אבל נתינה מביאה לאהבה- פשוט תן לה ותן לה לתת לך.

ואולי טיפול עם איש מקצוע שמבין בזה יותר?

 ד' ברא את אדם הראשון ומהצלע שלו חוה והם היו גרים בגן עדן וחוץ מהם לא היה אף איש אחר בעולם

לאדם היה רק את חוה ולחוה רק את אדם וככה עלינו לחיות ולהתנהג אם הבן זוג שלנו כאילו אין איש או אישה אחרת בעולם טובה או יפה ממנה ואצטט אותך הרשותך ''יש לי אישה מסודרת, יפה יחסית ועדינה'' מה זה יפה יחסית??

יחסית למי?? ברגע שעמדתם תחת החופה וד' איחד את הנשמות שלכם אתם הפכתם להיות אחד אתה קידשת אותה

ובכל יום ויום אתה מקדש אותה ואין שום אישה אחרת עלי האדמות.. לא טובה או יפה או נחמדה יותר..

''יש לה איזה פגם חיצוני כללי שמונע ממני לאהוב אותה'' -לא יודעת מה הבעיה אבל אי אפשר לטפל בזה?? אולי יש דרך לעזור לה לטפל ב''פגם שלה"  ואמנם אני לא מכירה את כל הסיפור שלכם ורואה רק צד קטן ממנו אבל ניראה לי שאם אתה האמת מעוניין לאהוב אותה אז קודם כל אתה צריך לשים לנגד עינייך שאין פשוט אין שום אישה טובה/יפה וכו... ממנה וזה יהיה נקודת הפתיחה בשבילך כדי לגשת לשפר את הזוגיות שלכם... זה לא קל נכון ולא הוקוס פוקוס אבל כןצריך לעשות את העבודה הקשה הזאת אם אתה באמת מעוניין לאהוב אותה....

רגש האהבה הוא מאד סובייקטיבי - כל אחד ואיך שהוא מרגיש אותה, יש כאלה שהאבה בשבילם היא אורות,רעשים צילצולים ופעמונים ויש כאלו שהאהבה מבחינם זה לדעת שהוא מסיים יום עבודה וחוזר לביתו ויש לו שם אישה ילדים והוא לא לבד וזה מספיק לו.... כל אחד והרמה שלו וכל קשר והרמה שלו....

אהבה באה מהשורש הב  = לתת וכשנותנים ונותנים ונותנים (וחצי שנה אתם רק בראשית הדרך) וכמו שפפריקה אמרה תן לה לתת לך אז ייתכן וכך לאט לאט האהבה בינכם תגדל...

וכן שוב כמו שפפריקה אמרה תפנה אולי למישהו שמבין קצת יותר איש מקצוע/רב,תספר לו מה מפריע לך, תבדוק מה קורה אם הרגשות שלה....

"בחרת אותה בגלל טוב לבה"? מה אתה חושב שהיא איזו כלבה מסכנה בצער בעלי חיים?!  שהצלת אותה ברחמיך?!

איזו גישה מתנשאת ומגעילה - אתה חושב שאדם כמוך בכלל מסוגל לאהוב?! 

ממש קדוש מעונה... תראו את המסכן הזה, שמכל הנשים שעמדו בתור אצלו, בחר בטעות את ההיא הפוזלת. 

גם הגישה שלך לא חביבה במיוחד, הלא כן? במה הועלת לו בתגובתך זו, לדעתך? הוא כתב בכאב ומתוך רצון לתקן ואת/ה יורד/ת עליו רצח. באמת מסכן, אבל בגלל זה.

אותי דווקא לימדו שהתכונה הכי חשובה שצריך לחפש אצל בן זוג פוטנציאלי היא טוב לב. ככה בחרתי את בעלי יקירי, וככה הוא בחר אותי, לדבריו. איזו מחמאה ואיזו אחריות כבדה להמשיך ולהוכיח את עצמי מדי יום, גם כשממש לא מתחשק לי להיות כזאת מאמי...   הלוואי שרק נמשיך ככה. וזה לא סותר בכלל את זה שבאמת התאהבנו, לפני החתונה ועוד יותר אחריה.

לחתן שכתב את ההודעה יש את העיקר והבסיס לחיים טובים ומאושרים: אשה טובת לב שנשואה לבעל שידע להבחין היטב בין עיקר לטפל ובחר באשה טובת לב. אשריכם מה טוב חלקכם. תעבדו קשה ויהיה טוב בעז"ה.

לתת אהבה לא מחיב שתקבל !!!!

אתה צריך להבין דחוף אבל דחוף שאתה עדין ילד קטן שכנראה לא מגיע לו  את אישתו

וגם אם אתה בן 23 זה לא אומר כלום ...

הסבר למתקשים : 1. אהבה היא לא דבר חיצוני

                        2. מה אתה מחפש? ריגושים כמו בסרטים שראית! ( ואל תשקר לאף אחד שלא) אין!!!!

                            חיים זה לא סרט החיים יותר יפים מסרט רק צריך לדעת מאיפה להיסתכל

                        3. ולמה אתה מאוד לא בוגר? כי בזוגיות נותנים לא באים לחיים כאלה כדי לקבל !!!!

אני ממש עצבני עלך  אבל מצד שני אתה ממש מסכן אז אני מרחם עליך מאוד

                    * אולי תלמד מהחברה הטובים בגבעות איך חיים חיי משפחה.

צריך למחוק את תרבות המערב דחוף.

                                             אם לא . יהרסו הרבה בתים בעם ישראל

                                                     יש לנו ברוך ה' תורה קדושה

  מי שיש לו תורה אמיתית גם אם יהיה בן 18 ידע מה היחס לאישה ואם הוא שמר על עיניו ידע אהבה מה היא!

בהצלחה בחיים

(אם לא להשתמש כלפיה בביטוי המקורי "איכס"..).

מה הבעיה עם הביטוי "בחרתי אותה"?  הרי ברור שאין כוונתו למה שכתוב בתגובה הזו אלא להסביר למה רצה דוקא בה, כמו שהוא מבין שגם לה היו סיבות שרצתה בו.   וודאי שאדם כזה מסוגל לאהוב, ועוד איך. מתוך כתיבתו ניכרת השייכות העמוקה לכך.  אולי צריך לשאול על האהבה (בוודאי - אהבת ישראל..) של המגיב. וכלשון רבותינו: ככה עונים את המעוקות? ככה עונים לאדם שמרגיש בצער, שאינו מאשים את הזולת, שמבקש עזרה איך לאהוב את אשתו מכל הלב ולא ב"כאילו"??

ולכותב היקר.  הבעיה בעיה מכאיבה. לפעמים יש איזה משהו שכאילו יוצר "חסימה" במה שיודעים שצריך להיות. והשאלה נכונה: איך "עוקפים" את זה, מבטלים את זה.

ניכר מדבריך שאכן זכית לאשה טובה, ושאתה באמת מעריך את העיקר שבה, העדינות, נעימות ההליכות.

דומני שהמפתח הוא באמת בהתמקדות בטוב הזה: תסתכל רק על הטוב שבה, על נעימות הליכותיה. ממש תסתכל על זה, בעדינות, ובעז"ה - אתה תתאהב בה...

הערה נוספת: נראה מהדברים שאתה אולי קצת חושב שהאהבה זה דווקא משהו סוער כזה. מוחש חזק.

לפעמים דווקא מתוך עין טובה, שיחה נעימה, השתתפות, נתינה הדדית, נבנית אהבה עדינה שהולכת ומתחזקת - והיא עמוקה ויציבה בהרבה בסופו של דבר ממה שבא ברגע.   בתנאי שלא תבדוק כל רגע אם זה כבר בא...

אולי תחליט שאתה מתעלם עכשיו מהשאלה, והולך בדרך כזו - ובעוד כמה חודשים בודק כמה התקדמתם..

בהצלחה ובשמחה.

הגזמת

בן אדם העלה אשר על ליבו בכאב.

אין צורך לחרוץ דינו, גם ככה הוא מסכן.

אפילו שאולי זה לא נשמע כל כך יפה..אבל זה מהמקום של איזה מסכנה האישה הזו.

חבר'ה, אתם מגיבים קשה מידי!!!!

נכון שהתיאור לא כ"כ פשוט וכיף לשמוע על הרמוניה ואהבה זורמת,

אבל לחלק מן האנשים הדרך פחות זורמת מן השאר, מותר וצריך לקבל את העובדה הזאת,

גם אם כששומעים את התיאור שמסביב, לא נעים....

ולתכל'ס- זה עניין של:  א. הבנה שלמה שאם עמדתם יחד תחת חופה אחת אז אתם שייכים זה לזה!!!

ב100% !!! בלי פקפוקים ותהיות!

ב. ועכשיו מה שנשאר זו עבודה והרבה עבודה ממבט חיובי, ואמונה שמתוך עבודה ותפילה הכל יסתדר!

העבודה הזו כוללת הרבה נתינה, הרבה הסתכלות על נקודות טובות, פנימיות ואמיתיות וחיזוק שלהן אצלך

עד שממש תראה רק את הטוב- תאמין שאפשר להגיע לזה. אם תהיה אהבה אמיתית פנימית עמוקה, כל הבעיות החיצוניות יתמוססו בע"ה.

ג. הרבה הרבה תפילה, הקב"ה עוזר...

ד. אם אין מוצא- ללכת לייעוץ, זו תקופה מהממת וכנראה צריך מעט הכוונה בכדי לראות את האור שבה.

בהצלחה!!!

שתזכה למצוא את הטוב והאהבה

ולראות ולהרגיש אותם עין בעין, לב אל לב!!!

חבר'ה, אתם מגיבים קשה מידי!!!

זה ידוע שהכי כיף ונעים לשמוע על אהבה אידיאלית וזורמת,

אבל לא לכולם הדרך חלקה בחיים, ויש כאלו שהקטע הזה לא הכי זורם להם,

מותר וצריך לקבל את העובדב הזו אפילו אם היא לא כ"כ נעימה ומכאיבה...

ותכל'ס- בעניין הזה: א. צריך לבוא מתוך הבנה שלמה שאם עמדתם יחד תחת אותה חופה,

אתם שייכים זה לזו!!! ב100%!! סלי שום ספיקות.

ב. הרבה הרבה תפילה, הקב"ה עוזר...

ג. הרבה עבודה ועבודה חיובית של נתינה ומציאת נקודות חיוביות שטובות לך ואתה אוהב אותם ולנסות להתמקד רק בהם, להעצים את החיבור הפנימי ע"י הסתכלות על דברים עמוקים, פנימיים טובים ובע"ה הדברים החיצוניים

שמטרידים יתמוססו להם.

ד. ואם אין מוצא- לפנות ליעוץ, אין צורך לפחד מזה, לפעמים צריך לשמוע מישהו שיעמיד את הדברים

בצורה שנכון להסתכל עליהם ואז הכל יכול לזרום טוב יותר! זו תקופה מהממת ואם לא רואים אותה מישהו מבחוץ מאוד יכול לעזור.

בהצלחה!!

שתזכה לראות את האור והאהבה

עין בעין, לב אל לב, במהרה ממש!

אחרי ששלחתי בפעם הראשונה ראיתי שהתגובה לא מופיעה, גם אחרי רבע שעה,

אז התבאסתי וישבתי לכתוב שוב

כי היה לי חשוב.

תחליטו איזו גרסה יותר מוצלחת...

ניכר ממה שאתה כותב שמאוד איכפת לך מאישתך ואתה מאוד מעריך אותה.

בדרך כלל אם לא איכפת לנו ממישהו אז אנחנו דואגים רק איך להיסתדר איתו ולא מעבר לזה.

לדעתי אתה מעריך את אישתך ואוהב אותה רק שיש לה בעיה שקשה לך להתמודד להתמודד איתה (כמו שלפעמים הורה אוהב את הילד שלו אבל קשה לו להתמודד עם דברים מסוימים אצלו).

לדעתי ברגע שתדע לקבל את המיגבלה של אישתך יהיה לך יותר קל - לכל אחד מאיתנו יש יתרונות וחסרונות וכמו שבמצב בריא אדם מקבל את עצמו עם כל החסרונות שלו צריך לעבוד על עצמנו שנקבל את האחרים באותה צורה.  .

לא כתבת מה הבעיה - אבל צריך לבדוק האם אתה יכול לעזור לה לשפר את המצב ואז זה חלק מהפתרון.

חוץ מזה עדיף תמיד להכווין אדם לנצל את היתרונות שלו ולהימנע להגיע למצבים שבהם הוא מתמודד עם החסרונות שלו - אני למשל בחרתי עבודה שבה אני יכול לבטא את היתרונות שלי ויש פחות צורך בכישורים שאני חלש בהם. בהתאם אם אפשר לדאוג לנסות לעזור לאישתך להגיע למצבים שבהם היא נעזרת כמה שיותר ביתרונות שלה וצריכה להתמודד כמה שפחות עם החסרונות שלה.

לדעתי הרבה פעמים קשה לנו לקבל משהו (כולל אנשים אחרים) כי יש לנו חלום איך הכל צריך להיראות וחשוב להשתחרר מזה במיוחד שהחלום לא רלוונטי.

לדוגמה - יש אנשים שחשוב להם המקצוע של בן הזוג, בפועל המקצוע עצמו לא משפיע על בן הזוג והילדים אלא רק הנגזרות שלו - בעיקר שעות העבודה והשכר ולכן לדעתי צריך לנסות לא להתיחס לנושא אלא רק למשמעות שלו - כלומר אם חשוב לי מה רמת השכר ושעות העבודה ולא מעבר לכך.

בדרך דומה שמעתי לא מעט פעמים שחשוב לאנשים מה בן הזוג עשה בשירות צבאי\לאומי שלהם - לדעתי זה חסר משמעות ומה שחשוב זה התכונות של הבן אדם (לדוגמה - אדם שלא עשה שירות קרבי בגלל בעיות כלשהם אבל הוא אדם ערכי).

