פורום אולפניסטיות (עמוד 39)

פנימיה היא באמת מסגרת שלא מתאימה לכל אחת, בעיקר צריך לדעת איך לגשת למציאות הזו.

בסופו של דבר את צריכה לשקול עם עצמך על מה את מוכנה לוותר ומה סדרי העדיפויות שלך.

אם את מוכנה לוותר על בית ותנאים טובים למען חיי פנימיה מדהימים

או לוותר על כל ההתעצמות והכלים שיש בפנימיה למען הבית והמשפחה

ושלא יצא פסול מדברי, שני המקומות האלו מאוד חשובים!

אומר לך מחוויה אישית שפנימיה זה אחד מהדברים הכי טובים שהקב"ה כיוון אותי אליו.

זו מסגרת מדהימה שבונה בך כ"כ הרבה מידות טובות, חברות אמת, התחשבות, ויתור, עין טובה, ענווה

בעיקר הרבה כלים לבנות אישיות תורנית בעמ"י. וזה רק קצת מהגודל האמיתי ומהחוויות המדהימות שיש בפנימיה.

 

לי אישית ב"ה לא היה את השיקול של הבית, היה לי ברור שזה הדבר הנכון לעשות.

הייתי ממליצה לך למצוא את האיזון הנכון, אולי ללכת לפנימיה חצי מלאה

שגם תוכלי לבנות את עצמך במקום תורני ואיכותי וגם להיות יותר עם המשפחה ולא להתנתק לגמרי

(למרות שגם בפנימיה מלאה המשפחה לא נעלמת, יש סופשים וחגים וכו)

בקיצור תמצאי לך מקום שישלב גם בין הבית וגם בין הפנימיה

ובע"ה ה' יצליח דרכך ותמצאי את המקום שהכי נכון לך!

 

בד"כ שבתות זה זמן שרוצים להיות בבית אז אם את יודעת שלא תהני בפנימייה שמחייבים אותך להיות בה הרבה שבתות אל תבדקי מראש אפשרויות כאלה כי זה באמת דבר משמעותי בבחירת אולפנה.

בהצלחה

זה ויתור מזעזע מזעזע.
לא צריך לאכול בכפית הכנה לחיים.
כל עוד יש לך אפשרות,
תחיי בבית, תקבלי מהבית
וכמו גדולה תקריבי כמה קריטריונים לא הכרחיים במיוחד ותרוויחי חיים בריאים וטבעיים.

עד כאן הייתי אני, לילה טוב

כתבתי את זה

נכון שזה לא מתאים לכולם. בהחלט.


ובעצם, כל מה שאנחנו עושים בחיים הוא הכנה לחיים? אחרת, למה עושים בגרות? לומדים חשבון בכיתה א'? לומדים איך להתנהג עם חברים? איך לשטוף כלים?

פנימייה מפתחת עצמאות ובגרות. לא רק כהכנה לחיים, אלא כתכונות אופי, שבהחלט באות לידי ביטוי ב"חיים האמיתיים"

את יוצאת מהבית אחרי 18 שנים ונתקלת בום בחיים האמיתיים
פנימייה זה דבר מדהים. זה לימד אותי ככ הרבה דברים
נכון זזה לא מתאים לכולן אבל את לא יכולה להכליל שזה לא טוב לכולן

הוא עוזר לפתח יכולות ומסוגלות להתמודד עם סיטואציות שונות שתיתקלי בהן בהמשך החיים, זה נכון.
אבל גם מישהי שלא הייתה בפנימייה ולא עשתה שירות לאומי, יכולה להיות "מוכנה" לחיים.

המטרה העיקרית של השירות הלאומי היא לא הכנה לחיים.

אני לא יודעת איפה הייתי היום בלי זה.
לחלק זה מתאים.
לחלק ממש לא.
זה ממש תלוי איך את בבית ומה האפשרות האחרת שלך....
בכל מקרה - זה שווה בדיקנ

הבית היה חסר לי וחיכיתי כבר לסופי שבוע בכדי לחזור.. בשבתות בדרך כלל הייתי נשאר ומתגעגע ואז ביום חמישי מגיע הביתה ושוכח איך אני אמור להתנהל בבית... לא זוכר מה עושים בבית... אחרי פרק זמן, התחלתי לרצות להיות יותר בישיבה מאשר בבית.. מהסיבה שמשעמם לי בבית..
בקיצור, לכי על פנימייה.
אבל קחי בחשבון שעד גיל 18 וחצי+ חזרתי מדי יום לביתי, ברוך השם.. אולי התגובה שלך למצב תהיה שונה משלי בגלל שאת מתכוונת להתחיל מגיל 14-15 ללמוד בפנימייה

