פורום נשואים טריים (עמוד 452)

התכתבתי איתה גם בתקופה שהיא כתבה שהיא נאלצת לחזור.

וכעת היא לא מגיבה. לא יודעת מדוע. אולי אין לה אינטרנט, אולי מאד מנסים לעזור לה...

היא היתה אמורה גם ליצור איתי קשר טלפוני ולא התקשרה

בכל אופן תודה

נראה ששתיכן צריכות מרגוע.

מעבר לטיפול פרקטי בסיבות ללחץ (אם אפשר לשים את האצבע על משהו ספציפי)

מדובר בתקופה מאוד לחוצה לכלה ולאמה.

זה טבעי ונפוץ.

1ו. המלצה חמה לצאת ליום כיף משחרר עם אמא- חמי יואב/ספא/ ים המלח/ רפלקסולגיה וכד'.

2. במקביל להוריד את רמת החיכוך עם המשפחה- פשוט לא להיות הרבה בבית ולבקש שהדיבורים על החתונה יהיו בזמנים מוגדרים ולא כל הזמן.

3. לתכנן לו"ז קשיח- מתי סוגרים מה. כמה זמן שתתנו לזה- זה ימלא את כל הזמן. אז לצמצם את כמות השעות שמקדישים לכל דבר, ולא חוזרים אחורה! מה שנסגר- נסגר.

4. אמנם שאלת על המשפחה שלך אבל שימי לב שהתחושות השליליות לא יקרינו על הקשר עם החתן.

5. אחרי החתונה זה יעבור בע"ה. את תהיי בבית משלך, סף הלחץ ירד אט אט השגרה תחזור ותוכלי לדבר עם אמא שלך בעבר (אם תשמרו שלא להגיע למקומות קיצוניים)

בהצלחה ובקלות!

זה בדיוק הנזק מלשמוע דברים כאלה יותר מידי.

צריך לברר בצורה סבירה, ולא להבהיל את עצמך יתר על המידה.

על כל סיפור כזה, יש פי מאה סיפורים נורמליים, שאף אחד לא "רימה" והכל היה בסדר.

ולגבי "בהתחלה נחמד ואח"כ משתנה"...  זה לא "הגרלה". אם את רואה שמדובר באדם שהוא באמת טוב, מידות טובות, מתחשב. שמעת עליו דברים טובים, את מרגישה קשר טוב - אז מכאן והלאה יש בחירה.  אחרי שמתחתנים, דואגים לטפח את היחס - ואז שמחים ומתקדמים.

מתוך שאלתך נראה שהיחס שלך לשמועות וסיפורים גבוה מהרגיל.

אני במקצועי יועץ מדריך ומלווה בטרום שידוכים ובשידוכים, את יכולה ליצור איתי קשר

כדי שלא יהיו לך הפתעות. ותהיי שלמה עם ההחלטות שלך.

אל תמהרי תבררי.

בהצלחה רבה.

עד שאת לא מרגישה רגועה עם הבחור, שישי לך אמון בו ואת יכולה לסמוך על מה שהוא אומר ועל איך שהוא יגיב, אל תתארסו.

ואם הזמן עובר ואין לך את תחושת הביטחון הזו, תיפרדו.

מתפלאה שאני היחידה שאמרה ככה, זה דבר בסיסי.

וכמעט תמיד כשלבחורה יש איזה הרגשה לא טובה, היא לא שלמה ולא מסוגלת להחליט, אחרי שנפרדים היא מבינה למה. זה לא סתם.

למצוא סוף סוף את זיווגך, ומצד שני בגלל שזה לפרק ב'

חייבים לברר טוב טוב ולא לתת יש אימון וביטחון.

יש כאלו שיש להם כזה מתק שפתיים, ואחר כך מגלים עליהם...

"לפרק ב' ".

אז חבל "להעביר" מנסיון שאינו רלוונטי אליה.

