פורום נשואים טריים (עמוד 600)

ועל מנת לקבל חותמת ויזה   את צריכה לפנות לנחשונית, יהודיה מא"י או אני ירושלמית.

גם מבחינה רפואית זה ממש לא כדאי להשאיר מגבת כ"כ הרבה...

כל יומיים שלוש להחליף מגבת.

כנ"ל גם במקלחת.

אני מחליפה פעם בשבוע שבועיים.

מדובר ב2 אנשים, שמנגבים ידיים שהרגע ננטלו פעם-פעמיים ביום בערך,

אם בכלל

(לא תמיד אנחנו בבית..)

ובכל מקרה, השאלה היא מה עושים עכשיו כשזה המצב??

שאלת מה עושים, כולם נתנו לך אותה תשובה. מסקנה?...

אם כן, אז לפח..

אם לא, אולי קליה תעזור.

בהצלחה!!

סתם לכלוך..

אולי אני פשוט צריכה להרתיח את המגבות..

אם זה לבן- שווה לנסות אקונומיקה.

אם זה צבעוני אז קליה ממש עוזר

ולפעמים תלייה בשמש מעלימה כתמים.

תודה!!

אבל באמת נראלי כדאי לך להחליף הרבה יותר מהר,

ויש חומרים שמסירים כתמים - לא היה לי כתם שלא ירד (חוץ מאקונומיקה) אז אם לא יורד לך אני אבדוק את השם..

ג'ל בצבע ירוק, מוריד ה-כ-ל, כולל כתמי שמן. שמים מקומית על הכתם ואפשר גם להוסיף לתא של האבקת כביסה במכונה

או למשהו שאת רוצה לכתוב לו?

האמת, אני בעד לכתוב לבד,

הכי נכון, הכי אמיתי, הכי אתם..

מזל טוב!

לא.

לא פשוט בכלל לאמץ את מסקנותיו בלי שבאמת מכירים וסומכים על המחבר.  והסכמה מ"אחד המשגיחים החפץ בעילום שמו" ממש ממש לא מספיקה כשמדובר בנושא הזה.

ראוי שכל אחד יפנה את הדברים לרבו!

שבעקרון היא כלל לא זקוקה להסכמות משום שהמחבר רק ערך את הפסקים ולא חידש שום דבר מדעתו.

לכן הצורך בהסכמה לדברים מפורשים שכתבו הרב רצאבי או הרב אבינר או הרב הנקין הרב דבליצקי וכו' וכו' שליט"א הוא לא מובן

אבל שלחנו את זה לרב שלנו שיחליט סופית אם זה בשבילנו גם כן.

נראה לי שבעניין הזה, כדאי שכל אחד יפנה לרבו.

לאלילים, אפילו ספר בישול צריך הסכמה של רבנים...שמא מאן דהוא יראה איזה תמונה מגרה או ייכנס מחשבות של כפירה מכל סיבה שהיא...

ואילו השכל, מזמן מושבת ונכנע לגדולי הדור שליט"א ומכיוון ששכינה מדברת מתוך גרונם..

מי זה ה"גדול שליט"א" שכתב את ההודעה הזו, וכבר רואה את עצמו מוסמך למתוח ביקורת על "עם ישראל"  וגם ללעוג ל"רבנים" ש"שכינה מדברת מתוך גרונם".. 

מה הקשר בכלל?  אני רואה בדורנו הרבה מאוד אנשים חושבים, ודווקא רבים מהם גם שואלים רבנים, כי המחשבה שלהם מביאה אותם גם לענוה. וגם רבנים לא נותנים אוטומאטית לאנשים שלא לחשוב את מחשבתם העצמית. ועל פי רוב שאלות שאינן הלכתיות נטו, באות דווקא מתוך חשיבה רבה ורצון להתייעצות עם עוד מישהו, גדול ומנוסה יותר, ולא מתוך שכל "מושבת ונכנע"..   דומני שאצל חלק יפה מהציבור שמרכיב ברובו את המבקרים פה - יש איזון ראוי מאד בין החשיבה העצמית לשאלה.  יש לאדם מרחב גדול לעיון בעניינים הנוגעים אליו, ויש גם מה ששואלים/מתייעצים.  גם בין הרבנים יש מדרגות,  ואכן יש גם גדולי עולם ששכינה מדברת מתוך גרונם - עי' בספרים שיצאו על הרב אליהו זצ"ל - והווי זהיר בגחלתן שלא תיכווה.  מוזר, לפעמים, שמותחי ביקורת על שאלות רבנים דווקא רצים על כל "פיפס" למטפלים ויועצים-מקצועיים כביכול או שלא כביכול וכו' וכו'..   כמובן, איני מתייחס למשווקים שרוצים לעשות פירסומת למוצריהם ע"י בקשת "הכשר" למה שלא צריך. זה לא נוגע לענין.

דווקא הנושא הנידון הוא דוגמה טובה, בלי להכיר ספציפית את הספר. אפשר למצוא צדדים לכיוונים שונים. לא תמיד אנשים צעירים יודעים לגמרי מה ההשלכות לטווח ארוך של כל דרך שספר מציע; אז אם מישהו מרגיש אישית צורך לברר עם רבו, מנוסה חכם ומוסרי יש להניח, מה טוב עבורו - מה רע? אדם עניו וזהיר.

אולי קצת ביאור...

א) להתייעץ אם רבנים בעניינים שאינם הלכתיים כגון חינוך ילדים, אישות, שידוכים וכדו', אפשרי אבל לא תמיד מועיל. (בד"כ לא!) כבוד הרב מתמחה בתחום ההלכה וכן באמונה (במקרה הטוב) אין לו שום הכשרה בתחומים הנ"ל ומוסרית אסור לו לייעץ. פלא לי כי אנשים שואלים שאלות בענייני חול את הרבנים.

