פורום נשואים טריים (עמוד 378)

כשאתה אומר "מלחמת אגו בתחום הרגשי והאינטימי"? האם העובדה שאתם לא ממש מקיימים יחסים גורמת לכם למריבה סמויה של אגו? האם זה לא סביב היחסים?

אתה מתאר מצב שבו אתה לכוד במעגל של אין מוצא. אי אפשר לכפות על אשתך שתפגין כלפיך חום ושתחזור להשתוקק אליך כפעם (אגב, מה גרם להידרדרות? האם פעם היה הרבה יותר טוב?) וגם אי אפשר לצפות ממך שתסכים ליחסי קרירות וניכור כפי שהם כיום.

השאלה הגדולה היא האם פעם היחסים היו חמימים, ומשקעים של טינה וביקורת גרמו לקור להשתלט, או שמאז ומעולם היה שם קור ועכשיו הוא התחזק ובלע את הכל? האם פעם אהבתם? 

נראה שאתה מציב את עצמך בעמדת הנלחם הבלעדי על הקשר. כאילו שכל עתיד נישואיכם מונח באופן מכריע על כתפיך. למה זה ככה? למה היא לא חרדה לנישואיכם או מהמצב אליו הגעתם ורק אתה בודד ומתוסכל? 

התשובה יכולה להיות- כי לך זה יותר מפריע ולכן החוסר מניע אותך לפעולה. 

זה מצב מאוד קשה ולא ברור מה אפשר לייעץ. בוודאי שללכת לייעוץ זוגי וכו' וכו', אבל את זה אתם בטח יודעים לבד.

אני חושבת שכדאי לשים לב ממה הרתיעה שלה נובעת:

א. אם זה בגלל הנושא הפיזי (קרי: היא לא נמשכת אליך בגלל חיצוניות או בגלל שאתה לא הטעם שלה או בגלל שהיא טיפוס קריר)-- אז לא חושבת שיש הרבה מה לעשות.

ב. אם זה בגלל משהו רגשי נפשי (פגעת בה, התעלמת ממנה, היא תופסת אותך כאנוכי\עצלן\אגואיסט וכו')- כדאי לשבת ולמוסס לאט את הקרחון. יכול להיות מאוד שברגע שהיא תפרוק הכל ואתה תכיל את הכאב והכעס והמרמור שלה- הניצוץ יחזור לחיים.

מה שבטוח הוא שככה אי אפשר להמשיך. אל תבקש לסגת מנושא היחסים כי לא באמת תוכל לחיות בפרישות כפויה ובסגפנות שלא מרצון. נישואים קרירים זה מתכון לאומללות אינסוף. 

אתה חייב להמשיך להילחם (כן, גם על הקרבה הפיזית ביניכם, ובטח ובטח על השיחות היזומות וכו') כדי שלא להיכנע למצב לא נורמלי. 

תגיד לה שוב ושוב כמה אתה רוצה\מחפש\מתגעגע\שמח כשהיא יוזמת. כמה זה חסר לך\מתסכל אותך\גורם לך להתפוצץ מבפנים\כואב לך שהכל מוטל על כתפיך. אל תהסס להגיד לה בכנות את כל מה שאתה מרגיש. אולי, אם אתה תתחיל להיות כנה- גם היא תיפתח ותשחרר את מה שיושב עליה.

מכיוון שזו מלחמת אגו, לא בטוח שהיא תתרצה בסוף. מצב של שבירה מצידה עלול להביא לפיצוץ של הנישואים כולל התחשבנות על מעשי הכפייה שהוא ביצע בה. 

סביב מה מלחמת האגו סובבת? 

ממה שאני מבינה הגבר פה תמיד צריך להיות בעמדה של חולשה, במעמדה של נזקקות. אם הוא יהיה לרגע חזק וידרוש לעצמו היא תשבור הכל?

את האמת זה נשמע לי מערכת יחסים שאין בה אפילו ידידות. אפילו לא שותפות. הגבר פה צריך לשאול את עצמו למה לו להישאר שם? (אם אין ילדים)

קודם כל, יחסים בכפיה נחשבים לאלימות במשפחה ועילה לצו הרחקה.

גם בלי תלונה במשטרה, בהרבה מקרי גירושין נשים מתארות סיטואציות מהסוג הזה בתור תקיפה והשפלה נגדן מצד הבעל. יחסי אישות מוגדרים כמשהו שנותנים לבן הזוג באהבה ושמחה והבעל לקח את זה בלחץ ובכוח, במטרה להעניש, להנמיך ולהשפיל. זה לא כזה רחוק ממה שהוא מתאר. הוא מבין שיש בזה התנהגות אלימה. 

עדיף שיכפה על אשתו יעוץ זוגי או גירושין. זה לא נחשב לאלימות.

היא לוקחת אמצעי מניעה?זה המון פעמים מוריד את החשק.

נראה לי שזה מה שגורם לה להרתע, הכפיה שבמגע.

מגע צריך להיות נעים כששניכם רוצים.

היא לא רוצה? תחכה בסבלנות, לאט לאט,

נגיעה קטנה, לא בהקשר מיני אלא הבעה של אהבה. "מפריע לך?" בקול מתחשב.

"אם את לא רוצה, נחכה לך עד שתשובי"

דווקא כשלא עושים לבנאדם בכח, זה נותן יותר רצון.

נגיעה קטנה ובריחה, רק טעימה, הגוף מתעורר ורוצה,

אבל כשזה בא בכח, אפילו לא בכח אלא רק מצד אחד, זה מעורר לגוף התנגדות והרצון לא יכול לבוא בכלל.

הצלחה.

הסברתי לה את המצב מנקודת המבט שלי והמניע שלי ליחסים די הביך אותה. היא מבינה שאני לא יכול להתנזר מיחסים ובגלל זה היא משתפת פעולה. היא רק לא תיארה לעצמה שאני עושה את זה בשביל להשיג שליטה. בסך הכל היו לנו יחסים די חמימים פעם שהתקררו בגלל כל מיני בעיות (לא קשורות למראה החיצוני שלי). היא אומרת שהנישואים מאד חשובים לה במיוחד כשיש לנו ילדים אבל היא לא יודעת מה לעשות עם הבעיה האינטימית. היא די מיואשת בכיוון הזה אחרי שניסתה טיפולים שונים. ניסינו להימנע ממגע כמה פעמים כדי לנסות להחזיר את החשק אבל זה לא הלך. אני חושב שזה אפילו הזיק. 

בינתיים סיכמנו בינינו שאת המגע נחליף במשהו אחר אבל העיקר ששנינו נישאר מחויבים ליחסים עם עומק רגשי. נקווה לטוב.

אני רוצה להרגיש בן זוג שמספק לאשתו את הצרכים הרגשיים והנפשיים שלה: אהבה רגש חום קרבה וכו'. בתור אבא ושותף אני משתדל לתת את כל כולי אבל בלי גילוי האהבה קשה להרגיש את הערך של זה. אני מרגיש שזאת רק עבודה סיזיפית ושוחקת במצב של בדידות. זה מאד כואב לדעת שאשתך לא רוצה אותך פיזית באופן קבוע. המצבים של הקושי מצד האישה צריכים להיות זמניים ולא קבועים בלי תקווה לסיום.  

