פורום נשואים טריים (עמוד 351)

לדבר שוב ושוב.ולעשות שיחות על זה.
בסוף מבינים איך לפתור את החוסר הבנות.
אבל זה לוקח
וצריך רצון של שני הצדדים להתקדם ולשפר את התקשורת ביניכם.

הכי טוב ונכון יהיה להתקשר למרפאה ולבקש להפנות שאלה לרופא שלך.
בסה"כ זה פורום אינטרנטי אנונימי..

בהצלחה לך ומזל טוב!

בס"ד

לא יודעת מה יהיו השפעות הכדור שנשכח אבל אל תפסיקי לקחת.

ונסי להשיג את מכון פועה או רב משם
אולי יגידו לך לקחת יותר.
מקווה שהכל יהיה בסדר בע"ה

מזל טוב!!

תשאלי רב לגבי הבדיקות הקרובות.
מזל טוב!!

כנראה שאתן אחרות בהקשר הזה.

 

את נקטת מידה שאינה כ"כ רגילה אצל כל אחת - והמשכת את הקשר תוך כדי בנין הבית. 

 

לא כל אחת מסוגלת לכך. תשמחי שכך היית, בסוף זה גם עזר לך..

 

היא כנראה אחרת, תופעה לא נדירה, העיכול של המעבר לנישואין אולי קשה לה יותר, אולי לא מצליחה גם להתמקד בבעל וגם בחברה.

 

עבר זמן, היא מרגישה צורך בחברה כדי לשתף בענייניה...

 

וכעת זו בחירה שלך. האם מבחינתך "חברות" כזו לא באה בחשבון, או שאת מוכנה להיות אוזן קשבת לכלה צעירה שעדיין מאד ממוקדת בעצמה.

את מכירה יותר טוב את האופי שלה. לך קל יותר לדעת האם התגלה בה משהו אנוכי - או שהיא לא כזו אלא הנסיבות גורמות.

את גם מכירה את עצמך, האם את מסוגלת להיות במקום כזה בלי להרגישה פגיעה - או שמא אם זה לא הדדי, לא שייך מבחינתך.

 

לפי זה תבחרי ותחליטי.

 

אם את מסוגלת לנקוט מידת חסידות ולחכות לה "בזרועות פתוחות", יפה. אם לא - אפשר להסביר לה בעדינות, שיש מבחינתך מקום להבנה שהיה לה קשה לנהוג איתך אחרי הנישואין כפי שאת נהגת איתה. לא לכולן יש אותו אופי. אבל שאם היא רוצה לחדש את הקשר, אז דווקא בגלל שבעבר היה קשר הדדי קרוב, את לא יכולה שהוא יתחדש רק באופן חד סטרי. זה לא כמו מישהי שאינך מכירה ופונה לעזרה.. דווקא בגלל הקרבה שהיתה. אז שתחליט האם מבחינתה מעוניינת להחזיר את הקשר ההדדי - או שעדיף בינתיים שכל אחת תתעסק בענייניה....

מוכר מאוד.. לצערנו הרב. לא רק את חווה את זה תהיי בטוחה.

לכי לטיפול לפני שתתחילי לצאת לדייטים, זה יעזור לך, ישחרר אותך, יראה לך עוד כיווני מחשבה ודרך בחיים. 

ובסופו של דבר את תתגברי על הפחד. הפחד הוא מחסום שנועד לשמור עלינו מפני אכזבה/נפילה/מעידה/טראומה וכו'.

טיפול יעזור לך ללכת לצד הפחד ולא שהפחד יוביל אותך.

בהצלחה יקרה ובשורות טובות!

הקשיים הללו לא יעלמו מעצמם. כדאי מאוד ללכת לטיפול, להשתחרר מהשדרים הלא בריאים בבית ההורים ולבנות תודעה של זוגיות נכונה אצלך.

כך גם תשתחררי מהנקודה שמטרידה אותך, שהיא אכן משמעותית בזוגיות וגם לאתשחזרי דפוסי התנהגות לא נכונים מבית ההורים.

ותבחרי בזהירות את הדמות המטפלת. המלצות. תעודת מומחיות - משהו שיגן עליך משרלטנים 

יהיה לך קל יותר על הלב אחרי שינקו ויחבשו את הפצע הזה

יש הרבה שרלטנים, המון.

תשמרי על עצמך מאוד ותבחרי מטפלת בזהירות.

אבל בשום אופן לא להזניח!
אמך יודעת ?
שיתפת אותה ?

עצוב שהורים לא מבינים מה הם גורמים לילדים!
תדאגי לעצמך!

קודם כל, חשוב שתזכירי לעצמך שאת יודעת מה לא בסדר, ורק מחפשת איך לתקן. וכבר אמרו רבותינו שעצם הבנת הבעיה היא בעצמה חצי מהפתרון.

כמו שכתבו מעליי, תחפשי המלצות מאנשים שאת מכירה על פסיכולוג טוב. ואם זה לא בתקציב אז לקופות החולים בד"כ יש מאגר של מטפלים ברמה גבוהה.

ובנוגע למי שיזכה להכיל אותך... נראה לי שאת ממעיטה בערכם של הבנים.
אני בעצמי עברתי סיפור לא פשוט, והאיש שלי קיבל את זה בהבנה ואהבה ועצם היחס המקבל שלו עזר לי להתגבר על המשקעים.

להיות בזוגיות.
להיות אוהב ונאהב, ובהמשך גם להיות הורה.

רק מה לעשות שכדי לעשות את זה בצורה נורמלית עפ"י הדת שבה אנחנו מאמינים, צריך להתחתן כדת משה וישראל.

חוץ מזה, ההתחייבות הזו, מאפשרת להיפתח יותר ולהשקיע את כל כולך בקשר ובמשפחה, מה שאי אפשר לעשות בקשר ללא מחוייבות.

גם אם הם לא נשואים.
נכון זו לא דוגמא הכי טובה, אבל זה מצוי.

זה לא מפחיד מדיי להתחייב?

את מגבילה את עצמך, סוג של...
בפועל, בהתחייבות הזו את משחררת את הנפש שלך מהחסמים שמונעים ממך להשקיע באמת.
מצד אחד, כשאת לא מחוייבת והוא לא מחוייב את אומרת לעצמך שאולי יש מישהו יותר מתאים אז את לא משקיעה יותר מידי, אבל גם הוא חושב את אותו הדבר וגם הוא לא משקיע... ובחלק גדול מהמקרים המשברים גורמים לפרידה (כי הנה, המשבר הזה מוכיח שאנחנו לא מתאימים באמת).
מצד שני, כששניכם מחוייבים ע"י חופה וקידושין, והפרוצדורה לפרידה היא הרבה יותר מסובכת (גט) ויקרה (תשלום הסכום שהוא התחייב עליו), אז המשברים הם אתגרים שכשעוברים אותם בשלום יוצאים מחוזקים ואוהבים יותר.

ברור שיש מקרים של חוסר התאמה מוחלט או משברים חמורים מכדי שיהיה ניתן לגשר עליהם, ואז מתגרשים, אבל לרוב מנסים לעשות את כל המאמצים כדי להישאר יחד אחרי שמתחתנים.

שלפעמים כשלא בטוחים שרוצים להתחתן אז באמת זה לא קורה...
וכשהתלמיד מוכן המורה מופיע.

אני רוצה זוגיות! אני רוצה להרגיש שייכת, לדעת שיש מישהו שהוא שלי מבלי להיות במעין מירוץ כזה של חיפוש.

התמסרות

אמירה

זה האיש שלי ואני  והוא נעשה יחד הכל כדי שהזוגיות תצליח

יחד נבנה בית ונגדל ילדים ומשפחה שאנחנו מאמינים שה' רוצה שנגדל 

יחד נתקדם בחיינו האישיים ונבנה את עצמנו וגם נבנה בית ונקח משכנתא ונזדקן ונגדל ילדים.

 

 

אני מאמינה שברגע שיהיה לך איש שתאהבי באמת סביר שגם את תרצי למסד את הקשר יותר

(שזו אגב בעיה שיש בציבור החילוני שהרבה בנות רוצות להתחתן ולגברים לא דחוף..)

כנראה שמעתי את זה כאן פעם....

מחכה שהוא יגיע... איך אדע שזה הוא...?

וכל אלה שאומרים "הרגשתי מיד"...
אוךךךך למה אצלי זה לא קורה

נראה לי שדברים ברוח זו מופיעים במקימי

אחרי שכתבתי נזכרתי

 

ולשאלתך- ממש לא תמיד מרגישים לבד.

 

מציעה לך להתחיל בלחשוב לעצמך- מה חשוב לך?

