פורום נשואים טריים (עמוד 441)

כדאי לתכנן טוב לפני כן איך אתם רוצים שזה יראה..

 

ואם לא עשיתם את זה לבד לפני כן אף פעם, כדאי להתייעץ ולהיעזר במישהו שכן עשה..

 

בהצלחה רבה!

זה סיפוק גדול אח״כ!

אבל לא אחת מסובכת מדי.

ולראות איך היא בנויה:

מה עובי הפלטות (כמובן צריך לקנות משהו באותה איכות כדי שלא תהיה "בטן" למדפים אחרי חודשיים).

איפה החיבורים

איך אירגנו את הפינות

איך המדפים נכנסים (שימו לב שמדפים תמיד עושים כמה מילימטרים פנימה יותר)

מה הגימור בשוליים - יש היום מדבקות דמוי עץ נחמדות שיכולות להוסיף לעיצוב, תראו אצל הנגר. יש גם דמוי סנדוויץ'.. (כלומר מדבקה שמכסה את הקצה של הסנדוויץ' אבל יש עליה פסים בצבעי עץ כאילו רואים את הגימור באמת).

וכו' וכו'.

 

בילוי נעים!

 

יכול להיות זול אבל מדפים מMDF שיקבלו בטן מהר אם הם לא מספיק עבים.

עדיף עץ מלא או סנדביץ'.

יש כל מיני טכניקות לבנות (בעלי נגר...). ויש באינטרנט המון סרטונים, בעיקר באנגלית אבל לא רק, שממש מראים צעד אחרי צעד איך בונים. יש אתר מדהים באנגלית http://www.woodworkersworkshop.com/resources/index.php?cat=102- יש שם מאות קישורים לתכניות של כל מה שאפשר לבנות מעץ, לפעמים עם סרטוני הסברה. שווה להיכנס, למצוא דגם שמוצא חן בעיניכם ופשוט לבנות לפי המידות וההסבר שיש שם. (יש קטגוריות- תחפשו קטגורית ספריות או מדפי ספרים)

תהנו, בהצלחה.

קנינו בנגריה (נראה לי במושב אורה אבל אני לא בטוחה...) קרשים מעץ אורן מלא, סוג ב

זה עלה ממש זול יחסית

הם נורא עבים - נראה לי 4 ס"מ. הסוג ב אמר שהם לא היו יפים.

שייפנו אותם וצבענו בצבע חום כהה (לא הרבה עבודה)

אספנו אקרשטיין וגם אותם צבענו בחום כהה

יצא ממש יפה. תופס קיר שלם (2 עמודות מאוד רחבות) וקצת שיחקנו עם האורכים של המדפים.

כבר לפני כמה וכמה שנים ועדיין מקבלים מחמאות

איכותי ביותר ובגלל שצבענו את הלבנים זה לא נראה מעפאן

(בגוון אחר - אפשר להשאיר את העץ בצבע בהיר ולצבוע את הלבנים בחום-אדמדם)

זה יציב? זה לא מקובע בעזרת עוד דברים?

יש לך תמונה של זה?

הציעו לנו לעשות ככה אך חוששים קצת...

יש עוד מקום זול בירושלים חוץ מאורה (מקום שיותר קל להגיע ללא מכונית...)

זאת הרגשה טובה מאוד
לבנות ספריה לבד

לא מכיר נגריות בירושלים.

המלצה על אופן הבניה:
תכננו על הנייר איך אתם רוצים שזה יראה.
תמדוד מה הגובה אורך ורוחב
תחשבו אם אתם רוצים את הספרים הכבדים למעלה או למטה זה חשוב,לדוגמה אצלנו היו הגמרות למטה ואז ילדים וזה... בקיצור העברנו אותם ליותר גבוהה ואז מזל שהחלק העליון נשאר פתוח ולא הייתה מגבלת גובה,וגם המדף עבה.
יש כאלה שימליצו על אורך מדף 80סמ
אני הלכתי על מטר ויצא טוב (שוב זה תלוי בעובי).
מומלץ יותר לחבר את המדפים עם זוויות לקורות ועדים זוויות ברזל.
בסוף ההכנה מומלץ למרוח לקה על הכל.
עם גב בלי גב? הכוונה לחלק האחורי של הסיפריה,זה מוזיל עלויות.אצלנו עשינו בלי יצא טוב.
בנינו שתי סיפריות בעלות כוללת יצא 400 שח
אם יש שאלות מוזמן לפרטי
בהצלחה

תחפש בגוגל

הובלה תעלה לך 200. העצים כמה מאות. אורן. או סנדוויץ.ואז את הקנט תצבע בצבע אטום

איך לבנות תמצא ביוטיוב.

לקדוח חור עם מקדח ואח"כ להבריג בורג כדי שהעץ לא יתפצל.

לעגן לקיר עם ג'מבו (לקנות בחומרי בניין)

אם זה גבס תתפס על הנצבים עם בורג מיוחד לגבס.

חובה לעגן לקיר. לא עם בורג ודיבל רגיל.

אתה צריך גיגסו מברגה ופטישון ומפתח/בוקסה  10 או 8 לגמבו. או חבר שמבין.

לשים בלוקים בין הקרשים - מסוכן. בלשון המעטה.

המקדח צריך להיות בעובי הקנה (העמוד) של הבורג לא הסליל.

או שתחפש יד 2. יותר זול.

אדם גלוי ראש 
שמדבר איתך בשפה תנ"כית

משעשע מאד
ויחסית מאד זול

 

ספריות לרוב בנויות או מעץ מלא או מסיבית(MDF)
מסנדוויץ - הספרים יקפלו את המדפים במהרה וישברו אותו

אם אתה קונה עצים מעץ מלא אפשר לקנות עובי מדף רגיל
אם אתה קונה מסיבית - ממליץ לך לקנות עובי מדף כפול
אם אתה לוקח סיבית עם עובי מדף רגיל
מומלץ כל שנה בנקיון פסח להפוך את המדפים...
מדף אחד בכ"מ ממליץ לעשות עובי כפול זה המדף בין הארון של הספריה לבין הצד הפתוח למעלה
אם אתה עושה עם ארון - ואם בלי את את המדף הקבוע באמצע
אבל אז זה יראה פחות יפה!

 

מידות ספריה סטנדרטית היא:
גובה 80 ס"מ
אורך 40 ס"מ
עומק 30 ס"מ

 

 

עם דלתות לארונות בתחתית העמודה

1150 בערך

הובלה עצמית על הגג של הרכב!

תחשבי על זה שבדר"כ הבן אדם מסיים תיכון ואז יש לו 5 שנים הסדר או 3 שנים צבא (וגם בדר"כ לא מתגייסים ישר, עושים מכינה או משהו כזה) וגם אחרי זה נראה לי שלרוב הבנים לוקח יותר זמן להחליט מה עם עושים עם עצמם בחיים...

ככה שמן הסתם רוב הבנים שתפגשי יהיו מן הסתם באותו מצב פחות או יותר...

(ולא נדבר עכשיו על התופעה שאנשים נמרחים עוד שנה ועוד שנה בישיבה... ולפעמים את יכולה למצוא גם חבר'ה ממש מבוגרים באותו מצב בדיוק...)

אותי היה יותר מטריד שיש לבחור עוד שנתיים בצבא., אבל לשיקולך...

 

הוא היה סגור על חינוך. ממש סגור.

זה הספיק להשתנות ככ הרבה פעמים עד עכשיו.

אין לי בעיה עם זה. הוא יודע שאחריות הפרנסה היא עליו, ומעבר לזה אני משחררת. גם אם יקח לו עוד 10 שנים להחליט, ובינתיים יעבוד בכל מיני עבודות אחרות, ובתנאי  שידאג לפרנסה וכל צרכינו, זה אחלה.

לא הייתי מתייחסת לזה, אלא אם את מרגישה ש"את טובה ממנו". לא במובן הרע, אבל זה בירור שצריך לעשות עם עצמם. 

בישיבה - מי שמנצל את הזמן כראוי - לא "נמרחים" אלא לומדים תרה, בונים את האישיות, תורמים לכל עם ישראל..

תראה שכתבתי שיש "תופעה" כזאת.

אתה חולק על זה?

לגבי מה שכתבת, אני מסכים עם הכל רק חושב שצריך הכל להיות בחשבון. יש גישות שונות בתחום אבל אליבא דכולם מתישהו לפחות חלק מהאנשים צריכים לפנות לעולם המעשה, ללמוד מקצוע, לפרנס את המשפחה שלהם...

בגלל ההקשר, הבנתי שהכוונה לעצם זה שלוקח זמן עד שהם עוברים ל"עולם המעשה"..