ב) אם הרב ידוע כ"שכינה מדברת מתוך גרונו או בעל רוח הקודש" כגון רבני אבוחצירה, אדמו"רים מסויימים או הרב אליהו זי"ע וכו' אז וודאי לגיטימי להתייעץ איתם גם בענייני חול. אני בעצמי מכיר מקרוב רבנים כאלה ומתייעץ איתם בעינייני עסקים או רפואה. וכל זה בזכות כח קדושתו הגיע לדעת תורה גם בענייני חול.

ג) כאחד שקיבל הדרכה לא לחבק ולנשק את אשתו בליל כלולות שמא יאבד את כוחו ולא יצליח לקיים את בעילת מצווה, אני לגמרי בעד החוברת הזה. כמובן אפשר לברר את הצדדים ההלכתתים שלה עם רב יודע הלכה.

אבל מכאן להגיד "שהרב שלנו יקבע אם זה מתאים לנו" רחוק מלהיות השקפה בריאה של יהדות.

ד) לגבי ענווה, האמת אחרי שראיתי רבנים מנחילים השקפות מעוותות בענייני חינוך ילדים, אישות וכו' (מעוותות לדעת אנשי מקצוע רציניים) וחסידיהם מפיצים את הרעיונות ההם כ"דעת תורה" ל"ע, אכן יש לי בעית ענווה כלפי הרבנים האלה (למרות שאני עפר לרגליהם בתחום ההלכה).

לפני כ-10 שנים שאלתי את הרב יהושע שפירא באיזה עניין בשידוכים, הוא אמר לי שהוא לא מבין בשידוכים כי הוא זה ועדיף להתייעץ אם איש מקצוע. כזה ראה וקדש.

ושמירת הלשון ונקיותו - בוודאי כדאי לשאול עליהם שאלת חכם אם לא יודעים לבד.

לא עיצבנתני אישית, וזה כלל לא הנושא.

גופם של דברים אינו כ"כ מקום לדיון פה, רק אעיר ש"חינוך" "אישות" וכד' - אינם "ענייני חול" בלבד. יש בהם צדדים "מקצועיים" ויש בהם צדדים של איזון בין ערכים, שבוודאי שייכים לתפיסה תורנית טהורה (בשני התחומים יש גם מגמות ששייכות לתפיסות ערכיות - והייעוץ ה"מקצועי" יתן עצה איך להגיע למגמה המתבקשת ע"י השואל, שלא תמיד זהה לפילוסופיה של הנשאל..). בענייני חול, נטו, באמת צריך "קצת" רוח הקודש; או שהוא סתם אדם עם שכל ישר, ומתוך תורניותו - גם מוסרי וללא פניות.

האמת, כבר "הרחתי" מיד, לפי הודעתך הראשונה, ש"נכווית" אישית (הסגנון הקשה, מאדם שאינו מבזה ת"ח "מקצועי", בד"כ בא מדברים כאלה...), ובכ"ז - עם כל הכאב - כדאי להיזהר כשכותבים, ופומבית, דברים על "עם ישראל" ועל "הרבנים"..

וכבר כתבתי שאיני מכיר כלל את החוברת המדוברת שאתה "בעדה". רק אני מבין שגם אותה חיבר רב...

אינני יודע על איזה רבנים אתה מדבר, וגם לא מעונין כמובן לדעת.  יש לקוות שרב רציני יודע במה הוא מתמצא ובמה לא.

ואגב, אני גם (לא אישית לגבַּי) נתקלתי - ויותר - ב"אנשי מקצוע רציניים" שההשקפות שלהם מעוותות לגמרי, בכל מכל כל. והם מנחילים אותם, כלשונך, לחסידיהם ולא חסידיהם וכל מי שמשלם להם כסף...

ב א מ  ת   צריך פיקוח הלכתי-תורני. יש מסרקים גרועי םשאינם לרוח ישראל(לפעמים אפילו נוצריים) מצב גרוע פחות

רדידות או התנהגות לא נאותה של גיבורי הסיפור וכו' וכו'. אל תזלזל. בודא ישאין לאדם להתעלם מהרגשצתו ומשיקול דעתו וחכמתו, איש אינו פוסל אותם ,אולם ישנם מקרים -שצריך

לגבי ספרי ילדים כנ"ל נערים. מה גם אשתי שתח' קוראת כל ספר או רואה כל דיסק לפני הילדים.

לא פעם קרה שפסלנו סרטי ילדים למרות שהיו תוצרת חרדית.

אבל אחרי שאדם מבוגר ומיושב ודאי שיכול להחליט בעצמו על עצמו. (אם הוא בריא בנפשו)

אלמלא שיקולים פוליטיים (הורים שמוכנים לחרוג עכשיו אבל לא יהיו מוכנים אחר כך) - עדיף להסתדר עם המינימום ולקנות חדש כשירחיב.

הסיבה נורא פשוטה - זה נהרס בהעברה.

מה גם - שולחנות יד שניה ודברים כאלה מעולם לא נהיים מיותרים. בעז"ה יהיה שימוש לשולחן יד שניה או לארון כשולחן לחדר אחר או כארון במחסן או באיזו מרפסת.

לדעתי אם ההורים יכולים לעזור אז זה מצוין ולכן כדאי שתקנו עכשיו,  מאשר לקנות אח"כ בכוחות עצמכם. חבל לבזבז כספים על הדברים הללו.. בוודאי יהיו לכם המון דברים אחרים להשקיע בהם ועליהם תידרשו להוציא המון.

לגבי איכות- יש דברים שנחשבים "יד שניה" ואין זה גורע מאיכותם

בין כה וכה- יד שניה או כמה שיותר איכותי- כדאי לקנות עכשיו אם ההורים יכולים לעזור

הצלחה וברכה לרוב !