אם יש לך חברות שנשארות בבית ולא הולכות לפנימייה, אם יש לך אולפנה טובה, בסגנון שלך קרוב לבית, כמה את קשורה לבית, כמה קשה לך מחוץ לבית...
בסוף את לא מפסידה את הבית לגמרי. אני יכולה להעיד על עצמי שהייתי בחצי פנימיה והייתי חלק מהבית לא פחות מאחים שלי שהיו בבית.
לדעתי גם תשימי לב לאם יש לך מה לעשות בבית, או שאת הולכת להשתעמם הרבה ואז זה מבאס מאוד...
בסוף, לרוב הבנות השנים האלו הן שנים שמוקדשות בעיקר לחברה, ואם כל החברות שלך הולכות לפנימייה, זה גם שיקול...

אני יכולה לומר לך שבפנימיה את יכולה לקבל יותר מבאקסטרני, לא רק במובן החברתי אלה גם במובן תורני. אם את רוצה את יכולה לכתוב לך בדף בעד ונגד לפנימיה ובעד ונגד לאקסטרני בתור אחת שעשתה את זה כהייתי טרמחית אני יכולה לומר לך שזה עוזר (וזה שבאחד הבאגים יש יותר קטגוריות זה לא אמור ששם את תיהי, זהה פשוט עוזר לך לחשוב בצורה מסודרת, אותו הדבר את יכולה לעשות גם או לפנות שאת מתלבטת עליהן)

תודה רבה לכולם.

אני רק רוצה להסביר יותר..
אני גרה בעיר לא כל כך תורנית ואנו מהגרעין של העיר, החברות שלי מהסניף לא הולכות בכלל לפנמיה, זה מאוד לא מקובל בעיר שלנו.

אני ב'ה לומדת באולפנא שהיא 30 דקות נסיעה בלי פקקים. אולפנא מקסימה רק שאני מחפשת משהו קצת יותר דוס.
אז באמת אשמח לדעת האם פנמיה מפתחת יותר את הרמה התורנית מאולפנות אחרות?

פשוט יש יותר תוכניות תורניות, מדרשה, חברותות, שעות עיון, שעות רב וכו.

זו פשוט מסגרת שיש בה פחות הסחות דעת חיצוניות ככה שאפשר ב"ה מאוד להתגדל,

שוב תלוי בכל אולפנה וגם בכל בת- מה היא בוחרת לקחת ולספוג

אני רוצה להוסיף על רגע שלם, בהחלט פנימיה מפתחת את הרמה התורנית מאולפנות אחרות כי יש להם את הזמן אחרי הלימודים שבהם הם יכולים לתת לך יותר מאולפנא אקסטרנית דוסית עד כמה שאולפנא כזאת יכולה להשקיע ברמה התורנית, אולפנא עם פנימיה יכולה יותר, ולפי דעתי בשלב הזה של החיים זה מאד חשוב כי זה מפתח לך את האישיות למקום טוב.

רוב האולפנות התורניות יותר הן עם פנימייה ואלו שבלי פנימייה לא במרכז- שם נמצאים רוב הגרעינים.
בעקרון מה שבעיקר משפיע על רמה תורנית זה הבנות, לכן רוב האולפנות הדוסות או קרובות לאזורים דוסים או עם פנימייה.

לא הייתי פוחדת.
זה לא שבגיל 30-40 רואים מי למד איפה אבל כן רואים מאיזה משפחה האדם הגיע ואם לא, אז מאיזה חברה. בעיני זה פקטור פחות משמעותי בנתונים שלך.

מה שמשמעותי מאד (בתור אחת עם חויה דומה) זה הענייןש החברתי- דתי. זה בעיני הפקטור הכי משמעותי. מה הפער בינך לבין שאר הבנות? יש עוד בנות שפחות או יותר בסגנון שלך? את מתחברת אליהן?

אגב, מה ההורים שלך אומרים?

אני אישית היום בת 30 וקצת.
כשהייתי בכיתה ח' ההורים שלי נתנו לי להחליט והיה לי ברור שאני לא רוצה.
בשרות לאומי בעצם יצאתי מהבית. אותי בשנה הזו שיגע אותי שאין לי בית קבוע וגם לא כ"כ הסתדרתי עם הבנות (ואני דווקא מסתדרת עם אנשים בדר"כ).
הרגשתי כמו באוטובוס שנוסע ונוסע בלי תחנה ראשונה ובלי תחנה סופית.
היו- יו שיגע אותי ושנה השניה חזרתי הביתה (ומסיבות נוספות). זה לא היה קל, בגלל שהתרגלתי שנה לא להיות בבית. אבל.... עם כל החסרונות זה היה עדיף. יש לך בית. גם טכנית יותר קל ולא מבזבזים זמן על נסיעות ולא כל אירוע- פרוייקט.
גם המצב ביניים היה משגע שחלק מהשירותים שאת מקבלת בעיר אחת והאחרים בשניה.
גם שלא מרגישים טוב את לא מוצאת את עצמך נוסעת בתחבורה ציבורית.
שנה לאחר מכן הייתי סטודנטית- רחוק מהבית. דווקא הסתדרתי עם הבנות ואפילו מצויין.
אבל כמו שחברות שלי גם אמרו- דירות סטודנטיות מטרתן לגרום לך לרצות להתחתן.
היו-יו והנסועות שגעו אותי. בעיקר שלא הרגשתי טוב.
ב"ה התחתנתי ומצאתי את מקומי בבית שלי.

