פורום נשואים טריים (עמוד 547)

אין ענין לשגע ולהעיר לו על זה.

 

תארחו בחורים, תעשו שיעור תורה בבית, לימוד שבועי במשהו שמעניין את שניכם יכול להועיל לבית תורני.

 

אבל מטבע הדברים אחרי החתונה הכול שונה מאיך שהיה לפני, תהיי כמה שיותר דוגמא אישית וזה יעזור לו

מסכימה שהכל נראה אחרת אחרי החתונה..כל אחד מנווט את זה לצמיחה או לירידה..

זה ממש תלוי ברצונות ובשאיפות של בן הזוג.

נכון, צריך להוסיף טוב וכך לגרש את הרע.

תגובה מקסימה!

גם אני נמצאת במצב דומה, והיא כמעט הוציאה לי את המילים מהפה, 

הרב פה טוענים שאישה לא המשגיח של בעלה. אין לי בעיה עם זה השאלה עד כמה

ז"א לפני החתונה היה לנו איזה שהוא תאום ציפיות.

ובתור זוג צעיר ראיתי אצלו הרבה יותר הקפדה על מצוות,לימוד תורה, שמירת העינים, וכו'

היום לצערי בעלי ממש לא כמו פעם לא שח"ו הוא עושה דברים גרועים אבל הלהט למצוות ללימוד התורה ההקפדות והחומרות לאט לאט נעלמות, למרות שאנחנו קרובים לישיבה והוא בקשר עם החברים הרווקים בישיבה השאלה היא-

אנחנו דברנו על בית של תורה בית תורני ברמה גבוהה ואני חושבת שהינו די תמימי דעים לגבי מה זה אומר.

היום הבית שחלמתי קצת מתרחק מהבית הנוכחי שלי, 

כשאנחנו מדברים על זה יש לו שאיפות גבוהות אבל...

זה רק בשאיפה(שזה טוב לכשלעצמו), השאלה עכשיו כשהילדים קטנים גם אם נאמר שזה ירידונת , כמה זמן זה אמור להיות ואיך אני אמורה להתמודד עם זה בלי להיות "משגיח" או "מחנך".

 

תנסו אולי לשוחח מידי פעם בנחת איך אתם מקדמים את זה. בתור משאלה משותפת.

 

איך כדאי יהיה לחנך את הילדים (דווקא בגלל שכרגע הם קטנים - יותר קל לדבר על זה, כמו על הכיוון שלפני לפני החתונה. זה עוד לא מחייב כ"כ. אבל יכול אולי להשפיע על האוירה, מתוך שיחות כאלה, של "שאיפות"..)

 

אם הוא מעלה קשיים - תנסי להיות קשובה.. שותפה בהבנה ובניסיון למצוא פתרונות טובים; ה"ביחד" בחיבה ובאהבה, מאד חשוב. שאיפה משותפת ברצון טוב.

 

אולי כדאי גם ללמוד משהו ביחד, בקביעות, לשוחח על התכנים, לתת לו להיות המסביר והמלמד.

 

[גם צריך לשים לב שלפעמים אדם עובר לפאזה יותר מיושבת עם התורניות שלו בחיים. פחות רואים את ה"להט" שאופייני לחבר'ה צעירים - אך לעיתים הוא יותר "חיצוני" - ויותר מתיישבים הדברים מבפנים. אינני מכיר אצלכם - אבל גם זה קורה. העיקר לבנות את הרצון לטוב מבפנים. לא למדוד כל הזמן "הישגים".. חייב שהתורניות תיבנה באמיתיות מבפנים ולא רק ע"י "תשלום מס" של מעשים, כדי לרצות את האשה על ה"התחייבות" מלפני הנישואין. בעל תורני - זה מי שרוצה בכך מבפנים, וגם שמח בכך. האוירה של השיתוף, הרצון הטוב הכללי בבית, השיח, אי-ההלחצה - יכולים לתרום לכך הרבה לענ"ד].

תודה על התשובה המפורטת,

אבל אם אפשר עוד קצת חידוד...

אני אתן דוג' בחצי שנה האחרונה שישי שבת כשהוא מגיע בצהרים הביתה הוא כבר לא פותח ספר בכלל, זה מוזר לא? שבת שלימה של קיץ אם אני לא אכניס לו בעקיפין את הלימוד הוא יכול לא ללמוד כל השבת בכלל!!! לדוג' נלך להורים אחרי שתלמד (בדרך אגב) אז אם ממש אין לו מה לעשות הוא יושב לומד אם יש לו משהו אחר למרוח את הזמן עיתון, טיפול בילדים וכו' הוא לא יעשה כלום עד שיגיע הזמן לצאת.

וזה לא היה ככה , וזה מפריע לי נורא!!! וזה רק חלק דברים רבים שהשתנו פתאום. 

הבעיה שכשהוא מדבר על זה הוא מדבר על עצמו או על אחרים הוא מגדיר את עצמו בתור בן תורה וכו' ושצריך ללמוד ולא להתבטל וכו' ומעין זלזול באלה שכל היום על המחשב/ עיתון- ובתכלס זה מה שהוא עושה כל יום כשהוא חוזר הביתה עד שהוא הולך לישון(חוץ מעזרה לי שהוא מגיש בשמחה כשאני מבקשת ובפן האישיותי שלו אני ממש לא מתלוננת ב"ה) 

 וז"א או שהוא לא מודע לזה או שהוא מתעלם מזה.

קצת קשה לו ליישם.

 

יש כזה "יצה"ר" של עצלות..  טוב מאד שיש לו רצון טוב. כנראה כשהוא לא בתוך המסגרת, קשה יותר ליישם.

 

זה יפה שחשוב לך שהוא ילמד; אבל אי אפשר לעשות עם זה שום דבר "בכח", לדעתי.

 

אפשר להציע שיספר משהו לילדים;משלב מסוים זה כבר יכול להיות משהו "תורני" (כה עשו חכמינו וכד'), והאחריות כלפי הילדים עושה משהו גם לאדם בעצמו.

 

כמו שכתבתי, אם תלמדו משהו, את תשאלי והוא יענה - גם טוב. החוכמה זה לעורר וללבות את הרצון. זה עושים ע"י דברים חיוביים. וכמובן - הרבה עין טובה עליו; כמו שכתבת, "בפן האישיותי שלו אני ממש לא מתלוננת ב"ה". אם הוא ירגיש שאשתו - שהרצון התורני שלה ידוע - מסתכלת עליו בעין טובה ובהערכה, זה עצמו מוסיף לצד התורני שלו ולמוטיווציה. וגם לומר לו מידי פעם את הדברים הטובים הללו שאת רואה באישיותו. כשאדם רואה את הטוב שבו - זה נותן חשק להוסיף עוד טוב.

 

להשתדל להרבות ביחס נעים ומעודד.

 

אינך צריכה להיות ה"משגיח" שלו - תני בו אמון. תתעניני מה קורה בישיבה. תשאלי לפעמים אולי הוא יכול לשתף אותך במשהו ממה שלמדו, בלי להעיק.

 

תשתדלי שמבחינת התנהלותך - הדקדוק שלך במצוות ובמעשים טובים, יבוא ממש יחד עם יחס חם ואוהב אליו. זה ה"שדר" הראשי דומני שאת מבחינתך יכולה לתת. שאשה צדיקה - זה ממש הולך ביחד עם אשה אוהבת ומתעניינת.

 

זה בסדר גמור שאת מדברת איתו על "הבלים"... בגדים, עיצוב, סיפורים. ויפה שהוא מקשיב - זה חסד ושיתוף עם אשתו. כמובן, לא כשהוא הולך לַסדר בדיוק.. וכמו כל דבר - תמיד טוב במידה נכונה. אבל עקרונית, לדעתי יופי שאת משתפת, ויופי שהוא מקשיב..  כנ"ל - אולי כדאי גם שחלק מהשיחות יהיו התענינות בעולם שהוא נמצא בו.

 

ובאמת מסתכלים בעין טובה. החלטה חזקה. לראות את הטוב, לציין אותו. להביע שמחה - באופן לא מלחיץ - על כך שהוא לומד תורה. תפטרי את עצמך מתפקיד המשגיח...

