פורום נשואים טריים (עמוד 417)

מה מעסיק אותו?

אני יכול לדמיין 1001 סיבות למה דברים כאלה קורים.

בעקרון יש לאדם שני מניעים:

המניע האידיאליסטי והמניע האנוכי.

תנסי לברר עם עצמך מה יניע את בעלך.

במניע האידיאליסטי יש כמה אפשרויות:

למשל:

עשיית טוב לזולת ובפרט לאשתך

משמעות דתית של מצווה 

ההשפעה החיובית של חיזוק האהבה על הילדים

ויש גם מניעים אנוכיים  שמותר להשתמש גם בהם:

למשל:

אם תתן יותר תקבל יותר גם ממני

מי שנותן לאישתו הרבה - פרנסתו גדלה (ריבונו של עולם אחראי לזה...)

אל תחששי לדבר גם על המניעים האנוכיים-הרבה דברים גדולים התחילו משם....

יהיה אשר יהיה המניע אשר יניע את בעלך 

הזוגיות שלכם תרוויח!!!

מקווה שזו לא חוצפה מצידי לומר , שזה כל כך נכון להכיר בטובה הענקית שיש לך. כי יש הרבה בעלים מתעללים רגשית, אנשים מתגרשים לא עלינו, ויש הרבה הרבה אנשים שלא מתחתנים.

אז אם יש בעל שמתחשב ואוהב - זה כל כך , כל כך הרבה , ולא מובן מאליו.

בעלי לפני החתונה נתן לי מכתבים ומתנות כאלה מרגשים. הוא היה כ"כ יצירתי, כ"כ אכפתי. היה ממש משורר כתב לי דברים מרגשים. הכין מתנות מיוחדות. לא סתם קנה.

ואחרי החתונה לאט לאט ממש הפסיק לגמרי. אני מידי פעם אומרת לו , ממש כמוך, שאולי קצת מתנות, מכתבים, כמו פעם, יעשו לי טוב על הלב, יקרבו ביננו.

אציין שאני ממש משתדלת לכתוב לו מידי פעם, כמו אחת העצות שנתנו מעלי, במחשבה שאולי ההרגשה לקבל, תגרום לו לרצות לתת.

אבל זה לא עוזר. אציין שבעלי מאד מאוד קשוב ואכפתי ב"ה.

וזו התשובה שלו- 

הלוואי והיה נותן כמו פעם, אבל היום הוא מרגיש שהאהבה שלו אליי באה לידי ביטוי בדברים אחרים. אז, לא היינו נשואים, לא גרנו יחד, לא היו לנו ילדים וכו'.

היום האהבה של הבעל באה לידי ביטוי בעבודה הקשה שעובד, כדי לפרנס אותי ואת המשפחה לנו, באה לידי ביטוי בזה שגורם מכל הצלחת ומחמיא, אפילו שביננו את יודעת שהיום האוכל לא יצא משו... באה לידי ביטוי בגידול של הילדים ועוד ועוד.

כלומר, זה לא שהוא לא רוצה לתת. פשוט שהיום ב"ה הוא עסוק ועמוס והראש לא מגיע לחשוב ברמות היצירתיות של לפני החתונה. ולכן האהבה מגיע בדברים הפשוטים של היומיום.

נכון, זה עדיין חסר לפעמים. אבל ההסבר לפחות עוזר להבין את הבעל, ולא חלילה לכעוס עליו

הוא ממש עוזר כדי להקל על אשתו, גם אם הוא עייף וקשה לו!

גם בעלי ככה שיהיה בריא.

עושה המון- גם כשקשה לו! וזה לא ברור מאליו בכלל...

וטוב שאותן נשים מעריכות!

כי אם לא- גם זה היה נפסק...

כשיהיה צריך להרכיב ארון, לתלות מדף, לפתוח סתימה בביוב וכד'- את תחלצי בשמחה לעשות את זה כי יהיה לך ברור שזה גם החובה שלך?

יש גברים שסורגים לעצמם כיפות.

הייתי נזהרת מלעשות חלוקה של עבודות הבית

כל זוג יעשה מה שמתאים לו.

אבל כל זוג יגדיר מה נכלל בחמשים אחוז של כל אחד.

אצל משפחה אחת האישה תעשה קניות קבוע ואצל משפחה שניה- הבעל.

אצל משפחה אחת האישה אחראית על נקיון ודסר ואצל משפחה שניה- הבעל

והיו כאן הרבה שרשורים בנושא.