למה אני כותבת את זה?

כי אני הרגשתי שהמציאות הזו שאין לך מקום שהוא ממש בסיס אם זה משגע. היוקיו והנסיעות וכל התכנונים מראש מתישים.

בנוסף, אני לא יוגעת מה התכנונים שלך לעתיד ומן הסתם עוד אין לך אבל יש סיכוי שיהיו לך עוד המון שנים לגור עם חברות. לא פעם רווקות צעירות כבר גרות עם חברות ולא נדיר לגור עם חברות בגיל 18. כך שגם אם מתחתנים יחסית צעירים אבל לא מאוד יש מספיק שנים לגור עם חברות. בשלב מסויים זה מתיש ומעיק.
זה גם בסה"כ מצב לא אידיאלי ולא טבעי.

לכן ההמלצה שלי- זה תלוי מאוד אילו אולפנות יש בסביבך ורק אם את ממש אבל ממש לא מוצאת את עצמך בהן (בעיקר אם הסיבה חברתית או חברתית- דתית) תבדקי פנימיות. גם אז לדעתי את אלה שנותנות חופשי להיות בבית- בטח בשבתות. בעיני שבתות בבית זה בסיסי.

אגב, אם את גרה במרכז יש לך לא מעט אופציות וסגנונות שונים של אולפנות (בעיקר בפ"ת).

בהצלחה......

קשר שנוצר עם חברים שאתה חי אתם הוא חזק הרבה יותר מקשר שנוצר בלימודים

האם בפנמיה יש מקום שקט לעצמך או שאם אני רוצה להתפרק או ללמוד בשקט למבחן אין אפשרות לזה?

אבל פינה שקטה אפשר למצוא מחוץ לפנימייה 

היי מהניסיון שלי, הכי כדאי ללמוד בבית ולא ללכת לפנימיה, זהו מצב שהוא לא אידיאלי והוא נוצר מתוך הכרח, כדאי לגדול בתוך בית נורמלי ולא עם מיליון בנות בפנימיה רועשת וגועשת..
אבל אם יש אולפנה שהיא יותר דוסית ומתאימה לך שהיא במסגרת פנימיה אני ממליצה לך ללכת אליה, אני חושבת שזה ויתור שהוא כדאי למען אולפנה טובה, חברה טובה.
בסופו של דבר, אני לא מצטערת שהלכתי לאולפנה עם פנימיה מלאה נוצרות חברויות טובות וחויות טובות אבל אני לא מרגישה שבאולפנה יש לי מקום שקט לבד.. בכלל לא..

אני גרה במרכז במקום לא כ'כ דוס ואנחנו גרים בו בגלל הגרעין התורני.
אני לומדת בפתח תקווה באולפנא מקסימה פשוט אני מרגישה שבאולפנא יש תקנון אבל לא כ'כ שמים עליו וכך יוצא שהאולפנא לא ממש דוסית וגם החברה באולפנא ממש לא מפותחת.

אז באמת אני מחפשת אולפנא דוסית ועם חיי חברה מפותחים ולפי מה שראיתי עד עכשיו זה קיים רק באולפנות עם פנמיה. אני צודקת?

כאילו אני גם ממש ילדה שצריכה לעיתים קרובות את הפינה שלי כדי להתפרק, לחשוב בשקט וללמוד למבחנים (יותר נוח לי לבד).
אז אני ממש מתלבטת אם אכן ללכת לפנמיה!
זה גם גם השנים האחרונות בבית.

