פורום נשואים טריים (עמוד 599)

אפשר להעתיק?...

לא אני המצאתי וזה הופץ באינטר

אני אשלח לבעלי בעז"ה...

- "איך אני יכול לעזור לך , מתוקה"?

- "רוצה לעזור לי? אל תסתובב בין הרגליים, לך לבית המדרש ותלמד".

הלך לו לבית המדרש. ישב ולמד בשקידה עצומה שעות ארוכות. הרימו החבר'ה גבה ולא הבינו מה הוא עושה בבית המדרש? הסביר להם הבחור שככה הוא עוזר לאשתו, על פי בקשתה , לקראת הפסח.

ישב יום ,

ישב יומיים.

ביום השלישי הוא כבר קם אחרי שעה, עשה סיבוב בחוץ וחזר לעוד שעה...

ביום הרביעי בקושי שרד חצי שעה בלי לקום לסיבוב, לכוס תה , או סתם פטפוטי סרק,

לקראת סוף השבוע כבר קם אחרי 10 דק', טרק את הספר ויצא.

- "מה קרה"? שאלו החבר'ה.

- " אוף, נו, כמה כבר אפשר לעזור" ?!?!?!?!? 

 

פשוט כל שיטה אחרת שמרטיבה את הנפה עלולה לגרום אח"כ להתלעה של הקמח הלח שיצטבר בקצוותיו.

וספה? עם מטאטא גומי כנראה.

 

(לא מברשת שיער, מברשת ניקוי) ובסדקים עם מברשת שיניים +עזרת היד...

גם לשלוח במיילים לחברים,

וגם לפרסם באתר איבוד,

ואולי גם באיזה דף מידע איזורי..

 

בהצלחה!!

אני אגיד לך דבר ששמעתי מרב המתמחה בייעוץ זוגי: כמעט תמיד, מה שנראה על פני השטח כבעיה, הוא בעצם רק סימפטום שנובע בעצם מדבר אחר לגמרי, שהוא השורש, וצריך למצוא אותו כדי לקשר בין הדברים.

 

זה מאוד קשה להסתדר בלי עזרה, במיוחד כשהבעל כן נמצא בבית ורק לא משתף פעולה... אני מציעה שתדברו ביניכם, ותסכמו מראש מתי בדיוק הוא עוזר ובמה. לדוגמא, את ארוחת ערב וניקיון אחריה והוא מקלחות וסיפור. או, את מטפלת בתינוק והוא בשני הגדולים. תקבעו שעה מדוייקת שבה הוא עושה את מה שהוא אמור לעשות. תשתדלי לתת לו לבחור את מה שיותר קל לו לעשות.

ותני לו לעשות את הדברים בדרך שלו. בלי הערות והוראות צמודות. אם הוא בחר להם את הפיג'מה הלא נכונה - שיהיה. מעכשיו תדעי להכין להם בעצמך את הפיג'מות או להסביר לו לפי מה לבחור. גם אם לוקח לו יותר זמן משלוקח לך, כי הוא נמרח עם זה - זו הדרך שלו והקצב שלו, וצריך לקבל את זה.

 

יכול להיות שהשעה הזאת קשה לו, הוא מגיע מהעבודה או מהלימודים עייף ורעב, ולא מתאים לו לעזור בדיוק אז. אולי זה יעזור אם הוא יאכל משהו לפני שהוא מגיע הביתה.

 

בהצלחה, ואת מוזמנת לפורום נשואות בלבד! את יכולה לבקש מנחשונית, אני ירושלמית או יהודיה מא"י להיכנס לשם.

אחד הדברים שבגללם קשה לבנים לעזור, זה בגלל שאנחנו לא נותנות להם לעשות את הדברים כמו שהם יודעים לעשות... (בעלי אמר לי את זה כמה פעמים עד לשמדתי לזרום...) למזלי לבעלי היתה מספיק סבלנות כדי להזכיר לי את זה ולא להתיאש ולהפסיק לעזור...  

 

מאחלת לך המון הצלחה!!!

שלום לך תמרי.

 

לכאורה את מבטאת צורך חיוני מבחינתך, אני מניח שלא מדובר בארוע ספציפי , אלא ברצון שלך ליתר מעורבות של בעלך בחיי הבית. אכן זהו צורך חיוני של אשה מבעלה.

כמנחה נישואין, הייתי יושב עם שניכם ושומע אותך מבטאת את צרכי הליבה שלך מבעלך, ובמקביל מאזין לבעלך ושומע בקשב רב מהם צרכי הליבה שלו.

הצעד הבא היה לשאול אותך מה בעלך צריך לעשות כדי שתהיי מרוצה, ואז לעבור לבעלך ולשאול אותו מה את צריכה לעשות כדי שהוא יהיה מרוצה. ככה עובדים בתהליך הנחיית נישואין מודרג.

 

אתם בהחלט יכולים לעשות את זה ביחד, ללא מנחה נישואין, לשבת בזמן הפנוי אחרי שהילדים הלכו לישון או במועד אחר כשכולם רגועים, ולדבר על הצרכים ההדדים אחד מהשני.

