פורום סופרים וספרים (עמוד 91)

אין לי מושג מה את קראת בו, אבל הוא בפירוש לא נקי!

(יש לי אותו בבית אני יודעת)

וגם המשך הטרילוגיה לא נקייה בכלל.

 

אבל זה ספר אדיר וגם שאר הטרילוגיה!

 

אנחנו נתנו לך ת'פרטים.. אנחנו לא צריכים גם להחליט בשבילך...

כמעט כל פורום מצטיין בתחומו..

נעים מאוד ועם זאת שומר על סטנדרטים מסויימים.

אתה לא חי פה לבד...

אין מה להשוות בין הפורום הזה לINN משוב (נניח..) כי אין מה להשוות-זה לא אותו תחום.

והפורום הזה באמת מאוד טוב בתחומו!

מהקטע שהזכרתי את ד"ר ווטסון התכוונתי אליו כשכתבתי שהוא שירת באפגניסטן, התחתן מספר פעמים וכו'

במטרה להעלות את רמת הפורום, יחי!!!

כל סיפורי שרלוק הולמס.

 

ספר שהוא חגיגה.

מתישהו גם אני אעשה את זה.

זה כאילו בסגנון של השאר או שונה?

אני בטוחה שתמצאי פירוט בשרשורים ישנים.

אם אני אציף את הפורום אחרי כל ספר שקראתי ב"כדאי לכם לקרוא את X", לא ישאר מקום בפורום להודעות אחרות.

אם אתם פותחים הודעת המלצה (וסתם ככה רצוי שלא לפתוח כי יש שרשור נעוץ של ארגמן כזה למעלתה), אז בבקשה לפרט על הספר, מה אהבת בו, ךלמי הוא מיועד,  רעיונות כלליים וכו'.

אני לא אוהבת את הכתיבה שלה כי לדעתי היא קצת רדודה...

 

ודברים כאלה לא משתנים מספר לספר

אני קראתי את הספרים פעמיים, כי הם מעניינים, אבל יפים הם לא.

ממש אהבתי מומלץ!!!!! למי שאוהב ספרים דימיונים

אני אישית דווקא אהבתי את שאר הספרים שלה - לא שהם וואו, אבל הם נחמדים וזה מספיק בשביל לקרוא מידי פעם..

אבל מאלאדר שונה.

אני לא יודעת, תנסו לקרוא, מה יקרה?? שעתיים מהחיים, מהחופש. נראלי אפשר להתמודד עם זה

אז השאלה אם הוא שווה אותה...

כדי שלא תחשפו לספויילרים צריך לקרוא את הספרים ככה:

דבר ראשון לקרוא את ההוביט.
הסילמלריון - לקרוא עד ששומעים לראשונה על פרודו.

ואז לקרוא את שר הטבעות.

בקשר לספר הראשון, חפש בעמודים הקודמים. בקשר לספר השני, אין לי איך לענות לך.

 

בכל מקרה, אני רוצה להאמין שאם למישהו הייתה דעה כנה ומפורטת להביע על הספר בפורום זה הוא כבר היה עושה את זה, ולכן אין טעם לשרשורים כמו זה.

אם אתה רוצה משהו נקי, זה לא בשבילך. ממש ממש לא..

הוא עד כדי כך גרוע ?

ואולי אפילו יותר מבנים, בשל רגישותן הגבוהה.. ואני לא מכירה את הספר הספציפי בזה של רם אורן, אבל התגלגל לידי פעם ספר שלו, והוא מגעיל. לא נראה לי שהוא השתנה מאז..

נחמד.לא יותר מזה.

אני לא הייתי קונה במיוחד..

הוא הרבה סיפורים קצרים שצריך לחשוב על כל אחד כדי להפנים ת'מסר,ובכללי-אני לא מאוד אוהבת את סיגנון הכתיבה של איתן הוד אז..[כדי לדעת אם את אוהבת ת'סיגנון שלו או לא את יכולה לבדוק כמה סיפורים שלו.הוא כותב בעולם קטן מדי פעם סיפור.]

כל הספר סובב סביב זה (והכל משתלב עם עוד אירועים - כיאה לסוג הזה של ספרים...) אז זה לא משו, וביחוד לא נחמד לקרוא דבר כזה - אולי אפילו בגלל שאנחנו בנות זה עוד פחות נעים...

וגם, יכול להיות שיש שם עוד דברים, אני לא יודעת.

