פורום נשואים טריים (עמוד 453)

סכך זה קצת יותר בעייתי, אבל גם אותו אפשר למתוח חוט בין עצים חזק, ואז להניח עליו עצים שאוספים[לעשות רשת מתוחה ולסכך]

יועץ נישואים והוא ממש טוב

עמוס מאוד(תור לעוד חודשיים שלושה) ו400 לשעה...הוא בטח יפנה לאחרים אם עמוס מדי וזה דחוף.

לדעתי הוא שווה כל שקל(הייתי אצלו בתור רווקה, ומכירה עוד שהיו אצלו). מלא ניסיון וידע ומבין מהר את השורש ולמה זה מפריע וכו'

בהצלחה.

מקבל בירושלים או גוש עציון

אני מטפל זוגי ומיני במקצועי וב"ה עם הצלחה. אשמח אם תצרו קשר: 0527640283

ולארגן סוכה מתקפלת או לבנות בשטח

נראה לי כמו פעילות זוגית מהנה מאוד

אם אתם בקטע של מסעדות וכאלה, רוב הכשרות מצטיידות בסוכה,

רק כדאי לבדוק את הכשרות שלהן ואת מזג האוויר

אפשר לעשות בילויים יותר קצרים שלא מצריכים אוכל רציני, כמו באולינג, טיול של כמה שעות (כותל, מעיין), מסעדה (ואז יש סוכה )

תבלו

ואפשר גם לטייל בסביבה של מקום מיושב, שבטח יש שם סוכות...

פשוט מזעזע.

יתכן שאדם יזכור לטובה מישהו שפגש, משהו שלמד ממנו - כמו כל אדם שפוגשים בנסיבות כשרות לשם שמיים.

אבל לא במובן של רגש אישי/קישור.  ובוודאי שצריך לעבוד כנגד דברים כאלו.

ועוד לפני כן, רווקים צריכים לשים לב להכיר לצורך בירור-נישואין בלבד - ולא "לשחק" בדברים שמלבד בעתיותם העצמית, עלולים להפריע לקשר הנישואין אח"כ.

רובן נחמדות וכאלה שבכיף הייתי מעביר עם המשפחה שלהן (הנוכחית) ערב.

רק לא מתאימות לי.

זה הכל..

היו כמה שהשאירו בי משהו, חלקן לטוב וחלקן לרע.

וההרגשה בהתאם.

לא לעניין. 

מתנות שקיבלתי דאז זרקתי אף על פי שהיו יקרות ערך.

לא כדאי להכנס לזה בכלל..

אם יבררו אצלי עליהן - אני אפרגן.

אם נוצר קשר עם בחורה שנתנה לי משהו - אי אפשר לבטל את זה.

אין לי יחס נפשי אליהן, מעבר להכרת טובה.

לא געגוע, ולא מחשבות מה היה קורה אם...

מחברת קטנה עם מכתב לכל יום, לוח שנה עם תמונות משותפות, עט עם השם שלו, כיפה, ספר, מגבת עם השם שלו רקום...

בעלי הביא לי כאלה. נגיד הוא הזכיר שהיינו בגן חיות אז הביא מגנט של פרה, שיחקנו באולינג אז הביא מחזיק מפתחות עם כדור. וצירף מכתבב קצר לכל יום שמסביר את האירוע והמתנה. הוא גם הביא לי דברים חמודים סתם בלי קשר, וכתב משהו כמו- זה לא קשור אבל חמוד (את יכולה לכתוב-חמוד כמוך...).

זה נראה לי רעיון ממש יפה. גם את לא מוציאה מלא כסף וגם הוא מקבל משהו שמראה שאת חושבת עליו ונזכר בדברים שעברתם... 

וממש לא חייבים לתת.

להפך.

תנו לעצמכם את המרחב הזה, את הזמן קצת להתרחק, לחשוב ולתהות על שיהיה בהמשך.

החיים המשותפים עוד לפניכם, ובע"ה עוד תזכו לתת, וגם לקבל- הפתעות מסוגים שונים ורבים..

לא זכור לי שהבנו משהו מיוחד , לא כל יום כמו שאמרו כאן .

בשבוע שלא נפגשנו , היה לי יום הולדת . אז קנינו ביחד (לפני השבוע הזה) לי ארנק כמתנה .

ובעלי הביא לי לחדר יחוד סידור אם הקדשה .

ולשבת כלה נראה לי ששלח פרחים .....

 לא זכור לי שהבאתי לו משהו , אולי מכתב או שתיים שכתבתי לו.

לא חיביים  להביא ......

מזל טוב!

