סופים.הסנה-בוער
בס"ד
יש ספרים שאני קוראת לפעמים, ויש בהם דילמות ממש ממש חשובות וקשות. 
הסופר מביא המון צדדים שלהם, בודק אותם מהמון כיוונים.
ולכולם ברור שכל הכרעה שלא תהיה, תהיה קשה.
ואז, רגע לפני ההכרעה- הסופר הורג את הגיבור.
לפעמים זה ממש מעצבן אותי. היה לכם כ"כ קשה להחליט?
אבל אז אני חושבת שאולי זה נובע ממקום אחר, ממקום של- הספר היה קצת משעמם, או פחות מסעיר, אם הייתה הכרעה.

-זהירות, ספויילר ענק על שומרת אחותי-
למשל בשומרת אחותי- אם בסוף אנה היתה תורמת כליה לקייט, היינו חושבים 'אז בעצם כל העלילה היתה בשורה התחתונה- סתם'. ואם היא לא היתה תורמת וקייט היתה מתה, היינו חושבים בסתר ליבנו שלמרות שאולי אנה צודקת מבחינה טכנית, זה היה מגעיל מצידה. אז מה נעשה? הא, נהרוג את אנה. הכי רומנטי וזהו.
-סוף ספויילר-

או למשל ברומיאו ויוליה- תארו לכם שבסוף רומיאו ויוליה לא היו מתים בסוף.
זה היה נורא משעמם, לשמוע איך יוליה מכבסת בגדים לרומיאו. או איך יוליה בוכה לרומיאו המקריח שאין אוכל במקרר ואיזה עצלן הוא, ולמה לעזאזל היא ברחה איתו.
לפעמים יותר קל, או יותר כיף לנו לקרוא, בספרים על סוף מוחלט, נשגב, מאשר על סוף אנושי, ואולי קצת, אממ- משעמם.
אני לא יודעת אם זה טוב, אבל נראה לי חסר סיכוי לנסות לשנות את זה.
זהו, זה היה סתם שיתוף. מה אתם חושבים?
אני חושבת שהרבה פעמים זה יפה.מרב14
ולא תמיד נראה שהסופר עשה את זה רק כי היה קשה לו להחליט, אלא שזה פשוט גומר את עלילה יפה יותר.
 
כמו בשומרת אחותי- אכן הכי רומנטי וגומר את הסיפור הכי יפה שאפשר עם הדברי זכרון של קייט.
 
אבל יש ספרים שזה לא באמת מתאים לעלילה להרוג את הגיבור וזה יוצא סוף מעפן, כמו ב"תעביר את זה הלאה"
שזה- טוב מה היה הקטע להרוג אותו???
 