דוס? לא דוס? גברי? רגיש? שמן? רזה? לומד תורה?

 

כתבתי קריטריונים כליליים ולא מייצגים אבל הכיוון הוא לנסות קודם כל להגדיר מה את מחפשת. לאן את מכוונת.

נסי להזכר בקשרים שהיו לך- מה היה נכון לך? מה לא?

כמובן שהרשימה שאת מרכיבה היא בגדר ההמלצה וכיוון עבורך ועבור מי שיעזור לך בחיפושים,

ואם הציעו לך מישהו שנשמע לך מעולה אבל לא עונה על קריטריון איקס או וואי אז זה זמן מצויין לבחון עד כמה הוא קריטי...

 

כשאת נפגשת עם מישהו את דבר ראשון צריכה לבחון בזהירות- שכל לצד רגש,

האם הוא באמת מתאים...

האם מה שחשוב לך בבן זוג נמצא בו?

האם כיף לכם יחד? טוב?

מעניין? האם מתפתחת חיבה? 

האם אתם מוצאים מכנה משותף? חלומות משותפים?

כל עוד הכיוון הוא חיובי, כדאי להמשיך לפתח את הקשר ולראות אם גם הרגשות מגיעים..

משיכה, אהבה, געגוע, רצון להיות יחד

רצון להיות יחד לכל החיים

 

לבדוק כמובן דברים חשובים אצל כל אחד- האם יש לו לב טוב? האם הוא מכבד אותך?

הוא אדם ישר?

את סומכת עליו וכן הלאה.

וכמעט כולם פסלו אותי אחרי פעם אחת. כך שאין לי תשובה לשאלות שלך...
ובעזרת ה׳ אני מקווה שאצליח בעזרת הכיווון שנתת לי....

את רוצה להרגיש שייכת- מצוין! את קוראת לזה זוגיות, אחד אחר יקרא לזה חתונה. עזבי אותך מהגדרות ופרטים טכניים. אני מרגישה שזה לא השאלה שלך פה.
השאלה היא- היה לך קשר רציני פעם? או שכולם נגמרו אחרי דייט אחד?
אם כן את חייבת לשאול ולברר למה זה קורה. לשאול חברות שיקפו לך אותך, מדוייטים לשעבר, וכן אפילו ללכת לקואוצ׳רית שתעבוד איתך רק על הנושא הספציפי הזה. (זה מה שאני עשיתי).
לגבי הצעות- יש לך הצעות? יש לך מקומות שמאפשרים היכרות טבעית? איפ את מקדמת את עצמך בנושא הזה?

לך לנסות להכיר באופן טבעי, דרך מסגרות שונות, וליזום כמה שיותר. לבקש מכל מי שאת מכירה שיכיר לך, ללכת לשדכנים, להירשם לאתרים, וכו׳.
אם את רוצה חבר לחיים, רוצה בן זוג, רוצה אהבה (מצטטת אותך) זו הדרך. אם את רוצה בזה באמת- הוא יבוא בע״ה.

אני לא מצליחה למצוא את התשובות אצלי.
אם יש לך אני אשמח לשמוע

יש לך חברה שמכירה אותך פרק זמן, ויכולה אולי להעיר/ להאיר?? נראה לי כדאי לך למצות את הכיוון הזה. בהצלחה

בשביל היציבות במחויבות יש גם יתרונות
וכמובן כי אי אפשר לחיות בזוגיות בלי חתונה לפי התורה

חתונה זה הרבה מעבר לצד אישי...זה התחייבות, זה בית, זה ברית בינך לבינו, זה המשכיות..זה מלא דברים יפים! לעומת זאת חבר לחיים, זה הכל פחות יפה ואמיתי יותר...כמובן שתלוי בך איך את לוקחת את הדברים, חתונה יכולה גם להיות גהינום ולעומת זאת עם חבר לחיים את יכולה להרגיש גן עדן...זה הרבה תלוי בך

ברגע שלא תקריני את הפחד ואת החששות שלך החוצה אז לא יפרדו ממך כל כך מהר. 

את משדרת לבחור שאת לא באמת מסוגלת/רוצה/מוכנה... וישר קולטים את זה.

חבל..

ממליצה לך לעשות רשימה של דברים שאת רוצה בבחור ולא מוכנה להתפשר בהם, לשחרר את הפחד, לשמוח לאן שהגעת עד עכשיו, להיות עם ביטחון ואז כבר ממילא הביטחון יוקרן החוצה.

בהצלחה 

להיות אופטימים כלפי הפגישות, אם חותכים אותך לא להבהל, אלא לשמוח שזה חסך ממך את הצורך להתלבט וקירב אותך לאחד האמיתי לך.
הדייטים בדיוק כמו גם החיים אחרי הנישואין דורשים הרבה השקעה נפשית וגשמית והרים של רצון טוב ואמונה בבן אדם שמולך. חייבת להיות תחושה של הדדיות ושל חתירה עיקשת ומשותפת להתקדם ביחד
לא בכל רגע זה נראה הכי רומטי בעולם אבל תמיד זה אידיאלי והליכה בכיוון האמיתי.
כשתמצאי את האחד שלך יתחילו להצטבר אצלך המון רגעים של קורת רוח ונעימות ותביני שכל הדייטים שיצאת אליהם עד אז היו בשביל לתת לך להעריך ולהכיר את המקום שהגעת אליו.

החתונה היא ה"חזרה הביתה" של 2 חלקי הנשמה. קראתי פעם שהנשמה היא אחת ויש בה חלק זכר וחלק נקבה והקב"ה מורידם לעולם ב-2 גופות וע"י החתונה מתחברים חזרה..- משהו כזה...וזה מסביר את תכלית הנישואים, למצא את החלק ששייך לנו ולבנות איתו בית שיהיה בעז"ה בית נאמן בישראל

זה מספיק מרגש להחליט על זה גם בלי כל הזיקוקים.
פשוט מציעים.אם אתה לא בדייט ראשון וזה בשיח שזה הולך להגיע זה פשוט מגיע. את המתנות והרומנטיקה תשמור לפרטיות שלכם. לא למטוס שיעבור מעליכם בדיוק בזמן שתוציא טבעת וישפריץ עליכם פונפונים וסוכריות ריבת חלב.

אנשים שכחו לאהוב, בעומק, ביסודיות, הכל נכנס למשבצות של איפה נצלם את הסלפי אחרי ועל איזו אצבע היא תשים את הטבעת כדי שתראה הכי טוב בתמונה..שטויות.

דבר אחרון: אל תקנה טבעת לבד. פעם אחת כי זה כ''כ מרגש לקנות יחד. ופעם שניה כי זה קשה מאוד להתאים אצבע לטבעת וטבעת לאישה. בטח בחודשים הראשונים של הכרות שלכם...

בהצלחה! שתזכו להקים בית נאמן בישראל!

אגב טבעת במקום טוב תמיד אפשר להצר או להרחיב אז זה ממש לא כזה עקרוני.

לא עלה על דעת אף אחד/ת (אני מקווה) פה שאני אומר משהו שמחייב. הבחור שאל שאלה, עניתי תשובה.

לא עלה על דעת אף אחד/ת (אני מקווה) פה שאני אומר משהו שמחייב. הבחור שאל שאלה, עניתי תשובה.

בפועל היה קר אז הלכנו למסעדה בשרית ופתאום השמיעו במסעדה את השיר שהוא מזמן אמר שמבחינתו מדבר עליי ועל מה שהוא מרגיש כלפיי.
ואז הוא פשוט הוציא את הטבעת ושני חברים טובים באו עם שלט חמוד שכתוב עליו בגואש "התנשאי לי" וכמה בלונים. לא מפוצץ לא המון כסף בכלל.

בקיצור- אני לא בעד להשתגע. מרגישה שזה רגע גדול ומיוחד מידי מכדי להכניס לתוכו אלמנטים וזיקוקים. אבל אני זקנה מפעם אז מה אני מבינה...
מה שכן-חושבת שלא להשתגע כדי להראות לכל העולם בפייסבוק כמה ההצעה היתה מפוצצת. בעיני צניעות זה שם המשחק (ואני לא מתכוונת לאורך השרוולים)
תחשוב מה מתאים לכם, בעיקר מה מתאים לה.
ושתזכו לעבוד ולהשקיע בזוגיות לפחות כמו ההשקעה ב״הצעה״
מזל-טוב!!!

תשע וחצי בערב, גשם, משרד של אבא שלה, כוסות תה ובייגלה שעבר לו התאריך.

"אז אממ... אני חושב ש... חשבתי הרבה ואני רוצה להתחתן איתך. מה את אומרת?"

