מה השיקולים הנכונים לדעתכם למנוע הריון בהתחלה?דניאל91
כשעדיין לא מוכנים לילדים.הלוי
מוכן בבקשה להרחיב?דניאל91
כשמרגישים שעדיין לא מוכנים להביא ילדים לעולם, ממגוון סיבות..הלוי
גם במצב שלא בטוחים לגבי הקשר (ויש הרבה כאלה), אז אני אישית הייתי ממליץ לחכות עם ילדים, (לא אתפלא אם הרבה יצאו עלי) כי להביא ילד כדי לחזק קשר רופף, לדעתי זו טעות. להרבה מאד זה לא מחזק מספיק את הקשר וזה סתם עוול לילד/ילדים, להכניס אותם למשפחה כשהקשר בין בני הזוג הוא לא בריא. ילדים הם לא כלי לחיזוק קשרים, אלא הם אמורים להיות יצירה משותפת והדדית של קשר בריא, עם הרצון להביא חיים לעולם ולהטיב עמהם.
גם שהבעל (או האשה) לפני הגיוס או תוך כדי שירות סדיר ואינם מתכוונים להאריך שירות או להמשיך בקבע, לדעתי שיחכו עם ילדים עד לאחר השירות הצבאי, או סמוך לסיומו.
אלו דעותי האישיות בעניין, אין פה שום דעה הלכתית (למיטב ידיעתי).
לדעתיג'נדס
באופן כללי, אם לא בנויים מסיבות טובות להקמת משפחה, אז.... (אהיה חדה)
למה להתחתן?
כמובן שזה בגדול ויש מקרים יוצאי דופן אבל זה משהו שמתייעצים איתו עם רב גדול שמכיר אתכם...
החלטות טובות!
^^^ ילדים הם חלק נכבד מהנישואים בדרך כלל..יעל מהדרום
הנישואין והזוגיות חשובים בפני עצמם, בלי קשר לילדיםשוקולד לבן
(למרות שחשוב להביא ילדים לעולם וזו מצווה גדולה)
ברור! אני ממש לא חושבת שמתחתנים רק בשביל ילדיםיעל מהדרום
מצד שני, מי שמרגיש שהוא לא בשל לגדל ילדים- לא בטוח שכדאי שיתחתן כרגע..
הרי גם עם מניעה "עלול" להוולד ילד. ואז מה?!
לא קראתי את כל השרשור..אור חיי
אבל לדעתי המשוואה שהצעת בעייתית...זה שלמישהו כרגע לא מתאים ילדים,לא אומר שבן-בת זןג לצידו לא חשוב או מתאים כרגע...
לכל זמן עת לכל חפץ....
יש שלב של להיות נשואים (רק..)
ויש שלב של נשואים +....
וא"א למנוע נישואין כי שלא יצא ילד...
זו דעתי..
שבוע מוצלח
מסכימה שזה לא שחור- לבןיעל מהדרום
אבל כדאי טוב לחשוב גם על העניין של הילדים כשחושבים על חתונה.
זה לא פשוט בכלל.כתר הרימון
אחרי החתונה - תלוי במציאות הזוגית, אם נתקלים בקשיים מיוחדים וחוששים שזה יערער אותה עוד יותר.
והכול - כל מקרה לגופו, ולא להחליט לבד.
כשההחלטה להינשא התקבלה בקושי רבאמאשוני
אז המוצא מהפלונטר הוא להתחתן אבל לחכות עם הבאת ילדים.
זה המקרה הנפוץ שנודע לי מתוך המקרים הבודדים ששמעתי, בפועל גם אותם זוגות נקלטו די מהר ומסתבר שהתמודדו עם המציאות.
לא בקלות בכלל אבל התבגרו מתוך החיים.
מכירה מישהי שהתחתנה ואחרי החתונה המשיכה לגור אצל ההורים שלה בלי בעלה (מתראים מדי פעם) והם כמה שנים נשואים ללא ילדים.
קיצר, מקרים לא סטנדרטיים, והחכם עיניו בראשו.
עקרונית,ד.
זו מצוות-עשה שאין לאדם להימנע ממנה, לדחותה, ללא סיבה משמעותית שמתירה את זה. ואם הסיבה היא אכן כזו, ראוי להתייעץ עם רב, פוסק הלכה מובהק, שמכיר את "משקל הדברים".
בכללי, סביר להניח שלמשל בעיות בריאותיות/נפשיות שיכולות להחמיר או להתקשות-בריפוין בגלל ה"לחץ" (דמיוני לפעמים..) מכך שיש עוד עומס כזה ברקע, תוכלנה להוות סיבה בעלת משמעות.
כך גם אם חלילה בתוך זמן קצר מתברר ל"ע שיש איום משמעותי על חיי הנישואין הללו.
אבל סתם כך, מחשבה ש"עוד לא מוכנים" לדעתי אינה גורם, אם לא במקרים מיוחדים, שממילא נכנסים בקטגוריה הנפשית הנ"ל. במצב נורמלי, הילדים הם חלק אינטגרלי מבנין המשפחה, כולל היחס בין האיש לאשתו, שנהיים אבא ואמא. נבנים יחד עם גידולם, ומוסיפים שמחה ואור. לא להרבות בפחדים וחששות.
ומה עם שיקולים כלכליים?דניאל91
ממליצה להתייעץ עם דמותג'נדס
שאתם מעריכים. מחנכת, רב, הורה, דודה, שכנה, מדריכה... מישהו.
כי זה כ"כ משנה מי אתם!
לגבי העניינים הכלכליים, באופן כללי, כשיש דברים שמחליטים שהם חשובים לנו והם בפסגת שאיפותנו, מוצאים את הדרך להגיע אליהם.
לא אמרתי שזה קל, ולא אמרתי שלשבת בבית וה' יעזור... אבל זה הרעיון הכללי מאוד. מכאן, ממליצה על יעוץ אישי.
בהצלחה!
יש כמה אופציות.הלוי
ב. לפרוס את הלימודים על פני יותר שנים, וככה להוריד מהאיטנסיביות של הלימודים ולאפשר יותר זמן לעבוד ואפשרות לגדל ילדים.
ג. להיעזר כלכלית ובגידול הילד/ילדים במשפחה וחברים.
בזמנו ראיתי,ד.
תשובה מהרב אבינר שליט"א, דומני, שזה אינו שיקול.
ודומני שגם מציאותית, עם ההוצאות הנלוות לתינוק, זה באמת לא הבדל ממש גדול ממה שממילא מוציאים, אם מתנהלים נכון בקניית הדברים.
ואם על זה מדובר, אז באמת כדאי לשאול רב מיושב, רחב דעה בהלכה ובמציאות, וגם עם יכולת של הקרנת כיוון טוב לבנית משפחה. לפעמים צריך פשוט קצת "הרגעה"..
בגדול- אפשר לעשות הכלבאורות
ולכן , לדעתי, צריך לעשות רשימת שיקולים- כמובן שגם הפן ההלכתי חשוב כאן(שאגב הרבה יותר קל להתיר במקרה שבו האישה היא הסטודנטית למשל, כי הציווי לא חל עליה אלא על הגבר, ולכן אם הגבר הוא זה שעמוס לו אז פחות מתירים.)
מה המצב הכלכלי, לפי פעמונים כל ילד זה הוצאה של עוד 2000 שח לפחות בחודש- האם תהיה אפשרות להעזר בהורים במקרה הצורך גם כלכלית וגם כביביסיטרים.
להתייעץ לא תמיד עוזר כי זה דבר שהוא החלטה מאוד מאוד אישית שלכם בסוף- סמכו על תחושת הבטן שלכם...
כלכלית זה בכלל לא משתלם להתחתן ולהביא ילדיםה-מיוחד
אם זה היה ככה היו בעם היהודי אולי חמישה אנשים
הלכתית יש הבדל ענק בין למנוע מיד אחרי החתונהשוקולד לבן
למניעה אחרי ילד אחד ויותר
כך שאף אחד לא אמר שחייבים חמישה ילדים כשהגדול בן שש ומסתדרים וה' עוזר
(מספיק רבנים אומרים למנוע בין לידה ללידה, או לפחות שזה מותר)
הערהאנונימית 86
כתבת: כל ילד זה הוצאה של עוד 2000 ש"ח בחודש, לדעתי זה ממש מוגזם!
ילד שלומד בבית ספר שיש חינוך חינם (פחות או יותר) או בגן עיריה לא עולה 2000 ש"ח בחודש!!
לא שלי. אמירה של פעמוניםבאורות
רואים גם אנשים אחרים..ד.
ולפעמים אכן מה"תכנונים", יש בסוף פחות ילדים. ויש אנשים שהצער שלהם על כך הוא גדול בהרבה מאלו שאת מתארת עם הצער על חוסר בשקלים בבנק. תלןי גם לא מעט באנשים עצמם ואופים.
ולא שייך להגיד "גם הפן ההלכתי חשוב". יהודים הולכים לפי ההלכה (בפרט שמדובר כשעוד אין כלל ילדים). אז אם מישהו חושב שהוא במצב כמו שאת תיארת והוא עלול להיות מזה בלחץ יכול לשאול על המצב הזה. לא כ"כ מסובך.
וכבר דובר פה על הנתון של "פעמונים". והוא אינו נתון נכון לכל מצב/גיל. לפעמים רחוק מאד מלהיות נכון.
תלוי איפה תחפש את התשובה.כוחות שמימיים
מה שידוע לי שזאת שאלה לתלמיד חכם. למה שלא תיגש לצדיק שאתה יודע שיבין אותך?
התורה שלנו היא תורת חיים. היא לא מכבידה . היא מיועדת לבני אדם.
אל תדאגו !
אתם תשמחו את השם והשם ישמח אותכם!
זאת דעתי כמובן שהבחירה בידכם.
לגבי השיקול הכלכלי (תגובה חדה, תכינו עגבניות)ayeletb9
זה מאד נחמד לצאת לדייטים ולהנות ולהתחתן (ולהיות עם שמלת כלה וכו' וכו'), אבל חלק מהאחריות שמגיעה עם ההחלטה להתחתן זה גם האחריות הכלכלית!
להתחתן ולחיות על חשבון ההורים זה ממש לא להיות עצמאי!
קשה לכם כלכלית? תמצא את הפתרון קודם כל כרגע לסגור את החודש בפלוס. ההורים שלכם הם לא בנקט ולא חייבים לממן לכם את הילד.
משגע אותי כל פעם מחדש לראות שאנשים כותבים כל הנושא הכלכלי. תהיו חכמים! תעבדו! תחסכו!
אפשר לזרוק גם עלי..נקודה למחשבה
יש לי עוד מה להרחיב בנושא הראשי של מניעת הריון בהתחלה אבל אני אחרי לידה ואין לי כוחות נפש..
אולי תזכירו לי עוד כמה חודשים..
אם כולם יקשיבו לך הערבים יהיו פה הרוב די מהרירושליםםםםם
עגבניות...ד.