 

וכדי שהתורה תהיה במרכז - טוב שגם האשה תלך קצת לשיעורים תורניים שמעניינים אותה, או תקשיב להם מהבית. וממילא גם יהיה לה מה לשתף בעניינים כאלה, נוסף לעניינים האחרים - שגם הם לגיטימיים.

 

והמידות הטובות, וההתחשבות והעין הטובה - גם הם חלק מבנין בית של תורה.

 

בהצלחה רבה.

הוא בעצמו מתוק ופותח פתח לחיים כאלה.

תראי, אני בטוחה שבעלך בפנים מחובר והיה שמח להתקדם ולצמוח בעבודת ה'.
רק שבשביל זה צריך לחדש את הרצונות שלך,להתחדש ולהיות בצעידה לקראת..
לפעמים חיי השגרה והעשיה גורמים לשכוח שעליה בקודש דורשת עבודה ותנועה ואי אפשר להשאיר את עצמינו באותה מדרגה בלי לפתח רצונות חדשים. אנו לא נשאר במקום,אנו נתעיף ונחלש לאט לאט..

בזוגיות העיקר זה לזכור שאת פה בשבילו. אינך באה מתוך רצון לקרב אותו למה שאת רוצה.
תנסי קודם להבין מה עובר עליו בפנים- טוב לו? הוא שמח? תתעניני ברגשותיו תני לו לחוש שכל מה שעובר עליו מענין אותך-
לא רק במה שברור שהוא קשור ישירות אליך.בכל תחום.

ואם תרגישי שאת מסוגלת להיות בעמדה מבינה ותומכת ולא ביקורתית את יכולה להעלות את רצונך בקדושה ותורה בחייך, בלי לומר מילה שרומזת שאת מצפה ממנו ליותר.
רק בתור משהו שאת רוצה להתחזק בו. תשאלי אותו איך את יכולה להתחדש ולחוש קדושה בתוך מציאות חייך..

תני לו מקום שירגיש שיש רצון ומשמעות לתורה שמביא הביתה.

יכולה לשתף שמה שלנו עוזר זה לימוד קבוע. זה מדהים לא רק בקשר לתורה בבית אלא גם לזוגיות.
וגם לתת מקום בדיבור בינכם לתורה. להוציא אותה ממשבצת מצומצמת של 'דבר תורה' בשולחן. אלא להפוך אותה לשיח ביניכם.
תעודדי אותו לשתף מה למד ואיך זה פגש אותו. תשאלי אותו שאלות שיש לך.
דברו על ה' .

אין בעיה לדבר על הכל. רק אל תשדרי שזה כל מה שמענין אותך.

והעיקר- תני לו להרגיש שמה שהוא מביא אפילו אם כרגע זה קצת- זה משמעותי לך.
רק תפרגני ותחזקי כל מעט קודש שמביא.
גם מידות טובות ואהבה זה קודש.
ורק אל תדרשי בכח.בלי ביקורת- זה יכל להרחיק אותו לגמרי.

ותנועי את בעצמך לעבר מה שאת רוצה- תחזקי את רצונותיך, תלמדי לבד או בחברותא או בשעור, תתפללי על עצמך על זה..
אם את תהי בתנועה טובה ואמיתית עם עצמך- זה יעזור לך וגם לו.

העיקר להרבות אהבה ביניכם- זה מה שמביא שכינה הביתה. יותר מהכל.

וסבלנות.
משהו אמיתי נבנה לאט.

גברים יורדים ברוחניות אם אין להם מסגרת מסודרת של לימוד.

יישר כחך על עצם המחשבה, הרצון, והנכונות..

 

אני חושבת שבאמת בבית ובישיבה האווירה שונה..

ולוקח זמן עד שמצליחים להכניס את התורה גם הביתה- פנימה. אם כן מה הפתרון? ליצור את אותה אווירה- "מסגרת". בנחת, ובחכמה.

 

האם אתם גרים בקרבת הישיבה שבה הוא למד? כי הדברים מאוד משפיעים..

מה דעתך ליזום לימוד במשותף של שניכם בשבת?

אפשר גם לנסות ליזום הצעות של אירוח חברים שלו, אפילו נשואים (אם מתאים לכם, והתיזמון נכון..) כדי ליצור את אווירת הלימוד הזו

אפשר גם לכוונן את הלימוד לדברים שלדעתך הוא צריך בהם זריקת עידוד, במסווה שאת תשמחי ללמוד את הדברים האלה.. (הרי באמת תשמחי )

 

והכי חשוב: לעשות זאת בנחת,  ועם זאת להראות לאורך כל הדרך שהדברים מועילים לבית בכלליותו, ולכם באופן פרטי..

 

בהצלחה!

 

נשמע לי ממש לא נכון

אם את רוצה לעודד אותו בלי קשר, תני לו ברגשה טובה כשהוא מתחזק. תעודדי, תעשי רצונו בשאר דברים

כלומר, שהוא הקפיד בעולם בחוץ ובערב בבית נח קצת, אבל לא ראית את זה?

איזה צדיקה את! בזכות נשים כמוך ניגאל בעז"ה

קודם כל, אני מאוד מאוד מבינה אותך, זה טבעי ביותר שלאחר החתונה יש סוג של ירידה בלימוד וכו' לבעל דרוש זמן כדי להתרגל להכניס את עבודת ה' שלו במסגרת הנישואים אני גם מאוד מבינה אותך ואת הרצון שלך שבעלך יגדל בתורה

מניסיון כואב אני יכולה להגיד לך שלא יעזור כלום, אבל כלום אם תעירי לו ותזכירי לו, אפילו בעדינות

אם הוא היה במסגרת תורנית מן הסתם שהוא יודע את כל הדברים האלו בעצמו ורוצה להשתפר רק שכרגע יש לו קושי

מה שכן אפשר לעשות זה פשוט לחזק אותו לשמוח ביחד איתו על כל התקדמות קטנה, למשל- לבקש ממנו להכין דבר תורה לשבת(וכמובן- כשהוא אומר לך אותו להקשיב ב100% ולהגיד לו אלף פעמים כמה שזה מקסים ומחזק אותך), לשאול אותו כשאת נתקלת בשאלות של הלכה או השקפה, כשהוא הולך ללמוד או יושב כמה דק' ליד השולחן לשים לידו כיבוד או שתייה ולהגיד לו משהו בסגנון- הנה כיבוד קטן לתלמיד חכם שלי, לרב שלי וכו', להתעניין איך היה לו בלימוד ובתפילה אבל לא ממקום אימהי ומנדנד אלא ממקום חברי, ספרי לו על הקשיים שלך בעבודת ה' ובקשי ממנו עצה

כל גבר הוא משהו אחר ובהחלט יכול להיות שמה שעזר לבעלי- אצלכם לא יעבוד אבל בגדול- זאת הנקודה לחזק, לחזק ועוד פעם לחזק. ולהאמין בו ברצונות שלו, וביכולות שלו. התקדמות היא איטית אבל בסופו של דבר היא אמיתית

גם לי יש הרבה נושאים שהייתי רוצה להתחזק בהם (תפילות צניעות וכו'), אני יודעת את זה בעצמי, ממש לא הייתי רוצה שבעלי יעיר לי ויציק לי גם אם זה בא מרצון טוב

וכמובן- תפילה, מלא תפילה, לתת פרוטה לצדקה ולהתפלל עליו (בהדלקת נרות, במקווה, בהפרשת חלה, בקברי צדיקים וכו')

זו הנתינה הכי גבוה שאנחנו יכלות להעניק לבעלים היקרים שלנו

בהצלחה!

 

הישיבה היא מעין חממה שתורמת לשמור על מסגרת תורנית על בסיס יומי מלא. "כשבחור ישיבה יוצא אל העולם", נקרא לזה, הוא נחלש רוחנית, וזה טבעי. מניסיון. מלבד מידי פעם שיעורי תורה ולימוד משותף של הזוג אין כל כך מה לעשות בנידון. ופה באמת יכולה האישה להיכנס ולדחוף את בעלה ללמוד במשותף עניין מסויים מידי יום, או ללכת לשיעור יומי בין מנחה לערבית שזה לא הרבה זמן. בהצלחה!

