אני מציע שתחכי לגיל בו הנושא יעמוד על הפרק, ואז סביר להניח שתביני לבד

אני רוצה הסבר הגיוני לתופעה!

שלום לך!

במעט מילים- נישואים זה לא מריבות וויכוחים וגם לא רק הנאה של הגוף!!!

מריבות וויכוחים קיימים באופן טבעי בין שני אנשים גם אם זה סתם 2 חברות,

אבל אצל בני זוג לומדים איך לצאת מכל ויכוח גדולים יותר וקרובים יותר.

גם הנאה של הגוף היא הנאה חולפת כמו כל הנאה רגילה, אבל נישואים זה לא רק הנאה גופנית כמו שאמרתי,

זה צמיחה רוחנית גדולה מאוד ואי אפשר להסביר את זה לבנות מתחת לגיל נישואים!!!

אל תכעסי, זה פשוט ככה, גם אם נרצה להסביר לך לא נצליח, ואני מקוה שהמעט שכתבתי הובן.

המלצה אישית,

נשמה!!! אל תמלאי לך את הראש בשטויות שבאות מכל מיני סרטים ומהעולם החיצוני,

תאמיני שאם אלוקים ברא אותנו ככה, סימן שיש סיבה עמוקה שאולי כרגע היא לא מובנת לך.

ועכשיו תחיי את החיים שלך בכיף, ותנסי לחפש דוגמאות של זוגות מסביבך שטוב להם, יש הרבה כאלה. 

בהצלחה!!!

אלוקים נתן לגבר את המצוה להתחתן ולאישה רצון עז להינשא.

השילוב הזה של הרצון לקיים את המצוה עם הרצון להינשא מביא את הזוג להתחתן.

האהבה ביניהם איננה נגמרת, גם כאשר יש וויכוחים (ההיפך, הוויכוחים רק מחשלים ומחזקים את הקשר)

הילדים שבאים לזוג הם תוצאה של פרי אהבתם. בשבילם שווה להם לקום בבוקר, בשבילם שווה ללהם לעבוד ולהתאמץ. אך מעל הכול, שווה לכל אחד מבני הזוג להתעורר כדי לקבל את החיוך של הבוקר טוב מהחצי השני שלך. ולא סתם, כי יש ביניהם אהבה אמיתית.

מלבד זה, האהבה הזו איננה אהבה של גוף, זו אהבה של נתינה. וגם כשמהצד זה נשמע שהאהבה הזו נמאסת בשלב מסוים, אלוקים נתן את מצות טהרת המשפחה כדי לחדש ולעורר את הרגש שלכאורה מתחיל להתכהות.

אבל את תביני אותי רק אחרי שתענדי את הטבעת על האצבע, כי רק כשאת נשואה ואת יודעת שיש לך את האחד המושלם שתתני את תמצית נשמתך בעבורו, רק אז תביני מדוע בעצם אנשים מתחתנים, אין אושר גדול מזה!

בהחלט, יש הרבה בדברייך. תשובות בנוסח 'כשתגדלי, תביני' ו-'ככה אלוקים רוצה'(!) אינן אלא ניסיון לפטור אותך בלא תשובה של ממש. גילוי נאות: אני נשואה חמש שנים ואם לילד. האמת היא, שנישואים הם עניין תרבותי, וככזה הם גם עניין גיאוגרפי. העולם המערבי ברובו הכריע לטובת המונוגמיה והנישואים, אם כי מגמה זו מתחילה להתפורר, וישנם רבים שמעדיפים לחיות כזוג לא-נשוי. התרבות המערבית, וכעת לא משנה אם מדובר בזוג נשוי או בזוג שחי כנשוי לכל דבר ועניין, קידשה את החיים בזוג והעלתה על נס את הנישואים כחלק מכך. ישנם מקומות אחרים בעולם שבהם נישואים אינה הדרך המועדפת, ואין לדעת מה עדיף. אנו נולדנו לתוך תרבות מסוימת, שבה הנישואים הם עניין מובן מאליו, שאיש - כמעט- אינו מערער עליו. החברה הישראלית- גם זו החילונית- היא חברה שמרנית מאוד, שמודדת בני אדם בעיקר לפי מצבם המשפחתי. גיל הנישואים הממוצע בישראל הוא 24, וגם בתל אביב, רווקות בנות 35 זוכות להרמת גבה. קל וחומר בחברה הדתית, שבה בגיל 26 את כבר 'שרופה'. יחד עם זאת, גם בישראל, ישנם יותר ויותר 'ידועים בציבור' כיום- אנשים שבוחרים לחיות כזוג ללא חתונה, והחוק מכיר בהם ומעניק להם מעמד שווה זכויות כמעט (ולעתים אפילו יותר, למשל בענייני ירושה) לזוג נשוי, שהתחתן.