אין לי כוח להתדיין ע"ז שוב פעם...

בגדול, את צודקת. וגם אני חושבת כמוך רק שלא התנסחי טוב.

זהו.

טבעי ונורמלי לגמרי. לא כל אחד יכול להביא מתנות כל הזמן. החיים לא נמדדים לפי זה. הסיפא של דברייך אומרת שאת במצב מצויין. אל תהרסי לעצמך את החיים. שונא מתנות יחיה.

פעם אישה יקרה אמרה , שכשגבר מביא סל הביתה עם ירקות , זה בעצם סל של אהבה.

עול הפרנסה הוא מאד כבד על כתפיו (אפילו אם בפועל הוא לא מפרנס !) וזו הסיבה , שקשה לו אחרי החתונה לחשוב על דברים אחרים.

אני חושבת , שזה שאת נשואה ויש אהבה -מנקודת המבט שלי -זכית בפייס של החיים.

אני לא מזלזלת במצוקה, אבל מה אם לקנות פינוקים קטנים לעצמך, ולומר לעצמך , שאם לא היה לו כל העול , וכל הקשיים הוא היה עושה את זה בשמחה - כפי שאכן עשה , בתור בחור בלי עול??

..ולאהוב אותו כמו שהוא. בלי לצפות - אם את יכולה . זו עבודה , אבל יש עליה שכר גדול , ככה אומרים. זו העצה שלי.

להבין שאני טובה מעצם היותי כזו
ללא תלות באף גורם זה או אחר.


עצם היותי
עצם נוכחותי ותפקודי
ופועלי
ותרומתי לסביבתי

זה עצמו
מעיד על הטובה שזכיתי לה.

על האמון שרבש"ע נותן בי 
בהיותו מחזיר את נשמתי בחמלה אליי.
כי רבה אמונתו.


לראות את הטוב בי.
אולי כדאי
לכתוב שתי תכונות [או שני מעשים טובים] שחווית/ ראית בעצמך.
לשים לב לתפקוד במהלך היום ולציין לעצמך דברים קטנים שמעידים עליו.
ולשמוח בהם. ולהודות עליהם.


ולשמוע או לקרוא תכני ם שמלמדים  או מחזקים את האמונה בטוב הפנימי שלך.
כשהוא ייתחזק
את תקריני החוצה 
ובע"ה 
תרגישי שזה מחולל בך נפלאות.


בהצלחה רבה!

שלכל אחד יש את נקודות החוזק ונקודות החולשה שלו. ההרגשה שהיא יותר טובה או יותר אהובה- זה לא אמיתי.. 

לפעמים אנחנו בונים לעצמנו סרט שלם בראש ש"לאף אחד לא אכפת ואף אחד לא צריך אותי.."..

גם לי זה קורה כ"כ הרבה פעמים בחיים- בעבודה, עם משפחה, עם חברים. אבל זה כ"כ לא נכון.

ברור לי שזה חוסר בטחון זמני.. חוסר הערכה של עצמי. שכחתי מה אני שווה!

מתוקה, שכחת מה את שווה!

את טובה בעבודה שלך! גם אם את קצת יותר איטית בדברים מסויימים יש לך כישורים טובים אחרים. עובדה שאת עדיין שם. המנהלים שלך מכירים אותך. הם יודעים מי את והם עדיין רוצים שתישארי, אילולא כך לא היו משאירים אותך כבר מזמן...

וגם בעניין הסגנון,  את לא הכי צוחקת ומצחיקה יש לך תכונות טובות אחרות.

אני יכולה להגיד לך שבעבודה אני הרעשנית והצוחקת והתוססת והרבה אנשים באמת מתחברים אלי כמו שאת מספרת. אבל יש כמה אנשים שלא מתחברים לזה.. ורק רוצים שאשתוק. (לא יכולה ).

זה פשוט לא הסגנון שלהם!

אז תדעי שיכול להיות שיש אנשים שחושבים שהיא מהממת אבל דווקא פחות מתחברים לסגנון שלה ויותר יתחברו אליך ואל השקט שלך.

זה הכי טבעי שיש.

לפעמים לא נקבל פידבקים חיוביים מהסביבה ואנחנו צריכים לדאוג לעצמנו. להזכיר לעצמנו תקופות טובות יותר ולזכור כמה אנחנו מדהימים איך שאנחנו. ושדווקא כן אוהבים אותנו, פשוט לא אמרו לנו את זה הרבה זמן וקצת שכחנו.

