ה-מיוחדאם תמצא פיתרון תעדכן אותי
ואם אתה מעז, בקש ממנה להמעיט במאכלים משמינים במיוחד
או שתיקח את נושא הבישול עליך דבר שוודאי לא תרצה לעשות...
או מלא ספורט, או לאכול מכל דבר אבל בכמויות קטנות...
וכמובן להחמיא לאישתך מלאאאאאאא כי היא רוצה בטובתכם!!!
אתה יכול להציע לה להכין לך אוכל בריא, תגיד לה שזה קשור לבריאות ולכושר.
תגיד לה שזה חשוב לך הבריאות והכושר ושזה דרך חיים, תראה לה שוב ושוב שזה חשוב לך, גם היא תתנגד היא בסוף תנסה לרצות אותך כי היא תבין שזה חשוב לך כמו שזה היה קורה להיפך .
ובמקביל תעשה ספורט על בסיס יומי מבלי לוותר על זה, לך לחדר כושר או לחוג כלשהו.
אל תחכה שתתפח הבטן ואז תתחיל תהליך קשה של הרזיה , פשוט עכשיו תעצור את זה.
בסוף אשתך תעדיף אותך בריאות ובכושר מאשר מוזנח ורופס.
סביר שהיא מפטמת אותך כי היא בשלנית טובה
ודרך הבישולים היא מקבלת מחמאות
כדאי שתפזר לה מחמאות על דברים אחרים
ואז היא תשמין ממחמאות ופחות תבשל
בכללי להפחית בפחמימות
ולעשות הליכות
או אם אין כוח לצאת ויש כסף- לקנות אופני כושר/הליכון
אנסה לבלוע אותם שלמים נראה אם הם מצליחים להסתדר בצורה הנכונה
זה תמיד טוב שיהיה בית בריא.
גם כדאי- לאכול קצת מהכל, ממש כף אחת מכל תבשיל, וזהו.
צלחת קטנה יותר זה גם עוזר כי היא מתמלאת מהר ונראית כמו צלחת מלאה כשבעצם יש בה פחות אוכל.
כושר, הליכות/ריצות ליד הבית שעה ביום, הכל תלוי בכח הרצון ונשמע שיש לך הרבה מזה.
בהצלחה
מודדת כובעיםקורנפלקס
זמרהאנחנו נשואים 7 שנים עם כמה ילדים ועובדים מאוד מאוד קשה... ולצערי אין פרנסה בשפע
זה משפיע על מצב העצבים בבית וכנראה ששנינו קצת חסרי סבלנות...
באופן כללי אנחנו אוהבים ויש לנו זמנים יפים יחד....
אבל מדי פעם מתחילה מריבה וישר בעלי מתעצבן ... הוא מסוגל לקרוא לי פסיכית וכד'... לאיים בגירושין... להזכיר אירועים אישיים שלי באופן שלילי... לא שאני צדיקה, אני יודעת לעצבן אותו, אבל אני לא מגיעה לרמות האלה.
כשהוא מתחיל עם כל הנ"ל אני נכנסת להלם או פורצת בבכי... זה שובר אותי. זה שובר את האמון בינינו. לפעמים אני נגררת אחריו וזה כדור שלג שמתגלגל...
אחרי יום או יומיים של שתיקה וויכוחים מבקשים סליחה, מתפייסים וממשיכים הלאה. אבל רק תחושת המתח הזו בין ריב לריב מעכירה את חיי הנישואין. הסברתי לו שיש קווים אדומים שגם בשעת כעס לא עוברים. זה לא עזר.
בטח תייעצו לי ללכת לייעוץ. בעלי כמובן לא רוצה. וגם אין לנו כסף.
לא יודעת כמה תוכלו לעזור, אבל לפחות פרקתי כאן קצת...
תודה
תשבו פעם ביחד, בזמן טוב, תעלו את הנזק שנגרם מהקצנה בשעת מתח/ויכוח (כמובן, ללא האשמות, אלא הבעיה במה שיוצא מזה, מכל צד), ותחליטו על קוים דברים שאתם ממש משתדלים לא להגיע אליהם..
אולי תכתבי לעצמך (או שהוא יכתוב אם הוא בקטע) כל מיני דברים טובים ויפים שעושה בשבילך או אומר לך לפעמים. ואז, אם יש מריבה קשה, אחריה לכי הצידה ותקראי את הדברים. יכול לעזור להיכנס לפרופורציה
ומרפה אותם.
ה' ילטף אותכם כל הזמן, ותהיה אצלכם ברכת שמיים בכל המישורים!
אצלי זה ניגמר בכך שהתקשרתי לרב שלו וסיפרתי הכל ובשיעורים הבאים שהרב העביר הוא דיבר על מקומה של האישה וכמה שהיא חשובה ואיך להתנהג איתה ולכבד אותה ועדיין מדבר בשיעורים כיצד להתנהג בבית וזה ממש שינה את בעלי אחרי הרבה שנים של מריבות שבהן לא הייתי עונה בכלל והיה צועק והורס את כל האווירה בבית
נחת כלכלי היא ערובה לבית שליו.
האם תוכלו ליצור מצב טוב יותר?-
הגדלת הכנסות, קיצוץ הוצאות-
ב. טענתך ששניכם מדברים ללא שליטה, רק שהמתג שלו קצת רחוק יותר.
תחשבו שניכם איך תרצו שייראו מריבותיכם השגרתיות-
יש זוגות שנוח להם שכל השכונה שומעת, וכעבור שעה הם חוזרים לשגרה.
ג. מותר לאשה לבכות. כתוב בגמרא.
כאמור, העלבה היא אסורה לשני בני הזוג, איך שתיאמר- בקול רם/ נמוך/ מאיים/ מבזה/ כולל או לא כולל המלה "גירושין"- וכו וכו'
ד. נ"ל חשוב שתשבו ותראו איך לקצר את זמן ההמתנה לפיוס.
אתם נשואים מספיק זמן ליכולת זו.
וגם יש ילדים שצריכים בית מנוהל תקין.
ה. אם כל הנ"ל- אל תלכו לייעוץ.
בפרט בהתחשב בסע' א.
