רשמית ההקפאה נגמרה. מעשית - וואי איזה אנטארקטיקה נהיה לנו פה! אין בישובים קראוון אחד פנוי לרפואה, ואם כבר יש, משלמים עליו שכירות כמו על דירת חדר בירושלים, במקרה הטוב. כשאנחנו התעניינו לפני כמה שנים, עשינו כמו שהצעת, עברנו ישוב ישוב כמעט, ובכולם כמעט התשובה היתה זהה: "תיכנסו לרשימת ההמתנה. וד"א: אתם מספר 50 ומשהו." אבל לנסות צריך.

זה די קרוב לאריאל. יש לי שם קרובים. הוא עובד בירושלים ונוסע כל יום.

השאלה היא גם מי מכם מוכן ויכול לוותר: הוא חצי שנה ויסע חצי שנה נסיעה ארוכה לירושלים, או את ותסעי חצי שנה נסיעה ארוכה לאריאל? או בכלל באמצע כמו עלי, שילה, עפרה, או אחד המאחזים באיזור, כך שכל אחד נוסע חצי דרך?

עפרה ממש באמצע

שבות ושילה 15 דק' לאריאל וכ40 דק' לירושלים.

תבדקו מה יותר מתאים להם...

תלוי בסגנון שלכם.

כוכב השחר קצת יותר מרוחק מציר 60.

רימונים ישוב מעורב.

אתם פשוט צריכים להתחיל לבדוק את היישובים...

"גבעות"- מצפה דני, מגרון, גבעת אסף....

ברכה איתמר יצהר שילו עלי עופרה בית אל מעלה לבונה לאחר הלימודים שלך אפשר אדם כוכב יעקוב ואז לדלק לאיזור יהודה או לרימונים מכמש כוכב השחר נראה לי בטוח שחכתי משהו אבל הרעיון ברור

יישוב מקסים.

כשאני ביום חופשי למחרת- אני קמה לבד, כי בעלי עובד מאוד קשה שישה ימים בשבוע, ויש לו נסיעות ארוכות, ואני יכולה להשלים את שעות השינה בבוקר.

כשזה גם יום עבודה שלי- מידי פעם אני גם מעירה אותו, ובפרט בשבתות, שאז זה הזמן שלי לנוח.

כשהמצב גרוע ויש כמה שבוכים יחד או תינוק שלא מרגיש טוב ומתעורר הרבה וכד' וגם אמא שלו כבר סחוטה אז הבעל יודע שהגיע הזמן להצטרף למשימה החיונית של לילות לבנים. הוא יודע זאת במיוחד מפני שברור לו שכשזה לא כזה קריטי אין מצב שאעיר אותו.

מזדהה עם כל מילה.

רק אני קמה לתינוקת, תמיד! 

אך אצלנו רק בעלי עובד כך שזה שונה..

אחותי אמרה לי שהם עושים "תורות" -פעם היא פעם הוא.

בחופשת לידה - אז רק אני (אלא אם כן נגמר לי ממש הכוח)

ואח"כ אני מזתדלת לא להפריע יותר מידי.

בדר"כ 2 קימות שלי על אחת שלו, משהו כזה...

אבל זה מאד תלוי בתקופות, ובעומס של כל אחד, ואין בזה חוקים.

תעשו מה שטוב לכם.

קודם כל, קשה לתת תשובה לגבי מציאות חיה של חיים ואינטרקציה בינך לבין בעלך, לכן יש כאן קויים כלליים בלבד ואתם צריכים להפעיל את שיקול דעתכם:

א. אם שני ההורים עובדים קשה ביום יום, יש צורך בשותפות בקימה לתינוק.

ב. אם האישה יכול לנוח במהלך היום כדי שיהיה לה יותר כוח בלילה, או לישון בבוקר למחרת - מן הראוי שתעשה כן, כאשר בעלה לא יכול לעשות כן.

ג. במקרים יוצאי דופן, שהאישה סחוטה וגמורה לחלוטין מעבודות היום, מן הראוי שהגבר, למרות עבודתו , יקום בלילה.

ד. לכן, בלילות שבת מן הראוי שהוא גם יקום.

וכמובן הכל צריך להיות מתוך שיחה משותפת.

בהצלחה

בעלי קם, הביא לי את התינוקת וחזר לישון

קבוע,

כך שהוא קם אבל גם לא...

אצלנו כנ"ל...

מלא פעמים הוא לא זכר בכלל שהוא קם להביא לי אותה.

מה? איך היא הגיעה אליך? אני לא הבאתי אותה!

אצלנו זה ככה בדיוק.

נכנסת לסוגיה רגישה אך מאוד מאוד משמעותית בחיינו.

אומר לך את דעתי- אך קחי בחשבון שזו דעתי בלבד ותו לא .

תפקידו העיקרי של גבר (מעבר לאלה ההכרחיים במסגרת זוגיות בריאה ונכונה ע"פ תורה ומוסר אנושי) הוא לזון ולפרנס, לשם כך הוא משקים קום, עמל ובדר"כ חוזר עייף מאוד.

במידה ואשתו מתפקדת כעקרת בית במשרה מלאה (לדעתי אחלה פריבילגיה- אבל יש עוררין  והם רבים) מן הראוי לתת לו את האפשרות לאגור כח בשעות הלילה.

אין זה מתפקידה של האישה לקחת את כל עול הבית והילדים על כתפיה אבל טיפול בתינוק בלילה זו משימה מורכבת, ואם היא בבית מן הסתם תוכל במהלך הבוקר להשלים שעות שינה.

אך אם הגברת עובדת גם היא, והיא מסייעת לו בפרנסה- חובה חובה חובה עליו לסייעה לה בניהול שותף של הבית.

וכאן נכנסת הגמישות.

יש כאלה שיעדיפו את העבודה הטכנית- בישולים ונקיון, יש שיעדיפו לצאת/ לשחק עם הילדים והגב' תתחזק את הבית- כל אחד כפי נטיות ליבו.

אין לי מושג כיצד מתנהל ביתכם, אך אם אכן את עובדת גם בחוץ והקושי לקום בבית משמעותי גם ביחס לתיפקוד למחרת- כדאי לכם לשבת לשיחה נעיה, להעלות את הקושי, לנסות למצא דרכים להקל מעלייך ולישון בשקט- תרתי משמע.

באופן אישי- אצלנו בבית קמתי לתינוקות, טיפלתי בהם, הנקתי ואם היה צורך המשכתי לחגוג איתם את הלילה בשיר וזמר. אבל---- במהלך היום הקפדתי להשלים את שעות השינה כשחזרתי מהעבודה.

אם בעלי לא יכל לתת לי את הזמן הזה מאילוצי עבודה- הבאתי ביביסיטיר או הכנסתי תינוק לשעה לשכנה כדי לאסוף כח.

כשהקטנים גדלו- הם אלה שהשגיחו על התינוק התורן.

והיום- כשהקטנ שלי בגיל 5 הכל נראה אחרת .

האם גם הבעל צריך להיות קשוב לצרכי אשתו וילדיו? והתשובה: ברור שכן!

האם גם האשה צריכה להיות קשובה לצרכי בעלה והתינוק? ברור שכן!

ומפה, אצל כל משפחה זה אחרת. זה תלוי בזוג, ביכולות, בכוחות, בכמה ילדים יש, באיזה גילים, באם זו הנקה מלאה, חלקית, מטרנה בלבד, בן כמה התינוק, פג או לא, אם הלידה היתה קלה או קשה, טבעית או קיסרית, האם יש לתינוק קוליק, גזים, לשון קשורה זמנית, ועוד ועוד. שישבת - תלוי באופי ובלו"ז שבת שלכם. דוגמה: שחרית בותיקין עם התרנגולים והתימנים או במנין חב"ד בצהריים עם האמריקאים והקוגלים.

אצלנו, ברור שרציתי רק להניק. זה לא הצליח. ברור שרציתי רק להניק גם בלילה. זה לא הצליח. ברור שנשרפתי מעייפות ורציתי שגם הוא יקום. זה לא הצליח. הוא פשוט לא שמע את הבכי. אחרי זמן מה, הגעתי למסקנה, שאין שום טעם להילחם בו, בי, בתינוק, שתמיד רצה אותי, גם בלילה, גם מיובשת. אז החלטתי לקום בלילה רק אני ולישון בבקרים. ובבוקר הוא קם וטיפל. וכך היה וזה עבד די טוב, כי הוא התחיל לעבוד מאוחר. אז אצלנו זה התאפשר. לזוגות אחרים זה לא מתאים, ולכן תראו גברים טרוטי עיניים מגיעים לעבודה. אל תרחמו עליהם, במקום זה תכינו להם כוס קפה. הם קמו בלילה לפרס ענק: תינוק טרי ומתוק.

וזהו. וזה תלוי, תלוי, תלוי. בהצלחה כבר אמא יקרה.

לילה, שקט, כולם ישנים. פתאום מפר את הדממה קול קטן וצרחני: וואה, וואה, וואה!!!  כן, זה שוב התינוק המתוק שלהם, התעורר, רעב ובוכה.

הבעל אומר לאשתו: יקירתי, הפעם תורך. אפילו שלמה המלך אמר במשלי:

"רבות מחשבות בלב איש, ועצת השם - היא תקום!"

עונה האשה: "בסדר יקירי. אבל אבא שלו, דוד מלך ישראל, אמר בתהילים:

"אתה תקום! תרחם ציון, כי עת לחננה כי בא מועד!"

בעלים יקרים, יש לכם רשות מלאה לספר את זה בסדר הפוך, כך שהאיש אומר את המלה האחרונה. תרגישו בנוח, אין בעיה. ישר כח על כל מה שאתם עושים למען המשפחות שלכם. 

וישעיהו הנביא אמר: "ועמך כולם צדיקים, לעולם ירשו ארץ, נצר מטעי, מעשה ידי להתפאר." 

ואני מצטרפת לזוגות שתפקיד הבעל הוא להביא את התינוק למיטתי בשביל הנקה לילית, וכשהתחלנו להביא לו מטרנה- בעלי היה קם אליו באופן כמעט קבוע.

והגיגים נוספים... מעבר לנחמדות לאישה והבנה למצבה- אני מרגישה שיש פה עניין של רצון וכמיהה אמיתיים להיות מעורבים בגידול הילדים- ולא רק במה שנחמד, אלא להתמודד גם עם מה שפחות נחמד...

בעלי עובד קשה מאד, אבל הוא מבחינתו הבהיר לי שהוא אבא בדיוק כמו שאני אמא!

ואם אין לו כ"כ זמן להיות עם הילד בשעות היום כי הוא בעבודה- אז הוא יכול לתפקד כאבא בערבים (מקלחות וארוחת ערב- כשהוא בבית זה גם התפקיד שלו) ולקום בלילה...

ואשרי שזכיתי(:

אם יש בעלים שהעניין הזה קשה להם מאד (ויש רבים, וטובים!!!) אז אני חושבת שכדאי שתהיה להם אחריות ספציפית כלשהי בטיפול בילד, כדי שיהיו מעורבים פיזית ממש בטיפול ובגידול הילדים, מה שמאד עוזר למעורבות הנפשית ולקשר בין האבא לילד....

בהצלחה ובהנאה כבר אמא יקרה(:

"עצת ה' היא תקום"

העניין הוא שעד היום הוא לא הצליח להניק

שבו ושוחחו על העניין וחוץ מזה אם את מניקה-מה לעשות נגזר עלייך לקום

בשביל מה להעיר אותו אם מילא אני מניקה.

אבל!! אני מרגילה את ילדי לישון בלילה מגיל צעיר. אני לא מהאימהות שקמות להנקה בגיל חצי שנה.

התנגדתי בתור כלל. אבל כל זוג זה משהו אחר.

אם האמא מניקה, אז כדאי שהאבא:

1. יביא את התינוק לאמא למיטה.

2. אם הוא לא רוצה לישון עם התינוק, הוא גם יחזיר את התינוק למיטה שלו, וישאר איתו שם עד שהוא נרדם.

3. יקום בבוקר לטפל בילדים הגדולים יותר, ויאפשר לאמא לישון עוד קצת. 

שעם החוקים שלך, גברים יתחילו להניק

אספר לכם שאני לא הייתי קמה בכלל

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.

.פשוט הייתי ערה כל הלילה... בלי שינה בכלל....הייתי ישנה רק בבוקר,עכשיו שהם כבר בני חצי ישנה והים ישנים כל הלילה ב''ה כבר לא צריך לקום אליהם בד''כ..

כשצריך,נגיד נפל המוצץ/התעוררו אז לרוב אני קמה כי אני יכולה להשלים שעות שינה אח''צ כשאני חוזרת מהעבודה או ביום חופש שלי אני יותר רגועה וכשהם ישנים אני גם תופסת תנומה..(כמובן ששינהם ישנים לפעמים אחד ישן ואחד ער אז אין מצב לכלום..)

