פורום נשואים טריים (עמוד 547)

באיזור לכיש הכין לי ארוחת בוקר וכתב לי מכתב עם פרח.. בסוף הביא גם טבעת(שבחרתי לפני..) היה ממש כיף ולא משוגע מדי..

בהצלחה, תהנו

לדעתי כדאי לשים אותו נעוץ בראש הפורום... מרוב שהשאלה המיידעת הזו חרושה

 

 

הצעת נישואין היא דבר אישי, פרטי, רומנטי

מי שאין לו חלומות על איך להיות יצירתי ולעשות מזה אירוע- שילמד את כללי התחביר והדיקדוק העברי כדי להציע- מלשון לשאול שאילה פשוטה וגמרנו

זה היה בפגישה השלישית שלנו

גם אשמח לדעת שלא היו אצל אנשים יראי שמיים דברים כמו:
די-ג'יי, שטיח אדום אל עבר השקיעה וכיוצא בזה תוכניות גרנדיוזיות..

(אלא אם כן האישה ממש ביקשה)

הסרתי חלודה מכישורי הנגינה הכושלים שלי, למדתי שיר שהיא אהבה, לקחתי אותה לטיול ובסוף ויתרתי על זה.

עד שהשקעת בהסרת החלודה ויתרת עליה ונפרדתם?

לא שווה...

אנחנו נשואים שנתיים, הבנתי שהצעה כזאת תפדח אותה.

מאז הצעתי לה המון פעמים להתחתן איתי

בפעם הראשונה לא הצעתי. איכשהו פשוט החלטנו (תוך שבועיים)

 

הפעם זה לקח יותר זמן. אבל לפחות הצעתי נישואין בצורה מסודרת

 

 

פשוט אמרתי לבעלי שצריך לקבל החלטה, ואז השתיקה המעידה על הסכמה סיכמה את הסיפור.. והנה אנו נשואים

לא הציע לי נישואין 

 

זה פשוט  היה כ"כ ברור שלא דיברנו על זה בכלל 

אבל בכ"ז רציתי לעשות משהו...

ונזכרתי בחברתי שהיו בשלב די מתקדם ותוך כדי פטפוט על ספסל בפארק הם רואים בחור ממול תולה שלטים בלונים ו שטיח וכו' הבחורה עקבה בענין אחר הבחור ובמלאכתו עד שהפגוש שלה...

שאל - רוצה גם?

והיא - כמובן.

מזל"ט הם מתחתנים עוד חודש.

היא רמזה לי שהיא מחכה להצעה....

אני עד היום מבואסת מזה שבעלי אף פעם לא הציע לי נישואין. הרגשתי שפיספסתי חוויה. 

על החומות או משהו. 

 

אף פעם לא הייתי בקטעים של מפה ויין. 

בעלי המתוק לקח אותי למקום שניפגשנו בפעם הראשונה. שם שירי חתונה ו...
נכבה לו הפלאפון!!!! חח.. אבל אני התרגשתי!! זה העיקר.. (-:

אני לא ממש הצעתי, ואני מצטער על זה עד היום (5 שנים!)
קיבלנו החלטה שנינו, וזה היה לנו ברור די מתחילת הקשר שאנחנו הולכים לכיוון הזה, אז לא ממש חשתי צורך, ולפי מה שאני מבין מאשתי (דיברתי איתה על זה כמה פעמים אחרי..) לא היה לה כ"כ אכפת.
אבל איפשהו זה חסר לי ה"בקשה" הזאת, ואמירה הברורה "אני אוהב אותך ואני רוצה לחיות את חיי איתך- תתחתני איתי?"..
והאוירה הרומנטית..
קיצר אני מציע לעשות משהו, לא גרנדיוזי, משהו בין שניכם, אינטימי ומרגש..
 

החלטנו ביום הכי קדוש בשנה, ביום כיפור.

