פורום נשואים טריים (עמוד 514)

ששמעתי שהן מעולות ומאוד מוצלחות, ויש גם את הספרים של מי שמנחה את השיטה- הנדריקס, הספר הרלוונטי לזוגות נשואין הוא 'לבסוף מוצאים אהבה', ויש בו תרגילים לעבודה זוגית.

 

לא יודעת איפה יש את הסדנאות האלו אבל מכל מה ששמעתי- מאוד ממליצה לבדוק.

אבל מיישמים אותם אחד על השני, זה עובד נפלא
מביא לרמות קשב טובות,
ללקיחת אחריות אישית
כמובן- החכם עיניו בראשו ולא יגיד- בעלי!!! המגבת!!!!כמו אם עצבנית לבנה
אבל הרבה מה להקיש- יש

הם מעבירים סדנאות ונותנים תרגילים. הם מזמנים לשבתות

כך שזה לא על חשבון עבודה. שמעתי דברים טובים.

חפשו בגוגל יפרח אילן לא זוכרת את שם אישתו.

אשמח לתת יותר פרטים גם טלפון באישי.

יש לי איך לברר.

בעלי הכי בעולם

וכמה שאתה חמוד ומתוק

וכמה שאתה עובד קשה

וכמה שאתה מנסה כל פעם מחדש להתסדר עם שיגעונות של הדבר שנקרא- אישה...

 

בא לי לקחת ספריי צבע וכתוב על הסיבוב בכניסה לעיר

בא לי לקחת צבע ומברשת ולכתוב על הגשר הגדול

בא לי לעמוד בכיכר העיר ולהכריז בקול גדול

 

כי מגיע לך

מגיע לך באמת פירגון הכי ענק שיש

ושכל העולם ידעו, וכל העום ישמעו, וכל העולם ייראו

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

משה, אוהבי, אתה ענק!

תודה על הכול ועוד גם!

 

 

 

 

 

*לכל הציניקאנים והמבקרים והדוסים למיניהם- --- כתבתי את זה בהתייעצות

 

 

 

בס"ד

 

נצל"ש - http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t646939#7210059

נראה שיש לך רצון עז לצאת בחוצות העיר ולהכריז כמה את מאוהבת בבעלך. אז פשוט תגשימי את החלום. זה נראה שזה יעשה לך טוב. אם את רוצה את זה בתחום הבנין את יכולה לתלות שלט ענק אם את גרה בבנין אז 4 קומות של שלט זה מרשים. כמו לבעלי אהבת חיי. או אתה הכל בחיי. אוהב אותך לנצח. אין בעולם כמוך. ואם את רוצה משהוא יותר גדול כמו שכתבת את יכולה לרסס על גשר או לשלם על שלט חוצות כמו שעושים בהצעת נשואים. אם את רוצה ברמה הארצית תשלמי על מטוס קטן שמוביל שלט. או שתטוסו בכדור פורח בזריחה (חוויה עוצמיתי לכשעצמה מנסיון) ולמטה בתיאום יפרס שלט ענק שמבטא את הערכה ואהבה העצומה שיש לך לבעלך. זה שווה כל מאמץ וכסף אם זה יעשה לכם טוב. למה אנשים משקיעים הון כסף על יעוץ זוגי ועל שימור האהבה לא משלמים??

איננה בין "הפולניה המצויה" המתוארת (שכמובן, חלילה להגיד כך על ה"פולניות", אבל הכוונה ברורה..) - 

 

לבין "להרגיל למידות טובות" ו"לשמוח בילדים ובמשפחה" וכו'; ככל הדברים היפים והטובים שכתבת.

 

 

חלק מעבודת המידות, היא לדעת להבחין בין מה שאני צריך לדרוש מעצמי, לבין מזולתי.

 

מעצמי - אני צריך להשתדל רק לשמוח בשמחת הזולת, לא לקנא וכו' - כשאני פונה לזולתי, אני צריך להשתדל לא לעורר תחושת קנאה וכו', כשזה בגבולות הסביר.

 

שיבחת את בעלך שיחי' ש"מסתדר עם שגעונות של הדבר שנקרא אשה" (כלשונך..) - אז את בוודאי אמורה להכיר דברים שאצל נשים שהם אפילו לא בגדר "שגעונות". 

 

ואשה שקשה לה בבית - והיא לא מתייאשת, ובונה בעמל - ראויה לכל שבח. וכשהיא קוראת בקלילות כמה "בעלי הכי טוב", אז היא לא "מקנאת" על חשבון השניה, אלא צובט לה מה שאצלה לא. זה טבעי - בוודאי אצל נשים.

 

על כן - חשוב מאד לספר דברים חיוביים, שרשורים חיוביים; ולכן השרשור כוונתו טובה. אך בצורה הזו דומני  שאינו מתחשב דיו. אין מה לעשות, מציאות מורכבת - ולא אחת קוראת כאן בפורום, דווקא בגלל המורכבות שאצלה.

 

לכן - מעצמנו טוב שנצפה להתחשבות ולא להרגיש מאומה לא נוח אם הזולת מספר על מה שטוב לו. אדרבה, להתעודד ולשמוח מזה. אבל לא "לצפות" שכך יהיה השני (כלומר: השניה), בדברים שסביר שיהיה לו/ה קשה.

 

 

אני מעריך שאפשר למצוא רעיונות לשרשורים חיוביים, גם באופן "מעודן" יותר (לא סותר שאישית אני מאד שמח לראות כל כותרת על מישהי שכותבת ש"אין על בעלה בעולם". מספק חיוך רחב בימים אלו, שדי קשה להעלות אותו מחמת הדאגה המתמדת לאחינו)

 

 

רק הקב"ה מושלם אז בואו נשאיר לו את המושלמות ונהיה מה שאנחנו בשר ודם

אני רואה את הצורך בקונטרה לשירשורים שהיו פה.
אבל לא חושבת שזה עומד כנגד זה. שהברירה היחידה של מי שלא רוצה שירשורי דיכאון היא לפרסם בראש חוצות למה בעלה מושלם..

גילוי נאות- בעלי אכן מושלם, אבל לא רואה צורך להכריז על זה בראש חוצות ולהפוך את האהבה שלי אליו למשהו מתלהב וחיצוני לי..
לא מרגישה כ"כ בנוח עם ביטוי אהבה בצורה כזאת, בטח לא על גבי הפורום כשאין לי מושג מי קורא ומה זה עושה לו..(ולא, זה לא קשור ל"פולניה שבי" אני לא מפחדת מעין רעה או מדברים כאלו.. אבל כן חושבת שבעניין הזה כדאי להתחשב באחרים, לא היית רוצה שמישהי תאכל את הלב שלה בגלל שמשהו שהיא רוצה שיהיה בבעלה וקשה לה שאין אותו נמצא בבעלך ואת מתלהבת על זה בגלוי... חבל על הכאב לב שלה ועל העולם הבא שלך..)

מצד שני, כמו שהכרזתי בראש השירשור- אני רואה את הצורך בקונטרה. ולכן יש לי הצעת יעול-
לי אישית, היה הרבה יותר קל וכיף להגיב לשירשור כזה לו זה היה שירשור "תודה לבעלי" מאשר שירשור הצהרה על מידת מושלמותו..
כי להגיד תודה אני צריכה וזו אחלה הזדמנות

**הערה חשובה- כל הדברים האמורים לעיל אינם מכוונים כדי לתקוף אותך ח"ו אלא יותר כמו נקודה למחשבה..
שבוע טוב!!

לי דווקא השרשור הזה עזר לעצור ולהסתכל על הטוב,  (כמובן שלפעמים יש ויכוחים ואפילו מריבות....)