חתונה היא עניין תרבותי, היו תקופות בהסטוריה - ובמקומות מסוימים זה כך עד ימינו אנו- שבהן גבר אחד נשא יותר מאשה אחת ודי באבותינו שנשאו יותר מאשה אחת כדוגמה. לכן, השאלה שאת מעלה היא ראויה מאוד, נישואים בתקופת המקרא היו, כנראה, שונים מאוד, ואולי ילדינו או נכדינו יחיו גם הם באופן שונה את חייהם הזוגיים. בישראל 2010- ובעולם המערבי באופן בכלל- נישואים הם, נכון לעת הזו, הדרך הנבחרת על פי הרוב. אולי תגלי שלך זה לא מתאים ואם תהיי אמיצה דייך - בישראל השמרנית זה בוודאי לא יהיה קל- תפעלי לפי רצונך. לא חייבים להתחתן.

בעיה מהותית לחיות עם גבר ללא נישואין וזו סתם איזו "גחמה אנושית" (כמובן, "ככה אלוקים רוצה" זה בכלל לא בחשבון - וכל אלו שענו "כשתגדלי תביני" הם סתם שקרנים ו"לא מבינים" שהם מדברים סיסמאות..) שכולם לא הבינו שאין בה מהות עד שהגיעה הכותבת והאירה את עיניהם - זו אשה שיש לה בעיה חמורה. מסופקני כמה יחזיקו נישואיה ורחמי על ילדתה. הבעיה כשהיא מנסה לקלקל גם ילדות אחרות ולסחוף לאותה מערבולת שכנראה בה היא גידלה את עצמה. זה מלבד האחריות ה"אמיצה" לקחת אשה ללא מחוייבות - בנוסח תרבות החד פעמי שגם היא נפוצה בימינו - וכשנמאס, כמו שכתבה הילדה ה"אמיצה" - הפסולת לסל וחסל...  מה שלא גילתה לה הכותבת הבוגרת, הוא שעפ,י רוב מי שנזרקת בתרבות הקלוקלת הזו, זה לא האיש, שבו לא חל כלפי חוץ שינוי מהותי, אלא האשה שבעיני רבים-רבים היא כבר סוג ב' ומַטה..

אכן, "אם תהיי אמיצה דייך" אולי תוכלי להיות זונה. ממש נפלא. "אשה נשואה ואם לילדה" - גילו בלתי נאות לחלוטין.

להלה היקרה,

אני ששה כמוצאת שלל רב בקראי את תגובתו המלומדת ונטולת הגסות והבוטות של דן חברנו. הא לך הצצה קטנה, מעין "פרומו", למה שצפוי לך אם תעזי לשלאול שאלות ולהעלות תהיות שאינן עולות בקנה אחד עם אנשים כדוגמת דן. את צפויה למטר של תגובות בלתי ענייניות, שיש בהן משום ניבול הפה באותה נשימה בה מדברים על "צניעות". כנראה, דן חייב לדחוף את המילה "זונה" לכל שיח שבו הוא נמצא, יש אנשים, בעיקר מן החברה המסוגרת אליה הוא משתייך, שממש מתרגשים מכך ואינם יכולים לוותר על השימוש במילה זו ולחשוב על אופן מעודן יותר להביע דעתם. כל חטאך- וחטאי בתגובתי דלעיל- הם שהעזנו לחשוב קצת אחרת. לא לפעול על "אוטומט", אלא- שומו שמיים!- להביע עמדה אחרת, שונה.

להלה, דן כותב כי הוא "מרחם" עלי ועל ילדי - ובכן, את רחמייך הפני- כמוני- אליו ואל ילדיו, שייאלצו לגדול עם אב חשוך שיהסה אותם בבוטות אם יעזו לשאול ולחקור. את בדרך הנכונה, חזקי ואמצי. דבריו של דן מכילים שובניזם גלוי ובוטה, את "חפץ" שיושלך, לדעתו (כי הוא גבר, כמובן). דעי לך שחיי שאלות ודרישה אחר האמת שלך הם רוויי הנאה וסיפוק, ואל תניחי לצרי האופקים שאת מנת חלקם זכינו לספוג באופן מצומצם בשירשור זה (אגב, מעניין שאיש לא טרח לציין בפני דן כי הוא מרדד את השיח ומעכיר אותו. הגם אתם, אנשי הפורום?) לרפות את ידייך. ודן, אח שלי- אתה משתמש לרעה במילה "חינוך" ומבייש את כל מי שעמלים בו. בוש לך, לך ולמד שפה עדינה מהי וחשיבה פתוחה מהי, אחרת- מה לך ולחינוך?. לא אענה יותר, יש לי עיסוקים אחרים. דן, הבמה כולה שלך. לך תכתוב עוד כמה פעמים את המילה היפה שבה מצאת לנכון להשתמש.

תראי לי איפה בדיוק הוא כתב את המילה הזאת?

אני לא ראיתי אותה..

וחבל שאת מתבטאת בצורה כ"כ מזעזעת

שמראה שבעצם עדיף לחיות ללא בעל אבל להביא ילדים עם מישהו 

שהוא לא בעלך..

ממש מזעזע.

לדעתי כדאי למחוק או לנעול שרשור זה.

אנסה לענות לך.