אם יש להם רהיטים בדירה,

חבל לבזבז להורים כסף על רהיטים שישבו במחסן.

מי יודע אם כשתצטרכו אותם, הם עדיין ימצאו חן בעיניכם?

נקודת המוצא שלי היא שכסף מההורים לוקחים כשאין ברירה.

אבל לא בכוח. אם יש ברירה, עדיף להשאיר את הכסף להורים,

שיקנו בהם דברים יותר חשובים. לחתונות אחרות בעז"ה, לזוג בהמשך או לנכדים שיהיו (בעז"ה בעיתו)

חתונה זו הוצאה גדולה מספיק גם בלי להוסיף דברים שלא נדרשים.

בעז"ה כשתעברו דירה אולי תוכלו להרשות לעצמכם לקנות דברים חדשים,

או להתחדש בהמשכים- כל פעם כשיהיה כסף, לקנות רהיט כלשהוא

ואת השאר יד שניה.

(כך אנחנו עושים- פינת אוכל מהדוד, תנור מחבר של אבא וכו')

ובינתיים כל זמן שאין דירת קבע להתחיל להעביר חפצים סתם הורס אותם.

**אשתו של.
 

ברור שלא באים בדרישה שיתנו וכו'

אבל אם הם כבר מעצמם מציעים- אני חושבת שכדאי להעזר בזה

אבל רק במידה שבאמת צריך את זה.

כי אם יש להם רהיטים אחרים,

אז כמו שאמרתי,

הם ייקנו על חשבון ההורים,

עוד שנה-שנתיים-שלוש (אם לא יותר)

יחליטו לעבור דירה ולהשתמש ברהיטים,

בינתיים הרהיטים ייהרסו מהמעברים,

ומי יודע אם הם בכלל ירצו את אותם הדברים?

טעם משתנה וצרכים משנים

(דוגמא להבהרה, מישהי שאני מכירה קנתה ספה בצבע חרדל. אחרי שנה כבר היה לה ילד והיא מצטערת שקנתה את זה, כי זה התלכלך בקלות בבוץ מהילד וכבר לא מתאים לדירה שהם עברו אליה במהלך השנה הזו)

בלקנות ריהוט אחרי החתונה ולא חודש אחרי

כמו שכבר אמרו פה, ריהוט ממש נהרס כשמעבירים אותו וחבל,

זה לא טיעון רלוונטי בכלל כי גם עוד שנתיים כשאני אקנה מכספי הטעם ישתנה אחרי 5 שנים

ואין מה לעשות הריהוט ישאר לי לכמה שנים טובות ואני לא אשנה סלון כמו נעליים.

כשיש בית קבוע וקונים ספה, בד"כ קונים גודל שמתאים לשטח שבו היא תעמוד

ומחפשים משהו שיתאים לעיצוב הכללי של הבית. ולא תמיד זה הולך עם מה שקונים לבית שכור

והרבה פעמים כשאתה נכנס לבית של עצמך בפעם הראשונה, אתה לא חושב על דברים כמו נקיון של הספה או מתחת לספה, צבע או בד שיתאים לילדים וכדו', אתה מתרכז בעיקר במה יפה בעיניך (מבחינת עיצוב)

וזה נכון לגבי כל רהיט.

ובכל מקרה, זה לא הטיעון העיקרי.  אני פשוט לא רואה טעם לקנות משהו שלא צריך רק כי יש ספונסר.

גם ההורים שלי שמחו לקנות לנו חדר שינה כשהתחתנו כי היינו צריכים, אבל לא ביקשתי דברים אחרים שבאו עם הבית.

(וכמו שאמרתי, אני בכלל בקטע של לקנות כמה שיותר בעצמי, לאט לאט, ולהרגיש שזה שלי באמת ולא על חשבון ההורים שלי, אפילו אם יש להם כסף, שיבזבזו אותו על עצמם ולא על המותרות שלי.)

השיקול של הריהוט הכללי וכדומה...

אבל זה לא שיש לי ספונספר אז בואו ננצל, זה פשוט העיניין שזה הכסף שמוקדש או להיות בתוכנית בצד

או להיות ברהיטים, נכון שהיום הם יעזרו, אני מאמינה שהורינו גם יעזרו אם נתקע בהמשך.

אבל יש הרבה זוגות שכשיש לך כסף בצד, הוא נעלם ולא נשמר.

אז עדיף לי להשקיע אותו ברהיטים איכותיים שישארו לי לכמה שנים טובות.

להתחיל את הבית המשותף עם רהיטים יפים שבחרתם. לי זה עושה טוב על הלב.

אולי יכולים לשלב, חלק יד 2 וחלק חדש.

דירה חדשה עם ריהוט חדש-

אני מנחשת שיש מעצבת פנים או משו כזה- שנתנה יד ומוח בבחירה של הריהוט...

לא חבל?!

גם אני בעד לא לקנות עכשיו- מכל הסיבות שמנו לעיל-

*למה להוציא כסף כשאפשר לא להוציא?!

לא משנה אם זה כסף של ההורים או שלך- זה הוצאה מיותרת כרגע.

בין אם זה ממשיך לשבת בחיסכון אצל ההורים- או בחיסכון אצלך -זה יותר יעיל מללקנות חפצים.

(לבעיית זוגות שחוסכים והכסף נעלם- נדון בנפרד. כי גם זה לא מצב ראוי)

* רהיטים נהרסים בהעברה

פשוט נהרסים פיזית

אם זה שריטות ואם זה ארונות שכבר לא לגמרי מתחברים....

לא חבל?!?!

