פורום נשואים טריים (עמוד 513)

דלק- כמה מאות בחודש(600-1000)
תיקונים- כמה מאות בשנה לרכב שלא התקלקל.
אלף שקל בשנה איגרת רישוי
עוד כמה מאות בשנה הכנה לטסט.
ביטוח כ3000 ש"ח בשנה(תלוי בסוג הביטוח)
סה"כ-
בערך 500 שקל בשנה.

וזה בלי החישוב של קניית הרכב, תאונות ח"ו ועוד הוצאות לא צפויות

המתבקשת היא,

כמה קילומטרים אתם הולכים לעשות עם הרכב?

יכול לקחת המון דלק

האם אתם מעוניינים רק ברכב חדש או יד שניה (ושלישית) גם טוב?

א. מה מצב הטרמפים- זמנים, יעדים וכד'.

ב. אם יש שם גמ"ח רכב.

לא שזה לגמרי נותן פתרון לכל הצרכים, אבל זה כן מאפשר לפעמים לחיות בלי רכב.

(זה המצב אצלנו. אנחנו עם רכב אבל יש פה הרבה בלי, ומסתדרים יפה)

כנראה זאת לא כ"כ שאלה שמתאימה לפורום, צריך לברר פרטים יותר באופן אישי.

בכל מקרה לפחות בגדול לראות מה המצב זה טוב..

המרחקים הם בכלל לא גדולים (רבע שעה הלוך וחזור עוד רבע שעה כל יום) אז עיקר ההוצאות מבחינתנו הם העלות של תחזוקת הרכב  (וגם צריך ביטוח צעיר כי הגיל הוא 23).

עלויות:

(אני לא נכנס למחיר הרכב)

עלויות שנתיות:

אגרה שנתית : 1K

טסט + טיפולים שוטפים: 2K (במידה ואין קילקולים מיוחדים ותאונות ח"ו) 

ביטוח: 4K (אמרת שאתם צריכים ביטוח צעיר)

חישוב שנתי

7K/12=0.6K

עלויות חודשיות:

דלק: 0.5K (לפחות) (חישוב של 30 ק"מ ליום ברכב שצורך ליטר ל13 ק"מ)

חישוב סופי:

1.1K

1100 ש"ח לחודש

על הסכום הזה בד"כ צריך עוד כ10% להוצאות לא צפויות

כך שבערך זה יוצא 1200 ש"ח לחודש

החישוב שהבאתי כאן הוא חישוב המינימלי

בד"כ זה יותר

עדיף שתכינו 1500 ש"ח כל חודש בפוטצניאל, 

מקסימום תשמרו אותו באיזה חיסכון

אבל למען האמת צריך להוסיף גם את ירידת הערך של הרכב בכך שנה עוד 2K "נזק" מהסכום המקורי שהושקע. (10% ממחיר של 20K מחיר רכב)

בהצלחה

כמו כן ירידת ערך היא בעצם מחיר הרכב עצמו, מגולמת כפחת. למי שמתכנן להישאר עם הרכב עד סוף ימיו (של הרכב) - ירידת הערך היא סעיף לא רלוונטי.

והכניסה לטסט היא מחיר אחר שמורכב ממחיר טסט וממחיר בדיקת זיהום אוויר

והוא צריך להיות מחושב

לכן חישבתי אותו בתוך הטיפולים השוטפים

וירידת ערך היא הפסד שיש לך כל שנה על הרכב

זה הפסד וצריך לקחת אותו בחשבון

אומנם ברכבים שינים וקטנים זה פחות הפסד

אבל לדוג' ברכב יקר יותר

יש הפסד של 10K בשנה

משמע אתה מאבד מערך של הכסף שלך 10K בשנה

גם את זה צריך לקחת בחשבון

יש כלל בחשבונאות: נדל"ן שלא נועד להשקעה אלא לשימוש (למשל משרדים) נכנס למאזן בעלותו ההיסטורית ולא בשווי שוק. הסיבה לכך היא שעלות זו מייצגת נאמנה את מהותו, שכן אין תכנון למכור אותו ולכן השווי הממשי שלו לא רלוונטי.

על דרך זו גם כאן.

אם קנית ב-20K ונסעת איתו 5 שנים, עד שהוא מת - הפסדת את רוב הערך שלו + הריבית שהיית מקבל על הכסף לו היה מושקע בבנק.