אל תברחי מהעבודה. לברוח זה הכי קל.

ייקח לך זמן לחזור לעניינים. רק סבלנות וכזה יגיע תהי מצויינת ותשלטי על הכל כמו אז..

ואז תמשיכי עם הייחודיות שלך. בסגנון שלך, בצורת העבודה שלך, בשקט שלך, בצניעות שלך.

ותזכרי שאף אחד לא יותר טוב ממך.

רק תזכרי את זה!

את זו את והיא זו היא.

זה שהיא מצחקקת ומספרת על חייה האיישים לא אומר שזה בסדר או שאת אמורה או היית אמורה לפעול כמוהה.

אולי במקום לפנות אליה אישית לגבי שאלות בתפקיד תוכלי לכתוב לה מייל מרוכז.וככה לא תצטרכי לקבל גלגול עיינים.

תמיד שמתחילים במקום עבודה חדש יש התלהבות ושמחה במיוחד אם זה מקום עבודה שאתה מצטיין בעבודה בו.

אולי לאחר כמה זמן ההתלהבות תדעך והיא תהיה כמו כל עובד רגיל במקום.

וכמו שלה יש כישרון באיקס אני בטוחה שלך יש כשרונות טובים שאף אחד לא יכול לקחת.

ומזל טוב על הלידה!

שיש לך יתרונות. 

את נוהגת יותר בצניעות, מן הסתם ההבדלים הללו נמצאים בעוד תחומים.

"לא כל הנוצץ"...

אל תתרשמי, תעבדי בשמחה שאת זו את.

תוך זמן מה תתמצאי בחומר החדש, יקבלו אותך מחדש כמו שאת.

היא לא "יותר טובה ממך", אלא אישיות אחרת - וגם לך יש יתרונות. תהיי את - ותשמחי בזה.

או בפייסבוק - אלי רנה?

או שאפשר לכתוב לך במסר פרטים נוספים?

תודה רבה!!

אני לא רוצה להשאיר פה מספר טלפון. 

מייל זה יעזור?

זה המייל שלנו: comparingTerms@gmail.com

ופייסבוק?

זה הדף שלנו: https://www.facebook.com/%D7%9E%D7%97%D7%99%D7%A8-%D7%9C%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9B%D7%9F-%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%95%D7%90%D7%AA-%D7%AA%D7%A0%D7%90%D7%99%D7%9D-319408918391987/

תודה רבה מראש!

אבל נשאר הכעס הזה בלב.

זה שלא נותן לי להיות נחמדה וטובה אליו..

הרי "כל הזמן" הוא אומר אחרת. אז זה לא שהוא באמת חושב כמו שאמר בעידנא-דריתחא. אולי רצה להדגיש "אי תלות".. בגלל הרוגז.

אנחנו לא יודעים מה אמרת קודם. מן הסתם זה היה תגובה על משהו שפגע בו. לא-פעם נוטים יותר להרגיש מה הזולת פגע, ממה שהאדם פגע בזולתו.

תגידי לעצמך שזה שטויות, הגישה האמיתית שלו זה מה שהוא אומר בד"כ, בישוב הדעת.

מילא חגים. אבל שבתות? באמת אחרי כמה שנים לא כדאי להיות יותר בבית?

עם השנים מבינים שמותר להיות יותר במקום אחד מאשר בשני (תלוי בנסיבות)

ועם השנים גם מבינים מה מפריע בכל מקום ומה אוהבים בכל מקום.

זה לא קורה

שאני והילדים צריכים לשכנע את בעלי ללכת להוריו?

אנחנו בשנה ראשונה היינו עושים שבת כאן שבת כאן.

אני גרה ליד הוריי אז היינו הולכים לישון בבית שלנו...

וחמותי בעיר מרוחקת.

ממש כייף ללכת לחמותי וחמי שיהיו בריאים וכולנו אוהבים ללכת. כולל בעלי והילדים...

אבל עם השנים וכשיש ב"ה יותר מילד אחד זה פחות קל ומעדיפים להישאר בבית..

מה גם שבעלי מוסר שיעורי תורה רבים בשבת וקשה לו לעזוב את העיר שלנו בשבת.

צריך למצוא המון מחליפים....

אז רק שאני/ ילדיי/ חמותי ממש ממש מבקשים- בעלי מתארגן שבוע מראש ונוסעים לחמותי לשבת.

