מה השיקולים הנכונים לדעתכם למנוע הריון בהתחלה?דניאל91
כשעדיין לא מוכנים לילדים.הלוי
מוכן בבקשה להרחיב?דניאל91
כשמרגישים שעדיין לא מוכנים להביא ילדים לעולם, ממגוון סיבות..הלוי
גם במצב שלא בטוחים לגבי הקשר (ויש הרבה כאלה), אז אני אישית הייתי ממליץ לחכות עם ילדים, (לא אתפלא אם הרבה יצאו עלי) כי להביא ילד כדי לחזק קשר רופף, לדעתי זו טעות. להרבה מאד זה לא מחזק מספיק את הקשר וזה סתם עוול לילד/ילדים, להכניס אותם למשפחה כשהקשר בין בני הזוג הוא לא בריא. ילדים הם לא כלי לחיזוק קשרים, אלא הם אמורים להיות יצירה משותפת והדדית של קשר בריא, עם הרצון להביא חיים לעולם ולהטיב עמהם.
גם שהבעל (או האשה) לפני הגיוס או תוך כדי שירות סדיר ואינם מתכוונים להאריך שירות או להמשיך בקבע, לדעתי שיחכו עם ילדים עד לאחר השירות הצבאי, או סמוך לסיומו.
אלו דעותי האישיות בעניין, אין פה שום דעה הלכתית (למיטב ידיעתי).
לדעתיג'נדס
באופן כללי, אם לא בנויים מסיבות טובות להקמת משפחה, אז.... (אהיה חדה)
למה להתחתן?
כמובן שזה בגדול ויש מקרים יוצאי דופן אבל זה משהו שמתייעצים איתו עם רב גדול שמכיר אתכם...
החלטות טובות!
^^^ ילדים הם חלק נכבד מהנישואים בדרך כלל..יעל מהדרום
הנישואין והזוגיות חשובים בפני עצמם, בלי קשר לילדיםשוקולד לבן
(למרות שחשוב להביא ילדים לעולם וזו מצווה גדולה)
ברור! אני ממש לא חושבת שמתחתנים רק בשביל ילדיםיעל מהדרום
מצד שני, מי שמרגיש שהוא לא בשל לגדל ילדים- לא בטוח שכדאי שיתחתן כרגע..
הרי גם עם מניעה "עלול" להוולד ילד. ואז מה?!
לא קראתי את כל השרשור..אור חיי
אבל לדעתי המשוואה שהצעת בעייתית...זה שלמישהו כרגע לא מתאים ילדים,לא אומר שבן-בת זןג לצידו לא חשוב או מתאים כרגע...
לכל זמן עת לכל חפץ....
יש שלב של להיות נשואים (רק..)
ויש שלב של נשואים +....
וא"א למנוע נישואין כי שלא יצא ילד...
זו דעתי..
שבוע מוצלח
מסכימה שזה לא שחור- לבןיעל מהדרום
אבל כדאי טוב לחשוב גם על העניין של הילדים כשחושבים על חתונה.
זה לא פשוט בכלל.כתר הרימון
אחרי החתונה - תלוי במציאות הזוגית, אם נתקלים בקשיים מיוחדים וחוששים שזה יערער אותה עוד יותר.
והכול - כל מקרה לגופו, ולא להחליט לבד.
כשההחלטה להינשא התקבלה בקושי רבאמאשוני
אז המוצא מהפלונטר הוא להתחתן אבל לחכות עם הבאת ילדים.
זה המקרה הנפוץ שנודע לי מתוך המקרים הבודדים ששמעתי, בפועל גם אותם זוגות נקלטו די מהר ומסתבר שהתמודדו עם המציאות.
לא בקלות בכלל אבל התבגרו מתוך החיים.
מכירה מישהי שהתחתנה ואחרי החתונה המשיכה לגור אצל ההורים שלה בלי בעלה (מתראים מדי פעם) והם כמה שנים נשואים ללא ילדים.
קיצר, מקרים לא סטנדרטיים, והחכם עיניו בראשו.
עקרונית,ד.
זו מצוות-עשה שאין לאדם להימנע ממנה, לדחותה, ללא סיבה משמעותית שמתירה את זה. ואם הסיבה היא אכן כזו, ראוי להתייעץ עם רב, פוסק הלכה מובהק, שמכיר את "משקל הדברים".
בכללי, סביר להניח שלמשל בעיות בריאותיות/נפשיות שיכולות להחמיר או להתקשות-בריפוין בגלל ה"לחץ" (דמיוני לפעמים..) מכך שיש עוד עומס כזה ברקע, תוכלנה להוות סיבה בעלת משמעות.
כך גם אם חלילה בתוך זמן קצר מתברר ל"ע שיש איום משמעותי על חיי הנישואין הללו.
אבל סתם כך, מחשבה ש"עוד לא מוכנים" לדעתי אינה גורם, אם לא במקרים מיוחדים, שממילא נכנסים בקטגוריה הנפשית הנ"ל. במצב נורמלי, הילדים הם חלק אינטגרלי מבנין המשפחה, כולל היחס בין האיש לאשתו, שנהיים אבא ואמא. נבנים יחד עם גידולם, ומוסיפים שמחה ואור. לא להרבות בפחדים וחששות.
ומה עם שיקולים כלכליים?דניאל91
ממליצה להתייעץ עם דמותג'נדס
שאתם מעריכים. מחנכת, רב, הורה, דודה, שכנה, מדריכה... מישהו.
כי זה כ"כ משנה מי אתם!
לגבי העניינים הכלכליים, באופן כללי, כשיש דברים שמחליטים שהם חשובים לנו והם בפסגת שאיפותנו, מוצאים את הדרך להגיע אליהם.
לא אמרתי שזה קל, ולא אמרתי שלשבת בבית וה' יעזור... אבל זה הרעיון הכללי מאוד. מכאן, ממליצה על יעוץ אישי.
בהצלחה!
יש כמה אופציות.הלוי
ב. לפרוס את הלימודים על פני יותר שנים, וככה להוריד מהאיטנסיביות של הלימודים ולאפשר יותר זמן לעבוד ואפשרות לגדל ילדים.
ג. להיעזר כלכלית ובגידול הילד/ילדים במשפחה וחברים.
בזמנו ראיתי,ד.
תשובה מהרב אבינר שליט"א, דומני, שזה אינו שיקול.
ודומני שגם מציאותית, עם ההוצאות הנלוות לתינוק, זה באמת לא הבדל ממש גדול ממה שממילא מוציאים, אם מתנהלים נכון בקניית הדברים.
ואם על זה מדובר, אז באמת כדאי לשאול רב מיושב, רחב דעה בהלכה ובמציאות, וגם עם יכולת של הקרנת כיוון טוב לבנית משפחה. לפעמים צריך פשוט קצת "הרגעה"..
בגדול- אפשר לעשות הכלבאורות
ולכן , לדעתי, צריך לעשות רשימת שיקולים- כמובן שגם הפן ההלכתי חשוב כאן(שאגב הרבה יותר קל להתיר במקרה שבו האישה היא הסטודנטית למשל, כי הציווי לא חל עליה אלא על הגבר, ולכן אם הגבר הוא זה שעמוס לו אז פחות מתירים.)
מה המצב הכלכלי, לפי פעמונים כל ילד זה הוצאה של עוד 2000 שח לפחות בחודש- האם תהיה אפשרות להעזר בהורים במקרה הצורך גם כלכלית וגם כביביסיטרים.
להתייעץ לא תמיד עוזר כי זה דבר שהוא החלטה מאוד מאוד אישית שלכם בסוף- סמכו על תחושת הבטן שלכם...
כלכלית זה בכלל לא משתלם להתחתן ולהביא ילדיםה-מיוחד
אם זה היה ככה היו בעם היהודי אולי חמישה אנשים
הלכתית יש הבדל ענק בין למנוע מיד אחרי החתונהשוקולד לבן
למניעה אחרי ילד אחד ויותר
כך שאף אחד לא אמר שחייבים חמישה ילדים כשהגדול בן שש ומסתדרים וה' עוזר
(מספיק רבנים אומרים למנוע בין לידה ללידה, או לפחות שזה מותר)
הערהאנונימית 86
כתבת: כל ילד זה הוצאה של עוד 2000 ש"ח בחודש, לדעתי זה ממש מוגזם!
ילד שלומד בבית ספר שיש חינוך חינם (פחות או יותר) או בגן עיריה לא עולה 2000 ש"ח בחודש!!
לא שלי. אמירה של פעמוניםבאורות
רואים גם אנשים אחרים..ד.
ולפעמים אכן מה"תכנונים", יש בסוף פחות ילדים. ויש אנשים שהצער שלהם על כך הוא גדול בהרבה מאלו שאת מתארת עם הצער על חוסר בשקלים בבנק. תלןי גם לא מעט באנשים עצמם ואופים.
ולא שייך להגיד "גם הפן ההלכתי חשוב". יהודים הולכים לפי ההלכה (בפרט שמדובר כשעוד אין כלל ילדים). אז אם מישהו חושב שהוא במצב כמו שאת תיארת והוא עלול להיות מזה בלחץ יכול לשאול על המצב הזה. לא כ"כ מסובך.
וכבר דובר פה על הנתון של "פעמונים". והוא אינו נתון נכון לכל מצב/גיל. לפעמים רחוק מאד מלהיות נכון.
תלוי איפה תחפש את התשובה.כוחות שמימיים
מה שידוע לי שזאת שאלה לתלמיד חכם. למה שלא תיגש לצדיק שאתה יודע שיבין אותך?
התורה שלנו היא תורת חיים. היא לא מכבידה . היא מיועדת לבני אדם.
אל תדאגו !
אתם תשמחו את השם והשם ישמח אותכם!
זאת דעתי כמובן שהבחירה בידכם.
לגבי השיקול הכלכלי (תגובה חדה, תכינו עגבניות)ayeletb9
זה מאד נחמד לצאת לדייטים ולהנות ולהתחתן (ולהיות עם שמלת כלה וכו' וכו'), אבל חלק מהאחריות שמגיעה עם ההחלטה להתחתן זה גם האחריות הכלכלית!
להתחתן ולחיות על חשבון ההורים זה ממש לא להיות עצמאי!
קשה לכם כלכלית? תמצא את הפתרון קודם כל כרגע לסגור את החודש בפלוס. ההורים שלכם הם לא בנקט ולא חייבים לממן לכם את הילד.
משגע אותי כל פעם מחדש לראות שאנשים כותבים כל הנושא הכלכלי. תהיו חכמים! תעבדו! תחסכו!
אפשר לזרוק גם עלי..נקודה למחשבה
יש לי עוד מה להרחיב בנושא הראשי של מניעת הריון בהתחלה אבל אני אחרי לידה ואין לי כוחות נפש..
אולי תזכירו לי עוד כמה חודשים..
אם כולם יקשיבו לך הערבים יהיו פה הרוב די מהרירושליםםםםם
עגבניות...ד.
להתחתן זה דבר חשוב (לא רק דמיונות של "שמלת כלה"..) וצורך בסיסי, ואינו רק תלוי-כסף.
לא סותר שצריך גם להתאמץ על הצד בכלכלי בצורה נכונה.