יש דמות רבנית/ חינוכית שקרובה אליה ? אליה אתה יכול לפנות ולהתייעץ? מתוך תקווה שהיא תוכל להניע את האישה לשיתוף פעולה וגילוי לב..

וגם לדעתי טוב שתתייעץ עם תלמיד חכם ירא שמים.. נראה לי נחוץ. אתה זקוק להרבה חיזוק ותמיכה.

ב. בשביל להרגיע את התחושות שלך, רק אומר שלדעתי גם היא נוקטת אלימות רבה בהתנהגות שלה.

למעשה, שניכם מתנהלים לא נכון ובאופן כוחני ולכן יעוץ הוא די קריטי בנושא הזה

ולא. אינטמיות רגשית חשובה ונחוצה וטוב ששוחח על כך אבל היא אינה מספקת

יש בכך, במקרים שהשאלה היא כמו זו, סוג של "בטלנות".. לברוח לחשבונות שמיימיים של זיווגים.

ראשית, מובא שגם זווג ראשון מעשית, לא בהכרח, בדורותינו, שהוא "זיווג ראשון" במובן ש"הכריזו עליו" מול "לפי מעשיו" (שמזה הנושא הרי בא. שהגמ' מקשה שמצד אחד מזווגים לאדם לפי מעשיו - ומצד שני, מכריזים כבר קודם לידתו, ומתרצת שזה הבדל בין זיווג ראשון לשני). כי לפי סוד הנשמות, מצוי שגם מי שמתחתן כאן פעם ראשונה, זו לא "נשמה חדשה". 

לא שבאמת אנחנו נעשה חשבונות מעשיים לפי זה, אלא כדי להראות שההיתלות ב"האם יכול להיות שבזיווג ראשון לא מתאים", לא בהכרח רלוונטית.

אלא מה? על זיווג שני נאמר, "לפי מעשיו", ובכלל ראוי לאדם שיקח אחריות, "לפי מעשיו" ולא יתלה בחשבונות מסטיים. אם כי, למפרע, אחרי שכבר קורה משהו - ברור שהכל בהשגחה מה' ויש תפקיד לעשות בכל מציאות, כדי לעשות רצון ה', כדי לעלות והתברר מתוך המצב (אגב,  הרמח"ל אומר שגם אם אדם לא התחתן עם "הזיווג שלו", כשזה רלוונטי, אם יתאמצו מאד - ה' בונה להם "בית חדש").

אשר על כן, בחורה ש"מאד היה חשוב לה מראה חיצוני" ובגלל זה היתה מעדיפה הצעות "יפות" על  הצעות איכותיות - אז בלי לשפוט, באמת ה"מעשים" שלה אז, היו בעייתיים... אם כי, יתכן שממש לא יכלה לסבול אז מראה שלא "בדיוק" כפי שרצתה, ואז גם הבחורים שפסלה בגלל זה, אכן לא היו צריכים לסבול בגלל שהמראה שלהם לא מוצא חן בעיני מישהי - וגם לא מתחתנים "בכח".

אלא מה?..

שהיום, קיבלה שכל כביכול, ואומרת: אה... בעצם איכות יותר חשובה. ו"רמה רוחנית"..

אז לכאורה, בלי להכיר פרטים, היא צריכה לא לרדוף כל פעם אחרי הרכבת של אתמול..

לפי שהתחתנה - היה לה (עם כל "הרמה הרוחנית" שלה..), כנראה ראש קצת שטחי, "מאד חשוב מראה חיצוני".

כעת, נראה לה שהוא מספיק יפה - אבל לא "ברמה הרוחנית"..

התפקיד שלה היום, לכאורה, הוא לא לחשוב אם אז היתה אמורה להתחתן עם מישהו אחר, פחות יפה ויותר "ברמה", אלא להיות בעצמה ברמה - ולהבין, בלי חשבונות מסטיים, שמה שהיא חיפשה, זה מה שהיא קיבלה.

ואם כעת תחשוב שנישואין זה איזה משהו "קליל" שאפשר להחליט שבעצם אני כעת רוצה מישהו יותר ב"רמה רוחנית", היא עלולה שוב לחזור על אותה טעות.

השלב כעת, הוא לנסות לבנות את הבית. לא "לחשבן" אולי היתה צריכה מישהו אחר. זו לא פחות טעות מאשר אז לחשוב שצריכה מישהו "יפה מאד" במקום מישהו ברמה. אולי זו יותר טעות - כי כעת היא כבר נשואה.

אז שתאמין, למפרע, שהכל בהשגחה מה', וגם אם היא בחרה אז מישהו בגלל היופי ע"ח רמה, שלכתחילה זה חשבון לא הכי גבוה, הרי שלמפרע גם זה בהשגחה מה' - ותתמקד איך היא יכולה המקסימום לבנות איתו חיים ערכיים ומאושרים.

ואולי אם היא תעלה ב"רמה הרוחנית" שלה בעצמה - ע"י כך שלא תחשוב כשהיא נשואה אולי היה עדיף עם מישהו אחר - אז גם יתברר לה פתאום שיש איכות במי שהתחתנה איתו, יותר ממה שהיא חושבת. לפעמים המבט על הזולת משפיע על הפידבק ממנו.

שתנסה..

שלום לך. יש כמה זיווגים שיכולים להתאים לך. הרמח"ל כותב שמחטא אדם הראשון אין האיש נוטל את בת זוגו. לא ניכנס לעומק האמירה, אבל לכל בן אדם יכולה  להיות כמה בנות שיתאימו לו, או כמה עבודות, או כמה בתים.(הרמח"ל באדיר במרום, כך שמעתי מהרב יהושע ויצמן.)

בהצלחה רבה!

המ.. שאלה יפה. אשתדל לענות... - נוער וגיל ההתבגרות

התשובה לשאלה ב"לאחר מעשה" היא חוזרת לראש, על הגמ' בסוטה.

ולכן, ע"פ דעת האר"י דלעיל, כל השאר הם לא רק התעסקות בחשבונות שמים אלא גם התעסקות בחשבונות שגויים (עצת היצר).

עם כל זאת צריך לזכור את דברי חז"ל שאפשר לגרום לנזק לעצמך בעניין הזה, ולכן צריך להזהר מגאווה בשידוכים, אבל מצד שני לזכור כי "כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן". ושום דבר הוא לא סופי ופטאליסטי

יש מימרא מאוד מפורסמת בגמרא וזהו תוכנה:

אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני.

אז זהו, לפי האמירה הזאת, לכל אחד ואחת יש את המיועד/ת שלו, ואם התחתנת עם מישהו אחר יכול להיות שאכלת אותה. שהרי לא התחתנת עם מי שראוי לך.

אבל בגמרא במסכת מועד קטן כתוב דבר קצת שונה:

אמר רב יהודה אמר שמואל: בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני.

