פורום נשואים טריים (עמוד 600)

אני עם תאומות בות שנה ומה שנשאר לנו זה רק לשחק!!! (אפילו הגן של דודו ועוגיות א"א) וזה היה ממש קשה!!!

אבל ב"ה שזה מסיבות כאלו טובות! אנו זקוקים לגשמים האלו...

רעיונות שאפשר לעשות בבית:

אוהל משמיכות,

ספרי ספריה,

תיאטרון בובות,

גומי (בין שני כסאות),

יש המון אתרים של יצירה לילדים ברשת (המלצה באישי),

גזירת עיתונים,

בצק משחק (שמכינים לבד/ ברבצק),

"מחבואים" בבית,

להזמין חברים,

ארגז תחפושות,

לרקוד עם מוסיקה לפי הקצב,

להוציא חפצים קטנים מכלי מלא אורז (או שעועית), בלי שישפך אורז החוצה,

לצייר על האדים שעל החלון,

לצייר על החלון בטוש מחיק,

לבנות מסלול מכשולים מכסאות וכו',

לשבת עם כולם ליד התנור עם שוקו חם...

ואז מתאווררים בתורנות.

וגם לעשות סיבוב ברכב ולראות עולם בגשם (אם יש)

וגורנישט- הרעיונות שלך יתלו בעוד דקות ספורות על המקרר כאן- תודה לך!

זה מה שעשינו היום.

זה מתחיל מהניפוי שכולם אוהבים בתורנות.

אח"כ הלישה ניתנת לילד שצריך להוציא הכי הרבה אנרגיה באותו יום....

ובסוף להכין לחמניות- כולם.

זה גם כיף של ארוחת ערב.

תודה..אחלה רעיונות,הולכת לשחק עם הילדים

שיחקתי עם הילדים שלי מחבואים , וזה מגניב

-גמד ישן ביער...

- טוק טוק מי אני?!

- משחק זיכרון עם חפצים

- לזהות חפץ ע"י מישוש  

וועכשיו אפשר להוציא את כל התחפושות ולתת להם להתחפש

אין לך מושג איך הם נהנים להרבה מאוד זמן

כבר כמה ימים שהם עסוקים עם התחפושות..

מומלץ!

אין ברכה גדולה מזו!

הילדים שלי בבית כבר הרבה ימים מנסיבות שונות שאינן מאפשרות לי לשלוח אותם לגן.

בתחילה הרגשתי שאין לי כח עד שמישהי האירה את עיני ואמרה לי

:"את יודעת כמה כח יש לאמא יהודיה?!"

ועם זה אני משתדלת ללכת וב"ה כיף לנו יחד

בס"ד

למה הבת חייבת?

כי תכל'ס היא זו ששמה את ה"קו האדום" בכל מה שקשור לטהרה.

הרחבות באישי בשמחה

בהדרכת חתן היא ללמד את החתן איך להתנהג אל האישה.. ברגע שגבר לא לומד להתיחס לאישתו כראוי או כמו שהתורה מורה ללכת ואינו נשמע אל התורה נראה לי שזוגיות היא לא נבנת כך.

ברגע שבעל יודע מה זה אישה ויודע ללכת לקראתה נראה לי שחיי זוגיות היא מושלמת יותר.

לא כך הדבר?  

המקווה. אני חושבת שזה מחוייב המציאות. בעיקרון מלמדים את ההלכות תכלס ואת הכלה גם מעבר, אבל כבר תלוי במי שמלמד את החתן והכלה

כי היא זו שמבצעת את ההלכות, וברבנות רוצים לוודא שלא יהיה מצב שרב יחתן זוג חילוני כשהאישה לא ביצעה את המוטל עליה לפני החופה.

יחד עם זאת, ודאי שגם הבעל צריך לדעת את כל ההלכות, לא פחות מהאישה (אולי לפני הנישואין הוא לומד רק את חלקן, אבל לאחר הנישואין הוא צריך ללמוד הכל). אבל אין סיבה שהרבנות תחייב את זה. מלבד זאת, הדרכת חתנים כוללת לא רק את ההלכות, אלא גם ענייני שלום בית וזוגיות - וזה מאוד מאוד חשוב.

אם זה חשוב כשמו שציינת הנ"ל... 

ובעל שאינו למד לפני חתונה וגם לא רוצה ללמוד אחרי שנת נישואים..

איך ממשיכים אם זה הלאה?

איך מסבירים לו שזה חשוב להמשך זוגיות? 

(בדילמה)

ולכן אין סיכוי להוריד אותו.

כפרת עוונות....

תודה רבה!

אם כבר יש סיכוי טוב שהחצאית הלכה, שווה לך לנסות הכל.

נסי עם אציטון, או כל חומר קטלני שאת מכירה.

אולי אפשר לשים איזה קישוט/ אפליקציה?

אנחנו קנינו בשוק (ראש העין) תמונות 4 ב-120 (אני חושבת), ממש ממש יפות ועשינו מזה עיצוב מעניין וזה מוסיף המון לבית.

לחדר של הקטנה קנינו מדבקות קיר ואני מרגישה שעדיין אני רוצה להוסיף תמונה כי זה חסר. המדבקות הן יחסית קטנות ולכן זה עדיין נראה ריק.

בהצלחה!!

שעולות בערך 5 ש"ח במקס סטוק, אנחנו קנינו והן הוסיפו המון!

כמה הצעות: (התייחסתי לא רק לקירות אלא אל האווירה בכללותה..)

- לצבוע קיר אחד בבית בצבע אחר משאר הקירות כך שיהיה איזשהו אלמנט עיצובי בולט, אפשר (ואולי אפילו מומלץ.. ) לצבוע את הקיר שהכי ריק ממדפים- ארונות

-  אור בבית- שמחה בבית  תאורה יכולה לשנות הרבה בבית. אפשר למצוא דברים פשוטים שלא רק נותנים איזשהי תוספת עיצובית אלא גם מסתירים "נקודות תורפה" בבית

- מפות שולחן צבעוניות וקישוטי שולחן קטנים

- לצייר בעצמך ולתלות על הקיר.(יש אנשים שזה רלוונטים עבורם ). תמיד מעורר חיוך כשעוברים וגם- מקורי

וכך הלאה כיד הדימיון הטובה..

שוב- בהצלחה רבה !

קודם כל, כפי שכתבו אתם יכולים לעשות יצירות בעצמכם וזה לא חייב להיות דווקא ציור.

שנית, ישנם שבלונות יפות שאפשר להיעזר בהם ע"מ לצבוע את הקיר בצורה מיוחדת. (לא צריך לצבוע את כל הקיר מחדש אלא לעשות כמה ציורים מהשבלונות וזה בהחלט מוסיף המון.

לתלות על הקיר לונג.

בהצלחה!!

שווה להכנס לאתרי הבית של טמבור ונירלט, יש שם טיפים רעיונות לצביעות מעניינות וגם שבלונות להדפסה

ואפשר גם להכין בבית - מציירים על בריסטול עבה את הדוגמא שרוצים , גוזרים את מבפנים ומניחים על הקיר.

בהצלחה

לפעמים יש בכל מיני חנויות יד שניה כל מיני דברים.

לפעמים אפשר למצוא אצל הורים/דודים/ סבתות פריטים שהם לא משתמשים

בהם ואפשר לשדרג איתם- כיסוי לספה, שטיח, שידה או רהיט, כריות נוי..

אפשר להכין מובייל נחמד בעלות זולה.

יש כל מיני מקומות שאפשר לקנו בהם בזול.

לעשות מדף קטן ויפה לפמוטות,

לתלות ברכת כלה, תמונות שלכם (אם אתם בקטע) ברכה לנרות, ברכת הבית, מראה

למסגר איזה תמונת נוף יפה.

אגרטלים יפים אפשר לפעמים למצוא בהכל בדולר

מפות יפות וחמודות לכל מיני נישות.

חשוב להקפיד על הרמוניה של צבעים..

ואכן גם צביעה של קיר יכולה להוסיף.

אולי לתלות עוד משהו על הוילונות, בסגנון המוביילים או כדורי זכוכית (אם הם חדגוניים מדי..)

אפשר לבחור קיר קטן ולצייר פס בצבע שונה באמצע הקיר,

כדי שיצא ישר, מדביקים קודם מסקינטייפ נייר בצדדים, ומורידים אותו מיד אחרי הצביעה.

לא חייבים לצבוע את כל הקיר, אפשר רק פס/ כמה פסים,

אפשר להדביק עם דבק יוהו או דבק חם כל מיני קשקושים מעץ בשני שקל (חיפושיות, עלים, נצנצים, כפתורים...)

אפשר לקחת מהפח של הנגריה  קרש צר, לצבוע ולשים עליו כל מיני קישקושים מחרסינה (הכל בדולר),

יכול להיות חמודי, נגיד חמש כבשים אותו דבר, או משהו כזה.

בחניות של הכל בשקל, מקסטוק  וכדומה אפשר למצוא כל מיני דברים מעץ שאפשר לצבוע בגרושים.

אפשר להכין תמונות "אוירה", ראיתי במקסטוק קנווסים זולים, לקנות שלושה צבעים מתאימים, כהה, בינוני ובהיר, ולקשקש תמונה אומנותית... (לא חייבים עם מכחול, אפשר עם טישו, לחרוט עם מזלגות, כפות, מה שרוצים),

יכול להיות פעילות זוגית ממש כיפית, אולי ננסה בעצמנו?

עשית לי חשק להתחיל להשקיע פה בחורבן....

צביעה של מסגרת חלון-- לזכור שזה חייב לעמוד בתנאי לחות של גשם או רטיבות או סמרטוט-ניקיון

אז צבע עמיד במים- רצוי

(במיוחד שאת לא רוצה לע הווילון עול הקיר סימני צבע שנזלו...)

בלגאן- לחשוב איך אפשר לעשות ככה שיהיה יותר קל לסדר בפחות עסודה

למשל לי יותר קל עם סלסילאות ומגירות -ולא מדפים

ואם מישו מצא מדבקות קיר שזה לא שחיטה לקנות- אני אשמח לדעת...

אני רואה שכולם ממליצים על זה, איפה זה?

ועוד דבר-אם אני צובעת חלק מהקיר שבאקריליק רגיל, עדיף לצבוע עם ספוג נכון? לא עם מכחול..