בעיקרון לרוב העדפתי לא להעיר את בעלי אלא רק אם שניהם בכו או שהיה ממש צורך כי קודם כל גם ככה הוא היה הולך לישון מאוחר כשהחבר'ה היו מסיימים בקבוק אחרון (סביב אחד בלילה ואז ישנו עד 7 בבוקר...) ובעלי עובד קשה המון שעות ויש לו נסיעה של שעה פלוס אז העדפתי אני לעשות את רוב בהעבודה כי אם אני קמה וגם הוא קם(בכל זאת מדובר בתאומים) זה אומר ששינינו נהיה עייפים בטירוף וזה לא עוזר לאף אחד....

כשהייתי בגיל העשרה והוד מעלתם ישנו בחדרי.

פשוט קמתי, חיממתי את הבקבוק שכבר הוכן מראש

האכלתי את הבכיין התורן

גרפס

והמשכנו לישון.

בבוקר אמא קמה ברוב שמחה על שנת הלילה הרציפה של תאומיה

ואני-- לא יצאתי בנזק משמעותי

ואם הבקבוק לא סיפק- הדרך לחדר שינה היתה נהירה גם לי...

וסתם הזכרתי לי את הסיטואציה הזו ..

איזה מדהימה את!

ב''ה גמני יש הרבה עזרה כשיש אנשים בבית!

אחותי קמה כשצריך אמא שלי שולחת אותי לישון...אין מה להגיד תענוג!!!

ניראה לי שאם אשפר לארגן עזרה גם אם ילד אחד או שניים , אם זה משפחה או בייביסיטר אז זה מאד מאד מקל על ההורים בתחילת דרכם..

אני מסכימה עם כל מה שנכתב כאן על שצריך הידברות ושיתופיות בין בני הזוג. ברצוני להוסיף, שבני הזוג צריכים לבדוק מה הם יכולים ומה לא. כלומר, למשל, אם שניהם עובדים, או שמאיזשהי סיבה אחרת - קשה לשניהם לקום, אז כל אחד צריך לחשוב כמה הוא כן מסוגל, ולגבי השאר - למצוא סידור כמו מטפלת וכד'. כדי שלא יווצר מצב שצד אחד (או שני הצדדים) ירגיש שהוא מקריב את עצמו מעבר ליכולתו ויום אחד זה יתפוצץ.

מטבח מהמם, בן שנים ספורות, במחיר מצחיק. אבל ממש. 

הוספנו עוד על ההובלה (אבל ממילא צריך להוביל מטבח, גם אם קונים חדש), ומצאנו איש מקצוע טוב, לפי המלצות, מאזור מגורנו. צריך מישהו שמבין ועוסק גם בשיש, כי כשקונים יד2, צריך להתאים את המטבח לצורה החדשה שלו. 

יצא מאוד מאוד זול, מטבח מאוד מאוד איכותי, וגם יפה (לדעתי האובייקטיבית, כמובן )

מה פתאום שזה יתאים לצורה ולגודל של המטבח שלכם?

אפשר לדעת מיהו בעל המקצוע הטוב לפי המלצות באזור מגוריכם? זה קרוב לירושלים איכשהו, אולי?

שזה לא לגמרי משומש- אבל לא לגמרי חדש -

משפיע מאוד על המחיר!!

לפעמים יש להם מטבח מודולארי- רק לבוא עם מידות- ולהתאים לך משו.

גיס של גיסי עשה את זה- שווה שווה!!

ואתה יכול לברר אצל "מוקד עבודה עברית" על בעלי מקצוע.

מכירה את האתר יד2?

אבל אם באמת כל התיאורים הנ"ל אכן משקפיפ את המציאות אז כדאי לה להתגרש ומהר - אין שום סיבה להמשיך ולסבול וגם הילדים סובלים ממצב כזה.

המצב שאת מתארת, במיוחד אם הלכו לייעוץ ולא עזר שום דבר, הוא מאד קיצוני ומראה על מערכת זוגית בלתי בריאה בלשון המעטה.

שוב, כמובן בזהירות - לא שמענו את הצד השני.

וזה מקרה שחייב יעוץ זוגי- ומהר.

גם כדי שההחלטה על גרושין תתקבל ולא תתקל בקשיים  (מצידו) היא תהיה חייבת יעוץ.

כל התופעות הללו יכולות להיתקן בהסברה נכונה וברצון טוב של שני הצדדים, אם יכול להתעורר רצון כזה. אמנם זו נראית רשימה איומה - אך כולה יכולה לנבוע ממרירות מצטברת בין שני הצדדים כשמדי פעם מבצבץ הרצון שיהיה אחרת.  אם שני הצדדים מוכנים לשמוע ולעבוד על עצמם (לא היא תדרוש ממנו וכו' - כל אחד ידרוש מעצמו) - יש סיכוי. ה' יעזור.

אם זה אכן כפי שזה מתואר- טיפול נמרץ, ויפה שעה אחת קודם......

סימנים להתעללות מילולית ורגשית:

האם את שואלת את עצמך אם יכול להיות שאת בקשר מתעלל? תשאלי את עצמך את השאלות הבאות. אם ענית "כן" על יותר ממספר שאלות, אולי תרצי להמשיך לחקור בעניין.

האם בן-הזוג שלך:

1. מתעלם מהרגשות שלך?
2. מתנהג בחוסר כבוד כלפייך? (לא מכבד אותך)
3. לועג לך או מעליב אותך ואז אומר לך ש"זה רק בצחוק", או שאין לך חוש הומור?
4. עושה צחוק מהאמונות שלך, מהדת שלך, מהגזע/העדה, המורשת או המעמד שלך?
5. מונע ממך אישור, הערכה או חיבה?
6. "ברוגז" באמצעות שתיקה?
7. הולך ממך בלי לענות לך?
8. מבקר אותך, קורא לך בשמות גנאי (או באופן מפורש: מקלל אותך), צועק עלייך?
9. משפיל אותך בבית או בציבור?
10. מגלגל עיניים כשאת מדברת?
11. מערים קשיים על היחסים שלך עם חברייך ו/או משפחתך?
12. מכריח אותך לבוא לאירועים חברתיים (או להחזיק פאסון) גם אם את לא מרגישה טוב?
13. נראה כאילו הוא מקפיד לוודא שמה שאַת באמת רוצה, זה בדיוק מה ש לא תקבלי?
14. אומר לך שאת יותר מדי רגישה?
15. פוגע בך במיוחד כשאת חלשה?
16. נראה כאילו המריבות מכניסות בו מרץ, בעוד שאותך הן מעייפות?
17. יש לו שינויים בלתי צפויים במצב הרוח, ממצב רוח טוב לרע בלי שום סיבה נראית לעין?
18. נראה נהדר כלפי העולם ואנשים "מבחוץ" מחבבים אותו מאוד?
19. "מסובב" את המלים שלך, איכשהו משתמש במלים שאמרת, נגדך?
20. מנסה לשלוט בהחלטות, בכסף, אפילו בבגדים שאת לובשת או בתספורת שלך?
21. מתלונן על היחס הרע שלך אליו?
22. מאיים לעזוב, או מאיים לזרוק אותך מהבית?
23. אומר דברים שגורמים לך להרגשה טובה, אבל עושה דברים שגורמים לך להרגשה רעה?
24. אי פעם נטש אותך איפה שהוא? (השאיר אותך באיזה חור והסתלק, לא בא לאסוף אותך אף שקבעתם)
25. אי פעם איים לפגוע בך או במשפחתך?
26. אי פעם הכה או דחף אותך, אפילו "לא בכוונה"?
27. נדמה שהוא מתחיל לחרחר ריב דווקא כשנראה שאתם מתקרבים זה לזה?
28. מתעלל במשהו שאת אוהבת: בבעל חיים, בילד, בחפץ?
29. מחמיא לך מספיק בשביל שתהיי מאושרת, אבל מבקר אותך מספיק בשביל שתהיי חסרת בטחון?
30. מבטיח שלעולם לא יפגע בך שוב?
31. כל הזמן חושד בך שאת בוגדת בו?
32. מתפעל אותך בעזרת שקרים וסתירות בדבריו?
33. הורס רהיטים, תוקע אגרופים בקירות, שובר כלי בית?
34. נוהג כמו מטורף?
35. מתנהג בצורה ילדותית ואנוכית, ומאשים אותך שאת מתנהגת בצורה ילדותית ואנוכית?
36. מטיל ספק ומפקפק בכל פעולה ומניע שלך, איכשהו תמיד מטיל ספק ביכולת שלך או בכישורים שלך?
37. משסע אותך בדברך; שומע אבל לא באמת מקשיב?

(זה מה שקוראים בעברית: לדבר אל הקיר? או בגירסא אחרת: לדבר אל הלמפה?)

38. גורם לך להרגיש שאת לא יכולה אף פעם לצאת בסדר? לא משנה מה תעשי, הוא יבקר אותך? (בעברית זה כמו במשל על האבא, הבן והחמור: לא משנה מה הם עשו, ביקרו אותם ואמרו שצריך לעשות משהו אחר ממה שהם עשו)
39. משתמש בסמים? צורך אלכוהול? המצב יותר גרוע כשהוא משתמש?
40. מעורר אותך לחמת זעם, וזו "ההוכחה" שאת האשמה?
41. מנסה לשכנע אותך שהוא (היא) "צודק" בזמן שאת "טועה"?
42. לעתים קרובות אומר דברים, שאחר כך הוא מכחיש, או מאשים אותך שלא הבנת אותו?
43. מתייחס אלייך כמו לאובייקט מיני, או כאילו שאת אמורה לספק לו סקס לא משנה איך את מרגישה?

     

המצב שלך קריטי אם הדברים הבאים רלבנטיים לך:

44. את מבטאת את דיעותייך פחות ופחות בחופשיות.
45. את מוצאת את עצמך הולכת על ביצים, נזהרת וחושבת פעמיים מתי ואיך להגיד לו דברים?
46. את מצפה ומייחלת להופעתו של צד יותר רך ויותר פגיע בבן זוגך.
47. את מוצאת את עצמך ממציאה תירוצים להתנהגות של בן זוגך?
48. את מרגישה לא בטוחה רגשית?
49. את מרגישה שזה איכשהו לא בסדר לדבר עם אחרים על היחסים שלכם.
50. את מקווה שהדברים ישתנו... במיוחד בעזרת אהבתך והבנתך.

     

51. את מוצאת את עצמך מטילה ספק בזכרונך או בתפיסת המציאות שלך.
52. את מטילה ספק בשיקול הדעת שלך.
53. את מטילה ספק בכישורים שלך/ביכולת שלך.
54. את מרגישה פגיעה וחסרת ביטחון.
55. את נעשית יותר ויותר מדוכאת.
56. את מרגישה יותר ויותר לכודה וחסרת אונים.
57. את מפחדת מבן הזוג שלך, עכשיו או כבר זמן מה.
58. בן הזוג שלך פגע בך פיזית, אפילו פעם אחת.

     

אם את מרגישה שמערכת היחסים שלך אולי מרעילה מילולית או רגשית, דברי עם אנשים שאת בוטחת בהם. דברי עם אנשי דת, פני למעון לנשים מוכות הקרוב אלייך. תקראי בנושא. דברי עם אנשי מקצוע. אל תאפשרי להתעללות מילולית ורגשית להדרדר לאלימות פיזית!

אבל נתינה מביאה לאהבה- פשוט תן לה ותן לה לתת לך.

ואולי טיפול עם איש מקצוע שמבין בזה יותר?

 ד' ברא את אדם הראשון ומהצלע שלו חוה והם היו גרים בגן עדן וחוץ מהם לא היה אף איש אחר בעולם

לאדם היה רק את חוה ולחוה רק את אדם וככה עלינו לחיות ולהתנהג אם הבן זוג שלנו כאילו אין איש או אישה אחרת בעולם טובה או יפה ממנה ואצטט אותך הרשותך ''יש לי אישה מסודרת, יפה יחסית ועדינה'' מה זה יפה יחסית??

יחסית למי?? ברגע שעמדתם תחת החופה וד' איחד את הנשמות שלכם אתם הפכתם להיות אחד אתה קידשת אותה

ובכל יום ויום אתה מקדש אותה ואין שום אישה אחרת עלי האדמות.. לא טובה או יפה או נחמדה יותר..

''יש לה איזה פגם חיצוני כללי שמונע ממני לאהוב אותה'' -לא יודעת מה הבעיה אבל אי אפשר לטפל בזה?? אולי יש דרך לעזור לה לטפל ב''פגם שלה"  ואמנם אני לא מכירה את כל הסיפור שלכם ורואה רק צד קטן ממנו אבל ניראה לי שאם אתה האמת מעוניין לאהוב אותה אז קודם כל אתה צריך לשים לנגד עינייך שאין פשוט אין שום אישה טובה/יפה וכו... ממנה וזה יהיה נקודת הפתיחה בשבילך כדי לגשת לשפר את הזוגיות שלכם... זה לא קל נכון ולא הוקוס פוקוס אבל כןצריך לעשות את העבודה הקשה הזאת אם אתה באמת מעוניין לאהוב אותה....

