אומנם לא 10, אבל התחתנו כשאני עוד לא הייתי בת 20 והוא בן 27, ואני חושבת שככל שיותר צעירים הפער הזה הוא יותר משמעותי.
סבא וסבתא שלי היו בהפרש של 10 שנים, אבל היא בת 27 והוא בן 37, ונראה לי בגיל כזה זה כבר פחות משמעותי.
באופן כללי, ככל שהגיל עולה, הפער פחות משחק תפקיד (כך לדעתי ומנסיוני, נשואים כמעט 12 שנה) בכל מקרה, אצל הרבה נשים או גברים נשארים בסוף כמה שנים טובות לבד, ואי אפשר לדעת מראש מי ומתי, כך שזה לא נראה לי החלק המשמעותי שצריך להפריע לך.
ובקשר לפער של השנים ולחוויות המשותפות - אישית - לי היה טוב להתחתן עם בחור מבוגר ממני (כמעט כל מי שיצאתי איתו היה גדול ממני בפער של בין 4 ל-8 שנים). בנים, הם לרוב, תמיד קצת "ילדים" באופיים. והבגרות מגיע אצלם מאוחר יותר. ולהתחתן עם "ילד" לא התאים לי. (כמובן יש יוצאי דופן) אבל כל מקרה לגופו.
אם היית שואלת לפני החתונה, כשאת מתלבטת האם זה מתאים לך או לא, אז צריך להכיר אותך ולבדוק.
כרגע, כבר התחתנת, זה בהחלט אפשרי ולא משהו שמעכב ובגללו החיים יהיו "נוראיים". את צריכה להתחיל להסתכל על הצדדים החיוביים שבו, ולבנות איתו יחד את הקשר, "לחוות ביחד" חוויות, זה גם עניין של בחירה והסתכלות וגם של יכולת השיתוף והתקשורת שלך ושלו, והרבה פחות תלוי גיל.
יש עניין של אופי שונה, שהוא כבר לא תלוי גיל ותמיד יהיה שונה. ובהרבה דברים יכלתי להזדהות איתך (כמו, שאני יותר זורמת, ובעלי יותר "מקובע", גם בעלי, עד היום, מחביא לי שוקולדים, ואני מוצאת אותם... וכדו' אני אוהבת יותר לצאת והוא יותר להיות בבית, יש כל מני ניגודים, אבל המחבר רב על המפריד וההערכה, בעיקר על המידות הטובות, היא רבה, וסה"כ אנחנו נהנים ביחד)
את צריכה כבר להפסיק "לשבת על הגדר", או לנסות לבנות איתו משהו אמיתי, או להחליט שזה לא מתאים לך, מכל הסיבות שהזכרת, ולהפסיק לאמלל גם אותך וגם אותו (סה"כ הוא נשמע בחור טוב. אולי קצת מבוגר ממך, וקצת יותר "יורם" אבל בחור טוב, לא מישהו שלהתחתן איתו זה "אסון")
ולסבא וסבתא שלי, היה הפרש של יותר מ-10 שנים, אבל הם נפטרו בהפרש של חמישה חודשים (הוא בן 88 והיא בת 78, כך שממש אין כללים בעניין הזה (אנחנו תמיד אומרים שסבא כל כך לא יכל להסתדר בלי סבתא, אז הוא קרא לה מלמעלה שתבוא מהר...)
בהצלחה!