תודה על התגובות שלכם. נתתם לי כוח ותקוה. ואני מקווה מאוד להתגבר ולהמשיך. 

מעניין שלכל אחד יש רעיון מקורי משלו, וכולם ביחד זה ממש אוצר. 

לגבי ההוא שכתב "איכס". זה לא לעניין להתייחס לזה, אבל משהו קטן: 

אם הייתי מתנשא וכו' כמו התיאור, לא הייתי מציג בפניכם את החיסרון הגדול שלי...תחשוב על זה.

אשמח לשמוע עוד רעיונות. 

ממש חשוב לי להגיב כי יש כאן תגובות ממש מזעזעות!!

בן אדם נמצא בקושי, במצוקה, בנושא שגם ככה מאוד קשה להתייעץ לגביו,

ובכ"ז אוזר אומץ, פותח את הדברים ומבקש עצה ועזרה!!

תנו לו את הכבוד האנושי שמגיע לו!!

הלוואי ואף אחד מאיתנו לא ימצא את עצמו במצב כזה, אבל זה קורה!! עובדה!!

אל תהיו שיפוטיים כלפיו! א"א לדעת עם מה בן אדם מתמודד!!

מספיק עם התגובות הנגעלות והשיפוטיות!!

ולך- המון המון הצלחה וברכה, שה' ישלח לך ישועות, אל תתייאש.

שבת שלום!

אנו שרתים ושליחים של הכל ברא לכבודו וכשההתקשרות היא לתוכן שכזה אז גם עניינים הנוגעים לחיצוניות נלקחים בחשבון הנכון. עלינו להתחזק ביראת שמיים, ענווה וסדרי עדיפויות נכונים. ככל שהזוגיות מתפתחת תזכה לראות כמה סיעתא דשמיא הבורא נתן לך בעת בחירתך. ניכר שזכית באישה טובה. שתזכו לבחור זה בזו בכל יום מחדש

מאיר שלו, בספרו "כימים אחדים":
"כי זה הכלל הכי חשוב באהבה, שהיא עניין של החלטה. כבר אמרתי לך את זה פעם ואני אגיד לך את זה שוב: פשוט צריך להחליט. עכשיו זאת אהבה. ממש כך. עכשיו זאת אהבה. כל מה שאני שומעת ומריחה ורואה וחושבת - זה אהבה. תסתכלי נעמי ותריחי ותיגעי ותטעמי ותשמעי טוב-טוב. מה שקורה עכשיו זאת אהבה. וגם לומר את זה בקול רם, כשאף אחד לא שומע: עכשיו זאת אהבה. ולדבר כמו באהבה ולהסתכל כמו באהבה ולהתנהג כמו באהבה. כמו שהחלבן שלנו בשיכון, דוס זקן ונחמד, אמר פעם למאיר: אם אתה, אדון קלבנוב, אם אתה רק תעריץ כל הזמן את הקדוש-ברוך-הוא איך הוא ברא את העולם, אתה תישאר אפיקוירס כמו שאתה, אבל אם אתה תקלל חס וחלילה כל בוקר את השם, ובאותו הזמן תשים כובע ותאכל כשר ותשמור שבת במשך חודש ימים, אתה תהיה מזה יהודי טוב. ממש ככה. אהבה של מצוות וכללים."
(ההדגשות שלי)

והוא מתמצת בקיצור את "כל תורת האהבה" http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/585319

מחזקת אותך...

והעלטה תעלם.......הקושי שלך גדול בפרט שאתם בתחילת הדרך,אבל אתה יכול להתגבר עליו,רשמת

הרבה מידות טובות שאתה מוצא באשתך,ועובדה שנשאת אותה לאישה ,לא אומר שהגעת כבר למנוחה ולנחלה

החתונה הנוצצת,וכל מה שכרוך בה עבר,ועכשיו הגיע הזמן שתפשיל שרוולים ותתחיל לעבוד,כי נישואין זו עבודה ממש,מתקדמים קדימה,לפעמים צועדים אחורה,ופעמים עוברים קפיצות דרך.....והכל מתוך ידיעה שאתם בתהליך ארוך מהנה וגם קשה,וב"ה שיהיו פרות מתוקים לעמל שלכם

לכותב בצער.

אני משתתף בהרגשתך הגרועה.

אני לא איש מקצוע(בדרך)

אך יש לי עצה שעבדה על אחד מהחתנים שלימדתי

אמור לעצמך פשוט בפה (כן, כן בקול רם)

אני אוהב את אשתי , המראה שלה מוצא חן בעיניי

חזור על כך יום ביומו ותראה נפלאות

כמו שכבר4 העלו פה, בעקבות במעשים נמשכים הלבבות, קנה לה דברים קטנים

או גדולים ובע"ה ע"י הנתינה תתעורר אצלך ההרגשה המיוחלת

בהצלחה

ועדכן אותנו

יש לי עצה בשבילך:

תדמיין מדי פעם מה היה קורה אם פתאום ח"ו לא היתה לך אותה. תחשוב כמה החיים שלך השתנו מאז שהתחתנת, ובעצם תבין עד כמה אתה מקבל ממנה וכמה היא חשובה לך. הרבה פעמים מבינים את הערך של משהו רק כשמאבדים אותו, וחבל שכך!

ובנוסף, כמו שכתבו מקודם, "הנותן יאהב" (מכתב מאליהו).

בהצלחה ובשורות טובות.

כיוון ששיתפתי אתכם קצת, אשתף אתכם עוד קצת...

בתור אחד הצעדים שעשיתי לשפר את ההרגשות שלי, ביקשתי מאישתי שתבחר תכשיט בשביל סבתא שלי. לקחתי אותה לחנות והתחלנו לעבור על התכשיטים. בסופו של דבר הגענו למשהו יוצא דופן ביופיו. היא אמרה שזה מאוד יפה, אבל לא מתאים לסבתא... 

אמרתי: "בכל זאת, אם את אומרת, כנראה זה יפה ומתאים גם לה..." 

בסופו של דבר לאחרי כמה ימים הוצאתי את התכשיט ופתחתי אותו. היא התחילה להילחץ ולא הבינה למה אני פותח, הלא עדיף לתת משהו חדש לסבתא... ואז, אמרתי לה.. אישתי... זה בשבילך! היא התפרצה בבכי ולא נרגעה משך דקות ארוכות... 

אני חייב לציין שזה עזר למשך שבועיים...

תודה לכולם.

אם זה עזר לשניכם המעשה הוכיח את עצמו. בזה אין ספק

מצד שני מזדקרת ההערה האחרונה וטוענת- רק לשבועיים? האם באמשך השבועיים הללו הסתמכת על אותו מעשה ולא המשכת אותו הלאה?

או במשפט אחר- וכי יש לך כ"כ הרבה כסף לבחור לה כל שבועיים תכשיט חדש?

חוזרת וקוראת שוב ושוב. עיניך הרואות, אתם זוג טוב מאוד. הכל מכוון מלמעלה ובעזרת ה' והרבה השקעה תעלו על דרך המלך. אשריך, אשריכם. רק לא להגזים במתנות יקרות. בפעם הבאה תכין לה פתק יוצא דופן ביופיו. כן, זה קשה לרוב הגברים. ובכל זאת תנסה. היא תעריך את המאמץ וההשקעה.

קודם כל - הנכונות היפה להתאמץ.

דבר שני - אם זה עזר לשבועיים, אז הנה - אתה רואה שזה אפשרי, ההרגשה היסודית קיימת בפנים; כעת רק צריך להגדיל את פרקי הזמן.. זה קצת כמו התנעת רכב ביום חורפי. מתניעים מתניעים - עד שנדלק ונוסע יציב וקבוע.   

והיפה מכל - שלא חשבת, מה היא תעשה לי שארגיש שאני אוהב אותה; אתה עשית, בנתינה. "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ"..

גם אני התרגשתי מהסיפור מצטרפת לנחשונית -

הרבה נשים מתרגשות מאוד ממילים כתובות או בע"פ - אל תחסוך (וזה באמת לא עולה כסף....)

אתה תראה איזה שינוי זה יעשה גם אצלך

תשלח לה הודעות של אהבה,כמה אתה מעריך אותה,כמה אתה מתרגש ממנה, תתקשר אליה ותשיר לה,תחשוב עליה ותראה לה את זה... תמשיך לחזר אחריה,תחשוב מה יעשה לה טוב וישמח אותה-תשלח אותה לישון עם פינוק-מסאג' ,כששנכם בבוקר בבית-נניח יום ו ,תכין לה ארוחה טעימה ומפנקת...

עלו והצליחו

אני הבאתי את של בעלי לאמא שלי וזה נהרס עוד יותר.

לא יודעת איך לעזור לך

רק אומר שבא לי לקנות חדשות וכששאלתי את אבא שלי הוא אמר שאני יכולה לקנות לבעלי טלית+ציצית מכספי מעשר כך שזה מעולה!! (הוא אמר שזה לא רלוונטי לכל זוג ואם הייתי שואלת אם באופן כללי זה אפשרי לכל זוג הוא היה עונה תשובה אחרת...)

בהצלחה מותק..

בדיוק לפי ההוראות.

לשים עם אבקת כביסה במים קרים לכמה שעות ואח"כ לתלות בצל.

על החלק השחור תשתמשי באיזה מסיר כתמים - אסטוניש, אבקת כביסה ביו (מרטיבים את הבד, מפזרים אבקת כביסה ומשאירים את זה איזה חצי שעה לפני שמכבסים), קליה, אוקסיג'ן וכו'.

חוץ מזה יש חומר שנקרא מלבין טליתות, לא ניסיתי אבל שמעתי עליו ביקורות טובות.

מבחינה כלכלית-שואלים רב וקונים מכספי מעשר..

עם אבקת כביסה רגילה ומשרה קצת

ולא תאמינו!

החלק הקידמי משני הצדדים- זה עם הפסים- לבן וצח.

החלק האחורי שנופל מהראש ומטה לגב-

בגוון שמנת- שנהב.

דוגמא חדישה- אההה?

נשמע עיצוב מקסים... תתחילי לשווק את הפטנט...

אני גם שולחת לניקוי יבש (ז"א נותנת לאחד מההורים שישימו, זה יוצא יותר זול )

בדר"כ יוצא טוב, חוץ ממקום אחד שחזר משם לא משהו...

קונים אבקה לניקוי טלית זה בה בקופסא קטנה ויש הוראות הפעלה יוצא כמו חדש.בהצלחה .

ב"יש".

אנחנו קנינו ליד קניון איילון, אבל נראה לי שבכל הסניפים יהיה.

זו קופסא קטנה בגודל של פודינג או ג'לי, בצבעי כחול-לבן.

היום כיבסתי את הטלית ויצא נוצץ ויפה.

אנחנו חיפשנו בירושלים, ליד תחנה מרכזית וממש לא היה שם...

בע"ה עוד נמצא. אבל תודה על עדכון הגודל של הקופסא..!

אסור לקנות ב"יש" גבעת שאול.

מנהל יש ג. שאול התבקש לפטר פועל ערבי שהתעסק עם בחורה יהודיה ובמקום לפטר הוא נסע בשכונה עם הערבים כדי להוריד בכח מודעות שקראו שלא לקנות שם בסניף, וכשהם הגיעו ליד ישיבת מרכז הרב ולמרות בקשת המאבטח לא לגעת בלוח המודעות הפרטי הם הורידו בכח ופצעו את האברך שניסה למנוע מהם. האברך אפילו לא הגיש נגדם תביעה, כי ידע שהמשטרה עוד תדאג להאשים אותו!!!

אפשר לקנות מחדש טליתות בחנויות של יודאיקה. הבעיה היא שצריך כל רבע שעה לבחוש. ו-ז ה י ר ו ת!! לא לעשות את הטיפול הזה כשהילדים בסביבה, כי את משאירה קערה עם חומר בעייתי ומים וצריכה לחזור ולבחוש

אז באמת זה לא קשור, אבל אם מגיעה עגלה נוחה ויש עליה מקום- עולים .

והקשר הוא המילה "יש" שלי היא מזכירה את "יש לנו תייש" או "יש לנו רבי" - עם המקל והסרגל ומה שבא ליד.

"יש שכר לפעולתך...." 

אני לפני החגים התיאשתי ולא חשבתי פעמיים שמתי את הטלית בניקוי יבש יצא כמו חדש

ולא כ"כ יקר 30-40 ש"ח

שווה את הזמן במקום לעמוד ליד הגיגית ולשפשף ולא למצוא תוצאות מספיקות

רק טוב

בתוכנית עדינה/ צמר

להוסיף חומר מלבין (אני משתמשת ברן, זול וטוב) לא להכניס אבקת ביו היא הורסת את הפתילים ולרסס את המקומות המלוכלכים עם אוקסיג'ן.

לכבס בתוך 2 ציפיות קשורות כדי למנוע סייבוכים של הפתילים.

ולא כ"כ יקר-זה תלוי בד"כ במשקל ,בגודל ובגיהוץ (אם הוא מסובך)

בקיצור-טלית לא עולה הרבה

בהצלחה

לרסס את אזור הצוואר עם "מנקה צווארונים", להשהות מספר דקות (אם הלכלוך לא יורד להשרות במים מהולים ב"פנטסטיק"), להשרות במים עם חומר לכביסה עדינה, לשטוף היטב, לסחוט קלות בידים

ולתלות במקום מוצל. אחרי שהטלית מתייבשת לגהץ. יש לשים לב לחום המגהץ.

כדאי לכבס לפני שאזור הצוואר קטאסטרופל.י

מה זה ה"בחוץ"?

באופן אישי אני לא בעד גרפולוגים. יש דברים שלא צריך שתגיד אבל כמעט כל אחד יכול לראות עליך ואף פעם אין 100 אחוז בדברים האלה.

