פורום נשואים טריים (עמוד 418)

לי לפעמים עוזר פשוט לעשות עוד כביסה.. (ואם אפשר הרתחה זה מעולה...) יש דברים שזה מציל...

לוקח זמן, אבל חוזר...

ויש דפים כאלה ששמים במכונה והצבעים לא מדממים לבגדים אלא לדף,  נראה לי של ווילט ויש עוד חברות

כדאי לעשות הפרדה.

האידאלי הוא מכונה לבנה, מכונה לצבעוני בהיר ומכונה לצבעוניי כהה.

אם אין לך מספיק כביסה בשביל שלוש מכונות- תעשי לבן+ בהיר ממש.  ובהיר-נוטה לכהה+כהים.

בגדים חדשים אף פעם לא לכבס עם צבעים בהירים או לבנים.

בפעילות רוחנית, אבל לפני שנתיים או שלוש הייתי עם חברה במופע של אהרון רזאל בדיוק בתקופה של אלול \ ימים נוראים, ושתינו נהנינו מאוד, מעל לציפיות (פעם ראשונה שהלכנו לדבר כזה). אז אולי לחפש אירועי תרבות \ אמנות בסגנון.

יותר קל לעבור אותם תוך שיתוף בני הזוג. 

בהצלחה בבחירות. ולזכור שכמעט כל דבר אפשר גם לשנות אח"כ

כל אחת ומה שלא מתאים לה.

יכול להיות שהיא נגעלת מרוק, למשל,

או שמפריע לה משהו אחר,

אולי אם תצחצח טוב שיניים יהיה סיכוי?

ניסית לשאול אותה?

ניסית משהו אחר?

אולי רק נשיקות בפנים מפריע לה?

למשל בגב כף היד אולי?..

היא לא אוהבת גם לתת נשיקות?

ומה עם הילדים -אותם היא לא "מנשנשת"?

יש מלא דברים שאפשר לברר, או לנסות.

לא צריך להניח לעניינים שמציקים עד שיתפוצצו...

הצלחה! 

מה זה אומר בשבילך?

בשביל מה אתה "צריך" את הנשיקה הזו?

מה היא אומרת לך, מה זה אמור לבטא בשבילך?

את זה ניסית כבר להסביר לה?

אתה מבין למה זה כלכך חשוב לך?

אולי אצלה נשיקה מבטאת משהו אחר?

אולי אפילו נכנס לה איכשהו בראש שזה דבר אסור/ לא ראוי / או משהו כזה?

אולי זה מעלה לה אסוציאציות לא נכונות?

אולי?

כלפיך וכלפי הילדים בדרכים אחרות?? אם כן,אז זה פחות נורא,לא?

חשוב שתרגיש שהיא אוהבת אותך, גם באופן פיזי- חיבוקים וכו'. אבל לא חושבת שיש איזה קריטיות דווקא בדרך מסויימת. מה רע בחיבוק לפני היציאה לעבודה או לתפילה?

לדעתי חיבוק מביע יותר אהבה, אבל זה עניין אישי.

לא מאחל לך להיות במצב בו אני שרוי,

אני אוהב את אישתי, היא מאוד מיוחדת.. אבל משהו מאוד חסר לי בחיים.

אני פעם ראשונה בפורום, לא ידעתי היכן הגבולות

כל טוב

מצטער

דרך אגב, הלכתי למספר יועצים, היא לא מוכנה לבוא איתי, כמו שאת מבינה זה לא עזר.

לחשוב על זה שאם הם אסורים האפשרויות אירוח  תהיה להם נוחות בלי שיצטרכו לבקש או לנסות להסתיר את זה וכל זה בלי שישימו לב..

אני צריכה את זה אישית.

זה מידי הרבה ביחד.

את נשואה לו והוא שייך לך בדיוק כמו שאת שייכת לו.

אז נאמר שלו אמורה להיות קצת יותר אחריות, זה לא פוטר אותך משום דבר.

אם תדעי היטב שאת שלו ומותרת לו, אין שום סיבה שיהיה אסור.

אולי קצת פחות נעים, ואת יכולה להרגיש שוויתרת לו או עשית למענו משהו מעל ומעבר,

ובהחלט יש פעמים שנוגעים גם כשלאחד הצדדים אין חשק, רק בשביל "הצד השני"...