אני למדתי בפנימייה ואני יגיד לך מה אני חושבת עלזה-
בהתחלה זה קשה. לכולם זה קשה ממש בהתחלה. אבל בכללי התחלות חדשות שאנחנו לא רגילים אליהם (במיוחד מכל החיים בבית למעברצחד כמו פנימייה..)
ואם חשוב לך ממש זמנים שלך לבד עם עצמך קשה להשיג אותם בפנימייה.. אפשרי אבל זה קשה. את מוקפת הבנות 24/7 . את צריכה לחשוב מה יותר חשוב לך ..
בפנימייה את מקבלת המון כל כך הרבה שאי אפשר להגיד במילים. את מקבלת חברות אמת לכל החיים החסרונות חזקות כל כך את מכירה כל דבר בחברות שלך את חיה איתם. את לומדת כל כך הרבה ערכים לחיים התחשבות אכפתיות הקשבה עין טובה ..
בפנימייה בדרך כלל גם נותנים ערך יותר לפעילויות ולדברים שהם מעבר ללימודים.
רוב האולפנות האקסטרניות שאני מכירה הרבה פחות דוסיות מפנימיות מה גם שבפנימיות הם ממש בוררים בנות ובדרך כלל יש סוג יחסית מסויים של בנות...
כן זה חשוב בית אבל תכלס כל אחת יודעת מה יהיה לעצמה טוב ותמיד אפשר לעזוב ולחפש מקום חדש.
בהצלחה יקרה!

אהלן(:

אז אני לומדת באולפה שהיא בלי פנימיה..

ולדעתי זה שרק בפנימיה אפשר למצוא מקום תורני וחברתי משמעותי זה לא נכון.

אצלי באולפנה יש לנו ענף חברתי גבוה עם גיבוש והמון פעילויות תורנייות וחברתיות מדהימות!

לדעתי זה שאת לא בפנימיה נותן לך את האפשרות ליצור קשר חזק עם השבט שלך ובישישית- שביעית (וגם בשמינית להתנדב) ליהיות פעילה ועסוקה בעשייה קדושה בסניף או בכל דבר אחר, ובטח שכחלק מחב"ב בגרעין תורני וכל זה לצד חברה משמעותית באולפנה.

בנוסף זה השנים שאנחנו בונות את עצמינו ולדעתי הדרך הכי נכונה זה חיי בית עם ההורים והאחים שלך, והבית זה השורש לרוח חיים דתי בכל דרך ורמה שהיא.

כמובן שזה תלוי אולפנה אבל עד כמה שידוע לי יש מספיק אולפנות תורניות וטובות בפ"ת והאזור.

 

חג שמח והמון ב"הצלחה!!

'צביה' רבבה

לא יודעת מה קורה ככ בכל האולפנות, אבל מהאולפנה שלי ושל כמה שביקרתי בהן, לא חסר.
תמיד יהיו את הפינות האלה.
בדשאים
מאחורי האולפנה
לפעמים בלילות, להתפלל בבית מדרש..
מקומות שקטים לא חסר.
צריך רק לדעת להוציא את עצמך אליהם.
כי מתישהו אחרי שנוצר כבר קשר פחות לוקחים זמן לעצמך.
וזה משתנה לפי בת, בעיני זה לא טוב.
צריך לקחת את הזמן.

למבחנים לומדים בחדר/בכיתה/ מרכז למידה אם יש..
לא חסר..

פנימה זה כלי. זה יכול להועיל ויכול להזיק נורא תלוי בך.
בסיעתא דשמיא מרובה!

תבדקי עם עצמך מה את מרגישה שיעשה לך טוב, כל מקום עם היתרונות והחסרונות שלו.

אני חושבת שהרבה פעמים רואים דווקא את האולפנות התורניות יותר עם הפנימיה כמשפיעות יותר אבל זה לא בהכרח רק ככה.

אני לומדת באולפנה בלי פנימיה ואני מרגישה שיש לי את כל מה שאני רוצה וצריכה, קשר חזק וטוב עם החברות שלי, את הבית, ובאולפנה יש הווי חברתי חזק מאוד עם המון פרוייקטים ופעילויות. יש לי באולפנה בנות מכל הסוגים ואפשר לומר שהרבה מהבנות בה קצת פחות דוסיות אבל האולפנה מציעה המון פעילוית תורניות כמו מדרשה לתלמידות, רמב"ם יומי, שיעורים במערכת שהם מעבר וזה מדבר לא רק לבנות היותר דוסיות, בכל פעילות כזאת את תראי בנות מכל הסוגים.

אצלי באופן אישי החברות הטובות שלי הן מכל הסגנונות, דוסיות יותר ופחות וב"ה מוצאים את  האיזון.

ובאופן אישי אני חושבת שיותר טוב וכיף לגדול בבית וגם בסופו של דבר יוצאים לחיים עם החינוך שסופגים בבית. ברור שאני לא פוסלת פנימיה אבל בסופו של דבר כל אחת ומה שמתאים לה.

אז אני ממליצה לך לחפש אולפנה בלי פנימיה שתיתן לך את האפשרות להיות ברמה התורנית שאת רוצה ואפילו אם הבנות קצת פחות תורניות זה לא אומר שגם את תהיי כזאת או שתרגישי לא בנוח (ואני בטוחה שגם יהיו לך חברות ברמה התורנית שלך).