בכלל כל הז'אנר הזה של מופתים וחזרה בתשובה לא משהו...

בקשר לספר השני: לא קראתי אבל אמרו פה בפורום שרם אורן מאוד לא נקי.

(הוא כותב בעולם קטן אז אני יודעת..)

 

ועל רם אורן שמעתי שהספרים שלו זבל...

והוא הפך להיות היסטרי.. לא שונה במיוחד משאר ספרי הזבל שלו (לא שקראתי אותם ב"ה, אבל הספיק לי להיתקל בספר אחד ולקלוט את הסיגנון) מסתבר שההסטוריה חוזרת, לפחות בעלילה של רם אורן..

"ציוניוני הדרך"..

של מי השיר?

 

תודה רבה!

שכול- האם השלישית (אלתרמן)
ירושלים- יש מליונים, באיזה כיוון?

שירי ירושלים בכל כיוון, אני רוצה לגוון... רק שאני מעדיף שירים שדווקא פחות מוכרים על ירושלים,ולא כאלו שכל ילד בגן מכיר בעל פה...(כלומר,לא ירושלים של זהב... )

תודה שוב!

היא הוציאה שני ספרים כך נראה לי.

אורי צבי גרינברג כתב עליה הרבה מאוד שירים- לך לספריה ותבקש. שירים מדהימים (הר הבית, היחס בין ירושלים לתל אביב, החלום לירושלים בנויה לתפארת, אהבת ירושלים וכו')

 

יש לו גם כמה שירי שכול אם אני לא טועה אבל ספציפיים יחסית- (הוא כתב שיר הספד על דב הבלונדיני מהלח"י..)

 

בשירי מחתרות תמצא שיר קינה על שלמה בן יוסף שהועלה לגרדום.

 

שירים לא מוכרים, מקסימים, אמיתיים ונוגעים ללב...

 

בהצלחה!

אצלנו (גם אני עשיתי 5 ספרות) המורה החליטה על נושאים, והיא גם החליטה על יצירות בל אחד מהנושאים.

לרוע המזל, הנושאים שלנו היו-משפחה, משואה לתקומה, בין אדם לבוראו, ככה שאני לא יכולה לעזור לך.. מצטערת..

 

 

אבל בעצם, אויל על שכול אתה יכול את "בקשה" של חווה פנחס כהן, אבל אני לא סגורה על זה שזה יתאים לך.. (גלגל קצת למטה, תראה את השיר.. http://www.kolech.org.il/show.asp?id=29487 ) אם כי יכול להיות שכבר למדת אותו בתור שביעיסט..  (אה, אז אולי שירים מ-א"י, ארספואטיקה, שואה, משפחה, אדם וזהותו, יעזרו לך? זה מה שלמדתי בשביעית..)

מסדר הנופלים.

זה שיר מקסים של חיים חפר. מדבר על שכול וגבורה.

יום טוב!

אבל אשתדל לפרסם יותר לאט.

ספר טוב, שנוגע בנק' חשובות.

לא, זה לא הארי פוטר, איך אפשר בכלל להשוות? זה סגנון שונה לגמרי. 

ואני אשמע נורא מעצבנת, אבל נראה לי שרוב הילדות בגילך יאמרו עליו שהוא משעמם. נסי עוד כמה שנים.

מומלץ למי שצריך חיזוק בנושאים האלו!!

אבל הבנתי שמדובר בסיפור על אהבה ועל משהו אנושי כזה.

זה כמו שתגידי שהספר "פה ושם בארץ ישראל" הרבה פחות טוב מהרלן קובן. פשוט אין השוואה ואין קשר.

הארי פוטר = משהו שאמור לעניין אותך.

ייסורים של אהבה = משהו שאמור להביא לך סיפור אנושי.

זה נורא נורא נורא ילדותי להשוות.

ואפשר להבדיל בין ספר "פילוסופי" לספר עלילתי גם בכיתה ו'.

אז פעם הבאה לפני שאתה מעיר אז אולי תבין בכלל על מה מדברים?..

אמרת "הארי פוטר הרבה יותר מעניין וכו'" וזה בכלל לא בר השוואה!