אבל להרגיש מושפלת זו כבר "החלטה שלך" (שלא ממש יפה מצדי להגיד, אני יודעת)

כשאת מרגישה שהוא לא מכבד אותך, תחשבי למה.

למה הוא לא מכבד אותך?, או -למה את מרגישה ככה?

בזה שהוא נוגע בך הוא לא מכבד אותך?

לפני כן אין לו כבוד אלייך?...
אולי את לא מכבדת את עצמך לידו?

אולי, רק אולי- את מרגישה חסרת כבוד? ש"לא מגיע לך כבוד ממנו"?

אם ככה -מה את יכולה לעשות כדי לכבד יותר את עצמך?

וכתוצאה -להרגיש יותר כבוד מצדו?

וחוצמזה- כשהוא נוגע בך -נסי להרגיש את הרצון שלו אלייך,

להרגיש פשוט שהוא רוצה אותך/ להיות לידך, להרגיש אותך.

נסי להיות גאה ש"את שלו" ולדעת שגם "הוא שלך".

לא משנה באיזה מצב "מצבכם הזוגי" -אתם זוג!

שייכים לתמיד. שווה להשקיע, גם אם כרגע ההרגשה היא שזה אולי לא מועיל..

תכבדי את הזוגיות שלכם!!

גם כשהיא ב"משבר"

ה י א  זו שילדה,על כל המשתמע.צריך לדבר,אין ספק,אולי לחשוב יחד איך להקל את העומס,לקחת עזרה חיצונית

אפתח בזה שיפה ששמת לב. כל הכבוד לך על האיכפתיות.

מציע לך לא לעשות ספקולציות על מה הגורמים (ובטח לא לשפוט אותו על גלישה כזו או אחרת), אלא לשוחח איתו (הנה כמה טיפים לשיחה בריאה ומקרבת).

כדאי גם להכניס לשגרת חייכם בילוי זוגי שבועי קבוע. הזוגיות להזכירכם היא לא מאבק ההישרדות אלא היחד הנעים והכיפי שלכם. תהנו ממנו ותעשו לו משבצת קבועה בלוח הזמנים השבועי. לא זמן ל"חפירות זוגיות" אלא זמן לבילוי של יחד כאן. אני מוסיף לך כמה קישורים שכדאי לך להציץ בהם:

• כללים למרחב אינטימי
• טיפ שבועי לבילוי זוגי לתיבת המייל שלך

אם צריך יותר מהנ"ל - אל תהססי לפנות ליעוץ. שום דבר לא "עובר" לבד. דברים שלא מטפלים בהם מחמירים עם הזמן.

בהצלחה

יהונתן שוּמֶר
 

"כלים שלובים" - מרכז להתפתחות אישית וזוגית

054-4820637 orpnimi1@gmail.com

www.kelimshloovim.co.il

אופציה א' שנשארת אותו משקל

אופציה ב' קנית מראש מידה (או כמה) מעל

זה קשור לאופי ריאלי מול אופי חולמני יותר.

אני מבינה אותו לחלוטין. מה יש לדמיין כשפעם אחר פעם ההרגשות לכאורה מתגלות כמדומינות?....

מאחלת לכם הריון בקרוב

כל פעם שאת אומרת את זה הוא מתחיל להתכונן- בראש ובלב וזה שוחק אותו על פעם לקבל לא מיד אח"כ.

מבחינתו זה הופך כל פעם כזו לתחושה של הריון שנפל, זה הרבה יותר קשה, מאשר העובדה שבכלל לא התחלתם.

זה מאוד לגיטימי להגיד- אני לא מסוגל יותר לחוות את הדברים הללו כל פעם בתחושה שהכל דמיונות שהולכים

להתפוצץ לי בפרצוף. ומכיוון שהדימיונות הללו מגיעים ממך, הוא מבקש ממך להפסיק, עד שזה באמת מדוייק מספיק,

כלומר- בדיקה חיובית. הוא לא רוצה להיכנס ללופ של ציפיה אכזה כזה והלופ הזה שוחק אותו...

זה לא קשור אגב לגברים ונשים... רק לאופי ושחיקה.

אם הוא מרגיש כך, אז הוא צודק לגמרי.

בכל דבר בעל משמעות, אדם שמצפה למשהו ונתקל שוב-ושוב באשליה, משתדל להימנע מכך עד שהיה ברור יותר. אלא אם כן הוא טיפוס שנהנה כתחביב מהשתעשעות בחלומות.

