פורום סופרים וספרים (עמוד 91)

אבל השאלה היא אם זה הדבר היחיד שאפשר להשיג מהמותחן.

לדעתי, בצער אני אומר זאת, כן. חבל שאין סוג של מותחנים שמשלב משהו שהוא לא רק אקשיין זול או יוקרתי.

לפעמים בנאדם רוצה לנוח, ואז זה גם מספק לו ריגוש וזה לא כבד כזה. אני אישית נהנית מזה.

!!!!^^^^!!!!!!!!!!!^^^^^^^^^^!!!!!!!!!!!

א. אני שמחה שלקוראים אכפת מרמת הפורום.

ב. אני מאד אשמח אם כולנו נשתדל ונעבוד ביחד כדי להעלות את הרמה. כמובן שאני לא יכולה לעשות את זה לבד- אם אני רק אנעל ולא יהיו שרשורים איכותיים יותר, הפורום לא יתקדם. לכן כל אחד צריך להשקיע את המאמץ שלו.

אבל הוא ממש לא מומלץ לכולם, אם לדייק נראה לי שאת רוב האנושות היום הסדרה הזו לא תמשוך.

יש שלשה ספרים שלא תורגמו- הרביעי (בין אן שרלי לבית החלומות), והשביעי והשמיני (ממשיך לספר על הילדים וכו'). יש אותם בפרוייקט גוטנברג (אאל"ט) באנטרנט בחינם.

[איום-מבחינת שיעמום,ערטילאיות ואורך אינסופי...]

זה לא לכולם..רק לאוהבי תיאורים מטריחים..]

חח נכון.. יש קטעים שפשןט דלגתי על ריחות הפרחים על אייך שהם נראים ועל רעש שיכשוך המיםץץ

חברים, סדרה מדהימה בעיני. מדהימה. פחות אהבתי את ההוא עם בעלה וכו'..

בעיקרון אני אוהבת שיש המשך אבל.. לא ממש אהבתי. אולי הגיל 

לא הבנתי, אילו מהספרים הסופרת לא כתבה בעצמה, אלא נכתבו אחרי מותה?

אהבתי כל דבר.. לראות אייך המשפחה שלהם גדלה.. פשוט הרגשתי שאני יכולה לחיות איתם (:

לדעתי האסופית זו סידרה משעממת...

לעומת זאת אני מעדיפה הטירה הנעה.

מישהו קרא?

אולי אני אנסה עוד פעם, כי זה היה מזמן=)

והיום חם וצום אז אין לי כוח ללכת...

שפשוט אתה מרגיש שעוד שניה אני מתחרפנת..

בדיוק כמו שוקולד שאתה מרגיש את הטעם בפה..

וזה מבעס אם אין.. :Q

אורה הכפולה! איזה רעיון חמוד!!

היידי בת ההרים..

דבורה עומר?

 

וואלה, איזה אשכול חמוד! רק עכשיו ראיתי!

קופיקו?! כי אם כן אז זה גרוע..

שלושים וחמישה במאי.

שומרת אחותי

שומרת אחותי

פצפונת ואנטון. חמוד!!

אוהל הדוד תום

ולא תמיד נראה שהסופר עשה את זה רק כי היה קשה לו להחליט, אלא שזה פשוט גומר את עלילה יפה יותר.

 

כמו בשומרת אחותי- אכן הכי רומנטי וגומר את הסיפור הכי יפה שאפשר עם הדברי זכרון של קייט.

 

אבל יש ספרים שזה לא באמת מתאים לעלילה להרוג את הגיבור וזה יוצא סוף מעפן, כמו ב"תעביר את זה הלאה"

שזה- טוב מה היה הקטע להרוג אותו???

 

למשל בספר בתו של שומר הזכרון-מה הי הקטע להרוג את האבא? לא אהבתי את זה..

אבל יש ספרים שזה ממש יפהומוסיף..זה מאוד תלוי..

זה יהיה הבן או האמא או לוידעת מה..