כמה נקודות שעלו לי:

אני חושבת שהבעיה היא בהסתכלות שלך ולא בו, ככה היה נשמע לי מהסיפור, לא בטוחה שהבנתי הכל לעומק...

 

 

א. את לא צריכה להאשים את עצמך...

ב. אני לא יודעת על כמה זמן את מדברת על "זמנו הפנוי"... מה הוא כן עושה בזמנו הפנוי?

אני חושבת שמי שלא קובע ליתים הפסקות בסוף יפול כי לא יהיה לו כוח (לא מדברת על כל אחד, אבל לדעתיהרוב יכולים להתייאש...) חייבים הפסקות!!!  זה לגמרי לגיטימי....

אם מדובר על דברים לא טובים אז זה משהו אחר... אבל אם הוא יושב איתך, נח, קורא עיתון, וזה בגבול הזמן הסביר לדעתי נורמלי לגמרי, ולא מעיד על ירידה רוחנית.

ג. לא לעבוד על עצמך להפסיק בקישקושים!!!!!!!!!!!!!!! ממש לא!!!!!! זה חיי זוגיות. את משתפת אותו.

אחת ממצוות התורה זה לשמח את אשתו. זה בדיוק תורת חיים, הוא בדיוק מקיים את התורה שהוא לומד. לא חוכמה לדעתי ללמוד כל היום תורה , גם בזמן הפנוי ולא להתייחס לאשתך ממש לא.

ד. איך מסתכלים בעין טובה? מחפשים את הדברים הטובים. את היחס היפה לאשתו. להרבה בנות היה קשה שבעליהם לא מפנה זמן מהלימוד כדי לדבר איתן...

ה. כדי שתורה תהיה במרכז  היא צריכה להיות מבוצעת. לא רק ללמוד אותה. כן, גם לתקן משהו בבית בעיני זה ביצוע של התורה... וגם לשטוף כלים ולהקל עלייך...

ה. אולי תציעי לו שתלמדו כל ערב (או פעם בשבוע אם קשה) משהו ביחד. ככה זאת גם תהיה התייחסות אלייך וגם תלמדו תורה...

אני מאורסת ב"ה כבר חודש וחצי והארוס שלי מאוד אוהב ללמוד תורה והוא גם מאוד אוהב לקבל ביקורת...

על כל דבר שהוא עושה אחרי שאני מפרגנת לו אז הוא שואל:" ומה היה לא בסדר"??

והוא שמח בביקורת ומוכן תמיד לשנות...

בשונה מתגובות של אנשים שכתבו פה שלא שייך להעביר ביקורת...

יש גם מיקרים שבהם למשל אני צריכה קצת עידוד והוא אומר לי שהוא יבוא אלי להיות איתי ואני אומרת לו ובאמת באמת מאמינה בזה שיותר חשוב לי מהכל זה שהוא יישב וילמד תורה הוא מאוד שמח מזה שהלימוד שלו חשוב לי והשאלה שלי היא האם אתם חושבים שהתנהגות כזאת היא חונקת או שהיא דווקא טובה??אולי יש דברים או כיווני מחשבה אחרים שאני לא חשבתי עליהם עד היום...

אשמח מאוד לתגובות...

תודה רבה ויישר כח!!

זה שאת אומרת שהכי חשוב לך הלימוד שלו - זה יופי. הרבה גדולים נבנו כך.

 

מה שדובר פה - היה אם רואים שהוא מעונין קצת "להרפות". ואז האשה אינה צריכה להיות "משגיח", לענ"ד, אלא מתענין ומעודד בסבלנות. ומביעה שמחה על מה שכן קיים בנושא זה.

 

[ואגב - אתם עוד לא נשואים. אבל עקרונית - גם כשהאיש מבקש ביקורת, צריך לא להפריז בכך. אם אין - אז לומר שאין; ואם יש - אז מאד בעדינות, באופן של "אולי" ומתוך הערכה גדולה מאד לאדם ולעצם זה שהוא מבקש להעיר לו. ולזכור מידי פעם לומר גם את זה, ובכנות. ככלל - לא בונים על ביקורת]

שאשתי ניסתה להעיר לי לגבי רמתי הרוחנית הסברתי לה שכמו שאיני יכול לצפות ממנה לבכות בהדלקת נרות שבת ובתפילה 

כך היא איננה יכולה לצפות ממני, רחניות זה עניין של השראה ואין אפשרות  לחנך אחד את השני כל אדם יש לו את התקופות התעלות שלו ואת תקופות הירידה שלו זה חלק מהחיים ,וככל שבעל מרגיש שלא מרוצים ממנו לדעתי זה ממש מקשה רגשי וגורם תוצאה הפוכה 

כשבעלך הולך ללמוד איפה שהוא לומד . תפרדי ממנו בשמחה . תשתדלי לא לעכב אותו או לבקש ממנו שיעזור לך בזמן הזה .

אם את יכולה להוריד ממנו דאגות של הבית אם בזמן הזה הוא לומד.

קודם כל כל הכבוד על השאלה את שואלת שאלה מצויינת 

 

הזוגיות מטרתו להרים את שניכם למעלה.  הוא צריך למלא את צרכייך לא רק פיזיים גם נפשיים.

 

האם גם הוא מרגיש את הירידה הזאת? האם שאלת אותו? דברתם על זה?

אפנה אותך khttp://www.levhadvarim.com/%D7%A9%D7%A7%D7%95%D7%A3/2636-%D7%99%D7%95%D7%A6%D7%A8-%D7%94%D7%90%D7%93%D7%9D-%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%96%D7%95%D7%92%D7%99%D7%95%D7%AA.html

 

גידי דבוש 

אתר לב הדברים יוצר האדם

כל מילה זהב

בתור גבר:

 

מרוב שהמדריכי חתנים מדברים על כמה חשוב להקשיב לאשה, להיות איתה וכו' - אנחנו לפעמים מפחדים לצאת מהבית ללמוד...

 

איך זה השתנה לי?

כשפעם ביקשתי (בחשש...) להשאר עוד חצי שעה בישיבה לגמור נושא, ושמעתי כמה אשתי שמחה.

זה נתן לי פתח לבקש עוד פעמים, וההודעות והפתקים שאשתי כתבה לי כמה היא שמחה - מחזקים אותי כשקשה לי ללמוד. אשה משגיחה זה מעיק, אבל אשה מעריכה ומפרגנת זה בונה.

 

כל פתק שאשתי כותבת לי כמה היא שמחה ומעריכה שאני בישיבה - נותן לי כח ללמוד.

 

תודה רבה לה' שנתן לי אשה כל כך מפרגנת, הכי טובה בשבילי!

אכן, כדי להתחתן אכן צריך לרדת בדרגה רוחנית.

 

בקשי מבעלך לספר דבר תורה מעניין בסעודות שבת וחג, סיפורי צדיקים בארוחות המשפחתיות במשך השבוע כדי שתאכלו יחד משולחנו של מקום. כך הוא יביא בעצמו את האוירה הנכונה הביתה. אפשר אחר כך לפטפט על ענייני העולם הגשמי אבל נקודת הפתיחה היתה גבוהה יותר ותמשיך בעזרת ה' עדיין טפח מעל הקרקע.

 

להסתכל בעין טובה. היינו להעריך כל דבר תורה (אפילו רעיון קטן מאד) ולהתעמק בו כאילו הי'ה יהלום גדול. להעריך כל השתדלות שלו ולהביע שמחה על זריזות שלו לדבר מצוה.

 

עם חינוך הילדים 'ושיננתם לבניך' מעורבותו תגדל אבל תתחילו לחנך את עצמכם כבר עכשיו בארוחות המשותפות ובלימוד משותף בקביעות בנושא החביב עליכם.

 

 

 

 

 

 

בסד

ואם יהיו טענות להסביר בשקט ובנעימות שזה קשה -לי- לקרוא אבא ואמא למי שאינם הורי הביולוגים וזה לא מוריד דבר מערכם וחינם בעיני. כבוד אינו מתבטא רק בביטויים אלא בעיקר במעשים, דיבור מכובד, טלפון או סמס לשאול מה נשמע, והרבה הכלה גם כשקשה.