בתעביר את זה הלאה-הסנה-בוער
זו דוגמא ממש קלאסית למקרה כי זהו, המסר הועבר, להעביר את זה הלאה וכו'. איך הם יכלו להמשיך את זה משם בצורה מרגשת? הם לא, אז למה לא להרוג מישהו כדי לסחוט עוד דמעות מאנשים?
צודקת..באמת פעמים סתם הורגים את אחד האנשים..אורושקוש
למשל בספר בתו של שומר הזכרון-מה הי הקטע להרוג את האבא? לא אהבתי את זה..
אבל יש ספרים שזה ממש יפהומוסיף..זה מאוד תלוי..
דווקא בבתו של שומר הזיכרון זה היה נדרש,פגזניקית גאה!
כדי להראות איך כל האמת התגלתה אחרי שהוא מת.
לא ידעת..התחברתי לאבא..חשבתי שאם מישו ימותאורושקוש
זה יהיה הבן או האמא או לוידעת מה..
למרות שאני זה לא דוג' אני שונאתשאנשים מתים בספרים אפילו שזה מה שעושה את כל הספר..
משהו עקום מאד בספר הזה.אנונימי (פותח)
היה לו פוטנציאל והוא התמסמס.
בקשר למה שכתבת על רומיאו ויוליהL ענק
כל ספר אבל כל ספר נועד כדי לעניין
לא תמצאי ספר שנועד לתאר מציאות יומימית
(יש כאלה אבל הם מענינים רק בגלל הצורת כתיבה של הסופר)
בכל מקרה ספרים נועדו לתאר מהפך. מקרה מסוים .וכ'ו
את מדמינת נגיד את ג'י. קי. רולינג מתאר את חיי הנישואים המאושרים של הארי וג'יני?
 זה יהיה ממש משעמם ואני לא מכיר מישהו שיקנה את זה..
(למרות שלפי הספרים האחרונים שלה היא עוד תגיע לזה..)
כולם- נא להיזהר מספויילרים.ארגמן
אני חושבת שברומיאו ויוליה המוות לא היה פתרון זול להתחמקות מסוף אלא סוף הולם ואפי.
מה???אביב
דווקא היה יכול להיות מה זה כיף אם ג'יי קיי רולינג לא הייתה קופצת 19 שנה ונותנת לנו הצעת נישואין, חתונה, שיקום, עבודות.. לא חייב להיות חופר, אני מאמינה שלאחת כמו ג'יי קיי רולינג זו לא הייתה בעיה לספר קצת ככה,
זה כ"כ כיף, למה ברגע שנגמרים כל ה"WOW", הבעיות נפתרות והרשע מת צריך לסגור??
כ"כ כיף לקרוא על חיים נורמליים.. על שיקום.. על צמיחה.. הדילוג מבאס לגמרי.
וזה בעניין הארי פוטר.
בעניין שומרת אחותי (שוב ספויילר...):
דווקא ככה הפסר נגמר בצורה הכי מיוחדת שאפשר.
זה ספר עוצמתי וחזק, ולמעשה שום תפרון לא היה מרצה אותנו, הקוראים, אני צודק?? בכנות, היא הגיעה לנק' ממש בעייתית שבה נטייה לאחד הצדדים ופתרון ההתלבטויות היה יוצא קיצ'י או יוצר תהיות מיותרות ולא מציאותיות (לענייניות דעתי) על טיב האדם בשעת משבר, אמיתית. לכן זה סיום נהדר ומעניין (לא כ"כ זוכרת מה קרה אחרי שנהרגה, אבל אם אני לא טועה זה היה מעולה.). ברור שיש אכזבה, ברור, אבל ממרחק זמן - אתה מבין שזו פשוט הייתה הברירה היחידה שלא תוציא אותנו עם חוויה של עוד ספר שמשך משך משך ויצא עם סוף צפוי וידוע. (כן, יש פה גם את גורם ההפתעה, החשוב כ"כ בספרים מהסוג הזה)
סוף ספויילר

בקיצור, חפרתי, אבל אלו דעותיי (לאחר מחשבה מרובה וכו' וכו'.. )
אנא הביעו דעותיכם..