מה שכן, אולי יום אחד תלכו..
בהצלחה
ממה שהוא חושש הוא מאיים עלייך אל תתרגשי תשני טקטיקה כשהוא יאיים בגירושין ותיראו איך הוא חוזר בו
עם תינוק יונק הזמן הפנוי שלך מועט וגם לא צפוי.
את יכולה לתכנן תכניות ליום שישי ובסוף תהיה לך רק רבע שעה פנויה.
אז פשוט אל תבני על יום שישי. כאילו הוא לא קיים. ואם בסוף יש בו קצת זמן אז תצאו לגינה, ברצינות.
תתחילי ברביעי ואז יהיה לך יותר מושג מה מצבך.
שתדעי שהערכות זמנים הן משהו שלומדים אותו.
בפעמים הראשונות שהכנתי שבת היה לחץ מטורף עד הצפצוף. היום זה כבר פחות קורה כי למדתי לא להשאיר דברים לרגע האחרון (ולפעמים זה כבר שוב קורה כי אני רואה שיש זמן פנוי ומנסה להספיק עוד משהו..)
מציעה לך למצוא עוזרת רק לשטיפה ושרותים. ככה אני עושה מאז ההריון כי זאת עבודה שקצת יותר קשה לי פיזית. זה ייקח לה שעתיים לכל היותר ואז זה לא הרבה כסף.
ולך יהיה "עוצר" - תהיי מוכרחה לסדר את הבית "לכבוד" העוזרת, כי אחרת איך היא תעשה ספונג'ה..
אז אפילו ביום שלישי בלילה או רביעי בבוקר, תלוי מתי באה העוזרת, כבר תהיי מוכרחה לסדר בצורה מינימלית לספונג'ה.
ואז תוכלי לעשות בישולים בנחת בבית נקי ביום חמישי.
דרך אגב הנער המתבגר יכול לסדר!! זה נושא לשרשור אחר.
ועוד דרך אגב, הטיפ המרכזי לבית מסודר הוא לשמור על הסדר כל הזמן. זה באמת קשה עם תינוק יונק ופעוטה שמבלגנת אבל אין לי רעיון יותר טוב. היה פעם בפורום דירה נאה שרשור על טיפים לסדר והיו בו כמה דברים מוצלחים, אולי אמצא.
כשהבית מסודר הרבה יותר קל לנקות. וכשהבלגן הוא רק של חצי יום ולא של שבוע הרבה יותר קל לסדר.
בהצלחה רבה!
יש דברים בשגרת ניהול הבית שצריך להתרגל אליהם ואז הם נעשים קלים. את כבר יודעת מראש מה את עושה מתי ואיך אז עושים בלי לחשוב. אחרי החתונה כל פעם הייתי נזכרת "אוי, צריך לנקות, ממה נתחיל??..|ועכשיו שכבר יש לי שגרה בזה אני עושה בלי לחשוב.
מאוד קל לכתוב אבל במציאות זה לא כך...
כי לא מספיק כביסות רק פעם בשבוע, וצריך גם בישולים לאמצע השבוע.
ולא דיברנו על ארוחות ערב מקלחות.
ב ,ג, ד- זה נחמד לפרוטוקול לא ממש הכי מציאותי. מסדרים אבל לא יודעת עד כמה יסודי
משהלמצוא מה מלכלכך את הבית ופשוט לא לעשות אותו
לעבור לחד פעמי לפחות באמצע שבוע
לא צריך לשטוף כל יום, אבל אם זה מציק לך לקנות רובוט שמנקה (עולה כמה מאות שקלים אם מייבאים מסין וכ-1500 שקל בארץ). זה לא זול אבל אולי יפתור בעיה.
מדיח זה אופציה? אולי יעזור לכם להתמודד.
לפעמים דברים פשוטים כמו שטיח בכניסה לבית או דומה לזה יעזור נגד כניסה של לכלוך.
מה יוצר בלגן? יש דרך לשלוט בבלגן ולווסת אותו רק לחלק מהבית? אולי המתבגר יכול לעזור בלשלוט בילדה בגמילה ובבלגן סביבה?
ניירות?
האם מדובר בניירות של חשבונות חשמל וכו'?
האם יש לך עסק שאת צריכה אותם?
אני מציע כשמגיע הדואר, לזרוק את המעטפות לפח בדואר ולא להביא אותן הביתה. להביא רק את המכתבים עצמם - זה לבד יפחית את הבלגן.
תבדקי אם אפשר לעבור לקבל חשבוניות במייל, זה יכול להיות יותר קל לשליטה (אני בלגניסט בניירות).
חשבונות חשמל אפשר לזרוק אם שולמו בכ.א.. בסוף השנה חח"י שולחת סיכום שנתי שאפשר לשמור לצורכי השוואה עם שנים קודמות וכל אלה.
חשבונות סלולר ששולמו לא מעניינים אף אחד (אי אפשר בפועל להכיר בהם כהוצאה)
למה שבעלך לא יקח את הילדה לתפילה בליל שישי/שבת כדי לתת לך שקט?
ערימה של שאלות שאני לא יודע אם כולן מתאימות לך. רק ניסיתי.
ולרכז,למשל כביסה לא מקופלת לשים בגיגית בחדר נסתר,לא במרכז הבית,צעצועים בקופסה או סלסילה...
כל יום לסדר נניח רק עשר דקות...זה מאוד משמעותי
מנשא לתינוק יכול לפנות לך ידיים...
כן,אם אתם לא עומדים בעומס אז לשלם לנערה לקפל כביסה או לנקות...
לבשל כמות ולהקפיא כדי לא לבשל הרבה פעמים.
להכריח את עצמך להתחיל ביום רביעי.
אין ברירה.
עכשיו עוד שעון קיץ....נצלו את הזמן להגיע לשבת בנחת...
ולא תמיד אפשר לדעת, אני אף פעם לא חשבתי שיש לי את זה
ורק לאחרונה התברר לי שהקושי שלי בנושא הסדר נובע מחוסר סדר בראש
ואני אדם מרוכז ושקול, ובכ"ז- כשהראש לא חושב בצורה מסודרת זה משפיע
המילים מתנהגת בטפשות רק מחלישות אותך.