(אני מתכוונת לפס כזה רחב קצת באמצע הקיר)

גם בטישו...

ספוג יתן לך מרקם חלק יותר ממכחול,

(וכדאי לזכור לשים סלוטייפ נייר על הקצוות, משדרג ת'תוצאה).

מקס סטוק זה מול בנין כלל בירושלים,

אבל את הדברים האלו אפשר למצוא בעוד הרבה בזארים והכל בשקל/ בדולר.

דבר ראשון חשוב לחשוב מה יש מה חסר ואת איפה רוצים לשנות ואז:

1)בקשר לרהיטים אפשר לצבוע -בסיד -צבע בסיס שמנתרל מהצע הקיים ואז בצבע שאת רוצה אם את כישרונית לצייר על זה בצבעי שמן / לקנות מפיות /מדבקות בחניות יצירה והלדביק .

2) עציצים אפשר לעשות איחורים אין מצב שזה לא מוסיף אם יש ילדים קטנים מדף מהתקרה או על גבי ארונות למינהם זה מוסיף צבע וחיות גם צמחים פשוטים ממשתלה שעולים בין 1 ש"ח ל10 ש"ח ...

3) מובייל מחימר קר, פימו, עיסת נייר וכיד הדמיון....

4) אני אוהבת ארונות והפטנט שלא יראו אותם זהשיהיו בלבן ובהם אני מסדרת את כל הבלאגן...כמו שאומרים על ילדים " מה שלא רואים לא קיים"

5) אם בא לך לצייר משהו גדול על הקיר כדאי לעשות את זה עם בארקור נשמע הזוי אבל לא אפשר להשאיל ממרפ"דים . 

6) לפעמים כיסוי יפה של הספה יכול לשנות המון או שעוונית/מפה לשולחן.

7) אתר אגורה וכו.. אתרים בהם תוכלו למצוא רהיטים אולי מהאיזור שלכם ולחדש ולשפץ בלי כסף.

8) אפשר לקנות בחנות שנרקאת הכל פנאי ליד ד"ר צבע מול קניון הד בירושלים כדורי זכוכית צבעוניים אני מצאתי בסגול חציל מהמם בגדלים שונים כשהיקר מבניהם עלה לי 9 ש"ח זה היה די מזמן אבל לא נראה לי שזה יכול להתייקר כ"כ

8) חנות בשם(אם אני לא טועה ) הובי בכנפי נשרים באיזור תעשייה יש חומרי יצירה ולרוב יש מבצעים טובים חרוזים וכו...

9) תמונות של ארץ ישראל / של המשפחה מכל מיני מקומות פשוט אחג ליד השני אורך רוחב יוצא מהמם

10) אם מדבר אלייך יש דבר כזה לקחת כמה בדים מעניינים שונים אבל משתלבים אחד עם השני וכל בד למתוח על מסגרת עץ משאריות נגריה ולתלות אחד ליד/ מעל השני. אפשר להשאיר רק אותם ואפשר להדביק עליהם כפתורים, סרטי תחרה וכו.... 

11) ואחרון בע"ה הטיפ הכי טוב קודם כל לעצמי הוא שפסח יש פעם בשנה אבל סדר יש כל השנה וכל השנה אני מנפה

בהצלחה אם יש דבר מסויים שאת רוצה לעשות או לשנות תעלי ואולי תקבלי הצעות יותר ספציפיות

התחלתי לעשות כמה דברים אז נראה מה ייצא מזה ונחזור לעדכן...

ייעלם !

*אני לקחתי שבלונה יפה, וצבעתי עם אקריליק (שבלונה-20 ש"ח , בחנויות יצירה, אקריליק-5 ש"ח), עשיתי בפינה של הקיר מין שרשרת פרחים מזה, וכל מי שנכנס הביתה ישר מחמיא על זה, וזה נראה כמו מדבקת קיר (שעולה 100+ )

*הוספתי ליד הוילון מין שרשראות כאלה שתולים וזה מוסיף צבע, (אפשר להכין מחרוזים)

*כדי שלא יהיה בלאגן בכלים שמתייבשים, קנינו מעמד לכלים שנתלה על הקיר מאיקאה, זה לא עולה כזה הרבה, עושה הרבה מקום ומרווח, ואפשר לקפל את זה או להוריד כל פעם.

* כמו שאמרו- ללכת למקס סטוק או כל חנות כזאת ולהיות יצירתיים, למשל קניתי שם וואזה מזכוכית ומקשטים אותה עם מפיות,אפשר להכניס לבפנים את הכדורים שמתנפחים במים..
תמונות יפות וזולות..

 

אבל לא גדול מידי.

כי אז מה תעשו בחתונת הכסף??

משהו משפחתי - זה הכי חשוב.

אוכל - תחלקו בין האחים,

ופעילות כיפית (אם יש נכדים, אז איתם. זה הכי טוב!)

בהצלחה ומז"ט

- שלחנו פרחים / עוגה לעבודה.

- נחתנו כולנו בלי הודעה מוקדמת עם כל הציוד ותוכנית כיפית לכל המשפחה.

- יצאנו לשיט משפחתי במרינה באשדוד על יכתא נחמדת (וזה הצליח למרות התחזיות השחורות שלי)

- צילמנו פינות שכוחות ועלומות בבית, הקרנו אותם והחברה זיהוה איפה זה נמצא- (היה מצחיק)

- משחק "מה נעלם במהלך השנים", המשתתפים מקבלים מספר וכל אחד בתורו צריך היה להזכר בחפץ שנעלם מהבית - רהיטים, כלים, בגדים מיתולוגים וכל מני כאלו.

- מי מה ומתי- הקרנת תמונות מחיי המשפחה מאז ההורים היו קטנטנים- הקהל צריך לנחש מי מה ומתי צולמה התמונה.

- נפגשנו כולנו במסעדה נחמדה לארוחת ערב משפחתית, נציג מכל משפחה נשא ברכה.

- לקחת איזה פסוק שיש בו גמטריה של 22 "ישראל בך התפאר", או משהו אחר שנראה לכם ולהפיק סביבו בהתאם לתוכן את האירוע.

- לשלוח זה עם מספר פרחים כמספר שנו הנישואין.

- להוציא לוח שנה משפחתי- עם ציון תאריכי הולדת, נישואין וכו'..

- פסיפס תמונות משפחתי.

ואם תתני לנו קצת יותר כיוון למה אתם רוצים, סגנון המשפחה ונטיית ההורים אוכל אולי לתת לך עוד כמה רעיונות כי יש לי במאגר הרבה שנות נישואין משני הצדדים.

אבל גם אני הייתי מחכה עוד 3 שנים להפנינג רציני יותר.

ואז אפשר להדפיס חולצות למשל, לעשות חידונים ומשחקים.

חידון "קולות מן העבר"- שמברכים אותם אנשים מהעבר שלהם, והם צריכים לנחש מי זה.

שמעתי פעם על משהו חמוד- "עוד 10 שנים..."

לעשות מן ספר קטן בו מכניסים את כל בני המשפחה ו"מנחשים" לפי האופי שלהם מה יהיה איתם בעוד 10 שנים.

תהנו!

בעז"ה

ואנו כולם רווקים..

ז"א אני הבכורה בת 19 וחצי וההכי קטנה בת 5

פפריקה,אם יש לך רעיונות נוספים אשמח..

ותודה על מה שכבר כתבת..

  מכל מיני אנשים...

משחק רביעיות על ההורים,

אני גם בכורה למלא פיצקלך וקשה לארגן את כולם, אז שיר זה ממש טוב בשבילם.

מיסגרנו וזה תלוי להם יפה יפה מעל המיטה בחדר..

כמובן שבאמצע תמונה שלהם כיום (כלומר אז...) ותמונה בחתונה שלהם, יצא יותר ממדהים!!

מותר לי להתלהב אני עשיתי.....

שוקו ,פיפי,פטל,והיד נטויה.

בהנחה שהוא לבן- את יכולה לנסות במעט אקונומיקה,אבל זה לא תמיד עובד.

בכל מקרה שווה להשקיע מעט במגיני מזרון, מאשר הרבה בנקיון..

כשעברנו דירה, לפני שהכנסנו את המזרונים של הילדים לבית, בעלי לקח מטאטא ודלי אקונומיקה עם מים ושיפשף את המזרון מכל הכיוונים והצדדים. לקח לזה כיומיים להתייבש אבל בסוף הם יצאו לבנים בוהקים!! ממש כמו חדשים.

בהצלחה

זה למי שעובר דירה באוגוסט.

או שגר באילת...

אני חושבת שבחנויות "הכל לבית ולגן" אבל לא בחנויות הגדולות. אני יודעת שיש חנות אחת בתלפיות...

הוא חומר צהוב, רב שימושי, קונים אותו ב4 ליטר והוא מתאים ל-ה-כ-ל!

שמים קצת במים ועם ספוג או מברשת משפשפים...

אפשרות שניה, יש אבקה של קליה, גם מצויינת, ויש עליה הוראות ניקוי, אותה יותר קל למצוא..

בהצלחה!

ממה שאני זוכרת מרגע החיול/החתונה מקבלים, ועד לשחרור.

בס"ד

הדורות השתנו. אין מה לעשות.

הדור שאנחנו חיים בו (וזכינו לחיות בו!) זה לא הדור שהסבא והסבתא שלנו חיו בו.

הקשיים שונים עד מאוד, ומכאן גם דרכי ההתמודדות.

אגב, "ירידת הדורות" זה מושג שאולי נשמע שלילי, אך צריך לזכור ש"בעצם הירידה מתחילה העליה"- לקראת התגלות משיח ב"ד ולבנית בית הבחירה, בב"א.

באופן כללי אינני בטוחה בכלל שיש פה ירידת דורות אלא ההיפך (תראו כמה שעלתה המודעות בציבור שלנו לעשות משמרות "שמירת הלשון" ובכלל להישמר מלשון הרע, להישמר מספרים וסרטים לא נקיים - זה לא היה קיים לפני 30-40 שנה).

