פורום נשואים טריים (עמוד 546)

ככלל, אומרים שנשים יותר נוטות לשתף. 

 

לא תמיד זה נכון.

יש אנשים שזה בא להם באופן טבעי ויש כאלה שלא ומצריך הרבה עבודה. לפעמים זה אופי מולד ולפעמים אלו כל מיני גורמים בילדות או בהתגברות שגרמו לך להיות כזה.

 

אני חושבת שהשלב הראשון הוא מודעות עצמית בכלל ומודעות לבעיה של חוסר שיתוף בפרט.

 

השלב השני - זה רצון להשתנות

 

השלב השלישי - זה פרטנר טוב לשינוי

 

אני ידעתי שאני מאוד סגורה ועם קושי לשתף וגם ידעתי ממה זה נובע (אמא שלי אמרה לי שאני הילדה שהכי פחות שיתפה במה שעובר עליה מכל הילדים). היום - אנשים לא מאמינים לי שהייתי כל כך סגורה, אני נחשבת לממש פתוחה, אנ מדריכת כלות ומייעצת להרבה תלמידות שלי.

 

בגלל שידעתי את זה, התכונה שהיתה לי הכי חשובה בבן זוג (מלבד לב טוב) זה יכולת תקשורת טובה. ואכן - עם הרבה עבודה, היה שיפור גדול מאוד בנושא (מדייט לדייט זה השתפר - כי כל המדוייטים הרציניים שלי היו כאלה שידעו לדבר ולהקשיב, ואחרי החתונה,עם בעלי, נעשתה עבודה עוד יותר רצינית).

 

בהתחלה - מרוב שהיה לי קשה לדבר ולפתוח הייתי כותבת מכתבים לבעלי - כך היה לי יותר קל. להקשיב דווקא לא היתה לי בעיה... עכשיו - הכל זורם, לפעמים עם הרבה דמעות... אבל זורם...

 

אני יודעת שאומרים שלרוב הגברים יותר סגורים והנשים פחות - אבל יש גם מקרים הפוכים - כמוני, וצריך להיות מודעים לכך (כשקראתי בתור נערה את "גברים ממאדים ונשים מנגה" - הזדהיתי בחלק מן הדברים עם הגברים ובחלק עם הנשים, אני לא דמות "נשית" מובהקת, ולכן בחרתי לי בעל שגם הוא לא "גבר" מובהק וביחד אנחנו יוצרים זוגיות מתאימה, ואני חושבת שזה נכון היום להרבה מהזוגות  - בשונה מבעבר) 

 

בהצלחה

 

מניסיון עם בעלי...

לי נראה שלגברים הרבה יותר קשה לשתף. נשים בד"כ רגילות לעשות את זה המון. כנראה שלא אצל כולם זה ככה. אנחנו עבדנו ועובדים על זה הרבה, כבר שנים, כל אחד מהצד שלו. זה מאוד לא קל ולא פשוט, אבל ברוך ה' עם הרבה מודעות ועבודה משותפת זה מתקדם, וכמובן בונה המון בדרך.

הורמונים מסויימים - מגדילים אותם או מכווצים אותם בראשית דרכינו.

ההורמונים הנשיים בד"כ מגדילים אותם מאוד, כבר ברחם - בשלושת השבועות לאחר ההפריה.

וההורמונים הגבריים מקטינים אותם ומגדילים את מרכזי התוקפנות והמיניות.
 

לכן בד"כ נשים יהיו בעלות תכונות כאלו - באופן מולד.

 

אבל בעצם ככל שנתעסק בתחום מסויים - כך המרכז האחראי עליו במוח יגדל ויתפתח.

לכן, לא כדאי להתייאש.

פשוט צריך לעסוק בתחום, ולנסות שוב ושוב לדבר ולפתוח את הדברים עם הבעל/האישה

בלי טרוניה או פינקסנות, במידה וזה לא מצליח.. זה עניין של זמן והשתפשפות בתחום.

 

כדאי גם להסתכל אחורה לפעמים, רואים בוודאות שהתקדמנו.

ולא צריך טבילה, באישור צומת. 

אני קניתי בכ150 אבל ברמי לוי ראיתי ב100..