החרדות האלה עצמן יכלות להרוס.

יש דרכי בירור סבירים.

אם לא - תבררי עוד, ואל תתארסו עד שאת לא בטוחה.

הוא אמור להיות בעלך, שאת צריכה להישען עליו בעיניים עצומות.

אם כן - תטפלי בזה, ויפה שעה אחת קודם.

זה יכול לגרום להרבה סבל מיותר אחרי חתונה, בתחומים מגוונים.

את יכולה לדבר על זה עם נשים שיש להן חרדות (או בעלים שלהן) שיאשרו את דבריי.

בהצלחה!!

בד"כ אנשים לא משתנים פתאום אלא הסיטואציה משתנה ועל כן ההרגשה.

אם ניקח דוגמה קיצונית, למשל בעל אלים, לפני החתונה נותן יחס של מלכה כי יש לו אינטרס להשיג משהו ואחרי שהאשה כבר שלו כבר אין לו צורך ומתפרצת האלימות.

הבחור היה אלים עוד לפני החתונה, זה לא שהוא השתנה פתאום, פשוט לרוב האשה לא שמה לב לסימנים.

לכן חשוב לשים לב,לברר עם הסביבה כמה שיותר מעגלים, איך הבחור.

יש בספר של הרב שמחה כהן "הבית היהודי" פרק שמדבר על הנושא, איך שמשתנה נק' המבט.

למשל בחור שאוהב לעזור בעיקר מחוץ לבית, בדייטים זה נחמד ונראה כנק' חיובית אבל אחרי החתונה את כבר "בית" ולכן תגלי "פתאום" שיש לו נטיה לעזור לאחרים על פנייך...

כדאי ללמוד את הפרק הזה, יש גם כלים פרקטיים לתקופת הדייטים איך לבחון תכונות על סמך מה שיהיה רלוונטי אחרי החתונה.

כמה שלרימון יש בעיות, אין אף מתחרה ברמתם.

כתבה את זה רויטל ויטלזון יעקבס. (נראה לי חשוב לכתוב דברים בשם אומרם)

עגבניות ותבלינים. רוטב אחר- פרגיות עם חרדל וקטשופ.

לטגן בצל ושום..גמבה אדומה.להוסיף סוכר חום.

1/2 כוס יין אדום.

2 כפות צ'ילי

2 כפות דבש

מלח,פלפל,פפריקה,א.מרק

לערבב..ולהוסיף את הפרגיות החתוכות.

לבשל שעה..

פנקס צקים רק בשביל להוכיח פרטי חשבון.

זה לא מדויק, אלא החוק הוא שאין בבעלותו זכות על מקרקעין מעבר לדירה אחת! מי שיש לו דירה אחת כן זכאי לקבל.

בסופו של דבר כל אחד מקבל בפני עצמו לפי המשכורות שלו?

ז"א, שאם הגעתי לגיל 23 + ילדתי בשנת 2015 - אני לא זכאית?

אם ילדתי בשנת 2015, ולקחתי חופשת לידה של חצי שנה - אני זכאית?

אני מניחה ששווה לך לנסות להגיש אין בזה טירחה גדולה מדי, מקסימום תקבלי מכתב שאת לא זכאית

לאיזו קיצוניות ,זה דבר נפוץ מאוד,

וגם הוא מאוד רוצה להספיק ללמוד הרבה ולהתמלא ולהשלים את כל החוסרים שיש לו

בהשוואה לדתי מבית, וזה מובן.

השילוב בין הלימוד לבין הזוגיות וחיי היומיום הוא סוגיה לא פשוטה

וגם דתיים מבית מתמודדים עם זה,

לכן כדי להגיע לאיזון ולהבנה שהתורה היא תורת חיים,

ואם האישה זקוקה לך ובמקום לעזור אתה לומד תורה או מצטער על זה שהפסדת לימוד-

כנראה לא הבנת מה זה תורת חיים.