ולענין הספציפי: (למען גילוי נאות אני צריכה לציין שאינני נשואה אבל אומר מהמעט שאני יודעת וגם מנסיוני בדברים אחרים)

קודם כל בדורות הקודמים הנשים היו הרבה יותר בבית וחלוקת התפקידים היא אחרת כאשר נשים עובדות, וגם כאשר היום יותר ויותר נשים לומדות כל מיני דברים שלא  למדו אז. כך שהבעיה לא היתה קיימת בימי הסבתות - נוצרו מצבים חדשים ולכן גם בעיות חדשות.

באופן כללי (לאו דוקא זוגיות) נראה לי שהיום יש ליותר ויותר אנשים אומץ לצעוק ולמחות על עוולות (בכל תחום שהוא) ייתכן שזה נובע מזה שבארץ כבר גדל לפחות דור שני (וגם שלישי) של צברים שהמנטליות הגלותית כבר לא בלכסיקון אצלם, והם לא בדיעה שצריך להבליג ולספוג..

וייתכן שזה גם משפיע על הזוגייות.....

בכל אופן, לגבי ירידת דורות - ממש לא מסכימה!

בס"ד

אולי אבהיר את עצמי יותר:

בדור שלנו "חושך ואור משמשים בעירבוביא", וזה ממש חלק מתהליך הגאולה.

אין כאן משהו "רע" או "טוב" אלא יש פה מציאות חיים שמתקרבת בצעדי ענק אל הגאולה.

ואשינו שזכינו להימנות בדור כזה.

אז את כותבת שלכאורה כאילו רואים ירידה ולמעשה זו לא ירידה.

ואני טענתי שגם ירידה לא רואים....

ובכל מקרה, שתינו מסכימות שב"ה מתקרבים מהר מאד לגאולה

בדור הסבתות, היו כאלה שקיבלו הדרכה מלאה ודוגמא אישית מאמא, ומשאר קרובות המשפחה שחיו איתן.

אני מאמינה שמי שנתקלה בקושי, פנתה להתייעץ עם הרבנית, או "האישה החכמה" של העיירה, שידעה להדריך ולעזור גם אם לא עברה קורס וקיבלה תעודת יועצת.

והיו גם רבים, רבים מאוד, שחיו כמו שחיו ללא הדרכה וללא לימוד, וככה זה גם נראה...

מאושרות בחיי נישואיהן.

פשוט פחות דיברו על זה.

פחות הגשמה עצמית וכולי.

אין ספק שיש כאלה שסבלו, וסובלות, וסובלים...

זה עלול רק להעצים אותו ובגדול.

עצה שלי? לטבול וליזום התקרבות ואהבה, גם כשצודקים - מותר להיות המפייס...

מהנסיון שלי, התווכחנו פעם ממש וזה היה ליל טבילה אבל אמרתי שבכל זאת אני הולכת. בכיתי שם חבל"ז. ובבית ישר ניגשתי אליו חיבקתי ואמרתי שאני מצטערת שהתווכחנו ככה והתוצאות היו כ"כ כ"כ משמחות, ב"ה. לעולם, אבל לעולם אל תדחי טבילה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

בכזה דבר!!!!

תחשבי שאת הית מחכה למשהו המון זמן והיו לוקחים את זה ממך בגלל משהו שלא קשור בכלל...

דוקא זה יכול לתרום הרבה יותר, אחרי טבילה הכל נראה טוב יותר.....

בס"ד

אני חושבת שאין כמו חיבוק כדי להרגיע את הנפש הסוערת- שלו ושלך.

צריך לחשוב על רעיון להשלים לפחות ליום אחד..

אולי לצאת יום לפני ביחד לאיזה ארוחת ערב במעדה וכדו' לנסות להרגיע, כי תכלס השבועות שלפני המקווה הם שבועות שהכי קל לריב ולהסתכסך, והיום של המקוה אמור לקרב להשלים ולפצות על הכל..

בגדול, זה נכון מה שכתבתם אבל צריך להבחין שישנם מצבים אחרים.

אנו לא מכירים את הכותבת ואת הסיפור המדוייק ולכן רק אביא כאן ציטוט:

וד"ל.

צריל להרחיק לכת.

ויכוח בין בני זוג אינו עונה בד"כ להגדרה של בני מריבה, בני שנואה...וכד'.

רק לחשוב כמה ילדים כאלה יהיו אם כן...

משום שאם החזרה לחיק הבעל והאשה מובילים לקרבה באותו הזמן, אפילו לזמן לא ארוך, הרי שזה כבר לא בן שכזה...

כך למדתי אני, לפחות.

יש דברים שהם מחוץ לקונצנזוס..

החכמה היא לא לשמור על הריב..

אלא לדעת איך לוותר ולשמור על הכבוד העצמי..

זה נראה לי מעשה מאוד ילדותי ולא חכם.

אין כלי המחזיק ברכה אלא השלום

בהצלחה.

תראו ישועות

גבר תופס את החיים אחרת מאישה. ואנחנו חייבות להפנים את זה!

כשאשה כועסת - היא מחכה לקירבה.

כשגבר כועס - הוא מסתגר ובורח.

גבר פעמים רבות אינו יודע כיצד להראות מחוות רגשיות. אצלו זה לפעמים מטרד ומיותר, ולכן הוא אינו יוזם פיוס. אצל אישה זה דלק הכרחי לחיים.

כעת, גם אם תחליטי, זה קצת מסובך ללכת לטבול אם הסחת את דעתך ולא המשכת לבדוק (על תסתמכי עלי, שאלי רב).

אבל, חשוב מאד להשאיר את נושא הטבילה והקשר בין בני הזוג מחוץ לכל וויכוח.

אם את מרגישה שהקשר ביניכם אינו זורם, אינו מעיד על רגשות חמים ועוד - אל תחכי לפיצוץ  ואל תניחי רק שעם הזמן זה יסתדר.

לכי כבר לייעוץ. לא הכרחי ייעוץ זוגי (גברים לא נלהבים ללכת לייעוץ - נשים אפילו די נהנות מכך).

יתכן שאת זקוקה לפרק מטענים, להבין טוב יותר מה קורה לך בזמן מריבה. אולי למצוא דרכים יעילות יותר להראות לבעל את הכעס ולהגיע לפתרון מאשר צעד כל כך חריף שמותיר אותו חסר אונים ומתוסכל.

וגבר חסר אונים ומתוסכל - זה לא האדם שפנוי להענקה רגשית ולצעדי פיוס.

התייעצי,] שאלי, שוחחי, חפשי דרכים - והשקיעי בקשר ביניכם.

לקשר קרוב ואוהב בין בני זוג אין תחליף, רק שלא תמיד הוא מגיע כל כך בקלות.

חצי ניצלוש, וסליחה מעוצו:

בקורס למדריכות כלות במכון "בניין שלם" למדתי שאסור אסור אסור לאשה "להעניש" את הגבר בביטול, דחייה או מניעת טבילה ועונה בשום אופן בשום מצב. כי זה לא הוגן להעמיד אותו במבחן כזה, כי זה כמו למנוע ממנו או מילד קטן להתפנות לנקביו ולהתאפק ימים שלמים, כי זה קשה עד כאב פיזי ונפשי קשה ביותר, כי זה עלול לגרום לו לעבור עברות, כי זה פוגע בשלום בית ללא תקנה, כי מה שהתורה אסרה כבר מספיק קשה ואסור להוסיף על כזה, אוקיי, הפנמתי. זה היה די בשנים הראשונות לנישואים. יפה.

הבעיה היא שככל שהשנים עוברות והכעסים גדלים, זה הולך ונהיה יותר ויותר קשה לא "להעניש" בזה. מאוד מאוד מאוד קשה. כאילו, מה אני, בובה על חוטים? אם נפגעתי, האם אני אמורה לפעול כמו רובוט בלי להרגיש כלום? או כן להרגיש, אבל כעס גדול? מה, זה יותר טוב? לפי תורתנו תורת אמת, ממש לא!

אם כן, מה הפיתרון, לכל הרוחים והשדות? הרי לעיתים כל אחד מתחפר במוצב שלו, מקיף עצמו בשקי חול, ובין לבין מפגיז בטילי נ"ט ואר.פי.ג'י. נפלא ממש. זה יפה מאוד לומר שהאשה תיזום ותשלים ותתפייס ותמחל ותסלח ותבקש סליחה ראשונה. אבל ככה הוא אף פעם לא יעשה את הצעד הזה בעצמו, ראשון, ביוזמתו! הוא יפעל בשיטת "אחטא ואשוב אחטא ואשוב" ויחשוב: אין לי מה לדאוג, אני יכול לעשות ככל העולה על רוחי, אשתי תמיד תמחל ותסלח, על הכל, לא משנה כמה אוציא אותה מדעתה.

בבקשה אל תטיפו לי. תכל'ס, מעולם עוד לא דחיתי טבילה בגלל ריב. אני ילדה טובה ומחונכת. אבל "זה כואב, זה מפריע לתנועה".

נכון שזה אסור, וזה בעייתי אבל אני לא חושבת שפחות בעיתי זה לחיות "אחד בפה אוחד בלב" ליל טבילה נתפס בעיני ואולי אני טועה כחשוב ביותר ולהגיע עליו עם מטען וכעס, ולעקם פרצוף של סלחתי זה לא פחות חמור. ונראה לי שריב וויכוח גם מוציא את החשק לחצי?!

אז בכל זאת תודה על הנקודות למחשבה, להבא...

ובעז"ה שלא נעמוד בניסיונות נוספים.

(בדיעבד אני לא מצטערת, נכון שהיה קשה אין ספק, מצפונית, אבלהרבה יותר אמיתי להגיע ללילה כזה מתוך שלמות ופיוס ואהבה ולא מתוך כעס וציפיה לפיוס שמי יודי אם תגיע ומתי...) 

העונש כאן זוגי,

כי שניים יוצאים נפסדים.

ואותי לימדו שכדי לדחות ליל טבילה צריכים היתר מרב.

להתגבר על עצמך ולסלוח.... וללכת לטבול....

קל להגיד את זה לאחרים אבל זה ממש קשה בפועל......

שמעתי פעם שיום טבילה זה כמו יום שישי כזה שלא חסר ממה להתעצבן...