אשרייך יקרה תזכי תמיד לכבד ולהיות מכובדת

(גם כשלא היה צעצוע נושם בסביבה, מה שמנע את השימוש בהגדרה של סבא/סבתא)

כשנולד הזאטוט, הסבא הגאה לנכדו הבכור קפץ על המשימה והתחיל להציג את עצמו כ'סבא' בכל הזדמנות.

סוף סיפור.

לי לא נעים לקרוא בשמם הפרטי, למרות שלא ביקשו אחרת..
אז אני פשוט מושכת את צומת ליבם..
שומעת? הי? וכו..

בקשר לחום- אולי תשתפי אותם יותר בחייכם?
תתקשרי לספר שהפיצי אמר אבא/ יוצאות לא שיניים/ לא ידן בלילה או כל דבר אחר שקרה במהלך היום
אפילו סתם היתי עם פיצי בגינה
זה מקרב מאד!! הם מרגישים חלק מהסיפור..,

לחמותי אני קוראת בשמה, וחמי הוא רב אז אני ממש מסתבכת. עד עכשיו לא קראתי לו בכלל. למרות שלקרוא לו "אבא" נראה לי ממש הגיוני, כי הוא כזה.

לקרוא כך לחמי וחמותי אז אני פשוט לא קוראת, ישר מספרת ומשתפת.

וכדי שהקשר יתחזק באמת לשתף אותם המון, איך היה בעבודה/ לימודים וכדו'..

בהצלחה

בעזהי"ת.

 

ולרגע התבלבלתי באיזה פורום אני 

שיהיה לך צייד טרולים נעים

מעידה על הנ"ל שהיא מגיעה בייבוא אישי שלנו תוצרת א' א'.

 

|אמא פולניה גאה|

אני לא מיובאת משום מקום, מיסחרתם אותי לגמרי

איך אפשר להיכנס לפורום הסגור?

יש ליצור קשר איתי או עם המנהלת השניה שירשור.

 

יש אפשרות להביא המלצה ממשהי הנמצאת בתוך הפורום וזה כדי להקל מעלינו את הבירור אודות המבקשת להיכנס.

ניתן לבקש להצטרף גם אם לא מכירים אף אחת מהאתר.

 

אנחנו לא מתחייבות לצרף אף אחת מהפונות, זה תלוי בקריטריונים שונים.

 

בהצלחה!!

 

בהצלחה רבה!!

נו, טוב, בסדר, אנחנו יכולות להעיד.....

 

בהצלחה שירה!!!

שלא נתבלבל בטעות....  

עד 12 בלילה מול המחשב בסלון.

 

 

לדעת שאני לא היחיד בצרה

 

 ניתן לפנות בדחיפות לביה"ח מעיני הישועה בבני ברק.

 

 ידוע לי שיש שם רופאים בכירים מאוד שעובדים גם בבלינסון, אבל במעיני הישועה אין תורות

 

 ומנתחים באופן מידי. כדי למנוע סבל...

 

 רפואה שלימה

הסתדרתם?

חולה על החמות שלי! אנחנו ממש חברות טובות!!

אך מה קורה בפועל?

תלוי בכל כך הרבה גורמים ומאד משתנה מאדם לאדם...

אולי תפרט מה חשוב לך לשמוע ונוכל לתת יותר כיוונים כי השאלה מאד כללית.

 

שמאז שחמיו נפטר, היחסים עם החמות טובים.

אולי לפני כן היא טיפלה בו והיתה עמוסה ולחוצה והיחסים איתה לא היו פשוטים?...

(אפשר ללמד זכות...)

צריך להשתדל שיהיה חם, לבבי, מכבד.

 

אם הוא לא הכי - צריך בסבלנות להשתדל להניע בכיוון..

 

[הרי הבדיחות סביב עניינים כאלה, הגיעו מכאלה שאצלם זה עוד לא היה. כנראה שיש מציאות כזאת.. לא להתייאש. אלו דברים שניתנים לשיפור עם הזמן. להשתדל להיות לבבי - ולא ליפול מאי-יחס חוזר כזה. לפעמים הם צריכים להתרגל למצב החדש..]

דבר ראשון מכבד ואז לבבי וחם.  חייבים בכבוד לא חייבים בחום.

לחמותי יש שני בנים, שתמיד היו כל עולמה.

הציפיה שלה היתה שהכלות שלה יהיו הבנות שמעולם לא היו לה.

בפועל - גיסתי ואני גדלנו במשפחות שונות מאוד מזו של חמותי וחמי, רקע שונה, מנטליות שונה,

וקשה לנו ליצור יחסים חמים. לחמותי מאוד קשה עם העובדה שאין קירבה אמיתית, אבל אני לא מסוגלת להיפתח אליה באמת.

ולא מסוגלת להשתנות בהיבט הזה.

 

היחס - צריך להיות קודם כל מכבד. ללמוד לשתוק כשצריך, להיעלב מעט, להיזהר ממוקשים ולתת לבעל (הבן שלהם שמכיר אותם שנים ארוכות) לנהל דיאלוגים בעניינים עקרוניים. אני כותבת את זה אחרי כמעט שש שנות נישואין, כאשר רוב המשברים בין בעלי וביני סבבו סביב היחסים עם ההורים שלו.

חשוב גם לגלות אכפתיות, למשל לעזור כשמתארחים, להתעניין בשלומם בטלפון גם כשלא בא ללכת לבקר.

לדעתי חשוב שגם אם הקשר שלי עם חמי וחמותי הוא לא שיא האידיליה - הילדים שלנו לא מעורבים בזה.

ז"א - הולכים הרבה לסבתא וסבא, מתפנקים אצלם, אוהבים אותם מאוד, מקבלים ומחזירים אהבה.

 

"ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו" (בראשית, כ"ד, ס"ז) 

יש את הפירוש הידוע והמוכר שאדם נמשך באהבתו אחר אימו עד שנושא אישה ואז הולך אחר אישתו.

אבל שמעתי בשם רב מסויים כך "כל זמן שאשתו של אדם בחיים הרי הוא נמשך אחר אימו לאחר שאימו נפטרת ל"ע רח"ל נמשך אחר אשתו"

ההתמודדות מול החמות היא צריכה להיות בצורה הכי מכבדת והכי החלטית שאפשר, זה נשמע קצת סותר, אבל נראה לי שאין גרך אחרת אלא להיות החלטי ומכבד כאחד לדעת לשמוע אותה (נווו בסדר תחשבו שזו עוד חברה שקשה לה ובאה לפרוק...) להקשיב לה ומנגד לדעת מה לקבל ומה לסנן.

בהצלחה

כדאי מאוד לשים את הגבול הנכון.

 

 

אני משוגעת עליהם, והם מצידם מראים לנו המון אהבה ואכפתיות.

בהרבה דברים והתלבטויות אני גם מוצאת את עצמי רוצה מאוד לשתף את חמותי ולהתייעץ איתה, כי אני כל כך מעריכה את דעתה.

כמובן שזה לא בא על חשבון ההורים, שהם החברים הכי טובים שלי, והם מתים על בעלי והוא עליהם.

(כמו כל אדם..) היחסים יהיו טובים!
אצלנו ב"ה אוהבים אחד את השני אנחנו משתפים בכל מיני דברים.. לא חשבתי שיהיה כזה קשר!

מערכת היחסים ביני לבין חמותי ממש טובה, בעיקר בשל העובדה שהיא מאוד מכבדת אותנו, מאפשרת לנו את הספייס שלנו וכמעט שלא מעירה הערות (את החלק הזה משלימים ההורים שלי..). מצידנו אני משתדלת לכבד אותה, להודות על כל דבר קטן, להתעניין ולהתעדכן במשפחה שלהם ולשמח

יחס מכבד, לא שיפוטי במידה ויש חילוקי דעות בנוגע לכל מיני נושאים.

ועם זאת- הצבת גבולות עדינה אך ברורה ש"אלו החייים שלנו", וכך אנו בוחרים לחיות.

 

אגב, גם צריך להכיר להם תודה שגידלו בעבורינו את בני הזוג המתוקים שלנו...

מהלידה קצת יותר קשה כי הם מאוד אוהבים את הילד ומתגעגעים
אבל אנחנו משתדלים להבין אותם. את כל הדיאלוגים שעלולים לעורר מחלוקת בעלי מנהל.
ואני הכלה המתוקה והמקסימה שלהם

חמותי ואני הפכים גמורים!