עדיף בהרבה:"קשה לי להתארגן".
כל הסיפור כאן הוא התארגנות:
הכנת רשימת משימות עם שעות לחמישי ושישי
וכדאי מאד להוסיף צ'ופר אחרי כל כמה משימות
בהצלחה!
יש לכם חיים שקטים ושלווים ביחד בלי "להתפוצץ". זה לא מושלם אולי אבל נקודה לא רעה להתחיל ממנה.
"טוב לך איתה", זה טוב.
אל תחשוב במשל של "שותפים לדירה", כי הגדרות כאלה רק מייצרות ריחוק.
תנסה מידי יום, כמה דקות להתבונן בינך לבינך על דברים טובים שיש בה. לעורר במתינות את האהבה מבפנים.
לא צריך לחפש "אורות וזיקוקים". יש דברים שנבנים במתינות, ולפעמים זה יוצר עומק גדול יותר.
ותשתדלו גם "פגישות" כמו לפני החתונה.. לצאת ולשבת ביחד, לדבר, להתענין, להכיר יותר.
שיהיה בהצלחה.
איך אתה מבדיל בין זוג נשוי לשותפים לדירה? בזיקוקים ופרפרים בבטן? כי אם אתה חושב שנישואין תקינים זה פרפרים בבטן אתה טועה... כנראה יש תקופות שהן ככה אצל חלק מהזוגות אבל לא תמיד ולא כולם. אם תסתכל על זוגות מאורסים, יש זוגות שמעופפים ומאוהבים בתקופה הזאת, ויש מקורקעים. ואין עם זה בעיה.
בעיניי נישואין זה עניין של קשר קרוב, של חברות הכי טובה, שיתוף, אהבה, קירבה. אתה מחפש את זה או נצנצים?
לא מאמינה במרדף אחרי הדמיונות. העמל על הקשר, כדי שישתפר ויתעצם תמיד, זה כבר עניין אחר.
בהצלחה רבה
(אגב, אני נשואה טרייה. כותבת את הנ"ל בעקבות ייעוץ שעברתי אצל יועץ שגם עוסק בייעוץ נישואין)
שלום לך.
שמי יהונתן ואני יועץ זוגיות ויועץ מיני. מהמקום הזה אני כותב לך. וגם כאחד שחי בזוגיות זמן רב.
אתה בעצם במצב מאד נורמלי. גם לכאלה שהתחתנו מתוך זיקוקים. לרוב הזוגות יורדת האש די מהר כשנכנסים לשגרת החיים. כך שרבים וטובים הם במצבך כך או כך.
אתה רוצה זיקוקים? אתה בהחלט צודק - מגיע לשניכם חיים מרגשים ומשמחים. לשם כך עלינו להבין קצת איך אהבה עובדת.
אהבה בחיים האמיתיים היא מאד שונה ממה שמופיע בהוליווד. אהבה היא רגש שנבנה ומתפתח. כמו כל הרגשות. דחפים (אימפולסים) הם היחידים שמופיעים והולכים במהירות. אהבה מתפתחת בין אנשים שטוב להם יחד.
לכן השאלה - מעבר לשותפות הטכנית ביניכם - מה אתם עושים כדי שיהיה להם נעים וכיף יחד? ככל שיהיה לכם יותר כיף יחד - תגדל אהבתכם.
וכשהאהבה גדלה, מתעצם הרצון לאינטימיות (קירבה). וכשהאינטימיות מעמיקה, המשיכה והלהט מתעצמים מאד.
למעשה:
בכל אופן - אני לרשותך במייל ו/או טלפונית
יהונתן שוּמֶר
"כלים שלובים" - מרכז להתפתחות אישית וזוגית
054-4820637 orpnimi1@gmail.com
אפשר להתגבר עליה
ואפשר לעקוף אותה.
אל תדאגי- את בסדר.
הכי קל לקרוא בשם עצלנית.
אני בדיוק כמוך. לא משנה לי איך קוראים לזה עצלנית/אנוכית
המציאות בשטח שאני קמה מוקדם מטפלת בתינוקים .אם יש זמן בערב אז אני רוצה זמן לעצמי ולא בא לרדוף אחרי צחצוח הבית וגם לא פחות מיזה.
עושה מה שחובה כביסות.
אוכל לא ברמה היסטרית אלא רק שיהיה מה להכניס לפה. גם אוכל הכי פשוט כמו פתיתים. אורז . בשר רק להכניס לתנור או לסיר. לא דברים שמצריכים טיגון או חיתוכים מיוחדים .או כל מה שיש לי כח שלא לוקח יותר מחצי שעה הכנה ומספיק ליומים שלושה.
מספיק המקלחות וארוחת ערב זה סוחט המון כוחות
אני גם מאוד מפונקת. ואני רוצה שבעלי יבשל לי כל יום אוכל טרי
ואני גם באתי מבית שאמא בישלה כל יום. אז כתוב שאסור להחסיר מהאישה למה שהתרגלה. אז למה בעלי מחסיר ממני ולא מבשל כל יום אוכל טרי?
כמובן אני מקצינה בכוונה.
יגמר מלא פעמים ברע . עד שיצליח
למה אני ידעתי לבשל? לכבס? גם לי מלא לא הצליח בהתחלה.
לומדים כי חיבים. הכי קל להרים ידים
צריך לחשוב על חלוקה שמקובלת על הצדדים פחות או יותר
זה מאוד מעליב שאת אמורה לבשל . שיהיה. כי זה התפקיד שלך. ואם בא לו אוכל ואם לא אז לא
זה לא מסעדה. עומדת מאחורה אישה שטורחת
.נראה לי שגם אני ככה...
יש לי פיתרון רק לגבי אוכל (אם תצליחי לשכנע את בעלך לאכול לא טרי)
כשאת מכינה לשבת תכיני כמות גדולה יותר שתספיק לעוד יום- יומיים..
אם בא לבעלך טרי- תשימי בקופסה חלק, עוד ביום שישי, ותקפיאי...
ככה זה נשמר טרי! ותגידי לו ותשכנעי אותו שזה נשמר בהקפאה כשזה היה טרי טרי ולא עבר את המקרר ...!