שבוע טוב.
כל העניין בהארי פוטרL ענק
זה שיש רשע שצריך לנצח אותו הקטע היפה אצלה זה לא הכתיבה אלא העלילה לכן נראה לי שהיה משעמם לתת להארי להילחם בכל מיני מפירי סדר שהחליטו לתת לפחי אשפה ללכת מקות עם מוגלגים..
אבל למה היא לא חיקתה את טולקין?golani
שהייתה מוציאה עוד ספרים על העולם הזה.
לא, זה היה ממש משעמם אם היא היתה מתארת את החיים הרהסנה-בוער
גילים.
אני לא מדברת על זה שסופרים מסיימים את הספר ברגע בנפתרה הבעיה- ככה זה ספרות.
התכוונתי לזה שסופרים לא מוצאים דרך לצאת מהבעיה כביכול, ופשוט רוצחים את הגיבור/מישהו באיזור.
יש מה שנקרא - טרגדיה.אנונימי (פותח)
אם מישהו מזמין תמליל לאופרה או להצגה טראגית, זה מה שצריך הסופר, מחזאי וכו' לעשות. שייקספיר כתב מחזות - טראגדיות וקומדיות.
במקרה של רומיאו ויוליה יש גם האלמנט של לימוד לקח. לפעמים סיום שמאלצי הורג את כל הרומן, ורק הגבור נשאר בבדידות מזהירה וחסרת תכלית.
בספר - הרוזן ממונטה כריסטו - יש כמה עלילות מקבילות - חלקן מסתיים בטוב, שהוא ממש מאולץ ולא אמין כל כך, בדיוק בגלל סיומו ה"מושלם" כל כך. בחיים גבורים מתים, מה לעשות?
הרג הגבור יכל לפתור בעיה כמו - ייסורי מצפון שלו עד סוף כל הימים. אולי, בכללי, הוא הטוב בסיפור, אבל רק באופן יחסי לרעים יותר.
בינינו, גם אני מעדיפה סוף טוב, אבל לפעמים זה משאיר את הקורא בהרגשה שזלזלו באינטליגנציה שלו.
יש ספרים, כמו - שומרת אחותי - שהם ממש לא בשבילי...
אני א-ו-ה-ב-ת ספרים שהטובים מתים!הדריכני
סורי על המזוכיסטיות.
זה כ"כ חנון שכולם בסוף חיים באושר ועושר וכייף ואהבה...
כמו, לוידת אם אתם קוראים או לא.. הארי פוטר 7.. סוף כ"כ כ"כ דפפווווווווקקקק!!
חח פתאום אני מגלה שחצי מהשרשור פה הארי פוטר..הדריכני
אני פשוט שונאת שעושים את זה!!!!ד"ר אריק
בס"ד
ואני עושה את זה בעצמי=]
באיזשהו מקום את צודקת!כן!אם מישהו לא מת,אז הספר יהיה משעמם!!!
אבל זה מחרפן אותי!משגע!אני קוראת ספר, לגלות לכם סוד?, כדי לברוח מהמציאות!כן!מה לעשות!החיים אפורים, הם לא תמיד ורודים, אז לוקחים ספר כדי "להשלות" את עצמי...ומה מסתבר?שהוא מת!אוך!נו באמת!לא רציתי לבכות! רציתי ספר קיצ'י, קצת דבילי, משעמם ("והיא הלכה לקנות גרביים"-בסדר?!), ובעל סוף טוב!זהו!מה כל כך מסובך בזה?!
ואני לא מסוגלת לא לקרוא ספרים עצובים!!!אני חייבת לקרוא, ואני יודעת שהוא עצוב! ולפעמים זה הורס את החשק לקרוא...שחברה הורסת לך שהיא מתה בסוף!אוי!זה מטומטם!
בתכלס, בתור מישהי שעושה את זה, אני שונאת שסופרים עושים את זה, ואני הורגת ת'גיבורים שלי ומענה אותם היטב היטב
אז ככה זה לכאן ולכן...שרון כהן
עם מדברים על הארי פוטר אז מההתחלה הוא היה דפוק.. סורי..
יש ספרים שאתה רואה שהם סתם הורגים אנשים פשוט סתם!! 
יש ספרים שרואים שזה היה צריך לקרות לא בגלל שלא היה מה לכתוב או שאילו לא הרגו את האיש הספר היה הופך להיות משעמם... אלא כי באמת זה מה שהיה צריך להיות.. 
זאת דעתי האישית
אויל זה כמו אלוהים..מתו"ש
בס"ד
 
