס השונה שמבחינתך הוא חוסר שותפות אבל מבחינתו זו צורת ההתנהלות שלו?
ואם תחשבי על זה יש יתרון גדול לילדים בכך שהורה אחד מתוכנן ומתוקתק ואילו ההורה השני זורם וחי את הרגע..

לקראת מצבי יציאה מהשגרה.
נשמע לי שהוא ישמח וגם לך יעשה טוב.
לא לנסוע וזהו. לחשוב מה נקודות התורפה ולהיערך אליהן.
קצת רגישות וקשב מצידך לדעתי יעזרו לו ולך.

הפתרון היחיד הוא לדבר איתו , לשבת לדבר להעלות את כל הנקודות שמפריעים ולא רק לשפוך פה מה שמפריע ולצפות שהדברים יפטרו מאליהם..שובו , דברו , אין דבר שיכול לעזור יותר מזה

קודם כל, אני חושבת שמשעות הערב, לקראת טבילה לא שייך לעשות סידורים ארוכים.. אבל זן דעתי, כי אפשר לחזור עייפים, או כמו שאמרת לעשות דברים בלחץ במקום שזה יהיה ערב רגוע.

דבר שני-הרגשות שהוא כלום בשבילך הם רק מהמקרה הזה או גם מדברים אחרים?

יכול להיות שעבר עליו משהו?לחץ מהעבודה? לא הכל סובב סביבך, את מגיעה למסקנות מהר וזה חמור. דברים כאלה פותרים בשיח משותף...
בהצלחה

זה באמת פוגע ההרגשה שבעלך לא חושק בך. אבל אל תאמיני לכל הסיפורים של הנשים שהבעל מחכה להם בחלון רק שיחזרו מהמקווה וקופץ עליהן בשניה שמגיעות הבייתה.. יכול להיות שהיה קצת לחוץ או טרוד מידי . מציעה לך שלא תעשו יותר סידורים ביום של המקווה.. ופשוט תדברו על זה. זה באמת קורה לכולם .. לא משהו ששווה לעשות סרט בשבילו ..

יש זוגות כאלה. בוודאות. למה לא לרצות שיהיה גם אצלה? לגיטימי לרצות וזה יכול לקרות. אבל צריך לסכם שמעתה והלאה לא עושים שום סידור ביום הזה. מפנים את הערב לחלוטין.

חשוב לקבוע אחד עם השניה שמה שקרה זה משהו חריג ולהבא לא לקבוע שום דבר לאותו היום.

והכל בסדר, זה משבר ואתם תצלחו אותו.

וגם אם יש מצבים שלא זו לא מציאות תוקנת ולא מומלץ לשאוף אליה

יש לנשים מסויימות נטיה לספר מה קורה עם הבעל ואיך הוא מתלהב / מתרגש / נמשך וכו.. בואי  נגיד שברוב המקרים אישה שזה קורה בביתה לא מרגישה צורך ללכת ולספר את זה.. אישה שצועקת כמה טוב לה כנראה שלא ממש טוב לה.. ומספרת רק כדי לצאת טוב בעיניי החברה.. ומה לעשות שיש אנשים שחיים בשגרה ובלחץ של פרנסה ומגיעים לסוף ערב גמורים ולא הם לא קופצים על האישה שחוזרת מהמקווה .. כי כבר כמה שנים בכל שבועיים היא חוזרת וזה כבר לא כזה מרגש כמו בהתחלה.. אבל אז האישה ששמעה מחברה שלה שהבעל מקפץ לקראתה בטוחה שככה זה חייב להיות ואוכלת את הלב ומסרבת לשכב עם בעלה יומיים אחרי המקווה כי לא התרגש מספיק מהמעמד   ....

זו כל תרבות הפייסבוק והאינסטגרם.
אני ממש מסכימה ואפילו יכולה להעיד מניסיון שכשהזוגיות שלנו היתה בקרשים , העמוד פייסבוק שלי היה מתוחזק ומעודכן היטב בתמונות שלנו כאילו הכל ורוד.

פשוט חשוב שהיא תדע שכן יש מציאות כזו, לאו דווקא אצל הנשים שמפרסמות את זה, אבל זה קיים. וכדאי שתשאף לשם. וזה לא עבודה שלו בלבד אלא גם שלה.

"הקשר הידרדר מאד מאתמול"?.. וכבר "הרגשות שלי נעלמו, נמאס ל לראות אותו"?...

 

אז אם זה אמיתי - תרגיעי את עצמך. קורה שמפרשים תגובה בצורה לא נכונה. אם איש אומר שזה לא כך, צריך לקבל וזהו, גם אם ההרגשה הראשונית מובנת.