או שלא תספרי לו מאיזה יום זה... חחח
תוציאי את המילה עצלנית מהלקסיקון. אצלינו אומרים 'יש לי מוטיבציה לא לעשות...'
דבר שני- עצלנים עושים את הדברים הכי ביעילות, כדי לא לעבוד קשה. אז פשוט תתחילי ללמוד טיפים של עצלנים.
אם בא לך- אני יכולה לתת לך, תפני במסר כי אין לי כח(עצלנות...) לכתוב ארוך...
הוא בטח ישמע לך מאד מוזר אבל זה הדבר היחיד שעוזר לי..
ואני ע-צ-ל-נ-י-ת!! לא עייפה ולא חלשה ולא כל המילים המכובסות האלו כן- יש בעולם גם אנשים עצלנים- פשוטו כמשמעו.
אז- כל פעם שאני חושבת על משהו שאני צריכה לעשות ואז עולה בי המחשבה שאין לי כח (ואני לא מדברת על חוסר כח שנובע מעייפות כי עבדתי קשה כל היום או משהו בסגנון) באותה שניה ממש, אני תופסת את עצמי ומחייבת את עצמי לעשות את הדבר שניסיתי להתחמק ממנו אבל פעמיים ובלי הנחות (סוג של עונש על המחשבה העצלנית שעלתה בי).
זה בא לידי ביטוי אפילו בדברים הכי קטנים של היומיום, כלומר-
אם התעצלתי לצחצח שיניים- אז אני יצחצח פעמיים- פעם אחרי פעם.
ואם התעצלתי לנעול סוג מסוים של נעלים שקצת מסובך לנעול אותם אז אני אנעל יוריד ואנעל שוב. וכולי- על זה הדרך.
זה דורש קצת משמעת עצמית אבל שווה את זה ובהחלט מספק.
אגב - עוד לא יצא ששטפתי את הבית פעמיים אבל אני מניחה שגם זה יכול לעזור להתגבר על העצלות.
ויש דברים שקצת קשה לעשות פעמיים כמו שיחת טלפון, אז לזה צריך לחשוב על פתרון אחר.
זה מלמד אותך שאתה באמת מסוגל להרבה יותר ושלא היה שווה להתעצל
מומלץ בחום!
אם כבר - אז אם הצלחתי ובסוף עשיתי את מה שהייתי צריכה לעשות אני פשוט מפצה את עצמי עם איזה כוס קפה וספר על הספה..או משהו עצלני אחר...זה די מדרבן אותי לעשות מהר מהר...
לחזור לשגרה בלי לחץ אך עם התקדמות
להגדיר יעדים- וצ'ופרים נלווים
אין צורך לדון האם מבחינה מדעית זה עצלות/ דיכאון/ דחיינות/ XY..
יש צורך לחזור לעצמך ע"מ לתפקד בית סביר..
(ולהודיע לבעלך שעלול ללכת לישון רעב- מה זה רק אוכל טרי?!
ד"א, אם את אחרי לידה? לפני מבחן? ...
ובליל שבת כשבעלך שר 'אשת חיל' אל תרדמי, פשוט תקשבי וקבלי את המחמאות...
**מה נראה לך- שלמה המלך ידע שלגברים קשה לתת מחמאות, הוא פשוט כתב להם את זה וגם חייב אותם לומר את זה כל שבת, ככה בטוח סוגרים שבוע עם מחמאות...
כולנו עצלנים. אנחנו בני אדם. זה טבעי.
"הַיּוֹם קָצֵר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה, וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים..." (אבות, ב' ו').
השאלה הראשונה צריך לשאול היא...
אתה באמת רוצה להפסיק עם ההרגל המגונה הזה או שטוב לך ואתה רוצה להמשיך?
אתה חייב רצון חזק ביותר ומשמעת עצמית.
יש הרבה דרכים כיצד להתגבר על עצלנות או על דחיית דברים.
1. נכתוב על דף את כל הדברים שאנחנו רוצים להספיק היום ונתחייב לעשותם.
מעין מערכת שעות.
2. אפשר להשתמש בפחד כאמצעי.
לדוג': "אם היו מצמידים לך אקדח לרקה והיו אומרים לך לקום מהמיטה, היית קם?".
3. להבין שכל רגע שעבר שבזבזתי בעולם הזה - לא יחזור. להעריך את משמעות הזמן.
לנצל אותו עד השנייה האחרונה.
4. בדרך כלל, אנשים נהיים עצלנים כי הם מחוברים לדבר כלשהו שמסיח את דעתם
מלעשות את הדבר האחר שהם רוצים.
בזמננו זה המחשב, הפלאפון, הטלוויזיה וכך הלאה... כל דבר שמסיח את דעתי לריק.
5. "לקנוס" את עצמך ברגע שאתה מתעצל.
לדוג': כל פעם שאתה לא קם בבוקר בדיוק שהשעון מעורר מצלצל... תן 5 שקל לצדקה.
6. לעשות חשבון נפש כל לילה לפני המיטה.
כמה באמת ניצלתי את היום הזה?
מה אני הולך לעשות מחר?
יש דברים שעשיתי לא טוב היום?
אולי הייתי יכול לשפר יותר?
איך אני הופך לאדם טוב יותר?
יש עוד דרכים רבות אך היד קצרה מלכתוב...
בהצלחה רבה. הכל תלוי ברצון.
שלום וברכה!
לצורך עבודה סמינריונית בתקשורת,
אשמח מאוד לפגוש כמה מנשות הפורום לראיון פנים אל פנים (שישאר בעילום שם לאחר מכן!)
פגשתי השבוע את אחת מנשות הפורום לשיחה מעניינת ומלמדת מאוד.
אשמח מאוד אם יש בקהל עוד מישהי שמעוניית, ותפנה אליי לעוד פרטים באישי.
אני גרה בירושלים, אך שמינה להגיע למקומות שונים באזור..
תודה רבה(:
אתה יכול לגלות אחרי או לפני החתונה שיש ענינים במשפחה.
יש ענינים שאולי תגלה רק אחרי כמה וכמה שנות נישואין.
