אני מציע שתחכי לגיל בו הנושא יעמוד על הפרק, ואז סביר להניח שתביני לבד

אני רוצה הסבר הגיוני לתופעה!

שלום לך!

במעט מילים- נישואים זה לא מריבות וויכוחים וגם לא רק הנאה של הגוף!!!

מריבות וויכוחים קיימים באופן טבעי בין שני אנשים גם אם זה סתם 2 חברות,

אבל אצל בני זוג לומדים איך לצאת מכל ויכוח גדולים יותר וקרובים יותר.

גם הנאה של הגוף היא הנאה חולפת כמו כל הנאה רגילה, אבל נישואים זה לא רק הנאה גופנית כמו שאמרתי,

זה צמיחה רוחנית גדולה מאוד ואי אפשר להסביר את זה לבנות מתחת לגיל נישואים!!!

אל תכעסי, זה פשוט ככה, גם אם נרצה להסביר לך לא נצליח, ואני מקוה שהמעט שכתבתי הובן.

המלצה אישית,

נשמה!!! אל תמלאי לך את הראש בשטויות שבאות מכל מיני סרטים ומהעולם החיצוני,

תאמיני שאם אלוקים ברא אותנו ככה, סימן שיש סיבה עמוקה שאולי כרגע היא לא מובנת לך.

ועכשיו תחיי את החיים שלך בכיף, ותנסי לחפש דוגמאות של זוגות מסביבך שטוב להם, יש הרבה כאלה. 

בהצלחה!!!

אלוקים נתן לגבר את המצוה להתחתן ולאישה רצון עז להינשא.

השילוב הזה של הרצון לקיים את המצוה עם הרצון להינשא מביא את הזוג להתחתן.

האהבה ביניהם איננה נגמרת, גם כאשר יש וויכוחים (ההיפך, הוויכוחים רק מחשלים ומחזקים את הקשר)

הילדים שבאים לזוג הם תוצאה של פרי אהבתם. בשבילם שווה להם לקום בבוקר, בשבילם שווה ללהם לעבוד ולהתאמץ. אך מעל הכול, שווה לכל אחד מבני הזוג להתעורר כדי לקבל את החיוך של הבוקר טוב מהחצי השני שלך. ולא סתם, כי יש ביניהם אהבה אמיתית.

מלבד זה, האהבה הזו איננה אהבה של גוף, זו אהבה של נתינה. וגם כשמהצד זה נשמע שהאהבה הזו נמאסת בשלב מסוים, אלוקים נתן את מצות טהרת המשפחה כדי לחדש ולעורר את הרגש שלכאורה מתחיל להתכהות.

אבל את תביני אותי רק אחרי שתענדי את הטבעת על האצבע, כי רק כשאת נשואה ואת יודעת שיש לך את האחד המושלם שתתני את תמצית נשמתך בעבורו, רק אז תביני מדוע בעצם אנשים מתחתנים, אין אושר גדול מזה!

בהחלט, יש הרבה בדברייך. תשובות בנוסח 'כשתגדלי, תביני' ו-'ככה אלוקים רוצה'(!) אינן אלא ניסיון לפטור אותך בלא תשובה של ממש. גילוי נאות: אני נשואה חמש שנים ואם לילד. האמת היא, שנישואים הם עניין תרבותי, וככזה הם גם עניין גיאוגרפי. העולם המערבי ברובו הכריע לטובת המונוגמיה והנישואים, אם כי מגמה זו מתחילה להתפורר, וישנם רבים שמעדיפים לחיות כזוג לא-נשוי. התרבות המערבית, וכעת לא משנה אם מדובר בזוג נשוי או בזוג שחי כנשוי לכל דבר ועניין, קידשה את החיים בזוג והעלתה על נס את הנישואים כחלק מכך. ישנם מקומות אחרים בעולם שבהם נישואים אינה הדרך המועדפת, ואין לדעת מה עדיף. אנו נולדנו לתוך תרבות מסוימת, שבה הנישואים הם עניין מובן מאליו, שאיש - כמעט- אינו מערער עליו. החברה הישראלית- גם זו החילונית- היא חברה שמרנית מאוד, שמודדת בני אדם בעיקר לפי מצבם המשפחתי. גיל הנישואים הממוצע בישראל הוא 24, וגם בתל אביב, רווקות בנות 35 זוכות להרמת גבה. קל וחומר בחברה הדתית, שבה בגיל 26 את כבר 'שרופה'. יחד עם זאת, גם בישראל, ישנם יותר ויותר 'ידועים בציבור' כיום- אנשים שבוחרים לחיות כזוג ללא חתונה, והחוק מכיר בהם ומעניק להם מעמד שווה זכויות כמעט (ולעתים אפילו יותר, למשל בענייני ירושה) לזוג נשוי, שהתחתן.