אבל זה גרם לי להפסיק לקטר, בגלל שבאמת יש לי בעל מדהים ומקסים.

 

פשוט ביומום הרגיל שלנו, אני שוכחת להסתכל על הטוב ולהודות עליו.

אז תודה על השרשור, וכמובן תודה לבעלי שעוזר ומפרגן והוא הכי בשבילי

הבעיה לטעמי הוא לא בשירשור עצמו אלא בנקודת המבט וצורת החשיבה....למה השימוש האוטומטי במושג מושלם...אני אישית אפילו לא חשבתי, בכיוון.הרדיפה הזו אחרי משהו שאפילו לא נידרש מאיתנו

אני שואלת ברצינות

 

 

אילו יום אחד אני אצליח להסית את חברי פורום גברים הסגור - לפלוש לפה לעשות "שירשור הפירגון הענק לנשים שלנו"

אני מבינה שביטויים כמו "מושלמת" או "אני אוהב אותך" - לא יהיו שם...

 

 

מתפתח פה דיון יפה, דיון טוב

ההצעה היחידה שלי היא-

שכל מי שכתובת פה "לדעתי כדאי יותר לכתוב ככה או לומר ככה"- פשוט תגידי את זה! תפתחי הודעה ותודיעי!

אולי לא היום או מחר... אבל תעשי

אכן, חסרה כאן מאוד אוירה חיובית ונינוחה של זוגיות,

ואלי ואל פותחת השרשור פנו רווקות רבות שהתרשמו לרעה מחיי הנישואין,

והשתכנעו שאנחנו מלאים משברים וחיכוחים וצרות-

 

אז הוחלט להבליט נקודות של אור.

 

 

קנאה? צרות עין?

בחייאת. תעבדו על עצמכן.

זה חטא בעיני לעצור ולגמד ולתקוף מישהי שסוף סוף חוסמת את הזרם הרע והעכור הזה ומכריזה שפשוט טוב לה.

 

לשמוח בשמחת האחר זו מידה טובה, מידה יהודית, מידה של בין אדם לחבירו שכולנו צריכים לחזק..

והדיון הזה על שני שירשוריו יכול להוות הזדמנות נהדרת לרתום אותנו אליה.

 

כל הכבוד מאמע צדיקה!

זה לא נשק לגיטימי לכתוב: "לעצור, לגמד ולתקוף"..  שהרי נאמרו נימוקים שיש להם משקל. אז זה עצמו לנסות "לגמד" אותם...

 

ואגב כך, חשוב אולי לחדד משהו, שחשבתי ממילא להוסיף אמש (וראיתי שכבר אינני  יכול להוסיף בהודעתי הקודמת):

 

לפני זמן לא רב, מישהי כתבה פרקה פה פשוט כמה טוב לה עם בעלה ו"הודתה" לו. לכשלעצמי ראיתי בכך דבר מאד יפה. היה ברור לגמרי שזה פשוט דבר ש"עלה על גדותיו" ונשפך הנָה...  אם אפשר לכתוב כאן על כל מיני בעיות - מדוע שלא יהיה ניתן לכתוב על דברים טובים?..

 

אבל לדעתי, יש הבדל בין זה לבין "שרשור-הצדעה", "בעלי הכי מושלם בעולם". זו מעין "קריאה להתפקדות" שידוע מראש, דווקא בגלל מה שהזכרת מכתיבות אחרות פה, שיהיו  כמה וכמה שעדיין יש להן עבודה לא פשוטה כדי להגיע לכך, וזה ימר את לבבן.  יש הבדל בין מישהי שכותבת משהו טוב, ועוד אחת שמצטרפת, ועוד אחת - ספונטנית וטבעית - לבין קריאה כזו.  זו דעתי (וגם אם לשמוח בשמחת האחר זו מידה יהודית, אבל גם לשים לב שלא לעורר קנאה במקום שהיא כמעט "מתבקשת" לגבי חלק - זה לא כ"כ "יהודי" לדעתי..).

 

אשר על כן, על אף שהכוונה אכן רצויה, לענ"ד אופן הביצוע אינו כן.

 

למשל, אם היו פותחים שרשור "כמה חיוביים הנישואין" ומבקשים: כתבו רק דברים טובים שחיי הנישואין עושים לאדם - לא בפרטים ספציפיים אישיים - גם כהודאה לה' שיש את זה, וגם כדי לחזק את שימת הלב לטוב הגדול שבכך; היה ניתן להשיג אותה מטרה בדרך מעודנת יותר. 

 

כך גם, כאשר מעלים רעיונות איך להוסיף טוב לשני. לא באופן מאורגן מה הוא עושה לי - אלא מה אפשר לעשות עבורו. גם מוסיף חיוב ומוטיווציה, ללא הבעיה הנ"ל.

 

 

הקיצור - הרעיון לכתוב דברים חיוביים הוא טוב. האופן שזה נעשה  - קצת "בוטה" מידי לענ"ד, על אף שבאמת ה"משקל" קשה מאד. אולי כדאי ללמוד מהניסיון.

 

אף אחד לא תקף וחבל שמתעסקים בטפל במקום בעיקר.

הרעיון הוא טוב,הכוונה טובה,אני אישית מאוד  בעד,פשוט הסיגנון לדעתי מצביע על נקודת מבט מוטעית באשר לנושא בפרט ושהתפשטה בדורנו בכלל כאילו שהכל חייב להיות מושלםםםםם וזה יוצר כל הזמן תחרות,השוואות,קינאה וכו,ניראה לי מגוחך שבעולם שמתימר לפלורליזם וקבלה מתבטאים בצורה ככ לא מציאותית

אולי באמת טוב יותר לערוך את הנושא בתור סקר.

ומושלם, אגב, זה לא שלם. המילה מושלם מציגה השתלמות והתקדמות לעבר השלם.

אישית זו נקודה שמאוד מטרידה אותי.

הכל נהיה חייב להיות מושלם? המראה,הביגוד,הדיבור,המשכורת,הלימודים,הזוגיות,הבית,הילדים,אין מקום לחולשה,לטעויות,לרגעים קשים,לחמלה?באיזה מקום נעלמה הפרופרוציה וניהיה מירוץ מטורף אחרי הPERFECT הזה שאולי מתאים לתפיסה המערבית אבל לא לנו.

מזל שהתורה שלנו מלאה במודלים ככ לא מושלמים

כשאני אומר על עצמי שאני מושלם, אין הכוונה שהגעתי לשלימות, דהיינו להיות שלם.

אלא שאני עוד משתלם, מתקדם, מתפתח.

דו משמעות שגורמת בילבול גדול בימינו,דיוק יכול לחסוך הרבה שיברון לב

ולכל השואלים- להיות נשוי זה הדבר הכי מדהים בעולם, משמח, מגדל ומוציא כוחות טובים!!!

הבנו שהמילה צורמת פה לכמה אנשים אבל בשביל זה לא צריך להיתקע!!!

מאמע צדיקה כל הכבוד לך השרשור מקסים משמח ומעניין.

נמאס לשמוע רק על דיכאון הנישואין,

מה לעשות העולם מתחלק לשתיים ויש אנשים שטוב להם גם בזכות שהם רואים את הטוב.

זכותם להביע את עצמם בדיוק כמו אנשים מדוכדכים.

למה מישהי יכולה לכתוב כמה קשה לה אז אני אכעס שזה מדכא אותי לא.