אני חושבת שאם הקשר ביניכם חזק וטוב, ואם יש שיח פתוח בענין הזה- גם מצידה וגם מצידך, כלומר- שהיא יכולה לספר לך דברים שכואבים לה ואתה יכול לשמוע וגם להגיד מה מפריע- אז אתם בכיוון טוב.
אתה מכיר אותה ותחיו אתם ולא שום דבר אחר
יש הרבה אנשים שלא מסתדרים עם ההורים
יש הרבה כאלו שדווקא אחרי החתונה (ובטח כשיש נכדים) העניינים משתפרים
ולעומת זה יש הרבה כאלו שמתרחקים מההורים אחרי החתונה
אז ברור שחתונה עם בת להורים גרושים - זה יותר השקעה
וברור שאת זה אתה אמור להבין מראש
אבל תזכור שזה פרט אחד (משמעותי ככול שיהיה) מהמכלול שהוא מי שאתה מכיר וטוב לכם ביחד
זה אומנם פרט חשוב ומשמעותי בחיים - אבל תזכור שהיא לא אחראית לו אלה זה משהו שקרה לה
אז נכון שזה קשה יותר (אולי) אבל לא צריך להגזים
נ.ב. תחשוב טוב טוב זה לא צורה שאתה מחפש "לברוח" כי אתה חושש מחתונה. כי אם כן אז תטפל בעצמך (אפילו ברמת הסתם להפיק להפגש ולא דווקא טיפול - יכול להיות שאתה לא מרגיש מספיק בוגר לכך) ואל תפיל את זה עליה
כמי שמכירה את הנושא מקרוב. לא, היא לא אשמה בזה שהוריה התגרשו,
אבל בוודאות זה השפיע ומשפיע עליה. וימשיך להשפיע בפרט כשהיא עצמה תחיה בזוגיות בעז"ה.
השאלה היא איך זה ישפיע. ועל זה יש לכם מה לדבר או שתסיק אתה מסקנות בהתאם לשיחות שלכם.
האם המצב הזה יגרום לה לפחדים בזוגיות, לחששות? אולי לטוטליות, לאובססיביות אפילו? אולי המצב יגרום לה לדעת, אפילו שלא במודע, שיש כזו אופציה 'גירושים' ואולי להפך, אולי המצב יגרום לה החלטה שלא משנה מה, אצלה הדברים יראו אחרת...
לגבי זה שההורים לא מסתדרים, זה לא אמור להפריע לך. נכון, בהחלט לא אידיאלי, לא נעים ואפילו יכול להיות מביך (לדוגמא באירועים משפחתיים שיאלצו להיפגש ועוד בחברת אנשים). אבל אם כל הכבוד, לא זה השיקול.
כאן אני בהחלט מסכימה עם אלה מעלי שאמרו שאתה מתחתן איתה ולא עם ההורים שלה. ותדע תמיד שאף אחד לא מושלם ועדיף "בעיות" או "התפשרות" במשפחה, מאשר עם הבחורה עצמה חלילה.
נ.ב.
לא מבינה למה רק עכשיו כשהעיניינים מתקדמים, אתה מעלה את הנקודה הזו? זו נקודה חשובה ומשמעותית וכדי לעשות חושבים לפני שמתחיל קשר ומפתחים רגשות
אבל זה לא נכון
כל זוג בוחר עד כמה להיות חלק מהמשפחה
(אצלנו הקשר עם המשפחה דליל למדי) לא חסר ילדים של בעלי תשובה שהם לא מאוד בקשר עם ההורים (ולא כי אין אהבה אלה כי נגיד למשפחה מתאים שבת ולילדים ממש לו) זה לא שלו אוהבים אלה שהקשר לא קבוע וזה מה שמתאים להם הנסיבות האלו
גם אצל ילדים של גרושים זה יכול להיות ככה (יש לי חברים שיש קשר רק עם אחד מההורים למשל)
ואי אפשר לנתק אותה מהמשפחה שלה!!!
ומה שחשוב שתהיו שניכם בקשר עם שני הצדדים!
כך תהיה לכם זוגיות טובה ומאושרת ואישתך תהיה בשלווה!
בהצלחה ומזל טוב בבוא העת...
תזכו לבנות בניין עדי עד בקדושה ובטהרה בשמחה ובנחת!
סקר..
אנחנו אמרנו מתישהו אחרי האירוסין
אף אחד לא מדבר בתפילה. בשביל זה הומצאו העלונים.
לפחות מה שאני מכירה.
כמובן שיש עוד הרבה מאד בתי כנסת שלא מדברים, רק אמרתי ממה שאני מכירה..
זה באמת מפריע מאד.
זו בעיה ובעיה קשה.
וזה לא שבמגזר מסוים מדברים ובמגזר אחר לא.
פשוט שיש מניינים ספציפיים שיותר נופלים בהם מהבחינה הזאת, ולהבדיל מניינים אחרים שמאוד מקפידים ומצליחים לשמור על כך.
ונכון שלצערינו היום אולי ניתן להגיד שרוב בתי הכנסת נופלים בזה, אבל איך קישרתם למגזרים לא הבנתי....
קטרג עוד טיפה על עם ישראל, אנחנו צמאים לדבריך.
גם תגובתך ל"תליה" מבהירה כמה עדינות ואהבת ישראל יש בך.
אחחחחח, מי יתנני בזרם שלך...
"זרם" את - וגם לא כ"כ חשוב. כולם אהובים.
אבל בוודאי שיש בתיכ"נ מכל ה"מגזרים" שלא מדברים בהם סתם בשעת התפילה.
אצלנו למשל, לא מדברים סתם בתפילה, יהודים מכל העדות, חלקם עולים מרוסיה. בזמן התפילה, מתפללים.
בעיקר אצל חרדים שהם בני תורה שמקפידים ע"ז
ואצל ספרדים יותר מקפידים.
ואל תקפצו עליי...
הרי ידוע מה שאמר האדמור מגור זצ"ל לחסידיו אחרי השואה-
למה באה השואה על יהודי אירפה ולא על ארצות אחרות.
כי אצל הספרדים הקפידו באיסור גמור לא לדבר בבית כנסת דברי חולין!