"גם אני"

שתיקה של רבע שעה בערך עם זמן לעיכול.

אחד הגדולים..

חמודים

ואז משפחה וחברים קרובים
לפני שמספרים לעולם

הוא ניצל את העובדה שנסעתי לביקור בבית החולים, נכנס לחדר שלי והשאיר לי רמזים שבסופו של דבר הצביעו על כך שהוא מחכה לי מחוץ לבית (עקב אחרי מרחוק לראות מתי נכנסתי ואז הביא את האוטו אל מול הכניסה)
משם יצאנו לדייט שכלל כמה מהמקומות המרכזיים בתקופה שבה יצאנו, כולל המסעדה הראשונה שבה ישבנו... ואז נסענו לגן ציבורי שבו היה הדייט הראשון שלנו, ושם, בלי יותר מידי פירוטכניקה וצבעוניוּת, הוא כרע ברך (בלי טבעת כי אמרתי לו שלא יקנה בלעדיי) ושאל אותי את השאלה הנכספת...

כבר דיברנו במשך תקופה על נישואין וכו' אז היה די ברור מה התשובה, אבל עדיין התרגשתי מהמחווה.

כמה זמן אתם יוצאים?

יש הרבה מתח ולחץ בתקופה הזאת.. השאלה אם זה משהו שהתחיל מתחילת הקשר או פתאום צץ.. ייתכן מאוד שאתה מרגיש עכשיו עמוס מבינה ריגשית בגלל החתונה הקרבה ובאה.. ורוצה קצת להשתחרר.. אז טיבעי שיגיעו כאלה מחשבות.. כדאי לבחון את הדברים ברוגע בעיניים אובייקטיביות, ולהבין שזה טיבעי ואם זה לא מסיבות רציניות הכל בסדר..

ברגע האחרון.. רק תסתכל טיפה תראה שיש פה עשרות שרשורים כאלו..
פשוט להירגע, לחשוב על הטוב והגדלות של הנישואין ולהודות לה' שהגעתם לשלב הזה

כדאי ממש להתייעץ עם מישהו מקצועי שמבין ולפתוח בפניו. כי לפעמים הלחץ הזה הוא באמת סתם לחץ טבעי ורגיל ולפעמים עלול להסתתר משהו מתחת.. לא רוצה להלחיץ חלילה אבל גם זה קורה. הרבה פעמים אחרי גירושין הזוג אומר דברים כאלה של תחושות קודמות שבדיעבד לא היו רגילות כמו כולם.. כי רגיל זה מדד..
בקיצור בהצלחה. אני ממליצה ממש להתייעץ. לפרוס את כל התחושות כלפי הקשר ולא להיות נקודתי נטו.
שיהיה במזל טוב!!

אתה לא מכיר את הסיפור והאנשים ואתה ככה קוטל... תחשוב לפני שאתה מגיב... וואי מה נראלך

אם האפשרות השניה, היא לפרק אחרי החתונה, ברור שעדיף לפני.

אבל,
יש אפשרות שלישית - שאין ממש בחששות שלו והם מגיעים מלחץ טבעי. לכן כדאי שיילך ליעוץ ולא שייחתוך מעצות של אנשים שקראו שלוש שורות בפורום.

זה רק כדי לתת לו נקודת מבט מסויימת

קצת יקרים. באיזור ה8 אלף...
יש את שיר חדש/מזמור שיר באלף פחות..או לב טהור/כנפי רוח/נשמחה
זה הסגנון הביינישי יותר.
ויש כמובן עןד המון סגנונות...למשל-עניין אחר, נושאי הכלים, כלים שלובים, לסגנון קצת יןתר לייטי...משלבים שירים ישראלים הרבה/פתיחים כאלה

מדהימים מדהימים מדהימים. אוסף של אנשים מקסימים (אליעזר רוזנפלד למשל...)
והם פשוט תותחים ברמות. לדעתי רמה אחת מעל כולם.. הם גם יודעים ממש להתאים לזוג ולסגנון את מה שהם עושים (הם עושים תחקיר לפני כן).

ומזל טוב לך!

מצויינים...

מחיר סטנדרטי ולהקה סטנדרטית, בלי גימיקים, שיודעים להתאים את עצמם ולהבין מה הזוג רוצה.

בס"ד

 

קוראים להם "מקום בלב".

 

עשו שמח, נהנו מהם מאד והם גם היו ממש קשובים לבקשות שלנו [פחדנו מאד שהם לא יתאימו לקהל הביינישי שהיה באירוע ומסתבר שהם יודעים להתאים את עצמם באמת לכל קהל. אה והכי חשוב- יש להם מוזיקה אירית מגניבה ממש].

מדהימים ומתוקים! אנשים ממש כייפים ומוכשרים.
לנו עלו בסביבות 8 (לפני שנתיים)

מקצועיים מאוד.

זולים ומעולים ועושים ממש שמח.

סגנון ישיבתי, מגדירים את עצמם "כלייזמר"..
היו אצלנו והיינו מרוצים ממש ממש.

מה שכן- אם רוצים סבב של שירים ישראליים זה פחות מתאים.

בכללי מתחלק ככה:

הלהקות הדוסיות של הישיבות זה שיר חדש, מזמור שיר (של אלון מורה), נשמחה (טובים מאוד אבל יקרים), לב טהור (של תל אביב), כנפי רוח, נכספה (של הר המור)

יש את הלהקות הישנות הקלאסיות: הניגון שבלב, להבה, התזמורת העממית

ויש את הלהקות הפחות דוסיות: קולות, ארמונ-י-ה, עניין אחר, קופרמן וכו'

מוזמנים להוסיף לרשימה

ניסייון לא קל !
ישבתם לדבר על זה ?
מה הוא אומר ?
שם לב לירידה שנימצא ?

זה בדיוק לא התחום שלך.
את לא צריכה לתת לו לדרדר עוד ועוד.
את לא יודעת איפה זה יעצר!

אבל צריכה ליפעול בחכמה. להתיעץ עם מישהו שמבין בזה.
או לבקש ממנו לקבוע עיתים לתורה

שנחספים לדברים לא צנועים זה מקרר ברוחניות.
קדושה וטומאה לא הולך ביחד.
מותר לך להתעקש על סינון במחשב זה חובה!

תגידי לו אם היה ההיפך איך היה מרגיש?
תנסי לדבר קצת ללב שלו!
ושאת מתגעגעת לימים שלמד ואם את והבית חשובים לו שישתדל ללמוד קצת. לישמוע שיעורי תורה.
זה מה ששומר מיפני היצר.
בהצלחה!

מציעה לפתוח איתו שיחה כנה על הפער שאת חשה בין הבית שהיית רוצה למה שקיים
לשאול איך הוא רואה את הדברים.
האם הוא שלם עם המצב הנוכחי? האם היה רוצה להשתפר?
ואם כן יש משהו שתוכלו לעשות יחד?
מה עם ילדים, זה גם מאד משמעותי בהקשר אליהם.

להתפלל עליו.
לשים לב לחברה שהוא ואתם נמצאים בה-
לדוגמא בבית- האם יש חסימה במחשב?
האם העבודה שלו מתאימה מבחינת השאיפות המשותפות שלכם?
מה לגבי הקהילה והמקום שלכם?
האם יש שיעורים או משהו שיכול להתקשר אליו ולהתחזק?

בוודאי שכן.
רצון שלך לבית מסוים שאליו שאפתם שניכם.
דברו, שתפו זה את זו.
דרבני במה שצריך. הראי אכפתיות לגבי חובותיו.
וזה באמת קשה כשעוזבים ישיבה, אין כביכול מה שמחזיק.
בשביל זה יש אותך, לעזר!
בהצלחה!
אני מדרבנת את בעלי לתפילות במנין, עוזרת לו לקום וכו'
דף היומי כמה שקשה לי... כשהוא חוזר מהעבודה אוכל ויוצא מיד.
בחופשים יושב ולומד על הבוקר.
זה לא קל. אבל אני משתדלת להתחשב כדי להקל עליו בלימוד.

כמה שרק יבקש ללמוד אני אתן לו...
השיגרה, העבודה כל כך שוחקת ובכלל המדיה והטכנולוגיה שסוחפת.
בעיקרון הוא רוצה אבל משום מה לא מצליח.
אני מציעה לו שאשאר להשכיב לבד את הילדים כדי שילמד אפילו בין מנחה לערבית אבל בתכלס זה לא קורה לצערי.
הוא לא אוהב שאני מדברת על זה.מבחינתו זה התחום שלו

אכפתיות ושותפות לבין חדירה לתחומו ונדנוד ואת צריכה מאד להזהר לא לחצות את הקו הזה

חשוב שתעלי את הנושא ותדברו על זה שיחה פתוחה, כנה, ממקום של רצון טוב והבנה. להתמקד בכאב שלך לא ב"אתה לא בסדר" תנסו להגיע לכמה מסקנות מעשיות. 