אני הבאתי בכל יום מתנה וקישרתי את זה למידה או תכונה שהייתי רוצה שיהיה בבית:

*נעלי בית(זו של אלמו לי ועוגיפלצת בשבילו)- חמימות

*פטיש שניצלים עם צלחת שניצלים טרייה- לא זוכרת כבר מה כתבתי אבל קשור לבדיחה פרטית שלנו

*סידור/טילת- קדושה, השראת שכינה

*משחק מחשבה מעץ- יצירתיות, פתרון בעיות ביננו בצורה הטובה ביותר

היו עוד מתנות אבל השוס היה בשבת- הכנתי לו ספר של כל ההודעות שלנו מההודעה הראשונה ועד ההודעה ששלחנו שאנחנו מתארסים..הואשמח ממש וזו מזכרת כיפית מהתקופה שאתם סוגרים עכשיו..

מקווה שעזרתי! מזל טוב!

לא לדחות את ההצעה.

אם זה אכן יֵרָאה, לוקח קצת זמן עד שמחליטים. אח"כ זמן מה בין אירוסין לנישואין - כך שההבדל בין זה לבין אנשים שמכירים רגיל, הוא לא כ"כ גדול.

ותחליט בינך לבין עצמך מראש, שאם אכן תחליטו שזה מתאים - אז אתם תקיימו מינימום פגישות מההחלטה ועד לנישואין, ובגדרים מאד ברורים: מקומות הומים, לא שעות מאוחרות, ישיבה במרחק סביר וכו'.

בהצלחה.

קודם כל, אל תכעסי על עצמך שאת חושבת כאלה מחשבות.
תקבלי את עצמך ככה ותאהבתי את עצמך ככה.
תאמיני שה' רצה שאתם תתחתנו, ולכן הגעתם למצב הזה בעז"ה
ושה' רצה שיהיו לך קשרים לפני כדי שתלמדי מהם דברים.
ואם היית מתחתנת עם האחר- האם הדשא שלו ירוק יותר?! האם גם אז לא היית חושבת אותן מחשבוץ?
אם כן- זה אומר שאלו מחשבות של היצר הרע נטו, של הספק והאילו... .

בקשר למשיכה החיצונית-
משיכה חיצונית בנישואין היא לא דבר גשמי נטו, אלא יש לה מקום מהותי בקשר הנשמתי בין בני הזוג.
לפי דעתי אם את רואה שזה ממשיך תספרי לבעלך (לא בצורת העלבה כמובן, אלא על דרך החיוב ותתחילי מעצמך- איך אתה רוצה שאתארגן יותר לכבודך? ואז תציעי בעדינות "האם אתה חושב לטפל בקרחת? איך אעזור לך עם זה?" או "אם תלבש את החולצה שאני אוהבת יותר זה ישמח אותי"). בנוסף תלכי לטיפול או תתייעצי עם רבנית. אין מה להתבייש!.

אז תחשבי על זה ככה- האם כשיצאתם, כשרק התחלתם להיפגש, אם אז היית שומעת שיש לו עניין גנטי שקשור להתקרחות- האם היית נפרדת על זה? האם היית חותכת רק בגלל הדבר הזה?.
אם התשובה היא לא- אזי זה אומר שהיום את מסתכלת על זה בפרספקטיבה פחות כנה עם עצמך.

תחשבי על זה שבעוד כמה שנים יש עוד המון גברים שיתחילו להקריח. ושאישה כשהיא בת 20 לא נראית כמו אישה בת 50 אחרי כמה לידות ב"ה... .
ותנסי למצוא נקודות חיוביות בקרחת (כיפה גדולה שמכסה, רואים את הראש החכם של בעלך....).
 

בהצלחה יקירתי

וזו עצת ה' כנראה שלא נדע מראש כדי שלא נפסול אלא נתחתן מהסיבות הבאמת אמיתיות ונכונות

אפילו של סקסולוגית יראת שמים

התפיסה של מראהו החיצוני של אדם תלויה בעיקר בשאלה במה אנחנו בוחרים להתרכז.

כשאת מסתכלת בו במה מרוכזת הראייה שלך?

אם 99 אחוז מהזמן תתרכזי בקרחת, המחשבות שיעברו לך בראש יהיו שליליות.

אם לעומת זאת תשקיעי 99 אחוז מההתבוננות בו בעיניים היפות שלו, המחשבות עליו יהיו חיוביות.

את היא השליטה היחידה על המחשבות ועל מה את בוחרת בעיקר להתבונן.

הזכרת גם את נושא הסביבה, ומה "הם" עלולים לחשוב על כך.

