שמע אחי, אני מרגיש כזה...
נאכס. זהו, עברו להם הימים החשובים, ימי המטרה.
מה עכשיו? סוכות וזה. נו, זה לא זה. זה לא יום כיפור...
(התמונה מויק' של RonAlmog)
תמיד אחרי יום כיפור, יש הרגשה כזו, כמין ריח באויר שמפזר -
"זהו. את התכלית - עברתם. עכשיו קצת בין הזמנים מצחיק, וחוזרים לשגרה".
ו - באמת, זהו? אין עוד פסגה? עברה לה המטרה הכ"כ חשובה?
אז זהו, שלא. בואו נרשום לנו ביומן שבלב, שסוכות זה לא עוד איזשהי מסיבה
קטנה מחוץ הבית עם אוכל טוב + צחוקים בבנית הסוכה,
כי התכלית של הימים הנוראים שעברנו - סוכות.
זה כבר אומר, שיש פה משהו מעבר.
איך זה באמת עובד? איך הימים הנוראים, המפחידים האלה,
הם ה - 'הכנה' לחג השמח ביותר...?
התשובה? פשוטה מאוד. מי יכול להיות שמח שכל המדינות סביבינו 'חמות' עלינו...?!
מי יכול להיות שמח והוא לא יודע מה יהיה מחר עם כל הצרות שיש?!
ואם נלך שלב קדימה - עם כ"כ הרבה עבירות, מי יכול לחיוך?! לא, זה לא יעבוד.
לכן, בא "ראש השנה", ומזכיר לנו מי פה המלך בעולם, ושאנחנו בניו.
קרי, במילים אחרות: הגשמיות - מהקב"ה, וממילא אין לנו מה לדאוג.
בא "יום כיפור", ומכפר לנו על העוונות - עושה אותנו טהורים, לבנים.
אווו - ע כ ש י ו - רק עכשיו אפשר סוף סוף באמת לשמוח.
עכשיו, מגיע השיא, חג הסוכות.
כי, שמחה בעבודת ה', היא עצמה עבודת ה'.
ואז מתוכה -
נגיע להכרת טובה לקב"ה, להודות לו,
על הגשמיות, על החיים - על התורה ועל המצוות.
ו - הנה לנו כלל בחיים:
שמחה, לא נמדדת בכמה יש לך,
אלא דווקא בכמה אתה מ ע ר י ך את מה שיש לך!
"שבעת ימים --- והיית אך שמח".
שמחה, שתמשיך, שתהיה יסוד -
לשמחה אמיתית לכל השנה כולה.
אז יאלה, חברים.
מסתבר שיש לנו הרבה עבודה לחג הזה.
חג סוכות מלא שמחה בעז"ה לכל עם ישראל! 
]