למרות שאני זה לא דוג' אני שונאתשאנשים מתים בספרים אפילו שזה מה שעושה את כל הספר..

היה לו פוטנציאל והוא התמסמס.

אני חושבת שברומיאו ויוליה המוות לא היה פתרון זול להתחמקות מסוף אלא סוף הולם ואפי.

זה כ"כ כיף, למה ברגע שנגמרים כל ה"WOW", הבעיות נפתרות והרשע מת צריך לסגור??

כ"כ כיף לקרוא על חיים נורמליים.. על שיקום.. על צמיחה.. הדילוג מבאס לגמרי.

וזה בעניין הארי פוטר.

בעניין שומרת אחותי (שוב ספויילר...):

דווקא ככה הפסר נגמר בצורה הכי מיוחדת שאפשר.

זה ספר עוצמתי וחזק, ולמעשה שום תפרון לא היה מרצה אותנו, הקוראים, אני צודק?? בכנות, היא הגיעה לנק' ממש בעייתית שבה נטייה לאחד הצדדים ופתרון ההתלבטויות היה יוצא קיצ'י או יוצר תהיות מיותרות ולא מציאותיות (לענייניות דעתי) על טיב האדם בשעת משבר, אמיתית. לכן זה סיום נהדר ומעניין (לא כ"כ זוכרת מה קרה אחרי שנהרגה, אבל אם אני לא טועה זה היה מעולה.). ברור שיש אכזבה, ברור, אבל ממרחק זמן - אתה מבין שזו פשוט הייתה הברירה היחידה שלא תוציא אותנו עם חוויה של עוד ספר שמשך משך משך ויצא עם סוף צפוי וידוע. (כן, יש פה גם את גורם ההפתעה, החשוב כ"כ בספרים מהסוג הזה)

בקיצור, חפרתי, אבל אלו דעותיי (לאחר מחשבה מרובה וכו' וכו'.. )

אנא הביעו דעותיכם..

שבוע טוב.

זה שיש רשע שצריך לנצח אותו הקטע היפה אצלה זה לא הכתיבה אלא העלילה לכן נראה לי שהיה משעמם לתת להארי להילחם בכל מיני מפירי סדר שהחליטו לתת לפחי אשפה ללכת מקות עם מוגלגים..

שהייתה מוציאה עוד ספרים על העולם הזה.

אני לא מדברת על זה שסופרים מסיימים את הספר ברגע בנפתרה הבעיה- ככה זה ספרות.

התכוונתי לזה שסופרים לא מוצאים דרך לצאת מהבעיה כביכול, ופשוט רוצחים את הגיבור/מישהו באיזור.

אם מישהו מזמין תמליל לאופרה או להצגה טראגית, זה מה שצריך הסופר, מחזאי וכו' לעשות. שייקספיר כתב מחזות - טראגדיות וקומדיות.

במקרה של רומיאו ויוליה יש גם האלמנט של לימוד לקח. לפעמים סיום שמאלצי הורג את כל הרומן, ורק הגבור נשאר בבדידות מזהירה וחסרת תכלית.

בספר - הרוזן ממונטה כריסטו - יש כמה עלילות מקבילות - חלקן מסתיים בטוב, שהוא ממש מאולץ ולא אמין כל כך, בדיוק בגלל סיומו ה"מושלם" כל כך. בחיים גבורים מתים, מה לעשות?

הרג הגבור יכל לפתור בעיה כמו - ייסורי מצפון שלו עד סוף כל הימים. אולי, בכללי, הוא הטוב בסיפור, אבל רק באופן יחסי לרעים יותר.

בינינו, גם אני מעדיפה סוף טוב, אבל לפעמים זה משאיר את הקורא בהרגשה שזלזלו באינטליגנציה שלו.

יש ספרים, כמו - שומרת אחותי - שהם ממש לא בשבילי...

סורי על המזוכיסטיות.

זה כ"כ חנון שכולם בסוף חיים באושר ועושר וכייף ואהבה...