נסי לשאול  "אותם". זה דורש אומץ, אבל אני כמעט בטוח שתגלי ש"להם" בכלל לא מפריע.

הניסיון יכול מאד לחזק אותך, כיוון שהיחס של אחרים ירגיע אותך שהמצב לא כל כך נורא.

גמר חתימה טובה.

גמר חתימה טובה

המחשבות הלא רצויות לאדם יכולות להיות מאוד טורדניות

וזה נורמלי אצל בני אדם

את לא היחידה.

אפשר לומר

שההתמודדות של האדם בהא הידיעה 

ואולי ההתמודדות בפרט של הדור שלנו

היא עם מחשבותיו :

הדימיון - מחשבות של מציאות יותר קלה ולא מאתגרת כי הטבע כולו לא נוטה  למאמץ מלכתחילה.

הפרשנות- מחשבות של למה קרה לי למה עשו לי ועוד.

חרטה- מחשבות של אילו הייתי עושה כך אילו היה קורה  לי כך ועוד

אשמה- מחשבות אשם גדולות כחלק מהלקאה עצמית ווידוי עצמי שמביא סוג של שחרור וקבלה עצמית

רחמים עצמיים- מחשבות של הגיע לי אני קורבן כחלק מעצלות להתמודד וכולי.

בקיצור

העולם המחשבתי שלנו בין יתר מעלותיו להשגת מושכלות ודברים חכמים

נועד על ידי הקב"ה לאתגר אותנו מבחינה נפשית.

לכן דבר  ראשון 

אל תתרגשי יותר מידיי ממחשבותיך

ואל תתני להם חשיבות כזאת שתעציב אותך ותוריד אותך מהחייוניות שלך.

נכון המחשבות האילו מטרידות

וצריך לטפל בהן

לפחות בשתי צורות

האחת 

לבדוק אותן 

האם הן קריטיות לאישיותך העצמית 

האם הן מעידות על קשיים אחרים אצלך או ביניכם

וכולי

ובהתאם לבדיקה זאת

השניה

אם המחשבות הן שווא והן חלק מהאתגר של התמודדות עם מחשבות טורדניות 

אזי יש לטפל בהן כדי להעלימן לגמרי או לחילופין להפוך אותן לידידותיות או לאנמייות.

אם המחשבות הן האמיתיות ומעידות על איזשהוא קושי שצריך טיפול

אזי צריך לזהות אותו ולטפל בו ועם זה גם המחשבות ידעכו כי הן באו רק כדי לעורר לאותו קושי לא מטופל.

ניסיתי בקצרה 

לעניות דעתי לעזור.

תכתבו ותחתמו  בספר החיים ובספר הזיכרון

ובספר מחילה סליחה וכפרה

שלוה בארמנותיך

יעוץ אישי זוגי משפחתי וחיי אישות

אין זוג שכל הזמן מסכים..

רק אם מישהו ששונה ממני, אפשר לבנות עולם.. (לא כתבתי- קיצוני ורחוק מעולמי, אלא שונה מעצם היותו איש).

כאשר יש זהות, זו אינה אהבה. אלא אהבה עצמית. ואני בספק אם דבר כזה יחזיק.

כך שהשוני לא אמור לעורר חשש.

להפך: אודות לניגודיות יכול להתחולל טוב.

השאלה באיזו רמה השוני. ואם הוא סביר, יש קרקע טובה לבניית זוגיות איתנה.

יצחק אבינו שבנה משפחה, לא ידע דבר על רבקה וגם היא כנ"ל.

האם הנישואים הצליחו? די טוב, מזה נבנה עמישראל

האם תמיד הסכימו? השיחות ה"מתועדות" דוקא מראות על אי הסכמה.

שרה מתחילה עם  "כי לא יירש בן האמה הזאת.."

ורבקה ממשיכה בכך שהיא מבקשת שהברכה של יצחק לא תגיע לעשיו, אלא ליעקב, בניגוד לרצון יצחק.

לעניין המוכנות:

היום התפיסה, בעיקר החילונית, מעמידה על נס את החיוב שיש בחיים הלבדיים.

ולכן מאוד קל לשקוע בתפיסה הזו, שדוקא נחמד להיות לבד..

לדעתי בראש ובראשונה צריך להבין שזה רצון ה'. רצון ה' הוא שנבנה עולם, מהביחד.

ואח"כ לפעול ברמה של תפילות והשתדלות. וכמובן- פגישות בפועל 

סיכומו של דבר: כולנו מוכנים. העניין הוא לבטוח בה' ואכן ליישם זאת..

יש לך מודעות. זה אומר שאם תגידי דברים שאת לא צריכה, תצעקי או משהו, את תהיי מודעת לטעות ותשתדלי לתקן.