אשמח שתסביר גם מה כוונתך מופנמים כי זה מושג גדול מדיי.

בכולופן בהצלחה רבה ומי שבסופו של דבר אמור להחליט מה טוב לכם זה רק אתם

בדקו, יחד, את המידות ומשיכת הלב. במידה ואלו טובים הם- אשריכם. ואין דבריו של גרפולוג זה או אחר ישנו עובדה זו

1. לגבי הניתוח של הגרפולוג - לא תמיד זה נכון - אם תרצה אני אנסה לפרט.
2. לגבי המשמעות של זה אני בכלל לא מסכים שזה אומר שאתם לא מתאימים - אני לא חושב שבן\בת הזוג בהכרח צריכים לפתור את הבעיות שלנו. נניח שבאמת שניכם מופנמים לא ברור לי מה הבעיה שאתם מפנים את האנרגיות פנימה ולא החוצה - הרי טוב לכם עם זה. לדעתי יתכן והיתה לך בעיה יותר גדולה אם אתה בתור אדם מופנם היית יותר רוצה לבלות עם המשפחה המצומצמת ובת הזוג היתה יותר מושכת לכיוון של החוצה. הבעיה היחידה לדעתי של אנשים מופנמים זה לעיתים בהתנהלות מול גורמים חיצוניים (לדוגמה עבודה) וכאן הרבה פעמים אין אפשרות שבן הזוג יתן את התמיכה. לדעתי אם טוב לכם ביחד תמשיכו ותתמדדו ביחד עם הבעיות המשותפות שלכם.

והכי חשוב לדעתי זה ההבנה שעם ישראל זה מעל המזל ואם נתמודד עם דבריםם נוכל לשנות את הכל.

הגרפולוג - גם לפי מי שמחזיק מזה - יכול למסור חוות דעת על האופי, אך המסקנות שמעבר לכך כלל אינן שייכות לתחום מומחיותו. ברגע שאמר ששניכם "מופנמים" או משהו כזה - הרי הוא ככל אדם שמביע דעה בשאלה אם טוב אותו אופי או אופי שונה. יתכן שבגלל עיסוקו עם ניתוחי כתב הרבה זמן - יש לו קצת יותר גישה.  מכל מקום, לענ"ד (עקרונית ולא ספציפית, שהרי אינני מכירכם) יתכן גם בדיוק ההיפך: דווקא אנשים ששניהם בעלי אופי שיש בו קווי דמיון - יבינו זה את זה, לא ילחצו מקצת "רחפנות" או משהו דומה, וזה בכלל לא רע.  ו"לתקתק" את הבית.. נישואין זה לא מפעל. קודם כל - הקשר הנפשי וההבנה ההדדית; ומתוך רצון טוב - גם מוליכים בית באופן מעשי וגם לומדים עם הזמן את המיומנויות הקשורות בכך.

כשהתחלתי לקרוא את ההודעה שלך - חשבתי שאתה הולך לספר שהוא ראה בכתב היד שלה שהיא רמאית, חלילה! 

אני בטוחה שתסתדרו בחיים גם אם שניכם מופנמים. הכי חשוב שתסתדרו ביניכם - שאר העולם פחות משנה 

והוא מאד צודק.

ויש לא אחוזי הצלחה גבוהים מאד מאד. (הרבה יותר גבוהים מהממוצע.)

התכונתי ביעוץ נישואין יותר מיועצים אחרים.

חשוב הוא מה שאתם מרגישים זה כלפי זה, הגרפולוג תיאר לכם את תכונותיכם, שאליהם, מן הסתם, אתם מודעים.

נראה לי שגם אני יודעת על מי מדובר,

ובמחילה- לא בטוח שדבריו הם קודש הקודשים, ובעיני זה עוול ליעץ לבני זוג לא להתחתן על סמך אבחנה כזו!!!

הצלחה מרובה ובשורות טובות!!

נדמה לי הכי ידוע זה הרב לפשיץ, אדם רציונאליסט וקולט מדהים (גם בלי גרפולוגיה)

אני אשית לא הייתי מסתבך עם גרפולוגיה...מדוייק מדי..

מניסיון שלי[ב"ה 14 שנות נישואין]שניינו יחסית מופנמים,אבל אתה צריך לדעת שיש רובדים שוניםבחיי הנישואין,לא נראה לי שאתם העתק מדויק אחד של השני ,במופנמות,ויש דברים שאתה יותר מופנם ממנה וההפך....יש דברים שגם משתנים במהלך השנים,ואני יכולה להעיד על עצמי,וגם על בעלי,ששנינו נפתחנו הרבה יותר.אלו מידות נרכשות,ומה יותר מזה שחיים זוגיים ,הם עבודת המידות האישית והזוגית גם יחד?!..........לכן אל לך לפסול במיוחד שנחמד לך איתה,אני לא מבינה גדולה בגרפולוגיה אבל אם תבדוק את כתב היד שלך,לאורך כמה שנים,תראה שהוא משתנה בדיוק כפי שאתה משתנה,יום יום ,מה שאתה לפני שנה ,זה בכלל לא מה שאתה היום,לכן אולי באופן תאורטי,אם תחכה שנה שנתיים,ותעבוד על האישיות,המידות שלך ,וכנ"ל היא,ותתן שוב את הכתב לגרפולוג ,פתאום תתאימו ,כי רואים את השינוי שעבר עליך בכתב היד.........וגם עליה, אז אם טוב לך איתה,ויש בנכם רגש ,למה לא להמשיך ולעלות שלב בקשר?..?...בהצלחה

כן, זה היה הרב ליפשיץ..

מסקנה, אם יש לכם קשר טוב אל תלכו לשאול גרפולוג סתם..

מה עושים עכשיו, האם כל אחת תצטרך לעבור אצלי עכשיו גם בדיקה גרפולוגית..

כי נראה לי שרוב הבנות ייפסלו גרפולוגית..

ואם יש לכם אוסף כתבי-יד של רווקות..

אמר לי מזמן מישהו, שהוא כיום די מוכר ואף מלמד תורה וכותב לפעמים, שהוא היה בזמנו - לפני שהתחתן - אצל מישהו בדיוק בסדר הגודל שהזכרת, והלה ביקש אותו לצייר עץ. הוא צייר. היהודי אמר לו (כך הוא סיפר לי אז, בחיוך רחב): "אתה חיָה... עסור לך עכשיו להתחתן". האדם החביב הזה לא התרשם יותר מידי והתחתן זמן קצר אח"כ (משהו כמו לפני 30 שנה..) והם חיים באושר עד עצם היום הזה. הוא גם הספיק לשדך הרבה אנשים אחרים אח"כ..

אבל זה קצת שנה.

כי המומחה אמר לו - אל תתחתן בכלל.

אז זה משהו שאי אפשר לבקש מהבן-אדם, וזה נגד התורה.

אז פשוט עוצמים עיינים מתחתנים.

אבל כאן הוא אומר לך תתחתן, אבל היא ממש לא משלימה אותך.

אז זה הגיוני להתחשב במה שהוא אמר.

טוב, מה שהיה היה.

שיהיו בריאים כל היועצים למיניהם.

הוא לא אמר לו שלא יתחתן לנצח אלא שהוא כרגע צריך לעבוד על עצמו.  אבל היהודי שהתחתן הוא באמת "בעל כחות" (כלומר, אפשר להבין מה ההוא ראה כביכול באופן גרפולוגי) אך גם בעל עדינות פנימית - והוא ידע לנתבם לכיוון הנכון.  והצד השווה הוא שיועץ מומחה, שהוא גם גרפולוג, ויודע מה שאמרת על חתונה, אומר משהו בוודאות - ושם הוא טעה; טעה בהבנת עניינו של אדם, בהבנה לאן כוחותיו ילכו, ומה בחירתו ועבודתו העצמית יכולה לעשות.

אתה צודק שאחרי שמקבלים אמירה כזו, כבר לא כ"כ קל להתעלם...

*כעת ראיתי שבהודעתי הקודמת לחצתי בטעות על ה"ע" במקום "א". כמובן צריך להיות: "אסור".

שבמקרים כאלה המציאות "מחייבת" את אחד מבני הזוג להציב רגליים על הקרקע נכון שאופי לא משתנה אבל כמו שאני הייתי בחורה עדינה ושקטה והיום אני מנהלת בית עם בנים אנרגטיים לתפארת עם משמעת והכל... אתה מקבל כוחות לפי המציאות שלך

אגב, בעלי היה בזמנו יחסית עדין ושקט הוא בצבא קבע והתפקיד שלו שיפשף אותו חבל"ז הוא מנהל צוותים שלמים "נותן בראש" כשצריך וכו'

כמובן שהאופי הבסיסי שלנו לא השתנה!

 אבל בלהסתדר בחיים זה משתנה

חסוי ביותר, בעצם כבר החלטת, נכון??

וזה בטוח ההחלטה הכי נכונה וטובה.

בקשר לשאלה התיאורטית על שני המופנמים: ההורים שלי קצת כאלה, שני עדינים. וב"ה הקימו משפחה מקסימה!!

וזה עניין מאד דק, כי כשמכירים אותם יותר מקרוב אפשר לראות גם צדדים הפוכים, צדדים שאחד באמת יותר תקיף והחלטי (באופן יחסי) והשני יותר עדין וגמיש.

בעז"ה שתמצא את שלך בקרוב, ותדע זאת בבהירות.

מה את מגייסת אנשים למוסד - שב"כ?

הרבה אנשים מתחתנים עם בני זוג שלא דומים להם בדיוק לאופי

הפגשי עם הבחור ראי אם הוא עונה על השקפותייך.

ראי ונסי לעמוד על אופיו.

עם כן התחתני איתו

השלב הבא זה לעשות אבחון בגלגל העיין?

הייתי קצת ציני...

יום טוב

(נצלוש קטן)

על הטלית של בעלי המבהיקה והיפה יש כמה לכלוכים קטנים.

אפשר לנקות רק אותם ביד?

איך ועם מה? (לא רוצה להעים את זוהרה..)

לנו יש אפשרות צמר במכונת כביסה בה אני עושה גם ציציות צמר וכו'. (זה פשוט נורא קצר ומים יחסית קרים)

אבל אני יודעת שבהרבה מכונות אין את זה.

מה שאמא שלי עושה זה משרה במים חמימים עם חומר מיוחד...

אני כיבסתי לפני ראש השנה את הטלית של בעלי בגיגית עם מים פושרים ואבקת כביסה רגילה, שמעתי כמה פעמים שיש חומר שמיועד לצמר ויש במיוחד לציצית וטליתות, את הרגיל קונים בסופר ואת של הציצית וטלית קונים בחנויות לתשמישי קדושה.

השרתי את הטלית כשעה וקצת שיפשפתי בנקודות הקשות. ב"ה יצא ממש לא רע.

הבעיה שלי הייתה בגיהוץ, לא הצלחתי לגהץ את הטלית כמו שצריך, אין לה את הקפלים והיא לא חלקה כמו שהיא הייתה לפני הכביסה. אם יש למישהו תובנות אשמח, ניסיתי עם טיטול טטרה רטוב, וזה עדיין לא משהו...

אני לא לוקחת סיכון בטלית ופשוט "מפנקת" אותה מידי פעם בניקוי יבש (למרות שמקום אחד הרס לנו אחת...) אבל בדך כלל יוצא טוב, נקי, מגוהץ ומקופל יפה...

ציציות צמר- רק ביד.. עבדים היינו.... יש לי תוכנית צמר/עדינה/ יד במכונה, אבל רוצה לחסוך את הריבים עם הקשרים (למרות שאוהבת לפתוח קשרים...), אם למישהי יש עצה למנוע סירבול של כל חוטי הציציות במכונה- אשמח לשמוע ולהתייעל. תודה.

לקפל את הציצית על 4, ולשים את הפתיליות מתחת..

זה ממש עוזר!!

הציצית יוצאת נקייה, והחוטים ישרים ולא מצ'וקמקים..

ב"הצלחה

התוצאות עלייך...

תקשיבי התוכנית שאני עושה במכונה היא:delicate-כאילו עדין.. 30 מעלות, 600 סיבובים, חצי שעה..

יש לך כזו תוכנית?

יש לי עדינה/יד/צמר. נראה לי שתכל'ס הן עושות אותו דבר... אנסה עדינה. תודה.

בעלי לימד אותי להכניס אותם לתוך גרב ולקשור אותה. ככה גם הגרב מתכבסת וגם הציציות לא נפרמות...

תקשרי את כל הכנפות לקשר אחד לפני שאת מכניסה לכביסה.

(לקשור כל ציצית בנפרד).

והכי נוח זה הקשר לולאה שמושכים ואז הוא נפתח (כי אז קל יותר קל לפתוח אחרי הכביסה). 

לוקחים שקיות ניילון סנדוויץ' ומכניסים את הפתיליות בתוך השקיות, אולי אפילו להדק גומי מעל. 

לגבי הצבע של הפתילות ישנה שיטה מעולה: לצחצח עם משחת שינים... מצחיק, אבל עובד!

קודם כל מזל טוב!!!

זה באמת מאוד מאוד קשה. זה טוב שאתם לא נפגשים הרבה וכל הכבוד שאתם שומרים על ההלכות שאמורות לעזור לכם לעבור תקופה זו בלי נפילות שתצטערו עליהן... אנחנו הצלחנו ב"ה.

אבל זו תקופה מדהימה- הציפיה, האהבה, התקווה, השאיפות, הגעגועים. גם היום ממרחק של די הרבה שנים אני נזכרת בתקופה זו (ארבעה וחצי חודשי אירוסין לאחר חודש וחצי הכרות) בערגה וממש מרגישה את ההתרגשות בתוכי.

אין לי עצות מועילות. יש כאן אנשים שבוודאי יעזרו לכם יותר ממני.