חתונה היא עניין תרבותי, היו תקופות בהסטוריה - ובמקומות מסוימים זה כך עד ימינו אנו- שבהן גבר אחד נשא יותר מאשה אחת ודי באבותינו שנשאו יותר מאשה אחת כדוגמה. לכן, השאלה שאת מעלה היא ראויה מאוד, נישואים בתקופת המקרא היו, כנראה, שונים מאוד, ואולי ילדינו או נכדינו יחיו גם הם באופן שונה את חייהם הזוגיים. בישראל 2010- ובעולם המערבי באופן בכלל- נישואים הם, נכון לעת הזו, הדרך הנבחרת על פי הרוב. אולי תגלי שלך זה לא מתאים ואם תהיי אמיצה דייך - בישראל השמרנית זה בוודאי לא יהיה קל- תפעלי לפי רצונך. לא חייבים להתחתן.

בעיה מהותית לחיות עם גבר ללא נישואין וזו סתם איזו "גחמה אנושית" (כמובן, "ככה אלוקים רוצה" זה בכלל לא בחשבון - וכל אלו שענו "כשתגדלי תביני" הם סתם שקרנים ו"לא מבינים" שהם מדברים סיסמאות..) שכולם לא הבינו שאין בה מהות עד שהגיעה הכותבת והאירה את עיניהם - זו אשה שיש לה בעיה חמורה. מסופקני כמה יחזיקו נישואיה ורחמי על ילדתה. הבעיה כשהיא מנסה לקלקל גם ילדות אחרות ולסחוף לאותה מערבולת שכנראה בה היא גידלה את עצמה. זה מלבד האחריות ה"אמיצה" לקחת אשה ללא מחוייבות - בנוסח תרבות החד פעמי שגם היא נפוצה בימינו - וכשנמאס, כמו שכתבה הילדה ה"אמיצה" - הפסולת לסל וחסל...  מה שלא גילתה לה הכותבת הבוגרת, הוא שעפ,י רוב מי שנזרקת בתרבות הקלוקלת הזו, זה לא האיש, שבו לא חל כלפי חוץ שינוי מהותי, אלא האשה שבעיני רבים-רבים היא כבר סוג ב' ומַטה..

אכן, "אם תהיי אמיצה דייך" אולי תוכלי להיות זונה. ממש נפלא. "אשה נשואה ואם לילדה" - גילו בלתי נאות לחלוטין.

להלה היקרה,

אני ששה כמוצאת שלל רב בקראי את תגובתו המלומדת ונטולת הגסות והבוטות של דן חברנו. הא לך הצצה קטנה, מעין "פרומו", למה שצפוי לך אם תעזי לשלאול שאלות ולהעלות תהיות שאינן עולות בקנה אחד עם אנשים כדוגמת דן. את צפויה למטר של תגובות בלתי ענייניות, שיש בהן משום ניבול הפה באותה נשימה בה מדברים על "צניעות". כנראה, דן חייב לדחוף את המילה "זונה" לכל שיח שבו הוא נמצא, יש אנשים, בעיקר מן החברה המסוגרת אליה הוא משתייך, שממש מתרגשים מכך ואינם יכולים לוותר על השימוש במילה זו ולחשוב על אופן מעודן יותר להביע דעתם. כל חטאך- וחטאי בתגובתי דלעיל- הם שהעזנו לחשוב קצת אחרת. לא לפעול על "אוטומט", אלא- שומו שמיים!- להביע עמדה אחרת, שונה.