 

אם לא, מעולה. שמח שמסכימים.

 

[וכמובן, לא התייחסתי שם ל"עד מתי". כל מקרה ואדם לגופו]

אני חושבת שזה בסדר גמור... למען האמת הרבה זוגות מתחתנים בלי לדעת מה יעשו...
העיקר שטוב לכם ביחד !
ובנוסף יש אותך שאת כבר בכיוון די ברור אני מבינה, אז כבר חצי ברור ועוד חצי לא ברור אבל זה לא ככ משנה כי גם ככה יש לו עוד שנתיים, ובעזרת ה' עד אז כבר יהיה לו כיוון...

מקווה שעזרתי..ובהצלחה !!!

הכי חשוב בשביל לקבל תחושת יציבות

הוא שבן זוגך הוא אדם יציב, שלא משנה את דעתו

כל שעה. ללא מצבי רוח שמשתנים לפי כיוון הרוח.

אם הוא אכן כזה, אז לשאלה אם הוא יהיה עורך דין או קבלן

או מורה או מהנדס אין כל כך חשיבות להמשך החיים.

שכמובן שיש למקצוע ערך בחיים כי העבודה מאוד משפיעה על האווירה בבית אם זה עבודה מלחיצה או קשה מדי אז יכול להיווצר מתח מעייפות או כל מיני סיבות.
לכן יש חשיבות לבחור עבודה מתאימה.

ומסכימה מאוד עם מה שאיש מרגיש כתב, רק היה לי חשוב לציין זאת ..

היה בטוח שאין מצב שיעשה תואר, וחשב על לימודי תעודה במקצוע מסויים
התחיל ללמוד להנאתו קורס קצר במקום אחר ופתאום שוקל לעשות תואר במקצוע שונה לגמרי והפוך לחלוטין

הוא בן 24. אני בת 21.
אני אסיים את התואר בשנתיים-שלוש הקרובות, הוא כנראה יתחיל אותו רק כשאהיה ממש בשלבי סיום אחרונים אם בכלל.

לא הייתי מפחדת.. אם הוא בחור רציני ואחראי הוא ידע שהוא צריך להיסגר על עצמו אחרי הצבא, וגם אם לא אז- היי, לפחות לך תהיה עבודה

הכל פתוח, הכל אפשרי- מה רע? הכי טוב.

זה לא שהוא בן 30 ועוד לא יודע מה יעשה עם עצמו. הוא כולה בן 20. הכי הגיוני בעולם שהוא לא יודע.

יסיים צבא, יחשוב ויבדוק מה מתאים לו, ילמד ויצליח בע"ה!

לדעתי את לא צריכה בכלל בכלל להילחץ מזה. זה לא מדד לכלום בגיל הזה. בעצם- זה כן. זה מראה שהוא נורמלי לגמרי.

באדם טוב, יציב, שקול וכמו שכתבת "הכל מצוין"  - אז יש להניח שכאשר "יחליף מקצוע".. ימצא משהו טוב ומתאים וראוי.

 

ככל אדם שעוסק במשהו ובעתיד יכול לשנות.

 

היותר חשוב, לדעתי, זה הנתונים האישיים, לא מה כרגע הוא עושה איתם.

והוא כבר עבר את ה40.

וגם אני עדיין לא יודעת מה אני רוצה לעשות בחיים ואני כבר קרוב ל40.

או יותר נכון להגיד: אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים לעשות בחיים, החיים פשוט לא איפשרו לנו לעשות את זה.

נו מה לעשות. משתדלים לחיות באושר בכל זאת.

לדעתי גיל 20 באמצע הצבא קצת מוקדם מידי לבחור לחשוב על נישואין. אבל אם כבר נפגשתם, הכרתם לעומק, הכל נראה טוב, מקצוע זה הדבר האחרון שצריך לעקב. אם את מאמינה שמהבחור הזה יצא משהו טוב, אז מה זה משנה איזה טוב זה יהיה?

זה שהתחלת ללמוד לא אומר שאת יודעת מה את רוצה לעשות בחיים. זה אומר שהתחלת ללמוד. ויכול להיות מאוד שלא תהיי מרוצה. או שבסוף תהיי עקרת בית.

חוסר וודאות זה לא משהו שאפשר לפתור עם הגיל. זה לא עובר. הדבר היחיד שודאי זה שמתים בסוף. כל השאר מוטל בספק תמידי

רוב הבנים שאני מכירה לא ידעו מה הם יעשו בחיים עד גיל הרבה יותר מאוחר.. ובעלי גם אחרי החתונה התלבט על זה הרבה עד שהחליט.. ככה זה בד"כ לבנים לוקח יותר זמן עד שהם מחליטים כי בנות רק גומרות שר"ל וכבר צריכות לקפוץ למים (בד"כ) ובנים עוד נשארים בישיבה בזמן הזה. אם הבנאדם אחראי סה"כ אין לך מה לדאוג.

בנוסף לדעתי מלאאאא דברים שנראים לרווקים משמעותיים לפני החתונה מתגלים כממש חסרי חשיבות אחרי החתונה. וחבל.. כי הרבה רווקיפ פוסלים על דברים שנראים להם חשובים ותכלס זה שטויות.. (זה סתם עניין שאני חושבת עליו הרבה לאחרונה והרגיש לי שייך גם לכאן).

בהצלחה!

זה נכון.

וזה דבר חשוב לשים לב אליו בשלב זה.

בן אדם מאאגניב ומקסים ויפה וצדיק יכול להפוך למעצבן ביותר אם מגלים שאי אפשר לסמוך עליו ושהוא עסוק בלחפש את עצמו במקום לתמוך במשפחה.

 

ונכון גם מה שכתבת שהרבה דברים שנראים משמעותיים ברווקות הופכים ללא חשובים בהמשך.

אבל דווקא מישהו יציב ואחראי זה דבר חשוב בנישואין שלפעמים לא שמים לב אליו ברווקות..

ולכן שאלתה של הפותחת חשובה.

אבל להיות מודעים לעניין זה הרבה מאד.

היו כאלה שיצאתי איתם, שהיום אני מזועזעת מעצמי.

נזכרת בדברים שהם אמרו ולא מבינה למה עוד הייתי שם בדקה הבאה.

אם מישהו היה מדבר איתי על זה עם כמה דוגמאות פשוטות אולי הייתי חוסכת בזבוז זמן ועגמת נפש.

אם היית יוצאת עם עצמך לפני כמה שנים היית נשארת? זאת אומרת האם יש דברים שאמרת פעם שהיום אין מצב שתגידי?!

רוצה לומר - אנשים משתנים. מתבגרים. ובעיקר בכל שהם עוברים חוויות או כאשר מקבלים אחריות.

הצבא מבגר.האחריות של החתונה זה גם מבגר. . ואנשים משתנים.

האם את ידעת שתגיעי למי שאת היום לפני כמה שנים?

מזל שלא יצאתי איתי לפני כמה שנים.
ושאתה גם לא

תיכנן הכל לפרטי פרטים..

 

זה בטוח יקרה?

לא בטוח.

 

אז את בכל מקרה בחוסר וודאות. סוף סיפור

עם כל זה שאת בגיל "המופלג" 21 והוא "ילד" בן 20. זה קצת מצחיק אותי שאת אומרת שהוא רק עכשיו "מגלה תעולם" כאילו את עשית כבר כמה סיבובים עם קולומבוס

הרבה התחתנו בגילאים שלכם ולא ממש יודעים מה יעשו בחיים ככה שאתם לא הראשונים.

בהצלחה

אבל אישתי רגישה לדגדוגים והיא נהרסת מצחוק כשאני מדגדג אותה.

זה מרכך אותה לגמרי וממיס אותי חחח

ככה אני מתחמק מהכעסים שלה עלי כשהיא כועסת עלי לפעמים.

זה לא ילדותי. זה אלים [בעיקר אם ממשיכים והמדוגדג מתחנן שהמדגדג יפסיק והוא לא מפסיק ואין דרך להימלט]. כביכול, אם את צוחקת סימן שאת שמחה ונהנית מזה, אז איך את יכולה לבוא בטענות?!  הצרה היא שלרוב גם המדוגדגת לא מבינה שיש מקום לתגובה כמו לכל סוג של אלימות. אז היא סובלת בשקט. קודם את פעילותו הבלתי רצויה של בעלה, אח"כ היא מתאפקת מלמחות עליה. בשלב הבא היא לא יכולה יותר אז היא מוחה על ההתנהגות אולי בכעס מוגזם בגלל ההתאפקות הקודמת -- ואז בא העונש -- היא מדוגדגת. לא, זה לא מצחיק.

