וואו,זה התלבטות ממש קשה,בתור אחת שממש התלבטה ובסוף הלכה לפנימייה וגם כשהייתי בתחילת שביעית התלבטתי אם לחזור הביתה ואני בעצמי עדיין לא יודעת אם זאת היתה החלטה נכונה להשאר.
להגיד שאני בעצמי עדין סגורה על זה ,זה פשוט לא נכון, זה המון המון הקרבה לפי דעתי, אם יש מתחתייך אחים קטנים לפי דעתי זה אפילו יותר קשה,כי פתאום לא לראות אותם כל יום ואיך הם גדלים,לי זה היה נורא קשה.
זה נורא קל לתת עצות מהצד,אבל תשבי עם עצמך ותחשבי בשיא הרצינות על זה ,זה החלטה שתשנה לך את החיים...
שהגעתי לפניימיה הפחד הכי גדול שלי היה להכיר פתאום בנות חדשות שלא כולן הסגנון שלי ומה שאני רגילה מהסביבה שלי ובסוף מה שהיה לי הכי קשה זה המרחק מהבית לפנימייה,כי פתאום את חיה עם החברות שלך, נושמת איתן,אוכלת איתן,וכן, לפעמים את רוצה להיות לבד. לפעמים את צריכה את החיבוק של אמא ,את החיוך של אחייך הקטן,ואין לך את זה, ואת רוצה לבכות, אבל אין לך למי,כי אין לך כח לעוד עיצה/חיבוק מחברה,את פשוט רוצה את אמא/אבא/אח/אחות שלך, זה יכול להשמע ממש תינוקי, אבל זה ממש יכול לקרות.
תשבי עם עצמך ותחשבי, זה מתאים לי לא לראות את המשפחה שלי ,שבוע?
זה ניתוק גדול גם מהסביבה, לחשוב-זה מתאים לי להתרחק מהסביבה שלי?
וגם ,אני באמת רוצה עכשיו ללכת לאתגר חדש,להכיר פתאום בנות מכל הארץ? או שבאמת טוב לי איפה שאני ובסדר הבית ספר שקרוב לבית שלי לא מתאים לי 100 אחוז,אבל יש לי את הסביבה שלי ומה שלא יהיה לי טוב/לא יהיה בבית ספר אני אקבל מהסביבה שלי?
הרבה פעמים מה שיכול להיות קשה בפנימייה זה הניתוק מהסביבה.
את מגיעה לבד מהאזור שלך או עם חברות שלך לפנימייה?
כי שמגיעים עם חברות זה ממש ממש שונה..