אנחנו משלמים על דלק בערך 200 לחודש, אולי בחדשים בודדים 400 [לא משתמשים בו יום-יום, אלא בעיקר לנסיעות להורים. בישוב ממשיכים ללכת ברגל, וגם בנסיעות לירושלים לקניות- נוסעים עם הרכב לישוב קרוב ומשם נוסעים באוטובוסים]

אתם יכולים לא לשלם בכלל דלק

אם לא תסעו בכלל עם הרכב 

אבל את מבינה שהיא קונה רכב כדי לנסוע איתו

ולא כדי להעמיד אותו

היא אמרה שהיא מתכוונת לנסוע עם הרכב חצי שעה כל יום

אז הערכתי את זה ב30 ק"מ ליום (לפחות)

וחישבתי בתאם.

פשוט רציתי לדייק שגם כשיש רכב לא חייבים לנסוע איתו לכל מקום, אלא רק איפה שחייבים, וזה חיסכון משמעותי בהוצאות הדלק. אבל באמת לפי מה שהיא כתבה שהם מתכוונים להשתמש ברכב אז כנראה שאתה יותר מדייק..

נראה יקר... (חשבתי שזה פחות)

אבל חוסך הרבה כאבי ראש וזמן

מי שיכול להסתדר בלי, עדיף

מי שלא יכול להסתדר בלי ומנסה בכל זאת

זה סתם לא נעים

מדובר בקהילה תורנית חמה ואיכותית.

אגב, קהילה זו ("נצר אריאל") היא אחת מני קהילות דתיות רבות שיש בעיר.

ככה זה נקרא בלשון העם..

אבל יכול להיות שאנחנו עברנו הדרכה אצלם. אני ממש לא זוכרת מי היה הארגון שתחתיו ההדרכה הייתה (לא היה למידע הזה שום חשיבות עבורי).

ההדרכה שאנחנו עברנו (אם היא אכן הייתה דרכם), בהחלט לא הייתה הדרכה משותפת.

בעלי הודרך ע"י רב מסוים, ואני הודרכתי ע"י אשתו (אני לא יודעת אם זה תמיד ככה. לא נראה לי שכן).

לי היו שישה-שבעה מפגשים, ולא כיסינו הכל (יצא שפיספסנו נושא אחד. השלמתי אח"כ עם מדריכת כלות אחרת).

לבעלי היה בערך חצי מזה.

וגם חוסר איורור של חדרים שרק ניזונים ממזגן.

לפתוח חלון, לצאת החוצה קצת ולא להפעיל את המזגן (כשאתה בפנים) על קור קיצוני.

מקפיצה

האחת זה זאת (כמעט בטוח):
 

לא אהבתי... עושה הרבה רעש, רעד, ומנפה לאט.

השניה זאת נפה שמתחברת על הקנווד, שעושה עבודה נינוחה בהרבה, די סבירה.

(אישית אני מעדיף ניפוי ידני בנפה ענקית, זריז...)

שמתאים למקסר קנווד זה עולה 180 ש"ח. אם קונים מקסר הם נותנים זאת בחינם.

תופסת את שולי הנפה עם השקית ומנפה לתוך השקית.

ככה שהשקית גדולה אז לא עף לצדדים. אח"כ אני מקפיאה את כל הקמח .

ככה זה לא כל פעם לנפות כוס וללכלך את הכל. בבת אחת כמות גדולה ונשמר מצוין במקפיא.

http://www.zimmer.co.il/premium.asp?Site_ID=4123

אחלה צימר, היינו שם.

(ותודה לאמת ואמונה, נשמע טוב)

כשר עד 550 שח באיזור הגולן אצבע הגליל

לא נראה לי שאפשר למצוא משהו ממש שווה...

יש בקשת צימרים פשוטים יותר.

אנחנו חורשי צימרים מוצאים בלי סוף!!   גם בפחות! לפי דעתי המקסימום ששילמנו הי'ה 500. ותמיד עם ג'קוזי ופעם אחת אפילו עם בריכה בנוסף

http://www.rrr.co.il/showCabin.asp?site=973#32

זה באמת כמו בתמונות או שיש שם עיבוד פוטושופ?