כמו, לוידת אם אתם קוראים או לא.. הארי פוטר 7.. סוף כ"כ כ"כ דפפווווווווקקקק!!

בס"ד

ואני עושה את זה בעצמי=]

באיזשהו מקום את צודקת!כן!אם מישהו לא מת,אז הספר יהיה משעמם!!!

אבל זה מחרפן אותי!משגע!אני קוראת ספר, לגלות לכם סוד?, כדי לברוח מהמציאות!כן!מה לעשות!החיים אפורים, הם לא תמיד ורודים, אז לוקחים ספר כדי "להשלות" את עצמי...ומה מסתבר?שהוא מת!אוך!נו באמת!לא רציתי לבכות! רציתי ספר קיצ'י, קצת דבילי, משעמם ("והיא הלכה לקנות גרביים"-בסדר?!), ובעל סוף טוב!זהו!מה כל כך מסובך בזה?!

ואני לא מסוגלת לא לקרוא ספרים עצובים!!!אני חייבת לקרוא, ואני יודעת שהוא עצוב! ולפעמים זה הורס את החשק לקרוא...שחברה הורסת לך שהיא מתה בסוף!אוי!זה מטומטם!

בתכלס, בתור מישהי שעושה את זה, אני שונאת שסופרים עושים את זה, ואני הורגת ת'גיבורים שלי ומענה אותם היטב היטב

יש ספרים שאתה רואה שהם סתם הורגים אנשים פשוט סתם!! 

יש ספרים שרואים שזה היה צריך לקרות לא בגלל שלא היה מה לכתוב או שאילו לא הרגו את האיש הספר היה הופך להיות משעמם... אלא כי באמת זה מה שהיה צריך להיות.. 

זאת דעתי האישית

בס"ד

 

הוא מרגיש ששקט מידי ואז הוא הורג את הגיבור

אני חושבת שיש פעמים (כמו ברומיאו ויוליה)  שזה היה נורא משעמם אם לא היו הורגים אותם.

אבל למשל בלב של דיו (ספר מדהים, לדעתי) אם הסופרת (קורנליה פונקה) הייתה הורגת את הגיבורה, זה לא היה מעניין במיוחד.

לעומת זאת, יש סופרים שהורגים את הגיבורים שלהם ואח"כ מקימים אותם לתחייה (כמו בספרים של שרלוק הולמס, בספר של פרשת נזר התרשיש, מאת סר ארתור קונן דויל. הוא לא באמת מקים אותו לתחייה, אלא עושה כאילו לא מת, ומערים על כולם כדי שלא יהרגו אותו, והפעם באמת.)

אבל תארי לעצמך, מה היה קורה אם פתאום היה קורה עוד משהו, מסעיר ומרגש לרומיאו ויוליה, לא יודעת מה. (זה קצת קשה לי, כי אני בקושי יודעת על המחזה הזה משהו, חוץ מזה ששסקפייר כתב אותו) והסוף הוא לא שיוליה מכבסת לרומיאו את הבגדים, אלא ש- (כאן אני ממציאה)- שניהים מתבוננים אל השקיעה כשהשמיים עוטים צבע ארגמן עז, ויוליה לוחשת לרומיאו:"אז מה, יקירי, יוצאים שוב להילחם על עקרונותינו?" ורומיאו מחייך ומשיב לה:"כמובן, יקירתי."

או משהו בסגנון... את יודעת... 

זה נותן לי הרגשה כזאת-שכחי מחיים טובים,מותק, אין סכוי. העולם אפור-את לא רואה?!

כאילו-אי אפשר סוף טוב?!

בגלל זה אהבתי ואני עדיין אוהבת את האגדות של הילדים.. סינדרלה,שלגיה וכל אלה. הכל טוב. הם תמיד חיים באושר ובעושר עד עצם היום הזה. כמה אופטימיות.

למה אי אפשר לתת קצת תקווה לאנשים פשוטים וקטנים כמוני שרוצים להאמין שאפשר לחיות חיים טובים?