ורצון ה' הוא שתעזור לאשת בריתך לא פחות מאשר רצונו הוא שתלמד תורתו.

לאיזון הזה ניתן להגיע בהדרכת רב, תלמיד חכם שהוא סומך עליו ומעריך אותו ומחובר אליו.

הן ע"י שיחות והן ע"י הכרות, "שימוש תלמידי חכמים", הכרת ביתו ומנהגו עם בני ביתו, ע"מ ללמוד ממנו דרך חיים בריאה.

בהצלחה!!!!!!!

הכיוון הוא לנסות למצוא אמצע, ורצוי לערב את הרב שלו.

עצתי: בלי קשר, לנסות להעמיק בעצמך עוד את חשיבות התורה,

חשיבות ניצול הזמן, ובעיקר, לנסות להזדהות עם איך שהוא פוגש את זה.

יש על זה המון ספרים, ואפשר גם מתוך הפסוקים שאת מכירה, להרהר בהם ולהעמיק (למשל מזמור קיט).

לגבי הטיולים:

א. אם הוא לא אחד שזורם לו לטייל - לכי עם חברות.

ב. בטח אם הוא חוזר בתשובה - ממש מובן שהוא לא רוצה לטייל עם בנות.

זה נכון גם לשומר מצוות מבית, וגם לסתם גבר שלא רוצה לטייל עם בנות...

ג. תנסי להכין אותו הרבה זמן מראש, להסביר לו כמה זה חשוב לך וכו', ולא להתקיל על המקום.

בהצלחה!!!

יוצאים על הבוקר מוקדם לטיולים כדי להגיע ראשונים למים, ואז כשמגיעים 

אנשים נוספים פחות צנועים, מיצינו, ויצאנו...

כך אפשר לשמור על העיניים...

הוא נשמע איש מעלה. גם את (אגב, מובן מאד שבחור תורני לא יוצא לטיול עם החברות.. באמת אין לזה מקום).

התחתנת איתו. קבלי אתו כמו שהוא. תראי את הטוב שבזה ותשמחי בו. שוני הוא דבר רגיל. "רצית בן תורה והוא מקסים ואוהב". ב"ה. להשתדל למצוא את המשותף, לא להיבהל ממה ששונה.  אפשר לעשות "השלמות" על דברים שחשובים לך, בפני עצמך.

במקביל, יש מקום לשוחח - ולהסביר לו כמה חשוב לאשה, למשל, להסתכל קצת בחנויות/דוכני תכשיטים כשעוברים שם. וממילא, זה גם לא "ביטול תורה", אלא מצוה שהוא עושה כשמתחשב בך. כך גם, לומר שאת מאד ממעריכה את העזרה בזמן המחלה, אבל אם הוא מסביר שזה גורם לו לביטול תורה, אז כבר לא כ"כ נעים...

להציע לו, שאולי כדי שיהיה שקט עם הדברים, ישאל רב מה נקרא ביטול תורה בנושאים הללו - ומה לא..

יש להניח שהסבר לא ארוך, ישים את הדברים במקומם.

אני מקצרת בגלל עומס ב"ה.

השוני המנטלי שכתבת עליו מוכר... רק שאצלנו זו אני האיטית והקפדנית ובעלי הזורם. זה יכול ממש לגרום לקושי... מנסיון... אבל גם מלמד המון בסופו של דבר. כי לשני הצדדים יש מה ללמוד זה מזה.

אני מאמנת אישית, אז "אתרום" לך מהלך קצר של שאלות, שאם תצליחי לענות עליו את יכולה רק להרויח:

מה הכי מרגיז אותך אצל בעלך?

מה טוב בדבר הזה עצמו (המרגיז)?

אם תקחי את הדבר הטוב הזה לחיים שלך - מה תרויחי (בפירוט)?