( פשוט המחיר יותר מידי טוב בשביל מה שהם מתארים.)

אחד זה היה "בתי נורית" במושב רמות שמעל הכנרת, - שם יש לך עוד מיטות וגם מקלחון בנוסף לג'קוזי, ויש מטבח... ועוד חדר... קיצר - מקום בשפע. אנחנו היינו שם עם שתי בנות והיה שפע של מקום. 

השני היה במושב חזון, לא זוכרת איך קוראים לו... זה בקתת עץ כזאת, חדר אחד, לא זכור לי מטבחון  כזה..

 ואותי שיגע הצפיפות (אבל בעלי טען שזה לא היה צפוף)..

קיבוף בית הלל ממוקם במקום מעולה..

יש שם גם ארוחות או שצריך ליסוע לק"ש?

יכול מאוד להיות שלא יהיה אף אחד בצימר, וגם במידה ויש ברגע שמישהו בבריכה הוא נועל אותה ולכן אין אפשרות למישהו להיכנס ככה שזה בסדר מהבחינה הזו...

גם אני הייתי כזו פעם.

חוסר ביטחון עצמי ממש מפריע בחיים.

תנסי אולי קודם להתחבר עם חברה אחת כל פעם, שיחות פרטיות של אחת לאחת ואז יהיה לך יותר קל כשתהיי בחברה של כמה נשים כשאת כבר חברה של לפחות חלק מהן.

וגם, את צריכה לעבוד על עצמך שאת טובה בדיוק כמו כולן, ומעניינת בדיוק כמו כולן ובטוח שמיוחדת . ולכן נשים אחרות יתעניינו בך כמו שאת מתעניינת בהן ותוכלי ליצור קשרים קרובים.

אפשר גם להזמין אליך הביתה לארוחת שבת או משהו משפחה אחרת, זה מאוד מקרב.

אני גרה כבר 10 שנים באותו ישוב ויש לי ב"ה היום הרבה חברות פה. אבל עדיין קשה לי להשתלב כשיש אירועים חברתיים, אני הרבה פעמים באה אליהם ויוצאת אחרי לא הרבה זמן או לא באה בכלל. אני השלמתי עם זה שככה אני (לבעלי קצת יותר קשה עם זה, הוא היה רוצה שאהיה יותר פתוחה ושאבוא איתו לאירועים האלה.) לי זה כבר לא מפריע.

וחוץ מזה עדיין בחיק משפחתי אני הרבה יותר משוחררת. (בעלי אומר שכשאני עם האחים שלי, נראה שאני יותר נהנית...)

מקווה שהחיים (והניסיונות שבהם,) יתנו לך ביטחון בעצמך ויאפשרו לך להיות יותר משוחררת בחברה וליצור קשרים.

מאד מתחברת למה שכתבת...

העניין הוא שאני כבר כן מכירה חלק נכבד מהבנות בגינה.

הן מקסימות, עם חלן יותר טוב לי ועם חלקו פחות.

באמת כשיש רק משהי אחת- קל לי הרבה יותר וזורם יותר,

ובחברה גדולה יותר קשה.

ברור לי גם שאני צריכה להשקיע כדי שדברים יזוזו ואכיר יותר.

אבל נגיד להזמין לארוחת שבת- אני חוששת, כי אולי לא ירצו?

וזה לא נעים...

ולא בטוחה בעצמך, כדאי שיהיו לך מעט חברות טובות שתחושי בנוח איתן ותהיי עצמך מאשר הרבה חברות שאת לא מביאה את עצמך כמו שאת בקשר...

גם אני הייתי כך שנים. הרבה פעמים זה משתנה בעז"ה עם הזמן, הנסיון, החברים הנוספים של הילדים...

אני למדתי שני דברים:

להקשיב, תתפלאי כמה אנשים מוכנים לדבר איתך בשמחה, כשאת פנויה להקשיב, ולא חושבת מה לספר על עצמך

ולומר מילים טובות. כמעט תמיד אני מתחילה שיחה בגינה ושות' במילים טובות על הילד המתוק (גם אם הוא לא פה), על משהו שהיה / ששמעתי וכו'. כמובן מדובר בדברים אמתיים בלבד! אנחנו לא עובדים על אף אחד, אבל אנשים שמחים שרואים אצלם את הנקודות הטובות הקיימות. 

