פורום נשואים טריים (עמוד 607)

אשמח לשמוע את תשובותיכם המחכימות ביותר

צריך לעבוד עליה.

ולדעתי, האהבה או מה שנקרא "ההתאהבות" או "ההרגשה" שלפני החתונה, היא המנוע של הרצון לעבוד יחד, וצריך בכל הזדמנות להיזכר בה כדי להמשיך ולבנות.

כדי לאהוב מישהו צריך להכיר אותו, ולהכיר את בן הזוג אפשר רק אחרי החתונה,

וזה לוקח המון זמן להכיר, כי אנחנו כל הזמן משתנים וגם בן הזוג שלנו, ולוקח זמן להכיר כ"כ הרבה רבדים,

וכאשר מכירים מישהו - עם כוחותיו וחסרונותיו, ובכל זאת אוהבים אותו - אז זו אהבה אמיתית.

נראה לי שככל שעובר הזמן כשבסך הכל טוב, עם עליות וירידות,

כשעוברים ביחד חוויות של גידול ילדים ועוד,

הקשר מתהדק,

מבינים בעומק הכי גדול שאנחנו קשורים בקשר חזק ואמיץ,

וזה חזק פי מליון מהאהבה של לפני החתונה.

אחרי החתונה הלת נסגרת.....ו....אתםלבד..את מתמודדת שוב עם היציאה הזאת שלו שאת לא סובלת..והוא פתאום רואה איך שאת נראית כשאת קמה בבוקר....ועוד יום ועוד יום אין לאן לברוח וצריך (חייב )לעבוד על התקשורת ועל הדרך החדשה שתשלב את שניכם וזה מה שיוצר חיבור אמיתי ואהבה.

ברור שיש אהבה שמתגלה ונבנית עוד לפני האירוסין... היא תנאי הכרחי לקשר (יחד עם עוד כמה תנאים... ואכמ"ל)

גם ברור שאחרי החתונה יש בוג של "הסלמה" או "עליית מדרגה" (או כל מכבסת מילים אחרת...) האיכות האהבה שבקשר (שנובעת מכניסה של מימדים פיזיים\ קשר של ברית ניששואין\ מגורים משותפים\ ועוד כמה גורמים)

וגם ברור שכשיש ילדים ופרוייקטים משותפים בחיים- זה מגדיל את הקשר והאהבה בין בני הזוג.

לפני-

פרפרים בבטן,

הראש מלא במחשבות רק עליו,

הלב יוצא...

 

ואז...

מתחילים החיים.

מה לפני כן לא היו חיים?

היו, אבל בניוטראל מטורף.

 

האהבה אחרי החתונה, מבשילה בדומה להבשלה של האהבה אל התינוק אחרי לידתו. 

עוד כשהוא ברחם אנחנו אוהבים אותו, ואנחנו מחכים בקוצר רוח לחיבוק ונשיקה הראשונים אחרי הלידה  

כמו עם הילדים, הקשר מתחזק הודות לחיים המשותפים ולחוויות המשותפות. כמו עם ילדים, המגע הוא הביטוי היפה והנחמד ביותר לאהבה, ולכן מומלץ לנצל כל רגע פנוי לבילוי צפוף-צפוף עם הקטנטנים - ביום וגם בלילה! כך מנצלים גם את זמן השינה לחיזוק הקשר  

בין אהבת הורים לילדיהם לבין אהבת בני זוג.

 

אחרי 5 שנים היא מקבלת גוון חדש... אחרי 10 שנים היא מתעצמת... ואחרי 15 היא משהו אחר ומיוחד... ואודיע לכם בעז"ה מה קורה אחרי 20....

רק תמיד לעמוד על המשמר, לטפח כשכיף ביחד, לתמוך כשקשה למישהו, ולהעזר במי שצריך כשקשה לשניכם, להיות עניו מספיק כדי לקבל בקורת בונה ועוד יותר עניו לפני שמעבירים בקורת ("בונה")

הרבה שמחה, ידידים!!!!

על שבועות, שתלמדו ממנו יחד הערב (הלילה)

או חצי חצי, זה מה שאני עושה, אחד קוטג ואחד גבינה לבנה במקום 2 קוטג...

אח"כ אפשר לקשט / לפות במה שרוצים.

בהצלחה.

בעיקרון אני אוהבת את מה שחשבת....

 

אולי תבררי עם הגננת אם הם ירצו את זה לגן- ומה הסיכוי לקבל אח"כ בחזרה את הדברים?

 

מחשבה- לעשות הר מאלבד תפור ולמלא אותו בהמון-המון עיתונים בקווצ'צים

 

 

 

לקחת כמה קרטונים של סופר, בגדלים שונים, ולסדר אותם אחד על השני כהגבהה, בצורת פירמידה. ואת הרעיון של קיווצוץ העיתונים מהתגובה של צדיקה- לגלגל את העיתונים ולהדביקם בצידי הקרטונים ליצירת תבליט עגול של הר.. ואחרי שהכל מחוזק ומודבק (דבק פלסטי, ומסקנטייפ/ סלוטייפ לחיזוק)- להצמיד את העל-בד גם בהדבקה...

 

בהצלחה רבה!! וספרי מה עשית בסוף..

נראה לי..

כמה זה עולה דבר כזה?

יש אולי בבית מרקחת???

 

בקום המדינה זה היה "לא תחסום שור בדישו", אחר כך זה נהיה פסול אבל לא נורא, אחר כך זה נהיה ממש פלילי והיום הולכים על זה לכלא.

 

הרבה דברים טובים קורים בתקופה האחרונה, זה רק אחד מהם.

ספר, כדי שכולנו נשמח...

מאז ועד היום, והארת את עיני באיזה שהוא מקום.. תודה!!

מבן גוריון ואפילו עוד הרבה לפני. 

 כל ספר זה מפתיע אותי מחדש.

לדעתי אפילו יכול להיות שהמצב משתפר...

אם אין יראת ה'....

תנסי אולי להציע לו להיפגש עם החברים אפילו אצלכם בבית הרי אם החברים הם המטרה הרי שהמטרה הושגה גם כך..

יותר חשוב מזה..

הרבה תפילות.. ואם אפשר אז בדמעות, לכי לכותל תדברי עם ה' על זה...(לאו דווקא בתפילת עמידה, בכל רגע בשפה שלך),  אם לא בכותל אז בבית זה גם טוב.. אל תרפי, ה' רואה ומקשיב. מניסיוני האישי בנושא בדיוק כמו שלך, זה פשוט מחולל פלאות..

בהצלחה והרבה אמונה..

אני לא בדיוק מבין, מה הוא אמר לך? כלומר, אמרת לו רק שזה לא טוב, או שאכן הסברת לו  מה לא טוב בזה?

את מכירה את החברים האלו?

קרה משהו בזמן האחרון שהדליק אצלך נורות אזהרה?

כולכם מדברים כאילו היחס בין אישה לבעלה הוא יחס של אימא לבנה. וזה ממש לא נכון.

הטעות הקלאסית לעשות זה להגיב כמו שהיגבת כששאל אותך אם זה בסדר. אם תמשיכי בדרך הזו, תהיי בטוחה שבפעם הבאה הוא כבר יילך בלי לשאול אותך. היחס שלך אליו צריך להיות קצת כמו יחס של עורך דין ללקוחו. אם לקוח בא לעו"ד ואומר לו גנבתי, ואז העו"ד אומר לו: "באמת! זה לא בסדר!, מה אתה רוצה ממני ? אתה אשם!" - לא תהיה לעו"ד הזה פרנסה... עו"ד מנסה מצד אחד לא לעוות את המציאות ומצד השני לגלות סימפטיה והבנה ללקוחו. ברגע ש"קבעת עובדה" מצידך שאין הצדקה שיצא - הוא עשה את הדבר הכי טבעי : לעשות דווקא! וללכת. יש מצב שאם היית מקשיבה לו וקובעת שתפגשו לדבר על זה ב- 4 עיניים, הלהט שלו ללכת היה יורד. אני לא נכנס כאן לדיון הלכתי/מוסרי אם זה נכון או לא נכון ללכת למועדון. הנושא זה לא "מה עליי לעשות כדי לא לגרום לו ללכת יותר"! זה לא הנושא! הנושא זה התקשורת ביניכם. הנושא זה התפקיד שלך לתמוך בבעלך גם כשהוא נופל, ויכול להיות שהוא מודע קצת לזה אך קשה לו להחצין את זה כשאת מתקיפה, והתפקיד שלו להשתתף בצערך. מתוך זה ניתן להגיע לפשרה. הנושא זה שלום בית. האם את יותר טובה מהרבה זוגות חילוניים להבדיל כאשר בן זוג אחד מתחזק, ואני יודע, שהוראת הרבנים במצב כזה היא לא לאיים, לא לשכנע, אלא לשמור קודם על שלום הבית. זה חושב בשבילכם וזה חשוב לילדים. אולי אם תדברו בצורה כנה ופתוחה תגלי שהוא במשבר והוא יבקש את תמיכתך. תאמיני לי שגם אם לא תתקיפי הוא מבין שאת מתנגדת ואני בטוח שבפנים פנימה הוא לא הולך לשם כדי להכעיס אותך. זו לא המטרה המקורית שלו. יש כאן מין אמירה שלו שצריך לברר את מקורה. בינתיים תהיי לצידו ותראי כיצד בעז"ה עם הזמן דברים ישתפרו.

 

בהצלחה

דני (סטודנט לתואר ראשון בייעוץ נישואין ומשפחה)

אכן, אתה צודק בהחלט. תקשורת בין בני זוג היא דבר חשוב לאין ערוך.

ואכן, כפי שאתה לומד, טיב היחסים בין בני זוג אינו צריך להיות כשל אם ובנה.

אבל - היא לא כרגע במקום הזה של להסכים לכך!!

מה תאמר לה? 

תסכימי לו? תאפשרי לו?

אתה צודק שלא התחברתי למקום שלה, לכן עלי להבהיר שאני אכן מבין ומקבל את הרגשת הכאב המובנת.

רק - וסליחה על החפירה - יש הבדל בין הרגשת כאב בגלל ש"הורסים את השם הטוב שלי כאשר רואים את בעלי מסתובב שם..." לבין הרגשת כאב בגלל הערבות שלי לבעלי, בגלל שאני דואגת לו. צריך לברר מהי הרגשת הכאב.

 

דווקא בגלל ש"היא לא כרגע במקום הזה של להסכים לכך" כתבתי את מה שכתבתי. כדי שתיפתח קצת להסתכלות שונה ואחרת.

אני לא מבין מה אתה מתכוון כשאתה כותב "תסכימי לו? תאפשרי לו?", שוב - כאילו היא אימא שלו או שוטר שיש בידה לאפשר לו או לא? מה אתה רוצה - שהיא תסגור את הבית במנעול?

ההגדרה של התנהגות אסרטיבית היא: א. להגדיר מה רואים. ב. להגיד במילים איך מרגישים ביחס לזה. ג. להגיד מה היית רוצה. להתנהגות אסרטיבית כזו מצידה אני מפה. שתגיד מה היא רואה לנגד עיניה. שתחווה את רגשותיה - יהיו אלו שיהיו. ג. להגיד מה היית מצפה. ואחר כך- כמובן - לשמוע את הבעל. מה דעתו ורצונו והרגשותיו.

יש קווים אדומים שבהם אין מצב לנהוג בדרך אותה הצגת.

 

בחיי היומיום תקשורת נכונה חשובה ואסור להעביר ביקורת בצורה של- תעשה ככה ואל תעשה ככה.