רגש האהבה הוא מאד סובייקטיבי - כל אחד ואיך שהוא מרגיש אותה, יש כאלה שהאבה בשבילם היא אורות,רעשים צילצולים ופעמונים ויש כאלו שהאהבה מבחינם זה לדעת שהוא מסיים יום עבודה וחוזר לביתו ויש לו שם אישה ילדים והוא לא לבד וזה מספיק לו.... כל אחד והרמה שלו וכל קשר והרמה שלו....

אהבה באה מהשורש הב  = לתת וכשנותנים ונותנים ונותנים (וחצי שנה אתם רק בראשית הדרך) וכמו שפפריקה אמרה תן לה לתת לך אז ייתכן וכך לאט לאט האהבה בינכם תגדל...

וכן שוב כמו שפפריקה אמרה תפנה אולי למישהו שמבין קצת יותר איש מקצוע/רב,תספר לו מה מפריע לך, תבדוק מה קורה אם הרגשות שלה....

"בחרת אותה בגלל טוב לבה"? מה אתה חושב שהיא איזו כלבה מסכנה בצער בעלי חיים?!  שהצלת אותה ברחמיך?!

איזו גישה מתנשאת ומגעילה - אתה חושב שאדם כמוך בכלל מסוגל לאהוב?! 

ממש קדוש מעונה... תראו את המסכן הזה, שמכל הנשים שעמדו בתור אצלו, בחר בטעות את ההיא הפוזלת. 

גם הגישה שלך לא חביבה במיוחד, הלא כן? במה הועלת לו בתגובתך זו, לדעתך? הוא כתב בכאב ומתוך רצון לתקן ואת/ה יורד/ת עליו רצח. באמת מסכן, אבל בגלל זה.

אותי דווקא לימדו שהתכונה הכי חשובה שצריך לחפש אצל בן זוג פוטנציאלי היא טוב לב. ככה בחרתי את בעלי יקירי, וככה הוא בחר אותי, לדבריו. איזו מחמאה ואיזו אחריות כבדה להמשיך ולהוכיח את עצמי מדי יום, גם כשממש לא מתחשק לי להיות כזאת מאמי...   הלוואי שרק נמשיך ככה. וזה לא סותר בכלל את זה שבאמת התאהבנו, לפני החתונה ועוד יותר אחריה.

לחתן שכתב את ההודעה יש את העיקר והבסיס לחיים טובים ומאושרים: אשה טובת לב שנשואה לבעל שידע להבחין היטב בין עיקר לטפל ובחר באשה טובת לב. אשריכם מה טוב חלקכם. תעבדו קשה ויהיה טוב בעז"ה.

לתת אהבה לא מחיב שתקבל !!!!

אתה צריך להבין דחוף אבל דחוף שאתה עדין ילד קטן שכנראה לא מגיע לו  את אישתו

וגם אם אתה בן 23 זה לא אומר כלום ...

הסבר למתקשים : 1. אהבה היא לא דבר חיצוני

                        2. מה אתה מחפש? ריגושים כמו בסרטים שראית! ( ואל תשקר לאף אחד שלא) אין!!!!

                            חיים זה לא סרט החיים יותר יפים מסרט רק צריך לדעת מאיפה להיסתכל

                        3. ולמה אתה מאוד לא בוגר? כי בזוגיות נותנים לא באים לחיים כאלה כדי לקבל !!!!

אני ממש עצבני עלך  אבל מצד שני אתה ממש מסכן אז אני מרחם עליך מאוד

                    * אולי תלמד מהחברה הטובים בגבעות איך חיים חיי משפחה.

צריך למחוק את תרבות המערב דחוף.

                                             אם לא . יהרסו הרבה בתים בעם ישראל

                                                     יש לנו ברוך ה' תורה קדושה

  מי שיש לו תורה אמיתית גם אם יהיה בן 18 ידע מה היחס לאישה ואם הוא שמר על עיניו ידע אהבה מה היא!

בהצלחה בחיים

(אם לא להשתמש כלפיה בביטוי המקורי "איכס"..).

מה הבעיה עם הביטוי "בחרתי אותה"?  הרי ברור שאין כוונתו למה שכתוב בתגובה הזו אלא להסביר למה רצה דוקא בה, כמו שהוא מבין שגם לה היו סיבות שרצתה בו.   וודאי שאדם כזה מסוגל לאהוב, ועוד איך. מתוך כתיבתו ניכרת השייכות העמוקה לכך.  אולי צריך לשאול על האהבה (בוודאי - אהבת ישראל..) של המגיב. וכלשון רבותינו: ככה עונים את המעוקות? ככה עונים לאדם שמרגיש בצער, שאינו מאשים את הזולת, שמבקש עזרה איך לאהוב את אשתו מכל הלב ולא ב"כאילו"??

ולכותב היקר.  הבעיה בעיה מכאיבה. לפעמים יש איזה משהו שכאילו יוצר "חסימה" במה שיודעים שצריך להיות. והשאלה נכונה: איך "עוקפים" את זה, מבטלים את זה.

ניכר מדבריך שאכן זכית לאשה טובה, ושאתה באמת מעריך את העיקר שבה, העדינות, נעימות ההליכות.

דומני שהמפתח הוא באמת בהתמקדות בטוב הזה: תסתכל רק על הטוב שבה, על נעימות הליכותיה. ממש תסתכל על זה, בעדינות, ובעז"ה - אתה תתאהב בה...

הערה נוספת: נראה מהדברים שאתה אולי קצת חושב שהאהבה זה דווקא משהו סוער כזה. מוחש חזק.

לפעמים דווקא מתוך עין טובה, שיחה נעימה, השתתפות, נתינה הדדית, נבנית אהבה עדינה שהולכת ומתחזקת - והיא עמוקה ויציבה בהרבה בסופו של דבר ממה שבא ברגע.   בתנאי שלא תבדוק כל רגע אם זה כבר בא...

אולי תחליט שאתה מתעלם עכשיו מהשאלה, והולך בדרך כזו - ובעוד כמה חודשים בודק כמה התקדמתם..

בהצלחה ובשמחה.

הגזמת

בן אדם העלה אשר על ליבו בכאב.

אין צורך לחרוץ דינו, גם ככה הוא מסכן.

אפילו שאולי זה לא נשמע כל כך יפה..אבל זה מהמקום של איזה מסכנה האישה הזו.

חבר'ה, אתם מגיבים קשה מידי!!!!

נכון שהתיאור לא כ"כ פשוט וכיף לשמוע על הרמוניה ואהבה זורמת,

אבל לחלק מן האנשים הדרך פחות זורמת מן השאר, מותר וצריך לקבל את העובדה הזאת,

גם אם כששומעים את התיאור שמסביב, לא נעים....

ולתכל'ס- זה עניין של:  א. הבנה שלמה שאם עמדתם יחד תחת חופה אחת אז אתם שייכים זה לזה!!!

ב100% !!! בלי פקפוקים ותהיות!

ב. ועכשיו מה שנשאר זו עבודה והרבה עבודה ממבט חיובי, ואמונה שמתוך עבודה ותפילה הכל יסתדר!

העבודה הזו כוללת הרבה נתינה, הרבה הסתכלות על נקודות טובות, פנימיות ואמיתיות וחיזוק שלהן אצלך

עד שממש תראה רק את הטוב- תאמין שאפשר להגיע לזה. אם תהיה אהבה אמיתית פנימית עמוקה, כל הבעיות החיצוניות יתמוססו בע"ה.

ג. הרבה הרבה תפילה, הקב"ה עוזר...

ד. אם אין מוצא- ללכת לייעוץ, זו תקופה מהממת וכנראה צריך מעט הכוונה בכדי לראות את האור שבה.

בהצלחה!!!

שתזכה למצוא את הטוב והאהבה

ולראות ולהרגיש אותם עין בעין, לב אל לב!!!

חבר'ה, אתם מגיבים קשה מידי!!!

זה ידוע שהכי כיף ונעים לשמוע על אהבה אידיאלית וזורמת,

אבל לא לכולם הדרך חלקה בחיים, ויש כאלו שהקטע הזה לא הכי זורם להם,

מותר וצריך לקבל את העובדב הזו אפילו אם היא לא כ"כ נעימה ומכאיבה...

ותכל'ס- בעניין הזה: א. צריך לבוא מתוך הבנה שלמה שאם עמדתם יחד תחת אותה חופה,

אתם שייכים זה לזו!!! ב100%!! סלי שום ספיקות.

ב. הרבה הרבה תפילה, הקב"ה עוזר...

ג. הרבה עבודה ועבודה חיובית של נתינה ומציאת נקודות חיוביות שטובות לך ואתה אוהב אותם ולנסות להתמקד רק בהם, להעצים את החיבור הפנימי ע"י הסתכלות על דברים עמוקים, פנימיים טובים ובע"ה הדברים החיצוניים

שמטרידים יתמוססו להם.

ד. ואם אין מוצא- לפנות ליעוץ, אין צורך לפחד מזה, לפעמים צריך לשמוע מישהו שיעמיד את הדברים

בצורה שנכון להסתכל עליהם ואז הכל יכול לזרום טוב יותר! זו תקופה מהממת ואם לא רואים אותה מישהו מבחוץ מאוד יכול לעזור.

בהצלחה!!

שתזכה לראות את האור והאהבה

עין בעין, לב אל לב, במהרה ממש!

אחרי ששלחתי בפעם הראשונה ראיתי שהתגובה לא מופיעה, גם אחרי רבע שעה,

אז התבאסתי וישבתי לכתוב שוב

כי היה לי חשוב.

תחליטו איזו גרסה יותר מוצלחת...

ניכר ממה שאתה כותב שמאוד איכפת לך מאישתך ואתה מאוד מעריך אותה.

בדרך כלל אם לא איכפת לנו ממישהו אז אנחנו דואגים רק איך להיסתדר איתו ולא מעבר לזה.

לדעתי אתה מעריך את אישתך ואוהב אותה רק שיש לה בעיה שקשה לך להתמודד להתמודד איתה (כמו שלפעמים הורה אוהב את הילד שלו אבל קשה לו להתמודד עם דברים מסוימים אצלו).

לדעתי ברגע שתדע לקבל את המיגבלה של אישתך יהיה לך יותר קל - לכל אחד מאיתנו יש יתרונות וחסרונות וכמו שבמצב בריא אדם מקבל את עצמו עם כל החסרונות שלו צריך לעבוד על עצמנו שנקבל את האחרים באותה צורה.  .

לא כתבת מה הבעיה - אבל צריך לבדוק האם אתה יכול לעזור לה לשפר את המצב ואז זה חלק מהפתרון.

חוץ מזה עדיף תמיד להכווין אדם לנצל את היתרונות שלו ולהימנע להגיע למצבים שבהם הוא מתמודד עם החסרונות שלו - אני למשל בחרתי עבודה שבה אני יכול לבטא את היתרונות שלי ויש פחות צורך בכישורים שאני חלש בהם. בהתאם אם אפשר לדאוג לנסות לעזור לאישתך להגיע למצבים שבהם היא נעזרת כמה שיותר ביתרונות שלה וצריכה להתמודד כמה שפחות עם החסרונות שלה.

לדעתי הרבה פעמים קשה לנו לקבל משהו (כולל אנשים אחרים) כי יש לנו חלום איך הכל צריך להיראות וחשוב להשתחרר מזה במיוחד שהחלום לא רלוונטי.

לדוגמה - יש אנשים שחשוב להם המקצוע של בן הזוג, בפועל המקצוע עצמו לא משפיע על בן הזוג והילדים אלא רק הנגזרות שלו - בעיקר שעות העבודה והשכר ולכן לדעתי צריך לנסות לא להתיחס לנושא אלא רק למשמעות שלו - כלומר אם חשוב לי מה רמת השכר ושעות העבודה ולא מעבר לכך.

בדרך דומה שמעתי לא מעט פעמים שחשוב לאנשים מה בן הזוג עשה בשירות צבאי\לאומי שלהם - לדעתי זה חסר משמעות ומה שחשוב זה התכונות של הבן אדם (לדוגמה - אדם שלא עשה שירות קרבי בגלל בעיות כלשהם אבל הוא אדם ערכי).

תודה על התגובות שלכם. נתתם לי כוח ותקוה. ואני מקווה מאוד להתגבר ולהמשיך. 

מעניין שלכל אחד יש רעיון מקורי משלו, וכולם ביחד זה ממש אוצר. 

לגבי ההוא שכתב "איכס". זה לא לעניין להתייחס לזה, אבל משהו קטן: 

אם הייתי מתנשא וכו' כמו התיאור, לא הייתי מציג בפניכם את החיסרון הגדול שלי...תחשוב על זה.

אשמח לשמוע עוד רעיונות. 

ממש חשוב לי להגיב כי יש כאן תגובות ממש מזעזעות!!

בן אדם נמצא בקושי, במצוקה, בנושא שגם ככה מאוד קשה להתייעץ לגביו,

ובכ"ז אוזר אומץ, פותח את הדברים ומבקש עצה ועזרה!!

תנו לו את הכבוד האנושי שמגיע לו!!