והיום ב"ה מקפידים ע"ז גם אצל האשכנזים.
וגם הרב זילברשטין מספר שהרבה אנשים חולים באו לגדו"י וביקשו ברכה
ואמרו להם שכל עוד מדברים בבית כנסת שהם מתפללים בו-אין להם מה לעזור.
עברו לבית כנסת שלא מדברים בו והתרפאו...
אז בהצלחה!
ויישר כח!
לנו בפסגת זאב מנין בשבת בבוקר בשעה 6:45 מנין בלי דיבורים בכלל כ-30 איש
הוא הוקם במיוחד בשביל זה מכיון שהמנין המרכזי לא הפסיקו לבלבל בשכל
ממש ממש לא! .פאתי מזרח
ואם זה שיקול של איפה לגור, אז גם לגור ליד ישיבה זה אחלה שיקול.
בית כנסת שלי לא מדברים בכלל.
אבל ייתכן וזה בעיקר מחוסר חיות חברתית, יענו לא מדברים הרבה גם על הברזלים.
אבל בכללי החברה אצלנו צדיקים טפי.
ציפור לא מצייצת
למגורים.. ראוי להערכה ממש.
לו אנשים היו יודעים מה החומרה של דיבורים בבית כנסת בפרט במצבים שגולשים ללשון הרע עוברים המון איסורים חמורים מאד..
מומלץ ללמוד את הספר 'ואתם תחרישון' של הרב יוסף אלנקווה..
אני ב"ה מתפלל בבית כנסת שבו הגבאים משתיקים מיד דיבורים.
מה שגורם לבן אדם להפריע רק לעצמו, לא לאחרים.
בתי כנסת ממוצא מזרחי או ספרדי פחות מדברים..
לא גורף,
אבל ככה זה מרגיש שאני נכנס למניין עדות המזרח או ספרדי אני מיד מרגיש שאין דיבורים
זוהרת בטורקיז
)) שנה שעברה סיימתי לימודם והוא בע"ה יתחיל. ממש לא חששנו מה יגידו.. הקב"ה חיבר בנינו וזה מה שחשוב
אשמח לשאלה קטנה...
לקבל תמיכה. להתייעץ. להתחזק. לקבל הכוונה מה לעשות. רע ועצוב מאד
תדעי שאנשים עם הפרעות נפשיות/אישיות
יש להם המון כח להסתיר את זה ולעשות בחוץ המון שוהו..
הם שחקנים מ-ע-ו-ל-י-ם!!!!
מוכשרים נורא!!!
ו.. לא מפסיקים לרמוס את השני ולמחוק אותו
רק כך הם יכולים לשרוד את החיים העלובים שלהם
אבל בפנים הכל רקוב..
כדאי לך לקרוא על זה חומר ולהבין היכן את נמצאת
את מוזמנת לאישי
יש לי ניסיון מר ומידע.
קודם כל המון מזל טוב!
אנחנו קנינו מזרוני פולירון ב"י. מצלר - מזרוני פולירון"
http://www.d.co.il/2075480/25170/
בעקבות המלצות באינטרנט..
שירות מעולה ומחירים טובים
גם המזרונים מעולים..
יודע לתת עצות טובות בצורה נעימה ובלי אינטרסים אישיים...
מזרונים של חברת פולירון.. מזרונים איכותיים שקיבלנו עליהם הרבה המלצות..
ודרך אגב הם תוצרת הארץ.. שזה בכלל נחמד
אתמול ראיתי ב-1680, מחיר הכי זול של פולירון
עלה לנו 1490 לאחד- 2980 לזוג..
יכול להיות שהמחיר זה בגלל שקנינו זוג..
תודה רבה
תקנו מגני מזרון איכותיים .. זה ממש כדאי .. חבל להשקיע הרבה כסף במזרון טוב.. בלי יכולת לשמור עליו נקי וחדש..
מזל טוב..
מגן מזרון . שומר על המזרון מפני לכלוך /אבק /צבע של סדין חדש (כן זה יכול להשאיר צבע על מזרון.. וזה מבאססס)
מגן מזרון נראה כמו סדין רק שעשוי מבד דוחה כתמים או דוחה מים בד"כ.. נניח שנשפך לך כוס קפה על המיטה . מבין את המשמעות לגבי המזרון ?? (מזרון הוא לא סדין שניתן להכניס פשוט למכונה)
יש עוד מלא מקרים שממש יעיל המגן .. (נניח ילד הקיא לך על המיטה .. וכל מיני כאלו )
מבין ?
ממרומי גילי .. כל כך כיף לכתוב את זה 
ומזרון איכותי, מה לעשות, עולה הרבה כסף.
וכדי לשמור עליו, כדאי מגן מזרון...
צודקת.
יש מגיני מזרון בכל חנויות המצעים כמו גולף אנד קו וכאלה.
יש פשוטים שהם ניילון וזה לא נעים ומרשרש.
יש איכותיים מאד שהם ניילון מלמטה ומגבת מלמעלה. כדאי לקנות בורדינון או גולף אנד קו כי האחרים מתפוררים מהר.
ויש גם באיקאה סגנון אחר. פחות מגן אבל לגמרי לא מרשרש.
כשיש ילדים שעלולים להרטיב העניין ברור לגמרי..
דרך אגב לבעלי אני שמה גם מגן כר מאותו סוג כי אי אפשר לשים את הכרית בניקוי יבש כל חדשיים והיא מקבלת ריח לא נעים (כרית נוצות).
ולטעמי במה שקשור למיטות גם לא נכון לעשות את זה. מיטה ומזרון טובים משפרים איכות חיים משמעותית כי השינה מאוד חשובה. קניה טובה גם תישאר אתכם הרבה שנים בעזרת השם. תשקיעו.