בדירה הבאה- בעז"ה בבית שתקנו- יהיה לכם חדש ויפה

* רהיטים מתאימים לדירה עצמה

קודם כל -מבחינת מידות פיזיות -מה שנכנס פה לא נכנס פה

ושנית- מבחינה עיצובית

(גם לבית עם 4 קירות לבנים וזהו- יש כבר עיצוב... שצריך להתחשב בו בריהוט...)

תקנו בית- תרהטו יפה ומתאים

* ניסיון חיים של זוג- מה הצרכים שלנו?

היום - ככלה טריה- את חושבת משו אחד

בעוד שנתיים- בעקרת בית ותיקה- את תביני שהצריך שעלו מהשטח- הם אחרים לגמרי

אם את יכוהל לסדר לך שתוכלי להחליף ריהוט אז- למה לא?!!?!

לגבי הטאצ' האישי וההרגשה הטובה-

א. יש משו טוב בלהכנס לבית שהו מוכן וגמור בשבילך- בלי להתרוצץ,\ בלי להיות חרדה "מה יהיה אם לא יגיעו המיטות בזמן"....

ב. תמיד אפשר להוסיף דברים כמו וילונות\ תמונות\קישקושים- שהם נותנים את הטאצ' האישי, את ההרגשה "זה הבית שלי" , וזה גם מעדן את ההרגשת "ריהוט של בעל הבית שלא אני בחרתי"- הנה- זה שלך.

שיהיה בהרבה מזל ושפע

כי אני הולכת עם בעלי הדירה (חמי וחמותי) לבחור בעצמי את הרהיטים
הם מתעקשים שאני אבחר כי אני האישה והבית הוא הקן שלי.
לכן גם בחרתי את הריצוף ואת צבע המטבח וכו'.

בנתיים החלטנו כבר מה לעשות...תודה לכולם.

בכל אופן- שיהיה לך בהצלחה ובמזל

בלי קשר לעניין הרהיטים.

לקבל את הכסף, ליעד אותו לזה, ולקנות ריהוט איכותי

כשתעברו.

השאלה אם זה אפשרי..

מכירה כאלה שעשו את זה,

ויש יתרון גם בלקנות דברים אחרי החתונה,

כשמבינים יותר את הצרכים..

לגבי רהיטים- העניין לא חייב להיות חד משמעי. יש דברים שבאמת אולי רצוי לקנות עכשיו חדשים- גם כי ההורים מוכנים לעזור וגם כי זה מוריד קצת מהמתח הנפשי של "מה יהיה כשנעבור...". אנחנו קנינו מכשירי חשמל חדשים (נכנסו לדירה ריקה לחלוטין), ספריה וארון. את השולחנות, כסאות, ספות, כונניות- מצאנו יד שניה. ממליצה בחום על אתר יד2, WINWIN והומלס. יש שם ממש מכל טוב.

בהצלחה!

בחשבון סגור לצורך זה. כל מעבר דירה שוחק מאוד את הרהיטים...

אנחנו קנינו זולים או שקיבלנו יד שניה ובאמת ממעבר למעבר (והיו לא מעט...)הם מאוד נשחקים.

מעץ מלא....וחוצמזה השאר הכל יד 2................

ואני אומרת- כסף בא והולך להורים יהיה עוד......אל תדאגי.........ותקני רהיטים טובים לפני החתונה לשנים הקרובות. תאמיני לי גם אם זוג הוא צעיר הוא לא צריך לחיות כמו חורנים.

המיני קוטג שלנו מרוהט בריהוט חדש אז נכון שהוא מיני מיני בית אבל לפחות הוא יפיפיה...

עכשיו נשאר רק להתחתן

תקני בגדים חדשים,

תצאו ביחד,

תלכי להסתפר,

תקשטי את המקום שלך בעבודה ואת הקלסר של הלימודים,

מה שנשאר דפוק אחרי הבדיקה,

בו צריך לטפל...

מה הייתה נקודת המוצא שגררה את התחושה הזו אחר כך?

טבעי שבן אדם שקשה לו בעבודה, יגרור את הקשיים בבית ויטיח אותם באשתו או בעצמו, יגרור אותם ללימודים וכן להפך.

זה לא מצדיק, אבל זה יכול להסביר.

לקום בבקר עם חיוך.  לחכות קצת שהגל יעבור. להשתדל לראת טוב, היכן שאפשר: פרח, גשם, חיוך, יש בית (שבכלל יכטול להיות בו בלאגן), יש שכל - שיכול לקלוט לימודים , יש עבודה - לא מובטלים, יש בעל - ב"ה.

אחרי שמתיישבים בדעה, אולי אחרי כמה ימים, אפשר לשבת מתוך מנוחת הנפש, ולהתבוננן בכל אחד מהנושאים: אולי באמת אין בעיה. ואם יש - לחשוב מה הטוב במה שיש, ומה הייתי רוצה שיהיה יותר טוב. וואח"כ לחשוב - איך מקדמים את זה, בנחת, מדרגה אחרי מדרגה. ולשמוח בכל שלב של עליה. לכך נוצרת - לעלות, ולשמוח בכך..

איך זה שהאתר לא נפתח למי שיש את אינטרנט רימון? מה מסתתר באתר הזה שרימון מסננים אותו???

גם לי הם פעם סיננו ושאלתי. אמרו לי שהם לא...  אני חושב שזה פשוט בגלל שהוא בנוי על מה שנקרא "סייט" של גוגל (בסיס שעליו בונים אתרים) ויכול להיות  שה"גולם" שלהם חוסם בגלל זה, למרות שכמובן מי שמגיע לאתר מגיע רק אליו.  מה שאני עושה כשזה קורה - אני מעביר ל5 דק' לחסימה נמוכה יותר (נדמה לי אפילו מוגן+) ואז כבר נמצא בזה, אבל בדר"כ לא חסום.  מכל מקום, האתר עצמו כמובן כשר למהדרין, ב"ה.