הוא מרגיש ששקט מידי ואז הוא הורג את הגיבור
יש פעמים שזה יפה- ויש שלא.אנונימי (פותח)
אני חושבת שיש פעמים (כמו ברומיאו ויוליה)  שזה היה נורא משעמם אם לא היו הורגים אותם.
אבל למשל בלב של דיו (ספר מדהים, לדעתי) אם הסופרת (קורנליה פונקה) הייתה הורגת את הגיבורה, זה לא היה מעניין במיוחד.
לעומת זאת, יש סופרים שהורגים את הגיבורים שלהם ואח"כ מקימים אותם לתחייה (כמו בספרים של שרלוק הולמס, בספר של פרשת נזר התרשיש, מאת סר ארתור קונן דויל. הוא לא באמת מקים אותו לתחייה, אלא עושה כאילו לא מת, ומערים על כולם כדי שלא יהרגו אותו, והפעם באמת.)
אבל תארי לעצמך, מה היה קורה אם פתאום היה קורה עוד משהו, מסעיר ומרגש לרומיאו ויוליה, לא יודעת מה. (זה קצת קשה לי, כי אני בקושי יודעת על המחזה הזה משהו, חוץ מזה ששסקפייר כתב אותו) והסוף הוא לא שיוליה מכבסת לרומיאו את הבגדים, אלא ש- (כאן אני ממציאה)- שניהים מתבוננים אל השקיעה כשהשמיים עוטים צבע ארגמן עז, ויוליה לוחשת לרומיאו:"אז מה, יקירי, יוצאים שוב להילחם על עקרונותינו?" ורומיאו מחייך ומשיב לה:"כמובן, יקירתי."
או משהו בסגנון... את יודעת... 
אני פשוט אחת כזאת ששנואת שהספרים עצובים כאלה.אורושקוש
זה נותן לי הרגשה כזאת-שכחי מחיים טובים,מותק, אין סכוי. העולם אפור-את לא רואה?!
כאילו-אי אפשר סוף טוב?!
בגלל זה אהבתי ואני עדיין אוהבת את האגדות של הילדים.. סינדרלה,שלגיה וכל אלה. הכל טוב. הם תמיד חיים באושר ובעושר עד עצם היום הזה. כמה אופטימיות.
למה אי אפשר לתת קצת תקווה לאנשים פשוטים וקטנים כמוני שרוצים להאמין שאפשר לחיות חיים טובים?
השאלה היא מה המטרה של ספר.ארגמן
האם ספר הוא אמצעי ההבעה של הסופר והוא משתמש בו כדי לתאר את העולם, את בני האדם או את דעותיו, או שאולי ספר נועד לספק לקורא קצת אסקפיזם ונחת רוח? אני דוגלת בגישה הראשונה ולכן כל אמצעי שבו הסופר נוקט שמשרת את העלילה ואת האמירה של הסיפור, מקובל עליי. ואם הסופר רוצה להגיד- תראו, בחיים לא הכל נגמר בסוף טוב, זה בסדר, כי זו האמירה שלו על העולם הזה ואני אקבל ממנה מה שנוגע לי.
אכן. ^אביב
חברים, יש פה שמדברים על "מה שכיף" ואז סביר שיש שאוהבים עצב ויש שלא אוהבים, כל אחד מסיבותיו וממצבי רוחו שלו..
אבל יש שמדברים (נגיד ארגמון, אני, הסנה בוער..) על איכות של ספרות, מבינים?? למשל ד"ר אריק - אני חושבת שלפי מה שתיארת, את צריכה ספרי טיסה ורומנים זולים. אבל אם מדברים על ספרות, כן - לפעמים, כמו למשל ב"שומרת אחותי", המוות קובע את כל הסיפור!!
אם אני אקרא את זה שוב זה יהיה כ"כ שונה אני בטוחה...
אז נגיד מה שאמרתי על הארי פוטר, דברתי על מה שכיף לקרוא בעיני....
אבל נגיד על "שומרת אחותי" - אני מדברת מבחינה ספרותית ומה שאני אומרת נכון גם להרבה ספרים טובים וידועים אחרים..

--------אוהלי
אותי אישית מעניין רמה ספרותית,אבל בגבולות. בשביל לקרוא ספרים מזוכיסטים כי הם נחשבים ברמה ספרותית גבוהה, אני בעד לפתוח עיתון וברבע שעה לסגור את העניין. ספר צריך קודם כל להיות נעים לקריאה, ועם עלילה לא אכזרית מיסודה (חוץ מספרי שואה אולי). זה לא אומר שכולם בסוף חייבים לחיות באושר ועושר, ואם זה חלק מהעלילה שמישהו מת וזה נצרך,בסדר. אבל נגיד שומרת אחותי- לא קראתי ואין לי כוונה לקרוא. לא מעניין אותי הרמה הספרותית של הספר, מהמעט שהצלחתי להבין זה ספר שכל כולו טרגדיה- אמרתי כבר שאפשר לפתוח עיתון? למה לבזבז כמה שעות טובות מהחיים כדי לקרוא ספר קורע לב?  בגלל זה אני לא מתקרבת לנעומי רגן- לא יודעת איך היא נחשבת מבחינה מקצועית, מבחינה אנושית היא גרמה לי זעזוע עם "עקדת תמר" ואם מישהו צריך פסיכולוג, שילך אליו ולא יוציא את התסכולים שלו מהעולם עלינו,סבבה? (וזה לא אישי עליה דווקא- אני כותבת גם על "מלאכים ושדים" של דן בראון ועוד) ואני קוראת די הרבה, ולא הכל קיצ'י. אבל יש גבול מבחינתי, וסופר שלא מוצא אותו נשרף. זה הכל.
מסכימה עם כל מילה שלך אוהלי!!אני ירושלמית
יש מספיק טרגיות ועצב בחיים, מכדי שאזמן לי אותם גם בספרים.. בשביל זה אפשר לקרוא עיתון כמו שאמרת...
לי דווקה ספרים טרגדיים או איך שלא אומרים את זה -מרב14אחרונה
עושים לי את זה.
כל עוד זה לא קיטשי או טרגי בצורה מוגזמת כמו עקידת תמר או נער החידות ממומבי, הדברים המזעזעים שבספר עושים לי את זה.
 