המקרה כאן, לפחות כפי שרוויטל הציגה אותו הוא קו אדום מבחינתה, שבסיטואציה אותה היא תיארה היא הייתה צריכה להגיד את ה"לא" ההחלטי שלה, בלי ליפות את האמת במילים יפות ועדינות נפש..

 

על סמך מה החלטת שהוא עשה "דווקא", אולי הוא אדם עם אופי קצת חלש שהחברים גררו אותו והוא התקשה לסרב, למרות שאישתו אמרה לו את דעתה, א"א לקבוע על סמך אירוע חד פעמי ויחסית שולי בחיים (לא מבחינת סוג המעשה, אלא שזה לא דבר עיקרי בחיים) האם יש ביניהם תקשורת טובה או לא, במיוחד כשהשיחה נעשתה דרך הטלפון ולא פנים אל פנים שאז קל יותר להביר עמדות.

 

רוויטל- אל תקחי את דברי באופן אישי, ממש לא התכוונתי לעשות לבעלך "ניתוח אופי", אלא רק להבהיר שא"א לשפוט ולקבוע כלום על סמך מקרה בודד בלי שיש את כל התמונה על הזוגיות ביניכם, וצר לי אין לי עצה בשבילך, איך לפתור את הבעיה, מה שבטוח שלא טוב שתשאירי את כל הכעסים בבטן, תדברי עם בעלך עליהם (תגידי לו מה את מרגישה בעקבות מה שקרה).

 

קבלי חיבוק

 

א. הוא יצא לאותו בילוי, עם בנאדם גרוש, שבגד באשתו עוד בזמן שהייתה בהיריון בילדם השלישי, ובכלל הבנאדם הזה חולה נשים ומאכיל אינספור סיפורים עם מי היה כמה ולמה.

ב. בעלי באופן כללי, טיפוס של קביעת עובדות, גם בנושאים אחרים, כל עוד הדבר נראה לו מבחינתו ישר, מקובל, לא ממש מעניין אותו איך זה משפיע עליי.

ג. שאלתי אותו איך היה מגיב, לו אני הייתי יוצאת למועדון עם חברה והוא טען שאין לו בעיה עם זה.

הנקודה מבחינתי איך לגרום לו להבין שהוא פוגע בי ולא מקבל את דעתי, כדי שבפעם הבאה זה לא יקרה?

 

את צריכה להבהיר לו, שאם אין לו בעיה עם זה - אז שיחשוב על דוגמה שכן היתה לו בעיה אם היית עושה. מבחינתך מה שהוא עשה - זו דוגמה קיצונית כזו.

ב. גם אם יגיד ששום דבר שהיית עושה לא היה מפריע לו - צריך לומר לו שזו עצמה בעיה: אמנם יפה מאד שלא רוצים "להגביל" יותר מדי את בן הזוג, אך בנישואין יש איזו מחוייבות בסיסית אחד לשני, ובדברים שהם בנפשו של השני, ובפרט כשהם שייכים לערכים הבסיסיים שעליהם משפחה זו בנויה - שם צריך להתחשב.

לכן, הנקודה הראשונה לדעתי, היא ההסכמה שבדברים אלמנטריים שבנפשו של אחד (בידיעה שלא "מנצלים" זאת סתם) - מתחשבים אחד בשני. זה שייך להגדרה של מצב הנישואין. וגם אם ברגע הראשון זה נראהמגביל במקצת - הריווח מהידוק ה"ביחד" שבעצם ההתחשבות שווה את זה.

יתכן שכאשר יעבור - אולי לראשונה - את עיכול המחשבה הזו שבדברים מסויימים ("קיצוניים" בעיני האחד) חל שוני מאז הנישואין, ובגלל שזה נורא ואיום בעיני השני, אז לא עושים מתוך התחשבות בהרגשתו, אולי זה יגרום לכך שבהמשך יהיה ניתן יותר להגיע להחלטות בחלק מהעניינים מתוך שיחה, בשותפות.  יכול גם להיות שאפשר יהיה על גבי בסיס של הפסקת העניין מתוך התחשבות בסיסית - להגיע גם לשיחה על המהות של בילוי כזה וליצור אוירה של בילויים טהורים יותר ותרבותיים יותר (אולי תציעי לו "תחליף", שתלכו ביחד לאיזו מסעדה או כד', ותשתדלי ליצור אוירה נעימה ביניכם באופן שממילא ירד הצורך לבילויים זולים שכאלה)..

את יכולה לספר לו שנורא נבהלת מהרעיון הפתאומי והמוזר, שאת לא רגילה לו; את יכולה להגיד לו שאת מאוד חוששת שהמועדון יביא איתו שינוי באופי שלו או ברמת האמונה שלו; את יכולה לספר לו שהסיפור של החבר הגרוש גורם לך לחשוש למשפחה שלכם; את יכולה להגיד לו שנעלבת מכך שהחבר שלו קיבל אותו לכל הערב, בעוד שאת נשארת בודדה; ושאת מתוסכלת מכך שהוא לא מנהל איתך שיחה ומקבל החלטות ביחד איתך, כמו משפחה; שייתכן מאוד שלו היה משוחח איתך, ומרגיע את כל החששות שלך, היית שולחת אותו אל המועדון בלב בוטח ובאהבה (ואולי אפילו מנצלת את הערב החופשי להזמין את החברות שלך לערב של קשקשיאדה בביתכם). 

(או לשנות, להוריד ולהוסיף ממה שכתבתי - אני לא באמת יודעת איך את מרגישה ומה בדיוק הציק)

האם באמת נראה לך שאם הוא יבין שהוא פוגע בך ולא מקבל את דעתך זה לא יקרה בפעם הבאה?

אם כן, אשמח אם תסבירי לי מדוע.

כשאמרתי שאי אפשר להגיד לא , התכוונתי שלא שייך לומר לא בניגון של "לא, אתה לא הולך". אכן, ניתן לומר "לא" בניגון של "ככה אני מרגישה בבירור- שזה לא שייך!".

 

אם הבנת מדברי שהוא עושה דווקא - מחילה. התכוונתי לומר שזאת אופציה.

 

לכן, פלא בעייני שדברי נתפסו בעינייך כשחור לבן. דווקא אמירת לא נחרצת כפי שאת הצעת נתפסת בעייני כשחור לבן.

 

מ"מ, תודה על ההערות.

דני

זו בעיה שקוראים דברים בלי לשמוע את האינטונצה (ההנגנה) של הקול של מי שכתב אותם.

ככה אתה מפרש כפי שנראה לך הטון המתאים לדברים וזה לא בהכרח מה שהתכוון המשורר.

 

(וזה דבר שאני נופלת בו הרבה- מפרשת את הדברים לפי הטון שבו נדמה לי שנכתבו הדברים, כשבעצם הכוונה הייתה אחרת)

יש לא מעט מקרים בחיים בהם אחד מבני הזוג נוהג בניגוד לרצונו של השני.

המקרה הזה הוא דוגמה בולטת של התנהגות כזו המביאה צער רב.

כמו בכל מקרה בו אנו רוצים להשיג תוצאה, עדיף לנהוג בחכמה ולא בכוח. אין טעם לטחון אותו בשיחות מוסר והטפה, אין ספק שהוא יודע היטב מה שהוא עשה והוא לא צריך שיוכיחו אותו על כך.

מה שחשוב זה שתראי לו את הכאב והצער שהוא גורם לך, בלי שום חשיבות לשאלה מי צודק, החשיבות היא לשאלה למי כואב.

לך כואב ובצדק, הוא חייב לראות ולהבין את זה ואם הוא בעל טוב ואוהב הוא גם יסיק את המסקנות.

זה ממש נשמע לא פשוט!!

 

אני לא מכירה אותך ואולי הדברים הבאים לא יהיו רלוונטים,

 

אבל מה מצב היחסים בניכם?

באופן כללי, את חוסמת אותו? זה קורה הרבה שאת "לא מסכימה לו"? (אולי יש לו עניין עם מאבקי כוח?)

ובעיקר (מפאת הצניעות אל תעני, רק תתבונני)- מה חסר לו בקשר שלכם שהוא הולך למקומות כאלו?

 

אני מצטרפת לקודמי שכדאי לשתף אותו באופן גלוי וכנה וברוח טובה בהרגשתך.

למרות שאני מבינה אותך, הדבר שהכי יכול להפיל אותו ומהר, זה שלא תדברי איתו.

כדאי אולי גם להסביר לו יפה שאת חוששת שהחברות עם האדם הזה תשפיע עליו חלילה בכיוונים לא טובים (ויש כאן קייס!).

 

ליבי איתך, אני מאמינה שהקושי הזה יכול לעזור לכם לגדול!!

 

ובנוסף מציעה לך להתפלל המון ולהתחנן לה' שיציל אותו מהמקומות האלו ומהחבר הזה שהוא נשמע לי אדם מגעיל ומושחת!!

אני טיפוס מאוד קליל ונוח, יש בינינו פתיחות די טובה, אני לא מחסירה ממנו דבר, לטענתו אני לא צריכה לעשות סיפור מהעניין, "בסך הכל הלכתי עם חברים פעם ב למועדון, אני לא רואה בזה שום דבר פסול וגם אם אצטרך לעשות זאת שוב אני לא רואה בעיה לכך".

הכאב שלי נובע אולי מתוך מקום של חוסר בטחון, קנאות ופחד שקיים בעולמנו שכל בנאדם יכול ליפול, אז במיוחד שהוא מסתובב עם אותם אנשים שעשו מעשים והרסו בית בשביל בחורה, אנשים חסרי אמונה, איזו סיבה יש לבנאדם לצאת בשעות מאוחרות של הלילה, אם לא בשביל לשטוף את העיניים ומשם הכל יכול להיות.

מכעיס אותי שהוא לא שם עליי בכלל, ולא מכבד את רצונותיי, הוא לא שומע ממני את הלא, כמעט בשום נושא, הוא אדם שאוהב את החופש שלו ולא אוהב שמגבילים אותו, למרות שאני גם בדעה כזו, אבל אני יודעת את מקומי כאישה דתייה ונשואה.

רויטל שלום

 

כאבך הכנה מורגש,כאב שבא לידי ביטוי במקרה הנ"ל שככל הנראה הינו סממן לקושי מסויים אשר חוזר על עצמו במערכת הזוגית שלכם.הבסיס כמובן לפתרון ולפחות לתחילת עבודה בדרך אל האושר וההסכמה  הינה התקשורת בינכם

עלייך ליזום "פגישה "אשר תהיה בזמן נוח לשניכם ואשר בה תעלה הבעיה הנקודתית שיצרה בינכם את הויכוח ובד בבד תעלה גם הנקודה העקרונית אותה ציינת "מכעיס אותי שהוא לא שם עלי בכלל " כמובן שהפגישה תהיה הזדמנות לבעלך לשטוח את צרכיו ורצונותיו ותחושותיו אשר עליהם תצטרכו לתת את הדעת שתוביל אתכם לשביל הזהב ברמה העקרונית

 

אשמח לסייע

חיים

יועץ ומאמן זוגי

 

וברוכה הבאה לפורום

 

אין לי מה להגיד לך

יש לך סיפור מורכב ועדין- שאני לא רוצה לחפור בו במקום לא נכון- מחשש לקלקל יותר...

אין לי אלא לתת לך "חיבוק" לגבות אותך- את אישה טובה!! תדעי לך שאת לא עומדת על סתם דברים ועושה "ביג דיל"- יש פה עקרונות של הבית ותלחמי עליהם בצדק גמור!!