ההבדל הוא פשוט, מחלוקת בין האמוראים רב ושמואל.. האם כל יום ויום בת קול יוצאת ומתאמת את הדברים, או רק פעם אחת בחיינו.. האם יש לנו מיועד או מיועדת אחת, או שבכל יום המצב יכול להשתנות.

והנה כתוב באוצר המדרשים: 

ג' פעמים בכל יום הכרוז יוצא מלפני הקדוש ברוך הוא ואומר בת פלוני לפלוני אשת פלוני לפלוני.

מדברי המדרש נראה שלא רק "בת פלוני" שלא התחתנה מותאמת מן השמים לזיווגה, אלא גם אישה שנשואה "אשת פלוני" בכל יום, שלוש פעמים עוברת התאמה מחדש!

מדברים אלו נראה העניין הזיווג נעשה פרגמטי וגמיש במהלך החיים. אז רגע, נקבע לנו עם מי נתחתן מההתחלה? או שזה משתנה..? וגם, על פי מה זה משתנה? למה בכל רגע הזיווג האידיאלי לנו משתנה?

אומר תוספות הרא"ש על מועד קטן בעניין הזה:

מכל מקום, פעמים עת רצון הוא והתפלה מבטלת הגזירה.

התפילה שלנו משפיעה על מי יהיה הזיווג המתאים לנו ביותר, לפני הנישואים וגם אחריהם.

ומוסיפה הגמרא בסוטה:

אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו

לפי המעשים שלנו הקב"ה מתאים לנו זיווג. וכדי שבאמת נקבל את הראוי והרצוי לנו, עלינו לשפר את המידות, ולהתפלל לזיווג הנכון וההגון לנו.

אם אדם נותן לגורל לסחוב אותו, הוא יפגוש את הזיווג שיועד לו עוד לפני יצירתו ברחם אימו, לטוב ולרע. ואם אדם מחליט לשנות את גורלו למוטב, ומתפלל, ופורץ דרך, ומשתפר במידותיו, יפגוש את הזיווג הכי מדהים והכי מתאים לו בעולם. ומוכר הוא המדרש על לאה אימנו:

וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת.. וּמַהוּ רַכּוֹת? רַכּוֹת מִבִּכְיָה, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים כָּךְ הָיוּ הַתְּנָאִים, הַגְּדוֹלָה לַגָּדוֹל וְהַקְּטַנָּה לַקָּטָן, וְהָיְתָה בּוֹכָה וְאוֹמֶרֶת יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹא אֶפֹּל בְּגוֹרָלוֹ שֶׁל רָשָׁע!

אָמַר רַב הוּנָא קָשָׁה הִיא הַתְּפִלָּה שֶׁבִּטְלָה אֶת הַגְּזֵרָה, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁקָּדְמָה לַאֲחוֹתָה.

בהחלטת כל אחד מאיתנו האם לשנות את הגזירה, באמצעות התפילה ועבודת המידות. ובמיוחד, כמו לאה, בעניין כה חשוב כמו הזיווג.. כמו שאומר הגרי"ד שיכולים אנחנו להיות "איש הגורל" ולשאת את גורלינו לטוב ולרע, או "איש היעוד", ולשנות את גורלינו, ככל שנוכל, למוטב.

בהקשר לאותה בחורה, כדאי שתתפלל שהוא והיא יתאימו, ושתתפלל שרמתו הרוחנית תעלה עוד ועוד לגובה, ושתדבק בו, ובכל יום תכריז בת הקול ששניהם מתאימים זה לזו 

מקווה שעזרתי, רק בשמחות

ממתינה לעצות המועילות

קודם כל- כל הכבוד לך על כל המאמץ...

אני מסייגת, כל מה שאכתוב פה זה בעקבות מה שקראתי שכתבת... אני לא יודעת את התמונה המלאה ולכן קחי את כל דברי בערבון מוגבל...

כתבת פה כמה דברים שטיפה צרמו לי, סליחה על התוקפנות. באמת אני ממש מעריכה אותך על כל המאמץ שלך...

"עשינו שיחה שזה משהו שבעלי אלרגי אליו אבל זה עבד הפעם"- סליחה, תכף בטח יגיעו המומחים והמבינים ממני, אב לי זה משפט שמרגיש שאת לא מאמינה ביכולת שלו לתקשר איתך... שאת לא מאמינה שהוא יכול לנהל איתך שיחה... 

"והוא לא הגיב לשום מאמץ מצידי להיות סבלנית כלפי התגובות הקטנות הלא הכי סימפטיות שלו"- הוא שם לב לתגובות שלו? אולי הוא נפגע ממך? כי אמרת משהו שפגע בו אצל ההורים שלך? זרקת משהו על המתנה/הפתק שנשאר? (תאמיני לי שאני יודעת שזה פגע, אבל לפעמים גברים לא מודעים לזה שאם הם השאירו את הפתק במקום אז זה פוגע....)

"והוא צעק עליי כמו ילד "כי את מאשימה אותי כמו תמיד" וזה היה ממש הקצנה"- אני מסכימה איתך שלומר "תמיד" זזו הקצנה, אבל אם את מתייחסת למה שהוא אמר "כמו ילד", אני מבינה לגמרי למה אין לו חשק להשתנות... אמרת לו מילים טובות על היחס ביומיים שהיו טובים? אמרת לו שאת אוהבת אותו ורוצה להיות איתו? חזרת על זה מספיק פעמים?

"רק התאכזבתי שבסוף הוא לא בא איתי לבית כנסת אחרי שאמר שיבוא וראיתי פתאום שהוא מתאפץ בספה"- לפי הזכור לי תקני אותי אם אני טועה, אישך חילוני, נכון? מה שאומר נכון גם על האדם הכי 'דוס'. היראת שמים של אישך והעבודת ה' שלו שייכת אך ורק לו! אין בה שום נגיעה אליך! הוא לא רוצה לבוא לבית הכנסת? עם כל האכזבה והצער- זכותו. תני לו חיבוק, תגידי לו "אהוב שלי, תעשה מה שנכון לך, שבת שלום" (ותתכווני למה שאת אומרת) ותלכי לבית כנסת בשנחת, בשמחה.... דווקא בימי שישי קרוב לשבת היצר הרע מנסה לגרום למריבות בין איש לאשתו (או, אפשרות נוספת, תשארי איתו בבית, אין לך שום חיוב ללכת לבית כסת. תגידי שאת רואה שהוא רוצה להיות בבית ואת כל כך רוצה להיות איתו אז את נשארת איתו). בקיצור- קבל אותו מבחינה דתית איפה שהוא. באופן כללי קבלי אותו איך שהוא... (ותלכו לייעוץ במקום שעוזר לזוגות מעורבים).

"אבל השבוע הוא היה ממש לא נחמד אליי לרוב. לא שם לב לכלום רק לעצמו". "מרגיש לי כאילו הוא מרוכז בעצמו ולא מודע לזה" שוב, עם כזו גישה אני ממש מבינה למה אין לו כח להשקיע... הוא השקיע יומיים! יומיים שבטח היו לו קריעה... היה לו פידבק חיובי? או שזה ברור מאליו?