[ולא ראיתי כלל שהם כותבים על חיים ע"ח ההורים. שאלו לגבי ההוצאות אם משפחה גדלה]
ראה הודעתו של הלוינקודה למחשבה
לא נראה לי שנכון שאדם יביא ילד לעולם כדי שההורים המשפחה והחברים יכלכלו אותו!! לדעתי זו הסתכלו מעוותת על המשמעות של הבאת ילדים לעולם.. על האחריות לגדל אותם ולא רק מהבחינה הרוחנית לגדל ולחנך אותם, אלא גם האחריות החומרית שיש לזה.
זה לא החוכמה רק להביא את הילד לעולם החוכמה זה גם לגדל אותו בכוחות עצמך ולא על חשבון הסביבה..
א. הגבתי לפי מה שהוא הגיב.. על הודעת הפתיחה.ד.
ב. בד"כ זה לא קיצוניות של "כדי שההורים והחברים" וכו' (אם כי כמובן אם יש הורים כאלה מרצון, אין כל בעיה גם עם זה). לרוב, זה מצב "אפור". כלומר, אופציה של יותר הוצאה כלכלית. ואכן, חשיבות לידת ילדים, חינוכם, הגדלת עם ישראל בפרט בכאלה שגדלים בחינוך ואוירה טובה, היא גדולה ועצומה. מלבד שזה אושר אישי עליון, ו"נכס" שלא תמיד אפשר לזכות בו.
אז בוודאי שלהתאמץ עבור זה, גם אם יהיה צריך קצת יותר "להידחק" כלכלית, זה שווה, בצירוף הביטחון בה', וההשתדלות הראויה.
יש דברים שבהם החשבון אינו יכול להיות רק כמו שעושים "תחשיב כלכלי" על עסקים, אלא זה פחות מדויק מבחינה זו.
ואנחנו רואים, שאלו שמאד "מדוייקים" בזה, מגיעים לא פעם לכך שבסופו של דבר גידלו משפחה קטנה, ובשעה שאחרים שאכן נדחקו קצת כלכלית, כבר נהנים מילדים גדולים שמפרנסים את עצמם, ונכדים - הם קצת אוכלים את פירות "דקדוקם".
על כן, צריך באמת הן להשתדל בהגדלת המשפחה לפי היכולת, והן להשתדל גם ברווחה הכלכלית לפי היכולת. קשה לקבוע "דוֹגמות" מדוייקות. זה נושא מסוג אחר..
נכון, זה נכס לעם ישראל וצריך ביטחון בה' אבל זה לא מוריד לרגעayeletb9
[והתכוונתי שבאופן כללי בפורום יש פעם בכמה זמן שעולה הנושא הכלכלי. תמיד עונים את אותם דברים. אף פעם לא מדברים על איך מונעים את המצב הזה כדי לא לבאס יותר. הדרכה לפני חתונה צריכה, בעיני לפחות, לכלול גם הדרכה לעצמאות כלכלית.
דוגמא מלפני שבוע וחצי בפורום הריון ולידה- מישהי שאלה כמה ההוצאה הראשונית לתינוק. רשמתי מה הסכום שיצא לנו וקיבלתי תגובה שזה שיגעון. נשים אחרות רשמו סכומים נמוכים הרבה יותר, רשמו שלקחו דברים זולים/יד 2. ג'נדס הסבירה שם בצורה כ"כ יפה שצורם לה שהופכים את הזול לאידיאל, אם אין כסף וקונים את הזול כי זה מה יש זה משהו אחד, אם יש כסף וקונים את הזול בכל זאת זה משהו אחר.]
נשמע מדברייך+mp8
גם זוג שמצליח להתפרנס יפה בכוחות עצמו- המדד הוא לא סכום הקניה בה קנה את הקניה הראשונית לתינוק הראשון.
קניה בזול היא לא סימן לכלום.
ממש לא!ayeletb9
גם אין כסף זה לא עוול+mp8
נכוןayeletb9
הגענו להסכמה +mp8
זה לא תירוץאין כמו אמא
את קונה בזול מתוך אידיאל או שיקול כלכלי?הלוי
למה זה סותר?שוקולד לבן
אני לא סובלת להוציא על דבר שגם ככה מתכלה ולא יחזיק מעמד הרבה כסף
והיום הרבה מהדברים מאד לא איכותיים ועולים יקר, אז לא עדיף להשיג בזול?
נראה שלא הבנת אותי.הלוי
הבעיה היא כשלקנות בזול הופך לאידיאל, כי לפעמים בסופו של דבר, זה פשוט יוצא יותר יקר.
יש אמירה "אני לא מספיק עשיר כדי לקנות בזול".
לקנות בזול לא צריך להיות קשור בעוני או באידיאל, אלא צריך להיות מתוך שיקול שכלי כלכלי מה עדיף בקשר לאותו מוצר, ואם עדיך את היקר יותר אז יש את היכולת הכלכלית לקנות אותו.
אבל זה באמת לא רק שיקול כלכלישוקולד לבן
הרבה מהדברים היקרים שווים אותו הדברים כמו דברים זולים אחרים,
אז לא עדיף לקנות בזול אם האיכות אותה איכות?
אם יוצא לי לקנות משהו כזה ביקר כי לא מצאתי זול אני מרגישה פראיירית
(יש דברים שבהם המחיר מורה על איכות, אבל לרוב ממש לא)
או לקנות בעודפים\מתצוגה כמו שהציעה אין כמו אמא, לרוב לא פוגם באיכות
ודאי שמוצר שבו זול הוא לא איכותי ולא מחזיק הרבה זמן, ויקר כן, עדיף לקנות את היקר אם יש אפשרות.
אבל לרוב זה לא המצב בשוק, כי האיכות בד"כ יורדת עם השנים וההתפתחות
(למשל הפלאפונים הפשוטים והזולים איכותיים פי כמה מפלאפונים משוכללים, לפעמים צריך משוכלל אבל אם לא לא עדיף לקנות את הזול?)
אני מסכים איתך,הלוי
יכול להיות שבעניין הזה למה שאת קוראת אידיאל, אני קורא שיקול כלכלי.
הסיבה שאני קורא לזה שיקול כלכלי ולא אידיאל, זה בגלל שלמיטב הבנתי עד כה מהיכרות עם אנשים שהפכו את הזול לאידיאל, קנו רק בזול, גם אם המוצר הוא פחות איכותי באופן משמעותי ולמרות היכולת לקנות את היותר איכותי. בסופו של דבר, יצא שהם שילמו יותר, כי כל כמה זמן היו צריכים לקנות את המוצר שוב, כי הוא התקלקל, או שהוציאו המון כסף על תיקונים מיותרים, שהיו יכולים להמנע מהם על ידי קניית מוצר יותר איכותי ביותר כסף.
אני מקווה שאת מבינה עכשיו שאנחנו מתכוונים לאותו הדבר.
לא מצליחה להבין למה דחוףנשואים פלוס
הנסיון להוכיח שהסתפקות ביד שניה היא תוצאה של מסכנות וחוסר ברירה לא נכונה לחלוטין!
כי יש בחירה לקנות חדש גם אם אין אפשרות וזה יבוא על חשבון דברים אחרים.
כך שגם למי שאין אפשרות רשמית והוא בוחר לקנות יד שניה, זה נובע מתוך עקרון ולא מתוך אומללות
אכן, ויותר מזה..ד.
גם אם לא יבוא על חשבון דברים אחרים,
לא תמיד "יד שניה" וכד', זה פחות איכותי. אע"פ שלפעמים בשביל ההרגשה הטובה, נחמד לקנות חדש.
אכן, יש "אידיאל" לא לזרוק סתם כסף. זה לא אידיאל של לחיות במסכנות, אלא של אי-בזבוז סתם, אפילו אם זה לא יבוא "על חשבון" משהו אחר.
לא אמרתי שמי שקונה בזול או יד שנייה הוא עני או מסכן,הלוי
להפוך קנייה בזול לאידיאל ועקרון, יכול פשוט מאד לצאת בסופו של דבר יותר יקר.
אידיאלאין כמו אמא
אבל הקניות הן טובות,
היינו צריכים מקרר, הלכתי לחנות עודפים אותו מקרר עמד מתצוגה פחות 1000 שח, אז למה לא???
כנ"ל מכונת כביסה
בגדים יש אאוטלט עודפים כגון: קסטרו, מנגו, פוקס. אז למה לשלם יותר???
יש חנות ביתילי עודפים, אז למה לקנות בביתילי מקורי?
כמובן שאם רוצים משהוא ממש מסויים במידות מסוימות זה קשה, אבל אם אני צריכה שולחן לסלון ולא ממש אכפת לי בדיוק בדיוק צבע, אז אני ודאי אקנה בעודפים או מתצוגה וכו.
יש נגב קרמיקה עודפים. אז קנינו את כל הריצוף וכל הכלים הסינטרים בעודפים.
גם יש לי מלא יהלומים, אבל הכל נקנה דרך סוחר בורסה.
ז"א הכל אני חושבת איפה לא להכנס כמו פראירית לחנות בקניון
למה את רואה בזה בעיה?נשואים פלוס
כי את לא מוכנה לחיות באידיאל הזה אז את מנסה לומר שהנהגה זו נובעת מחוסר ברירה ולא מאידיאל?!
זה עוד אחד מסוג הדברים שקשה לי לראות מסביב.. לא צריכים להיות מה שכולם או לפי כולם או לחיות על פי מה אומרים או על פי אידיאל.
לך יש אידיאל שלילד חדש קונים חדש.. שוטי על זה!
לי יש אידיאל שמה שאפשר קונים יד שניה.. למה זה אמור לתת לך תחושת נחיתות?
אלו שני דברים...ד.
הרי כתבתי מפורש גם על ההשתדלות.
ומה שהבאת מפורום אחר, שכתבו שרשמו סכומים נמוכים בהרבה - זו דוגמה מעולה להשתדלות מצידן.
[בתחילה הבנתי שאת מביאה את זה כדוגמה למניעת מצב כלכלי דחוק, כלומר בביקורת-עצמית על מה שאתם הוצאתם ללא-ידיעה ושהאחרות התנהלו נכון. אח"כ הבאת ביקורת של מישהי על כך שהופכים זול לאידאל.. אני לא כ"כ מסכים עם הביקורת הזו. בוודאי שיש ענין לא לבזבז גם אם יש כסף. אדרבה, דוגמה טובה למה שכתבת בהתחלה. "השתדלות" זה גם לא לזלזל במה שה' נתן לנו ע"י בזבוזו ללא צורך. יתכן שהיא התכוונה שלא להפוך זול לאידיאל גם על חשבון איכות של דברים, כשיש אפשרות כלכלית לקניה של משהו טוב יותר. מכל מקום, כל זה כמובן לא נוגע לנושא שעלה כאן. העיקר, תשמחו במה שכבר קניתם, ועדו יותר בתינוק...]
נשואים כבר 9 שנים חיועדיין נעזרים בהורים (כמובן לא ביקשנו )ודודי לי
לשיטתך היינו צריכים להישאר ברווקות במקום להיות עם 4 ילדים
חיים בפשטות ואף על פיכן..ודודי לי
תזרקו גם עליי עגבניות!חן.
