פורום נשואים טריים (עמוד 545)

שמופמנת מאוד כי היא עשתה מנוי ל"פנימה"?

סרות טעם שדורכות על יבלות הרווקות שלי.

הפרסומת הזו באמת לא כל-כך במקום...

במיוחד, שלהבנתי, המגזין הזה נועד גם לנשים רווקות.

[אז אתה בע"ה תעשה לאשתך מנוי לפנימה?]

[ואני אישית מהללת את אמא שלי שעשתה לי מנוי להלל ולפנימה גם יחד...]

אבל הוא לא עשה לי מנוי לשום דבר....

הוא בכלל כזה שלא חושב על מתנות כ"כ, אפשר לספור על יד אחת כמה מתנות הוא קנה לי ב-5 שנים

אז אני קונה לעצמי, מתרגשת פעם בשנה מהמתנה שהוא קולע בול, ונהנת כל יום מחדש מזה שהתחתנתי איתו 0 כי הוא בשבילי!

 

שמהללת את בעלה כי הוא ל-א עשה מנוי לדבר הזה

הרגל של ההא' משוכה כזאת...

http://www.paamonim.org/
בהצלחה
 

יש שם הזמנה של הרצאות לבתי עסק וכו'..

 

תודה=]

זה לא סדנה/הרצאה

יש גם את מקימי. תנסי גם שם.

אבל אין לי נסיון אישי עם אף אחד מהם, אז אין המלצות...

מזל טוב ובהצלחה!

נראה לי שזה ממש המקום לדבר עם ההורים, ולקבל מהם טיפים.

אבל בעיקר - צריך ללמוד את ההוצאות זה של זה, כמה היא נהגה להוציא למשל על תמרוקים/בגדים לפני החתונה, וכמה הוא הוציא על גדג'טים, למשל. (כן, הכללות גסות, אבל רק לצורך הדוגמא)

חשוב להכיר ולדרג מה חשוב לכל צד, ומכאן אפשר אח"כ לגזור איך להצטמצם. למה זה חשוב לעשות את הלמידה הזאת?

כדי שכל צד יכיר את הצרכים של האחר, ואת המקומות בהם ניתן להצטמצם ולהתפשר, והמקומות שהם יותר קשים להצטמצמות.. זה יכול למנוע מריבות וטינות.

אפרת..

מכיר מישהו שקנה 5 דונם ב10000 ש"ח (בגבעות - אדמות מדינה)

עטרת

 

איזה סגנון ישוב אתם מחפשים?

גודל?

אזור בארץ?

ואם יש לכם רעיון לישוב יש לכם מידע על דרישות שלהם וכו'?

או באינטרנט

http://www.amana.co.il/

בקידה שמעתי שהמגרשים בגרושים. בנריה יקר יותר מן הסתם.

ישוב תורני 

20 דקות מירושלים.

 

יש מלא אולמות... כדאי להתמקד יותר..

מה הדרישות שלכם (נקיון ברמה גבוהה, אוכל ברמה גבוהה, רחבות ריקודים גדולות, תאורה, גן אירועים או אולם סגור)?

כמות מוזמנים בערך?

בעזהי"ת.

 

אם את רוצה פרטים על גן סיטי ברחובות- יש לי ניסיון רב איתם, מוזמנת לאישי.

טווח מחירים?
יש ככ הרבה סוגים שונים..

ב"ארץ קדם" זה בצומת עגור,ליד בית שמש!אני מאד מאד ממליצה!מחירים טובים גן מקסים!!!

היה קצת יותר מתוחכם מבדכ אבל לא יותר מדי...

שתוכלי לתפוס זמנים לבד עם אמך. "לצאת" איתה. ותגידי לה: אמא, אני אחזק אותך - ואת אותי ע"י עצם האימהות שלך. אולי זה יעזור לשתיכן. אח"כ, אפשר לצרף עוד ל"מעגל". כמובן, לא לעסוק בזמן הזה בדיבור שלילי על האבא, אלא בצד החיובי שלה. היא תתחזק ותוכל לתת אהבה של אמא.  נקוה, בעז"ה.

הקשר שלנו עם ההורים, ובמיוחד עם האם זה הדבר הכי בסיסי לנו. וחיסרון שלו הוא מאד מורגש גם כשב"ה יש לך בעל מעולה שמכיל ואוהב, מה לעשות אמא זה משהו אחר.

אז קודם כל זה מאד מובן, ומאד עצוב...לשנות את אבא ואמא כנראה אי אפשר. מה שכן, לגבי עצמך לפעמים חוויה של טיפול פסיכולוגי טוב היא עוזרת. בחלק מהתיאוריות המטפל בעצם משקם את הקשר הראשוני שלך (כלומר, הקשר עם האם), ושוב, אף אחד לא יחזיר לך את אמא אבל זה נותן יכולת להתמודד עם המצב ולא להתפרק מזה. וגם יכולת לקבל מאמא מה שאפשר במצבה הנוכחי, בלי האכזבות כל פעם ממה שהיא לא יכולה לתת.לגבי האחים, אולי את יכולה קצת לעוזר להם כדמות גדולה, כמובן אם לזה לא סוחט ממך יותר מידי כוחות. המון הצלחה וכל הכבוד לך!

את בהחלט מתארת חוויה לא פשוטה. 

משמח שמצאת בעל טוב ותומך שיכל ללוות אותך בתהליך. 

בתהליך הגדילה יש שלב שבו אנו הופכים מילדים לבוגרים, מנתמכים לתומכים. זה קורה לכל אחד בשלב מסוים ובנסיבות שונות. במקרה שלך על רקע קרע מצער בין ההורים, במקרים אחרים על רקע של הורים מבוגרים הזקוקים לעזרתנו אחרי שנים רבות בהם נעזרנו בהם. יתכן שהמשימה שלך כעת היא לגייס מקורות תמיכה אחרים ולתמוך בהוריך הזקוקים מן הסתם גם הם לעזרה. לפעמים עצם השינוי בתודעה יכל גם לעורר אור חוזר אצל אמך וליצור קשר עמוק ומשמעותי יותר ביניכן שגם את תקבלי ממנו. בהצלחה רבה ומאחלים לך כוח ושמחה. 

גם באישי וגם פה! אין לכם מושג כמה עזרתם ובמיוחד בשביל לפרוק.

מענין. כששאמא שלי רצתה לדבר איתי אחרי חתונה אני דווקא הרגשתי לא בנח כאילו נכנסים לי לחיים שלי יותר מדי

אם אני לא אתקשר- נוכל לא לדבר שבועות..
ולא ברוגז או משו כזה. אלא חוסר התענינות כזאת..

תנסי להשפיע על אמא שלך ללכת לטיפול- פרטני, רק היא לבד

בלי נוכחות של בעלה בחדר

זה ייתן לה את החופש לפתוח את מה שהיא מחביאה מעצמה, מבעלה, מהמשפחה, מהסביבה....

 

 

 

* שימי לך בכיס עיצה-

ייתכן שבעתיד את עצמך תצטרכי כמה מפגשים של טיפול- כדי להתגבר על משקעי העבר ולצמוח קדימה- בבית שלך

אבל א.

 

נשמע שאת באמת משהו מיוחד!!!

 

ב. ב"ה שזכית בזוגיות טובה!

 

ג. אולי מה שיעזור לך זה מה שאמרו לפני לגבי חיזוק קשר עם האימא. וגם עם שאר האחים שעוד בבית!

 

להזמין את האחים אחה"צ, שבת, סתם לצאת לעיר לקניות, אם יש אח בצבא לשלוח לו חבילה,

 

לנסות להיות כמו האחות הגדולה ולתת לאחים הרגשה של מה זה אחווה, ורעות בתוך המשפחה.

 

זה נראה לי ממש חשוב!!

 

הרבה חיזוקים מכאן...

תנסי לחזק את הקשר איתה

כבר מזמן.. תמיד זה נגמר בסכסוך.
השאלה, האם יש לכם איזה רעיון ליועצת טובה? ולא יקרה.. (זוג צעיר)..

בל שמתי לב שלפעמים "יוצא" בלי לשים לב מתוך הרגל...

 

לדעתי לא רצוי...

בעזהי"ת.

 

בהתחלה התפדחנו בכולם, וכשהתפלק לי פעם מתוך הרגל ליד אמא שלו- רציתי לקבור ת'צמי.

עכשיו אנחנו יחסית זורמים בזה. לא שמות פדחניים מדי, וגם זה תלוי ממש ליד מי (נשואים\רווקים, משפחה\חברות קרובות[חברות רחוקות\סתם אנשים)...

לא רואה בזה^ רע.

אם זה שם חיבה שהוא קשור לשם כמו שירהלי, הדסוש וכ' נראה לי בסדר. אבל שמות חיבה כמו קושקוש, נושנוש, וכ' זה כדאי להשאיר בבית. ולא הבנתי למה את מתעצבנת. לך מתאים לקרוא כך בבית- סבבה. אבל מה יש להתעצבן שאחרים עושים כך?

א. זה נראה לי לא צנוע. כמו שלא צנוע גילויי חיבה אחרים ברבים, גם זה סוג של גילוי חיבה, ומתסכל אותי לראות דוסים למהדריו, שבחיים לא יתנו כיפים וכאלה מול אחרים, קוראים בשמות מול אחרים  (ולצורך הענין אני חושבת שגם שירהלי והדסוש לא מתאים).

ב. נראה לי שזה סתם יכול ליצור קנאה-  אם זה מול רווקים- מגדיל את צערם האישי כשהם רואים זאת, ומול נשואים- יכול לגרום להשוואות- "בעלי לא קורא לי ככה" וכו'.

ג. לא תמיד, אבל הרבה פעמים הקריאה ככה נעשית כדי "להוכיח" לאחרים שאנחנו אוהבים, במודע או שלא במודע. ואני חושבת שזה מאוד הופך את הקשר לחיצוני, ו"העיקר מה אחרים חושבים." למרות שכמובן לא אומרים את זה.

זהו, זו דעתי..

את שניהם קוראים בשמות חיבה...

 

דווקא אני רואה בזה מתיקות ממש...

לא רואה בזה משהו רע בכלל...

נכון שככלל גילויי חיבה ברבים זה לא צנוע,

אבל יש בזה מקום לשיקול דעת.

על אותו משקל אולי אסור להם להיראות ביחד

ואסור שיהיה להם את אותו שם משפחה, שלא ידעו שהם נשואים

ואסור להם לגור באותו בית שזה בכלל לא צנוע.

 

שם חיבה לא מראה על אהבה בכלל, תלוי כמובן איזה שם (יש "יוני" ויש "מושמושון" זה לא אותו דבר)

 

וכמו שאמרתי, צריך לעשות שיקול דעת

להראות אהבה שמיוחדת בין בעל לאשה לא ראוי ולא צנוע ואסור

להראות אהבה ידידותית נורמלית, מתוך כבוד, כמו שהייתי מראה לחבר שלי,

מותר ראוי וצנוע. 

 

צער לרווקים?

ראוי להתחשב אם את מעריכה שזו הסיטואציה, לדעתי בדר"כ זה לא המצב. 

חיצוני? שוב, זה נורמלי, אם מישהו מרגיש שזה הופך אצלו לחיצוני, אז שימנע. 

אבל לדעתי ככלל, זו התנהגות נורמלית לחלוטין שהימנעות ממנה היא יציאה מהנורמליות המתבקשת. 

 

שמות עם סיומת זה בסדר(וגם ההורים שלו קוראים לו ככה לפעמים אז זה לא ככ נורא)
חמודי מתוקי מאמי ושות׳ נראה לי פדחני, למרות שמתפלק לי..

בכללי אני מסכימה שלא להראות אהבה בציבור. אבל אי אפשר להתנהג כמו שני זרים... צריך משהו באמצע.

אותי היה מביך אילו זוג אחר היו מתנשקים לידי, לדוגמא

יש אנשים שיהיה מביך ממש בשבילם אילו הייתי קוראת לאיש שלי בשם חיבה לידם, ולי אין רצון להביך אנשים אם זה לא חורג בצורה קשה מהתנהלות החיים שלי

 

 

חוצמזה היתה שאלה בסיסית של "מה ראוי" שיהיה בעולם

(תשובה: צניעות היא דבר שעושים אותו, לא שמדברים עליו. כשמתחילים לדגול בעקרונות חשובים- זה כבר לא צניעות הצנועה....)

לא מבינה את הטעם לצאת בקריאות מחאה.

גם לי אין רצון להביך או לגרום לחוסר נעימות לאנשים אחרים ובכ"ז אני מאמינה שכמו שאני מתמודדת עם דברים שלא בהכרח נעימים לי לעיתים, ככה כל בני האדם יכולים להתמודד.

לא הצלחתי להבין למה את שואלת אותנו על מחלוקת פנימית בינך לבין בעלך.

האם המטרה שלך לקבל סימוכין לדעתך שתעזור לך להאבק מולו? האם במקרה ותגלי שזה נורמאלי לחלוטין תתעצבני פחות?