אני זוכרת שבטבילה אחת, לא לפני הרבה זמן, אני ובעלי רבנו ממש, וזה היה יום לפני הטבילה. ביום של הטבילה אספתי את עצמי. אמרתי לעצמי שזה יום גדול, יום קדוש, (ותאמיני לי, זה קשששששששששששששששה!!!! במיוחד כששניכם יודעים שאת צודקת...) ושאין מקום להכניס בו ריב.

מצד שני, ישש איסור לקיים יחסי אישות כאשר אחד מהצדדים כועס או כשהם רבים. אז החלטתי (נראה לי בפעם הראשונה מזה 4 שנות נישואים) לעשות את הצעד הראשון. לקחתי את הספר "דרכי טהרה", ציטטתי את התפילה לפני הזיווג גם לגבר וגם לאישה, וכתבתי אותם יפה ושמתי ליד המיטות. ביקשתי מבעלי שיסדר את המיטות יפה יפה כמו שאני אוהבת. והכנתי משחק קטן לשימוח.

בסופו של דבר, הכל בא על מקומו בשלום, לבעלי ממש נגע בלב שככה התאמצתי למרות שאני כועסת (הוא נשמה טובה, מה לעשות...) והוא התנצל מכל הלב, ואני סלחתי מכל הלב... ב"ה, נגמר בטוב.

אני ממש לא אומרת שזה מתאים לכולן, וזה כ"כ כ"כ קשה. אבל בזוגיות המשפט "אל תהיה צודק תהיה חכם" הוא נכון פי כמה וכמה! וגבר שאשתו מונעת ממנו יחסים בגלל כעס, זה כגורם אצלו מרמור וכעסים כמו שלעולם לא נבין את זה אנחנו, הנשים. בערך כמו שאת תעברי משבר נפשי והוא לא יהיה מוכן בשום פנים ואופן להביא לך חיבוק. אפילו לא נגיעה קלה. בשבילם הצורך הפיזי שווה לצורך הנפשי שלנו, ולכן צריך לחשוב 10 פעמים לפני.

ובקשר לקיום יחסים בכעס- לא מומלץ, וגם אסור. ולכן חשוב שתבהירו את כל העניינים לפני, ושתראי שאין לך שום כעס עליו בלב. אם קשה לך- תסבירי לו!

בהצלחה מתוקה, באמת חתיכת נסיון...

קל להגיד שלא דוחים טבילה, אבל משהו מבפנים מתנגד לקרבה הזאת עכשיו.

הרי זה לא צעד טכני, כל הנפש מתכוננת ושמחה לקראת זה וקשה לעשות את זה בעצבות וכעס.

נראה לי שאולי נכון לגייס כוחות נפש ולטבול, אבל לשוחח עם הבעל ולומר לו שיש קושי עכשיו להתקרב. יכול להיות שזה יוביל למהלך של פיוס.

בהצלחה.

גם לי קרה לפני כמה חודשים.

ריב שנמשך יום לפני ושנינו התפייסנו לילה לפני בגלל הטבילה,

אבל... כנראה שלא לגמרי כי שעתיים (!) לפני השקיעה התפוצץ וויכוח נוסף, יותר גדול  כי הוא גם עם מטענים על הריב אתמול. 

כעסתי עליו, התעצבנתי עליו, לא רציתי לעשות  את כל ההכנות לטבילה, ובטח שלא לטבול.

בסוף אמרתי לו שאני עושה את הצעד שלי לפיוס והולכת למקווה, ושיש לו בסביבות השעה לחשוב איך לפייס אותי כשאני חוזרת.

הלכתי למקווה ושעה רק בכיתי, כעסתי על עצמי שבכלל הלכתי.

אבל שחזרתי הביתה חיכה לי חיבוק גדול, ארוחת ערב, נרות ומכתב סליחה.

מכל המקרה הזה הבנתי ש:

1) דווקא בלילות מקווה זה קורה- מעשה שטן.

2) העניין הזה שלא לדחות טבילה זה לא כדי להגיע למצב של "בני שנואה" ח"ו אלא כדי לתת הזדמנות לבעל ולהאשה להתנקות, להתפייס ולסלוח, במצב כזה ששניהם חייבים 'לרדת מהעץ' - יש דד ליין.

3) הפיוס הוא הרבה יותר גדול מאשר סתם פיוס אחרי וייכוח רגיל, הבעל מעריך מאוד שלמרות הכל- טבלת- בשבילו!

לא יודעת אם מתאים לכולם

אבל.. נקודה למחשבה

ב"ה

כל כך הרבה לילות טרום מקווה הייתי בטוחה שזהו מחר אני ל-א טובלת ויהי מה!!!!! האיש עלה על כל גדר, עבר כל גבול ופשוט בלתי נסבל! אבל-- בהגיע היום, במיוחד לאחר שכל השבוע עירב הכנות כידוע,

החלטתי להתגבר, להתחבר לנשים בשושלת האינסופית הנשית. לא .לא בשבילו. בשום פנים ואופן. בשבילי. להזדככות שלי. לנשמה שלי. למאמץ שאני השקעתי כל השבוע, ובכלל.

ואז:

המקווה חלדה להיות מקום שמכין בשבילו אלא מקום אינטימי ונעים לי.

בלי קשר אליו.כמובן שהוא לא יודע זאת, ובטוח שזה רק לו..

אני בהריון וממש מתגעגעת למקווה, בלי עין הרע אני מתכוונת להגיע לשם בפעם הבאה לטבילת סגולה,

וחס וחלילה שלא אצטרך קודם,

אבל מה שפנימיות כתבה שמקווה זה בשביל האישה, לא רק לבעל, מאוד דיבר אלי.

אם כבר כתבת על זה, למרות שזה לא קשור לנושא ממש אז אשתף אותך שבילד הראשון שלי הלכתי לטבול לפני הלידה (ויוםאחרי זה ילדתי וזה היה 10 ימים לפני התאריך ובילד השני שמעתי לפני הלידה שיעור של הרב בורשטיין שלא מומלץ לטבול לפני הלידה ממש כי יכולה להיות פתיחה בלי שאת יודעת ויכול להיות זיהום ובילד השני לא הלכתי ואכן הוא נולד במהירות כזו שבטוח היתה לי פתיחה לפחות גם ביום לפני ולא ידעתי על זה.

אולי כדאי לא ממש להצמיד לתאריך הלידה, אלא בתחילת תשיעי.

שתחזרי הביתה שמחה עם ידיים מלאות.

אם זה מזרז לידה, אני אשמח... סתם.

הסברים מדוע היא לא היתה צריכה לעשות את זה.

אינני מתווכחת על עצם מה שנאמר. לצערי איניי נשואה עדיין, ולכן אין לי ידע בנושא.

מה שכןן, המצב בדיעבד הוא שהיא לא טבלה, והבעיה שלה עדיין קיימת.

השאלה מה היא עושה כעת....

אבל מכאן להסיק ש"אין"?

יש לה בעיית שלום בית. הכי חשוב שתפתור אותה ועיצה בזה היא שואלת כאן.

אחרי שבע"ה תיפתר הבעיה בשעה טובה ומוצלחת, אז יהיה אולי מתאים לכתוב מה להבא....

היא לטבול ואח"כ לבוא הביתה ולהמשיך את העצבנות, אם את לא מסוגלת להתפייס מצידך.

ואם הוא רוצה לפייס, שיפייס, אבל שהדרך תהיה פתוחה,

לא יפה לנעול את הדלת ולזרוק את המפתח לים

אם לא טבלת והוא בא לפייס אותך שעה אחרי שהמקוה נסגר, כבר אין דרך חזרה...

אבל בטח שאת לא חייבת להסכים לקרבה אם את מעוצבנת עליו. מצדך באה הטבילה, שהשאר יבוא מצדו.

ויש הרבה

תשובות הלכתיות בנושא, ואמרו שם שאסור להשתמש (אני זוכרת שהרב אבינר אמר, אבל לא זוכרת מי עוד).

כסף בא מהקב"ה, וכנראה הוא שלח לך את המזויף הזה, אני לא יודעת למה.

זה באמת נסיון קשה. בהצלחה...

זו נשמעת שאלה הלכתית.

עדיף שתשאלו רב.

מה את אומרת על זה??

קיבלה אותם מסבתא שלי בחו"ל (מעולם לא סיפרנו לה כדי לא לצער אותה) וכשבאה לארץ ורצתה לאמיר את הסםף לשקלים אמרה לה שדולרים מזוייפים.... יש לה אותם למזכרת... לא רואים בכלל עליהם...

איזה מעצבן... אז הכל משמיים...

בכל מקרה הייתי שואלת רב מה לעשות... אם אפשר להעביר אלה או לא....

אם היית זוכרת באיזו חנות זה היה, אולי היה מותר לקנות מהם עוד משהו ולשלם בכסף הזה (לאחר שאילת רב).

וכמו שאדמין אמר, תבררי איך בודקים שטרות ומטבעות. בטוח יש דרך לבדוק גם בעין, רק צריך ללמוד. אולי בבנק יוכלו לעזור לך.

הלכתי לארנק להשמיד בחגיגיות את השטר והוא לא היה שם

מסתבר שבעלי שילם איתו כשיצאנו לקפה קפה ( הבאתי לו את הארנק ושכחתי מהשטר הבעייתי)

לשלוח לקפה לקפה 50 ש"ח?

(אוף איזה באסה אני לא רוצה ללכלך עליהם אבל נאמר בעדינות שלא נרוץ לאכול שם שוב בקרוב אולי רק בשביל המנה האחרונה שבאמת הייתה טעימה)

אם את לא רוצה ללכלך עליהם, אז למה את מלכלכת?

את צריכה לשלוח להם 50 ש"ח, אבל גם ליידע אותם בהקדם האפשרי שיש אצלם שטר מזוייף, כדי שלא יסתבכו.

בעצם, אם הם לא ימצאו אותו, אני לא בטוחה שאת צריכה להחזיר להם. כי אם הם כבר העבירו אותו הלאה, אז לא חסרת מהם כלום.

נרה לי שכדאי שתתיעתי עם רב

סליחה

http://www.bankisrael.gov.il/catal/heb/newsqlbs.htm

ולאחותו - הבנק לא יקבל ממך שטר מזוייף ואל תנסי אותי

לא אכפת לי אם גם אתה בנקאי..

לא רק שהוא יקבל אותו אלא אפילו יחרים אותו (וייחורר) ולא יתן כלום תמורתו!!