"והוא חושב שהוא חושב עליי ועל היחסים. אבל אני באמת לא רואה איך זה בא לידי ביטוי יותר מידי ...."- תנסי לחשוב עם עצמך ולכתוב 10 נקודות שהוא התאמץ בהן השבוע... (ולתת לך נשיקה אחרי מריבה זה בהחלט דבר שמריך מאמץ, כי זה לפעמים מגיע בתור בקשת סליחה והצהרה "אני אוהב אותך ומתאמץ בשביל הקשר")

"זרקתי לו היום שהתרגלתי שהוא עויין"- ואו, זה משפט כל כך פוגע, באח שמגיע ב"זרקתי לו"...

אם אנסה בטח אוכל לראות עוד כמה דברים כאלה.... אבל אין סיבה....

הצעה שלי, בתור "עזרה ראשונה", תחמיאי לו על כל דבר, גם הכי קטן ושטותי לדעתך... תשבי כל סוף יום ותכתבי 10 דברים שהוא עשה לך טוב באותו יום ותשלחי לו במייל כמכתב תודה שיראה בבוקר (עדיף לא כנקודות אלא לנסח) וכמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם...

ותמשיכי לעבוד, זה שווה את זה!

בהצלחה!

רק היום בבוקר השארתי לו פתק קטן עם יום טוב ושבוע טוב ולב ...

אני לא אומרת שאני חפה מכל ושאני איזו מושלמת. אבל סליחה, כשבחמישי בערב הוא חוזר מהעבודה ואומר שלום חטוף ונכנס לחדר שינה עם הפלאפון חצי שעה ואני זוכרת שהוא ביקש שאתן לו זמן לעצמו אחרי העבודה אז יצאתי לסיבוב מחוץ לבית עם הפלאפון ואוזניות כדי להסיח את דעתי ולהרגע ולדבר לעצמי שזה חלק מהשינוי שאני לא צריכה לקחת את זה אישית . ואז חזרתי, נעימה ומחויכת (שוב בשונה מפעם שיכול להיות שכבר היתי מצוברחת מזה שהוא ככה) . ראינו סרט בבית, ואחריו הוא נשאר לראות סרט אחר סתם מהאמצע.  אמנם היה מאוחר,אבל רק שאלתי אותו מי זה השחקן הזה מוכר לי. והוא אמר לא יודע עצבני. אז אמרתי לו שהוא חסר סבלנות אליי. הוא ענה שאני מפריעה לו. אמרתי לו במה אני מפריעה לך ? שאלתי איך קוראים לשחקן הזה , אז הוא עונה לי ברוגז במילים הנחמדות האלו "ככה כי את לא סותמת תפה" .  
אני מבינה שלפעמים הוא עייף, לפעמים הוא סחוט, ולפעמים אין לו כוח לאף אחד רק רוצה זמן לעצמו. 

אבל באותו הערב הוא כבר ישב 45 דקות בחדר ואני הנחתי לו . חשבתי שאחרי שצפינו יחד בסרט הוא יהיה סבבה. גם לא ניסיתי לדבר איתו או משהו, באמת רק שאלתי שאלה קטנה. אז אני מצפה שהוא כאדם בוגר יידע לענות לי יפה! באמת חסרים לך המון פרטים על היחסים שלנו. גם מצידי, וגם מצידו נעשו הרבה טעויות. 

אבל החלטנו שמנסים לעבוד על היחסים. הוא ביקש ממני שאשים לב שהוא זקוק לזמן לעצמו ואניח לו, ואני עושה את זה יופי בנתיים. ואני ביקשתי שהוא יחשוב שניה וחצי לפני שהוא מדבר כשהוא כועס- ועד כה נראה שהוא ממשיך להיכשל בזה ולא ממש יושב לו בראש להתאמץ ליישם את הבקשה שלי.

אני לא מוכנה שזה שהוא חוזר מהעבודה ב8 בערב יהפוך להיות התירוץ ללמה הוא לא שם לב שיש כלים בכיור, למה הוא צריך המון זמן לעצמו, למה הוא לא מכין לפעמים גם ארוחת ערב לשנינו , למה הוא לא משקיע בי, לא נחמד אליי, מגיב בחוסר סבלנות תועצבנות כל פעם שנדמה לו שאני באה בדרישות. אבל למעשה הוא זה שגס רוח, בא בדרישות ולא נעים כלפיי. 

כל מאמץ להתקרב מצידו אני שמה לב ואומרת יאללה . הוא הציע שנראה סרט בבית בחמישי אמרתי בכייף. הוא הציע שנלך בשישי לסיבוב לפני שבת אמרתי יאללה  בוא, במוצש אחרי ששבת הוא היה ממש לא נחמד הלכנו לסרט אפילו שממש כעסתי עליו. אני כל כך משתדלת להחליק, לעבור הלאה והוא לא מנסה גם כן לחשוב איך לעשות לי טוב. 
לגבי שבת- אני כל כך מקבלת אותו כמו שהוא! הוא זה שאוכל סרטים על זה שאני דתיה.
יש לו משפחה דתיה והם הגיעו להוריו לשבת  (ההורים גרים באיזור שלנו) אז הוא אמר לי בהתחלה שילך לבית כנסת כדי להיות עם המשפחה שלו שם. אז שמחתי ואמרתי שאם ככה אז גם אני אתארגן ואבוא, אהיה איתו כשהוא סוף סוף הולך מיוזמתו, וגם אהיה עם המשפחה שלו. אחרי שהתארגנתי והייתי מוכנה גיליתי שהוא בכלל לא הולך. (מדובר על כעשרים דקות אחרי שהוא הצהיר שהוא רוצה ללכת ) אז כשבאתי לצאת שאלתי אם הוא לא בא. אז הוא אמר שנפלה עליו עייפות. זה רק היה מתבקש שזה טיפה יפריע לי! שאלתי אותו אם זה בגלל שאני הולכת. והוא במקום להרגיע בנימה נעימה- "לא מתוקה, ממש לא, באמת רציתי לבוא אני גמור" הוא נבח עליי "מה הקשר??? וואיייי" "כמו תמיד את מאשימה אותי " ואז גם העז לצעוק עליי "את רואה שאני ישן למה את מעירה אותי" הסברתי לו בשקט שהוא פקח עיניים כשבאתי לקחת את הנעליים שלי אז חשבתי שהוא ער ושאלתי אם הוא לא בא. זה לא שהוא ישן שינה עמוקה והערתי אותו. 