את סוברת כך, הוא סובר אחרת, וזו הזדמנות נהדרת לדיון ענייני ואינטימי ביניכם. אם הוא אוהב אותך עד כדי שמות חיבה בפומבי- אני לא מאמין שהוא יסרב לבקשתך לשמור את שמות החיבה לבית בלבד..

 

___

מכל מקום, אם כבר שאלת, אז אני סבור שכל גילוי חיבה בפורום נרחב לא תלוי רק ברצונותיהם ורגישותיהם של בני הזוג עצמו,

אלא גם באנשים הנחשפים לאותם ביטויים. בדיוק כמו צניעות הלבוש והשירה, כך גם שמות חיבה וביטוי אהבה נוספים.

 

הזוג עצמו יחליט עד כמה הוא ינהג ברגישות ויתחשב בסובבים אותו.

ביני לבין בעלי..

שנינו תמימי דעים לגמרי, ושנינו נגד שימוש בשמות חיבה לעיני אחרים..

ולא כפי שהשתמע מההודעה שלך-

 

אז את יכולה להתעלם מתגובתי

עוד בהיותי רווק מזדקן על ספסלי ישיבת ההסדר, שמעתי את אחד מזקני האברכים שואל את הרב שאלה מעין זו.

ועוד לפני תגובתו של הרב עברה לי בראש התשובה: "כל עוד זה טבעי זה בסדר", וזה פחות או יותר מה שהרב ענה לו...

 

ועל כן, גם במקרה שלנו, כל עוד זה טבעי זה טוב ובריא. כשזה הופך להיות "כדי להוכיח אהבה זה לזו" (כמו שכתבה פה מישהי) אז זה על גבול הוולגרי, ולא קשה לשים לב מתי זה ככה ומתי זה ככה.

וזה גם תלוי באיזה שם חיבה זה, אם הוא "פרטי" שלכם, או שיש סיכוי שהחברות שלה מהאולפנה קראו לה ככה עוד לפניך, ושאחותך נתנה לך את השם הזה עוד לפני שפגשת את אשתך...

http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=80331

דרך האמצע..

כנראה שבסביבה שלי אין את זה כ"כ, ולכן צרם לי להיתקל בזה לעיתים.. 

איפה איבדנו את הטבעיות הבסיסית?

 

אבא שלא יודע אם להחליף טיטול לבת שלו זה בסדר (כי הוא צריך להסתכל..)

מישהו שלא בטוח אם לחבק את אחותו זה מותר או אסור

מישהו שמתסכל בשעון כדי לבדוק אם היתה שקיעה במקום להציץ בחלון

 

איפה טעינו?

 

מוזמנים לפתוח על זה דיון בשרשור חדש.

זה לא שטעינו.

לפעמים,

בעיקר אצל חוזרים בתשובה-

מקבלים דעת רב כמעט על כל נושא..למען שלום בית.

אני מדברת מתוך ניסיון של אישה שנשואה לחוזר בתשובה..

האש גדולה ובמקום לאסור הכל מה שנובע מתוך אותה אש גם אם זה מוטעה- הולכים לרב ושואלים..מה לרוח ההלכה, מה טבעי לעשות..כן, איבדנו את הטבעיות שלנו לצערנו..ואנחנו רוצים להתייעץ עם אנשים שלא איבדו אותה.

ב"ה שנתן לנו אנשים עם יראת שמים אמיתית שנוכל לפנות אליהם..

לאו דווקא רב..אלא אדם שחי באמת בטבעיות המוזכרת.

לחוזרים זה מאוד קשה להגיע לשם. בהחלט אפשרי ובע"ה גם קורה..אבל ש בזה צורך.

למשל אנחנו- בתור זוג כזה- לא ידענו שיש משהו לא צנוע בשמות חיבה..לא, בכלל לא חשבנו בכיוון.

ואם אכן יש- באמת כדאי לשאול.

גם בקשר לשאלת האב והטיטול- גם עם זה הייתי בטוחה שיש בעיה..

כי לא גדלנו על טהרת הטבעיות.

כשהייתי בחור צעיר בשיעור א' (לפני 10 שנים) הרב שלנו עשה לנו "תרגיל" בדיוק על הנושא הזה:

 

מה אנחנו רוצים לעשות בעתיד?

נניח שחזרנו בתשובה/התחזקנו, האם התשובה השתנתה?

 

ולענייננו,

העובדה שמישהו התחזק בעבודת ה' שלו / חזר בתשובה אמורה רק להעצים את החוויות שלו, לא לדכא אותן.

את כל כח החיים שהוא בא איתו מעולמו הקודם הוא צריך לרתום לעבודת ה', או כמו שאמר ר' יוחנן לריש לקיש : "חילך לאורייתא".

 

את מוזמנת לעיין במה שכתוב בחתימה שלי פה למטה, מתוך כתבי הרב קוק, ולומר לי מה דעתך על הנושא.

ממש לא קשור.

 

העצמת כחות החיים (לא ה"חוויות" שחלקן טמאות לגמרי) - היא רק אחרי בירור כחות החיים, ובירור הטוב מתוך הרע והאוכל מהפסולת.

 

ובוודאי שההרגלים הנכונים, של ההרגשות הטבעיות העדינות הראויות, באים דווקא מתוך התרגלות בחיים שעפ"י תורה.

 

הרב קוק זצ"ל - שאותו אתה מצטט - מסביר זאת במקומות רבים.

 

וזה בדיוק מה שעולה ממה שאתה מצטט בחתימתך. "תחיית התורה המעמדת קדושתן של ישראל". דווקא מתוך הרגל של חיי תורה, יש הרגלים עדינים נכונים. ובוודאי שצודקת הכותבת בענוותה, ש"הרגלי החיים" שעפ"י התרבות הזרה, ממש מכים בכחות העדינים של הטהרה הפנימית. והרבה עבודה צריך כדי להעמיד את ה"אינסטינקטים" על מכונם. יש הרגלי צניעות שלגמרי טבעיים לטהרתם של ישראל, ומי שגדל בעל כרחו בתרבות הזרה, לא פעם מוצא עצמו בלי הרגשה של חלקם - וצריך לעבוד כהוגן.

 

זו אחת הבעיות שקורות לא-פעם מתוך איזשהו "עירוב" בין רעיונות רוחניים נשגבים, לבין "הלכה למעשה" לגבי אופן בניינם בחיים הממשיים.

את בעלה בשם חיבה לידי.

אבל זה לא קורה בנוכחות חברים, אלא במשפחה הקרובה.

 

לט ייחסתי לרעיון חשיבות, ולכן לפעמים כן ולפעמים לא....האם מייחסים לשם החיבה אינטימיות כ"כ גדולה???

 

לדעתי.

 

ושנינו קוראים כך אחד לשני.

בכל אופן, כשהוא חוזר תמיד מתפילה בשישי בערב, הוא נכנס ונותן לי נשיקה על הלחי. 

הוא משתדל לעשות את זה בצד שאף אחד לא רואה, בדר"כ הוא מצליח : )

 

בכל אופן,

אני מאוד אוהבת לראות זוגות מאוהבים שמקרינים את זה. זה מהמם

מעשי ליד אחרים

בס"ד

 

כמו רבים כאן, מסכימה שיש הבדל בין סוגי שמות החיבה [מאמי\ מותק\ נשמה\ זלדוששש]

באופן כללי אנחנו משתדלים לא לקרוא בשמות חיבה [לפעמים מתפלק הסיומת של ה"יוד" בסוף... כמו אריאל- אריאלי]

 

נשיקות וחיבוקים כמובן שלא.

יש מקומות ש"מאמי" ממש מקובל ולא יזיז לאף אחד ויש מקומות שמסביבכם יסמיקו אם תקראו אחד לשני בשם חיבה "סביר",

יש דרכים רבות להראות חיבה גם בחוץ בצניעות מוחלטת

(אצל הרב שלי ראינו אהבה עצומה בינו לבין אשתו רק מהמבטים, וכמובן שלא שמעתי בחיים כינוי חיבה ובטח שלא מגע. אני חושבת שכשיש אהבה אמיתית לא צריך יותר מדי אמצעים חיצוניים כדי לבטא אותה)

מה יש רק לעשות פרצופים מול כולם מותר ? לתת ידיים אסור ? להגיד ליד כולם שאתה אוהב אותה אסור ? זה לא משטר אירני או חוקי השרעה ! 

 

או שיש בשולחן ערוך הוראה לא להגיד כינויי חיבה ופספסתי משהו ?!

הלכה שאסור לבעל ואישה להראות את אהבתם בפומבי.

1. לא לארוז ביום האחרון, לא להשאיר את מה שלא ממש דחוף לסוף

2. למספר את הארגזים, להכין רשימה מה יש בכל ארגז ולספור את כל הארגזים אחרי הפריקה, לפני שהמוביל עוזב!!

3.די ברור אבל- חפצים יקרי ערך (פמוטים, מחשבים, תכשיטים וכו') לקחת איתכם באוטו.

4.לאסוף קרטונים טובים וחזקים מספיק מראש, בכל מיני גדלים (אנחנו העדפנו כמה שיותר גדולים, כי זה נחשב אצל מובילים לפחות ארגזים, מלבד ספרים, שלא יהיה כבד מדי..). יש קרטונים טובים וחזקים בחנויות נעליים בימים מסוימים. לאסןף עיתונים, נייר בועות וכד'.

5.לצלם רהיטים ומוצרי חשמל מכל מיני כיוונים לפני ההובלה, למקרה שמשהו נדפק, נשבר, נשרט וכדו' שיתועד המצב לפני כן.

6. לסכם  מראש עם המוביל מה קורה במקרה של תקלה, אובדן רכוש, נזק וכו'.

7. שמישהו יהיה כבר בבית החדש עם מפתח ולא לבנות על זה שהמוביל נוסע אחריך מהבית הישן. עלולים להיות ארגונים וסיבוכים בדרך והמוביל עשוי להיות חסר סבלנות.

 

בהצלחה רבה,

תהנו מהבית החדש

להדביק מדבקות בצבעים על כל ארגז, כך שכאשר אתם נוחתים בדירה החדשה, מתנשפים ומבולבלים-

תדעו לאיזה חדר כל ארגז מיועד.

[לדוגמא: מדבקה אדומה- חדר ילדים. מדבקה כחולה- חדר הורים, וכד']

 

מומלץ בחום!

להדביק בבית החדש על הריצפה ובדיוק בפינה שאתם רוצים את צבע המדבקות ששיכות לאותו מקום [כדי לא למצוא את עצמכם עם ארגזים של חדר ילדים באמצע חדר ילדים ובלי אפשרות לתמרן בתוכו]

להתארגן מראש עם אוכל לאותו יום ואם צריך גם בייביסיטר. לארוז תיק לכל אחד כמו ליום מחוץ לבית [אם את מעריכה שיקח לך יותר זמן לפרק אז ליותר] מצעים מגבות בגדים מברשת ומשחת שניים וכל מה שצריך מרוכז במקום אחד.

לחתום איתם על חוזה, שיבואו קודם כל לבית ויראו את הדברים!!!!!!!

מנסיון של 2 מעברי דירה. אחד מוצלח יותר והשני פחות....

מי שלא חותם איתך על הסכם לאחר שראה דירה תצפה להפתעות כמו מחיר שפתאום עולה במקרה הטוב וכלה במוביל שלא מגיע ביום מעבר דירה. המקרה השני נפוץ בהובלות קטנות של זוג צעיר.

תקח רק מובילים שהמליצו לך עליהם.

 

אם אתה רוצה המלצה שלנו אז...

אנחנו ממש היינו מרוצים לפני שנתיים מההובלה של NRG הובלות מבת ים (נראה לי עובדים לא רק באזור בת ים).

במיוחד אחרי  מעבר דירה שקדם לו ממש התלהבנו מהם ויחסית השתדלנו לתת להם טיפים הגונים וממש שיבינו אותם על העבודה.

במעבר דירה הקודם סגרנו עם משהו זול. בסוף הוא ניתק איתנו קשר כמה ימים לפני המעבר ולא הביא לנו קרטונים. בסוף לקחנו את הראשון שהיה פנוי (זה היה באוגוסט). עלה לנו הרבה, הרכיב לנו את המיטה לא נכון, דפק לנו קצת את הקומודה ובסוף לקח יותר כסף ממה שסגרנו איתו (לא אמרתם שאתם רוצים קבלה ועוד כמה דברים...) מה שכן כל שאר ההובלה היתה מעולה ומתוקתקת.

באזור ירושלים, שמובילים גם בהתנחלויות? אמינים וזולים?

בס"ד

 

היינו מאוד מרוצים

והרצליך מתפוח- לא לקחנו אותו כי הוא כבר היה תפוס, אבל שמעתי שהוא טוב

עבודה עברית

0524560003

יחס מצוין!!

פלא'0542719888 או

02-9942512

 שיהיה בהצלחה!