קורה לי לא מעט שאני נכנס לרכב שעומד הרבה זמן בחנייה חשוף לשמש, הפעולה הראשונה שלי היא להדליק מזגן, ולחכות מס' דקות לפני שאעז לשבת על הריפוד הרותח, וגם לא לגעת בהגה, אני מתאר לעצמי שרובינו הרגישו את החום הנורא, אפשר לומר גיהנום שיש בחתיכת פח הזאת, מי מאתינו שהתיישב מיד, הרגיש את החום הבלתי נסבל, והדקות המעטות האלה שבהם הרכב מתקרר הם פשוט סבל..
תחשבו מה עובר על תינוק! תינוק!! שנצלה במשך שעות ארוכות, מבלי יכולת לעזור לעצמו, מבלי יכולת להשתחרר מהכיסא תינוק שהטמפ' בו הגיע לעשות מעלות, החגורה שקושרת אותו, מרגישה כמו פלטה רותחת, ואחרי שעות של ייסורי תופת הדבר הכי חשוב לכל הורה, ובכלל, מת!!
בבקשה ממכם, כשאתם נכנסים לרכב עם תינוק, תעזבו הכל בצד, לא שיחות טל' לא סידורים, שום דבר, פשוט תתרכזו בנהיגה, ובאוצר שיושב מאחורה, אפשר לשים לידו גם משהו חשוב, זרקו לשם את הפלא' שלכם, שזה מצער לומר אבל את זה אף אחד לא שוכח, שמרו עליהם!!

https://www.facebook.com/photo.php?v=464244970337836

ובלי יותר מדי הקדמות מפרכות..ככל שיש יותר הקדמה כך זה הופך את השיחה ל "מעיר-מוער"..

ומשתדלים לומר את זה מהצד שלך. לדוגמא: "הייתי שמחה/ נורא היה משמח אותי אם..."

 

וגם, להתשדל להעיר כשאת לא בכעס או כשיש לך משו על הלב, בד"כ זה יוצא יותר טוב!

אם זה לטובתו אז הוא יבין ויקבל.

בהתחלה, כשבעלי ההיה חוזר הבייתה בערב הייתי שואלת בעדינות - איכפת לך לצחצח שיניים? מאז הוא מודע לזה שיש לו ריח מהפה והוא מצחצח שיניים בתדירות גבוהה, איך אמא שלו לא אמרה לו את זה קודם????

אולי לתפוס אותו לשיחה לשבח אותו ליפני ודרך אגב להגיד בעדינות מה שמפריע...

שמחמיאים כדרך קבע. שלא יהפוך להיות שמחמאות יהוו תמיד הקדמה לשיחת הערה..

דווקא גישה מעולה! גם כהסתכלות על החיים.. :

הרוב הוא טוב, ולכן אותו מציינים תחילה, ולעיתים- יש דברים שטיפה מציקים, אך הם במסגרת אותו טוב. 

 

הדברים טובים גם לצד שאומר, כי הדברים חודרים אל הלב, וגם הוא מרגיש שהרוב הוא אכן טוב, וזו בעיה קטנטנה..

(לפעמים כשמדברים רק על הדברים הפחות טובים, זה משאיר משקעים שלא בהכרח מועילים ומגדיל את הבעיה למימדים שלא בהכרח משיקים למציאות)

וגם לצד השומע זה טוב, כי כך הוא מבין שהגישה הכללית טובה וחיובית כלפיו וממילא הגישה שלו מחויכת כלפי הנושא.

 

 

 

אלא להדגיש שיהיו גם מצבים בהם יאמרו גם מחמאות לא כהקדמה לביקורת.

ויש בזה הרבה היגיון- ברור שטוב להגיד את הביקורת בליווי של מחמאות ודברים טובים. אבל אם זה המצב היחיד בו נאמרים הדברים הטובים, זה נותן הרגשה שזה פחות אמיתי אלא רק כהקדמה לביקורת.

ככל הנראה מאד הגיוני בעיני שחייבים להחמיא, בלי קשר לכך שיש הערות מקדימות..

שאינם מותנים במילוי בקשתך.

 

לבקש בלשון נעימה ("אתה יכול אולי".. "איכפת לך אולי לעשות כך וכך"), ולהסביר בקצרה.

 

להביא בחשבון, שלגיטימי גם נקודת מבט/תחושה אחרת - ושבנין היחס הטוב חשוב בדרך כלל יותר מכל מיני פרטים, על אף שגם להם יש מקום.

 

ולא להרבות מידי בהערות. לכל אחד יש את האופי שלו ובעז"ה מתקרבים ומבינים עם הזמן.

ז"א משהו מפריע לך. יכול להיות שהוא פועל נהדר, פשוט את לא מסתדרת עם זה.

לדוג': "ממש קשה לי עם זה שלא מנגבים את הרצפה לאחר המקלחת, אני לא אוהבת להכנס למקלחת רטובה..."

ברגע שתציגי את הבעיה בצורה כזאת, הוא לא ירגיש שיורדים לחייו או מוכיחים אותו. נראה לי גם נכון לחשוב ככה באמת.