בהצלחה

 

וואו,זה התלבטות ממש קשה,בתור אחת שממש התלבטה ובסוף הלכה לפנימייה וגם כשהייתי בתחילת שביעית התלבטתי אם לחזור הביתה ואני בעצמי עדיין לא יודעת אם זאת היתה החלטה נכונה להשאר.
להגיד שאני בעצמי עדין סגורה על זה ,זה פשוט לא נכון, זה המון המון הקרבה לפי דעתי, אם יש מתחתייך אחים קטנים לפי דעתי זה אפילו יותר קשה,כי פתאום לא לראות אותם כל יום ואיך הם גדלים,לי זה היה נורא קשה.
זה נורא קל לתת עצות מהצד,אבל תשבי עם עצמך ותחשבי בשיא הרצינות על זה ,זה החלטה שתשנה לך את החיים...
שהגעתי לפניימיה הפחד הכי גדול שלי היה להכיר פתאום בנות חדשות שלא כולן הסגנון שלי ומה שאני רגילה מהסביבה שלי ובסוף מה שהיה לי הכי קשה זה המרחק מהבית לפנימייה,כי פתאום את חיה עם החברות שלך, נושמת איתן,אוכלת איתן,וכן, לפעמים את רוצה להיות לבד. לפעמים את צריכה את החיבוק של אמא ,את החיוך של אחייך הקטן,ואין לך את זה, ואת רוצה לבכות, אבל אין לך למי,כי אין לך כח לעוד עיצה/חיבוק מחברה,את פשוט רוצה את אמא/אבא/אח/אחות שלך, זה יכול להשמע ממש תינוקי, אבל זה ממש יכול לקרות.
תשבי עם עצמך ותחשבי, זה מתאים לי לא לראות את המשפחה שלי ,שבוע?
זה ניתוק גדול גם מהסביבה, לחשוב-זה מתאים לי להתרחק מהסביבה שלי?

וגם ,אני באמת רוצה עכשיו ללכת לאתגר חדש,להכיר פתאום בנות מכל הארץ? או שבאמת טוב לי איפה שאני ובסדר הבית ספר שקרוב לבית שלי לא מתאים לי 100 אחוז,אבל יש לי את הסביבה שלי ומה שלא יהיה לי טוב/לא יהיה בבית ספר אני אקבל מהסביבה שלי?
הרבה פעמים מה שיכול להיות קשה בפנימייה זה הניתוק מהסביבה.


את מגיעה לבד מהאזור שלך או עם חברות שלך לפנימייה?
כי שמגיעים עם חברות זה ממש ממש שונה..

באמונה שלימה. איפה את לומדת?
ויש איתי עוד חברות שבודקות את האולפנא הזו..
תודה רבה על העצות. נתתם לי הרבה נקודות למחשבה

הם מקבלים גם כאלה שיותר קשה להן באנגלית/ מתמטיקה..

פחות מסתכלים על הקטע הלימודי (לא יודעת עד כמה..) 

אבל הרבה יותר חשוב האישיות...

 

זה אחלה אולפנהה

לא מכירה לעומק אבל שמעתי שהאולפנות די דומות...

חוץ מזה אולי טהר ביד בניימין יכולה להתאים.

מותר סמארטפונים. חייבים סינון

מותר סמארטפונים עם סינון

ואיי זה לא כזה דוסי זה דתי סבבה כזה.. כיאלו יש לי אחות של שהיא לובשת את החצאית טיפונת מתחת לברך ויש לה סמרטפון.. קיצור אני חושבת שהכול סטיגמות.. תקשיבי אני לא יואמר לך שאין שם בנות עם חצאית שמתתות לרצפה יש כאלה.. זה מלא סגןנונת ביחד

רגבים- מה זה אומר איך מבחינה לימודית? (בעיקרון נראלי את יכולה לבחור כמה יחידות לעשות באנגלית מת וכאלה, ואת יכולה לבחור אם לעשות רק מגמת חקלאות או עוד מגמה).

למי מה שהבנתי... תתקנו אותי אם לא..

זה למי שמסוגלת לשבת וללמוד לפעמיים לבד.

 

שנה שעברה
מהיכרות אישית עם ה,נות שהיו שם.

אני באולפנת שיראלל
אם מתאים לך רמה לימודית גבוהה (הכל תלוי בך בסופו של דבר, כן , אולפנה קטנה ומשפחתית, צוות מסור ואוהב וסגנון חורבניקי בנשמה אז בואי ליום פתוחח
(וגם אם זה לא בדיוק נראה לך, בואייי ליום פתוח שאנלי מושג מתי הוא אבל מן הסתם יגידו לך..)