אולי פשוט תשלחי להם כשזה חוסם, הודעה על חסימה מוטעית.. (אני הרגע בדקתי בחתימתי שלמעלה והאתר עלה לי בלי בעיה. ולי יש חסימה של "שמור" - הכי גבוה).

אגב, כמובן שבפורומים אני לא "מפרסם את האתר" אלא מצרף לחתימתי כשיש לי תגובה עניינית להגיב, כמקובל.

ממש אודה אם תגידי לי אם זה הסתדר. אם לא, אברר איתם. חבל לי שלא יוכלו להיכנס. סה"כ עיקר הענין שלו זה זיכוי הרבים.

אשלח הודעה לרימון שיבדקו מה קורה.. בינתיים, יתכן שאפשר לראותו דרך הקלדת שמו בעברית בגוגל (אולי כך לא ייחסם?)

רימון שלחו לי תשובה שהחסימה היא לא שלהם אלא היה "קישור שבור". החלפתח כעת בחתימה לקישור ישיר לאתר ואני מקוה שלא תהיינה בעיות. אודה על עידכון

המחשב כותב שהאתר לא מאובטח...

כותב כך.  המחשב (ביחוד בחדישים יותר) קצת "מחמיר".. כנראה גם עם קצת חוש הומור, כי האתר הזה בנוי על פלטפורמה של גוגל בעצמם...  אין מה לדאוג. אך אם אינך מצליחה למרות זה, תודיעי.

וגם מאוד מועילים.

תודה לך!

תודה גם לadmin שתיקן את חיבור הגישה..

גם אני נושאה מיואשת.............

תן כיף?!?!?!

זה ממש קשה, איזה התמודדות וניסיונות יש בחיי הנישואין.

אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף

בא לי לבכות..... מזל שאף אחד לא מכיר אותי

מופנה לנשוי מיואש וביצת עין.

אשמח לתת פרטים על מטפל יר"ש באישי, כמו כן ניתן להכנס דרך גוגל לאתר של "איגוד ינ"ר" ויש שם רשימה של מטפלים.

אנחנו מזוכיסיטים לא ידעת???? אנחנו אוהבים לסבול ומחפשים עוד קצת באסה לחיים................

(מצטערת על הבוטות, זה מתוך תסכול, שנראה שאין לו סוף................)

קודם כל, קחי חיבוק ענק, נשמה!!

וצריך לזכור ולהאמין שיש ה' בשמיים, והוא כל יכול, והכל יכול להשתנות!  ואנשים משנים דברים שהיו טבועים בהם, מקצה לקצה!!! (מכירה אישית..)   וצריך הרבה להתפלל על זה...

בהצלחה!! ושיהיו לך מלא כוחות!!! 

אני לא הייתי מפרסמת אותו גם תמורת תשלום. מכל מקום, אותי לא ימצאו הגולשים באמצעות רימון. עוד אתר אופורטוניסטי, סקטוריאלי.

ולנשואה - מעניין היה לדעת כמה זמן את נשואה ומה הביא אותך להינשא לאותו אדם שכרגע, כנראה, אין לך שפה משותפת אתו. יש ילדים?

וכשהכל דפוק, אז הכל דפוק, הכל משליך על הכל, חובה לבודד. יכל להיות שדפוק, ולבעל הדפוק אין סבלנות לשמוע על מה שדפוק, ובגלל זה הוא דפוק - הא בהא בהא בהא תליא והשטן משמיע הא הא הא....

ומה השנאה הזאת?

"רימון" זה לא אתר אלא סה"כ סינון למי שמעונין. ולאף אחד לא היה בראש "לפרסם" אותו אלא מישהו רצה לשאול איך להתגבר על "חסימה" שבסוף התברר שלא היתה.  ומה ניצול ההזדמנות החגיגית לתקוף אותם. ומה הקשר "סקטוריאלי, אופורטוניסטי"; למיטב ידיעתי ייסד אותו ת"ח, הרב יהושע שפירא, שכל מגמתו היתה להציל מהזוהמה ששורצת באינטרנט (עייני בשירשור זה שאת כותבת בו. כבר שמענו על מקרים, לא רק "סקטוריאליים" ולא רק בעם ישראל, שמשפחות פורקו בגלל התעניינויות ב"אופציות" נוספות שהאינטרנט הלא-מסונן מציע...)

ובכלל, נניח ש"סקטוריאלי" - נו, אז מה? כל סקטור במדינה זה בסדר חוץ ממנו? וערוץ 7 שאת כעת כותבת בו זה לא סקטוריאלי?

כשמסתכלים "הכל דפוק" - יוצאת כנראה צורת כתיבה כזו. אולי כדאי שתעייני במה שכתבת בסוף דברייך לגבי מי ש"משמיע"...שמא הוא התערב פה בלי משים?..

אתה לא אובייקטיבי ועל כן, לא אמין. ברור שערוץ 7 סקטוריאלי, הוא "ממלכתי", על כן גם הוא מצנזר אותי, כי ה"ציונות הדתית" בעיני, אם כל חטאת; יוכיח עצם הגדרתה כ"ציונית", שהיא תנועה סופר אנטישמית. וחוץ מזה, הצחקת אותי.

ואני השתמשתי בביטויים של פותחת השרשור, זו לא התנסחות שלי.

הקוראים הנבונים שכאן יבינו כבר לבד.

אבל הערות ענייניות: כמובן אינני "אינטרסנט". אינני עובד באינטרנט רימון.. יש לך איזו טעות במחשבים, דומני: כתבת שאתר שלך לא יעבוד דרך רימון. אתר לא "נרשם" ברימון.. מי שיש לו חסימה של רימון במחשב, זה יחסום לו כל אתר שהוא, שאינו מתאים. גם אם בעל האתר לא יהיה מעונין..