להלה, דן כותב כי הוא "מרחם" עלי ועל ילדי - ובכן, את רחמייך הפני- כמוני- אליו ואל ילדיו, שייאלצו לגדול עם אב חשוך שיהסה אותם בבוטות אם יעזו לשאול ולחקור. את בדרך הנכונה, חזקי ואמצי. דבריו של דן מכילים שובניזם גלוי ובוטה, את "חפץ" שיושלך, לדעתו (כי הוא גבר, כמובן). דעי לך שחיי שאלות ודרישה אחר האמת שלך הם רוויי הנאה וסיפוק, ואל תניחי לצרי האופקים שאת מנת חלקם זכינו לספוג באופן מצומצם בשירשור זה (אגב, מעניין שאיש לא טרח לציין בפני דן כי הוא מרדד את השיח ומעכיר אותו. הגם אתם, אנשי הפורום?) לרפות את ידייך. ודן, אח שלי- אתה משתמש לרעה במילה "חינוך" ומבייש את כל מי שעמלים בו. בוש לך, לך ולמד שפה עדינה מהי וחשיבה פתוחה מהי, אחרת- מה לך ולחינוך?. לא אענה יותר, יש לי עיסוקים אחרים. דן, הבמה כולה שלך. לך תכתוב עוד כמה פעמים את המילה היפה שבה מצאת לנכון להשתמש.

תראי לי איפה בדיוק הוא כתב את המילה הזאת?

אני לא ראיתי אותה..

וחבל שאת מתבטאת בצורה כ"כ מזעזעת

שמראה שבעצם עדיף לחיות ללא בעל אבל להביא ילדים עם מישהו 

שהוא לא בעלך..

ממש מזעזע.

לדעתי כדאי למחוק או לנעול שרשור זה.

אנסה לענות לך.

את אמנם עדיין לא הגעת לגיל של נישואין ובכל זאת את יכולה לחוש לפעמים את התחושה שמרגישים אנשים בגיל הזה: תחושת בדידות. תחושה של רצון להגשים את עצמי. תחושה שאני לא אני אם אין לי מישהו לחלוק איתו את שאיפותיי ואת הרצונות שלי. תחושה של רצון לשתף. להעמיק. לדבר. להיות יחד. לאהוב!

אלה תחושות שקיימות אצל כל אחד בכל גיל, ומתחזקות מאוד בגיל של הנישואין (אני מניחה שזה מאזור 18 ומעלה, משתנה מאחד לאחד ומאחת לאחת)

לתחושות העצומות האלה באים חיי הנישואין לתת כח.

כשבני זוג נישאים הם קושרים קשר. ומכאן מתחיל המסע שלהם שאינו נגמר (לא אמור לפחות) לקשר. ליחד. לאהבה. לעבודה משותפת. להתגדלות. לשמחה יחד. להבאת ילדים לעולם!! וזו היא ההגשמה שלהם.

כשאדם חי לבד הוא לאט לאט מרגיש איך הוא פחות ופחות מגשים את עצמו.

כשאדם חי ביחד- ובונה משפחה- הוא מרגיש איך זה נותן לו את הכח. איך זה מעצים אותו. איך זה נותן לו חיות.

וכמו שאמרו לפניי- ויכוחים הם ממש לא לב העניין בנישואין. הם חלק- אבל ממש לא העיקר. והם כלי לגדול יותר מתוכם.

(קרה לך פעם שהיית במשבר ואחריו הרגשת איך את לומדת ממנו וגדלה ממנו? זה אותו דבר. משברים נועדו לבניה וצמיחה מתוכם למקום גדול יותר) 

אדם נברא לחיים של זוגיות.