 

כמובן אשמח לסייע אם אתם מעוניינים ללא תשלום.

אני מציעה פשוט לדבר על זה.

 

לא ממקום של האשמות, אלא ממקום של שיתוף ברגשות שלך ובקשיים שלך.

 

אולי הוא מרגיש שהוא עושה המון, והוא לא צריך לקחת חלק?

אולי יש לו השגות על התפקוד בבית?

אולי קשה לו?

 

 

לשתף, לסםר שקשה לך, לספר שאת מצפה ממנו ליותר מעורבות,

ולשמוע מה הוא אומר.

 

בסה"כ הוא בעלך, אכפת לו ממך, הוא אוהב אותך ורוצה שיהיה לך טוב.

 

שינוי זה לא דבר קל, אבל ברגע שהוא ידע ותדברו על זה לעומק אני מאמינה שגם את תביני את הצד שלו יותר, ואולי פחות תהיי מתוסכלת,

גם בעז"ה הוא ישתדל יותר לבוא לקראתך,

וכמובן שהזוגיות שלכם תרוויח.

 

 

בהצלחה רבה!

עם הבעל הזה אז כדאי שתתפסי אותו לשיחה זה חלק מהוזגיות ותשאלי אותו בצורה עדיהנ ורומנטית למה הוא לא עוזר לך ושקשה לך! לא לשמור בבטן!!! [בלב]

ב"ה לא קראתי מה כולם כתבו...

 

זה קצת פוגע..

בס"ד

 

להגיד ש-ברוך ה', הוא לא קרא מה כתבו.

 

 

אלא, כמו שכותבים בהתחלה בס"ד, הוא כותב בהתחלה ב"ה.

 

רק פיסוק נכון, אח שלנו, והכל יסתדר.

בעזרת ה'.

עוד לא נולד האדם שישכנע את הבחור לפסק

|מיואש|

ונכון שאני לא מפסק העיקר שכולם מבינים מה אני כותב   ואני לא יכול לפעמים לקרוא מה כולם כותבים בגלל שאין לי פנאי לפעמים! אז קבלו את התנצלותי!

יש מצב שתנוחי בצהריים?

שתזמיני ביביסיטר בתשלום לסייע לך?

עוזרת?

אולי לבשל קצת פחות, לסדר הרבה פחות, לשחק בכיף עם הילדים או אולי לבקש ממנו לצאת איתם.

 

אין לי מושג איך אתם חיים וכיצד הבית מתפקד יום יום.

אבל נראה לי שאם הכל דופק, ואת מתקתקת עניינים ויש הכל-- אז אין שום בעיה להתחמק, בסוף הכל בה על מקומו בשלום.

 

אבל אם תתחילי לשמוע את עצמך ולעצמך, לפרגן שעות מנוחה- כדי שתוכלי להתמודד עם הקטנטנים בערב, אולי לקחת עזרה ולעבוד בנחת-- אולי תהינה פחות תפוקות אבל את תהיי עם יותר כוחות.

 

ואם זה ממש ממש יפרוע לו-- הוא מעצמו יושיט יד.

אם לא- אפשר להמשיך כך עד שהחבריה יגדלו

 

וחוץ מזה-- מושיטה לך כתף ומתפללת שתצליחו לבנות ולהבנות יחד-- מתוך התחשבות ונתינה הדדית

יש כמה נושאים בחיים, שנדמה שככל שתרדוף אחריהם- כך הם יברחו ממך

למה? כי אתה כל הזמן עוקב, ומצפה, ומייחל ונלחץ, וזה לא יכול לבוא ככה. "בשובה ובנחת תוושעון"

 

אני מציע שתנוח קצת. נסה להנות איתה בפשטות וזריהמ חופשית, ולנסות להמנע מלחשוב על העתיד ועל התכנונים

 

וזה יגיע. התחושה הטובה תתגנב בספונטניות  ויהיה לכם טוב ושלם עם ההחלטה

נבנים רק אחרי החתונה לא משנה כמה זמן תהיו ביחד עוד לא תכירו באמת אחד את שני.

לכן לא צריך לחשוש. ואם לא תחשוש זה יביא לכה שמחה אמתית בכל דבר בחיים ובמיוחד בכזה דבר גורלי.  

אני חושבת שעליך לשאול עצמך- האם זה קרה רק אחרי ההחלטה או שזו איזשהי תחושה שמלווה אותך מאז ומתמיד?

 

שב עם עצמך, או איתך- כל שתחפוץ, ובנחת תוכל ליישב על דעתך דברים..

 

 

בהצלחה רבה ובשורות משמחות

זו החלטה משמעותית לכל החיים. תלכו ביחד.

האם נגיע למצב שכל זוג ילך לייעוץ קודם חתונה?..

לא יודע אם זה הכי נכון והכי טוב.