שוב- המון מזל טוב ויהי רצון שתמיד תהיה ביניכם את אותה עוצמה של רגשות ושתהיה שכינה שורה ביניכם.

זה נסיון קשה, יקרה. באמת לא פשוט.

בחודשים האלה האהבה גדולה וגדלה, הקרבה הרוחנית מתעצמת ויש רצון גדול לקרבה פיזית. זה קשה!!

וזה אפשרי.

קודם כל, את לא היחידה!!!

כולנו עברנו תקופת אירוסין. זו תקופה ארוכה וקשה מהבחינה הזאת, והיא חולפת!! את אמנם סופרת כל יום וכל שעה עד לחתונה, די מייאש ודי מרגיז. אבל הנה- עבר לו עוד יום. ועוד יום. הימים עוברים... וזה יגיע. בע"ה יגיע. וביום החתונה תודי לה' על כך שזה הגיע... וכל כך מהר!!!

תראי יקרה,

זה נסיון מוגבל בזמן. ונסיון חשוב מאין כמוהו שיבנה הרבה מהחיים הזוגיים שלכם יחד.

 בחיי הנישואים יש לא מעט זמנים שבהם תצטרכו להיות בריחוק זה מזה.

הנסיון הקשה הזה עכשיו בונה הרבה מהכוחות שצריך אחר כך- לחיי הנישואין.

אם תיפלו בזה עכשיו- זה מאוד יקשה עליכם אחר כך!

יש לכם רק חודשיים להיות מאורסים, ובע"ה עוד 100 שנה של חיים משותפים.

האם כדאי בשביל הרצון הרגעי הזה של הזמן הקצר הזה להקריב כל כך הרבה?

הזמן הזה- עכשיו- הוא זמן חשוב ליצור לעצמכם את היכולת להיות יחד גם בלי המגע. בקשר רוחני ונשמתי.

זה זמן מיוחד. זמן של לימוד- איך אנחנו מכירים אחד את השני לעומק בלי המגע. איך אנחנו מצליחים לעבור קשיים ולמרות זאת מתגברים.

ברוך ה' מצאת את בחיר ליבך, אתם מאורסים ואוהבים זא"ז . אני מבינה את הקושי בלחכות ויחד עם זה אני אומרת לך- זה זמן שחולף!!! והזמן הזה- שווה את כל הכוחות שזה יתן לכם אחר כך- בזוגיות!

טיפ-

אנחנו נפגשנו בתקופת האירוסין פעם בשבוע. לא יותר. זה הקל עלינו את הקושי הגדול.

וגם- לא מומלץ לדבר על זה ביניכם. זה לא עושה טוב לציפיה.

מעבר לזה- היה לנו פשוט ברור שעם כל הקושי- אנחנו לא נוגעים. זה היה ברור ומובן מאליו לשנינו. אפילו לא העלינו את זה על דעתינו!! וזה היה מאוד קשה.

אבל כמו שאמרתי- אפשרי.

המון הצלחה והרבה מזל טוב!!!

"עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה"

ושיהיה לכם הרבה מזל טוב ושמחה וקדושה!!

למה זה לא טוב לדבר על זה? ואם ככה זה מקל עלינו? לדעת שקשה לשני ואז קל יותר להתרחק ולהתמודד, לא? מה הקשר שזה מפחית את הציפיה?

אינם תלויים בנגיעה. בזמן המתאים אחרי החתונה - הוא יתגלה בין השאר גם בה. וכידוע, "אהבה התלויה בדבר - בטל דבר בטלה אהבה".

ב. אל תתקרבו פיזית זה לזה. לפני שצריך לעשות "צעד אחורה". תעסקו בלהכיר את האישיות אחד של השני.

ונתנו לך עיצות ממש טובות וגם אתם נשמעים חזקים.

והכי חשוב:

לשמור על הלכות ייחוד לחומרה.

להפגש כמה שפחות

לא לדבר על כך

והרבה בהצלחה, זה שווה את זה!

להיפגש במקומות ציבוריים ובשעות היום

למשל:מסעדה(גם אם עולה הרבה), מרכז העיר, וכו'. לא בבית ולא בגנים גדולים מאוד(בטח לא בלילה)

מזל"ט למאורסת יראת השמים שאומרת ומשתפת עם הדברים אשר על ליבה.

כולנו עברנו בסרט הזה, לא כולנו בהצלחה...

זה משתלם מאד בסוף.

נגיעה ראשונה של קדושה.... ואין מקום להאריך כאן.

הקפידו מאד לא לשבת על מיטה או ספה אחת זה מאד מקרב.

מלבד זאת שדלת חדרכם תהיה פתוחה לרווחה וכך זה יסייע במלחמה עם הייצר.

דעי לך שכמה שלך קשה לארוסך פי 1000, חשבי גם עליו..

זה לא אומר שצריחים להיות קרחונים בתקופה הזו, הלא צריכים קצת להכיר

וצריך שיהיה קצת רגש גם לפני החתונה.

בלילות צאו למקומות בהם יש אנשים שעוברים תדיר.

אם את יודעת שיש בושם - קרם שאת שמה שיכולים לעורר  את ארוסך המנעי מכך.

שתזכו להגיע טהורים, קדושים וזכים ליום נישואיכם.

והקימו עוד בית כשר ונאמן בישראל

כולנו איתך

אנחנו(גם בשם אשתי האהובה- 10+שנות נישואים וזוכר את התקופה הנפלאה ומלאת הנסיונות כאילו הייתה אתמול)

כמו שכתבו לפניי, קל זה לא - אבל הלכות ייחוד יעשו שליש, הימנעות מפגישות במידה האפשרית תעשה עוד שליש ועוד שליש הוא ההתמודדות שלכם.

חודשיים זה לא מעט, אבל גם לא בלתי אפשרי או תלוש מן המציאות.

בהצלחה !

ושיהיה במזל טוב, ושתזכו...

לא כדאי ללכת לקנות חדר שינה ביחד

שתזכו לבנות את ביתכם על יסודות התורה בגו"ר.

אולי בשבילכם עיצה זו מיותרת ..

להקדים את החתונה כמה שאפשר וע"י זה לקצר את זמן "הארוסין".

שתזכה להשקיע בצאצאים רבים כמו שאתה משקיע כאן בערוץ היקר!!

שתזכה להרבה נחת, זוגיות מופלאה והרבה שמחה.

אושר ועושר.

פרנסה טובה ושמחה שמחה שמחה.

 ברכת ה' עליך!!

עד 120 שנים טובות ומתוקות!

נחת מהנינים 

אושר ועושר וכל טוב לך ולנוות ביתך

יישר כוח על העבודה המאומצת בפורומים!

תזכו בע"ה לבריאות ושמחה עד 120, ומצטרפת לברכות היפות של מתחדשת.

עד 120!

ביחד עם הצדיקה,בשמחה, בבריאות, באושר ועושר

מאחלת שתמשיך לעשות חיל בניהול ועריכת האתר הכי טוב שיש, גם בזכותך! ותודה גם לצדיקה אשת חילך!

שזכה ל....

בע"ה.

(את ההמשכים אתה מכיר, נכון?)

ויש לנו סיפור בשבילכם, אבל זה כשתחזרו משבת.

מזל טוב! מזל טוב!!

יהי"ר שתזכה להמשיך ולתרום כאן, ובכלל,

מתוך שמחה ונחת,

שה' ימלא כל משאלות ליבך לטובה, 

ושלא תדע צער עד 120..

ושתזכה לרוב בריאות ואושר..

ותודה על כל המאמץ והמסירות לנו...

שבת שלום!!!

כל הברכות שבעולם, יחד עם העומק של היום.

בניי חיי ומזוניי וסיעתא דישמיא!!

שלל ברכות ואיחולים ליום ההולדת!!! ):

|נכנסתי לכאן בגלל שביקשו... אווו...מפחיד פה...כולם נשואים וזה... |

|מסתכלת לכל עבר בחשש|

|יוצאת במהירות|

יהי רצון שה' ימלא כל משאלות לבך לטובה!

רק בריאות שמחה ואושר..

לך ולצאדיקה שלך!

חחחחח!

(שמחתי מאוד לפגוש את נוות ביתך!!)

שתזכה לכל הברכות והשפע הקיים!!
ברוחניות ובגשמיות!

ובתכנות!!

חחחחח

וכמובן - כל מתנות היומולדת והשימוחים המסורתיים!!:

מאיתי...

המעריכה את מסירות הנפש עבור פורומי ערוץ 7 המקסימים!!

יום הולדת שמח!!!

עד 120. שכל משאלותיך יתגשמו לטובה

כיום לא מפריע לי. כשאוהבים מישהו הוא יפה בעינינו.

ומה כן לשאול?

מידות. מידות. מידות.

ותמיד שאלתי את עצמי- האם זה האיש שארצה שיגדל את ילדיי? זו שאלה חשובה מאוד כי בסופו של דבר אתם הולכים להקים משפחה ולא רק להיות זוג חמוד.

כשיהיה לי קצת יותר זמן ארחיב עוד.

שאלה חשובה!

בפרטים, אבל שוכחים את התמונה הכללית. TAKE IT. 

כדאי מאוד לברר מה אורך הפתיל שלו מבחינת העצבים. זה דבר מאוד חשוב. לפעמים אישה מדברת משהו שהגבר לא מבין ולאשה זה ברור, ואם הבעל הוא לא סבלן וסובלן, זה יכול להיות שרשרת שתגרור בסופו של דבר לחיכוחים מיותרים. 

כך נראה לי, ואני אומר את זה בתור גבר. 

תשתדלו לבנות בית נאמן בישראל - בקדושה, בטהרה, בשמחה. ותתכוונו לתרום בזה גם לעם ישראל. זה שירות לאומי חשוב מאוד.

נכון שהתודעה של הנכונות להתנדב היא חשובה, ולכן אם יזדמנו לך הזדמנויות לעזור ולתרום, בין ע"י מה שתלמדי ובין לא, תנצלי אותם לכך, אך לר ע"ח העיקר.  והעיקר כעת - זה בנין הבית בצורה מיטבית, כולל לימודים ואפשרות לעבודה, באוירה שאינה לחוצה.

בהצלחה ובמז"ט.

יש לך חיים שלמים לתרום, בצורות שונות, בזמנים שיותר יתאימו  

נראה שעבורך כרגע זה הזמן הנכון להשקיע פנימה  

שיהיה במזל! 

מבחינה עקרונית- ערכית, אני מסכימה מאוד שזמנך עכשיו הוא לוותר על שירות לאומי ולהתחיל ללמוד.

התרומה לעם ישראל ממש לא מתחילה ונגמרת בשירות לאומי, היא כל החיים (ובאמת שזה לא קלישאה).

אבל בשוקלך אפשרות זו, קחי בחשבון, כמובן בהתאם למקצוע שאת מתכוונת ללמוד, שיש מקצועות רבים שישאלו למה לא עשית שירות לאומי ולא יראו זאת בעין טובה, ותצטרכי להסביר זאת. (ושוב, זה בהחלט תלוי בסוג העבודה....)

בהצלחה רבה!

אני ממש ממליצה לקנות קטן ולהגדיל אח"כ. גם אנחנו עשינו ככה. עם כל הריביות וכל התשלומים שמשלמים על משכנתא גדולה וארוכה (לא מבינה בזה בדיוק....) לא משתלם משכנתא גדולה.

לפי חישוב שעשינו- אם ניקח משכנתא גדולה ונחזיר בתקופה של הרבה שנים, יוצא שהפסדנו כסף שיספיק לעוד בית נוסף.....

עדיף משכנתא קטנה יותר (לדעתנו...) ובכסף שתחסכו תרחיבו.

עדיף כסף אצלכם מאשר כסף שילך לבנק..

יש אתר שמחשב משכנתא לפי סכום ושנים. אמצא אותו ואשים קישור בע"ה.

החלטנו בערך על טווח שנים שלאחריו נגדיל, בע"ה....

אני גם יודעת על עצמי שיהיה לי קשה לחיות בדוחק כלכלי "רק בגלל המשכנתא", ובהמשך- ה' יעזור...

נצטרך לחסוך בשביל בנייה עתידית, אבל הלחץ של להחזיר לבנק- אנחנו לא בנויים לזה...

עכ"פ- בהצלחה!! ושתשמחו בכל החלטה שהיא...

אתם תשלמו כמות לא קטנה של כסף על הריבית של הסכום הנוסף והשנים הנוספות בהן תצטכרו לשלם את המשכנתא.

בנוסף, תשלמו גם עוד כמה (מאות?) שקלים על ארנונה של הדירה הגדולה יותר. סכום שמצטבר לפעמים לאלפי שקלים בשנה.

מאידך,

מעבר דירה עולה כ-5000 שקל, מהובלה ועד לכאב לב. קחו גם את זה בחשבון.

כדאי ישר לקנות דירה גדולה, ממילא אתם לוקחים משכנתא אז תקחו קצת יותר אבל תחסכו את הכאב ראש שמתישהו יהיה צפוף ואז לחפש דירה אחרת ולקנות ולהעביר את המשכנתא ולעבור דירה שבשבילי באופן אישי זה סיוט...

מההודעה שלך הבנתי שהשיקול הוא גודל המשכנתא אבל היום בגלל התחרות בשוק יש בנקים שמציעים הטבות אטרקטיביות מאוד בלקיחת משכנתא, אחותי למשל לקחה במזרחי טפחות והיא לא משלמת ריבית על האוברדרפט עד גובה ההחזר החודשי של המשכנתא.

אז להשכיר את הדירה הגדולה, ובכסף של השכירות לשלם שכירות בשבילכם בבית קטן יותר (בינתיים), ואת השארית להוסיף להכנסות (ולהקל על תשלום המשכנתא). 

מה ההגדרה של נזקק לבריות

בעיני כן.