אבל מצד שני - ביומיום אל תשבי לו על הוריד. אחרי שדברתם, הגעתם להבנות - זה כבר שלו, עבודה שלו בינו לבין עצמו. אם תחפרי לו כל פעם שהוא יוצא למנחה שישאר לשיעור וכו' את יוצרת קונפליקט, יוצרת התנגדות. זה הורס את רוח שיתוף הפעולה והאוירה הטובה

 

ב''ה שעדיין יש לו את הרצון.
לפעמים קשה לחזור ללימוד בגלל שלא מוצאים את החיבור ללימוד, רוצים את המודל שהיה בישיבה ולא מצליחים.
אולי כדאי להציע לו דברים פשוטים יותר, חצי שעה תנ''ך, חצי שעה מוסר וכדו' (יש ב''ה כ''כ הרבה תחומים מקרא, משנה, הגדה, מחשבה, אמונה, חסידות וכו')

אולי כדאי להציע לו להשתמש במדיה ע''מ ללמוד, יש את ערוץ מאיר עם ארכיון ענק, שיעורים ביוטיוב בכל התחומים.
יש לי המלצה אישית ללימוד, בתור אחד שהוא באותה סירה עם בעלך, זה ספר שגורם לאדם שירצה ללמוד, מקשר אותו לרשב''ע ופותח לו את הלב, ממליץ מאוד על ספר דרך ה' של הרמח''ל זי''ע.

כמובן לדבר אתו מלב אל לב, לא ללחוץ אבל לשדר את געגוע שלך ללימוד תורה שלו.

בהצלחה רבה

רואה עניין בלעבוד ולהתפרנס ונראה לי כבר החשק ללימוד תורה ירד. כי גם כשיש זמן פנוי (למשל בשבת) יעדיף דברים אחרים...

אח שלי היה במיקרה דומה. ואישתו לא התיאשה.
התפללה עליט הרבה
עודדה אותו רק שיעור תורה בערב אפילו פעמים בשבוע.
ודיברה כל הזמן עם הרב. והרב ידע להכניס בשיעור דברים בנושא.
ולאט לאט גם שם חסימה בפלאפון.

אז אסור להתיאש אפשר לעבוד ולהיות גם ירא שמים!
אבל חיב סינון בפלאפון זה ממש מפיל רוחנית!

אם תירצי אני ישיג לך את הטלפון של הרב הזה מגיסתי שהדריך אותה בצורה חכמה מאוד.

ההחלטה לצאת ולהתפרנס היתה מודעת. אך האם באה איתה גם החלטה להפסיק להתפלל במניין? 

האם היתה החלטה מודעת, שקולה, לבצע ירידה רוחנית ולהתחיל להתעסק בסמארטפונים כל היום?

אז ככה:

ירידה במצב רוחני - לא מצב בלעדי לו, אלא כמעט נחלת הכלל. לכולם יש עליות וירידות, זהו חלק אינטגרלי ממהות האדם.

גם לבעל הצדיק של השכנה שפרה היו ירידות. זה לא נראה ככה, אבל היו.

להתחיל לרדת זה קל להפליא! לא צריך משבר נפשי או החלטה עמוקה - מספיק להפסיק להתחזק ולעלות, והנה הירידה באה מעצמה ולפעמים בלי שום רצון מצדך! מספיק להתחיל לעסוק בדברים אחרים מלבד תורה (אפילו עבודה מכובדת או הובי מעניין) ואתה מתחיל להמשך אחרי נושאי החיים הרלוונטיים בחייך ולאבד את החשק לעסוק בחיי עולם. ואז, באמת, ובאופן טבעי - כבר אין חשק לצאת להתפלל.

לכן, תחנוני שטוחים בפנייך - אל תדמי בנפשך שזה לא יחזור למה שהיה פעם. מספיקה התנוצצות אחת של מודעות עצמית, ואפשר להתחיל לעלות חזרה. גם אם בהתחלה הוא יעשה את זה בשבילך, לאחר מכן גם החשק יחזור בגרירה.

אבל תנאי אחד יש לזה - יש להפחית את השימוש במסכים המרצדים שהזמן וכוחות השכל שהם גוזלים, כמעט ולא משאירים מקום לזיקים של מודעות עצמית.

בהצלחה - בטוחני שתצליחו ותזכו לבית של תורה.

אשמח לרעיונות איך

בלי זה אין שום יראת שמיים ושום רצון לתורה. באינטרנט הביתי וקל וחומר בפלא' הפרטי...זה הכי בסיס לפני הכל. תורה יכולה להימשך אינטלקטואלית מצוין, בלי יראת שמיים זה לא נכנס ללב ואם יש המוח והלב מראות לא צנועים אין ירא''ש.

דבר שני, לדבר. המון! לפחות פעם בשבוע לקבוע שיחה עם קפה ועוגה בשעה קבועה שיהיה זמן לדבר..על מה? על הכל. על ההרגשות שלך ושהוא ישתף בהרגשות שלו. מה הוא מרגיש כלפי התורה (ערגה, געגוע , מיצוי, שנאה וכו'...)

יש לכם ילדים? במה הוא עובד?

צורת התוכן לא באמת משנה, כי את הכוחות הנפשיים שגוזל אוקיינוס המידע, התמונות והצלילים, אין להשיב אלא ע"י הגבלת הזמן המוקדש לשיטוט.

הנזק הנורא האמיתי מהחיבור המרצד אינו פגימת העיניים הויזואלית (שהיא גרועה, ברם זהו אבר אחד מתוך תרי"ג) אלא הניתוק של האדם מעצמותו, היינו מהיכולת שלו להחליט עבור עצמו, לערוך חשבון נפש מודע, להגביל את מאוויו הטבעיים ולנווט את עצמו מלמעלה למטה על פי שכלו והבנתו. 

יש בחזרה בתשובה שלבים. קודם להפסיק עם הזימה אח''כ אפשר להיות פנויים לעלות עוד שלב ולהגביל את הזמן/לוותר לגמרי וכו'...

ע''י חבישה או חוסם עורקים ואח''כ להתחיל החייאה. אחרת המצב רק מחמיר.

אבל תודה שעזרת לי למצוא משל...

הצער מובן.

 

תתפללי עליו. תנסי לראות את הטוב שבו. וגם - אפשר לדבר על זה בנחת. לא ב"האשמות". שאת חושבת שחבל שבלי לשים לב לימוד התורה הולך ונעלם. וגם שאת חושבת שהיה טוב אם היה תוחם לעצמו זמן במדיה, ובוודאי בתוכן, לטובת  האוירה בבית.

תאמרי שאת אומרת לו הכל מתוך אהבה ודווקא בגלל שאת מעריכה אותו ומכירה מנסיון את יכולותיו ומעלותיו - ושאם את יכולה לעזור במשהו בענין, תשמחי..  זהו.

הרבה מהשיעור שלי - שפגשתי לאחרונה נראים כ'כ שונה צריך שהם היו בישיבה.וזה פשוט כואב.

האם בית של תורה הינו בית של לימוד תורה בקביעות או בכולל?
או שמא בית של תורה הינו בית שמקיימים בו תורה הלכה למעשה?

ידועה המחלוקת בין הרשבי לבין רבי ישמעאל בגמרא בברכות... הרשבי נוקט בגישה המתנזרת מחיי העולם ורבי ישמעאל נוקט בגישה של הנהג בהם דרך ארץ.

אני כל הזמן רואה אנשים חילוניים שמבחינת קיום התורה הלכה למעשה טובים יותר מהרבה "דתיים" ו"תורניים" שאני מכיר. עזרה לזולת חיי צניעות וכד...

איני מתחיל לחשוב שבית של תורה הינו בית שלא מיוסד על לימוד תורה אלא חושב שגדול הלימוד המביא לידי מעשה.

כי תראה עירום וכיסתו
עניים מרודים תביא בית
ומבשרך אל תתעלם
הלכוף כאגמון ראשך
הכזאת יום צום אבחרהו
הנביאים מלאים בכיוון לבתים אמיתיים של תורה
חסד עזרה הדדית שמירת שבת צניעות( במובן המלא של העניין) וכד...