להתחתן זה דבר חשוב (לא רק דמיונות של "שמלת כלה"..) וצורך בסיסי, ואינו רק תלוי-כסף.
לא סותר שצריך גם להתאמץ על הצד בכלכלי בצורה נכונה.
[ולא ראיתי כלל שהם כותבים על חיים ע"ח ההורים. שאלו לגבי ההוצאות אם משפחה גדלה]
ראה הודעתו של הלוינקודה למחשבה
לא נראה לי שנכון שאדם יביא ילד לעולם כדי שההורים המשפחה והחברים יכלכלו אותו!! לדעתי זו הסתכלו מעוותת על המשמעות של הבאת ילדים לעולם.. על האחריות לגדל אותם ולא רק מהבחינה הרוחנית לגדל ולחנך אותם, אלא גם האחריות החומרית שיש לזה.
זה לא החוכמה רק להביא את הילד לעולם החוכמה זה גם לגדל אותו בכוחות עצמך ולא על חשבון הסביבה..
א. הגבתי לפי מה שהוא הגיב.. על הודעת הפתיחה.ד.
ב. בד"כ זה לא קיצוניות של "כדי שההורים והחברים" וכו' (אם כי כמובן אם יש הורים כאלה מרצון, אין כל בעיה גם עם זה). לרוב, זה מצב "אפור". כלומר, אופציה של יותר הוצאה כלכלית. ואכן, חשיבות לידת ילדים, חינוכם, הגדלת עם ישראל בפרט בכאלה שגדלים בחינוך ואוירה טובה, היא גדולה ועצומה. מלבד שזה אושר אישי עליון, ו"נכס" שלא תמיד אפשר לזכות בו.
אז בוודאי שלהתאמץ עבור זה, גם אם יהיה צריך קצת יותר "להידחק" כלכלית, זה שווה, בצירוף הביטחון בה', וההשתדלות הראויה.
יש דברים שבהם החשבון אינו יכול להיות רק כמו שעושים "תחשיב כלכלי" על עסקים, אלא זה פחות מדויק מבחינה זו.
ואנחנו רואים, שאלו שמאד "מדוייקים" בזה, מגיעים לא פעם לכך שבסופו של דבר גידלו משפחה קטנה, ובשעה שאחרים שאכן נדחקו קצת כלכלית, כבר נהנים מילדים גדולים שמפרנסים את עצמם, ונכדים - הם קצת אוכלים את פירות "דקדוקם".
על כן, צריך באמת הן להשתדל בהגדלת המשפחה לפי היכולת, והן להשתדל גם ברווחה הכלכלית לפי היכולת. קשה לקבוע "דוֹגמות" מדוייקות. זה נושא מסוג אחר..
נכון, זה נכס לעם ישראל וצריך ביטחון בה' אבל זה לא מוריד לרגעayeletb9
[והתכוונתי שבאופן כללי בפורום יש פעם בכמה זמן שעולה הנושא הכלכלי. תמיד עונים את אותם דברים. אף פעם לא מדברים על איך מונעים את המצב הזה כדי לא לבאס יותר. הדרכה לפני חתונה צריכה, בעיני לפחות, לכלול גם הדרכה לעצמאות כלכלית.
דוגמא מלפני שבוע וחצי בפורום הריון ולידה- מישהי שאלה כמה ההוצאה הראשונית לתינוק. רשמתי מה הסכום שיצא לנו וקיבלתי תגובה שזה שיגעון. נשים אחרות רשמו סכומים נמוכים הרבה יותר, רשמו שלקחו דברים זולים/יד 2. ג'נדס הסבירה שם בצורה כ"כ יפה שצורם לה שהופכים את הזול לאידיאל, אם אין כסף וקונים את הזול כי זה מה יש זה משהו אחד, אם יש כסף וקונים את הזול בכל זאת זה משהו אחר.]
נשמע מדברייך+mp8
גם זוג שמצליח להתפרנס יפה בכוחות עצמו- המדד הוא לא סכום הקניה בה קנה את הקניה הראשונית לתינוק הראשון.
קניה בזול היא לא סימן לכלום.
ממש לא!ayeletb9
גם אין כסף זה לא עוול+mp8
נכוןayeletb9
הגענו להסכמה +mp8
זה לא תירוץאין כמו אמא
את קונה בזול מתוך אידיאל או שיקול כלכלי?הלוי
למה זה סותר?שוקולד לבן
אני לא סובלת להוציא על דבר שגם ככה מתכלה ולא יחזיק מעמד הרבה כסף
והיום הרבה מהדברים מאד לא איכותיים ועולים יקר, אז לא עדיף להשיג בזול?
נראה שלא הבנת אותי.הלוי
הבעיה היא כשלקנות בזול הופך לאידיאל, כי לפעמים בסופו של דבר, זה פשוט יוצא יותר יקר.
יש אמירה "אני לא מספיק עשיר כדי לקנות בזול".
לקנות בזול לא צריך להיות קשור בעוני או באידיאל, אלא צריך להיות מתוך שיקול שכלי כלכלי מה עדיף בקשר לאותו מוצר, ואם עדיך את היקר יותר אז יש את היכולת הכלכלית לקנות אותו.
אבל זה באמת לא רק שיקול כלכלישוקולד לבן
הרבה מהדברים היקרים שווים אותו הדברים כמו דברים זולים אחרים,
אז לא עדיף לקנות בזול אם האיכות אותה איכות?
אם יוצא לי לקנות משהו כזה ביקר כי לא מצאתי זול אני מרגישה פראיירית
(יש דברים שבהם המחיר מורה על איכות, אבל לרוב ממש לא)
או לקנות בעודפים\מתצוגה כמו שהציעה אין כמו אמא, לרוב לא פוגם באיכות
ודאי שמוצר שבו זול הוא לא איכותי ולא מחזיק הרבה זמן, ויקר כן, עדיף לקנות את היקר אם יש אפשרות.
אבל לרוב זה לא המצב בשוק, כי האיכות בד"כ יורדת עם השנים וההתפתחות
(למשל הפלאפונים הפשוטים והזולים איכותיים פי כמה מפלאפונים משוכללים, לפעמים צריך משוכלל אבל אם לא לא עדיף לקנות את הזול?)
אני מסכים איתך,הלוי
יכול להיות שבעניין הזה למה שאת קוראת אידיאל, אני קורא שיקול כלכלי.
הסיבה שאני קורא לזה שיקול כלכלי ולא אידיאל, זה בגלל שלמיטב הבנתי עד כה מהיכרות עם אנשים שהפכו את הזול לאידיאל, קנו רק בזול, גם אם המוצר הוא פחות איכותי באופן משמעותי ולמרות היכולת לקנות את היותר איכותי. בסופו של דבר, יצא שהם שילמו יותר, כי כל כמה זמן היו צריכים לקנות את המוצר שוב, כי הוא התקלקל, או שהוציאו המון כסף על תיקונים מיותרים, שהיו יכולים להמנע מהם על ידי קניית מוצר יותר איכותי ביותר כסף.
אני מקווה שאת מבינה עכשיו שאנחנו מתכוונים לאותו הדבר.
לא מצליחה להבין למה דחוףנשואים פלוס
הנסיון להוכיח שהסתפקות ביד שניה היא תוצאה של מסכנות וחוסר ברירה לא נכונה לחלוטין!
כי יש בחירה לקנות חדש גם אם אין אפשרות וזה יבוא על חשבון דברים אחרים.
כך שגם למי שאין אפשרות רשמית והוא בוחר לקנות יד שניה, זה נובע מתוך עקרון ולא מתוך אומללות
אכן, ויותר מזה..ד.
גם אם לא יבוא על חשבון דברים אחרים,
לא תמיד "יד שניה" וכד', זה פחות איכותי. אע"פ שלפעמים בשביל ההרגשה הטובה, נחמד לקנות חדש.
אכן, יש "אידיאל" לא לזרוק סתם כסף. זה לא אידיאל של לחיות במסכנות, אלא של אי-בזבוז סתם, אפילו אם זה לא יבוא "על חשבון" משהו אחר.
לא אמרתי שמי שקונה בזול או יד שנייה הוא עני או מסכן,הלוי
להפוך קנייה בזול לאידיאל ועקרון, יכול פשוט מאד לצאת בסופו של דבר יותר יקר.
אידיאלאין כמו אמא
אבל הקניות הן טובות,
היינו צריכים מקרר, הלכתי לחנות עודפים אותו מקרר עמד מתצוגה פחות 1000 שח, אז למה לא???
כנ"ל מכונת כביסה
בגדים יש אאוטלט עודפים כגון: קסטרו, מנגו, פוקס. אז למה לשלם יותר???
יש חנות ביתילי עודפים, אז למה לקנות בביתילי מקורי?
כמובן שאם רוצים משהוא ממש מסויים במידות מסוימות זה קשה, אבל אם אני צריכה שולחן לסלון ולא ממש אכפת לי בדיוק בדיוק צבע, אז אני ודאי אקנה בעודפים או מתצוגה וכו.
יש נגב קרמיקה עודפים. אז קנינו את כל הריצוף וכל הכלים הסינטרים בעודפים.
גם יש לי מלא יהלומים, אבל הכל נקנה דרך סוחר בורסה.
ז"א הכל אני חושבת איפה לא להכנס כמו פראירית לחנות בקניון
למה את רואה בזה בעיה?נשואים פלוס
כי את לא מוכנה לחיות באידיאל הזה אז את מנסה לומר שהנהגה זו נובעת מחוסר ברירה ולא מאידיאל?!
זה עוד אחד מסוג הדברים שקשה לי לראות מסביב.. לא צריכים להיות מה שכולם או לפי כולם או לחיות על פי מה אומרים או על פי אידיאל.
לך יש אידיאל שלילד חדש קונים חדש.. שוטי על זה!
לי יש אידיאל שמה שאפשר קונים יד שניה.. למה זה אמור לתת לך תחושת נחיתות?
אלו שני דברים...ד.
הרי כתבתי מפורש גם על ההשתדלות.
ומה שהבאת מפורום אחר, שכתבו שרשמו סכומים נמוכים בהרבה - זו דוגמה מעולה להשתדלות מצידן.
[בתחילה הבנתי שאת מביאה את זה כדוגמה למניעת מצב כלכלי דחוק, כלומר בביקורת-עצמית על מה שאתם הוצאתם ללא-ידיעה ושהאחרות התנהלו נכון. אח"כ הבאת ביקורת של מישהי על כך שהופכים זול לאידאל.. אני לא כ"כ מסכים עם הביקורת הזו. בוודאי שיש ענין לא לבזבז גם אם יש כסף. אדרבה, דוגמה טובה למה שכתבת בהתחלה. "השתדלות" זה גם לא לזלזל במה שה' נתן לנו ע"י בזבוזו ללא צורך. יתכן שהיא התכוונה שלא להפוך זול לאידיאל גם על חשבון איכות של דברים, כשיש אפשרות כלכלית לקניה של משהו טוב יותר. מכל מקום, כל זה כמובן לא נוגע לנושא שעלה כאן. העיקר, תשמחו במה שכבר קניתם, ועדו יותר בתינוק...]