אמנם עם מטבע של 10 ש"ח אבל עדיין זה מרגיז שבגלל שעכשיו אני יודע שזה מזוייף, אין מה לעשות עם זה (איזה כיף להיות דתי נאמן וישר).

אולי גם אני אשאיר את זה בארנק של אשתי ובטעות היא תשתמש בו.

זה שאת "נדפקת", כמה שזה כואב ומבינה אותך  - לא נותן לך את הזכות לפגוע באחרים.

אולי בע"ה תיזכרי מהיכן השטר ואז תוכלי לגשת לחנות ולדבר איתם (רצוי בנוכחות אנשים - כדי שלא יוכלו לנער אותך....).

אבל עד אז - אל תשתמשי. אם הקב"ה זימן לך מכה (וח"ו לא נכנסת לחשבונות שלו כי אנו לא יודעים כלום)  - זו החלטה שלו, אך אם תעבירי את זה למישהו אחר - זו תהיה ח"ו החלטה שלך, ואז את פוגעת במישהו על לא עוול בכפו.

ומאחלת לך שמכאן ואילך הקב"ה יזמן לך רק דברים טובים

חלק ניכר מהשטרות המזוייפים מגיע מהם.

נראה לי שבאמת אשאל רב כי מן הסתם השטר עבר משם הלאה

יש מדריכות כלות שמצפות או לוקחות סכום של כ500-600 (או אחר)

ויש כאלה שמאד ישמחו במתנה.

(אני בדקתי עם בבת משפחה שלה.. אם היא תרצה מתנה,

את יכולה לברר גם במה היא תשמח)

שיהיה במזל טוב!

קופון או כרטיס נטען לחנות ספרים: יכול לעזור לה מאוד בספרות מקצועית בתחום הדרכת כלות וכל מה שקשור לזה. והיא תבחר מה שהיא רוצה. יש רשתות ספרים שאפשר לקנות כזה אצלם, ספרי קודש וספרי חול.

מנוי לכתב עת בתחום הזה: ירחון הלל, כלים שלובים של אירגון ינ"ר,

או לא בתחום: סגולה כתב עת להיסטוריה יהודית של מקור ראשון, וכו'.

מתנה יותר יקרה ומושקעת: קורס מתנה באחד מהאירגונים העוסקים בתחומים האלה: בניין שלם, מכון פוע"ה, מדרשת אמונה וכו'. לא קורס הדרכת כלות! את זה היא כבר עשתה כמובן. אבל לכל האירגונים האלה יש עוד מגוון קורסים בתחום המשפחה. יש גם קורסים קטנים קצרים ולא הכי יקרים שאפשר לתת מתנה. תלוי בתקציב כמובן.

טיפול כלשהו: שיאצו, עיסוי, רפלקסולוגיה וכו'.

ספר בתחום, ויש הרבה. לא ספר הלכה, כי את זה היא בטח תעדיף לבחור בעצמה. אלא בתחומים קרובים. למשל הספר: גופה של אשה, תבונתה של אשה / ד"ר כריסטיאן נורת'רופ

כובע / מטפחת

גם בעיתון/מייל של נווה דניאל,

וגם בעולם קטן ובאתר איבוד.

בהצלחה!!

יכולות לצוץ מליון תהיות: למה האחד נועל? באיזה זמן של היום? למה הרצון של השני להיכנס? וכו'.

אם זה במצב רגיל שסתם בא לאדם הראשון שקט ופרטיות לנקות את הראש, לא נראה לי שיש בעיה אבל אם השני רוצה את החדר כי הוא צריך ממנו משהו או שרוצה לנוח אז כדאי לבקש רשות. הם גם יכולים להגיע להבנה ביניהם שהאחד יגיד שממש עבר עליו משהו והוא כמה דקות לנקות את הראש. אם השני צריך גם את החדר וזה דחוף לו אז אולי כדאי למצוא מקום אחר (טיול עצמי בחוץ, ללכת להתקלח וכדו'). הם אחים או זוג נשוי? זה גם יכול לשנות את התמונה.

מקוה שנתתי כמה נקודות למחשבה

(אני חושבת על שותפים לחדר) כי לשניהם יש זכות להיכנס, אז מה פתאום שהאחד ינעל ויקח את הזכות מהשני?

אם אחד בכל זאת מרגיש צורך להיות לבד (לצערנו זה קורה) - אני חושבת שהוא צריך לבקש מהשני שכרגע הוא רוצה להיות לבד, ואם אפשר - שלא יייכנס..

במילים אחרות - אם אני מנסה להתאים את עצמי לשאלה שלך - נראה לי שדרושה הסכמת שניהם.

אז בעלת ניסיון רב - אני לא.

נשואה מספר חודשים (9..)

וחושבת כמה דברים..

א. אם הוא נראה לך נחמד, וכיף לך איתו, והוא מכבד אותך - זה מצוין.

ב. מבחינה דתית  - לא יודעת מה להגיד לך.. ממש לא מה שחיפשת, או לא בדיוק? ולאן הרוח שלו נושבת?(האם יש לו רצון להתקדם? בסוף -זה הכי חשוב.. אפילו יותר מהמקום שבו הוא נמצא היום. ואת יכולה מאוד מאוד לעזור לו בזה..)

ג. הכתבה שקראת של הרב יואב מלכא, בעלון שבת, באה קצת לאפס את הרושם שנוצר מהכתבה כולה.. הכתבה הייתה על מישהו שיצא עם 100 בנות ואת כולן - הוא פסל, ולא הן פסלו אותו.. בקיצור - האף שלו היה בשמיים.. וכשהוא החליט קצת לרדת אל העם, ולהבין שהוא לא מושלם - הוא ב"ה גם מצא את בחירת ליבו.. אז להגיד שהייתי יכולה להתחתן עם כל אחד? ממש לא. יש הרבה דברים שלא יתקבלו עליי בשום פנים ואופן.

ד. לגבי השאלה שלך על האהבה - אז אין בזה כללים. ואם יש חיבה - האהבה בע"ה בוא תבוא. האהבה צריכה השקעה..

ה. לגבי התחושה של ההחמצה - זה - לדעתי - עניין של עבודה על עצמי.

זה שייך לכל הנושאים.

כשבחרת שירות לאומי - לא חשבת "אולי במקום אחר יהיה לי יותר טוב?"

או בכל בחירה אחרת בחיים..

צריך להחליט - שמה שבחרת - זה מה שאתה צריך באמת.

וזהו.

וזה הדבר הכי טוב לך!!

ואני חושבת שזה שאת יוצאת איתו עכשיו וחושבת שאולי יש בנים אחרים טובים יותר - זה לא עוזר לך להחליט.

מה ששמעתי פעם:

כשיוצאים - צריך לחשוב שאין אף אחד אחר בעולם.

לכן - לא שומעים הצעות, ולא מתעניינים בשום אדם אחר בכיוון הזה..

את איתו - וזהו.

בהצלחה רבה בהחלטות..

מוזמנת באישי

לפי דעתי אל תנסי להשוות שיחות נפש שלך עם חברותייך למדוייט שלך כי זה ממש שונה שיחות של אישה מול אישה לשיחות של אישה מול גבר (אני מתכוונת בהרגשה של העומק) עם בת את יכולה לטחון משהו לפרטים לנתח מכל הכיוונים גברים ברובם יותר תכליתיים ופחות דשים ודשים

כמובן שזו הכללה גסה מאוד מה שכתבתי 

ומאוד משתנה כל מקרה לגופו

אבל  תחשבי על זה 

(זה לא שמגיעם עם בן הזוג לעומק בשיחות ולשיחות נפש אבל זה נושא אופי קצת שונה)

א. כנראה שאם הוא כתב כך, הוא מאמין בזה. אולי לא כל אחד יכול להתחתן עם כל אחת, אבל כנראה שיש הרבה מאד שיכולים להתחתן כמעט עם כל אחד.

ב. אי אפשר שתהיה באמת אהבה לפני החתונה! אהבה היא נתינה, ולא רק כשרוצים אלא בעיקר כשמחויבים.

ג. תמיד יכולה להיות הרגשה של החמצה. הרגשה זו היא ככל הנראה מוטעית.

לפי מה שאת מתארת שלבחור יש אופי ומידות, ויש חיבה זה בהחלט מספיק.

פעם דיברנו על זה בלימודים, ופשוט כולן אמרו שהיתה להן תחושה של החמצה אחרי החתונה, ולא רק, אלא כל פעם כשהיה איזה שהוא קושי עם בן הזוג (היו שם גם נשים מבוגרות!)...

נראה לי שאין מה לעשות, זה ההבדל בין החלומות למציאות,

והאמת היא,

שהמציאות הרבה יותר טובה מהדמיונות שלנו.

הרי בדמיונות אנחנו לא יודעות לצפות מה יקרה לנו בחיים, ולמה נזדקק,

ולפעמים אנחנו חושבות שאנחנו רוצות בדיוק ההפך ממה שאנחנו זקוקות לו.

ה' שולח לנו בדיוק את מי שאנחנו זקוקות לו, זו רק עבודה שלנו לתת לבעל את המקום להיות כזה.

כל מה שכתבתי טוב לאחרי החתונה, לכן, אל תטרידי את עצמך במחשבות של מה יהיה אחר כך,

אלא,

תתמקדי במה שעכשיו, את מחכה להפגש איתו, את מרגישה איתו נוח? זה מספיק לעכשיו...

לגבי הרמה הדתית, כדאי לך לראות אם יש לו מוכנות ופתיחות לצד שלך, וכמה תוכלו להחליט החלטות משותפות

בצורה ששניכם תרגישו טוב, בלי לוותר על הדברים שחשובים לכם.

רק להוסיף משהו קטן בהמשך לעצות שכתבו קודמיי.

אצלנו זה היה הפוך הינו בקשר תקופה מכובדת והשיחות היו עמוקות ,  ואחרי החתונה זה השתנה כי זה המציאות והחיים הופכים למעשה ופחות לתיאוריה  (ב"ה). ובשלב מסוים בעלי דיבר על כך שהוא בעצם מתוסכל מהירידה שחווינו אחרי החתונה (מה לעשות שבמהלך האירוסין מטייסים כל כך גבוה שאפשר רק לרדת משם...) והוא אמר שחסר לו השיחות הגבוהות והלמידה יחד, עד שהוא הבין שאישה זה לא חברותא עם כל הרצון הטוב.