רק הנחתי פה את תהיותי בנושא
הלוואי שאצליח לקיים אותה בבחינת ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם אמן

תוסיפי את שיעורי תורה
תתפללי על זה
שתמיד השיעורים של מכון מאיר יתנגנו ברקע
ואם יש חוג תהילים לילדים בשבת תשלחי אותו( לא מהכיוון של לך ללמוד אלא תעזור לי עם הרעש של הילדים ) בתחבולות... אין כמו שמיעת תשברים קוראים את נעים זמירות ישראל בשביל לפתוח הלבבות ליראת שמים טובה.

בהצלחה


נ. ב

כל דיבור ישיר על הנושא יפתח אצלו אנטי תהיי חכמה לא צודקת

היתה לי תקופה שלא למדתי כלום. פעם אחת הלכתי לשיעור תורה ואז כל האושר הזה חזר לי בחזרה

טרדות החיים גורמים לנו לפעמים לשכוח מלימוד התורה וזה מה שנראה לי גרם לו לרדת. הדבר הכי חשוב שאת יכולה לעשות זה להתפלל עליו כל רגע שאת יכולה, לבקש מה' שיחזיר אותו. יש בתפילה שלך כח עצום.

אני ממש משתדלת להרבות בתפילה כמה שרק אפשר. כרגע,מרגישה שזה הדבר הכי טוב שאני באמת יכולה לעשות...
ברור לי שזה השגרה השוחקת, העמל לפרנסה וכו' שמרחיק לאט לאט. אבל עדיין כואב לי! מרגישה רצון אמיתי להדבק בה' ובתורתו

זה סביר שאת מרגישה ככה. זה לא נעים שמתנהגים אליך בצורה לא נעימה. זה לא סביר שגיסים גורמים לתחושה כזאת. גם בעלך מרגיש כך? התנהגות הגיס, במה זה מתבטא?

בעלי נוטה להבליג ולסלוח על כל דבר התנהגותו הייתה מתבטאת בלעקוץ אותנו אם אנחנומלא באים שבת וכאלה ולהגיד כמה שחברה שלו הכי טובה וכמה המשפחה שלה הכי טובה כאילו אנחנו בתחרות בעלי לא מתייחס הוא אומר תהיי טובה תקבלי שכר פי מאה מה עלי לעשות ?

מכירה את המשפט הזה - בשביל לריב צריך שניים?

 

גיסך מנסה ליצור תחרות ובעלך לא נגרר לזה. כל הכבוד לו. 

תהיי עם בעלך, תעשי כמוהו - אל תתייחסי, אל תכנסי לתחרות. ולדעתי גם את לא צריכה לנסות להיות יותר מדי נחמדה. תהיי נחמדה בגבול הסביר בלי לצפות שהם יהיו נחמדים בחזרה.

תחיי את החיים שלך בלי להתעסק איתם. שיחיו את החיים שלהם לחיים ולשלום. החיים שלך לא סובבים סביבם.

ולא משנה שזה אח של בעלך.
תבואי שמחה לחתונה זה מספיק ולא חיבת להתרגש.

כי יש מתח בניהם אז למה שתתרגש ?

טבעי שאת מרגישה ככה, מותר לך לקבל את עצמך.

 

תהיי נחמדה ונעימה כלפי חוץ ומה שאת מרגישה בפנים זכותך להרגיש

ואם את לא מתרגשת אז מה ? בטוחה שהם לא מתרגשים מיזה שאינך מתרגשת

הרבה הצלחה.

תנסי פעם בשבוע להיתלבש יפה ולהיתאפר בבית אני באופן אישי עושה את זה בעיקר בליל שבת ובשבת בבוקר יש לי בגדים מיוחדים ויפים לשבת וזה נותן לי הרגשה טובה זה שובר את השיגרה היומיומית...
ואם המצב הכלכלי לא נותן אפשר גם פעם ב גם לצאת בערב ושיהיה בייביסיטר לילדים לא חייב צימר בשביל לצאת כי צימר זה באמת קשה מבחינה כלכלית לעיתים קרובות אפילו לטייל בטיילת עם גלידה

להתייחס לחופשה הזאת כאל מקפצה.
שמזכירה לכם שיש ביניכם קשר, קירבה, אהבה, תשוקה
שאתם בעל ואישה.

חוםשה של כמה ימים אפשר פעם ב, זה נכון.
אבל אתם חייבים למצוא זמן לעצמכם ביומיום כדי להרגיש אותה ולהחיות אותה.

מציעה;
1. כל אחד מכם יעשה כל יום מחווה זוגית/רומנטית/אןהבת. זה יכול להיות הודעה כיפית, פתק על המראה, הודעה מחזרת בווצאפ או כל דבר אחר
2. קבוע לסגור כל ערב עם שיחה של מה היה לי היום. עשר דקות על כוס קפה פשוט תספרי בקצרה דברים חשובים שהיו לך וכם הוא
חשוב ממש כמה שזה נראה שולי
3. ערב זוגי. תחליטו על ערב זוגי בשבוע שהוא הערב שלכם.
תזמינו בייביסיטר, תדאגו לצאת בו או לחילופין לדאוג לזה שתהיו פנויים יחד בבית למשהו משותף-
ארוחת ערב שווה, סרט, שיעור, לימוד, יצירה, ריקודים סלוניים.. מה שבא לכם בטוב.
אבל שיהיה לכם זמן משלכם.


אכן החיים עמוסים ממש. אבל הזוגיות שלכם צריכה להיות בדרגה הרבה יותר גבוהה בסדר העדיפויות..
גם אם זה להוציא כמה שקלים על בייביסיטר, להתפשר על אוכל פחות מושקע ביום הזוגי, פחות סדר, פחות לא יודעת מה.
זה קריטי ממש ממש ממש.

בהצלהח

מאד יפה.
מסכים עם ל ופאז, ומוסיף.
יש באדם משהו שנקרא דמיון. אצל כא' הוא שונה בכמות ובאיכות. אך, מה שמתכנתים אותו- יש לכך כח גדול.
עשיר יתבאס ממכונית הפאר שלו, כי לשכן יש את המודל המתקדם יותר.
ומי שיעבוד בראש, יכיר במציאות. יהיה מבסוט בגלידה. ובפרט, כשיש-אפי' מדי כמה שנים- את 'הצימר'.
וככתוב במשלי, טוב ארוחת ירק ושלווה בה. -מזכרון

רושמת לעצמי הכל.

דוקא את העשר דקות של 'מה היה לי היום' יש לנו בהחלט, אלא שמשום מה תמיד את עצמנו אנחנו שוכחים. 

ופתאום אני מרגישה שקצת נסחפנו רחוק מדי עם החיים והעומס...

מאד מאד רוצים שהחופשה הזו תהווה מקפצה ותחזיר אותנו לרגשות ולפרפרים 

יש לנו את זה, רק שהכל התאבק קצת...

וכיף שאתם עוזרים לי לחשוב.

ריגשת.
ונראה לי שהתשובה והעזרים כבר אצלך.
נשאר רק לאחל הצלחה גדולה, ולהזכיר שוב שבאמת הרגשות והכל שם, רק צריך לנקות טיפה יותר מהרגיל.

איזה תיאור יפה!! אהבתי.
אני נמצאת בערך בשלב שלך ויכולה קצת לשתף אותך בדברים שעוזרים לי-לנו.
1. לא לפספס אירועים משפחתיים- ימי הולדת של שניכם, יום נישואים (ואני מוסיפה גם ימי הולדת של הילדים..) זו הזדמנות מעולה לחגיגה מושקעת. לא חייב דווקא מבחינה כספית אלא בעיקר רעיונית. יוצאים יחד או עושים אטרקציה כיפית מיוחדת, ארוחה מושקעת בבית או במסעדה, מתנה עם מכתב ארוך שקוראים יחד במיטה, כל דבר רומנטי שמתאים לכם. יש כאלו שצוחקים עלי על ההשקעה הרבה אך מבחינתי אלו ממש התחנות עצירה, הזדמנויות פז, לעצור לקחת אויר ולהטעין כוחות ואהבה בתוך מרוץ החיים השוטף.
2. יום בשבוע יציאה זוגית. אצלנו זה שישי בבוקר. אמנם רק 3-4 שעות אבל רק שלנו. החל מהשכרת בריכה פרטית וכלה ביציאה לפיקניק חביב בחיק הטבע.
3. לעשות שבתות בבית. פחות לארח ולהתארח ויותר לעשות שבתות בבית. זה זמן מעולה לרוגע, שיחות ארוכות יותר/לימוד משותף/מנוחה משותפת בשבת בצהריים וכדומה
4. ליל טבילה! אחלה זמן רומנטי. להשקיע בזה במחוות קטנות.
בהצלחה רבה!!!

