היי אני חדש פה ואני נהנה לקרוא על הפתיחות מצד אחד ועל השמירה על הרמה מצד שני ביחד עם עצות טובות של אנשים עם נסיון באותם המקרים וידע נרחב.
אז ככה אני בן 31 נשוי 9 שנים עם ילדים ב"ה (אני יודע ששם הפורום הוא נשואים טריים) אבל הנושא שלי קשור לכולם.
המצב אצלי בבית בכללותו ברוך ה בסדר ואפילו מצויין, דא עקא שיש את המריבות שקורות בין אוהבים, אבל העניין הוא שאשתי מרגישה בכל מריבה שזה הסוף של הקשר שלנו ומריצה סרטים (אח"כ כשמתפייסים צוחקים על זה ביחד).
זה גורם לה בעיקר להתכנס ולא להגיב מה שעוד יותר מרגיז אותי כי אני טוען טענות והיא כביכול בהתחלה עונה ואז אני מוכיח כנגד וזה מוביל לרוב לפיצוץ, שאני מסנן משהו (לא קיצוני או עלבון אישי חלילה) והיא מסתגרת, ואחרי זמן בדרך כלל היא מתקרבת אבל לא בצורה מתרפסת אלא סוג שהיא עושה שתי צעדים ואני עושה צעד, בסוף זה מסתדר כביכול עד הקצה אבל זה לא מתוך הסכמה ושמישהו נוטל אחריות אלא יותר סוג של אינטרס משותף, חשוב לציין שברובם המכריע של המריבות ה"רגילות" הילדים אינם מעורבים בשום צורה ועל פניו הבית מתנהל כרגיל (אני עוזר מאוד בתפקוד הבית לצד עבודה במשרד עד שעות הערב) האשמות שלה במריבות הן כי אני מנסה לחנך אותה בעוד שאני מרגיש שאני מביא טיעון שניתן להתווכח עליו בצורה רציונלית. לדוגמא הויכוח האחרון היה העובדה שהיא לוקחת את העבודה הביתה אם במובן הפיסי שהיא ממשיכה בתקשורת עם העבודה באמצעות מיילים ווטסאפ וכו ואם במובן הנפשי שהיא בסטרס מטורף ואין לה פניות רגשית, מדובר על עבודה בשכר נמוך מתוך בחירה מודעת שהיא אינה רוצה בקריירה אלא להיות אמא במשרה מלאה לילדים. בפועל היא עוזבת את המשרד ב 15:00 בצהריים אבל יכולה לסירוגין לטפל בלקוחות עד שעות הערב ובמקרים קיצוניים אפילו בשעות הלילה ממש. לאחרונה היה נראה כי גם היא הגיעה להבנה כי ה"אובר השקעה" אינה מקדמת אותה ואינה מתגמלת, לאור העובדה כי הבוסים לא מראים כל הערכה לעבודתה(הבוסים לא אישרו לה יום חופשה המגיע לה בטענה כי אין מי שיעשה את העבודה במשרד במקומה, עקב הפשע שלהם כי כמה עובדות יצאו לחל"ד ולא הביאו מחליפות וכל העומס מוטל עליה) בנוסף לשכר הזעום יחסית, והיא הסכימה כי אני יתקין לה אפליקציה לחסימת שיחות מהמשרד לאחר שעות העבודה, אבל זה החזיק כמובן זמן קצר של פחות משבוע עד שהיא הסירה אותה "כי הלקוח צריך משהו דחוף", אני אדם עסוק ולא מחפש מאשתי יחס צפוף למרות שאנחנו משתדלים לדבר מספר פעמים ביום שיחות קצרות בהתאם לאילוצי העבודה. אבל כאשר ההרגשה שלי היא שהיא משאירה אותי לסוף היום שאז אנחנו אמורים "להיפגש" תרתי משמע זה מוריד לי את כל החשק מהעניין ואני מגיע כבר במוד של לא יותר מידיד טוב שיכול לדבר איתה ואפילו לחבק אבל לא מרגיש תשוקה אליה כי כביכול כבר יש לי מטען שלילי מהעובדה שרק אחרי כל הסידורים היא מתפנה להיות איתי זה משפיע עליי ממש במובן הפיסי של המילה, ואז לעתים המצב משתפר בהמשך ואני מתגבר, אבל הרבה פעמים זה נשאר ככה לא פתור בינינו עם אופציה להפוך לריב בקלות.