אבל אני חושבת שכשי ילדים- יותר קל להישאר בבית!
ונוסעים לעיתים יותר רחוקות.

זה מה שאני רואה גם אצל חברותי ושכנותי...

האמת שאיכשהוא חודש לא היינו שבת בבית!!!

אם מצליחים להנות מזה אפילו אם זה מעט. לפעמים לומדים תן קח (ללכת להורים בתמורה ל...) אם יודעים לעשות את זה הוגן אז אפשר להגיע למצב ששניכם מרוצים

האם בדברים אחרים - לא חשובים - יש לך מצב לומר "לא"?

בגדול, אני חושבת שכן.

אנחנו נתקעים תמיד על אותם דברים.

כאילו הקטע הזה שהוא מבקש ממני כל מיני דברים מעצבנותי משום מה.

כאילו גם אם הוא מבקש ממני ללכת בשבילו לרופא זה מחרפן אותי. כאילו מה?

אתה לא יכול ללכת בעצמך????

אבל נגיד אמרתי לו שאני לא רוצה ללכת לרופא בשביל להביא לו מרשם מסוים, הוא עיקם פרצוף אבל הבין אותי...

הילדים שלו , 

ואם את יודעת שזה חשוב לו , זה לא חשוב גם לך?

נתת לי נקודה שלא חשבתי עליה.

אני ראיתי רק את הקטע שזה לא נוח לי טכנית כי היו לי מיליון תכנונים אחרים שלצערי נאלצתי לוותר עליהם.

בנוגע ל"קפה-קפה"- הייתי במס' סניפים שלהם, וכל פעם התאכזבתי ממשהו אחר (תיבול\טריות\חוסר התאמה בין התפריט למנה המוגשת וכו'). איך הסניפים בירושלים?

בנוסף, מעדיפה מסעדות פחות תעשייתיות- אם יש הצעות למסעדות בוטיק במחיר שפוי.

ערב טוב

מחירים שפויים אבל האוכל ממש טוב. במיוחד הדג, וגם המרק בצל.

מעודכנת ללפני שלוש שנים אבל למיטב ידעתי לא חלה התדרדרות.

מוסקט בכנפי נשרים לא ממליצה. הניסיון שלנו איתם היה ברמה של "לא להתקרב".

יש בממילא מסעדה שעולים למעלה, חלבית יוקרתית מאד. טעים וגם יקר. די מלא. לא זוכרת את שמה. עולים במדרגות רחבות, המסעדה בקומה עליונה. לא קפה גרג.

ממילא קפה רימון עמוס מאד בדרך כלל וצריך לחכות למקום.

אנה טיכו - מקום יפה ונהדר, אבל הם לא עברו מקום/שיפוצים/משהו?? לא מעודכנת.

הייתי שם אתמול פעם ראשונה, אחרי שקיבלתי המלצה. ונהניתי מאד.

הייתי בצהריים ככה שלא היה עמוס. 

אוכל מעולה

והכי נהניתי מהיחס של המלצריות ומהמהירות שבה הגישו לנו את המנות.

האוכל שם מעולה

אבל תמיד מש בשירות מתפקשש להם.

אולי כי אני אוכלת שם פעם בשבועיים בערך אז אני רואה את כל החסרונות.

אולי שווה לך שתהיה לך טבעת יפה כלבבך לשנה-שנתיים ואז לקנות חדשה?

ואפשר למצוא טבעות עם זרקונים שמשובצים באיכות בחנויות של יהלומים (בבורסה למשל...)

כי שם יודעים להשקיע בשיבוץ

זרקונים יכולים להתנפץ אם הטבעת נופלת על רצפה קשה, ואז צריך לשבץ זרקון חדש במקום ההוא שהתנפץ.

ביהלומים זה תלוי אך ורק באיכות השיבוץ.

ניסיון של כמה שנים...

וגם, האם הזרקונים מאבדים את הברק?

ממליץ לך להכנס לזהב ירושלים בבית הדפוס 7

יש שם המון תכשיטים שיכולים להיות גם עם זרקונים

וזה בהחלט מחזיק!!

אבל בהחלט הרבה פחות יפים מיהלום...

טבעת האירוסים שלי משובצת ביהלום מרכזי ובצד זרקונים

והתלבטתי ממש אם להחליף ליהלומים ובסוף לא החלפתי... והצטערתי על כך

בעיני אם אי אפשר להרשות לעצמכם

עדיף יהלום מרכזי בלי זרקונים בכלל

כמובן לענ"ד.