רק רציתי להאיר

 

רגישות לזולת זה אף פעם לא חטא

 

ואני חושבת שלא צריך לצאת נגד אלה שרואות את השרשור הזה והן נשואות

אלא לרוקים (המשועממים?)שנכנסים לפה.. זה לא עניינם

בגלל שהם נכנסים..ומחטטים במקום לא נכון

ולא מצליחים להבין את התמונה

צריך להיות כל כך לא רגישים?

 

ועוד להפוך את זה לאידיאל?

 

 

פנינה נענשה על התנהגות כזו .

 

ועוד דבר

לפני עיור לא תיתן מכשול

נכון שבחירת כל אחת לפתוח או לא

אבל לפני עיור לא תיתן מכשול

 

וצניעות רק מוסיפה לאור השכינה

 

 

(וסתם הערה לא שייך לעשות שרשור הפוך..זה ממש לא צנוע שכל אחד יספר על אשתו)

 

צריך לצאת בשירשורים על חיי זוגיות כמה זה כיף?

 

רווקה שפוחדת להתחתן ,לא נראה לי שדעתה תשתנה שכתקרא כאן כמה מישהיא מעריכה ואוהבת את בעלה,

זה לא אומר, שאם חברתה זכתה בבעל מדהים, גם היא תיזכה....הפחד ישאר עד שהיא תראה עם מי היא התחתנה....

יש מלא בנות ובנים דתיים שפוחדים מקיום יחסים, אז אולי נראה להם סרטים לפני החתונה? זה מאוד ירגיע אותם.

 

אני חושבת שלהפך,כל אחד שעומד להתחתן מציג את זה לחברים כמשהוא מדהים, אחרי החתונה לפעמים יש כזאת נפילה, אם רווקים ידעו שזה נורמלי, שככה זה , לא תהיה להם הפתעה, הם יקבלו את זה יותר כחלק מהחיים. הם ראו את החברים מולהבים וכשמגיעים לבעיה הם חושבים שהם יוצאי דופן שכולם מאושרים חוץ מהם.

כנ"ל לגבי לידה, יש משפחות אחרי לידה שנהרסו, כל החברים סיפרו שילד זה דבר מדהים, אבל לא סיפרו להם גם קשיים שיש בזוגיות בעקבות הלידה..

אם אני מושלם? לא.

אם יש עבודה קשה ויש לה תוצאות? יש.

 

לא הכל רע ובעייתי כמו שנדמה פה לפעמים, וגם לא הכל מושלם.

בעלי לא מושלם- אבל הוא כל כך משתדל!
מנסה לעזור ולהקל אפילו כשהוא עמוס בטירוף,
אבא נפלא ורק מרעיף חום על הקטנה!
קם מוקדם לתפילה ולימוד אפילו כשקשה לו!
ואפילו שלח סמס משמח, סתם ככה באמצע היום כי הא יודע שחשוב לי...

יודעים לנגן ולשמח.

לא כ"כ נפוצים בחתונות מהמגזר ולכן צריך להסביר להם ממש מה רוצים.

בעלי היה מרוצה אני לא כ"כ כי הם ישבו איתנו ולא עמדו בכל מה שסיכמנו איתם.

מצד אחד אני  ומצד שני אני  לראות את עם ישראל בתפארתו בגדולתו ובאחדותו. להכיר את הלב היהודי הנפלא שלנו. איזה כיף שאני יהודי!! שאני מעם ישראל!!

א. נשות טלמון מבקשות ממי שיכולה לעשות הפרשת חלה לזכותם.

ב. הרבה קהילות בארץ מכניסות שבת מוקדם- ב6:45- גם לזכותם של הנערים.

 

שנשמע בשורות טובות.

 

תשובת כבוד הרב אבינר על הכישוף הזה:http://tinyurl.com/ouhdh52

 

 

סגולת הפרשת חלה

ש: האם אכן יש סגולה עבור אשה שתלד, אם ארבעים נשים יפרישו חלה באותו זמן?

ת: המצאה חדשה. אלא: תשובה, תפילה וצדקה.

כשרות מהדרין.

מושב עמקא -ליד נהריה

מומלץ בחום.

בעלי המקום-אנשים נחמדים מאוד.

במושב יש  בית כנסת.

שתיהנו, ושבת שלום.

 

http://mikibs.co.il/

אבל כנראה לא הסברתי את עצמי מספיק,

אנו מחפשים באזור גולן וצפת..לא הצד המערבי של הארץ.

אנחנו היינו באמצע שבוע (לא בשבת) 

במושב ספסופה בצפון.

מקום ממש יפה ונגיש לכל מיני מסלולים חמודים.

זה באיזור של מירון- קצת צפונה יותר.

יש ביישוב בתי כנסת ולפי מה שהבנתי הרבה דתיים...

תחפשי באינטרנט לא זוכרת איך קוראים לצימרים

 

תהנו!

הצימר של גץ במושב חזון לא רחוק ממירון.
מקום מקסים! מחיר סביר לחלוטין ובעלי המקום פשוט נהדרים- דאגו להביא פלטה ומיחם וכו' לפני שבת והפתיעו בארוחת בוקר מפנקת בראשון בבוקר לפני שיצאנו חזרה.
יש גם בית כנסת ובריכה פרטית.

הייתם זוג?

כמה עלה לכם?

עלמא בגליל- כורזים, נוף 10- אמירים, ראש פינה יסוד המעלה , כתר הרימון צפת וכו'....

ואני לא בדיוק זוכרת כמה עלה אבל אאל"ט באזור 700-800 ש"ח ל2 לילות (אבל היינו שם בחורף ולא בקיץ).
ושכחתי להוסיף שיש גם ג'קוזי גדול.

מחפשים גם צימר לאמצע שבוע.. רוצים עם בריכה פרטית וסגורה(שלא יראו.. )
במחיר סביר...
תודה!

שעלתה מלא.... ניסיתי את ההקפאה שברוב המקרים באמת ובד - צריך לקלף את המסטיק כשהוא קפוא.

אבל, השמלה היתה בד עדין כזה עם חורים חיפשתי ושאלתי ובסוף מה שבאמת הוריד את זה לגמרי - חומר ריסוס .... זה ממיס את המסטיק עד שלא נשאר ממנו כלום.. כמובן שאח"כ צריך לכבס בגלל הריח..

ככה אנחנו עושים וזה עוזר..

או להקפיא, לקלף, ואז לרסס?

 

ותודה רבה!

בד

המסטיק נדבק לנייר.

זה לא שאם הוא אוהב אורחים-מארחים בלי סוף, ואת צריכה להתמודד, וזה לא שבגלל שאת לא אוהבת אז לא מארחים בכלל.

צריך לדבר על זה ולהגיע לאיזונים. גם שהוא יבין אתהקושי שלך בלארח, וגם את תביני את הצורך שלו בלארח.

וכל אחד ינסה ללכת לקראת השני.

ואולי גם תמצאו דרכים איך לעשות את זה קל ואפשרי יותר.

אולי תגדירי זמנים שיותר קשה לך לארח, או שאת פחות אוהבת אורחים (דוג' זמנים מסויימים בשבת, יכול להיות שסעודת ליל שבת ממש מעיק עלייך) ואז תדאגו לא לארח בזמן כזה. וגם דברים מצידו שיקלו עלייך.

אולי יעזור לך שהוא יהיה יותר שותף באירוח, יעזור לפני/אחרי/תוך כדי.

וגם מחשבה על מי מארחים. 