לנוח לפני אפילו...ואם לא מצליחה כל השבוע להשקיע בשבילו,אז לפחות כשיוצאים.חובההה

-----

(ערכתי עפ"י הערתה של @סיה )

אשמח לעוד רעיונות. 

 

לא נראה שזה לעניין לספר פה מה עושה לבעלך ומתי.
כאילו סוג של יעוץ כללי כן, אבל להתחיל לדווח פה מתי ואיך עשית ומה עשית כדי לרגש אותכם. לדעתי זה די דוחה אפילו

אבל חזרתי לנשום סדיר.

 

לא מזהה אצלך בעיות נשימה.

1. באיזשהוא שלב שהרגשנו את השחיקה הזאת של עומס החיים החלטנו שבשיחת הערב היומית שלנו *לא מדברים על הילדים* - זה היה ממש מאתגר, את באה לומר משהו ועוצרת את עצמך, רגע - סיכמנו לא על הילדים. ואז את ממש חופרת בעצמך ומחפשת משהו אחר לומר. 

רק אחרי שהתחלנו עם זה גילינו כמה שבעצם הילדים הפכו להיות מרכז נושאי השיחה שלנו. סתם כי זה הכי זמין ולא דורש יותר מדי מחשבה

אני לא מתכוונת שמתעלמים מהילדים, ואם יש משהו שאנחנו צריכים לדון בו אז בודאי שנדבר. אבל בשיחה הפשוטה שלנו בערב על היום שעבר - לא בורחים לסיפורי חוכמות של הילדים ואיך עבר איתם היום. 

וזה היה ממש נחמד לחפש ולמצוא דברים אחרים לדבר עליהם - עלינו ועל החיים

תרגיל מומלץ

 

2. בעניין הלהשקיע ולהיות מטופחת - נסי להעלות את זה למקום קצת יותר גבוה בסולם העדיפויות שלך. אם יש לך סמרטוטי בית שממש לא נראים טוב תעיפי אותם ותקני חדשים שגם אם הם בגדי בית נוחים אבל שיהיו חמודים ויפים. ככה גם כשתהיי בבית בבגדים הפשוטים והנוחים עדיין תהיי נראית יותר טוב. זה מוסיף המון להרגשה היומיומית שאנחנו גם זוג ולא רק הורים

 

 

אבל יש הרבה הזדמנויות לביטוי אהבה ולאכפתיות.
הודעה באמצע היום שמזכירה לו שאת אוהבת אותו,
פתק בקופסת אוכל עם כמה מילים טובות,
תשומת לב לפרטים קטנים והערכה ותודה על מה שהוא עושה,
מדי פעם לפנק באיזו ארוחת ערב קצת מושקעת ביחד
לקנות לו מתנה קטנה מדי פעם, ככה, להראות שאת חושבת עליו,
וכו' וכו'.
להשקיע מאמץ בלחשוב על פרטים קטנים היומיומיים.

א. יתן מרחק התבוננות ללא התערבבות\שקיעה בשגרה

ב. הרפיה ומנוחה יומיומית לא רק בשינה

ג. טיפוח איכויות הלב

 

ואפשר לצאת לימי מדיטציה יחד במקום לנופש - כך חוזרים גם רעננים יותר וגם עם תוצאה נשמרת יותר וכלי לחיים טובים יותר

אין לי עיצות אבל תיארת בצורה מקסימה ומצחיקה את מה שקורה אצלינו.. פחות או יותר..

מזדהה עם הכתוב. לי אישית בלט בכזה מצב התחזוקה הלקויה של הבית. 

עם השיגרה והלחץ נוצרים בבית כל מיני ריג'קטים קטנים וגדולים שאנחנו מזניחים אותם, פינות לא מטופלות וכדו'.

חוסר הטיפול הוא בין היתר מכיון שהעין מתרגלת לכך ביום יום, אבל פתאום המכלול זועק "הזנחה".

לא כל הדברים דורשים טיפול יקר, חלק מהם זו השקעה כספית קטנה או השקעה של זמן עבודה ותשומת לב: צביעה, בלאגן בויטרינה, ברז דולף, צירים חורקים, פאנל שנפל, תריסים חסרים, כבל מאריך קבוע שחוצה את החדר, רשתות קרועות, נקודת תאורה עם בית מנורה בסיסי וכדו'.

אפשר לעשות רשימה של כל הריג'קטים וכן שידרוגים קטנים פוטנציאלים (כמו נטלה מעוצבת לפינת נטילת ידיים/מטבח, הוספת פריט נוי/תמונה, מדף ליצירות המשפחתיות וכדו') וכל פעם לעשות משהו קטן. זה משפר מאוד את ההרגשה בבית.

במידה ויש תקציב כמובן שאפשר להשקיע יותר (והדבר הראשון שהייתי עושה אצלי - זה להחליף את דלת חדר ההורים לדלת מבודדת רעש, המלצות יתקבלו בברכה)

אם אי אפשר לקחת עזרה, הייתי מקפידה רק על חדר ההורים שיהיה מטופח. נקי, מסודר, מצעים יפים. תנסי לא לסחוט חזק ולתלות בלי קמטים.
גרניום באדניות או מנדביליה. מים בשפע, שמש, קצת דשן. לפנות את החדר ככל האפשר. מנעול לדלת ההורים.
יש מצב לצביעת החדר?
אני אוהבת גוון שמנת, בלי תמונות קשקושים, הכל חלק ונקי.
נרות? שמן ארומטי בכלי יפה?

לישון בלי יסורי מצפון.
שאר הבית מותר לו להיות בלגן, החיים עמוסים. לכבוד שבת משפרים וחוזר חלילה עד שתוכלי לקחת עזרה.

לקבוע מטרה כלשהי שאתם רוצים להגיע אליה ובכל פעם שמתקדמים אליה "זוכים" בפרס מהצד השני. אפשר לכתוב ערימה של פתקים של דברים (לאו דווקא גשמיים) שאת והוא רוצים ולהגריל כל פעם פתק.
למשל אם את רוצה להגיע למצב שאין גיהוצים תקבעו בכל יומיים רצופים שהקרש גיהוץ בלי בגדים אתם מוציאים פתק שאת כתבת ומגשימים, גם להיפך לפי יעד שהוא מציב לעצמו.
והכתיבה שלך מקסימה

או המלון...
לחכות שכולם ירדמו, כמה שזה מאוחר ומעייף
לנעול את הדלת ופשוט לממש את התשוקה שלכם

לא יודעת בני כמה הילדים, אבל אפשר לצרף אותם לעבודה.
לסוג אחר הייתי אומרת לקחת את הכסף של הנופשים/ צימרים וכד'.... ולהעביר למנקה או חכל נותן עזרה אחר. זה הרבה יותר אפקטיבי.

צימר זה נחמד כי זה חדש ונקי ולא שלכם, אבל תכלס דמייני אתכם גרים בקביעות בצימר... הוא לא באמת מותאם לנוחות שלכם כמו הבית, או כמו שהבית אמור להיות. יש נסיעות מתישות וצריך לארוז ואין באמת מטבח, ארונות ועוד...

אז כמה נקודות ממה שהעלית... והעצות שעלו לי:

הדיבורים בינינו טכניים- יופי שזה במודעות, פשוט תעשו השתדלות בעניין. אפשר לעדכן בווטסאפ לאורך היום ואז בערב כבר אין על מה לדבר ואפשר לדבר עליכם .
עייפות- לישון טוב כשאפשר, אם יש תינוק להפנים שזה מצב זמני..
הסמרטוטים- כמו שהודיה לפני הציעה. קני סמרטוטים חדשים. זו לא השקעה מטורפת ואת תרגישי טוב יותר.