בהצלחה רבה!

לקבוע עם מישהי מסויימת תגיעו יחד לגינה 

אולי אם תרגישי שגם הגעתן יחד זה ייתן לך ביטחון לא לאבד את מקומך כי תהיו באמצע שיחה וכבר תמצאו מקום יחד לשבת

בהצלחה ולא להתייאש

להרבה נשים לא קל בהתחלה

לא נעים

מנסיון.

את לא עוזבת את הבסיס עד שהוא יוצא ומדבר איתך . אפילו לישון בפתח של הבסיס עם שק שינה.

שהוא יבין שלא זה מצחיק וזה עובר גבול לא לענות 3 ימים.

אם היית אומרת שעתיים שהוא התעלם ממך אז ניחא, אבל 3 ימים זה מוגזם.

 לפני שאת נוסעת. תתקשר אליו או תשלחי לו אס אם אס ותכתבי אם אתה לא מגיב תוך חצי שעה, אני מגיעה עם מונית.

ותעשי את זה אם הוא לא עונה.

אני הייתי מחפש גורם מתווך, כמו חבר טוב שלו או הרב שלו.

ויחד איתו לחשוב מה לעשות.

זה באמת לא צחוק, וצריך לשקול טוב את הצעדים קדימה,

כדי לא להחריף את המצב.

* לא התכוונת לפגוע בו ואת מצטערת אם זה מה שקרה.

* שאת מאוד מעריכה אותו אוהבת אותו וכו' וכו'...

* מה שאת מרגישה כשאת לא מדברת איתו (קשה לך, בודדה, מתגעגעת וכו').

* תשמחי לדבר איתו על זה ותשמחי אם יצור איתך קשר.

כרגע אני לא רואה אם יש מה לעשות. את לא יכולה להכריח אותו לענות לך לסמסים (עם כל הצער)

אבל את צריכה להכין את עצמך לקראת המפגש איתו בסוף השבוע.

המציאות שתארת היא לא נורמלית. לא ייתכן שלבעל לא יתחשק לדבר עם אשתו ימים שלמים וישאיר אותה מפוחדת וחוששת ומתחננת ליחס.

אני לא יודעת האם בעלך סובל מבעיה נפשית מסויימת (אולי דכאון) או שמא הוא סתם מתנהג ברשעות. אבל קחי בחשבון שזו לא התנהגות נורמטיבית.

אם מדובר בבעיה אוביקטיבית- הרי שצריך לפנות דחוף לטיפול. אבל אני לא יודעת איזה סוג טיפול. תלוי בבעיה הספציפית שלו. אולי להתייעץ עם אדם שלישי שמכיר את הבעיה?

האם הוא סובל או סבל אי פעם מדכאון קליני?

אני מאחלת לך המון כוחות ומקווה בעזרת ה' שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר.

לא נראה לי, מפקד לא עוור.

אבל יש לו נטייה לברוח כשקשה לו, כמו שכבר ציינתי.

אנשים מבוגרים לא בורחים מבן הזוג כאשר יודעים שהוא משתגע בדאגה.

זו התעלמות מכוונת ואין מקומה בחיי נישואים תקינים.

ואולי הבריחה הזו היא כן צורה של דכאון. יש כל מיני צורות ביטוי לדכאון, ולפעמים החברה בכלל לא מודעת לזה.

ואין תועלת בהגדרה קיצונית-השערתית של סוג מצב הרוח.

וקל וחומר שאי אפשר לדעת אם זו "התעלמות מכוונת" בלי להכיר.

"נטיה לברוח" אינה "תירוץ", אלא תיאור מציאות. ולא יעזור לומר שאנשים מבוגרים לא עושים כך. עובדה שכן.. הרי על זה מדובר - והיא מכירה את בעלה טוב יותר. מה גם שלא "ברח" ממש אלא אינו יוצר קשר מהצבא.

ומכל מקום, בוודאי שלא טוב שמגיעים למצב כזה.

הבירור צריך להיעשות בין בני הזוג, בנחת. בנסיון לעמוד על הענין. ומתוך כך לראות אם ניתן לפתור לבד או צריך להיעזר.

אמא שלו הצליחה להשיג אותו בשעות האחרונות. היא לא הצליחה להוציא ממנו למה ההתנהגות הזאת ומה קרה, הוא התחמק ורק אמר שזה משהו בינינו והוא לא חושב שזה נכון לשתף אותה בזה.  