הלוואי ואף אחד מאיתנו לא ימצא את עצמו במצב כזה, אבל זה קורה!! עובדה!!

אל תהיו שיפוטיים כלפיו! א"א לדעת עם מה בן אדם מתמודד!!

מספיק עם התגובות הנגעלות והשיפוטיות!!

ולך- המון המון הצלחה וברכה, שה' ישלח לך ישועות, אל תתייאש.

שבת שלום!

אנו שרתים ושליחים של הכל ברא לכבודו וכשההתקשרות היא לתוכן שכזה אז גם עניינים הנוגעים לחיצוניות נלקחים בחשבון הנכון. עלינו להתחזק ביראת שמיים, ענווה וסדרי עדיפויות נכונים. ככל שהזוגיות מתפתחת תזכה לראות כמה סיעתא דשמיא הבורא נתן לך בעת בחירתך. ניכר שזכית באישה טובה. שתזכו לבחור זה בזו בכל יום מחדש

מאיר שלו, בספרו "כימים אחדים":
"כי זה הכלל הכי חשוב באהבה, שהיא עניין של החלטה. כבר אמרתי לך את זה פעם ואני אגיד לך את זה שוב: פשוט צריך להחליט. עכשיו זאת אהבה. ממש כך. עכשיו זאת אהבה. כל מה שאני שומעת ומריחה ורואה וחושבת - זה אהבה. תסתכלי נעמי ותריחי ותיגעי ותטעמי ותשמעי טוב-טוב. מה שקורה עכשיו זאת אהבה. וגם לומר את זה בקול רם, כשאף אחד לא שומע: עכשיו זאת אהבה. ולדבר כמו באהבה ולהסתכל כמו באהבה ולהתנהג כמו באהבה. כמו שהחלבן שלנו בשיכון, דוס זקן ונחמד, אמר פעם למאיר: אם אתה, אדון קלבנוב, אם אתה רק תעריץ כל הזמן את הקדוש-ברוך-הוא איך הוא ברא את העולם, אתה תישאר אפיקוירס כמו שאתה, אבל אם אתה תקלל חס וחלילה כל בוקר את השם, ובאותו הזמן תשים כובע ותאכל כשר ותשמור שבת במשך חודש ימים, אתה תהיה מזה יהודי טוב. ממש ככה. אהבה של מצוות וכללים."
(ההדגשות שלי)

והוא מתמצת בקיצור את "כל תורת האהבה" http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/585319

מחזקת אותך...

והעלטה תעלם.......הקושי שלך גדול בפרט שאתם בתחילת הדרך,אבל אתה יכול להתגבר עליו,רשמת

הרבה מידות טובות שאתה מוצא באשתך,ועובדה שנשאת אותה לאישה ,לא אומר שהגעת כבר למנוחה ולנחלה

החתונה הנוצצת,וכל מה שכרוך בה עבר,ועכשיו הגיע הזמן שתפשיל שרוולים ותתחיל לעבוד,כי נישואין זו עבודה ממש,מתקדמים קדימה,לפעמים צועדים אחורה,ופעמים עוברים קפיצות דרך.....והכל מתוך ידיעה שאתם בתהליך ארוך מהנה וגם קשה,וב"ה שיהיו פרות מתוקים לעמל שלכם

לכותב בצער.

אני משתתף בהרגשתך הגרועה.

אני לא איש מקצוע(בדרך)

אך יש לי עצה שעבדה על אחד מהחתנים שלימדתי

אמור לעצמך פשוט בפה (כן, כן בקול רם)

אני אוהב את אשתי , המראה שלה מוצא חן בעיניי

חזור על כך יום ביומו ותראה נפלאות

כמו שכבר4 העלו פה, בעקבות במעשים נמשכים הלבבות, קנה לה דברים קטנים

או גדולים ובע"ה ע"י הנתינה תתעורר אצלך ההרגשה המיוחלת

בהצלחה

ועדכן אותנו

יש לי עצה בשבילך:

תדמיין מדי פעם מה היה קורה אם פתאום ח"ו לא היתה לך אותה. תחשוב כמה החיים שלך השתנו מאז שהתחתנת, ובעצם תבין עד כמה אתה מקבל ממנה וכמה היא חשובה לך. הרבה פעמים מבינים את הערך של משהו רק כשמאבדים אותו, וחבל שכך!

ובנוסף, כמו שכתבו מקודם, "הנותן יאהב" (מכתב מאליהו).

בהצלחה ובשורות טובות.

כיוון ששיתפתי אתכם קצת, אשתף אתכם עוד קצת...

בתור אחד הצעדים שעשיתי לשפר את ההרגשות שלי, ביקשתי מאישתי שתבחר תכשיט בשביל סבתא שלי. לקחתי אותה לחנות והתחלנו לעבור על התכשיטים. בסופו של דבר הגענו למשהו יוצא דופן ביופיו. היא אמרה שזה מאוד יפה, אבל לא מתאים לסבתא... 

אמרתי: "בכל זאת, אם את אומרת, כנראה זה יפה ומתאים גם לה..." 

בסופו של דבר לאחרי כמה ימים הוצאתי את התכשיט ופתחתי אותו. היא התחילה להילחץ ולא הבינה למה אני פותח, הלא עדיף לתת משהו חדש לסבתא... ואז, אמרתי לה.. אישתי... זה בשבילך! היא התפרצה בבכי ולא נרגעה משך דקות ארוכות... 

אני חייב לציין שזה עזר למשך שבועיים...

תודה לכולם.

אם זה עזר לשניכם המעשה הוכיח את עצמו. בזה אין ספק

מצד שני מזדקרת ההערה האחרונה וטוענת- רק לשבועיים? האם באמשך השבועיים הללו הסתמכת על אותו מעשה ולא המשכת אותו הלאה?

או במשפט אחר- וכי יש לך כ"כ הרבה כסף לבחור לה כל שבועיים תכשיט חדש?

חוזרת וקוראת שוב ושוב. עיניך הרואות, אתם זוג טוב מאוד. הכל מכוון מלמעלה ובעזרת ה' והרבה השקעה תעלו על דרך המלך. אשריך, אשריכם. רק לא להגזים במתנות יקרות. בפעם הבאה תכין לה פתק יוצא דופן ביופיו. כן, זה קשה לרוב הגברים. ובכל זאת תנסה. היא תעריך את המאמץ וההשקעה.

קודם כל - הנכונות היפה להתאמץ.

דבר שני - אם זה עזר לשבועיים, אז הנה - אתה רואה שזה אפשרי, ההרגשה היסודית קיימת בפנים; כעת רק צריך להגדיל את פרקי הזמן.. זה קצת כמו התנעת רכב ביום חורפי. מתניעים מתניעים - עד שנדלק ונוסע יציב וקבוע.   

והיפה מכל - שלא חשבת, מה היא תעשה לי שארגיש שאני אוהב אותה; אתה עשית, בנתינה. "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ"..

גם אני התרגשתי מהסיפור מצטרפת לנחשונית -

הרבה נשים מתרגשות מאוד ממילים כתובות או בע"פ - אל תחסוך (וזה באמת לא עולה כסף....)

אתה תראה איזה שינוי זה יעשה גם אצלך

תשלח לה הודעות של אהבה,כמה אתה מעריך אותה,כמה אתה מתרגש ממנה, תתקשר אליה ותשיר לה,תחשוב עליה ותראה לה את זה... תמשיך לחזר אחריה,תחשוב מה יעשה לה טוב וישמח אותה-תשלח אותה לישון עם פינוק-מסאג' ,כששנכם בבוקר בבית-נניח יום ו ,תכין לה ארוחה טעימה ומפנקת...

עלו והצליחו

אני הבאתי את של בעלי לאמא שלי וזה נהרס עוד יותר.

לא יודעת איך לעזור לך

רק אומר שבא לי לקנות חדשות וכששאלתי את אבא שלי הוא אמר שאני יכולה לקנות לבעלי טלית+ציצית מכספי מעשר כך שזה מעולה!! (הוא אמר שזה לא רלוונטי לכל זוג ואם הייתי שואלת אם באופן כללי זה אפשרי לכל זוג הוא היה עונה תשובה אחרת...)

בהצלחה מותק..

בדיוק לפי ההוראות.

לשים עם אבקת כביסה במים קרים לכמה שעות ואח"כ לתלות בצל.

על החלק השחור תשתמשי באיזה מסיר כתמים - אסטוניש, אבקת כביסה ביו (מרטיבים את הבד, מפזרים אבקת כביסה ומשאירים את זה איזה חצי שעה לפני שמכבסים), קליה, אוקסיג'ן וכו'.

חוץ מזה יש חומר שנקרא מלבין טליתות, לא ניסיתי אבל שמעתי עליו ביקורות טובות.

מבחינה כלכלית-שואלים רב וקונים מכספי מעשר..

עם אבקת כביסה רגילה ומשרה קצת

ולא תאמינו!

החלק הקידמי משני הצדדים- זה עם הפסים- לבן וצח.

החלק האחורי שנופל מהראש ומטה לגב-

בגוון שמנת- שנהב.

דוגמא חדישה- אההה?

נשמע עיצוב מקסים... תתחילי לשווק את הפטנט...

אני גם שולחת לניקוי יבש (ז"א נותנת לאחד מההורים שישימו, זה יוצא יותר זול )

בדר"כ יוצא טוב, חוץ ממקום אחד שחזר משם לא משהו...

קונים אבקה לניקוי טלית זה בה בקופסא קטנה ויש הוראות הפעלה יוצא כמו חדש.בהצלחה .

ב"יש".

אנחנו קנינו ליד קניון איילון, אבל נראה לי שבכל הסניפים יהיה.

זו קופסא קטנה בגודל של פודינג או ג'לי, בצבעי כחול-לבן.

היום כיבסתי את הטלית ויצא נוצץ ויפה.

אנחנו חיפשנו בירושלים, ליד תחנה מרכזית וממש לא היה שם...

בע"ה עוד נמצא. אבל תודה על עדכון הגודל של הקופסא..!

אסור לקנות ב"יש" גבעת שאול.

מנהל יש ג. שאול התבקש לפטר פועל ערבי שהתעסק עם בחורה יהודיה ובמקום לפטר הוא נסע בשכונה עם הערבים כדי להוריד בכח מודעות שקראו שלא לקנות שם בסניף, וכשהם הגיעו ליד ישיבת מרכז הרב ולמרות בקשת המאבטח לא לגעת בלוח המודעות הפרטי הם הורידו בכח ופצעו את האברך שניסה למנוע מהם. האברך אפילו לא הגיש נגדם תביעה, כי ידע שהמשטרה עוד תדאג להאשים אותו!!!

אפשר לקנות מחדש טליתות בחנויות של יודאיקה. הבעיה היא שצריך כל רבע שעה לבחוש. ו-ז ה י ר ו ת!! לא לעשות את הטיפול הזה כשהילדים בסביבה, כי את משאירה קערה עם חומר בעייתי ומים וצריכה לחזור ולבחוש

אז באמת זה לא קשור, אבל אם מגיעה עגלה נוחה ויש עליה מקום- עולים .

והקשר הוא המילה "יש" שלי היא מזכירה את "יש לנו תייש" או "יש לנו רבי" - עם המקל והסרגל ומה שבא ליד.

"יש שכר לפעולתך...." 

אני לפני החגים התיאשתי ולא חשבתי פעמיים שמתי את הטלית בניקוי יבש יצא כמו חדש

ולא כ"כ יקר 30-40 ש"ח

שווה את הזמן במקום לעמוד ליד הגיגית ולשפשף ולא למצוא תוצאות מספיקות

רק טוב

בתוכנית עדינה/ צמר

להוסיף חומר מלבין (אני משתמשת ברן, זול וטוב) לא להכניס אבקת ביו היא הורסת את הפתילים ולרסס את המקומות המלוכלכים עם אוקסיג'ן.

לכבס בתוך 2 ציפיות קשורות כדי למנוע סייבוכים של הפתילים.

ולא כ"כ יקר-זה תלוי בד"כ במשקל ,בגודל ובגיהוץ (אם הוא מסובך)

בקיצור-טלית לא עולה הרבה

בהצלחה

לרסס את אזור הצוואר עם "מנקה צווארונים", להשהות מספר דקות (אם הלכלוך לא יורד להשרות במים מהולים ב"פנטסטיק"), להשרות במים עם חומר לכביסה עדינה, לשטוף היטב, לסחוט קלות בידים

ולתלות במקום מוצל. אחרי שהטלית מתייבשת לגהץ. יש לשים לב לחום המגהץ.

כדאי לכבס לפני שאזור הצוואר קטאסטרופל.י

מה זה ה"בחוץ"?

באופן אישי אני לא בעד גרפולוגים. יש דברים שלא צריך שתגיד אבל כמעט כל אחד יכול לראות עליך ואף פעם אין 100 אחוז בדברים האלה.

אשמח שתסביר גם מה כוונתך מופנמים כי זה מושג גדול מדיי.