להבין שברוב הדברים אין נכון או לא נכון, יש מפריע לי כי אני אחרת, אז מה נעשה כדי שלשנינו יהיה טוב?

 

מותר להעיר, להפך- אני חושבת שצריך להעיר וזה בריא אהל בנחת ובדרך ארץ.

http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?%EE%E3%E5%F8_%EB%E9%F9%E5%F8%E9_%E7%E9%E9%ED

 

כל המדור של כישורי תקשות וכישורים ביאשיים שם ממש מומלץ.

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=48140&cat_id=4050

למשל:
דאגתי לך מאד כשלא הודעת לי שתאחר
היה ממש מבאס לאכול לבד ארוחת בקר היום, חשוב לי וגם הרבה יותר כיף לי שנאכל יחד.


ובקיצור-

אל תתעסקי בפירוש העובדות:
לא אכפת לך שאני דואגת/אתה לא אחראי/לא חשוב לך לאכול לאיתי
אלא ספרי מה הרגשת/ציפית בכל אחד מהמצבים.

בהצלחה!

אולי לנקות יותר השבת בלי להזדקק ממנו לעזרה כלל,

אולי ספר יפה מתנה שתלמדו ביחד,

אולי אוכל מיוחד שהוא אוהבת יותר בהפתעה,

אולי מכתבים שתכתבי ותפזרי לו ברחבי הבית ובמהלך השבת הוא ימצא,

או עוגה מיוחדת/בשר וכו' יקרה ושווה שהוא אוהב במיוחד

נראלי בעיקר להכין את כל השבת לבד, ולא להטריח אותו כמעט בכלל (כמה שאת יכולה..)

ואולי גם להכין אוכל או קינוחים מפנקים..

כל הכבוד על היוזמה!)

רעיונות נוספים?

זה לא לשבת הזאת כך שיש עוד זמן להתארגן..

להכין לשבת את האוכל שהוא הכי אוהב, או משהו חדש ומקורי.
להכין תפריט, של מה שתגישי, מודפס יפה, עם תמונה שלכם או משהו, ופשוט לא לתת לא לפנות וזה, להגיש לו הכל וכו'..

בס"ד

 

למשל זה שממלאים הרבה פיסות נייר בכל מיני מילים שקשורות בכם (דברים מצחיקים, עצובים, הזויים) (למשל - המקום בו נפגשתם לראשונה, המקום בו החלטתם שמתחתנים, טיול שווה, חוויה מפחידה, אנשים מצחיקים, תאריכים שקרו בהם דברים, מאכל שאחד אוהב והשני לא, שמות של בני משפחה וכו', והרבה שטויות...) ושמים  הכל בשקית.

 

כותבים על נייר היגדים כמו:

- הכי כיף...

- הכי מתוק!!

- הכי באסה

- הכי ארוך

- הכי הזוי

- הכי פאדיחה

- אי אפשר איתו, אי אפשר בלעדיו וכו'.

 

כל אחד מבני הזוג מקבל 5 פתקים מהשקית ואז מתחילים עם ההיגדים וכל אחד צריך להוריד פתק שמתחבר לו להיגד.

 

למשל יצא בהיגד "הכי הזוי" אחד מבני הזוג מוריד "דייט ראשון" והשני מוריד איזה שם של מישהו הזוי שקשור בהם ואז לוקחים עוד פתק מהשקית..

 

המשחק הזה תמיד עובד ותמיד מייצר אווירה זורמת ונעימה וחוץ מזה אפשר לטפל דרכו בהרבה תכנים שקשה להגיע אליהם בדרך אחרת...

 

מקווה שעזרתי קצת.. בהצלחה!!!

שאנחנו עשינו..
קנינו טאקי וסט- משחקים כיפיים!! פשוט נהננו לשחק ביחד!!
דבר שני, עשיתי חלות! יצא טעים..

בעזהי"ת.

 

הם עדיין קיימים. אנחנו היינו איתם בקשר לפני חצי שנה+, כשביררנו על אולמות לחתונה שלנו.

בכל אופן, הם היו קצת יותר יקרים ממה שהאולם הציע, אז סגרנו בלעדיהם..

בהצלחה

אז מה?

 

יש לו אישיות טובה - ב"ה. לא התחתנת עם נהג. אפשר להתסכל על זה בחיבה, וגם בכבוד. ואם היו לו קשיים מוטוריים באצבעות? 