בכלליות נראה לי שבאמצע השבוע הוא עשה סוויצ' והוא לא שם לב לאופן בו הוא מדבר אליי. והוא שכח לגמרי את השיחה שהיתה, ואת מה שכל אחד ביקש, ורק אני עושה מאמץ לא לעשות פיצוצים, ולא להעלב להתעצבן או להגיב בקיצוניות . 
ולגבי הפידבקים החיוביים על היומיים הנעימים- ברור, מה נראה לך. אני מאוד מודעת לעצמי ולהכל. וממש התרגשתי כשהיה טוב . אפילו ביום שני בלילה אמרתי לו כמה דברים לגבי התחושות שלי ולא ידעתי איך יקבל אותם והוא דוקא ענה יפה ודיברנו במיטה ושמנו יד אחד על השניה. אמרתי לו מעומק ליבי- איך אני שמחה שהגבת ככה. אתה לא מבין . זה באמת מרגש אותי. איזה כייף. ואמרתי את זה בלי שמץ של מלאכותיות, ממש הרגשתי איזו התעלות נפשית שיש בינינו כזו תחושה כמה ימים אחרי שחשבנו אם להחליט להיפרד . הוא בדיוק חזר מחתונה ואני חזרתי מההורים שלו והוא גם ממש שמח שהלכתי אליהם לבד ואמר לי שחבר שלו אמר לו בחתונה כמה שזה לא מובן מאליו שאני וההורים שלו בכאלה יחסים שאני יכולה להיות איתם לבד כשהוא לא נמצא . והוא ממש שמח על זה . בתכלס אני לא יודעת מה קרה לו שהוא התהפך. כתבתי שאפילו קניתי לו מתנה בהפתעה והוא אמר תודה אבל היה נראה לי כאילו אין לו כוח לא אליי, לא למשפחה שלי שבדיוק אותו ערב יצאנו איתם. ונמאס לי שאני כל הזמן עסוקה בלהסביר אותו לעצמי ולהרגיע את עצמי למה הוא לא נחמד, למה הוא עצבני למה הוא עובד קשה ולמה הוא עייף , כי כשלאנשים יש ילדים יש אלף סיבות כאלה, אבל אתה עושה מאמץ להיות סבלן. גם נוסף לזה אין לנו ילדים אז כשיהיו ילדים בכלל יהיו לו המון סיבות להיות לא נחמד אליי? כי זה בהחלט מוסיף לחץ לחיים ועייפות. הוא אמור לדעת לתמרן בזה. במיוד בתקופה שאמרנו שנותנים פוש ליחסים והוא רואה שאני מנסה . אז למה אתה הפסקת לנסות באמצע שיהיה נעים? ערב לפני שיצאנו עם המשפחה שלו הוא חזר מאוחר מאוד והוא הגיע עם שלל תלונות . ואני חייכתי אליו כשנכנס והשתדלתי ממש להיות חיובית ולהשרות אוירה טובה בבית כי הנחתי שהוא עייף. אבל הוא לא הפסיק להיות נודניק. אמרתי  לו בשלב מסוים בשקט- רק שים לב מי תורם לאוירה השלילית בבית הערב. זה לא רק תלוי בי. והוא בא והתנצל ונתן נשיקה, אז אמרתי לו בסדר. ואחרי כמה דקות שנרגעתי ניגשתי אליו וחיבקתי אותו ואמרתי לו תודה שהתנצלת אני מעריכה את זה . והוא חיבק חזרה. אז זה לא שאני איזו מכשפה שלא מתגמלת אותו על המאמצים. אבל זה ממש קשה לסחוב את הקשר על כתפיף. והוא גם אתמול נתן לי הרגשה שהוא כאילו ממש עצוב בזוגיות וזה מרגיז כי גם אני עצובה ולא מקבלת המון מענה להרבה צרכים שיש לי , בעיקר רגשית, כי הוא כזה אטום ויכול להיות קשה לשוחח איתו, או שהוא לא שם לב ופוגע באמירות  ("את לא סותמת ת'פה) ואחרי זה אפילו לא זוכר מה אמר שפגע בי כל כך . אז אני מצפה שהוא יבין שגם לי לא הכי גן עדן ואם אני מתאמצת לתת לו תחושה שבראש סדר העדיפויות שלי זה לשמח אותו עכשיו ולהתאבד על הקשר הזה, אז שהוא גם יעשה קצת יותר, אם לא לומר אני אוהב אותך , או לחבק או לעשות מחווה אינטימית ומקרבת, אז לכל הפחות שיפסיק להתנפל עליי. במיוחד כשאני לא מרימה את הקול עליו או מתעצבנת או נפגעת על כלום כל השבוע ורק סופגת את היחס המשונה שלו שהתהפך.
נורא בולט שהוא מהסס לגביי. אבל זה לא פייר. אני גם יכולה להסס לגביו בקלות. זה לא שהוא האיש הכי מכיל טוב וסבלן בעולם. אבל אני מלאת מוטיבציה להרים את הקשר הזה. ומשתדלת לכבד אותו . אני פשוט מרגישה שהוא חושב שהוא חושב עליי אבל למעשה ביחסים האלה הוא חושב רק על עצמו. קשה לו עם הדת אבל הוא לא חושב אם לי קשה עם זה שהוא חילוני ואני מוותרת על דברים. קשה לו שאני רוצה לעבור דירה אולי אבל לא קשה לו לחשוב שאני חיה במקום חילוני וכל שבת כמעט אצל ההורים החילונים שלו. קשה לו שאני לפעמים זקוקה לתשומת לב , אבל לא קשה לו להתעלם ממני. אני רואה את אחיו ואשתו איך הם מדברים בארוחת שישי, בינם לבין עצמם וגם ען אחרים. בעלי בארוחת שבת אצל משפחתו בקושי מחליף איתי מילה במהלך הארוחה . אני יכולה לומר לו משהו והוא בכלל לא שם לב. בקיצור לשנינו יש איפה לעבוד וזה מאוד קשה כשלא רק שאני מרגישה שהוא לא שותף למאמץ, אלא שממש אני מרגישה שהוא בוחן אותי , כאילו בכוונה לוחץ לי על הנקודות שמפריעות לי כדי לראות איך ארגיש ואיך אגיב. (זה לא מה שהוא עושה בטוח, אבל זה מרגיש כאילו הוא בכוונה עושה דברים יודע שיפריעו לי. עד כדי כך הוא לא שם לב ולא מתאמץ לשים לב לדברים שצריך לשפר בינינו)

סליחה על אריכות דבריי. אני פשוט מלאה כרימון P: (בהיבט הפחות נחמד אולי )

מפליא שמתוך כל המלל הרב שרשמתי, הצלחת לדלות פרט מידע שהוא הכי מדויק ונכון.

הוא באמת מאוד מאוד נסער מנושא הדת. זה מעסיק אותו, זה מטריד אותו, זה באמת מה שהוא מרגיש. שהוא לא יודע איך הוא יוכל. שהוא אדם שהחופש נורא חשוב לו. שהוא חשב שהוא יוכל להתמודד עם השבת והדת אבל הוא מגלה שזה גם חגים, והוא מגלה כמה הוא מחובר לדרך בה גדל - חילוני. 

אני לא כזו דתיה. באמת שלא. אבל המעט שאני כן- מאוד מגביל אותו. אפילו שאני משתדלת כמה שיותר לשחרר. והוא אמר לי בעצמו שהוא יודע שזה לא אני. שזה עצם הנוכחות של הדת בחיינו. הוא חשב שנהיה יותר מסורתיים. בכל מקרה את צודקת. אני אנסה להשקיע במקומות אחרים . בעצמי, בקשרים שיש לי. בבית (האמת שאני מאוד משקיעה בבית). 