ולכי ליועץ נישואין\ רב\ חכם (לא למקובל.... לא רלוונטי כרגע)

 

אני הכי חוששת מהחבר הזה שלו- עוד יותר מהיציאה למועדון או מזה שהוא לא שם עלייך

תודה רבה על הייעוץ, אני באמת שוברת את הראש איך הפעם לא לוותר, ויתרתי פעמיים במהלך הנישואים על דברים עקרוניים, שיושבים אצלי עד היום בלב, אני ציינתי בפניו שאוטומט הוא גורם לי, להתרחק או לא להרגיש משהו כלפיו, אבל הוא טיפוס של ראש בקיר, אני מקווה בעז"ה למצוא את הפתרון המתאים בהקדם.

 

תודה על כל החיזוקים.

מה עושה גבר שאשתו מפרידה את המיטות, אם לא ילך למועדון, והפעם אפילו לא ירגיש שמץ מצפון?

עכשיו יש מקום לפרוק את התסכולים, והמטרה להרחיק אותו מהמקומות האלה, לא לשלוח אותו לשם בבעיטה.

 

בעיני צריך לשים את המטרה לנגד העיניים- והמטרה (כך אני מבינה) "להחזיר אותו הביתה".

 

לשם כך צריכים קודם כל הרבה תפילות.

אחר כך הרבה הרבה חום ואהבה.

אחר כך לנסות לשוחח.

 

ובעזרת ה' יהיה בסדר!!

ואם מישי הבינה ההפך- זה ממש לא ההדרכה שלי!! כמובן שזה דבר שמאוד לא נכון-עד אסור- לעשות!!

(גם מבחינת ההלכה וגם מבחינת הזוגיות)

פשוט ציינתי בשקט מה יכלה להיות התגובת-בטן שלי ... שתבין שאם היא מסוגלת לחשוב ולשאול בכלל- היא במצב טוב....

 

וכמובן שהמטרה להחזיר אותו לביתו-אשתו ולהרחיק ותו מחברים רעים וממקומות רעים

וכמו שכתבתי בתחילת דברי- הדרך לשם (לדעתי) עוברת אצל רב או יועץ.

 

עוד |חיבוק| לרויטל

 

 

 

לימודים לבנות בנפרד

בנים לא יתחילו איתה - יש לה כיסוי ראש. דברי כפירה היא לא תשמע - זה משפטים, הכל פורמאליסטיקה (אני מתמצא מעט).

 

בר אילן, שערי משפט, האוניברסיטה העברית, המכללה למינהל. רק לא קרית אונו, שתחסוך לעצמה את עוגמת הנפש והמחיר היקר (פי 3 מאוניברסיטה).

פריצות קיימת גם כלפי נשואות, המראות המעצבנים להחריד בבר אילן ( ה"דתית") מטרידים מאד אולי יותר מכל אוניברסיטה אחרת שם אתה פשוט לא מצפה לקדושה מינימלית, יש הרבה כפירה, הסתה לשון הרע ודברי בלע, חוצפה ושקרנות לשמוע גם בתחום המשפטים ( תתפלא כמה)  ואיני יודעת מה המחירים בקרית אונו אבל במכללה החרדית בהחלט זול יחסית ובד"כ גם התכניות לימוד שלהם מתאימות לנשים המכוונות לגידול משפחה ,  בקטע הזה, של התארגנות תואמת לחיים, יש לציבור שלנו הרבה מאד מה ללמוד מהם.

זה יפה שאתה מנסה לחפש לה מקום שיהיה לה טוב

זה נחמד בהחלט לקרוא שאתה פתוח לעזור לה להגשים את החלומות\ רצונות\ צרכים אינטלקטואלים שלה

 

אבל משום מה עולה לי טון לא טוב מהשאלה...

כאילו אתה בא מאחורי הגב שלה או משו... בא לחסום אותה או לנתב אות בדיוק לאן שאתה רוצה....

הלוואי ויש לי בעיה בהבנת הנקרא והטון המתאים לדברים

 

אבל למה אתה שואל בשמה??? תן לה לחפש לבד!! תן לה ללכת לאן שהיא רוצה ללמוד! -גם אם בעיניך זה "טמא"

 

(ולגבי צניעות- כל אישה מקבלת בדיוק מה שהיא משדרת.

אם את צנועה ומשדרת- אני נשואה, עזבו אותי- יתייחסו אלייך ככה. )

 

צדיקה, למה לא שאלת את "חדשה" מהשרשור של המועדונים "מה בעלך רוצה?"

הבעל במקרה כאן לא סגור על זה שבא לו שאישתו תלמד במקום טמא (מה לעשות, כל מי שהסתובב בבר אילן לדוג' יודע על מה מדובר), הוא רוצה לאפשר לה להגשים חלומות אך לא רוצה להפקיר אותה לזאבים, הוא מגונן עליה,

וכל הכבוד לו!!

 

 

(וסליחה שיוצא לי להתנגד לך כבר בשני שרשורים,

אני מעריכה אותך מאוד, ואת תשובותייך הנבונות!)

אין אפוטרופוס לעריות, ולא צריך להרחיב....

מה העוול בכך שבעל רוצה שאישתו הצעירה תלמד במקום שהוא יותר שמור מבחינה רוחנית????  האם כל אישה היתה נותנת לבעלה ללמוד במקום מעורב ולא דתי ימים שלמים????

אני לא חושבת שאנחנו צריכים להעמיד כל הזמן במבחן את עמידותינו הרוחנית, זה לא מראה על גדולה רבה יותר- זו פשוט סוג של התגרות ונטילת סיכונים- שהרבה פעמים היא ממש מיותרת (ולעיתים, מה לעשות?? היא גם מפילה חללים)!!!

ואל תתחילו עכשיו עם הקלישאות שמי שהיה חזק עוד קודם לא נופל, ועוד ועוד, כי זה לא ממש מוכיח את עצמו, וכל אחד בטוח שהוא יהיה גיבור העל שיעמוד בהכל, "כל הגדול מחברו- יצרו גדול ממנו" ואפילו חכמינו אמרו "אל תאמין בעצמך עד יום מותך!!!"

האם אפשר להגיד שהמסקנה לאור שאלתך היא שיש השוואה בין לימוד משפטים ליציאה למועדן?!

 

אין לי דבר נגד שאישה תצא ללמוד, חלילה

 ואין לי דבר נגד ללכת ללמוד במקום איכותי ונקי וצנוע וטוב ומכובד לבת ישראל

 

אני ניסיתי לעמוד על נק' אחרת- למה הוא עושה לה בירורים?

סתם כי היא שונאת לברר ולחטט עם שהיא תמצא מקום ללמוד- ואז הוא עושה לה טובה ומחפש...

או -שהוא קצת יותר מידי מחטט בשבילה ולא נותן לה מרחב לחיות את החיים שהיא רוצה... (כן אני יודעת שיש משו סותר מאוד בין נישואין לבין לעשות-מה-בראש.... אבל יש דברים שבהם יש מרחב אישי)

 

זהו, פשוט התלבטתי באיזה נימה לקרוא את השאלה...

הלוואי שאני טופלת עליו האשמות-שווא....

 

 

נראה לי שהנורה שלך פשוט לא פועלת בשעות כאלה...      

 

תקראי שוב מחר , בטוח תביני, אין מצב שלא!

ואני כבר בשעה שהנורה דולקת.........

מישהי שתאיר את עיני??

"הגננת ביקשה להביא משהו שמאפיין את אמא לגן" או משהו בסגנון?

דווקא בגלל זה ה"נורה"!

מה עם רעיונות נוספים ליום ההולדת?

אני כואב את כאבך, אכן מצב לא נוח בכלל,

 

אני הייתי מציע לך

 

1. לנסות לקבל אותו כמו שהוא בלי לנסות לשנות אותו למרות שאני ממש מבין אותך, כי זה פוגע בהרבה דברים, אבל זה כלל חשוב בנישואין!

 

2. ובעיקר - כמו שכתב אלעדי בפורום הקודם, תתני לו את האחריות ע"י שתסירי את האחריות שלך לתוצאות שייקרו כתוצאה מהאיחור. ואולי - זה מה שמפריע לו ובגלל זה הוא מאחר, שהוא מרגיש שהאחריות היא עלייך ולא עליו ושאת קובעת לו. אז תאחרו לפגישה, לא נעים? על אחריותו. ולא בכעס, פשוט לסמוך עליו באמת, ולהאמין בו. ותהיי מוכנה לשלם את המחיר על כך, למרות שזה לא הכי כיף.

 

3. מה עם לנסות לקבוע נניח לצאת ב8 כדי שתצאו ב10?

 

4. תקשורת זוגית - נסו לשוחח על כך בנחת, וכמו שכתבתי בפורום הקודם, תאמרי לו מה את מרגישה ולא למה הוא אשם. אין כמו לדבר אחד עם השני ולהבין ולהקשיב (לא פחות חשוב) אחד לשני.

 

לגבי ייעוץ - אם יעוץ מסויים לא עזר, כדאי לנסות יועץ אחר, (ותשועה ברוב יועץ)

 

אם צריך אשמח להפנות למישהו שאני ממליץ באישי.

האם יש לו גם דברים אחרים? תכונות טובות? מן הסתם לא מעט. זה שאת כותבת "לפרק על זה נישואים זה קצת דבילי" זה נכון מאד. יותר מקצת. אבל זה שבכלל עולה מחשבה כזו בגלל דבר כזה, זה יותר מדאיג. אם הוא הלך לקאוצינג וייעוץ זוגי, משמע שרוצה לשפר אך לא כ"כ הולך - אז מאיפה באה בראש מחשבה כזו לתלות בכך את הקשר עם האדם.

לכן, אני מציע לך, במחילה, שתחשבי גם על מה שקורה אצלך: האם את משוכנעת שההסתכלות החמורה הזו, היא פחות חיסרון מהתכונה שיש לו?  לא בטוח. לגמרי.

לדעתי, קבלי אותו שהוא כך. אפשר אפילו לחייך מדי פעם מהענין, לא בלעג כמובן. לבקש מדי פעם אם אפשר להשתדל לעשות דבר פלוני לפני דבר אחר כדי להספיקו, להחליט ביניכם שאתם מתחילים התארגנות מוקדם יותר כשיש משהו חשוב להגיע אליו.  להביא בחשבון שבעניינים שהזמן מאד חשוב (ילד לבי"ס..) לא הוא יביא.

 והעיקר- העיקר: שינוי כיוון מוחלט אצלך: עין טובה, עין טובה, עין טובה. לחפש כל הזמן מה הטוב אצלו ועל זה להסתכל ואת זה לאהוב.  ולא להסתכל על הצד של האיחורים. ככה הוא, לא אסון. זה יכול להשתפר עם הזמן אך לא תחת לחץ. עם הרבה אהבה.

ותזדרזי בעבודה הזו, אחרת את עלולה למצוא חלילה פעם בעל שהרבה זמן הסכים לעבוד יחד עם אשתו על עצמו (קאוצינג, טיפול זוגי...) עד שנמאס לו שמנקודה אחת אצלו עושים את המרכז וכאילו הוא פה "בעל החיסרון" וזהו..

עין טובה, לטובתך, לטובתו, לטובתכם.

תראו הרבה טוב.

בהצלחה.

לאוד ול ז'

 

זה גם פוגע בזוגיות

כי אני יהיה במיטה  ב 11 ואני יכולה לחכות לו עד 2 ורק אז הוא יגמור להתארגן ...