אני מקצרת כי זה רק תמצית, אם תרצי עוד אשמח בהזדמנות - אפשר באישי, אוכל לתת לך גם טלפון שלי אם תרצי.

ולגבי לימוד התורה - בעלי גם ב"ה לומד. בהמשך למה שדן כתב - אפשר גם ללמוד ביחד על חשיבות לימוד התורה ומעלת כל דקה של לימוד וכו' - ואז גם את תקבלי יותר מוטיבציה לזה. כמובן שצריך איזון ואסור ש"תחנקי" בגלל הלימוד.

שתזכי לשנה של גדילה וצמיחה משותפת עם בעלך בזכות לימוד התורה ותוסיפו טוב בעמ"י!

רק עכשיו אני רואה מה שכתבת, וממש מתרגשת. כשכתבתי לא ידעתי אם תצליחי להפיק משהו ממה שכתבתי כי זה לא בהכרח קל לעשות את המהלך הזה, בטח לא כשכתבתי בקיצור, ואני מאד מתפעלת איך הצלחת למנף את זה ובאמת לצמוח. אני יכולה לשתף אותך, שאצלי מאז שלמדתי אימון אישי (אחרי לא מעט שנות נישואין), השתנתה רמת השיחה והצמיחה בזוגיות. ונשמע שאת מצליחה לעשות את זה מהר...

היה לי ברור שלימוד התורה חשוב לך. רק שאף פעם זה לא מזיק להתחזק

בימים אלו הברכה הכמעט מתבקשת היא שתמיד נמשיך ונלך מחיל אל חיל בע"ה!

תשמעי,חביבה, אני לא מאבחנת וזה בטח ייראה לך לא קשור אבל לדעתי לבעלך היקר יש בעיה שנקראת OCD.

אני אומרת לך זאת עכשיו כשאתם בתחילת הנישואים כדי שתטפלו בזה עכשיו לפני שיגיעו ימים קשים יותר של סבל מהדבר הזה,כי בד"כ הבעיה מחריפה עם הזמן.

אם אכן אני צודקת בסברה שלי,ויש  לבעלך את הבעיה הזאת אז זה בא לידי ביטוי בשטיפות ידיים הרבות שלו, כתבת שהוא שוטף ידיים אחרי כל דבר, וגם בזה שהוא אוהב שהבגדים שלו מסודרים כמו חיילים בארון, וזה שלוקח לו מלא זמן לעשות כל דבר,

ההתארגניות הקטנוניות שאת מדברת עליהן -הן גם ביטוי לבעיה הזאת. לגבי הטיולים יכול להיות שמפריע לו עניין ההיגיינה בשטח, ואולי דברים אחרים,עצם ההתארגנות לזה יכולה להעיק עליו.

זה שהוא בלחץ על השניה שהוא מעביר לך תפיג'מה, יכול  להיות קשור(גם יכולהיות שאחרי שהוא מעביר לך אותה הוא מרגיש צורך לשטוף ידיים ועוד זמן מתבזבז לו.)

בקיצור,אני אומרת לך, יש פה כמה סימנים שיכול מאד להיות שמצביעים על בעיה אמיתית, ואל תדחו בדיקה של הדבר.

אל תגידי 'לא ,זה שטויות' כי אחכ את עלולה להצטער.

בבקשה בתור התחלה כנסי לאינטרנט וקראי קצת על הנושא. אולי תגלי עוד כמה דברים שהו עושה שקשורים לזה.

בהצלחה מכל הלב

אשמח לתגובתך

הנה, עלית מדרגה רגילה בחיי-נישואין.

על גבי זה, בונים אינטראקציה בין התכונות השונות שלכם, בין שני האנשים שבענין - לפעמים רואים שזה דווקא מפרה ומענין... מעמיק את הקשר.

קראתי את השאלה שלך ואת התגובות ואם הצלחתם לדבר על הדברים, להבין ולקבל אחד את השני אני שמח מאוד.