דברים שמפריעים לך בבית:
הילדים מאחורי הדלת מתעוררים או מסוגלים להתעורר וזה מלחיץ אותי - אין מנעול לדלת? יש אפשרות לעבור למקום שבו לא תפריעו להם? וגם, אם יש תינוק, זה מצב זמני...
הקרש גיהוץ- אני לא גיהצתי מעולם. את יכולה לכבס במסלול קצר בלי סחיטה ואז תוכלי לתלות ישר ולחסוך לך עבודה מעצבנת זו... כתמים תורידי בשפשוף לפני המכונה. אל תלבישי את הבנים בחולצות שדורשות עבודה, זה אולי יפה אבל לא שווה את שמחת החיים שלך.
השירותים שצריך לנקות- בבית עם ילדים זו באמת מכה, אבל תכלס הניקוי זה עניין של שניות לרוב. תכניסי את זה לרוטינה לאחר ההשכבות והניקוי השטחי של הבית ותוכלי לנשום לרווחה קצת.
בגדים מלוכלכים- שוב, מפריע לך מאוד, טפלי בזה מהר.
הכיור- תכלס כל בלאגן יפריע לך? אולי פשוט להרפות. אם יש נקודות שאת ממש מתעצבנת עליהן אז לנקות, אבל באמת להפנים שלא הכל אפשר .
מגבת רטובה שכמה אנשים קטנים כבר התנגבו בה לפני- שלפי לך מגבת חדשה, פזרי מטהר אוויר או תדליקי קטורת, שימי מוזיקה מרגיעה ברקע, מזגי לך כוס שתיה חמה או קרה כמו שאת אוהבת, זה ממש משפר את ההרגשה בבית. ולוקח ממש שניות!
גרגרי חול מהסנדלים- נכון, תמיד יהיו דברים מבאסים שמפריעים. הילד חולה, הברז נוזל, מכונת כביסה שהתקלקלה. הסוד הוא לחשוב חיובי, ולא להתרגש.
לדעתי הבית הרבה יותר מפנק מצימר, וזה עניין של תפיסה. סבתא שלי המדהימה לימדה אותי את זה. שבמקום לצאת לחופשה הכי כיף זה להדליק את המזגן, להכין אוכל טעים. לבחור סרט טוב. ופשוט להישאר בבית .

שינוי אמיתי בחשיבה שלי...

כבר רואים תוצאות

במיוחד את משפט הסיום

למרות שנחמד להתאוורר מדי פעם, באמת החופשה הכי מדהימה זה בבית כשהופכים את ההסתכלות

תיק לטלית ותפילין
טלית חדשה
שעון
ארנק איכותי
תמונה שלכם יחד על קאפא
מחזיק מפתחות שווה

תנסי לחשוב מה ישמח אותו, ולא מה היה משמח אותך לקבל, פשוט כי הרבה פעמים אנחנו נוטים לתת מתנה משהו שהיינו שמחים לקבל, וזה לאו דווקא מה שישמח אותו... (מניסיון...)

יכול להיות אפילו איזה עוגה לעבודה/לישיבה/ללימודים, שתפתיע אותו...או שוקולד טוב כזה...זה הכי מחמם את הלב שככה חושבים עליך. אם זה יותר בקטע של מתנה, אז מה שאמרו-שעון, איזה ספר נחמד, אפילו אזניות אם הוא בקטע העיקר שיהיה משמח מבחינתו, ויעשה את העבודה הזו-וימסור לו שאת חושבצ עליו ואוהבת אותו..

של תיק תפילין/גביע/ארנק
אז אפשר:
ערכת כלים למנגל (אפשר גם עם מטחנת פלפל קטנה) עם הקדשה
צעצועים כדוגמת רחפן איכותי (משדרג תמונות משפחתיות)
גאדג'טים לטלפון (עדשה למשל, אם הוא בקטע של צילום)

וכו'

בהחלט עוזר להיות אופטימי

של אחרי הלידה, בטח אם את מניקה, כרוכה בחוסר חשק וחוסר משיכה... נקודה למחשבה... ג. מה את רוצה? להצליח להימדך ולאהוב? תעבדי! תחפשי את מה שאת אוהבת בו, אולי גם בקטע החיצוני את יכולה קצת לשפר אצלו? לקנות לו בגדים לטעמך? ד. האם יש סיבה לנטייה שלך לחילוניות כרגע? לא טוב לך כדתייה? חנוקה? מרגישה ריקנות?

אני מניקה אבל גם בהריון כבר לא עפתי עליו. אי אפשר לשפר משהו בבגדי חרדים. וכן מרגישה חנוקה מאוד. אם היתי רווקה כרגע היתי עם מכנס. אני מרגישה שהכל משחק כרגע. היו לי תקופות כאלה לפני החתונה ופשוט כשהרגשתי את החנק החלפתי למכנס. ואז לבד חזרתי מעצמי. כרגע אני מהנישואים רק עם כיסוי ובגדים צנועים וזה נטו בשביל שלום בית. ניסיתי בעבר להוריד והיתה ממש תקופה לא טובה בגלל זה.

אבל גם בביגדי חרדים אפשר קצת לשדרג
כמו גיזרה צרה של מיכנס וחולצה.
יש גם בזה אופנתי יותר או חנון.
תנסי לקנות לו בגדים קצת יותר מודרנים של חרדים בתור מתנה לא מתוך לשנות אותו.

מה כל כך מיוחד בלילבוש מיכנסים ?
מה זה יתן לך ?
את בטוחה שתהי יותר מאושרת ?

במקום להרגיש שהכל מישחק תנסי להתחזק
ולהבין למה צריך להתלבש בצניעות.
ולא מתוך הרגל או חיוב.

תנסי להסתכל על המציאות. זה שיש לך בעל טוב זה לא דבר מובן מאליו.
בעל שהראש שלו עסוק בתורה ולא בשטויות
כמו אלכוהול וסרטים כבר מזה את צריכה להיות מאושרת.

בכל אופן יש אנשים שחוזרים בתשובה בצורה קיצונית ושוכחים מזה אישה.
כדאי ללכת להדרכה או לרב שמבין בזוגיות שיכון אותו למה שחסר לך.
בהצלחה !

תעניקי לעצמך שתי סטירות ממש חזקות ותשאלי: מה לעזאזל אני עושה?

נהנת, קיבלת כל מה שרצית מההורים, חיית בלי דאגות ובלי אחריות, עשית אלכוהול, גראס וחברים כמה עשורים.

זהו, נגמר. 

הגיע הזמן להפסיק לדרוש ולקבל, ולהתחיל ללמוד להעניק ולתת, ולהיות אחראית. לגדל משפחה.

כן, והרגשת המחנק לא נובעת מאי משיכה לבעל, לבגדיו או מאורח החיים שלו. זה לא אמיתי! רק תירוצים.

תחושת המחנק נובעת רק מפחד מפני האחריות הממשמשת והבאה, והרצון הטבעי לברוח חזרה למקום מוכר של קבלה וחוסר אחריות (ובכללם גם הרצון לפרוק עול משפחה, עול תורה ועול מצוות)

אבל האמת היא שזה לא פחות כיף להעניק, לתת ולהיות אחראי מאשר להיות מקבל, דורש וחסר דאגות. האמת היא שזה הרבה יותר כיף! צריך רק להתרגל. ולעבוד בשותפות.

נראה שבעלך אימץ קשר אמיץ עם הקב"ה כדי להתמודד עם אותן הבעיות איתן את מתמודדת. גם זו בריחה - "ממך אליך אברח". אתם ממש אותו דבר - ואם תצטרפי אליו בשותפות, תיפתחי אליו במקום לברוח ממנו ולהפיל עליו את האשמה בפחד הקמאי הטבעי של זוג צעיר מפני כובד ואחריות, אתם תפתחו קשר של אהבה ומשיכה (כן, גם גופנית) שאין כמוה בכל העולם החילוני.

תצילי את חיי הנישואין שלך

בעלך באמת נשמע מקסים!

חילונית את לא תוכלי לחיות כמו נערה צעירה. שלב הזה לא נמשך לנצח. אימא לילדים לא יכולה להרשות לעצמה מסיבות של אלכוהול וגראס. ובטח לא להתרגל לזה. כבר היו מקרים שילדים נכנסו לאשפוז כי לקחו אלכוהול או גראס של הורים, או כשהורים לא שמרו עליהם כי היו במצב מעורפל, היו מקרים שרווחה גם לקחה את ילדים במקרים כאלו. 

תנסי למצוא תחליף יותר מאוזן לבילוי שאת רוצה, תצאי עם חברות, אפשר לצאת לעבוד, לפתח תחביב, לקחת בייביסיטר ולצאת עם בעלך.

כשהכרתם הייתם יחד במקום מסוים, והיום בעלך מתחזק ורוצה ללמוד תורה ואת נשארת במקום שלך(תקני אותי אם אני טועה.. ככה הובן לי),
יכול להיות שחוסר משיכה נובע מחוסר הערכה/ הבנה/ הכלה לדרך שהוא בחר, בטח אם את רואה את עצמך בדרך הפוכה. זה נשמע הבסיס לקשיים,
אולי לנסות להציף את הקשיים שלך בנושא הדתי, והוא את שלו, לדבר על הפער, למצוא נקודות מוערכות בצד השני.

ומוסיפה שזמן של היריון והנקה הוא באמת מאתגר כי ההורמונים שלנו משתנים..

כואב הלב

למדתי להריח את העימות הפנימי של הצעיר המתחתן טרם גיבש את עצמו ברמה הבסיסית ביותר.