אתמול הלכנו לראות סרט בקולנוע "חולי אהבה" שמדבר על זוגיות בין פקיסטני לבין אמריקאית.

זה גם היה סרט שמאוד מתמקד בזוגיות, באהבה וזה היה נחמד קצת לראות איתו משהו כזה... שמעורר את הרגש, ומזכיר איך זה אינטימיות ואולי להעיר בו את החשק לחזק אותה איתי? וגם על ההתגברות שלהם על הפערים במוצא.

אמנם בכיתי כל הסרט (כמובן) והוא לא ממש התיחס רק ישב בשפת גוף שהיא ממני והלאה (שיכל רגליים לצד השני) מה שהעיד על המתיחות ביחסים בינינו בתקופה זו. אבל השתדלתי לא להתיחס ולהבין שזה הדדי. ולהנות מהסרט ומזה שיצאנו יחד למרות הכל.

אני ממש לומדת להיות הבת זוג שאני לפעמים צריכה בעצמי מהבן זוג שלי. מכילה, לא עושה עניין ממצבי רוח שלו, מעבירה. לא לוקחת אישית . אני אנסה כמו שאת אומרת  גם פחות "להתאבד על הקשר" ולהיות יותר רגילה, נינוחה ולשמור על הסבלנות, על לתת לו זמן לעצמו, לא להפגע, לא הגיב לכל דבר שהוא אומר או עושה שנראים לי עוינים או לא נעימים. ולאפשר לו להוציא קצת מהתסכול ולהתאוורר ולהרגיש בנוח לידי. 

ואולי גם להניח לו זמן לעצמו להחליט מה הוא מרגיש כלפיי בדיוק והאם הוא רוצה בזה. 

ובמקביל באמת תמיד מתפללת שה' ישמע, יעזור ויכוון. ושאם זה הזיווג שלנו (אני מאמינה שכן) שיכוון אותנו לעשות את העבודה המתאימה, להתקרב, להפשיר כל אחד מהכעסים והאכזבות שלו, ולגלות את האהבה שלנו מחדש .

מקווה שתהיה לנו הזכות לבנות משהו טוב עם הזמן ולטפח את הזוגיות הזו למשהו יותר רגוע בוגר ובשל.
תודה על התגובה שלך. היא האירה לי דברים. אם יש לך עוד משהו לומר - את מוזמנת. זה תמיד מבורך כי זה מאיר לי נקודות מהצד..

שהוא פחות אוהב אותי, ולאט לאט כאילו חושב שאולי שווה לו לוותר ולמצוא זוגיות אחרת. עם מישהי אחרת. אולי כבר ראה מישהי אחרת? שסימן לעצמו שאולי היתה מתאימה לו יותר ולהשקפת עולמו?

מצחיק שתקופה ארוכה אני התלבטתי לגבי הזוגיות. אבל לאחרונה ככל שהפרידה עלתה יותר, החלטתי שאני רוצה להשאר ולעבוד. אבל לפני שבוע בדיוק גם הוא אמר- בואי לא נדבר על פרידה יותר. עכשיו אנחנו עם הפנים קדימה ורוצים שזה יעבוד. 

ואמר שהוא אוהב אותי .

אבל מה אם הוא כל כולו במחשבה על הדת ומרגיש שאז מה אם הוא אוהב אותי, וכמו שאמרנו הרבה פעמים- אהבה זה לא הכל? אולי קשה לו עד כדי כך שהוא מבין עם הזמן שהוא לא מסוגל, וגם אנחנו לא מסתדרים מי יודע מה אז עדיף לנטוש את האוניה ולהיות לבד קצת ולמצוא אשה שמתאימה יותר בלי כל הבוג'רעס?

אולי זה שאני עכשיו פתאום רוצה ולא זו שמתלבטת וקשה לה וחסר לה , אולי זה פתאום מוריד לו ממני??

הוא אהב אותי כל כך. ללא תנאי. כמו שאני. 

פתאום לפני יומיים יצאה לו יציאה של "חבל שאת כך וכך" סתם על משהו . וזה צבט לי בלב. אני לא מכירה משפטים כאלה ממנו. אני רגילה שהוא אוהב אותי בפשטות. 

פתאום אני כבר לא בטוחה מה הוא חושב עלי. פתאום נדמה לי שהוא חושב עליי לא בטוב. שהוא לא יודע כמה הוא רוצה אותי בכלל. וזה קשה. 

תודה על הביאור הקסום ועל שברוב תבונתך את מוליכה אותי יד ביד בשביל ההבנה הזה.

אני אנסה להניח לו להתבשל בתובנותיו.

ואמתין ל"פסק הדין" הבחירי שלו...

בנתיים אתפלל ואנסה להיות מכילה מבפנים למצב שנקלע אליו.

ואמן שנצליח לחיות ושכינה בינינו. וגם אם לא- הכל משמיים , זה רצונו וכך צריך להיות.

אפילו שאני דתיה, אני לא ממש בעד כל העירוב של רבנים .... יש דברים שצריכים להיות בין בני הזוג. 

מכבדת את כל מי שזה מתאים לו. אבל בקטע הזה אני דומה לבעלי. יש דברים בעולם הדתי שאני פחות מתחברת אליהם...

אבל מעריכה את הרצון שלך לעזור לי.

כמו שאמרת יש הרבה משתנים. אצלנו אין דמות רב. בטח לא לו ולא לי. 

אני לא מזלזלת באפשרות ואדרבה שיש עוד אלטרנטיבות. כאן זה לא המצב .

ודוקא בחלק הכלכלי יש לנו תקשורת מאוד טובה, וגם מסתדרים יפה הוא עם משפחתי ואני עם משפחתו. 

אני יודעת שאדם מייעץ עיצה מעולמו ואני מודה לך. 

אין לו אדם שהולך אחריו וזהו.

אני חושבת שגם בגלל ההבנה הזו, פתאום מתאפשר לי להתאפק ולא להעלב ולא להפגע עד עמקי נשמתי ולהמשיך הלאה. שזה משהו שאני פשט לא עשיתי אף פעם, וממש קשה לי לעשות. אני אדם נורא נורא רגיש.

כל דבר שהוא אומר לי אני ממש נפגעת קשה זה לא שהוא אף פעם לא היה כזה. אבל לאחרונה זה די רציף.

זה שהוא קצת קריזיונר זה כבר יצא לי להכיר וזה חלק מהקושי שלי מולו. אבל עכשיו אחרי שראיתי שאנחנו או נפרדים או יחד, אז זה נתן לי מוטיבציה לתת המון מעצמי. לוותר כשאני נפגעת כדי לא להכנס לשיחות\פיצוצים וכדומה... אלא שיהיה כמה שאפשר - עד כמה שזה תלוי בי- חלק ובלי יותר מידי עניינים. פשוט לבלוע ולהבליג ולא להתרגש יותר מדי. אז היה לא נחמד אלייך? לא נורא, תצאו בכל זאת תנסי לדבר איתו כרגיל. פעם אין מצב שהייתי ממשיכה כרגיל. אם הייתי נפגעת הייתי מחרימה אותו. לא יוצאים, לא מדברים, מבטלת תכניות. הכל.