ממש לא

אני לא יודע אם השמחה וההתרגשות לקראת חתונה קיימת  אצל כולם, אבל במקרה שלי, אחרי שיצאתי עם אשתי כשלושה חודשים והגענו להחלטה להתחתן , היתה סוג של התרגשות עזה באויר.

אני מעריך שהתרגשות כזאת קיימת אצל רבים, אני לא יודע אם אצל כולם.

 

מעניין אגב לשאול כמה זמן אתה יוצא איתה, ייתכן שבמקרים שיוצאים זמן רב מדי ונמרחים יותר מדי אולי יש פחות התרגשות אבל זו רק ספוקלציה.

לשאלתך השנייה השמחה לא באה אחרי האירוסין, אלא הארוסין הם שיאה של השמחה וההתרגשות שבאים בעקבות ההחלטה להתחתן ולכרוך את חיינו יחדיו לנצח.

 

אתה אומר שאתם זורמים מכל הבחינות, אבל שאל את עצמך, לא האם תהיה שמח בחתונה, אלא שאל את עצמך האם אתה מרגיש שזו האישה שאיתה אתה רוצה להקים בית.

 

בברכת שבת שלום

בנימין טוקר, מנחה נישואין, ינ"ר

א] זה אתה מתחתן איתה והחתונה שלך אל תיראה כמו שלא אחרים כל אחד שונה מהשני כולל ברגשות

 

ב]לך תבלה איתה במקומות רומנטים תנסה לחשוב על הרגע ולא על התעיד כל שניה אתה מפספס את ההווה! ואתה סתם מלחיץ את עצמך !!

שתזכו להקים בית נאמן בישראל.

 

אם את רוצה צלם תפני אלי באישי - אני חושב שאת מכירה את אישתו. (יש לה גם ניק פה בפורומים)

 

את איזור רחובות אני לא ממש מכיר.

 

שוב מזל טוב, עקיבא.

בס"ד

 

הממ, את איזור רחובות אני לא כ"כ מכירה,

אבל לגביי צלם:

א. אם סטודיו בעניין שלכם, אז אנחנו היינו ממש מרוצים מהסטודיו שלנו, בראשית. הם נמצאים בירושלים.

 

ב. טיפים??

נחת, נחת, נחת,

תפילות [והמון!!!]

זמן לעצמכם בין כל היחס,

כיבוד הורים [וזה בכלל לא פשוט בתקופה הזו]

למצוא הדרכה טובה [ממש ה-א"ב לענ"ד]

 

והעיקר- שיהיה בשעה טובה והמון מזל טוב וסיעתא דישמיא!

תתחילו לאגור רשימות של מטלות שצריך לעשות ולבצע.

 

 

כמה מוזמנים יש לכם? מה התקציב של שני הצדדים?

זה חשוב כדי להתחיל לחפש אולם ולהגדיר תקציב וכו', ע"מ שגם ההורים יהיו מרוצים ולא יכאב להם מדי בכיס.

תרצו לעשות ארוסין ארוע? (אנחנו וויתרנו, נשואים באושר).

 

אתם יודעים איפה אתם הולכים לגור?

כדאי שתתחילו לחשוב גם על דברים קטנים שאפשר בהתארגנות מתאימה לארגן חינם (רהיטים ישנים, ציוד אחר שלוקח זמן לסדר ולארגן)...

זה גם הזמן לתאם ציפיות בכל מיני דברים קטנים שצריך לעשות, לפתוח תיק ברבנות וכו'.

 

 

מזל טוב ! ובהצלחה

ביד בנימין..של מישהי מקסימה.

 

צביה זעירא-

 

 

טלפון :	054-5684156
נייד :	050-4684156
כתובת :	יד בנימין

 והנה תמונות-http://www.kol-simcha.co.il/pratim.aspx?bus=1936

 

מחירים נוחים! ושיהיה במזל טוב ובהכנות קלות! אם את צריכה עזרה,אשמח-גם אני מאורסת..

מזל טוב!!!

שילה ותמר כינרתי מתקוע ד'.

0525802593

איפה שלקחתי את השימלה שלי: נראה לי קוראים לה רינה אוחיון. אין לי טלפון לצערי, אבל אולי ב144. אישה חמודה ויש לה מבחר יפה ולא יקר.

ושיהיה לכם הכנות נעימות וחונה כלבבכם והכי חשוב: בנין עדי עד, אהבה אחווה שלום ורעות.

תחפשי בגוגל

בנק מזרחי חושבים שאנחנו מטומטמים ושהם יכולים לפרסם בלי לשלם.

 

ערוץ 7 - מתי תתבעו אותם?

ולהיות מישהי

זה מה שאני מרגישה כל הזמן!

 

תודה רבה על השיתוף בדברים שהם מאד אישיים ופרטיים.