נשואים כבר 9 שנים חיועדיין נעזרים בהורים (כמובן לא ביקשנו )ודודי לי
לשיטתך היינו צריכים להישאר ברווקות במקום להיות עם 4 ילדים
חיים בפשטות ואף על פיכן..ודודי לי
תזרקו גם עליי עגבניות!חן.
בס"ד
אני לא מגיבה הרבה בפורום אבל בד"כ כשיוצא לי לעבור על שירשורים אני רואה שיש מי שמייצג את מה שאני מאמינה בו. בשרשור הזה אני מרגישה שהעיקר חסר מן הספר.
רבש"ע מנהל את העניינים ולא אנחנו. עם כל נשמה שאנו זוכים להביא לעולם יורד השפע שלה במדוייק. וודאי שחובה עלינו להשתדל, וודאי שאיננו יכולים לחיות על הירח ועל השכנים ולהגיד "ה' יעזור". אבל בסופו של דבר אנחנו צריכים לזכור את המקום שלנו.
אנחנו חיים בדור של "אני" במרכז. זו השפה שמדוברת סביבנו. אצל יהודי ה"אני" לא במרכז. רבש"ע במרכז. וכמו שכתבו פה לפני, יש הלכה. וההלכה לא מתירה לאדם להחליט בעצמו האם מותר לו למנוע הריון או לא. תורתנו היא תורת חיים וודאי שיש מקרים בהם נכון וצריך למנוע הריון ולשם כך יש רבנים שעוסקים בדיני נפשות אלה.
לענ"ד, זוגיות נבנית מתוך התמודדויות. הקשיים והאתגרים שבחיינו (כמובן ביחד עם העליות והדברים הטובים) מכריחים אותנו להתעלות ומצמיחים בנו כוחות ותעצומות נפש. ההתמודדות עם מציאויות מורכבות בחיים גורמת לנו להיות אנשים גדולים יותר. לכן, קשה לי לקבל את הנושא של מניעה מיד אחרי חתונה כדי "לבנות את הקשר".
בשורות טובות לנו ולכל עם ישראל!
ניכרים דברי אמת כוחות שמימיים
מסכים לנקודה העיקרית. המטרה היא עבודת ה' ולא עבודת עצמיירושליםםםםם
היופם הרבה אנשים מבולבלים בזה. חינכו אותם מגיל צעיר לעבוד את עצמם , את ההשקעה והמסירות הם ישאירו לחשמונאים . אנחנו נאכל סופגניות ונמנע הריון מטעמים כלכליים
ומה עם למנוע הריון מטעמים חינוכיים, שכליים ונפשיים?הלוי
טעמים שכליים ...כוחות שמימיים
ויש אנשים שזה יהיה להם נסיון לא פשוט כי הם מאוד מאוד שכליים והגיוניים, והרצון של השם זה שיתחזקו באמונה.
זה לא סיסמה, ואת המשפט הזה אני כותבת עכשיו גם לעצמי: במקום שנגמר השכל שם מתחילה האמונה.
אין טעם לחקור ולנבור,כשההלכה מראה אחרת מההגיון שלנו זה אומר שאנחנו צריכים ליישר את עצמנו..
וזה יהיה החינוך הכי טוב לילדינו, שיראו שההורים שלהם לא נולדו מושלמים והם עובדים על עצמם כדי לעשות את רצון ה' גם כשלא קל.
(ועל הטעמים הנפשיים בוודאי שחשוב מאוד להתייעץ עם הגורמים הנכונים ולשמור על השפיות..)
אנחנוחדשה ישנה
מנענו לאיזה חודשיים+
אחרי החתונה,
אחרי ששאלנו רב כמובן,
מהסיבה שרציתי שנספיק קצת לחוות את הזוגיות, להכיר אחד את השני בלי הורמונים ובחילות על ההתחלה...
זה כמובן לא מתאים לכלאחד, אנחנו גם התחתנו צעירים אז לא היה לחץ מהבחינה הביולוגית.
בפועל נכנסתי להריון רק שנה ++ מאז החתונה, אבל עדיין לא מצטערת על זה שמנעתי קצת בהתחלה וגם חודשיים זה לא משמעותי.
בלי להגיד מה נכון ומה לאמשה
מי ערב לכם ש"תיקלטו" מהר כ"כ?
הקב"ה מנהל את העולם. לא אנחנו...
ומי ערב שלא?עוגת גבינה.
מסכיםמשה
פותח השרשורדניאל91
דבר שני.. אנחנו מתחתנים עוד חודש כזה ואני התחלתי לימודי הנדסה(4 שנים...) והיא עדיין לא מצאה עבודה.. ואני באמת חושש מאיך מסתדרים כלכלית רק זוג ובמיוחד שיש ילד. כי מבחינתה לא למנוע בכלל ושיהיה ילד תןך 10 חודשים(מדבר פה על התאוריה..) והיא אומרת לי שאם זה החשש אז למה בכלל להתחתן? או אז לדעתך בוא נדחה עד אחרי שתסיים ללמוד ובטוח יהיה כסף...
ואני מאוד רוצה להתחתן איתה וכן,כמו שאמרו פה כמה להתחיל את הנישואים בלי לחשוב על ילד אלא להתחיל קצת לבנות את הזוגיות,, (הרצון שלי למנוע מספר חודשים לא גדול...)
ולא יודע מה לעשות.... לא רוצה לכפות את דעתי עליה אבל ממש חושש שאם נכנסים להריון מהר ואז כמעט כל תשומת הלב מופנית לכך אז הזוגיות שרק מתחילה לבנות את עצמה נעזבת ומוזנחת.. וגם כאשר היא תלד ואני בלימודים אינטנסיביים אם אצא לעבוד יותר ממה שכבר צריך אז הגיוני מאוד שהלימודים ייפגעו.. ואז בסוף גם יצא שכרנו בהפסדנו שהרי הלימודים האלה הם אלה שיובילו בעז״ה לפרנסה העיקרית בבית....
ופשוט לא יודע מה לעשות. זה מכניס אותנו ללחץ לא קל בכלל....
(התייעצתי עם רב..לא שואל מהפן ההלכתי אלא הרעיוני...)
שאלה היא האם אתם תסתדרו עם הוצאות דירה וכו'...?l666
ובקשר לילד, יש לי פתרון לא כל כך נעים
והוא לחסוך על חתונה, נגיד על חבילה ראשונית לילד אתה צריך 5000 שקל, אז תבדוק מה יש לקצץ בחתונה ותשאיר את הסכום לזה
אני לא מבינה איך זה שמוצאים על ערב אחד עשרות אלפי שקלים, ואחר כך כמובן אין לחיים, אין לילד, אין לדירה...
אתה לא חייב ללמוד את כל ארבעת השנים ברצף,הלוי
זה יכול להשמע ארוך, אבל אם אתם לא באים עם המון כסף שחסכתם או ממשפחות עם המון או מספיק כסף, אז אתם לא יכולים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אתם תצטרכו לוותר על משהו ולדחות אותו למועד מאוחר יותר בחייכם, בין אם זה לדחות את השלמת התואר או הבאת הילדים.
לא בטוח שלדחות לימודים משתלם כלכלית נטו.רחלקה
המשכורת שאחרי התואר גדולה משמעותית ממשכורת ללא תואר, ברוב המקרים.
זה נכון, אבל לא תמידמשה
האמת היא שמי שמתחתן צעיר צריך לתכנן את זה מגיל 16, לא מגיל 22...
^^^^הלוי
גם משכנתא שפרוסה על גבי 30 שנה בנטו יוצאת יותר יקרה,הלוי
לפעמים עדיף לשלם יותר בטווח הארוך, כדי לא להיכנס בטווח הקצר לבור עמוק שיהיה אחר כך (מאד) קשה לצאת ממנו.
אחת הבעיות הגדולות בחברה הישראלית כיום, זה שהרבה חושבים על "כמה כסף יהיה בסוף היום בכיס", במקום על "איך אני מסיים את היום, ובלי חובות".
לפעמים אנשים מסתכלים רק על העתיד ככה, שהם שוכחים לקחת בחשבון את ההווה.
לחסוך כסף מלפני החתונה, ולהתכונן מראשמשה
שקל בגיל 13 שווה שני שקלים בגיל 23.
פחות שנת שרות, פחות הדרכה בתנועת נוער, פחות שנים בישיבה, יותר עבודה שחורה ובניית הון עצמי בשביל החלומות.
לפעמים ולפעמים, כל מקרה לגופו...רחלקה
נכון, ולכן כתבתי לפעמים.הלוי
מבינה את הפחד והקושיכוחות שמימיים
מה שכדאי תוך כדי הלימודים לפנות יום יומיים שלוש לעבודה שתכניס קצת ותתן רוגע..כמובן אם מתאפשר..
רוב הזוגות מתחילם מאפס או מפלוס זעיר שהופך לחובות. אז מה? ? לאט לאט עולים על דרך המלך..ורואים בעיניים שהשם פשוט שולח! לא שקל פחות ממה שצריך.
ויש תקופות שמצטמצמים ויש תקופות שמתרחבים. כאלו החיים צריך לדעת לשמור על האיזון הנפשי שבינהם, ואת זה לומדים.
כדאי להרגע הגיוני מאוד שילדים לא יבואו שניה אחרי החתונה אלא יחכו קצת..
ולתת להשם להכתיב את קצב החיים...
זה בהחלט מובן כל הלחץ מהבנקים וביטוח לאומי חשמל מים ארנונה אבל זה בכלל לא מסובך... העיקר שמחייכים ונותנים לחיים לעשות את שלהם..
יתכן מאוד שתהיו זכאים למלגות הנחות ועוד.
אלו החיים ומתישהו הם מתחילים..כדאי להסתכל על השגרה המבורכת הזו בעין טובה וחיובית והתוצאה תהיה טובה ..
זאת דעתי.
למה שלא תלכו לקבל ברכת צדיק? זה נושא שככ מפחיד אותך אז תטפל בו, אל תדחה .לדעתי לדחות את ההריון רק ידחה את השפע, ויעצים את הפחד.
המון הצלחה בהמשך הדרך!
לדעתי העניין הקריטי הוא שכלתך תעבודאמאשוני
גם אם היא לא מוצאת את משרת חלומותיה עדיף שתתחיל ממשהו שיתן לה ניסיון ויבטיח לה את כל ההטבות מביטוח לאומי ואחרי לידה שתתקדם למשרה יותר טובה.
הרבה זוגות מתפרנסים בהתחלה ממשכורת אחת גם כשיש ילדים.
לומדים להצטמצם ולא לבזבז על שטויות ומותרות שהורגלנו אליהם.