לטעמי היום זה יותר יפה

נשים חושבות שאלה יהלומים. אני צריכה להסביר שלא שדדנו בנק.

והם מאד קטנים!

כשהם יותר גדולים ההבדל בינם לבין יהלומים בולט יותר.

מסכימה עם בנדא ורק אמונה שאין מה להשוות ביופי.

עדיף לקנות טבעת עם כמה יהלומים קטנים שמרכיבים אבן גדולה או אפילו רסיסי יהלומים שסתם עושים הרבה נצנץ, מאשר זרקונים גדולים. זה נראה עולם אחר.

ויש עוד המון המון דברים יפים בירושלים.

גן החיות התנכ"י - אחד הגנים היפים שיש. לא רק החיות, גם העיצוב מסביב.

יש גם סיורים בגן הוורדים לחופש בכל מיני שעות אבל זה יותר מתאם למקומיים שכבר מיצו את הסיורים האחרים..

אולי יש משהו גם במרכז לצפרות - אם יש זה חמוד נורא. זה ליד בית המשפט העליון.

אבל אם אתם ירושלמים אז לא חידשתי לכם כלום..

ומה בכלל עניין הקנאה לסיטואציה הזאת?

מה עם קיום מצוות כיבוד הורים , אחת מעשרת הדיברות?

לא מצליח להבין על מה הכעס

אישה כבר לא מחויבת מכיוון שנישאה לבעלה...

אך בעל לא נהיה ברשות אישתו ("ועל כן יעזוב...")

זה מבחינת המציאות הראויה רגשית אך לא מחיבת הלכתית 

אני דווקא הבנתי שגבר מחויב בכיבוד הורים לאחר החתונה 

ואישה אינה מחויבת

כך שמעתי או הבנתי , אם זו אכן הדעה ההלכתית 

מצוות כיבוד אב ואם מתבטלת אחרי החתונה?????

אני מאחל לך ולכולנו שנזכה לכבד את הורינו עד 120!

המצווה הזו נמחקת מעשרת הדברות ברגע שמתחתנים?

אני מאוד מקווה שזה לא מה שמדריכת הכלות שלך הסבירה לך

הייתי שולל לה את הרשיון

שלום בית גובר.

כי משפט כזה מוביל באופן בטוח למסלול התנגשות.

אחד מהדברים שצריך לדעת לעשות אותם במינון הנכון זה הדבר הזה , למרות שזה דורש מאמץ

ברור שהזוגיות חשובה יותר,

אבל צריך להתקיים מצב ממש קיצוני ונדיר כדי להעמיד את הערכים הללו זה מול זה ולהכריע בעד אחד מהם תוך ביטול השני באופן מוחלט.

ולא מצבי קיצון.

כל הזמן כולנו עושים החלטות כאלהף כמה לבקר את ההורים, כמה שבתות, כמה ימי חול, כמה טלפונים בערב וכו.

כמובן שזה לא "זה או זה" אלא איזון שצריך לעשות אותו תמיד ובחוכמה.

צריכה להיווצר סיטואציה ממש קיצונית,

שכלל לא קיימת ברוב הזוגות.

לזה הכוונתי.

כי זה הרבה פעמים קורה בשנים הראשונות יותר ועובר עם הזמן...

לעשות משהו כיף- ערב לעצמך- לבלות עם חברה/ סרט/שיעור/סתם פינוק..

לא לשבת לחכות שהוא יחזור ותוך כדי לדמיין מה הם עושים, על מה מדברים ולהתעצבן.. פשוט להיות עסוקה. 

וגם... לחשוב מה יעזור לך לשחרר, בפן היותר עמוק... בשבילך. בשביל הזוגיות..

שאת משקיעה בהם ואוהבת מאד יתחתנו, יגורו רחוק וכמעט לא יבקרו אותך 

כי בן או בת הזוג לא מפרגנים...  בלי קשר למצוות כיבוד הורים זה לא מוסרי ולא הוגן

בסוף גם היא תמצא את עצמה בגיל 70 בודדה בבית, גלגל חוזר בעולם.

זה כבר לא טוב .

חבל להיות מתוסכלת ועצבנית בגלל כזה דבר.

יכול להיות שזה נורמאלי שאת רוצה את בעלך איתך ..(כל היום לא נפגשתם .. והתגעגעת וכו'..)

1. מישהו הציע לך לנסוע איתו, ולהבין למה לוקח כל כך הרבה זמן.