ב. ה' יסלח לך. "הציונות הדתית אם כל חטאת", ה"ציונות" תנועה "סופר אנטישמית"... שבזכותה עלו לארץ המוני יהודים, שאם לא כך - היו מוצאים את סופם המר עם אנשים ישרים ותמימים שהעדיפו לא להיכנס לספק אם לעלות איתה ארצה (בלי להיכנס לכך שבין נושאי דיגלה יש סוגי אנשים שונים. כמו בכל עם ישראל: ציבו"ר).

אכן, נכון: אני ציוני-דתי. אשרי שזכיתי. ברוך ה', אני לא כפוי טובה לקב"ה (משתדל) ומודה לו מעומק הלב שנתן לנו שלטון בארצנו. שלטון שעם כל חסרונותיו, ממשיך לממן גם חינוך של אנשים שמכנים אותו "סופר אנשישמי".

כמו גם ערוץ 7 הסקטוריאלי, שנותן מקום לדברים כשלך. מענין מה היה קורה אם בעיתון מסוים מ"מגזרך" היו מנסים לפרסם דברים הפוכים..

ג. אדם שמשתמש בתאוותנות בביטוי "דפוק, דפוק,דפוק" שמישהי אחרת כתבה בכאבה - שלא יאמר אח"כ "זו לא התנסחות שלי"..  הבחירה אם לעדן ביטויים, בידיו.

ד. איני יודע מה "הצחיק אותך", אך זה פטנט פסיכולוגי ידוע, ולא כ"כ בעל מעלה. יש בעיה להגיב עניינית אז אומרים "הצחקת אותי" - נו, מי יעז אח"כ לומר שהוא אינו מבין את ההומור..

ה. כמו שכתבתי בתחילת דברי הראשונים: השנאה.  זו, לצערי, מבצבצת מדברייך: מתחיל מהשנאה האנכרוניסטית לציונות, עובר לשנאה לערוץ 7, ממשיך בשנאה אפילו לאינטרנט רימון, שעושה מעשה ממש  "חרדי", עובר לשנאה לאדם שאת כלל לא מכירה ("ההיטב חרה לך" - כלשונך הזהב..).  ומה שרואים בעליל, זה שזה לא נעצר אצל אחרים. ובתוך פלגים מסויימים ששונאים את כולם חוץ מעצמם - מתברר פתאום שזה גם את עצמם, וכל תת-שפיץ מוכן לאכול חיים, בחרפות וגידופים, את התת-שפיץ שלא כמוהו. חבל מאוד. יש לקוות ולהניח שהרוב לא כך.

והעיקר - להתלונן נגד ה"סקטוריאליות", כמובן ע"י מי שאינו מייצג חלילה אף סקטור, אלא את כלל-ישראל... ובשם ה"אובייקטיביות"..

"להניח שהרוב לא כך"

להניח?

מה שרציתי לציין היה ששיטה שבנויה על פירודים ושנאה כלפי מי שרחוק יותר, סופה שתתבטא ביחס כזה גם כלפי מי שלכאורה נמצאים באותו "מגזר" אך שונים במשהו. ומכיוון שנתקלתי באתרים מסויימים ובציטוטים מעיתונות מסוימת בדיוק בתופעה הזו, של ביטויים מזעזעים כלפי אנשים שהם לכאורה "קרובים" - כתבתי ש"יש להניח ולקוות שהרוב לא כך". אבל את צודקת - בוודאי הרוב לא כך. עם זה, חשוב להתריע: מי שחושב שיבנה את ה"יראת שמיים" שלו ע"י שנאה, זלזול ושלילה טוטאלית לאחרים, ע"י פירוד גמור, שידע שזה מה שעלול לקרות לו. ולצערנו, יש הסבורים שזו שיטה חינוכית יעילה.

בס"ד

שלום,

חזק וברוך על דבריך. אכן, למרות השוני בעמדות,

במגזרים וכו' כולנו אחים ולכן עלינו לנהוג כאחים.

                               בתודה ובברכה

               שנאהב אחד את השני למרות המגזרים

                      השונים והעמדות השונות

                    שיבנה בית המקדש במהרה

עצמו ולא את השני. תבדקי היכן את נופלת בזה. בהצלחה.

שלום לך

יתכן וה G.P.S הפנימי שלך איבד קצת כיוון ועיניין ואולי הוא זקוק לכיוון קל , היה קשוב לאני הפנימי שלך, השתדל לבדוק מה שם הבעיה למה המקום זקוק, לתשומת לב ? , לחיזוק,?  לחיבוק?  למציאת עיניין חדש?  קודם כל בינך לבין עצמך , אל תחפש את הבלאגן בסביבה ! יתכן שהוא כאן ממש קרוב, בתוכך . נסה להיות  קשוב לבפנים שבך. ייתכן והסביבה היא רק מראה לך. שחרר אותם מהאחריות וקח אותה לעצמך, ובלי לבקר את עצמך ובאמפטיה היה שם בשבילך. בהצלחה !

מזדהה מזדהה ושוב מזדהה,

אומנם עכשיו המצב לא ככה אבל לפעמים אני זוכרת הרגשות כאלה!!

פעם אחת כמעט נעלמתי לבעלי בלי להגיד כלום, כמעט.. בסוף ב"ה זה לא קרה!

גיליתי שמה שעוזר לי, זה לא להדחיק, לא להגיד הכל טוב, ובמיוחד לא לדבר עם אנשים שתמיד אומרים שאצלם הכל טוב, זה אצלי אחד הגורמים לעוד יותר באסה..

לשבת, לכתוב הכל!!!! כל מה שמעצבן!! כל מה שנמאס!!! לשבת לקרוא את זה, ואז ברגע של חסד שהבאסה קצת יורדת(לא נעלמת) לעשות משהו טוב, כמו מה שכתבו פה (לקנות וכו') לי עוזר גם להסתכל על תמונות מהחתונה או משהו כזה ולהיזכר כמה היה טוב וכמה בעצם יש פוטנציאל לטוב עכשיו, כמה אנחנו באמת מסוגלים לאהוב..