ממליצה ללכת להולנדיה בסביבה שלכם ולהשקיע במיטה ומזרון משובחים
כדי שגם תהיה לכם בחירה יותר גדולה אבל גם החומרים יהיו איכותיים. רך או קשה זה משתנה וזה העדפה. יש מזרוני ויסקו שזוכרים את הצורה של הגב, העורף, הברכיים וזה יותר נוח לדעתי. תבדקו באירופלקס, הם יכולים לעזור לכם להתאים בין מזרון לבסיס, להסביר לעזור. בהצלחה
אנחנו כשהתחתנו קנינו מזרונים רגילים של מיטות נוער, עלה בערך חמישית מהמחיר של מזרונים שמציעים בד"כ לזוגות. אנחנו איתם כבר הרבה מאוד שנים, רק עכשיו הם כבר בהחלט ראויים להחלפה. אבל ראיתי שגם אלו שקנו מזרונים יקרים החליפו אותם אחרי כמה שנות נישואים, . כאילו מה- כשמתחתנים ישנים פתאום אחרת? מה שיאה לך בתור רווק כבר לא ראוי בתור נשוי?
אם יש לך כסף להשקיע - אז סבבה תפנק את עצמך, אך אם יש תקציב מסויים והרבה הוצאות הייתי חושבת פעם שנייה אם זה מה שחשוב עכשיו.
בהצלחה בבחירה.
העיקר שתהיו שמחים אחד עם השני בכל מזרון שתבחרו.
בכללי, לפני שקנינו המליצו לנו ללא קפיצים כי זה דבר שמאוד מתבלה ונהיה ממש לא נוח.
קנינו בלי קפיצים ומאוד מאוד מרוצים.
קנינו לפני כמעט 4 שנים
איכותיים אבל פשוטים. לא עם קפיצים וכאלה. אני חושבת שהם נקראים מזרני סנדוויץ'.
נח לנו ממש.
ולא נעים
אבל חברים שלנו שנתנו להם את הדירה לשבת, יותר מזוג אחד, התקשרו לשאול מאיפה המזרנים השווים.
זול הרבה יותר.
מסקרנות ..! כל הזמן בא לי לדעת איך ההוא חי , וההיא חיה .. ומי התגרש ומי מאושר.. (הפורום,אגב,מספק את זה לא רע )
כי לפעמים אני חושבת שאני סתם חטטנית , ומה בעצם אכפת לי מכל העולם ואשתו..?!?!??
גם לכם קורה ??
סתם חטטנית
יצר הסקרנות הוא טבעי,
הרצי"ה זצ"ל העיד על עצמו שרק בסוף ימיו הצליח להתגבר על מידה מגונה זו, הטבועה כנראה בכולנו
מטריושקה+הרצי"ה ???? שו אדא ???
כי הסקרנות היא זו שמניעה אותנו ללמוד! גם דברי קודש, להבין עד הסוף... לא הבנתי מה רע בזה.
ולשאלת הפותחת, לצערי אני מזדהה :/ מניחה שאנחנו לא היחידות בעולם, אולי אצלינו המינון קצת גבוהה מדי ...
אני גם סקרנית לראות את הבתים של משפחות אחרות מבחינת העיצוב- לא רק הזוגיות. ולראות פתרונות של הורים שונים לאותן בעיות חינוך...
בס"ד
כייף לראות שיש עוד כאלו..
כשהייתי קטנה ממש יכולתי להסתכל בחלון
ולדמיין לפי צבעי הוילונות איך ניראה הבית של השכנים...
הכוונה ב"סקרנות", היא מה שלא שייך אליו. "ולא תתורו" כזה.
גם למידה, שייכת להתענינות בדברים שיכולים להרחיב את הדעת.
ודברי קודש, לא נלמדים מתוך סתם "סקרנות", מה יש שם... אלא מתוך שייכות לתוכן הדברים, רצון לדעת, להיות קשור.
מה רע בללמוד משהו שלא קשור אליי?
דוגמת מקצוע האנטרופולגיה כמובן.
מקבלת שדברי קודש לומדים לא מתוך סקרנות אלא מתוך קשר.
אבל אני לא חושבת שכולנו בדרגת הרמב"ם שלומדים מדע כדי להתחבר לבריאה שה' ברא בשבילנו. (או אולי רק אני לא?) בכל אופן אני חלילה לא אומרת שלא צריך לשאוף לשם, פשוט לא חושבת שזה המידה הראשונה שצריך לעקור מתוכינו... זה נראה לי לא נורא בכלל. (כמובן צריך לשמור להימנע מחטטנות וכאלו. בהנחה שמדובר בסקרנות סבבה)
אלא שהסקרנות במובנה השלילי, היא עצם המידה היסודית של "מה יש שם" במה שאין לו נגיעה אליך.
זו לא הערנות הבריאה כלפי מה שמתרחש אצלך ומסביבך.
והערתי שגם לגבי הלימוד, זה לא כמו שאומרים, רק "בא מסקרנות". אלא יש כח כזה באדם, שתופעות והתרחשויות מעוררות את שימת ליבו, התענינותו - וכמו כל כח, צריך לנתב את זה, מתי זה בא לעורר את שימת הלב לערנות והתענינות בריאה, ומתי זה סתם, תכונה של מציצנות כזו.
ובוודאי שלימוד התורה, אינו בא מ"סקרנות" בעלמא.
הרצי"ה זצ"ל ראה במידה הזו מידה מגונה ביותר,
ואמר על עצמו, כבר שנים לפני שנפטר: ארבעים שנה שעקרתי מידת הסקרנות.. כך שמעתי ציטוט בזמנו.
זה אתם , אנשי הפורום 
(כאילו זה ממש נחמד שכל אחד עכשיו יגיד .. "הי גברת , את סקרנית !! בלה בלה בלה.." )
למעשה ,
אני לא חושבת שזה(סקנות בחיי אנשים אחרים) כזה נורא.. זה לא שאני חופרת לאנשים ויורדת לחייהם . אבל אם מישהו/י מספר משהו אני ממש נהנית לשמוע .. !
נחמד לשמוע שיש שחושבים אחרת .
בס"ד
משהו קצת מוזר אבל הפוך-
לא מעניין אותי, לא מסקרן אותי, אני שמחה דעת שהכל בסדר אצל כולם,
עצוב לי לשמוע שמישהו קשה לו וכ',
אבל אין לי צורך לדעת מה קורה עם אחרים בחיים שלהם...
לפעמים מתייעצים איתי ולא תמיד מעדכנים אח"כ אם הכל מסתדר.