 [קצת מוזר לי, איך אוכלם בתשע ורבע, לפני טבילה, ומספיקים אח"כ הכל עד 10. מכל מקום, אם הספור אמיתי, כדאי מאד להרגע מהר - ולהחזיר דברים לתיקנם, ולא להגיע למסקנות מרחיקות מפעם אחת אחרי יום עמוס. ובכלל, לא להגיע למצב של חיפושי דירה עד מאוחר בדיוק ביום כזה. זו אחריות הדדית]

 

אלא הנהגה טובה.
לכן, באופן אישי ודאי שטוב לנהוג כך. אם זה מפריע בהקשר זוגי, כדאי להתייעץ עם רב מתאים או מדריך חתנים, לברר איך ראוי לנהוג.

בזמן שאדם ערום לגמרי

אם יש לבנים לכאורה אין צורך להתלבש מתחת לסמיכה

 

שם, מבואר שזה דין לגבי גילוי כל מקום בגוף שרגיל להיות מכוסה בפני אנשים

בהתחלה היה לי מוזר וגם קצת לא נעים שהוא מרגיש שהוא צריך להסתתר ממני,
אחר כך הבנתי שיש בזה עניין וזה טוב שהוא מקפיד על כך

זו ההמלצה העיקרית.

את מרגישה שהוא מזיז את הראש אם את מתלבשת או שהוא מחכה להזדמנות?
נראה לי שאם זה הדדי אז זה בסדר

מצד שני יכול להיות שהוא ביישן מטבעו והוא עדין לא התרגל לזה שזה בסדר ומותר וככל שיעבור הזמן זה יסתדר

פשוט מתנהלת בצורה חופשית בחדר המשותף. בין אם הוא נמצא ובין אם הוא לא. ככה שזה לא הדדי, ההתנהגות הזו.

הוא הבהיר שמבחינתו זה עקרון והוא לא מתכוון לשנות מזה.

אולי הפתיחות שלך היא יותר מדי בשבילו כרגע, ולכן הוא מסתגר בעצמו.
הוא לא יגיד לך שזה קשה לו עדיין ההתנהלות החופשית והטבעית שלך
הוא פשוט יקח צעד אחורה עם עצמו כדי להרגיש מוגן יותר.

טבעי שלוקח זמן להפתח, לא צריך להבהל מזה, לא צריך לדחוק בו, למהר לאנשהו, להניח שאם התחתנתם אז מיד הכל צריך להרגיש טבעי ונוח...

אם הוא לא מגלה את הגוף בכלל ואתם נשואים ממש טריים זה גם הגיוני.

שלי אמרה לי שמאוד כדאי לא להתלבש ליד בעלי. כדי שהוא לא יתרגל יותר מדי- לשמר את הריגוש.
אני פחות התחברתי ואני לא עושה את זה..
אבל אולי זה נובע משם, ואולי מישהו אמר לו את זה.

כמו שאת רואה מהתגובות פה- זה הגיוני.
אבל זה לא משנה שזה הגיוני אם לא נוח לך עם זה..
הכי חשוב לדעתי שפשוט תדברו, תשתפי אותו מה ההרגשה שזה יוצר אצלך ותבואי פתוחה לשמוע למה הוא עושה את זה.

יש להניח שזה לא כשהוא רוצה להחליף חולצה...

 

ואכן המקור בשו"ע מפורש, גם כשאדם בפני עצמו. אמנם ר' אברום שפירא זצ"ל אמר בזמנו שאפשר להקל כשזה רק לרגע של התלבשות, אבל גם זה לא כשמדובר לגמרי.

יפה ועדין. גם מהילדים אני מצפה שיתלבשו בצניעות ובפרטיות.

תקח מטפל שיעזור לך לעבור את זה בשלום

והדם שלי רותח. איזה מין ראש מעוות יכול לדחוף בכזו אובססיביות לגירושין? מה נסגר?

אפשר להניח שפותחי השרשורים לא מקבלים החלטות על סמך דעה בודדת אלא מקבלים משוב כללי ממגוון הדעות המוצגות כאן.

 

ספציפית מי שעבר אירוע מסויים נוטה להשליך ממנו כמעט לכל נושא ורואה הזדמנות להשוות ולהתעמת עם מה שאירע לו עצמו.

אין חכם כבעל ניסיון אני יכול להריח כבר את יום הגט שלהם...

אין תקנה.
צריך לעשות הכל ליפני שמפרקים בית!