בס"ד
אני לא מגיבה הרבה בפורום אבל בד"כ כשיוצא לי לעבור על שירשורים אני רואה שיש מי שמייצג את מה שאני מאמינה בו. בשרשור הזה אני מרגישה שהעיקר חסר מן הספר.
רבש"ע מנהל את העניינים ולא אנחנו. עם כל נשמה שאנו זוכים להביא לעולם יורד השפע שלה במדוייק. וודאי שחובה עלינו להשתדל, וודאי שאיננו יכולים לחיות על הירח ועל השכנים ולהגיד "ה' יעזור". אבל בסופו של דבר אנחנו צריכים לזכור את המקום שלנו.
אנחנו חיים בדור של "אני" במרכז. זו השפה שמדוברת סביבנו. אצל יהודי ה"אני" לא במרכז. רבש"ע במרכז. וכמו שכתבו פה לפני, יש הלכה. וההלכה לא מתירה לאדם להחליט בעצמו האם מותר לו למנוע הריון או לא. תורתנו היא תורת חיים וודאי שיש מקרים בהם נכון וצריך למנוע הריון ולשם כך יש רבנים שעוסקים בדיני נפשות אלה.
לענ"ד, זוגיות נבנית מתוך התמודדויות. הקשיים והאתגרים שבחיינו (כמובן ביחד עם העליות והדברים הטובים) מכריחים אותנו להתעלות ומצמיחים בנו כוחות ותעצומות נפש. ההתמודדות עם מציאויות מורכבות בחיים גורמת לנו להיות אנשים גדולים יותר. לכן, קשה לי לקבל את הנושא של מניעה מיד אחרי חתונה כדי "לבנות את הקשר".
בשורות טובות לנו ולכל עם ישראל!
ניכרים דברי אמת כוחות שמימיים
מסכים לנקודה העיקרית. המטרה היא עבודת ה' ולא עבודת עצמיירושליםםםםם
היופם הרבה אנשים מבולבלים בזה. חינכו אותם מגיל צעיר לעבוד את עצמם , את ההשקעה והמסירות הם ישאירו לחשמונאים . אנחנו נאכל סופגניות ונמנע הריון מטעמים כלכליים
ומה עם למנוע הריון מטעמים חינוכיים, שכליים ונפשיים?הלוי
טעמים שכליים ...כוחות שמימיים
ויש אנשים שזה יהיה להם נסיון לא פשוט כי הם מאוד מאוד שכליים והגיוניים, והרצון של השם זה שיתחזקו באמונה.
זה לא סיסמה, ואת המשפט הזה אני כותבת עכשיו גם לעצמי: במקום שנגמר השכל שם מתחילה האמונה.
אין טעם לחקור ולנבור,כשההלכה מראה אחרת מההגיון שלנו זה אומר שאנחנו צריכים ליישר את עצמנו..
וזה יהיה החינוך הכי טוב לילדינו, שיראו שההורים שלהם לא נולדו מושלמים והם עובדים על עצמם כדי לעשות את רצון ה' גם כשלא קל.
(ועל הטעמים הנפשיים בוודאי שחשוב מאוד להתייעץ עם הגורמים הנכונים ולשמור על השפיות..)
אנחנוחדשה ישנה
מנענו לאיזה חודשיים+
אחרי החתונה,
אחרי ששאלנו רב כמובן,
מהסיבה שרציתי שנספיק קצת לחוות את הזוגיות, להכיר אחד את השני בלי הורמונים ובחילות על ההתחלה...
זה כמובן לא מתאים לכלאחד, אנחנו גם התחתנו צעירים אז לא היה לחץ מהבחינה הביולוגית.
בפועל נכנסתי להריון רק שנה ++ מאז החתונה, אבל עדיין לא מצטערת על זה שמנעתי קצת בהתחלה וגם חודשיים זה לא משמעותי.
בלי להגיד מה נכון ומה לאמשה
מי ערב לכם ש"תיקלטו" מהר כ"כ?
הקב"ה מנהל את העולם. לא אנחנו...
ומי ערב שלא?עוגת גבינה.
מסכיםמשה
פותח השרשורדניאל91
דבר שני.. אנחנו מתחתנים עוד חודש כזה ואני התחלתי לימודי הנדסה(4 שנים...) והיא עדיין לא מצאה עבודה.. ואני באמת חושש מאיך מסתדרים כלכלית רק זוג ובמיוחד שיש ילד. כי מבחינתה לא למנוע בכלל ושיהיה ילד תןך 10 חודשים(מדבר פה על התאוריה..) והיא אומרת לי שאם זה החשש אז למה בכלל להתחתן? או אז לדעתך בוא נדחה עד אחרי שתסיים ללמוד ובטוח יהיה כסף...
ואני מאוד רוצה להתחתן איתה וכן,כמו שאמרו פה כמה להתחיל את הנישואים בלי לחשוב על ילד אלא להתחיל קצת לבנות את הזוגיות,, (הרצון שלי למנוע מספר חודשים לא גדול...)
ולא יודע מה לעשות.... לא רוצה לכפות את דעתי עליה אבל ממש חושש שאם נכנסים להריון מהר ואז כמעט כל תשומת הלב מופנית לכך אז הזוגיות שרק מתחילה לבנות את עצמה נעזבת ומוזנחת.. וגם כאשר היא תלד ואני בלימודים אינטנסיביים אם אצא לעבוד יותר ממה שכבר צריך אז הגיוני מאוד שהלימודים ייפגעו.. ואז בסוף גם יצא שכרנו בהפסדנו שהרי הלימודים האלה הם אלה שיובילו בעז״ה לפרנסה העיקרית בבית....
ופשוט לא יודע מה לעשות. זה מכניס אותנו ללחץ לא קל בכלל....
(התייעצתי עם רב..לא שואל מהפן ההלכתי אלא הרעיוני...)
שאלה היא האם אתם תסתדרו עם הוצאות דירה וכו'...?l666
ובקשר לילד, יש לי פתרון לא כל כך נעים
והוא לחסוך על חתונה, נגיד על חבילה ראשונית לילד אתה צריך 5000 שקל, אז תבדוק מה יש לקצץ בחתונה ותשאיר את הסכום לזה
אני לא מבינה איך זה שמוצאים על ערב אחד עשרות אלפי שקלים, ואחר כך כמובן אין לחיים, אין לילד, אין לדירה...
אתה לא חייב ללמוד את כל ארבעת השנים ברצף,הלוי
זה יכול להשמע ארוך, אבל אם אתם לא באים עם המון כסף שחסכתם או ממשפחות עם המון או מספיק כסף, אז אתם לא יכולים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אתם תצטרכו לוותר על משהו ולדחות אותו למועד מאוחר יותר בחייכם, בין אם זה לדחות את השלמת התואר או הבאת הילדים.
לא בטוח שלדחות לימודים משתלם כלכלית נטו.רחלקה
המשכורת שאחרי התואר גדולה משמעותית ממשכורת ללא תואר, ברוב המקרים.
זה נכון, אבל לא תמידמשה
האמת היא שמי שמתחתן צעיר צריך לתכנן את זה מגיל 16, לא מגיל 22...
^^^^הלוי
גם משכנתא שפרוסה על גבי 30 שנה בנטו יוצאת יותר יקרה,הלוי
לפעמים עדיף לשלם יותר בטווח הארוך, כדי לא להיכנס בטווח הקצר לבור עמוק שיהיה אחר כך (מאד) קשה לצאת ממנו.
אחת הבעיות הגדולות בחברה הישראלית כיום, זה שהרבה חושבים על "כמה כסף יהיה בסוף היום בכיס", במקום על "איך אני מסיים את היום, ובלי חובות".
לפעמים אנשים מסתכלים רק על העתיד ככה, שהם שוכחים לקחת בחשבון את ההווה.
לחסוך כסף מלפני החתונה, ולהתכונן מראשמשה
שקל בגיל 13 שווה שני שקלים בגיל 23.
פחות שנת שרות, פחות הדרכה בתנועת נוער, פחות שנים בישיבה, יותר עבודה שחורה ובניית הון עצמי בשביל החלומות.
לפעמים ולפעמים, כל מקרה לגופו...רחלקה
נכון, ולכן כתבתי לפעמים.הלוי
מבינה את הפחד והקושיכוחות שמימיים
מה שכדאי תוך כדי הלימודים לפנות יום יומיים שלוש לעבודה שתכניס קצת ותתן רוגע..כמובן אם מתאפשר..
רוב הזוגות מתחילם מאפס או מפלוס זעיר שהופך לחובות. אז מה? ? לאט לאט עולים על דרך המלך..ורואים בעיניים שהשם פשוט שולח! לא שקל פחות ממה שצריך.
ויש תקופות שמצטמצמים ויש תקופות שמתרחבים. כאלו החיים צריך לדעת לשמור על האיזון הנפשי שבינהם, ואת זה לומדים.
כדאי להרגע הגיוני מאוד שילדים לא יבואו שניה אחרי החתונה אלא יחכו קצת..
ולתת להשם להכתיב את קצב החיים...
זה בהחלט מובן כל הלחץ מהבנקים וביטוח לאומי חשמל מים ארנונה אבל זה בכלל לא מסובך... העיקר שמחייכים ונותנים לחיים לעשות את שלהם..
יתכן מאוד שתהיו זכאים למלגות הנחות ועוד.
אלו החיים ומתישהו הם מתחילים..כדאי להסתכל על השגרה המבורכת הזו בעין טובה וחיובית והתוצאה תהיה טובה ..
זאת דעתי.
למה שלא תלכו לקבל ברכת צדיק? זה נושא שככ מפחיד אותך אז תטפל בו, אל תדחה .לדעתי לדחות את ההריון רק ידחה את השפע, ויעצים את הפחד.
המון הצלחה בהמשך הדרך!
לדעתי העניין הקריטי הוא שכלתך תעבודאמאשוני
גם אם היא לא מוצאת את משרת חלומותיה עדיף שתתחיל ממשהו שיתן לה ניסיון ויבטיח לה את כל ההטבות מביטוח לאומי ואחרי לידה שתתקדם למשרה יותר טובה.
הרבה זוגות מתפרנסים בהתחלה ממשכורת אחת גם כשיש ילדים.
לומדים להצטמצם ולא לבזבז על שטויות ומותרות שהורגלנו אליהם.
אחרי השנים האלו, גם כשיש אפשרות כבר לא מבזבזים על ימין ועל שמאל ככה שגם בטווח הארוך זה משתלם...
אני כנראה חושבת פה הפוך מכולם...לירי
גם אנחנו התחתנו כשהיינו סטודנטים. ולא, זה לא התאים ילדים מיד אחרי החתונה.
גם מבחינה כלכלית כמובן, כי שנינו לא עבדנו, וגם מבחינת הזוגיות והאינטימיות בקשר. ולאחר שנה הפסקנו מניעה ונקלטנו מיד להריון. אני לא רוצה לדמיין לעצמי מה היה קורה אם זה היה בשנה הראשונה. אני לא בטוחה שהיינו מחזיקים מעמד...