בכולופן בהצלחה רבה ומי שבסופו של דבר אמור להחליט מה טוב לכם זה רק אתם

בדקו, יחד, את המידות ומשיכת הלב. במידה ואלו טובים הם- אשריכם. ואין דבריו של גרפולוג זה או אחר ישנו עובדה זו

1. לגבי הניתוח של הגרפולוג - לא תמיד זה נכון - אם תרצה אני אנסה לפרט.
2. לגבי המשמעות של זה אני בכלל לא מסכים שזה אומר שאתם לא מתאימים - אני לא חושב שבן\בת הזוג בהכרח צריכים לפתור את הבעיות שלנו. נניח שבאמת שניכם מופנמים לא ברור לי מה הבעיה שאתם מפנים את האנרגיות פנימה ולא החוצה - הרי טוב לכם עם זה. לדעתי יתכן והיתה לך בעיה יותר גדולה אם אתה בתור אדם מופנם היית יותר רוצה לבלות עם המשפחה המצומצמת ובת הזוג היתה יותר מושכת לכיוון של החוצה. הבעיה היחידה לדעתי של אנשים מופנמים זה לעיתים בהתנהלות מול גורמים חיצוניים (לדוגמה עבודה) וכאן הרבה פעמים אין אפשרות שבן הזוג יתן את התמיכה. לדעתי אם טוב לכם ביחד תמשיכו ותתמדדו ביחד עם הבעיות המשותפות שלכם.

והכי חשוב לדעתי זה ההבנה שעם ישראל זה מעל המזל ואם נתמודד עם דבריםם נוכל לשנות את הכל.

הגרפולוג - גם לפי מי שמחזיק מזה - יכול למסור חוות דעת על האופי, אך המסקנות שמעבר לכך כלל אינן שייכות לתחום מומחיותו. ברגע שאמר ששניכם "מופנמים" או משהו כזה - הרי הוא ככל אדם שמביע דעה בשאלה אם טוב אותו אופי או אופי שונה. יתכן שבגלל עיסוקו עם ניתוחי כתב הרבה זמן - יש לו קצת יותר גישה.  מכל מקום, לענ"ד (עקרונית ולא ספציפית, שהרי אינני מכירכם) יתכן גם בדיוק ההיפך: דווקא אנשים ששניהם בעלי אופי שיש בו קווי דמיון - יבינו זה את זה, לא ילחצו מקצת "רחפנות" או משהו דומה, וזה בכלל לא רע.  ו"לתקתק" את הבית.. נישואין זה לא מפעל. קודם כל - הקשר הנפשי וההבנה ההדדית; ומתוך רצון טוב - גם מוליכים בית באופן מעשי וגם לומדים עם הזמן את המיומנויות הקשורות בכך.

כשהתחלתי לקרוא את ההודעה שלך - חשבתי שאתה הולך לספר שהוא ראה בכתב היד שלה שהיא רמאית, חלילה! 

אני בטוחה שתסתדרו בחיים גם אם שניכם מופנמים. הכי חשוב שתסתדרו ביניכם - שאר העולם פחות משנה 

והוא מאד צודק.

ויש לא אחוזי הצלחה גבוהים מאד מאד. (הרבה יותר גבוהים מהממוצע.)

התכונתי ביעוץ נישואין יותר מיועצים אחרים.

חשוב הוא מה שאתם מרגישים זה כלפי זה, הגרפולוג תיאר לכם את תכונותיכם, שאליהם, מן הסתם, אתם מודעים.

נראה לי שגם אני יודעת על מי מדובר,

ובמחילה- לא בטוח שדבריו הם קודש הקודשים, ובעיני זה עוול ליעץ לבני זוג לא להתחתן על סמך אבחנה כזו!!!

הצלחה מרובה ובשורות טובות!!

נדמה לי הכי ידוע זה הרב לפשיץ, אדם רציונאליסט וקולט מדהים (גם בלי גרפולוגיה)

אני אשית לא הייתי מסתבך עם גרפולוגיה...מדוייק מדי..

מניסיון שלי[ב"ה 14 שנות נישואין]שניינו יחסית מופנמים,אבל אתה צריך לדעת שיש רובדים שוניםבחיי הנישואין,לא נראה לי שאתם העתק מדויק אחד של השני ,במופנמות,ויש דברים שאתה יותר מופנם ממנה וההפך....יש דברים שגם משתנים במהלך השנים,ואני יכולה להעיד על עצמי,וגם על בעלי,ששנינו נפתחנו הרבה יותר.אלו מידות נרכשות,ומה יותר מזה שחיים זוגיים ,הם עבודת המידות האישית והזוגית גם יחד?!..........לכן אל לך לפסול במיוחד שנחמד לך איתה,אני לא מבינה גדולה בגרפולוגיה אבל אם תבדוק את כתב היד שלך,לאורך כמה שנים,תראה שהוא משתנה בדיוק כפי שאתה משתנה,יום יום ,מה שאתה לפני שנה ,זה בכלל לא מה שאתה היום,לכן אולי באופן תאורטי,אם תחכה שנה שנתיים,ותעבוד על האישיות,המידות שלך ,וכנ"ל היא,ותתן שוב את הכתב לגרפולוג ,פתאום תתאימו ,כי רואים את השינוי שעבר עליך בכתב היד.........וגם עליה, אז אם טוב לך איתה,ויש בנכם רגש ,למה לא להמשיך ולעלות שלב בקשר?..?...בהצלחה

כן, זה היה הרב ליפשיץ..

מסקנה, אם יש לכם קשר טוב אל תלכו לשאול גרפולוג סתם..

מה עושים עכשיו, האם כל אחת תצטרך לעבור אצלי עכשיו גם בדיקה גרפולוגית..

כי נראה לי שרוב הבנות ייפסלו גרפולוגית..

ואם יש לכם אוסף כתבי-יד של רווקות..

אמר לי מזמן מישהו, שהוא כיום די מוכר ואף מלמד תורה וכותב לפעמים, שהוא היה בזמנו - לפני שהתחתן - אצל מישהו בדיוק בסדר הגודל שהזכרת, והלה ביקש אותו לצייר עץ. הוא צייר. היהודי אמר לו (כך הוא סיפר לי אז, בחיוך רחב): "אתה חיָה... עסור לך עכשיו להתחתן". האדם החביב הזה לא התרשם יותר מידי והתחתן זמן קצר אח"כ (משהו כמו לפני 30 שנה..) והם חיים באושר עד עצם היום הזה. הוא גם הספיק לשדך הרבה אנשים אחרים אח"כ..

אבל זה קצת שנה.

כי המומחה אמר לו - אל תתחתן בכלל.

אז זה משהו שאי אפשר לבקש מהבן-אדם, וזה נגד התורה.

אז פשוט עוצמים עיינים מתחתנים.

אבל כאן הוא אומר לך תתחתן, אבל היא ממש לא משלימה אותך.

אז זה הגיוני להתחשב במה שהוא אמר.

טוב, מה שהיה היה.

שיהיו בריאים כל היועצים למיניהם.

הוא לא אמר לו שלא יתחתן לנצח אלא שהוא כרגע צריך לעבוד על עצמו.  אבל היהודי שהתחתן הוא באמת "בעל כחות" (כלומר, אפשר להבין מה ההוא ראה כביכול באופן גרפולוגי) אך גם בעל עדינות פנימית - והוא ידע לנתבם לכיוון הנכון.  והצד השווה הוא שיועץ מומחה, שהוא גם גרפולוג, ויודע מה שאמרת על חתונה, אומר משהו בוודאות - ושם הוא טעה; טעה בהבנת עניינו של אדם, בהבנה לאן כוחותיו ילכו, ומה בחירתו ועבודתו העצמית יכולה לעשות.

אתה צודק שאחרי שמקבלים אמירה כזו, כבר לא כ"כ קל להתעלם...

*כעת ראיתי שבהודעתי הקודמת לחצתי בטעות על ה"ע" במקום "א". כמובן צריך להיות: "אסור".

שבמקרים כאלה המציאות "מחייבת" את אחד מבני הזוג להציב רגליים על הקרקע נכון שאופי לא משתנה אבל כמו שאני הייתי בחורה עדינה ושקטה והיום אני מנהלת בית עם בנים אנרגטיים לתפארת עם משמעת והכל... אתה מקבל כוחות לפי המציאות שלך

אגב, בעלי היה בזמנו יחסית עדין ושקט הוא בצבא קבע והתפקיד שלו שיפשף אותו חבל"ז הוא מנהל צוותים שלמים "נותן בראש" כשצריך וכו'

כמובן שהאופי הבסיסי שלנו לא השתנה!

 אבל בלהסתדר בחיים זה משתנה

חסוי ביותר, בעצם כבר החלטת, נכון??

וזה בטוח ההחלטה הכי נכונה וטובה.

בקשר לשאלה התיאורטית על שני המופנמים: ההורים שלי קצת כאלה, שני עדינים. וב"ה הקימו משפחה מקסימה!!

וזה עניין מאד דק, כי כשמכירים אותם יותר מקרוב אפשר לראות גם צדדים הפוכים, צדדים שאחד באמת יותר תקיף והחלטי (באופן יחסי) והשני יותר עדין וגמיש.

בעז"ה שתמצא את שלך בקרוב, ותדע זאת בבהירות.

מה את מגייסת אנשים למוסד - שב"כ?

הרבה אנשים מתחתנים עם בני זוג שלא דומים להם בדיוק לאופי

הפגשי עם הבחור ראי אם הוא עונה על השקפותייך.

ראי ונסי לעמוד על אופיו.

עם כן התחתני איתו

השלב הבא זה לעשות אבחון בגלגל העיין?

הייתי קצת ציני...

יום טוב

(נצלוש קטן)

על הטלית של בעלי המבהיקה והיפה יש כמה לכלוכים קטנים.

אפשר לנקות רק אותם ביד?

איך ועם מה? (לא רוצה להעים את זוהרה..)

לנו יש אפשרות צמר במכונת כביסה בה אני עושה גם ציציות צמר וכו'. (זה פשוט נורא קצר ומים יחסית קרים)

אבל אני יודעת שבהרבה מכונות אין את זה.

מה שאמא שלי עושה זה משרה במים חמימים עם חומר מיוחד...

אני כיבסתי לפני ראש השנה את הטלית של בעלי בגיגית עם מים פושרים ואבקת כביסה רגילה, שמעתי כמה פעמים שיש חומר שמיועד לצמר ויש במיוחד לציצית וטליתות, את הרגיל קונים בסופר ואת של הציצית וטלית קונים בחנויות לתשמישי קדושה.

השרתי את הטלית כשעה וקצת שיפשפתי בנקודות הקשות. ב"ה יצא ממש לא רע.

הבעיה שלי הייתה בגיהוץ, לא הצלחתי לגהץ את הטלית כמו שצריך, אין לה את הקפלים והיא לא חלקה כמו שהיא הייתה לפני הכביסה. אם יש למישהו תובנות אשמח, ניסיתי עם טיטול טטרה רטוב, וזה עדיין לא משהו...

אני לא לוקחת סיכון בטלית ופשוט "מפנקת" אותה מידי פעם בניקוי יבש (למרות שמקום אחד הרס לנו אחת...) אבל בדך כלל יוצא טוב, נקי, מגוהץ ומקופל יפה...

ציציות צמר- רק ביד.. עבדים היינו.... יש לי תוכנית צמר/עדינה/ יד במכונה, אבל רוצה לחסוך את הריבים עם הקשרים (למרות שאוהבת לפתוח קשרים...), אם למישהי יש עצה למנוע סירבול של כל חוטי הציציות במכונה- אשמח לשמוע ולהתייעל. תודה.

לקפל את הציצית על 4, ולשים את הפתיליות מתחת..

זה ממש עוזר!!

הציצית יוצאת נקייה, והחוטים ישרים ולא מצ'וקמקים..

ב"הצלחה

התוצאות עלייך...

תקשיבי התוכנית שאני עושה במכונה היא:delicate-כאילו עדין.. 30 מעלות, 600 סיבובים, חצי שעה..

יש לך כזו תוכנית?

יש לי עדינה/יד/צמר. נראה לי שתכל'ס הן עושות אותו דבר... אנסה עדינה. תודה.

בעלי לימד אותי להכניס אותם לתוך גרב ולקשור אותה. ככה גם הגרב מתכבסת וגם הציציות לא נפרמות...

תקשרי את כל הכנפות לקשר אחד לפני שאת מכניסה לכביסה.

(לקשור כל ציצית בנפרד).

והכי נוח זה הקשר לולאה שמושכים ואז הוא נפתח (כי אז קל יותר קל לפתוח אחרי הכביסה). 

לוקחים שקיות ניילון סנדוויץ' ומכניסים את הפתיליות בתוך השקיות, אולי אפילו להדק גומי מעל. 

לגבי הצבע של הפתילות ישנה שיטה מעולה: לצחצח עם משחת שינים... מצחיק, אבל עובד!

קודם כל מזל טוב!!!