האם ספר הוא אמצעי ההבעה של הסופר והוא משתמש בו כדי לתאר את העולם, את בני האדם או את דעותיו, או שאולי ספר נועד לספק לקורא קצת אסקפיזם ונחת רוח? אני דוגלת בגישה הראשונה ולכן כל אמצעי שבו הסופר נוקט שמשרת את העלילה ואת האמירה של הסיפור, מקובל עליי. ואם הסופר רוצה להגיד- תראו, בחיים לא הכל נגמר בסוף טוב, זה בסדר, כי זו האמירה שלו על העולם הזה ואני אקבל ממנה מה שנוגע לי.

אבל יש שמדברים (נגיד ארגמון, אני, הסנה בוער..) על איכות של ספרות, מבינים?? למשל ד"ר אריק - אני חושבת שלפי מה שתיארת, את צריכה ספרי טיסה ורומנים זולים. אבל אם מדברים על ספרות, כן - לפעמים, כמו למשל ב"שומרת אחותי", המוות קובע את כל הסיפור!!
אם אני אקרא את זה שוב זה יהיה כ"כ שונה אני בטוחה...

אז נגיד מה שאמרתי על הארי פוטר, דברתי על מה שכיף לקרוא בעיני....

אבל נגיד על "שומרת אחותי" - אני מדברת מבחינה ספרותית ומה שאני אומרת נכון גם להרבה ספרים טובים וידועים אחרים..

אותי אישית מעניין רמה ספרותית,אבל בגבולות. בשביל לקרוא ספרים מזוכיסטים כי הם נחשבים ברמה ספרותית גבוהה, אני בעד לפתוח עיתון וברבע שעה לסגור את העניין. ספר צריך קודם כל להיות נעים לקריאה, ועם עלילה לא אכזרית מיסודה (חוץ מספרי שואה אולי). זה לא אומר שכולם בסוף חייבים לחיות באושר ועושר, ואם זה חלק מהעלילה שמישהו מת וזה נצרך,בסדר. אבל נגיד שומרת אחותי- לא קראתי ואין לי כוונה לקרוא. לא מעניין אותי הרמה הספרותית של הספר, מהמעט שהצלחתי להבין זה ספר שכל כולו טרגדיה- אמרתי כבר שאפשר לפתוח עיתון? למה לבזבז כמה שעות טובות מהחיים כדי לקרוא ספר קורע לב?  בגלל זה אני לא מתקרבת לנעומי רגן- לא יודעת איך היא נחשבת מבחינה מקצועית, מבחינה אנושית היא גרמה לי זעזוע עם "עקדת תמר" ואם מישהו צריך פסיכולוג, שילך אליו ולא יוציא את התסכולים שלו מהעולם עלינו,סבבה? (וזה לא אישי עליה דווקא- אני כותבת גם על "מלאכים ושדים" של דן בראון ועוד) ואני קוראת די הרבה, ולא הכל קיצ'י. אבל יש גבול מבחינתי, וסופר שלא מוצא אותו נשרף. זה הכל.

יש מספיק טרגיות ועצב בחיים, מכדי שאזמן לי אותם גם בספרים.. בשביל זה אפשר לקרוא עיתון כמו שאמרת...

עושים לי את זה.

כל עוד זה לא קיטשי או טרגי בצורה מוגזמת כמו עקידת תמר או נער החידות ממומבי, הדברים המזעזעים שבספר עושים לי את זה.

 

לי כיף לקרוא דברים קורעי לב, הם מרגשים אותי ומזיזים לי הרבה יותר בנשמה, ספר שגורם לי לבכות הוא בדר"כ ספר טוב מבחינתי.

 

 

 

שקלתי לקנות, אבל בשבוע הספר קניתי את "כלבם של בני בסקרוויל" אז החלטתי שדי. צריך להשאיר מקום גם לאחרים.

רק התוכן..

אני אעדיף לקנות ספר של שרלוק הולמס ב30 שקל מאשר ב100..

אבל- זו דעתי..