 

[אם אתם מרגישים סכנה בטיחותית, אז זה משהו אחר. אפשר להציע לעשות קורס נהיגה מונעת]

כמשהו קבוע.

אנסה להסביר את עצמי- זה קושי שניתן לטיפול. ומומלץ לטפל. כמובן ברצונו של בעלך.

מעבר לכל קושי שאפשר לחיות איתו- ברגע שזה נוגע לנהיגה- בעיני אסור לקבל את המצב אם לך זה מפריע. ונשמע שזו לא סתם רגישות שלך אלא סכנה אוביקיטיבית.

מצטערת שלא יכולה להאריך עכשיו- אולי בהזדמנות אחרת.

בהצלחה

כי לטעמי זאת סכנה ממשית.

אני ממש מרגישה שהוא מפוזר בנהיגתו- והוא מודע לכך גם לפעמים.

אבל רוב הזמן הוא לא מבין מה אני רוצה ממנו.

הוא נוהג לומר לי- עובדה שעד היום לא עשיתי תאונה אז כנראה שאני לא נוהג כ"כ גרוע.

אבל אני אומרת לו שלא צריך לחכות לרגע שתהיה תאונה. זה שהיה מזל עד היום לא אומר שזה יימשך לעד.

 

לפעמים אני יושבת ברכב כשהוא נוהג ומדמיינת מתוך חרדה שח"ו ההורים שלנו מגדלים את הילדים כי עברנו תאונת דרכים.

 

אבל הוא לא מודע לזה בכלל. הוא אומר שהוא נוהג 100% בסדר. ולי אין דרך לדעת באופן אובייקטיבי אם זאת אני המטורללת או שהוא באמת נוהג מזוויע. 

למה לא לטפל?

בעיני גם אם הנהיגה שלו היתה 100% אך מפחידה אותך היה צורך בשינוי. ק"ו שאת אומרת שהוא לא נוהג טוב באופן אובייקטיבי.

 אני לא מומחית אבל שווה לך לפנות לגורם מקצועי.

לתפוס אותו לשיחה רצינית ולהסביר לו שזה החים שלכם החיים של הילדים שלכם!!!אם את צריכה להמחיש לו לכי איתו לבית לוינשטיין ל"ע.זה מסוג הדברים שממש לא משחקים בהם!!!אולי לקחת אותו למורה נהיגה שיעשה אצלו כמה שיעורים כמו שצריך וישתפר.

בהצלחה!

אז זה בעיה להסביר לו את הבעיה 

 

אני חושבת שזה גם קצת פוגע בגבריות שלו כשאני מעירה לו או לא סומכת על הנהיגה שלו..... 

ולא בקטע של להמעיט מערכו אלא דאגה לחייכם ולחיי ילדכם זה הרבה יותר חשוב מפגיעה בכבודו...

סופו של דבר זה סכנה לחיי הילדים שלכם ושלכם!

נהיגה בדברים כאלו:

 

יש שנוהגים כאילו "מפוזר". מי שיושב על-ידם יכול לחושב שאו-טו-טו יש תאונה, אבל באמת הם נוהגים יציב.

 

ויש שלא. 

 

ויחד עם זה - נשים שחרדות לנהיגה של בעליהן, זה דבר מצוי. לפעמים אפילו מסוכן, שאשה מעירה לבעלה תוך כדי נהיגה ו"נוהגת איתו"..

 

אם אתם חושבים אחרת לגבי הנהיגה, אולי תדברו על זה. תגידי לו שבלי קשר לכך שאת מאד  מעריכה אותו כאדם וכמי ש"נוהג" את הבית, כנראה בפרט הצדדי של הנהיגה ברכב יש לכם הערכה שונה לגבי המצב. יכול להיות שאת טועה ויש לך חרדות מוגזמות, ויכול להיות שהוא. אז תשאלי אם הוא מוכן בשביל השלווה שלך לבדוק את זה באיזשהו אופן.

 

ומכל מקום, אין לכך כל קשר ל"אישיותו" ואת חייבת לנתק לגמרי בין האישיות לבין יכולת הנהיגה. אין כל קשר בין חוש כיוון ל"גבריות" וכו'..  הענין פה הוא פרט טכני, שצריך בירור אם הוא נובע מדאגה שלך על דבר שאינו סכנה ממשית או לא. כשדברים במקומם הנכון - גם יותר קל לבררם

דבריך עזרו לי מאוד.

נראה לי שהערב נשב לשיחה כזאת....