זה באמת מאוד מאוד קשה. זה טוב שאתם לא נפגשים הרבה וכל הכבוד שאתם שומרים על ההלכות שאמורות לעזור לכם לעבור תקופה זו בלי נפילות שתצטערו עליהן... אנחנו הצלחנו ב"ה.

אבל זו תקופה מדהימה- הציפיה, האהבה, התקווה, השאיפות, הגעגועים. גם היום ממרחק של די הרבה שנים אני נזכרת בתקופה זו (ארבעה וחצי חודשי אירוסין לאחר חודש וחצי הכרות) בערגה וממש מרגישה את ההתרגשות בתוכי.

אין לי עצות מועילות. יש כאן אנשים שבוודאי יעזרו לכם יותר ממני.

שוב- המון מזל טוב ויהי רצון שתמיד תהיה ביניכם את אותה עוצמה של רגשות ושתהיה שכינה שורה ביניכם.

זה נסיון קשה, יקרה. באמת לא פשוט.

בחודשים האלה האהבה גדולה וגדלה, הקרבה הרוחנית מתעצמת ויש רצון גדול לקרבה פיזית. זה קשה!!

וזה אפשרי.

קודם כל, את לא היחידה!!!

כולנו עברנו תקופת אירוסין. זו תקופה ארוכה וקשה מהבחינה הזאת, והיא חולפת!! את אמנם סופרת כל יום וכל שעה עד לחתונה, די מייאש ודי מרגיז. אבל הנה- עבר לו עוד יום. ועוד יום. הימים עוברים... וזה יגיע. בע"ה יגיע. וביום החתונה תודי לה' על כך שזה הגיע... וכל כך מהר!!!

תראי יקרה,

זה נסיון מוגבל בזמן. ונסיון חשוב מאין כמוהו שיבנה הרבה מהחיים הזוגיים שלכם יחד.

 בחיי הנישואים יש לא מעט זמנים שבהם תצטרכו להיות בריחוק זה מזה.

הנסיון הקשה הזה עכשיו בונה הרבה מהכוחות שצריך אחר כך- לחיי הנישואין.

אם תיפלו בזה עכשיו- זה מאוד יקשה עליכם אחר כך!

יש לכם רק חודשיים להיות מאורסים, ובע"ה עוד 100 שנה של חיים משותפים.

האם כדאי בשביל הרצון הרגעי הזה של הזמן הקצר הזה להקריב כל כך הרבה?

הזמן הזה- עכשיו- הוא זמן חשוב ליצור לעצמכם את היכולת להיות יחד גם בלי המגע. בקשר רוחני ונשמתי.

זה זמן מיוחד. זמן של לימוד- איך אנחנו מכירים אחד את השני לעומק בלי המגע. איך אנחנו מצליחים לעבור קשיים ולמרות זאת מתגברים.

ברוך ה' מצאת את בחיר ליבך, אתם מאורסים ואוהבים זא"ז . אני מבינה את הקושי בלחכות ויחד עם זה אני אומרת לך- זה זמן שחולף!!! והזמן הזה- שווה את כל הכוחות שזה יתן לכם אחר כך- בזוגיות!

טיפ-

אנחנו נפגשנו בתקופת האירוסין פעם בשבוע. לא יותר. זה הקל עלינו את הקושי הגדול.

וגם- לא מומלץ לדבר על זה ביניכם. זה לא עושה טוב לציפיה.

מעבר לזה- היה לנו פשוט ברור שעם כל הקושי- אנחנו לא נוגעים. זה היה ברור ומובן מאליו לשנינו. אפילו לא העלינו את זה על דעתינו!! וזה היה מאוד קשה.

אבל כמו שאמרתי- אפשרי.

המון הצלחה והרבה מזל טוב!!!

"עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה"

ושיהיה לכם הרבה מזל טוב ושמחה וקדושה!!

למה זה לא טוב לדבר על זה? ואם ככה זה מקל עלינו? לדעת שקשה לשני ואז קל יותר להתרחק ולהתמודד, לא? מה הקשר שזה מפחית את הציפיה?

אינם תלויים בנגיעה. בזמן המתאים אחרי החתונה - הוא יתגלה בין השאר גם בה. וכידוע, "אהבה התלויה בדבר - בטל דבר בטלה אהבה".

ב. אל תתקרבו פיזית זה לזה. לפני שצריך לעשות "צעד אחורה". תעסקו בלהכיר את האישיות אחד של השני.

ונתנו לך עיצות ממש טובות וגם אתם נשמעים חזקים.

והכי חשוב:

לשמור על הלכות ייחוד לחומרה.

להפגש כמה שפחות

לא לדבר על כך

והרבה בהצלחה, זה שווה את זה!

להיפגש במקומות ציבוריים ובשעות היום

למשל:מסעדה(גם אם עולה הרבה), מרכז העיר, וכו'. לא בבית ולא בגנים גדולים מאוד(בטח לא בלילה)

מזל"ט למאורסת יראת השמים שאומרת ומשתפת עם הדברים אשר על ליבה.

כולנו עברנו בסרט הזה, לא כולנו בהצלחה...

זה משתלם מאד בסוף.

נגיעה ראשונה של קדושה.... ואין מקום להאריך כאן.

הקפידו מאד לא לשבת על מיטה או ספה אחת זה מאד מקרב.

מלבד זאת שדלת חדרכם תהיה פתוחה לרווחה וכך זה יסייע במלחמה עם הייצר.

דעי לך שכמה שלך קשה לארוסך פי 1000, חשבי גם עליו..

זה לא אומר שצריחים להיות קרחונים בתקופה הזו, הלא צריכים קצת להכיר

וצריך שיהיה קצת רגש גם לפני החתונה.

בלילות צאו למקומות בהם יש אנשים שעוברים תדיר.

אם את יודעת שיש בושם - קרם שאת שמה שיכולים לעורר  את ארוסך המנעי מכך.

שתזכו להגיע טהורים, קדושים וזכים ליום נישואיכם.

והקימו עוד בית כשר ונאמן בישראל

כולנו איתך

אנחנו(גם בשם אשתי האהובה- 10+שנות נישואים וזוכר את התקופה הנפלאה ומלאת הנסיונות כאילו הייתה אתמול)

כמו שכתבו לפניי, קל זה לא - אבל הלכות ייחוד יעשו שליש, הימנעות מפגישות במידה האפשרית תעשה עוד שליש ועוד שליש הוא ההתמודדות שלכם.

חודשיים זה לא מעט, אבל גם לא בלתי אפשרי או תלוש מן המציאות.

בהצלחה !

ושיהיה במזל טוב, ושתזכו...

לא כדאי ללכת לקנות חדר שינה ביחד

שתזכו לבנות את ביתכם על יסודות התורה בגו"ר.

אולי בשבילכם עיצה זו מיותרת ..

להקדים את החתונה כמה שאפשר וע"י זה לקצר את זמן "הארוסין".

שתזכה להשקיע בצאצאים רבים כמו שאתה משקיע כאן בערוץ היקר!!

שתזכה להרבה נחת, זוגיות מופלאה והרבה שמחה.

אושר ועושר.

פרנסה טובה ושמחה שמחה שמחה.

 ברכת ה' עליך!!

עד 120 שנים טובות ומתוקות!

נחת מהנינים 

אושר ועושר וכל טוב לך ולנוות ביתך

יישר כוח על העבודה המאומצת בפורומים!

תזכו בע"ה לבריאות ושמחה עד 120, ומצטרפת לברכות היפות של מתחדשת.

עד 120!

ביחד עם הצדיקה,בשמחה, בבריאות, באושר ועושר

מאחלת שתמשיך לעשות חיל בניהול ועריכת האתר הכי טוב שיש, גם בזכותך! ותודה גם לצדיקה אשת חילך!

שזכה ל....

בע"ה.

(את ההמשכים אתה מכיר, נכון?)

ויש לנו סיפור בשבילכם, אבל זה כשתחזרו משבת.

מזל טוב! מזל טוב!!

יהי"ר שתזכה להמשיך ולתרום כאן, ובכלל,

מתוך שמחה ונחת,

שה' ימלא כל משאלות ליבך לטובה, 

ושלא תדע צער עד 120..

ושתזכה לרוב בריאות ואושר..

ותודה על כל המאמץ והמסירות לנו...

שבת שלום!!!

כל הברכות שבעולם, יחד עם העומק של היום.

בניי חיי ומזוניי וסיעתא דישמיא!!

שלל ברכות ואיחולים ליום ההולדת!!! ):

|נכנסתי לכאן בגלל שביקשו... אווו...מפחיד פה...כולם נשואים וזה... |

|מסתכלת לכל עבר בחשש|

|יוצאת במהירות|

יהי רצון שה' ימלא כל משאלות לבך לטובה!

רק בריאות שמחה ואושר..

לך ולצאדיקה שלך!

חחחחח!

(שמחתי מאוד לפגוש את נוות ביתך!!)

שתזכה לכל הברכות והשפע הקיים!!
ברוחניות ובגשמיות!

ובתכנות!!

חחחחח

וכמובן - כל מתנות היומולדת והשימוחים המסורתיים!!:

מאיתי...

המעריכה את מסירות הנפש עבור פורומי ערוץ 7 המקסימים!!

יום הולדת שמח!!!

עד 120. שכל משאלותיך יתגשמו לטובה

כיום לא מפריע לי. כשאוהבים מישהו הוא יפה בעינינו.

ומה כן לשאול?

מידות. מידות. מידות.

ותמיד שאלתי את עצמי- האם זה האיש שארצה שיגדל את ילדיי? זו שאלה חשובה מאוד כי בסופו של דבר אתם הולכים להקים משפחה ולא רק להיות זוג חמוד.

כשיהיה לי קצת יותר זמן ארחיב עוד.

שאלה חשובה!

בפרטים, אבל שוכחים את התמונה הכללית. TAKE IT. 

כדאי מאוד לברר מה אורך הפתיל שלו מבחינת העצבים. זה דבר מאוד חשוב. לפעמים אישה מדברת משהו שהגבר לא מבין ולאשה זה ברור, ואם הבעל הוא לא סבלן וסובלן, זה יכול להיות שרשרת שתגרור בסופו של דבר לחיכוחים מיותרים. 

כך נראה לי, ואני אומר את זה בתור גבר. 

תשתדלו לבנות בית נאמן בישראל - בקדושה, בטהרה, בשמחה. ותתכוונו לתרום בזה גם לעם ישראל. זה שירות לאומי חשוב מאוד.

נכון שהתודעה של הנכונות להתנדב היא חשובה, ולכן אם יזדמנו לך הזדמנויות לעזור ולתרום, בין ע"י מה שתלמדי ובין לא, תנצלי אותם לכך, אך לר ע"ח העיקר.  והעיקר כעת - זה בנין הבית בצורה מיטבית, כולל לימודים ואפשרות לעבודה, באוירה שאינה לחוצה.

בהצלחה ובמז"ט.

יש לך חיים שלמים לתרום, בצורות שונות, בזמנים שיותר יתאימו  

נראה שעבורך כרגע זה הזמן הנכון להשקיע פנימה  

שיהיה במזל! 

מבחינה עקרונית- ערכית, אני מסכימה מאוד שזמנך עכשיו הוא לוותר על שירות לאומי ולהתחיל ללמוד.

התרומה לעם ישראל ממש לא מתחילה ונגמרת בשירות לאומי, היא כל החיים (ובאמת שזה לא קלישאה).

אבל בשוקלך אפשרות זו, קחי בחשבון, כמובן בהתאם למקצוע שאת מתכוונת ללמוד, שיש מקצועות רבים שישאלו למה לא עשית שירות לאומי ולא יראו זאת בעין טובה, ותצטרכי להסביר זאת. (ושוב, זה בהחלט תלוי בסוג העבודה....)

בהצלחה רבה!

אני ממש ממליצה לקנות קטן ולהגדיל אח"כ. גם אנחנו עשינו ככה. עם כל הריביות וכל התשלומים שמשלמים על משכנתא גדולה וארוכה (לא מבינה בזה בדיוק....) לא משתלם משכנתא גדולה.

לפי חישוב שעשינו- אם ניקח משכנתא גדולה ונחזיר בתקופה של הרבה שנים, יוצא שהפסדנו כסף שיספיק לעוד בית נוסף.....

עדיף משכנתא קטנה יותר (לדעתנו...) ובכסף שתחסכו תרחיבו.

עדיף כסף אצלכם מאשר כסף שילך לבנק..

יש אתר שמחשב משכנתא לפי סכום ושנים. אמצא אותו ואשים קישור בע"ה.

החלטנו בערך על טווח שנים שלאחריו נגדיל, בע"ה....

אני גם יודעת על עצמי שיהיה לי קשה לחיות בדוחק כלכלי "רק בגלל המשכנתא", ובהמשך- ה' יעזור...

נצטרך לחסוך בשביל בנייה עתידית, אבל הלחץ של להחזיר לבנק- אנחנו לא בנויים לזה...

עכ"פ- בהצלחה!! ושתשמחו בכל החלטה שהיא...