לי כיף לקרוא דברים קורעי לב, הם מרגשים אותי ומזיזים לי הרבה יותר בנשמה, ספר שגורם לי לבכות הוא בדר"כ ספר טוב מבחינתי.
 
 
 
קראתם ספרים על ה 7.10?..ניגון🌿

איזה? ומה חושבים על זה

למה לעשות לי דבר כזה?משה

יש את הספרים של החטופים. מרגשים.נחלת

לא ספריםoo

אבל כן סדרה ועוד חלק מסדרה שעסקה בזה

וגם הרצאה בנושא

זה נושא שחשוב לי להעמיק בו לשמוע אנשים שחוו וחווים

סיטואציה של ספרים שמורה אצלי לפאן ולא לדברים מורכבים

אז פחות

לא קראתי ספרים,טאביאחרונה

אבל כן דו"חות מפורטים.

בסופו־של־ּדבר גיבשתי דעה מוצקה ביחס לעניין ואינני רואה כיצד החוויה הסובייקטיבית יכולה לתרום לי.

לימוד ערבית?צמר-ארד

שאלה

אני קורא את הספרים של

יוחנן אליחי ואת קטעי השמע גם

מאוד אוהב את הסגנון..

אך אינני מוצא פרקטיקה איך לתרגל

את הערבית בשטח..

יש למישהו רעיון ?

יש מישהו בפורום שגם לומד בצורה הזו ערבית מדוברת?

לא מכיר את הספריםxmasterx

בלי לתרגל בדיבור לא תתקדם לשום מקום וגם לא תדע מה הרמה האמיתית שלך

נכון מאודצמר-ארד

בכל פרק יש עוצר מילים

אבל הוא משני לקטעי דו-שיח

פרקטיים שמגיעים מייד לאחריו

וזה כבר משהו הנקודה היא

שקשה לחבר את הנקודות ללא

דו שיח אמיתי או פרקטיקת שטח

למשל ללכת בשוק הערבי

ולנהל משא ומתן עם הסוחרים

או דיבור בקבוצה או בחבורה

חכן גם שאלתי אם יש פה עוד מישהו

שמעוניין ללמוד ערבית או שאסתפק

בללמד את הילד הזה בחווה שלא הולך

לבית ספר חחח 😅😅

אני מעדיפה ללמוד אידיש. יש עולים חדשיםנחלת

מבוגרים שיודעים אידיש ובכלל.....אוהבת ללמוד שפות,

אפילו יוונית, רוסית וכו', אבל לאחרונה מרגישה שקודם

כל ללמוד את השפה שלנו, היהודית.

נשמע פחות אטרקטיבי אבל אמיתי ונכון יותר.

ערבית אני שונאת. שפה מכוערת.

אין שפות מכוערותshaulreznik

כשלומדים שפה כלשהי, חרף המטענים הרגשיים, מגלים את היופי שלה. בין אם מדובר בערבית או בגרמנית.

שתיהן מאוסות עלי; השניה ייתכן בגלל מטען רגשינחלת

הראשונה - היא כן מכוערת בעיני. גרונית כזו, לא נעימה.....

חושבת שיש שפות שגם בלי להבין אותן, הצליל שלהן נעים לאוזן -

הן רכות כאלה, זורמות....

הספרדית הדרום אמריקאית, גם הפרסית, נראה לי...

לא נעימות לאוזני השפות הגרוניות, או הקצרות-קטועות (סינית למשל)

מדברת על הצליל, לא על העושר הלשוני וכו'.

גם השפות הסקנדינביות, למרות שדומות לגרמנית (חוץ מהפינית) -

רכות ונעימות יותר מגרמנית. בעיני, כלומר, באוזני, לפחות.

לא יודעת איך אנחנו נשמעים, גם לא הכי רכים נראה לי....

עניתי אבל איני מוצאת מה שכתבתי. המחשף שלי חצוףנחלת

ראיתי לאחרונה פרסומת על אפליקציה ללימוד ערביתמתואמת

בשם בסמה.

כנראה היא קפצה לי, כי פה בבית יש לי ילדים שמנסים ללמוד ערבית🤭 (אני אישית לא מסוגלת לשמוע את השפה הזו, אף שמבינה שחשוב ללמוד אותה)

בכל אופן, הבן שלי לומד ערבית מסבא שלו, יליד עירק.

נשמע שהכי טוב לחפש דובר ערבית (יהודי!) ואיתו לה אמן על מה שלמדת...