מי שחושב שהוא סבבה ממשיך לעשות טעויות.

תהיי מודעת לזה שזאת עבודה, ובשנה הראשונה (ובעצם כל הזמן, אבל השינויים הכי בולטים הם בהתחלה) את לומדת לשלוט בהתנהגות שלך יותר ויותר.

עם ההןרים גדלנו והם נשארו ההורים שלנו גם כשהתנהגנו זוועה.

עם החברות פחות רלוונטי לריב.

עם הבעל - אנחנו כבר מבוגרים באמת ולומדים איך ליצור חברות ואווירה נעימה גם בתוך האתגרים והלחצים.

אישית אני יודעת שיש לי עוד הרבה מה לשפר, ואני מגלה שאני ובעלי לא נעלבים מאותם דברים זה אצל זה.. וחשוב לשים לב לזה.. אבל לומדים את זה עם הזמן.

לפחות שני דברים מרכזיים הם חיוניים:

א. מוכנות לעבוד, שמבין השורות נראה שזאת לא הבעיה.

ב. תקשורת טובה ופתוחה.

זה כמובן תלוי בכימיה שיש בין בני זוג, בכישורי שיחה [שנלמדים בסדנאות ובספרים שונים], ואולי בעוד כמה דברים ששכחתי.

בהצלחה! בנחת! בשמחה!

אז למה שלא תסתדרי עם בעלך בהנחה שגם הוא בכללי מסתדר עם אנשים

ושאין מחלוקת עקרונית כלשהי, שזה מבררים בפגישות

אם מעירים בצורה מכובדת וחושבים לפני האם עניין מסוים באמת שווה וויכוח אז הכל אמור להסתדר

והם מאד מצליחים. עזרו מאד לכמה זוגות.

לא זוכרת את שמם, תנסי לגגל.

בהצלחה רבה!

את נשמעת אישה מיוחדת עם כוחות גדולים, בע"ה תצליחו לנתב אותם לכיוונים טובים ומחזקים!

אני יכולה להגיד לך מה אני נתתי - שעון שהוא רצה, חלוק מגבת רקום, טלית לשבת, ארגז כלי עבודה, ארנק, סוג של נרתיק כזה שתפרתי לו (כל מתנה למאורע אחר..) 

תחשבי מה ישמח אותו, מה חסר לו, מה הוא אמר לך פעם שהוא היה שמח שיהיה לו..

או שפשוט תשאלי אותו..

בהצלחה ותהנו! אין כמו לתת..

בקשר לארגז כלי עבודה- אני גם רוצה לקנות לבעלי. באיזו חנות קנית? מה טווח המחירים? הוא היה מרוצה מהכלים?

ולפותחת- אני הייתי קונה / סורגת כיפה יפה, קונה לו בגדים -חולצות ומכנסיים שהוא אוהב (או לוקחת אותו איתי), ספר שהוא רוצה או סט סבונים נחמד...

כלים כבר היו לו - פשוט הם היו מפוזרים ומבולגנים אז קניתי ליום נישואין ארגז ריק (בסביבות ה60 שקל) ואירגונית ברגים, ומילאתי לו אותם בשוקולדים קטנים כאלה. הוא ממש שמח..

יש מלא דברים שימושיים כמו- ארנק, מגבת טובה (אפשר לרקום עליה משהו) וכדו'

ואם אין לו משהו שהוא צריך אפשר משהו עם תמונות- כוס עם תמונה, קנבס מעוצב, אלבום דיגטלי ועוד דברים בסגנון הזה

נתתם לי כמה נקודות טובות למחשבה, יש לי עוד קצת זמן, אז אפקח עיניים ואחפש משהו שיהיה רלוונטי, אולי באמת חפץ עם השם שלו...

בתור ילדה לאבא מדהים שנפטר מסרטן, ואמא עוד יותר מדהימה שתמכה בו, אני רואה את ההשפעות כיום כנשואה ובוגרת על כל דבר ודבר בחיים, מהזוגיות עד חברה ומשפחה. אני מבינה כמה הקרבה דרושה מהבן זוג שאינו חולה לזה שכן חולה, כמה חוזק וחוסר אונים להיות במצב שאתה לא יכול לעשות דבר משמעותי..

אז אני נותנת לך את העצה הבאה - אופטימיות, לא רק בשבילך, גם לסובבים אותך, וכמובן שזה ירפא אותך לאט לא עצם זה שלא תתיאשי. תתני לו ימים אחרי הכימותרפיה הנוראית של זוגיות נורמטיבית (עד כמה שאפשר) כי כל דבר שקשה לשניכם(לקום וללכת באמצע התהליך למסעדה וכו) הוא גם זה שיעשה לכם טוב, מובטח...