וגם תנסי לחשוב בעצמך מה קשה לך באירוח, עצם זה שאנשים נכנסים לך לפרטיות? כל האירגונים והסידורים לפני ואחרי? זה שיש לך תוכניות אחרות לזמן הזה? או דברים אחרים..

ושוב, תשומת לב מצד הבעל בזמן האירוח, יכולה מאוד לעזור, גם בעזרה מצידו, וגם במה אומרים וכו'.. ולכן ממש יכול לעזור הדיבור בנושא!

וגם בנושא המשפחה, נסי לפתוח את זה בעדינות מתוף שיתוף אישי של קושי שלך, ולא מתוך האשמה, יכול להיות לזה פתרונות רבים, חשוב שהם יגיעו ממכם. 

בהצלחה מתוקה!

הקושי העיקרי אצלי זה שאנשים נכנסים לי לפרטיות. ובמיוחד שהילדים לא ישנים טוב כי צריכים להצטופף בחדר אחד כדי לתת לאורחים חדר וכל היום למחרת אנחנו הפוכים מהלילה..
שלא לדבר על הלכלוך הנוראי שהמשפחה שלו משאירה אחרי שהם הולכים..
סליחה מראש על התיאור, חושבת מליון פעם אם להכנס לשירותים מרוב שהם מטנפים..
כשחברים מגיעים עם הילדים, אין מצב שאני לא מגלה משחק שבור..
מה לעשות? אומרים אישה עינה צרה באורחים..
זה נושא ששובר אותי כל פעם מחדש.
כי אני מד רוצה לשמח את בעלי..

אנחנו גם אוהבים אורחים ובמיוחד בעלי.

 

לפי דעתי הוא צריך לדעת שאת הדבר הכי חשוב לו בעולם,

ולפני כל הזמנת אורחים הוא צריך לשאול אותך.

 

דברו על זה,

תסבירי לו שלא תמיד נוח לך אורחים,

שאת תמיד רוצה לדעת לפני שמזמינים.

 

תלמדי אותו את המשפט הבא-

"אני צריך לשאול את אשתי" (או משהו בסגנון, כן?)

זה משפט שמתקבל אצל רבים וטובים.

בעלי מאוד אוהב לארח ואני פחות.

אבל הגעתי איתו למסקנה שהוא יעזור לי בהכנות ובסידורים וייתן עזרה משמעותית אז אני בסדר עם זה. זה רק הוגן מבחינתי אם הוא זה שמעוניין כ"כ באורחים.

 

במצב כמו שלכם, שאת לא אוהבת לארח ובעלך אוהב לארח (ואף אחד לא משנה את דעתו בנושא), אז יש שתי אפשרויות להתייחס לעניין:

 

אפשרות א'- כל פעם שכן מארחים, את מרגישה שזה וויתור מבחינתך, שאת מקריבה מעצמך במשהו שאת לא רוצה, ובפעם הבאה שהוא ירצה שוב לארח אז זה עוד יותר קשה כי כבר וויתרת בפעמים קודמות.. ואותו דבר מצידו- כל פעם שהוא רוצה לארח אבל לא מארחים, אז הוא מרגיש את הוויתור שלו, ובפעם הבאה שהוא ירצה לארח ושוב תסרבי זה יפריע לו כי הוא כבר וויתר בפעמים קודמות [יכול להיות שהתיאור קצת מוקצן ביחס להרגשה שלכם, אבל זה הרעיון].

מצב שכזה זה בהחלט מציק ומעצבן, כי כל אחד מרגיש את ההקרבה מצידו, וכמעט כל שבת אחד מבני הזוג לא מרוצה (אם מארחים- את לא מרוצה, ואם לא מארחים- הוא לא מרוצה). לכן יש גם אפשרות נוספת להתייחס לדברים-

 

אפשרות ב'- אתם מדברים ביניכם, וכל אחד מבין את הרצון של השני- את מבינה למה הוא רוצה לארח ולמה זה עושה לו טוב, והוא מבין למה את מעדיפה בלי אורחים ויותר אוהבת שבת רק של המשפחה. מתוך כך, ומתוך הבנה שכל אחד מכם אוהב את השני ומוכן לוותר מעצמו בשביל לשמח את השני, אז מחליטים שבחלק מהשבתות את רוצה לשמח את בעלך ולכן אתם מחליטים ביחד לארח, ובחלק מהשבתות בעלך רוצה לשמח אותך ולכן מוותר על הזמנת אורחים.

התוצאה יכולה להיות דומה (אולי תדירות האירוח תשתנה, זה כבר לפי ההחלטה ביניכם), אבל כשבוחרים להתייחס לזה כך, זה נראה לי משנה מאוד את ההרגשה. הרעיון הוא לא לוותר בתור הקרבה (ואז כל אחד מרגיש שהצד השני חייב לו משהו בתמורה להקרבה), אלא להיות מוכן לעשות משהו שאתה פחות אוהב בשביל לשמח את בן הזוג.

 

שהבית שלכם, הוא הבית שלכם, לא "שלו". וחשוב שהמשפחה שלו תבין את זה בהקדם.

לדבר עם בעלך, בנועם ובאהבה, על הגבולות הפנימיים שלך, שאת צריכה אותם לשקט הנפשי ולשלוות הנפש. כמו כן, לומר לו שזה גורם לחוסר סדר בשגרת היום של הילדים.

ואז להחליט יחד איך מציבים אותם בפועל- רק פעם בשבוע/שבועיים/חודש מארחים בני משפחה שלו ללינה וכו'. מורידים את הרעיון לפרטים.

בתור אחת שאוהבת אורחים אך בעלי הרבה פחות מאותן סיבות של חוסר פרטיות, מצאנו עצה טכנית שהיא פשוט למצא דירה של שכנים שלא נמצאים ונעים לבקש מהם. אפשר גם להשאיר להם משהו בסוף השבת. (כמובן רק אם זה אנשים נקיים שאת יודעת שישמרו על הדירה).
מניסיון האורחים הרבה פחות נמצאים אצלך בידיעה שיש להם דירה.
הם מרוויחים ואתם מרוויחים.
אולי העצה הזאת לא מעשית בשבילכם תלוי במקום מגורים. אבל בכללי זה נראה לי תמיד נכון יותר.

לרוב זה אפשרי אבל כמו שכתבתי, המשפחה שלו לא אנשים שאפשר לסמוך עליהם שלא ישברו שם משהו בדירה או שישאירו נקי..
בנתיים אני מכניסה אותם לביתי ( השבת, לצורך העניין)
ומקוה להנות..
בעלי בנאדם מקסים. מאד מבין אותי ומעריך את הדרך שלי בשמירה על נקיון וכו.. (מה שלא היה לו בבית של ההורים. )
מקוים להגיע למצב שבו שתינו נהנים מההכנסת אורחים..
יש לציין שבעיקר מפריע לי שהמשפחה שלו באה.

בגלל זה שהם לא יודעים להתארח או בגלל שהם הם?

 

תכל'ס, לא נעים להיות לידם מסיבות של טקט, הגיינה וכד'
מנטליות שונה מאד

עכשיו ששבת נכנסת בשעה 19 אפשר לשבת יחד בפארק עד 16:00

 

ונגמר לא?

במיוחד ביום שישי. .
מה נגמר? לא הבנתי מה כתבת...
זה אנשים שנוחתים עליך. גרים בעיר אחרת ולארח אותם זה מההתחלה עד הסוף.

את לא יכולה פשוט לפגוש אותם במקום שהוא לא הבית שלך לכמה שעות במקום לארח אותם לשבת שלמה?

תסבירי שקשה לך וזהו (שבעלך יסביר כמובן).