היא צוחקת וזה מרכך אותה,מה רע?
זה מתוק ממש , וגם בעלי עושה את זה לפעמים...אז בתור מדוגדגת אני יכולה לומר לך שאני ממש לא מרגישה כמו שקשקשת שם למעלה...

ע"ע ילדים מספרים על עצמם 2

ואנשים שרגישים תחושתית לרוב סובלים מדגדוגים ובשבילם דגדוג הוא אכן כמו עונש.

אם אשתו של הכותב כזאת שימוש בדגדוג בהחלט נחשב אלימות,

כי היא סובלת והוא מדגדג בכל זאת כדי לגרום לה לא לכעוס עליו.

 

יתכן שהאשה באמת נהנית כמוך, אבל יש מקום לדברי חוכמת הישישים וכדאי מאד לוודאי שאצלה זה לא ככה

במיוחד שהוא כתב שהיא רגישה לדגדוגים, רגישות למשהו בד"כ נתפס כלא חיובי

והצחוק לא אומר כלום על הנאה כמו שכתבתי בכותרת

מקורות של עצבות? פה בדיוק לדעתי אנשים לא הוגנים כלפי עצמם.

מנסים להכניס שמחת חיים לחיים ותמיד יהיו אנשים שיתמרמרו.

 

לא מכיר מקרים של בעל שהורשע בדגדוג אישתו ונכנס לכלא.

פשוט לא נעים.

יש לנו מלא בדיחות פנימיות.

כמובן עדיף עם הרקע של הבדיחה 

כדי שנבין את הפואנטה....

איך אפשר לחיות אחד עם השני בלי זה? לא ברור לי...

גם כי זה נורא אישי וגם כי זר לא יבין זאת..
אבל משהו שאולי אפשר להסביר שאנחנו עושים זה שאנחנו מעבירים ביקורת כמעט תמיד בהומור. נגיד אם אני חוזרת הבייתה והוא נשאר כמו שהשארתי אותו (כשבעלי בבית יום שלם ולא עשה כלום מבחינת סדר) אז אני מציגה את זה בצורה הומוריסטית ושנינו ממש צוחקים ותוך כדי עוברת הביקורת.. (כמובן הכל מאד מוקצן ודרמטיבשפת גוף ובקול: "נכנסתי הבייתה בקושי רב עם כל מה שהיה ברצפה.. בטח כל היום דילגת כדי להגיע ממקום למקום.. ואז אני מגיעה לחדר ואתה שוכב שם בין כל הכביסה לא רואים זכר לאדם ששוכב כאן.. איך דמיינתי שאני נכנסת ויש נרות דולקים ושטיח אדום ומרק חם.... וכו")
ובעלי גם העיר לי אתמול על איך שחניתי מחריד, בצורה ממש מצחיקה (וזה ממש התעלות כי זה משגע אותו חניות גרועות)

מעניין איך הילדים יסתכלו על זה

האם זה ירתיע אותם או שהם דווקא יאמצו את השיטה, וכלפי מי..

אפשר להשתמש בהומור גם בלי ציניות ובלי לרדת אחד על השני.

ובטח לא ליד הילדים.

בין ההורים צריך להיות כבוד הדדי והערכה.

 

כלומר, זה רק הומור. מעולם לא השתמשנו בזה כדי לפגוע וזה מעולם לא פגע.

ואני דווקא אוהבת את זה. יש המון כבוד הדדי, המון הערכה, ומשם זה נובע. ואנחנו מאוד מקווים שהילדים יקבלו את הגנים האלה שלנו...
הירידות זה לא דברים כמו "אתה מטומטם" ו"אתה כל הזמן עושה ככה!" אלא דברים שבולטים ואנחנו מקצינים אותם...
כמו קריקטורה במילים.

אבל תודה על ההארה!

האחיין שלי היה מדבר עדיין ב ש במקום ס

אז היינו אומרים שליחה במקום סליחה

וזה היה מקל על הפוגע לבקש ומשפר את האוירה

בעזהי"ת

 

פעם היה לבעלי מבחן והוא ממש התרגש. חזרתי הביתה בערב ושכחתי מזה..

אז הוא שאל אותי- 'וואי, איך היה המבחן??' הסתכלתי עליו בהלם, מה? איזה מבחן? והוא המשיך, 'ידעת את התשובות? היה קשה?' אמרתי לו הי, לך היה היום מבחן.. לא לי... אז הוא אמר 'אה! נכון! התבלבלתי..' 

ואז כמובן שזכרתי והתעניינתי איך היה וכו'  

 

הוא היה יכול לשתוק, להעלב, לצבור עלי כעסים על זה ששכחתי, להגיד אח"כ את לא מתעניינת, את לא שואלת.. 

אבל הוא בחר להזכיר בדרך כזאת מצחיקה  

חמוד!

אנחנו משתמשים בהומור כל הזמן והרבה פעמים הוא עוזר לנו לעבור דברים..

משתמשים הרבה בבדיחות פנימיות שזה משהו שנבנה עם הזמן,

אני לפעמים מתעצבנת על דברים ממש קטנים אז בעלי לפעמים בשביל להוציא אותי מזה הוא מקצין את הדברים, משתתף איתי כאילו בעצבים האלה וגורם לי לראות את עצמי מהצד ולצחוק על עצמי,

אם למשל אני מתעצבנת על משהו בלימודים הוא משתתף בצערי ומוסיף שזה פשוט נורא ואני צודקת לגמרי ובכלל כל האוניברסיטה הזאת משוגעת לגמרי וצריך להביא את דעאש שיהרגו את כולם רשועים ארורים וכו וכו'..

חוצמזה אנחנו גם יורדים לפעמים אחד על השני,

בקטע טוב, בלי לפגוע..

הכי חשוב לשלב עם ההומור פרגונים כדי שהוא לא יפגע באף אחד

בהצלחה

 

לפעמים כשאני עושה משהו בבית ובעלי לא שם לב אני אומרת לעצמי- וואו, כל הכבוד לי ששטפתי את כל הכלים וקיפלתי את הכביסה.. ואז בעלי נרמז ומצטרף לשבחים עלי (: סוג של הומור.

קחי בחשבון שהרבה גברים רזים מפתחים כרס אחרי החתונה...

מצד שני אם זה משהו ממש שמן וזה ממש מפריע לך אז צריך באמת לחשוב...

אבל אני מכיר הרבה כנשים שמנמנים שהתחתנו עם נשים רזות...
וגם זוג שמנים שבלי עין הרע יש להם הרבה ילדים והם שמחים עם מה שיש להם...

תני לזה סיכוי וקצת זמן ותפתחי את זה לפניו בהזדמנות, אולי גם הוא לבד מנסה להוריד את המשקל והוא לא מצליח מסיבות שונות ודווקא עם דחיפה שלך זה יכול לעזור לו...

שוב אם זה ממש קשה אז לוותר...

אני עצמי הייצי שמנמן לפני החתונה והיום הוספתי על זה עוד כמה קילוגרמים טובים ואשתי מזכירה לי כל הזמן שלפני החתונה אמרתי שארזה ובפועל עשיתי להיפך...

צריך הרבה רצון והתמדה ועבודה קשה בנושא הזה אז אם זה מתאים לך והוא רוצה לעזור לעצמו תני צ'אנס אחרת תחשבי טוב..

בהצלחה

לדעתי זה צריך זמן...
אחרי שיש קצת ביטחון ואמון בקשר אז אפשר להתחיל לדבר על זה אחרת הוא עלול להירתע ולהרגיש לא נוח ולא נעים ולסיים את הקשר כרעם ביום בהיר...

נשמע שגילית שיש לו נטיות, הפרעה קיצונית או חולי...
כתבת 'קצת שמן' - אז זה נראה לך משהו שתתמודדי איתו?(כי זה רק קצת) משהו שהאופי הטוב שלו יגבר על זה? אז לא נתקלתי בסיטואציה דומה אבל גם אם-- לא הייתי מעלה את זה בכלל..אם החלטתי להמשיך איתו אז נדבר על זה אחרי הרבה פגישות ואפילו אחרי החתונה.. אולי כן להעלות שאת אוהבת ספורט ותזונה בריאה(במידה וזה נכון) ולשמוע מה דעתו, אבל לא יותר מזה..

ויכול להיות שהוא ניסה מלא שיטות ולא הלך לו.
וגם להבין שזה קטע רגיש .