 

כדאי לבדוק את צריכת החשמל, כי אז יכול להיות שכבר משתלם לקנות משהו קצת יותר יקר ולחסוך אח"כ כל חודש

וסתם הערה- אם אתם בקטע של בריאות אז קומקום מפלסטיק ממש לא בריא, לנו יש קומקום של קנדי מחרסינה (לא יודעת כמה הוא עלה כי קיבלנו אותו במתנה לאירוסין)

דווקא במקרה של קומקומים ניצילות החשמל היא דווקא טובה

 

קומקום של 1000W וקומקום של 2000W צורכים את אותו החשמל

רק שלקומקום של ה1000W יקח פי שנים זמן יותר לחמם את המים

 

מיחם שקנינו באישור צומת לא היה כ"כ פשוט לפי מה שהם כתבו.

מה שכן- אני יותר אוהבת גוף חימום נסתר

ובקשר ללהטביל- פשוט מחכים 3 ימים אחרי הטבילה והכל מתייבש ומוכן לשימוש

חמודים

מוצר שלא מרוויח מספיק שבשביל לממן לעצמו פרסומת נורמלית..?

לא תודה.

-ארוחה חגיגית

-אם בא לכם לראות את הסרט של החתונה.

 

אין לי עוד רעיונות.

מסעדה/כותל/טיול/צימר/אחר

אם יש לכם,

זה אחד הדברים המדהימים!

בס"ד

 

אפשר ללכת לכותל ולשבת בממילא,

אפשר סתם לעשות יום של כיף איפה שאוהבים [אנחנו לדוגמא משוגעים על הגן חיות...]

לא חייבים לצאת לצימר, אפשר לעשות צימר בבית.

לראות את הסרט של החתונה

 

אחחח שנה ראשונה איזה כיף

 

הייתי בהרצאה של הגברת חגית. היא פיתחה קלפים המפתחים את השיח הבינאישי. ניסיתי וזה מדהים.

תתרשמו: http://b-two.co.il/

וגם הקישור מכניס וירוס למחשב.

 

 

וגם תכף ישנו לך את החתימה... 

בס"ד

 

הוי מגרון...

צימר מקסים, מקום יפהפה ושירות מדהים.

גם לא יקר כל כך יחסית לצימרים.

תחפשו בגוגל, יש להם אתר מאוד נחמד.

כדאי להגיע לשם עם רכב למרות שאנחנו הסתדרנו עם טרמפים.

כשנמצאים שם - אפשר לעשות חלק מהרעיונות היפים שהציעו פה

מזל טוב!

בעזהי"ת.

 

וזה גם לא מאוד דחוף...

מדובר במאכל פרווה שבושל בכלי שאינו בן יומו, ולכן מקפידים לא לאכול אותו ממש ביחד עם משהו בשרי, אבל זה לא עניין של טרפה.

נכון שזו שאלה לרב, אבל אין לי קשר עם רב. ובעלי לא רוצה לשאול, זה דחוף כי אנחנו תמיד רבים על ענייני כשרות. הוא טוען שאני ממציאה חומרות (בד"כ הוא גם צודק.. ) ושהוא יודע מספיק טוב ולא צריך לשאול רב.
אותי זה מחרפן. כי אני דווקא כן יודעת שאסור לאכול את זה עם בשר וזה בדיוק מה שהוא עשה. בטענה שאם הוא כבר שם את האוכל על הצלחת, עדיף לאכול מאשר שיהיה בל תשחיט. אני לא מבינה למה ככ קשה לו לשאול רב

לא היה חריף - 

 

אכן בעלך צדק...  וכנראה שבאמת ידע....

הכל בסדר.

 

אמנם לכתחילה אין האשכנזים מבשלים כך - אבל אם בישל, במקרה כזה שהמחבת לא בת-יומה, אז מותר אפילו לכתחילה לאכול עם בשר. ובוודאי שאין הצלחת נטרפת.

 

אבל אם מה שהכין במחבת, היה דבר חריף, הדין שונה.

 

 

כל זה - כי כתבת שזה דחוף.

 

ומחר - תלמדו את זה בנחת עם רב..

למרות שמלכתחילה עדיף שזה לא יהיה 

עצוב לי שאני סומכת יותר על אנשים שאני כלל לא מכירה, מאשר על בעלי.
ב"ה שיש על מה לעבוד..
לילה טוב

אז הנה, "הירווחת" את זה ששאלת את השאלה..