אדם וחווה היו בהתחלה מחוברים- כי זה טבעם. "זכר ונקבה בראם- ויקרא את שמם אדם" כלומר: רק במצב של זכר ונקבה- הם נקראים אדם!! כשהם לבד וכל אחד לחוד- הם אינם נקראים אדם!!

תארי לעצמך, יקרה, מה היה קורה לו לא היו מקימים משפחה. לא היית נולדת לתוך מציאות של אמא ואבא, של אחים ואחיות, של בית שבו גרים יחד, אוכלים יחד, משחקים יחד, רבים יחד, משלימים יחד, אוהבים יחד....

מה היינו עושים אז? מה היינו עושים אם כל העולם שלנו היה בנוי מחלקים חלקים של אנשים פרודים שהחליטו לגור יחד לזמן מסויים ואחר כך התעופפו להם למקום אחר כי נמאס להם...?

העולם היה מתפורר. זה מה שהיה קורה לנו.

בעיניי המשפחה צריכה להיות המקום אליו חוזרים כדי להירגע ולנוח מכל התלאות שמסביב.. היא הקן. היא הבית. היא המקום החם בו אנו מקבלים אהבה. בו אנו מרגישים שייכים ולא תלושים.

אני מאוד מתפללת שזה מה שיהיה לכל הילדים במשפחה שלהם. זו השאיפה בכל אופן.

המשפחה היא התכלית בעיניי. למה לי להינשא ולגור עם אותו אדם במשך 60 שנה (לפחות) וללדת ילדים ולהקים משפחה? כי זו התכלית. כי שם אני מרגישה שאני מגשימה את כל שאיפותיי!! וזו לא קלישאה. זו אמת.

זו ההרגשה האמיתי של אדם שהקים משפחה: שזו התכלית של חייו. שזו האמת שלו. ששם הוא מגשים את עצמו הכי טוב שאפשר.

וכמובן,  הילדים משאירים את הסימן של הקיום של האדם בכך שהם ממשיכים לחיות אחרי שהוא מת. והם זוכרים ומזכירים אותו וממשיכים את דרכו. בסופו של דבר- הילדים והמשפחה זה מה  שיישאר ממני אחרי שאעבור מן העולם.

עניתי לך קצת על השאלה?

למרות שאינני נשואה,זו תשובה מאוד אמיתית.

 ולסבינה ממש מזעזע לקרוא את דברייך..

ברור שצריך להתחתן ולהקים משפחה ולא בדרך אחרת..

של הנורמליות. יש דברים שצריך להרגיש כמובן מאליו בחיים. כמו שלא מתפלספים מדוע כדאי להיות נורמאלי ולא משוגע..  וזה בא מנורמליות של מושגים, תחושות וצניעות. והצניעות הזו, הבריאה, היא גם ביסוד שאלתך שבשרשור הבא. וזה בריא, כי אח"כ על גבי זה מבינים וחשים את הייחוד שבחיי הנישואין, שבאמת אין אותו בשום אופן בצורה אחרת, ולכן שאלתך ההיא נכונה ובריאה למצבך היום - והיא תעזור לך כשבעז"ה תתחתני, לחוש ביתר שאת את המיוחד שבקדושת חיי הנישואין והבלעדיות שלהם. בהצלחה.

אשרייך!

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר

שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.

הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.

מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.

מה הניקוד ולמה.

הכל מפורט לפרטי פרטים.

מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.

‏‏1.5K‏‏ צפיות‏ · ‏‏11‏ רגשות‏ | מפלגת זהות עדכנה את מצע החינוך שלה, ועכשיו היא מקבלת ציון גבוה ב"מדד לוריא לחינוך" | טל לוריא

אבל פייגלין כמו פייגלין יתקשה מאוד לחבר בין החלומות שלו לבין המציאות הישראלית.