 

בהתחלה יכעסו, אבל אח"כ יתרגלו...

פשוט להוריד את התדירות של הביקורים.

ממתי הורים עם כל המשפחה באים לשבת אצל הילדים שלהם? בד"כ זה הפוך, לא?

(טוב כל אחד ומנהגיו)

בכל מקרה פעם בשלושה-ארבעה חודשים לארח משפחה זה מספיק די והותר, לא כל יום פורים...

במיוחד אם יש לכם ילדים.

אפשר לסוע אליהם פעם בכמה זמן.

 

אצלנו בד"כ יוצא שהמשפחה מגיעה לשבת (לא אצלנו, אצל אחים שלי, אין לי מקום בבית) פעם בשנה או יותר..

בשבתות ממש מיוחדות. ככה יוצא שזה מיוחד וכיף ולא מעיק. וכמובן שהם מגיעים עם הילדים הרבה יותר.

אפשר גם להציע למשפחה המתארחת להכין משהו לארוחה, זה מקובל בהרבה מקומות.

במקרה שלך אולי לבקש עזרה בניקיון בסוף השבת (שבעלך יבקש ויסביר שקצת קשה לך ועבדת קשה כל השבוע ולקראת שבת והכל ואתם ממש תשמחו לעזרה קטנה בסוף השבת כדי שתוכלו להשאר שפויים במוצ"ש).

אולי זה יראה בהתחלה מוזר, אבל זה לא לעשות מזה סיפור, סה"כ בקשה לגיטימית ולבקש בעדינות ולא בהאשמה או משהו.

בהצלחה

 

 

אבל את צריכה להכיר בעובדה , שלא יעזור כלום- זו המשפחה של בעלך ואת צריכה להשלים עם נוכחותם בחייך.

 

מה שכן, את יכולה קצת להוריד בתדירות הביקורים שלהם. תסבירי לבעלך שלפעמים את רוצה לארח גם חברים, גם משפחה שלך, ולפעמים את לא רוצה לארח אף אחד.

תעשי את זה בחכמה.

 

וחוץ מזה אני חושבת שאם הם מתנהגים בצורה לא נאותה בביתך, את בהחלט יכולה למצוא את הזמן ואת המקום המתאים להעיר להם.

הוא נוסע אליהם.

ההורים שלי לא נוחתים..

אבל אוהבים להגיע אלינו...

ובעלי לא מאד חש בנוח בנוכחותם..

הם נותנים הרגשה כאילו אנחנו האורחים בביתנו...

מרגישים מאד נוח וממש "כמו בבית"...שלהם!!!

 

 

חידה ואיין פותר לה...

 

אשמח לרעיונות...

(כמובן שזה מגיע מתוך עודף אהבה...וזה מקסים וטוב..

אבל זה גובל קצת בהגזמה..

עושים בלאגן ומשאירים...

מזמינים עוד אחיינים...

בקיצור...לא יודעת איך לשים להם גבולות בצורה נעימה..)

 

פעם ניסיתי לדבר על עניין דומה..וחטפתי שנים אח"כ על הראש למרות שעשיתי זאת בצורה ממש יפה  (לדעתי))

 

כלומר הם בטח יגידו- אפשר לבוא אליכם השבת?. אז פשוט תאמרו שלא מסתדר ואל תפרטו.

אם הם רק יגידו שהם באים- תחזירו ב- אנחנו מצטערים אבל לא השבת.

צריך להיות קצת אסרטיביים... 

לא להגיד כן כן כל הזמן, במיוחד לא כשזה בא על חשבון אנשים.

אם יש אנשים בלי גבולות- לשים להם גבולות עד אליכם... אתם לא צריכים לסבול מחוסר גבולות של מישהו אחר.

וגם לא להרגיש לא נעים כשאתם לא מכניסים אנשים לבית הפרטי שלכם.

עם כל הכבוד.... גם למשפחה- זה הבית שלכם. לא של אף אחד.

אירוח הוא בגדר של גמילות חסדים,

וידוע שאסור לעשות חסדים על חשבון אחד מבני הזוג.

זה אחד מהכללים שמלמדים בהדרכת כלות או חתנים.. וגם כתוב בהרבה ספרים על זוגיות.

 

בהצלחה!

למדתי מהוריי שאם יש משהו שמפריע לזוגיות, או מפריע לאחד מבני הזוג- לא מכניסים לבית.
אם זה חפץ או אדם.. לא משנה.
עובדים על זה. בעז"ה יהיה יותר טוב.

מאד מפריעה לי העובדה שילדים צריכים לארח הורים.
זה לא אמור להיות הפוך? אני לא מבינה..
אני לא מדמיינת את עצמי באה עם בעלי בתור סבא וסבתא לשבת אצל ביתי בעז"ה כשתגדל ותתחתן..
לא הגיוני יותר שההורים מארחים ומפנקים את הילדים והנכדים?

לק"י

זה דוקא כיף לגוון.
וכיף גם לילדים לארח (מי שאוהב).
לפעמים יותר קל שהסבא והסבתא יגיעו..

ולא צריך כללים לכל דבר..
אם נהנים לארח- אז מעולה!

אנחנו אירחנו כמה פעמים את חמותי. אולי זה יוצא קצת יותר מכמות הפעמים שהתארחנו אצלם במהלך השנה (לא מפרטת מטעמי אאוטינג).

 

מאוד משפיע על הילדים לראות איך ההורים שלהם מתייחסים לסבא והסבתא (דווקא ההורים של בני הזוג השני).

 

במקרה שלכם זה יותר מורכב כי יש השפעה שלילית עלייך, אז צריך למצוא את האיזון שמתאים ונכון לכם.

 

שבת שלום!

ועוד שאלה בהקשר הזה...

מכירים מושב שמחברים לעגלה??

כמה עולה?? איפה קונים?

זה ממש נח וממש לא נח.

 

הסבר:

אם יש לך ילדים צפופים ואת צריכה ללכת מרחקים- זה ממש נח.

אבל ת'כלס- זה ממש מסרבל ללכת עם זה, אז אם לא ממש צריך- זה לא נח.

 

היה לי של ליטף ומכרתי.

 

 

 

אישית, אחרי כמה פעמים הפסקתי להשתמש.

היה לי של לסקל אם אני לא טועה. ויש לי את של בוגבו שהוא בנוי יותר נוח. אבל עדיין לא תענוג גדול...

היתה לנו עגלה של פג והיה  אפשר להושיב בה שניים ,לפעמים השתמשנו בזה.לשניים.

אחת היה  בת 4.5 ןהשניה בת 1.5 זה תלוי במשקל של הילד ובגיל של שינהם.

יכולת הנשיאנ של העגלה היה 25 ק"ג.

 

בהצלחה בתפקיד החשוב

שתזכי לנהל פורום אחד למטה

לק"י

ותודה לשירה שירים!

לא לנהל סתם צעירים-רווקים-משועממים,

אלא נשואים צעירים.

 

לק"י

פשוט פה אין משועממים בכלל אף פעם

אני רוצה גם!!!

לק"י

צריך לבשל לשני אנשים.
כביסות רק של שני אנשים.
וכו' וכו'..

יש מי שמבשל, מי ששוטף כלים, מי שמכבס, מי ש...

 

 

 

עלק...

 

 

אבל אז - 

כל הזמן הולך על לגרום לו לעשות את זה ולתת לו צומי ומחמאות

לק"י

אין לי בעיה לחלק מחמאות..
את זה אפשר גם כששוכבים בסתלבט על הספה

ככה מלמדים שצריך להתייחס לגברים, לא?