 

ואני כן מסכימה, שיש משמעות לעטיפה, אבל במקרה שאני מכירה את התוכן - אז ממש פחות

הראשון יוצא לאור באנגלית ב -י"ב כסלו תשע"א והשני ב-י"ג תמוז תשע"א

מנסיון העבר, הגירסה המתורגמת (לא המדובבת) יוצאת יחד עם המקור.

בנתיים שלא ישעמם לך אתה מוזמן לצפות בתמונות מהסרט:

ועכשיו אני מגלה שיש כבר טריילר לחלק הראשון- הנה הוא בטריילר אדיקט [האתר הזה טוען די לאט, תנו לו כמה דקות].

ועכשיו לימד"ב, שמגלה לנו שהתאריך הוא 19 בנובמבר, 2010 בארה"ב [אין תאריך הפצה בישראל].

התאריך לסרט השני הוא 15 ביולי 2011.

 

ואת כל זה קל מאד לגלות אם מכירים כמה אתרים שימושיים.

מה הבעיה?

 

גם אם זה לא יגרום לי לעבוד אותה.

שהתרחש בדרום אמריקה או משהו כזה, וממש מתוארת שם האלילות שלהם עם כל הסגידה לשמש ולפסלים וכו'. ומתישהו החלטתי להפסיק לקרוא אותו. פשוט כי זה לא עושה טוב.. וזה מכניס לך דברים לראש, גם אם לא במודע, לענ"ד.

הספר הזה עשה לי ממש הרגשה לא טובה, בפרט שהוא מתיימר להציג סיפור אמיתי...- ספר כזה לא יודעת אם הוא עובר

 

אבל, אפילו בנשים קטנות יש קצת ע"ז...- ולדעתי בכ"ז זה ספר מצוין.

 

מה לעשות שרוב הספרות המתורגמת כתובה ע"י גויים עובדי ע"ז במידה כזו או אחרת?

לגבי נשים קטנות, כמו פוליאנה - אני לא בטוחה בזה. כי סה"כ מה שמוצג שם זה בעיקר ערכים כמו הסתפקות במועט, שמחה, מסירות נפש וכד'.

השאלה - האם בגלל שהם באים מהנצרות, הם פסולים? או שאפשר להתייחס אליהם בפני עצמם?

יש"ו.והמידות הטובות נלמדות ממנו...

היהדות הופכת בגלל ההרצאות האלה לדת של ניו אייג' המוני וזול.

הבעיה מתחילה עם ספרים שמדברים על ע"ז אמיתית, כמו לדוג' סיפורי מיתולוגיה (הרקולס לדוג', מבוסס על ע"ז שהייתה קיימת בתקופת היוונים) או סיפורים מהתקופה הפגאנית (תקופת בית שני אצלנו) או נצרות\אסלאם ונותנים להם מקום או מתיחסים אליהם כמשהו קיים. (לא זוכרת ספרים ספציפים כרגע אבל כבר נתקלתי) 

או עם ספרים אתאיסטים- שמנסים להוכיח שאין אלוקים. (וגם כאלו יש..)

וצריך ממש להיזהר. כי זה ספרי כפירה ואסור לקרא אותם.

אני חושבת שזה כן משפיה כי אני למשל קראתי והאמונה שלי התערערה, התחלתי לתהות אם באמת אולי יש קוסמים... או אלים... אז אני חושבת שמותר אבל בגבולות.

כמו שאני לא סימפטתי במיוחד את גולום אפילו שהוא לא קיים, זה לא שזה גרם לך לערער בשכל.

1.חוקות הגויים=אסור לפני ההלכה

2.ע"ז=ה' ירחם אתה באמת חושב שזה מותר?

אויאויאוייי....

מתפלל בהיכל?

צריך לחשוב יצירתי...

לי פעם נמאס לשבת אז קראתי בהליכה...

וכשהייתי חולה ולא היה לי כח להחזיק את הראש שמתי קלמר על הבטן, השענתי עליו את הספר וקראתי על הגב...

קיצר- להיות יצרתית!

התנוחה הכי טובה זה לשקוע באיזה כורסא או בשכיבה על הצד והספר מונח על המיטה!!