לפי מה שאת אומרת זה נשמע שהוא כרגע לא רוצה לפרוק את מה שיש לו על הלב.

כשהוא יפתח אליך אז כדאי שתדברו על מה שמפריע לו אבל אני מציע שתעשו שיחה נפרדת אח"כ לגבי הבעיה שהוא לא מדבר איתך כשזה מפריע לו.

כדאי לך להתייעץ עם מישהי לגבי מה שתגידי לו. כדאי לך לדבר אתו (בשיחה הנפרדת) שזה לא בסדר להשאיר אותך בלי שהוא מתייחס אלייך ובמיוחד שאת נמצאת במצב שאת יודעת שהוא נפגע ממך ולא יודעת ממה וזה קשה לך.

זה נשמע ממש קשה להתמודד עם מה שעובר עלייך,

את צעירה ובעלך מצער אותך מאוד לא משנה מה עשית שם דבר לא מצדיק התעלמות של שלושה ימים.

אתם צריכים ללכת לייעוץ ולהבין שההתנהגות הזאת נוראית ואין לה שום מקום בחיי נישואים.

אסור לך לוותר לו ולהרשות לו לחשוב שנישואים זה משחק ילדים.

אני מציעה לך לא להתקשר אליו ולהודיע לו שזה נגמר,אם הוא לא מתקשר עכשיו להסביר ולהתנצל מליון פעמים, וכמובן ללכת לייעוץ כחלק מההתנצלות.

התופעה הזאת שלו עוברת כל גבול.

תפסיקי לערב את כל הסביבה בבעיה שלך.

לא את החברים שלו ולא את ההורים שלו ולא אף אדם מחוץ לזוגיות.

תאזרי בסבלנות עד שהוא חוזר בסוף השבוע ותחליטי מה לעשות רק לאחר שתבררי את זה אתו בצורה הכי יסודית שרק אפשר.

שהוא אמור לחזור לשבת הקרובה - 

מציע להתאפק עד אז (למרות שהקושי מאד מובן)

ואז לנסות לברר איתו מה קרה.

אם זה איזו "הסתגרות" כזו מהסוג שאתם מכירים וציינת כדבר נדיר, כדאי לנסות להבין מה היה הגורם. ובפרט לשאול האם תוצאה של כמה ימים ללא תקשורת לא נראית לו יותר מידי, ואיך אפשר למנוע את זה.

ואם משהו אחר - ראוי לדעת מה.

אח"כ אפשר לחשוב הלאה.

למרות שזה נשמע מאד לא טוב - עדיף עוד קצת לסבול (וזה באמת סבל) מאשר לעשות משהו חפוז טרם שיחה.

וטוב שאימו דיברה איתו, לפחות הוא יודע שהנושא לא "עלום".

קודם כל אחרי שתביני מה גרם לו ככה להתנהג תבהירי לו שזה לא מכבד, לא אותו ולא אותך, וכך לא פותרים בעיות..

אני הייתי משתגעת אם היו עושים לי את זה ואני חושבת שזה לא פייר כלפיך, לא משנה מה קרה, שכך הוא יתנהג..

דבר שני-

תנסי להירגע, לא להילחץ...

הוא ירגע ושהוא ירגיש שהוא מסוגל לדבר, תדברו ותנסי להבין מה  היה כלכך קשה לו בניכם, ותגידי לו שאין לך רוח הקודש ואת באמת רוצה להיות הכי טובה בשבילו אבל איך תדעי מה לא היית בסדר אם הוא מתעלם?!

ושזה באמת קשה ושאת לא מוכנה לסבול את זה אפילו לא עוד פעם אחת, תנסי לברר איתו מה יכול לעזור לו שלא להגיע למצב כזה שוב, כי זה פשוט התעללות..

וזה שהוא מודע לבעיה ו"משתדל בזה" זה מצויין 

ומעריצה על הרוגע  ועל המילים הטובות למרות שזה כלכך מלחיץ...

שהוא נותן לך, שירגיש מה זה.

לא תמיד צריך לסלוח ולרצות, לפעמים צריך לתת לצד השני להרגיש.