2. אם הוא מבקר אותם בתדירות גבוהה , כדאי שתדברו על זה.. בינכם - כמה שזה מציק לך וקשה לך.

3. אולי תחליטי שכל פעם שהוא יוצא להורים שלו. אתם עושים יציאה של שניכם יום אחרי זה . מה דעתך ?

אגב , קנאות לבעל היא לא דבר מומלץ.. ה' יעזור לך שתלמדי להרפות.. אני חשתי את זה על בשרי, וזה לא היה קל .

מבינה אותך .. מצטערת . אבל את היחידה שתוכלי לעזור לעצמך בזה !

בהצלחה יקירה !!!!

אני ממש מבינה אותך שאחרי יום ארוך וקשה, את מצפה להיות עם בעלך בשקט שלכם ולא להמשיך ולצפות ולפעמים ללכת לישון בלי שום מפגש וקרבה ביניכם

אני לא נותנת עצות אבל מאוד מבינה לליבך

לא הייתי מזדרזת לכנות אותך קנאית

זה מאוד טבעי ובריא שאת מחפשת את קירבתו ומתקשה לקבל שהוא אינו לידך

סכל זאת רעיון-

תנסי כשאתם רגועים לשתף אותו מה עובר עליך בזמן ההמתנה שלך, יחד עם הרצון וההבנה שלך בנסיעה שלו

למצוא עת רצון בו הלבבות פתוחים וקשובים זלז ולא מבוצרים ומתגוננים

ברור לי שגם הוא רגיש ורוצה להטיב לך , הוא פשוט קרוע בינך לבין הוריו וזה בסדר ונורמלי

השאלה אם זה המצב.. אם הוא מקדיש להם חצי יום פעם או פעמיים בחודש זה אלמנטרי וכדאי לעבוד על התחושות השליליות ולהבין את החשיבות ואפילו לעודד אותו- רק תרויחי מזה

ואם מדובר בנושאים אינטימיים - אין סיבה להתייעץ עם בחורה, כל עוד היא לא אשת מקצוע. 

להטריד אסור גם באינטרנט ואפשר להתלונן גם אם זה דרך האינטרנט.

רק עם הרבה יותר זהירות, כי לא יודעים מי באמת עומד מאחורי הניק/האנונימי.

בס"ד

קשר שמתפתח מכתיבה יכול להגיע לעומק רגשי הרבה יותר עמוק,

ממה שמישהו התכוון אליו בהתחלה.

בכתיבה האנשים יותר רהוטים, שנונים,

חושבים לפני שמגיבים-  בדרך כלל..

זה עשוי להתחיל כמשהו ענייני- אבל להתפתח למקומות אחרים.

איך למשל ירגיש גבר נשוי כשאנונימית כל שהיא מיטיבה להבין את רגשותיו,

כשאשתו ממש לא? איך מרגישה האישה כשגבר מתייעץ אתה ומעריך את עצותיה יותר מבעלה?

והכי חשוב למה להתייעץ בפרטי דווקא איתה? יש פה פורום שלם!

על גבי הפורום גם היא יכולה לומר את דעתה,

ואתה יכול להתייחס לזה יותר מאשר לדיעות אחרות,

אבל כשזה באישי זה כבר סוג של אינטימיות שלא שייך בין אנשים זרים.

דווקא שזאת מישהי אנונימית,

מחמיר את העניין פי כמה,

כי הדמיון יכול לצייר אותה הכי מושלמת שבעולם.

הגם שבדרך כלל לא ייצא מההתכתבות הזאת קשר רגשי בפועל,(למרות שהסיכון קיים!)

עצם זה שיש מישהי ספציפית שאתה מתייעץ איתה, מעריך את דעתה האישית,

נחשף לחלקים באישיותה, ונותן לה מקום בחייך- זו בעיה גדולה מאד בשלום בית.

אל תתלונן אם פתאום אם יתלוננו עליך.

אני לא אומר שזה הקהל שכאן.

אבל לא חסר מקרים שגבר חטף תלונה מהתייעצות תמימה..

עדיף להיות חכם מאשר להיות צודק ולהתייעץ מניקים שונים במקרה הצורך

שאחרי שהיא מצלמת, היא חושבת עם מסך כבוי איזה חצי דקה, לפעמים יותר.

זה לא לפני הצילום, אלא בסוג של עיבוד ועיכול התמונה שצולמה.

פורום בעין העדשה.. כנראה שיוכלו לעזור לך שם.