אני לא הייתי מסכימה למציאות כזו שבה בעלי יושב ולומד והורינו מפרנסים אותנו.

אם שנינו עומדים על הרגליים לבד, והוא רוצה לשבת וללמוד תורה-אני הראשונה שאתמוך.

מאיפה הכסף מגיע?

מה להזקק לבריות זה רק לעבור עם כוס פלסטיק בבית כנסת?

לא כל דבר צריך להסתבך ב"הגדרה" שלו...

לפעמים העבודה עוזרת ללימוד.

הצורך בשילוב לא נובע רק אם הוא נזקק או לא, לפעמים זה מה שעוש את הלימוד הכי טוב.

יש אנשים, שבהדרכת הרב שלהם, יכולים לשבת וללמוד כל היום

וכך הוא מורה להם. וזה לא מצד ההזדקקות לבריות או לא, זה מצד היכולות שלהם

אז לפי הגישה שלך- אין מציאות כזו

כשהרב עובדיה יוסף התחתן הוא היה בחור ישיבה עני

אני לא יודעת אם הוא נתמך במשהו כזה או אחר, אבל מאמינה שכן

אם לפי הגישה שלך כל היתמכות במשהו חיצוני היא הזדקקות לבריות ולכן אין עניין לשבת וללמוד

אז הרב עובדיה יוסף לא היה יוצא אחד מפוסקי ההלכות הגדולים שיש היום

בכלום?

ואשתו-לא עבדה??

הם נסמכו על תרומות?

מילא, המלגה של הישיבה, אבל לכמה היא כבר מספיקה? בקושי לשכ"ד, וזה אם את גרה בדירה של הישיבה...

אני מסכימה שיש כאלה שיכולים לצאת גדולי עולם, אבל לעניות דעתי הם אולי 20% מכלל אלו שיושבים ולומדים, והגזמתי..

את יכולה להביא את הרמבם כדוגמא לגדול תורה בכל קנה מידה אפשרי שעבד והפתרנס למחייתו ועוד התעקש שלא להתפרנס מהתורה!!!

וקצת כעס סביב הנושא, ואולי ללא סיבה. לא אמרתי שפרנסה זה לא טוב(אגב אף פעם לא אמרתי דבר כזה..).רק אמרתי שיש אנשים (לא כולם) שיש להם יכולת לשבת וללמוד וכך רבם מורה להם. ולכן אולי יוצא שהם נתמכים במלגה של הכולל, זה אומר שהם נתמכים בבריות ולכן עליהם להפסיק? לא

ואני לא חושבת שהעניינים האלו לא שייכים, כיוון שאי הזדקקות לבריות, בד"כ, מחייבת עבודה.

והבעיה היא לא עם אלו המועטים שיושבים ולומדים ובאמת גודלים בתורה,

הבעיה היא עם שאר 80% שזה לא מקומם. (וסליחה שאני חורצת דין)

ואגב 20% שזה כן מתאים להם זו באמת הגזמה, בעצם זה פחות, אבל נגיד...

התפקיד של הישיבות הוא לא להשאיר את החבר'ה כדי שיהיו אברכים, להיפך, הוא לחזק אותם בתורה ובמצוות כדי שכשיצאו לצבא/עבודה/מה שלא יהיה-יהיו חזקים בקיום המצוות ולא ייכנעו לפיתויים שבחוץ-שכבר נהיו פיתויים מבפנים.

מי שם אותך להחליט מה תפקיד הישיבות על סמך רב אחד את כבר בונה תיאוריה שכולם חייבים ללכת על פיה למרות שאני יכול להביא לך הרבה רבנים ואף מקורות מתקופות קדומות ביהדות אחרונים ואף ראשונים שחולקים על גישה זו( אגב רוב הראשונים לא מסכימים עם הרמב"ם בנוגע למושג השתדלות כגון רבנו בחיי הרמב"ן ועוד)

הלוואי שכולם היו מורים אישית לתלמידים שאכן יכולים לגדול להיות מלמדי תורה ולא רק לומדי תורה (שזו כמובן רמה אחרת).  לא אמרתי שכולם צריכים לצאת הר' עובדיה , גם מי שיצא אחכ מורה או רמ וכד' ( סימן שלמד ע"מ ללמד) זה מצוין.

זה שרב אומר שזה מותר זה לא אומר שזה לא נקרא "להזדקק לבריות". 

אולי אצלך זה נתפס ככה... (ואולי בצדק)

את גדולתו בתורה הוא רכש כשעבד בחנות ספרים. כל ספר חדש שהיה מגיע היה קורא וזוכר באופן פנומינלי. אח"כ היה משנן בע"פ וכך למד.

חיפשתי אסמכתא ברב גוגל ולא מצאתי. הדבר הכי קרוב שמצאתי זה - 

http://www.02net.co.il/Site/Templates/inPage.asp?catID=1&subID=19&docID=7615

ושם הגירסה היא שונה - הרב לא עבד בחנות אלא שאל את הספרים ליממה מכיוון שלא היה לו כסף לקנות אותם וביממה זו קרא את כל הספר וזכר אותו.

מצטער אם עיוותתי את הסיפור.

זה היה כשהוא היה לא נשוי

ואביו היה מצטער על כך שהוא רק לומד אז הוא היה עובד בספריה מפני כיבוד הורים.

ואין לו זיכרון פנומנלי יש לו זיכרון צילומי, בודדים בעולם.

אני לא יודעת אם אחרי שהתחתן הוא היה עובד אבל הסיפור שסיפרת זה היה בצעירותו.

(למדתי את זה השנה)

זה לא ערך לא לעבודזו עבירהלכל דבר להנות מיגיע כפיך זה ערך

ה' אמר את זה

"יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך(תהילים)

מוטב שיפשוט נבלה בשוק ולא יזדקק לבריות (גמרא)

ויש עוד הרבה

ולא אנו ממש לא נגד לימוד ההפך הגמור בעלי בחור ישיבה שרק למד הרבה שנים ומתוך התורה שלו והאחריות והבנה של מכלול עבודת ה' שלו יצא להביא לנו אוכל

אבל תפקיד הבעל לפרנס זהו חלק מהבריאות הנפשית של הבית חלק מהשפע שה' החליט שהכי תקין שהוא יביא , ולא אשתו שמופקדת על צופיה הליכות ביתה,

ולכן כשיש צורך אז התורה שלו לצאת לעבוד ולנסות לשלב כמה שיותר בין השניים כמובן מתוך עולם זוגי ומשפחתי עשיר

יכולה להיות אישה עובדת כמה שנים, יכול להיות שבהתחלה הסתפקו במועט

ובהמשך כרב השתכר יפה.

אבל גם לא להעליל על הרב שעבד בלי לדעת בדיוק.

ורבנים שכאלה אומרים לתלמידים שלהם שהמסירות נפש על התורה

לעיתים גם כוללת חיים ללא מותרות.

אני מאמינה שהרב עובדיה חי ככה.

וגם החפץ חיים שיצא לעבוד, היה יוצא לעבוד אך ורק כדי להביא אוכל לביתו שום דבר מעבר.

כשרצה המלך לשכור את שירותיו הוא לא הסכים כי הוא היה עובד רק בשביל המעט שהיה צריך.

היום אנשים לא יוצאים לעבוד ככה, אנשים מעדיפים לעבוד 12 שעות וללמוד שעתיים.

וזה בסדר גמור, שוב

אנחנו לא בעד שכל החבר'ה שלנו תיהיה תלמידי חכמים אלא ההפך שיבנה כאן דור של אנשים עובדים עם יראת שמיים, אבל המעט שגם נשאר הרבה שנים וגם מוסר את נפשו על התורה

צריך לקבל עידוד ועזרה.

גם אם זה מבחינה כספית.כגון תרומות לישיבות וכדומה.

מלגה זה ממש לא נזקק לבריות, כמו שאדם עובד ומקבל שכר ואף גבוה על עבודתו ועמלו

כך גם לומד תורה צריך לקבל שכר על התמדתו ועמלו!

ומצב המלגות עלוב למדי.

שבט יששכר כולו היה יושב ולומד תורה והשבט שלידו (נדמה לי דן..לא זוכרת) היה מפרנסו.

עבודה לכשעצמה, שזהו ערך שניתן לראות אותו בהרבה מאוד ממקורותינו.

עד רמה של אישה שיש לה משרתת ו(אני לא באמת זוכר, אבל למדתי את זה לפני 8 שנים בערך)מחוייבת להלכה לעשות עבודות מסויימות לבעלה?

והרעיון הזה של עניות, של הסתפקות במועט וכו', ועל השלכותיו המזיקות ברמה הלאומית (חיים מקיצבאות), ועל זה שצריך הרבה מאוד כסף כדי להרים כל מיני דברים לאומיים שאנחנו זקוקים להם כאוויר לנשימה.

בחברה החרדית שם המציאו את השיטה הזו, תוכלו לראות קריסה כלכלית עקבית לאחר שדור הסבים (שעבדו, ובכסף מגרמניה מימנו את הבן/החתן האברך בד"כ) הלכו לעולמם ורכושם אזל זה מכבר.

וזה כבר מעבר לסכנה הרבה של תלות בגורמים חיצוניים, חלקם עויינים, רק בשביל קצת כסף (וניתן לראות למשל את שתיקת ראשי ישיבות ההסדר בסוגיית סרוב הפקודה, כשפרנסתם תלויה בגורמי הצבא המממנים את הישיבה שלהם).

על סמך רב אחד מחקתם עשרות רבנים שסוברים אחרת ממנו וחוץ מזה השרשור פה נובע בחלקו הגדול מחוסר הבנה בערך של תורה ולימודה ומי שרוצה להבין יותר ערך של תורה יכול לעיין בנתיב התורה למהר"ל ובשמירת הלשון לחפץ חיים בפרקים על התורה ובאורות בהתורה ועוד.

נ.ב נראה לי שכדאי להפסיק לחפש רבנים שאומרים דבר אחד ולעשות מהם כותרות ולהתעלם משאר דבריהם.

קודם כל יש לענ"ד זה קצת לא הוגן להביא דעה של צד אחד(הרב מזוז שליט"א) ומיד מי שעושה אחרת הוא במגננה. אם זה דיון אז הראוי הוא להגיד שישנם גם רבנים רבים וגדולים אחרים שפוסקים אחרת.

לגופו של עניין - יש להבדיל בין מקרים שונים.

בין אדם שלומד כאברך כל חייו(דבר הנפוץ בעיקר בציבור החרדי), לבין אדם הלומד כמה שנים על מנת לבנות את אישיותו התורנית ואת ביתו כבית של עבודת ה'.ואגב בד"כ אם האשה עובדת אזי שהם יכולים להחזיק ככה כמה שנים, וכאשר מרגיש האדם שבנה את עצמו ברמה מספקת, אזי הוא יצא לעבוד למחייתו וכמובן שיקבע עיתים לתורה.

כמו"כ עלי לציין שלצערנו אנחנו אכן רואים מיקרים של אנשים שבחרו רק במסלול הרגיל,בסופו התחתנו ומיד יצאו לעבודה שמהר מאוד הם לא נראו כמו אנשים שלמדו בישיבה, ורבים מאוד מהם מחפפים בהלכות רבות מאוד. לעומת אנשים שבחרו ללמוד עוד שנה שנתיים או שלוש בתחיל נישואיהם בכולל\ישיבה גבוהה, שבד"כ חייהם נראים אחרת לגמרי מבחינת היחס לתורה ומצוות.

אני מדגיש - לא כל המקרים הם כאלה, אבל מבחינת אחוזים צריך להיות עיוור כדי לא לראות את זה.

ויהי"ר שיטו כל עמ"י כולו שכם אחד לעובדו, איש איש בדרכיו וכולם לרצונו ברוך הוא.

זה נכון ונפלא ועדיין, לא שווה מי שלומד שנתיים-שלוש כדי לךבנות את אישיותו וביתו לעבודת ה' לזה שיושב ולומד 10-12 שנה... (והוא לא הולך להיות רב גדול...)

חוצמזה, אני חושבת שהדיון במקורו הוא אחר-האם בית של תורה מחייב שבעלי יהיה אברך?  האם אפשר לומר שזה בית של תורה יותר מההוא כי הבעל אברך?

זה הדיון, אם אינני טועה (וייתכן שאני טועה)

וזה מזכיר לי מישהו דיבר איתי והתלבט לגבי הצבא או ישיבה (הוא היה עמוק בצבא ומועיל מאוד!!!) וציטט אמירה כגון "יש מי שלומד תורה ויש מי שעושה תורה"

אז ברור שכדי לעשות צריך ללמוד, אך יש הרבה מאיתנו שהם אנשי מעשה ולא אנשי לימוד, הם לומדים כמה שנים ויוצאים לעשייה, רובם היו בהסדר או בכל ישיבה אחרת 5 שנים לפחות!! 

בית של תורה הוא זה שהקב"ה עומד לנגד עיני הדרים בו והם מוסרים את נפשם יום יום כדי לקיים את ציווייו (וזה מתחיל בדברים הכי קטנים-קושי לקום לתפילה בבוקר, שמירת טהרת המשפחה, כשרות, צניעות, שמירת העיניים, בניית בית לשכינה דרך בניית הזוגיות...)

ולאו דווקא בית שהאיש לומד בישיבה מהבוקר עד הערב, לפעמים דווקא הבית שבו האיש חוזר הביתה בערב ונוכח עם אשתו והילדים או לחלופין עובד כדי לממש את כוחות הנפש שלו וכדי לעזור לאשתו שלא תעמיס על עצמה בהריון קשה או כל מיני כאלה-הוא בית שהילדים קולטים בו תורה יותר מבית בו האברך לומד תורה והאשה קורעת את עצמה בפרנסה ובעבודות הבית.