אני מניחה שהוא יודע שהוא שמן ואולי מנסה לרזות , יכול להיות שהוא גם לא מצליח מכל מיני סיבות ורוב הסיכויים שהוא יישאר כמו שהוא

אם זה מפריע לך מאוד אז אין מה לעשות כי חייבים משיכה בין בעל לאישה

שמי ששמן- לא יעשה הוקוס פוקוס וירזה, גם אם יבטיח לנסות ולהשתדל.
אין מה לפתוח את זה או לדבר על זה.
אם זה מפריע לך- תחשבי אם את רוצה להמשיך או לחתוך.
אל תנסי לשנות את המצב, זה סיכוי קלוש ויגרום לרוב תסכול ואכזבות.

אל דאגה, קורה במש' הכי טובות

יש לך שתי אופציות:

א. אם את יכולה לחיות עם זה - להמשיך הלאה.

ב. אם את לא יכולה לחיות עם זה - לחתוך.
אין מה לדבר איתו על זה, זה הגוף שלו וזהו. אני מקווה שגם הוא לא ידבר איתך על העיניים החומות ולא כחולות שלך...

ובאמת האופי והמידות הם אלה שאיתם את מתמודדת ביום-יום ולא עם ההשמנה (אלא אם את דואגת להזכיר לך אותה כל יום).
כשנפגשנו בעלי היה מעט שמן כפי שהזכרת ומאז הוא עלה עוד יותר מ20 קילו אבל בעיניי היופי לא נמדד בזה והוא הכי יפה בשבילי כפי שהוא

אולי אולי אם תתקרבו מאד ברוח טובה ולא כביקורת או תנאי.

ומדברים רק על המעבר.
זמן איכות...

זמן שהוא קודש לחוויות משותפות

1. הוא בצבא אז הטכני שלנו לרוב בטלפון, וגם הלא טכני צריך להיות ככה, פשוט זה לפעמים קצת מעצבן כבר. כמה אפשר לדבר בטלפון?
אבל חייבים כי אין ברירה כי זה שבוע בין פגישה לפגישה בערך. (כיאלו כל הסופש אני מחשיבה פגישה אחת ארוכה).
2. כשקובעים מראש מתי לא מדברים טכני, זה פסיכולוגי ופתאום נתקעים..

אולי פשוט אחליף את השאלה, מה עושים כשזה מעציב אותי כשככה זה עכשיו?

זה יעבור נכון? או שאני כן צריכה לעבוד על זה ממש? כי במהלך החיים יהיו לנו הרבה ״טכני״!.....

1. הידיעה שזה עובר עוד מעט.. ושברוך ה' יש טכני אבל הוא למטרה ככ מבורכת וטובה!
2. לשתף אותו שזה קשה לך! ומוצאים פתרון יחד.. לרוב הפתרון הוא אכן מה שקודמיי אמרו, להקדיש זמן גם ללא טכני! אפילו את החמש דק הראשונות והאחרונות של כל שיחה..

בהצלחה! הכנות קלות ומועילות! וכמובן שחיוך תמיד משדרג (:

אצלנו זה היה בחורף כך שמוצ"ש היה ערב מושלם.
כמו עכשיו....

אני כל הזמן קוראת שאת מספרת כמה קשה לךמעניין אותי מה הסיבה שהתחתנת איתו?

תלוי באשתך! מה היא אוהבת בד"כ? מה משמח אותה?
וגם עבור מה המתנה- יום הולדת? יום נישואין? סתם לפנק?...

כיסויי ראש, תכשיטים, גאדג׳טים למטבח, חפצי נוי.
חפצים לתחביבים שלה: מה היא אוהבת לעשות בזמנה הפנוי? (לצייר? לתפור? לסרוג?)

קודם כל יישר כח ! עכשיו כדאי לחשוב על איזה כיוון ללכת מה הכי ישמח אותה עכשיו- משהו מפנק משהו יפה לבית משהו יפה לעצמה...

משהו מפנק- מגבת יפה, נרות עם פרחים אמיתיים או מלאכותיים, קרם גוף, בושם( חשוב שיהיה פתק החלפה ), חלוק מחמם לבית או משהו מחמם אחר, אפשר לשלב כמה פריטים ביחד.

משהו יפה לבית- עציץ עם צמח יפה לבית אולי סחלב אם יש בעונה, כריות, נטלה יפה, קומקום יפה (יש בסטוק בירושלים בכנפי נשרים מחרסינה עם דוגמאות של פרחים ), כלי הגשה יפה, כוסות יפות, קישוט, תמונה, מנורת שולחן,קופסה /מתלה לתכשיטים ,כיסא נדנדה, כורסא אם יש אפשרות להשקיע.

משהו יפה ויוקרתי לאישה- תכשיט עגילים טבעת צמיד שרשרת או סט/שילוב תכשיטים . בגד, מטפחת, שעון .

אני חושבת שהכל יכול לשמח, רק אל תשכח לצרף מכתב /פתק, שהיא תרגיש שחשבת עליה והשקעת...

בהצלחה !!!!!!

טוב... חמאת גוף... איפור... בגד תכשיטים.משזיסטית לבית... תלוי מה המחיר שאתה מוכן להשקיע...

יש בריכה פרטית שמשכירים לשעתיים.... זה מאוד תלוי מה המחיר....

בעקרון בשביל לפנק...

עם שוקולדים בפנים.
אותו עקרון על כרית בצורת לב
ערכת קרמים מפנקים

שים שם קצת מחשבה. קצת אהבה עוד טיפה של השקעה. יצירתיות היא בונוס..

לא חשובה המתנה היא צריכה לקבל את מה שמעבר היא רוצה לקבל את מי שמביא לה.
כמובן שדיוק לרצון שלה יעשה פלאות

שים לב שהרבה לא היו רוצות שהבעל יבחר להן תכשיט או תיק או כל דבר.
מחליטים שקונים והולכים לבחור יחד.
אותי זה היה ממש מאמלל, נאלצת להתלהב ממשהו לא לטעמי ועוד להשתמש בו הרבה אחר כך.
מומלץ גם לא לקנות מתנות יקרות בלי להודיע.
עדיף לוותר על אפקט ההפתעה ולא לגרום עגמת נפש ובזבוז כסף.

אתה מכיר את אשתך ויודע מה ההעדפות שלה, רק מזכירה את זה למקרה שלא חשבת עלזה.

ככה היא תקבל בדיוק מה שביא אוהבת בתוספת זמן איכות

והוא תמיד אומר לי שאני לא ריאלית נכון לכרגע

אז הוא קנה לי פעם אחת שובר לעיסוי אחרי שחיפש מקום שיש בו רק נשים..
פעם קנה לי שובר לטיפול פנים..
ופעם אחת קנה לי את הטבעת שרציתי מרויאליטי..

הוא יותר טוב ממני ברעיונות..
אז העצה שלי שתחשוב עם עצמך מה ישמח את אישתך..
ואולי עדיף לשאול אותה כי זה תמיד כיף לקבל משהו שרצית ובעידוד של הבעל גם בלי נקיפות מצפון על ההוצאה..

המון הצלחה!

מתנה באיזה סדר גודל? מה מטרתה?

פמוטים או כוסות לנרות שבת (להדליק עם שמן) יש מעוטרים ממש יפה

סידור עם השם שלה אם אין לה כזה

 

תכנס לחנות מתנות ותתרשם...

 

אהבה ומכתב יהיה הדבר שהיא הכי תשמח ממנו בעולם!. (:
בהצלחה, ממש חמוד מצידך!

או הדר גנים בפתח תקווה (סוג של מושב? )

אשמח לעזור!

אבל זה היה ממש בקלות.
באמת תנסי באקספלורר

א. כל אני חושבת שהמקצוע הזה ממש מעולה, אבל צריך הרבה סבלנות כי זה משהו שנשים אוהבות לברר ולבדוק ....עד שהן מחליטות שהן מרוצות ואז זה כבר יכול להיות לקוחות קבועות...

חשבת ללכת לייעוץ עסקי? יש גם קורסים כאלו ויש גם אפשרות לקבל ייעוץ פרטני. אולי תבררי?

א. פייסבוק הוא כלי טוב לפרסום! אם את גרה בעיר גדולה ויש לה קבוצה בפייסבוק תפרסמי את עצמך שם..
תפרסמי בקבוצות אחרות (אולי של קוסמטיקה ויופי, של נשים..)
ב. כל הצלחה מתחילה בקטן, אל תתפרעי במחירים, תתפרסמי מהמחירים הזולים שלך,תתחילי עם משפחה קרובה,דודות,שכנות...
ג. אולי תנסי להוציא כרטיסי ביקור, משהו פשוט רק שתתחילי...בקשי ממכולת שכונתית להניח שם כמה כרטיסים, ממוסדות קרובים, תפזרי אותם..לאט לאט מתקדמים. בהצלחה

כדי ליצור רושם של רצינית בתחום, מומלץ לקחת זול סביר, כלומר לא זול מאוד מאוד.