גם אני צמיד נתקלת בבעיה הזאת!!!!!!!!!!!!!!!

אני לא מצליחה להחליט על איזה צד להישען אז אני פשוט מתנדנדת כול השבת

תגידו לכמה אנשים קרה שהם נירדמו בזמן קריית ספר או חלמו על ספר?!

כשאני אהיה גדולה אני ימציא מתקן שמחזיק את הספר מלמעלה, ואז פשוט אפשר לשכב על הגב ולקרוא!

 

אני חושבת שמי שניגש לקרוא את הספר הזה הוא חובב פנטסיה במידה מסויימת, השאלה היא אם זה ספר פנטסיה טוב?

 

אני אישית לא התלהבתי. קראתי רק את הראשון בסדרה ולמרבה הפלא כמעט שום דבר ממנו לא נחרת לי בזיכרון, חוץ מכמה קווי עלילה כלליים מאד.

לא מתלהבת ברמות, אבל גם לא חושבת שהוא כזה גרוע.. סתם ספר כדי להעביר את הזמן.

שאר הספרים בסגנון

ואני דווקא אהבתי אותו בגלל העלילה

ולא יודע על איזה סגנון אתה מדבר??

מי שאוהב ספרי אנצי' ויפתח ספרי פנטזיה לא אמור לאהוב את זה

סגנון כתיבה מדהים הוא מעביר ארועים בצורה יחסית מוחשית

יעל.. קשה לקרוא לספר של 800 עמודים ספר כדי להעביר את הזמן..

מומלץ מומלץ מומלץ..

רק עכשיו סיימתי את שר הטבעות ואת טרילוגיית הסרטים שלו, סתם בתור דוגמא. אבל הספר הזה פשט משעמם, העלילה דוהרת בקצב לא אמין והוא יבש מידי. זה טוב יחסית למישהו בן 15 אבל בתור איזה "ספר מופת כלל עולמי" ממש לא.

לפי דעתי הספר אראגון יותר יפה משר הטבעות בשר הטבעות הוא מתאר באריכות את העלילה כל מה שקשור לפרודו מתי שהוא הולך לזרוק את הטבעת מרוח ולעומת זה לא זכור לי שהיה לי הרגשה כזאת כשקראתי את אראגון

להגיד ששר הטבעות פחות שווה מאראגון?  שר הטבעות זו יצירת מופת חד פעמית בהיסטורייה של הספרות!

שר הטבעות השפיע כמעט על כל ספר פנטסיה שנכתב, ככה שהוא לא כ"כ בר השוואה אליהם. קצת מזכיר את הסיפור על צ'רלי צ'פלין שהשתתף בתחרות כפילים של עצמו והגיע למקום השלישי.

אבל בכל זאת ארגון הוא גם סוג של קלסיקה שהשפיע עלי..

בקיצור זה ספר מטורף יפה בטירוף ומי שלא אוהב אתו   "זהבשו..,

 

הגדרה של קלאסיקה היא לא משהו סובייקטיבי ולא לפי דעתו של אדם מסוים. אני לא חושבת שאראגון מתאים להגדרה של קלאסיקה ולדעתי הוא גם לא יהיה קלאסיקה.

 

כמובן, זו דעתך. אני לא הייתי משתמשת דווקא במילה הזו.

איך הדור מתדרדר...

אתה משווה בין האפוס המרהיב של שר הטבעות לעלילה הרדודה של ארגון?

|קשיש מאוכזב|

 

(ויש כבוד..)

הוא ארא כתוב בשפה ישנה ולאנראה לי שיש פה יותר מדי אנשים שזה מה שמושך אותם בספרים..

מבחינת העלילה שר הטבעות באמת יותר הרבה יותר טוב

[

אין לך הבנה בגרוש בספרים!! הרמה של שר הטבעות לא סופרת את אראגון! אראגון זה ספר לילדים שלא מסוגלים להתרכז חמש דקות בלי סממן משיכה זול.