הקאתי כמה חודשים ראשונים בלי הפסקה. הפכתי להיות הורמונלית ובוכה על כל שטות. ומחודש חמישי נכנסתי לשמירת הריון ושכבתי בבית והייתי צריכה שיעשו לי הכל ויביאו לי הכל ושנינו היינו פקעת עצבים נוראית.
אני חושבת שהרבה יותר בריא לבנות זוגיות ולהכיר אחד את השני בלי השינויים הדרסטים שהריון מביא עצמו. כמובן שכל אחת שונה אך לא יודעים לפני.
כמובן שצריך לשאול רב ( ושאלנו...) אך קודם צריך להבין עם עצמך מה אתה רוצה ומה יבנה את המשפחה שלך בצורה יותר טובה. במיוחד אם אתם צעירים והשעון הביולוגי לא מתקתק בפתח...
מסכימה מאוד!!!!^^^קורנפלקס
ילדיםרחל משהו
לא מיותר למנוע בגלל סיבות כאלהO.L
ילד שה הוצאה כספית לא מבוטלת, ואם בני הזוג סטודנטית ואין להם איך לממן את זה, אז הייתי מציעה להם לחכות, אלא אם כן מעוניינים להיעזר בהורים ויש את האפשרות הזו.
ברור שילד זה שמחה וברכה, אבל אם אין איך לפרנס אותו זה גם כאב גדול.
לא רק שזה כאב גדול,קורנפלקסאחרונה
זה יכול ליצור המון מתחים ולפגוע קשות בזוגיות.
מישהי חייבת לי כסף ולא נעים לי להזכיר להפשוט אני..
אבל עם חוסר נעימות לא הולכים למכולת, לכן הזכרתי למדינת ישראל בכל זאת...
כן חברים,
לפעמים מומלץ למלא דוחות להחזר מס 😀
איך הגעת למצב שחייבים לך 141 אלף ש"חנפשי תערוג
לא מילאת 101 והורידו לך 47% מס במקור?
אני מכיר כאלה שעושים את זה בכוונה לקבל עם ריבית והצמדה. זה המקרה?
הסיבה הרבה יותר עצובהפשוט אני..
לא הבנתי למה זה...נקדימון
מדינת ישראל משתתפת איתי בהפסדים שלי מביטקויןפשוט אני..
ליתר דיוק:
בתחילת 2025 שילמתי מאות אלפי שקלים מיסים בגלל מימוש ביטקוין, כמה ימים לאחר המימוש קניתי דרך הבנק קרן מחקה ביטקוין, ובגלל שהקרן הזאת הפסידה - ביצעתי מכירה בשביל שאוכל לקבל בחזרה חלק מהמס ששילמתי בתחילת השנה. כמה ימים לאחר המכירה רכשתי מחדש כמובן, אבל זה כבר לא קשור להחזר שקיבלתי אלא לאדם המטורף שאני.
שם זה באמת סיפור עצובנפשי תערוג
אבל לזכרוני כתבתי בעבר על זה. שכל ההשקעה במטבעות דיגיטלים זה משהו מאוד ספקולטיבי.
לדעתי רוב מי שמשקיע במטבעות דיגיטליים לא עושה את זה בגלל שהוא מאמין בטכנולוגיה אלא כי הוא רואה שהערך עולה ואז זה השקעה "שווה"
לכן זה מאוד תנודתי.
כי שזה עולה, זה עולה חזק כי עוד אנשים מצטרפים לחגיגה
ושזה יורד, זה יורד חזק מאוד. כי אנשים בורחים מזה.
ואני בכלל חושב שזה הונאת פונזי הגדולה בעולם.
יכול להיות שעוד 20 שנים אני אוכל את כובע בצער.
נכון לכרגע עדיין לא השתכנעתי שזה שווה השקעה.
משה
יש פה משתמש בפורום שקנה דירה בכסף שהוא הרוויח ממכירת ביטקויין. דעתי על המטבע הזה לא השתנתה מאז.
יש גם כאלה שקנו דירה בכסף שזכו בלוטונפשי תערוג
כן. נכון. אבל עד עכשיו זה פעל להם.משה
בוא נדבר אחוזיםפשוט אני..
לא יודע מה יוליד יום, אבל נכון להיום - הביטקוין מנצח בענק...
אם תכניס את הנתונים תראה שזה לא רחוקנפשי תערוג
רווח הכוונה כסף מזומן ביד.
לא החזקת מטבעות מבלי לממש (כי אם כולם יממשו. זה יפול והאחרון יקבל הרבה פחות מאשר הראשון)
ואני לוקח בחשבון שבלוטו רק מעל זכיה מעל 30+ אלף יש מס.
בשאר השקעות (גם לא קריפטו) יש 25% מס מהשקל הראשון.
ואני לוקח בחשבון שכדי להיות להרוויח הרבה בקריפטו אתה צריך "לסכן" הרבה כסף.
לעומת בלוטו, שמספיק להכנס בסכום זעום כדי שיהיה סיכוי (נמוך מאוד אבל קיים)
לא שאני חושב שכדאי להשקיע בלוטו
אבל גם לא חושב שכדאי בקריפטו
כי כמו בלוטו.
כדי שהמשחק יהיה רווחי. מישהו צריך להפסיד
גם בקריפטו
בניגוד לחברה בורסאית שמייצרת הכנסות ולכן השווי שלה גדל
הקריפטו (וזה לא משנה איזה מטבע) לא מייצר שום הכנסות. לכן אין לו באמת שווי שוק אמיתי.
אלא תופח ויורד בהתאם לגחמות השוק
הביטקוין יעשה שוב אחוזים גבוהים?!נקדימון
קשה להאמין. מי שנכנס מוקדם לפני שנים וזכה לראות את הנסיקה לשמיים, זכה.
אבל האם יהיה שוב עליות של אלפי אחוזים? אפילו מאה אחוז נשמע כמו פנטזיה. אפילו 50 אחוז נשמע כמו דמיון. כיום.
ידוע למי ניתנה הנבואהפשוט אני..
ועדיין, 50 או 100 אחוזים, בכלל לא נחשב לדמיוני.
עניין הנבואה שניתנה לשוטים ידועאריק מהדרום
אז אם כך אל תשקיע בשום דבר, שים מזומן מתחת לבלטות וזהו.
אבל אתה כן יודע שאיזהו חכם הרואה את הנולד.
אתה יודע את ההיסטוריה של הטוליפ מאניה למיניה.
אתה מודע לסיכון שלא ישאר כלום מההשקעה הזו ותישאר זקן יסר כל.
אתה יודע מה המשמעות של פיזור.
אתה יודע מה המשמעות של תיק סולידי ומאוזן.
אתה בכל זאת מחליט להמר על הכסף שלך ועל הכסף של המשפחה שלך.
זה כסף שלך זה עניין שלך וזו אחריות שלך.
התלבטתי אם להגיב כיוון שלא נשאלתי ישירות לדעתי אבל עניין הנבואה שהזכרת בבא בתרא יב: פשוט לא מתאים כאן כשם שאדם לא יצא ביום קיץ עם מעיל ומטריה כי הנבואה ניתנה לשוטים
זה נראה כאילו ענית לטענות שמעולם לא טענתיפשוט אני..
אני שמח שלא טענתאריק מהדרום
אני מבקש שלא תשתמש בגמרא כדי להצדיק את חוסר האחריות שלך.
תודה
לא הצדקתי כאן כלוםפשוט אני..אחרונה
איך עושים את זה? יודע להסביר?קפיץ
אני מנסה כבר בערך שנתיים ולא עבד
כותבים בגוגל ''החזר מס'' או ''טופס 1301''פשוט אני..
אשמח גם לעזור - בדיוק השבוע מגישים את 1301 ל 2025זמירות
מי ש'רק' שכיר יכול גם להגיש ולנסות לקבל?לאחדשה
כן - גם 'רק' שכיר יכול לעשות לעצמו ביטוח חיים פרטיזמירות
באופן פרטי, שלא דרך המעסיק - ואז מגיע זיכוי מס של 25% מסכום הפרמיה ששולם, ו 'רק' שכיר יכול להיות זכאי להחזרי מס בזכות תרומות לעמותות מוכרות למס לפי סעיף 46 (החזר של 35% מגובה התרומות, בתנאי שסך התרומות
השנתיות מעל לרף המינימום), להיות שכיר ביותר ממקום עבודה אחד בלי שהתבצע תאום מס בין המעסיקים, וכמו כן 'רק' שכיר יכול להשקיע בשוק ההון ויכולים להיווצר תנאים לזיכוי מס, מהמס במקור ששולם על מכירות ברווחים (דוגמאות - המקרה שהביא פותח השרשור, או שאם משקיעים דרך יותר מגוף השקעות אחד, ומצד אחד נוצרו רווחים ושולם מס רווחי הון, והגוף השקעות אחר היו הפסדים - ואז אפשר לקזז בין הרווחים וההפסדים שהיו לאותו אדם).
אבל אם אם אין ל 'רק' שכיר שום דבר מאלו שציינתי, אז כנראה שאין מה להתעסק עם דוח שנתי וניסיונות להחזרי מס.
את בכלל מגיעה לסף המס?משה
אישה עם כמות יפה של ילדים צריכה להרוויח יפה בשביל שתעבור את סף המס ובשביל שכל הפרוצדורה תהיה לה משתלמת. ואם היא מתכננת ללדת בקרוב לפעמים עדיף לא להגיש הוצאות מוכרות.
היא נשואה, כלומר גם בעלה בסיפור הזה...פשוט אני..
לא בדיוקמשה
חישוב מס הכנסה הוא בגדול נפרד מבחינה חוקית (לא לגמרי, זה לא מדוייק), גם אם הדו"ח הוא דו"ח לזוג.
התכוונתי שהיא לא שואלת רק על עצמהפשוט אני..
גם לבעלה יש נקודות זיכויעדיין טרייה
ההבדל בין הבעל לאישה בנקודות זיכוי הוא מינורי. למה ההנחה שאישה לא משלמת והגבר כן?
זאת לא הייתה ההנחה שלי אלא של משה...פשוט אני..
תלוי ברמת השכרמשה
זה נכון שהיום במידה רבה הושוו נקודות הזיכוי לגבר ולאישה. בממוצע נשים נשואות עם ילדים לא מגיעות לסף המס.
מכירים את די סיטי במישור אדומים?ברגוע
האם יש שם חנויות במחירים טובים?
מחפשים בעיקר ספה ומיטת ילדים, אולי גם שולחן אוכל ותנורים
הייתי שם לפני שנה, זה היה בעיקר בית קברות לעסקיםפשוט אני..
אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות
תודהברגוע
ואולם שמחות של ארועים חרדייםמשה
זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.
אם אתם מהאיזורנפשי תערוג
שווה אולי לקפוץ
לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר
תודה, יש לך המלצה על חנות מסויימת בירושלים?ברגוע
לא.נפשי תערוגאחרונה
אבל לפני שרצים לחנויות
90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט
מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית
חיבוקחדווית
יש לי חברה סופר סופר קרובה,
חברת נפש כמו שאומרים..עברנו הכללל ביחד..