מבינה אותך ממש!!! אין לו חוש לנהיגה, ועוד לא לדבר על חוש כיוון בסיסי. בקטע הזה אני ה'גבר' בבית.

משתדלת לא לחשוב על זה כשהוא נוהג מרחקים ארוכים לבד.

כשאנחנו נוסעים ביחד והוא נוהג אני משתדלת לא להעיר כי אז מתוך לחץ הוא עושה יותר שטויות. מה שכן אני לא נרדמת כשהוא נוהג. למדתי איך כן להעיר לו בעדינות בצורה בונה, ולתת טיפים מעשיים לנהיגה כללית - כמו תסתכל רחוק יותר, לא רק על המטר הקרוב ואז אם יש משאית תתכונן מקאש לעקיפה

היתרון שלי - הוא יודע להירדם בקלות אז הוא מבקש הרבה שאחליף אותו....

הגדרת את זה נכון כ"כ. אין לו חוש לנהיגה. פשוט כך. הוא מדהים ביחסי אנוש ובחינוך ובהמון דברים אחרים.

אבל לנהיגה - אין לו חוש.

וגם אני לא יכולה להירדם בנסיעות.

וגם אני לחוצה כשהוא יוצא לנסיעות ארוכות.

ממש אותו דבר.

איזה כיף שיש מישהי שמבינה אותי....

תודה

את שואלת בצורה מדהימה, ומראה על כך שהזוגיות שלכם - ב"ה מעולה.

את לא שואלת איך לשנות אותו, למרות שבעצם זה מה שהכי מטריד, אלא איך אני יכולה לקבל את זה.

מתוך ידיעה שבזוגיות לפעמים אי אפשר לשנות והעבודה היא לא על השני - אלא על עצמי, לקבל להכיל ולראות את הטוב.

 (בלי להיכנס לשאלה של סיכון בנהיגה, אלא כללית כשמשהו מפריע אצל בן הזוג).

 

את יוצאת ממקום נהדר - המשיכי כך!

קשה להגיד ספציפית עלייך, אבל אני יכולה לספר על עצמי- שהתרגשות ממש מלראות אותו (מה שאת מכנה 'ליפול מהרגליים') הגיעה אצלי רק לאחר החתונה (גם לא ברגע החתונה, אלא במהלך הימים שאח"כ).

וזה לא אומר כלום על איכות הקשר בינינו עכשיו.. ב"ה אנחנו באמת מאושרים ביחד, והשמחה אחד בשני רק עולה ככל שעובר הזמן..

אבל אם בהמשך- אחרי בדיקת הקשר באופן טכני

אחרי שיש זרימה, תקשורת חיובית ואבחון המידות הרצויות והיחס הנכון

לא מגיעה עדיין ההתרגשות מלראות אותו?
 

דעתי הקטנה - לחתוך.

(אחרי שנתת את כל הצ'אנס ופתחת את הלב!)

 

לבנות שלי בעז"ה - לא אתן להתחתן כשהן לא מאוהבות..

אני בוחנת זוגות חברים שהתחתנו בעיקר מתוך שכל, כשהלב היה הרבה מאחורה..

ואני רואה כמה קשה להם לסלוח ולדלג על משברים..

 

"על כל פשעים תכסה אהבה"..
הפרפרים ה"טיפשיים" הללו - חשובים!

אחרי זמן כזה כן צריך להיות רגש כלשהוא.ליפני ש"תפלי מהרגליים" תעשי בירורים שאתם באמת מתאימים אח"כ תפלי....

זה עניין של בניה כמו ילד שלא יודע לקרוא ולומד אט אט בהתחלה אותיות אחרי זה מילים ואז משפטים ולפעמים לוקח זמן עד שמתחילים לקרוא ספרים בלי ניקוד...

להבין את השני לקבל את השני ולהיות כל הזמן עם העניים והמחשבה לשני לוקח זמן להתרגל להסתגל ולהרגיש, ולכן אין מה להלחץ הכל יבוא בעיתו ובזמנו אם יש עבודה,

כמובן שיש כאלה שאצלם זה שונה אבל גם אצלם בפנים זה לא ממש שונה יש לכולם עבודה בזה...

בהצלחה לכולנו במשימה...

עכשיו הבנתי מה הסיבה (כנראה) למעבר לירושלים...

 

מאחלת לך , לאשתך לעתיד ולילדך רק טוב!!

 

(ושכחתי לחזור אליך בקשר לקטמונים, האם עוד רלוונטי?? לברר??)

איזה טוב ה'!