אני כותב עכשיו יום אחרי טבילה שנעשתה תוך כדי כעס בינינו על משהו מטופש כביכול (לה נגמרה הבטריה והיא ברשמיות או בהלצה הודיעה לי שמכיון שאין לה טלפון אז שאני ידבר איתה, בזמן שאני הייתי באמצע משהו במכשיר שלי ואני סירבתי - ספק בציניות ספק בכעס על הבקשה , ומשם זה התגלגל הלאה) אחרי הטבילה היא חזרה ודיברנו והתפייסנו והכל היה בסדר.
אבל היום היו אילוצים ונשארתי בבית כמובן שלה לא היה סיכוי לבקש להישאר, טיפלתי במה שהיה דרוש ועשיתי יום משפחתי שכלל הסעה שלה בחזור מהעבודה והמשך סידורים עם הילדים ואיתה באווירה מצויינת, אבל בכל מהלך הנסיעות היו לה עניינים לסגור בטלפון (שזה בסדר כי באמת יש איזשהו פרוייקט שהיא הפיקה שהיו חייבים כמה סידורים אחרונים) וכשהגענו הביתה, לאחר האוכל הילדים פנו לעסקיהם לשלושת רבעי השעה ולנו נותר זמן פנוי לנוח, בזמנים רגילים מנוחה משותפת שכזו ביום לאחר טבילה היתה מסתיימת רק בצורה אחת (; אבל היום זה לא קרה היא התקרבה דווקא, אבל אני הרגשתי שהיא לא בצורה מלאה איתי
וזה פשוט הוריד לי את כל החשק ונרדמתי, היא לא פירשה את זה כך אלא חשבה שזו סתם עייפות מה גם שהיא לא היתה לגמרי בקטע(היא כמובן תכחיש), מבחינתי אין כזה דבר סוויץ בשניה אלא רק אם יש רמיזות מקדימות בקטנה, לאחר שקמתי כבר שידרתי קצת יותר אכזבה אבל עדיין לא רבתי איתה, אלא אמרתי לעצמי שהיא באמת טרודה, אבל תמהתי לעצמי איך יכול כל כך מהר להיעלם החשק, בערב אחרי השיעור חזרתי ומצאתי אותה עדיין עם הטלפון שלה כשהדיבור הוא נסיים את הנקיונות ואיזה כיף שיש סופש, זה גמר לי סופית את החשק למשהו ושם זה התפוצץ. בהטחת האשמות הדדית עד כדי נתק.
אני מוצא את עצמי לילה לאחר הטבילה שוכב לצידה ומשתף את עם ישראל במצבי.
אני לא יודע מה הבעיה ואצל מי, האם לי יש ליבידו נמוך, או אולי היא לא בשיא ה"עונה"? או שבאמת הרגש ככ משפיע עליי מצד אחד ועליה הלחץ מהעבודה?
מה שאני מרגיש אני לא יכול לשקר שבאופן כללי אני נמשך אליה ביותר אבל במצבים האלו כאילו אין תשוקה וכלום ואז אין טעם אפילו לנסות מלאכותית...
הבו עיצה וסליחה שחפרתי
אני ממש לא רוצה להרוס את הסופש הזה
תודה רבה
של אי הבחנה בין רע
וטוב..
בדיחה חזקה
אז הוא עונה בתמימות, והבקשות שלו די צנועות אז אין לי באמת בעיה כספית לממש אותן.
- See more at: http://www.parshat-haman.com/#sthash.8WmpPL8R.dpuf