אם אני לא חוששת שמשהו לא הסתדר אני אפילו לרוב לא אתקשר לשאול מה קרה בסוף.
כי אני משערת שאם היו בעיות היו מתקשרים לשתף, להתייעץ לפרוק...
וכל עוד יש שקט תעשייתי סימן שזה בסדר..
(ובדרך כלל זה נכון..)
מה שכן- כשהייתי קטנה מאד סיקרן אותי לראות בתים של אחרים,
אפילו רק להציץ כדי לראות איך הם מיקמו את הרהיטים ואיך הבית ניראה,
ובמיוחד עניין אותי בתים של אנשים שהמפרט שלהם בדיוק כמו שלנו.
ממש הדהים אותי איך אותו בית בדיוק יכול להיראות שונה לגמרי....
מסקנה- כל אחד והסקרנות הטבעית שלו
ובאמת נכון - מה איכפת לך...
אבל יש רגליים לדבר, שאצל נשים זה יצר-הרע יותר קשה...
כי יודעים שלא יהיה להן אומץ להתלונן.
ראיתי את זה בכמה מקומות בהייטק.
במיוחד לדתיות. הן נראות כאלה ילדות טובות שאפשר לנצל.
(לא מדברת על אמהות, שאפשר לטעון שהן עושות פחות שעות נוספות, אלא על רווקים שהייתם חושבים שכולם שווים שם).
אבל פעם היה לי בוס ישר והגון שהקפיץ לי את המשכורת בהמון (ואז קלטתי שלפני כן הייתי מקופחת). יש לציין שיש אנשים טובים.
ולפותחת: אני לא רוצה לדעת מה קורה אצל אחרים כשלא ככ טוב לי כי אני מפחדת לגלות שלהם יותר טוב ולקנא.
וכשטוב לי אני גם לא מאד רוצה לדעת כי לא נעים שאחרים סובלים ולי סבבה.
איך מבקשים העלאה?
גם אני אחת שיושבת בשקט ולא מדברת וזה ממש לא טוב...
עם הצעות להשוואת תנאים.
ראוי וכדאי לעשות בדיקה בשטח לראות בכלל איפה את והעמיתים שלך עומדים בשכר..
סיעתא דשמיא .. ותפילות
שירקאין דבר מסקרן יותר מזה..
מאוד קשה לשלוט בצורך לדעת מה קורה עם אחרים...
מגעיל ומיותר
מזיק גם לך גם להם.
מקור לרכלנות .
בתור אחת שיודעת מה קורה בהרבה בתי ישראל, גם שכנים, אני בונקר בנושאים האישיים של אחרים, נלחמת על הפרטיות של אחרים.
שימי עצמך במקומם ותחשבי האם היית רוצה שכל אחד ידע מה קורה אצלך.
אל תפגעי בבקשה. זו ביקורת כלפי המעשה ולא כלפי העושה. אם זה הנסיון שלך- אז קדימה- קחי את זה כעניין להתגבר עליו!
שאלה לי, האם לרב היישוב יש איזושהי אחריות שיהיה מי שיפסוק במראות?
יש אצלנו ביישוב תיבה אצל הרב לשים שאלות וכשבאנו לשים היה רשום שהרב בחופשה עד תאריך... וצריך להביא לרב אחר... מה שקורה שמסתבר שכל הרבנים ביישוב שרואים מראות דווקא היום לא בבית, כל היום אנחנו בחיפושים אחר רב, מובן לי לגמרי שגם הרב צריך חופשה אבל הייתי מצפה שיודא שיש לו מחליף ויש את מי לשאול. ייתן כתובת אחרת.
האם אני צודקת או שזה בעצם טובה שהרב עושה לנו ותכל'ס הוא לא חייב לנו כלום...
ועוד שאלה כששמים שאלה כמה זמן לוקח עד שמקבלים תשובה?
צריכה עידוד
ולא יכולה לפרטטטט
אישית, כשאני צריכה עידוד אני נזכרת שלפני שנולדתי הראו לי את כל החיים שלי וגם נתנו לי אופציה להחליף שק עם משהו אחר, והבנתי שזו הדרך הכי טובה בשבילי, והקשיים האלו שיש לי הם אלה שעושים לי את הדרך לאתגרית.
מקוה שהסברתי ברור...
חוץ מזה אני הולכת לחפש בספר תהילים את המזמור שמתאים לסיטואציה, יושבת עם גיטרה ואומרת אותו במנגינה שיוצאת לי ככה כמה פעמים.
אה, גם כן- תפשקי את השפתיים ככה שיצא חיוך ענק! זה משפר את התחושות של הלב ומזרים עידוד...
את העלית לי דמעות בעיניים..
ו-- כבר חשבתי שבלי לספק את יצר הסקרנות בפורום זה לא עובד...
שזה קשה קשה קשה מאדדדד לזכור את זה עכשיו
'שהכל נהיה בדברו' ולנסות כמה שיותר להרגיש את זה בגוף ולשתות בלגימות קטנות, אח"כ כשאת רגועה יותר, לשבת ולחשוב מה הטוב שיוצא מזה... טוב זה גם ההרגשה הזו שאני כלללל-כך תלויה בה' והוא זה שמוביל אותך.
בהתחלה זה קשה אב בהמשך זה נהיה קל, ובסוף עוד עושים את זה באוטומט...
מקווה שלא חפרתי לך...
אני קצת רחוקה מזה עכשיו לצערי....
אבל תודה לך
ואפילו בהסתרה.. גם שם נמצא ה' יתברך
ישלח עזרך מקדש, ומציון יסעדך...
[וגם, אולי חכי יום-יומיים. שמא העולם ייראה יותר טוב, משהו טוב יתעורר..]
אם זה לפני הקושי -
זה קושי לעשות משהו או להימנע ממשהו?
אם זה לעשות - יש דרכים לעשות
אם זה להימנע - להכין רשימה של זמנים בעיתיים להתמודד איתם.
כתבתי פעם בצמ"ע רעיונות איך להתמודד עם "לא לעשות". זה לא קל במיוחד אבל אם רוצים זה אפשרי.
כך או כך, בהצלחה .
תודה רבה