פיצה

רכיבה על סוסים

חוף ים רומנטי...

אם אתם בקטע אז רכיבה על אופניים- יש עמדות להשכרה לכל אורך הירקון. אנחנו עשינו את זה- לקחנו מפארק הירקון ונסענו עד לרדינג פשוט כיףףףף

בריכה זוגית- מומלץץץ

מוזיאון העיוורים בחולון- נחמד

כמובן אפשר לעשות הרבה דברים כיפיים

בננות

סופה

אופנוע ים

טורנדו

סירת מנוע

לא חסר............

וזה כמובן אם הולכים על כיוון של ים..

להיות משהו כזה של פסיכולוג וכו'

עצה שאבא שלי תמיד אומר לאחיות שלי לפני החתונה, לא ללכת לישון עם חוסר הבנה, וגם כשרבים להמשיך לפנק, ופעם בחודש לעשות ערב שיחה על נושאים שחוזרים על עצמם בצורה רגועה.

ומניסיון מחברה: זה ממש מלחיץ שההורים לא מדברים אז אפילו אם קשה כדאי לנסות לדבר דברים נייטרלים.

קצת יקר אבל שווה כל שקל לדעתי.

לכו, תלמדו כלים לדבר גם כשכועסים ופגועים.

בכל מקרה חפשי קצת על השיטה...

זה נורא. אל תתני לזה לקרות. זה עושה מחלות גופניות ונפשיות לך ולבעלך ולילדים!! אווירה נוראית. למה צריך את הצער הזה? יש מספיק צרות ועול בחיים האלו

אולי פשוט להגיד לו אם הוא לא מדבר תוך חמש דקות.

לדוגמא: מה אתה רוצה להגיד לי בגלל שאמרתי שאחרת אתה לא מדבר איתי?? מה אנחנו ילדים בגן?

אז מה אם הערתי כי הייתי כועסת. זהו לעבור הלאה. לא לעשות סרט מהערה שלי ולקלקל את השבת לנו ויש אחריות גם לילדים.

אני לא הייתי מסכימה לשתיקה. הייתי אומרת יש לך עשר דקות גג להתאושש ולחזור לחיים ולתקשר. לא לעשות מכל זבוב פיל. חבל על החיים . חבל על הבריאות. עוד שבוע בכלל לא תזכור על מה אתה כועס.

אבל צריך במידי לא להישאר יומיים ללא תקשורת

1.יש אנשים שמבחינתם ביקורת= לא אוהבים אותי.

ברגע שמתחילים לבקר אותם האוזניים שלהם נסתמות וכל הפיוזים קופצים...

לפני הביקורת חיוני להקדים (אפילו כשיש כעס בלב) איזה שהוא אקט של אהבה.

או חיבוק או משפט כמו "אני אוהבת אותך ותמי ד אוהבאבל קשה לי שאחרת...

2.ביקורת בלי הסבר מה לתקן היא קטלנית כי היא משדרת "אתה חסר  תקנה..."

תמיד כדאי להסביר מה אני מצפה בפעם הבאה. זה מאפשר לקלוט שיש כאן משגה

שאפשר לתקן אותו.

למשל: קשה לי עם האחור שלך  בליל שבת.

אני מצפה שבשבת הבאה תגיע מוקדם ותשמח אותי..  

הבנתי שיש להם גם צימר איפה שהם גרים, והם מארחים זוגות ועושים להם סדנאות באופן פרטני. 

בעיני- כמה דברים חשובים כדי לא להגיע למצבים האלה:

א. אם יש ביקורת- אז לא להגיד אותה "מהבטן". לחכות קצת, ולומר אותה בצורה נעימה, שתישמע ע"י השני. נניח- במקרה שתיארת. היית יכולה לומר "וואי, טוב שבאת, הילדים כבר ממש רעבים". ומתישהוא אחרי הסעודה, או אחרי שבת לדבר ולהגיש לו שזה מפריע לך שהוא מתעכב. אבל כשהוא חזר הביתה שמח וטוב לב וקיבל ממך כזה משפט- אפשר להבין למה זה פגע בו.

ב. להשתדל כמה שיותר להסתכל בעין טובה על השני- ברחמים, בלב טוב, באהבה. ואז ממילא פחות מתעצבנים. נניח, לומר לעצמך "הוא בטח לא מתאר לעצמו שהילדים כבר מורעבים, ובטח כיף לו לדבר קצת עם חברים אחרי שבע שלם של עבודה". זה לא סותר את העובדה שאת יכולה לבקש ממנו שלא יתעכב- אבל לפחות זה חוסך ממך את העצבים.