בתחילה ניסיתי להיות כלה נחמדה וקרובה (בעלי הוא ה-בן שלהם.)

ואז שמתי לב שככל שיש פחות דיאלוגים יש פחות כעס ופחות מריבות ביני לבעלי.

אי לכך, היחס בינינו מתבטא בביקורים אחת לחודש (בעלי הולך לשם לבד קצת יותר)

 

לעומת זאת לבעלי יש קשר ממש קרוב לאמא שלי (חמותו) הוא מתייעץ איתה וכו (כמובן בגבולות ההלכה!)

לדעתי, רצוי שיהיה קשר קרוב 

אבל אם זה לא מצליח צריך לדאוג שיהיה יחס מכבד

(ושהילדים תמיד יאהבו את הסבאסבתא משתי הצדדים)

אהבתי מה שכתבת.
נכון ובריא

בעל ואישה הם לא מטפלים אחד של השני.

בתור פסיכולוג, מטפל, אתה חייב להגיב באמפתיה לכל דבר שהמטופל שלך אומר. בתור בן זוג- מותר לך גם להגיד את דעתך. לדוג' אם הבעל אומר: אני לא יודע מה להחליט אם לקום בשעה 6 לתפילה או ובשעה 7. אם אתה מטפל- אתה צריך להבין מה ההשלכות של כל שעה, איך זה משפיע, מאין זה מגיע וכ'. ואם אתה בן זוג- אתה צריך להבין את כל ההשלכות וכ' רק מותר לך גם להגיד- אני מעדיפה שתקום ב-7 כי.....כלומר- דעתך גם נכנסת.

העניין הוא שאחרי שלומדים שיטות כאלה חושבים שהבן זוג אמור להיות המכיל האולטימטיבי לכל דבר, והוא יתקן את כל הפגיעות שנעשו בעבר. ומה לעשות, לא כולם פסיכולוגים, וגם הפסיכולוגים לא חייבים להיות בתפקיד 24 שעות. זה חשוב להבין את המבנה הנפשי של בן הזוג אבל אפשר גם להתנהל בצורה ספונטית, ומה לעשות, אפילו לא אמפתית.

אם למשהו יש פגיעות מאוד חזקה שמשפיעה על כל תגובה שלו כך שהוא רק מדבר מהפגיעות שלו ולא מסוגל לראות את בן הזוג זה ייצור מצב מאד לא נח לבן הזוג שהוא כל הזמן צריך להית אמפתי ומבין ומגיב נכון, יותר טוב ללכת לטיפול. ב

קטע של כל אחד מבין את עצמו  ואת הרגשות שלואין לי שום הסתייגות זה פשוט מעולה להכיר את עצמנו ולהבין מאיפה התגובות שלנו מגיעות.

אבל לכם זה עובד טוב בשני הכיוונים, אז זה כנראה מצויין ולא מפר איזונים.

בהצלחה.

שניהם חשובים, קח מסכת תלמד קצת כל יום,

 

וכן תלמד הלכה בכל יום.

 

 

שאלות על לימוד תורה- אפשר להתייעץ עם הרב שלך

 

 

 

מה עדיף ללמוד?

אומרים שכדאי להקדיש את ה5 דק' ביום שיש לך -ללמוד מוסר

כי כשלומדים מוסר- פתאום נהיים לך עוד כמה דק' כדי ללמוד...

 

לימוד צריך קביעות- כל יום קצת- כדי שהחיים כולם יהיו מסובבים ומכונסים בלימוד תורה

לימוד צריך למעשה- כדי לדעת את ההלכות שאנחנו חייבים בהם

לימוד צריך למלא את הנפש, לשמח, להדביק את הנפש בתורה

כדי ללימוד שיהיה בחבורה- כי חבורה זה מחזק את הקביעות, כי להיות בחברת אנשים לומדים זה חברה טובה בחיים

 

אם אתה כבר לומד דף יומי- יישר כוח! תתחזק בזה!

אולי יש במקום שלך שיעור דף יומי בזמן אחר של היום- שיהיה לך יותר קל ללמוד בו ולא רק להירדם על הגמא (הגם שיש ערך עצום גם בלהירדם על הגמרא.... גם הרצון ללמוד וגם מה שהנשמה קולטת כשישנים...) -אולי מוקדם בבוקר, אולי בהפסקת צהריים, אולי בערב אחרי שהילדה ישנה...

 

אם אתה רוצה ללמוד הלכה- קח ספר הלכה שמתאים לפסיקה של הבית שלכם, שיהיה נהיר וברור- תחלק אותו לפי ימים- ותלמד כל יום את החלק שלו (פרק אחד או 3 עמודים- למשל)

 

לימוד אמונה- הרבה יותר קשה לכוון לאיזה ספר מתאים- כל אחד ומה שהוא מתחבר

אולי את זה- תלמדו אתה ואשתך ביחד? זה יכול להיות נפלא- כל יום לקורא פיסקא, כל שבת לקרוא עמוד- ולדבר על זה

 

[התנצלות: ראיתי שאת משיבה. תמהתי - גם על זה היא מגיבה?.. וכי מה אשה מבינה במה שהוא צריך ללמוד תורה... וב"ה טעיתי לגמרי. כנראה, מפלאי הדורות הללו..]

 

וגם אני בעניי סבור שלא לעזוב את חבורת הדף-היומי, ולהתאמץ להוסיף בהלכה אפילו מעט כל יום. וכן באמונה/מוסר לפי היכולת.

 

אפשר ללמוד ביחד בשבת הלכות שבת.

 

 

לגבי הקטנה - תתנו לה משהו להתעסק איתו בידיים.. כמו כן, אפשר להסיח את הדעת ע"י דיבור חביב איתה.

[הסבר באישי- מאיפה לי ידיעה זו]

[ב"ה על הדור שלנו, דור מלא דעת אלוקים]

אילו השואלת היתה אישה- הייתי עונה משו אחר.

לתת לה צעצוע ביד, לחתל אותה במקום שאין שם הרבה דברים מעניינים ומושכים.
לדבר איתה.
לשחק למשל 'איפה-קוקו'.

בהצלחה.

כי ללא ידיעת הלכה בוודאי עוברים עליה.

אבל אם תילמד גמרא, אולי תתחבר יותר לתורה ותגלה פתאום שיש לך זמן גם להלכה...

ואולי בגלל כדאי ללמוד מוסר בשביל זה.

בכל מקרה, מה שתעשה בוודאי ישמח מאוד את ה'

 

בהצלחה

בעלי ב"ה מצליח להתמיד כבר שנתיים בלימוד יומי מתוך "ותן חלקנו", שמחולק בכל יום למשנה, גמרא והלכה.

http://www.veten.co.il/

הי, גם אנחנו חדשים...

ויש לנו ילד באותו הגיל, פעיל באופן יוצא מן הכלל, במיוחד כשמחליפים טיטול.

אז הרעיון הכי פשוט זה לתת לה משהו ביד שהיא תתעסק איתו, ולהיות יצירתיים ולמצוא כל פעם משהו שחדש לה,

אבל בעיקר לזכור שזה הגיל והשלב, וזה מופיע במאפיני מדרגות ההתפתחות של טיפת חלב- "ייתכן קושי  בהלבשה בגלל פעלתנות יתר".

אז הרבה אורך רוח וסבלנות...

ולשמור טוב על הדברים היקרים שנמצאים על השידות ליד המיטה...

אשמח לעזור, בפורום.
סליחה.

למצוא או ליצור זמן רגוע לדבר עם בעלך ולנסות לגרום לו להבין את חשיבות הענין עבורך

לנסות בזמן הזה גם להבין את בעלך, למה זה כ"כ חשוב לו, ולמה בעצם הוא לא מוכן לעשות שאלת רב?

 

(ואולי גם הפעם את לא תרגישי טוב אחרי הלידה ולא תוכלו לנסוע? הגיוני מאוד זה לא נהיה קל יותר מלידה ללידה...)

אל תשכחי שאת חייבת בכבודו לפני כבוד אביך..
עם כל הקושי, לא סתם התורה ציוותה אותנו בכך.

היתי מנסה לבקש, אבל אם זה מאוד חשוב לו, אחכה לברית הבאה..