ברגיל היינו מתחבקות חיבוק ארוך (יכול להיות כמה דקות) מלא משמעות ,צורה לבטא את האהבה ואת הקשר העמוק ומשמעותי, מתוך אהבה נקיה.
עכשיו אני מתחתנת עם הבחור שלי.
ואני לא יודעת מה לעשות.
האם זה סבבה שאני ככה מתחבקת איתה באמת מתוך אהבה כנה ואמיתי? האם זה משהו שאוכל לעשות גם אחרי החתונה. הרי למרות שיש לי את האיש שלי אני עדיין רוצה את החיבוק דווקה שלה, כמו שאני עדיין רוצה תחיבוק של אמא
מה אתם אומרים על זה
פשוט לעדכן את האיש שלי ואז זה סבבה??
מה אתם ממליצים, הכל זה יכול פשוט להמשך כרגיל?
וגם בכללי איך מנהלים חברות כלכך קרובה אחרי החתונה
משהו לא מסתדרפשוט אני..
לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.
ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...?
היא לא כתבה שהיא מתחתנתזיויק
''עכשיו אני מתחתנת''פשוט אני..
בדיוק מה שאני חשבתימשהאחרונה
שאלה טובהמחפש אהבה
מודעות לאתגרים בקדושת הזוגיות במרחב הזוגימחפש אהבה
נראה לי שהשאלה מורכבת משתי חלקים, אחד מופנה לגברים שבינינו ואחד לנשים:
לגברים: האם אתם משתפים את האישה שלכם באתגרים שאתם חווים מול נשים אחרות?...
לנשים: האם אתם מעוניינות שהבעל שלכם ישתף אתכם בנושא הזה? שיהיה פתוח עד הסוף?
האם קרה לכם שהוא שיתף אותכם, ומה היתה תגובתכם [המודעת והלא מודעת..]?
לא בדיוק אבל בערךפשוט אני..
אני משתף בצורה קיצונית.
זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,
פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),
ושחרר הרבה מתח וחרדה.
גם אצלנו יש שיח פתוח בתחום הזהנעמי28
אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.
צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.
צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי.
למה הניסוח פה שזה תמיד מהצד הגברי?ירושלמית במקור
מה הכוונהזיויק
למה הוא שואל אם הגבר משתף ולא אם האשה משתפתפשוט אני..
אין סימטריה אבל שאלה טובהזיויק
נו, אשמח לשמועמחפש אהבה
(הוא לא אמר על השאלה שלך שהיא טובה אלא על שלי)ירושלמית במקור
יאפזיויק
זה מה שהתכוונתי. מוזמנת לשתף מהצד השנימחפש אהבהאחרונה
מה זה אומר אם קשה לי ממש?נגמרו לי השמות
ומה זה אומר עלינו כזוג?
ומה אם פשוט נמאס לי מכל הריבים האלה?
או מכל הריחוק הזה?
או מכל הקושי הזה?
יצא לי להתבונן בחג השבועות האחרון במגילת רות,
ובקריאה הזו קפצו לי לעין המילים "ודבקה בה".
לפני הרי מתואר שגם עורפה וגם רות הלכו עם נעמי
אבל נתקלו שוב ושוב באתגר או סירוב או שימת המציאות כפי שהיא על כל קשייה ומורכבויותיה שהציבה בפניהן נעמי - ובעוד עורפה בחרה לחזור אחורה, על רות כתוב: "ודבקה בה".
ובעצם התבוננות על זה הביאה אותי לחשוב שדבקות מובילה לחיים, דבקות יוצרת חיים.
הרי בזכות אותה הדבקות נוצר אפילו המשיח שלנו! חיים. גאולה. בזכות הדבקות הזו. בזכות הלא לוותר הזה.
וגם במקום אחר בספר בראשית ששם נאמר "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" - ורש"י מפרש בילדים, ופירושים אחרים מפרשים גם באחד ממש באיחוד הנשמתי והגופני והכולל כולו. כלומר יש כאן עוד דבקות שמובילה לחיים. גם להמשך החיים (ילדים) וגם לאיכות החיים עצמם ושמחת החיים שזה הביחד והאחדות של הזוג.
וגם בתפילה ששם נאמר: "ודבקנו במצוותיך" ואנו לומדים על התורה הקדושה ש"עץ *חיים* היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". וגם אם העץ מתנדנד ברוח - אנחנו מחזיקים. דבקים. בתורה. במצוות. באתגרים שהחיים מזמנים לנו.
ועוד מקור שעלה לי בהקשר הזה הוא "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם *חיים* כולכם היום" - שוב דבקות שמובילה לחיים!
זה פשוט מדהים.
כמה הדבקות מובילה לחיים
כמה להמשיך, לדבוק, להתמיד, לא לוותר יכול להוביל אותנו לחיים.
לדבוק בטוב כמובן.
* ודבקה בה - לדבוק בטוב. רות ראתה בנעמי את הטוב ודבקה בטוב הזה. "באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלוקייך אלוקיי" - זה הטוב. ה' אלוקי ישראל ולהיות חלק מעם ישראל ולהיות עם חמותי הטובה - זה הטוב עבורי ובו אני דבקה.
* ודבק באשתו - לדבוק בטוב שבאשתי. לדבוק בטוב שבבעלי. לדבוק באשתי עצמה. לא לוותר עליה. לדבוק באישי עצמו. לא לוותר עליו.
לדבוק ולהתכוונן אליה ולהשקיע בה כמה שאני רק יכול. לדבוק ולהתכוונן אליו ולהשקיע בו כל מה שאני יכולה.
* ואתם הדבקים בה' אלוקיכם - לדבוק כמובן בקב"ה שבידו הכל וממנו הכל ומקור כל החיים וכל הטובה וכל הברכה.
* ודבקנו במצוותיך - לדבוק בטוב שבמצוות ובתורה. יש טוב ויש רע ובחרת בחיים - לבחור בטוב.
ואפשר ללמוד מזה גם על הזוגיות שלנו ועל ההורות שלנו - ולזכור שמעבר לזה שכל דבר בעולם הזה צריך אנרגיה כדי להתקיים, צריך עבודה כדי להתקיים ולקרות,
יש עוד משהו מאוד מאוד חשוב:
הטוב הגדול יותר, השלם יותר, האמיתי יותר והשורשי והעמוק יותר – כל אלה באים *רק* אחרי ההשקעה. רק אחרי הדבקות. רק אחרי שעובר זמן של השקעה מתמשכת ומרוכזת.
למשל,
לא דומה אהבה לתינוק בן יום
לאהבה לילד בן שנתיים
לאהבה לאותו הילד בן 10
ככל שהילד גדל,
ככל שנשקיע בו יותר - יותר נאהב אותו.
כמובן שמהתחלה אנו אוהבים אותו.
אבל אי אפשר להשוות את האהבה שהייתה לנו בלב כשרק ראינו אותו לראשונה, לאהבה שיש לנו בלב כשהוא פתאום קורא "אמא", "אבא", לאהבה שיש לנו בלב שהוא כבר משחק עם האח הקטן, מחבק אותנו וכותב לנו ברכה ואנחנו משחנשי"ם איתו ומגלים בו עולם שלם ואישיות שלמה שלא הכרנו! ואז האהבה מתעצמת אפילו עוד יותר!
אותו רעיון גם עם בני זוג,
בהתחלה יכולה להיות אהבה, חיבה, התרגשות וכו'
ופוטנציאל הצמיחה של האהבה עצמה הוא עצום
אחרי שנה עוד יותר
אחרי 10 שנים עוד יותר
ואחרי 20 ו30 שנים עוד יותר.
וגם אם קשה לנו עכשיו -
הרי אם נלך אחורה למקומות שחווינו קשיים בחיים הרבה פעמים נוכל לראות שאם לא היינו חווים את כל הקשיים האלה, את כל המשברים והרע שעברנו - לא היינו באותו מקום שאנחנו עכשיו. וכל אחד ואחת ומה שזה אומר עבורם.
כך גם אם אנו עוברים עכשיו קשיים בזוגיות שלנו - נוכל להגיע דווקא מהם ומתוכם גם לכמויות של *טוב* גדול אפילו עוד יותר בינינו.
כמה שזה נשמע מופרך, לפעמים רק מהמשברים אפשר לצמוח ולהעמיק בעוצמה הכי חזקה שיש,
לפעמים דווקא מהרע אפשר לחוות את הטוב יותר בשלמות ויותר בחוזקה ועוצמה.
וזה נכון לכל תחום בחיים - אדם שעובר ומתגבר על מכשולים וקשיים - לרוב יכול לצאת הרבה יותר מחוזק, עם הרבה יותר כוחות ותעצומות נפש שגילה על עצמו, הרבה יותר לעזור גם לאחרים, הרבה יותר לפתח את השריר של הנתינה וגם של הקבלה, לפתח ולהרחיב עוד את כוחות הנפש שלו, וגם לחוות את הטוב הרבה יותר בעוצמה כאשר הוא מגיע.
אז דווקא אחרי ריב או אתגר או קושי זוגי - אם נצליח לעבור דרכו, בתוכו וממנו נכון -
או אז נוכל גם לגלות את הטוב העמוק יותר, הגדול יותר,
מה שלא היינו זוכים לו אם היינו נשברים באמצע!
מה שלא היינו זוכים לו אם היינו מרימים ידיים בקושי הראשון או השני או השלישי.
אז אם יש קשיים ואנחנו חושבים אולי להרים ידיים?
רגע!
לומר לעצמנו - רגע, בעצם עדיין אין לנו מושג עוד כמה טוב נוכל לקבל מהקשר הזה ואחד מהשנייה עוד יום, עוד חודש, עוד שנה ועוד 20 שנים.
אז ננסה לאפשר לעצמנו את אותה השקעה והתמדה, את אותה דבקות, את אותו לימוד, וב"ה לזכות לטוב עמוק וחזק עוד יותר.
ובעצם אם חושבים על זה אז גם בהורות, גם בזוגיות, גם במיניות, גם בכל מערכת יחסים עם המשפחה, גם בעבודה, וגם בהכל - המתמיד זוכה! לגמרי זוכה ❤️
וזה הזכיר לי גםנגמרו לי השמות
קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:
אשתי, תודה שחיכית.
היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.
זה משהו לחגוג יום הולדת 80.
לא בא ברגל...
וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.
ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?
המחשבה עלייך.
המחשבה על כך שחיכית לי.
את חיכית.
חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.
וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!
חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו
או לא להאמין.
לבחור
אם להישאר
או להיפרד
אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",
או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.
ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.
את בחרת בנו.
כל פעם מחדש.
את בחרת לחכות.
את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,
את ידעת מבפנים, שזה יגיע,
שאנחנו נעבור את זה.
וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,
שאמר לך להילחם
שאמר לך לחכות.
זמן.
כמה כמה שהוא משאב חשוב.
ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת
כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול
כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול
כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול
כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,
שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?
ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?
ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?
ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?
ומה היה קורה אם היינו נפרדים?
בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?
אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.
על מה הייתי יכול לפספס
על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי
על המשפחה המדהימה שבנינו
על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות
ושרים לנו שירים
ומחברים לנו ברכות
וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!