המלצה חמה על 'מובילים עם המובילים' שלומי ואיתיאל 052-456-0003

למי שיש רכב, והאפשרות קיימת, במיוחד אם המעבר הוא במרחק קצר, ובדירה שכבר קיימת ופנויה (למשל דירה בבניה שאי אפשר לגור בה אבל משלב מסויים אפשר לאחסן בה או במחסן שלה חפצים)

 

למרות שזה עולה עוד קצת כסף, לפעמים כדאי להעביר דברים לא חשובים (כלי פסח, תכולת מחסן) ב"נגלות" עוד לפני יום המעבר הגדול. חוסך המון בלגן ביום המעבר עצמו ואם יש ציוד שהוא מעבר לנפח המשאית - גם כסף.

 

העברנו 2 דירות מלאות ציוד לאחרונה - באחת מהן עשינו לאורך תקופה ארוכה "נגלות" כאלה, וכשהגיע יום ההובלה הסתבר שהמשאית הייתה מלאה עד אפס מקום בציוד שאותו אי אפשר להעביר בדרך אחרת.

הנזק: קצת דלק, וקצת זמן.

 

 

התועלת העיקרית של הסיפור הזה היא העובדה שבזמן האריזה, אפשר היה לחיות בבית - הארגזים שנערמו פשוט סולקו מהבית ואיפשרו לנוכחים לתפקד.

 

 

אם יש משאית בישוב, מבקשים מבעליה שיעמיד אותה ליד הבית שלכם תעמיסו כל מה שאפשר לבד אחרי זה שיעמיד אותה ליד הדירה השניה ותפרקו אותה לבד.

 

הוא יכול לעשות אותה בכל שעה ומקסימום הוא יבקש רק קצת כסף על הדלק

עולה יותר, וחוסך הרבה הרבה בלגן של בית ארוז.

כל אחד צריך לאזן את השיעורי תורה שלו עם רצונה של אשתו.

 

לחזור אחרי 8 זה מאוחר יחסית, יש נשים שלא אכפת להם אבם אם ק/ה לה לא יזיק אם ערב או שנים תגיע מוקדם ותבלו יחד שנכים בזמן איכות, ואם קשה לך הביטול תורה תלמדו יחד משהו קליל.

קודם כל לכותב - אשריך! תשמח שזכית באישה טובה וצדיקה. אני מכירה הרבה שאם קשה להן, הן לא ישמעו שיעורים אלא יראו סרטים או יקראו רומנים... אז קודם כל כמה זה טוב שאשתך צדיקה, ושהיא רוצה (כך כתבת) שתלמד תורה.

ומבחינה פרקטית - הרבה דברים יכולים לסייע להפחית את הרגשת ה"לבד". לדעתי - בעיקר חברה. אולי כדאי לעודד אותה להכיר חברות בסביבה/לנסוע לחברות או למשפחה. אחכ כשהילדים גדלים זה הרבה יותר קל וכיף, יוצאים איתם לגינה ואפשר להיפגש עם נשים אחרות באותו שלב בחיים.

ואם מאוד קשה לה, אולי שווה שהיא תצא ערב בשבוע - לחוג, לשיעור או משהו - עם הקטנה או בלעדיה.

ולמושיקו-

אני לא חושבת שלחזור בשמונה זה מאוחר...

בדברים האלה לדעתי אי אפשר להגיד לאחר איזו שעה "נכונה" לחזור ואיזו לא. זה עדין מאוד, תלוי בהרבה דברים ומשתנה מאדם לאדם, ממקום למקום ובמיוחד מסביבה לסביבה. 

כל אחד (כל זוג) צריך לעשות ביחד את השיקולים שלו, ולהחליט. כמו שהפותח כתב, אם אשתו שמחה בזה שהוא לומד אז גם אם קשה לה לפעמים - לא בטוח שהיא רוצה שיחזור יותר מוקדם.

זו בדידות,זו ארוחת צהריים ובוקר לבד וטיפול בילדה לבד ומחשבות לבד. וחומצה זה אישי.לה זה קשה,גם אם לך לא.

זה בחשבון.

בעלי חוזר ב21:00.

וזה סיוט לפעמים.

אבל - שעות הלימוד הנוספות האלו יקרות מפז!

וזה כל כך שווה את השכר הענק והמצוה הגדולה שמעלה את כל עם ישראל בדרגה.

 

(אני לא עונה לשאלה הפותחת אלא ל"אישה קטנה".)

על שמחת חיים.לא נשמע שהיא שמחה במיוחד.היא צריכה אותך!! בת כמה הקטנה?? היא שמחה אחרי הלידה או עייפה ומדוכאת? לפני שאתה מחפש לה נתינה תבדוק למה היא לא שמחה ואיך אתה יכול לעזור.אחר כך לימוד תורה.ה׳ לא מעוניין שתלך ללמוד בעוד שבבית אשתך זקוקה לך.

שמחה של אישה זה בעלה.

אתה בכלל לא העלית על הדעת את האפשרות של לחזור מוקדם יותר..

 

מה דעתך על ללמוד איתה בבית? או סתם לחזור מוקדם יותר

היא צריכה אותך!!!

 

מאד קשה לאישה להיות לבד בבית הרבה זמן...

 

לדעתי כדי שתחוש סיפוק לא צריך בהכרח לשלוח אותה להתנדב אלא להראות לה את החשיבות במה שהיא עושה, כך שתרגיש בעצם פעולותיה היומיומיות את הסיפוק (גידול ילדה, שנותנת לך זמן של ללמוד וכו'). וגם אני מסכימה עם עניין השעות המאוחרות...
בהצלחה

תשוחחו אולי ביניכם. תשאל אותה, האם זה רק זה שאתה לא נמצא עד מאוחר, או מעבר לכך.

 

יש הבדל אם אשה מרגישה כך רק כשאתה לא נמצא כל היום, או שכללית מרגישה קצת "מדוכדכת". כדאי שתתענין, באהבה, תגיד לה מה שכתבת, שאתה רוצה שיהיה לה הכי טוב ולכן אתה שואל.

 

האם יש אופציה "לקפוץ הביתה באמצע היום?  אם לא - האם יש אופציה להרים טלפון אחת לכמה שעות ולשאול בשיא החביבות מה שלומה, ומה עובר עליה ומה להביא לה וכו'?...

 

אולי כדאי אחרי שאתה חוזר, שתצאו ל"סיבוב", או תשבו בנחת על כוס קפה, או כד'. מה שלכם ספציפית - ביחוד לה - גורם את ההרגשה הכי טובה. כך יש לה "למה לחכות".. זה משנה גם את השעות שלפני כן..

 

וכמובן - יום ו' תנצלו טוב. אולי תלמדו משהו ביחד. תטיילו. הכנות לשבת ביחד. בפרט בשעון קיץ - זה יכול להיות טוב.

 

בהצלחה רבה.

איש יקר,

נראה כי אשתך זקוקה לשמחת חיים=קצת עצובה.

כדארי מאד שתפנה זמן להיות איתה, בלי לבחון במד רגשות את רגשותיה. פשוט להיות, לבלות, תזכיר לה מדי יום למה אתה אוהב אותה, תפנק אותה בהפתעות ובאוכלים טעימים, תתן לה גם זמן לצאת עם חברות/משפחה בלי התינוקת. אם המצב של אשתך לא חמור אז אני בטוחה שההשקעה שלך תישא פירות ותראה שמצב רוחה ישתפר. לפנות לאירגוני התנדבות? משום מה לא נראה לי הכיוון. אשתך פועלת יומם ולילה בהקמת בית בישראל, צריך לכוון שהסיפוק והנתינה והאהבה והשמחה יבואו מהעשיה הזו.

עד שבעלי חוזר (8-11, תלוי באיזה יום)

וזה ממש קשה ומשעמם להיות לבד כל היום, כשאין בן אדם בוגר לדבר איתו. אני נפגשת עם חברות בעבודה (מורה), חברות בגינה עפ הילדים ומדברת עם בעלי בטלפון במהלך היום כמה פעמים, אבל עדיין הערב הבודד מאוד קשה. (בגלל השעמום אנ משוטטת פה בפורומים)

מבאס לאכול כל פעם ארוחת ערב לבד.

חלק מהימים זה בגל לימוד תורה וחלק בגלל לימודים אקדמאיים

מבינה את אשתך מאוד, אין לי פתרונות יותר מידי חוץ מזה שהיא ואתה תמצאו תעסוקה מעניינת בשבילה לערב, שלא כוללת כלים וכביסות וכו'. ספר טוב מעביר את הזמן נפלא!

גם בחופשת מבחנים אין עם מי לדבר!!! 

 

מה שמנחם אותי הוא שב"ה התחתנתי עם בחור שלא עשה תואר לפני החתונה כי למד בישיבה,

וזה מה שחיפשתי, אז זה מוביל לזה שאת התואר מסיימים בע"ה כשיש כבר ילדים,

והאישה נאלצת לטפל בהם בעצמה הרבה פעמים...

 

וצריך לזכור עוד 2 נק' חשובות- א. זה זמני וזה ייגמר יום אחד בע"ה, ב. סה"כ גם את רוצה שילמד ויוציא תואר, בשביל הפרנוסה שלכם, כמובן. זה לא איזה תחביב שלו שאת צריכה להקריב בשבילו זה בשביל שניכם...

אשתדל לענות על כל הטענות והמענות....

ראשית, תדעו שאני מפנק את אשתי בכמה שאני יכול (SMSים, מיילים יפים, מחמאות מלבבות והפתעות קטנות מדי פעם) ככה שלומר לי איך לרגש אותה ולחדש את האווירה כשאני בסביבה (בטלפון או פיזית) לא צריך להגיד לי.

יש פרטים חשובים שלא הדגשתי, הלימוד תורה מ-א-ו-ד מ-א-ו-ד חשוב לשנינו ביחד, כי אנחנו יודעים שזה יוצר את האווירה בבית, ככה שלוותר/לתכננן משהו אחר שדורס את הלימוד תורה- שכחו מזה (אלא אם כן תגידו לי דרך אחרת לשלב לימוד תורה).

אנחנו מנצלים את ימי שישי בעיקר לסידורים ולפעמים כשאפשרי טכנית יוצאים לסיבוב קטן עם הקטנה.

היא משתדלת לשמוע שיעורים לחזק את עצמה כמה שהיא יכולה.

עוד פרט חשוב, היא בעצמה הציעה להתנדב (משהו כמו לחלק אוכל לעניים וכו' ביחד ככה שנוכל גם לתרום וגם ליצור חוויות ביחד.

יש לנו גם בעיה של בייביסיטר, הקטנה עדיין לא רגילה לאף אחת, אנחנו צריכים למצוא מישהי....

איך אפשר "להראות לה את החשיבות במה שהיא עושה, כך שתרגיש בעצם פעולותיה היומיומיות את הסיפוק" ? ? ?

איך אפשר לזהות דיכאון לידה? (אם חס וחלילה יש)

ואני מבקש מהחבר'ה פה בכל לשון של בקשה לנסות ללמד זכות כי המון דברים נאמרו פה בלי לחשוב או לשאול אם אני עושה זאת....

 

אשמח לתגובות....

 

כל הכבוד.

 

אולי באמת "מצב הרוח" אינו מזה?...

 

האם יש אפשרות "לקפוץ" באמצע היום, הפסקה וכד', קצת לדבר ולשמח אותה?..

מנסיון וצורת חיים דומה.

אז בודאי הוא מורגש גם לה.

תמשיך לנסות לשמח,לחזק,לומר לה בלי סוף כמה היא חשובה לך וכמה היא נותנת לביחד שלכם ..

ויחד עם זה...עצה ממש מהלב..
לפעמים ביטולה הוא קיומה.
נכון שלשניכם זה מאוד חשוב הלימוד, אבל לפעמים יש צורך זמני ורגשי שיותר חזק מהידיעה שזה חשוב..עובדה שלמרות שאתה לומד וזה חשוב לה,היא עצובה מזה שאינך בבית.
אני במקומך היתי בשמחה מפנה לפחות ערב או שנים בשבוע ומשקיע בה מכל הלב. ושזה יהיה ערב שכולו שלכם-לא מדברים על החשבון בנק..אלא עושים יחד דברים שאתם אוהבים,אפילו כמו ילדים..לעשות יצירות יחד,לשחק,לנגן,סדנת עוגיות בצורות. אפשר לצאת מדי פעם לאכול גלידה באיזה ספסל- לא נראה לי שזו כזו בעיה שמשהי תשמור שעה על הילדה,אולי שתבוא מוקדם כשאתם נמצאים וככה יהיה יותר קל להתרגל.

יתכן ולאישתך חשוב שתלמד אבל חסר לה להרגיש מה הלימוד מביא הביתה- פשוט כי אתה חוזר מאוחר והיא כבר עיפה מהיום שעבר..
אולי אפשר שתלמדו יחד? ובלימוד תעזור לה שתוציא מעצמה וככה תרגיש שותפה איתך.

אני יודעת שאמרת שנשכח מלהציע ויתור על לימוד. אבל לדעתי, השקעה של ערב אחד או שנים בתור משהו זמני עד שתתחזק יותר, זו השקעה שאם תעזור אתה לא תצטער. כי מרגישים מדבריך כמה חשוב לך שאשתך תהיה שמחה.

ודרך אגב, כל זה נאמר בהנחה שאין שום אפשרות לעבוד קצת פחות לתקופה הקרובה. או שאולי יש באפשרותך ללמוד מוקדם בבוקר? לא כל יום..יום-יומים בשבוע.