אבל את אראגון אהבתי מאוד- מאוד.

השפה, התיאורים, העלילה נחמדה.

לפי מה ששמעתי הוא לא משתווה, כמובן, לשר הטבעות. או- תסלחו לי- להארי פוטר, שהוא אחד מהספרים המדהימים.

בפעם הראשונה שקראתי שר הטבעות באתי כולי עם 1000 סטיגמות שזה הספר הכי מדהים שיצא אי פעם

ו...גילתי שהוא באמת כזה עד ששבת אחת אצל חברים ישבתי להנאתי על הספה ופתחתי אותו

והתחלתי לדפדף לא נכנסתי לעלילה אבל סימו לב למילים לכתיבה לתיאור

זה כמו שתגידו ששי עגנון היה סופר מדהים זה נכון נכון נכון אבל הןא ספרות ישנה

למה זה עושה למישהו חשק?

אהבת ספרים ישנים?

 תנסו לקרוא את כל הסידרה שוב פעם ולנסות להבין ולא רק להכנס לעלילה מי שלא נרדם שירים תי'ד

מסקנה- שר הטבעות קלאסיקה אבל יצאו ספרים יותר טובים...(עוד לא ממש פגשתי אותם אז אם מישהו רוצה להכיר ליי...)

 

(יאללה כמה חפרתי..)

ספר טוב לא נמדד רק בכמה הוא מגרה את בלוטות הטעם הגסות של המח. ספר טוב נמדד בכמה העלילה שלו טובה, בכמה הוא אמין לחוקיו הפנימיים ועוד. גם קומיקס יותר קל לקרא מאשר הארי פוטר - זה אומר שהוא יותר טוב?

ספר מוצלח במיוחד..

זה דעתי

בן אדם עם  נחישות ותודעת קריאה - יתגבר, יקרא ויהנה.

אני מסכים איתך שבנאדם שקורה סתם בשביל ההרפיה ולא משנה לו האיכות - לא ינה כ"כ.

לפעמים אתה צריך להבשיל עם עצמך ולצבור קילומטראז' בקריאה לפני שאתה יכול להתמודד עם הקלאסיקות הגדולות. וזה נכון גם לגבי מוסיקה, קולנוע, ועוד הרבה דברים.

לי יש אחלה שיטה לספרים עיוניים(כגון ספרות צבאית) - קח לך כמה ימים שבהם תכריח את עצמך לקרוא, אחרי זה אתה תטוס על ההמשך בלי בעיות.

שלמרות שנכתב לפני יותר מחצי מאה יש ויכוח בין חברה צעירים האם הוא הטוב ביותר או לא.בטוח שעוד 50 שנה לאף אחד לא יהיה מושג מי זה אראגון או מה זה הארי פוטר.

ואת אראגון כבר שכחו...

אני זוכרת כמה פרטים מאד קלושים מהספר- דרקונית כחולה, בן דוד כלשהו [או משהו כזה], שפשפת רצינית...

אתה לא יכול להעביר את הגיבורים בשבעה מדורי גהינום ולהוציא אותם בחיים, צריך להרוג מישהו כדי שהספר יהיה אמין ובגלל שבכל מקרה צריך להרוג מישהו אז כדאי לתכנן ככה כבר את כל העלילה מראש כדי שזה יהיה טבעי.

"במשפחה". סיפור ממש יפה ובעל עומק מחשבתי, היו לי תוכניות לקנות את הספר...

 

זה ברסלב?

הסיפור נע במעגלים שונים  ותהליכים שעוברים על המשתתפים.

יש את יוחאי המטפל שעבר חווית בדידות בילדותו אך היום משמש כיועץ לענייני הנפש

אשתו שושי..

הבנות של המדרשה והרבנית דליה (מהמדרשה)

הרב והרבנית איבגי שבעצם מתחברים עם שיטת ההתבוננות ללב של יוחאי אך פונים לאנשים אחרים (הוא גר במושב והם בעיר)

 

בקיצור- מומלץ בחום!