ליד צומת בר אילן, ברמת אשכול (האיזור חרדי אבל באולפנה ממש לא..)

יש כיתה י"א כבר או שרק בשנה הבאה?

הכיתה הכי גבוהה זה השישית השנה

אני ממש אוהבת תסגנון

אולפנה די קטנה, האמת שעכשיו היא כבר גודלת בטירוףף (בט' ו-י' כבר יש 2 כיתות בשכבה)

מוזמנת לשאול עוד בכיף❣

אבא שלי הציע לי אבל אני גרה במרכז אז אם זה בלי פנמיה זה פחות רלוונטי

אבל יש קצת בנות ממקומות ממש רחוקים שמגיעות 

שנה שעברה היתה להם אפשרות לישון בדירת שירות (עם המדריכות של האולפנה) וככה היה להם סוגשל פנימיה

האמת שהשנה אינלי מושג אם יש אפשרות לישון בדירת שירות

בקיצור אם את מתעניינת תבררי ישירות עם האולפנה

אולפנא דוסית- מתנחלת.
קטנה. רמת לימודים סבבה. עדיף חצי פנמיה.
כאילו אולפנא דוסית שגם הבנות דוסות ולא רק השמינית והצוות.

הולפנא ממש דוסית גם הצוות וגם כל התלמידות!

יש 2 כיתות בשכבה בערך 20 בכיתה. רמה לימודית: ממש תלוי בך! (באנגלית אין 3 יח"ל) את יכולה לעשות 5,5 וכימיה ואת יכולה לעשות 4 אנגלית ו3 מתמטיקה וגרפיקה, בקיצור נתון לבחירתך... אין פנימיה אבל יש בנות מאזור המרכז. ימי ראשון וחמישי כל השכבות מסיימות ב5 ועשרים. הצוות ברובו ממש חמוד. תבואי ליום פתוח ואל תשימי על הסטיגמות 

יש לך במקרה קישור להרשמה ליום הפתוח?

האם בעטרת רחל יש אפשרול לדירה לבנות שגרות רחוק?

רוצה היא יכולה לישון שם..

ממש נשמע מתאים

אולפנה עם חצי פנימיה- פעמיים בשבוע, ביד בנימין בערך 45 דקות מירושלים. דוסית קטנה חמה רמה לימודית טובה..

אבל תודה

כמה זמן זה בערך מהדרום?

זה אולפנת טוהר מהדרום?

באוטובוס זה משהו כמו שעה וחצי פלוס

ולאשקלון זה פחות

יש אפשרות ל:

מתמטיקה: 3,4,5

אנגלית:4,5

גרפיקה, כימיה, ביולוגיה (מגמות) :5

אם את רוצה לדעת על האולפנא מוזמנת בשמחה

אממ אם רלוונטי... זה בבקעה. יש הסעות מבנימין
דוסי קטן משפחתי. בנות ממש צדהימות. אם את מתחברת לסגנון

בעיקר להתפלל..

כל הזמן המדריכה שלי אומרת שהחיים שלו קצרים וצריך לנצל כל שניה כי מחר העולם יכול להתהפך..
קיצר, איך אני יכולה באמת לנצל כל שניה בחיים שתהיה משמעותית? ואיך להיות בן אדם משמעותי?
תודה

מה זה להיות טוב יותר?
להיות טוב יותר זה לרצות להתקדם, זה לרצות לשפר את עצמי כל הזמן יותר ויותר. להיות טוב יותר זה לבחון את עצמי, לעשות חשבון נפש ולראות מי אני עכשיו ומה אני רוצה להיות. להיות יותר טוב- זה לעבוד על המידות. זה להוסיף ענווה, להשתדל יותר לשמוח, יותר לתת מעצמי לאחרים, יותר להקשיב, יותר לפרגן, יותר לעשות טוב.

איך זה בא לידי ביטוי בפועל?
בעיני, יש כמה שלבים:

*להשתדל שכל דבר שאני עושה, לעשות אותו טוב יותר מעכשיו! עוזרת בבית- אז לעשות את זה יותר בשמחה. כיבוד הורים- אז לחפש ממש הזדמנויות לקיים את המצווה הזאת. להקשיב לחברה- אז לעשות את זה הכי טוב שאני יכולה, לתת לה את ההרגשה הכי טובה!
פשוט כל מה שעושים- לעשות את זה הכי טוב שאפשר! הכי בגבורה, הכי בגדלוּת!