לגופו של ענין: לפעמים בתחילת חיי הנישואין שעדיין לא מכירים אחד את השני, ורואים משהוא שלא כל כך מסתדר, נכנסים

ללחץ מפני שלא יודעים היכן הדבר ייעצר ולאן יגיעו ההשלכות שלו, וכל זה מפני שעדיין לא מכירים. אך כשמדברים על הדברים ונפגשים איתם ומזהים שהכל בסדר והדברים הם לא כל כך כמו שחשבנו בהתחלה, התחושות נרגעות והלחץ יורד. וייתכן מאוד שזה מה שקרה כאן.

אל תתרגשי, ברגעים טובים שבי דברי אתו ותסבירי לו בכנות מה את מרגישה, שאת מאוד מעריכה את הלימוד שלו ותוסיפי עוד קצת מחמאות ודברים טובים, ושבגלל שהוא כל כך חשוב לך, את רוצה שהוא יראה לך שהאת חשובה לו יותר מהכל, גם מהלימוד, וזה פשוט יעשה טוב לשניכם.......

 בהצלחה!!!!

השאלה מה העניין עכשיו-לתרום לעמ"י את המקסימום בצבא או ע"י חתונה? ומה בהמשך? מה יכולותיך? אם תדחה חתונה עקב קרבי- זה מסתדר לך או שאתה כבר משתוקק לקשר? תלוי בהמון גורמים...

זו מצווה..

אז מתחזקים לפני השירות, פיזית, נפשית ורוחנית (וגם תוך כדי). מקסימום - אם תוך כדי השירות רואים שהאדם ממש שבור - מנסים לעזוב.

(למעט מקרים ייחודיים של כאלו שממש לא בנויים לזה).

זה קשה ומאתגר, אבל לא באנו לכאן כדי לנוח.

יש שיח בתקשורת ובתרבות של אינדיבדואליזם, שמציג את החיילים בזוית מסכנה כזאת.. לא צריך להבהל. יש קשיים ואתגרים, ומתמודדים. ואפשר גם לבקש עזרה. סך הכל לרוב האנשים טוב בצבא (וקשה..מאוד..). מכאן ועד לומר שקרבי 'הורס להמון אנשים את האופי והנשמה'... נראה לי שזו ראיה שמושפעת מתפיסת עולם, יותר מאשר ראיה אובייקטיבית.

שזה לגמרי בונה להם את הנשמה..

ואכן, זו מצוה גדולה. סדרי העדיפויות במצוות - כבר תלוי לפי האדם והענין.

שהצבא מאוד מאוד צריך...

חוץ מזה שאני יודע בוודאות שיש אנשים שמתחתנים במהלך השירות (הקרבי) שלהם, ואז יורדים לג'וב בגלל זה כי להם באופן אישי קשה מידי להיות בקרבי ככה.. (יותר נכון בעיקר לאישה ).

מתחתנים, וכשצבא עומד על הפרק מקבלים החלטה איזה שירות לעשות, מתוך נכונות לאתגר ועם יד על הדופק מה היכולות.

אבל השילוב אפשרי ושפוי לגמרי

אבל לך למשהו שגם יתן לך מקצוע וניסיון.

הנושא של הקרבי (יש כאלה שזה ממש "בנפשם", ה"הידור מצוה" הזה).

בוודאי שאין ענין לדחות את "הרצון והצורך להתחתן" - אבל אין ערובה מתי זה יקרה. ולהיפגש אפשר גם בזמן שירות הקרבי.

ובהנחה שמאז שמכירים מישהי מתאימה עד שמתחתנים בפעל - עוברים כמה חודשים, אז זה כבר לא כ"כ הרבה זמן. ואפשר להתחתן גם תוך כדי שירות.

נכון שב"ג'וב", יותר קל כשכבר נשואים מבחינת השהות בבית.