זה כל כך טבעי הרגשות האלה שלך.
אחרי 10 חודשים אפשר לפנות לרופא לבירור פרופיל הורמונלי.. בע״ה שהכל ייצא תקין. יש גם מושג שנקרא עקרות הלכתית שבו האישה מבייצת לפני הטבילה, לזה יש כדורים שדוחים קצת ביוץ וזה אמור להסתדר.. תבדקי את זה גם.
בעז״ה בנחת וברוגע.
מאחלת לך שתוך כדי הבדיקות תגלו שאת בהיריון ולא תצטרכו את זה! בע״ה בקרוב ממש!!!

לפעמים זה פשוט לוקח הרבה זמן וצריך המון סבלנות. לי אמרו פעם ששנה שנתיים להכנס להריון ראשון זה עדיין בתחום הנורמאלי.

בהצלחה

אבלאם לחוצים-אפשר לבדוק.
וכמובן- תפילה. שבעז״ה תפתח שערי שמים ותזכו לפרי בטן בקלות, וברוב שמחה!

רק להתפלל על זה הרבה, ולהשתדל בימי הפוריות.

שיהיה בהצלחה יקירה

גם אנחנו מצפים... (ונשואים שנה וחודשיים)

לא צריך להיות לחוצים-

השם הוא שמחליט מתי נשמה נכנסת לעולם- זה לא תלוי בזכות של ההורים בכלל, אלא ברצון השם

 

בירור רפואי-

ההמלצה לעשות החל משנה של ניסיונות להרות- זה ממוצע של הנשים- חלק הרות אחרי חצי שנה, חלק אחרי שנתיים. אם ידוע שיש בעיה- אפשר לברר בנחת קודם- אבל לא חייבים להיות רבאקיסטים

 

 

לא להסתכל על מה שיש לאחרים! לכל אדם יש את החסדים שלו ואת הניסיונות שלו!

אני שמעתי מזאת שהביאה לארץ את שיטת המודעות לפוריות. 

שאם זוג מנסה שלושה חודשים להיות יחד בחלון הפוריות ולא נכנס להריון אפשר כבר אז לפנות לרופא ולא לחכות לשנה.

בנוסף, הרבה אני שומעת על זוגות שהורידו את הלחץ ונרגעו קצת ונפקדו.

האם יש איזשהי בעיה שאת יודעת עליה מראש? מחזורים קצרים? את פוליציסטית? 

ואם אין בעיות נראות לעין, אני מקווה שבקרוב מאוד תיפקדו!! לפעמים לוקח זמן.

(לפני 22 שנה) ומניסיון :תהני מהזמן ביחד!!!!!!!!!!!!!!!!!!

לטפל בילדים את יכולה עוד הרבה זמן בע"ה .

הביחד הוא כל כך חשוב.

עד שנה אין לדאוג.לפעמים הלחץ הוא מונע היריון.אז תשחררי.......

 

לפעמים זה בא בזמן הכי לא צפוי..

 

ועם כל הכאב, הזמן שהרווחנו לבנות את הביחד בנה בנו משהו מיוחד בקשר שלא היה יכול להבנות עם היינו זוכים לילדים יותר מהר

תשקיעו בזוגיות שלכם- תהנו מהזמן שיש לכם ביחד, זמן איכות ר-ק של שניכם.

 

 

 

המון הצלחה בע"ה

 

 

 

 

 

(גם לנו אין ילדים,נשואים שנה+)

בס"ד

 

קניתי ברמי לוי

אני אכן מעדיפה להזמין באינטרנט, כי לא יוצא. לי להגיע לשם..

מישהו התנסה בכך?

לדוגמא:בחובבי ציון בפ"ת. מחיר: 2300 הגודל קצת קטן 30 מ"ר אבל מה לעשות שזאת עיר יקרה.

פירוט ריהוט: מקרר ,כיריים, ארון ,פינת ישיבה. דירה מרווחת מוארת שקטה ואיכותית.
תאריך כניסה:	מיידית
תשלומים בשנה: 12
תוספות: המחיר כולל ארנונה ומים. נא לא להתקשר בשבת ויש עוד הרבה הצעות. בהצלחה!

עזבו אותכם שטויות בואו לאביגיל

זול רחוק ולא חוקי 

 

http://lahak26.wix.com/kritat

 

 

אולי תפיצו גם בדוא"ל. זה בלי תקציב.