 

 

זה ספר שבו העלילה היא פחות משמעותית. זה ספר של תהליך. הדמויות והקורא באמצעותן עוברות תהליך גם נפשי וגם רוחני.

הספר נותן הרבה תקוה ואמונה לשינוי ולאמת.

הספר מלא אור ואמונה באדם או ביהודי באשרהוא יהודי. וזה הגדלות שלו. שהוא מצליח להעביר מסרים עמוקים וחודרים ועדיין להיות מרתק ומפעים ומרגשוגם עם הומור...

 

 ספר שקשה להניח מהיד ורוצים שימשך לנצח...

 

הלואי שהיו לנו יותר ספרם כאלו!!!

 

בעיני הספר הזה כמו מסמל את סוף הגלות ואתחלתא דגאולה...

כלומר אולי כן, אבל זה בצורת סיפור מרתק שנכנס לנפש..

מומלץ בחום!!

הוא מיועד לאנשים חושבים.

לא מזמן סיימתי את הספר הפרש שהיא כתבה,

לא עזבתי אותו עד שסיימתי, בכיתי וצחקתי והתרגשתי,

רק לא השתעממתי לרגע.

ספר חובה, סופרת חובה.

וכן, זה מעצבן, למרות שלא הייתי אומרת שזה הורס את ההנאה שלי, כי אפשר לומר שהתרגלתילקטעים כאלה בספרים..

ואז להרגיש דפוקה אבל אם שמעת שזה ספר טוב ממש אז למה לא? למרות שזה יכול להיות מבאס

אני עקרונית הפסקתי לקרוא ספרים שהם לא "משלנו"

הבעיה היא שבספריה אצלנו יש כל כך קצת ספרים דוסיים והם כבר שנים לא קונים חדשים לדעתי

אז זה ממש מעצבן כי אין לי מה לקחת!

פעם אחת אחותי המליצה לי בהתלהבות על איזה ספר של איזשהו גוי  (סהרה, לוידת של מי)

והתחלתי לקרוא והוא גם לא היה ממש מצוחצח אז הפסקתי.

ומאז לא ניסיתי שוב לקרוא ספרים "חיצוניים", היה פה פעם שרשור על ספרים נקיים בלבד. אולי אני אחפש אותו שוב.

 

אישית, אני חושבת שההנאה מהספר לא שווה את זה שאני אטמא את עצמי בדברים לא טובים

שאח"כ לא יוצאים!

למרות שאני מאד מאד מאד אוהבת לקרוא. מתגברים. (אולי קודם מתבגרים, כי לא תמיד הייתי ככה)

 

בהצלחה לכל המתגברים

(אני מתעצלת לחפש לבד..)
תודה

פעם לא הייתי מצליחה להתגבר על עצמי הוייתי ממשיכה לקרוא..

ראתי לפני כמה זמן את הספר תשע עשרה דקות של ג'ודי פיקו והוא היה ממש מלוכלך... אז בגלל שכבר נכנסתי לסיפור ממש דפדפתי כזה בספר לראות מה הסוף וזהו..

ובאמת מלכתחילה עדיף לא לקרוא ספרים שנראים לא נקיים..

אני פשוט בודקת ספרים חדשים שאמא שלי רוצה להכניס לספריה...

איך נשיג אותו אם לא נדע מה שם הסופר, ההוצאה, וכדו'?

איך נדע אם אנחנו רוצים לקרוא אותו אם לא נדע לאיזו סוגה הוא שייך, על מה הוא מדבר ולאיזה גילאים הוא מיועד?

בקיצור- המלצה כזו היא ריקה מתוכן ואף-אחד לא יקשיב לה. אם את באמת רוצה להמליץ על הספר תצטרכי לספר עליו קצת יותר. וזה תקף כלפי כל הממליצים.

הספר ה-11 יצא לאור כמעט לפני 3 שנים אבל באתר כתוב ששנה הבאה הסידרה תמשיך.

 

לגבי תרגומים, הנה לינק לשלושת הפרקים הראשונים של הספר השני