זה נשמע אולי אגואיסטי ואולי אני לא מכירה מצב שבו הבני זוג מתמודדים עם המצב שהוא טרי..ממה שאני למדתי וראיתי בבית, שבדיוק כמו שאת סובלת במישור הפיזי הוא סובל בנפשי...וחוסך מעצמו המון כשהוא רואה אותך במצב כזה..

שולחת המון חיזוקים, תהיי מהמנצחות החזקות!!!

אשמח אם תפני אליי גם בפרטי

יקרה!

קודם כל, שתהיה רפואה שלמה, ושהכל יעבור בקלות ועם כמה שפחות סבל!

גם אני אובחנתי לא מזמן כחולת סרטן, והתחלתי טיפולים,

ואני בהחלט מזדהה עם התחושה שהעלית, של הקושי, העייפות והכאבים מול הצורך להיות נחמדה ועדינה לבעל, שכפי שציינת- גם הוא עובר תקופה לא קלה בכלל...

כמו שציינו מעלי, נראה לי שחשוב באמת קצת להתאמץ להיות כמה שאפשר עדינה ורגישה, ובעיקר בעיקר- להביע מול בעלך כמה את מעריכה אותו, ואת זה שהוא מטפל בך וכו'. (וזה לא קל, גם בשבילי זה אתגר לא פשוט...)

ושוב כמו שציינה נשואה מאושרת, אולי אפשר לזהות את הימים שבהם את מרגישה יותר טוב (אצלי לדוג' יש ימים כאלו בד"כ שבועיים אחרי הטיפול בערך...), ולנצל אותם כדי להכין ארוחת ערב מושקעת (למרות שאני רואה שאת משתדלת באופן קבוע להכין לו אוכל, אשרייך!), לצאת לאנשהו, לעשות יותר דברים בבית, או כל דבר שישמח אותו.

נראה לי שכדאי גם לנצל את הימים האלו גם כדי לדבר בצורה רגועה ומיושבת על החולשה שלך, בזמן שאת לא חלשה (כי כשאת עצבנית, והוא צריך לעבוד קשה, מן הסתם יותר קשה להבין ולהפנים...). להסביר לו כמה את מעריכה את העבודה שלו, וגם לומר שמעציב אותך שלפעמים את עייפה ועצבנית ומתייחסת באופן שלא ראוי לו... ככה נראה לי שהוא יבין, שגם כשאת צועקת עליו וכדו', את עושה את זה מכאבים ועייפות ולא מחוסר הערכה...

בהצלחה גדולה, ושתעברו כולכם את התקופה הזו בצורה הכי טובה שאפשר!

תתחשבי מילימטר במה שהאחרים אומרים. הכל שטויות והבלים. אם את רחמנית - תרחמי עליהם שאלו המידות שלהם.. זה לא עניינם. התחתנתם - זה שלכם. קל וחומר כעת שאת חולה. אל "תשימו" עליהם. מחילה.

ב. יופי שכתבת לו. יופי שהכנת אוכל. תגידי לו כמה את מעריכה את התמיכה שלו, כמה הוא מסור, כמה הוא טוב. שאת מאד אוהבת אותו.  

ג. תגידי לו גלוי: מה שצעקתי אתמוך בבוקר - זה היה שטויות. רק בגלל הכדורים. בבקשה - אל תתייחס לזה. תחושב שמישהו צעק מתוך שינה...  בעז"ה זה יעבור.

הצלחה רבה.

חיזקו ואימצו.

אשרייך שזכית.

תגידי לו שאת עושה את בקשתו - אבל זוכרת שמי שבזכותו את יכולה לעשות את זה, זה הוא והתמיכה שלו..

וגם חמותך.

נראה לי שכדאי שבעלך וגם אמו ידעו שמעריכים ואוהבים אותם. אני מבינה שאת מותשת מדי, אבל אולי גם משפחתך יכולה להפגין את אהבתם לבעלך (למשל להביא איזה תבשיל מיוחד עבורו "כי גם אתה עובר תקופה קשה" וכד') והערכתם לחמות.

רפואה שלימה מן השמים. שתזכו לחיים ארוכים ושמחים יחד ושהמשפחה תזכה לחיות אתכם באחווה.

הפורום פה זה קטן לעומת מה שאת יכולה למצוא בחוץ, אל תתביישי ,פשוט תחפשי באינטרנט קבוצות תמיכה לחולי סרטן, אין לך מושג כמה זה יעשה לך טוב, שם מבינים אותך בכל הדקויות, יש לך חברים לצרה להתייעץ.