בצימר שקוראים לו אור הירח. פעמים, פעם עם ילדים ופעם בלי ומאוד נהננו.

בעזהי"ת.

 

שווה ביותר!!!

במושב בית הלל, קוראים למתחם גן פרדיסו. חפשי בגוגל.

 

לא הכי קרוב לטבריה בסביבות חצי שעה נסיעה, אבל ממש שווה, קוראים לזה "בקתות עם שחר".

 

מומלץ ביותר.

יש יתרונות וחסרונות לכל אחד מהם..

 

בנימין (עפרה, בית אל, פסגות, כוכב יעקב, אדם) - יש פקקים בחיזמא.. אבל השכירות לא יקרה ויש די הרבה תחבורה ציבורית והמון טרמפים..

 

גוש עציון- (אלעזר, אפרת, אלון שבות וכו'..) די יקר.. אבל תחבורה ציבורית ממש טובה..

 

מעלה אדומים והסביבה- (מעלה אדומים, מצפה יריחו, כפר אדומים, נופי פרת) מעלה אדומים קצת יקר אבל תחבורה ציבורית מעולה.

 

מצפה יריחו לא יקר יש תחבורה ציבורית סבבה וטרמפים גם,

 

כפר אדומים אותו הדבר כמו מצפה יריחו רק קצת יותר יקר..

 

ונופי פרת הוא קצת רחוק..

 

אני חושבת שכדאי שתחשבו גם מה האופי של המקום שאתם רוצים.. 

זה אוטובוס כל שעתיים במקרה הטוב במחיר מוגזם מידי בהשוואה למעלה אדומים,

ולוקח לו 50 דקות להגיע למרכזית ועוד עובר בתוך נופי פרת מלא שעות

טרמפים יש אבל יש מלא שעות מתות ואחרי עשר בלילה תתקשי מאוד להגיע הביתה,

מצפה יריחו זה ממש לא מקום של תחבורה ציבורית מסודרת

ואני גרתי במצפה מעל 15 שנה וההורים שלי עדיין גרים בה.

 

עדיף לך בית אל,פסגות, עופרה, כוכב יעקב

יש אחלה טרמפים מבחינת תחבורה בית אל זה כל 45 דקות בממוצע אוטובוס

וכוכב יעקב אמור להיות כל רבע שעה, עפרה והסביבה זה כבר 148 כל שעתיים

קו דוחה בתור מי שגרה פעם באריאל ועשתה אותו המון עד הסוף.

שבע"ה ברגע שיש ילד, וחייבים להחזיק רכב, מגורים בישוב או בירושלים בשכירות סבירה

(למשל גבעת מרדכי, קרית יובל, הר חומה וכו) ללא אחזקת רכב יעלו לכם אותו דבר.

 

ממליצה לחשוב לטווח ארוך- אם בע"ה יהיה הריון באופק, לכמה זמן אתם רוצים לעבור, לימודים/עבודה/צבא וכו.

בהצלחה!

איזה עוד מקומות זולים יחסית יש בירושלים?
והבנתי שהשכירות בכוכב יעקב לא כזו זולה... וגם שזה לא כזה קרוב לירושלים. זה נכון?
תודה רבה!

בס"ד

 

ויש להם תחבורה ציבורית- יותר מסבבה [לכן המחירים שם בהתאם ולא כמו חורים אחרים למינהם...]

שכונות זולות בירושלים אפשר למצוא בקרית מנחם, עיר גנים, קרית יובל, קטמון, קטמונים

שיש תחבורה ציבורית נורמלית זה עוזר לנגישות נורמלית לעבודות ולסידורים וכו' דבר שעוזר להרוויח כסף

יש מודלים שונים של זוגיות. זוגות שדומים יותר אחד לשני, זוגות ששונים מאוד אחד מהשני. לא כדאי להתקבע מראש על תמונת דמיון של בת הזוג העתידית. כדאי לבוא בראש פתוח ולראות. לפעמים זוגות מאוד שונים יכולים ליצור הרמוניה והשלמה מאוד יפה כשכל אחד משלים ומקדם אצל השני את ההתפתחות הרוחנית והאישית הנחוצה לו. בהצלחה. 