אחרי השנים האלו, גם כשיש אפשרות כבר לא מבזבזים על ימין ועל שמאל ככה שגם בטווח הארוך זה משתלם...
אני כנראה חושבת פה הפוך מכולם...לירי
גם אנחנו התחתנו כשהיינו סטודנטים. ולא, זה לא התאים ילדים מיד אחרי החתונה.
גם מבחינה כלכלית כמובן, כי שנינו לא עבדנו, וגם מבחינת הזוגיות והאינטימיות בקשר. ולאחר שנה הפסקנו מניעה ונקלטנו מיד להריון. אני לא רוצה לדמיין לעצמי מה היה קורה אם זה היה בשנה הראשונה. אני לא בטוחה שהיינו מחזיקים מעמד...
הקאתי כמה חודשים ראשונים בלי הפסקה. הפכתי להיות הורמונלית ובוכה על כל שטות. ומחודש חמישי נכנסתי לשמירת הריון ושכבתי בבית והייתי צריכה שיעשו לי הכל ויביאו לי הכל ושנינו היינו פקעת עצבים נוראית.
אני חושבת שהרבה יותר בריא לבנות זוגיות ולהכיר אחד את השני בלי השינויים הדרסטים שהריון מביא עצמו. כמובן שכל אחת שונה אך לא יודעים לפני.
כמובן שצריך לשאול רב ( ושאלנו...) אך קודם צריך להבין עם עצמך מה אתה רוצה ומה יבנה את המשפחה שלך בצורה יותר טובה. במיוחד אם אתם צעירים והשעון הביולוגי לא מתקתק בפתח...
מסכימה מאוד!!!!^^^קורנפלקס
ילדיםרחל משהו
לא מיותר למנוע בגלל סיבות כאלהO.L
ילד שה הוצאה כספית לא מבוטלת, ואם בני הזוג סטודנטית ואין להם איך לממן את זה, אז הייתי מציעה להם לחכות, אלא אם כן מעוניינים להיעזר בהורים ויש את האפשרות הזו.
ברור שילד זה שמחה וברכה, אבל אם אין איך לפרנס אותו זה גם כאב גדול.
לא רק שזה כאב גדול,קורנפלקסאחרונה
זה יכול ליצור המון מתחים ולפגוע קשות בזוגיות.
היה לי דוחה אצל חמי וחמותי בחגחיוך2019
מאז ומתמיד היה לי קשה שם.. בשנים האחרונות ההגעות שלנו ללינה הצטמצמו לפסח וסוכות. בדכ היינו ישנים בקומה למעלה ושם יש שני חדרים.
מורכב לי שם מאד, אח אחד עם אספרגר נמצא בדכ אצל ההורים בחגים.
הבית מבולגן, מוזנח ולא הגייני. שירותים מלוכלכים, מטבח מזונח וכו...
בשנה וחצח האחרונות, אחות של בעלי באה לגור שם עם החבר שלה והבת שלהם בת שנתיים והם השתלטו על הקומה למעלה.
נשאר לנו רק חדר אחד בקומה למטה, שהוא גם הממד, חדר קטן ביותר שיש בן מקום למיטת יחיד ושני מזרונים על הרצפה. בזה עם תכננו שנהיה משפחה של שני הורים ו3 ילדים🤬 בעוד בקומה למעלה יש שני חדרי שינה ובאחד מהם אף אחד לא ישן.
למיותר לציין שהיה זוועה, הילדים קפצו על המזרונים, קפצו מהמיטה למזרונים שברצפה, רבו כי היו צריכים לישון שניים על מזרן אחד. התינוק בכה רוב הלילה ולא מצא את עצמו.
באמצע הלילה אזעקה ונכנסו לממד הזה עוד 6 אנשים פלוס כלב.
סבל
חמותי התפלאה למה לא נשארנו גם שבת אחרי החג פחחחח
אני כועסת. אם כבר הזמנתם אי אפשר לאפשר להיות בחדר הפנוי למעלה? אשכרה הגיסה השתלטה שם אז אי אפשר..
הבית היה סירחון. לא יכלתי לעמוד בזה, רוב החג יצאתי להסתובב בחוץ.
ומרפי כשיצאתי למטלה עם התינוק אחרי דקה שתיים היתה התרעה ואזעקה, ולרוץ לממד 3 קומות למעלה עם תינוק בן שנה וחצי ביידיים.
למחרת החג כשהתעוררתי בבית גילתי דימום והריון שחשבתי שהתחיל נגמר.
רע לי.
איך אפשר להזמין אנשים ולא לאפשר להם תנאים מימנליים של שהות?
איך אפשר להשאיר חדר ריק ולדחוס את כולם לחדר אחד. אני עצבנית. אבל יותר מזה מוצפת ולא מצליחה לחזור לרוגע והשלווה שלי.
למה בכלל הלכתי לשם.. הלכתי כי חשןב לי שלילדים יהיה סבא וסבתא בליל הסדר, אבל החויה היתה זוועה והגוך שלי עדיין מזועזע מזה.
אפשר לדבר עם חמותך על זה?חושבת בקופסא
לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?
בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?
אז תצמצמו גם את הפעם בשנההעני ממעש
באמת לא פשוטנהג ותיק
ומורכב
אי אפשר להסביר להם?
למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?
כביכול זה נהיה הבית של האחות שהתנחלה אצל ההוריםחיוך2019
ולחלוטין לא ידעתםנהג ותיק
לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?
וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?
באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג
מסכימה שזה פחות מתאיםחיוך2019אחרונה
כבר כתבתי פעם בשרשור אחרפשוט אני..
מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.
אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.
''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.
בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.
אין מיטות, לא מגיעים.
צודק, באופן אישי קשה לי עם ליל הסדר בלי סבאחיוך2019
נשמעעוד מעט פסח
שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.
ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.
והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.
ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.
אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.
ומאז זה לא חזר על עצמו.
קלעת בולחיוך2019
האם חייבים להגיד את כל ההגדה? (מוזכרים ילדים)חרות
מה החובה להגיד?
תמיד אני מוצאת את עצמי מתזזת בין הילדים לאורחים ובין לבין מנסה להשלים את כל הטקסט של ההגדה.
אני תוהה מה חובה להגיד ומה רשות... אשמח למקור אם יש לכן..
בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גבריםהסטורי
כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.
אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.
(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).
נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')
מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.
חייבים להגיד "פסח מצה ומרור"אריק מהדרום
גם כשהשאר אומרים ואת שומעת זה תופסחוזרת
רבן גמליאל אומר פסח מצה ומרור חובהחתול זמני
עשרת המכות מאוד חשוב
כל השאר פחות מהותי
מניח שאת מדברת על מגיד והללנפשי תערוג
מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה
הלל כ3-4 דקות
לא רואה לחץ להשלים כלום.
תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.
ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.
או שלשם שינוי אל תתזזי.
ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?
אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣
פסח שמח
פירוט של מה שחייבים:גבר יהודי
מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:
ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:
נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)
ומי שמוכרח לקצר יותרגבר יהודי
ממה שזכור לי מהמשנה ברורהשלג דאשתקד
צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.
אם תרצי אבדוק במדויק
זה מה שכתבתי:הסטורי
בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים
וציינתי את המקורות.
העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.
מסכים איתך בכל דבריךשלג דאשתקדאחרונה
ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:
גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל
פסח+עומס+אופיhodayab
אז ככה:
פסח: צריך להסביר למישהו למה פסח מלחיץ?? למה חשוב לשמור על סדר ונקיון לקראת פסח?? למה יש מליון דברים על הראש?? נראה לי שמובן.
עומס: אנחנו לא נשואים טריים, יש עוד כמה קטנים ב"ה וכולם בבית. אז עומס יש בלי עין הרע.
אופי: בעלי אדם מבולגן, ואני מתערבבת לחלוטין מבלאגן בעיניים. זה ממש מכבה אותי. והוא מנסה לסדר, רק שמבחינתי זה עוד יותר גרוע כי אני רק חושבת שמסודר ומסתבר שהוא משאיר לי כלים מלוכלכים בייבוש, או שם את הדברים במקום הלא נכון (ולא קשור!!!), או שהוא פשוט לא מסדר כי "גם ככה את לא מרוצה" ואז הכל נופל עליי.
אז בימים כתיקונם אני מחליקה. אבל עכשיו גם קשה לי, וגם הגדולה שלנו (שדומה לו מאד) מסתבר גם ירשה ממנו את האופי ומתחילה לסדר בכאילו בדיוק אותו דבר! ופה אני בפאניקה מוחלטת. אני כועסת עליה שהיא לא מסדרת ושמה דברים לא במקום ומוציאה דרך זה עצבים בעצם על אבא שלה. וזה ממש מתסכל.
בנוסף, אני מרגישה שאני היחידה שרודפת אחרי סדר בבית ואני לא מהמבריקות, אני מדברת על מינימום. לראות מרצפת ריקה. כולם מבלגנים ואני מנסה לאסוף את עצמי ואת כל הבלאגן בבית ולסדר...
עצות מישהו?
חיבוק יקרהנגמרו לי השמות
בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,
לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.
גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,
גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,
גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר
וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.
כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.
שהוא כן מנסה וניסה לסדר.
שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...
וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.
אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.
אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.
אז מה אוכל לעשות?
אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?
שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?
אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,
שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,
שכן אשתי שמחה ומאושרת,
שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?
וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.
ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.
אחרי ראיית עומק שלך
ראיית עומק שלו
ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא
השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.
שולחת עוד חיבוק וחיזוק
ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!
ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️
וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו
(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)
יש לך בית גדול והרבה מקום?שוקולד לבן
אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר
צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד
אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן
לפני פסח תמיד הכי מבולגןרוני 1234
וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.
לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).
בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.
נשמע גםמשה
אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.
גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.
המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.
קראתישבורת,לבאחרונה
נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.
את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.
אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.
בקשר לילדה-
ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.
היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.
היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.
אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.
זה יעשה המון הבדל.
שולחת חיבוק❤️🧘🏽♀️🙏
מעשים קטנים של אהבהצופה אנונימי
שלום לכם
קצת חדש פה (בעיקר קורא מהצד)
רציתי לשאול ולשאוב השראה
אילו מעשים קטנים (או גדולים) אתם עושים לאשתכם (או לאשכן) להראות אהבה?
פרחים, פתק קטן, איזה שוקולד…
בתודה מראש לכל העונים
מקווה שיעזור וייתן השראהזמירות
פרחים מידי יום שישי,
לקום בלילה לילדים הקטנים
לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור
אחריות לניקיון הבית
אחריות לקניות השבועיות
מתנה שווה ליום הולדת
ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה
ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון
לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר
חופשות שוות בארץ או בחו"ל
דעה לא פופולרית אולי(מנק' מבט נשית)*אשתו של בעלי*
בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך
מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...