 

ידוע בחסידות שבירידה עצמה יש עלייה

מרגש.

אם יקבלו אותך?.. אתה הרי מזקני המקובלים בפורומים... 

 

ממש מתרגשת בשבילך!

 

עד 120 שנים של אושר ועושר בבריאות איתנה!!

הרבה אושר וטוב!

דניאל מליחי

וקיבלנו המלצה מ2 חברים שונים שהוא צילם בחתונה, וגם אנחנו העברנו את ההמלצה, אז הוא צילם גם בחתונה של בן דוד, וגם בחתונה של אח, בקיצור כבר מכיר תמשפחה ממש חחח.. מומלץ

יש לי להמליץ- מישהו שעובד בצורה איכותית מאוד..

 

 

בעזהי"ת.

 

צלם מעולה מעולה! ממליצה ממש.

יש תמונות שלו בפייסבוק- "פוטוגני חיים בוכריס".

טלפון: 0504002218

וגם יקרה בהתאם. (אבל זה שווה)

מה את מחפשת?

 

בכל החתונות שלנו צילם אוריאל

http://www.uriel-photography.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=28901

הוא פשוט תותח.

(גם לא מאוד זול....)

 

היא פשוט נדירה!!

שווה כל שקל

הוא צלם הבית אצלנו. כבר צילם כמה חתונות במשפחתנו וכולם ממש מרוצים. הוא גם זול מאוד.

צילם אצלינו ברית, 

גם תמונות יפות מאוד

וגם אדיב מאוד

גילוי נאות: אנחנו חברים. אבל אני ממליץ עליו באמת מכל הלב. 

 

 

חגי שררה הרבה מעבר לצלם, הוא מצלם עם נשמה... איכות ושירות במחירים חסרי תקדים (ואין לי עניין לקדם דווקא אותו אני יכול להמליץ גם על עצמי... אבל באמת הוא מעולה)

מזל טוב

נמצאה האבידה...

תודה לכולם!

הוא צילם בחתונה שלי ושל 3 גיסותי...אדם ישר הגון מחיר סביר ואיכות מצוינת!!!

ויצא לנו תמונות מהממות.

לא מורגש בחתונה ומצלם מעולה!!!!!!!!!!!!

היינו מאוד מאוד מרוצים!! תמונות באיכות טובה ביותר!! נחמד ממש! אחראי!! והתמונות הגיעו ממש מהר!!! והוא ממש לא יקר!!!

ממליצה ממש!

אברהם- 0546790158

מזל טוב!

והלל לדרמן צילם אצלנו ואני מרוצה מאוד מאוד! הוא מביא גם צלמת לפי דרישה..

(אפשר לנעול לשיקול המנהלים...)

אנא עיינו בשירשור לעיל

אל תעשו לעצמכם את השטות הזו

יום החתונה חשוב מידי מכדי לבזבז אותו על "לשחק דוגמנית"

 

רוצים שיהיו לכם תמונות משמעותיות? תסדרו שהצלם יעשה לכם תמונות סטודיו באולם עצמו- לפני הקבלת פנים

זה אחלה דבר

 

רוצים לעשות תמונות זוגיות בחיק הטבע?

חודש אחרי החתונה קחו צלם\צלמת לאיזה טיול שתרצו ותעשו את הבוק המלא

(חברה שלי עתשה ככה- יצא מהממם!! פי אלף יפה יותר מתמונות של יום החתונה)

אפשר להצטלם באולם על רקע שקל לגזור ולערוך ואז אפשר לשים על תמונה של גן מהמם.

 

אגב בכל אופן עורכים את התמונות בPS..

בעזהי"ת.

 

נראלי פחות עמוס.. בעצם, זה בחופש אז כל מקום יהיה מלא..

ואתם יכולים לראות את דעתי בשירשור למטה..

תהנו!!!!

מישהו היה שם?

שבוע טוב.

היה לי שם סיור מהלימודים,

באותו היום שבו בלילה היתה לי חתונה של אחות של חברתי הטובה.

 

לקראת סיום, ראיתי מרחוק כלה מצטלמת, וחשבתי, וואו... גם אני הייתי רוצה להצטלם כאן, בתור כלה.

ו.. וואלה, מענין אם זאת הכלה שלחתונתה אני הולכת היום... מה הסבירות?

ואני מתקרבת, ורואה מסביבה את המשפחה.

הממ... זאת נראית לי חברתי.

וזה- נראה לי כמו האח...

וזה? האבא!