להעלות להם את האגו, וזה...

אל תגלי להם את כל הסודות שלנו!!

ובהצלחה! 

עשית לי חשק לכתוב פה

ומצד שיני: למה מה קרה שתהיי המנהלת שלי?

ראית מנהלת יותר קטנה מהתלמידה שלה?

מקווה שיהיה פה טוב לכולנו...

 

אפילו מטהר אויר או דיאודורנט

הוא ימות (לא מיד) וברוב המקרים תמצאו אותו בקרבת האיזור בו נעלם..

נשמע ממש סרט דרמה 

 

רוסס לעבר מקום שחשוד שנמצא בו.
החיפושים נכנסו להפסקה, מחר נעשה הערכת מצב.


(ותודה)

ואח"כ הייתה צריכה לקנות מכונה חדשה

אין לי מושג מה היא בדיוק עשתה שם שהכרית הרסה לה ככה את המכונה, אבל לא הייתי מסתכנת.

שמיכות, אני מכבסת רגיל, על התוכנית הכי עדינה

וזה רק  הרס את הכרית והיה לה אחר כך ריח לא נעים..

בקיצור לא ממליצה.

אז נשארים עם כריות מלוכלכות?

או שניקוי יבש עובד עליהן? מישו ניסה?


ולגבי שמיכות-
זה שמיכת חורף.
אני מקווה שהיא תכנס לי בכלל לתוך המכונה...

שמיכות כיבסתי במכונה וזה היה בסדר.

זה בעיקר מה שחשוב לי לנקות...
השמיכה לא מאוד מלוכלכת...

נראה לי שזה הכי בטוח.

במידה וזה נוצות לא הייתי ממליצה לנסות לבד

אנחנו ניקינו איפה שעושים את השמיכות והכריות מפוך שעושים בהזמנה.

אבל זה ממש ניקוי יסודי- מוציאים את הפוך מנקים ועושים בד חדש. 

ממליצה להשתמש במגן כריות, ככה הכריות לא מתלכלכות.

לכריות נוצות שלנו קניתי מגני כרית ככה הם ישמרו יותר ולא יהיה צורך לכבס כי הנוצות נהרסות לפעמים בכביסות...

לדעתי גם פגישה אחת לא תמיד קובעת

כנראה שהוא לא כ"כ מוצלח בטלפונים ראשונים מלחיצים.

תגידי זה שאלה רצינית?

ברור שזה לא אומר כלום!

 

 

אני באמת שואלת מתוך עניין אמיתי ..

אם דברים כאלה שקורים זה לא כבר אומר שאין סיכוי או משהו כזה..

אין כמו מראה עיינים

היה נשמע מבולבל ומוזר. מזל שלא ביטלתי את הפגישה...

לק"י

אם הפרטים נשמעים לך קשורים- תפגשו ותראו מה הלאה.
משיחת טלפון אחת אי אפשר לדעת הרבה..

בהצלחה

עדיף שלום שלום, כמה משפטים ולקבוע. שיחות ארוכות לפעמים גורמות לאשליות אילו ואחרות.

וברור שזה לא אומר כלום מכלום.

נס שבעלי היה החלטי לגבי למרות השיחות בטלפון :do

היה די סבבה..

אבל לא התלהבתי מהשיחה ..

לא סגרתי את הטלפון ואמרתי לעצמי וואו איזה חמוד

וואי איזה חמוד. את אמורה לסגור את הטלפון ולהבין איפה ומתי נפגשים ותו לא.

 

וכדי להרגיע- השיחת טלפון הכי זורמת וכייפית שהייתה לי הייתה עם הבחור הכי הזוי ולא מתאים לי שיצאתי איתו אי פעם (ויצאתי עם הרבה).

הסתכמה במחשבה פנימית שלי של "מה נראה לו?"....

ו.."טוב..נראה כבר אבל אני לא משאירה לו הרבה סיכוי.."

והפלא ופלא הוא היום בעלי ב"ה!!

לא לשים על זה... חח

אני אחרי הטלפון הראשון מבעלי בכיתי לחברה שלי שנמאס לי מבחורים כאלה...חח
ויצאתי לפגישה בידיעה ברורה שאני הולכת לחתוך, פשוט לא היה לי נעים לא לצאת כבר...

כדאי להמשיך לפגישה שנייה רק כדי לתת צ'אנס!

כי ההמשך אצלנו היה שכבר בדייט הראשון היה ברור שיש פה משהו ענק...

ואת לא אמורה ליפול ממנו בשלב הזה.ולדעתי גם בפגישה ראשונה לא..
בכל מקרה,שיחה ראשונה ממש לא אומרת איך תיראה הפגישה או הקשר שאח"כ...
ויעיד על כך בעלי.

הוא לא אמר משהו חריג..או היה מוזר..

פשוט שבררתי עליו אמרו לי עליו דברים ממש ממש טובים אבל אמרו שהוא טיפוס קצת שקט אבל לא מופנם..

ושדיברנו פשוט הרגשתתי איזה משהו שאני לא יודעת כ"כ איך להגדיר..כאילו הוא מתבייש או טיפוס חננה כזה..

ואם הוא באמת באמת כזה אני לא יודעת אם זה מתאים לי

הרי "קצת שקט" לא הפריע לך; אז תראי מה הפירוש המציאותי, כשתראי את האדם.

באמת שהייתי בטוחה בשיחה הראשונה שבעלי חנון בטירוף...

היית יכולה לקבל מכה <צ>
הנסיון של כולם יעול להעיד שאין חוקים לזה. צריך להשתמש בהרבה שכל ובהרבה הרגשת הלב.

אם ספרו לך שהוא בחור מופנם. אז תחשבי עם עצמך אם בא לך בחור מופנם. או שאולי מה שספרו עליו לגךא מדויק ואת רוצה לתת לזה צאנס.
החוק הכי טוב שיש הוא שאין חוקים. כל אחד קובע לעצמו.

יש הרבה אנשים, ובטח השקטים מבינינו, שקשה להם לנהל שיחה זורמת בטלפון עם משהי שלא מכירים וזה אך טבעי והגיוני.

לפעם הבאה- מומלץ לדבר 5-10 דקות הכי הרבה בטלפון הראשון. אין באמת מה להגיד בו ואז זה יוצר בלבול...

ברור שתפגשי.

ועוד משו- אני נפגשתי עם בעלי כשהיה בצבא ויצא כל שבועיים וחצי. כל פעם אחרי הטלפונים עלו בי מלא חששות, עד שנפגשנו והכל חזר להיות טוב. ואז הבנתי שא"א "להפגש" בטלפון, השיחות רק עוזרותלשמר את הקשר עד לפגישה הבאה, והפגישות היו ההתקדמות והבירור האמיתי.

ברכה והצלחה.

כשרואים אותך "נופלים ממך"?

בוודאי!
תמיד הפכים משלימים, כבר מהבסיס של גבר-אשה, רגש-שכל וכד'

כל השאר הם "אופציות בחירה" נוספות

לא הבנתי..

רוצה להסביר?

נראה לי שיש כאן כמה שכבר שמו לב...

זה אפילו יכול להיות נחמד

 

אבל לפעמים אחרי שנים, העובדה שמדובר בהפכים מוחלטים יכולה להשפיע (ולא לחיוב) על הזוגיות...

יש לי חברה שאוהבת לבלות רק בבית, בעלה אוהב לבלות רק בחוץ...ועכשיו אחרי 10 שנות נישואים, הם כלל לא מבלים יחד. הוא יוצא עם חברים והיא  נשארת בבית...וזה מתחיל להשפיע.