כתוב כבר על הכריכה, היא לא הביאה את ההשוואה מעצמה. ואחרי שההשוואה כבר קיימת (על הכריכה של הספר) היא פשוט אמרה שהיא לא מסכימה איתה, אז אם יש לך טענות לגבי אנשים שמשווים השוואות, אתה מוזמן לפנות למוציאי הספר..
בהצלחה

 

תקציר קצרצר של העלילה..?

נקי?

שווה קריאה?

מי הסופר?

 

נקי בהחלט. 

שווה קריאה- ממש לא.

מי הסופר? רועי אביחי, לא מוכר בכלל.

הספר זה על בחור ישיבה שמפתח תלות רגשית בבחור אחר. הספר עוסק בהבדל בין אהבה לתלות, וכו'. של רועי אביחי, מ'תורת החיים'. את יכולה לחפש פרקים של זה ב'חברים מקשיבים', אם זה עדיין שם. לדעתי זה לא ספר מפוצץ, אבל שווה קריאה.

הודיה- אני באמת לא באה להתנשא או משהו כזה, אבל מדובר בנושא שאני באמת לא חושבת שתביני בגילך. 

לא אהבת, סבבה. לא חייבת, את לא צריכה לגמור אותו.

זה הספר הראשון של המחבר (גלו נאות- אני מכירה אותו אישית) והוא נכתב כדי לעזור לבעיה שהרבה בני נוער מתמודדים איתה- תלות ריגשית.

וכן, זה לא ספר שמיועד כ"כ לילדות בכיתה ו'. הוא מיועד בעיקר לנוער, זה גם נושא שמעניין יותר נוער.

הספר נקי לחלוטין. (בכ"ז, רועי אביחי מ"תורת החיים"..)

שווה קריאה- לדעתי כן.

 

איך את יכולה לשפוט ספר אם רק התחלת? ועוד בצורה כזו?!?!

"על איזה אחד מטומטם ועל החיים שלו"?

בלי להיכנס לפסים אישיים, כל ספר אפשר לתאר ככה. כולל זה שאת כתבת או שאני כתבתי.

ואני לא מדברת על כבוד מינימלי לבנאדם.

אבל השאלה היא אם זה הדבר היחיד שאפשר להשיג מהמותחן.

לדעתי, בצער אני אומר זאת, כן. חבל שאין סוג של מותחנים שמשלב משהו שהוא לא רק אקשיין זול או יוקרתי.

לפעמים בנאדם רוצה לנוח, ואז זה גם מספק לו ריגוש וזה לא כבד כזה. אני אישית נהנית מזה.

!!!!^^^^!!!!!!!!!!!^^^^^^^^^^!!!!!!!!!!!

א. אני שמחה שלקוראים אכפת מרמת הפורום.

ב. אני מאד אשמח אם כולנו נשתדל ונעבוד ביחד כדי להעלות את הרמה. כמובן שאני לא יכולה לעשות את זה לבד- אם אני רק אנעל ולא יהיו שרשורים איכותיים יותר, הפורום לא יתקדם. לכן כל אחד צריך להשקיע את המאמץ שלו.

אבל הוא ממש לא מומלץ לכולם, אם לדייק נראה לי שאת רוב האנושות היום הסדרה הזו לא תמשוך.

יש שלשה ספרים שלא תורגמו- הרביעי (בין אן שרלי לבית החלומות), והשביעי והשמיני (ממשיך לספר על הילדים וכו'). יש אותם בפרוייקט גוטנברג (אאל"ט) באנטרנט בחינם.

[איום-מבחינת שיעמום,ערטילאיות ואורך אינסופי...]

זה לא לכולם..רק לאוהבי תיאורים מטריחים..]

חח נכון.. יש קטעים שפשןט דלגתי על ריחות הפרחים על אייך שהם נראים ועל רעש שיכשוך המיםץץ

חברים, סדרה מדהימה בעיני. מדהימה. פחות אהבתי את ההוא עם בעלה וכו'..

בעיקרון אני אוהבת שיש המשך אבל.. לא ממש אהבתי. אולי הגיל 

לא הבנתי, אילו מהספרים הסופרת לא כתבה בעצמה, אלא נכתבו אחרי מותה?

אהבתי כל דבר.. לראות אייך המשפחה שלהם גדלה.. פשוט הרגשתי שאני יכולה לחיות איתם (:

לדעתי האסופית זו סידרה משעממת...

לעומת זאת אני מעדיפה הטירה הנעה.

מישהו קרא?

אולי אני אנסה עוד פעם, כי זה היה מזמן=)

והיום חם וצום אז אין לי כוח ללכת...