מדברים עם גוגל ג'מיניshaulreznik

יש היום המון אפליקציות או דרכים ללימוד פרקטי4ne1

אני מציע לך להאזין המון לרדיו ולשמוע את השפה הערבית גם אם אתה לא מבין הכל באותו רגע. אתה תתרגל לניב ולמבטא ובהמשך כשתכיר את המילים תתחיל גם להבין.

גם ככה הכל שם אותו דבר, שנאת יהודים ומדינה פלסטינית

בוט לתרגול ערביתש.בשאחרונה

אם אתה מחפש לתרגל דיבור בערבית, בדיוק בשביל זה פיתחתי בוט AI שמאפשר לנהל שיחות בערבית מדוברת (פלסטינית־עירונית).

אפשר לדבר עם דמויות שונות בסיטואציות מהחיים, כמו קניות בשוק או שיחה עם חבר, והבוט גם יודע לתקן טעויות ולעזור להשתפר.

היתרון הוא שאפשר לתרגל מתי שרוצים, בלי להיות תלויים בפרטנר לשיחה.

אם מעניין אותך, אשמח לשלוח לך קישור להתנסות 🙂

סקירת סופר בלי לספיילר: משה רטאברהם יאיר שטרן
עבר עריכה על ידי אברהם יאיר שטרן בתאריך ד' בתשרי תשפ"ז 23:19

דירוג: 4.75 מתוך 5.

סופר ספרי אימה, עם ניצנוצים של פעולה שוזר במומחיות רבה מיתולוגיה אירופאית קלאסית עם מוטיבים יהודיים בשילוב מודרנה.

הספר הראשון שלו שקראתי "בנפול תרדמה" פוצץ לי את המוח, טוויסט גאוני ובלתי צפוי עם רמזים אליו לאורך הספר.

לאחר מכן כתב וכותב עדיין ספרים מעולם "יחידת האוב" ניתן לרכוש בבוקפוד.

עד כה נכתבו בעולם "יחידת האוב" הספרים: קציני האוב, זאבי ציון, קוד אלישע, בת שאול.

כרגע הוא עובד על ספר נוסף בשם "מעצבי הסיוטים" ומוציא כל יום פרק בפייסבוק שלו.

ממליץ.

בגללו התמכרתי לפייסבוקנקדימון

אחרי בת-שאול ברחתי כל עוד רוחי בי.

אחרת אני שוב אתמכר. לא ולא אדוני.

אחזור רק בעוד זמן ואשלים בבינג'.

הוא אכן סופר מרענן ומקורי. אמנם לפעמים הוא קצת הולך לקצה הגרפי של כל מיני זוועות, אבל בסך הכל מרתק ומוצלח ומפתיע.

לצערנו הוא בדיוק הודיע היום שהוא מפסיק לפרסם כרגעקפיץ

יש לך רק 20 ומשהו פרקים של הסיפור החדש להשלים

לפי הרשימה פה בהודעה הפותחתנקדימון

אני מבין שהוא לא פיתח בסוף את ליה, אה?

הוא גם הודיע שזה יהיה הספר הבאקפיץ

אבל ממתי אני הדוברת שלו? לך תראה בעצמך מה הוא כתב היום

לא לא, אסור לינקדימון

ב"בת שאול" הוא פיתח אותה, וגם יש לו מיני סדרה עםאברהם יאיר שטרן

שלושה פרקים רק עליה, שהיא נוסעת לצפון למצוא להקה. וגם הוא הודיע שכמראה היא תהיה הדמות הראשית בספר הבא.

מאת הפייסבוק שלו היום:אברהם יאיר שטרן

אין פרק היום, אז בינתיים קבלו תמונה של ליה שמחכה כבר לספר הבא שיוקדש לה - "מלכת הערוב"

לא מפסיק, לוקח הפסקה לצורך עריכת "קוד אלישע"אברהם יאיר שטרן

כתבתי פעם ספין אוף על יחידת האוב.משה

וואלה? יפה...אברהם יאיר שטרן

לא התחברתי האמתזיויק

זה סגנון של אנשים, בידיוק בשביל זה כתבתיאברהם יאיר שטרן

לחסוך לאנשים שפחות אוהבים אימה ופעולה וכאלה...

סליה על הסנוביזםנחלת

לא קוראת ספרות ישראלית. משום מה לא נראית לי טובה. וגם לא נקייה. כאילו בלי זה,

הספר לא ייקרא.