ואותך?

המתח הזה מחסל את היום.

תקני את החבילה של המקלוני בדיקה, יש 5 בעשרים, 

ופשוט פעם בחודש, אפילו פעמיים, לפני שאת אומרת לו מה שמשגע אותו -תבדקי!

ברור שאת מרגישה תופעות ומחכה, ואם אין לך תאריך קבוע, זה בכלל מחרפן,

אבל תחליטי על זמן, קבוע, שבוע או שבוע וחצי -שבועיים מהטבילה, שבו את כל פעם בודקת.

ואז תתאפקי עם הניחושים וההרגשות שלך.

בין אם זה חיובי ובין אם זה שלילי, גם אם תחכי חודש עד שתגלי -ברוב המקרים זה לא ישנה לך את סדר היום.

תבדקי ותדעי, ולא חייבים לחכות כל פעם עד שתקבלי.

נכון, תמיד יש את המחשבה שאולי פספסת, ואולי מחר יצא בכלזאת חיובי...

אז איך שמתאים לך, לפי הזמנים שלך, קחי יום שייתן לך מספיק ביטחון לשבוע,

ואל תחכי לרגע אחרי השיגעון. כשזה יגיע -את לא תפספסי!

(ולא יקרה כלום גם אם "חלילה" תפספסי  נאמר ביומיים... )

בשורות טובות. 

כנראה שהגוף שלי עובד כך, שהבטא עולה לאט (כך היה בהריון הראשון שלי).

רק שלושה וחצי/ ארבעה שבועות אחרי הטבילה אני רואה תוצאה חיובית במקלון.

מבחינתי, ברגע שהמחזור מאחר ביום יומיים

(במיוחד אם יש תופעות לוואי [מה שלא מאוד עוזר כי חלקן יכולות להיות לפני מחזור...])

אני כבר בטוחה שאני בהריון, ואם המחזור מתחיל בדימום חלש, אז בכלל אני בטוחה שזה השתרשות

ולוקח עוד שלוש ימים של ספיקות עד שאני מבינה שזה מחזור.

ברור שלמדתי לשתוק ולהשתדל לא לפנתז בקול.

את לא נשואה לכל הגברים אלא לאחר יחיד ומיוחד,

ורק דעתו נוגעת אלייך.

פשוט עניין אותי האם מדובר במשהו אינדיבדואלי או כללי לכל הגברים.

ראשית נאמר שאני מסכים עם אלעד - הסטטיסטיקה לא משנה, משנה מיהו האדם שאיתך. זירכי זאת תמיד. אל תחפשי "מה אמור להיות" או "מה נורמלי" - כי אין דבר כזה.

ובנוגע לשאלתך - מותר לך להתרגש, מותר לך לצפות. מותר לך לבקש ממנו להיות השותף שלך להתרגשות ולציפיה. האלטרנטיבה, בה את לא מספרת לו מה את מרגישה ומה עובר עליך, היא תחילתו של מורד חלקלק בו את בוחרת ובוררת מה כן ומה לא לשתף אותו - ואני בטוח שגם הוא לא באמת רוצה לחיות במערכת יחסים ללא כנות. כן, זוהי מתיחת שריר עבור הרבה אנשים (ואולי עבור אישך) להיות בשיח של ציפיה ואכזבה. אבל הֵי, ככה אנחנו חיים כבר 2000 שנה כמעט.
מצד שני, יכול להיות שאצלך העניין מתחיל להיות קצת יותר מידי. גם עבורך. הלחץ הנפשי לא מוסיף סיכויים לקליטת הריון. אז אני מציע לך לקחת אויר, ובאמת לתת לה' לנהל את העסק. אל תדאגי - כשתהיי בהריון, את תדעי. העצות הפרקטיות שנכתבו לעיל הן בהחלט טובות. תקני לך כמה ערכות בדיקה שיהיו לך "בשלף" ופשוט תהנו מהתקופה הזו של הזוגיות ואינטימיות. כשיבואו הילדים הם הולכים לאתגר את הזמן הזוגי. לבינתיים - תעשו חיים.

מוזמנת להמשיך ולהתייעץ

יהונתן שוּמֶר
 

"כלים שלובים" - מרכז להתפתחות אישית וזוגית

054-4820637 orpnimi1@gmail.com

www.kelimshloovim.co.il

פשוט נהניתי מכל מילה!!