החלק של להמתין עכשיו בסבלנות תקופה ולשמור על קור הרוח והעדינות מצידי- אני חושבת שאני מסוגלת, וזה שסיפרת לי את המקרה שלך מחזק אותי יותר. 

מה שיהיה בעייתי זה החלק של "בשניים" וכל המשחקים האלה. הוא לא סובל את זה פשוט סולד מכל דבר כזה. 

כשהצעתי לו שכל אחד יגיד משהו אחד שמפריע לו בשני וננסה לשפר הוא אמר שנמאס לו מהמשחקים האלה וזה לא עובד.  אבל איכשהו הצלחתי לשכנע אותו שנסיים את השיחה הזו. 

ככה סתם אין לו סבלנות לשום שחה על היחסים. 

אני אקח את העצה שלך ואעזוב את השיחות על היחסים אניח לו להרגע אפילו חודש.

ולגבי הדת- הוא מאמין ודי בסדר עם הדת ואני דתיה לא אדוקה בכלל.... מכנסיים, בלי כיסוי ראש. וכו'.

אבל השבת . "רפואה שלמה" היטיבה לכתוב בדיוק מה המוקד של העניין.

בהצלחה לחברה שלך, וגם לנו. זה לא מתאים לכולם לחיות בעירוב. צריך המון המון אורך רוח סובלנות ורצון טוב שזה יעבוד. אחרת זה מתכון בדוק לקלאשים.

הלוואי והאיש שלי היה משתף פעולה עם כרטישיח ודומיו!

תודה 
(מאיפה יש לך לב?) חמוד)

בהצלחה לכולם אמן ואמן

אבל חושבת שכן צריך לעבוד חזק מהשורש על עניין הקנאה והתחרות. ובמיוחד בין האחים. קנאה אין מקומה.. גם אם הסיטואציה קשה. ומובטח למי שישמח בשמחת אחיו- שה' ישמח אותו!

לפני חתונה - ללכת להדרכה הכי טובה שאפשר למצוא, ואפשר גם לשתי מדריכות שונות, אחת לתחום ההלכתי ואחת לתחום ההשקפתי - זו הצלת נפשות של ממש. שווה כל שקל השקעה. ישנה נטיה בהדרכה להזניח את תחום ההשקפה והזוגיות והוא כל כך קריטי !!

תקופת אירוסין - לקבוע כללים של מתי נפגשים ולאיזו מטרה ולא להיפגש בלי הגבלה ועל כל פיפס. לקבוע נניח שנפגשים פעם ב-10 ימים לדוג' ויוצאים יחד למשהו נחמד ולא רק לסידורים מעצבנים. חשוב שהפגישות יהיו גם יציאות נחמדות ולא רק סידורים שפותחים פתח למריבות וויכוחים אינסופיים. אף אחד לא רוצה לסיים תקופת אירוסין בתחושה של "רבנו כל הזמן ועל כל דבר". 

המלצה ענקית שלי - ממש אחרי החתונה ללכת יחד למומחה לייעוץ נישואין, ללימוד משותף על מהי אהבה בראי היהדות, תכונות שונות בין גבר לאישה ואיך לשמר את הזוגיות במסלול עליה כל הזמן. יש כאלה מדריכי חתנים כיום שמקבלים כנורמה את הזוג אחרי החתונה ללימוד המשותף הזה. הלימוד המעמיק הזה גם מאתגר ומהנה וגם מהווה יציאה זוגית ומאמץ נטו עבור הזוגיות שמאוד מקרב לבבות. 

נהיה נפוץ יותר ויותר בשנים האחרונות ומומלץ על ידי רבנים, וזו ממש מגמה מבורכת. 

רק מציינת שחשוב לוודא שגם החתן מקבל הדרכה טובה.

אם אפשר שתהיה הדרכה מתואמת זה כדאי.

אני גיליתי אחרי החתונה ששלבעלי היתה הדרכה זוועה. היו דברים שציפיתי להם ונפגעתי מאד, ואחכ גיליתי שהוא לא הודרך עליהם כלל. עד היום אני אומרת לו שהוא צריך לבקש את הכסף בחזרה..

לפחות לוודא שגם הצד השני משקיע זמן.

אצל בנים זאת קצת בעיה, הם נוטים לחפף יותר מהבנות.

אולי רב ורבניםם מאותו סגנון, או אפילו מאותו מקום, נגיד - בניין שלם וכו'. זה מינימום בעיני.

הכי טוב אם אפשר הנחיה אצל זוג, בנפרד כמובן. לא שמעתי על מנחים כאלה אבל יש סיכוי גבוה יותר להתאמה..

במחשבה שניה, טוב לשמוע מכמה כיווניםם שונים. אולי אפשר לעבור עם החתן על עיקרי הדברים, כל אחד ישתף את השני במה שלמד.

טיפ לרווקות-

לקחת את הרווקות בנחת. זה קשור באמונה שלא נשכחת ושה' דואג גם לך.

בתור אחת שהיתה די לחוצה ותמיד שאלה את עצמה מאיפה זה יגיע\מי אמר שזה יגיע\מה יהיה וכו', אני מסתכלת אחורה ואומרת לעצמי שטוב היה אם הייתי משננת לעצמי להיות רגועה ולהבין שה' דואג לי.

טיפ לאירוסין-

להחמיא-להחמיא-להחמיא.

לחייך-לחייך-לחייך.

ליצור אווירה טובה-ליצור אווירה טובה-ליצור אווירה טובה

ובאמת,

לפעמים עסוקים בכל הפרטים הטכניים ששוכחים להגיד לארוס "וואי, איזה יופי הגבת במצב הזה והזה" או "איך אני מחכה להיות אשתך, ממש טוב לי איתך" וכאלה.

לדבר על מיניות.

לדבר על זה באווירה קלילה.

לדבר על כל התסביכים שיש לך סביב זה. להשתחרר בכיף.

לדבר על הפחד מליל הכלולות. לשתף אותו במה שאמרה לך מדריכת הכלות.

לא להתבייש.

אתם הולכים לקראת הלא נודע, זה נכון,

אבל אם הלא נודע הזה יהיה מלווה בצחוק של ידידות, ופתיחות נינוחה, יהיה לכם נוח אחד עם השנייה. ונינוחות זה המפתח להרגשה טובה.

טיפ לנישואים-

כמו באירוסין (להחמיא, לפרגן, ליצור אווירה טובה ולדבר על הכל כולל הכל)

וגם-

לראות מתי נוח לו לדבר ומתי לא. לא להיות קרצייה. להיות עם טקט.

יכולה להגיד לך שאחרי הנישואים לפעמים את מרשה לעצמך יותר.

פתאום את לא חייבת להיות בשיאך. וזה בסדר.

אז גם שם תזכרי להיות בטקט. למשש את הדופק. 

גם לא לחפור, זה חשוב.

מה שהיה היה- אין טעם להעלות דברים ישנים מהבוידעם.

וגם בנישואין- 

לשמור על חברות, לצאת, לבלות, לגלות את עצמך.