שפשוט אתה מרגיש שעוד שניה אני מתחרפנת..

בדיוק כמו שוקולד שאתה מרגיש את הטעם בפה..

וזה מבעס אם אין.. :Q

אורה הכפולה! איזה רעיון חמוד!!

היידי בת ההרים..

דבורה עומר?

 

וואלה, איזה אשכול חמוד! רק עכשיו ראיתי!

קופיקו?! כי אם כן אז זה גרוע..

שלושים וחמישה במאי.

שומרת אחותי

שומרת אחותי

פצפונת ואנטון. חמוד!!

אוהל הדוד תום

ולא תמיד נראה שהסופר עשה את זה רק כי היה קשה לו להחליט, אלא שזה פשוט גומר את עלילה יפה יותר.

 

כמו בשומרת אחותי- אכן הכי רומנטי וגומר את הסיפור הכי יפה שאפשר עם הדברי זכרון של קייט.

 

אבל יש ספרים שזה לא באמת מתאים לעלילה להרוג את הגיבור וזה יוצא סוף מעפן, כמו ב"תעביר את זה הלאה"

שזה- טוב מה היה הקטע להרוג אותו???

 

למשל בספר בתו של שומר הזכרון-מה הי הקטע להרוג את האבא? לא אהבתי את זה..

אבל יש ספרים שזה ממש יפהומוסיף..זה מאוד תלוי..

זה יהיה הבן או האמא או לוידעת מה..

למרות שאני זה לא דוג' אני שונאתשאנשים מתים בספרים אפילו שזה מה שעושה את כל הספר..

היה לו פוטנציאל והוא התמסמס.

אני חושבת שברומיאו ויוליה המוות לא היה פתרון זול להתחמקות מסוף אלא סוף הולם ואפי.

זה כ"כ כיף, למה ברגע שנגמרים כל ה"WOW", הבעיות נפתרות והרשע מת צריך לסגור??

כ"כ כיף לקרוא על חיים נורמליים.. על שיקום.. על צמיחה.. הדילוג מבאס לגמרי.

וזה בעניין הארי פוטר.

בעניין שומרת אחותי (שוב ספויילר...):

דווקא ככה הפסר נגמר בצורה הכי מיוחדת שאפשר.

זה ספר עוצמתי וחזק, ולמעשה שום תפרון לא היה מרצה אותנו, הקוראים, אני צודק?? בכנות, היא הגיעה לנק' ממש בעייתית שבה נטייה לאחד הצדדים ופתרון ההתלבטויות היה יוצא קיצ'י או יוצר תהיות מיותרות ולא מציאותיות (לענייניות דעתי) על טיב האדם בשעת משבר, אמיתית. לכן זה סיום נהדר ומעניין (לא כ"כ זוכרת מה קרה אחרי שנהרגה, אבל אם אני לא טועה זה היה מעולה.). ברור שיש אכזבה, ברור, אבל ממרחק זמן - אתה מבין שזו פשוט הייתה הברירה היחידה שלא תוציא אותנו עם חוויה של עוד ספר שמשך משך משך ויצא עם סוף צפוי וידוע. (כן, יש פה גם את גורם ההפתעה, החשוב כ"כ בספרים מהסוג הזה)

בקיצור, חפרתי, אבל אלו דעותיי (לאחר מחשבה מרובה וכו' וכו'.. )

אנא הביעו דעותיכם..

שבוע טוב.

זה שיש רשע שצריך לנצח אותו הקטע היפה אצלה זה לא הכתיבה אלא העלילה לכן נראה לי שהיה משעמם לתת להארי להילחם בכל מיני מפירי סדר שהחליטו לתת לפחי אשפה ללכת מקות עם מוגלגים..

שהייתה מוציאה עוד ספרים על העולם הזה.

אני לא מדברת על זה שסופרים מסיימים את הספר ברגע בנפתרה הבעיה- ככה זה ספרות.

התכוונתי לזה שסופרים לא מוצאים דרך לצאת מהבעיה כביכול, ופשוט רוצחים את הגיבור/מישהו באיזור.

אם מישהו מזמין תמליל לאופרה או להצגה טראגית, זה מה שצריך הסופר, מחזאי וכו' לעשות. שייקספיר כתב מחזות - טראגדיות וקומדיות.