על כן, לכאורה, זה לא "קיצוני" לגמרי לכאן או לכאן - ותלוי במשקל של הדברים השונים אצלך.

(אם הבנתי נכון, אין מישהי ספציפית, נכון?)

לך תדע מה יהיה עוד שנה שנתיים. תתמקד בכרגע. כרגע איך אתה יכול לתרום הכי טוב לעם ישראל ולעצמך?

זה מה שאתה צריך לשאול את עצמך. ברגע שתחייה חיים יותר אמיתיים, כנים ונכונים בשבילך יראו את זה עלייך וזה יעשה לך טוב וכן כל בחורה שתכיר אותך גם תראה את זה.

(אני בכוונה לא ממליצה על קרבי כן או לא. לא לכולם זה מתאים ויש המון תפקידים משמעותיים וחשובים - לפעמים יותר חשובים - שהם לא קרביים. לכן חשוב תפקדי שתמצא את הפוטנציאל שלך ותהיה מרוצה ממנו. כי רק בתפקיד שמרוצים ממנו תורמים באמת.)

בהצלחה!

בס"ד

בנינו בחסדי שמיים משפחה.

לא קל, אבל אפשרי בהחלט.

בהצלחה

אשת טירון בגולני..

חשוב שתדע שאין המון בנות שיהיה להן קל עם זה,

אני מכירה זוג שהתחתן בזמן שנשארו לגבר 8 חודשים(קצין) ולא היה אחד שלא ידע כמה היא אומללה וגם לבעלי תמיד אמר שהוא מת להשתחרר בשבילה כי הוא לא מסוגל יותר לשמוע אותה בוכה וסובלת...

ואם אפשר לומר, גם אני, שהכרתי את בעלי המדהים בזמן צבא, לא הייתי חושבת לרגע לזרז הכל לפני השחרור שלו...

זה נורא קשה, עד בלתי אפשרי.

זה נחמד שאנשים אומרים שאפשרי ואפשרי והכל יהיה  בסדר, אבל זוגיות בפני עצמה היא רכבת הרים לא פשוטה,

פלוס זה שלא תתראו ...

בס"ד

זה קשה, לא אומר שזה קל.

מאיזו בחינה זה פחות התעללות כשזה איש קבע?

תאמיני לי שגם אני הורדתי הרבה דמעות אבל יודעת שזה חלק מהחבילה שלקחתי...

לא קל, אבל אפשרי

עובדה שעשו ועושים ויעשו זאת...

כשצריך אותו, ויש לו מחויבות. ובכ"ז אין לו יותר חופשות, תגמולים, או משכורת שיכולה לסייע לבני ביתו..

אין ספק שסדיר זה אחרת

בס"ד

טוב יאללה אין לי כח להתווכח, תמשיכו לחיות בסרט הזה, ואם ככ טוב בקבע, אתם מוזמנים להיכנס למשפחה הזו

הורים גרושים עם סיפור לא פשוט. התלבטתי כי ידעתי שזה יפגע בלימודים. החלטתי שכן, היה קצת יותר מורכב עם הלמודים אבל הסיפוק הנפשי והבית החם שווים הכככככככל. אני ניהנת מכל רגע וממש לא מתחרטת ברוך ה'. ממליצה על ג'וב כי משפחה שווה הכל, במיוחד אתה כבן להורים גרושים... בהצלחה!!!

מקצרת כי אלו ימים עמוסים...

אני עשיתי שינוי של 180 מעלות בהקשרים שאת מדברת עליהם, עברתי מבית ההורים שבו לא נכנסתי למטבח או לעבודות הבית כמעט בכלל, ישר לחיי נישואין, והיה ממש בסדר. למדתי תוך כדי הליכה...

חששתי מההרגלים השונים אבל הכנתי את עצמי לויתור על עצמי וזה הועיל.

מה שכן, אולי מעבר לדירת שותפות עוזר לעצמאות נפשית שהיא עצמה תורמת להתקדמות לקראת חתונה, אולי זה מה שיכול לפתוח את הפתח להצלחת קשר למשל.