וחוצמיזה- לכי תדעי איך תרגישי

אבל אפשר לדבר בנחת:

 

תסבירי לו שאת חוששת שזה ייתפס כפגיעה בכבוד אביך, אחרי שאביו כבר היה סנדק. תגידי לו שבהיות שהטעם שהוא רוצה רב זה מן הסתם בתור סגולה לילד, אז אולי כדאי לשאול רב - שמא יותר סגולה זה אם יהיה הכיבוד הורים הזה, בפרט בנתון שהצד השני כבר היה.

 

אם יתעקש מאד, ואת יכולה - אז לענ"ד זו תהיה גבורת נפש לוותר. ועדיף בפרט במצב הנוכחי שטרם לידה, שצריכה לבוא מתוך שמחה ושלום.

ןבמקרה כזה, תסכימו שהבן הבא בעז"ה - יהיה אביך סנדק... (וכמובן תסבירו לאביך שהוא רצה כך עוד לפני הלידה הקודמת ומה שקרה אז. ושאתם מתכננים עליו להבא..)

ענ"ד.

 

 

נ.ב. לגופו של ענין - אני חושב דווקא שאת צודקת. אבל לאבות צעירים לפעמים מאד קשה להבין את זה.

בעלך מתעקש, כנראה מתוך חשיבה תורנית, שהסדנק יהיה רב,

אבל לא מוכן לשאול את הרב מה התורה עצמה חושבת על זה?

 

אז מדוע הנושא כ"כ חשוב לו? זה לא תרתי דסתרי?

יולדת נחשבת לפחות חולה שאין בו סכנה

(לא זוכרת אם יותר מכך... בשעת לילה כזו ספרים רחוקים לי)

מבחינה רפואית ליולדת יש חובה לנוח כמה שיותר- זה אומר לשכב במיטה, ולא להיטלטל בדרכים

מבחינה רפואית והלכתית התינוק לפני ואחרי הברית נחשב חולה שיש בו סכנה- בכלל לא טוב לטלטל אותו בדרכים

אז למה האבא חושב לעצמו שכדי לקיים את ההלכה- הוא יכול להעמיד שני בני משפחה שלו במצד אנטי-הלכתי בהחלט?

(כלומר לצאת לטייל לעיר של רב אחר שיהיה סנדק...)

 

 

 

 

 

אצלינו במשפחה נהוג שמכיוון שהאישה היא שעשתה את כל העמל הגדול בתינוק- היא זו שקובעת את כל הדברים- מה, מי, איפה, מה לא, וכשהיא אומרת שיש דבר שהוא אפילו חחש ספק מעל לכוחות שלה- אז מידי מוותרים על זה

 

שאת "מחזקת" אותה כרגע בהם..

 

האם עצם ההכנסה להתלבטויות כאלה, אינה מחלישה יותר?

 

הרי לא האיש שאל - אלא האשה..

 

 

שיהיה במזל טוב ולידה קלה בעז"ה!

 

גם בעלי רצה שהרב שלו יהיה הסנדק והוא באצילותו אמר שאם יש אבא או סבא שמצפים לכך זה עדיף ויש לכך מעלה גדולה של כיבוד הורים

 

על כן, לעניות דעתי, פשוט תבקשי מבעלך לדבר על כך עם הרב הפוסק שלכם / רב הקהילה ( כמובן לא הרב שברצונו לכבד בסנדקאות!)

 

שיגיד לו "אני מעוניים שאתה תהיה הסנדק אך אישתי מעדיפה את אביה" ואני בטוחה שהרב ישיב לו אותה תשובה שאנו קיבלנו

 

בהצלחה

שדוחה את התור המקודש בין אבי האב לאבי האם.

כל השאר - ענין של שכל, טאקט, יכולת התגברות וחוכמת המידות.

למה להסתפק באחד? הילד יקבל גם סנדק רב וגם סבא סנדק.

למען השלום בית עושים הכל. בשביל עניין פעוט שכזה לא כדאי לפתוח חזית מלחמה שעלולה, חלילה, לערער את הזוגיות. זו בסך הכל ברית ואת יכולה להתגמש על כך. מזל טוב.

העצות יהיו לפעם הבאה!!

 

מזל טוב והרבה נחת, מקווה שהכל התקיים בשמחה ובהשלמה!

מה עושים...

 

א. חוזרים בשובה. זה יום כיפור בשבילך. כמה שיותר תפילה, תהילים, מחשבות טובות ורצונות טובים לעתיד - מה שאתה עושה ביום כיפור (לא אמרתי לצום. יש נוהגים אבל זה תלוי עדה, אדם ונסיבות)

 

ב. מתמקדים בעיקר: אתה נולד מחדש היום, עם אישתך, כאדם שלם. היום אתה שמח באישתך והיא בך. לא לתת לדברים שוליים להעיב על השמחה הזאת: תמיד צצים ברגע האחרון כל מיני בלת"מים, חילוקי דעות עם ההורים, תקלות טכניות, הרב מאחר, הצלם מעצבן, או להבדיל נכנסים ספקות מהיצר הרע..

גם (ובעיקר) אם בתקופה האחרונה היית עסוק בדברים כאלה, ואפילו אם ביום החתונה תיאלץ להתמודד איתם, חשוב שלא לתת לזה להשפיע היום על מצב הרוח והנפש. זה חשוב במיוחד למי שהיה מעורב מאד בהכנות (ופחות למי ש"האציל סמכויות" ונתן להורים ו\או לכלה לארגן לו הכל...)

 

ג. יש חתנים שהולכים לטבול במקוה, הולכים לקבל ברכה מהרב שלהם, או נוסעים להתפלל בכותל או במקום קדוש אחר - כמובן רק אם זה ריאלי מבחינה טכנית (לא במחיר של לאחר לחתונה, להכנס ללחץ, ו\או לנסוע במהירות מופרזת!!!!)

 

ד. נהוג שחתן ביום חופתו צריך שמירה - אל תהיה לבד. מקוה שכבר ארגנת לך חבר טוב או שניים שיהיו איתך ואם לא אז עם המשפחה.

 

ה. ו...תנסה לישון הלילה. אתה צריך הרבה כוחות למחר!! חשוב מאד שלא תגיע מותש.

נראה לי שבמקומך הייתי עכשיו מכבה את המחשב\אינטרנט.

 

שוב מזל טוב שתזכו להקים בית נאמן בישראל. תהנה מכל רגע!

מסכימה עם זאת שמעלי ומוסיפה שתעשה דברים שמרגיעים אותך כמו מוזיקה, לימוד, הרגעות בטבע קרוב וכו'...

אבל כמובן הכל עם עוד חבר, ככה נהוג, שלחתן אסור להיות לבד ביום החתונה.

להתפלל בכוונה ולברך את כל מי שאתה מכיר.

 

לתת צדקה לזכותך.

לומר כמה שיותר תהילים.

להרהר בתשובה

 

 

מומלץ ללמוד את פרקים ט"ז-י"ז בשער החוכמה בספר ראשית חוכמה.

על עם ישראל. שנזכה לקבל פני משיח בקרוב.
על אשתך, הילדים שיהיו לכם.
אפשר ללכת לקבל ברכה מצדיק, הרב עובדיה יוסף, הרב נבנצל-בירושלים.
לטבול במקווה.

כל מה שיעשה לך טוב!
שיהיה בנין עדי עד בע״ה. בהצלחה!

החדשה!!

הלוואי על כולם להיות צדיקים כמוך..!
אפשר גם ללכת לקבל ברכה מהרב עובדיה.. (-;

בהחלט מתוק

מאוד מחזק

בס"ד

 

עושה חשק לעשות תשובה (:

שנזכה לעשות תשובה מאהבה.

אני ממליצה על שני דברים לקרוא-

1 בקריאת שמע שעל המיטה- לנוסח עדות מזרח- אומרים וידוי כל יום

כל ערב- מסיימים את החשבון של היום, עושים תשובה על מה שצריך לתקן

כל בוקר- מתחילים חדשים, פותחים דף טהור

 

2 בספר "לוחמי התמורות" של הרב ארז דורון

לא זוכרת את שם הפרק- שבו הגיבור לומד לעשות עיגול הגנה סביב עצמו

הסיפור ממחיש את הרעיון שתשובה עושים כל פעם מחדש- כאילו זו הפעם הראשונה

אשמח לתגובות!!!