וברגע שיהיה טוב בזוגיות יהיה טוב בכל שאר הדברים, מבטיחה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

ואז אני מודה לה' יתברך שזיכה אותי להכיר את הספרים והדיסקים של הרב ארוש. שאר העידודים עוזרים לכמה שעות או במקרה הטוב לכמה ימים, אב אני מרגישה שכשאני מתחברת לשיעורים של הרב זה פתרון מהשורש,ואני ממליצה לכל מי שרק מוכן לשמוע.

אני יודעת שאילולי זה החיים שלי ואני היינו נראים אחרת לגמריי-או שהיו מכניסים אותי למחלקה הסגורה בשלוותה (בצחוק!), או שהייתי מסתובבת כל היום ממורמרת.

אני יכולה להמליץ לך על זה, זה מה שהציל לי את החיים, ברוך ה'.

חשוב שתדעי שזה לא רק את מרגישה ככה, אלו הנסיונות שלנו בחיים.

אני יודעת שהרבה דברים השתנו והסתדרו בזכות הרבה דמעות ותפילות,ועדיין יש עוד הרבה על מה לבכות ולהתפלל אבל ב"ה ב"ה ב"ה היום הרבה יותר כיף לחיות ביחד.

יש גם הרבה נושאים שפשוט מסתדרים תוך כדי החיים יחד,פתאום נזכרים שפעם זה היה נושא כבד,וכבר מזמן לא.כי ב"ה כשחיים יחד,לאט לאט בלי לשים לב הופכים יותר קרובים בדעות והרגשות ומתמזגים ומתגמשים גם בלי לדבר על זה או אפילו בלי לשים לב,לכן אני לא תמיד בעד להציף את הכל ולפרוק כל תיסכול,כי מניסיון (10 שנים) יתכן שזה כבר יסתדר גם ככה,ובמיוחד עם במקום לפגוע בשני ,מקיימים "ויפגע במקום" ומתפללים על זה.

יה"ר שמי שהשלום שלו ישפיע הרבה שלום בבתי ישראל.

וכשמתחילים לחיות ולבנות ביחד

אז אף פעם לא מתרגלים

כי כל יום מביא איתו חידושים

והתמודדויות

והרבה שמחה.

ולהיראות כמו ההורים זה לא תמיד חיסרון

שעוד 30+ שנים אראה כמו ההורים שלי.

הלוואי עלי אהבה גדולה ושמחה גדולה בבן הזוג שלי למשך זמן רב כל כך..

שנזכה..

שלי מזהב לבן עלתה 650 שח

בהצלחה ומזל טוב

לשמלת כלה??

למנה בחתונה??

לשמלה לאמא של הכלה??

לזוג נעליים???

נורמלי זה מושג מאוד יחסי, הטווח הוא עצום- וכל אחד והנורמה שלו.(אה, וגם התקציב....)

בהצלחה!!

אם הייתי יודעת אולי הייתי בוחרת משהו פחות יקר...

אמיתיים לפני שאתם מתחפשים...

וכללי הצניעות אינם מחוייבים אליה- היא מחוייבת אליהם....  

רק דיברתי על העיקרון, שיש אנשים שמרשים לעצמם בשם התחפושת לעשות מה שלא היו מעזים סתם כך.....

קשת וענן או שר האופים והמשקים  או חבל כביסה  

( הייתי מעדיפה משקים כמובן... אבל לדון את חתני הצעיר להיות שר אופים... רגע, רק עכשיו הכרנו...)

חשבתי על בגתן ותרש, לפחות הם סיימו ביחד

אולי מרדכי ואסתר?

זרש והמן?

שניים סינים עם כינור גדול?

או כל העולם ואישתו

על הרעיון של בונים משכן לוקחים משכנתא...

together  טו גזר. אחד מתחפש למספר 2 והשני מתחפש לגזר.

כי עכשיו סוף סוף אתם באמת together = יחד...

אני לא יודעת ליעץ , שיהיה בהצלחה!

שירת ירושלים (נראה לי שלא כ"כ זול),

פאלאס,

דיפלומט,

איך שקוראים לזה במצפה יריחו,

צרעה,

זה מה שעולה לי ראשון..

סה"כ האולמות בתוך ירושלים לא כאלה זולים אפילו אלה שנחשבים "פושטים"

יותר יקרים מאולמות ממוצעים מחוץ לירושלים.

וזה כמובן תלוי גם בעונה.

מל"ג בעומר והלאה מתחיל להיות יקר..

מנות- תלוי בקייטרינג, אם הוא של האולם או לא

יש כל מיני קומבינות..

שכחתי..

מנסיון - מעולה!!!

אבל כשאנחנו התחתננו לו היינו עושים את החופה בשדה המכפלה היינו צריכים לצייד את כל האורחים בשכפ"צים וקסדות.

אושר ואושר ואושר ועושר!!

כל מנה במצפה יריחו- "נוף הירדן" הוא פחות מ-150 ש"ח (נראלי שזה בסביבות ה100 ש"ח)

אבל יכול ליהיות שאני זוכרת לא נכון..

אבל שיהיה המון המון מזל-טוב!

אנחנו מחפשים משהו קצת יותר מיוחד

(אם פונים אליהם דרך האנשים הנכונים, זה יוצא זול יותר מפאלאס וכאלה)

אם אתם מתכננים חתונה לאחרי פסח..

זה עונה חמה חמה..