זה תלוירקאני
לי היו תקופות בתחילת ההנקה
שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי
לא קם יחד איתהנפשי תערוג
אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.
אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית
לא רלוונטי בהנקה מלאהרקאני
מש"א☝️☝️☝️*אשתו של בעלי*
גם בהנקה מלאה זה מאוווווד יכול לעזוררחללי
יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.
ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.
אבלרקאני
הוא כתב שהוא קם במקומה...
זה לא רלוונטי
לקום יחד איתה כן
בעיניי מיותר*אשתו של בעלי*
רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,
זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.
תדעי שיש נשים שזה עוזר להן מאודרחללי
ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.
ויש גם אמהות מניקות שעובדות.
אני חושבת שיש תפיסה כללית, ופרטים טכניים.לאחדשה
ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.
נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
תגובה נפלאהנגמרו לי השמות
❤️לאחדשה
זה לפירקאני
מה שהשני אוהב
אני אוהבת קפה
כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד
הוא אוהב אוכל טוב
כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה
פתקים זה תמיד טוב
פרחים אני פחות בקטע
דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת
לצאת ביחד לטייל
הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין
אני אוהבת לבתי קפה
חושבניחתול זמניאחרונה
שמשתנה מאדם לאדם.
כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"
אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.
סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?
אשמח לשמוע ממכםאישדרומי
רק הערה טכנית-ממתקית
כלב מתנפל על חתול
אריה מתנפל על הטרף שלו
וכו
הורים לא מתנפלים על ילדים...
הורים מחנכים
הורים מקשיבים
הורים יכולים להחליט שתהייה תוצאה מסוימת
אבל לא התנפלות.
וסתם בנימה אישית
ילדה בת 11 לא צריכה להחזיר אח מהגן
אלא אם-
היא מסכימה לאחר שנשאלה (ולא הכריחו אותה )
היא בוחרת בכך או מציעה
מצב קשה של אחרי לידה וכו...שאז מסבירים לילדה שאין ברירה וממש נצרכים לעזרתה.
אי אפשר לצפות מילדה בת 11 שתבצע זאת באופן קבוע, אלא אם זה מרצונה, כדי שיהיחה רצון כזה- אפשר לדבר, להסביר, לחנך. היא לא חייבת.
איחור לבריתעליית תהום
שלום חברים,
בימים אלו האירועים נעשים בצמצום. חבר שלי ערך ברית, קבע תפילה ב13:15 (שעה מאוד מוקדמת לטעמי) ואז טקס.
אני הגעתי בתחבורה ציבורית, וחשבתי שמן הסתם דברים קצת מתעכבים. הגעתי ב2. בדיוק סיימו וניגשו לאכול. הוא עשה לי פרצוף.
עד כמה גרועה ההערכה שלי שאיחור חצי שעה זה סביר?
מאוד תלוי סגנון והרגליםהסטורי
בימים כאלו, בהחלט משתדלים לא להתעכב. לא עמדתי בצורך, אבל מניח שאם הייתי בסיטואציה - ברגע שהמוהל נמצא והתינוק נמצא, הייתי משתדל לבצע את הברית, לפני שתהיה אזעקה...
אגב, לא הבנתי למה 13:15 זה מוקדם, זה כשבע וחצי שעות אחרי הנץ...
אמצע היוםעליית תהום
לא חייבים להגיע...הסטורי
בבריתות די מדייקים - בהרבה מקרים למוהל כמה בריתותפ.א.
עזוב. תתקדם.נפשי תערוג
הגעת מתי שהגעת, חשבת מה שחשבתשם פשוט
ברור שהתכוונת לטוב והתאמצת.
אבל בכל מקרה איחרת, הבן אדם נפגע, אפשר לקחת אחריות קלה ולהתנצל מכל הלב.
ענו תשובות יפותהעני ממעש
ומוסיף
תלמד מזה
האם אני מתאמץ לראות את המציאות לפי המשקפיים של האחר?
או שאני מקטין ראש ומחשיב רק את המשקפיים שלי
מה עניין הניסוח הפילוסופי כאן?פ.א.
חתונות מקובל להתחיל כשעה לאחר הזמן בהזמנה (ואצל חרדים אף יותר משעה).
בריתות - בזמן
תלוי . אצלינו זמנים זה קודש גם בחופה.העני ממעש
תמיד יש יוצאים מן הכלל 😀פ.א.
ברית זה לא חתונהפשוט אני..
כמאמר מנחם בגיןאריק מהדרום
אתם לא אנשים בוגרים?סתממישהי
אתה לא האבא של התינוק,
נראה שגם לא הסנדק.
הגעת מתי שראית לנכון, שלום.
לא הבנתי את האירוע בכלל..
חצי שעה סביר לגמריממתקית
מוזר שהתחילו בול בדקה ברית...
כנראה אופי.
אנחנו באופי גם דייקנים, אבל מלכתחילה לא מתחילים בזמן אירועים למען המתעכבים, חצי שעה זה בסדר גמור.
ושהחבר יעריך את נכונותך ונסיעתך לשמוח עמו, חבל שעושה פרצופים.
העיקר זו הסעודת מצווהאלעדאחרונה
תהנה מכל רגע
ילדותיותכנפי נשרים
אהלן, נשואים כחצי שנה. אני חייל קרבי בסדיר והיא סטודנטית ועובדת ככה שעמוס..
קורה שרוב השיח שלנו הוא בטלפון- ופה עולות שני בעיות:
1. אני מרגיש שרק אני מחפש אותה או יוצר את הקשר הראשוני אחרת היא יכולה לשכוח ממני ליום שלם גם אם זה יום חופשי שלה.
2. קורה הרבה שהיא מתוסכלת מדברים קטנים ביום יום, לפני שהתחתנו גם אובחנה עם דיכאון שמאז עבר, ואז היא מתנהגת ממש כמו ילדה קטנה- לא יודעת מה היא רוצה מעצה או מה היא מרגישה ובוכה ונעלבת ממש בקלות ובכללי מרגיש שמה שמנחם אותה ועוזר זה כמו לדבר לילדה קטנה- זה ממש קשה לי מרגיש לי שאני על קצה ההכלה של הדבר ולא יודע מה לעשות
כי להמשיך לפתור לה את הרגשות והבעיות אני כבר לא מסוגל.. עצה איך ממשיכים מפה?
לעבור לג'וב זו אופציה?אריק מהדרום
לאכנפי נשרים
דעתי האובייקטיבית כתמידחתול זמני
עבר עריכה על ידי חתול זמני בתאריך ח' בניסן תשפ"ו 9:11
עבר עריכה על ידי חתול זמני בתאריך ז' בניסן תשפ"ו 23:22
1.לכל אדם בעולם יש drive שונה לתקשורת שיכול להשתנות גם מתקופה לתקופה ולפעמים מיום ליום. יש אנשים שככל שהם עמוסים, אין להם כח לדבר, ויש אנשים שדווקא הפוך, ככל שהם עמוסים הם רוצים לדבר ולפרוק וזה מעניק להם נחת וכן הלאה. אגב זה לאו דווקא אומר שהם לא נהנים מהתקשורת פשוט הם לאו דווקא ייזמו אותה (מסתבר שאלה שני חלקים שונים במוח: מוטיבציה והנאה).
עכשיו אפשר לגשת לסוגיה הזאת בשתי דרכים, אפשר להציף את העניין ולהגיע לכל־מיני פשרות וכו' כו' ויש כאלה שזה עובד להם. לעניות דעתי... אין בדיוק עניין "להכריח" מישהו לדבר איתך אם הוא לא כזה רוצה. עכשיו השאלה היא אם פשוט היא בן־אדם שפחות יוזם (או בתקופה שהמוח שלה לא משדר לה אותות ליזום, אם תרצה להגדיר זאת כך) ואז פשוט תתרגל לעובדה שאתה יוזם, או שאין לה ראש לדיבורים ואז לעניות דעתי הקטנה אין עניין "להכריח" מישהו שלא במוּד... כמו בכל־דבר. ופשוט לקבל את זה כמו שזה, זה לאו דווקא אישי. סתם לגבי עצמי, אני מסוג האנשים שממש לא אוהבים לדבר כל יום, אולי פעם בשבוע, אבל זה עדיין הרבה ביחס למישהי שהכרתי שאוהבת לדבר פעם בכמה שבועות, יש בזה משהו קצת מבאס אמנם, אבל תמיד ידעתי שהיא מאוד מחזיקה מהידידות שלנו פשוט זה הקצב החברתי שלה ואין לנו מה לעשות אלא להעריך אחד את השני.
ועוד משהו קטן, עם כל הכבוד לנו בסופו־של־דבר חיי היום־יום לא כאלה מעניינים... היום נסעתי לעבודה בדרך חזור קפצתי לסופר נשרף לי המוח מהתור חזרתי הכנתי חביתה עם פפריקה למדתי קצת הלכות והלכתי לישון. מחר... אותו דבר בדיוק. מחרתיים... אותו דבר רק בלי הסופר. יש אנשים שנהנים מעצם השיח ומעצם זה שמדברים יש כאלה שאוהבים לדבר על דברים מעניינים בלבד (אני שייך לקבוצה ב' ואם אין לי משהו מעניין לדבר עליו אני מסוגל לשתוק גם חודשים). זה לא משהו אישי אלא קשור למבנים מסוימים במוח (רמת גירוי והפרשות של כל־מיני הורמונים כתוצאה מאינטרקציה חברתית).
עריכה: וגם כמו שהזכירו כאן יש אנשים שתקשורת טלפונית / התכתבות זה פשוט לא בשבילם. ויש כאלה שמתים על זה. אין מה לעשות בעניין.
2. ראשית להיות מאובחן עם דיכאון זה לא נדיר מחד וגם לא בהכרח מלמד על העתיד מאידך, דיכאון מז'ורי זאת אפיזודה אקוטית שברוב המוחלט של המקרים תחומה בזמן, בשונה מהפרעות אישיות או מחלות כרוניות כמו סכיזופרניה / ביפולר / כו'. מה שאתה מתאר זה יותר בפן האישיותי + סף גירוי רגשי או משהו כזה, שזה שונה.
זאת הערה צדדית אבל עכשיו לגופו של עניין. המקרה שאתה מתאר הוא מאוד מאוד בעייתי כי א' עצם ה"עצימות" של הסיטואציה מספיקה כדי לערער את היציבות ולסחוט רגשות רעים. ב' לא די בכך אלא יש לה ציפייה מאוד עמוקה למשהו שאינך מסוגל לעשות (וגם רוב האנשים הרגילים אינם מסוגלים אליו).