קיים בינכם, עם כל הקושי ונשמע שיש לא מעט אם יש רצון להמשיך ולחיות ביחד בשותפות מלאה ולא רק בגלל הילדים. אז על הכל אפשר להתגבר.
נשמע כאילו כל הקשר בינכם הוא טכני לחלוטין. אם אין רצון להקריב ולהתגמש אז שום עצה לא תפעל.

אבל לדעתי כל עניין המשפחתי זה לא כזה נורא. זה פשוט עניין של מודעות שאין לכם.

זה תקופה קשה כרגע אתם עם שני ילדים פיצפונים ממש וזה קשה!!!!! אתם בקושי התחתנתם שני ילדים בארבע שנים זה ממש להפסיק את החיים.

אני יכולה להגיד לך מנסיון שהיום טיפה גדלו הילדים ואפשר להרים את הראש מעל המים וזה ממש מביא לי מלא דמעות לחשוב חבל שחלק מן השנים עברו כמלחמות עולם.

הלואי והיינו יכולים לחזק אחד את השני ולהזכיר אחד לשני כל הזמן שזה זמני וזה זמני, אני מדברת על תקופה של זוג צעיר עם ילדים קטנים.

הלואי ומישהוא היה אומר לנו שיש מלא שקשה להם וילדים גורמים לטירוף, לעצבים, למריבות, למצבים קיצונים ששתינו לא ידענו שלעולם אפשר להגיע.וכמו שכתבת ממש יוצאים משפיות

 היינו מבוהלים אז מטירוף החיים מהורמונים ממצב של חוסר שינה של טיטולים.

גם היום ב"ה מגדלים עוד פיצפונים אבל בגלל שכבר בגרנו ויש ניסיון לוקחים ממש שונה , מסתכלים שונה. זה ממש שמים וארץ. היום שמחים עם הילדים ועם הזוגיות ומסתכלים בפרופורציות שונות על דברים.

ממש תקח דף ועט ודפים ותתלה בבית שזה יעבור.

כמובן לדעתי בינתים למנוע ולא להביא עוד ילדים

אתה מצד אחד כותב לא מצפה למגע. אבל אתה רוצה מגע!!! זה נשמע שאתה משווע למגע אבל בגלל שהיא דוחה אותך. זה ברור לי שאם הי לא תדחה אותך בעניין אתה תרוץ על זה. אז אל תכניס לך לראש שכבר אין משיכה. אין משיכה כי היא לא מעוניינת.

ברגע שהיא תהיה מעונינת אתה גם תרצה.

לדעתי אסור לוותר בשום אופן על קיום יחסים. לא משנה מה. זה משהוא שחייב להיות בלוח סדר פעילות זוגית.

צריך להגיע יחד להסכם אפילו הכי מינימלי

תקחו דף ועט תעשו טבלה. כל אחד יכתוב מה הכי מציק לו מה הוא מוכן לקחת על עצמו. מה הכי קריטי לו. אבל לא מידי הרבה דברים. דברים גם ראלים.

אפילו רק להעלות על הכתב מה הבעיות זה כבר עושה סדר בראש.

 לדעתי אתה כותב מלא דברים. בסופו של דבר תראה שהקירבה אליה זה הכי מציק לך. זה מה שאתה רוצה והיא לא נותנת לך .אם זה באמת רק זה אז  תשחרר אותה ממלא דברים של נקיון סדר ילדים וכו ותנסו לראות איך פותרים את מה שהכי בהול

 

יש תקופות שזה ניראה סוף העולם ואם יודעים שזה תקופה שתעבור זה יותר קל.

רק שכדאי לטפל ולהבין בדיוק איפה הבעיה.

נשמע ששנות הנישואין הראשונות שלכם היו מאד מאתגרות (בן כמה הילד הקטן מבין ה2?)

ושלמרבה הצער זה רק הוביל להתדרדרויות חוזרות ונשנות.

נשמע שיש לך רצון לקשר וקרבה אבל שהיא דוחה אותה.

 

ידוע לך למה? האם היא אומרת מה קשה לה, מה מפריע לה בך?

 

חוץ מלמנוע הריון מציעה כאן לתת תקופה שתחליט עליה אפילו מראש לטיפול הזוגי ולראות האם אתם מצליחים לשקם את היחסים ביניכם 

(האם כשהכרתם היה טוב? היתה אהבה? היתה משיכה?

למה בחרת בה? איזה דברים יפים מצא תבה? היו לכם זמנים יפים?)

ואז להחליט מה לעשות..