רפואה שלמה בקרוב, אמן!!!!!!!

תחשפי את הדברים שיעשו לך טוב, כמו מוזיקה, ים, אוכל. את המרכז כרגע כל מה שיעשה לך טוב לנשמה פשוט תעשי

אם זה מה שיעשה לך טוב, אז למה לא??? תשחררי תתני לעצמך להתפנק, כן את חולה מותר לך, נכון שאת לא רוצה לשמוע את הצד המצער אני מבינה אותך,

אבל קבוצות תמיכה יכולות לתת גם הרבה תמיכה, את בוחרת מה לשמוע לא כולם מדברים על מוות.

כל דבר אפשר ללכת על הצד המדכא וליפול או אפשר ללכת על צד שנותן תקווה, תתחברי לפורומים על אנשים שהחלימו.

וחוץ מזה - אני מאמינה שלמי שחולה במחלה כל כך קשה מגיעים החזרים / טיפולים מסובסדים שונים (אולי לא יעוץ, אבל תרפיות שונות - אומנות, רכיבה וכד' שלדעתי לא פחות אפקטיביות).

מה עם עמותות? יש משהו כמו 'זכרון מנחם' אבל למבוגרים?

מציעה לך ליצור קשר עם העובדת הסוציאלית של בית החולים.

רפואה שלמה!!

רק טוב!

את ובעלך נשמעים ממש מקסימים.

לדעתי מה שממש יחזק את בעלך זה שתראי לו שאת חזקה ושאת מאמינה שתעברי את זה!!

אם תראי לו עוצמה וכוח ורוח לחימה (ואני בטוחה שזה לא פשוט) הוא יתחזק מזה!! בהצלחה רבה!!!

ולקחת דוגמאות מאנשים אחרים שכן התקדמו לאחר אכזבות לדוגמא מישהו שאני מכירה שכל פעם שניסה להתקבל למכרז חברת חשמל לא הצליח עד שכן... הצליח

גבר צריך להיכנס למערה שלו כדי לעכל.

לעומת אישה שיכולה די מהר להתחבר לעצמה ולעכל-ותוך כדי גם לדבר.

מצד שני הוא מצפה לתמיכה אבל לא תמיכה מנדנדת ומעצבנת.

אם תדברי איתו ישירות על הנושא- רק תרחיקי אותו.

הדרך הטובה היא פשוט לתת לו חיזוקים עקיפים- כלומר בנושאים אחרים,או ביחס

לעבודה שלו באופן כללי בלי שהוא ירגיש שזה קשור למה שקרה עכשיו.

אל תרגישי אשמה . אתם נשואים בשביל לתמוך, אבל בזמנים ובדרכים נכונות

רק כשהוא יהיה מוכן רגשית, תוכלו לדבר ישירות על הנושא

אם תרצו להעמיק עוד יותר את הקשר הזוגי כדאי אחרי עוד קצת זמן להשחיל

בעדינות את נושא הדחיות. היכן הוא חווה אותן בעבר ומה משמעותן בשבילו

אשריו שיש לו אישה שאכפת לה ממנו.

לא דווקא רגשית ומילולית כמו שאת עם אשה

מעשית בבית, באוירה, בהרחבת הדעת

ליזום מולו דבר מעשי מוחשי, בביתכם או יציאה

או מעשית בחיים

בנושא שהוא צריך, איך שהוא צריך, ו\או איך שנראה לך לעזור לו , שאולי כרגע הוא לא שם,

כשותפה לחיים (אפשר להכנס למצב כאילו את עובדת איתו בעבודה. ולא רק "להבין", אלא לעזור בפועל, גם בפתרון בעיות וקידום תהליכים)

לעשות דברים שיחזירו את תודעתו להווה ולבית

לעומת זאת יש גברים יוצאי דופן שכן ידברו וידברו

הוא אומר: תני לו שקט ליומיים

עושה מה שצריך, אבל בלי פטפוטים.

זכותו.

לתת לו את המרחב שלו ואם את רוצה להביע תמיכה- פנקי אותו במאכל מעשה ידייך שהוא אוהב...

מצב מתמשך כמו שהיה אצלכם,

לאירוע מקומי לזמן קצר, שצריך "עיכול" פנימי והתגברות.