במקרה של רומיאו ויוליה יש גם האלמנט של לימוד לקח. לפעמים סיום שמאלצי הורג את כל הרומן, ורק הגבור נשאר בבדידות מזהירה וחסרת תכלית.

בספר - הרוזן ממונטה כריסטו - יש כמה עלילות מקבילות - חלקן מסתיים בטוב, שהוא ממש מאולץ ולא אמין כל כך, בדיוק בגלל סיומו ה"מושלם" כל כך. בחיים גבורים מתים, מה לעשות?

הרג הגבור יכל לפתור בעיה כמו - ייסורי מצפון שלו עד סוף כל הימים. אולי, בכללי, הוא הטוב בסיפור, אבל רק באופן יחסי לרעים יותר.

בינינו, גם אני מעדיפה סוף טוב, אבל לפעמים זה משאיר את הקורא בהרגשה שזלזלו באינטליגנציה שלו.

יש ספרים, כמו - שומרת אחותי - שהם ממש לא בשבילי...

סורי על המזוכיסטיות.

זה כ"כ חנון שכולם בסוף חיים באושר ועושר וכייף ואהבה...

כמו, לוידת אם אתם קוראים או לא.. הארי פוטר 7.. סוף כ"כ כ"כ דפפווווווווקקקק!!

בס"ד

ואני עושה את זה בעצמי=]

באיזשהו מקום את צודקת!כן!אם מישהו לא מת,אז הספר יהיה משעמם!!!

אבל זה מחרפן אותי!משגע!אני קוראת ספר, לגלות לכם סוד?, כדי לברוח מהמציאות!כן!מה לעשות!החיים אפורים, הם לא תמיד ורודים, אז לוקחים ספר כדי "להשלות" את עצמי...ומה מסתבר?שהוא מת!אוך!נו באמת!לא רציתי לבכות! רציתי ספר קיצ'י, קצת דבילי, משעמם ("והיא הלכה לקנות גרביים"-בסדר?!), ובעל סוף טוב!זהו!מה כל כך מסובך בזה?!

ואני לא מסוגלת לא לקרוא ספרים עצובים!!!אני חייבת לקרוא, ואני יודעת שהוא עצוב! ולפעמים זה הורס את החשק לקרוא...שחברה הורסת לך שהיא מתה בסוף!אוי!זה מטומטם!

בתכלס, בתור מישהי שעושה את זה, אני שונאת שסופרים עושים את זה, ואני הורגת ת'גיבורים שלי ומענה אותם היטב היטב

יש ספרים שאתה רואה שהם סתם הורגים אנשים פשוט סתם!! 

יש ספרים שרואים שזה היה צריך לקרות לא בגלל שלא היה מה לכתוב או שאילו לא הרגו את האיש הספר היה הופך להיות משעמם... אלא כי באמת זה מה שהיה צריך להיות.. 

זאת דעתי האישית

בס"ד

 

הוא מרגיש ששקט מידי ואז הוא הורג את הגיבור

אני חושבת שיש פעמים (כמו ברומיאו ויוליה)  שזה היה נורא משעמם אם לא היו הורגים אותם.

אבל למשל בלב של דיו (ספר מדהים, לדעתי) אם הסופרת (קורנליה פונקה) הייתה הורגת את הגיבורה, זה לא היה מעניין במיוחד.

לעומת זאת, יש סופרים שהורגים את הגיבורים שלהם ואח"כ מקימים אותם לתחייה (כמו בספרים של שרלוק הולמס, בספר של פרשת נזר התרשיש, מאת סר ארתור קונן דויל. הוא לא באמת מקים אותו לתחייה, אלא עושה כאילו לא מת, ומערים על כולם כדי שלא יהרגו אותו, והפעם באמת.)

אבל תארי לעצמך, מה היה קורה אם פתאום היה קורה עוד משהו, מסעיר ומרגש לרומיאו ויוליה, לא יודעת מה. (זה קצת קשה לי, כי אני בקושי יודעת על המחזה הזה משהו, חוץ מזה ששסקפייר כתב אותו) והסוף הוא לא שיוליה מכבסת לרומיאו את הבגדים, אלא ש- (כאן אני ממציאה)- שניהים מתבוננים אל השקיעה כשהשמיים עוטים צבע ארגמן עז, ויוליה לוחשת לרומיאו:"אז מה, יקירי, יוצאים שוב להילחם על עקרונותינו?" ורומיאו מחייך ומשיב לה:"כמובן, יקירתי."