* "אבל הוא מביא מלגה מהכולל" - המלגה הזו מספיקה בקושי לשכ"ד

* "אבל הוא בא לעזור לה בערב" - נכון, לא כולם, כמו שלא כולם עושים... (לא משנה מה, תמיד ישכאלה וכאלה)

בקיצור מה שאני רוצה לומר בכל זה- הקב"ה בוחן כליות ולב, ואל לנו להכנס למקום הזה של מי יותר ומי פחות...

קודם כל אפתח במשפט האחרון שלך שהוא ללא ספק נכון "בקיצור מה שאני רוצה לומר בכל זה- הקב"ה בוחן כליות ולב, ואל לנו להכנס למקום הזה של מי יותר ומי פחות..."

לגבי הדיון הקודם שהיה - אין לי מושג מה הוא היה כיוון שאני חדש.כרגע אני מדבר על כאן.

בכ"מ, כשבגמרא הסתפקו מה גדול יותר - הלימוד או המעשה, קבעה הגמרא שהלימוד גדול יותר, אבל מכיוון שהוא מביא לידי מעשה. ובעלי התוספות אומרים(במסכת בבא קמא) בתוך דבריהם "שאם לא שלמד היאך קיים?" כלומר המטרה הסופית ללא ספק היא המעשה אבל המעשה הנכון והשלם לא יכול לבוא בלי לימוד קודם.(עד כדי כך שחז"ל פסקו שהלימוד הוא הגדול יותר - שגם יש לו ערך עצמי וגם מביא אל המעשה).

לכן, לענ"ד על מנת להגיע לבית של תורה, שגם לגבי ההגדרה שלו אני חותם על כל מילה שכתבת, אין ספק שחובה ללמוד תורה קודם, ולו מהסיבה הכי פשוטה שבלי לדעת הלכה א"א לקיים אותה, ומלבד זה גם לימוד האמונה והמוסר שמקדמים את האדם מוסרית(במוסר האמיתי של התורה), ולימודים שונים המביאים את האדם לקבע בליבו ובמוחו את האהבה והיראה, את עבודת ה'.

למעשה - אני חושב שנקודת המחלוקת בינינו( אם ישנה) היא אולי בנוגע לכמות הזמן שנדרשת לזה. אני בהחלט לא חושב שצריך 10 שנים ויותר בישיבה, אבל גם ברור לי מהיכרות עם אנשים סביבי, ממה שעיני רואות, שמסלול ההסדר הרגיל של 5 שנים אינו מספיק.ואם זה נשמע הזוי אסביר למה זה הרבה פחות - א.שנה וחצי נמצאים בצבא. ב.יש שתי תקופות התאקלמות שהם פחות אפקטיביות - תחילת שיעור א', והחזרה מהצבא. כך שמה שנשאר הוא לא כ"כ הרבה, והמציאות בשטח די מוכיחה את זה. לכן אני חושב שראוי ונכון למי שמעוניין(...) בבית של תורה - לפי איך שהגדרנו אותו) ללמוד עוד שנה או שנתיים, אולי אפילו שלוש, כדי לבסס את אישיותו התורנית,ולהקים את הבית מתוך עוצמה של תורה שטרייה בתוכו שתשפיע על תחילת הבית ומשם גם על ההמשך.

(בכ"מ, הערת אגב  - בשנים אלו, ובכלל בישיבה אני ממליץ [עפ"י דרכם של רבותיי] ללמוד הרבה הלכה, וודאי כל מה שנתקלים בו בד"כ בחיים, בסופו של דבר כשתתיתקל בשאלה הלכתית בחיים אם למדת מסכת ברכות רוב הסיכויים שהיא פחות תועיל לך מאשר לימוד קיצור שולחן ערוך).

שנזכה כולנו לעובדו בלבב שלם בעזרתו יתברך.

שלא כולם הם בדרגת התנאים- שייכלו לגדול בתורה בד בבד עם עיסוק בעבודת כפיים???

המציאות מוכיחה שאנשים העובדים לפרנסתם- לא צומחים מזה לגדלות בתורה, אם הם קובעים עיתים- זה דבר נפלא, אך בזה זה מתחיל ובזה זה נגמר.

ואני לא מדברת על קיום מצוות ויראת שמים שזה משהו אחר, חשוב לא פחות.

אבל- ידיעות נרחבות בתורה, בהלכה, במדרש וכו'- נקנות מהרבה שנות לימוד של תורה!!!!

(כמו כל תחום דעת אחר....)

וזה דבר שונה מבית של תלמיד חכם.

זנ לא אותו דבר.

כל בית צריך לשאוף להיות בית של תורה.

לא כל בית צריך להיות או יכול להיות בית של תלמיד חכם

( כפי שכל בית צריך להיות בית יהודי מתורבת ולא כל אחד יכול להיות דוקטור למשהו...)

"אם המלגה מספיקה לו, שילמד כל היום".
 

אבל אם הוא צריך לבריות שיצא לעבוד

ולא נורא לגדול עם הבעל, לפעמים.

וכמה שתהיי מוכנה ובשלה לפני- עד שזה לא יקרה בפועל- את בחיים לא תביני...

קופצים למים, ואיכשהו לומדים להסתדר. זה לא קל אבל זה מצדיק את עצמו .

בס"ד

"קופצים למים ולרוב זה מצדיק את עצמו".

כשזה מצטרף לידיעה בסיסית שבמצבך ויחד עם הבחור אתם מסוגלים לקחת אחריות על בית, על הכלכלה ועל חינוך ילדים

חברה שלי בת 21 עדיין לא הרגישה צורך לצאת..

ואני חפרתי לה רבות,אז הלכנו יחד לרבנית שלנו של המדרשה

ואז הרבנית אמרתי

גם אני התחלתי לצאת בלי לרצות להתחתן

אז פעם אחת פשוט רציתי להתחתן עם ברוך

אם את בגיל, גם אם אין רצון ויש המון פחד
תתחילי לצאת, כשיגיע הבחור את תדעי.

דנה?

ופתאום מוצאים את עצמם נשואים עם ילדים וכו..................

אם אתם שני בני אדם נורמלאיים : קופצים למים.......ואז.............

קצת טובעים(מריבות) קצת משלימים ....ועולים מעל הגלים ובסוף מגיעים לאיזה שלב ששוחים ביחד ומוצאים את הבלאנס

מהמצפה לישועות

שילה

פשוט זורמים עם זה.

אני מהסוג שפתאום ימצא את עצמו זקן עם משפחה מסביב...

ככה זה..

יש גם כאלה.

אז כל האפשרויות פתוחות. הכל טוב ב"ה.

בס"ד

יש לי חברה ממש טובה שילדה אחרי 11 חודש מהחתונה. אמרתי לה "וואלה, את מעכלת שאת אמא?"...

אז היא עונה לי "מזה אמא, אני לא מעכלת שאני נשואה!!!"

וזה ממש נכון...

פשוט זורמים עם זה

חבל"ז כמה..

אני מאמינה שעוד כמה שנים טובות כשיעשו עלינו מצגת אומשהו כל המשפחה תרע מצחוק על ההצתות המאוחרות שלי... עד שהן נדלקות אם בכלל.. . חבל"ז. !

 טוב שאניל א היחידה בעולם עם השריטה הזאת...

חגגנו להם לא מזמן יום נישואין 30 והוא אמר- וואי, אני עד היום לא מאמין שהיא הסכימה להתחתן איתי!! אני לא מאמין שאני נשוי! איזה נס!

בע"ה

אבל איך יודעים שזה הזמן הנכון?

בס"ד

אין איזו נוסחת קסם ו"הוקוס פוקוס" אני מוכנה להתחתן.

מה צריך להיות נכון בזמן? ממה את פוחדת? מזה שאין לך מיומנויות בסיסיות לניהול הבית, בישול וכאלו? מזה שאולי חסר לך קצת מיומנויות תקשורת? כל זה אפשר לתרגל ביחד, עם רצון טוב ונכונות... אפילו אז זה ממש כייף,   תלוי איך מסתכלים...

מה שלא הייתי רגילה במשך השנים האלו..

להתרגל לדבר עם בן,לחיות עם בן וכו..

ולהישאר לחיות ביחד..ושיהיו חיי נישואין טובים ומוצלחים..!

ובריאה אז בעז"ה תצליחי לעמוד באתגר בכבוד...

שאמר לי שאני מוכנה ואני יכולה להתחיל להיפגש..

אני רק מחכה שיעשו לי ניתוח בעיניים..ואז..להיפגש בע"ה..

אם ההורים מתערבים זה יכול להרוס את הנישואים, ואם לא זה כיף חיים.

זה לא תלוי אם ההורים מתערבים או לא.

אצלנו ההורים בכלל לא מתערבים, אבל, באופן טבעי בכל פעם של קושי מסויים שנתקלנו - מיד ההורים היו הפתרון.

מן בריחה כזו... לא ניסינו לפתור קשיים לבד,כי היה הרבה יותר קל ללכת להורים (למשל, תחילת הריון על שלל התמודדויותיו).

רק כשעברנו רחוק מההורים, ראינו כמה אנחנו צריכים אחד את השני.

מקווה שהובנתי ,כי קל להבין את מה שכתבתי בצורה שטחית, נראה לי שלא הצלחתי להבהיר את עצמי טוב בשעת צהריים שכזו עם הילדים ברקע...)

אגב, יהודיה כמובן צודקת מאוד שכדאי לברוח מהורים שמתערבים...

גם אם ההורים לא מתערבים. כמו שאמרה נווה מדבר- יש משהו בקרבה להורים שגורם לזוג להיות קצת תלוי (רגשית ופיזית) בהורים ופחות לפתור בעיות בעצמם.

נקודה נוספת- אם יש אחים קטנים זה יכול להיות חגיגה שלמה... הם באים אליכם בזמנים שלא נוחים לכם, לכם קשה להגיד להם בעדינות שאתם צריכים את הזמן שלכם יחד... פלונטר!

ובנוגע לאופי ההורים- אם הם ממש נותנים מרחב וממש לא מתערבים- זה יכול להיות שיקול. אבל אם הם אפילו קצת מגיעים, שופטים, מתערבים בהחלטות או סתם קופצים בלי להודיע או לשאול- זה ממש לא טוב.

אפשר לנסות לגור ביישוב קרוב אבל לא קרוב מדי ואז להרוויח משני הצדדים...

אני אישית העדפתי להתרחק בשנים הראשונות. וזה עשה לנו מאוד מאוד טוב.

כמו שאמרו קודמותי שלהתרחק מההורים בשנה הראשונה, זה תורם ומאוד חיוני לקשר.

גם אני גרתי בשנה הראשונה רחוק מההורים ואני שמחה ביותר על כך!

בהצלחה!

ההדרכה היא שלא, אא"כ יש אילוצים.

יש נוחות לגור ליד ההורים, נכון, אבל יש מחיר!

שד' עזר ופינה את הלב והראש להמשיך להתקדם

על שלמות גמורה עם ההחלטה לסיים.

ואם סיבת השאלה היא בגלל שרוצים לנסות לחדש את הקשר וחושבים שבגלל סימפטום כזה אולי לא כדאי - זה לא אומר דבר. זה ענין של אופי. "קשר" זה לא חתונה. יתכן שמדובר באנשים רגועים - נפגשו, נחמד; נפרדו - ממשיכים.  לכן אין מכך ראיה שאין לזה סיכוי.  מצד שני - אם לא מעוניינים להמשיך, צריך לשמוח שכך זה נגמר. זה סה"כ מעיד שעדיין לא נוצר יחס עמוק.

מה שאוכל לומר בכל זאת בזהירות גדולה גדולה שהשאלה היא אכן שאלה

אך אם חושבים לחדש את הקשר יש לחשוב על סיבת הפרידה אולי הסיבה הייתה מהותית ולכן הרגשות לא היו קשים כי הלב והשכל, יחד עם סיוע הבורא, הגיעו להחלטה שלמה?

הצלחה לרוב ושנהירת ליבך אכן תתברר ככזו 

ושזה בדיוק מה שהתאים לשני האנשים הללו - חברות ולא זוגיות  

בס"ד

אפשר לפרסם את זה הלאה?

יש לך כישרון..

ואולי אם השכנים הצליחו...גם אנחנו יכולים בעז"ה! (=

קצת כן מחכים, או בכלל לא?

אם 'קצת מחכים' - תמשיכו.

די דומה.. אהבנו וחיכינו לפגישות אבל היו לנו הרבה שתיקות, לפעמים היה אפילו די משעמם..זה היה די מתסכל. איזה 4 חודשים ככה.. אבל ידענו שאנחנו מתאימים וב"ה זה עבר. תלכו לטיולים ודברים כייפים ביחד. זה יכול לעזור! (כמו שעם חבר שאתה יותר מכיר ועברתם יותר דברים ביחד אז יותר כייף איתו.) 

משכנתא היא הלוואה לכל דבר. הלוואה שתשעבד אותכם לבנק להרבה מאוד שנים.

משכנתא ימליצו לכם לקחת בד"כ כשיש לכם ביד בערך חצי מעלות הדירה או קצת פחות מזה. אפשר גם עם שליש אבל העלויות הנלוות יהיו במקרה הזה גבוהות בהרבה, ועול הריבית יכביד עליכם עוד מס' שנים לא מבוטל.

בנוסף, אני בכלל לא בטוח שאתם כזוג יודעים איפה תרצו לגור כל חייכם. לא כדאי לקנות דירה ולגלות אחרי שנתיים שכל האזור לא מתאים (אני יודע שאפשר להשכיר אחר כך, אבל... בכל זאת).

בשנים ראשונות הרבה פעמים כדאי דווקא לגור בשכירות. שכירת קראוון/דירה קטנה של 2-3 חדרים זולה משמעותית מתשלום ארנונה + משכנתא על החדרים הנוספים אותם תרצו רק בהמשך חייכם.