אין לי מושג מה מצבך המשפחתי וכמה שים אתם נשואים. בכולופן בד"כ בחיים בזוגיות בד"כ אנחנו מתחילים באיזו סימביוזה בה יש מחיקה אחד של השני לטובת השני.ואז מגיע השלב של "המלחמה" אנחנו לפתע מגלים עד כמה "נמחקנו" לא הבאנו את עצמנו לידי ביטוי וכל אחד נלחם על כוחו ורוצה להגישם את עצמו. בסופו של הדבר השלב השלישי הוא הביטוי האישי של כל אחד בביחד שלנו שהוא הרבה יותר אמיתי מהסימביוזה הראשונית (אך ההכרחית...).

בכולופן נראה כי הביטוי העצמי שלך מאד חשוב לך וזה אכן ערך חשוב ללא ספק אני מקווה בשבילך שתשכילי לשתף את בעלך בתחושות שביטאת פה כ"כ יפה וביחד תמצאו את הדרך להביא אותך לידי הגשמה שתמצאי בה את התחברות שלך לעצמי שלך, שתדעו לתת לך מקום ללא חובות ומחויביות,בקיצור מה שניסיתי לומר שההרגשה הזו היא הכי לגיטימית בעולם (גם אני חווה לא ממש בצורה כזו אבל בהחלט לעיתים אנחנו בשלב "המלחמה") ולדעתי המפתח הוא לשתף את בן הזוג , גם אם זה קשה...

 

 

שכל אחד עוברים עליו כל מיני בילבולים העיקר זה לראות כמה לך טוב. כר' נחמן בלקוטי מוהר"ן (רפ"ב) ור'נתן בליקוטי הלכות בהתחלה כותבים שעל ידי שאדם מסתכל בטוב שבא הכל ניהיה לו טוב ומי אמר שבילויים זה טוב? איזה תכלית יש בזה? מידי פעם זה טוב לנשום אויר אבל סתם אין לזה שום תכלית. תמיד קל להיסתכל שלשני טוב ולי לא.

 

וחוץ מי זה חז"ל כותבים שאין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף. אז ככל שמתחתנים יותר צעירים אפשר להביא יותר ילדים. וכל דבר שבקדושה יש עליו הרבה בילבולים והיצר מנסה ליאש אותנו על ידי עצבות וכו'.   

שוב שלום לכולכם

 

שמי בנימין ואני מסיים הנחיית נישואין בינ"ר

יש לי פתיחות לשוחח עם זוג בדיסקרטיות ובלי התחייבות

ולפתוח בפניהם עולם חדש של תקשורת בריאה ומחייה

 

לפרטים

בנימין טוקר

0522640270

btm5@windowslive.com

 

שיהיה לכולכם אביב פורח ושמח

 

פורום נוער וגיל ההתבגרות

כתבה גם בפורום אולפניסטיות...

אם בעלה לא מזהה את הניק..(:

למדה את המקצוע מהר

או אולי אפילו מישהו גדול שמנסה גם להיות קטן....

סתם משיעמום..........

ששאלה בפורום הריון על הנקה, ובמקביל בפורום "לקראת נישואין וזוגיות" על דייט ראשון... 

נחכה לתכנית האומנותית המבדרת של השבוע הבא  

איך עשיתם מזה סיפור, זה היה סתם בצחוקים!
חוצמזה, למה שאני אהיה בפורום הנקה? הגזמתם!

את חוש ההומור שנראה לך שיש לך-

נצלי לדברים אחרים......

לפעמים אני ממש שונאת אותו, אני לא יכולה לסבול את הרגע שהוא נכנס הביתה מהעבודה

וישר מתחיל עם ההערות.

לעיתים יש לי תחושה שהוא לא מבין אותי, מה אנחנו עושים ביחד.

 

שאלה:האם תמיד הרגשתם ככה.

בטוח שלא, הרי היו תקופות רומנטיות.

 

אשמח לפגוש אתכם, את שניכם ולחזור יחדיו לתקופה הנפלאה.

בנימין טוקר מנחה נישואין 0522640270    bt@inn.co.il

 

 

בטח שעשו מזה סיפור. זה לא מצחיק בכלל. זו התנהגות רדודה של קטינה לא חכמה. גם אני הייתי בת עשרה ועשיתי שטויות, אבל שטויות חמודות, לא שטויות מפגרות. ההודעה הזו שלך תגרום לזה שכל מי שנתקל בה, הזדהה וניסה לעזור, ואח"כ גילה את האמת עליך, בפעם הבאה שיתקל בהודעה דומה בפורומים הוא כבר יבדוק בשבע עיניים ויהיה חשדן, אולי יותר מדי. ואולי גם לא כ"כ יעזור. עליך ועל מצפונך. אומנם את מתבגרת, אבל גם בגיל ההתבגרות אין סיבה להיות אנוכי. אל תוותרי על הנעורים, אבל כן על הילדותיות. צאי מהסרט, צאי מהמחשב. לכי לעזור לאמא טריה לתינוק לנקות לפסח. לכי תלמדי משהו על החיים האמיתיים.

אני מניחה שאת לא עובדת, אולי הגיע הזמן?

אישה עובדת ממצה את עצמה, אינה משתעממת כי יש לה 8 שעות עבודה+ שעה נסיעה

ואח"כ נון סטפ עבודה בבית

 

מה לגבי חוג? קורס?