כולי תפילה שכל נישואי בחורות ובחורי עם ישראל יעלה כענבי הגפן

איך מיד בתחילת הפלונטר לפתור את זה?
בלי להתגרש כמובן

אולי להבין שכנראה יש לקחת תקופת טיפול אישי של כל אחד בפני עצמו לצד התאמה של הטיפולים בליווי זוגי.

ולאחר מכן להבין האם יש לנו סיכוי לעבוד בתור זוג והורים משותפים לאותם ילדים נכדים ונינים עד סוף כל הדורות.

לצד זה אוסיף כי לאחרונה יש בי הרהורי כפירה על כך שכל אחד מתאים לחיי משפחה...

לסיום אוסיף כי באמת אני מתפלל שאני טועה בדברים שאני כותב לאנשים פה. פשוט הסטטיסטיקה לאחרונה לא משהו.

הוא הרבה לפני...

בתוך תהליך החיברות שאנו עוברים בחברה הדתית יש קוד שקצת לא מאפשר התפתחות אישיותית אינבדואליסטית. הקוד הזה יוצר שטאנצ שלא מאפשר הבנה אמיתית לגבי מי אני ומה אני רוצה מחיי.

איך צעיר שגדל לתוך זה יכול להחליט החלטות הרת גורל כמו להינשא ולהביא ילדים.

בנוסף תהליך ההתבגרות היום ממש ארוך. בניגוד למה שהיה לפני עשרים שלושים שנה גיל נכון לנישואים ההולם את הלחץ הטבעי לחיי אישות היום הפער גדל בערך בחמש עד עשר שנים בהן הבדידות והקושי סביב עניין שמירת הקדושה של עצמך קשות מנשוא ומובילים לבוסר.

אני באמת חושב שיש לשלב במערכות החינוך שיעורי יסוד בבניית התא המשפחתי על כל המשתמע מכך ולא להאביס את הנוער רק באינטגראלים אנטיגונה מחשבת ישראל וגמרא.
הוא הדין במכינות ישיבות ההסדר והגבוהות.

כ"כ לשלב הרבה משימות הדורשות שיתוף פעולה ליצירת תוצר משותף לעומת מבחנים שמודדים ידע ויכולת אישית בלבד בלי לתת מענה ליכולת הבין אישית.

מערכות אלו מייצרות טיפוס מנוון שיודע לדחוף אינפוטים ולהוציא אאוטפוטים ברמה פסיכית בלי לפתח מודעות עצמית ברמה הבסיסית ביותר.

רק כך נוכל להאיץ את תהליך ההיכרות העצמית והיכולת לתפקד בצוות לשם בניית בתים יציבים בגיל מוקדם יותר.

בינתיים המטפלים הזוגיים והפסיכולוגים מתפרנסים יפה מהכשלים החברתיים והחינוכיים. בבחינת בית חולים שדה בתחתית גשר שבור.

יש בעיה שמערכות החינוך מונחות על ידי משרד החינוך ביצירת כמה שיותר חומר גלם לאקדמיה על מנת לייצר יותר חומר גחם למחקר ופרסי נובל ויצוא טכנולגויות מתקדמות כי בשורה התחתונה זה נותן יותר הכנסה למדינה. דא עקא שזה בא על חשבון חוסנה הפנימי של המדינה בחברה מתוקנת והפחתת ערך חיי המשפחה לעומת הכיס.

אני מתפלל שיבוא יום מהר ככל האפשר שהאסימונים יפלו לדרגים הגבוהים במערכות הנל לשם יצירת תוצר לאומי יקר יותר.

הבנות שלי בסמינר ב יא , יב
וכן לומדות הבית היהודי והשקפה נכונה לחיי נישואים.
מה שאותנו לא לימדו בתיכון ליפני עשרים שנה.
היום הבינו את הבעיות ובאמת צרכים ללמוד על זה ליפני.

והשורות האחרונות - ממש!

צריך לבנות במערכת החינוך לימוד של מודעות עצמית, בניית אישיות, הקמת משפחה וכו' ולא רק הישגים אקדמאים שלא מפתחים כמעט כלום באישיות..

ובישיבות זה יותר בא לידי ביטוי בצורך של להכיר את הנפש שלך, דווקא בישיבות הדתי לאומי בדגש החסידויות יותר עובדים על זה, בציבור החרדי לעומת זאת, אני חושבת שיש הרבה בחורים תמימים ובוסריים שלא יודעים הרבה על מי הם ומה הם צריכים , ומה הם באמת מחפשים.. 

 

וכן הפסיכולוגים כרגע מתפרנסים יפה מאוד.. 

אימתי יגיעו מעשינו למעשי אבותינו

רק תוציא אותה ולא צריך את כל מה שכתבת.

התחתנו לפני 8 חודשים וקנינו אותה.

יתרונות:
סחיטה מצויינת
מגוון רחב של תוכניות בזמן סביר
נוחה ופשוטה לתפעול

חסרונות:
הטכנאי שבא לחבר אותה אמר לנו ממש להיזהר עם מסך המגע בצד ימין. שם בוחרים הפעלה/כיבוי, אפשרויות הסחיטה ואפשרות לקיצור זמן הכביסה. אז כרגע המגע עובד טוב ב"ה , אבל הבנתי שזה יכול להתקלקל ממש מהר וצריך להיזהר..

כשיהיה לי זמן אם אזכר אכתוב עוד

המכונות של היום עובדות עם מחשב, קפיצות מתח בבית מזיקות ועלולות לשרוף את המחשב הזה ואז צריך להחליף את המכונה.
לכן תמיד לחבר דרך מגן ברקים לשקע.
בנוסף- הביטוח על המכונה לא מכסה נזקי חשמל אם אין מגן ברקים.

ולשים לב להשקיע באיכות המכונה הרבה יותר מהיכולת שלה. תחפשי משהו תוצרת גרמניה

מייבש, או שאר דברים פחות פרקטי עם קטנטנים...

יש המון מותגים שמיוצרים במקום אחר צריך להסתכל מה כתוב. צודקת לגבי המייבש אם אין מקום אבל פתח בחזית יש יותר תקלות, קשה יותר לתקן, וילדים עלולים להיתקע שם.

נכנסו למכונות עם פתח בחזית ונתקעו. בפתח עליון זה לא קורה

נראה לי בריפוי בעיסוק מתעסקים בזה

יש שמתרגלים לזה עם הזמן וזה עובר לבד במגע זוגי ויש מקרים שצריך טיפול.
אולי למכון פועה יהיה מה להציע

כדאי להתייעץ עם ריפוי בעיסוק. אין כלכך דרך להרפא מזה, רק ללמוד להתמודד עם זה. מפתיע שהבעיה עלתה רק בנישואין.

אפשר לפתח קשרים מצוינים עם אנשים ללא מגע.
בנישואין זה משהו מהותי בקשר.

1. במישור הפיזיולוגי, בעיות בוויסות תחושתי.
2. במישור הפסיכולוגי, טראומה. (או טראומה מינית, או שקשורה למגע או לדגדוגים, לי היה תלמיד שהיה מתחיל לדמוע מאימה כשהיו מקרבים אליו אצבעות, בגלל שאבא שלו היה עושה את זה המון אע''פ שביקש להפסיק...)
3. המגע מדגדג או מציק כשנוגעים במקומות מסוימים? אם כן זה יכול להעיד על בעיה בדימוי העצמי (מבוכה מאותם מקומות, חוסר בשלמות הנפשית בהם וכו'..).

בקיצור חשוב ללכת להתייעץ עם רופא המשפחה שיפנה ע''פ שיקול דעת לנוירולוג או לפסיכולוג.

בהצלחה!

הכרה בבעיה היא חלק משמעותי מהפתרון(גם לך וגם לו) יכול להיות שמגע שיודעים מראש שהולך להגיע יהיה לו נעים יותר. וגם לך- הבנה שזה התמודדות עם קושי מביאה אמפתיה ולא כעס.
יש כמה סוגים של מגע- מגע עמוק בדכ כן נעים ועוזר גם לאנשים עם קושי בוויסות החושי. כמו מסזים חזקים, חיבוק חזק.

אין שום מגע שמתאפשר בכלל?
בד"כ יש סוגי מגע שכן מצליחים להיות נעימים גם לאנשים עם קושי תחושתי.
יש גם הבדלים בין זמנים שונים, אני יודע שאצלנו יש מגע שמדגדג במצב רוח מסויים ובאחר נעים.
ויש גם כיוונים שונים למצוא איפה המגע נעים. זו השקעה של זמן וניסיון אבל אפשרי.

המצב רק כלפי אישתו? איך עם ההורים?