 

אני לא חושבת בכלל שהסיבה שכתבת היא סיבה טובה דיה להשאר (מה גם שלא בטוח שזה נכון לגבי גברים כמו לגבי נשים)

אבל באמת גירושין צריכים להיות לא בגלל שלא יכול להיות משהו טוב יותר בחוץ (כי שיש כזה דבר היצר הרע יכול לספר לכל אדם

בלי קשר למצב נישואיו...) אלא בגלל שרע מספיק בבית.

 

 

ללא קריאת הכל-
מסכים עם סיה.
ב. תמשיך בטיפול
ג. תמצאו משהו שהיא תעשה ויהיה באחריותה. גם אם זה תליית פריט כביסה אחד פעם בשבוע

זה ברור שאם הזוגיות שלך בקנטים-היא לא תרצה קירבה. אצל נשים זה קודם מקום נפשי רגשי. בלעדיו זה לא עובד.

ועם זאת אצל גברים זה שונה, אז צריך למצוא את דרך האמצע בזה שכל אחד יעשה ויתור במה שהוא יכול

באמת מאוד מאוד קשה. אבל להרבה זוגות זאת התמודדות קשה. תחכו שהם יגדלו, אשתך תרגיש יותר טוב, תתחילו לישון בלילות, לאט לאט יהיה יותר קל.

כמה שאלות על אותו נושא אוי...
מה אשתו של האח אומרת? דיברת איתה?

באמת לא יודעת .
אולי זה קשור לסיגנון לבוש שהוא אוהב
והיית יכולה לשנות.
אולי זה רק הרגשה שלך.
תדברי איתו על זה. חשוב שידע שאת שמה לב לזה!

נראה לך שככה הוא יבין?

לתקוע לו מרפק
הוא: מה
את: לברך בקול שאני אענה אמן לפחות
הוא: מה לברך
את: שככה לו בעולמו

לתת לו 2 סטירות. ולנער אותו היטב. "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"

סתם בגלל שהם מדברים או משהו אם זה בגלל שהיא פצצה תגידי לו שאסור להסתכל על נשואות ואם זה סתם שהם מדברים אז זה כבר משהו אחר 

מצד אחד נותן תחושה של הבנה לקושי כי יופי זו התמודדות להרבה אנשים
מאידך מדגיש שכולם שמים לב וזה לא לעניין ולחשוב איך מפסיקים זאת.

אגב... יופי באמת מעורר תשומת לב ולפעמים אנשים נהנים להסתכל מבלי כוונת זימה

לחשוב במחשבה ..וגם זה צריך לבוא ממנו הוא בטוח יודע שזה לא ממש בסדר שהוא מסתכל ועוד בנוכחות אישתו ..

אין לי כרגע פתרון קסם, אך מה שבטוח - לא לשמור בלב. לדבר איתו. זה משהו עכור שיושב על הלב ואסור לתת לו "לקנן" שם.

וכן, תשמרי לעצמך גם את הזכות להיפגע. זו זכותך!

הרבה הצלחה, ומוזמנת לבשר בשורות טובות.

זה אומנם תהיה שיחה קשה איתו וצריך לחשוב טוב איך לפתוח את הנושא הזה איתו. אבל נשמע לי הזויי שכשאת איתו את קולטת שהוא נועץ בה מבטים. מאוד חשוב שתדברו על זה.
תיקחי בכל מקרה בחשבון שאולי הוא פשוט מדבר איתה ואת רואה את זה אחרת.
אבל ממש אין סיכוי שזה נשאר שתיקה והשלמה שלכם עם המצב (שאם הוא נכון הוא ממש מזעזע אותי בתור בעל נשוי).

.

תקשיב אתה מסתכל על... זה מפריע לי מאוד!! זה מגעיל אותי!! זה פוגע בי!!

זה מוריד את הערך שלך בעיני זה גורם לי לבוז לך. מצטערת שזה נשמע אלים

אבל שיבין שזה שהוא מסתכל הוא עושה לעצמו נזק שאת מתרחקת ממנו. שווה לו מבט הנאה על בחורה אחרת ואח"כ אישה ממורמרת? לדעתי אל תעביר לסדר היום כאילו לא קרה כלום.

אם הוא ממשיך להסתכל. פשוט תהי עצובה וקרירה ואם ישאל מה קרה ? אז תגידי . הסתכלת על אישה אחרת

ואם הוא יתחיל להגיד שאת מדמיינת וכו אז אל תכנסי לשם. תגידי לו את תעשה ממני מטומטמת. אתה מסתכל ונקודה לא על זה הדיון. וההסתכלות פוגעת בי.

האמת אם זה היה קורה לי הייתי מפסיקה להגיע כשהגיסה הזאת שם כרגע בשנה הקרובה

מסתכל