ואני חינכתי את ילדי עם ערכים שונים אך הם ישראלים לכל דבר וגם מנומסים.so what???

רוצה להכיר את בתי?

ל הילדים, כוס עם הקדשה - 'החמות הטובה ביותר', שעון קיר.

קטן יותר:

מגנט, מחזיק מפתחות, קישוט נחמד למטבח (כמו הגמדים מחרס, מכירה?) או למקום אחר בבית.

יש לי רעיון ממש חמוד בשבילך, והוא בטווח מחירים של 150-350 ש"ח.

יש מישהי באחד היישובים בבנימין שמוכרת מעין אקווריומים של צמחים שלא צריכים השקיה (המילה המקצועית היא "טרריום"). זה נראה כמו ג'ונגל בתוך כלי זכוכית, ממש מושקע, עם המון אלמנטים מתוקים כמו ציפורים קטנות בפנים וכל מיני דברים. אנשים קונים את זה ממנה בכמויות, ובמיוחד בנסיבות מהסוג הזה.

אם זה מתאים לך - תגידי ואכתוב לך באישי את המקום ואת המס' שלה.

הרבה פעמים יש פערים בין בני זוג. הכותרת 'פער דתי' אינה שונה מפערים בתחומים אחרים (למשל: פער ברצון למעורבות חברתית, פער ברצון לעשות חסד ועוד). הדתיות היא חלק מהחיים וצריך להיזהר לא לגלוש להגדרות אידאולוגיות שלפעמים מונעות עבודה זוגית משותפת על הדרך להפוך את הפערים לדרך להשלמה הדדית. אם תרצי להתייעץ באישי כפי שציינת את מוזמנת. בהצלחה. 

 את יכולה לפרט יותר בבקשה? תודה רבה!!

כשאנחנו התחתנו אני הייתי קצת יותר דוסית מבעלי.. לאט לאט עם הזמן הוא התחזק ונהיה יותר דוס ממני..

 

זה עניין של זמן ועניין של רצון ותמיכה.. והבנה והכלה של שני בני הזוג.

 

אגב- זה תהליך. אצלנו זה לקח שנה.. יכול להיות שלאחרים ייקח יותר או פחות..

אם אתם עוד לפני חתונה (לא הבנתי בוודאות באיזה שלב הקשר) כדאי לברר במה בדיוק זה מתבטא

(אם האישה יותר "דוסית" כלשונך, היא יכולה להיות מאוד מתוסכלת מהעבודה שבעלה לא מקדיש יותר זמן לתפילה או לימוד, לא מקפיד כמוה על הלכות, ובחינוך ילדים- זה בכלל סיפור... זה עלול ליצור מתחים וקשיים)

לדעתי פער דתי זה סוג פער שונה מאשר פער בתכונות למשל, זה משהו שהוא יותר בסיסי במהות של האדם

אם בכ"ז יש רצון להמשיך בקשר כדאי לדעת ולקבל מראש שגם האישה וגם הבעל יצטרכו לקבל אחד את השני על אף ההבדלים

כל אחד יצטרך להבליג קצת וללכת לכיוון השני כדי ששניכם תרגישו בנוח בבית

אני לא חושבת שלהתחתן ממקום של לשנות את בן הזוג הוא נכון, זה לא תפקידינו.

מתחתנים כדי ללמוד להעניק ולאהוב על אף הקושי, לא כדי לשפץ את השני. בוודאי ששניכם תשתנו במהלך החיים עם הזוגיות אבל לא "בונים" על זה מראש

הניסיון לשנות את בן הזוג יכול להביא למרירות מצידו ורצון להתמרד

עזרתם מאוד

ברור לשני הצדדים שהם בני זוג והמטרה שלהם לא לחנך או להיות הסגן של אלוקים,

וכל עוד יש להם תקשורת טובה והם יודעים שהם יוכלו לקבל החלטות, גם קשות, (כמו ענינים בחינוך הילדים או דברים בפרהסיה וכו') מתוך דיבור, כבוד והבנה,

וכל עוד יש אהבה ועובדים עליה ומחזקים אותה כל הזמן-

אין בעיה בשום פער, קטן או גדול.

לכן מאוד הגיוני שהכל יהיה סביב הרב.

מה גם, שרב זה לא משהו רע. והתייעצות איתו, היא טובה ומועילה..