התנדבות?

 

אם תצאי לגינה, בטח תפגשי שם נשים עם ילדים

ולאט ללאט תלמדי את שפתם.

 

אולי מדברים שם גם אנגלית? בטוח יש לך מעט אנגלית..

 

ולגבי חו"ל, תחזרו לארץ, אין מה לעשות שם!!

 

בהצלחה משיח

תפירה

ריקמה

סריגה

תכשיטנות

אומנות על כל סוגיה.

ואולי תקחי קורס רציני ותפתחי גלריה?

התנדבות.

עשיה בקהילה

ספרים

לימוד

ועוד מלא דברים שאפשר לעשות..

 

הלוואי עלי שיעמום...

אבל את יכולה למצוא או לעזור בקהילה או ללכת ללמוד או לעשות דברים שאת אוהבת!

 

זה נורא קשה, ותינוק רק מוסיף על הקושי! 

אני שולחת חיבוק גדול והמון המון כוחות. 

הלוואי שתמצאי את הכוחות לצאת לפעילויות שיספקו לך חברה - זה ממש-ממש חשוב! אולי חוג, כמו שהציעו, או לימודים... משהו שגם ייתן לך את השפה ואנשים שתוכלי ליצור איתם קשרים. 

באמת לא פשוט! להיות אמא צעירה כאן בארץ, עם המשפחה והחברים... אז קשה לי בכלל לדמיין את הקושי שלך 

רק אם את יכולה לספר: באיזה מדינה אתם ואיזה שפה מדברים שם? לצורך מה נסעתם לשם? האם יש שם קהילה יהודית וישראלית? מתי אתם אמורים לחזור? מה בעלך אומר על הרגשת השיעמום והלבד שלך?

אני בארה"ב, ייש לנו קהילה יהודיית ובתוכם גם חבר'ה ישראליים. אבל מפוזרים כזה וזה לא אותו סגנון חברה כמו בארץ.

ה' יודע מתי נחזור.

ובעלי? מאוד מבין אותי, אבל לא מצליח לעזור הרבה, לו יש חברה ושפה וכו' שלא כמוני.

 

מנסה לעזור ע"י עוד שאלות:

בחרת בכינוי "משיח עכשיו". האם אתם חבדניקים? האם אתם שם בשליחות? בתפקיד? אולי רק לבעלך יש תפקיד רשמי במשכורת ולך אין? אם אכן זה המצב, ובעצם גם אם לא, נסי ליצור יש מאין, "לתפור" לעצמך תפקיד ו/או עבודה, משהו ייחודי לך. (אפילו עצם העובדה שאת ישראלית, מהארץ, והרוב לא, כבר מייחד אותך לטובה) תחשבי מה חסר בקהילה שלכם, מה עדיין אין. את יכולה להתחיל את זה בהתנדבות או בתשלום סמלי וכשזה יתבסס, להפוך את זה להכנסה, משהו בשכר.

 

במה את טובה? מה את יודעת לעשות טוב? תחשבי אם יהיה לך יותר נוח שיבואו אליך הביתה, או שאת תצאי לעבוד / להתנדב / לפעול בחוץ, עם או בלי התינוק, לפי הצורך והיכולת. ארגני שיעור תורה, היסטוריה יהודית או עברית קבוע לנשים / ילדים / נוער, אצלך בבית או במקום אחר. לנשים אפשר שיעור בטהרת המשפחה, אולי במקווה, או לידו, אולי בבוקר. אולי תוכלי להפוך את המקווה למרכז לנשים כמו עבריה בגבעת שמואל. אם את יודעת ללמד תורה, למדי את. ואם לא, מצאי מישהו / מישהי שילמדו. בעברית ו/או באנגלית, לפי היכולת. אבל את תהיי היוזמת, המארגנת, המתכננת, המבצעת. עם כיבוד, דפי מקורות, צ'ופרים, דף קשר, רשימת תפוצה באינטרנט וחשבון בפייסבוק. אותו דבר עם התנדבות בקהילה או גמ"ח. תהיי את המרכז, בבית או מחוצה לו. צרי מצב שבו נשים ילדים ונוער ירצו להתחבר אליך ולפעילות שלך. גם אם כבר יש, זה מצויין, עוד שיעורי תורה והתנדבויות זה אף פעם לא יותר מדי.

 

אם את ממש לא טיפוס של מסמר ומנוע, נסי להצטרף לפעילות קיימת: שיעורי תורה, התנדבות, פלייגרופ לתינוקות, ספורט, חוגים וכו'. תרשמי ללימודים, משהו בלי הרבה דיבורים וקריאה באנגלית, אולי משהו שעושים בידיים/רגליים/פנים/גוף.