שמעכבת הרבה בחורים ובחורות טובים/ות מלהתחתן. וזו אכן שאלה כבדה: האם אני צריך להתחתן דוקא איתו, עכשיו?

אולי ממש כאן, מעבר לסיבוב, ממתין הבחור המושלם??

ושלא תביני, אני לא מזלזל לרגע בשאלה הגורלית הזאת.

אני רק חושב שבכל זאת צריך לזכור שיש מי ש'מנהל כאן את העסק'.

ועם כל הרצון הטוב שלי ושל קודמי.  מה לעשות, את ההחלטה את תצטרכי להחליט לבד... (החלטה קשה. מנסיון..)

ולפני ואחרי כל הברורים, הפגישות והנסיונות צריך להתפלל הרבה שנזכה להרגיש באמת מה צריך לעשות.

אז התפללנו. טוב, מה עכשיו? אז ככה-

איני יודע מה ה"וותק" שלך בעולם ההיכרויות אבל אני חושב שמשלב מסוים כבר אפשר להרגיש מה בסך הכללי של הבחורים היה שייך, מה היה יותר מסתם שייך ומה בכלל לא. ואז למקם את הבחור הנ"ל בתוך זה. אמנם כל העניין של הזיווגים הוא נס, אבל לא צריך לצפות לדברים מאוד מיוחדים שעוד לא פגשת... וכו'.  כי באמת:

אין לזה סוף.  וזה לא רק בעניין החתונה, אח"כ זה גם בבחירת מקום עבודה, מגורים וכל דבר שדורש החלטה.

לגבי מה שקראת האם אפשר להתחתן עם כל אחד?

רה"י שלי (רב מוכר מאוד בתחום הזה) היה אומר שרוב בני אדם יכולים להתחתן עם רוב הבנות שנפגשו איתם לצורך חתונה. 

יש כמובן בררנות שהיא ע"מ למצוא בן זוג שנקודות החיבור הן רבות עוד יותר ע"מ להגיע לחיים יותר זורמים וזה בהחלט מובן אבל צריך לזכור שיותר חשוב זה האופי, התכונות והעבודה על המידות..

בהצלחה!

אני גם חושבת שצריכה להיות לך תחושה פנימית לגבי הקשר שלך איתו. זה תחושה שאף אחד לא יכול ליעץ לך כלפיה. את צריכ להיות עם עצמך, או איתו ולחוש שזה האדם שאת רוצה לדבוק בו, או לא. כאשר תחושי את זה תקיימי את מה שהירגשת לכאן או לכאן. זו צריכה להיות תחושה מאוד פנימית ועמוקה שתלווה אותך כל החיים, בין אם תחליטי שאת איתו או לא. תחושה זו לא תלויה כעת בבחור, במעשיו, באופיו או ברמתו הדתית היא נמצאת רק אצלך ורק את יכולה לתת תשובה לעצמך. זה נשמע אולי רחפני אך זו האמת והיא נמצאת אך ורק אצלך! - בהצלחה!

אני לא נשואה אבל לדעתי הכל תלוי בך- בראייה שלך ובאיך שתבחרי להסתכל על הדברים:

אם תחשבי כל הזמן על "ההחמצה" שעלולה לבוא כנראה שכך תרגישי גם בבחור הבא ובבחור שאחריו...

באמת שאין לדבר הזה סוף כי תמיד יש ההתלבטויות...

בקשר לשאר הדברים (הרמה הדתית, השיחות בינכם וכו') זה כבר הרבה יותר אישי ואין נוסחה מסוימת שמתאימה לכולם- את צריכה לחשוב עם עצמך ו(איתו...) ולהגיע להחלטה שאת מרגישה איתה הכי שלמה שאפשר!

בהצלחה!

אהבה נבנית ומגיעה אחרי שנים של ביחד עם כבוד הדדי שיתוף ואהבה. אם את מתכוונת למשיכה, הרב נבנצל אומר שזה יכול לבוא גם אחרי החתונה. אז אם יש חיבה ומכנה משותף לכי על זה. לגבי מה שאת מרגישה יותר רוחנית ממנו, אין בעיה, בני זוג צריכים לאזן אחד את השני. 

הבחור שלך לא אמור להיות מושלם, אז זו שמשלימה אותו. בשביל זה מתחתנים.

בהצלחה!

ב"ה

אני נשוי ברוך ה' 9 שנים, ומנסיון אמיתי אני מוכרח לומר לך שאת האהבה האמיתית שבאמת מחברת בין בני זוג אין כל אפשרות לחוות לפני חתונה, לפני מיסוד הקשר, האהבה שלפני כן היא יותר ברמה של תחושות ורגשות כלליות שעם האדם הזה את רוצה לחיות, על כן, לדעתי אם את מרגישה חיבה וקשר סביר ויש בך ציפיה ורצון להגיע לפגישה הבאה או לטלפון הבא או למסרון הבא, אז זה באמת זה.

נקודה נוספת היא שחלק נכבד מעבודת המידות ומעבודת ה' הוא שאחרי שהתחתנו, זה מה שהקב"ה רוצה עבורי וזה מה שמתאים לי, אם ישנן מחשבות אחרות משמעותיות, יש קושי רב יותר להחזיק את הקשר לאורך ימים ושנים.

המשפט שקראת הוא קצת קיצוני, אך הוא בהחלט משדר את הכיוון הכללי.

בהצלחה!

"..בעיקר בעניין של מידות ואופי."

עמדתי פעם פעם במצב מאוד דומה למה שאת מתארת. התייעצתי עם הרב שלנו והא אמר:

"תורה וידע- תמיד אפשר לרכוש, מידות- זה הבסיס לחיי זוגיות בריאים, ועליהן צריך מאוד להתיגע".

הוא צדק ובגדול!

בעלי היום צועד כמה מטרים לפני- גם בידע ובטח ביראת שמיים (איזה וידוי)

ואני זכיתי בבעל מידות גדול.

מה אני רוצה לאמר לך?

אם זה ממשיך טוב, פתוח ושמח לכם, אם יש מידות ונכונות, צריך לבדוק לאן הולכים.

אם תאור הבית כמו שאת מציירת לך אותו דומה לזה שלו, אם הרמה הדתית בהמשך אכן תואמת בשני הסיפורים או לפחות מתקרבת- שוה לחשוב על נישואים.

ואם אכן ישנה שאיפה מצידו לקצת יותר מבחינה דתית - מגורים במקום נכון- יכולים לעזור ולחזק.

מה שתחליטו- שיהיה בקלות ובמזל.

ואל תשכחי לעדכן אותנו

ידעתי שזה יהיה רעיון טוב לשאול כאן..

יכול להיות שאחת הבעיות אצלי היא שאין לי בכלל וותק בעולם הזה, אז אפילו אין לי למה להשוות את הקשר הזה...

ניסיתי לחשוב מה יכול לגרום לאנשים לרצות להתחתן, וחשבתי על 2 דברים שיכולים להיות:

*רגש- אהבה כלפי האדם שאיתו יוצאים ורצון לממש את הרגש הזה.

*שכל- ידיעה שהוא הבחור שהכי מתאים לי, למקם אותו בהשוואה לבחורים אחרים שמכירים (כמו שאבינעם7 הציע).

הבעיה היא שאין אצלי אף אחד מאלו, הרגש לא מופיע וגם מבחינה שכלית-אין לי למה/למי להשוות, לא יצאתי עם אחרים לפניו (חוץ מ1 שהיה לא קשור בכלל) ואני לא יודעת אם הוא "שייך" או "יותר משייך"..

שבוע שעבר החלטתי עם עצמי שאני ממשיכה איתו, אבל היום כשנפגשנו הרגשתי שוב שאני בוחנת את הקשר (ואולי גם את הבחור..), וששוב אני לא בטוחה שכדאי להמשיך.

בעבר זה גם קרה לי (כמו שא.א.ק. הזכירה) - לגבי השירות לאומי, שהרגשתי ממש החמצה ומחשבה על כך שמקום אחר יכל יותר להתאים לי, אבל זה החמצה של שנה (ותמיד אפשר לעשות שנה שניה במקום אחר). החלטה על בנזוג זה החלטה של חיים (בעז"ה) ואני ממש לא רוצה להגיע לקבל החלטה כזו כשאני לא שלמה איתה.

גם בהחלטות פשוטות יותר כמו איפה להיות בשבת, והאם לצאת או לא לצאת לאיזה מקום?

האם אחרי שאת בוחרת משהו את מתחילה לתהות מה היה קורה אם היית בוחרת אחרת?

חשוב מאד מאד לקבל החלטה ששלמים איתה, אבל יש תופעה כזאת של "חוסר החלטיות"

ברמה קצת פתולוגית שהיא דורשת אזישהוא יעוץ לפעמים.

מוגש סתם כנקודה למחשבה,

ודאי שזה הזמן הנכון ללבטים והתלבטויות.

מציעה לך לשבת ולכתוב בדף את כל היתרונות והחסרונות שלו,

ואולי בעוד דף מה את חושבת שאת צריכה בבעלך.

מול הנתונים המסודרים יהיה יותר קל לחשוב.

אצלי לפחות- ההחלטה התיישבה והתחברה והעמיקה עם הזמן והקשר,

עד שזה כבר היה ברור לשנינו.

בהצלחה רבה!!

ב"ה

על רמה דתית,אמיתית ,לא כדאי לוותר.

כמובן אם הוא אינו שומר כמו שהיית רוצה, או ברמה רוחנית מספקת,ואינו שואף לעלות-ולך זה חשוב--

זו נקודה המשמעותית ביותר.

הרבי קורא למה שצריך "משיכת הלב",יש לך משיכת הלב אליו? הוא מוצא חן?

תגששי לראות אם הוא מחפש רוחניות ברמה שאת מחפשת, איז סוג בית הוא רוצה? אילו ערכים היה רוצה להתוות לילדיו? איזה סוג שבת? מה תחביביו ואיך מנצל את זמנו הפנוי.

אם הוא חפץ בתכניות ראלטי ואת בספרי רוח,זה ממש משמעותי.