אפשר לעשות בגינה 

משומרי מצוות ובשיגרה - שונאים אותם. קבוץ צרעה הוביל את מאבק הקבוצים לפתיחת חנויותיהם בשבת. היו אלה צרעה ויטבתה שנשאו את דגל המאבק הזה.

ואם מיוחד, אז, דווקא, מצפה-יריחו. הנופים שם משגעים, כך גם שקיעת השמש, ובעיקר צבע ההרים, לעת שקיעה. צילמתי שם לא מעט תמונות. מקום יפהפה. המקום, כנראה, לא יקר, כי כל החתונות שבהן השתתפנו שם, היו של משפחות ברוכות ילדים. יש מזנון, שירות עצמי, לחברים/ות הבאים לשמח.

ונכון, יפה מאד ורצוי להינשא במערת המכפלה. ואם המטרה - ארץ ישראל - אפשר גם במלון אשל השומרון באריאל. אפשר גם לעשות שם שבת חתן.

רוצה מיוחד? - כשאנחנו התחתנו, לפני, בערך, חמש מאות שנה, זה היה בחצר בית הורי, בנוכחות כשלושים איש, והרב המקומי אמר שמעולם לא היה בחתונה מכובדת כל כך (הוא הגיע היישר מבית החולים, כשעה לאחר הולדת ילדו). החבר'ה לא נפגעו הגיעו, "במקום", לשבע-ברכות אצל אחי, והיה שמח!

מקסים, פשוט ואמיתי!

הייתי בתחטנה של וממש נהנתי

היינו אמורים להשתתף בחתונה בעפרה. בני הזוג היו מעפרה ומכוכב השחר. המועד היה באותו לילה בו חסמו הברגים הקטנים של המדינה שהשמאל בנה את כל האיזור לקראת הפוגרום בעמונה ומנעו כניסה מאלה שאינם גרים בעפרה לעבור.

ברגע האחרון הודיעו שהחתונה באולמי גוטניק בירושלים. במקרה היה פנוי. אנשי עפרה התקשו להגיע לחתונה, נאלצו לעבור מחסומים וראו כוחות ענק, שבאו לגרש יהודים. ולחזור הביתה היה אף יותר קשה.

על החתונה השמחה, רבצה כל העת עננת חורבן ארץ ישראל.

למחרת בערב היינו בחתונה נוספת בירושלים. בשולחננו ישבו חברים שלא שמעו כלום מבנם שיצא למנוע את הפוגרום, הוא, כנראה נעצר. הבחור הנפלא הזה נימנה על הגבורים, מקדשי שם שמים, קבל עם ועולם, שהיו על גג בית הכנסת בכפר-דרום, כאשר באו קלגסי "ישראל" הצייתנים לבצע את הפשע.

אולם ומלואו וכאלה, שהם נותנים מחיר יותר זול על כל אולם שיש להם הסכם איתו, אבל חשוב לפנות קודם אליהם -לפני שאת פונה לאולם אחרת הם יאמרו לך שהפסדת.....

אנחנו אישית התחתנו בנוף איילון והיה מקסים וזול- ויתרנו על כל המזנון שלפני החופה וזה הוזיל את המנה ב-2.5$ אבל זה היה לפני 10שנים...

ואכן אצל עקיבא ויעל בישיבת ניר בקרית 4 היה מקסים עם ניחוח של עיר האבות

שבועיים לפני החתונה שלך ואת זוכרת מה היה שם?

פאלס כבר לא קיים במקומו-ירוק בעיר מחיר זול יחסית.

לה גונדולה- באותו איזור גם די זול.

דיפלומט-לא קיים!!

להבלה-במקום היהלום שבכתר,

יאיר ועוד ועוד, תלוי מה התקציב שלך

מזל טוב ובהצלחה!

גוטניק בגבעת שאול - זול מאד... אבל בד"כ תפוס הרבה חודשים מראש. נסי בכ"ז, כי לפעמים בדיוק מישהו ביטל. (אם את מוכנה להפרדה בין נשים וגברים)

כמו כן אולם ומלואו של ערוץ שבע - אך זה לא כל-כך זול.

גם במתנס בגכעה -הצרפתית עוכרים אירועים . שבוע הבא יהיה בחתונה שם ביום ג ב אדר ב.

לנסות לא להלחץ ובאמת לזכור שבסופו של דבר ההעניין הכי חשוב זו השמחה שלכם, אז לא להלחץ מכל המסביב. בחסדי ה' הכל מסתדר בסוף...

מבין האחים וכשהגענו לביתינו החדש אחרי החתונה התקשרנו להורים לספר שהגענו בשלום. נכון, זה ליל הכלולות אך דקת השיחה הזאת שימחה והרגיעה את ההורים. המלצתי גם לאחיי שהתחתנו אחרי לעשות כך וגם הם הרגישו שזה מעשה מבורך וגם כיבוד הורים. אנחנו גם קנינו מתנה קטנה להורים עם מכתב תודה שאף מילה לא תספיק כדי להביע הכל וביקשנו מאחד השכנים שיכניס הביתה אחרי שיצאנו לאולם וכך כשההורים חזרו הם מצאו זאת (אולי זה מקהה את תחושת הנטישה החזקה כשחוזרים לבית קצת פחות מלא...)

בעיקר חשוב איך להוקיר תודה להורים.

באמת נוגע ללב. מידות נאצלות לחשוב כך על ההורים ביום שמחתכם (אע"פ שבאמת מה מתאים כיום זה להביע תודה..)

אני כתבתי להורים שלי מכתב מרגש מאוד על כל השנים שגידלו אותי וביקשתי סליחה על הקשיים,

על גיל ההתבגרות וכדו'.

הם התקשרו בוכים מהתרגשות..

שווה, פשוט שווה!

אה, ולתת לאבא לברך ברכה תחת החופה זה ממש כבוד.

(למרות שלא נראה לי שהייתי מתפתה..)