אני מעודדת, ובעד להתייעץ כמה שיותר עם דעה תורנית, רבנית

למה לא בעצם?

 

אין ספק ששאלת רב זה דבר חשוב ומשמעותי, ולא סתם האופציה הזאת קיימת,

אבל השאלה היא מתי נכון להשתמש באופציה הזאת?

האם כל מחשבה, בעיה וספק מצריכים רב (ואיפה עובר הגבול? לקנות מכונת כביסה/לתת שם לילד/שאלות הלכתיות בלבד?)

או שחלק מהדברים הם מתוך הבחירה החופשית שלנו, בתוך מכלול השיקולים שמתאימים לאדם/לזוג/למשפחה?

 

אחרי הכל, "הנח להם לישראל, אם לא נביאים הם, אז בני נביאים..."

 

**ובל נשכח שגם רב הוא בנאדם, ועד כמה אנחנו צריכים "להטריד" אותו בשאלות שלנו על חשבון הזמן שלו בלימוד תורה/פרטי לעצמו ולמשפחה שלו?

יש הרבה התנהגויות שפעם היו שיהצניעות שהיום הם תופעות פרוצות בגלל הסביבה.

 

אם רוצים להגן עלינו מפני תופעות לא טובות שלא יכנסו וישפיעו עלינו אז צריך הגנות מתאימות.

 

 

התורה מרוממת את הטבע ומקדשת אותו (גם בחגים שהזכרת - יש הלכות איך לנהוג עם המועד ה"טבעי" הזה).

 

יש דברים שה"טבע" מושך אליהם ואינם טובים. יש טובים וישרים. ויש שצריכים העלאה.

 

ובנוסף - התורה בונה גם רבדים למעלה מהטבע.

 

לכן - חשוב אמנם שהאדם יהיה מודע לתחושותיו וגם ליושרו הטבעי; עם זה, חשוב שידע להבחין מתי זה באמת יושר ומתי "קנין" מתרבויות זרות; מתי זה טבע פנימי שלנו (למשל, צניעות), ומתי "טבע" בהמי. וכו'.

 

שאלות הלכתיות באות התחומים שמשיקים להלכה. לעיתים גם מבררות לאדם האם "תחשותיו" מיושרות גם עפ"י דרכה של תורה, או לא.

 

 

לדוגמה: בשאלה שהזכרת - יש צד ששייך לתחושה טבעית שלנו (האם ומה מתאים, ראוי, מעורר הרגשה נוחה אצל השומעים, פנימי או מוחצן); יש צד ששייך לבחינה מול המידות שאנו משתדלים לקנות כטבע, עפ"י אופיים של ישראל (האם ומה מתאים לרגש הצניעות, לעדינות היחס בין איש לאשתו); ויש צד הלכתי - בהיות שעפ"י ההלכה גילויי חיבה מסויימים מול אחרים אסורים - האם ומה כלול בכך או לא.

לכן נראה די מובן, שאם מישהו מסתפק בכך - הוא חושב לשאול רב לגבי הנגיעה בצד ההלכתי הזה. וגם אם מישהו רוצה לשאול מה מתאים לטבע המידות של ישראל, זה בסדר.

 

לא סותר שכאשר אין נגיעה בענין הלכתי, אדם רשאי לבחון בעצמו איך נראה לו.

איפה עובר הגבול?

 

יש תחום אפור רחב מאוד שבו רבנים שונים ישיבו תשובות שונות.

האם על כל שאלה, ולו הכי לא קשורה בעולם, נלך לשאול את הרב (כמו שקורה בחסידויות מסויימות) או שגם לנו, האנשים הפשוטים (או "בעלי בתים תלמידי חכמים" כלשון הרב קוק) יש שיקול דעת הלכתי או מעשי מסויים?

 

ברור שלא כל "מרגיש לי בסדר" הוא באמת בסדר, ולהיפך. יש דברים שברור שהם אסורים ויש דברים שברור שמותרים. יש דברים תלויי סיטואציה ויש דברים שאפילו בחדרי חדרים אסור.

 

אז איפה אנחנו נכנסים (או כמו שאומרים הרבה בימים האלה: מה עם מעמד הביניים)?