 

זה הם???

 

"שרה!"

והיא מסתובבת אלי, רוצה לרוץ לחבקני.

"לא, לא, אני מסריחה מכל עמל היום, חכי לערב- נתחבק אז!"

 

זה היה מבדר ממש.

 

= = =

 

לשאלה על המקום-

המקום עצמו מקסים, שופע מקומות יפים להצטלם.

מי שרוצה להצטלם על הקשתות ועל רקע החורבה עצמה- רק שתקח בחשבון שהכל מגודר בגדרות ביטחון- שמאוד מכערות את המראה הפסטורלי, לטעמי.

הצטלמנו שם. היה מדהים! לא ככ מוצל

ולא היה מפוצץ יצאו תמונות מהממות!!

על הגשר נורא יפה, בצמחיה על גדת הנהר וגולת הכותרת- האיצטדיון היה פתוח אז גם על כר הדשא D:

אם אני לא טועה יש ביפו משהו ממש יפה..

מזל טוב!

יסכה אופנהיים N-US;mso-fareast-language: EN-US;mso-bidi-language:HE">0524239689

לא יודעת מחירים..

ב"הצלחה

בס"ד

 

זה נמצא קרוב לבי"ח ביקור חולים, קצת מסובך להסביר

חנות קטנה, אין הרבה תצוגה,

אבל =איכות מצויינת ויחס נהדר

[ומלא מלא אנשים שאנחנו מכירים, חברים ומשפחה, קנו שם]

יחס נפלא ומחירים זולים מאוד לעץ מלא!!!

מי שרוצה יכול לפנות אלי באישי, או להתקשר אליו ל0506543946

אני לא הרחבתי כי לא רציתי לפתוח פרסומת. מי שמעוניין מוזמן לפנות אלי באישי

וגם זה רק כי אשתי רצתה, מבחינתי הייתי מוותר על צלם.

אפשר לעשות באולם עם סטודיו, אפשר לעשות בגן יפה באזור.

 

ויש פוטושופ אם צריך

 

 

ואפשר להשאיל את השמלה לעוד יום אחרי החתונה ולעשות את הצילומים אם ממש ורצים

זה שטויות..

בעזהי"ת.

 

אבל ממש במקרה היה מקום מהמם באיזור שלנו, והתמונות יצאו יפות חבל"ז.

תכלס שמעתי על זוגות וצלמים שווים, שאחרי החתונה יוצאים לצילומי חוץ- של שניהם ביחד! זה הכי שווה.

ותכלס תמונות זה מה שנשאר מכל ההפקה הזאת, אז שווה להשקיע בזה..

 

ומושיקו- לא מספיק רק שמלה, צריך גם איפור תסרוקת וכו'..

ויכולות לעשות כאילו הן כלות נרגשות... 

חשוב לי נוף יפה, אבל אני גם רוצה מקום שממש התחברתי אליו, מבחינת הנופים, האנשים. שיהיה לי כיף להיות שם- ויראו את זה גם בתמונות.. תמונות נדירות כאלה..

יש כאלה שיוצאים אחרי החתונה, אבל כמו שאמרו כאן זה טוב למי שלא מכסה את השיער...

השאלה אם לא רציתם להתפרע ולהצטלם במקום שכ"כ התחברתם אליו ...

בעזהי"ת.

 

שמיד אחרי החתונה, ז"א באותו הערב- פשוט בסוף האירוע, במקום ליסוע הביתה- נוסעים להצטלם!

זה שווה בטירוף, והזדמנות שלא חוזרת...

 

וכן, חשוב לבחור מקום שאוהבים, אבל לא להשתגע על זה..

חשוב גם להגיע נינוחים בזמן ולא להתקע בפקקים...

אני לא חושב שהייתי נהנה מדבר כזה, גם ככה חתונה זה המון זמן של להיות סוף סוף יחד אבל צריך להתייחס לכל השאר, להוסיף לזה עוד זמן של צילומים היה גדול עלי.

אני בסוף החתונה רק רציתי שהצלם יתחפף

(טוב, התחתנו בגן אירועים, אז היה שם ירוק)

הצלם הביא מעט רקעים ומעט אביזרים.

בכל מקרה כמעט ולא יוצא לנו להסתכל בתמונות....

דבר ראשון- אתם אחרי חתונה, אחרי ריקודים רוצים את השקט זה ממש לא הזמן ללכת להצטלם..

 

דבר שני- להצטלם בסוף הארוע מתבטא בד"כ בתמונות עייפות, עם איפור פחות טוב..