*עוד שלב שיכול לקדם בפועל:
לקבל על עצמי משהו. להחליט שמעכשיו, לשנה הקרובה (או לחודש הקרוב, מה שיותר מתאים.) אני מקבלת על עצמי לעשות משהו שלא עשיתי. למשל; ברכות השחר כל בוקר, להתקשר לסבתא כל יום שישי, ללמוד פרשת שבוע כל שבוע, קריאת שמע על המיטה..
לקבל משהו אחד כזה, שיהיה בעזרת ה' לזכות עם ישראל, ולהתמיד בו! בכל הכוח!


עכשיו, דיברת על העניין של לנצל זמן ומשמעות.
וזאת בדיוק הנקודה!!
בהשפעה על מה שקורה יש כמה שלבים.
אני, המשפחה שלי, הסביבה שלי, העם שלי, העולם וכו'..
וכדי להיות משמעותית ומשפיעה-
צריך ללכת שלב אחרי שלב.
קודם כל לשים לב לבנייה העצמית- איך אני נהיית אדם טוב יותר, עושה דברים בשמחה יותר, איך אני מגיבה לחברות שלי, איך אני מדברת אל המורים שלי, אל הנהג אוטובוס והמנקה.

המשמעות הגדולה היא במעשים הקטנים!
וביחד עם זה שתבני את עצמך ואת האישיות שלך,
עם ישראל כולו יעלה עוד קומה.


וכמובן-
תפילות תפילות תפילות!
אין כמו תפילה.
תמיד זקוקים לזה

בהצלחה יקרה!




"צריך לתת הכל… אם אתה אוהב אז עד הסוף, אם אתה חבר אז עד הסוף, ואם אתה בצבא בקרבי אז אתה עד הסוף שם ונותן הכל… זה מה שנקרא במילים גבוהות, אני לא יודע אם אתה תאהב את זה- מסירות נפש- וזה בא לומר שאתה נותן מהגוף שלך, מהכוח שלך, מהכסף שלך, מהלב שלך למען מישהו או משהו אחר שהוא לא אתה! והמיוחד ביותר זה שאתה לא עושה את זה מידי פעם, אלא כל הזמן מידי יום ביומו, דקה דקה."
(אלירז פרץ הי"ד)

לזכור תמיד תמיד---- להכניס קדושה לגשמיות!!!! בכל דבר, אפילו הפשוט שבפשוטים, אפשר להכניס קדושה, לכוון שאת עושה את זה לשם שמיים בסופו של דבר, לזכור שאת מתלבשת יפה לפני התפילה לכבוד הקב"ה, או סתם ליציאה כי זה קידוש ד', שכולם יראו את הבנות הצדיקות של עם ישראל!;)
ברגע שתהיה אדם שמח יותר, עם עצמך, עם החברה, באופן פשוט טבעי תרגישי אדם טוב יותר, משפיע יותר לטובה, מקרב את הגאולה!
תחייכי לכל אדם, "בוקר טוב", "שבת שלום", תנסי להבין אנשים ולפנות אליהם בצורה נעימה ומכילה,
תאהבי את הבריות, תאהבי את התורה והמצוות, את עם ישראל, את ארץ ישראל, ותראי את זה לכולם בגאווה, וכמובן בצורה נעימה ולא בוטה.
פשוט תחיי בשמחה, בשלמות, זה ממש לא חייב לבוא בדברים המפוצצים.
תשתדלי לקיים את המצוות, ומתוך כוונה גדולה, ואהבה עצומה.
בהצלחה לך צדיקה!! כן ירבו כמוך;)

יש מלא, אבל אני רוצה להוסיף רק נקודה אחת.. מידות.
לחפש איך לתקן ולשפר את המידות שלנו בכל דבר שרק אפשר. להפוך את המידות שלנו למידות הכי טובות. אם זה בלתקן מידות פחות טובות, כמו כעס וקנאה ואם זה לשפר ולבנות את הטובות, כמו ענווה וטהרה.
רק הצלחה

זו ההשפעה הכי טובה שאת יכולה להשפיע על העולם

לחשוב על עוד יהודים ממקום אכפתי למשל- לחשוב על עיר מסוימת ואולי קבוצת אנשים במקום מסוים ולהתפלל עליהם בפה או בלב שיהיה להם חיים טובים וחיים של קשר עם הטוב וקשר עם ה' בלי להכיר אותם בכלל

לדעתי הקטנה... זה ממש מרגש את השם שיש עוד אנשים שאכפת להם מהבנים שלו

וכשהוא רואה כזה דבר הוא פותח את הלב למתפלל ואלו שהתפללו עליהם

הכי חשוב בלי לחץ.... הכל בנעימות ורוך.... פשוט לעצום עיניים ולחשוב על אדם מסויים / עיר/ שכונה , ועל הקושי שהוא עובר ולחוות קצת את הכאב שלו ואז לבקש מה' שיעזור לו

תוכלי לנסות.... זה שווה ומקרב לה' מאוד!