אתם תשלמו כמות לא קטנה של כסף על הריבית של הסכום הנוסף והשנים הנוספות בהן תצטכרו לשלם את המשכנתא.

בנוסף, תשלמו גם עוד כמה (מאות?) שקלים על ארנונה של הדירה הגדולה יותר. סכום שמצטבר לפעמים לאלפי שקלים בשנה.

מאידך,

מעבר דירה עולה כ-5000 שקל, מהובלה ועד לכאב לב. קחו גם את זה בחשבון.

כדאי ישר לקנות דירה גדולה, ממילא אתם לוקחים משכנתא אז תקחו קצת יותר אבל תחסכו את הכאב ראש שמתישהו יהיה צפוף ואז לחפש דירה אחרת ולקנות ולהעביר את המשכנתא ולעבור דירה שבשבילי באופן אישי זה סיוט...

מההודעה שלך הבנתי שהשיקול הוא גודל המשכנתא אבל היום בגלל התחרות בשוק יש בנקים שמציעים הטבות אטרקטיביות מאוד בלקיחת משכנתא, אחותי למשל לקחה במזרחי טפחות והיא לא משלמת ריבית על האוברדרפט עד גובה ההחזר החודשי של המשכנתא.

אז להשכיר את הדירה הגדולה, ובכסף של השכירות לשלם שכירות בשבילכם בבית קטן יותר (בינתיים), ואת השארית להוסיף להכנסות (ולהקל על תשלום המשכנתא). 

מה ההגדרה של נזקק לבריות

בעיני כן.

אני לא הייתי מסכימה למציאות כזו שבה בעלי יושב ולומד והורינו מפרנסים אותנו.

אם שנינו עומדים על הרגליים לבד, והוא רוצה לשבת וללמוד תורה-אני הראשונה שאתמוך.

מאיפה הכסף מגיע?

מה להזקק לבריות זה רק לעבור עם כוס פלסטיק בבית כנסת?

לא כל דבר צריך להסתבך ב"הגדרה" שלו...

לפעמים העבודה עוזרת ללימוד.

הצורך בשילוב לא נובע רק אם הוא נזקק או לא, לפעמים זה מה שעוש את הלימוד הכי טוב.

יש אנשים, שבהדרכת הרב שלהם, יכולים לשבת וללמוד כל היום

וכך הוא מורה להם. וזה לא מצד ההזדקקות לבריות או לא, זה מצד היכולות שלהם

אז לפי הגישה שלך- אין מציאות כזו

כשהרב עובדיה יוסף התחתן הוא היה בחור ישיבה עני

אני לא יודעת אם הוא נתמך במשהו כזה או אחר, אבל מאמינה שכן

אם לפי הגישה שלך כל היתמכות במשהו חיצוני היא הזדקקות לבריות ולכן אין עניין לשבת וללמוד

אז הרב עובדיה יוסף לא היה יוצא אחד מפוסקי ההלכות הגדולים שיש היום

בכלום?

ואשתו-לא עבדה??

הם נסמכו על תרומות?

מילא, המלגה של הישיבה, אבל לכמה היא כבר מספיקה? בקושי לשכ"ד, וזה אם את גרה בדירה של הישיבה...

אני מסכימה שיש כאלה שיכולים לצאת גדולי עולם, אבל לעניות דעתי הם אולי 20% מכלל אלו שיושבים ולומדים, והגזמתי..

את יכולה להביא את הרמבם כדוגמא לגדול תורה בכל קנה מידה אפשרי שעבד והפתרנס למחייתו ועוד התעקש שלא להתפרנס מהתורה!!!

וקצת כעס סביב הנושא, ואולי ללא סיבה. לא אמרתי שפרנסה זה לא טוב(אגב אף פעם לא אמרתי דבר כזה..).רק אמרתי שיש אנשים (לא כולם) שיש להם יכולת לשבת וללמוד וכך רבם מורה להם. ולכן אולי יוצא שהם נתמכים במלגה של הכולל, זה אומר שהם נתמכים בבריות ולכן עליהם להפסיק? לא

ואני לא חושבת שהעניינים האלו לא שייכים, כיוון שאי הזדקקות לבריות, בד"כ, מחייבת עבודה.

והבעיה היא לא עם אלו המועטים שיושבים ולומדים ובאמת גודלים בתורה,

הבעיה היא עם שאר 80% שזה לא מקומם. (וסליחה שאני חורצת דין)

ואגב 20% שזה כן מתאים להם זו באמת הגזמה, בעצם זה פחות, אבל נגיד...

התפקיד של הישיבות הוא לא להשאיר את החבר'ה כדי שיהיו אברכים, להיפך, הוא לחזק אותם בתורה ובמצוות כדי שכשיצאו לצבא/עבודה/מה שלא יהיה-יהיו חזקים בקיום המצוות ולא ייכנעו לפיתויים שבחוץ-שכבר נהיו פיתויים מבפנים.

מי שם אותך להחליט מה תפקיד הישיבות על סמך רב אחד את כבר בונה תיאוריה שכולם חייבים ללכת על פיה למרות שאני יכול להביא לך הרבה רבנים ואף מקורות מתקופות קדומות ביהדות אחרונים ואף ראשונים שחולקים על גישה זו( אגב רוב הראשונים לא מסכימים עם הרמב"ם בנוגע למושג השתדלות כגון רבנו בחיי הרמב"ן ועוד)

הלוואי שכולם היו מורים אישית לתלמידים שאכן יכולים לגדול להיות מלמדי תורה ולא רק לומדי תורה (שזו כמובן רמה אחרת).  לא אמרתי שכולם צריכים לצאת הר' עובדיה , גם מי שיצא אחכ מורה או רמ וכד' ( סימן שלמד ע"מ ללמד) זה מצוין.

זה שרב אומר שזה מותר זה לא אומר שזה לא נקרא "להזדקק לבריות". 

אולי אצלך זה נתפס ככה... (ואולי בצדק)

את גדולתו בתורה הוא רכש כשעבד בחנות ספרים. כל ספר חדש שהיה מגיע היה קורא וזוכר באופן פנומינלי. אח"כ היה משנן בע"פ וכך למד.

חיפשתי אסמכתא ברב גוגל ולא מצאתי. הדבר הכי קרוב שמצאתי זה - 

http://www.02net.co.il/Site/Templates/inPage.asp?catID=1&subID=19&docID=7615

ושם הגירסה היא שונה - הרב לא עבד בחנות אלא שאל את הספרים ליממה מכיוון שלא היה לו כסף לקנות אותם וביממה זו קרא את כל הספר וזכר אותו.

מצטער אם עיוותתי את הסיפור.

זה היה כשהוא היה לא נשוי

ואביו היה מצטער על כך שהוא רק לומד אז הוא היה עובד בספריה מפני כיבוד הורים.

ואין לו זיכרון פנומנלי יש לו זיכרון צילומי, בודדים בעולם.

אני לא יודעת אם אחרי שהתחתן הוא היה עובד אבל הסיפור שסיפרת זה היה בצעירותו.

(למדתי את זה השנה)

זה לא ערך לא לעבודזו עבירהלכל דבר להנות מיגיע כפיך זה ערך

ה' אמר את זה

"יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך(תהילים)

מוטב שיפשוט נבלה בשוק ולא יזדקק לבריות (גמרא)

ויש עוד הרבה

ולא אנו ממש לא נגד לימוד ההפך הגמור בעלי בחור ישיבה שרק למד הרבה שנים ומתוך התורה שלו והאחריות והבנה של מכלול עבודת ה' שלו יצא להביא לנו אוכל

אבל תפקיד הבעל לפרנס זהו חלק מהבריאות הנפשית של הבית חלק מהשפע שה' החליט שהכי תקין שהוא יביא , ולא אשתו שמופקדת על צופיה הליכות ביתה,

ולכן כשיש צורך אז התורה שלו לצאת לעבוד ולנסות לשלב כמה שיותר בין השניים כמובן מתוך עולם זוגי ומשפחתי עשיר

יכולה להיות אישה עובדת כמה שנים, יכול להיות שבהתחלה הסתפקו במועט

ובהמשך כרב השתכר יפה.

אבל גם לא להעליל על הרב שעבד בלי לדעת בדיוק.

ורבנים שכאלה אומרים לתלמידים שלהם שהמסירות נפש על התורה

לעיתים גם כוללת חיים ללא מותרות.

אני מאמינה שהרב עובדיה חי ככה.

וגם החפץ חיים שיצא לעבוד, היה יוצא לעבוד אך ורק כדי להביא אוכל לביתו שום דבר מעבר.

כשרצה המלך לשכור את שירותיו הוא לא הסכים כי הוא היה עובד רק בשביל המעט שהיה צריך.

היום אנשים לא יוצאים לעבוד ככה, אנשים מעדיפים לעבוד 12 שעות וללמוד שעתיים.

וזה בסדר גמור, שוב

אנחנו לא בעד שכל החבר'ה שלנו תיהיה תלמידי חכמים אלא ההפך שיבנה כאן דור של אנשים עובדים עם יראת שמיים, אבל המעט שגם נשאר הרבה שנים וגם מוסר את נפשו על התורה

צריך לקבל עידוד ועזרה.

גם אם זה מבחינה כספית.כגון תרומות לישיבות וכדומה.

מלגה זה ממש לא נזקק לבריות, כמו שאדם עובד ומקבל שכר ואף גבוה על עבודתו ועמלו

כך גם לומד תורה צריך לקבל שכר על התמדתו ועמלו!

ומצב המלגות עלוב למדי.

שבט יששכר כולו היה יושב ולומד תורה והשבט שלידו (נדמה לי דן..לא זוכרת) היה מפרנסו.

עבודה לכשעצמה, שזהו ערך שניתן לראות אותו בהרבה מאוד ממקורותינו.

עד רמה של אישה שיש לה משרתת ו(אני לא באמת זוכר, אבל למדתי את זה לפני 8 שנים בערך)מחוייבת להלכה לעשות עבודות מסויימות לבעלה?

והרעיון הזה של עניות, של הסתפקות במועט וכו', ועל השלכותיו המזיקות ברמה הלאומית (חיים מקיצבאות), ועל זה שצריך הרבה מאוד כסף כדי להרים כל מיני דברים לאומיים שאנחנו זקוקים להם כאוויר לנשימה.

בחברה החרדית שם המציאו את השיטה הזו, תוכלו לראות קריסה כלכלית עקבית לאחר שדור הסבים (שעבדו, ובכסף מגרמניה מימנו את הבן/החתן האברך בד"כ) הלכו לעולמם ורכושם אזל זה מכבר.

וזה כבר מעבר לסכנה הרבה של תלות בגורמים חיצוניים, חלקם עויינים, רק בשביל קצת כסף (וניתן לראות למשל את שתיקת ראשי ישיבות ההסדר בסוגיית סרוב הפקודה, כשפרנסתם תלויה בגורמי הצבא המממנים את הישיבה שלהם).

על סמך רב אחד מחקתם עשרות רבנים שסוברים אחרת ממנו וחוץ מזה השרשור פה נובע בחלקו הגדול מחוסר הבנה בערך של תורה ולימודה ומי שרוצה להבין יותר ערך של תורה יכול לעיין בנתיב התורה למהר"ל ובשמירת הלשון לחפץ חיים בפרקים על התורה ובאורות בהתורה ועוד.

נ.ב נראה לי שכדאי להפסיק לחפש רבנים שאומרים דבר אחד ולעשות מהם כותרות ולהתעלם משאר דבריהם.

קודם כל יש לענ"ד זה קצת לא הוגן להביא דעה של צד אחד(הרב מזוז שליט"א) ומיד מי שעושה אחרת הוא במגננה. אם זה דיון אז הראוי הוא להגיד שישנם גם רבנים רבים וגדולים אחרים שפוסקים אחרת.

לגופו של עניין - יש להבדיל בין מקרים שונים.

בין אדם שלומד כאברך כל חייו(דבר הנפוץ בעיקר בציבור החרדי), לבין אדם הלומד כמה שנים על מנת לבנות את אישיותו התורנית ואת ביתו כבית של עבודת ה'.ואגב בד"כ אם האשה עובדת אזי שהם יכולים להחזיק ככה כמה שנים, וכאשר מרגיש האדם שבנה את עצמו ברמה מספקת, אזי הוא יצא לעבוד למחייתו וכמובן שיקבע עיתים לתורה.

כמו"כ עלי לציין שלצערנו אנחנו אכן רואים מיקרים של אנשים שבחרו רק במסלול הרגיל,בסופו התחתנו ומיד יצאו לעבודה שמהר מאוד הם לא נראו כמו אנשים שלמדו בישיבה, ורבים מאוד מהם מחפפים בהלכות רבות מאוד. לעומת אנשים שבחרו ללמוד עוד שנה שנתיים או שלוש בתחיל נישואיהם בכולל\ישיבה גבוהה, שבד"כ חייהם נראים אחרת לגמרי מבחינת היחס לתורה ומצוות.

אני מדגיש - לא כל המקרים הם כאלה, אבל מבחינת אחוזים צריך להיות עיוור כדי לא לראות את זה.