להתנדב יחד נשמע טוב אם שניכם רוצים בכך- בכל מקום יש אירגון של אריזת מזון לנזקקים.תעשו ברור.ובהצלחה.

ואל תפסיק להאמין בה! אל תגדיר אותה כדיכאונית ועצובה, תאמין בה שזה רק תחושה חולפת.
אשריך. בהצלחה!

כשלומדים תורה אז יש קשיים ! 

חייבים לבדוק למה היא לא שמחה, מה מפריע לה וממתי זה כך.

לגבי דכאון אחרי לידה, אני ב"ה לא מספיק מבינה בזה, זה יכול להיות ברמות שונות, חלק מהביטויים של זה זה חוסר חשק לטפל בתינוק למשל.חפש באינטרנט חומר על זה, ואם זה זה חלילה, זה פתיר, בע"ה, אבל שוב- פשוט הייתי שואלת אותה דוגרי- מה מציק לה.

זה מראה על אהבה ועל תקשורת טובה שהיא יכולה לבוא ולומר לך מה מפריע לה.

 

שנית כל הכבוד לה שהיא ממש שייכת ל"נשים במה זכיין?"

 

לגבי פתרון- איזו טיפוס היא? צריכה חברה תוססת סביבה כדי לא להרגיש בודדה? יספיק לה ספר טוב או פאזל להרכבה לתעסוקה?

אני הייתי מציעה שתשבו יחד ותעשו רשימה של תחביבים שלה שתרצה ותשמח לעשות וכך היא גם תוכל לגוון כל יום. לדוגמא יום אחד להתנדב, יום אחר לצאת עם חברה לטיול רגלי, יום אחר להזמין אחות לבלות את הערב וכן הלאה והלאה

.

קחו לתשומת ליבכם שעם כל הכבוד וההערכה ללימוד התורה צריך גם לזכור שבבניית זוגיות טובה בונים בית לשכינה וחלק מזוגיות טובה זה לבלות, כן, פשוט לעשות כיף עם בן/בת הזוג. וכיף מתפרש אצל כל זוג כמשהו אחר. אצל זוג אחד זה יהיה לצאת לבית קפה פעם בשבוע לבד ואצל זוג אחר זה יהיה ללמוד בצוותא ספר "מסילת ישרים" או "שמירת הלשון" אבל כל זוג צריך את זמן האיכות שלו יחד.אולי כדאי לקבוע שערב אחד בשבוע (נניח כל יום שלישי) אתה חוזר עד מקסימום 6:30 ואת הערב מבלים יחד.

 

בשלבים הראשונים של הנישואין?
ההדרכה היא בשנה ראשונה במיוחד להיות יחד ולבלות יחסית הרבה ואחר כך בהדרגה ניתן להתמסר ללימוד יותר ככל שהיא משחררת את החבל ע"פ הרגשתה
אולי עשיתם קפיצה גדולה מדי?
בנוסף, יפה מאד היחס שלך, ואולי צריך כשאתה בבית, נוכחות מוגברת שהיא תרגיש במרכז ממש בכל מיני דרכים יצירתיות

באופן כללי אתה עושה רושם מאד חיובי ומודעות גבוהה וזה מאד יפה

הזדהתי מאד עם המצב של אשתך, אני מרגישה דומה...

גם אני מאד מאד רוצה שבעלי ילמד תורה כמה שיותר, ויחד עם זה ברגע שמחשיך אני מפתחת מעין "דיכאון לילה" וממש קשה לי להיות לבד בבית.

אולי יעזור שתגיע הביתה מוקדם יותר ותלמד בבית?

אם הקטנה ישנה בשעות האלה, או לפחות לא צורחת, זה לא אמור להפריע ללימוד. כמובן, זה צריך להיות בתאום עם אשתך (לראות אם זה רעיון טוב ופותר את הבעיה), אבל זה יכול להיות פתרון. אפשר אפילו ללמוד בבית עם חברותא, שמעתי על כמה אנשים שעושים את זה בדיוק מהסיבה הזאת שהאישה רוצה שבעלה ילמד אבל קשה לה להיות לבד.

בהצלחה!

"סדר ערב" בבית אצל אברכים, הוא דבר מקובל ומוסיף לאווירת הבית.

 

אבל פה לא נראה שעל זה מדובר. לא אדם שלומד במשך היום, אלא הולך בערב לשיעור תורה. ואת זה בוודאי שמובן מדוע אינו רוצה לבטל.

והוא דיבר על תופעה שנראה לי קוראת אצלכם. לאיש יש צורך שאשתו תהיה מאושרת ואם לא הוא לא מרגיש מצליח בחיי הנישואין. לאשה יש צורך שבעלה יסכים איתה שקשה לה. ז"א שכשאישה מתלוננת היא מעוניית בהבנה לקושי ולא (!) בעצות ולא שהבעל יסדר לה את הבעיה. הבעל לעומת זאת שומע את התלונה, נלחץ שאשתו כבר לא מאושרת ומיד מנסה לתת עצות ולעזור פרקטית.

מה שכתבתי נראה לי קורה אצלכם שאתה דואג שהיא עצובה לבד ומנסה למצוא התנדבות וכו' אבל באמת נשמע שאתה בעל מצוין והיא שמחה בך אך צרכה השתתפות רגשית בזה שהיא לבד. כמובן אם זורם וזה מועיל התנדבות זה טוב. לגבי השמחה, אני למדתי שעיקר השמחה זו האמונה שהכל מה' והכל לטובה. גם הטעויות שעשינו זה לטובה. לדעתי תמשיכו לחשוב מה טוב לכם ונותן סיפוק ובמקביל התחזקות שהכל לטובה.

זה מראה לה שאפילו שהיא לבד ואתה עסוק אתה בעצם זוכר אותה כל הזמן. תמשיך עם זה.

כמה טלפונים לעידוד ו"פת בסלו"

 

לדג' אופציה של אחהצ אחד בשבוע (בבית)

 

זה מאוד טבעי...

בעלי חוזר פעמיים בשבוע ב8+ ו3 פעמים ב10...

(יוצא מהבית בבוקר בסביבות 9)

(אין עדיין ילדים)

רק שישי פנוי, וזה או לבישולים או לארוז תיקים ולנסוע.

מתרגלים....

קשה לפעמים אבל שורדים

בעלי בקבע ועד לא מזמן היה בסדיר ככה שהיה חוזר בימי חמישי הביתה וכל השבוע לא הייתי רואה אותו..

 

אני יכולה להגיד לך שמנסיון שלי- כשאין ילדים/הריון מתרגלים וזה סבבה..

 

אבל כשאת בהריון ולא בא לך לסבול את עצמך.. או שיש ילדים וכל היום צריך לדאוג להם וגם לבית, אז כן צריך שהואיהיה מידי פעם בבית..

את חזקה ממש!

להמון בעיות, ואני מכיר כמה מקרים של בתים שכמעט התפרקו, כי האשה הרגישה שהיא נושאת לבד בנטל, היא בקושי רואה את בעלה הילדים לא מכירים אותו כי הוא מגיע מאוחר ויוצא מוקדם לעבודה, ורק בסופשי"ם הם זוכים לפגוש אותו וגם זה בקושי, כי גם אז הוא עייף, בקיצור זה לא ניהול תקין של בית ואני חושב שאם זה בא על חשבון האישה והילדים עדיף גם לוותר על השעת לימוד הזאת, הקב"ה יעדיף שתלמד קצת בבית מאשר תלמד שעתיים בכולל ותעשה עוול לאשתך.

אנשים כאן עשו את הבחירות שלהם ולרוב ויכוחים על בחירות משמעותיות מלוות באומוציות מיותרות.

 

<גלוי נאות, הכותב ישתחרר עוד ארבע וחצי שנים מצה"ל ואשתו לומדת הוראה>

 

אבל האנשים הללו שתיארת - הם לא בהכרח מסכנים.

יכול להיות שיש להם את החיים הכי יפים. וכך הם רוצים לחיות את חייהם.

מבחינה גלובלית מעשית בקשר למקצוע, יכול להיות שאת צודקת, אבל שוב, את באה מנק' שזאת שהולכת ללמוד הוראה או עו"ס היא מסכנה והבחירות שלה מוטעות בכך שלדעתך לא כיוונו אותה וכו'.

 

כל מקרה לגופו.

 

כבר כמה שנים ב"ה, מבינה טוב מאוד מה זה לגדל ילדים עם/בלי נוכחות הבעל ומודעת להשלכות של משכורת נמוכה/גבוהה.

 

אז אגיד לך על עצמי..

בעלי עכשיו בצבא. הוא קרבי. והתחתנו לפני שהוא התחיל אפילו צבא..ז"א הוא התגייס כשהיינו נשואים.

עליי את לא צריכה לרחם. 

הכסף מהצבא הוא גרושים, אבל אני עובדת ומרוויחה טוב מאוד. 

יש מציאויות שחייבים לחיות איתם אם קיבלנו החלטה להתחתן מוקדם ואנחנו שמחים בכך. 

כיף להתחיל לבנות בית בגיל צעיר

 

 

בעזהי"ת.

 

אוהבת מתוקה, לכל אחת מתאים משהו אחר.

אני שמחה שב"ה מצאת את הדרך שטובה לך, אבל חשוב לזכור שזה לגמרי אינדבידואלי, ומה שמתאים לך (או לי, או לאחרות)- לא בהכרח מתאים לבנות אחרות.

בניגוד להרבה עבודות אחרות, שאולי מאוד רוצים ללמוד אותן

אבל בכלל לא מבטיח שתהיה לך עבודה אח"כ בתחום.

 

ובלי קשר - 

הבחירות של אנשים, והנסיונות שלהם - 

הם משהו אינדוודואלי - והיי סמוכה ובטוחה שהם עשו את השיקולים שלהם.

למה להתערב?...

 

חוצמיזה - שאם כבר מדברים -

באמת חבל לי שגם במצב של היום, עדיין הציונות הדתית לא יצאה מהשטאנץ של "להתגייס ולהשפיע מבפנים"...

היום לצערינו - לאדם יש יכולת גבוהה יותר להגן על עמו ועל ארצו מחוץ לצבא.

1. המבנה המעוות של צבא החובה (וגם של צבא הקבע) הוא בעיה לא מהיום, ואשמח לתקוף אותה בהזדמנות.

 

2. הארץ מוצפת במורות זה נכון, אבל במגזר החילוני אנשים לא רוצים להיות מורים, וזה המזל של הרבה מבוגרות המקצוע הזה.

אלמלא העובדה הזו - מצבן של הרבה משפחות היה חמור בהרבה.

 

על עבודה סוציאלית אני לא רוצה לדבר בכלל, כי אני מאמין שבמדינה חופשית מהסוג שאאני חולם עליה לא צריך להיות מקצוע כזה בכלל.

הארץ מוצפת מורות?

תלוי איפה ותלוי מה, דווקא יש הרבה מיקצועות שחסרות מורות

כך שיש הרבה הזדמנויות למורות חדשות להיכנס למערכת.

מלבד זאת, ב"אופק חדש" שכר המורות המתחילות הוא מכובד למדי, אם לשפוט ע"פ מה שאני אישית קיבלתי פעם, כשאפילו לא היתה לי תעודת הוראה ולא תואר.

מורות עם תואר שני ועם וותק יכולות להגיע גם ל10,000 בחודש, וזה יפה מאוד לכל הדעות, לא?

למרות ריבוי המורות זו אחת העבודות עם ביקוש גבוה ביותר.

הוכחה בקישור:

http://ovdim.gov.il/Report.aspx

 

הסערות בתקשורת חוגגות..

גם אצלי- כל החברות שלי מורות/גננות.
חוץ ממי שלומדת איתי..

וטוב להן ממש! ב״ה.
לפעמים אני מצטערת שאני לא מורה..
איפה יש מקצוע שמשלמים לך על כמה חודשים חופש?? חלום!

מדובר בעיסוק בדיני נפשות.

ובחודשי "החופש" שמשלמים עליהם - ישנם השתלמויות.

והעבודה הזו לא נגמרת, ותמיד הולכת איתך הביתה..

ודורשת כוחות עילאיים וסבלנות אין קץ..

 

ממש קלי-קלות. <צ>

מי שלא רואה כך את תפקיד החינוך - ב"ה שהוא לא מורה.

בעזהי"ת.

 

ולגבי הביקוש- כמובן שתלוי איזו התמחות, למשל במתמטיקה ואנגלית יש המון ביקוש- כי יש הרבה קבוצות וצריך הרבה מורות..

אבל למשל בתנ"ך ותושב"ע- השוק דיי רווי..

 

ואלירז, בתור מורה אני יכולה לומר לך שתנאי העבודה בחינוך הם באמת טובים+ ולגמרי מתאימים לאימהות (יחסית למקצועות אחרים בשוק).

זה אכן מקצוע קשה וצריך להשקיע בו את הנשמה, אבל בסופו של דבר המשכורת לא רעה ויש הרבה אופציות לקידום ולהתפתחות (בדיקת בגרויות- שזה אחלה כסף, פיתוח תוכניות לימודים, ניהול, פיקוח וכדומה), כך שהרבה אנשים יכולים למצוא את הנישה שלהם תחת קורת הגג של "חינוך".