משתדלת ליישם.....

קצר יחסית וקולע מאוד לשני בני הזוג

מה זה מפריע לכם לחיות את החיים שלכם בבית שלכם?

תבנו את הקן שלכם ואל תתפעלו מהסביבה הקרובה והרחוקה כאחד.

מקסימום תלמדו איך למדר ולשנות מפני השלום

זה מפריע לה, והיא צודקת. למרות ובגלל שלא בחרה...

נכון, משפחה לא בוחרים ולפעמים יש קשיים והתמודדויות פה ושם

לפעמים דברים יכולים להישמע מבחוץ לא משמעותיים אך מי שמתמודד וחווה מרגיש את ההתמודדות, אצלה היא קיימת גם אם זה דבר שיכול להיות פעוט.

מקופלת- אני מעריכה אותך מאד.

את אוהבת ומקבלת את המשפחה של בעלך והמצב הנ"ל לא מאפשר חיבור מקסימלי..

מה שכן באמת אני חושבת שכדאי לך להתנתק מהקטע הזה במחשבה שלא ישפיע על צורת ההתנהגות שלך.

תתנהגי איך שאת חושבת. תדברי מה שאת רואה לנכון. תהיי את. הכי את שיש. בלי לחשבן כלום. בלי לחשוב לאן זה יוביל. הכי משוחרר וזורם.

ידברו? שידברו... שיערב להם... תאמיני בזה שיש להם רק דברים טובים לומר עלייך!!

אני מודעת לכך שאולי זה לא קל בהתחלה אבל זה הדרך הנכונה תמיד בחיים. בכל מצב ולא רק במשפחה.

בנ"א שפועל מתוך אמונה בדרכו וביטחון בעצמו מתוך ערך עצמי אמיתי מגיע להרבה יותר...

את המציאות- שנה את עצמך.

את תעשי מה שאת חושבת לנכון גם אם את חוששת שידברו עלייך,אם את איתם ומתחילים לרכל את יכולה לעבור לחדר אחר...

ובאמת את לא חייבת להיות איתם בקשר הדוק,

אפשר גם לנסות להעביר נושא...

הייתי פעם אחת בסיטואציה דומה, וזה היה לי ממש קשה לשמוע... אז לחשוב שאת הרבה פעמים חווה את זה...

אולי אפשר בכל פעם שבסביבתך מתחילים לדבר בסגנון הזה - לנסות להסיט את נושא השיחה? להתחיל לדבר על ספרים, למשל... שם אין לשון הרע.

לגבי הדיבורים עלייך - זו באמת הרגשה לא נעימה. אבל אולי אם תצליחי להרגיש בטוחה בעצמך ובהתנהגותך - אולי זה לא ישנה לך מה הם אומרים עלייך?

בהצלחה! ובאמת כל הכבוד לך שאת מעריכה ואוהבת אותם למרות הכול.

מזל טוב ובהצלחה

כך שאת יכולה לבחור חנות לפי העדפתך האישית ולבדוק איתם על ההובלה.

שולחים לכל הארץ. 

וגם ברויאר מקדומים עובד איתם. 

ממליצה!

אנחנו צריכים חנויות מירושלים כי אנחנו על תחבורה ציבורית, נשמח להמלצות נוספות  

http://www.bokobza.co.il/

"אני חושבת שחשוב שנשמצמור על קשר....מה את-ה חושב-ת?"


בהצלחה.
היום אנשים צמאים שידברו איתם.

המשפ/ תמיד תהיה.

אם תרצי אשמח באישי להוסיף.

אולי כדאי לעשות טלפונים יותר בתדירות. אצלנו נגיד כל הילדים מתקשרים להורים (אני אצל ההורים... לא נשואה) כל יום שישי. להגיד שבת שלום. ואז כבר מתחזק הקשר, שואלים מה נשמע וכו'..

(לא הגרעינית!)

יש פערים, לא נוראי.

כדאי וחשוב לגשת לטיפול. ואפשר לטפל.

ולא צריך להסתכל על זה כ"כתם"..

לכל אחד מאתנו יש דברים שהוא נושא על הגב, או בגלל דפוסי התנהגות שקיבלנו מהבית, או בגלל שרכשנו את אותם דברים במהלך השנים, ומורכבותם..