אחרת, אני יודעת שלי אישית זה קורה, המחיר עלול להתפרש כעדות על חוסר מקצועיות, ניסיון ועוד.

שיכירו אותה- אם היא תהיה מקצועית יבואו שוב ;)

כמו שהולך התשדיר:
"הפרסום ברדיו עובד"

אז "הפרסום בוואטצ'אפ עובד" - ובגדול!

/Forum/Forum.aspx/f30

 

כי אין חכם כבעל נסיון

 

בהצלחה!

לא נותן להיכנס

אני אנסה את הקבוצה אולי יעזור משו

אבל את צריכה להתעקש ולהמשיך ולהמשיך ולנסות עוד ועוד עד שתכנסי לתודעת הציבור!

לדעתי קודם כל ודבר ראשון שיהיה לך לוגו יפה, חשוב מאד!

משהו שיסמל יוקרתיות ויופי.

אח"כ תוציאי פליירים מעוצבים גם כן, לא להתפשר על עיצוב כי זה מה שאנשים רואים ולפי זה הלב מחליט הרבה פעמים...

לפני חגים תצאי עם מבצעים ותפרסמי

דרכי פירסום זולות- פייסבוק, מיילים לחברים ולבקש להעביר לחברים שלהם, מייל לקבוצות גוגל גרופ אם יש לך, עיתון מקומי

 

לא להתייאש! חשוב מאד.

 

וגם יש קורסים של עצמאיים איך לפתח את העסק- את לומדת איך לדבר עם לקוחות בטלפון ואיך לשדרג  את העסק וכו' וכו'

 

בהצלחה!

כדאי להיות שכירים קודם. לצבור ניסיון ובטחון ורק אח"כ לפתוח עסק.

וגם יכירו אותך ככה. או שאפשר במקביל לעבוד אצל מישהו וגם בפרטי.

גם לי יש עסק עצמאי בתחום שונה, וזה מאוד קשה. צריך להשקיע המון זמן וכסף בפרסום.

בהצלחה.

 

לפני כמה שנים מאוד רציתי להעביר שיעורים פרטיים במקצוע שלי- הכנתי כרטיסונים,חילקתי בבי"ס ו....כלום! ככה כמה זמן שוב ושוב. עד שבאה תלמידה אחת ואז בס"ד מפה לאוזן-אמהות העבירו מאחת לשניה. 

הרבה פעמים הפרסום שהכי עובד זה מפה לאוזן.תתפללי על זה שהקב"ה ישלח לך פרנסה ברווח ולא בצמצום,בהיתר ולא באיסור,בנחת ולא בצער. והשאר- תני לו להוביל

תמצאי משהו יציב, גם לא "בתחום שלך"

על בסיס זה תמצאי איך לעבוד בכיוון העצמאי-

באופן מושכל ומפוקח

(כלומר, לא להגיע לחובות 30/100K שמתגלים כעבור שנתיים-שלוש)

כדאי להתייעץ עם אנשים שפתחו עסק ב2-7 שנים אחרונות

קשה מאד להשיג לקוחות לעסק.
תנסי לפתוח דפים עסקיים באתרי אינטרנט כמו זאפ, כדי שיהיה אפשר למצוא אותך. תשיגי מעצבת גרפית איכותית ותחלקי פליירים בשכונה. תנסי אולי מודעה בעיתון העירוני.
בהצלחה.

איך לנהל עסק

בכזה מחיר לדעתי אתה יכולה למצוא משו של חברה פשוטה כמו קינג , בקו שזה לא איכותי אבל אולי תלכי קצת ותקני משו איכותי באמת מניסיון לנו יש תנור סאוטר
שהוא מעולה ממש , אמנם עולה סביבות ה 300 .בל באמת שווה את ההשקעה

המספר שרשום במונה עכשיו (ללא הספרה האחרונה)
פחות המספר שהיה רשום שם פעם אחרונה ששילמת.
קוט"ש חשמל עולה בערך 45 אגרות + מע"מ
מים זה משתנה בין רשות לרדות ותלוי בהקצבת מים שיש לכם

תחפש בחשבון האחרון מה מספרו 

אמור להיות לפי כתובת או ת"ז

 

עוד אפשרות

 

תלך בלילה שאין שימוש כל כך ותעמוד ליד הברזים - תפתח בבת אחת כמה ברזים בית ותראה איזה שעון רץ

הרבה פעמים רשום על המד עצמו או ליד את המספר של הדירה, תסתכל.

איך קוראים? בד"כ יש את המספרים השחורים אותם קוראים ובלי האדום וזאת הקריאה שמתבצעת.

ואולי יש לך מונים דיגיטלים בכלל?

בקשר למחיר מים זה משתנה בין מקום למקום אבל חשוב לדעת שיש שתי תעריפים גבוה ונמוך אם את חורג מהצריכה שלך (7 קוב לאדם לחודשיים) אתה משלם תעריף גבוה. אם יש לכם תאגיד מים תיקח בחשבון שהם גנבים ואם אתה גר בבניין תדע שיש גם צריכה משותפת.

יכול להיות שאין לך מונה נפרד? מה סיכמת איתו בחוזה?

 

קוראים את השעון 3 מספרים שחורים + 2 המספרים שכתובים אחרי הנקודה באדום

(מה שלפני הנקודה זה קובים ומה שאחרי זה ליטרים. קוב= 1000 ליטר).

לגבי חישוב הצריכה, אתה עושה את הצריכה הנוכחית פחות הקריאה הקודמת

שקראת ומה שיוצא זה כמות המים שהשתמשת בהם.

עלות המים משתנה בין המקומות אבל שים לב שצריך לעדכן נפשות

בתאגיד/ מועצה בו אתה גר ואז יש לכל נפש בבית

7 קוב ראשונים לחודשיים בתעריף מוזל (אצלינו 8 שקלים כולל מע"מ)

ואם עוברים את מכסת הקובים זה תעריף רגיל (אצלינו 12.95 ש"ח).

 

כדאי שתבדוק עם בעל הבית אם יש לכם שעון נפרד ליחידה שלכם, כי אם לא, יהיה לכם יותר מסובך לעשות קריאה

מדוייקת ואז תצטרכו לעשות הערכה.

 

לגבי חשמל אני לא יודעת עלויות מדוייקות אבל הקריאה מתבצעת אותו דבר.

 

אז אני לא יכולה ללכת להורים שלי מתי שאני רוצה...

ולדעתי כדאי לקבוע סדר והתנהלות אירוח אצל ההורים.
(לדוגמה - שבת שרובה אצל הצד הזה ושבת שרובה אצל הצד השני.)
אחרת עלולים לא לצאת מזה, בייחוד שהם גרים בסמיכות.

מה גם שהוא הציע פשרה יפה ובקשר שלי זה מה שחשוב לי-שנדע להתחשב..
והייתי מפרגנת ליום ההולדת וזה...
אבל רוצה לציין בקשר ל2 משפטים הראשונים שלך,
תנסו להיות הוגנים אחד עם השני, פעם אוכלים שם פעם כאן ומתחלפים...במקרים שלך חשוב להיות אצל ההורים תסבירי לו כמו שהוא הסביר לך הפעם (יומולדת, אח שמגיע..)

אני הייתי בודקת אם זה טוב לי לערבב את השבת אצל שני ההורים כי זה יכול ליצור תחושות מעורבות.

אולי לבוא אליהם במוצש?
וואלה שאלה קשה אבל צריך לבדוק מה הכי טוב לכם כמשפחה....ובכל זאת יומולדת של בעלך....

ולגבי השינה זה הכי טוב שזה לא מפריע להם, כי זה נוח לכם שיש מקום קבוע ונוח לא? ...

כל שבת היא אצל שני ההורים, אנחנו אוכלים כל ארוחה אצל צד אחד וישנים כל פעם אצל משהו

אחר... מה שכבר הסברתי שבהתחלה היה לי קשה לישון אצל ההורים של בעלי מכיון שאיפה שישנים שם נמצאים רוב הזמן...ואיפה שלא ישנים באים לארוחה ואם זו שבת קצרה אז כמעט ולא יוצא לראות את הצד השני...

 

 

כלומר- באים לשבת שלימה לצד אחד

ושבת שלימה אחרת לצד השני.

 

אחרת נוצר מצב של לרקוד על 2 החתונות וזה לא עובד טוב...

מה דעתך ?

אפשר גם לנסות תקופה ולראות איך זה...