 

בקיצור הפכים צריכים להיות מאד קשובים ומכילים אחד לשני.

 

 

בגלל זה לדוגמא יש שתי אפשרויות: 1. למצוא משהו ששניהם אוהבים יחד להתעסק.

                                                 2. להתגמש וללכת לקראת השני, פעם הוא ופעם היא.

 

(כשנשאנו, בעלי נורא אהב (ועד היום אוהב) חדשות, אני לא ידעתי בכלל מיהו ראש הממשלה. זה לא עניין אותי.

בגלל שקיבלתי הדרכה, אז כשהוא שיתף אותי הקשבתי והבעתי התעניינות. כיום, אני מבינה לא פחות ממנו, וזה גם קצת מעניין אותי)

הוא יחצן, אני לעצמי

הוא שמרן, אני זורקת,

כשהוא נלחץ, אני לא.

הוא פוזאיסט, אני פשוטה (בהתנהגות)

הוא רגיל ללוקסוס, אני לקוסקוס

...

גם הדוגמאות שנתת ממש כמו בחיים אצלינו..
מגניב לשמוע על סיפור דומה.

אמרו לי פעם, את בוחרת להתחתן או עם המתאים או עם המשלים..
מי שמתחתן עם המשלים מקבל אתגר יותר גדול לחיים מאשר המתאים. זה רק אומר שאנחנו מיוחדים.
רק לאנשים מיוחדים מביאים אתגר כזה

וזה יותר קשה, כי זה לא היה מתוך בחירה

אם את מתחתנת ואת יודעת שהתחתנת עם ההפך ממך, באת מוכנה לאתגר.

אבל אם התחתנת עם מישהוא שנראה שהכל מתאים, פתאום את מגלה שיש הרבה דברים שונים ולא רק שווים,

 

אז כמו שכתבת זה אתגר. למי יש כח לאתגרים??? מה אני מטפסת פה על האוורסט?

אולי אם הייתי רווקה היה לי כח לאתגרים, לא כשיש לך ילדים, עבודה ועול הבית. את רוצה חיים זורמים ונחמדים בלי אתגרים, אתגרים זה נחמד בפרוקיט בעבודה ולא יותר...

אבל כמובן שאנחנו ממש ממש הפכים. כן, זה קצת מעייף לפעמים, אבל בגדול זה המפתח לעבודת המידות ולבנית הזוגיות.

אצלנו לפחות.

גם אם את מתחתנת עם ההעתק שלך, יהיו לך אתגרים מסוג אחר שלא ידעת...

 

למה בנאדם שמתחתן ישר נופל לעול? ישר ילדים? ישר עול הבית?

הכל בא בהדרגה. לאט לאט, וגם מי שלא הפכים, החיים שלהם לא על מי מנוחות.

 

כשמתחתנים, מתחתנים מתוך אהבה, אם יש לאדם שכל הוא משקיע ורואה את התוצאות. וזה אתגר כי נישואין זה אתגר גם אם האיש שלך שתי טיפות מים אלייך, בכל מקרה יש קשיים, והחכמה היא לעלות עליהם.

 

לא יודעת למה תמיד נראה לך שהכל שחור אצל כולם.. אז תדעי, שלא!

 

ויש הפכים שלא משלימים.

 

להתחתן עם ההפך המשלים - יכול להיות נהדר.

להתחתן עם ההפך אינו משלים- יכול להיות מתכון לבעיות...

 

 

 

 

כן ישר, הריון אחרי חודשים. זה לא ישר??? וכמעט כל אישה מרגישה לא טוב בהריון פיזית ונפשית.

וכן מיד יש לך את הנקיונות/בישול/כביסה. זה לא בא אחרי 5 שנים ....

אני רואה את הבעל בתור חבר, בחברות אני משקיעה בטירוף???? משקיעה רגיל כמה שיש לי כוחות, ויש לי חברות מאוד מאוד טובות שאני משוגעת עליהם, אני לא מרגישה שהחברות עם החברות זה השקעה מטורפת.

לעומת זאת מה שחשבתי שבעל זה חבר, זה לא ממש כך, זה צריך השקעה הרבה יותר ענקית.

וכן, לא תמיד יש כח!!

אמרתי שהכל שחור אצל כולם?? לא זכור לי דבר כזה.....

כך הוא מקבל ונותן.

 

הריון זה לא קל, אבל הוא לא חייב להיות מיד, וגם עם כל הקושי שלו, יש לו הרבה חוויות, של ריגושים, מתנות, צומי לא נורמלי, הענות לכל גחמה, פינוק, ליטוף.   מה רע?

 

וגם נקיונות, בישול כביסה אצל זוג שמתחתן, זה לא בשמיים. מה כבר יש לעשות, וכן, אם אין לך כח, יש את הבעל שיושיט יד.

 

נ.ב. בעל זה אולי חבר, אבל חבר לחיים. וזה משהו אחר, תנסי לגור עם אחת החברות שלך לחודש וליצור איתה קשר נפשי כמו של בעל ואישה, וקשר פיננסי, ותראי שגם זה לא יהיה לך כ"כ קל. כי נישואין בהחלט צריך השקעה מטורפת. אבל מי שמשקיע, זה משתלם.

 

לא אמרת שהכל שחור אצל כולם, אבל הרבה פעמים כמישהי מפרגנת לבעלה או מספרת על האהבה על הטוב והנתינה, את מפקפקת.

מעבר לזה שלא כולם נפקדים מיד.
ולא כולן מרגישות רע בהתחלה.
והעול של העבודות בית כזוג הוא ממש לא נורא ולא קשה. לי היה מלא מלא זמן פנוי.
לא כולם מרגישים שחברות עם הבעל זה דורש השקעה קשה.

אם בונים יחד נכון הכל ,גם הרגעים הקשים,הופך להיות חלק מהחויה של לחיות יחד.
הריון זה מאוד מחבר.
עבודות בית זו אחריות משותפת שנותנת משמעות .
וחברות קרובה? זו השקעה מתוקה ומשתלמת וגם מהנה!איזה כיף שאנו לא לבד ושיש בשביל מי .

וזה לא אומר שאין התמודדות.זה רק אומר שכשיש עין טובה והכרת הטוב פנימית אז אפשר לחוות הכל אחרת.
גם אם יש רגעי התמודדות.זה לא סותר.

סליחה, נכנס למקום הלא נכון.

יש הפכים ויש נקודות ממש דומות..

זה ממש כיף שיש מישהו שדומה לך במשהו.

יותר קשה להסתדר עם ההפך ממך לדוג' הוא מבולגן ואני מסודרת.

אבל לומדים להסתדר.

כי סה"כ שניינו מסכימים על אותה צורת חינוך פחות או יותר,

מוכנים לשמוע לאותם רבנים

יש לנו מקצועות דומים,

רמת חיים דומה,

משפחות דומות...

 

הוא כהה, אני בהירה

הוא נמוך, אני גבוהה, (כן...)

הוא תמיד בנחת, אני לא.

הוא לא מבין כלום באומנות, אני חיה מזה.

הוא יכול לא לקנות לעצמו כלום - אני רוצה הרבה תמיד.

הוא אוהב בשרי, אני חלבי.

הוא אוהב לעבוד בלילה, אני בבקרים.

הוא שכל אני רגש

הוא חסד אני דין

הוא אוהב אוכל בריא, אני חולת שוקולד

הוא נאלם בזמני לחץ, אני פועלת אז הכי טוב.

 

אבל

הוא אוהב אותי, ואני אותו.