שעות העבודה נוחות, אפשר לחזור הביתה בשעות סבירות ולא ב6 בערב כל יום.. יש לזה יתרונות.

 

ושוב, העבודה הזאת לא "לא נגמרת". זה תלוי אם את מחנכת או לא, ואם את טיפוס שמשקיע או שבא ללמד וללכת (שזה לגיטימי לגמרי.).

 

ואגב, לפי התיאור שכתבת פה בהודעה למעלה- אבא שלי כנראה מורה...

[רמז: הוא ממש ממש לא מורה, יותר בכיוון של מהנדס במשרד הביטחון..]

יש בכיתה תלמידים שזקוקים ליחס הגון..

לא למחשב שישלח את המידע לחלל הכיתה ויכבה.

 

זה שיש תנאים טובים יחסית לאימהות - זה מצויין.

מורה צריך להיות תואר נכסף ומבוקש מאוד, שרק הטובים ביותר מתקבלים אליו.

 

 

יש כיתות (אני רואה את זה בתיכון של אבא שלי..) שהבנים באים מבתים קשים. במצוקה.

ולפעמים את כל כך צריכה להתעסק שלפחות יוציאו בגרות או ישקיעו בפן המעשי (בנוסף כמובן שיש להם פעילויות, מרצים שבאים, אורחים..נופשים..דברים מטורפים) 

אבל לפעמים למורה אין את הכוחות גם לפנות לכל אחד ללב ולנסות להבין אותו. אם זה היה כך בכיתה מורכבת, על כל תלמיד צריך מורה..

 

 

בעזהי"ת.

 

אני הולכת להיות מורה מקצועית בע"ה, ממש לא מחנכת!

ואם כל הכבוד לתלמידות ולתהליכים שהן עוברות בגיל הזה, אני לא מתכוונת להיות ה"מדריכה" שלהן. אני באה ללמד וללמוד איתן חומר מאוד מסויים. דברים שלא קשורים ללימודים ולמקצוע נשארים מחוץ לכיתה.

אלא אם זו כיתה מיוחדת שאפשר לפתוח איתן נושאים.. אבל לדעתי זה ממש יוצא דופן.

 

וזה סבבה לגמרי. לא כל מורה צריכה להטיף מוסר לתלמידות. מספיק להיות אישיות, להיות הוגנת, נעימה, לעשותאת הדבר הנכון, לא לפגוע, להתנהג בעדינות. זה מספיק בשביל מורה מקצועית, ונראה לי אפילו שזה מה שטוב.

אני חושבת שלא טוב שלכיתה אחת יהיו אלף מחנכות. מספיק אחת. מי שרוצה להתייעץ איתי- בשמחה ממש, אבל זה לא בא מיוזמתי. (שוב, למעט מקרים חריגים).

 

ואני מסכימה איתך מאוד במשפט האחרון..

 

גם אם אתה לא מחנך..
ברמת רגישות שמודעת לקשיים של הבנות, ומתוך כך - מטפלים בהתאם בעדינות, בתלמידה חלשה, בתלמידה חזקה שאולי לפעמים פוגעת בכיתה בגלל חוזקה וכו'..

 

שמחה לשמוע שזו ההגדרה שלך ל"ללמד וללכת"..

בס"ד

 

אפילו ממש ממש לא...

 

 

אני חושבת שאסור למורה לבוא בגישה של "ללמד וללכת"

 

ויותר מזה - אני חושבת שזה גם בלתי אפשרי "ללמד וללכת".

 

דוגמא טריה מהיום (ומכל יום ) : תלמידה (בכיתה ד') אומרת מילה לא יפה לחברה שלה באמצע שעור

אפשר להתעלם

אפשר לומר שזה מפריע לשעור (ולהעניש או לא)

אפשר לומר שזה מפריע לחברה

ואפשר לדבר חצי דקה על משמעות של דיבור... ובאמת - אם עושים את זה בצורה יפה הן לוקחות את זה ברצינות ולא כ"חפירה"...

 

ויש עוד בלי סוף כאלה...

 

את רואה תלמידה במסדרון? איך מתייחסים אליה?

אומרים "בוקר טוב" או "שלום"

שואלים "מה שלומך?" (ומחכים לתשובה...)

מדברים איתה חצי דקה מדי פעם...

 

כנ"ל כשאת יוצאת מביה"ס ותלמידה הולכת לכיוון שלך - אפשר לדבר איתה ואפשר להתעלם. משיחה כזו של 2 דקות מוציאים בלי סוף!!! (גם טרי מהיום..)

 

איך מתייחסים לתלמידה שהיתה חולה? (בהתעניינות? בהתעלמות?)

תלמידה שנכשלה במבחן (ובוכה, או זו שזה לא מעניין אותה)

תלמידה שהכינה פעילות יפה לכיתה \ ענתה תשובה נכונה \ עזרה לחברה \...

בתורנות חצר קורים דברים..

מורה יכולה לחזק התנהגויות או להכחיד. בכל מקרה יש לה הרבה כוח בידיים!! גם אם היא לא מחנכת!!

 

 

 

אני מורה חדשה (יחסית) למתמטיקה. מעולם לא הייתי מחנכת

לחלק מתלמידותיי הייתי רק מורת תגבור (חלקן תלמידות י"ב שקיבלו שעורים נוספים אחה"צ, חלקן תלמידות יסודי בשעה פרטנית).

לחלק אחר מתלמידותיי הייתי רק מורה בחוג (מחוננים במתמטיקה)

אני לא חושבת שיש תלמידה אחת שאפשר לומר שלא השפעתי עליה במשהו (ולאו דווקא כי זו אני, אלא כי עצם המשמעות של קשר לאורך זמן היא כזו. אי אפשר אחרת, וכמובן שאפשר גם להשפיע לרעה...)

 

תלמידה רואה איך מתייחסים אליה

תלמידה רואה איך המורה מתלבשת ומתנהגת

תלמידה רואה אם המורה מדברת בפלא' בזמן שעור \ מאחרת לכיתה (גזל זמן) וכו'
תלמידה רואה אם למורה באמת אכפת ממנה (ואולי תתפלאו - אבל תלמידה יודעת את זה, גם אם המורה מעירה לה \ מענישה וכו')

 

 

 

ועוד משהו -

אני לא חושבת שלילד מספיקה רק מחנכת אחת

ואם הילד לא מסתדר עם המחנכת שלו? אפילו סתם לא מתחבר אליה...

ילדים (וגם מבוגרים!) תמיד צריכים תשומת לב!

שמישהו יקשיב להם, שלמישהו יהיה אכפת מהם

גם אם ב"ה הם זכו בבית טוב עם הורים טובים ובמחנכת מקסימה...

 

 

באמת ארוך, אבל בכל זאת שני סיפורים לסיום

 

הראשון מלפני שבוע,

"המרוץ לחשבון" בחוג למחוננים, כיתה ד'. הכיתה מחולקת לשתי קבוצות. צריך לפתור חידה. קבוצה שמסיימת באה אליי, אני מאשרת את התשובה ונותנת מיקום לחידה הבאה.

באחת הפעמים שתי כיתות סיימו כמעט יחד ואז אחת הבנות אמרה "הן היו קודם"

אמרתי יישר כח וכל הכבוד לתלמידה שחשובות לה יותר המידות הטובות מההצלחה (מול כל הבנות משתי הקבוצות)

כמה ימים לאחר מכן הילדה רואה אותי ואומרת "סיפרתי לאמא שלי שאמרת לי שמידות טובות זה הכי חשוב והיא שמחה"

 

 

והשני - מלפני שנה

תלמידת כיתה ה' (אז), סוף שנה. אני הייתי מורת תגבור של הכיתה (מיצ"ב..) ומורה בחוג מחוננים. הילדה למדה אצלי בשניהם.

התלמידה" "המורה, כל מה שאת מלמדת אותנו זה מעניין, תורה, חשבון עברית..."

אני: "אבל אני רק מורה לחשבון. לימדתי אותך פעם משהו אחר???"

היא: "אבל את לימדת אותנו ערכים!!!"

מדהימה קטנה

 

 

 

 

בעזהי"ת.

 

ומושפע באופן ישיר מהאופי של המורה\מחנך..

ואם אני לא כזאת- לא אחת שתפתח סמול טוק במסדרון (גם עם חברות שלי זה לא קורה לי..), אז זה הכי לגיטימי שככה זה יהיה גם עם התלמידות! כמובן שלא אסתובב עם פרצוף ט' באב אלא אאיר פנים ואחייך לכולם, אבל מבחינתי זה בסדר לגמרי שאני לא אהיה המדריכה שלהם.

שוב- רגישות ועדינות כן, חברותיות - לאו דווקא.

היא חייבת לבוא כמישהי שאכפת לה מהתלמידים/דות ברמת הילדים/דות שלה.

זה לא קשור ל"מדריכה".

 

לצערי בגלל מורים שאין להם את זה - מערכת החינוך נראית כמו שהיא היום.

בעזהי"ת.

 

תתפלאי, אבל המורה שהיתה לי הכי משמעותית- בחיים לא היתה לי אפילו שיחה אישית אחת איתה.

וזה בסדר גמור, והיא באמת המורה הכי שפיצית שהיתה לי!!

לעומת מורות אחרות שתפסו אותי כמה וכמה פעמים  לשיחות ולא עלה בידן..

 

בקיצור- זה תלוי תלוי תלוי.

וברגע שאתה, כמורה- מתנהג כמו שאתה- האמת יוצאת לאור.

 

ככה ניסיון החיים שלי הראה לי..

אחת המתישות וכפויות הטובה שיש..

אחותי מחנכת קרוב ל-13 שנה עם בכיר, ולפי מה שהיא מספרת, העבודה הזאת לא פסגת השאיפות (בלשון המעטה)

אני מכירה "מורות מקצועיות" (הכוונה לא מחנכות)

שנותנות את נשמתן ועמוסות מאוד.

כן, גם מורה למדעים, חינוך גופני, אנגלית וכו'.. 

עמוסה מאוד.

יש כל שנה 60 שעות השתלמות- אופק.

עוד כל מיני השתלמויות שמחייבים מביה"ס.

ימי עיון בלי סוף. ישיבות פרטניות (למחנכות יש רק את הכתה שלהן- מסיימות ביום אחד.

למורות מקצועיות יש את כל ביה"ס.. אז תחשבי לבד כמה ימים זה..)

בנוגע ל18 שעות תוספת.. חחח... תראי לי מורה שלא נותנת הרבה יותר מ18 שעות נוספות במחצית.

ואני לא מדברת על טלפונים להורים..

 

לגבי החופש- שמעתם על להכין את השנה הבאה? <צ>

אני מקווה שאף הורה לא ירצה מורה מותש, שלא הספיק להכין את השנה

עבור הכתה החדשה שקיבל.

ימי הערכות? בית ספריים? יחודיים למקצוע שלך?

וכו'...

 

תמיד.. הדשא של השכן נראה רענן וירוק

 

ולמי שעדיין חושב שזה קל וסבבה וכו'...

מוזמן להחליף לשיעור אחד  

זה לא דיני נפשות?
בעז״ה נעשה ונצליח.
האחות מסיימת משמרת וכביכול סיימה לעבוד להיום, בפועל מבחינה נפשית זה לא ככה. במיוחד כשחולים מתים וכו׳.. גם אחרי יום של עבודה פיזית לחזור לטפל בבית ובילדים זה ממש קשה, מכל הבחינות.
אבל ההשוואה מיותרת. כי עמ״י צריך מורים ואחיות. שכל אחד יעסוק במה שהוא הכי טוב כדי להביא תועלת לעמ״י.. כולם רצויים.

אני מורה והלכתי למקצוע זה מתוך בחירה מלאה וממש לא כי ככה כולן עושות אלא כי זה מקצוע שאני רואה בו שליחות חשובה מאד ומתאים לי עם גידול הילדים. לא הייתי מחליפה מקצוע זה בשום כסף בעולם...

לגבי צבא- בעלי עשה צבא עוד לפני שנפגשנו. כשהוא יוצא למילואים קצרים- אני משתגעת.... ממש לא מתאים לי!

כשאני רואה נשים עם בעלים במילואים- אני מאד מרחמת עליהן,

אבל נראה לי שלי זה קשה יותר מלהן!

זה נכון שחשוב להעלות למודעות לבחורים הצעירים שמתלבטים מתי להתגייס ומתי לצאת את השיקול הזה,

אבל מי שבחרו בזה, רואים בכך שליחות, מרגישים שעשו את המעשים הנכונים בזמנים הנכונים.

חשוב, לעזור, לתמוך ולסייע, אבל לא לרחם.

בעלי עובד הייטק ויש כאלה שמאד מרחמים עלי אבל אני מאושרת בבחירה שעשינו ומרגישים שזה הכי מתאים לנו...

ככה זה... כל אחד ומה שמתאים לו...

זה כמו המשך למה שהן עשו בשירות, זה מה שהן ראו, מה שהן מכירות ועשו אותו טוב.