וסורי אני צריכה לישון גג ב 12 כל בוקר אני קמה  ב6 !

ואחרי שאני נרדמת קשה מאד להעיר אותי..

והוא מתעצבן שאנחנו בחודש מקימים פעמיים שלוש (רק בלילות שבת שאז אני לא מחויבת לקום ב6)

וכמה שהסברתי לו זה לא עוזר..

אפילו בליל טבילה אני אומרת לו תחכה לי מקולח כשאני חוזרת זה לא עוזר....

אני יחכה לו עד 12 בלילה במקרה הטוב...

תמיד יש לו עוד סידורים ..

לשמוע חדשות וכדו'...

והוא עוד בא אלי בטענות שאנחנו מקיימים כ"כ מעט וזוג נורמלי מקיים יותר....

מה לעשות???

נשמע שאת במצב לא פשוט...

קודם כל |חיבוק|

 

ניסיתם ייעוץ זוגי, ניסיתם קואוצ'ינג

אולי יועץ אחר? אולי פסיכולוג? (לא, זה לא בושה ולא פחד- כשצריך- הולכים.)

 

לדעתי תדברי עם אבא שלו על זה.

דווקא זה שאבא שלו הוא גם הבוס שלו- עוזר לך כאן... כי יש לך גם תמיכה אוהבת ממנו- וגם גב חזק ומשמעותי.

 

אולי לתת לבעלך להרגיש קצת את המשמעויות של מעשיו תעזור לו-

לרמוז לגננת שתנזוף בו בשקט (לא ליד הילדה, כמובן) על האיחורים שלו

אם קבעתם ללכת והוא לא מוכן בזמן- לכי לבד. שירדוף קצת אחרי הזנב שלך.. (כנ"ל במיטה- אם הוא לא מוכן כשאת מוכנה, והוא ידע מראש מתי להתייצב- שיתבשל עם עצמו, את לא תחכי מיליון זמן...)

גם המעסיק\אבא צריך לתפוס אותו הרבה יותר קצת על השעות שלו- אם זה בנזיפה או במשכורת.

 

ה-בעיה בשיטה שאמרתי^^ זה שאת עלולה לגלות שטיפסת על עץ גבוהה מידי.. שזה יגרום לך לחסימות ממנו או לא יתן לו מצב להשתנות .

אז תזהרי עם הכלי הה!! ואל תתמידי בו יותר מעבר למינימום הדרוש!

 

 

כמו שאמרה ד'- המון עין טובה!! תשתדלי לחפש ולמצוא ולהעריך את כל הדברים שבעלך הוא כ-ן טוב בהם וטוב לך. אל תתני לנק' אחת להאפיל לכם על כל הזוגיות. שימי לב לנק' שבהן הוא שלוקח אחריות על הבית-בתחומים שאת לא היית מסתדרת לבד...

 

וכמובן- תמיכה מחברות\ אחיות\ אמא וחמות לא תזיק...

 

ברוכה הבאה לפורום..

שיכול להסביר לו שני דברים:

א. ההשתדלות "להרגיש אותך" יותר.

ב. ההשתדלות להבחין בהדרגה בין התכונה הבסיסית של קצב ההתארגנות הפנימי שלו, לבין פרטים שאפשר להתרגל להתגבר עליהם. למשל: החלטה שלא פותחים חדשות כשיש דברים חשובים ומהותיים בהרבה.  ממש לציין פרטים - בהתחלה קטנים - שאותם מצליחים לעכב כשצריך משהו אחר.  כשאדם מתנסה כמה פעמים שאפשר לדלג על החדשות (ובשבילו זו "עבודה", התגברות על ההרגל האוטומאטי של מה שהוא צריך כביכול "להשלים") ולא קרה כלום - הוא רוכש יותר תכונה של אי תלות ב"השלמת" כל מיני עניינים שאינם חשובים.

 

ועוד הערה, אולי נשמעת מצחיקה - אך יתכן שבהחלט לא:

התופעות שציינת - אופייניות גם לבעיות ריכוז, ויש דבר כזה גם אצל מבוגרים.

יתכן ששווה שיקפוץ לנוירולוג ויתאר לו בלי להתבייש במה מדובר. זו לא מחלה - אך יש אפשרויות עזרה די פשוטות.

אם זה לא יעזור (ומאד יכול להיות שכן, לפעמים כדור קטן שעוזר לריכוז - וזה יכול להשפיע על כל הנושאים שהוזכרו) - אז אם הוא מסכים, יכול גם לקפוץ להתייעצות עם פסיכולוג. שוב - זו לא מחלה ולא בגלל שמשהו "לא בסדר" אצלו. פשוט - אלו תופעות די מוכרות, ולפעמים אפשר באמצעים די פשוטים לעזור.   כמובן, זה לא במקום הבחירה החפשית - אבל כשהתופעה היא במימדים שכבר מאד מפריעים, יש מקום לעזור לבחירה הזו. ולמה לסבול סתם? מן הסתם גם הוא לא מאושר מכך - רק מבין שעליו לקבל את עצמו.

וזה אולי באמת הצד שלך - לא למהר לדון שזה ה"אגו" שלו, אלא שיש לו (אולי) צורת  התארגנות פנימית שאת לא מכירה מתוכך ולכן היא נראית לך כבעיה מידותית בלבד.

יתכן שאם תגידי לו שאת בטוחה ברצונו הטוב ושגם את מעוניינת שלא ייפגעו סדרי החיים בגלל האילוץ של ההתארגנות הזו - יסכים לנסות דרך כנ"ל, כל זמן שלא יחוש שאת "מאיימת" על הכבוד אל עצם אישיותו, אלא מעריכה אותו, אך רואה (ומן הסתם גם הוא) בנקודה הזו דבר שהיה מאד טוב אם היה אפשר להיעזר לפתרו.

הצלחה רבה.

לדעתי במצב שלכם זה דורש בדחיפות גורם שלישי המוסכם על שניכם, ברצון שניכם (ולא שאת דחפת אותו). ואם משהו לא עזר, לא כדאי להתייאש! נסו לראות מה לא עבד בייעוץ. {אולי הוא הרגיש שהוא הבעיה ושהוא צריך לתקן והרגיש שאת____ (מאשימה?/...?)}ואולי צריך יועץ אחר.

אגב, מי בחר את היועץ הוא או את?

ועוד, כמה הוא רוצה לטפל ב"בעיה"? זה נשמע לי, תקני אותי אם אני טועה, שלא כ"כ.

בתור אחד שלומד קואוצינג - זה לא עובד כשאין רצון. זה המנוע העיקרי שלנו. האם הוא מעצמו הלך לאימון או שהוא אמר שאשתו חושבת שהוא צריך ללכת לאימון? (וסליחה אם זה ישמע האשמה, אני לא מאשים אותך בכלל, ואם עשית כך, אני בטוח שזה ממניעים חיוביים. אני רק אומר שאם זה המצב, קשה לתקן כך).

 

עוד משהו, זה נשמע שלא האיחור פה הנקודה, (כמו שכתבת על המצבים שאת מחכה לו בלילה) יש משהו שמפריע לבעלך!

מה לגבי התקשורת ביניכם??? אתם יכולים לדבר על כך, להעלות את הנקודות שמפריעות/שרוצים לשפר? זה אמור לפתור את  רוב רובם של הבעיות, שיחה כנה ואמיתית. איפה המקום הזה אצלכם?

 

אני כותב את הדברים בזהירות, ותקחי הכל בערבון מוגבל ורק מה שמתאים לך, אבל אולי זה איזשהם אותות מצוקה שלו, דברים שמפריעים לו והוא לא אומר לך אותם, והדרך שלו לפרוק/לומר זאת זה בדרך האיחורים. ושם את אכן שמה לב טוב מאוד.

 

אז קודם כל עצם זה שפנית לעזרה בפורום ועשית משהו - זה כבר צעד ודבר חשוב. יש לך כ"כ הרבה כנות כמו שכתבת וכמו שזה נשמע, וגם יש לך רצון לשפר ולתקן את זה - זה כבר הרבה מאוד. ויש לך כנראה הרבה כוחות. ולכן לדעתי, בדחיפות, תנסו יחד לברר בכל זאת על ייעוץ (למרות שעד עכשיו זה לא עבד), אולי רב שאפשר לדבר איתו ויורה לך עצה. זה נשמע מקרה שדורש התייחסות הרבה יותר רצינית מאשר בפורום, עם כל הרצון הטוב שלנו לעזור לך.

 

וכמובן..הרבה תפילות...

כמו שאחיות שלו אומרות עליו: הילד נולד בלי שעון...

בהתחלה ניסיתי להיות גיבורה, להבליג ולוותר אח"כ התעצבנתי וכל פעם פרקתי עליו את התסכולים שלי בתחום הנ"ל

שניהם עזרו מעט מאוד (אם בכלל)

מה שכן עוזר(ולא רק בדבר הזה) זו קודם כל נקודת המוצא האם אנחנו ביחד מנסים ומשתדלים לפתור את הקשיים שצצים בינינו או שעל כל דבר שיש בו קושי אנחנו מעמידים את הקשר שלנו במבחן. 

דבר שני חשוב מאוד ואפילו הכרחי לדבר ולדבר ולדבר,בלי האשמות! לפתוח שיחה בנושא: מה אתה אומר זה מאוד מציק לי שאנחנו תמיד מגיעים בסוף האירוע וכו' מהר מאוד תגלי (בע"ה) שכואב לו שקשה לך ואפילו גם לו קשה עם האיחורים שלו וייתכן שיעלו עוד נקודות של דברים שמציקים לו בקשר ביניכם שבגללם הוא נמרח עד 2 בלילה וכדו' אבל דברים כאלו יעלו רק בשיחה כנה, פתוחה ולא מאשימה( היא יכולה להיות שיחה קשה ונוקבת אבל כל עוד מרגישים שאנחנו ביחד זה יותר קל) 

היית מעוניינת שבעלך יקפיד לישון יחד איתך רק בגלל ש"כך צריך להיות" או "כך ראוי להיות"?

אולי יעזור יותר להגיד איך את מרגישה, במקום מה ש"צריך".

למשל: "חמוווווד... בוא איתי לישון... עצוב לי בלעדיך במיטה!"

(נראה לי שכל בעל ישמח יותר לשמוע את המשפט הזה, מאשר נזיפה של מורה בנוסח: "אדון לוי, עליך להיכנס למיטה עם אישתך כעת!")

כנראה לא הסברתי את עצמי.

יוקטנה- זה בדיוק מה שאני אומרת, אני קוראת לו בצורה מאוד עדינה ולא שתלטנית...

אבל הוא פשוט מעיקרון לא מבין את החשיבות{ואני די יכולה להבין את זה כי הוא מבית שאין שם כ"כ זוגיות.}

תסבירי לו עד כמה,

ותבקשי שיעשה מאמץ, אולי אפילו יהיה במיטה שלו עד שתרדמי- לדבר איתך, לקרוא וכו',

 ואח"כ שיקום לענייניו (אם הוא לא נרדם..)

מכירה את זה!

אצלי זה עבד..

 

 

בהצלחה!

אם את ניגשת לנושא מתוך גישה שאת הצודקת הבלעדית ואת צריכה ללמד את בעלך שאינו יודע אז אין כל כך סיכוי שיצמח מזה משהו.

אם הוא יגיע בגישה של "את ניצחת אותי ושיכנעת אותי ואני הפסדתי" - זה לא יילך.