 

קוב"ה אורייתא וישראל חד הוא!!! 

 

 

בכל מקרה אני הבנתי שאת מתכוונת לאדם טוב כלפי הזולת.

אז לדעתי מה שאת צריכה לעשות זה לבדוק איך להשתמש במשאבים שלך בשביל לעשות כמה שיותר טוב לאנשים.

אבל תבדקי בכל מקרה טוב טוב אם בסופו של דבר את עושה לבן אדם יותר טוב מרע.

 

אני אתן לך דוגמה: נגיד את מחמיאה לאח שלך על הצלחה שלו במבחן. אז מצד אחד גרמת לו להעריך את עצמו - עשית לו טוב. מצד שני, ייתכן שגרמת לו להרגיש שהוא אמור להעריך את עצמו ולאהוב את עצמו רק אם הוא הצליח במבחן ולא בלי שום תנאים - עשית לו רע.

 

דוגמה אחרת : אמרת לסתם בן אדם ברחוב "בוקר טוב". עכשיו הוא מרגיש אהוב והוא חושב שיש סיבה לאהוב את עצמו בלי תנאים.(אני בטוח שגם בזה יש חסרונות אבל כרגע לא עולים בראשי כאלו משמעותיים).

ביל גייטס – ויקיפדיה

אבל יש עוד לדוגמא גם יוני נתניהו, הרב קרוב וכו'

כל הזמן אומרים לנו שכשאנחנו הולכים לישון לחשוב מה עשינו היום ואיך השתמשנו בזה שה' נתן לנו לחיות היום וגם כאילו לא להיות סתם בן אדם שעבר פה סתם אלא לעשות משו משמעותי.

מה ההגדרה של אדם טוב

מה זה בכלל אומר סתם בן אדם? ואי
אפשר להיות סתם בן אדם טוב?

גמילות חסדים
עזרה לזולת
כיבוד הורים ומורים
עיבוד אחים גדולים

ובגדול, פשוט לראות טוב בכל אחד בעולם!

מאוד יפה ששאלת את השאלה הזו
מראה על רצון להתקדם

סורי אם זה פלצני אבל זו דעתי...

קודם כל , בראש ובראשונה תכירי את עצמך(תהליך שכל החיים עושים,אבל לצורך המקרה אני מתכוונת שאי אפשר לא להיות מחובר לעצמך ולעזור למישהו אחר כי אתה לא ממש מחובר למה שאתה עושה אם אתה לא מחוברת לעצמך-זו דעתי.וודאי שיש יותר עומק מכך ומקווה ללמוד עליו) תדאגי למשפחה שלך, המשפחה זה הדבק הכי חשוב בחיים בשבילי. לפעמים יש את הדברים הכי קטנים שבהם אפשר לתרום ובכך להיות אדם טוב יותר, לא תמיד צריך ללכת להתנדבויות גדולות(וודאי שאפשר וגם צריך אבל קודם כל לחפש איך אפשר לעזור בסביבה שלי). אני שואלת את עצמי, בתכלס מזה להיות אדם טוב יותר?לתרום לאחרים,? ואני מנסה לענות לעצמי, שלפעמים זה גם להיות טוב עם עצמך, לתקן את המידות שלך(ובכך זה גם מתקן את החברה כולה) להתחבר לד', להכיר בעצמך ובטוב שד' נתן לך.בהצלחה אחותי❤

אברהם בן שרה

ראובן בן רבקה

לאון אריה בן רבקה

אסתר בת שרה

שירה יעל בת ליאורה
הרך הנולד בן שירה יעל

יש עוד. לא יודעת שמות..

ה' ישמור!!! קשה לי לעכל את זה..

לא יודע מה יעשו השנה, אבל שנה שעברה עשו ראיונות לסינון בסיסי מאוד, ואחכ עשו הגרלה לפי מקומות

ובעיקרון עשו סינון מינימלי כי סומכים על בנות שבאות לשם שבאות כי הם יר"ש וכו..

ב. לדעתי טוהר זה יותר סגנון גבעות כזה, ותהילה זה דוס אבל לא בראש מתנחל מידי.

יש סיכוי טוב מאוד שאני טועה בזה^

 

אני יכולה להגיד לך דברים על טוהר אם באלך ומישי אחרת תעשה את ההשוואה עם תהילה, כי אני לא כלכך מכירה..

 

-בימים ראשון ורביעי. שבתות אולפנה יש פעם בחודש וחצי בערך. רמה לימודית גבוה,צוות ממש חם וטוב,, מה עוד...?

צומת בר אילן
ט'- 17
י'- 18
כןן
אממ בעיקרון כן, אבל אפשר נראלי גם בברך כזה..
זהו נראלי..
אם יש לך עוד שאלות אז מוזמנת בשמחה