אני ממש מסכימה איתך (כנ"ל, גם אני נשואה 11 שנה...)לגבי המשכורת, וגם לגבי הסיכוי למצוא עבודה.

טוב שאת מעוררת את השאלה הזו.

 

 

השאלה היא לא- איך נשב ונקבול על המציאות הקיימת

אלא איך נפעל כדי לשנות את המציאות הזו -איזה דבר אפקטיבי אפשר לעשות?

 

(למשל- להיות מחנכת באולפנה- שאומרת לתלמידות שלה- אפשר לעשות שליחות ולהיות אידיאליסטית בכל מקצוע! למקצוע חינוך הולכת מי שמוכשרת להוראה, מי שיש לה כישרון אחר- שתלך לממש אותו!

או למשל- לפתוח עוד מכללות לבנות דתיות- עם עוד תחומי תארים והכשרות מלבד הוראה\ עיצוב גראפי\ עבודה סוציאלית\ איפור כלות\\ )

 

 

שאלה עקרונית לגבי א.- מה זה נקרא "להיות מוכן ובשל להתגייס" ?

איזה בשלות צריך להיות?  אולי אנשים מצפים לבשלות שגדולה ממה שבאמת צריך להיות להם- ואז לוקחים בחשבון שתהיה עוד תק' הבשלה אחרי הצבא- בחזרה בישיבה \בלימודים- ?

רב המקצועות כיום לא מתאימים לאישה עם ילדים. רב המקומות דורשים משרה מלאה. בעוד שבהוראה יש אפשרויצ ות תמרון רבות וגם שעות עבודה יחסית מתאימות.

לכן לחשוב לפני שבוחרים מקצוע על אופציות עבודה רלוונטיות ומיקומם! ותראו שרב המקצועות  לא מתאימים לבנות שרוצות להקים משפחה נורמלית (לא כזאת שהילדים הולכים למטפלת אחרי הצהרון)

בהצלחה ואל תתלהבו מאנשים שלומדים מקצועות מגניבים. לא לא תמיד כ"כ חכם וברור שבד"כ הרבה יותר קשה למצוא עבודה.

כשבוחרים מקצוע חשוב לחשוב על המון דברים

השאלה איך אני מעבירה לבנות בגילאי 19-22 שעומדות לפני בחירת לימודים- שלא ילכו לדברים הקלאסיים אלא ילמדו מקצוע מגוון?

 

בעזהי"ת.

 

אותי הצוות באולפנא שיא הניסה לשכנע שאלמד הוראה "יש לך אישיות מקסימה, צריך מורה כמוך"- והיה לי ברור שלא אלך להוראה.

[תכלס אני לא יודעת אם הם שיכנעו אותי לשם ההוראה או כי זה באמת מתאים לי.]

אז הלכתי ללמד מקצוע חופשי אחר, וסבלתי שם קשות עד שמצאתי את עצמי בהוראה..

בקיצור זה לגמרי כל אחת ומה שטוב לה.

אלא גם מה שיאפשר במידה רבה לחיות חיים שהבחורה מאמינה בהם.

מי שרוצה להתחתן ולגדל משפחה גדולה, נניח, בהחלט צריכה להכניס את זה למערכת השיקולים שלה.

מקצוע שדורש שהות ממושכת מחוץ לבית לא מתאים, מקצוע שדורש המון שעות נוספות גם לא.

מצד שני- מקצוע שאפשר לעבוד בו גם מהבית יכול להיות יעיל מאוד. וזה לא רק עיצוב גרפי...

בעזהי"ת.

 

ובכללי יש מערכת שיקולים מה לבחור, לכן כל בחירה היא נורא אינדיבידואלית ואישית, וממש אין מה לשפוט או לצאת באמירות כוללניות כמו "טוב להיות מורה" או ההפך..

ב) מיש השולטת לזה בגלל ששיתפו לה את השכל בעצם אין לה שכל ועושה טעות רציני שמשליכה על המשפחה מי שהולכת לזה בגלל שהיא אוהבת את זה אז זה בסדר ומעולה 

מבחר גדול, יחס נעים מאוד, קיבלתי עליו הרבה המלצות, ובטח הרבה כאן גם קנו אצלם..

הם גם מאוד ותיקים- ההורים שלי קנו אצלם לפני כ-25 שנה..

החנות נמצאת ברחוב הלני המלכה (פניה מרחוב יפו- אפשר לראות במפה). אם מגיעים מרחוב יפו זה בצד שמאל, די קרוב.

לא מכיר  עוד כי רק אליהם הלכנו ומצאנו מה שרצינו.

 

בהצלחה ומזל טוב!

סד

מול המשביר החדש
החנות לא זוהרת מבחוץ אבל יש להם מבחר והם אנשים טובים אמינים ודתיים!

הזמנו משם טבעת נישואים ותיקנו אצלו כמה תכשיטים- היינו מאד מרוצים. 

 

מזל טוב!!

מנסיון כואב ...

כדאי לפרסם אולי שיהיה אפשר לפנות אליו כדי להתעדכן.

מאשר לפרסם את זה פה.

וגם בזה אני לא בטוחה אם זה אפשרי,אולי זה עדיין לשה"ר.

אם יש פה מישהו שמבין יותר בהלכות לשה"ר אשמח לדעת.

ואחרי הכל, זו התרשמות שלה. ואולי יש עם הזמן שינויים וכד' - ולא מדובר מן הסתם ב"נוכל להכעיס" - אז פירסום ברבים היה יכול לגרום לו נזק לטווח ארוך.

 

לכן, יפה עשתה שהציעה לפנות אליה ב"אישי" ולא פירסמה כאן.

גם תועלת לשואלת - וגם לא קלקול שקשה לתקנו.

ממש זול שם ומבחר ממש גדול,יחס מקסים ואישי...

אני הייתי שם עם ארוסתי לאחר שהיינו בכמה חנויות ואצלהם היה הכי הרבה מבחר ומכירים שפויים. 

שווה לכם לנסות , יש רכבת עד למתחם הבורסה

שיהיה מזל טוב

 

מה כ"כ מיוחד שם? השיורת ?המבחר?

שזה סגנון ייחודי יותר. לא רציתי טבעת יהלום והטבעת שלי באותו שווי של יהלום רק יותר יפה בעיניי...

אולי שווה לקפוץ לשם, זה על יפו.

מגוון רחב יחס טוב ומחירים נוחים!

ברח' יפו ממש מול השוק. יש שלט.

מומלץ מאוד מאוד. קנינו אצלו גם את הטבעת נישואין.

אפשר לשנות נסיבות בנוגע לעיסוק של הבעל?

 

אפשר לשוחח פעם ביניכם (אולי בשבת..) על הקושי הגדול והמובן שלך, ולראות מה הוא אומר/מציע?

יש תקופות כאלה...

 

גם אצלנו בשנה הראשונה לנישואינו היינו מתראים ב9:00 בערב אחרי הלימודים לארוחת ערב,

ואז הוא היה הולך לישון ויוצא לשמירה מ11 בלילה עד 7 בבוקר. וחוזר לישון, ואני הייתי הולכת ללימודים..

 לחשוב על זה עושה לי עצוב..

 

זה תק' ויעבור?

 

זה תמיד היה ככה?

 

הוא מודע לקושי שלך?

 

מה התעסוקה שלך במשך היום? (עובדת? לומדת או רק עם הילדות?)

 

הוא מודע לקושי שלי- כן.

כמו שאני מודעת לקושי שלו בלצאת לעבוד ולפרנס עד שעות מאוחרות.

אני עסוקה בלטפל ב2 הילדים שלי כל היום.

אבל חשבתי לצאת לעבוד כי... הבדידות ממש קשה לי , לפחות אם אין לי את בעלי בבית, אז אולי אראה קצת חברה בעבודה... וכו'...למרות שיש לי תינוקת ממש קטנה , אבל אני מרגישה שזה הצורך הנפשי שלי - אחרת אתרסק לחלוטין.

 

לא ציינת אם מדובר בתקופה של עבודה אינטנסיבית כזאת או שזה באופן קבוע..

הוא מגיע הביתה במשך היום?

קשה לי להבין איך אפשר לבנות זוגיות בצורה כזאת.
מה שאת מבקשת זה לא מותרות..זו אחת המטרות של להתחתן.
ומגיע לשניכם. בטוחה שגם לו זה קשה.

אני חושבת וסליחה אם זה נשמע קיצוני..זו דעתי.
שעליכם לדבר בינכם מה סדרי העדיפויות שלכם כרגע בחיים .ולראות מה אפשר לעשות לשם כך- ו..כן.גם לחפש עבודה אחרת או לשנות מקום מגורים.

ובינתים,תמצאו לפחות שעה אחת בשבוע שהוא חוזר מוקדם.או בזמן אחר שאפשרי וזה יהיה הזמן שלכם יחד.

אכן קשה מאוד מאוד. 

חשוב לשתף בתחושה, לחשוב יחד על פתרונות. אם אין דרך לשינוי של המציאות, לפעמים המודעות גם כן עוזרת. אולי שיחת טלפון, יכולת לסמס אחד לשני תוך כדי ולקבל חיזוק יכולים גם כן לסייע. 

הצורך בבן זוג הוא עמוק מאוד ונוגע במקום בסיסי ומהותי בנפש שלנו. 

בזוגיות תקינה אתם אמורים להשקיע זמן משמעותי בלשוחח ולשתף אחד את השני בחוויות ובחיים,

השיתוף הזה מחבר בניכם, אתם הולכים ומכירים אחד את השני יותר ויותר,

עד שעם השנים נוצר בניכם חיבור חזק ועוצמתי 

גם אם חולפות תקופות ארוכות בלי לדבר. 

 

בסופו של דבר, קשר עוצמתי  והבנה עמוקה אחד של השני מהווים את ה"גאולה" מהבדידות,

גם אם למעשה הביטוי המעשי שלו הוא מועט. 

את יכולה להרגיש מחוברת מאוד לבעלך, שההערכה, התמיכה והנוכחות שלו מלווים אותך לאורך כל היום, 

 

הצורך שלך והאתגר שלך הוא להצליח ליצור קשר וחיבור עמוק עם בעלך

כשאין לך את הכלי הנחוץ ביותר לכך - זמן משותף.

כמובן שאם תצליחו למצוא דרכים לשנות את המציאות, להיות זמן יום יומי ביחד ולשוחח - כדאי לעשות זאת.

אולם אם המציאות לא ניתנת לשינוי כרגע, אז תדעי שהחיבור הזה אפשרי בכל זאת.

 

תמצאי זמן (אני בטוח שתצליחי לתפוס איתו שיחה מתישהו...) ותשתפי את בעלך בכאב שלך

ותספרי לו שאת מרגישה בודדה = רחוקה ממנו. לא שאת לא אוהבת, אבל רחוקה.

תספרי לו שאת רוצה שתשימו לכם למטרה להעמיק ולחזק את הקשר שלכם. 

המטרה הראשונה שלך היא "לשבור את הראש", לחשוב יצירתי, ולמצוא זמנים לדבר. 

מנסיון שלי, את תהיי מופתעת ממה שתמצאי, בפרט בשבתות, לפעמים אולי רק בטלפון, 

אולי לשנות קצת את הרגלי השינה באופן שיאפשר לכם לדבר.

 

אחרי שמצאת, המטרה השניה שלך תהיה להלחם יחד איתו כנגד המציאות השוחקת, 

כדי שאכן תשבו לדבר ולא תמסמסו את ההחלטה.

 

כשאתם יושבים ומדברים, מאוד משמעותי על מה אתם מדברים,

אם לכל זוג יש את האפשרות לדבר על ילדים עבודה וכדו' ורק לפעמים להגיע למקומות יותר עמוקים,

הרי שאתם תצטרכו ללמוד לנצל את הזמן המועט שיש לכם לדבר, 

הפיתוי לדבר על הילדים הוא רב, ולפעמים הוא חשוב, 

אבל הוא פחות מחבר וכדאי להמעיט בו, תדברי עלייך, הנושא העיקרי של השיחה צריך להיות - את.

ועלייך להפנות את השיחה לדברים שהם יותר משמעותיים, לחוויות ומחשבות ורגשות שנוגעים לך במקום יותר עמוק, 

ולדבר בכנות רבה אחד עם השני.

 

אם תירצי - בע"ה תצליחי! אבל רק אם תילחמי!, כי המציאות שאת מתארת מאוד מקשה על בניית קשר זוגי אמיתי. 

 

בהצלחה!!

 

יכול להיות שאת מרגישה כך את חיה באותה מסגרת כבר הרבה זמן ואת לא מרגישה שאת מנצלת וממצה את עצמך כפי שרצית.

 

לדעתי, שבי את ובעלך בארוחה מפנקת (אתם חייבים למצוא זמן!) ותתחילו לנסות לעשות סדר בדברים בבית.

ותנסו לענות על השאלות שמפריעות לכם.

כמו לדוג':

- העובדה שהוא חוזר מאוחר הביתה - למה זה גורם? האם ניתן לשנות? האם זו מציאות טובה עבורנו כרגע?