קראתי את אהרן אפלפלד (אני מתכוונת לסופר שכותב על השואה);

כותב טוב לדעתי, אבל מה, מדכא....

ספרי אימה - לא מספיק מה שקורה מסביב? במציאות שלנו? זו לא אימה מספקת?

אבל אולי סוג כזה של ספרות דווקא משחרר קצת. כמו ספרי מתח וכאלה.

אגב מי שאוהב ספרים העוסקים בבעלי חיים (אני חוזרת לנושא האהוב עלי בכפייתיות...)

אז:

ג'יימס הריוט. וטרינר אנגלי בשנות לפני ובזמן מלחמת העולם השנייה, בבריטניה.

לא קשור למלחמה בכלל (מלבד ספר אחד שבו גוייס לצבא בפרוץ מלחמת העולם)

מתוק. אנושי. חוש הומור. מקסים. צפון אנגליה, עם הנוף החורפי הצרוב הקשה

שלה, כשהוא מתבוסס בשלג כדי להגיע לאיזו רפת, והאיכר לא מבין בכלל על מה

ולמה ההתנשפות..... למי שרוצה מצב רוח טוב ופרצי צחוק....מומלץ!

לא יודעת איזה איך היה כוטרינר אבל כסופר, מוכשר מאוד. הוא התפרסם

מאוד בזכות ספריו וזוכרת שהודיעו על מותו גם בחדשות.

משה רט נקי ודתי. אם זה העניין.משה

לא זה העניין. אבל ספרי אימה מפחידים אותינחלת

יש סופר אימה אמריקאי בשם קינג. רק מקריאת תמצית מינימלית

של ספר שלו, אוחזת בי צמרמורת ונטייה לבדוק מתחת לארון

אם יש שם משהו, ולמחרת כולי עצבנית. פחד.

למה בכלל לכתוב ספר אימה. מה הקטע. לא מבינה.נחלת

לא מבין מה הקטע לכתוב ולקרוא על חיות ..אנונימי (2)

אישית אני לא מתחבר לז'אנר של אימה וחיות, אבל למה לזלזל בסגנון הספרותי שאנשים אחרים אוהבים????

סליחה אם זה נשמע זלזול. לא התכוונתי לזלזל.נחלת

פשוט תמהתי; הרי זה מפחיד!

אנשים אוהבים ריגושים, החל מרומנטיקה וקומדיהאברהם יאיר שטרן

דרך פעולה ודרמה, וכלה באימה ופלצות... אני אישית לא אוהב "אימה" כז'אנר, אבל כן את איך שמשה רט כותב אתזה..

אנשים אוהבים לראות את עצמם בתוך הספראברהם יאיר שטרן

וגם להזדהות עם הפחדים הכי עמוקים וקמאיים שלהם... לכן בדר"כ אנשים שהם אולטרא פילוסופיים ורציונליים לא מתחברים למיתולוגיות וכדו'...

לא שמעתי סנוביזם בהודעתך, עמך הסליחה...אברהם יאיר שטרן

אכן, ספרות ישראלית הרבה פעמים, (יותר מידי) לא לטעמי מבחינת רמה. קללות, גסות, תיאורים גרפיים יותר מידי, ופריצות...

את משה רט ספציפית, את מכירה? אתחיל ואקדים הוא דתי. אמשיך דרך זה שיש לו הסמכה לרבנות, ונסיים בזה שהוא פילוסוף אם זה משמח מישהו (פילוסוף גרוע וסופר נהדר לענ"ד).

לגבי הז'אנר: אנשים אוהבים ספרים, סרטים שהם מוצאים בהם את עצמם, את היום יום שלהם. את השאיפות שלהם. ו,כן גם את הפחדים שלהם... אם את לא מתחברת, אז באמת אני שמח שציינתי את כל שציינתי - חסכתי לך לבדוק אותו...

משה רט - ספר אימה?נחלת

מתיימר להיות😅אברהם יאיר שטרןאחרונה

יישכויח!נחלת

סקירת סופר בלי לספיילר: יונה ספיראברהם יאיר שטרן

מן הסתם הרבה מכירים ובכל אופן:

בקצרה: בדר"כ ליונה ספיר יש גיבור אחד ראשי כל-יכול שמתמודד איכשהוא עם כל דבר שנופל עליו בהצלחה.

בהארכה: לאותו גיבור יש חברים קרובים, מספרי שתיים ושלוש, אך לעיתים רחוקות הוא בודד (המצולע).