יש לי חברה שבטוחה שהבעל שלה אמור להיות זה שיצחיק אותה, שיאתגר אותה, שיכרכר סביבה. אף אחד לא רוצה להיות בצד הזה.

לא להפיל את עצמך עליו,

להבין שכל הדברים שלא טיפלת בהם עד עכשיו (תסביכים, חוסר ביטחון, רגישות יתר וכו')- הוא לא הכתובת להשליך עליו הכל. אפשר לשתף אבל בעדינות. יש דברים שעדיין תצטרכי לעבוד ולעבד עם עצמך.

זהו.

ותזכרי לאהוב ולכבד את עצמך בכל שלב.

אהבה עצמית היא ממש המפתח לאופטימיות ולרווחה בחיים.

בדיוק לילה קודם התארחתי אצל משפחה שהם שכנים שלהם,

ולא היה למשפחה מקום נוסף ללינה, כי היו עוד אורחים, ובדיוק ישנתי

בקליניקה שלהם וראיתי את הקופסה ששאלת אליה...

ולהעמיק היכרות בין בני זוג [או כשמם- להעמיק שיח]

כדי שייכנס בעוגיה

להקשיב באמת. לא לתת פתרונות.

לתת בלי לחשוב על התמורה.

לשתוק

להבליג

לוותר

לשלוח סמס כל כמה שעות

להכין תה כשהבן זוג מגיע

להקשיב

להניח הפלאפון

הצורה שאשה הולכת ברבים, שייכת לשניהם. התחתנו. 

ולכתוב כך אל אשה על בעלה, זה נורא ואיום.

מה ה"ריווח" הגדול? אשה שיש לה גישה בריאה, שבמה שנוגע למראה שלה ברה"ר, היא מעוניינת לפעול בהסכמה עם בעלה - אז להסית אותה נגדו? "שיתפוצץ", "שישחרר לך את המח"? "הקמצן"?.. על אדם שכלל אינך מכיר?

חבל מאד. כל הפאה או לא פאה - אינה שווה אם המחיר הוא גישה כזו.

[השרשור הקודם כבר עלה על נושא שאצל חלק מהאנשים הוא "חם", של הפאות - לכאן ולכאן. אל תתרגשי מידי. זה לא קשור אלייך אישית. את שאלת יפה ומתוך שניכר שאיכפת לך מה שאיכפת באופן טבעי לכל אשה, שתלך בצורה שגם בעלה ירגיש בנוח, ועם זה מתוך מודעות לקושי האישי שלך. יפה]

אל תתייחסי ותמשיכי עם הגישה הבריאה, המתבקשת הנורמלית והכ"כ אוהבת שלך

שיתפוצץ?? תכפי עליו??? קמצן???

להזכירך, הם נשואים. ויש שותפות בינהם.

מי התיר לך לסכסך כך בינהם??? מה אתה מכיר את המקרה?

איך אתה היית מגיב אם אשתך היתה עושה זאת לך?

תגובה עלובה. סליחה.

או יועץ גירושים

עדיפות לבריכה

שיתאים למשפחה עם ילדים...וייתן גם אווירה רומנטית...

זוג יקר, נוף מהמם, אויר הרים... גרתי שם פעם.

במצפה יריחו, של הזוג גאולית וחיים וייס.

הצימר (סוויטת הגן) מקסים ביופיו, יש גם ג'קוזי מפנק ובריכה פרטית.

אנחנו עשינו שם שבת כולל ארוחות במחיר סביר. היה טעים ביותר..

תפתחי גוגל וחפשי ביקורות

זה נקי מספיק?

ולא הבנתי זה כולל אוכל? אם כן את יודעת מה הכשרות?

לא הצלחתי להבין אבל אם הבריכה פרטית לזוג או לכל הסוויטות...

את יכולה לבדוק פה- https://www.rrr.co.il/

30 איש, שישה זוגות עם ילדים בוילה ענקית בדרום (עם אפשרויות לצימרים פרטיים ליד) שנקראת כוכב הדרום, מקום מדהים וגדול עם אפשרות לפרטיות לכל אחד מהזוגות. גקוזי גדול, בריכה ענקית, טרמפולינות ומשחקים לילדים וחדרים ממש יפים ומטופחים.

הוילה מותאמת לציבור הדתי הן מבחינת המטבח (מטבח גדול עם שני כיורים ואפשרויות בישול ואחסון) והן מבחינת החדרים (מיטות יהודיות).

הוילה נמצאת בערד שזה בערך חצי שעה נסיעה מים המלח, ממצדה ומכל מיני מסלולים מעניינים בדרום, נהנו מאוד ויש מצב גדול שנחזור אליהם בשנה הבאה.

זה מקום נוח יחסית, וזה אולם בתוך גן ומלון ובאזור יפה, אין מה להשוות לאולמות שהם בתוך אזור תעשייה.

אבל מחיר מנה נראה לי מתחיל מ 180. בעצם אולי זה תלוי בהכשר. שווה בדיקה.

יש את אולמי קונקורד באזור התעשיה של בני ברק.

דיברו עליהם גדולות ונצורות לפני שנפתחו והאמת שקצת התאכזבתי, עיצוב לא לטעמי וכבר נראה מרוט וקצת בלוי אע"פ שחדש. ולא מאד גדול. האוכל היה נחמד למיטב זכרוני.

זה מה שעולה לי בראש כרגע.

רוב הדיונים כן יושבים על בסיס הלכתי אך הרוח הנושבת בהם לא כל כך.

לגבי הר הבית אין חולק שאסור לעלות להר הבית, השאלה היא-

מה נקרא הר הבית, הלכתית?

מה הגבולות האם למקומות המותרים מותר? מה יקרה אם מישהו לא טהור יעלה למקומות המותרים ועוד שיקולים...

קשה לאוסרים שדוחים את טענותיהם בטענות למדניות אמיתיות שהחשש מדאורייתא לא קיים לעולה בטהרה למקומות המותרים.

קשה להם שהראו לכל העם הפשוט את אמיתות הטענות. 

[אף פעם לא עליתי להר... ]

אבל שים לב שזו מחלוקת הלכתית קלאסית. מכריעים על פי דעה אחת על פני השנייה וסתירות כאלו או אחרות בגרסה או בתוכן גם כן נלקחות בחשבון , במיוחד בסוגיה רגישה כזו.

בסופו של דבר זוהי תורת חיים לא ניתן לומר שכל מי שעולה צריך להיות בקי בדיני חציצות למיניהן על פי חומרות האחרונים. העולה עובר על הנחיות שיצאו מהרב ליאור ודומיו ועולה.

המתירים מתירים והאוסרים אוסרים זו לא קולא מול חומרא.

קדש הקדשים.  למשל מדברי תלמיד רבנו תם ותלמיד הרמב"ן. 

בנוסף: הרב קורן שליט"א מסביר את דברי הכפתור ופרח שהשער נמצא בשליש הדרומי לגבי כל הקיר המזרחי, שזה יוצא זהה לדעה המקובלת.  זאת אומרת שיתכן שגם הכפתור ופרח לא חולק על הזיהוי המקובל.