 

ועוד דבר: לכי עם העברית שלך בשמחה, בגאווה ובראש מורם. כמובן דברי אנגלית לפי הצורך והיכולת שלך, אבל אל תרגישי אאוטסיידרית בגלל זה. היי גאה בעצמך: את מישראל ואת דוברת עברית! אם תהיי ככה, אנשים ירצו להתחבר אליך ויתאמצו לדבר עברית איתך ובנוכחותך.

 

ועוד דבר: זה לא תפקידי לחנך את בעלך ובעצם גם לא תפקידך. א-ב-ל:

את הלכת לקראתו ובאת איתו לארץ הולדתו, אפילו בלי לדעת לכמה זמן. ד"א: דברו על זה, אתם צריכים לקבוע זמן מוגדר שאחריו חוזרים לארץ הקודש. ולא, "כשהילד יגמור תואר בייל / ישיבה יוניברסיטי" זה לא קביל... הוא מרגיש בבית וזורם לו, את לא. נסי להעביר לו את המסר, שהוא צריך איכשהו לפצות אותך על ההקרבה שלך למענו. לא בכעס, עצב, רחמים עצמיים וקורבניות. אני חלילה לא רומזת שזה מה שאת עושה. אני פשוט מסבירה מה כוונתי. כלומר, כל מה שכתבתי לך למעלה, בעצם אומר לך: אל תהיי מסכנה וקורבן. היי שמחה ופעילה, ואנשים, כולל בעלך, ידבקו אליך ואז גם לך יהיה יותר מעניין. אנשים נוטים להידבק למי שפעיל ושמח. אבל זה לא סותר שהוא צריך לפצות אותך. לא לרחם, לפצות. במה? רק את והוא יכולים לדעת מה יפצה אותך ובמה הוא יכול לפצות.

 

דוגמאות:

טיסה של כולכם או רק שלך עם התינוק פעמיים בשנה לארץ, לאיזה חגים שמסתדר להיות עם משפחתך.

שהוא ימצא לך משרה טובה, מכניסה ומרתקת, יפעיל פרוטקציות וכו'.

יום או חצי יום בשבוע הוא נשאר עם התינוק ואת יוצאת, למה שתרצי.

פעם בשבוע אתם עושים יחד פעילות זוגית / משפחתית קטנה, בבית או בחוץ. ללמוד תורה, להתנדב, (בסדר הבנו כבר, יאללה תרגיעי כבר עם התורה וההתנדבויות האלה!) פיקניק וכו'

ופעם בחודש כנ"ל אבל משהו גדול. (טיול מחוף לחוף...  )

 

והעיקר - חיבוק גדול. בטח יש לכל זה מטרה טובה מלמעלה.  

 

תודה

דבר ראשון: תודה ענקית לך- נחשונית, לכל מי שמנסה לעזור.

דבר שני: אני לא בדיוק הטיפוס היוזם והמניע, אלא קצת ביישנית וחסרת ביטחון. (בעלי דווקא הפוך, הוא גם הטיפוס שאיפה שלא יהיה- ימצא חברים ותעסוקה).

 

בקהילה היהודית כאן יש כל מיני שיעורים וכו'- באנגלית, ולא מזמן נפתח גם לדוברות עברית. אני משתדלת לא להחמיץ את השיעורים והאירועים, אבל זה לא ממלא לי מספיק את הזמן, כי זה פעם בשבוע/ תקופה.

בקשר לעבוד- זה דבר די מתסכל, כי נסיתי הרבה סביב התחום שלי, במקומות שדווקא צריך עברית, וגם במקומות אחרים עם האנגלית העילגת שלי,

לא ידוע לי על חוגים וכדו' שמעניינים אותי וזה באסה, כי בארץ למדתי.

חלק כתבו כאן- לעשות דברים שמעניינים אותי. אני לא יודעת איך בדיוק להסביר את זה, אבל כשכמעט כל השעות שלי הם שעות פנאי, אז אין חשק לעשות דברים שעושים בד"כ בשעות הפנאי המועטות. (והאמת שגם אין כ"כ חשק לעשות דברים שהם הכרחיים יותר...)

מה אני יגיד?

אני מנסה להצטרף לאיזה דיי- קייר (גן) למילוי מקום בתור סייעת, למרות שחצי מהכסף ילך על בייבי סיטר לילד... אמרו לי שזו דרך טובה להשתפשף עם האנגלית ולמצא חברה.

 

אם יש למשהי עוד עיצות- אשמח לשמוע.

 

ואגב- הטיול מחוף לחוף מזה קורץ... נראה מה בעלי יגיד על זה...

הלוואי עלי כמה שעות פנאי עוד תתגעגי לזה

אויל תתחילי פסח

אולי תעשי שיפוצים לבית את יודעת כל מיני שידרוגים

אולי תפרסמי את עצמך להעביר שיעורים בעברית ושיעורים פרטיים

ואולי תתפרי לילד/ה שלך כל מיני דברים....

בחו"ל את גם יכולה ללמוד קווליט -אומנות התלאים ויש עוד הרבה תחומים ששם הם המקור פשוט כדאי לבדוק ולחפש

חוץ מזה תמיד יש פעם ראשונה תזמיני לשבתות חברים דובריי עברית תפתחי

שנה היא הזמן המשוער להסתגלות, שתפי את בעלך בבדידותך.