- הנפש שלך. מה את חשה, מה את מרגישה ביום יום.

- הנפש שלו. הוא עובד קשה ללא ספק. אולי גם הוא צריך מנוחה למרות שהוא מרגיש מחויבות לעבוד בשל העובדה שאת לא עובדת?

 

תנסו להרים את הדברים ממודעות לליבון הדברים וכך לנסות לפתור ע"י פתרונות.

 

בהצלחה מתוקה!

בס"ד

 

בעלי חוזר בסופי שבוע וגם אנחנו ב"ה עם שני קטנטנים.

קשה לי מאוד ואני לא אתחיל מהקטע הנפשי. מהקטע הטכני:

לארגן את החבר'ה בבוקר ולמהר לעבודה או ללימודים

להוציא את שניהם

מקלחות

השכבות

הקימה בלילה

 

אז אני בעד לקחת עזרה. הורים\אחים\ גסים\ שכנים.

אפילו בייביסיטר בתשלום.

 

שיהיה לך זמן לעצמך.

 

בקטע הריגשי-

לי אישית מאוד קשה ללכת לאירועים בלעדיו.  אז החלטתי שאולי אנשים יראו בי סנובית אבל הבריאות שלי חשובה יותר, ולכן יש אירועים שאני פשוט לא מגיעה בלעדיו. ושלימה עם זה מאוד.

 

לעשות מה שטוב לך.

לצאת עם חברות, להשתחרר.

לפנק אותו באוכל טוב כשהוא מגיע הביתה.

SMS אוהב באמצע היום גם אם אין לו זמן לענות

 

בכלל, את יכולה לבקש ממנו שלפעמים ישים לך פתק בתיק ככה בהפתעה. הגברים לפעמים לא חושבים על זה ולדבר עושה המון.

 

הרבה חיבוקים וכוח

(יש מקצועות כאלה, מי כמוני יודע)

 

 

במיוחד עם הקטנה.. לא פשוט בכלל..
שה׳ ייתן לך כוחות להיות האמא הכי הכי בשבילן! אם את מרגישה צורך לצאת- תצאי!! זה הבריאות הנפשית שלך. אולי תקחי איתך את הפיצית קבוע לסיבוב בחוץ? תשבי בגינה, תדברי עם אמהות ותכירי חברות חדשות? זה ממש מרענן..
קשה בטירוף להיות עם תינוק בבית כל היום..

בהצלחה ממש נשמה!!

אם את מעונינת שלחי לי מסר ואכתוב לך פרטים והסבר.

גם אני חושבת שדרך הקופ"ח זה לא בדיוק המומחים... אלא אם כן תקבלי המלצה ספציפית על מישהו שעובד דרך הקופה. שווה להשקיע כסף בטובים ביותר, במיוחד בתחומים שקשורים בנפש.

אם יש לך פסיכולוגית טובה באזור מגוריך ששמעת עליה דברים טובים ואת מתחברת אליה כדאי אולי להשקיע בזה. בהצלחה רבה. 

פסיכולוגיה זה לא מדע

ולכן, בניגוד לרפואה הקונבציונאלית שמבוססת על ניסויים מוכחים וכדו'

הרי שלפסיכולוג אין יתרון על כל אחד אחר שמטפל בנפש

להיפך, בלימודי הפסיכולוגיה לומדים הרבה מאוד דברים שמנוגדים ליהדות

כמובן שיש פסיכולוגים טובים, ואני מניח שיש גם כאלה יראי שמים 

שלא יעשו דברים שמבוססים על רעיונות שהם היפך התורה, 

אבל יש (אני מכיר) הרבה מטפלים מעולים שיכולים להביא לך ריפוי

יותר טוב מכל פסיכולוג. 

רק שבוע שעבר פגשתי מישהו שהיה אצל כמה פסיכולוגים 

ואמר לי שבסוף הוא הלך למטפל אחרי שהוא לא פסיכולוג והוא עזר לו לאין ערוך יותר מהפסיכולוגים.

ושוב, ברור שפסיכולוג יכול לעזור, אבל אני לא הייתי נותן לנשמה היהודיה שלי 

טיפול לא יהודי. 

 

פסיכולוגיה זה כן מדע וזה כן מבוסס על ניסויים.

ובאנשים כמו באנשים, כל אחד הוא מיוחד, ולכן טיפול שעוזר לאחד לא בהכרח יעזור לאחר ולהיפך.

ואני מכיר מישהו שהיה כמה שנים אצל מישהו מאד מוערך שעזר להרבה אנשים, והוא עזר לו במידה מועטת ואחרי כמה זמן הוא אמר לו שהוא לא יכול לעזור לו ושהוא צריך ללכת לפסיכיאטר ולקחת כדורים. אותו חבר עזב את האיש הזה והלך לפסיכולוג ותוך כמה חודשים הוא ראה שיפור.

וגם לפי מה שלמדתי על צורת המחקר זה לא מדע.

אמנם יש ניסויים, אבל למעשה שיטות הטיפול הם לא מדע. 

ברור שיש פסיכולוגים ופסיכיאטרים שעוזרים. זה לא סותר דבר ממה שאמרתי

קודם כל- לגבי שיטות המחקר, נכון שזה לא מבוסס כמו במדעים מדוייקם, אבל יש הרבה תוצאות ומחקרים מאד טובים, גם אני עשיתי כמה ובודאי שיש דברים מוכחים וזה לא כל אחד איך שנראה לו בגלל שזה קשור לנפש. אם תרצה פירוט אז אוכל להפנות אותך להרבה מקורות.

בודאי ובודאי שיש שיטות טיפול מבוססות על מחקרים. זה נכון שהפסיכולוגיה הפסיכודינמית של פרויד לא הוכחה ולא יכולה להיות מוכחת אבל מי היום מטפל בצורה פרודינית בלבד? ממש מעטים. וגם מי שמטפל בשיטה כזו חייב לדעת וליידע את המטופל על שיטות אחרות ואחוזי ההצלחה שלהם.

כל פסיכולוג מתחיל חייב לדעת לדוג' שבפוסט טראומה ובOCD חובה חובה חובה חובה ליידע את המטופל שיש הצלחה גדולה בשיטת CBT. ומי שמטפל בCBT בפוסט טראומה חייב לדעת שהשיטות המוכחות מחקרית כיום הם PE ו CPT . כלומר- לא משנה מה השיטה שלך אתה חייב להיות מעודכן ולדעת מה הוכח מחקרית שפותר את הסימפטומים בצורה הטובה ביותר. אתה יכול להגיד- זה רק פותר את הסימפטומים- אני אפתור לך הכל מהשורש אבל תדאג לעדכן את המטופל שזה לא הוןכח מחקרית.

כל פסיכולוג חייב להיות מעודכן במחקרים כל הזמן, ויש המון מחקרים על טיפולים, ולכל הפרעה.

זה ממש לא נכון שללכת לפסיכולוג וללכת לכל מטפל זה אותו דבר. תלוי מה הבעיה. אם זו הפרעה מוגדרת (דיכאון, חרדה,אובססיה וכ') אני חושבת שיש יתרון עצום לפסיכולוגים. אם זה דברים אחרים, מאד תלוי במטפל עצמו, ובא נגיד, גם בהכשרה שלו.

פסיכולוג לדוג' עושה שני תארים, שנת פרקטיקום ולפחות 4 שנות התמחות. כלומר צובר הרבה ידע תיאורטי וניסיון בשטח לפני שהוא יכול בכלל להקים קליניקה. מטפל יכול ללמוד קורס של יום בשבוע ולעשות פרקטיקום של כמה חודשים ולהקים קליניקה, ולא, זה לא נראה לי אותו דבר...

ובנוגע לנשמה היהודית-

בהרבה מקרים מדובר במחלות נפש- ולא נשמה. נפש יש גם לגויים ואפשר ללמוד מהם שיטות בנושא. הרבה מהפרעות ומחלות הנפש הם ברמה הרבה יותר נמוכה מבעיות של הנשמה. ולכן צריך לדעת מתי ללכת לפסיכולוג ומתי להתייעץ עם רב או אישיות תורנית. נראה לי מאד מסוכן מה שאתה אומר, אם משהו עם סכיזופרניה לדוג' יחשוב שאל לו לקחת תרופות וטיפולים שהגיעו מהגויים ורק ילך לאנשים דתיים שלא קוראים מחקרים ולא יודעים ספרות פסיכולוגית ולכן לא יוכל לקבל את הטיפול המתאים לו.

מותר לקבל פרטי רק אחרי שסיימת את ההתמחות (או באמצע התמחות אבל עם הדרכה ולא נראה לי שקופ"ח תתן שם של משהו שבאמצע התמחות)

אבל ספציפית את, נראה שהפסיכולוגית הדתייה מתאימה לך, הייתי הולכת אליה על אף המחיר. אולי אפשר לקבל החזר כלשהי דרך קופ"ח.

בס"ד

בהצלחה

מלהעביר אחריות

אמא היא לא שפחה- שמנקה אחרי כל הבלגאן שאנשים עושים ולא שמים לב...

 

אבל לפני שאת מפסיקה לקחת אחריות בעצמך-

את צריכה להסביר להם איזו אחריות הם מקבלים

כולל רשימת תורנות על המקרר, כולל להסביר מה דורשת כל מטלה, להסביר שחשוב שכל חפץ יחזור למקומו

(את- תדאגי שאכן לכל חפץ יש מקום בבית ולא מעבירים בלגאן מחור לחור והלאה...)

 

 

 

להתחיל מהסדר בסלון , צעצועים למקום, כל דבר למקומו, טאטוא לכלוך וכך להמשיך לחדר ילדים, 

בעצם שלא יהיה כלום על הרצפה- ואז אפשר להתחיל לעבוד....

בהצלחה!

בכל פעם תגדירי לעצמך רק משימה אחת.

"רק" לאסוף משחקים (למה לא הילדים?)

"רק" לטטא

"רק" לסדר

"רק" להרים ריהוט לקראת שטיפה

"רק" לשטוף

וכן הלאה.. זה עובד! מנסיון!!

 

ככה אני היום בישלתי לשבת. (רק לקלף ירות, רק לחתוך וכו'...)

על הדרך

2. ארוחת ערב סנווויצים בגן שעשועים ציבור פארק וכך שומרים על סדר וניקיון בבית

אם אתם רוצים שנלך ..אז קודם נתארגן

1. לטאטא ולאסוף עם שואב אבק לפני השטיפה היסודית -גם ילד יכול לטאטא.

2.תורנות

3.פרסים

4.לא צריך שטיחים שתופסים אבק

 

סתם, אני יודעת שחשוב... 

אבל אם את עושה את זה בשבילם, ואח"כ את מבואסת מזה- אז עזבי. 

 

שמעתי פעם עצה טובה שצריך לנקות קודם כל את הכיור. ואח"כ, כשרואים איך הכיור מבהיק, מתחשק כבר גם לנקות טיפה כלים, וטיפה את השיש... וככה הסדר מתפשט...

 

לי תמיד עוזר לתת לעצמי תמריצים- כשאת גומרת את X, את יושבת חצי שעה לקרוא (או כל דבר אחר שעושה לך טוב...)

 

גם אני הייתי במצב דומה, ועזר לי כששפכתי את הלב לבעלי, ואמרתי לו שאני צריכה שהוא יקח חלק מהעבודה, לא כי אני לא יכולה לעשות את זה (ברור שאני יכולה! אני סופרוומן...) אלא כי קשה לי המחשבה שאני אחראית לעשות הכל לבד. וגם אמרתי את זה כבקשה, לא כדרישה, הוא באמת יכל לומר לי לא... אבל הוא רצה לעשות לי טוב. (וגם רצה שהבית יראה נורמלי...) אז הוא לקח על עצמו חלק, וזה ממש עשה לי טוב! יותר בהרגשה, אבל גם ברמה הטכנית.

 

וכנ"ל עם הילדים. אצלנו כשבעלי נכנס לעניינים ועמד על זה שכל אחד יעשה את חלקו- זה באמת התחיל לזרום. 

תצליחי...

הכי טוב שיהיה מקום קבוע לבגדים משחקים... וחלק

מהחפצים להרים לארונות גבוהים כדי שהקטנים לא יגעו

אבקת רם טובה לכיור

כי אם את מתמודדת מול פעוטות, פשוט נותנים להם 2-3 משחקים כל פעם.

אם מדובר בגדולים יותר- כל פעם שמשחק לא הורם, המשחק הוחרם לX שעות.

 

את הבעל אי אפשר לחנך, קטונתי

 

ניקיון בכללי, אני מאמינה שעושים אותו רק אחרי שהקטנים ישנים והגדולים כבר לא ייעשו בלאגן מוגזם.

לא יהיה מקום לאחסן דברים ופיו מסוימות יתחילו להיות "תחנות מעבר"

לשטוף את הכלים ולארגן שיש. אח,כ סלון, כביסות חדרי שינה וכו'

שאם הכלה קונה ומבקשת תיקון קטן, או מאחרת שבוע בהחזרה

בעלת הגמ"ח לא תסקול אותה

בס"ד

 

תחושה של כיף להיכנס. רק אני שם.