אבל זה רק שני הגרוש שלי. כדאי להתייעץ עם מישהו שזה המקצוע שלו ומודע למשמעויות הכספיות של כל צעד כזה.

בס"ד

התשואה שאתה מקבל מדירה שקנית, גבוהה הרבה יותר אם תשלם את הכסף שלך לאיזה משכיר, שעושה עליך קרוב ל -12% בשנה במקומות של זוגות צעירים, כמו מקומות שיש בהם ישיבות, אוניבריסאות ירושלים ת"א וחיפה.

בנוסף, אם יש לך 2500 ש"ח מיותרים לשלם כל חודש, עדיף שתקנה דירה במשכנתא, שהריבית היום נמוכה (יחסית) מאשר לשלם שכ"ד. לגבי חיסכון בבנק, לבד משוק המניות, שהוא שוק מסוכן, כל שאר המסלולים הסולדיים בבנק, לא מניבים תשואה גבוהה בכלל, שוב עקב הריבית הנמוכה.

דבר נוסף, קנית דירה?, לא מצא חן בעיניך, בד"כ ערך הנכס שלך יעלה, אם לא, אתה יכול לעבור למקום אחר להשכיר את דירתך הישנה, ולשכור במקום אחר. והיה אם תחליט לגור במקום החדש, תוכל למכור את הדירה למחזר משכנתא, ולקנות דירה במקום חדש.

יתירה מזאת, בחישוב פשוט, זוג צעיר בממוצע מכניס סכום קטן יחסית. מה גורם לכך שהוא משלם 2500 ש"ח שכ"ד, כפול 12 חודשים, כפול שלוש שנים, (זה יוצא 90000 ש"ח), לא חראם, וזה על כלום! שום תשואה בחזרה.

הרבה מאוד פעמים אנחנו לא משלמים לפי מה שנראה בהתחלה אלא לפי התועלת שאנחנו מפיקים, ובמקרה דנן, הדירה הזאת, וגם אחרות עם אותה משכנתא יכולה למנף את המשפחה כמו שקרה להרבה משפחות שקנו דירות. קחו את ירושלים לפני כמה שנים, דירה בשכונות כמו גבעת מרדכי הייתה עולה כ חצי מיליון שקלים, היום הדירה עולה פי שתיים. עם הכסף הזה אדם יכול ללכת ליישוב ולקנות בית חדש עם אותה משכנתא שהוא שילם.

אינני מזלזל ח"ו בזהירות, צריך להתייעץ המון, לדבר המון עם אנשים ולא להמין כל כך למה שהבנק מנסה לשווק, אבל לענ"ד הכי כדאי לראות את היכולות של הזוג, ואם ישנה יכולת לקחת משכנתא ולקנות דירה.

אני את דעתי כתבתי, וכל אחד יעשה כראות עיניו. בהצלחה לכולם!!!!

כל עוד שמחיר השכירות הוא פחות או יותר בגובהה מחיר התשלום החודשי של המשכנתא.

עדיף לגור בשכירות ולחסוך את הכסף הזה ולקבל עליו ריבית, במקום לשלם עליו ריבית. והפסדי הוצאות השכירות קטנות משמעותית מהפסדי הריבית.   

מקדים תרופה - מה שכתבתי - הוא פשוט נכון. ממש לא ניתן לוויכוח. כל כלכלן  שמבין משהו יגיד את זה.

אממה?

שיש נתונים שנכנסים לשיקול הכלכלי הטהור הזה. בגדול יש שני טיעונים - אחד נכון ואחד ממש לא.

1. הנכון - שאין ברירה.   לדוגמה: יש בית (למשל באיזה התנחלות) שאתה רוצה - ואין אפשרות של שכירות במקום, ואתה חייב לגור שם.זה יכול להיות מוצדק - רק צריך לדעת שיש מחיר.

2. הלא נכון - והוא השכיח לצערנו - תופעה ייחודית ישראלית (בדוק שבחו"ל זה לא ככה) שאנשים רוצים יציבות. והם מרגישים שאם יש להם בית אז הם יציבים. הענין הוא שהבית לא באמת שלך, אז מה היציבות פה?

קיצר לרוב יש פה ענין רגשי שגוי שמתנגש בשיקול השכלי הכלכלי הקר. ובמדינת ישראל כמו במדינת ישראל -חחח- ידוע מי מנצח... 

בהנחה שאני אגור באותה הדירה המדוברת 28 שנה (תקופת המשכנתא)

אם אשלם שכירות במשך כל התקופה הזו - הכסף ייעלם והבית לא שלי, לעומת זאת, אם אקח משכנתא בסוף התקופה הבית יהיה שלי!

השאלה מה גובה השכירות שאתבקש לשלם לעומת גובה החזר המשכנתא.

ישנם עוד נתונים המשפיעים על עדיפות זו או האחרת. יש לבדוק את מכלול הנתונים הרלוונטים לכם באופן אישי, גם מבחינת הדירה, וגם מבחינת הון עצמי - כמה כסף יש לכם כעת, וכושר התשלומים שלכם - כמה אתם מסוגלים להפריש כל חודש מההכנסות לטובת הדירה.

ישנם לפעמים שיקולים נוספים עקיפים, כמו השתתפות בשכר דירה של מעביד וכו'..

בזמן הזה אתה תקבל ריבית על הכסף שיש לך (נניח שליש עד חצי מערך הדירה), ותוכל בשנים הראשונות לשכור דירה קטנה יותר שתעלה לך כמה מאות שקלים פחות כל חודש.

למשל, אם ההון העצמי הוא כ-300,000 ש"ח ורוצים דירה שעלותה חצי מליון - נוכל לקבל עליו 18,000 ש"ח ריבית באפיקים סולידיים סבירים (למשל 6% בשנה או קצת פחות). בניירות יותר מסוכנים אפשר כמובן להרוויח יותר - בשביל זה יש יועצי השקעות.

אם גרים בשנים הראשונות בדירה קטנה יותר, משלמים רק כאלף ש"ח בחודש שכירות (במקום למשל 2000 על הדירה אותה אנחנו רוצים לכל החיים), חוסכים עוד (נניח) כ-200 שקל על ארנונה בגלל שהדירה קטנה וגם על חימום ומיזוג של שטח קטן יותר) , ואת שאר הסכום שיועד למשכנתא חוסכים ומקבלים עליו ריבית.

זה נכון שערך הדירה עולה בזמן הזה, אבל גם (תלוי בהתנהלות כמובן) גם הכסף אם ותלוי איך מנוהל.

כי במקרה של 300K/500K עדיף באמת לקחת משכנתא על ההפרש, מכיוון שיש הרבה יותר מחצי ערך הדירה אותה רוצים לקנות.

אבל אם הדירה שרוצים לקנות יותר יקרה - החישוב אקטואלי.

ולכן גם מאד קשה לשמור על יחס של 300/500

יחס של שני שליש.

שכחת לציין, שנולדים ילדים, המשפחה גדילה ואיתן ההוצאות השונות, יש חינוך ילדים הוצאות רכב ודלק, כמו כן, שכחת את עליית המדד, כמו כן, 6% שנתיים היום באפיק סולידי תקבל רק בחלום, או שאחד מקרובי משפחתך הוא מנהל הסניף. היום ריבית הפריים היא בסביבות 3% מה שאומר שהבנק נותן על מק"מ בסביבות ה- 1.75-2%, שזה לא נותן את התשואה השנתית עליה אתה מדבר.

ב- 15 או עשרים שנה, קשה לגור בצפיפות כ"כ ובחיסכון, כי יש הוצאות וככל שהילדים גדלים הם גם הולכות וגדילות. דיברתי עם אנשים מבוגרים שיש להם כסף, שניסו את השיטה הזאת ולא הצליחו לא בגלל שלא הצליחו לחסוך, אלא כל פעם שהיה להם הסכום המבוקש, ערך הנדל"ן עלה. הייתרון המשמעותי של המשכנתא, שהיא נותנת לך את האפשרות לקנות היום דירה, ומשלימה לך (לא ברוב טובה וחסדה, הם מקבלים טבין ותקילין על הלוואה זו ובכ"ז) את הסכום החסר למנף את עצמיך עם דירה משלך, שכמו שכתבתי בהערה הקודמת, ברגש שיש נכס ישנם אפשרויות רחבות יותר להשתדרג, ושכל אחד יישאל את הוריו איך הם הגיעו לדירות בהן הם חיים היום.

בהצלחה לכולם, ותמיד לזכור רק תפילה תעזור לכולנו בע"ה...

בהצלחה לכולם.

בארץ קטנה כמו שלנו (לעת עתה עד ביאת גואל צדק) מחירי הדירות בכל הארץ רק עולים ועולים!!!

כשאנחנו נישאנו לפני כתשע שנים הדירה באזור שלנו עלתה בערך 700,000 ש"ח. היום אותה דירה עולה לא פחות מ1,300,000!!!!

מה שאומר שעדיין עם המשכנתא הרבה יותר ריווחי היה לנו לקנות אז מאשר לשכור עד היום ולחסוך.

אם אז לקחנו משכנתא  מעט פחות מחצית מערך הדירה, היום המשכנתא שלא ירדה בהרבה, היא רק כרבע מערך הדירה!!!

מה שאומר שגם אם היינו חוסכים הרבה לא היינו מצליחים להיות באותו המצב היום! מה גם שלא היתה לנו אפשרות לחסוך בכלל, עוד בתקופת הלימודים והתבססות שרק עכשיו אנחנו מרגישים יוצאים ממנה.

כי אז יהיה בישראל בועת נדלן ע-נ-ק-י-ת!!!

ולנכס יש בדרך כלל עליית ערך...

אחותי לדוגמא קנתה דירה לפני 5 שנים בסכום של 500000 ש"ח והיום השווי שלה הינו 800000 ש"ח

אז גם עם הריבית על המשכנתא זה יצא משתלם...

נכנסה משפחה ערבית לבניין - ערך הדירות ירד ב-100 אלף שקלים באותו יום.

יש עניין בקניית קרקע בארץ ישראל!

ואם יש סכום התחלתי יפה הרבה פעמים מה שמשלמים על המשכנתא נמוך ואפילו בהרבה מסכום השכירות. מה גם שהשכירות רק עולה בקצב מסחרר והמשכנתא עולה בקצב של כמה שקלים בודדים בשנה.

לחלוטין שעדיף לקנות דירה ולא לבזבז את הכסף על שכירות כי כמו שאמרו לפני לפחות בתום תשלום המשכנתא הבית שייך לכם.

ואל תלחצי, רוב האנשים לא מבינים בנושא הזה עד שהם מחליטים לקנות דירה, תתחילו לקרוא חומר באינטרנט ולהתעניין אצל מכרים שכבר עשו את זה, אחותי ובעלה אפילו הלכו לסדנת משכנתאות (בחינם) מטעם הבנק שלהם (מזרחי טפחות) ואמרו שזה עזר להם מאוד.

בהצלחה!

קיצר, כצפוי התגובות מהבטן הגיעו.

אז בואו נהיה רציניים חבר'ה. על מי שחשוב לו לדעת, או שחשוב לו מאות אלפי או מיליוני שקלים שלו - ודאי כל אחד מכיר איזה כלכלן רציני(שלא עובד בבנק...), ואפשר ללכת לשאול לדעתו. זה לא ממש נושא שבמחלוקת.

לגבי הטיעון של עליית מחירי הדירות: אני יכול לטעון באותה מידה שאני יכול פשוט ללכת לקזינו וביום אחד חעשות מיליונים לכן עדיף לא לקנות ולהשתמש בכסף לקזינו.

כמובן אם בררררור (איכשהו) שבאיזור מסוים המחירים יעלו אז זה נכון. אבל   זה כמעט אף פעם לא ברור. היום המחירים לרוב עולים, אבל זה לא אומר כלום על מה שיהיה.

נא לזכור שהריבית היום היא הנמוכה ביותר אי פעם, בגלל המשבר. כשזה ישתנה, יהיה רע מאוד לבעלי המשכנתאות...

אבל ראשית: לא כולם גרים בהתנחלויות ומשלמים מחיר נמוך מאוד על שכירות.

יש הרבה אנשים שגרים במקומות אחרים בארץ וקוברים כל חודש שכר דירה בסכומים מדהימים, כשהכסף, למעשה לא הגיע לשום מקום!!!

שנית- מאוד תלוי היכן אתה קונה: אני שילמתי משכנתא הנמוכה משמעותית משכר דירה באיזור מגורי, וגם כיום, כשאני גרה במקום אחר- יש לי נכס המממן לי את השכירות במקום מגורי הנוכחי!!

נכון שהריביות של המשכנתא עצומות, (ואני רק עם הבסיסית, לא המשלימה!) אבל תחושת היציבות- שאני לא יודעת למה מזלזלים בה- היא המון!!!

שלישית: שוב, כאמור, אין לי שום ידע והבנה בכלכלה, אבל ממבטי סביב על גיסי ואחיותי- אלה שקנו דירה- יושבים כראוי , יש להם עוגן בחיים (כן, זה בהחלט שיקול סביב איזה מקום לבסס את חייך!!) ואלה ששכרו- עד היום מסתובבים בדירות שכורות שצריך לפנות חדשים לבקרים, לא יודעים מה הם רוצים מעצמם, שכר הדירה הוא הוצאה עצומה ומיותרת, כך שזה מעלה לי הרבה הרהורים לגבי כל היועצים הכלכליים......

once an'for all

א. אה? לקבור שכר דירה?  מה עם לקבור מאות אלפי שקלים, חצי מערך הדירה לפחות על פי חוק, שהיו יכולים להניב רווחים עצומים לאורך התקופה של המשכנתא?

החישוב הוא של הסכום הראשוני הגדול מאוד + הכנסה חודשית קבועה שנכנסת לחסכון הנ"ל - שביחד + ריבית דריבית מניבים רווחים גדולים בהרבה מהסכום של השכירות.