צריך לשאוף למצב של "אני מנצח - אתה מנצח". שכל אחד ילך צעד לקראת השני גם אם זו לא האמת הצרופה.

ואיך עושים את זה?

תשבו לשיחה. הוא יחזור שנית על מה שהוא מרגיש בנושא הזה. את תקשיבי בלי ביקורת, בלי שיפוט, תכילי אותו ותנסי באמפתיות לגלות הבנה כנה כלפיו וממש להיכנס לנעליים שלו. שהרי שם הוא נמצא! תחשבי שאת גורם חיצוני , תצאי מהנעליים של 'האישה'. אחר כך, תבקשי ממנו להקשיב באותה צורה לרגשות שלך. כל זה, מבלי לנהל וויכוח מי צודק ומי לא. אחר כך, תנסו להגיע לפשרה, מה כל אחד יכול לעשות למען השני בנושא הזה. למשל, אולי הוא יסכים ללכת לישון איתך יחד בלילי שבתות ועוד פעם אחת בשבוע, ואת תסכימי לקבל את זה ולא לבקר אותו או לשמור לו טינה בנושא הזה, כך גם הוא ירוויח.

לאט לאט, אם שומרים על התשתית הרוחנית של הנישואין, דברים יהיו יכולים להשתנות יותר לטובה.

 

נ.ב.

תשאלי את עצמך, האם הבקשה שלך, אפילו שהיא לגיטימית ונכונה, באה "לכסות" על דברים אחרים שמפריעים לך בזוגיות, ואולי, כשתפתרי אותם, הלחץ מללכת לישון יחד קצת ירד.

 

בהצלחה

דני

יוקטנה(ונוהגת כך, או שעוד יותר-"אני מפחדת לישון לבד,לא נרדמת".. הוא צוחק ומייד מגיע)

וגם עם דבריה של פאז.

 

וחוץ מיזה יש שלב בחיים שזה לפעמים  פחות הכרחי לך, אחרי שאת סחוטה מכל היום, עם ההתעסקויות בילדים, אז את מחכה לנוח במיטה לבד..

לפי התגובות כאן שאת לא היחידה בשלולית הזאת...

גברים ממאדים ונשים מנוגה...

אצלי אישית זה גם ככה (6 שנות נישואין), ואני חושבת שאחרי שנה+ בערך זה באמת מפריע לי. (נראה לי שלפני הוא באמת לא קלט שזה באמת משמעותי לי פשוט -תקשורת יו נוו...)

ומאז סבבה הוא בא לישון.

מה שמהצד הנשי צריך לשים לב לדעתי, לא לכפות את זמן השינה.

 הכוונה- זה אכפת לי?- אז אני צריכה לעשות את המאמץ העיקרי (לחכות...) ובעז"ה בהמשך, כשמישהו משתדל, הצד השני רואה כמה זה משמעותי ומשתלב במאמץ .

הצלחה.

שלום,

 

מדבריך אפשר לראות שלש סיבות:

 

1. "תקוע במחשב" - נראה שאין זה מוצא חן בעינייך, אך את לא מפרטת מדוע ( זה משדר לך חוסר איכפתיות, ביזבוז זמן וכו')

 

2. "סדר יום תקין" -  האם זה חשוב כי כך את רגילה או שהוא עייף מכך או שאת עייפה כי את מחכה לו..

 

3. "שהילדים יראו שכולם הולכים לישון" - האם זה צורך חינוכי לילדים? או שכך יותר קל להגיד לילדים ללכת לישון?

 

4. למרות שהיא אחרונה נראה לי שהיא החשובה לך ביותר [ שמתי לב שעברת מטיעון שכלי לטיעון רגשי] . והשאלה מדוע הוא מבין? האם בגלל שאת לא מצליחה להעביר לו את המסר? האם בגלל שהוא לא יודע את הרגישות שלך? האם הוא חסום מבחינה רגשית גם במקומות אחרים? אם לא, אז אולי זו סיבה אחרת?

 

כל אחת משלשת הסיבות הראשונות ניתן לפתור בדרכים שונות ללא צורך ללכת לישון איתך. (ואולי אף זה הויכוח..)

 

כדאי מאוד להתמקד בשיחה או נסיון שכנוע בצורך האמיתי והבסיסי, למרות שבטוח שכל הסיבות האחרות הם לא "המצאה" אלא נוספות על העיקרית, האדם ששומע אותנו מרגיש מוצף במסרים שנותנים לו הרגשה שעושים לו "מט" לכל תשובה שיענה, ולא שיחה אמיתית שיכול להתפתח לדו שיח.

 

מקווה שהועלתי

 

בהצלחה

הנושא הזה אינו שונה מתחומים אחרים בחיים, בו השוני בין גברים לנשים בא לידי ביטוי.

האיש נברא יחידי , האישה נבראה כחלק מ...

לכן לנו הנשים יש יותר רגישות וצורך בשותפות, ביחד (זה לא משהו שהתאמצנו בשבילו, כך נבראנו).

אין זה אומר שאי אפשר ללמוד זה מזה.

את תראי שעם הזמן בעלך נהיה יותר רגיש אלייך, ומתרגל לעשות דברים ביחד (אף אל פי שאין זה טבעו),

וגם את תלמדי שיש הרבה טוב ביכולת הגברית להיות עם עצמך ולא כל הזמן עם אחרים.

גם אם לא התייחסתי ממש למקרה הספציפי, אני מקווה שזה הוסיף משהו להסתכלות.

היא סימן לא טוב.

בדרך כלל אלו לא סתם חילוקי דעות תמימים אלא משהו עמוק יותר ביחסים בין בני הזוג.

אין לבן/ בת הזוג גם את החיים האישיים שלה ואת היכולת להחליט מתי ללכת לישון??

למה לעשות לזה מין הכרח, שמוציא מזה את כל הטעם??

זה יפה וזה נחמד, אבל זה לא "צריך".

ובכן לדעתי זה סימן של התחמקות. הרי לא מדובר במקרה בודד אלא בשיטה קבועה שבה הבעל לא בא למיטה אף כשאשתו קוראת לו.

אני לא אומר שהוא "צריך", "מוכרח" או "חייב", כלל וכלל לא. מה שאני אומר הוא שבעל אוהב צריך לרצות ללכת למיטה יחד עם אשתו. ואם הוא לא רוצה אז זה לא סימן חיובי.

(וכמובן גם אם המצב הפוך והאשה היא שבאה למיטה בשעות אחרות מבעלה)

מצב של חילוקי דעות בנושא מסויים הינו בסיס לבירור והבנה של הצרכים שלי ושלך ,כמובן שלכל אחד יש את זווית הראיה שלו ומכך נגזרת ה"קביעה " האם יש צורך או אין צורך .בזוגיות אנחנו עובדים ביחד ע"מ להתקדם ביחד כל הזמן ולכן לדעתי רצוי וראוי שתשבו יחד וכל אחד יציג את זווית הראיה שלו למה זה חשוב וכמה זה חשוב או לא ומתוך כך עליכם להגיע להחלטה משותפת שבה שניכם תרגישו מסופקים ובהגה המקצועית פתרון קונפליקט בדרך של win win בהצלחה

ודווקא אני רוצה שלא יחכה לי עד שאלך לישון או שאם אני עייפה ורוצה לישון לפניו אז שלא יתבאס..

אני רואה בזה משהו מבורך, שלכל אחד יש את החיים שלו, כל אחד בפני עצמו, ואנחנו נפגשים בערב בלי "להפריע" אחד לחיים של השני.

(אני יודעת שיקומו עליי על המילה להפריע, לא לכעוס, אני לא מתכוונת לשליליות!!)

 

ברור ברור ברור שכיף ללכת לישון ביחד!!!

אבל כיף שזה ייחודי, בסה"כ לא כל יום זה אפשרי כי לכל אחד מאיתנו יש סדר יום אחר, וכשעושים את ההשתדלות לישון יחד כמעט בכל יום זה קצת "מגביל" את בן הזוג השני כי יש לו דברים לעשות ולא נעים לו שהשני יחכה לו עד שיילך לישון...

 

זה כיף, נכון, אך האם צריך לעשות כל השתדלות ללכת לישון יחד באותו הזמן בכל יום?

לא חושבת.

זה גם לא מציאותי כ"כ.

לפחות לא בסדר-היום שלנו.

אצל דוסים מקובל לדבר\ להתייעץ\ לקבל פסק מהרב של הזוג לפני שמחליטים על מניעת הריון

זה א.

ב. לכי לרופאת נשים שלך.

תני לה את כל ההיסטוריה הרפואית שלך, ותבקשי ממנה סריגה על מה שיש לה להציע לך

אל תתני לה לדחוף לך גלולות בכלי לדעת כלום מהחיים שלך. יש המון סוגים של גלולות- שצריכים להיות מותאמים לכ לאישה- ואם הם לא- זה לא תמיד יותא הכי סימפאטי...

 

או- שתרשמי לפורום נשואות הסגור. אצל המנהלות- נחשונית\ יהודיה מא"י\ אני ירושלמית

אולי שם תהיינה למישי עוד תובנות

 

הייתי במקום הזה עד לפני חודשיים וקיבלתי החלטה משותפת עם עוד כמה גורמים כן לקחת גלולות כאמצעי מניעה, הסוג שאני לוקחת (פלורט) מסדר את המחזור ולא היו לי תופעות לוואי. מה שכן, באמת לא כל גלולה מתאימה לכל אחת ולכן חשוב להיבדק ולהתייעץ.

מכון פועה יכול לתת מענה מקצועי ורחב בנושא הזה!!!

לא להינעל על ההחלטה. היו פתוחים לשינויים. ייתכן שבעוד שבוע, חודש, חודשיים, שנה, תרגישו שאתם כן רוצים בילד. תאפשרו אחד לשני להביע דעה שונה מזו שקיבלתם עכשיו.

אתמול עשיתי ניסוי וזה פשוט יצא כאילו ממכבסה...

 

לבן

בוהק

חלק

על זה עוד לא שמעתי. תודה רבה!

שמנים של :לבנדר, אקליפטוס, לימון, רוזמרין, גרניום, וקורנית (ואולי יש עוד) מרחיקים יתושים. שמים במבער, או מטפטפים טיפה על הסדין, בכל פינה של המיטה (אני מסתפקת על יד הראש שחשוף לעקיצות)

כמו כן אפשר למרוח את חלקי הגוף החשופים בחומץ, או להוסיף לתפריט חומץ תפוחים.

ראיתי גם שיטה לשים חצי בצל בחדר.

מכל הנ"ל אני משתמשת במאוורר, שמיכת פוך ולבנדר. ויש שקט, כל זמן שאני לא שוכחת לשים את הלבנדר ולהדליק את המאוורר.

ולגבי העקיצות - לשים עליהן צינק (כן זה של אבעבועות רוח, ולמרות שזאת תרופה 'קובנציונאלית' מדובר בחומר טבעי - אבץ) או אלוורה, הכי טוב לקטוף מהצמח ולשים ישר.

ועם לרדוף - נסי עם שואב אבק במקום עיתון מגולגל

גם כשאני ישן בשטח אם יש רוח אפילו קלילה אני לא נעקץ ואם אין אני נעקץ פול גם אם אני שם אלטוש וכל המרעין בישין!

לבורר לך עם מי את ישנה

 

בדירה שהייתי ברווקותי- חברה שלי היתה נעקצת המון, אני- כלום

 

עם בעלי- אני סופגת את כל העקיצות והוא- כום...

