פורום נשואים טריים (עמוד 600)

לפעמים הפתרונות הפרקטיים הם המוצלחים ביותר, אז אל תהפכו כל חיכוך לברומטר של מצב נישואיכם.

"היא יודעת שאני עובד מאוד קשה לאחרונה ושאני רוצה שנשב לאכול מיד כשאני מגיע. אבל תמיד היא לוקחת את הזמן שלה ומתחילה לחמם את האוכל רק כשאני נכנס הביתה. אם היא היתה אוהבת אותי באמת, היא היתה קצת יותר מתחשבת..."

"כל כך מעצבן שבכל בוקר, כשאני ניגשת לקרוא את העיתון, אני מוצאת אותו מקומט ומוכתם בקפה ושאריות מזון מארוחת הבוקר של בעלי. אם הוא היה אוהב אותי באמת, הוא היה קצת יותר..."

לא נכון. לא כל התנהגות שלילית מהווה גילוי דעת על מצב נישואינו, וכשאנחנו מתייחסים אליה ככזאת, אנחנו עושים לנו ולבני הזוג שלנו שירות דוב אמיתי.

התנהגויות שונות משלנו או מעשים שמתסכלים אותנו, יכולים לבטא פשוט אישיות שונה, הבדלים בין גברים לנשים, אילוצי זמן (ארוחת בוקר חפוזה) או סתם פרספקטיבה שונה על החיים – בלי שום קשר לאהבה או מסירות.

בסופו של דבר, כשאנו מיחסים לכל חריגה חשיבות עליונה וקריטית, אנחנו מזיקים לנישואין שלנו. בעיות רבות יכולות לבוא על פתרונן ע"י גישה פרקטית, ולפעמים האהבה אינה קשורה אליהם כלל.

האם יתכן שבעל מתחשב ורגיש באופן יוצא דופן ידאג לכך שהעיתון יקופל היטב כבתחילה וינגב בקפידה כל טיפה שנשפכה לו, לפני שיצא מהבית במהירות בשעות הבוקר המוקדמות? האם זה אפשרי שאישה מאורגנת במיוחד תמיד תתחיל לחמם את הארוחה 20 דקות לפני שבעלה מגיע הביתה? הכל יתכן! אבל הציפיות האלה לא בדיוק סבירות ולא ממש מציאותיות. מה אמור אם כן לעשות בן זוג מתוסכל?

את מצפה בכיליון עיניים לכוס קפה שקטה ולחמש דקות עם העיתון לפני שהכאוס פורץ, והטיפול בבלגן של העיתון הרטוב והמקומט הורס לך את הבוקר. אם יותר מידי קשה לך ליישר את דפי העיתון בעצמך ולהתעלם מהכתמים הלחים (ואני באמת לא מתכוונת להיות שיפוטית), אז יש לי פיתרון נפלא שאינו כולל את המילים "אם היית אוהב/ת אותי באמת, אז..."

מוגזם? כן, אבל הרבה יותר זול מייעוץ נישואין.

קנו שני עיתונים. כן, אתם קוראים נכון. קנו שניים – אחד לו ואחד לה. מוגזם? כן, אבל הרבה יותר זול מייעוץ נישואין.

קיימים מצבים רבים שבהם מעט כסף או יצירתיות עכשיו, יוכלו לחסוך המון עגמת נפש אחר כך.

בכל ערב, אחרי הארוחה, אתם מתווכחים מי ידיח את הכלים. שניכם תשושים מהיום הארוך. עד שבסוף את כבר לא מסוגלת יותר, אז את ניגשת אל הכיור וממלמלת לעצמך את המילים הרות הגורל, "אם הוא היה אוהב אותי באמת, אז הוא היה..."

בואו נחזור צעד אחד לאחור. יש הרבה פתרונות אפשריים לדילמה הנ"ל, כשאף אחד מהם אינו כולל את המילה 'אהבה'. אתם יכולים להשתמש בכלים חד פעמיים. כן, אני יודעת שזה יותר יקר (למרות שקיימות אופציות זולות למדיי היום) אבל בסופו של דבר זה יותר זול מ... תפסתם את העיקרון.

ערכו טבלה וקבעו תורות. כן, אני יודעת שאתם כבר לא בני שמונה, ואני לא ממליצה על כוכביות זהב, אלא על כך שמערכת מסודרת יכולה לעזור ולסלק את הויכוחים מסדר היום שלכם.

האפשרות השלישית (צריך אומץ כדי להעלות אותה) היא ללכת לישון עם כיור מלא בכלים מלוכלכים ולהדיח אותם מחר בבוקר, אחרי שנחתם וחידשתם כוחות.

גישה פרקטית כזאת לבעיות שונות במערכת הזוגית, מוציאה את הרגש מהמקומות שבהם הוא לא שייך. בעוד שכל אחד מבני הזוג יכול, כמחוות הדדיות, לקחת חלק במטלות שונות בבית (בין אם זה בישול, ניקיון או תשלום חובות), אם הוא (או היא) לא עושה זאת, עדיין אין בכך כל גילוי לחוסר הערכה – אז אל תתייחסו לזה בצורה שכזאת.

כשהילדים שלי היו קטנים, הרגשתי שאני לא יכולה לצאת מהבית אלא אם בעלי יישאר לשמור עליהם. חוץ ממנו, לא סמכתי מספיק על אף אחד. הגישה שלי הפעילה עליו לחץ כבד, והרבה פעמים הסתחררנו בטנגו של "אם היית אוהב/ת אותי באמת..." עד שהבנתי שהקטע כאן הוא שלי, ושהלחץ שאני מפעילה עליו פשוט לא הוגן. הילדים יחזיקו מעמד למשך היציאה הקצרה שלי, גם עם אחת מנערות מהשכונה (שלמעשה היה להן יותר ניסיון עם ילדים קטנים ממה שהיה לבעלי או לי), והלחץ המיותר הוסר מהיחידה הזוגית.

נישואין כוללים תהליך של מציאת פתרונות לאתגרי החיים – הקטנים כמו גם הגדולים – ביחד. ולפעמים, הפתרונות הפרקטיים הם המוצלחים ביותר. לא מדובר בקשר רומנטי מימי התיכון, שבו צריכים למדוד בכל רגע את טמפרטורת הקשר, אלא בפרויקט ארוך טווח שבו עובדים יחד על מה שחשוב, שבו המחויבות היא מה שקובע, ושבו אהבה היא לא תמיד השאלה – או התשובה.

פורום נשואים טריים (עמוד 599)