עכשיו כמובן הפתרון האופטימלי שאליו מגיעים זוגות מאוד מוצלחים הוא שכל צד עושה את כל מה שהוא יכול כדי לשמור על יציבות. מצדה למשל זה יכול להיות טיפול מקצועי (פסיכולוגי או פסיכיאטרי), ללמוד לא לצפות ממך לעשות את מה שאינך יכול, ללמוד וויסות רגשי וכן הלאה וכן הלאה. ומצדך להיות מודע לקשיים שלה ומניין הם נובעים ומהי הדרך הסבירה (לא נמנעת מחד ולא "התאבדות המונית" מאידך) להתמודד איתם כשהם צפים. כמובן מצריך המון מודעות ונכונות אולי טיפול זוגי אבל עד שמגיעים לשם והמכשולים בדרך...
עכשיו תראה לדעתי אם אתה "תיכנע" לבלגן שלה גם אם זה ימצא חן בעיניה לטווח קצר זה הולך ליצור המון, המון, המון מרירות אצלך לטווח ארוך (יכול להיות גם ברמה של התניה פבלובית...) וחוץ מזה שזה ממוסס את יסודות הקשר אני מאמין שבסופו־של־דבר ככל שאתה תרגיש שמח ובטוח תוכל להקרין את זה וככל שתרגיש גרוע ככה גם האווירה הכללית תהיה גרועה יותר ויותר.
נו אז מה בכל־זאת אפשר לעשות? אני חושב שגם אם לא נפתור לה ברגע זה את כל הבעיות, לפחות כסעד זמני כדאי להציף את הנושא ולא למרוח אותו לנצח. להגיד מה אתה מסוגל לעשות ומה אתה לא מסוגל לעשות, אילו דרכים של תמיכה רגשית (ולא טיפול או פתרון בעיות! אינך אביר על סוס לבן) אתה כן יכול לתת ואילו סוחטות אותך, אילו דרכים חלופיות יכולות לעזור לה לפרוק קיטור (שזה כבר שייך יותר לפן טיפולי, אבל יש כל־מיני כישורים שאפשר ללמוד, מיינדפולנס / CBT / טיפול באומנות / סביבה תומכת רחבה יותר ולא רק אתה כו' כו' וכו'). ומהצד השני איך לגרום לה להרגיש חשובה אהובה מוערכת נתמכת וכן הלאה ולשמור על התחושה שהקשר אכן מספק לה את הביטחון וההגנה שבנות כל־כך אוהבות מבלי שאתה תאבד את השפיות. תוספת: ואולי גם במקביל להבין את המקום של ההתמודדות שלה ולבנות איזושהי דרך שבה אתה תומך בה באופן שמטיב לשניכם.
עכשיו איך מנהלים שיחה כזאת... יכול להיות שכדאי ייעוץ זוגי רק בשביל שהדיון יהיה בסביבה נייטרלית שמעודדת שיח פתוח, אני מתאר לעצמי שזה לא יהיה הכי נעים אם תתנפל עליה ותגיד לה "שמעי מתוקונת וואלק אין לי כח יותר ליללות האלה פעם הבאה שאת מרגישה רע אני אציע לך כוס מים ושבי ציירי ציור" (אלה לא המילים אבל התחושה שיכולה להגיע בצד השני אולי כן קצת נטישה או זלזול או וואטאבר צריך להתגבר איכשהו על השלב הראשוני הזה).
אמנם אתם חצי שנה ביחד אבל יש לכם כנראה עוד איזה 100 שנה אז כן צריך להתחיל לחשוב איך אתם מנעימים את הזמן הזה.
תענוג לקרואבבושקה
ישר כח על התגובה- חתול זמנימישהי נשואה
רציתי להציע גם שהיא תלך לטיפול רגשי
השאלה איך אומרים לה את זה בלי שהיא תיפגע.
המטרה בטיפול רגשי זה להעצים אותה.
לתת לה כלים לגדול.
בתור עזרה ראשונה -
האם יש לה תחביבים?
מה היא אוהבת לעשות?
אני חושבת שזה יעזור לה
לעשות יותר את מה שהיא אוהבת.
אני מתעלמת בכוונה מהדיכאון שאשתך אובחנה בומבולבלת מאדדדד
אני לא יודעת למה היא סטודנטית, אבל יש מקצועות דורשים ממש. במיוחד אם היא עובדת גם… גם ימים חופשיים, יש המון מה לעשות בהם בלא מעט מקצועות…
ויש אנשים שגם לא מתחברים לתקשורת בטלפון.
אלו שני דברים שיכול מאוד להיות שמשפיעים על חוסר התקשורת שלה איתך ועל העובדה שאתה זה שיוזם.
ובאמת גם יש פעמים שלא חושבים על זה אפילו מרוב עומס… גם אם לא עשו משהו חשוב אלא אפילו ראו סרט, לא תמיד יש את זה בראש.
ויש בנות יותר רגשיות. אני לא אומרת שזה לא יותר מהרגיל, וכמובן שלא אומרת כלום על הדיכאון, אבל תדע שזה תקין על גבול מסויים. כלומר גם אם תטפלו בזה, והמצב ישתפר, סיכוי גבוה שחלק מזה יישאר.
אני לא אומרת בשביל לייאש או משהו, אלא בשביל שתהיה מודע לזה.
וכן נשמע שכדאי לטפל בדיכאון שלה.
ובעיקר לדבר איתה ולשתף מה אתה מרגיש. לא להאשים ולא להתגונן. לתקשר ולדבר.
בהצלחה!
בקשר ל1נעמי28
לוקח זמן בזוגיות רגילה עד שמוצאים דרך נכונה וטובה לתקשר, ואצלכם יש את המרחק ותקשורת טלפונית שזה מקשה פי כמה, וכל אחד זקוק לתקשורת אחרת, תמצאו ותדברו על הדרך ותדירות שמתאימה לשניכם, ממש טבעי שזה קשה.
בקשר ל2,
יכול להיות שיש נקודות מסוימת שהן טריגריות בשבילה ומפעילות אותה, וכשלוחצים על אותן נקודות רוב האנשים מגיבים בחוסר פרופורציה, ב"ילדותיות" בחוסר איזון,
כי הדבר השטותי שעליו אתה חושב שהיא עושה סרט,
הוא הקצה החשוף של קרחון הטראומה שלה.
מציעה כמה דברים,
דבר ראשון אל תקרא לה ילדותית או שטותית (בינך לבין עצמך) כי אתה עדיין לא מכיר אותה, וגם אם זה תסכול שנראה לך על שטות, כנראה זה יושב על משהו עמוק יותר. לרוב אם תתבונן תמצא חזרתיות במשבר סביב אותו נושא.
נסה להגיע בסקרנות, ולא בשיפוטיות, להבין מה עומד מאחורי זה.
אם אפשר, תנסה לתקשר איתה על זה כשהיא לא בקרייסס, אבל רק אם אתה בא בעיניים טובות, ולא בשיפוטיות שהיא ילדותית.
ותציע לה טיפול.
אף פעם אל תציע תוך כדי משבר, רק אחרי שאתם מלבנים את הדברים, וגם אז מתוך דאגה "אני רואה שקשה לך" ולא מתוך מקום ש"את בעייתית".
לא נשמע ממה שכתבת שזה דיכאון, יכול להיות שהיא מתמודדת עם קשיים אחרים (שאולי גם הובילו לדיכאון)
מה הגיל שלההעני ממעש
רק על עצמימקלדתי פתח
אנחנו נשואים כמה שנים, וכשאני מסתכלת על השנה הראשונה שלנו, שהייתי מאושרת ומאוהבת, אבל הייתי שמחה לשנות הרבה מהתנהלות שהיתה לי כלפי בעלי.
תחילת הנישואים עדיין יתכן והיא מחפשת ביטחון שאתה אוהב אותה ולכן מחכה לחיזוק שלך-יוזמה שלך לשיחות. תנסה לומר לה בצורה עניינית אוהבת שאתה ממש רוצה להרגיש שהיא מתגעגעת ואן תוכל לפעמים להפתיע עם טלפון או הודעה זה יחזק אותך.
לגבי ילדותיות- זה סובייקטיבי,אבל גן כאן אולי עדיין לא נוצר קשר זוגי שהוא חדש אז נח לה לקבל את האופציה שלך דרך זה. נשמע שההתנהלות שלה לא ילדותית-היא לומדת, מתפרנסת, מעודדת אותך ללכת בדרך שלך. אז זה המקום הקטן שלה לדרוש תשומת לב שחסרה כשאתה רחוק. אולי אם מלכתחילה תנסה לפרגן על מה שעושה היא לא תצטרך להתבכיין ואתה לא תצליח להוביל שיחה למקום גבוה יותר? שוב, זה מזוית של מה שעברתי. ואני מחשבת מחוץ לבית לבוגרת מאוד, אבל יש מקום מול בעלי שאהבתי מאוד להתרפק, וזו הדרך אולי להתרפק עליך מרחוק.
חצי שנה זה כלום, ואם אתם לא יחד יום יום אז בכלל. אבל זה לא מוקדם מידי ללמוד ולנסות לשפר את הראיה מהתקשורת.
מזל טוב והרבה הצלחה!
קודם כל, אשריך שאתה נלחם בשבילנו, זו זכות גדולה. תהסטורי
שנית - מזל טוב גדול לחתונה. לשירות צבאי קרבי יש מחירים משמעותיים. מחירים אישיים ומחירים זוגיים ומשפחתיים. אני ממש לא אומא זאת כדי להחליש אותך, אבל צריך להיות מודעים לזה.
חלק מהותי מיצירת היחד הזוגי ותחזוקו - זה הנוכחות הרצופה ביחד. כמובן אנשים גם לומדים/עובדים/מתפללים/הולכים לאירועים וכד', אבל הסדר הרגיל הוא שלפחות נפגשים כל ערב, אוכלים ביחד, ישנים אחד ליד השני, כל שבת נמצאים ביחד וכו'. זה נכון כל החיים, זה נכון גם אצל זוגות וותיקים, בלי תחזוקה היחד הזוגי מתייבש. אבל, זה נכון שבעתיים אצל זוג צעיר, שעוד צריך לייצר את היחד הזה. לא סתם במלחמת רשות התורה פטרה חתן בשנתו הראשונה - השנה הזאת, הנוכחות היום-יומית בה חשובה מאוד.
אנחנו לא במלחמת רשות, אנחנו במלחמת מצווה, באמת אין אפשרות לפטור את החתנים, גם ככה יש חוסר מטורף בקרביים. אני לא מעודד אותך להפסיק, להפך, לך בכחך זה והושעת את ישראל. אבל צריך מודעות למצב ולמורכבות שבו.
אחרי כל ההקדמה הזאת, לגופם של דבריך:
ההגדרה 'ילדותיות' לא מקדמת אתכם לשום מקום. יש לה התנהלות שאתה לא רגיל אליה ואולי באמת מלמדת על קושי, אבל היא אדם בוגר וכדאי להתאמץ ללמוד את העולם שלה. הרבה פעמים נשים מתתנהלות בצורה קצת ילדותית ליד או באוזני הבעל, כי הם מנסות להרגיש שיש להן על מי לסמוך, מישהו חזק להשען עליו. מעבר לזה - יתכן שזה הדרך שלה למלא את החוסר בנוכחות שלך.