אתם!
אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?
אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל
ושוב נפל
ושוב קם
ושוב
ושוב
אנחנו מודל להערצה!
ממנו שואבים!
והאמת? אני מבין אותם.
תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!
תראי כמה אהבה יש בינינו
כמה עוצמות
כמה חוויות
כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.
כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.
ואיזה מזל שחיכית לי
ואיזה מזל שהאמנת בי
ואיזה מזל שלא וויתרת
ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר
ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך
ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,
ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -
אנחנו עדיין בדרך!
וכמה בהמשכה השמים צלולים
והשמש מאירה
והחיים מחייכים
וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה,
במורד הגבעה,
בהמשך הדרך הזו.
ואת, שחיכית,
וידעת
והאמנת
ובחרת
ואהבת
ללא תנאים
לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.
תודה.
את לא יודעת עד כמה תודה.
תודה שחיכית.
(רציתי לכתוב ישר ולא הספקתינגמרו לי השמות
בעקבות בלת"ם שמיד צץ,
אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:
@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.
וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.
אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן.
ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).
ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤
כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד
🔴 מצב מלחמה 🔴 - תוספת קטנה לעכשיונגמרו לי השמותאחרונה
יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:
כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.
אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?
אתם נורמליים.
זו המציאות שלא נורמלית.
אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?
הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?
את נורמלית. אתה נורמלי.
פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?
כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?
התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?
הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?
לא מבינה את עצמך?
שואל מה נסגר איתי?!
תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!
את נורמלית. אתה נורמלי.
ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?
בעיקר חמלה.
הבנה.
לגיטימציה לאנושיות שלנו.
המון חמלה ואהבה.
לעצמי. לאשתי. לאישי.
לקחת נשימה עמוקה
ועוד אחת
להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר
ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.
ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.
ולנסות למצוא עוגנים גם כעת
ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר
לנו, ולזוגיות שלנו.
בשורות טובות ב"ה 🩵🙏
שאלה יותר לגבריםבוריס
אשמח להמלצות על תחתונים.
אני לא מוצא משהו שהוא באמת נח ואני סובל מזה מאוד
תודה
מאצ'טונים דלתא - יש גזרות שונותפ.א.
גזרה?חתול זמני
אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)
לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים
א. גזרה רחבההסטורי
כעיקרוןשפויאחרונה
אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,
זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.
עשור אחרי: חזרתי עם כמה תובנותלגעת באופק
לפני כמעט עשור נחתתי כאן, על חופי הפורום הזה (בשם אחר, כמובן). הגעתי חבול ומותש אחרי שנים של זוגיות מורכבת. שפכתי כאן את הלב ואת החששות הגדולים מפירוק החבילה, וזכיתי להרבה תגובות - חלקן תמכו, חלקן האשימו, אבל כולן נתנו לי חומר למחשבה.
היום, תודה לה', אני נמצא במקום שונה לחלוטין. מקום בריא יותר, בטוח יותר, כזה שגם יודע לחייך.
אמנם המון זמן לא כתבתי כאן, אבל מפעם לפעם אני מציץ ורואה שהשאלות, הלבטים והקשיים בפורום חוזרים על עצמם לאורך השנים. זה גרם לי לרצות לעצור לרגע ולשתף אתכם בכמה תובנות שנולדו מתוך המסע האישי שלי ומפיקחון של זמן. אולי הן יתנו נקודת מבט חדשה למי שהנפש שלו סוערת עכשיו ומחפשת מנוחה:
1. יש אהבה בבית? תילחמו עליה בשיניים אם יש ביניכם את הבסיס הזה, את האהבה והרצון ההדדי - אל תוותרו בקלות. זוגיות היא דבר מאתגר, ויש בה תקופות מעצבנות ושוחקות, אבל אם הלב במקום הנכון - תילחמו. זה שווה את זה, ובפער עצום מהאלטרנטיבות. לא צריך לספר לכם על כאלו שלא שפר עליהם גורלם ומוצאים את עצמם מזדקנים לבד. בקיצור, אם זכיתם ויש לכם עוגן של אהבה אמיתית ביד, שווה לעשות הכל כדי לשמור עליו ולהצמיח אותו מחדש.
2. טיפול זוגי צריך תשתית, הוא לא קוסמות (יש מילה כזאת? או שכותבים "קסם"?) טיפול זוגי הוא כלי מדהים, אבל הוא דורש ששני הצדדים יגיעו עם רצון פנימי ואהבה בסיסית שעוד קיימת (ורק אתם, עמוק בפנים, יודעים את האמת). חבל לבזבז שנים יקרות ואנרגיות על טיפולים ארוכים רק כדי "לסמן וי" או כדי להרגיע את המצפון. כשאין תשתית רגשית מינימלית, הטיפול לפעמים הופך להנשמה מלאכותית שרק מאריכה את הסבל. אם בוחרים ללכת לטיפול - תגיעו כדי לעבוד באמת, ולא כדי לעבוד על עצמכם.
3. אל תחיו את החיים שאחרים מציירים לכם כשאתם מקבלים החלטות לגבי עתיד הבית שלכם, תוודאו שאתם עושים את זה מהסיבות הפנימיות שלכם, ולא בגלל "מה יגידו" - ההורים, השכנים, החברה או הקהילה. לרצות את הסביבה זה אולי נוח לרגע, אבל בסוף היום, מי שהולך לישון במיטה הזו ומתעורר למציאות הזו מדי בוקר זה אתם. הבחירות שלכם - בין אם להשקיע בתוך הבית ולבנות מחדש, ובין אם לחשב מסלול מחדש - צריכות להגיע מתוך הבנה עמוקה של מה שנכון לכם, ולא מתוך תכתיבים ופחדים מהסביבה.
4. מבחן הילדים: מה הם לומדים מהזוגיות שלכם? המשפט "נשארים ביחד בגלל הילדים" הוא משפט שקל להיאחז בו, אבל כדאי לזכור שהילדים שלנו לומדים מאיתנו איך זוגיות אמורה להיראות. אם אתם מתלבטים לגבי העתיד, תשאלו את עצמכם שאלה אחת פשוטה: אם הילדים שלכם היו גדלים ומגיעים בדיוק למצב הזוגי שבו אתם נמצאים היום - מה הייתם מייעצים להם לעשות? האם הייתם אומרים להם שיש כאן בסיס משפחתי יציב ששווה להילחם עליו, לעשות שינוי ולהשתפר למענו? או שהייתם מאחלים להם מציאות אחרת? התשובה לשאלה הזו תעזור לכם להבין איפה המצפן שלכם עומד.
5. גם השיקול הכלכלי או המשפחתי הוא לגיטימי - רק תהיו כנים לפעמים אנשים בוחרים להישאר יחד מתוך שיקולים פרקטיים לחלוטין - בין אם זה החשש מקריסה כלכלית, ובין אם זו הבחירה המודעת לשמור על המסגרת המשפחתית הקיימת למרות הכל. זו בחירה אנושית, מציאותית והגיונית לחלוטין, ואין מה להתבייש בה. אבל אם זו הסיבה שלכם - תהיו כנים עם עצמכם. כשמפסיקים לקרוא לזה "גזירת גורל רומנטית" ומבינים שזו בחירה מודעת שלכם לגורלכם, קל יותר לחיות איתה בשלום ובפחות מרירות.
אני כותב את הדברים לא כדי להטיף, ולא כדי לדחוף אף אחד לשום כיוון. חזרתי רק כדי להזכיר למי שמתמודדים עכשיו עם אתגרי החיים ומורכבויות בזוגיות, שהחיים קצרים מדי בשביל להעביר אותם על "אוטומט" של הישרדות רגשית. לבחור בעצמכם זה אומר לקחת אחריות על האושר שלכם – בין אם זה אומר לעשות מהפך פנימי ולהשקיע בקשר ב-100% אנרגיה, ובין אם זה אומר לבחור בדרך אחרת. בסוף, כשאתם שלמים ומדויקים עם עצמכם, זה לטובת כולם.
מאחל לכולכם שלווה, בהירות ובחירות נכונות.
אלימות לכל סוגיהסודית
לא כל כך טריים אבל רואה שיש פה אנשים חכמיםכולנה
בעלי ואני נשואים מעל עשור, אפשר להגיד שבעשור הזה בנינו את עצמנו מכל הבחינות - משפחה ברוכה, לימודים, קריירות, בניית בית, באמת נשאבנו לכל זה מאוד, וזה באמת מאוד מתאים לאופי שלנו. אבל בדבר אחד פחות השקענו וזה הזוגיות שלנו, ב"ה אני לא מתחרטת ואנחנו אוהבים ומסתדרים יפה סה"כ בכל התחומים.
אבל אני מרגישה שחסר לי קצת בניית הזוגיות, אני עובדת עם זוגות שאני לפעמים מוצאת את עצמי מקנאה בקשר שלהם, איך מסתכלים אחד על השני בעיניים, איך יש בינהם אהבה פשוטה ואמיתית כזאת (נמצאת ברגעים מאוד אישיים של זוגות אז זה משהו שקולטים ואי אפשר לזייף, כמובן שוראה גם זוגות שאין לה את זה..), כבוד מאוד גדול, הערכה. מרגישה שלא בנינו את זה מספיק.
בעלי לא טיפוס חברתי במיוחד, והוא די מסתדר עם עצמו, כמעט ואין לו צורך בשיחות מעבר לשוטף הרגיל, וגם זה לא חובה אם לא יוצא. שיחות עומק בכלל הוא בחיים לא יזום, כשאני יוזמת זה מביך ומכביד עליו.
אני גם טיפוס סגור ומופנם אבל כשאני נפתחת ומרגישה שמתעניינים בי אני זורמת ונפתחת.
היו לי הרבה אכזבות בקשר עד שלמדתי להבין שזה לא אישי והוא פחות צריך את זה, וגם למדתי להכיר את עצמי שגם לי קשה לקלף את הקליפות, ואין ספק שהיה לי חלום על בעל משפחתי וחם, שיפתח את נימי נשמתי ונגדל יחד.. בפועל זה לא קרה וכנראה לא יקרה, אבל אני בטוחה שאפשר יותר להוציא מהזוגיות שלנו ואני רוצה לנסות אבל לא יודעת איך.
כי אני בעצמי מתקשה, והוא מרוצה מהמצב ולא צריך יותר מזה (למרות שלדעתי הוא לא מכיר משהו אחר וגם הוא מלא בחומות ומגננות אבל ניחא 😏).
טיפול זוגי היינו לאחר שכנועים רבים לא הרגשתי שעזר יותר מדי, טיפול אישי גם הייתי ולא ראיתי ישועות בתחום הזה.
תוהה אם יש פה זוגות שחוו דברים דומים ומצאו דרך לפרוץ את המחסומים, קחו בחשבון שמדובר פה בשני אנשים "כבדים", אז שיחות, כרטיסי שיח למינהם כנראה פחות יעבדו, אבל לא אכפת לי לשמוע .
מבין לגמרי ומכירנהג ותיק
אולי לנסות לשנות אווירה, מקום.