 

לכי תביני

יתושים לא עוקצים

 

אלו היתושות שעוקצות

וגם שם היעילות שלו מאוד מוגבלת. כלומר - הוא עוזר, אבל לא ממגר את הבעיה.

 

בנוסף, למכשירים הללו יש רשת הגנה שפוגעת באפקטיבות שלהם. אנחנו פרקנו אותה.

לוודא שבאמת הכל ממש סגור. ואז להדליק את האור ולראות איפה הם ולהרוג אותם אחד אחד. (בהנחה שאתם לא ישנים בסלון...)- אגב, גליל נייר טואלט יותר אפקטיבי מעיתון. באמת, מאוורר עוזר בימות הקיץ. (מה שלרוב מפריע זה הזמזום לכן אני שם אלתוש על האוזן מבחוץ וזה מצוין)

בחניות טבע : שמן "לוס מוסקיטוס" גם ריח נעים וגם אין יתושים!!

 

2 טיפות על המזרון של הילדים או על הנמנמת (פיג'מה).

 

ניתן לשים גם במבער קטן עם מים.

 

נבדק ב"צאלים" בתנאי שטח.. 100% תוצאות

 

למען הסר ספק אין לי כל קשר לחברה או למפיצים

 

 

קשה להאמין שהוא עושה את זה כדי לעצבן אותך. אך מהתיאור שלך, נראה לי, שזה לא ייפתר ברמה של השיתוף שלך אותו במצוקה שלך. כנראה שזה נובע אצלו ממקום אחר באישיות שלו, הייתי ממליץ לנסות להגיע איתו לטיפול או לשלוח אותו. אם הוא נרתע, לא צריך להשתמש במילה טיפול אלא אימון. "קאוצ'ינג". בגדול, זה נשמע שיש לו קצת בלגאן פנימי וזה משתקף בבלגאן החיצוני. זו מין זעקה אילמת של התסכול שלו. אולי.

בהצלחה

פעם באחד מעלוני שבת מישהי כתבה על בעיה בדיוק כמו שלך ואז יועצת אחת כתבה לה תשובה -לא זוכרת בדיוק מה היא כתבה אבל היא נתנה דוגמא לאיך אישה הזכירה לבעלה דברים-

 

יום אחד הבעל מגיעה הביתה ורואה עוגה מקושטת על השולחן, אז הוא שואל את אישתו "מה קרה? אנחנו חוגגים משו?" אז היא אמרה לו - "כן, אנחנו חוגגים יומולדת שנה לבקשה שלי לתלות את המדפים"

 

עוד באותו יום המדפים היו תלויים

נראה לי שהשאלה שלך כבר גדולה מידי על הפורומים

לא הייתי רוצה שאיזו עיצה לא נכונה או לא מכוונת תפגע לכם עמוק בזוגיות, שכבר נמצאת במקום רגיש למדי 

כן- לכו לייעוץ זוגי.

זה רק יעשה לכם טוב.

כי זה לא דבר שדורש טיפ\ רעיון\ נק' מהט אחרת- זה דבר שדורש עבודה אמיתית ושורשית- גם על הבעיה וגם עם ההשלכות הזוגיות שלזה.

 

|חיבוק| |חיבוק|

 

אבל בלי מילה קטנה- אי אפשר

לתחושה של "אני מחזיקה לבד את הבית" - תעשי לך רשימה של כל הדברים שבהם בעלך כן שותף להחזקת הבית, דברים שהוא עושה שלא היית יכולה בלעדיו.

תקשורת זוגית - כדאי למצוא זמן פעם בשבוע בהם משוחחים בנחת על כוס קפה. שם תוכלי להעלות את הנושא ברוגע, לא כשאת כעוסה ורואה את הבלאגן. ונקודה חשובה - אל תאשימי אותו אתה לא מסדר, אתה ואתה. אלא - את, מה את מרגישה, זה מפריע לך, ושהנקודה זה את ולא הוא (כמה שזה נשמע מוזר..), ושיבין אותך, ותשאלי מה אפשר לעשות. הבעל שלך מקסים, כמו שאמרת, ובודאי שהוא יקשיב לך ויחד תנסו לראות מה אפשר לעשות.

 

מסכים עם אלעדי לגבי העברת אחריות. ממקרים שאני מכיר, זה לא כ"כ עובד שאשה מעירה לבעלה משהו כל הזמן וכביכול 'שוטרת' שלו, גם אם היא עושה זאת ממניעים טובים, למשל להעיר לבעל לאכול בצורה נכונה, לא מידי, ועוד. נראה לי שמה שהכי עוזר זה להאמין ולסמוך. ולשדר את זה. והבעל קולט את זה!

 

אם לא עוזר, וזה מאוד מפריע לך, כדאי מאוד להתייעץ. (שניכם, לא רק את!) [כי באמת חשוב מאוד שיש קבלה אחד את השני, למרות שלא רצית שיענו לך לקבל, אבל זו נקודה עקרונית, לא באים לשנות אחד את השני, ומה שמפריע - מדברים עליו עד שמגיעים להבנה, לא משאירים מתח,]

 

יש טיפוסים כאלה שצריכים שיגיע להם הזמן מבפנים שאז הם עושים מה שהם התכוונו. יש לתכונה  הזו גם השלכות מאד יפות שכנראה שייכות ל90 אחוז שהזכרת. עם הזמן זה גם יכול להשתפר אך בשום אופן לא בלחץ, לעג, או "עוגת יום הולדת" למלאת שנה לבקשה. יש לו "חולשה", גם לך מן הסתם יש. תזכירי לעצמך כל הזמן את ה90 אחוז הנפלאים ותודי לה' שזה לא ההיפך (שהוא זריז, רק 90%...). אישיות זה דבר שלם. אמנם את יכולה להזכיר בעדינות מדי פעם: אני מאד אשמח אם תוכל...; אחת לכמה זמן. מסתבר גם שכמה שירגיש יותר את אהבתך והערכתך אל העיקר שבו, תהיה לו יותר מוטיבציה פנימית לשמחך.

תשמחי שהזדמנה לך אפשרות לעבוד על עצמך באיזושהי נקודה שמגדילה את מידת הסבלנות, בפרט כלפי הבעל שאת עצמך אומרת שהוא אדם נפלא.

ומוסיף טיפ קטן-

מה שאת משתגעת ממנו, זה כנראה דברים שגם לך יש בעיה איתם, אולם יתכן מאוד שאת עבדת / עדיין עובדת עליהם ולכן זה עוד יותר מפריע לך שהוא לא מתקדם ועובד על זה כפי שאת ..

או כפי שאמרו חזל בקיצור- "כל הפוסל במומו פוסל"

היא במפורש מבקשת לא ללכת על העצה הזו - אני מניחה שהיא כבר ניסתה אותה וראתה שלא הולך - אז למה שוב?

לא תמיד שיש משהו רע הפתרון הוא לשנות את עצמנו כי לא כל דבר אדם מסוגל לספוג.

אני מצטרפת לעצה של אלעדי.

בעד להעביר אחריות וכו'

אבל מניסיון...

יש דברים שאין מצב שאפשר לא להעיר כי זה מרתיח אותנו, אם לא עכשיו אז עוד חודש או שנה

ואם מעירים בסוף זה אומר שהכל היה מבחן בשבילו ולא באמת העברת אחריות.

לכן אי ממליצה לעשות אצלך סדר בראש מה את באמת מסוגלת להעביר אחריות מלאה אליו (שזה אומר שאם זה בסוף לא יעשה את תוכלי לשמור על אופטימיות) ומה שלא - פשוט לעשות.

לי זה הוריד המון לחצים מתח וציפיות מהזוגיות, ממני וממנו. 

אצלי זה היה ממש טוב בכל כיוון אפשרי.

בהצלחה.

כאשר רואים שדבר מסוים קשה מאד לשנות, אז צריך בכ"ז לחשוב שצריך לעבוד ולקבל זאת.

נוסף על כך, גם כשמבקשים "אל תציעו לקבל", לפעמים האמירה - שלא באה מזלזול אלא מהבנה של המצב - גורמת לחשיבה מחודשת והיא עצמה נותנת כחות לקבל.   

אם הבנתי אותה נכון - היא לא פוסלת "לעבוד על זה" אלא נראה שהיא כבר ניסתה "לעבוד על זה" וכלו כל הקיצים, לכן עצה כזו כבר נוסתה ולא הצליחה - וכמו שאנו כן מסכימים - יש דברים שאי אפשר לקבל - וזה בשבילה כנראה אחד מהם - ועלינו לכבד זאת.

 

מתחשבים במצבה של הכותבת, כפי שאנחנו מבינים אותו.

כל אדם, ש'משתגע' ממשהוא, עומדות בפניו שתי אפשרויות בלבד-

הראשונה- להתחמק מהמצבים שמפריעים לו ולהתרחק מהם כל חייו (סוג של בריחה, גם נדרש לעיתים)

השנייה- להתמודד עם הבעייה אצלו !!. אם משהוא מפריע לך אצל אדם אחר, אתה תמיד יכול קצת לחשוב, ועם מס' פתרונות יעילים, לעזור לאותו אדם ולך עצמך להסתדר בינכם. הבעיה מתחילה כשאתה בעצמך מעורב ריגשית בבעייה שאצל השני. המעורבות הריגשית גורמת לך לפעול ולחשוב בצורה אמוציונלית, ומקשה בצורה משמעותית מאוד על נקיטת הפעולות שהיית יכול לעשות אם היית חושב בצורה שקטה ושיכלית.

האינדיקציה המפורשת לכך שאתה מעורב ריגשית היא שאת/ה 'משתגעת מבעלי' , דבר שהכותבת הדגישה בדבריה.

על מנת לפתור את הבעייה, אתה חייב למצוא מדוע אתה מעורב רגשית, מה 'משגע אותך' בעניין הזה, מה גורם לך לתגובה המוגזמת. רק אחרי שתעבוד על זה, תוכל לגשת ביעילות ליישב את הבעייה בינכם.

לא להתחמק ולא לעבוד על הבעיה אצלי אלא להבהיר לשני שקשה לי בגלל משהוא שהוא עושה.

אז נכון, צריך לדעת איך וצריך ללמוד איך - אבל הדרך קיימת ויש למצוא אותה.

היא רק צריכה להבהיר לו...

זה בטוח יפתור את הבעיה..

יכול להיות שהוא יצליח לעבוד על זה, אם היא תתאזר בהמון סבלנות. בד"כ צריך לזה את עזרת בן הזוג, במיוחד כשמדובר באחת הבעיות המרכזיות של הראשון, ואת העזרה הזו לא נראה לי שבן זוג שנמצא במצב של 'משתגע מהבעיה' יכול לעשות..

אספר לך מעשה שהיה במישהי קרובה לי מאד.

בתחילת נישואיה בעלה היה חוזר ממשחק טניס כשהוא משאיר את הנעליים והגרביים באמצע הסלון בלי להזיז.

מה היא עשתה? השאירה את הבית עם הנעליים והגרביים בסלון בלי להזיז. (בעלה היה רגיל שבביתו הרימו אחריו את הנעליים).

תוך זמן קצר הבעל הפנים - וכבר לא עשה זאת....

ברור שכאשר פועלים לפתור את הבעיה, זה לא יכול להיות במצב של אוטוטו התפרצות - זה גורם לצד השני רק להסתגר ואולי להשיב מלחמה.