גם לגבי הטלפונים, סביר שדווקא המרחק, מעצים את הצורך שלה, כנראה שאפילו באופן לא מודע, שאתה תחזר אחריה. מעבר לזה, מסתבר שאתה הרבה לא זמין. סביר שהיא מתגוננת מהאכזבה שבנסיון ליצור קשר שוב ושוב ומשאירה את הצפיה לזה שאתה תתקשר.
בהצלחה רבה
לגבי 1ניגון של הלב
אתה זמין בטלפון כל היום? כי אם לא אין שום טעם שהיא תתקשר אליך כשהיא יכולה ותנסה להשיג אותך, ועדיף שאתה תתקשר אליה שאתה יכול. בעלי גם עכשיו בצבא ואני לא מתקשרת אליו בכלל, אני יודעת שאין טעם כי הוא כנראה לא יענה וכשהוא יוכל הוא יתקשר.
לגבי 2, אני גם חושבת שטיפול יעזור, אבל לא בהכרח כי משהו לא תקין אצלה, אלא כי נשמע שהיא בתקופה מאוד מאוד מציפה בחיים. היא עובדת ולומדת במקביל, שזה קשוח מאוד, והיא גם התחתנה לא מזמן והיא כלה טרייה עם כל ההצפה שבזה, ובעלה לא בבית רוב הזמן שזה קשוח בטירוף. האמת שביחס לכל זה התגובה שלה נשמעת לי ממש נורמלית, והיא פשוט צריכה ללמוד איך לאזן את עצמה ולהתרגל למצב הזה, שהוא קשה מאוד
בקשר ל2רקאני
יכול להיות שהיא הורמונלית?
מניעה הורמונלית יכולה מאוד לגרום לכאלה מצבי רוח
תזכור ששניכם מעולמות שונים לחלוטיןשוקו.
אתה בסדיר צבא, זו שפה שונה דינמיקה אחרת, התנהלות שונה. שים לב לזה
מותר לה לשכוח ממך, זה בסדר.
אין קשר בין תסכול לדכאון אל תחבר ביניהם. זה שאובחנה בדכאון קל כמו רוב אזרחי המדינה לא אומר שהיא דכאונית.
מתןסכלת יש הרבה סיבות וזה גם בסדר לןמדים להתנהל ביחד.
אם אחרי חצי שנה אתה לא מסוגל לא יודע מה לעשות והגעת לקצה ההכלה
תעשה לעצמך ולה טובה לכו לייעוץ זוגי, זה לא לפורום נדרשת עבודה להבין מהות האשה והגבר בתוך הקשר הזוגי ובפרט כשהמציאות היא לא זוגית לרוב כי אתה בצבא ומידי פעם צריך לקפוץ למציאות זוגית
לפני שאתה שולח אותה לטיפולהפי
הייתי שולחת אותך לחקור ולהבין מהו המהות של הגבר
אחרי שיח של קושי / אתגר/ רגש/ בכי שלה
לא תקין שמה שאתה חושב עליו זה לעזאזל למה אני צריך להתמודד עם זה . ?
( שאלה שצריכה להישאל למה זה כזה מפריע לך ? גילוי של רגש מצידך ?מה אתה מכחיש בך שמעורר את זה? בילדות ?)
אלא
איזה כיף שאשתי סומכת עלי מתייעצת איתי אני משנה לה את המצב רוח לטובה
ואם אתה בהכחשה לזה משהו לא תקין .
תוסיף את זה שאין דבר יותר קשה מלצאת עם גבר קרבי בסדיר .
וכל הכבוד לה שהיא שורדת את זה בכלל
(אולי היא לא כזו ילדותית כמו שציינת?)
בנוגע לזה שהיא לא יוזמת .. יכול מאוד להיות ששידרת לה שאתה עסוק/ עמוס.
( תגיד לה כיף לי לשמוע אותך תתקשרי גם את ..)
נשים אוהבות יחס (בלשון הרחוב צומי ..) אתה מביא לה את זה?
(שאלה שעולה : למה היא צריכה להגיע לבכי כדי שתתיחס ?)
מעבר לזה שבכי אצל האישה זה חלק מהחיים שלה
ואתה צריך ללמוד לקבל את זה ..
כמה פעמים אתה אומר לה שאתה מעריך אותה?
כמה פעמים אתה פונה אליה לא כדי להשיג משהו? לא כדי לסמן וי על אמרתי לה לילה טוב ?
אלא אני באמת רוצה לשמוע מה שלומך ?
בלתי נסבל בעייני שהיא משתפת אותך סומכת עליך
ואתה קורא לה ילדותית .
אתה חייב הכוונה הייתי ממליצה על יהונתן קליין
כתבת יפהמבולבלת מאדדדד
...כנפי נשרים
מגיב פה אבל זה להרבה תגובות שהיו.
אתם מציגים את זה כאילו אני לא מכיל בכלל אבל זה לא מה שכתבתי, אנסה לדייק.
גם אחרי כל ההכלה יש פעמים שכל מה שקורה היא צורחת ומגיבה כמו ילדה- משפטים "לא באלי את זה" "די הכל באשמתך" (על זה שהיא לא הצליחה איזה נשהו במטבח "לא יודעת מה אני מרגישה" "לא רוצה לא רוצה לא רוצה" ובסוף בשעת המעשה אני מכיל מאוד ומנסה לעודד ולהרים אבל הגעתי למצב שכל מקרה כזה כבר מצטרף לקודמים ואני לא יודע אם אוכל להכיל עוד מקרים כאלה בלי להיגמר מהם ולפנצר אותי
מרגיש וויתור על עצמי.
מנסה להבין איך ממשיכים הלאה אחרי שזה קורה ולהתמלא כוחות כדי להיות שם בשבילה
הרי התחתנתי איתה ברור לי שהיא החזקה והמושלמת באדם- סתם נק' שקשה לי איתה ואשמח לעצות
קודם כל מזל טוב! שנה ראשונה נפש חיה.
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך י"א בניסן תשפ"ו 10:08
"נקי יהיה לביתו" - הנקיות הנפשית מאפשרת להתמקד יותר בבן הזוג וזה גם טבעי בהתחלה
(יש בזה משהו מאד משחרר! זהו, אני לא צריך לחפש יותר, התחתנתי! עכשיו אנחנו מכירים אחד את השני כדי שנוכל לבנות לאט לאט את החיים שלנו כזוג)
כדאי לזכור שהשנה הראשונה
היא שנה לא תמיד פשוטה
היא הבסיס לשנים הבאות בע"ה
וזאת שנה שלומדים בה הרבה אחד על עצמו ואחד על השני
אז בהצלחה גדולה בע" ה!
דבר שני
לפעמים ממבט ראשון על הבנאדם
הרושם ראשוני אולי יותר מאופק/ סבלני
לאט לאט כשנמצאים בסביבה שבה מרגישים נוח וחופשי להתבטא או להגיב לסיטואציות, התגובה הופכת אמוציונאלית יותר וממילא נחשף רובד/ פן נוסף באישיות מולנו, שלא התגלה קודם (בנישואין ההתבטאויות/התנהגויות יכולות להיות שונות מאשר בדייטים. אפשר להסתכל על זה גם חיובי- מהצד השני זאת יכולה להיות קלילות - ואז כשמשהו לא מסתדר התגובה בהתאם)
לפעמים זה עניין של מודעות לניהול רגשות/ ניהול כעסים
ולכן לא הייתי ממהרת לשלוח אותה לטיפול חיצוני.
יצירת תנאים לשיחה פתוחה וכנה איתה, בלי לפגוע, לחסום או לשפוט אותה, יכולה לתת לך עוד הבנה והיכרות עם העולם הפנימי של אשתך.
ואז תוכל להציג גם מה שנראה מהצד שלך ואת המחשבות שלך בנושא
וביחד תראו איך מגיעים לעמק השווה.
אתם רק התחלתם את החיים כזוג ,
ההיכרות/ הבנייה של הזוגיות לוקחת זמן ומתפתחת לעומקים ורבדים נוספים ככל שהשנים עוברות.
לכן מאחלים שיהיה בניין עדי עד- בניין שהולך ונבנֶה כל הזמן, עדי עד.
אם בכל זאת יש קושי בתקשורת-
אפשר לפנות לייעוץ (אולי משם ייתנו המלצה לטיפול קצר בנושא הרגשי, אבל בעיניי זה מוקדם מידיי לעשות צעד כזה)
דבר שלישי שחשבתי עליו ממש עכשיו
לפעמים בחורה לא צריכה פיתרון לבעיה. היא חכמה ויודעת לפתור את הבעיות שלה ולהסתדר.
היא פשוט רוצה להרגיש ש"יש לה על מי להישען" ולבדוק את הגבול - שיש לה מרחב ביטחון, שאוהבים ומקבלים אותה בכל מצב, שהיא יכולה "להשליך" את הלב שלה על בעלה (והוא יקבל אותה וישדר לה ביטחון) התגובות ה "ילדותיות" מבטאות בצורה קצת מוקצנת קושי מסויים באופן כדי להבליט ולהדגיש את הצורך הנפשי "תראה אותי, תראה את המאמצים שלי ואת ההשקעה"
אז אולי הסמנטיקה/ התנהלות שלה מופיעה קצת לא כמו שהיית מצפה ממנה לאור ההיכרות שלכם
וזאת דווקא ההזדמנות ליצור שיח או תגובה לסיטואציה בצורה בוגרת ומכבדת.
יכול להיות שהיא תקלוט טוב את היחס המכבד והבוגר שלך- אליה שלא תלוי בשום תגובה שלה, וממילא השיח שלה יישתנה גם.
להחזיר לה באותה מטבע של ילדותיות לא כדאי, כי יכול לדרדר את ההרגשה של שניכם.
בהצלחה רבה
מזל טוב!
תזכו לבניין עדי עד
בשמחה ובבריאות
מתוך אהבה ואחווה, שלום ורעות.
טוב זה באמת לא תקין ..הפי
טיפולshindov
בעיות קשות מדי לפתרון באמצעי הזה. בהצלחה. יתכן שאם היית משתחרר או לפחות משרת במקום יותר קרוב. חלק מהבעיה הייתה נפתרת. במצב הנוכחי כמעט בלתי אפשרי, שתצליחו לצאת מזה לבד. דבר ראשון תבקש העברה. ככה יהיה יותר קל לטפל. גם המצב ביניכם יש מקום להניח שישתפר. חצי שנה זה כלום בשביל נישואין. במצב שאתם נמצאים בו, קשה לבנות משהו שאפשר יהיה להתייחס אליו. בקש העברה. הבית בעדיפות עליונה.
1- היא לא יודעת מתי אתה פנויים...