חשבי על זה כך:

כשאת ניגשת לטיפול את מונעת מילדייך ומשפחתך בעתיד בעז"ה להיות במקום שאת הכי רוצה להתרחק ממנו:

ילד שחי עם אמא חרדתית, מרגיש שהעולם אינו בטוח, מתקשה לקיים קשרים חברתיים, מרגיש שהעולם מאיים

אמא שחיה עם חרדות אינה מצליחה לייקר את עצמה, ולראות את הטוב האמיתי שבה

וכך משפיעה על בעלה, וילדה- ברמת ההסתכלות עליה וטיב היחסים ביניהם נעשה רעוע: כמים הפנים לפנים..

אין הדבר תלוי אלא בך. עשי, וה' יהיה בעזרך

אני הולכת לטיפול ומקווה בעז"ה בעז"ה להצליח ולהתקדם..

   רק צריכה שיגידו לי שזה אפשרי,

 שאנשים כבר עשו זאת לפני..

 תודה! 

לא שאחר כך לא צריך, אבל בהתחלה גם התפעול של הבית לוקח יותר זמן כי עוד לא רגילים, וגם צריך זמן זוגי. עד החתונה הייתם יושבים בדייטים כמה פעמים בשבוע, ופתאום עכשיו נפגשים כשכבר ממוטיים ונרדמים אחד לשני בפרצוף? לא אידאלי..

הייתי חושבת שכדאי שהבעל יעבור ישיבה. לימוד התורה שלו יהיה טוב יותר אם הוא יכלול גם עזרה לאשתו, לא?

ואם זה בגלל עבודה אולי עדיף שהוא ייסע. או יחפש עבודה קרובה יותר אם העבודה לא יקרה ללבו ולכיסכם. כי לימודים דורשים יותר זמן בערב מעבודה, ולאישה גם ככה יש צורך ביותר זמן פנוי וזמן בבית, אז כך נראה לי עדיף.

ברוך ה'.

עדיין באמצע.. התחתנו באמצע שנה א' והנסיעות שעה וחצי+ לכל כיוון.

נשארה לי עוד שנה, וברוך ה' זה לא יותר מדי נורא.

כל מי ששומע פותח עיניים אבל באמת זה לא סוף העולם..

מוזמנת לשאול עוד..

ובסוף למדתי משהו שלא ממש מתאים לי (וכן, היום אני עובדת בו ולא מתכוונת לעשות הסבה כי זה מסובך לי מדי)

גרנו ליד הישיבה של בעלי וזה היה חור מטורף!!! לא הצלחתי למצוא מקום לימודים קרוב, החלטתי ללמוד רחוק ולא הצלחתי להתמיד בלימודים בגלל המרחק האדיר (בקו אוירי זה לא כזה רחוק הבעיה היתה שגרנו בישוב קטן ששם מסתמכים רק על טרמפים...)

בסוף מצאתי איזה תואר שלומדים אותו בצורה משולבת בשנה הראשונה (הלימודים התקיימו בחלק מהימים במקום יותר קרוב אלינו ובחלק מהימים במקום רחוק) ורק ככה הצלחתי לסיים תואר.

היום שנינו חושבים שזה לא היה חכם להישאר ליד הישיבה. המחיר שזה גבה מאיתנו לא שווה את זה. 

יש ב"ה הרבה ישיבות וכוללים (שליבו של בעלך "יהיה חפץ" בהם) ולא כדאי לחרבש את כל החיים בשביל מגורים של עוד שנתיים בקהילה של הישיבה.

(*התחלתי ללמוד נשואה, סיימתי את התואר אחרי שהייתי נשואה 6 שנים)

באמצע השנה הראשונה ללימודים (מתוך 3)

גרנו במרחק של 3 שעות נסיעה באוטובוסים מהלימודים.

שרדתי עד הסוף, החזקתי בשיניים- היה מאד מאד קשה! יצאתי ב5 בבוקר וחזרתי ב6, 7 בערב..

ס י ו ט !

אם תרצי, מוזמנת לאישי ואפרט יותר.

בחישוב זוגי, הרבה יותר קל ונכון שהגבר יסע מאשר האישה בהריון/תינוקות/עול הבית עליה.

התחתנו ממש לפני תחילת שנה ב.