עלזה אני בזמנו פסלתי מקום להשכרת שמלות כלה רק כי כשנכנסתי [אחרי תיאום וכו'] הייתה כזו הרגשה קרירה באוויר כאילו... ברררר

ואז הגעתי לחשמונאים המקום המקסים אצל יעל והיה לי פשוט תענוג

[עברו כמעט 4 שנים ועדיין כיף מאוד מאוד להיזכר]

איפה תמליצו לה לפרסם?

אח"כ השאר.

לפרסם? אממ.... אולי במגזינים לנשים (לא בעניינים כ"כ- אבל משהו כמו פנימה, הלל, מגזין נשים של מקור ראשון)

 

בהצלחה!

בס"ד

 

כמובן כמו כל ילדה חלמתי כל החיים על השמלת כלה והיא היתה לי בחלומות 

ובאמת זאת השימלה שהיתה לי בתור כלה

ובמילים אחרות- שתהיה בסגנון שלי.
יש שמלות יפות אבל לא קשורות אלי.
- עצתי למי שפותחת סלון כלות זה שלא תצמצם עצמה לסגנון אחיד גם אם הוא יפה בעיניה.
שתביא קצת מכל דבר..אבל שיהיה גיוון.

לי אישית עם כל הכבוד ליופי היה חשוב המחיר. גם אם היה לי לא היתי רוצה להוציא אלפי שקלים על שמלה.
ובטח שיש היום גמחי"ם רבים עם שמלות יפות לא פחות.

וחוץ מזה - שתהיה נוחה!!

והכי חשוב- שתהיה לבנה

שלא יהיו פיקשושים בכתפייים או משו

 

שתדע לייעץ בהתאמה של הגיזרה לגוף של הבחורה- לא משנה מה עכשיו הטרנד הלוהט ביותר

 

אמורים להסתובב ולרקוד עם זה כמה שעות טובות

עמידה בזמנים

יכולת התאמה אישית

-מחיר: כי בגלל שמוציאים כ"כ הרבה כסף על כל דבר קטן כואב הלב להוציא המון כסף על שכירת שמלה.

 

-אופי השמלות- לא יופי כי יופי הוא עניין אישי.. אבל אופי, כלומר סגנונות שונים (שלא יתאים רק לסגנון אחד ספציפי..)

 

-גמישות ורגישות: ממני שהחליפה שמלה שבוע לפני- כדאי מאוד שתהיה סבלנות לאחראית, שתדע שכלה היא ייצור לחוץ במיוחד.. ודעתה יכולה להשתנות מהיום להיום..

כשהלכתי לסלון כלות, (שש ואגרמן, מומלץ בחום) בחרתי שמלה בסיסית בגזרה שרציתי, אבל זה היה צמוד אז ביקשתי תוספות עליה, ב"ה יצא משהו טוב, אבל, אני לא מספרת כדי להתגאות חלילה, אלא להעלות את זה, שוש, התופרת ובעלת המקום אמרה- וואו, כל הכבוד לך, בד"כ הכלות רוצות שיהיה צמוד, שיהיו יפות, שיבליטו... וזה ממש זיעזע אותי, שכלה, ביום הקדוש הזה בו נמחלים עוונות משקיעה ביופי על חשבון הצניעות, וגם לצערי אני רואה המון "דוסיות", שהחולצה שלהן פתוחה מדי ברוחב, חולצות צמודות ועוד... גם אם הכל מכוסה- זה לא צנוע שהבגד צמוד אלייך!! סתם מפריע לי איך לא שמים לב לזה...

מדובר על היום שכל בת חולמת ורוצה להיות במיטבה בכל המובנים תקראי לזה איך שתרצי- להיות נסיכה, להרגיש מלכה וכו' וכו'. ועוד במיוחד ביום שהיא הולכת להיות מרכז תשומת הלב.

מסכימה איתך שמאד מפריע שכלה שלכאורה דווקא לקראת כניסתה לסטטוס שבו היא אמורה להתרגל להפגין את יופייה אך ורק לפני בעלה אבל אפשר לדון לכף זכות שדווקא לקראת השינוי בסטטוס (ניקח את ענין כיסוי הראש לדוגמא) היא רוצה לנצל את ההזדמנות כדי "להשוויץ" (סליחה על הביטוי אבל לא מצאתי משהו שיותר מבטא את הענין) בשיער שעוד מעט יהיה אסור לה להראות לאחרים.

ןשוב סליחה על הבוטות אבל אף בת לא יכולה להכחיש את העובדה שהיא אוהבת להתלבש "יפה" וכיום לפעמים הגבול שעובר בין המושגים "יפה" ו "מושך את העין"  לא תמיד ברור.

יפה מאד שהצלחת לעמוד בניסיון. מחזקת את ידייך בלהעלות את הנושא לדיון.

וכמובן - הכל בשמחה ובחום.

בהתמסרות לכלה ולדרישותיה..

ויוכלו לספק את הדרישה של שמלה כלתית אך לא לבנה...

 

 

 

[אני כל החיים על לבן, אין מצב שאני מתחתנת על לבן, זה יומיומי מדי בשבילי...ולא רוצה הרמות גבה..]

שירות- חמימות, אכפתיות ותחושת חשיבות.

גמישות וראש פתוח- לאפשר לי להחליט מה שבא לי בשמלה ולא לנסות להחליט עבורי איך לתפור.

תפירה מקצועית וידע נרחב בדגמים

עדכניות והתחדשות.

מראה כללי של המקום מאוד משנה את ההרגשה.

 

אהה, ובסלון בו הייתי, מלבד המחיר המופרז, היה בו שלל של תכשיטים ואביזרים של הדקה ה90 אם פתאום התחשק לי לשנות מראה.

 

וגם, אלבום עם כל הכלות הקודמות, יש בזה משהו שנותן ביטחון.

 

לגבי המחיר- השמלה שלי עלתה 7500 שקל להשכרה.

אני יודעת שבמקומות מסויימים זה המון.

אבל באותו הזמן, המחיר הזה היה שווה כל רגע של שהות שם.

אנשים פחות מפונקים מאיתנו כן יוכלו לישון על זה,

זה לא מאוד נורא. 

אולי אפשר לתקן את זה, אנחנו לא ניסינו.

אם תוך 3 ימים אף אחד לא עונה

אנחנו מפרקים את זה לצורכי ל"ג בעומר הבא...

 

שיהנו ממנה  (משני חלקיה) עד שהמג"ב יבואו לעשות פירוק סופי שלה בסבב פינויים התורן...

 

 

 

להבא- לא מכניסים הביתה ג'אנק

 

שאנחנו קונים,

אז אני אשמח מאוד שתאירו את עינינו גם בעניין הזה...

בס"ד

 

הוא יחסית די יקר [באיזור ה6 וחצי כמדומני]

אפשר למצוא אותו מתצוגות וכאלה והוא הרבה יותר זול

באופן אישי לנו יש מקפיא תחתון- יש כאלה שיגידו שזה לא טוב עם ילדים כי הם פותחים- אצלנו לא נתקלנו בבעיה [וגם אצל חמותי שיש לה עדיין ילדים קטנים לא פותחים... תלוי אופי וחינוך]

הקירור שלו מצויין, יש לו ויסות טמפרטורה מעולה וגם נעילה מפני ילדים. יש לו מצב שבת. יש לו מגירה קטנטנה [כנראה מיועתד לדברי חלב אבל מעדנים וכו' לא נכנסים לשם] אז לא יודעת למה זה מיועד. מבחחינת סידור פנימי- היה אפשר יותר טוב.

 

אבל הקירור שלו מצויין, להורים שלי גם יש אותו, וקנינו אותו אחרי התייעצות עם טכנאי מקררים.

זה מקרר מקפיא תחתון של סמאסונג עם מצב שבת, תכף אלך לברר לך את הדגם.

 

אה, והוא בצבע כסוף כזה.

גם קנינו לא מזמן

קודם כל גודל- גם אם את זוג צעיר וגם אם את לא מבשלת הרבה- מקרר גדול זה כיף!!!

דגם- לכי על המוקרים כגון שארפ, אמקור. לסמסונג יש מבחר גם גדול, אם כי הם לא מוכרים בתחום אז אנחנו לא הלכנו עליהם.

מה עוד??..

אה.

מקרר ומקפיא\ למעלה למטה זה כבר עניים של נוחות. אני העדפתי ת'רגיל

2 דלתות- אני לא אוהבת- מראה קצת מגושם. ומעלה את המחיר בצורה לא פורפורציונאלית.

צבע- לבן\בז' מתלכלך יותר מהר כמובן. יש צבע כסף שזה נחמד- כמו רהיט נוסף. אבל גם- עניין של טעם....

 

 

קנינו שארף. ואנחנו מאוד מרוצים!

בנוגע לצבע, לקחנו צבע ניקל כזה כי פשוט לא רואים עליו טביעות אצבעות וכו', כי מקרר כמובן מושך המון לכלוך.

יש לו רק חיסרון אחד- המקפיא לטעמי קצת קטן.

אבל יכול להיות שבדגמים אחרים של שארף המקפיא יותר גדול, וזה באמת עניין של העדפה אישית (אני מקפיאה המון)

כשביררנו החלטנו לקנות מקרר של אמקור. צריך לשים לב שיש תוצרת הארץ (אותו מפעל של תדיראן) ויש תוצרת טורקיה, לנו קרוב משפחה שהוא טכנאי המליץ על האמקור תוצרת הארץ. אנחנו מאוד מרוצים! הוא גדול, נוח לניקוי ומסודר מעולה. הוא גם אחלה מבחינה הלכתית (אל תשאלו אותי אני כבר לא זוכרת מה בדיוק...)

וזה מצחיק - כי אנחנו 6 אחים נשואים ולכולנו, בלי כוונה, יש אמקור בערך מאותו דגם. לאחותי הוותיקה ביותר הוא מחזיק במצב מעולה כבר 11 שנה... וזה נחשב היום הרבה שנים בשביל מקרר.

 

פשוט אין על מקררי אמקור. (לפחות אלו שתוצרת הארץ)

כשאנחנו בדקנו מקררים בנפח 550 ליטר האמקור פשוט גדול יותר מכול מקרר אחר בעל נפח זהה. למה? לא יודעת, נראה לי שזה קשור לעיצוב של המרחב הפנימי אבל עובדתית, נכנס בו יותר מכל מקרר אחר בנפח 550 ליטר (ובדקנו הרבה). המקרר היחיד למשל בנפח הנ"ל שבמקפיא שלו יש מקום לתבנית גדולה של התנור.

עיצוב הפנים שלו פשוט נוח. אין מילה אחרת.

הוא גם המקרר היחיד שנותן 10 שנות אחריות. זה יותר מכל מקרר אחר! הרוב נותנים 3, בקו נותנים 5, שארפ 7. (למען הדיוק, אחריות כוללת כולם נותנים רק שנה, והשאר זה רק על מערכת הקירור)

הוא מהמקררים הבודדים שמגיע עם מתג שבת מובנה, בלי שצריך להוסיף כסף בשביל זה. לשים לב אם אתם רוצים מקרר מהדרין או לא (מה הרב שלכם פוסק בענין) אם לא, אז לשים לב לקנות רגיל ולא מהדרין. חשוב ביותר.

עוד נקודה שהתחדשה לי לאחרונה. אמקור לא כ"כ משנים את הצורה של המדפים, מה שאומר שבמקרה הצורך (זה בכל זאת זכוכית) קל מאוד להשיג מדפים חלופיים. לא יודעת מה לגבי מקררים של חברות אחרות בענין.

והקטע שבהתחלה היה ברור לי שאנחנו לא קונים אמקור בגלל דירוג האנרגיה היחסית גרוע שלו. קנינו בסוף אחרי כל היתרונות הרבים שלו, ואחרי שחישבנו כמה זה יוצא בצריכה שנתית וגילנו שזה בעצם גרושים. ואני מרוצה מאוד, וחייבת לציין שכל מי שאני מכירה שיש לו מקרר אמקור מרוצה מאוד גם כן.

ועוד דבר חשוב: זה תוצרת הארץ, זה מחזק את הכלכלה שלנו לקנות דווקא תוצרת הארץ.

אני לא ממליצה על מקרר הפוך, זה לעובד נגד חוקי הטבע, בטח שלא דלת ליד דלת, במקררים כאלו כמעט ואי אפשר להכניס כלים גדולים למקרר ולמקפיא.

ועוד אחת בקטנה: אנחנו קנינו מקרר שהידית שלו היא כמו שקע בחלק העליון של הדלת וזה מומלץ. זה קשה יותר לילדים קטנים לפתוח את המקרר וזה בהחלט יתרון. (מכירים את הסיטואציה של הילד בן השנה וחצי שפתאום מאוד בשקט ואז מגלים שהוא עשה שומות במקרר???) זה גם עמיד יותר, ובעיניי יפה יותר.

גם לנו יש את האמקור המדובר. הוא אחלה ואנחנו אוהבים אותו, והוא עלה לנו נראה לי 3500 לפני 3.5 שנים בערך. 

אני אשב עם בעלי ונחליט, עזרתם מאוד!!!