ב. עוגן בחיים?? שמעת על אמריקה? שמעת מה קרה לאנשים עם עוגנים? אנשים אמרו לבנקים - קחו ת'בית רק תעזבו אותנו מהמשכנתא הזאת. תכנית חסכון גדולה (מאות אלפי שקלים) שמנוהלת חכם וזהיר היא בטוחה הרבה יותר מבית עם משכנתא! ולא משנה מה התחושה בבטן אומרת לך.

נ.ב. - בטח שאם בנאדם יקח את הרזרבות שהוא היה שם במשכנתא ומבזבז אותם אז הוא יפסיד. הוא צריך לשים בצד סכום זהה בתכנית והוא יראה שהעול ייגמר הרבה יותר מהר מכל המשכנתיונרים.

חישוב קטן רק בשביל התחושה: משפחה ממוצעת מרוויחה 7 מליון ש"ח בחיי העבודה שלהם.

בין מליון לשני מליון שקלים נזרקים על ריבית למשכנתא( כן כן!).

אם היו שוכרים - בין מאה אלף לשלוש מאות. (אחרי הפחתת הסכום שהרוויחו מהחסכון). במקרה של סכום התחלתי גדול - אפשר לצאת בלי הפסד כלל.

עלות מעבר דירה (בגלל קפריזה של בעל הבית או בגלל שבא לו פתאום להעלות את השכירות) - כ-5,000 ש"ח+עוגמת נפש.

סכום שלא כדאי להתעלם ממנו כלל וכלל.

תגיד לי איפה, ואני כבר מביאה לך עשרה משקיעים פונטציאלים...

כל מי שקנה דירה בשלוש שנים האחרונות כבר הרוויח על ההשקעה שלו!!! (ותאמין לי אני מתעסקת בתחום המשפטי של נדל"ן...)

יש לי אינספור דוגמאות בכל רחבי הארץ!!!!

צא מהבועה שלך!!!!

דירת ארבעה חדרים שעלתה לפני חמש שנים 820,000 ש"ח, עולה כיום 1,500,000!!!

דירת ארבעה חדרים שעלתה לפני שנתיים (!) 800,000 ש"ח  עלתה לפני כמעט שנה 1,250,000 !!!!

דירת שלושה חדרים שעלתה לפני תשע שנים 650,000 ש"ח,  עולה כיום 1,250,000 !!!

דירת שלושה חדרים שעלתה לפני שלוש שנים 720,000 ש"ח עולה כיום 1,250,000 !!!

כל אלו באזורים מבוקשים יותר או פחות בערים מרכזיות בארץ

בערים פחות מרכזיות

דירה שעלתה לפני שלוש שנים 150,000 ש"ח עולה כיום 350,000 ש"ח

דירה שעלתה לפני חצי שנה 270,000 ש"ח עולה כיום 350,000 ש"ח!!

כל אלו דוג' מהמציאות!! לא אגדות!!

כך שאלו אותם רוכשים היו מתמהמים וחוסכים על פי הצעותיכם (כמה? כמה אפשר לחסוך?? זוג צעיר ולומד?)

עם כל הריביות (העלובות) שהיו מקבלים על החסכון שלהם בבנק,

כיום הם היו יכולים רק לחלום על רכישת הדירה אותה רצו מלכתחילה!!!

החישובים הכלכליים יפים מאד וידועים, השאלה היא האם הם עומדים במבחן המציאות????

מתי???

אף אחד לא יכול באמת לתת תשובות על השאלה הזאת

(ואת זה אומרת אחת שהפסידה כמה וכמה הזדמנויות להשקעות טובות בגלל שיקולים כלכליים שגויים)

ערך הדירה שלי, למשל......

פרטים באישי....

טוב, בואי נגיד לא ממש ירד, אז קנינו בדולרים והיום מדברים על שקלים, אז בשקלים זה פחות או יותר אותו סכום- במרחק של 13 שנים. נראה לי שזה נחשב ירידה, לא??

שבין רגע דירות ששוות מאות אלפי דולרים ירדו לערך זבל של כמה עשרות אלפי דולרים. היה ב"דה מרקר" לפני כמה שבועות כתבה שהיום המחיר דירת חדר בתל-אביב אפשר לקנות אחוזה בקליפורניה...

בועה מתפוצצת בדרך כלל.  ובכל זאת ת--מיד אנשים מופתעים...

* הערה נוספת: האם מישהו כאן יכול להביא דיעה של איש מקצוע שאומר שכדאי משכנתא, והאיש מקצוע הזה לא יהיה עובד בנק?

שדווקא כן עובד בבנק והוא בכלל לא המליץ לכל אחד לקחת משכנתא.

עיין בהודעה הקודמת שלי.

בס"ד

בואו לא נשכח, שאם לוקחים ריבית (אחרי התייעצות עם גורם מהימן), שלא קשורה לריבית פריים, אלא לוקחים חלק מהמשכנתא בריבית קבועה, וחלק אחר צמודת מדד וחלק אחר עם ריבית משתנה, הפגיעה מריבית שעולה היא מאוד נמוכה.

הכל תלוי בהרכב המשכנתא. אם לוקחים משכנתא היום, עם ריבית משתנה כל חמש שנים, לא צמודה, לא עם פריים, למשל, הפגיעה בגלל עליית הריבית זניחה.

אבל הכי חשוב בזה, להתייעץ עם אדם אמין, שמבין במשכנתאות, ומכיר אתכם היטב על מנת לייעץ לכם למסלול המתאים לכם.

כל טוב,

ישנה מחלוקת בין הכלכלנים לגבי כדאיות של רכישה לעומת שכירות.

הטיעונים השונים שהועלו פה בשרשור לשני הכיוונים נכונים.

אלא מה?

קיים מרכיב שקוראים לו חוסר וודאות - אף אחד לא יודע לא אם ערך הדירה יעלה או יירד, לא מה תהיה הריבית עוד שנה (אגב, לכל מי שאמר שכרגע הריבית נמוכה אין לזה משמעות אם ההלוואה צמודת פריים), לגבי הלוואה צמודת מדד אף אחד לא יודע בכמה יעלה המדד בשנים הקרובות, ומהצד השני מה תהיה התשואה על הכסף אם יושקע באפיקים לא נדלניים.

לכן, נכנס פה גם השיקול הכביכול לא כלכלי של יציבות וכו'. גם לשיקול זה יש הגדרה כלכלית והיא - תועלת. אי אפשר לומר שקניית גלידה היא מעשה לא כלכלי כי אני מקבל תועלת מההנאה של אכילת הגלידה. באותה מידה אי אפשר לומר שזה לא כלכלי לקנות כי אני מרוויח משהו שאני מעוניין בו גם אם זה אומר שכביכול הפסדתי.

לדעתי כל משפחה צריכה להחליט בעיניים שלה מתוך הבנת מכלול השיקולים מה עדיף לה ואם החליטו לקחת משכנתה אז כדאי מאוד להתייעץ עם יועץ משכנתאות מקצועי.

מי שרוצה משכנתה בתנאים טובים שיבוא אלי לבנק 

באיזה בנק את עובד??

ואיפה אפשר להשיג יועץ משכנתאות מקצועי??

אפשר לקנות דירה קטנה או דירת 3 חדרים בשכונה לא יקרה ולהשכיר אותה ולשכור במקום שרוצים לגור כרגע. עצם זה שיש דירה כלשהי נותן יציבות. ההפרש בין שכ"ד אם שוכרים דירה יותר זולה יכול לממן משכנתא, אם הזוג מתפשר על דירונת קטנטונת ובאיזור לא יוקרתי.

הכל לפי הצרכים.

צריך גם לזכור שזה תלוי בגודל הסיוע שניתן לקבל מההורים. אם כרגע ההורים יכולים לסייע ברכישת דירה זולה (יחסית) ולוקחים משכנתא, יתכן שאם הזוג מחליט לא לקנות דירה כלל, בעוד 10 שנים כאשר הם ירצו ההורים כבר לא יתמכו כי לא מדובר בזוג צעיר ולפחות אחד מבני הזוג יעבוד (אם כי בע"ה ההוצאות גדלות עם התרחבות המשפחה). הסיכוי לזוג גם לאחר כמה שנים לקנות דירה במימון עצמי + משכנתא בלבד קטן, במיוחד אם מתחתנים צעירים, או שהבעל לומד כמה שנים בישיבה ואז מבלה 3 שנים בצבא, או 5 שנים בישיבת הסדר ובהמשך לומד 3-4 שנים פסיכומטרי/השלמת בגרויות ומקצוע/תואר.

ובהחלט צריך לשוחח גם על זה.

באופן כללי אחותי הגדולה היא מחכימת הדעת במשפחה כך שכל חתן/ אח שנכנס לחבורת נששואים מקבל "הדרכה".

אבל בשנים הראשונות כשלמדנו יחד את הלכות החג, תמיד תיחסתי להלכה בהומור אבל בהחלט ציפיתי. חג אחד לא

קיבלתי כלום ועד הרגע האחרון עוד חשבתי שהוא מכין הפתעה

כשדברנו על כך בדרך לבית כנסת הוא אמר לי שפשוט שכח וסיכמנו שלפני כל חג אני מזכירה לו ונותנת רעיונות

למתנות. מאז- אני מזכירה מאוד מסורה, 3 פעמים בשנה- לא כולל יום הולדת ויום נישואים שאז אני מצפה להפתעה .

לפעמים אנחנו יוצאים יחד וכשהמצב קצת לחוץ אני קונה נעליים או בגד ומכריזה בחגיגיות "תודה על המתנה לחג.."

אבל בזוגיות- כמו בזוגיות- צריך לדבר

לא יכולתי לנסח את זה טוב יותר

והשורה ההאחרונה זו אחת התובנות הכי חשובות בחיי נישואין

שכוייח

הרגלתי את בעלי- שלא יעשה לי הפתעות (חוץ מפרחים או משו קטן), אבל אם הוא רוצה לקנות מתנה בסכום גדול- עדיף שישאל קודם מה אני רוצה, כי כואב הלב לקבל מתנה ששולמה בכסף שאין- ואת לא צריכה/ רוצה אותה......

אין לי מושג כמה שנים אתם נשואים, אבל עניין המתנות, ההפתעות והפינוקים - נלמד, משתפשף ונרכש עם השנים.

וגם כאלו שחשבו שאין תקווה (כמוני למשל ) גילו שלא אבדה תקוותנו- והיא לא צריכה להגיע לחכות שנים אלפיים...

זו בשלות של בני הזוג הבונים, משוחחים, לומדים להכיל, לקבל ולתת.

ומה שהיה זה שרמזתי לו שאני רוצה מתנה לחגים והוא לא קנה כי לא זכר או כי לא ידע מה,ובסוף הלכנו יחד והוא קנה לי(אחרי שאמרתי כמה פעמים) והרגשתי לא נעים כאילו אני דורשת מתנוות... כי אם עכשיו הוא לא יקנה אז מי אמר שיקנה שנהיה נשואים...

גברים, לרוב, לא יודעים את הדברים האלה מעצמם....

דברים מיותרים, שנקנו במחשבה חיובית ומתייבשים להם ועוד תופסים מקום בארון. סתם כואב הלב להשקיע במשהו ולגלות שהצד השני לא מעוניין בהן.

הפתעות זה נורא רומנטי, אבל לא יישים. בכלל.

אם אתה חי עם בנאדם הרבה פעמים הוא ממלמל מה הוא רוצה או מה שהוא חושב לקנות וכו', רק שהרבה פעמים הז בגדר רצון ועד שמיישמים אותו לוקח זמן.

צריך להקשיב כל הזמן, לשים בראש כשיש איזה מלמול שכזה - ואז בהזדמנות הראשונה [רק שלא יהיה  מיד מידי קרוב כדי שלא יעלו על זה וישתקו בעתיד] לקנות ולתת את זה כמתנה.

אצלנו זה עבד יופי.

או שפשוט  מביאים מתנות שימושיות, כמו שאני קיבלתי  מחזורים לחגים. זה שימושי לגמרי ואני לא הייתי קונה אותם.

ראיתי טבעת יפיפיה בחלון ראווה- קיבלתי אותה מתנה (לפני שנתיים) לר"ה.

ביום ההולדת האחרון קיבלתי בהפתעה את התליון שלה..

עוד פעם קיבלתי בהפתעה ספר שמאוד רציתי

ואפילו פעם הפתיעו אותי בנסיעה למירון.

נראה לי שכשיש שיח רגיש בין בני זוג, אז כמו שאומרת פלפלתי- הדברים נאמרים ורק צריך לאסוף אותם.

ומתנות לפני החתונה זה סיפור אחר לגמרי,

אחר כך- הרגישות עולה.

גם אם בעלי יודע שאני רוצה תכשיט, למשל, קישוט לבית וכד'- עם כל הרגישות שבעולם הוא פשוט לא יודע לבחור שזה יהיה לטעמי!!

כך שבמקום שאתרגז על אובדן כסף לשווא- עדיף שאלך לבחור לבד....

(ספרים, ומתנות קטנות אחרות- הוא קונה ותמיד נחמד לקבל, אבל כשמדובר על משהו גדול יותר- חבל....)

פשוט ספרתי לבעלי על כמה דברים שמאד ישמחו אותי אם אני אקבל... ובאותו ערב כבר קבלתי אחד מהם וזה היה כיף

הגעתי למסקנה שהרבה פעמים הבעל באמת רוצה לקנות אבל לא יודע מה!! ואז הוא דוחה או שוכח, זה לא מרוע לב! הוא רוצה לשמח אותי אבל לא יודע במה...

לגבי תכשיט - תמיד כיף לקבל בהפתעה, אחר כך אפשר ללכת להחליף. אבל הכיף הוא לקבל ביד מתנה ארוזה...