 

אנחנו עשינו ככה- 

 

כל אחד הצטלם לבד במקום כלשהו יפה (באותו המקום בדיוק..) ובאלבום שמנו תמונות אחת ליד השניה.. (ככה יש גם ירוק ותמונות יפות וגם תמונות של שנינו..)

 

דבר שני, אנחנו עשינו חדר ייחוד קצרצר והצטלמנו באולם (כולל משפחות..) ככה יצאו תמונות מהממות, לא עייפות ואלבום מדהים..

כל אחד לבד. אח"כ יחד בייחוד....  כן ואחרי החתונה יש תמונות שננראים בה קצת עייפים...

אל תלכי להצטלם בשום מקום רחוק.

הצטלמי בשדות שליד האולם, או בסטודיו קרוב.

חבל חבל חבל לבזבז על זה את הזמן המיוחד ביום הזה - נצלי את הזמן לתפילה ולהיות עם עצמך..

הוא גם ככה עמוס ומלא במניעות.

 

את תתבאסי מאוד לדעת שבזבזת אותו בנסיעות , לחץ ותיקוני איפור ותסרוקת.

לומר שם כמה פרקי תהילים ולבקש מה שצריך שהתירוץ זה התמונות..

לא משאיר הרבה זמן להתפלל, וזה עיקר היום הקדוש!

אפשר להתארגן בחברון ואז לצאת למערה, התכוונתי להזהיר מעניין הנסיעות הארוכות. זה יום עמוס ממילא.

ואפילו כמה התחילו לטפטף כשסיימתי להצטלם.

קמתי מוקדם בבוקר, התארגנתי, אכלתי, וכו' ונעלתי את החדר כדי לדבר עם ריבונו של עולם. זה יום גדול, חבל עליו. אני חושבת שכל חיי לא התפללתי כמו ביום ההוא.

ביום החתונה צריך כמה שיותר רוגע וכמה שפחות טיולים

לא נסענו להצטלם בחיק הטבע/מול השקיעה וכו' וכו' מהסיבה הפשוטה: עוד 20-30 שנה מה שיעניין אותנו ואת הילדים זה תמונות קבוצתיות, חיות, בועטות ולא מבוימות.

ממש לא השקענו בזה יותר מדי, יצאו תמונות נחמדות שכיף להסתכל עליהן, יש טובות מהן.

 

לא מתחרטת שלא השקענו יותר כי רצינו באמת להתמקד בדברים החשובים.

 

 

בבוקר נסעתי להר הבית
ועד שחזרתי נגמר הזמן, אז יש לי מלפני החתונה רק תמונות בהתארגנות- איפור וכד'
והאמת?! לא חסר

קצת תפסו אותי לפני החופה כאילו אני בפוזה אבל באמת רק הסתכלתי על אלו שבאו וגם תקעו לי פרחים ביד.

יום קדוש? להתפלל? - הייתי בלי שינה , אחרי נהיגה -עיגולים שחורים מסביב לעיניים נפוחות...ועם לחץ להתלבש צ'יק צ'ק ובקושי אמרתי וידוי בלי כוונה ועפתי לאולם שבו גם לא נתנו לי להתפלל. רק בדרך לחופה התחלתי לשים פס על כולם ולא הפסקתי להתפלל.

תמונות עם החתן היו בין החדר ייחוד לאולם - לא מוצלחות ואחרי הארוע - מזיעים ועייפים. ואני מפוחדת לקראת הבאות. סתם תמונות...בלי פוזות, בלי נוף ובלי רקע. בחירה של הצלם...

ובכלל אנחנו אשכנזים - אז מי מצטלם (ביחד) קודם??

למה בכלל צריך תמונות מהחתונה?

אני אישית כלל לא אוהבת את המראה של מהחתונה, ולכן לא כל-כך אוהבת להסתכל באלבומים מהחתונה (שנמצאים בכלל אצל ההורים שלנו...)

בעלי בכלל לא מאמין גדול בתמונות (גם של הילדים).

לדעתי, הצלם בחתונה סתם מפריע לרגעים הגדולים האלה, שצריכים להישאר בזיכרון שלכם, ולא בצורה שבה הצלם סידר את הזיכרונות האלו...

 

טוב, זו דעתי הקיצונית.

ובכל זאת, אני לא מבינה למה להרחיק נדוד רק בשביל צילומים "יפים".

ואח"כ כזוג- באולם עצמו