את אמנם עדיין לא הגעת לגיל של נישואין ובכל זאת את יכולה לחוש לפעמים את התחושה שמרגישים אנשים בגיל הזה: תחושת בדידות. תחושה של רצון להגשים את עצמי. תחושה שאני לא אני אם אין לי מישהו לחלוק איתו את שאיפותיי ואת הרצונות שלי. תחושה של רצון לשתף. להעמיק. לדבר. להיות יחד. לאהוב!

אלה תחושות שקיימות אצל כל אחד בכל גיל, ומתחזקות מאוד בגיל של הנישואין (אני מניחה שזה מאזור 18 ומעלה, משתנה מאחד לאחד ומאחת לאחת)

לתחושות העצומות האלה באים חיי הנישואין לתת כח.

כשבני זוג נישאים הם קושרים קשר. ומכאן מתחיל המסע שלהם שאינו נגמר (לא אמור לפחות) לקשר. ליחד. לאהבה. לעבודה משותפת. להתגדלות. לשמחה יחד. להבאת ילדים לעולם!! וזו היא ההגשמה שלהם.

כשאדם חי לבד הוא לאט לאט מרגיש איך הוא פחות ופחות מגשים את עצמו.

כשאדם חי ביחד- ובונה משפחה- הוא מרגיש איך זה נותן לו את הכח. איך זה מעצים אותו. איך זה נותן לו חיות.

וכמו שאמרו לפניי- ויכוחים הם ממש לא לב העניין בנישואין. הם חלק- אבל ממש לא העיקר. והם כלי לגדול יותר מתוכם.

(קרה לך פעם שהיית במשבר ואחריו הרגשת איך את לומדת ממנו וגדלה ממנו? זה אותו דבר. משברים נועדו לבניה וצמיחה מתוכם למקום גדול יותר) 

אדם נברא לחיים של זוגיות.

אדם וחווה היו בהתחלה מחוברים- כי זה טבעם. "זכר ונקבה בראם- ויקרא את שמם אדם" כלומר: רק במצב של זכר ונקבה- הם נקראים אדם!! כשהם לבד וכל אחד לחוד- הם אינם נקראים אדם!!

תארי לעצמך, יקרה, מה היה קורה לו לא היו מקימים משפחה. לא היית נולדת לתוך מציאות של אמא ואבא, של אחים ואחיות, של בית שבו גרים יחד, אוכלים יחד, משחקים יחד, רבים יחד, משלימים יחד, אוהבים יחד....

מה היינו עושים אז? מה היינו עושים אם כל העולם שלנו היה בנוי מחלקים חלקים של אנשים פרודים שהחליטו לגור יחד לזמן מסויים ואחר כך התעופפו להם למקום אחר כי נמאס להם...?

העולם היה מתפורר. זה מה שהיה קורה לנו.

בעיניי המשפחה צריכה להיות המקום אליו חוזרים כדי להירגע ולנוח מכל התלאות שמסביב.. היא הקן. היא הבית. היא המקום החם בו אנו מקבלים אהבה. בו אנו מרגישים שייכים ולא תלושים.

אני מאוד מתפללת שזה מה שיהיה לכל הילדים במשפחה שלהם. זו השאיפה בכל אופן.

המשפחה היא התכלית בעיניי. למה לי להינשא ולגור עם אותו אדם במשך 60 שנה (לפחות) וללדת ילדים ולהקים משפחה? כי זו התכלית. כי שם אני מרגישה שאני מגשימה את כל שאיפותיי!! וזו לא קלישאה. זו אמת.

זו ההרגשה האמיתי של אדם שהקים משפחה: שזו התכלית של חייו. שזו האמת שלו. ששם הוא מגשים את עצמו הכי טוב שאפשר.

וכמובן,  הילדים משאירים את הסימן של הקיום של האדם בכך שהם ממשיכים לחיות אחרי שהוא מת. והם זוכרים ומזכירים אותו וממשיכים את דרכו. בסופו של דבר- הילדים והמשפחה זה מה  שיישאר ממני אחרי שאעבור מן העולם.

עניתי לך קצת על השאלה?

למרות שאינני נשואה,זו תשובה מאוד אמיתית.

 ולסבינה ממש מזעזע לקרוא את דברייך..

ברור שצריך להתחתן ולהקים משפחה ולא בדרך אחרת..

של הנורמליות. יש דברים שצריך להרגיש כמובן מאליו בחיים. כמו שלא מתפלספים מדוע כדאי להיות נורמאלי ולא משוגע..  וזה בא מנורמליות של מושגים, תחושות וצניעות. והצניעות הזו, הבריאה, היא גם ביסוד שאלתך שבשרשור הבא. וזה בריא, כי אח"כ על גבי זה מבינים וחשים את הייחוד שבחיי הנישואין, שבאמת אין אותו בשום אופן בצורה אחרת, ולכן שאלתך ההיא נכונה ובריאה למצבך היום - והיא תעזור לך כשבעז"ה תתחתני, לחוש ביתר שאת את המיוחד שבקדושת חיי הנישואין והבלעדיות שלהם. בהצלחה.

אשרייך!

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.