או משהו בסגנון... את יודעת... 

זה נותן לי הרגשה כזאת-שכחי מחיים טובים,מותק, אין סכוי. העולם אפור-את לא רואה?!

כאילו-אי אפשר סוף טוב?!

בגלל זה אהבתי ואני עדיין אוהבת את האגדות של הילדים.. סינדרלה,שלגיה וכל אלה. הכל טוב. הם תמיד חיים באושר ובעושר עד עצם היום הזה. כמה אופטימיות.

למה אי אפשר לתת קצת תקווה לאנשים פשוטים וקטנים כמוני שרוצים להאמין שאפשר לחיות חיים טובים?

האם ספר הוא אמצעי ההבעה של הסופר והוא משתמש בו כדי לתאר את העולם, את בני האדם או את דעותיו, או שאולי ספר נועד לספק לקורא קצת אסקפיזם ונחת רוח? אני דוגלת בגישה הראשונה ולכן כל אמצעי שבו הסופר נוקט שמשרת את העלילה ואת האמירה של הסיפור, מקובל עליי. ואם הסופר רוצה להגיד- תראו, בחיים לא הכל נגמר בסוף טוב, זה בסדר, כי זו האמירה שלו על העולם הזה ואני אקבל ממנה מה שנוגע לי.

אבל יש שמדברים (נגיד ארגמון, אני, הסנה בוער..) על איכות של ספרות, מבינים?? למשל ד"ר אריק - אני חושבת שלפי מה שתיארת, את צריכה ספרי טיסה ורומנים זולים. אבל אם מדברים על ספרות, כן - לפעמים, כמו למשל ב"שומרת אחותי", המוות קובע את כל הסיפור!!
אם אני אקרא את זה שוב זה יהיה כ"כ שונה אני בטוחה...

אז נגיד מה שאמרתי על הארי פוטר, דברתי על מה שכיף לקרוא בעיני....

אבל נגיד על "שומרת אחותי" - אני מדברת מבחינה ספרותית ומה שאני אומרת נכון גם להרבה ספרים טובים וידועים אחרים..

אותי אישית מעניין רמה ספרותית,אבל בגבולות. בשביל לקרוא ספרים מזוכיסטים כי הם נחשבים ברמה ספרותית גבוהה, אני בעד לפתוח עיתון וברבע שעה לסגור את העניין. ספר צריך קודם כל להיות נעים לקריאה, ועם עלילה לא אכזרית מיסודה (חוץ מספרי שואה אולי). זה לא אומר שכולם בסוף חייבים לחיות באושר ועושר, ואם זה חלק מהעלילה שמישהו מת וזה נצרך,בסדר. אבל נגיד שומרת אחותי- לא קראתי ואין לי כוונה לקרוא. לא מעניין אותי הרמה הספרותית של הספר, מהמעט שהצלחתי להבין זה ספר שכל כולו טרגדיה- אמרתי כבר שאפשר לפתוח עיתון? למה לבזבז כמה שעות טובות מהחיים כדי לקרוא ספר קורע לב?  בגלל זה אני לא מתקרבת לנעומי רגן- לא יודעת איך היא נחשבת מבחינה מקצועית, מבחינה אנושית היא גרמה לי זעזוע עם "עקדת תמר" ואם מישהו צריך פסיכולוג, שילך אליו ולא יוציא את התסכולים שלו מהעולם עלינו,סבבה? (וזה לא אישי עליה דווקא- אני כותבת גם על "מלאכים ושדים" של דן בראון ועוד) ואני קוראת די הרבה, ולא הכל קיצ'י. אבל יש גבול מבחינתי, וסופר שלא מוצא אותו נשרף. זה הכל.

יש מספיק טרגיות ועצב בחיים, מכדי שאזמן לי אותם גם בספרים.. בשביל זה אפשר לקרוא עיתון כמו שאמרת...

עושים לי את זה.

כל עוד זה לא קיטשי או טרגי בצורה מוגזמת כמו עקידת תמר או נער החידות ממומבי, הדברים המזעזעים שבספר עושים לי את זה.

 

לי כיף לקרוא דברים קורעי לב, הם מרגשים אותי ומזיזים לי הרבה יותר בנשמה, ספר שגורם לי לבכות הוא בדר"כ ספר טוב מבחינתי.