לצאת סתם לסיבוב ולדבר
לשבת במקום שהוא לא הבית, כדי להתנתק ממנו לזמן האישי הזוגי שלכם.
אל תתייאשי, כי נשמע שזה בוער בך, ואת לגמרי צודקת.
ואם את אומרת שגם את כמוהו בקושי לקלף קליפות אז תנסי לחשוב מה עובד עלייך ועם זה תקלפי לאט לאט ממנו. זה בשלבים, בתהליך.
הלוואי ותצליחי
תודה, באמת לאחרונה הצעתי שנעשה סיבוב בחוץכולנה
מדי פעם, כי הילדים כבר גדלו ועד שמפנים ואת האזור ומאפשרים שיחה שקטה לוקח זמן.
אז הוא מסכים ברעיון ואפילו תומך בו, אבל הביצוע בעייתי, הוא לא יזכור או יציע בשעת אמת ואני כן רוצה לראות ממנו איזה בדל של יוזמה.
כשיש ילדיםנהג ותיק
זה באמת מאתגר בטח אם רוצים לשבת בבית ולכן יציאה החוצה מאפשרת יותר שקט וזמן זוגי נטול הפרעות. אם צריך אפילו לומר לילדים (אם הם עוד ערים), עכשיו אמא ואבא יוצאים לזמן לעצמם.
אפשר סיבוב, אפשר לקפוץ לפינת טבע (אם יש בסביבה), אפשר להוסיף משהו קטן לאכול (מאפה?).
מבין מאוד את הרצון שהוא יזום. אמרת שהוא לא כזה אז גם אם יתחיל ממך אותי מתוך זה הוא יראה שזה טוב, יבין (אולי ישמע ממך) את הצורך בזה וזה יבוא גם ממנו.
הלוואי
אף פעם הוא לא יזם? איך היה לפני החתונה או בשנים הראשונות?
גם בהתחלה הוא לא יזםכולנה
זה נס שנשארנו יחד כשאני חושבת על זה לעומק
הבעיה שגם לי קשה הביצוע ובאופי של כן תמיד מעדיפה להצטרף מאשר להחליט וליזום
והנה הנס הזהנהג ותיק
כבר עובד יפה מאוד מעל עשור עם הצלחות רבות מהרבה תחומים.
ברוך ה
כל הכבוד לשניכם
ואולי היה שווה לרשום את כל מה שרשמת כדי להגיע לנקודת העומק הזאת שאמרת. לא?
גם בתקופת החברות/אירוסין הוא לא יזם כלום?
אני לגמרי מבין את הרצון שהוא יזום. ואם את דומה לו אז כנראה שאת יכולה להבין למה הוא לא יוזם את זה, ועדיין אם בך זה יותר בוער תנסי את ליזום משהו, אפילו התחלתי, אולי רק להציע סיבוב שכזה או לשבת באיזה פינת חמד ושהוא יעזור לך ליצוק תוכן. זה יכול לעזור? אולי אחרי פעם פעמיים כאלה זה יביא אותו מעצמו ליזום כאלה דברים, יכול להיות?
אולי כאן יש אפשרות לעשות צעד ראשוןנגמרו לי השמות
כלומר לתפוס את כל ה"מה כן" (ולא רק כל המה לא) ולעבור דרכו, לא לוותר עליו.
נכון, זה לא אידיאלי אם הוא לא יוזם.
ונכון, זה לא מושלם שאת זו שצריכה להזכיר בשעת אמת את ההליכה.
וזה באמת באמת היה משמח אותך אם הוא היה עושה זאת.
אבל יש בתוך כל הדבר הזה גם הדרגתיות שנכונה ויכולה להיות מאוד מועילה ומקדמת לשניכם גם יחד.
כלומר לא לחתור רק ל0 או 100, אלא ממש לעשות צעד צעד.
אז בתור צעד ראשון -
שאת הצעת שתעשו סיבוב בחוץ - מעולה!
והוא הסכים - מעולה!
ואפילו תמך ברעיון - מעולה!
ועכשיו נשאר את שלב הביצוע,
אז אם כרגע את זו עם החוזקה של לזכור ולהזכיר - גם מעולה! לא נורא בכלל כרגע, העיקר שתצאו, זה מה שחשוב עכשיו, ההתקדמות, הצעדים, הכיוון.
לא המושלם, לא סוף הדרך, לא בבת אחת.
צעד אחר צעד.
התקרבות אחר התקרבות.
לאט לאט ובהדרגתיות.
אז לבינתיים אם תנטרלי את המשוואה בראש שאומרת לך ש"אם בעלי לא יוזם = לא אכפת לו ממני אז כבר לא שווה כלום" (או משהו דומה )
וממש לשנות אותה בראש ל: "בעלי מסכים ואפילו תומך מאוד ביציאה זוגית להליכה = ככה הוא מראה לי שאכפת לו ממני, מהקשר, מהביחד ואני רואה את זה".
או לעוד משוואה מקדמת של "בעלי מסכים ואף תומך ביציאה זוגית וכרגע החוזקה שלי היא לזכור - אז אני אשתמש בחוזקה שלי ואראה את ההסכמה והתמיכה של בעלי ברצון ובביצוע עצמו לאחר התזכורת כחוזקות שלו".
כי באמת שכולנו רק בני אדם, עם חוזקות ועם חולשות.
אף אחד מאיתנו לצערנו לא מושלם, רק הקב"ה לבדו מושלם.
ואם אפילו נאמר על צדיקי יסוד עולם "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" אז מי אנחנו הנמלים לידם...
לכן כדאי מאוד לקחת בזוגיות את החוזקות של כל אחד, ולהתברך מהם.
וממה שהם אינם חזקים בו, לפחות לא כרגע - לשים בפרופורציה של האנושיות שלהם.
אז כרגע לך יש חוזקה של יוזמה - מעולה! תשתמשו בה! גם בהצעה וגם בתזכורת.
ולבעלך אולי יש חוזקה של הביצוע עצמו (להסכים, לתמוך, לעשות), אילו עוד חוזקות אחרות יש לו?
אולי יש לו אפילו מקומות בהם דווקא הוא יותר חזק ממך בדברים אחרים?
ממש לראות איך ניתן להתברך מהחוזקות של השני
וכמובן להביא לקדמת הבמה גם את החוזקות שלנו
והכי חשוב - לא להלביש על חיסרון של השני/ה שזה אומר שלא אכפת לו או הוא לא אוהב או אני לא חשובה, אלא להבין שפשוט כרגע הוא לא חזק בזה,
ודווקא לנסות ולראות את כל ה*מה כן*, במקרה הזה את ההסכמה והתמיכה הגדולה, ובטוחה שיש עוד.
כמובן שבהמשך אפשר לדבר על החשיבות של היוזמה גם מצידו, עד כמה זה ישמח אותך, מה זה יתן לך להרגיש שהוא יזום וכן הלאה,
אבל זה בהמשך הדרך, בצעד או בצעדים הבאים, ולא הכל בבת אחת
אז עכשיו ממש תתפסו חזק את הצעד הנוכחי הזה - וצאו להליכה ותהנו!
מגיע לכם את זה כ"כ!
בהצלחה רבה 
תודה, באמת יש בו הרבה מאוד דברים טוביםכולנה
מנסה להרחיב על גבי מה שהוספתנגמרו לי השמות
אם גם את באופי טיפוס פחות יוזם, והרצון שלך הוא באמת להצטרף, אפשר בהחלט לנסות לדבר על זה בצורה ישירה (כמובן לא בהאשמה אלא כשיתוף של הלב שלך) ולשתף אותו למשל שכאשר את צריכה כל פעם ליזום או להזכיר - משהו חסר לך בחוויה הרגשית של להרגיש נחשקת/מחוזרת/אהובה/חשובה וכו', או שפשוט גם לך קשה לזכור ואת צריכה אותו איתך כאן
ולכן היית שמחה אם היה זוכר מעצמו לפחות בחלק מהפעמים.
ועל גבי הרצון הכה חשוב, חשוב גם לנעוץ עוגנים במציאות שיעזרו לכם בתכל'ס.
והצעד הראשון לשם כך הוא באמת יצירה וקביעה של מרחב זוגי.
קודם כל לפנות ביומן מקום למרחב של הביחד שלנו.
זה יכול להיות שעה בשבוע, זה יכול להיות חצי שעה בשבת, זה יכול להיות פעם בשבועיים, זה יכול להיות 10 דקות בסוף היום וכן הלאה.
אבל לקבוע.
לשריין.
להכניס זאת בצורה אקטיבית ויוזמה ללו"ז וליצור קודם כל את המרחב הזה.
ועל גבי המרחב - ניתן לראות מה הלאה לצעדים הבאים.
לראות מה הלאה עוד יכול לעזור לשנינו, בהינתן ששנינו באמת לא טיפוסים יוזמים כ"כ.
למשל:
אחרי שקבענו מרחב זוגי
* אפשר לקבוע את הסיבוב בחוץ ביום קבוע בשבוע בשעה קבועה - וכך זה גם בתוך היומן וגם מוריד כל שבוע מחדש מאיתנו את עניין ה"מי יזם ומי לא".
* אפשר גם לשים תזכורות לשניכם ביומן לכך.
* אפשר להמשיך בתוך המסגרת הקבועה של המרחב הזוגי שקבענו מראש ולהוסיף לתוכה עוד דברים שמעניינים אותנו, ממש אפילו לעשות רשימה של כל מה שעולה לכם לראש שיכול לעניין אתכם ואז לראות את הרשימות של כל אחד ומה יכול להתאים ולהסתדר לשניכם גם יחד.
כך יש לכם "סל" של אפשרויות מוכנות מראש וכל פעם תוכלו לבחור אחת מהן.
* אפשר ואף מומלץ להצמיד לכל זמן זוגי כזה חיזוק חיובי - ממש להצמיד לו משהו מפנק ומשמח שמיוחד לכך אם הצלחנו, זה עוזר לקבע הרגלים חדשים.
לדוג: אם את אוהבת אייס קפה ואת מפרדנת לך אחרי כל פעם שיצאתם אייס קפה זה חיזוק חיובי
וכל דבר דומה שאוהבים.
* להתחיל מדבר קטן וקל ולא לצפות ולחכות רק ל"מושלם" הזה, אלא פשוט עצם הזמן ביחד הוא חשוב ובונה. לכן לא לחכות לאיזו "מוזה" או להרגשה המושלמת כדי להתחיל, אלא עצם הקירבה נוצרת שמאפשרים פניות אחד לשניה ולא לפני.
אז רק להתחיל. רק משהו אחד. קטן.
* מתוך הסעיף הקודם חשוב גם לזכור שלפעמים מה שעוצר אותנו זה לא חוסר רצון אלא שזה פשוט מרגיש משימה גדולה מדי או כבדה מדי או מורכבת מדי עלינו עכשיו, ואז ככל שהצעד יותר קטן ופשוט כך הסיכוי שזה באמת יקרה עולה.
למשל אם נחליט ש"נצא לסיבוב סביב הבניין לאחר ארוחת הערב" - זה משהו מוגדר ונקודתי ויכול לקדם גם את המוטיבציה.