לגבי 2, משתנה. תשאל אותה איך היתה פותרת את הבעיה אם לא היית יוצר קשר כרגע....
בד"כ לא כותבת כאן ובאתי מהעמוד הראשי וכותבת לשניכםאמא הכפולה
רוצה להגיב דווקא בתור נשואה ותיקה
יש מצב שגם אשתך כבר הגיעה לכאן וגם כבר קוראת.
השנתיים שלוש הראשונות שלנו היו ממש קשות אפילו שאנחנו ממש מתאימים והיה לנו ברור מהרגע הראשון שמצאנו אחד את השני ואפילו שלא היה לנו אתגר של צבא.
אז למה היה קשה?
כי היינו צריכים ללמוד לדבר על מה שקשה לנו. כי לא התרגלנו לחיות בזוג ואני הייתי ממש בראש שאני לא מבקשת טובות ומצד שני, גם כשהייתי צריכה ממש, לא ביקשתי וציפיתי שהוא יבין.
ולאט לאט למדנו לדבר אחד עם השני ולהגיד מה קשה לכל אחד ואיך אפשר לעזור לזה.
אצלנו זה כבר היה תוך כדי ילדים.
אצלכם, אתה בצבא והיא לבד. הלבד יכול להיות ממש קשה ולפתח איזה שריון כזה כדי להתמודד ואולי לכן היא לא מתקשרת ומצד שני אתה בודד ורחוק וצריך את הקשר הזה.
וגם בקושי- אתה תופס את זה כילדותיות אבל היא בסף השבירה שלה, במצב לא הגיוני ומגיבה באופן לא הגיוני.
בשני המקרים כדאי לדבר.
בענייין של הקשר- להגיד לה שאתה רוצה וצריך גם לשמוע ממנה.
בעניין של הקושי שלך, אשתו- תמיד כדאי לא להגיע למצבי שבירה. להקדים תרופה למכה. תחשבו ביחד איפה המקומות הללו ותנסו למנוע אותם ואז יהיה הרבה פחות להכיל. אבל גם כשיהיה, אתה צריך להכיל. כי היא לבד ומתמודדת.
כמובן שהשיחה חייבת להיות פנים אל פנים ולא בטלפון.
ודבר אחרון- אני לא יודעת כמה זמן נשאר לך בסדיר אבל יכול להיות ששווה לקצר או לעבור דירה קרוב להורים או כל מיני דברים שיכולים לעזור.
בסוף זה הבית שלכם.
ותזכרו שהשנים הראשונות קשות גם כשאין צבא והיא האשה המושלמת שלך ואני בטוחה שאתה האיש המושלם שלך.
בהצלחה!
כמה כיוונים:נגמרו לי השמותאחרונה
א. קודם כל מזל טוב גדול לנישואיכם, אתם ממש נשואים טריים בשנתכם הראשונה, השנה בה התורה מנחה אותנו "נקי יהיה לביתו שנה אחת ושימח את אשתו אשק לקח".
עצם המציאות של השנה הראשונה לנישואים, ללא כל שאר האתגרים שמסביב - מביאה עימה אתגר והתמודדויות רבות.
על כן הפניות הזו לעבוד ולעבד יחד את היחד שלנו כזוג חשובה מאוד.
ב. מעבר לכך, ציינת שאתה גם חייל קרבי בסדיר.
רק הנתון הזה לכשעצמו מוסיף עוד אתגר קשה שבעתיים.
גם לך. כמובן. ותודה עצומה מכל עם ישראל על המסירות והנתינה הזו שלך!
גם לאשתך היקרה. שמתמודדת כאישה של חייל קרבי בסדיר. עם המון התמודדיות, המון לבד, המון חששות, המון שינויים.
וגם לכם כזוג נשוי.
רק לפני חצי שנה עוד הייתם רווקים
כל אחד גר בבית אחר, אולי אם גרתם אצל ההורים לא הייתם צריכים לנהל בית מבחינת ניקיונות, בישולים, כביסות, קניות, משכנתא, חשמל, גז וכל השאר,
ובעיקר - השינוי הזה מרווקות לנישואים שהוא שינוי בפני עצמו ומצריך הסתגלות לאט לאט ובהדרגה וקבלת כלים שם
וכמובן בצבא הכל שוב מתעצם ונהיה קשה שבעתיים.
ג. לא זאת בלבד,
ציינת שאשתך גם לומדת כעת
וגם עובדת במקביל
נשמע שיש על שניכם עומס עצום
גם פיזי וגם מנטלי וגם רגשי, נפשי.
ד. השיח העיקרי שלכם הוא בטלפון - שכמובן לא ניתן להגיע לאותה אפקטיביות ואותם עומקים כמו פנים מול פנים. זה משנה המון.
(כמובן שכדאי בזמן שכן מתאפשר כן לקיים שיחות טובות ועמוקות ביניכם פנים מול פנים
ולקבוע שמתי שלא ניתן ונאלצים להסתפק בטלפון יודעים יחד שזו באמת פלטפורמה מוגבלת ולוקחים זאת בחשבון).
ה. ציינת שאתה מרגיש שרק אתה מחפש אותה או יוצר את הקשר הראשוני -
כדאי לשאול אותה ישירות ולשמוע ממנה את הלמה שלה (ל' בקמץ).
אולי היא לא רוצה להתאכזב שאתה לא זמין וזה סוג של מנגנון הגנה?
אולי היא לא רוצה להפריע לך ולא יודעת מתי אתה פנוי ומעדיפה שאתה תתקשר כדי לא להפריע?
אולי יש לה המון חוזקות אחרות אבל ליזום שיחה היא לא אחת מהן, אבל יש לה עוד המון אחרות?
אולי אם היא תדע עד כמה זה משמעותי עבורך ומה זה גורם לך להרגיש היא תוכל לחשוב על דרכי שינוי מטיבים עבור שניכם? שתחשבו יחד כמובן...
ואולי עוד הרבה מאוד הנחות.
חשוב לשמוע ממנה ישירות
ולפי התשובה לעבוד.
ו. כדאי לעשות הפרדה בין דבר לדבר כדי לא ליצור כאוס ועומס יתר עם בלאגן בראש ובלב.
כלומר:
לגבי הדיכאון שהיה בעבר - זה לא אומר שום דבר רע מלבד זה שאשתך גיבורה ואלופה שהתמודדה בגבורה עם מכת הדור, דיכאון, ויכלה לו!
שיש לה תעצומות נפש ובטוח גם למדה וגדלה מכך מאוד.
לגבי ההווה - אם יש כרגע דיכאון או כל דבר אחר שמקשה כדאי לאבחן בצורה מסודרת ומקצועית ולטפל בכך.
גם אמצעי מניעה הורמונליים כגון גלולות עלולים מאוד להגביר את עוצמות התנודות במצבי הרוח ואת הדכדוך, לכן חשוב לברר לעומק גם את הנקודה הזו.
לגבי זה שהיא מתוסכלת מדברים ביום יום - בפני עצמו זה כמובן לגיטימי. בטח לאור כל הסעיפים הקודמים שהיא אישה נשואה טרייה, עם המון המון שינויים בבת אחת בחצי שנה הזו,
בעלה בסדיר חייל קרבי,
היא עובדת
היא לומדת
היא מחזיקה בית
היא לומדת את הגוף שלה וכל הלכות טהרת המשפחה שגם לוקחים משאבים לכך
יש מלחמה (בתוך מלחמה בתוך מלחמה...)
אזעקות
חדשות
דאגות
ומה לא...
ובתוך כל זה ממש מותר ואנושי שהיא תהיה מתוסכלת מדי פעם.
אם זה באופן חריג או פוגע בהתנהלות או יושב על משהו עמוק - אז כנזכר קודם, כדאי לאבחן ולטפל בצורה מיטבית כדי להגיע לרווחה נפשית.
ז. המשפט אולי הכי חשוב בכל ההודעה - הייתי ממליצה לך לשנות את המשוואה שנוצרה לך בראש שאומרת "אשתי ילדותית"
ולהפוך אותה ל: "אשתי *אנושית*".
כי היא באמת אנושית. רק בשר ודם.
היא לא ילדה קטנה, היא אישה שמתמודדת עם הרבה מאוד מאוד מאוד.
יכולה להעיד על עצמי (נשואים עוד רגע 19 שנים ב"ה) שאם היה לי רק דבר אחד מכל מה שהיא מתמודדת איתו בשנה הראשונה (או בכלל) - הייתי בהחלט מתוסכלת ואף מגיבה בתסכול עמוק לא פעם ולא פעמיים.
בשנה הראשונה שלנו, והרבה אח"כ, למדתי את עצמי לאט לאט, את בעלי לאט לאט, את היחד שלנו לאט לאט,
ובדרך היו לי המון המון המון פיקשושים.
הכל בסדר.
זה לימוד.
זוגיות היא לימוד.
נישואים הם לימוד.
ללמוד את עבודת השמחה שלי ומי אני ואיך אני עובדת ומהם הצרכים שלי, הקשיים שלי, מנגוני ההגנה שלי וכן הלאה - הכל הכל זה לימוד
לימוד של שנים
ואפשר להתחיל בלימוד הזה
מתוך מקום מעצים ולא מחליש
מתוך מקום שבאמת רואה את האנושיות שבכל אחד ואחת מאיתנו.
ללמוד - מה היא רוצה מעצמה? רגע להעמיק בכך באמת.
ומה אתה?
ומה היא מרגישה עכשיו? רגע לעצור ולהיות נוכחת וקשובה פנימה, קשובה לגוף ולנפש.
ומה גורם לבכי? או עלבון? ומדוע? מה היה שם בעומק שהפעיל את זה? ומה עוד הטריגרים שלי?
ח. כמובן שאתה לא המטפל שלה אלא בעלה האוהב. וחשוב לשים את הדברים במקומם.
מצד אחד להעניק תמיכה, אוזן קשבת, אהבה, הכלה, עידוד וכו'
ומצד שני - במקומות בהם יש צורך טיפולי או צורך אחר מעבר ללהיות בן הזוג - חשוב לפנות לגורם מקצועי.
אתה לא אמור לפתור לאשתך את הבעיות הרגשיות שלה וגם היא לא את שלך.
וזה גם לימוד.
למצוא את האיזון הנכון
ללמוד איפה הנפרדות בתוך הביחד
איפה המקום להתייעץ עם אנשי מקצוע
איפה הביחד בתוך הנפרדות
איפה אני כן יכול/ה להיות שם עבור אשתי / בעלי.
אז צעד צעד
לימוד אחר לימוד
התקדמות אחר התקדמות
תהיו בתוך הלימוד הנפלא הזה ששמו זוגיות
ותמצאו בתוכו גם לימוד מפעים כל אחד כלפי עצמו
ובעיקר - צמיחה אישית וצמיחה זוגית מתוך כל זה.
המון ברכה והצלחה ב"ה
ופסח כשר ושמח 