אך יחד עם זה לא ייתכן מצב שיש משהו אצל השני שמשגע אותנו - ואנחנו נבליג במסוה של "או אפשר לדבר כי אנו כועסים" - כי במקום להירגע - זה ישגע אותנו עוד יותר.....

הפתרון - למצוא מה לעשות (כמו להשאיר את הדברים או כן לדבר עם בן הזוג או כל עיצה אחרת) אבל אחרי שמחליטים על תוכנית פעולה ומתכננים אותה היטב - אז באמת צריך להירגע כי את התוכנית מוציאים לפועל במצב רגוע.

אבל ממש לא מסכימה שאם יש מצב שמשגע אותנו - מבליגים. כי אם זה משגע אותנו - סימן שניסינו להבליג ולא הצלחנו.

ובכלל "אין מה לעשות" זה ביטוי שכדאי להוציא מהלכסיקון...

את אומרת שאת לא מוכנה לקבל את הצד הזה באישיות שלו.

אבל כל העבודה שלנו בחיי הנישואין היא לקבל אחד את השני, עם החסרונות והמגרעות. אני מציעה לך לקבל ייעוץ מקצועי בנושא הזה, עד שתגיעי למצב שאת נותנת בו את מלוא האמון והאחריות, ומשלימה עם העובדה שמה שהוא לא עשה - לא עשוי.

כשתגיעי למצב הזה, תראי שבאורח פלא הוא מתחיל לעשות דברים.

ובינתיים, אני מציעה לך במקום להשתגע - פשוט לעשות! מה קרה, את גרה במטבח?

את לא יכולה להרים את המנגל והפחמים ולשים אותם במקום? את לא יכולה להתקשר לעיתונים ולפרסם מודעה למכירת האוטו? את לא יכולה להתקשר למעביד שלו ולבקש את התשלום המגיע לו? את לא יכולה לשלם אגרות למיניהן, למען השם?

נכון, זה מטיל עלייך משימות שלדעתך הן לא מתפקידך. אבל את רואה שהסדר התפקידים שלכם לא עובד, והוא לא טוב בתפקידים האלה. אז תקחי אותם על עצמך. התפקיד העיקרי שלו הוא ללמוד או לעבוד או שניהם.

וכמו שאמרו כאן - תחשבי אם יש תחומים שבהם הוא כן עוזר לך. עם הילדים, הכביסות, הנקיונות, הקניות. בתחומים האלה תנסי להיעזר בו, כך שיתפנה לך זמן להקדיש למנגל ולאוטו ולמשכורת ולתשלום האגרות, וכמובן שגם כשהוא משכיב את הילדים או מקפל כביסה - את יכולה להמליץ לו מראש באיזה אופן טוב לעשות זאת, אבל ממש ממש לא להעביר ביקורת עליו ולשדר לו שאת לא מקבלת את מה שהוא עושה.

בהצלחה.

קודם כל- תודה לכולם על התגובות ועל העצות.

שמחה לעדכן שדיברנו וסיפרתי לו שאני מתוסכלת והוא ממש הבין אותי. סיכמנו שהוא ימשיך לעבוד על עצמו למרות שמאוד מאוד קשה לו. הוא אמר שגם הוא מבין שזה בלתי אפשרי שכל מטלות הבית ייפלו על כתפיי כי לו יש קושי בארגון ובעמידה במטלות.

בעז"ה, שה' ייתן לנו הרבה כוח להתמודד!

שוב תודה...

ואת מאמינה שמי שלא עושה את הדברים שהיא ציינה, יקפל כביסה? והיא לא עובדת ו/או לומדת? וכשהיא גרה בישוב/עובדת בישוב, והוא בעיר, היא צריכה לנסוע במיוחד לסדר עניינים, כשהוא נמצא במקום ויכל לעשות זאת בלי להתאמץ (אולי לעמוד בתור)?

אשר למנגל. אפשר לנסות משהו אחר - אם אתה לא מסדר אחר-כך, אין מנגל!! שונאת את הסירחון ובנוסף לכך - לנקות אחריכם...

זו מחלה, ואני מכירה עוד כמה זוגות כאלה. את יותר מותשת מן הכעס, המוצדק בהחלט, מאשר מכך שאת צריכה לעשות את הכל. תני לבלגן להשתולל, ובינתיים, אולי תימצא השיטה הגואלת. הערה ועוד הערה, כעס ועוד כעס, מצטרפים לסדק ענק בתא המשותף. חבל על בריאותך.

הבעיה היא, שבדיוק את הדברים האלה, אי אפשר לדעת לפני הנישואים. אולי כדאי שכלות תשאלנה את חמיותיהן בדיוק על הענין הזה. עכשו, יש כמה אפשרויות. חמות ישרה, וגם שמחה שהבן מתחתן, תגיד את האמת.

חמות שמתה שהבן יתחתן והיא לא הכי ישרה, תסתיר.

חמות לא נדירה, שבעצם רוצה שהבן יישאר אצלה, תצייר את התופעה בצבעים שחורים במיוחד, וכאן צריך לסנן.

לאלה שאני מכירה, לא אייעץ להחריב את הבית בגלל התופעה הזו, אבל, רחמנות על הנשים האלה.

רק אין ברירה, אלא, לשים לב לענין תשלומים וכד', כדי שזה לא יעלה הרבה יותר.

 

ובענין העוגה נזכרתי בבדיחה, להבדיל אלף אלפי הבדלות - אשה צריכה להודיע לבעלה שאמו נפטרה, ואינה יודעת איך לעשות זאת ב"עדינות". הוא בא הביתה, אוכל ושבע, ואז היא אומרת לו, ועכשו שטוף את הכלים... הבעל - למה, מי מת? - אמא שלך, היא אומרת.

טוב, כולכם מכירים, בכל זאת, בדיחה נחמדה.

אני כ"כ מזדהה איתך שחרחורת, וכן גם אני עושה כבר את רוב הסידורים בעצמי, אבל זה מתסכל, ומותר להישבר לפעמים, ואת הסוכה לא את תכניסי למקום (או שכן?)

ב"ה אני נשואה באושר כבר 9 שנים ועדיין יכולה לפעמים להתבאס עד העצם מהצורך לבקש ממנו לעשות דברים שכבר הוא התחייב שהם בטיפולו הבלעדי, אבל גם אני משלמת את המחיר. לא כ"כ בטוחה שצריך טיפול מקצועי, אבל עבודת המידות, זו עבודה לכל החיים.

לא כל דבר נפתר כשמדברים עליו (גם לו יש עבודת מידות), ולא כל דבר מעצבן צריך לרוץ ליועץ.

בשביל זה יש פורום, לא?

אמה יקרה,

תודה על תגובתך המדוייקת להפליא!! הוצאת לי את המילים מהפה! לזה התכוונתי

כאילו שאני כתבתי את זה (אבל נאמר לפני שנתיים.. תיכף תדעי למה)

 

גם בעלי נוטה לדחות לדקה הכי אחרי האחרונה את הכל. תשלומים, סידורים, קניות וכו' וכו'. לאחר קורס בזוגיות שלקחתי, אימנתי את עצמי לא לקחת את האחריות על מה לא יקרה אם לא... פשוט- נשמתי עמוק, ולא הזכרתי לו. לפעמים התנתקו טלפונים, נשכחו דברים עד שהבחור למד את המסר.

 

חלק מהדברים העברתי לתשלומים אוטומתיים - הוראת קבע וכו'. זה עזר מאוד. (וכמובן מה שהיה חשוב לי שיקרה, דאגתי לזה בעצמי..)

אני חייבת לציין שהיום הוא השתפר מאודדדד, ואני בטוחה שזה בגלל שהורדתי "את הרגל מהדוושה".

כל הזמן אמרתי לעצמי: זאת האחריות שלו! (והכי חשוב, לא בכעס ולא במירמור אלא בהשלמה!)

 

עוד מחשבה: תחלקי לעצמך בראש מה חשוב שיעשה בזמן ומה לא יקרה כלום אם לא. למשל, לפנות את המנגל. או תעשי את זה בעצמך, או שיעמוד שם עד שיבוא שילה... כשתסתכלי על זה תגידי לעצמך שזה "מנגל של שלום בית"... (שזה שאת לא מעירה לו... בונה לך את הבית).

 

מקווה שעזרתי. מה שבטוח שהזההיתי מאוד.

אני מתמודדת עם בעיה כזאת רק מהצד ההפוך. אצלנו התלונות הן עלי. רק שאני יודעת שאני הייתי רוצה לעשות, אבל אין סיכוי שבעלי יהיה מרוצה. הוא פרפקציוניסט. אם הדברים לא יהיו בסדר שהוא רוצה בדיוק, הוא יפרק ויעשה מחדש. לכן אני מראש מתייאשת. נסענו לנופש.  (העזתי ) וסידרתי את המזוודה, ואז הוא ראה, ואפשר לומר שעיניו חשכו. למרות שלא אמר מילה, ראיתי את התסכול בעיניו. הוא כנראה חיכה שאצא מן החדר, וסידר את הכל מחדש. אז בשביל מה לטרוח?
כנראה שזה לא המצב אצלך. אבל אולי יש לו הרגשה כזאת? אולי ההרגשה נובעת מסיבות שקשורות בו או בעברו, מדברים שאינם קשורים אלייך כלל?

גם אני כנראה בעל כזה - גם הפחמים מהמנגל מפוזרים קרוב לחודש בכניסה לבית....

 

קודם כל לדעתי את צריכה להבין שזה לא במטרה לפגוע, זו התנהלות כזו.

 

דבר שני את צריכה לדעתי להיות איתו כמו עם ילד קטן: להתחיל ממשימות קטנות, להציע לו לסדר ביחד, לעודד אותו

 

(גברים הם כמו ילדים כידוע).

 

דבר שלישי: עזרה חיצונית: יש מנגל בכניסה: אין בעיה- נותנים לילד מהשכונה 20 שקל ומבקשים שהוא יפנה, אולי לא ימצא חן בעיניו אז תגידי לו: קבעתי עם הילד של השכן ליום חמישי, אתה יכול עד אז לפנות לבד/לשלם לבד רוצה שאני אצטרף?

 

בהצלחה רבה

שלום לך,

הדרכתי לא מעט חתנים בישיבה בה לימדתי, ובעקבות זאת גם פנו אלי אח"כ כשהתעוררו בעיות,

חלק גדול מאוד מהבעיות הן על רקע של סדר וניקיון, המון המון בעיות,

חלקן פתירות, והבסיס הוא שהמסודר/ת יבינו שיש בני אדם מבולגנים, ויתכן שכך זה ישאר, למרות שזה אומר שהם צריכים לסדר בעצמם, או/ו לחיות בבלאגן, ובמקביל צריכים לעשות עבודה של ראיית הטוב אצל הזולת- לשים לב למה שהוא עושה למעני, ולהחמיא על כך (זה מאוד מאוד חשוב, גם אם לפעמים זה מלאכותי בהתחלה, כדאי להחמיא גם על הדבר הבנלי ביותר).

והמבולגן/ת צריכים להפנים את הבעיות שבלאגן מעורר אצל אדם מסודר (לחץ ומתח, חוסר יכולת לעבוד ולתפקד ועוד)

ע"י הבנה אחד של השני, ודיבור על כך בנחת (כלומר שהשיחה לא תהיה על רקע של סדר ובלאגן, אלא דווקא בזמן בו אין מתח על רקע זה) נוצר רצון לבוא האחד לקראת השני, ובעז"ה לאט לאט תגיעו לעמק השווה (כל אחד מתקדם לקראת חבירו).