יש את אלו שמיד מתחברים-

ויש את אלו שגם כמה שנים לא שברו את הקרח....

 

התערבות בפעילויות חברתיות/ מפגשים קהילתיים וכד' יכולים מאוד להועיל.

מאחלת לך להיות מהסוג הראשון.

לפצח גרעינים ביום שבת. האמת? לא יודעת למה.

בטוח צריך ליזום חברות.

 

 

אם עברתם ליישוב יותר קשה להקלט בחברה וזה באמת תלוי באופי... ום כמו שכתבו מעלי צריך ליזום.להזמין, ללכת לפעילויות  וכו' אנחנו עשינו זאת וגילינו אנשים מדהימים...

אנחנו עדיין מנסים פה ושם מהבית כנסת אבל אנחנו לא נמצאים שם כל שבת

ולידנו אין זוגות דתיים וזוגות בכלל.

אולי כי זה עיר ואחרת מיישוב

מיני מרכזי בקומה העליונה לכל החדרים,

מזגן עילי בקומה התחתונה,

מאווררי תקרה (שלא מספיקים) לקומה האמצעית.

 

למזלנו- צריכים אותו רק בשעות הצהריים החמות.

בערב ובלילה כבר מתקרר ונעים יותר.

 

בימים לא נוראים- מסתפקים במאוורר לחדר השינה.

 

 

כמה זה עולה לנו? את לא רוצה לדעת....

(גם אנחנו לא, האמת...)

אז 2 מאווררים. 1 לסלון ו1 לחדר שינה

כמה זה עולה? לא זוכרת משנה שעברה...

מאוורר מצוי צורך בסביבות ה-50 וואט, +- (משהו בין נורת פלורוסנט חסכונית לנורת להט רגילה), בעוד מזגן מצוי צורך בסביבות ה2000 וואט. כלומר, מאוורר עשוי לצרוך בערך 2.5% מהצריכה של המזגן. לפי זה, אם נניח היית מוציא על המזגן 200 ש"ח בחודש, על מאוורר היית מוציא 5 ש"ח (שזו עלות ההפעלה של מאוורר לחודש, בממוצע של 5 שעות וארבעים וחמש דקות ביום, כשעלות החשמל היא 0.58 ש"ח לקוט"ש).

 

האמת היא שההשוואה בין מזגן למאוור שפועלים מספר שעות שווה ליום היא לא מדוייקת בכלל, בגלל שהמזגן לא מפעיל את המדחס באופן רציף, אלא לפי הטרמוסטט, ולכן חלק מהזמן הוא פועל כמו מאוורר רגיל, אבל זה מספיק כדי להמחיש את סדר הגודל של המחירים.

 

מסקנות:

א. לא להתרגש מזה שהמזגן פועל ברציפות כל היום, אלא אם כן המדחס (החלק החיצוני) עובד הרבה, שזה קורה כשהבידוד של הבית גרוע (כמו בקרוואן או בבית ישן מבלוקים רגילים).

ב. כשזה המצב - עדיף להשתמש במאוורר. זה יחסוך הרבה מאוד כסף...

ג. גם כשהבידוד של הבית טוב, ככל שהטמפרטורה שמכוונים אליה את המזגן נמוכה יותר, מבזבזים יותר חשמל. אפשר בהחלט להסתפק ב-25 מעלות. זה יחסוך הרבה כסף.

ד. אם זה לא ברור מעליו: לדאוג שכל החלונות והדלתות יהיו סגורים!.

אבל הם יקרים יותר...

אבל זה לא חכמה.. אנחנו 900 מ"ר מעל פני הים

בעזהי"ת.

 

אולי התכוונת 900 מטרים. וגם זה לא, אתם 880

אנחנו 906. כבוד!!!

בעזהי"ת.

 

וכשנעבור למקום חם כפתחו של ג'הנם- יהיה מזגן

כי המקום ממנו באת הוא המקום החם כפתחו של ג'הנם 

האמת היא שגם אצלנו מזג האויר נעים יחסית אבל לי תמיד חם. אין לנו מזגן אז אני נאלץ לסבול בשקט (ובמקביל חשבון החשמל נשאר נמוך )

 

בד"כ לא כ-ז-ה חם פה, אז חוץ מחודשיים בשנה משתדלים להסתפק במאוורר.

אצל הוריי - יש מזגן בכל חדר.

 

וחוץ מזה יש שני מזגני חלון שלי ושל אח שלי, שמניחים באוטו ולוקחים לדודים סרבני מזגן או כל מיני תופעות מהסוג הזה.

 

הנה דוגמא אחת:

 

 

 

אחלה בריזה שבעולם!
חוץ משעות הצהריים החמות, שבהם עוזרים עם מאוורר, אחד רגיל.
ובלילה מעבירים אותו לחדר שינה
ומבסוטים, ישתבח שמו!!!

מאוורר כשצריךומזגן בערך שעה בשבוע לכבוד שבת קודש.

יש לנו בבית מזגן בכל חדר + מרכזי בסלון..

בחודשי יולי אוגוסט המזגן עובד רצוף כמעט כל החודש..

 

אי לכך ובהתאם לזאת את לא באמת רוצה לדעת איזה חשבונות חשמל ההורים מקבלים..

 

החשבון הוא על כל החשמל בבית אז אני לא יודעת איזה חלק מהחשבון שייך למזגן.

בקושי משתמשים כי גרים בצפת ובגובה מול נוף עוצר נשימה אז בעיקרון יש לנו איורור טבעי רק בחמסינים מדליקים ...

זה לא פייר אנחנו גרים באחד המקומות היותר דביקים וחמים בארץ אחרי תל אביב אז מותר לנו.. חחחח

גיגית מים עם קרח 

מגבת 

מאוורר

השיטה לפני 60 שנה בקום המדינה אך עדין יעילה תולים את המגבת בחדר שהקצה התחתון טבול בגיגית עם המי קרח

המגבת סופחת את הקור מהמי קרח והמאוורר מפזר את הקור 

והרבה..

וכמובן שמזגן ומאווררים.

ועכשיו בחודשי ההריון האחרונים- אני מאמינה שחשבון החשמל יתפח עם הבטן...

 

במיוחד כשנמצאים הרבה בבית, ובהריון או עם ילדים.

כידוע, כשהחום עולה, גם הסבלנות יורדת והעצבנות עולה.

אז שלום בית והתנהלות רגועה עם ילדים שווים את חשבון החשמל...

וכל דיכפין יתי ויתקרר.

קונה קופסה פעם בשבועיים, לכל היותר,

והילדים צורכים בימים חמים כמעט ללא הגבלה.

 

לא יקר מדי, יעיל למדי.

ששווה לשתיית 10 איגלו.

או במילים אחרות,

כוס מיץ שותים וגמרנו

10 איגלו מוצצים ומוצצים וכל הזמן הזה יש נוכחות רצופה של סוכר בפה.

כמו קרטיבים כאלו- עם מקל פלסטיק, שאת מחליטה מה נכנס בהם

אפשר להקפיא סתם קרח- ואז כל יום מכניסים למחר

 

זה השקעה ראשונית קטנה- אבל זה שווה בריאותית ונראה לי גם כספית

אוורר בכל חדר ובימים החמים עוברים לגור בברכה לכמה שעות ביום. (קצת חם אבהל חשבון החשמל לא נורא וגם עושים ספורט- ברכה אמרנו).כשגרנו בקראוון (לפני כך וכך שנים) בשעות אחר הצהריים שטפנו את גג  הקראוון  עם זרנוק מים וזה קירר בצורה סבירה את הקראון עד היום הבא.

ויש לנו מאוורר תותח- שצריך תיקון

אבל נכון לעכשיו- כשכל החלונות פתוחים, אז יש אחלה רוח נעימה

(נו טוב, וגם אנחנו גרים במקום שנעים בו בקיץ..)

דהיינו גוש דן הלח והחם, אך ב"ה אנו גרים במקום יבש, ואמנם חם ביום אך נעים בלילה, וגם בצל ביום נעים, אז המזגן אצלנו עובד בעיקר בחורף, כי יותר קפוא ממקומות אחרים. ובקיץ לפעמים מזגן, בחדרי שינה המאוורר מספיק. ברוך ה'!