נכון. לענ"ד - לא על כל דבר צריך ללכת "לשאול את הרב". יש דברים שאינם שייכים לשאלת רב (באיזה צבע לצבוע את הבית..) ויש דברים שאדם שלמד משהו יודע, ולפעמים גם מי שלא (מה מברכים כל כוס קפה, אם החלטתי ברגע האחרון שאני מוסיף לה גם חלב...).

 

ולפי רחבו של האדם בתורה - כך גם מתרחב תחום היכולת שלו להסיק מהמפורש על מה שאינו, ולומר סברות ישרות.

 

לגבי זה שיש "דעות שונות" - זה דווקא לא ראיה.. כך היה מעולם. עשה לך רב והסתלק מן הספק (אם כי גם בזה - לפי רוחב תורתו של האדם, יכול לעיתים לראות לפי מה ילך, עפ"י המצב וכו'. האם לאור הסיטואציה ראוי להקל או להחמיר וכד'. ותלוי כמובן גם בחומרת הנושא).

הרב קוק זצ"ל מבאר זאת במאמרו "לתקופת המעבר" (מאמרי הראי"ה עמ' 29):
"כל מה שהעולם מתבסם ורוח האדם מתפתח בקרבו, רואים אנו את החיים עוברים מן המצב האינסטינקטיבי אל מצב ההכרה".
אחד משלבי התפתחותו של האדם, הוא השלב שבו אנו עוברים מהמצב האינסטינקטיבי למצב ההכרתי.
 
באדם ישנו שלב מעבר בין הילדות לבגרות.. מוכר בתור "גיל ההתבגרות".
הילדות הינה תקופה הישרדותית. אין עדיין עיסוק במהות. אוכלים - ישנים. (באמצע גרפס..)
ילד קטן אוכל לפי הרגשתו האמיתית, רק אם הוא רעב ואם הוא צריך... עדיין לא נתפתח בו השכל.
תינוק אוכל כמות מסויימת בלבד. 60 מ"ל כל שלוש שעות. 
הרב בעין איה פרק שני בברכות דף יז: "כל זמן שהילד קטן, ינהלהו טבעו כטבע בע"ח, שלא לאכול יותר מדי."
זהו המצב ההתחלתי. "אבל כיוון שנתעוררו בו הכוחות השכליים, מסתלקת שמירת הטבע וצריך שמירה טבעית".
תיכף שהוא מתחיל להיות בעל דעת, האינסטינקטים הטבעיים הולכים ונחלשים עד קריסה כללית.
 
כך הוא באדם הפרטי, וכן הוא בעם ישראל ששב לארצו. 
בראשית ימי הציונות התעוררו האינסטיקטים הטבעיים שלנו.
"מקלט בטוח", "עם חופשי בארצנו" וכן - פיתוח הכלכלה, התעשיה, הקמת צבא וכו'
היינו במצב ההשרדותי שלנו, והכל בא לנו כ"כ בטבעיות!
 
אנו נמצאים בשלב המעבר, היום כבר לא ברור מאליו שזה המקום שלנו, שזו הארץ שלנו. להתגייס? למה?
מה שנקרא: פוסט ציונות. ובלשון הרב זצ"ל: תקופת המעבר. 
חשוב להבין שמעבר בין אינסטינקט להכרה זו התקדמות. התקדמות הכרחית.
אין לנו עניין להשאר בילדות הלאומית שלנו.
היום אנו עוסקים בשאלות המהות. בירור ערכים, אידיאולגיה וכו'.
 
וכמו גיל ההתבגרות, זהו שלב זמני. באמת, אחרי שקונים את מדריגת האמונה בדעת, לאט לאט משתקמת המדריגה הטבעית.
לימוד תורה, בכוחו לעורר בנו ולשקם כל סוג של רגש שקרס אי פעם בעברנו.
ככל שת"ח מתגדל בתורתו, מתפתחת בו יותר ההכרה הטבעית. 


(בסוגריים: צריך להבחין גם בין טבע ראשון שהוא הטבע הנשמתי שלנו,
לבין טבע שני שרכשנו פה בעולם הזה בעוד איננו נקיים מתאוותינו ויצרנו השפלים..)

תלוי מה הסגנון שלכם:

מוזיאונים, פארקים, סיור מאורגן בעיר העתיקה וסביבותיה, מסעדה במדרחוב

 

ועוד אלפי אטרקציות ביום המיוחד הזה

בסוף חגגנו בביתינו הקט.