והכי משמח אותנו לתת מקום למיוחדות אחד של השני, שכמובן קיימת בדברים הרבה יותר משמעותיים ממה שכתבתי.

כי רק ככה הוא יהיה הוא ואני אני, ורק ככה יהיה לנו אותנו, וזה מה שאנחנו הכי רוצים...

אני מזדהה איתך ב:

 

הוא אוהב לעבוד בלילה, אני בבקרים

 

את רוצה להגיד לי שזה לא גורם לך למריבות ? אני היחידה שמתעצבנת על זה? זה מאוד מרגיז לפעמים ללכת לישון לבד, במיוחד שראיתי כל חיי את הורי ,שלעולם לא יכלו לישון אחד בלעדי השני, אפילו לא במנוחת צהרים.

 

הוא מכת לילה, אני מכת יום.

פעם זה כן היה מאכזב אותי שאנו לא ישנים ביחד. היום כבר לא.

אני מוצאת את זמני הביחד בזמנים אחרים, ובלילות אחרים.

כי כמו שאמרתי - הוא תמיד בנחת...

והכלל שחייבים שניים למריבה עובד יפה ב"ה.

 

בכל אופן, ברור שהיו לנו בנושא הזה הרבה שיחות, באמת כדי למצוא את האמצע שיתאים לנו.

אין כל כך מה לריב, כי זה לא שאחד צודק ואחד טועה. זה שלי נח לישון מוקדם ולקום מוקדם, לא אומר שאני בטוחה שרק ככה נכון לחיות. (וגם בדברים שכן, אני מנסה להבין שזאת רק נקודת המבט שלי, כל עוד זה לא עניין של הלכה)

אז היו תקופות שסיכמנו על מס' לילות בשבוע שכך, ומס שכך, והיו עוד כל מיני פשרות.

מה לעשות, זה הוא, וזאת אני. ובדיוק כל המרכיבים שלו, על שלל חסרונותיו ומעלותיו, הפכו אותו למה שהוא, שבזכות זה הוא הכי בשבילי.

 

כמובן שאני אומרת את זה עכשיו בשלווה, אחרי שעברתי עם זה הרבה שיחות, מחשבות, וכו', ולא תמיד בלי צער...

ועדין לא נראה לי הרעיון. בגלל שאני מוטשת ממטלות הבית אני הולכת לישון מוקדם, יותר נכון קורסת. אז גם בעלי לא לצידי פיזית? זה לא שאני סתם הולכת לישון מוקדם, זה חוסר בררה. אני אחת שלא מרימה ידים, עדין מנסה למצוא פתרון. לדעתי זה לא צורה לחיים בריאים שכל אחד הולך לישון לבד. חלק מהשותפות זה ללכת לישון יחד.

רק שעכשיו אני מבינה שהחיים שלנו לא בנויים מ"אמורים", ולא תמיד הולכים לפי מה שלדעתי אמור להיות באידיאל.

 

אל תשכחי שזה לא לכל החיים, לדעתי אחרי השנים היותר אינטנסיביות של גידול הילדים העייפות הקשה הולכת ויש יותר נחת.

 

ואני גם מאד מבינה את בעלי, שיש לו המון משימות ודברים שהוא רוצה לעשות, וגם החיים שלו עמוסים מאד, וממש חבל לו ללכת לישון כשעוד יש לו כח לעשות ולנצל את הזמן. אני לא יכולה למנוע ממנו את השעות האלו... וגם לא רוצה באמת.

 

וכן מוצאים פשרות.

 

וזה יכול להישאר קשה ונושא לויתורים. (וואי,  איזה יופי יצא לי. במקום נושא לויכוחים, זה יכול להיות מוגדר נושא לויתורים... הלוואי...)

 

בהצלחה לכולנו! אל תוותרי על למצוא את הדרך שתהיה לכם הכי נכונה.

בינתים זה פיספוס ענק. לא נוצרים הרגלים בגיל 45 נראה לי. אם 20 שנה לא הלכתם לישון יחד אז בגיל 40 תתחילו כן לישון יחד?

אני אוהבת ללכת לישון מאוחר ובעלי מוקדם.
משתדלת להיות איתן איזה 10 דקות בחדר כשהוא הולך לישון ואז קמה לי וממשיכה במעשי.

למרות שהוא ממש לא מקפיד לי, משתדלת.

אין לי זכות להגיב כי לא התנסתי במה שאת מתארת.

רק רוצה להעלות נקודה כללית-

נראה לי שהמקור לכמעט כל המריבות זה כשלא מדייקים מתי נכון לנסות להשפיע על הבן זוג להשתנות ומתי יש לקבלו כמות שהוא.
כשמנסים לשנות במקומות בהם זה לא אפשרי.

אני מבינה את הרגשתך!! זה באמת קשה ..
אבל אם מדברים בנחת ומסבירים את התחושה שזה מעלה בך ..ומקשיבים גם לתחושות שלו..
ואז נותנים לזה זמן לחלחל ולהשפיע ולא מייד בוחנים תוצאות ולא מעירים ולא דוחפים..
ואם אחרי כל זה את רואה שזה לא עוזר..

אז כאן העבודה עוברת אליך-

התגובה הפנימית הטבעית שלנו זה לכעוס,להקפיד..למה הוא לא מוכן להשתנות עבורי?

ואם נהיה כנים..אנו יודעים שגישה כזאת לעולם לא תגרום למשהו להשתנות.
אנו רק נצבור תסכולים שיתפרצו החוצה מדי פעם..וכמה שיש יותר ביקורת וחיכוכים על נקודה מסוימת כך זה נהיה יותר קשה לשני לנסות אפילו לשנות שם משהו.

אז מה כן?
העבודה שלנו זה כשמזהים שקשה לשני לשנות מהרגלו על אף שביקשתי בנחת והמתנתי..אז לדון לכף זכות.לנסות לראות את המצב מהנקודה שלו.
להבין שהוא לא משתנה לא כי הוא אדיש או עקשן או אטום.
אלא כי באמת קשה לו.

אדגים על עצמי-

פעם בעלי שיתף אותי שקשה לו שכשמשהו קשה לי אז אני מגיבה ישר בהתפרצות רגשית חזקה ועוצמתית כי זה משפיע עליו לא טוב העוצמה.הוא מתמודד בצורה אחרת ולא מסוגל להכיל הכל בבת אחת.אלא בהדרגה.
רציתי מאוד להקל עליו אך זיהיתי שזה לא בידי..איני יכולה להגיב אחרת.זאת אני.

אז מה כן? משתדלת מאז להיות יותר רגישה ולתת לו מקום לעבור את העיבוד ההדרגתי שלו.
בחוץ אני מגיבה אותו דבר אבל משתדלת לשאול הרבה לשלומו ומה מרגיש. ומשתדלת לפרוק גם בצורות אחרות כדי לא להפיל הכל עליו.

אם הוא היה רק בודק תוצאות-התסכול שלו היה רק מתעצם.
ובגלל שהוא דן לזכות ומבין שמדובר פה בקושי אמיתי שלי להגיב אחרת אז הוא מקבל ומרפה.והמרחב שהוא נתן לי מאפשר לי גם לעבור תהליך עם עצמי שאולי יום אחד יגרום גם לשינוי מעשי.

זו רק דוגמה.

לדעתי זאת עבודה קשה אך משתלמת..

אם את מסודרת והוא מבולגן?
זה יכול לחרפן לגמרי

זה מאד קשה. אין לנו יום בלי ויכוח על הנושא.
אן יש למישהי פיתרון אשמח לשמוע..