 

בנימין

אני גרה כאן כבר שנה וחצי. ואני יכולה לאמר שדווקא בתחילה זה היה פחות קשה מאשר עכשיו.

ובקשר לשיתוף- בעלי יודע, אבל בתכל'ס זה לא עוזר לי.

תודה בכל אופן.

קודם כל יישר כח גדול- שליחות היא מסירות נפש אמיתית

 

יש לי חברה שהיתה במצב דומה והיא פשוט החליטה שבשביל לא לטפס על הקירות, היא הולכת להתפלל שלוש פעמים במניין בבית הכנסת, אחרי שחרית היא היתה לומדת משו בפרשת שבוע וכד'. וככה היא עשתה במשך זמן עד שהיא הסתגלה והתמלאה בעבודה בבית- עם הילדים הנוספים.ולאט לאט גם בחוץ.

 

בהצלחה רבה.

 

 

 

יש גם שלוחים מבנ"ע והסוכנות אולי יש דברים שתוכלי לעזור להם ודרך כך תכירי חברה ... הרי הם במקור מישראל ...

ואני בארץ...

עם תינוקת בבית

עזבתי מקום עבודה כי הרגשתי שיותר טוב להיות עם התינוקת

אבל משעמם לי

ולא שאין לי מה לעשות, יש - כמו שהציעו פה הרבה הצעות

העניין הוא שצריך משמעת עצמית לעשות את הדברים

ולא סתם למרוח את הזמן

אני למשל הייתי מציעה (גם לעצמי... אבל עוד לא עשיתי את זה...)

לקחת חברה טובה שמרגישה אותו דבר

ולהיות יום אחד אצלי ויום אחד אצלה

וכל יום האורחת מדרבנת וממריצה את בעלת הבית להחליט ולעשות דברים 

(כי תמיד יותר קל להיות נמרצת ולתת עצות בבית של אחרים)

בהצלחה

ובקרוב אצלי...

jhyjr

אני יכולה לעזור לך במציאת משפחה קרובה. איפה את נמצאת ?

כולנו באותו מצב...מחפשים חברים..

 

 

קודם כל, תצאי מנקודת הנחה שאין קראוונים פנויים. (לתלונות - בנימין נתניהו לשכת רה"מ ירושלים, אהוד ברק לשכת שר הביטחון תל אביב)

 

טלפון של מחלקת קליטה ואיכלוס בקרית ארבע - 029969532

 

מעבר לכך, ביישובים השונים ישנם רכזי קליטה שכדאי לברר דרכם על האפשרויות השונות בכל יישוב. בד"כ הטלפונים של רכזי הקליטה מופיעים באתר של אמנה. אם לא השגתם טלפון של רכז של יישוב מסויים ודווקא אתם מעוניינים לבדוק אותו תמיד אפשר להרים טלפון לכל אחד מהתושבים שבוודאי יישמחו לתת לכם מידע / להפנות אתכם לגורמים המתאימים.

 

בהצלחה ומזל טוב.

דבר שני הוא שביררתי ואין קראוונים פנויים בקריה..

הביקוש עצום ונחסם על ידי ההקפאה מחד, ומזכירויות חלק מהישובים מאידך (בבית-אל למשל, כך שמעתי, המועצה רוצה בניה ולא עוד קראוונים), מה שבהרבה מקומות גרר עליית מחירים מטורפת של ההיצע הקיים ובעיקר מחסור כבד בו.

 

האופציה שנשארה היא בעיקר מאחזים (מחייב אחזקת רכב שבעצמו מייקר את עלות המחיה), או לבנות במאחזים על צירים ראשיים יחסית (גבעת אסף למשל), ולהתפלל שהמנהל לא יהרוס.

והם לא מחייבים רכב..

זו גבעה השוכנת ממש מעל הטרמפיאדה של קריית ארבע..

 

בהצלחה יקירתי

גם אם אתם מספר 6 ברשימת המתנה... יש ביקוש מטורף, פרוטקציות למקורבים... בהצלחה בכל זאת!
ואם מצאתם - תעדכנו... שנוכל גם

היי!! יש אצלנו קראוונים, זה לא האזור כ"כ אבל בכל זאת ישוב שווא!! עטרת זה בבנימין, 10 דק' מעפרה...

ולנסוע משם כל יום לקרית ארבע או לירושלים לא בא בחשבון..תודה!

אמנם ביחס למי שמתחתן בגיל 20+ זה מבוגר, אך עדיין עתידכם לפניכם בעז"ה..

ב. בלי להכיר את פרטי המקרה כמובן - אך המצב שלכם טבעי לגמרי, גם ביחס לצעירים יותר: אחד כבר רוצה, והשני מתלבט. "כמקובל"... לפעמים הגיל רק תורם לקצת יותר התלבטות.