וזה לא הולך לשני ההורים זה לא פשוט לדעת שאנחנו נמצאים שבת ולא רואים אותנו...בדרך כלל זה ממש בסדר כי הם גרים קרוב  א בל בשבת שאנחנו רוצים לנסוע נוצר חוסר הסכמה בגלל היומהולדת וכו...

אבל ניראלי נעשה כרגיל ארוחה ארוחה ונלך בסוף להורים שלו לישון...

מה שצמח בר כתבה מאוד נכון בעיניי, אבל זה באמת עניין של הרגל שאפשר לראות את התוצאות רק אחרי שכולם מתרגלים. זה מאוד משחרר ואפשר גם לגוון ולעשות לפי מה שמתאים לכם לפעמים ככה ולפעמים ככה.
לי אישית היה יותר מתאים להיות רק אצל משפחה אחת זה גם חוסך הרבה מצפון אבל אני מאמינה שזה לגמרי דינמי ומשתנה מאדם לאדם ....

בכל מקרה- יומולדת שמח ושבת שלום !!

לדעתי תעשו כלל- כל שבת נוסעים להורים אחרים. לשבת שלמה!!! לא לחצאי שבתות או לרבע שבתות.
זה מונע את כל הלחץ וכל המריבות. וככה יש יותר זמן איכות ביחד...

אם ההורים ממש מתעקשים- אפשר לקפוץ במוצאי שבת לכמה דק'..
ולהרגיל את ההורים שזה ככה (לומר בכבוד אבל בתוקף שזה מה שעושים מעכשיו...)
בהצלחה!!!

שווה להתראות פחות אבל שכל צד יחכה לכם ויעריך...
וירגיש שהוא ממצה את הביקור.
אפילו לשלום לא הייתי עולה.
ואפשר להסביר להם בצורה נעימה שאתם מרגישים תלושים....

היא כתבה שזה שלוש שעות נסיעה!!

ברור שאם נמצאים בעיר אז הולכים לשניהם

כי זה לא שהם יסעו שבת להורים שלו ואז שבת הבאה להורים שלה..

מן הסתם יקח קצת זמן עד שיארזו שוב תיקים ויסעו לשבת.

עם כל השיקולים האלה הם יצטרכו להיות רק בנסיעות כל הזמן.

 

גם אנחנו רחוקים מההורים שלי מרחק של שלוש שעות נסיעה, וזה מתיש!! כמו יציאת מצרים

אין מצב לעשות את זה כמה פעמים רצוף או בזמן צפוף.

 

בקיצור- תעשו מה שאתם עושים ואוהבים ורגילים. עדיף להיות קצת אצל כל אחד מאשר להשתגע בנסיעות.

אנחנו גרים באותה שכונה, וכל שבת עושים מליון חשבונות איפה ישנים ואיפה אוכלים כל ארוחה וכו'.

במקרה הזה אני באמת חושב שתלכי לקראת בעלך. 

וגם אנחנו לא רואים את  עצמנו עושים שבת שלמה אצל הורה אחד. 

הכי חשוב זה באמת להיות גמישים וזורמים. לא לקחת ללב כל 'לא נעים'.

 

ועוד טיפ קטן שבטח אתם מכירים - לאכול בבוקר איפה שישנים.

 

אשקלון-שדרות-אופקים-באר שבע-מצפה רמון.

 

ויש עוד כמובן, נתתי רק דוגמאות...

 

(במהירות נסיעה סבירה, פלוס עצירה להתרעננות... וזה עוד מדובר על רכב, כשזה באוטובוסים בכלל צריך להוסיף עוד המון זמן...)

מניסיון אצלינו הקרבה בין ההורים 5 דקות ההינו ככה ואחרי שהחלטנו לשנות עושים רק שבתות שלמות.

זה עשה טוב גם לנו וגם להורים.

תמיד בסוף יש הרגשה של קיפוח אז למה להכנס לזה?

אם זה יישוב קטן, הגיוני שצריך לתאם עם הבלנית, ואם לא תתאמי- יש חשש למצא מקווה סגור.

אם זה בעיר, אז יש סיכוי שיהיה פתוח..

לדעתי, כדאי לנסות להתקשר למקווה או פילו למזכירות היישוב /מועצה דתית ולנסות למצא טלפון של הבלנית.

 

כי לא כל ערב יש טובלות. וגם ככה לא נפגשים עם נשים אחרות...

יש חדר המתנה וכמה חדרי מקלחת.

יש שעות של הפתיחה, בד"כ ברוב המקומות מקצת אחרי השקיעה 

אם אין מקום מחכים שם, בתוך המבנה ולא בחוץ.

 

הכלל שאצלינו הכי חשוב (בתור מתווכחי תחביב(-;)
ויכוח הוא על נושא מסוים בלבד! והוא לא גולש הצידה. זה מכריח אותנו לצאת עם מסקנה ולא לגלוש למקומות לא נכונים.
אבל ויכוח הוא ויכוח לוהט(-;.. כאילו, זה לא דיון על כוס קפה. זה לא בהכרח על הבית.. כלומר מבחינתי יכול להיות חוסר הסכמה על מדיניות הממשלה.. מתווכחים , מסכימים שלא מסכימים וממשיכים הלאה.

אבל אם ויכוח הוא לשם דיון מעניין.. למה לא?!
ברור שלא מתווכחים כדי לשנות. אבל מתווכחים כדי לשמוע ולהשמיע וזה ממש כיף(-;...

בנינו שאנחנו רוצים לפתוח נושא מסויים ולדבר עליו.

רוב הפעמים אני זו שפותחת ומעלה דברים,כי בעלי סגור ומופנם ולא תמיד פותח דברים (ואז אני מעלה את הנושאים. כמו שפגעתי בו,האם לעבור דירה, איפה עושים את החג הקרוב וכו׳)....

אנחנו מסכימים שאנחנו לא תמיד מסכימים, כי אנחנו שונים. אך שזה לא יגרום לנו לריחוק וכעס. אנחנו ביחד 5 שנים, וזכורה לי פעם אחת בלבד שהלכנו לישון כועסים.

אנחנו משתדלים להגיע לדרך האמצע בהחלטות חשובות ששנינו לא בעלי אותה דעה, והעיקר לא לפגוע אחד בשני.

זהו..

זה מזכיר לי סיפור ששאלו אישה מבוגרת מאוד עצה לשלום בית והיא אמרה שהם אף פעם לא רבו. אז מה היה הסוד שלהם?
-"המפה". והיא הסבירה שכל פעם שהיה צריך לברר משהו או לפתוח דברים כאובים היו פורשים את המפה על השולחן- רמז מוסכם בינהם- ואז שמים עוגיות ותה ויושבים לדבר. וזה היה הסוד של הזוגיות היפה שלהם.

זה רעיון שלכם?

יודעים באמת איך לריב רק על הדברים הנכונים

כשיודעים איך "לריב" בצורה נכונה.

לשים את הדברים על השולחן ולא לשמור אותם בבטן.

לדעת א-י-ך לשים אותם על השולחן,
(עכשיו אני אומרת את כל מה שמפריע לי ואתה אוכל סתם)
גם ידוע שאוכל מקרב את הלבבות.
אחכ השני משקף את מה שהשני אמר ואחרי שמקבל אישור שהבין ומדברים על כך הצד השני משתף והראשון מקשיב .
גם חשוב לא להכנס לדיבור של השני.
אפשר ללמוד את שיטת אימאגו זה אמנם קצת מזוייף בהתחלה אבל מאוד עוזר ללמוד איך לדבר נכון, איך לפתוח קושי של שני צדדים.

ונראה לי הכי טוב זה להבין שאין רק אחד שצודק. שני הצדדים צודקים פשוט יש דברים שמפריעים או דעות שונות.

גם חשוב הזמן שמדברים-לדוגמה לא כשעייפים סחוטים מעייפות ותופסים את העיניים שלא ייעצמו. כל אחד ילמד את הזמן שמתאים לו....

אני מסכימה עם מה שכתבת.
בעצם רוב המתח נוצר מקצר בתקשורת.
וגם- הרבה מתח נוצר מסתם מריבות לא חשובות . לדוגמה פוליטיקה....נושא טעון מורכב מסובך וחבל להרוס בשביל זה את האווירה, זה באמת לא שווה את זה.

יש שיטה כזאת.

ישבתי וליקטתי מהזכרון מקווה שזה יעזור למישהו, ותסלחו לי אם יש לי טעויות.

קודם כל אני חושבת שיש על כך ספרים והרבה חומר כי זאת שיטה ידועה וישנה.

(זה דומה למה שכתבתי איך לדבר...)