אשמח לפרט יותר אם תרצי - בזמן אחר...

בכל מקרה, זה שאת שואלת ובודקת את דרכך זה עצמו חשוב, ובע"ה מאחלת לך שתזכי להתקדם ולבנות את עצמך ואת הזוגיות שלך בעיתו ובזמנו!

אני הייתי בדירת שירות עם בנות ולא היה לי טוב, וזה טיפה הדאיג אותי אבל אין מה להשוות בכלל חיי נישואין לשותפות עם בנות!

עבודות של משק בית תמיד אפשר ללמוד בבית או תוך כי חיי הנישואין. כשהתחתנתי למשל, בקושי ידעתי לבשל או לעשות כביסה, פשוט רשמתי לי הוראות מאמא שלי לפני החתונה ואחרי יום אחד כבר ידעתי לעשות הכל.

מבחינת חיים ביחד - את אל בדיוק "בוחרת" את השותפות לדירה כמו שבוחרים בן זוג וצורת השותפות של בנות בדירת שותפות היא שונה (אין התחשבות אחד בשני כפי שצריכה להיות בין בני זוג, מריבות באות יותר בקלות כי זה הרי לא קשר של נישואין), בקיצור, לענ"ד זה כ"כ לא אותו דבר שממש אין טעם לנסות אם טוב לך בבית ואת עצמאית, פשוט חכי שתפגשי את האדם הנכון

שיהיה בהצלחה

כשהייתי בדירת שירות די סבלתי, למרות שהבנות היו נחמדות, ולפני שהתחתנתי חשבתי שיהיה לי קשה - אבל זה ממש לא אותו דבר! ב"ה חששותיי התבדו

בקיצור, הישארי בביתך עם הורייך, המשיכי לעזור להם, ובבוא היום תעברי בשמחה ובשלמות לבית חדש עם בעלך.

בהצלחה!

הכנה לחיי נישואין, וההתרגלות לקריזות של מישהו אחר לא יכינו אותך כל כך לחיי זוגיות.

אני חושב, שכאשר את נמצאת עם שותף, או עם פרטנר, את לא מחוייבת אליו, ובכל רגע את יכולה לעזוב, את לא חייבת להיות שותפה בכל ההררגלים של השותפים איתך לדירה. אם יש הרגלים שמוצאים חן בינייך את לוקחת ואם לא את עוזבת. בשונה מאוד מחיי זוגיות שאת מקבלת הכל כמות שהוא בלי יכולת לשנות. בלי יכולת לקום ולעזוב בכל רגע. 

יותר מזה, את חייבת להיות שותפה לפעמים בדברים שלך היו נראים אסורים לגמרי ואצל הבן זוג הם דבר שבשגרה, וצריך עכשיו ללמוד לחיות איתם, ולא רק איתם, אלא אותם.

כמובן שזה לא מוחלט, ויש התחשבות, ויש שותף, אבל צריך לדעת, שזאת מציאות שאי אפשר להתכונן אליה.

בנוסף, עדיף "ליפול למים" עם מי שהולך להיות בן זוגך כל חייך, מאשר להיות עסוק בהשוואות שלו אל השותפים הקודמים שהיו כל כך שונים ממנו.

המעבר קשה, גם שהייתי "עצמאי" לכאורה בישיבה, ולא קבלתי כסף מההורים. 

הזמן תלוי באופי של הבן אדם.

בס"ד

פירוט באישי

אולם חדש בצומת סגולה ממש יפה

ושיהיה הרבה מזל טוב

אם תצטרכו עזרה, בשמחה רבה!

סכך זה קצת יותר בעייתי, אבל גם אותו אפשר למתוח חוט בין עצים חזק, ואז להניח עליו עצים שאוספים[לעשות רשת מתוחה ולסכך]