.

דוקא הקראון שלנו סבבה ואין תלונות...

אבל כמדומני שגם ככה לרוב הדעות בבית שכור אין צורך לעשות זכר לחורבן.

מעבר לזה, ראיתי כבר בבתים רבים שהזכר לחורבן נעשה בצורות אחרות מאשר השארת אמה על אמה. כמו למשל, צביעה של מקטע מסויים בדמות אבני ירושלים בתוספת הכיתוב "אם אשכחך".

לא היה לי חבר בהגדרה אלא חבר טוב של אוזן קשבת ומישהו שכיף לדבר איתו ולחלוק איתו חוויות. ניסינו אח"כ אחרי התיכון לראות אם מתאים לנו גם לחיות כנשואים וראינו שלא אז נפרדנו. אבל כל בחור שאח"כ פגשתי ניסיתי להשוות לחבר ההוא ואפילו בלי ששמתי לב. זה פשוט קרה.

אני מניחה שזו היתה כוונתם של מי שאמרו לך את הדברים האלה. ללב והשכל שלך יהיה מאוד קשה להיסגר על חתנך לעתיד אם תהיה לך חברות עם בחור ולא למטרת נישואין. בתיכון רוב הצעירים עוד לא בשלים לחיי זוגיות. ניקח מצב של זוג חברים בתיכון שאח"כ נשארים כי הם מכירים ונוח וכיף להם יחד הם לא יוכלו לבדוק באמת האם הם מתאימים גם לחיי הנישואין כי הם מעורבים רגשית. יש גם הרבה מאוד שכן מתאימים וב"ה טוב להם יחד (אני מכירה אנשים כאלה מקרוב).

אני מקווה שהייתי מובנת בנקודות שנתתי לך למחשבה.

ומה שלא תעשי ותחליטי, שיהיה בהצלחה ויהי ה' בעזרך תמיד

בעזהי"ת.

ייתכנו מצבים שתשווי את המדוייט שלך למדוייט הקודם שלך.

וזה לגיטימי לגמרי.

א. באמת זה נכון, שקשר קרוב בין בן לבת עפ"י מוסר היהדות הוא אחרי הנישואין ולפני כן זה לא צנוע.

ב. גם מה שאת כותבת "שלא נגיע למצב ש", זה לא בדיחה. אם מגיעים מצב לא ראוי, אפילו קצת - מלבד מה שזט עבירה, הו הריסה נפשית גדולה. ואח" כ גם יכול לגרום לצרות צרורות בנישואין.

ג. מה שאומרים על שחיקת הרגש אמיתי לגמרי, ללא צורך לתרץ שום  דבר אחר. הרגש העמוק והיציב שיכול להתפתח בין איש לאשה, נועד להקמת בית.  ואם מבזבזים רסיסים ממנו לפני כן, מאבדים במידה זו או אחרת את הרעננות והראשוניות שבבניית קשר עם בן הזוג שאיתו רוצים לבנות לתמיד.  לא חבל בשביל תקופה קצרה יחסית להפסיד את האפשרות שהבעל יהיה הראשון באמת, בכל המובנים (ואין זה דומה לפגישות לקראת נישואין, ששם הכל על דעת לברר אם מתאים או לא, ולא כתכלית בפני עצמה)? 

ואפילו אם מתחתנים בסוף עם אותו אדם; נכון שיש בתים טוהים כאלה - אך זו אינה דרך לכתחילה. לא רק כי  אי אפשר לדעת מראש - אלא כי האופי של הנישואין שונה לגמרי. כדאי להשאיר את כל ההתחלה לאז.

ד. לגבי שאלתך האם גם בנישואין יכולה להיות שחיקת הרגש. את יכולה לראות ממה שכתוב לעיל שזה אחרת. ובכל זת, יש כאלה שגם בנישואין צריכים לעבוד על זה. אך שם זה בתוך מסגרת שכבר קיימת ויכולה להעצים מתוך עצמה אם רק רוצים. בנישואין יש גן "מנגנונים" נוספים שעוזרים להתחדשות ואינם קיימים קודם לכן, כי הם שייכים למסגרת של בנין בית, על כל משמעותה העמוקה.

תשמרי על עצמך. בסוף תשמחי על זה....  בעז"ה.

גם אני כנערה שנאתי את התירוצים האלה.
באמת הם לא אמינים בכלל, יכול להיות שזה לא קורה, יכול גם מאוד להיות שלבסוף מתחתנים וזה נפלא.

אז התשובות האמיתיות לדברים האלה מגיעה ממקום אחר לגמרי.
התשובה היבשה יותר- את רוצה לשמור על קדושה עד ליום חתונתך? אז קשרים בגיל צעיר ימנע ממך את זה.
זה לא סתם אמירה, זה הבטחה. רב גדול אמר שהוא מוכן לחתום שכל זוג כזה נפל מתישהו ואיכשהו.
אותי אישית זה הרתיע נורא בגיל הנעורים.

התשובה היותר רעיונית ויותר עמוקה- זה הבשלות הפנימית שאת צריכה לעבור-לבד-!!
כדי להקים בית אחר לגמרי לגמרי ממה שתקימי עם בחור שאת איתו מגיל 16.
את כרגע בשיא גיל ההתבגרות, גיל שעוברים בו דברים כ"כ גדולים וקשים שמקבלים בו החלטות ענקיות ונכנסים לנעליים של אחריות אישית, אחריות על אחרים, אחריות על העתיד שלך, על הבית שלך.
ולעבור אותו עם עוד מישהו, כל החלטה שאת מקבלת היא גם צריכה להיות תלויה בו.
אני ראיתי שנה שעברה את חניכות שלי שבחרו להן שירות, איך אלה שבלי בחורים ברקע בוחרות מה שטוב להן מה מתאים להן. והשניות עם בחורים והתחבטויות חושבות על קרוב\רחוק ביחס אליו והאם בכלל לעשות למרות שזה היה החלום שלהן אבל אולי הן יתחתנו וכו'.

והיום אני בדיוק אחרי שבת בוגרות, ודיברתי עם אותן בנות.
והן די סובלות והן די כואבות כי לא טוב להן במקום ולא טוב להן שהיה להם עוד מישהו שבחר איתן במקום שהן יבחרו בעצמן מה מתאים לה אישית הכי הרבה. והם לא נפרדו ואולי מתישהו הם יתחתנו.
והיא סיפרה כמה קשה לה עם הנגיעה, וכמה עוד יותר קשה לה עם הנפילות. (הבחורה קומונרית לא סתם)
אז הם בכלל לא נפגשים כדי לא ליפול כי הם כבר לא שולטים בזה בכלל.
ואז הם כל הזמן רבים וכו'.
והיא אמרה לי השבת, אני יודעת שההתבגרות שלי היתה שונה כי היא היתה התבגרות עם עוד מישהו ואם מחר נפרד אני ארגיש שאין יותר אותי אני כלום כי מה שבניתי בניתי איתו. לא הבאתי שום דבר עצמי שלי לקשר כי רק התחלתי לבנות את עצמי והוא ישר הצטרף לבנייה הזאת. הם יוצאים מכיתה י'.

ממש כאבתי אותה. ובאמת שכמדריכה שלה ראיתי את זה כ"כ שנה שעברה אבל היא היתה בתוך זה שהיה קשה להוציא אותה שניה מחוץ לזה.

וזה חבל. כי זה גיל כיפי ומדהים ונכון שבא לנו בעיקר לנשים שבנו מישהו איתנו שיהיה לצידנו שיתן לנו ויפרגן לנו ויאהב אותנו אבל זה בע"ה מגיע מתישהו ואז כשזה כ"כ אמיתי ובריא זה באמת הדבר הנכון.
ואת גיל ההתבגרות המורכב והמדהים הזה צריך לעבור עם עצמך עם בניה ועמל רב ואישי אישי הכי אישי שיש.
לא הייתי רוצה לוותר עליו לשניה כי את כל הדברים המהותיים שבי בניתי אז לבדי בכוחות עצמי ומתוך זה יוצאים ומקימים בית באמת טוב ונכון שימשך את עמ"י.

התכתבתי עם כמה וכמה בנות בגיל הרלוונטי, ואני יכול להגיד בשקט שבלי אי אילו קשרים כאלה - לא הייתי מצליח לשרוד את הדייטים ועולמות אחרים שנצרכים כדי להגיע לנישואין.

יש כאלה שנולדו אחרת, אבל לפחות בקשר אליי - זה היה הכרחי.

וזה נושא רגיש ומיוחד כל כך.

כשאישה נפגשת עם בחור לא למטרת נישואין עכשווית, יותר בילויים כאשר הרגש שלה מעורב, היא הופכת להיות לא אובייקטיבית לגביו לעתיד שלהם המשותף.

כשהוא מחמיא לה, היא נהנית ממחמאותיו, כשהיא מקבלת מחמאות ממס' בחורים, עוצמת המחמאה מיטשטשת מעט. וכאשר היא נישאת ובעלה מחמיא לה את אותה המחמאה ששמעה כבר מבחורים נוספים, עוצמת המחמאה אינה חזקה. היא אולי תנעם לה, אך היא לא תשפיע עליה ותהנה ממנה כמו שנהנתה ממנה בפעמים הראשונות.

אי אפשר להשוות את הריגושים והפרפרים בבטן מהמבט האוהב כשבעלך מסתכל עלייך כשהוא הראשון שאהבת (ואני מציינת אהבת ולא נפגשת ) למבטם של כמה בחורים שנפגשת עימם קודם והביטו עלייך כביכול באותו מבט.

אני לא רוצה להאריך, זה נושא שכשמדברים עליו יותר מידי הורסים את ייחודו.

הצעתי לך, הקשיבי לכל ההוראות של הגדולים ממך שחוו ויודעים ולא לחינם מזהירים אותנו. גם אנחנו היינו לא מזמן במצב שלך ובהתלבטות שלך ולאחר מעשה, הבנו עד כמה הגדולים מאיתנו צדקו.

אני מצרפת כאן קישור להרצאה מעולה שתענה על שאלתך של הרב זמיר כהן. שווה כל דקה של צפייה.

בהצלחה!

http://www.rimonim.org.il/index.php?page=show&show=6

נתתם לי כמה נק' חשובות למחשבה..