ג. אין כזה דבר לשתוק שבוע!!! כל אחד שיתפוס את עצמו, ואם הוא לא- אז את, ויגש לשני בערב, או בהודעה במשך היום ויגיד: נשמה, אי אפשר להמשיך ככה. בואי נדבר. ואפילו שיצאו ממכם סופות רעמים והבית ירעד- אבל תדברו, תוציאו מה שיושב על הלב, תבינו אחד את השניה ולהפך ותפתחו דף חדש.

הילדים מבינים יפה יפה מתי יש מתח ביניכם ומתי טוב ביניכם. אל תמתחו את תקופות המתח האלה. פשוט תאזרי אומץ ותשברי את הקרח הזה.

ד. כשמדברים- אז בכנות. לא בגאווה אלא בענוונה. להקשיב באמת מה עובר על הצד השני, לנסות באמת להבין למה הוא התנהג ככה ולמה הוא נפגע. להרגיש באמת צער על זה שפגעתם אחד בשניה ולהפך, לבקש סליחה מכל הלב, לקבל החלטות משותפות לעתיד. 

מתוך שיחות כאלה נבנית זוגיות עמוקה ושמחה.

בהצלחה!!

בהנחה ששניכם מודעים לזה, ושניכם לא חושבים שזה טוב - 

כדאי אולי שתשבו יחד בזמן טוב ותעלו את הנושא הזה עצמו:

מה נעשה כדי שגם כשיש היפגעות, נמשיך לדבר...

תעלו עצות, בחביבות (תחליטו מראש שבשיחה הזו אתם לא נפגעים.. רק חושבים איך אפשר לנהל מצב כזה).

למשל: מחליטים שנותנים שעה להירגע, ואז מדברים בנחת. כל אחד מסביר הכי מתון שיכול מה הרגיש, במטרה לפתור. ולא חוששים לבקש סליחה אם היתה טעות - וגם לא חוששים לסלוח..

דבר שני - להשתדל כשמעירים, שזה יהיה הכי לגופו של עניין שאפשר. לחשוב רגע קודם, כדי לנסח בצורה שאינה פוגעת. כמה שאפשר על הצד החיובי. מה כן רוצים במקום מה לא בסדר. למשל, במקום "מעצבן אותי להתחיל סעודה מאוחר" - היה לי קצת קשה לחכות עם הילדים, כי אי אפשר הרבה בגינה והם רעבים, את תוכל להשתדל קצת יותר מוקדם מביהכ"נ, יהיה מצוין..

ולהחליט מראש, שכאשר מנסחים הערה בצורה חיובית - גם השני משתדל לקחת אותה כך. לענות עניינית אם חושב אחרת, או פשוט לקבל אם מסכים.

אם תדברו מראש, ותתרגלו, יש להניח שיוכל להיות קל יותר.

זה בהחלט מצב לא פשוט. ובהחלט מרגישים את הקושי שאת חווה..

צריך לזכור שחיי הנישואין זו עבודת המידות מאומצת. ואחת המידות שצריך הכי לשבר- זו מידת הגאווה.

וכן, לפעמים זה "תופס" גם אותנו.. היצר אומר לנו שעדיף לא לצאת "פרייארים". עדיף להתמרמר סביב ברוגזים חוזרים ונשנים.. ובעצם הוא גורם הפוך: אנחנו הופכים למתוסכלים בעולם.

הרבה מאתנו מתעסקים באיך לשנות את כל הסובבים אותנו במקום לחשוב איך מעצמנו, אנחנו יוצרים איכות חיים טובה יותר. ואיכות חיים משמעותה להוביל את חיינו במקום להלחם, להחליט איפה נכון להיות חכמים ולאו דוקא צודקים, ולחשב מסלולים שיביאו אותנו לחיים שמחים יחד.

חשבי איך מעצמך את יוצרת את השינוי. אל תחכי לבעלך.. וממילא כשזה יבוא ממך- זה יקרין גם אליו. וגם הוא אט אט " ידבק" בתהליך הטוב.

תחזקי את הטוב שיש ביניכם, את נקודות החיוב שיש בכם כזוג, כדי שזה יוכל לסייע לך ברגעי הקושי האלה, להתרומם.

בהצלחה רבה! עשי והצליחי