כמו שכתבתי זה מאווד מזוייף אבל יש זמנים שזה ממש הצלה וגם עם הזמן לומדים איך לשלב את זה בחיים בצורה טבעית יותר. זאת שיטה שכמדומני הצילה הרבה זוגות.

יושבים אחד מול השני עם קשר עין.
אבל ממש מול בלי להפנות את הגוף הצידה או את המבט.

בוחרים מי מתחיל- כלומר מי הצד שמשתף ומי הצד שמקשיב.
שני התפקידים מאוווד חשובים ודרוש מאמץ כדי לבצע אותם.
השלבים הם שיקוף, אישוש אמפתיה.וקבלה לעתיד ומתנות ללא תנאי.
מדגישה שיכולות להיות טעויות ומי שרוצה משהו מדוייק לא להסתמך על מה שכתבתי ....!
ולאחר שמסיימים מתחלפים.

אז הצד שמשתף מתחיל :
"האם את/ה מוכנ/ה לעבור את הגשר לעולם שלי? "

צד שני:"מוכן/ה".

צד משתף:

( אני חושבת שמתחילים קודם במילים טובות או מחמאות ואז אומרים את מה שרוצים )

צד מקשיב: חוזר על הדברים שנאמרו- "שמעתי שאמרת שכך וכך וכך( שמאוד טוב לך לחיות איתי ושאני בנאדם מדהים ). האם שמעתי נכון? "

צד שני- "שמעת נכון /שכחת שאמרתי...( ושלפעמים יש לנו ויכוחים וחוסר הסכמה/ושאין אף אחד בעולם כמוך.. )"

אם יש צורך אז שוב צד מקשיב חוזר על הדברים.

חשוב לציין שקשה מאוד לחזור אחרי משפטים ארוכים ולכן הצד שמשתף צריך לומר משפטים קצרים, כדי שהצד המקשיב יוכל לחזור על הדברים בקלות ובצורה נכונה.

צד משתף- "אתמול כשהיינו בקניות ורציתי לקנות גמבה, אז עשית לי פרצוף ואמרת שיש לנו הרבה גמבות."

צד מקשיב- "שמעתי שאמרת שאתמול כשהיינו בקניות רצית לקנות גמבה ועשיתי לך פרצוף ואמרתי לך שיש לנו הרבה גמבות. האם שמעתי נכון?

צד משתף- " שמעת נכון.
ואז הרגשתי שבלה בלה בלה"

צד מקשיב- שמעתי שאמרת שאז הרגשת בלה בלה בלה.האם שמעתי נכון?

שמעת נכון . הייתי רוצה שבפעם הבאה תגיד לי את זה עם חיוך, כי אני נוטה לשכוח דברים כאלה וזה לא נעים לקבל פרצוף...

שמעתי שאמרת...האם שמעתי נכון?

שמעת נכון.

צד מקשיב-
אני מצטער שעשיתי לך פרצוף ושזה לא היה נעים לך, כי זאת לא אשמתך שאת שוכחת דברים.

צד משתף- שמעתי שאמרת שאתה מאוד מצטער......שמעתי נכון?

שמעת נכון.
מעכשיו אני אשתדל לומר לך עם חיוך כי זה לא מגיע לך, ואם אני אשכח אז תזכירי לי.
חוץ מזה אני רוצה לפצות אותך על הפרצוף הזה, מה ישמח אותך?

תודה רבה ! אני מאוד מעריכה את הצעד שלך!
אממממ....מה ישמח אותי? ..שוקולד !

אחכ מתחלפים והצד המקשיב הופך לצד המשתף ....



וכך ממשיכים עד הסוף המאושר.
ויש גם עוד שלבים ודרכים למתקדמים.
זה הבסיס.
העניין זה שאי אפשר להגיע להבנה כשאין הקשבה אמיתית ובעצם בשיחה כל אחד רוצה להעניק ולקבל הקשבה אמיתית. הרבה פעמים בעיות נפתרות בזה.כמובן שבהמשך מדברים על איך הייתם רוצים לשפר את המצב ומקשיבים ומסכימים ושמחים.

עכשיו שיתוף- פעם היינו לצערנו בסדנה כזאת כחלק ממטלות מסויימות, ולמרות שהתייסרנו שם קשות היו שם כמה דברים מצחיקים.
א. כל הזוגות שם חוץ ממנו היו מבוגרים, וכבר רכשו לעצמם סגנון חיים וסגנון דיבור שקשה לשנות ...ואגב, כולם אמרו לנו כמה זכינו להגיע לסדנה כזאת בגיל כזה וכו ושזה פשוט מתנה. אז אני מאמינה שזה נכון.

אז היה שם זוג אחד מצחיקים וחמודים שהדגימו, וזה הלך בערך כך :

משתפת:"שבוע שעבר אתה שיקרת לי"

מקשיב :"שמעתי שאמרת ששבוע שעבר אני שיקרתי לך? ??!!!האם שמעתי נכון? ??!!"

"כן. חיכיתי וחיכיתי ואתה לא באת"

"שמעתי שאמרת שחיכית וחיכית ולא באתי? ?!! אבל את צעקת עלי! !!"
( פה המנחה התערבה .. )

"אני צעקתי עליך אחרי שחזרתי הלכתי לשוק לבד וסחבתי את הסלים הכבדים ורק כשחזרתי אתה הגעת הבייתה"

כאן כבר התפתחה מריבה עצובה וחמודה לעיננו. אבל כמובן שזה לא היה לפי הכללים ובגלל הגיל גם היה להם קשה לעמוד בכללים.

כשחזרנו מהסדנה שמנו את החוברות אחר כבוד בארון ולא יכולנו יותר להשתמש בכלים שנלמדו כי מאסנו בהם.
אבל- דווקא זה מה שעזר לנו כמה פעמים, והשתדלנו לשפצר את זה כמה שאפשר להפוך לשיחה טבעית....ואכן כשמבינים את העקרונות אז כבר לא צריך להתנהל לפי הספר אלא לתת ללב, ולא לשכוח את העקרונות.

נותנים לדבר עד הסוף, לכל צד יש את המשהו שיש לו והכל חשוב, להיות אמפתיים וקשובים ועם רצון להביע ולהבין .

תם ולא נשלם כי מי שירצה אני בטוחה שיש על זה טונות של חומר...

עכשיו אחרי המגילה הזאת זה בטח יותר מובן....

ושידוע מראש שהיא עלולה לגרום למריבה..
אני לא מסוגלת לדבר ככה ביום יום.. זה מאבד את הספונטניות...

בתקופות הקשות שלנו בהתחלה.. זה באמת היתה הדרך שהצלחנו לפתור בה משברים. היום כבר קיצרנו את הדרך(-;

מה אתם עושים כשאתם... מתגעגעים? - לקראת נישואין וזוגיות

@תר@תרחיב לבי
@סוג'וק

שפת הגוף צריכה להיות פתוחה רפויה ומקבלת . (ולא סגורה). ידיים לצידי הגוף או על הברכיים (ולא משולבות). מבט רך כמה שאפשר ומרוכז בבן השיח.
לנשום עמוק במהלך השיחה.

 

כשמשו מפריע לי, מחכה להזדמנות נוחה וכיפית ופותחת את העניין. מצליחים להמשיך בשגרה רק אם הדיון הוא בצורה נינוחה ומכילה ואסור שיגרר לריב כי אז חבל על האנרגיות.. 

ולזוגיות בכלל. א. כבוד הדדי. ב. הכרת הטוב.

שמירה על שני עקרונות אלה מורידה את כמות הוויכוחים, וממתנת אותם. ועוד דבר חשוב שכדאי ללמוד. להפוך את נקודת החיכוך למינוף ההמשך. 

כניסה למערכת הזוגית מחייבת כבוד הדדי. זאת אומרת קבלת בן/ בת הזוג כמו שהוא. אין זלזולים ואין פגיעות אישיות רק הערכה. האהבה באה על בסיס זה ולא ההיפך. במשך זמן חיי הנישואין מצטרף מרכיב הכרת הטוב וזה אומר. שאין שום דבר מובן מאליו, על הכל צריך להודות, מזה באות המחמאות המחזקות מאוד את הקשר הזוגי. אם בתוך כל זה יש עוד מקום לוויכוחים ודיונים. הם נשמעים אחרת. באופן כללי בכל קונפליקט צריך להפוך את האלרגיה לאנרגיה. מושג מושאל כמובן.  

ויכוח\מריבה נובעים תמיד מפער.

והגשר לפערים האלו יהיה תמיד מבוסס על אהבה, כבוד, אמון, קבלה והכלה.

 

חשוב מאד גם ללמוד לנתק בין עובדות לפרשנות שניתנה להן.