סוגרים את התריסים בכיוון השמש, יש מאוורר ומים קרים במקרר ובלילה יש בריזה נפלאה.

למה הכי מאוחר שאפשר לטבול זה 9?

בשעון קיץ בד"כ פתוח עד יותר מאוחר ויש מקומות שאפשר לתאם עם הבלנית עוד הרבה יותר מאוחר.

איך הקשר שלכם עם ההורים של בעלך?

אולי תתקשרו אליהם ותדברו בכנות ותגידו שמסיבה אישית שממש חשובה לכם אתם ממש לא יכולים לבא בערב לארוחה.
ותבקשו אם הם יוכלו להתקשר ולומר שמסיבה כלשהי הם לא יכולים הערב וישמחו לדחות למחר או לכל זמן אחר שנח..

זה אולי קצת מופרע, אבל נראה לי שזה יכל לפתור את התסבוכת בלי נפגעים..

אם זה לא אפשרי, היתי מנסה לפנות אולי לאבא ולדבר לליבו..

או להתארגן מוקדם ולקפוץ למקוה לחצי שעה בתרוץ כלשהו..
ובדר'כ פתוח במקוה עד 10..בדקת?

ויש עוד אפשרות- לבקש להקדים את השעה
או שתמצאו סיבה ותצאו יחד יותר מוקדם - בלי להודיע מראש. אמא שלך לא תעשה בעיות מול האורחים..

גם אם אצלכם ניתן לטבול עד 9, אני מניח שבערים וישובים אחרים שעל הדרך אפשר לטבול גם מאוחר יותר.

ואז, אם את כל הכנות תגמרי בבית, תוכלי לקפוץ לשם בדרך להורים (כמובן בתאום עם הבלנית שם).

 

בהצלחה!

אבל אם יש מצב שבמקום לומר לה שאת צריכה לטבול- תגידי לה שתכננתם זמן זוגי שקט ביחד, וחבל לך להפסיד אותו

ניסוח מעודן יותר- שיגיד את מה שצריך לומר בלי לעלות על מוקשים

אחרי שכבר התוכחו על הענין ואמרה מפורשות שלא יכולה לבא-
זה שקוף מדי שכל סיבה שתמציא זו התחמקות..

אין ברירה.

 

צריך פרופורציות.

 

הדברים הללו באמת קטנים מאד מול יחס טוב.

 

וכמו שכתוב: "פעמים שאתה מתעלם"..

 

לא צריך או "אידיאולוגיות גבוהות" או שום-דבר..

 

תשתמשי בינתיים במידה הזו שיש לך, של הקושי המופרז לקבל אובדן ובזבוז של דברים;

 

ותגידי לעצמך: האובדן הכי גדול, זה של היחס הנינוח בינינו. אז מוטב להתעלם מה"פקק" הקטן", כדי לשמור על המכלול כולו.

כסף שאין!

קטן קטן קטן , אך מצטבר . גם בלב.

"תעבדי על עצמך" - ביקשתי עיצה מחדשת ולא נדושה. 

אני עובדת עובדת עובדת. אל תדאג.

גם ראית את תגובתי בלקראת נישואין וזוגיות והגבת לי שם.

עצה מחודשת ולא נדושה" -

 

אכן, תגובה "נאה" לניסיון-עזרה...

זה טוב גם ילדים. 

אצלינו יש לי תיקיה ומגרה.

אני שומרת שם כל מה שאני לא רוצה שיאבד - צ'קים, חשבונות, כאלה פיצעפקעס כמו שאמרת - חלקים קטנים ודברים לתיקון.

אם לא - אז או ילדים או הבעל שלי - יכולים להעביר ממקום למקום או לזרוק לפח. ואז לא מוצאים.

אז לקחת אחריות ולדעת - זה התחום שלי.

בעלי אחראי על תחום אחר. גם יחלדים. ג םכשבאותו חדר. 

קשה באמת כשנוגע ברכוש כבד ובעל עלות גבוהה.

אפשר לומר כמה חשוב המכשיר ולעורר תשומת לב לפרטים? - להמחיש עם משהו שחשוב לו מאד  כדי שיקבל פרופורציות - כמו מכונת גילוח או רכיב במחשב או פלפון, משקפיים? - למרות שמי שמפוזר כזה - לא שם לב גם לעצמו...

אולי לעשות שבוע מחילה - בשבוע הזה את מוותרת. מקבלת כל מה שקורה איך שקורה. אש בוערת בפנים ואת מחייכת. יודעת שזה צפוי, אבל לא תכעסי. אחרי ההתנסות - לשוחח על החוויה שלך  ויכול להיות שכבר לא צריך כי זה משפיע לטובה. מנסיון.

כתבתי בתגובה אחרת על ספר על מחנכת שקראתי בלילה - אלישבע שכטר ז"ל מרכסים- היא היתה קופצת את הפה לפני תגובה, רק לא להגיב אוטומטית ואז היתה מגיבה לפי מה שגם השתנה בשטח ובשכל טוב.

לסיכום:

1. לקיחת אחריות אישית ולא לאפשר קילקול וביזבוז. למנוע מגע עם מה שאפשר.
2. האצלת סמכות על האיש ובני הבית בתחום שהוא טוב. (האצלה=חלוקה. לא מלמעלה למטה.)
3. כן לדבר. אי אפשר לא. אתם יחד. (המחשות לא מעשיות. רק בדיבור)
4. התאמנות באיפוק ומחילה באופן זמני לשם התרגיול. (לספור עד 10...)

 

כל דבר שהוא מתנה שלך את נוגעת. מתנה שלו הוא נוגע. אז את תעשי לו מיץ והמכונה שלך תישאר שלמה. 

או שהוא ישתה מיץ מבקבוק זה לא חובה לשתות דווקא מיץ ממכונה.

אגב ניסית להבין איך קורה לו שהוא שובר כל דבר? חוץ מחוסר תשומת לב, יכול להיות שיש לו בעיה של מוטוריקה עדינה?

מי צריך יבשן חסות????? תשימי במייבש כלים אחרי השטיפה והניקוי שלהם, בנתיים תחתכי מלפפון ועגבניה וכשתסיימי כבר כל המים ירדו מהחסה.

לא התכוונת ברצינות שהיא תיגע בדברים שלה והוא בשלו נכון? 

 

את מתוקה לגמרי!

צריך לתלות בבית שלה שלטים: שברת שילמת.

תכלס - זו השאלה.

כל עוד לא תצליחי לקבל אותו ולהעביר את זה, את והוא תהיו בתסכול.

הצ'ופצ'יק של הקומקום שווה לך חיים בכעס ותסכול? נראה לי שהחיים יקרים יותר מכל מכשיר.

 

אל תלכי בגישה שזה כדי "להיות שלמה עם עצמך שעשית הכל"...

 

אלא באמון שאולי זה באמת יתקן.

 

יש שם מלא מלא 

אנחנו באופן אישי היינו בייעוץ אצל מיכאל בוקצין.

והוא מאוד מאוד עזר!!

מומלץ בחום0542273970

אם זה סגנון שמתאים לך.

יודעים להפנות מצוין לאנשים המתאימים

שמעתי עליו המון מילים חמות. והייתי גם בהרצאות שלו בבניין שלם- הוא באמת מעולה. 

 

http://www.meirtv.co.il/site/rabbis.asp?rabbi=3988

בתאל. ש יקרה

ממליצה בחום רב על הרב מאיר בזק

התרגשתי מהרצון הכן שלך לנסות לשנות למרות שבטח כבר ניסית הרבה..

אני חושבת שהרב הזה ( שהוא גם יועץ מוסמך) יוכל לעזור לך,

מניסיון, יש לו גישה ייחודית שמחוללת פלאים ביחסים הזוגיים, יתרון נוסף שמדובר בד"F בטיפולים קצרי טווח

מספרים שלו 04-9972038 ו0546629029 ( גר במעלות אמנם אך שווה להשקיע ולנסוע חוצמזה הוא נמצא המון בירושלים ואפשר להיפגש איתו גם שם

 

בהצלחה אחותי!

בהצלחה!

בשורות טובות!