בסדרה "דופליקטים" הכרכים 1, 2, 3 נגמרים בצורה רעה, אני מתכוון שהגיבור נכשל והנבל מצליח ועולה ומשיג את מטרותיו בזו אחר זו.

אם כי הסדרה דופליקטים אינה באמת פנטזיה אלא מדע בידיוני (בהתחשב בכך שהסופרת חרדית, חסידת גור אם אינני טועה זה די הגיוני), היא מוצגת כ"פנטזיה" אך איננה כזו.

מרגל להשכרה היא סדרה ארוכה עם מבנה חד גוני שבכל אופן מעניין וכיף לקרוא, עם טוויסט קטן ומפתיע מאוד בכרך האחרון שהגיבור ה"כל יכול" כבר איננו כל יכול...

קניתי את ספר שלה לנכד. קראתי קצת אתנחלתאחרונה

ההתחלה והחלפתי בחנות לספר אחר. זה מתחיל כמו כל ספר מתח, עם רצח וכאלה.

במה זה שונה בעצם? מה הנהייה אחרי הספרים האלה? אולי לא הבנתי. אולי המגיבים

כאן לא קראו ספרי מתח. באמת אני תוהה. לא בציניות.

אינני אוהבת ספר מתח שהקשר היחידי שלהם לרוח ישראל סבא הוא

מדי פעם "בעזרת השם" או תפילת מנחה....סליחה. את ספריה לא

מכירה, אולי אני טועה לגביה, בגלל ההתרשמות הראשונה שלי.

אמרו לי פעם שזה מדע דימיוני; מההתחלה של הספר, זה לא נראה

לי כך.

אולי זה לשון הרע מה שכתבתי. אני צריכה לעשות תשובה, לא יכולתי להתאפק

כי ציפיתי למשהו אחר לחלוטין. סליחה.

ספרים ששינו אותכם?ניגון🌿

יעני שאחרי שקראתי אותם הפכתם קצת לאדם אחר

ולא דווקא סיפרי קריאה😊

בלתי נסבלאורין

ירחון בשם "סגולה". לא דתי אבל נדמה לינחלת

שגם לא נגד (קראתי רק 2). להיסטוריה.

מעניין.

אני קראתי את "בסתר רעם" ואת "בסתר המדרגה"נחלת

של אסתר פברשטיין. לא מילה במילה, כי זה לא יכולתי נפשית.

האם מישהו יודע היכן אפשר לרכוש ספרים יד שניהנחלת

באנגלית? מחפשת ספר מסויים הנקרא: To play with fire של Tova mordo.

קראתי אותו בעברית ורוצה לתת אותו לנשים שמעדיפות לקרוא באנגלית. תודה!

(ניסיתי באמזון, אבל אני זקוקה לשני ספרים וזה די יקר לי).

ניסית ברשת "סיפור חוזר"?אריק מהדרום

לא חושבת שיש להם ספר כזה - יד שניה באנגליתנחלת

תודה!

במרכז העיר ירושלים יש כמה חנויותמתואמת

שיש בהן גם ספרים באנגלית.

ויש גם חנות שיש בה רק או בעיקר ספרים באנגלית, שנקראת sefer and sefel כמדומני. הייתי שם פעם אחת לפני שנים, אז לא יודעת להסביר לך איך מגיעים. רק זוכרת שזה באחד הרחובות הפנימיים באזור רחוב הלל...

בירושלים, באיזור רחוב יפועשב לימון

כמו ש @מתואמת כתבה

יש את דני ספרים, שיש להם הרבה יד שניה וגם באנגלית

הולצר ספרים

שתי החנויות האלה נמצאות בין הדוידקה ליפו מרכז

ועוד חנות אחת ששכחתי את שמה אבל בטוחה שגם שם יש ספרים באנגלית- נמצאת בין הרכבת הקלה של יפו מרכז לעיריה. פעם מצאתי שם ספר נדיר

יש את סיפור חוזר ואת סימניהמילה בסלע

לשנים יש אחלה אתר

בסיפור חוזר כל הספרים ב20

בסמניה זה אנשים פרטיים לאנשים פרטיים כך שכל ספר הוא במחיר אחר

תודה רבה!נחלתאחרונה

ספרנחלת

"בשתי ידי".

איירין גוט אופדייק.

חסידת אומות העולם.

פולניה. נערה צעירה.

לא יאומן.