וסיימתי הכל.

הנסיעות היו קשות. בעיקר כשהיו כבר ילדים...

מה שכן לא עבדתי בכלל.

אז למדתי שלושה ימים ושאר הימים נחתי מהנסיעות...

לפי דעתי הכי קשה בנישואין זה כשאין הבנה בין שני הצדדים ושלא מצליחים להגיע להבנה והכלה ולהתקדם הלאה.

כי גם אם יהיו קשיים אחרים בחיי הנישואין כמו קשיים בחינוך הילדים,

קשיים כשחלילה אין ילדים,

קשיי בריאות חלילה וכד'-

אז כשהבעל והאישה מבינים זה את זה, מעודדים זה את זה, תומכים זה בזה - הכל נהיה קצת יותק רל.

אבל אם הבעל מתמודד לבד והאישה מתמודדת לבד ואין חיבור נפשי בין השניים -

כל דבר קטן יהיה קשה פי כמה!

וחוץ מזה איזה קשיים הם נורמטיבים ואיזה לא?

הבשורה הטובה היא- שזה תלוי אך ורק בבני הזוג.

לנישואים,כמו להרבה מקומות, כל אחד מביא את עצמו עם שלל בעיותיו.

והקשיים נוצרים מהקשיים של כל אחד מהזוג פלוס השילוב שלהם.

אם בן הזוג הוא אגואיסטי זה יהיה הקושי הכי גדול,

אם יש לו בעיות תקשורת,

או חוסר קבלה,

או התעלמות והדחקה של בעיות.

הבשורה הטובה היא- שכל קושי ניתן להתמודדות משותפת, 

וברוב הפעמים - כשיש רצון טוב משני הצדדים - גם לפיתרון.

ותמיד הבסיס היא הידברות ורצון טוב.

שב"ה אפ'פם לא התגעגעתי להיות רווקה!

(והיתה לי רווקות יפה ב"ה! לא סבלתי וכד')
לא הכל ורוד וכמובן שאני מתלוננת פה ושם

אבל הרבה פעמים אני פשוט מרימה עיניים לשמים ואומרת לקב"ה: תודה!
 

תודה על העייפות- זה אומר שיש למי לקום בלילה...

תודה על חוסר הפנאי- זה אומר שיש עבודה ופרנסה

תודה על הבית ההפוך, על הרעש וההמולה, על ה"מריבות", דיבורים, שבתות והחופש הגדול.

תודה על הכל!
זה אומר שיש הרבה מאוד ב"ה!

הגבת ליעל ואמרת שהכל נכון

הופכת להרגל וחיים למען הילדים פשוט חיים ביחד עושים מה שצריך והבן זוג פשוט לא יודע מה מרגיש המד ה׳ ניפגע כמובן שהוא מרגיש שהוא בסדר גמור ולא זוכר כיצד רמס את הבת זוגו אחרי כלכך הרבה סבל ברור שהרגשות משתנים ופשוט ממשיכים לקיים את הבית למען הילדים

שלא נדע חלילה אבל אני חושבת הרבה מאוד על נשים שהבעלים שלהם נפטרו ככה פתאום באמצע החיים.

זה קשה! את צודקת בהחלט!

אבל אני הרבה חושבת על הנשים הללו שאיבדו את היקר להן מכל.

אתן נשים גדולות! גיבורות! ומוערכות!
 

ואני מאחלת לכן שלא תדעו עוד צער ושיהיה לכן רק טוב בחיים!

ואף אחד מאיתנו לא יעבור כזה דבר.

הרבה הצלחה ואושר!!

שיש לנו קשיים כזוג זה לא נורמלי. 

וכל אחד בטוח שאצלו זה קיצוני. 

אני חושבת שיש ציפיות שונות לשני הבני זוג - מה היא זוגיות, במגע, ביחס, בשיחות, בהתנהלות - וזאת הבעיה הכי קשה לפחות שאני מתמודדת איתה. 

אבל ב"ה בעלי מדהים, ומקשיב, ותומך...והיו רגעים שהיו מאוד מאוד קשים מבחינתי. ולדעתי הוא הבין למה נפגעתי ואיפה הייתה הטעות שלנו כזוג בסיטואציות קשות.

כל הזוגיות היא אתגר, מקווה שלאט לאט נתגבר ונלמד אותו ביחד!

העיקר שאוהבים