ג. עוד קצת סבלנות, ומן הסתם התמונה תתבהר יותר. כדי לאפשר לדברים להתברר (ויש להניח שאף אחד כאן, שאינו מכיר אתכם, אינו יודע מה אמור להתברר)  כדאי לא להילחץ, לדעת שזה טבעי ונורמלי - ועם זה כמובן להקפיד מאוד על קדושת וטהרת היחס עם נינוחותו; נוסף על הערך העצמי הגדול של זה, גם כדי לאפשר למצב הנוכחי להימשך עוד זמן מה בלי הסתבכות לשום כיוון.

בהצלחה. שה' יאיר את עיניכם לטובה.

הספקנות בגיל זה ברורה ומובנת לאור הזמן הרב שחלף ומספר הדייטים שנכשלו.

קחו את הזמן, בנחת ובשמחה, ובראיה חיובית תתקדמו לעבר היעד

 

יעוץ עם מי שמכיר אתכם זה באמת הפתרון הטוב ביורת עבורכם.

בהצלחה!

ההחלטה ללכת ליעוץ היא טובה ומעידה על כל אחד מכם ועל יחסכם החיובי לקשר.

נראה שבעצם כל אחד אמר:

"אני מעונין להמשיך את הקשר כי נראה לי שאנו מתקדמים להקמת בית יחד"

צריך סבלנות ואמונה, לחייך ולהפגין ביטחון וחיבה כל עוד ממשיכים בהחלטה הנ"ל.

בהצלחה

חוץ מזה- אני פה באישי(באישי ניתן לקבל גם נייד)

ואתם מוזמנים שבת, שבת אצלינו מחוללת פלאים לזוגיות- אנחנו+-באותו גיל...

עם טוב לכם ביחד תתחתנו אין מה עלשות צריך לקפוץ למים ולעבור את דהברים ביחד תמיד יש קשיים גם ב 20 וגם ב 50 זה כל הרעיון בזוגיות שזה ביחד !!

אז הרגיל עלול להיות בעייתי למדי......

כיום לא צריך להשרות את הכרוב של חסלט.

חסלט המקורי- לא החיקויים.

אני לא נתקלתי בזה הרבה זמן.
‏
אולי כדי שזה יהיה בד"ץ הם אומרים את זה.

בד"ץ העדה החרדית מורים להם לכתוב שראוי להפריד ולשטוף.

אבל חסלט עצמם לא טוענים שצריך. אז באריזות שאין עליהן את הבד"ץ, אין את ההמלצה הזאת.

זה רק בגלל שבלי שהם יכתבו את זה החרדים לא נותנים לזה הכשר,

אין להם נגיעות כלל והחזקה שלהם נקיה יותר משל כל יתר החברות

חוץ מזה שהם היחידים שיש להם בקטוכם- מעבדה שבודקת שאין ריסוסים ורעלים כשהמוצר מגיע ללקוח-

ואז משתמשים בהדברה ביולוגית או בהדברה מתנדפת.

בעלי היה מנהל את בית האריזה של חסלט כמה שנים(עד הגירוש), לכן אני יודעת

להקפיא עד שכל העלים (גם הפנימיים) קפ0ואים לגמרי (עניין של יממה בד"כ) ואז להפריד את העלים הסמרטוטיים ולשטוף אותם אחד אחד תחת זרם מים חזק. בהקפאה הרגלים של החרקים נשמטות מהעלה ואז בשטיפה בזרם מים חזק הם נופלים..(.)

 

אפשר להשתמש בכרוב הסמרטוטים  לבישול ולא לסלטים...

 

תרתי משמע

 

באופן כללי עדיף על החבל, אך באזורים עם שמש ישירה על הבגדים במשך זמן ארוך הבגד דוהה הרבה יותר מהר.

אם יש שמש שתייבש את הכביסה מהר יחסית- עדיף על החבל- ואז להוריד מייד ולקבל... לא לתת להם להתקע שם דורות...

אם אין ככ שמש או שאין זמן להתייחס מייד- אז מייבש

 

העולם היום עובר יותר ויותר לאנרגיה סולארית במקום בזבוז חשמל- למה לא להקדים את כולם- ולייבש בשמש?!?!

ואם כבר - עדיף לעשות סחיטה במהירות גבוהה ושיהיה פחות זמן על החבל, או הפוך?.. לא 1000 אבל נגיד 600 עדיף על 400?

סחיטה חזקה הורסת את הבגדים וגורמת לבלאי מהיר יותר וחבל!!

 

אני את כל הכביסה סוחטת על 400. פשוט חבל על הבגדים.

ולא ראיתי הבדל מבחינת בלאי.

אני מכבסת ה-מ-ו-ן, אין לי אפשרות לייבש כל כך הרבה זמן על החבל בימים קרים.

חוץ מבגדים עדינים במיוחד,

ואם ייהרס- כל הכיף לקנות חדש.....

אני לא רואה אצלי אופציה כזו

בשימוש, כל השאר עדיף חבל, שומר על סיבי הבגד ויותר זול אבל- תלוי בכם