[אבל לא למדת לגמרי. חשבתי שתכתבי שכעת תפסת איך היה טוב להתנהל ביומיים האלו, אבל את כותבת: "תחשבו על האשה שלכם".... זה נחמד, אבל מעלה חיוך. הרי ההיפך: כשהבעל במצב כזה, אז את זו שצריכה "לחשוב על הבעל שלך".. ובאמת, מאד חשבת, אבל רצית שהוא יקבל ריצוי ועידוד לפי הסגנון שנוח לך כאשה: "בשביל זה אנחנו ביחד".. ולא לפי מה שטוב לו.

אז זה לא כך.. אלא כמו שהיית מעונינת, למשל, שכאשר את במצוקה חלילה, הוא יביע הבנה לקושי, יזדהה - כך כאשר הוא במצוקה זמנית - את צריכה להביע "השתתפות" ע"י הגשה של משהו מידי פעם או כד', ובמקביל הכיבוד של הצורך שלו לעכל בתוכו את הענין. לא להעמידו בנסיון ואז לומר, "איך הוא הגיב כך" על זה שהפרעת בלי משים להתמודדותו...

כמובן, לא ידעת את זה. זה בסדר גמור. אבל הלקח "להבא", הוא דווקא עבור עצמך. יקל עלייך ועליו.

את בוודא צודקת בדברייך על האשה ש"קשה לה, מרגישה קצת בודד מוזנח ואובד עצות".. אבל בהיות שזה נולד מקושי שהאיש נקלע אליו, וידוע לך, תתאפקי. אל תתבעי באותו זמן שהוא "יסביר את הצרכים שלו באותו רגע". הרי הוא מרוכז אז בתהליך של עיכול ולחזור-אל-עצמו. כבדי את זה. גם אם היה צרוד ומאבד את הקול, לא היית תובעת שיגיד במילים ברורות ובקול מה יש לו.. אז זה בערך כך. גם כשלאשה יש נניח "מצב רוח", לא תמיד היא בכושר "להסביר את הצרכים שלה באותו רגע", אלא מצפה שיבינו אותה, נכון?... אז גם כאן.

וזה לא קשור להריון כלל. זה פשוט בגלל ה"בשורה" שנחתה עליו]

אין לך שום דרך לדעת האם כל זה אמת

וגם אם כן לפני 30 שנה נורמות היו אחרות

מה שהיום נחשב התעללות קשה בעבר לא נחשב כך

וגם אם הכל נכון זה לא מצדיק אותו בשום פנים ואופן, אם את היית גבר עם חגורה שכורה ואקדח הוא לא היה מעז למרות כל מה שעשו לו או לא עשו לו

וגם אם זאת הסיבה למה שאת תשלמי את המחיר

ואת אדם בוגר אבל למה ילדים שיבואו ישלמו את המחיר?

השינוי חייב לבוא ממנו, בגלל שהוא רוצה

דרך להשיג את זה אולי היא לשאול אותו אם הוא רוצה לתת לילדים שלו את הילדות והזכרונות שהיו לו? ולהראות שאם לא יהיה שינוי לשם זה יוביל.

לא מזמן עברנו אני ובעלי משברון ורציתי לפנות לטיפול.

מכל מיני סיבות זה לא הסתדר, אבל בסוף החלטנו על יום בשבוע שאנחנו יושבים יחד לראות הרצאה על זוגיות (בינתיים ראינו שתי הרצאות מרתקות של הרב זמיר כהן בערוץ הידברות)- זו יכולה להיות התחלה טובה.

בכל אופן, זה חייב לבוא ממנו, אחרת זה יהיה חסר ערך..

קחי אותו לשיחה ותדברו על איך הוא רוצה שהבית שלו יראה (כמו אצל הוריו או אחרת)

לדעתי אם הוא מתעקש שהוא ישתנה מעצמו שווה לזרום איתו (אם הוא מתעקש..) ואם חליליה חוזר על עצמו המצב אז להעלות את זה שוב. פשוט הרצון לשינוי חייב לבוא ממנו.

אגב, כל מה שאמרתי לא נכון במקרה ומופעלת נגדך אלימות פיזית. זה משהו שאני אישית לא הייתי מקבלת. כאן אולי כדאי לדרוש את השינוי אפילו כתנאי להמשך היחסים..

בהצלחה יקירה!

אין דבר שמתיר התנהגות של אלימות פיזית או מילולית. 

כל אדם חייב ללמוד לשלוט בעצמו, ולא משנה מה הוא עבר בעברו

אם הוא אלים- שיטפל בעצמו.