באופן אישי אם ח"ו בעלי היה עושה לי דבר כזה, כשהוא היה חוזר הבייתה, אני לא הייתי מדברת איתו, אותו מספר ימים.

אם רוצים ללמד בן אדם שיש התנהגות לא מקובלת ושגם אם משהו מפריע זו לא שיטה,

הדרך הכי גרועה זה לעשות אותו דבר.

ילד שירביץ- אם אבוא וארביץ לו ואגיד "אסור להרביץ"-

אומנם אמרתי, אך הילד למד שמותר להרביץ!!!

דוגמא אישית הכי חשובה...

יכול מאוד לעזור

ב"ה

אני לא יכולה כמובן להבטיח שזה ייעלם, אבל אני זוכרת ימים של אי הבנות והסתגרויות והרבה שיחות מייאשות מאד בשנה הראשונה...

היום ממש אין כאלו דברים, אנחנו נשואים פחות משלוש שנים.

תהיי חזקה!!!!

אבל יש בינינו דבר מסוים שלא הצלחנו עדיין להגיע לפשרה לגביו. וההתנהגות שלו הייתה כי הוא יצא מאוד פגוע ממני אחרי שבת. באמת בלי ששמתי לב. זה כל כך רגיל שאנחנו מתווכחים על הנושא הזה ושאין לנו פשרה בעניין- שכבר בכלל לא שמתי לב שאולי הגזמתי הפעם. הבעל הרגיש שלי לקח את זה קשה ולא היה מסוגל לדבר איתי אחרי השבת הזו. אני באמת באמת ניסיתי לחשוב מה קרה ומה עשיתי אבל בגלל שזה כ"כ ברור לי שהוא לא מסכים איתי בנושא הזה ואני לא מסכימה איתו- פשוט כבר בכלל שכחתי שעדיין חוסר ההסכמה שלי פוגע לפעמים, בעיקר כשאני ככה נחרצת. וטוב, לא כדאי שאני אוסיף כי אני לא רוצה שמי שמכיר אותי ידע באיזה נושא מדובר.... אז אני רק מודה לכם מאוד על העצות והתגובות. אני מקווה שנגיע לפשרה בנושא זה בקרוב. ואל תדאגו- סיכמנו שגם במקרים שהוא מאוד פגוע וכועס הוא לא מעיז יותר בחיים לעשות לי דבר כזה. אני סומכת על המילה שלו,מניסיון. (ואם מישהו חושב שהוא יוכל לעזור לי עם הבעיה של הנושא שעוד לא הגענו לפשרה לגביו..אני אשמח לדבר איתו באישי)

לכולנו יש עוד הרבה מה ללמוד

בהצלחה!

ויחד עם ה"קבלה" שלו - ראוי שגם את במקביל תשימי לב עד כמה זה משמעותי לגביו אם כך הגיב.. (לפעמים יתכן שלא מבינים עד כמה דבר משמעותי לשני. בפרט איש ואשה שה"ראש" לא תמיד אותו דבר).

וגם.. במחילה, אני חושב שזה לימוד חשוב למגיבים בפורום.  

לעיתים מגיבים קיצוני על משהו מסוים, בלי לשים לב שיתכן שחסרים נתונים משמעותיים. בעיקר במקרה כזה שכמעט נאמר מפורש ש"היה משהו", ולא ידענו מה.

אני עדיין חושבת שמעוז צור צריכה ללמוד איך לעמוד על שלה,

שהגבר שלה לא יעשה לה שוב דבר כזה, לא משנה על מה הוא כעס

מאחלת להם בהצלחה רבה ושלום בית טוב תמיד.

מה ה"טרמפ" הזה, על "הרבה תגובות"?...  וזה עירוב מין בשאינו מינו. וגם אינו נכון.

הרי גם אני מסכים עם מה שכתבת בהודעתך הקודמת, ש"לא מן הראוי"..  אלא שאיננו יודעים עד כמה היה קריטי בנידון זה הענין השני.

[בטוחני שאם אשה היתה נעלבת עד עומק הנשמה ממשהו ולא מדברת כמה ימים, אז הנטיה היתה לייעץ לאיש לברר למה כ"כ נפגעה..]

אבל מעבר לכך: הרי יכולתי לא לכתוב את זה. ידעתי ש"אסתכן" בכך שמי שמרגישה שכתבה כן "קיצוני", תצא נגד דברי..