ויהי"ר שיטו כל עמ"י כולו שכם אחד לעובדו, איש איש בדרכיו וכולם לרצונו ברוך הוא.

זה נכון ונפלא ועדיין, לא שווה מי שלומד שנתיים-שלוש כדי לךבנות את אישיותו וביתו לעבודת ה' לזה שיושב ולומד 10-12 שנה... (והוא לא הולך להיות רב גדול...)

חוצמזה, אני חושבת שהדיון במקורו הוא אחר-האם בית של תורה מחייב שבעלי יהיה אברך?  האם אפשר לומר שזה בית של תורה יותר מההוא כי הבעל אברך?

זה הדיון, אם אינני טועה (וייתכן שאני טועה)

וזה מזכיר לי מישהו דיבר איתי והתלבט לגבי הצבא או ישיבה (הוא היה עמוק בצבא ומועיל מאוד!!!) וציטט אמירה כגון "יש מי שלומד תורה ויש מי שעושה תורה"

אז ברור שכדי לעשות צריך ללמוד, אך יש הרבה מאיתנו שהם אנשי מעשה ולא אנשי לימוד, הם לומדים כמה שנים ויוצאים לעשייה, רובם היו בהסדר או בכל ישיבה אחרת 5 שנים לפחות!! 

בית של תורה הוא זה שהקב"ה עומד לנגד עיני הדרים בו והם מוסרים את נפשם יום יום כדי לקיים את ציווייו (וזה מתחיל בדברים הכי קטנים-קושי לקום לתפילה בבוקר, שמירת טהרת המשפחה, כשרות, צניעות, שמירת העיניים, בניית בית לשכינה דרך בניית הזוגיות...)

ולאו דווקא בית שהאיש לומד בישיבה מהבוקר עד הערב, לפעמים דווקא הבית שבו האיש חוזר הביתה בערב ונוכח עם אשתו והילדים או לחלופין עובד כדי לממש את כוחות הנפש שלו וכדי לעזור לאשתו שלא תעמיס על עצמה בהריון קשה או כל מיני כאלה-הוא בית שהילדים קולטים בו תורה יותר מבית בו האברך לומד תורה והאשה קורעת את עצמה בפרנסה ובעבודות הבית.

* "אבל הוא מביא מלגה מהכולל" - המלגה הזו מספיקה בקושי לשכ"ד

* "אבל הוא בא לעזור לה בערב" - נכון, לא כולם, כמו שלא כולם עושים... (לא משנה מה, תמיד ישכאלה וכאלה)

בקיצור מה שאני רוצה לומר בכל זה- הקב"ה בוחן כליות ולב, ואל לנו להכנס למקום הזה של מי יותר ומי פחות...

קודם כל אפתח במשפט האחרון שלך שהוא ללא ספק נכון "בקיצור מה שאני רוצה לומר בכל זה- הקב"ה בוחן כליות ולב, ואל לנו להכנס למקום הזה של מי יותר ומי פחות..."

לגבי הדיון הקודם שהיה - אין לי מושג מה הוא היה כיוון שאני חדש.כרגע אני מדבר על כאן.

בכ"מ, כשבגמרא הסתפקו מה גדול יותר - הלימוד או המעשה, קבעה הגמרא שהלימוד גדול יותר, אבל מכיוון שהוא מביא לידי מעשה. ובעלי התוספות אומרים(במסכת בבא קמא) בתוך דבריהם "שאם לא שלמד היאך קיים?" כלומר המטרה הסופית ללא ספק היא המעשה אבל המעשה הנכון והשלם לא יכול לבוא בלי לימוד קודם.(עד כדי כך שחז"ל פסקו שהלימוד הוא הגדול יותר - שגם יש לו ערך עצמי וגם מביא אל המעשה).

לכן, לענ"ד על מנת להגיע לבית של תורה, שגם לגבי ההגדרה שלו אני חותם על כל מילה שכתבת, אין ספק שחובה ללמוד תורה קודם, ולו מהסיבה הכי פשוטה שבלי לדעת הלכה א"א לקיים אותה, ומלבד זה גם לימוד האמונה והמוסר שמקדמים את האדם מוסרית(במוסר האמיתי של התורה), ולימודים שונים המביאים את האדם לקבע בליבו ובמוחו את האהבה והיראה, את עבודת ה'.

למעשה - אני חושב שנקודת המחלוקת בינינו( אם ישנה) היא אולי בנוגע לכמות הזמן שנדרשת לזה. אני בהחלט לא חושב שצריך 10 שנים ויותר בישיבה, אבל גם ברור לי מהיכרות עם אנשים סביבי, ממה שעיני רואות, שמסלול ההסדר הרגיל של 5 שנים אינו מספיק.ואם זה נשמע הזוי אסביר למה זה הרבה פחות - א.שנה וחצי נמצאים בצבא. ב.יש שתי תקופות התאקלמות שהם פחות אפקטיביות - תחילת שיעור א', והחזרה מהצבא. כך שמה שנשאר הוא לא כ"כ הרבה, והמציאות בשטח די מוכיחה את זה. לכן אני חושב שראוי ונכון למי שמעוניין(...) בבית של תורה - לפי איך שהגדרנו אותו) ללמוד עוד שנה או שנתיים, אולי אפילו שלוש, כדי לבסס את אישיותו התורנית,ולהקים את הבית מתוך עוצמה של תורה שטרייה בתוכו שתשפיע על תחילת הבית ומשם גם על ההמשך.

(בכ"מ, הערת אגב  - בשנים אלו, ובכלל בישיבה אני ממליץ [עפ"י דרכם של רבותיי] ללמוד הרבה הלכה, וודאי כל מה שנתקלים בו בד"כ בחיים, בסופו של דבר כשתתיתקל בשאלה הלכתית בחיים אם למדת מסכת ברכות רוב הסיכויים שהיא פחות תועיל לך מאשר לימוד קיצור שולחן ערוך).

שנזכה כולנו לעובדו בלבב שלם בעזרתו יתברך.

שלא כולם הם בדרגת התנאים- שייכלו לגדול בתורה בד בבד עם עיסוק בעבודת כפיים???

המציאות מוכיחה שאנשים העובדים לפרנסתם- לא צומחים מזה לגדלות בתורה, אם הם קובעים עיתים- זה דבר נפלא, אך בזה זה מתחיל ובזה זה נגמר.

ואני לא מדברת על קיום מצוות ויראת שמים שזה משהו אחר, חשוב לא פחות.

אבל- ידיעות נרחבות בתורה, בהלכה, במדרש וכו'- נקנות מהרבה שנות לימוד של תורה!!!!

(כמו כל תחום דעת אחר....)

וזה דבר שונה מבית של תלמיד חכם.

זנ לא אותו דבר.

כל בית צריך לשאוף להיות בית של תורה.

לא כל בית צריך להיות או יכול להיות בית של תלמיד חכם

( כפי שכל בית צריך להיות בית יהודי מתורבת ולא כל אחד יכול להיות דוקטור למשהו...)

"אם המלגה מספיקה לו, שילמד כל היום".
 

אבל אם הוא צריך לבריות שיצא לעבוד

ולא נורא לגדול עם הבעל, לפעמים.

וכמה שתהיי מוכנה ובשלה לפני- עד שזה לא יקרה בפועל- את בחיים לא תביני...

קופצים למים, ואיכשהו לומדים להסתדר. זה לא קל אבל זה מצדיק את עצמו .

בס"ד

"קופצים למים ולרוב זה מצדיק את עצמו".

כשזה מצטרף לידיעה בסיסית שבמצבך ויחד עם הבחור אתם מסוגלים לקחת אחריות על בית, על הכלכלה ועל חינוך ילדים

חברה שלי בת 21 עדיין לא הרגישה צורך לצאת..

ואני חפרתי לה רבות,אז הלכנו יחד לרבנית שלנו של המדרשה

ואז הרבנית אמרתי

גם אני התחלתי לצאת בלי לרצות להתחתן

אז פעם אחת פשוט רציתי להתחתן עם ברוך

אם את בגיל, גם אם אין רצון ויש המון פחד
תתחילי לצאת, כשיגיע הבחור את תדעי.

דנה?

ופתאום מוצאים את עצמם נשואים עם ילדים וכו..................

אם אתם שני בני אדם נורמלאיים : קופצים למים.......ואז.............

קצת טובעים(מריבות) קצת משלימים ....ועולים מעל הגלים ובסוף מגיעים לאיזה שלב ששוחים ביחד ומוצאים את הבלאנס

מהמצפה לישועות

שילה

פשוט זורמים עם זה.

אני מהסוג שפתאום ימצא את עצמו זקן עם משפחה מסביב...

ככה זה..

יש גם כאלה.

אז כל האפשרויות פתוחות. הכל טוב ב"ה.

בס"ד

יש לי חברה ממש טובה שילדה אחרי 11 חודש מהחתונה. אמרתי לה "וואלה, את מעכלת שאת אמא?"...

אז היא עונה לי "מזה אמא, אני לא מעכלת שאני נשואה!!!"

וזה ממש נכון...

פשוט זורמים עם זה

חבל"ז כמה..

אני מאמינה שעוד כמה שנים טובות כשיעשו עלינו מצגת אומשהו כל המשפחה תרע מצחוק על ההצתות המאוחרות שלי... עד שהן נדלקות אם בכלל.. . חבל"ז. !

 טוב שאניל א היחידה בעולם עם השריטה הזאת...

חגגנו להם לא מזמן יום נישואין 30 והוא אמר- וואי, אני עד היום לא מאמין שהיא הסכימה להתחתן איתי!! אני לא מאמין שאני נשוי! איזה נס!

בע"ה

אבל איך יודעים שזה הזמן הנכון?

בס"ד

אין איזו נוסחת קסם ו"הוקוס פוקוס" אני מוכנה להתחתן.

מה צריך להיות נכון בזמן? ממה את פוחדת? מזה שאין לך מיומנויות בסיסיות לניהול הבית, בישול וכאלו? מזה שאולי חסר לך קצת מיומנויות תקשורת? כל זה אפשר לתרגל ביחד, עם רצון טוב ונכונות... אפילו אז זה ממש כייף,   תלוי איך מסתכלים...

מה שלא הייתי רגילה במשך השנים האלו..

להתרגל לדבר עם בן,לחיות עם בן וכו..

ולהישאר לחיות ביחד..ושיהיו חיי נישואין טובים ומוצלחים..!

ובריאה אז בעז"ה תצליחי לעמוד באתגר בכבוד...

שאמר לי שאני מוכנה ואני יכולה להתחיל להיפגש..

אני רק מחכה שיעשו לי ניתוח בעיניים..ואז..להיפגש בע"ה..

אם ההורים מתערבים זה יכול להרוס את הנישואים, ואם לא זה כיף חיים.

זה לא תלוי אם ההורים מתערבים או לא.

אצלנו ההורים בכלל לא מתערבים, אבל, באופן טבעי בכל פעם של קושי מסויים שנתקלנו - מיד ההורים היו הפתרון.

מן בריחה כזו... לא ניסינו לפתור קשיים לבד,כי היה הרבה יותר קל ללכת להורים (למשל, תחילת הריון על שלל התמודדויותיו).

רק כשעברנו רחוק מההורים, ראינו כמה אנחנו צריכים אחד את השני.

מקווה שהובנתי ,כי קל להבין את מה שכתבתי בצורה שטחית, נראה לי שלא הצלחתי להבהיר את עצמי טוב בשעת צהריים שכזו עם הילדים ברקע...)

אגב, יהודיה כמובן צודקת מאוד שכדאי לברוח מהורים שמתערבים...

גם אם ההורים לא מתערבים. כמו שאמרה נווה מדבר- יש משהו בקרבה להורים שגורם לזוג להיות קצת תלוי (רגשית ופיזית) בהורים ופחות לפתור בעיות בעצמם.

נקודה נוספת- אם יש אחים קטנים זה יכול להיות חגיגה שלמה... הם באים אליכם בזמנים שלא נוחים לכם, לכם קשה להגיד להם בעדינות שאתם צריכים את הזמן שלכם יחד... פלונטר!

ובנוגע לאופי ההורים- אם הם ממש נותנים מרחב וממש לא מתערבים- זה יכול להיות שיקול. אבל אם הם אפילו קצת מגיעים, שופטים, מתערבים בהחלטות או סתם קופצים בלי להודיע או לשאול- זה ממש לא טוב.

אפשר לנסות לגור ביישוב קרוב אבל לא קרוב מדי ואז להרוויח משני הצדדים...

אני אישית העדפתי להתרחק בשנים הראשונות. וזה עשה לנו מאוד מאוד טוב.

כמו שאמרו קודמותי שלהתרחק מההורים בשנה הראשונה, זה תורם ומאוד חיוני לקשר.

גם אני גרתי בשנה הראשונה רחוק מההורים ואני שמחה ביותר על כך!

בהצלחה!

ההדרכה היא שלא, אא"כ יש אילוצים.

יש נוחות לגור ליד ההורים, נכון, אבל יש מחיר!