* אפשר להחליט שעושים תורנות וכל שבוע מישהו אחר אחראי להביא רעיון ויוזמה (ואז הוא שם לעצמו תזכורת או עזרים אחרים שיעזרו לו לזכור וגם את כמובן בתורך )
* אפשר להצמיד את המרחב הזוגי לפעולה קבועה שממילא עושים כדי שנזכור - למשל אם מחליטים שכל שלישי בערב עושים הליכה אחרי ארוחת הערב או ההשכבות - זה משהו צמוד שעוזר לזכור.
* אפשר גם להחליט מראש על סימן היכר חמוד שאיתו נזכיר אחד לשניה את הזמן שלנו: כמו לעשות פרצוף מצחיק / מילת קוד / סימן מוסכם / שאלה פשוטה וחביבה של "מתאפשר לך עכשיו את הזמן שלנו?"
* אפשר לשים פתקים שיזכירו במקומות חמודים, כמו הקומודה, המראה, המקרר, הכרית וכן הלאה.
חשוב גם לזכור שהמוח שלנו בנוי מתבניות תבניות, וכאשר באים לעשות שינוי ישר יש את הקושי המובנה שהתת מודע שלנו מזדעק ואומר: אל תזיזו לי את המוכר והידוע! לא אוהב שינויים! לא רוצה שינויים! ובהחלט יש את החשש והרתיעה ממשהו חדש, שונה.
לכן כדי לשנות דפוס, כדי ליצור הרגל חדש - אנו נדרשים גם לסבלנות, גם להתמדה וגם לאורך רוח.
לוקחים בחשבון שיהיו גם טעויות או נפילות בדרך,
לוקחים בחשבון שזה תהליך וצריך זמן וסבלנות על לקביעת ההרגל החדש בתוכנו,
מעצימים את כל הפעמים שאנו כן מצליחים (גם בפני עצמנו וגם לשני/ה),
מזכירים בסימן היכר כאשר שכחנו,
מביאים איתנו הרבה חמלה ונשימה עמוקה
ומתחילים.
באמת צעד צעד.
ולאחר כמה וכמה פעמים וחזרות כאלה - זה יהיה יותר קל ב"ה וכבר יתקבע להרגל החדש והטוב שלנו.
אז בתוך כל העומס המטורף של החיים והשיגרה השוחקת - כאשר אנו מכניסים בצורה *אקטיבית* זמן יזום ויוצרים ומאפשרים מרחב זוגי, כך צעד אחר צעד אנחנו מתקדמים ומעמיקים.
לא מצפים ל"זבנג וגמרנו", אלא בהתמדה פעם אחר פעם ושלב אחר שלב, לאט לאט.
תודה רבה! לקחתי לי מכאן כמה נקודותכולנה
בשמחה רבה והמון הצלחה 🙏נגמרו לי השמות
אולי בתזמון עתידיהעני ממעש
ממליצה ממשעוד מעט פסח
על הקורס של יוני אנטמן.
זה קורס שמיועד לצד הנשי (יוני היא אישה, למרות השם). הנחת העבודה היא שאת עושה את הצד שלך, והוא כבר יגיב לזה (לא מצופה ממנו להשתתף או לצפות בשום דבר).
הרעיון הוא קודם כל ללמוד להכיר את עצמנו, מה הרצונות שלנו, הרגשות העמוקים, הכאבים שחוזרים על עצמם.
היא נותנת גם כלים של איך לתת לעצמנו מקום לכאב וקודם כל להתמודד בעצמנו עם הכאב, ואחר כך גם איך לתקשר אותם בצורה מקרבת, בלי לגרום לגבר להרגיש אשמה.
בדיוק היא מתחילה מחזור חדש (מה שלא קרה כבר שנה וחצי...).
לי אישית זה היה משנה חיים, יותר מכמה וכמה טיפולים שהייתי בהם.
אם תרצי פרטי יצירת קשר וכו'- בפרטי.
שלחתי הודעהכולנה
זה הגיוני ומוכר, ובסה"כ נקודת הפתיחה היא טובהשושיאדית
קודם כל ב"ה הקמתם בית, משפחה, ביססתם את החיים שלכם וזו קרקע יציבה לזוגיות פורחת.
אז עכשיו, אתם נמצאים בתוך שגרה טובה ורק רוצים להוסיף לה זוגיות טובה.
בהתחשב במצב של שניכם את יכולה לקחת דבר שלישי קבוע ומתחדש שדרכו תוכלו לבנות מסלול זוגיות.
כלומר -
לקבוע עיתים לדבר מסויים ששיוביל להתפתחות בקשר.
לדוגמה:
-אם אתם אנשים עיוניים: לקנות ספר מעניין, משהו לא שגרתי, בנושא שמעניין אתכם ולקבוע עיתים לקרוא בו / לשוחח על סוגיה מיוחדת שבו.
(הספר "גברים ממאדים נשים מנוגה" הוא ספר מדהים שמדבר על ההבדלים והמכנה המשותף בין גברים לנשים).
- אם אתם אנשים של חוויות: לקבוע "דייט שבועי" יום / ערב מסויים בשבוע שאתם יוצאים למקום שבחרתם מראש.
(אפשר לחלק את התפקידים - תכנון מסלול / ציוד / אוכל / וכו'...)
- אם אין לכם יותר מדי זמן לחשוב: ללכת לשיעור קבוע בנושא זוגיות - אם יש בקהילה / באיזור שלכם.
(עצם ההליכה של שניכם מכניסה למודעות את החשיבות שיש לשניכם בזוגיות אחד עם השני)
ואז ליצור מציאות קבועה ומתחדשת שמוקדשת רק לזוגיות שלכם.
ומשם לאט ובסבלנות, השגרה הכללית גם תהיה מושפעת.
לא לפחד מהפחדלאחדשה
אנשים כבדים זה לא כמו אנשים קטועי גפיים.
אני בטוחה שלכל אחד מכם יש נושאים שהשיחה עליהם קלילה נעימה וזורמת.
אפילו אם זה משהו "טפשי" או ילדותי. ז"א שזה לא היכולת או הכישרון, אלא התפיסה של הנושא.
יכולה לומר לך על עצמי, במשך שנים נמנעתי ופחדתי לעשות צעדים ממחסומים פנימיים של פאדיחה ואיזה מביך ובושות.
מה אני אגיד שאני אוהבת x.y.z?
מה אני אשתף שבא לי כך וכך?
איך זה ייתפס, איך זה נראה מבחוץ?
את מתארת קושי, מתארת מציאות של נתונים טכניים- ששניכם כבדים ואולי קצת סגורים. יש לזה סיבה, בד"כ אנשים כבדים או סגורים לדבר או לעשות דברים מסויימים כי מפחדים מהשלכה. שווה לעצור ולשאול- מה ההשלכה שממנה מפחדים? האם יש מקום מהותי עצמוני לפחד או שזה רק פחד שמתפתח ומתעצם בראש אבל בפועל אין שם איזה משהו נורא?
למשל, ללכת שניכם לבאולינג.
אם אני מסתכלת מהצד על הסיטואציה שאת מתארת- הייתי חושבת שאת לא תרגישי בנוח והוא בכלל יבטל את הרעיון.
אבל אם תפרקי את זה לעצמך ולו-
יש בינכם בסיס טוב. הוא לא מבין מה צריך לשדרג בזוגיות- סבבה. את רוצה. הוא מוכן בלי להבין לעשות בשבילך כי אוהב אותך?
יופי.
אם כן בוא איתי לבאולינג.
יגיד לא? למה?
על כל סיבה שיביא אפשר לפרק אותה שכלית ולהבין שאין שם מהות, אלא איזה פחד כללי לא מוסבר, מחסום שהוא לא מחזיק בעצמו.
ולאט ככה לפתור את המחסום וללכת, ולהינות אחד מחברת השני.
שינוי אווירה וחוויות משותפות פותחות מרחב שאינו תלוי בילדים, כסף, בית, מחוייבות- ומזכיר לכם למה בחרתם אחד בשניה- כיף לכם יחד.
זה פותח את התיאבון להרחיב את התחושה הזו, לשדרג אותה ולעבוד עליה.
אחרי כמה חוויות חיוביות מקרבות כאלה הוא ירצה בעצמו.
ברגע שיש רצון הדדי ופתיחות מחשבתית אפשר לעבוד בצורה יותר אפקטיבית...
נראה לי נגעת בול בנקודה, לפחות מבחינתיכולנה
מבחינתו אני עדיין חושבת שהוא סוג של טיפוס כזה של שגרה שגרתית לחלוטין, וגם בתור ילד, מתבגר ואדם בוגר כמעט ולא הרגיש צורך במענה חברתי רגשי, לא מחפש חופשות או יציאה מהשגרה, ומבחינתו סוף היום לשבת ללמוד או להתעדכן קצת בחדשות מספק לו את האוורור שהוא צריך.
את צודקת שיכול להיות שזה נהיה הרגל ואפשר לנסות לשאול אם זה חייב להמשיך להיות ככה או אפשר לנסות דברים אחרים.
זה שונה מהמחשבה שלי כרגע כי אני בעצמי מקובעת אבל נתת כיוון יפה
אני מכבדת מאוד את העם הגברי, אבל...לאחדשה
זה קצת בידיים שלנו.
זו תורה שלמה, אבל על קצה המזלג
זו ה'נשמה' של הקשר.
הוא לא מבין למה צריך
אבל כשתעשו תהליך ותגיעו למקום מחבר, מקרב ומרגש בקשר, הוא יודה לך על זה בדיעבד, בטוח.
וכאן את נכנסת לתמונה. עצם ההבנה שחבר משהו והרצון לשנות, למרות שאת מתארת שגם את לא 100 אחוז שם, זה צעד ענק בדרך לשינוי חיובי.
את מתארת שהוא לא טיפוס כזה, אבל אולי זה משהו שגרם לו 'לא להיות כזה'? גם מילדות? פחד מכישלון, אכזבה, מבוכה וכו'? את לא צריכה להפוך להיות המטפלת שלו, למרות שממציאות החיים והנסיון בסביבתי הקרובה אני יכולה לומר לך שהרבה מאוד גברים עוברים שינוי נפשי חיובי ומעצים בעקבות הקשר הזוגי עם האשה שלהם.
אני מתכוונת, יש גברים יותר עמוקים, שיחות נפש, יש כאלה שאוהבים ריגוש, אקסטרים, יש מי שנהנה לטייל ולצאת ויש 'מקובעים'
גם אם הטבע שלו 'מקובע'- חוויות חיוביות מקשרות ומעצימות עם בן זוג אהוב, תמיד תהיינה משהו כיף.
הוא התרגל לשגרה, כי היא נוחה וצפויה מראש. פחות ציפיות פחות אכזבות.
אבל אילו חיים אלו?
אפשר לעורר אצלו את הנקודה הזו למחשבה וממש ללכת לכיוון- למה זה ככה, ממה אתה מפחד?
ואפשר להתחיל מצעדים, ואחרי המעשים נמשכים הלבבות.
וכמובן כמובן, תפילות אינסוף על זה, וזה ממש בר שינוי, וזה ממש בידיים שלנו ובסיעתא דשמיא, ואם מישהו יכול - זו את, האשה, הלב והרגש של הקשר🤍