[ואגב, כלל לא קראתי תגובות כאלה, הבנתי רק מהכותרות שהיו "כיוונים"]

למה כן כתבתי?  כי כבר היו דברים מעולם, שהאמירות הקיצוניות, בלי להכיר את כל התמונה, או כדי לבטא "עמדה עקרונית" במקום שמדובר על ניואנסים שבין איש לאשתו - גרמו לנזק.  אז אולי מי שכותב/ת מרגיש טוב עם העמדה שביטא, אבל מבחינת היחס בינם קילקל/ה. האם זה שווה את המחיר? רק במקרי קצה ממש.

היה פעם מקרה של מי שהתייעץ, ו"הסבירו" לו עד כמה מצבו "חמור" למרות שהוא עצמו לא חשב כך. הציעו גם לפרק את המשפחה... והתחיל לחשוב על עצמו שמא הוא השיכור, כבמשל הידוע..

למרבית המזל, הנושא טופל איכשהו אחרי הקלעים - והאנשים התקדמו הרבה מאד בזמן קצר. וראשית הענין היה מבט שונה על אותם דברים שנכתבו כאן על ידי הכותב עצמו.

אז אני ראיתי לחובה ליידע אנשים עד היכן מגעת לעיתים השפעת מה שכותבים.

אם מישהו מעדיף גם בענין זה לאחוז ב"עיקרון" שהוא יכתוב ויהי מה.. ענין שלו/ה.  אני הסבתי את תשומת הלב.

[ולהגיד "הכותבת רצתה עצה" עדיין לא מספיק לדעתי.  א. כי גם "עצה" צריכה להתחשב במה ידוע ומה לא מהנתונים.  ב. כי בסופו של דבר, יש אחריות מה יצא מהעצה, ולא רק ה"עיקרון" שבה. זו דעתי. אם מישהו/י חושב/ת למרות זה אחרת - עניינו/ה]

כדאי לכל אחד ואחת מאיתנו לשים לב לתוכן ולנימה בה דעתו/ה מובעת כאן,

כי אין לדעת כיצד השואל יקבל אותה ואילו צעדים הוא ינקוט בעקבותיה.

לעיתים נוצר כאן עליהום חד-מימדי (כמעט הייתי אומר "לחץ חברתי") כלפי גבר או אשה שנועצים בנו מתוך מציאות מרירה קשה וכואבת, וודאי שמורכבת יותר מכל המידע שהם פורטים כאן, וודאי ובודאי שללא תגובת הצד השני-

ולכן תגובות מאוזנות יותר שיוכלו לתאר את המציאות שכולם בונים לו באופן מעט אחר כ"כ חשובות!

שבו מישהו או מישהי פורשים בעיה כאן בפורום והופכים אותה לנחלת הכלל.

הפורום איננו מקום ליעוץ אינטימי אלא במה חופשית שבה כל אחד ואחת יכולים למצוא את עצמם או מצבים דומים למצבים שהם חוו בעבר.

הדברים והעצות הנכתבים כאן לא נועדו אך ורק לפותחי השרשור אלא לכל אחד שקורא או משתתף וכולנו יכולים ללמוד מהם.

צריך לשקול מילים ולשוב איזו תחושה וכיוון הן נותנות למתייעץ כאשר יכול להיות

שהוא לא פתח זאת בפני אנשים אחרים ואלה הם הפידבקים הכמעט יחידים שהוא מקבל

על הבעיה עמה הוא מתמודד.

שנזכה לבנות

יש אפשרות לבדוק

אני ממש לא מבינה בזה

אבל נסי את ICAR

אך הקב"ה היה בעזרי! השבח לאל 

את החגיגות- תעשו ביום אחר, כשכן יהיה לך כוחות 

ואז תצאו לצימר  

ולהביא לכם משהו נחמד לארוחת ערב.

אחר כך שיכין לך כוס תה עם לימון , אמבטיה חמה, אקמול- ולכי לישון.

שתחלימי- תחגגו.

עם איחולים, ברכות וכו'. זה דבר שאפשר לעשות במיטה, אם את במצב שמאפשר קצת חשיבה

באסה...

זה לא חדש.

אם תעלה דרישה רחבה, נעלה את הסוגיה לדיון חוזר