א"א לשנות בכוח אדם מבוגר- זה כמו ליישר בננה, אפשר רק למעוך אותה.

בהצלחה מרובה

בראשית הדברים צריך לדעת שדברים שנשאלים במקום חשוב זה הם רק חלק בפסיפס שלם שמרכיב את הזוגיות השלמה. והדברים קשורים בקשרים רבים ומורכבים בתכונות אופי של בני הזוג. והזוגיות עצמה (שהיא "יצור" חי ונושם שנברא תחת החופה..)

 

ישנם עצות רבות ויפות של הכותבים, אך יש להתיחס לרב התגובות נסיון חיים או חכמת חיים. אך אם הבעיה היא נקודתית ניתן באמת בעידוד או קצת ציניות שכתבה "אי"ה". אך אם ישנה בעיה שדבר זה הוא רק סימפטום כדאי לגשת לייעוץ.

 

חשוב לציין שיעוץ הוא לא דבר כ"כ מפחיד. אנשים רבים נוטים לראות בגישה ליעוץ "הודאה" לכאורה בכישלון הנישואין. אמנם ניתן לראות זויות רבות, ולפרוח מחדש ולהזרים מעיינות שקצת נסתמו.. אפילו ב 3-4 פגישות ניתן לשפר פלאים דברים שוויתרנו עליהם.

 

הדברים שיכתבו כאן, מסוייגים מפני הדברים לעייל, קחי נא את הדברים הנ"ל רק אם חשה שהם נוגעים לך והיה זה שכרי

 

מדבריך ניתן לראות שני דברים עקריים:

 

1. נטייה של בעלך לדחות דברים "נטייה להשהות דברים" או באנגלית PROCRASTINATION. היא  כלל לא נעימה ובעלי נטיה זו סובלים ממנה לא פחות מהסביבה.

 

ספר פרקטי מאוד בעברית בשם "אומר ועושה" יצא ואזל מן השוק אך הוא נמצא בשלמותו בקישור זה:

 

 

2. ההתאפקות יכולה להיות מצורות שונות ישנה שתיקה שהיא צעקה מוסוות "אני לא אגיד לו, שיראה בעצמו", "שיראה את המבט שלי, הוא יבין לבד" או לחילופין "אני אנסה לא לשים לב" ברור שיש הבדל בין השתיקות הנ"ל.

 

לעיתים אנו חושבים שההתאפקות תביא מזור,אמנם נכוןה הוא לעיתים אך ברב המקרים אנו ממלאים עצמינו טינה וזעם ומצד שני האחר לא מודע לכך. וכשמבין זאת זה כבר בגלוי הכעס שהיה עצור עד עכשיו.

 

אך אולי ללא בקשה או הזכרה ניתן לשבת בפגישה השבועית (חשובה לכל זוג) ושיכתוב את המטלות שעליו לבצע ושיסמן את אלו שביצע (הדבר משתנה בין אדם לאדם, ישנם אנשים שירצו לעשות זאת לבד, שהרי הוא לא רוצה שזוגתו תהיה כאמו.. ויש שיעדיפו לראות זאת כמשימה זוגית. הדבר תלוי גם בקשר ביניכם)

 

בספר לעיל יש דרך מסודרת עם טבלאות להתקדמות.

 

לגבייך חשוב מאוד לאמץ הגישה הבייביוריסטית ולעודד אותו בצורה שאת יועדת שמועילה (אבל אמתית ועם הלב על כל התקדמות) בהתחלה. ולאחר זמן אותו עידוד, מדי כמה התקדמויות.

 

ולסיום לראות את האתגר כזוגי וכך נוציא את הכעס לאמביציה מועילה..

 

מקווה שעזרתי

 

 

קודם כל- תודה רבה לכולם על האכפתיות, ההבנה והרעיונות. זה עושה טוב לדעת שכל כך הרבה זוגות סובלים מאותה בעיה.

לסטודנט לפסיכולוגיה- דרך הנפש- זה כ"כ נכון שהאדם עצמו סובל מכך הכי הרבה. בעלי ממש סובל מהבעיה הזאת מכיוון שבסופו של דבר הוא המפסיד העיקרי מכך...

ב"ה אני באמת לא מרגישה שזה ברמה של צורך בייעוץ. נהדר לנו ביחד. אבל לפעמים הסבלנות נגמרת וצריך קצת לפרוק עצבים...

שאדם בא לפנינו ושוטח את נבכי נפשו, ואנו ללא משים לב ע"י אמרות שנונות יותר (או פחות..) יכולים אנו לפגוע או חלילה לגרום לאותו אדם להסגר בעצמו.

 

רציתי להעיר לצומת לבך מכיוון שאני רואה שאתה מפרסם "עזרה למרוחקים", צריך להזהר מאוד לא לפגוע בקרובים ובמרוחקים..

 

לגופו של עניין, מצינו במדרש (ד"ר פ"ב כ) כל צרה שהיא של יחיד צרה, ושאינה של יחיד אינה צרה.

 

וכן חינוך מצוה שלא: "וכמאמר החכם צער רבים נחמה".

 

לפתגם שאתה ציטטת לא מצאתי מקור יהודי..

 

ואכן ראיתי בעיני מקרים שאדם מגיע עם בעיה והוא חושב שהיא בעיה יחודית שהוא אישית או הזוגיות סובלים ממנה, ואחת ההקלות הגדולות (חוץ ממקרים מיוחדים שאדם "נעלב" שלוקחים את הפרטיות על הכאב האישי, אך זה עניין בפני עצמו) שאדם יודע שהדבר נורמלי או מצוי. עצם הידיעה מביאה מזור ראשוני לנפש.

 

אין בדברים אלו לפגוע חלילה אלא להאיר.

 

מקווה שהועלתי

 

כל טוב

 

ה"קואצינג" נותן תשובה יעילה למדי לתסמונת הזו. אבל במקום לכעוס על כך, זיכרי שתפקיד בן הזוג הוא לעזור לבן זוגו במקום החלש שלו, ולא להוסיף על מצוקתו דרך כעס וצעקות. נראה לי כי גם בעלך לא מאושר מהדחיינות שלו והיה שמח להפטר ממנה. הוא זקוק לעזרה ולא לכעס.

בס"ד

 

תנשמי...ותנשמי....

הרבנית ימימה פעם אמרה באחד מהשיעורים שלה שהקסם בתינוקות זה בזכות הבל פיהם שבין הבהרה להברה  הם זוכרים לינשום....

ואנחנו לפעמים שוחכות לנשום כשמדברות על משו שקשה לנו..

 

דבר שני תזכרי שבזכות נשים צדקניות נגאלנו......

 

אני לומדת מודעות באושיות כרגע ולמדנו שאם אישה מדברת עם הגבר בצורה שנונית (למשל: "ממש בא לי לקרוא לאינסטלטור שיבוא לתקן את הסטימה אבל אני לא עושה את זה כי אני יודעת שרק אתה יכול לעשות את זה בצורה מושלמת...")

הגבר יעשה הכל למענה-ויביא לה את הירח....

 

אני עוד עובדת על זה -וב"ה אני רואה ניסים ונפלאות...

בהצלחה כפרה!

 

 

לפני הכל רציתי לומר תודה! גם אנחנו חיים בזוגיות כזו, וכבעלי ראה את הודעתך ושאל אם גם אני מרגישה שאני משתגעת ממנו, ובזכותך היתה לנו שיחה ממש טובה על הנושא, אז תודה רבה...

 

לתכונה הזאת של בעלי נחשפתי כבר מהשבוע הראשון של החתונה וכבר אז התחילה אצלנו העבודה על כך, במהלך הזמן שמתי לב למספר דברים:

לחוקיות מוזרה- שההרגשה האישית שלי כי "הגיעו מים עד נפש" מתרחשת כאשר אני לחוצה ושיש לי הרבה מאוד על הראש זה אומר לפני שבת, שמגיעם אורחים, כאשר יש הרבה מבחנים וכו', במקרים האלו היתה לי צפיה שהוא יבין שאכשיו זה לא זמן רגיל ויצא מגדרו ויקח יותר אחריות, כשדברנו על כך (כמובן אחרי שהלחץ עבר, בזמן אמת זה רק עצבים) הבנתי שהוא הרגיש בלחץ שלי אך לא ידע מה לעשות לכן הפתרון שלנו היה 1. לעדכן אותו מראש על מצבי לחץ ידועים- סוג של הכנה נפשית, 2. לעשות רשימת מטלות משותפת ולחלק אחריות, 3. לא לצפות- אני עושה עם עצמי עבודה לא לצפות שהדברים יעשו כמו שאני הייתי עושה אותם - לא להשוות בנינו בכלל, ולהעיף מהראש כל מני משפטים כמו "אנחנו עובדים כבר שעתיים והוא עוד לא עשה..." אלא לכבד אותו ,את סדר העבודה שלו, ואת הזמן שהוא עושה בו דברים.

ואני חושבת שהעבודה הכי קשה וחשובה בסיפור הזה היא לדעת שזה לא אישי!הוא באמת לא רואה את המנגל ושיש כביסה במכונה והכלים בכיור, זה לא שלא אכפת לו , להפך ממך אכפת לו מאוד הוא רק לא מבין שמבחינתך אכפתיות לבית זה אכפתיות ממך.

בהצלחה 

אשה אחת חסידה מלונדון שבעלה חובש בשבת כובע עם פרווה  (מה השם של זה ???) הזכירה כל פעם לבעלה לשים את זה במקום במוצ"ש ותמיד הוא שכח

יום אחד היא החליטה לחנך אותו

הוא הגיע הביתה ב-2 בלילה נכנס למיטה (פוך עבה ) מתחיל להתכרבל ופתאום הוא מרגיש פרווה של חתולה

הוא נתן זינוק בליווי צווחה מרוב בהלה

הוא מרים את השמיכה ו.................... מגלה את הספודיק שלו (נזכרתי בשם!)

ומאותו שבוע עד סוף חיב הוא מעולם לא שכח להכניס את הספדיק למקום

אני חושבת שזה אשה רעה

אבל כל אחת  וההתנהגות שלה כנראה שהוא באמת כסטרף אותה

 

 

אולי רעה אבל מעשית...

אישית מוכרת לי בעית הדחינות אני כזאת כדאי לבדוק הפרעת קשב וריכוז ללא היפראקטיביות

 

 

גברים בד"כ מתלהבים מפרוייקטים גדולים. לארגן מנגל זה דבר רציני, לנקות אח"כ זה זוטות מעצבנות שנדחות כי אין כח וסבלנות אליהן. להרכיב ממשלה זה דבר רציני, לסדר את המטבח אחרי שאכלת זה בלתי נראה בכלל. וגם לבנות סוכה זה אתגר, לפרק עוד איכשהו אבל להכניס הכל למקום

אלא מה? אתה חושב שאותי זה מרתק יותר? לא, אתה סתם לא חושב!

ולא, זה לא מרתק אותי, אבל אני משתגעת מבלגן וממטלות לא נגמרות, אתה אולי משתגע, אבל ה(אי)התמודדות שלך היא להתעלם.

בקיצור, לפחות הרבה מהמקרים הקלסיים של מתיחות סביב דחינות אצל הבעל יושבים על מקום רגשי, זה למה שיחות ואפילו התחייבויות לא פועלות כ"כ בקלות.

דבי חיה הציעה מודל שיכול לעזור לי, ותודה לכל מי שגילתה לי שאני לא לבד, ובמיוחד לשחרחורת.