לא את ולא הילדים שלך צריכים לסבול התנהגות כזאת

אם את מרגישה שיש לו רצון כנה ואמיתי להשתנות, רק שהוא צריך את הנוכחות שלך,

ואת גם מרגישה רצון לתת לו הזדמנות נוספת, את בהחלט יכולה לבוא איתו לייעוץ זוגי (למרות שמה שהוא צריך זה טיפול אישי, אבל אולי היועץ ישכנע אותו בזה יותר טוב ממך)

אבל התנאי הוא שהוא לא יפגע בך יותר, גם אם זה אומר שתגורי אצל ההורים שלך ותפגשו רק אצל היועץ עד שהיועץ יעיד שיש פה שינוי אמיתי. כי אלימות היא קו אדום שאסור בשום פנים ואופן לאפשר לעבור אותו

היו מקרים בודדים של אנשים שהצליחו לצאת ממעגל האלימות, אבל זה צריך המון השקעה- גם מצד הגבר (לטפל ולהתמיד בעבודה) וגם מצד האישה (להיות אסרטיבית ולא לאפשר אלימות, אפילו לא ברמה של דיבור לא יפה)

שיוציא את כל מה שהוא עבר ויתן לו כלים להתמודד עם זה ולהכיל את זה

הרי מה שקורה היום שהוא משליך עליך את כל הכאב שלו וכל החוסר התמודדות שלו....

שיתחיל עם טיפול פרטני , וכמובן שאת תהיי בתמונה כדי שתסבירו למטפל את השתלשלות הדברים ואת ההשפעה של זה היום על חיי הנישואין שלכם.

יש סיכוי (לפחות 50אחוז) שאם הוא יקבל טיפול טוב וכלים להתמודדות זה ישפיע בצורה חיובית עליכם כזוג ותתחילו דרך חדשה

(קחי בחשבון שזה אף פעם לא יעלם וזה דרך ארוכה מאוד אבל מה שבטוח שזה יהיה יותר טוב מהיום)

וזה כל עוד הוא רוצה לעזור לעצמו- תסבירי לו שזה המוצא היחיד כי את לא יכולה לחיות עם ילד ולסכן אותו באלימות פיזית ומילולית.

אני מכירה זוג ממש קורב אלינו שהבעל עבר התעללות בעיקר מילולית בילדות שגרמו לו לחוסר ביטחון עצמי והשפעות קשות נוספות והוא טיפל בעצמו קרוב לשנתיים והיום הם זוג מדהים, כמובן שלפעמים יש עליות ומורדות אבל הטיפול ממש תמך בו ועזר לו

בהצלחה!!

זה נהיה מרתק מפעם לפעם!

הציניות היא במקום

גם זה לא מובן באופן נכון

זה שכרו של "זאב זאב"

במחשבה שנייה לא -

כי אולי זאת לא הייתה בדיוק ציניות, אבל זאת גם לא לגמרי רצינות.

ועוד בבית שלך ומבן אדם שאמור להיות הכי קרוב אליך ובעצם אחראי על משפחה ועלייך?

היית רוצה לראות את ביתך או אחותך מבזבזת ככה שנים שאמורים להיות הכי טובים וסובלת יום-יום?

למה? והורים שלו הם לא תירוץ!!! דור של סבים שלנו הם כולם יתומים ניצולי שואה אז לכולם מותר? אני מניחה שהם עברו יותר מבחור הזה

למה היא אמורה להיות אסרטיבית ולבנות גבולות לגבר בוגר?

זה לא תפקיד שלה

אל תעשי שטות.

אל תכנסי לעוד הריון עכשיו.

גם אם את יכולה להמציא לעצמך אלף סיבות למה לא כדאי למנוע.

ודרך אגב אני עם I666, גם אם את מבינה את הרקע להתנהגות שלו, את לא צריכה לסבול אותה.

כל מי ששמעתי שהיה עם בעיות אלימות, זה נגמר בגירושין.

מאד מאד קשה להשתנות.

את לא צריכה להקריב את חייך על מזבח הניסיונות שלו להשתפר.

מגיעים לך חיים טובים.

בשנת שמיטה בעייתי מאד לקנות מחנות בלי הכשר, כי זה עלול להיות ירקות שגודלו בשביעית ללא היתר

ואז זו בעיה חמורה מאד

ואיזה שמיטה, כי זה בדיעבד, עדיף מלזרוק.

זה בטוח גדל בשביעית. כל השאלה היא גם בארץ או בחו"ל, ואם בארץ אז בהיתר או באיסור. אבל מעשרות ודאי שאין.

אגב, גם "דאורייתא לחומרא" זה בארמית, ואת זה אתה כן כנראה מבין, אם כתבת.

מעשרות בכל מקרה לא צריך כי שמיטה

אז תתייחסי אליהם כקדושת שביעית

ויצאת פטורה לכל הדעות

כי בירקות יש איסור ספיחין.