הרגש בין איש לאישתו. את ה'פתרון' לזה אני יודעת.

התכוונתי ביחס לחבר בגיל צעיר אם הרגש יכול להתבזבז.. ]

הרגש הוא לא משהו מתכלה, שיכול "להתבזבז" כלשונך,

אלא משהו נפשי, שיש בו משמעות לראשוניות, לייחודיות,

זה לא שאת לא תאהבי את בעלך כשתפגשי אותו אם היה לך חבר, זה פשוט כבר לא יהיה כל כך מיוחד וקדוש, כי כבר עברת *משהו* כזה...

זו דעתי.

ובהצלחה רבה.

בתור אחת שלא היו לה קשרים עם בנים בגיל תיכון, אבל אח"כ בשירות - היו גם היו - לצערי הרב - אבל ב"ה הצלחתי לצאת מזה בזמן - הרגשתי בהתחלה את ההשפעה של זה..

שלא נדבר בכלל על הפרידה היזומה שלי מהם , כי ידעתי שזה לא נכון ולא מתאים...

זוועה.

לא מאחלת לאף אחד.

ולא.

לא הייתי מאוהבת בהם.

זאת פשוט הידיעה שאנשים שהיו חשובים לך, חשובים בחייך, כבר לא יהיו חלק מהם יותר. יצאו לך מהחיים.

וזה קשה.

לא אני כתבתי את ההודעות הראשונות... - אני בן.

-והתאהבות?

יש מישהי בשכונה שאני מאוד נמשך עליה! ובנוסף היא דוסית צדיקה והכל! [אני יודע שזה רק בתור חלומות אבל בכל זאת...]

לא רק שאני רואה אותה אני חושב עליה... הרבה פעמים אני חושב עליה...

זה מזיק הרבה בנישאוין? מה אפשר לעשות!!?! אני לא שולט בזה!

כלומר, זה מראה שאתה בריא ויש לך יכולת להתאהב, שזה טוב. 

אם היא רק בראש ולא היה קשר מעבר לזה, ברגע שתתאהב במישהי שיהיה לך איתה קשר אמיתי היא תפרח לך מהראש ואתה תבין שזאת היתה בועה.

אם אשתך לא מעניינת אותך אז תתגרש למרות שגם השכנה לא תרצה אותך..

מה

אתה מרגיש מאוהב יותר מהרגע שראית את אשתך?

אז התחתנת עם הבנ"א הלא נכון

בעצם אשתך התחתנה עם האדם הלא נכון....

יש הרבה עצות לשמירת הברית והמחשבה,

תגגל..

או בחז"ל, בכל אופן, הם יותר חכמים ממני.

ובשביל ההרגשה-

את יודעת איזה כיף זה להיות נשואה לבן אדם שלא מסתכל ולא הסתכל מעולם על אף אחת חוץ ממך?

כמה חודשים ניסו להכיר לי אותו ולא הסכמתי, אבל פתאום כשראיתי אותו... ואחרי חודש וחצי התארסנו...

בס"ד

מפגישה שניה זה היה לי ברור שהוא יהיה בעלי

אחרי חודש דיברנו על המשכיות

אחרי שבועיים היה הוורט

אחרי 4 חודשים התחתנו....

אחרי הפגישה הראשונה אשתי לא רצתה בכלל להמשיך אבל החליטה לתת עוד צ'אנס.

אחרי שבועיים התארסנו.

אממ כנראה שכן אם ב3 הוא הציע ואני הסכמתי

ואחרי חודשיים התחתנו

ומזל טוב להולדת הבת השניה

לאחרים- לא כ"כ.

יותר נכון- ממש ממש לא!

ניסינו לנתק את הקשר,

אני קיבלתי רגליים קרות

כולם שמחו.

אחר כך התחילו לשכנע אותי זה הכי טוב שאפשר,

רעדתי מפחד.

כשהתחתנו- כולם הבינו למה זה היה ברור לנו מהתחלה.

היום זה ברור גם לילדים .

תודה לך בורא עולם!

לנו לא היה ברור המוווון זמן  

בהתחלה בכלל הייתי חברה של חבר שלו. 

הרבה זמן אחרי שנפרדנו, התחלתי לצאת עם בעלי. 

ואז נפרדנו.

וחזרנו.

אבל לא רציני.

ואז כן רציני.

ואז נתקענו.

ורק אחרי עוד כמה זמן - סוף סוף - התחתנו 

מבין כל מי שיצאתי איתן, היא היתה הראשונה שבה ממש *רציתי* להמשיך אחרי הפגישה הראשונה (בניגוד לאחרות שאיתן לא היתה לי סיבה למה לחתוך והמשכתי כי "אי אפשר לדעת...")

בדיעבד התברר לי שגם היא הרגישה ככה.

המשכנו עד שלא יכולנו יותר...

.

.

.

ואז התארסנו

לא שאלה בריאה בכלל.
יש לי חברה שהציעו לה בחור לפני כמה זמן
אחרי כמעט 15 בחורים שנפסלו או פסלו ישר על הפגישות הראשונות
והבחור הזה לא היה ממש נראה לה בהתחלה
מאידך גם לא היתה לה סיבה לפסול
ואחרי חודש היא באה ואומרת לי 'טוב זהו החלטתי לפסול' אמרתי לה מה למה אמרת שמתחיל להיות לכם טוב וכו
אז היא אמרה כן אני עדיין לא סגורה עליו במאה אחוז אבל

הייתי בשוק! ממש צעקתי עליה שמי אמר שצריך להיות סגור במאה אחוז אחרי חודש??
 

וזאת התופעה שקוראת בציבור שלנו
איך אמר הרב שפירא
אנשים בוחרים בגדים חודש ואישה בוחרים בשבוע.

אישית תמיד הכנתי בחורים שלי לוקח זמן להחליט, אני לא רוצה אחרי חודש לשמוע על חתונה
ומהתייעצות עם רבנים ורבניות זו הדרך הבריאה
כשיש אצלנו בנות שמחליטות אחרי חודש, או שבאות באורות ש'וואי איך שראיתי אותו ידעתי שזה בעלי'
הרבנית שלי אומרת, איך ידעת? מהעיניים היפות שלו או מהמידת נעלים שלו?
הרבנים ממש מונעים מבנות כאלה להתחתן ציק צאק. זה לא בריא בכלל.

וזה מאוד תלוי באופי של כל אדם.
לי לוקח לבחור נעל שבועיים
אז לבחור בעל לכל החיים בחודש?

קחי את הזמן, הוא מרכיב חיוני ובריא.

פגישה אחת 3 שעות בערך (שחצי מהזמן אולי שתקנו..) ואח"כ סגרנו....

בפעם הראשונה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא בעלי (למרות שהייתי רק בת 13..)

הוא בכלל לא ידע עלי אבל דאגתי להתחבר לאחותו כדי לראות אותו.

רק כשהייתי בגיל 18 הוא הציע ללות אותי הביתה אחרי קריאת המגילה כי היה כבר מאוחר.

משם נמשך קשר לא רציני (משום שהתביישתי להציע לו את עצמי ולא ידעתי איך להגיד לאחותו שהפכה להיות חברה ממש טובה שלי לשדך ביננו) וכל הזמן הצעתי לו את חברות שלי וממש ייחלתי בליבי שהקשרים האלו לא יצליחו.

בגיל 19 הוא התקשר ואמר שנמאס לו להיפגש עם המשודכות הוא פשוט ייפגש עם השדכנית.

בגיל 19.5 כבר היינו נשואים!

אבל בשלישית היה לנו כבר ברור שזה זה. 

למרות זאת, קצת פחדנו, אז לקח עוד חודשיים עד האירוסין...

באמת, הסיפורים האלה טובים מידי, ומבאסים את מי ששקוע עמוק בכלמיני דטיים שלא מגיעים לשומקום

האמת שמטרת השאלה שלי הייתה אחרת מאשר סתם לפרוש את הסיפורים..

מצטערת שזה מה שזה גרם לך.. באמת..

שיהיה חג מלא באור ובע"ה- בשורות טובות

הרגישות שלך ממש שימחה אותי, תודה

זה שמהר מאוד התחתננו זה לא אומר שאישתי הייתה הראשונה שיצאתי איתה.

גם אני הייתי שקוע בכל מיני דייטים שלא מגיעים לשום מקום.

ב"ה כאשר יצאתי עם אשתי לא היו לי ספקות והתחתננו מהר.

זה לא אומר שכל אחד צריך להחליט תוך שבועיים להתחתן אלא רק כאשר מרגישים מוכנים גם אם זה לוקח חצי שנה.

שה' ישלח לך במהרה את זיווגך ההגון.

סבתא שלי תמיד אומרת שבכל דבר טוב השטן צריך לקחת חלק, אז עדיף שייקח את החלק שלו מהתיסכולים בדייטים מאשר אחרי החתונה...

אחחח.. סבתא, את תמיד צודקת!

בפעם הראשונה היה ברור לי שזה לא ובכל זאת המשכנו לפגישה שניה ושלישית ואירוסין וחתונה וילד וגירושין.

בפעם השניה היה ברור לי שזה כן (והוא לא היה הראשון שנפגשתי איתו)

חזרתי הביתה אחרי הדייט ואמרתי לחברה שלי שהיתה הבייביסיטר- איתו אני מתחתנת. הוא עוד לא יודע את זה אבל אני כן.

ואחרי כמה חודשים שמעתי מאחיו שהוא אמר את אותו משפט עלי.

ואז אמרתי לו שמבחינתי אני רוצה להתחתן.

אחרי חודש גם הוא רצה.

מזל"ט

מגיע ב"ה מזל טוב!!!!!!!!!

היא התארסה..!!

הרבה נחת. תזכו ביחד לשנים רבות טובות ונעימות, השראת שכינה ובית של תורה ושמחה - כאוות נפשך הטהורה.

נ.ב. אי אפשר לומר שלא הבנו מתחילת השירשור שיש דברים, כנראה, בגו..    סימן טוב מאוד שמההתחלה זה "נראה ברור". פשוט יש כאלה שאת הזמן שהיה יכול "להימרח" בתהליך ההיכרות - הם מוציאים בחיפוש אחרי מישהו מתאים; וכשהם מוצאים - קולעים מיד למטרה...