 

יש כמה כללים בסיסיים שנכונים לכל מקום ולכל זמן.

1.להתחיל לדבר בזמן שרגועים ואפשר להקשיב.

2.הפתיחה צריכה להיות עדינה ולא תוקפנית.

3. לנסות למצוא נקודת הסכמה ביניכם. אם אין נקודת הסכמה לפחות נקודה שכל צד יכול להבין בעמדה של השני.

4.להדגיש את המשותף ביניכם. לא להגיע להרגשה שאתם חולקים בכל דבר.

5. הכי חשוב: להבין שבן זוגי אינו סתם פרד עקשן. מולי נמצא אדם עם רגשות וסיפור חיים שקשה לו עם דבר מסויים או שהוא באמת צריך דבר מסויים.

6. איך מתפשרים? כל אחד מסמן את הקוויום האדומים שלו בנושא. אחר כך כל אחד מנסה לצמצם את הקווים האדומים שלו עד כמה שניתן, ואז נוצר מרחב שאפשר לתמרן בו.

בהצלחה!

זה נכון אפילו אצל הבעל, שחייב בכיבוד הורים

קל וחומר שאצל האשה שפטורה לחלוטין מכיבוד הורים (אלא אם כן הבעל מוחל לה או שלא אכפת לו)

אם לא תגני ותעדיפי במאה אחוז את הקשר בניכם 

הוא עלול שלא להחזיק מעמד. 

כשאתם מתחתנים אתם יחידה אחת, בית אחד, ואם תתני למשהו או למישהו להיכנס בניכם

אתם כבר לא תהיו אחד. 

זאת הגישה שצריכה להיות לך מול ההורים. 

את ובעלך תמיד ביחד, והתיקשורת שלך מולם היא תמיד התיקשורת שלכם

את תמיד בעד בעלך ובעלך תמיד בעדך. 

 

אחרי שהדברים הללו ברורים לך לחלוטין

את צריכה לחשוב איך לא רק להיות צודקת, אלא גם חכמה

ואיך לנהל יחד עם בעלך את ה תקשורת מול ההורים באופן שלא יצור חיכוכים

או שיהיו כמה שפחות חיכוכים, 

להשתדל לבוא לקראתם וכו אבל הכל מתוך גישה שאת ובעלך ביחד בזה והקשר בניכם קודם להכל. 

 

 

ורעיון חמוד ששמעתי מהרב שלמה אבינר (הציטוט כמובן רחוק מלהיות מדויק). תתרגלי לומר במקום: 'הארוס שלי לא יסתדר עם אבא שלי' - 'לבעלי ולי יש בעיה בקשר עם אבא שלי'.

*הכוונה כמובן בסוויצ' שצריך לעשות בראש, שעכשיו אתם יחד, לאו דווקא הדרך שאת בוחרת לנסח.

כל עוד אתם מרגישים כזוג שמתאים לכם להגיע שבת, תגיעו.
אם את מרגישים שזה צפוף מידי הפעמים שאתם נוסעים - תרפו..
ולהפך.

תשדלו לכבד את ההורים ולא ליצור מריבות.
אבל כן לדעת לשים את הגבול ולהתעסק בלבנות את הבית החדש והמשותף שלכם..

קודם כל - שיהיה לכם הרבה מזל טוב! הרבה הצלחה!
השאלה שאת שואלת היא שאלה חשובה שמעסיקה כל זוג נשוי, והיא משליכה על כל היחס בין ילדים להורים - גם לא נשואים.

חשוב להדגיש - מצות כיבוד אב ואם מחייבת אותנו לסייע להורינו כאשר הם זקוקים לנו שנאכיל אותם, נלביש אותם ונעשה בשבילם דברים שהם זקוקים להם. המצוה אינה מחייבת אותנו לציית לכל בקשה שלהם. בוודאי לא לבקשה שאינה נוגעת להנאתם האישית.
אשה פטורה מכיבוד אב ואם מאחר שכבוד בעלה קודם. עדיין, היא מחויבת במורא אב ואם - לא לעמוד או לשבת במקומו, לא לסתור את דבריו.
עוד כתבו הפוסקים, כי מצות כיבוד אב היא משל אב - דהיינו, הבן אינו מחויב להוציא הוצאות כספיות לכבדו (אלא אם כן אין מי שידאג לו שאז כופים עליו מדין צדקה). ממילא, אם יש הפסד משמעותי לבן - ופגיעה בשלום בית בהחלט יכולה להיחשב ככזו - הוא פטור מלכבד את אביו.
קשר בין איש לאשה קודם לקשר בין הילד להוריו - כך נאמר: על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו...
בלי לעזוב את אביו ואת אמו, הוא אינו יכול לדבוק באשתו.
והאמת היא, שדווקא שמירת המרחק, יכולה לתרום לקשר ולהועיל, יותר מאשר התבטלות לבקשות שונות, שגוררת בעקבותיה תסכולים ומרירויות.
(ואוסיף מילה מנסיוני האישי, שהקשר שלי עם חמי ז"ל השתפר באופן ניכר כמה שנים אחרי החתונה - אחרי שהחלטתי על מעבר דירה והתרחקנו ממנו בניגוד לרצונו).

קודם כל, בנין הקשר ביניכם.

 

בוודאי שצריך לכבד את ההורים, אבל לא ע"ח היחס עם הבעל.

 

מבקשים לבוא לשבת - אתם רואים אם מתאים מבחינתכם. אם אפשר, באים בשמחה. ורואים מה השלכת השבת על מצבכם.

 

אם ילך טוב - מה טוב.  יתכן שאחרי החתונה גם ההורים יבינו בעז"ה שכדאי לטפח יחס טוב עם כולם.

 

היכן שההורים נותנים עצה טובה מתוך איכפתיות, עוזרים, מבקשים שמירה יפה על קשר - מעולה.

 

אם חשים שזה נסיון "להתערב" ביניכם, או ע"ח היחס - צעד אחורה, עד להתרגלות במצב החדש שאתם נשואים..

 

בהצלחה.

לבעלי ואבא שלי היה תקל לפני החתונה ( אבא שלי צעק עליו משהו לגבי שבת חתן) בשנה הראשונה לקח להם זמן להוריד דיסטנס והיום אבא שלי מתפלל שגם אחיותי יזכו לחתן כזה.. יש דברים שקשורים ללחץ האירוסין שאח"כ יש יותר רוגע ושלוה

גם לי היה תקל רציני עם אבא של אשתי דומה מאוד למה שכתבת.
אפשר לשאול איך בעלך התגבר? מה עושים עם זה? לאשתי לא קל המצב הזה.. ולי ממש קשה לסלוח לו באמת..

ממשיכים לבוא להורים למרות הקושי אך פעם בחודש או חודש וחצי ולא כל שבת ולאט לאט הרוחות נרגעות
בסוף גם אבא שלי ביקש סליחה אבל רק חצי שנה אחרי החתונה הרגשנו שם בנוח
לקחת את הזמן לדעת שזה תהליך, ודבר נוסף אחד הדברים שהיו משמעותיים לאבא שלי היה שהוא ראה שטוב לי שבעלי דואג לי וכמובן שאני סיפרתי עליו רק טוב!

כזג לשניכם צריך להיות אינטרס לכבד את ההורים של שניכם.
למצוא את הדרך.
זה יוביל לחיים ארוכים וטובים שלכם.
לא מכבדים הורים בשביל ההורים אלא כי זו מצווה.
ושכרה בצידה.
בכלל- גם לך מותר לומר שחשוב לך לשמור על כבוד אביך.
לצערי מאוד מקלים ראש במצווה הזאת בגלל שכאילו זה על חשבון הזוגיות וזה ממש לא ככה.
לא חייבים לשים את זה על מאזניים. אפשר חהנות מכל העולמות. זוגיות טובה, כיבוד הורים עןלם הזה ועולם הבא.
אשמח לעזור בעצות מעשיות בפרטי.

מוקרב ע"מ לרצות ולא מתוך הסכמה- זו התערבות שאין לה מקום.

אבל צריך לזכור

א. לא כל מה שקרה עכשיו, ישפיע על המשך הקשר. דברים ואנשים משתנים..

ב. עיצה: 

ברגע שכבר הגעתם למציאות כזו של "התערבות" לעולם אל תציבי את בעלך מול משפחתך, גם אם הדברים מופנים אליו.

אם אתם רוצים להעיר על התערבות, שוחחו ביניכם, ואת הסיכום של הדברים את תעבירי למשפחתך.

לך הם יסלחו 

לו- יהיה להם הרבה יותר קשה

כנ"ל גם הפוך

הצלחה ונחת!