הסופר מביא המון צדדים שלהם, בודק אותם מהמון כיוונים.
ולכולם ברור שכל הכרעה שלא תהיה, תהיה קשה.
ואז, רגע לפני ההכרעה- הסופר הורג את הגיבור.
לפעמים זה ממש מעצבן אותי. היה לכם כ"כ קשה להחליט?
אבל אז אני חושבת שאולי זה נובע ממקום אחר, ממקום של- הספר היה קצת משעמם, או פחות מסעיר, אם הייתה הכרעה.
-זהירות, ספויילר ענק על שומרת אחותי-
למשל בשומרת אחותי- אם בסוף אנה היתה תורמת כליה לקייט, היינו חושבים 'אז בעצם כל העלילה היתה בשורה התחתונה- סתם'. ואם היא לא היתה תורמת וקייט היתה מתה, היינו חושבים בסתר ליבנו שלמרות שאולי אנה צודקת מבחינה טכנית, זה היה מגעיל מצידה. אז מה נעשה? הא, נהרוג את אנה. הכי רומנטי וזהו.
-סוף ספויילר-
או למשל ברומיאו ויוליה- תארו לכם שבסוף רומיאו ויוליה לא היו מתים בסוף.
זה היה נורא משעמם, לשמוע איך יוליה מכבסת בגדים לרומיאו. או איך יוליה בוכה לרומיאו המקריח שאין אוכל במקרר ואיזה עצלן הוא, ולמה לעזאזל היא ברחה איתו.
לפעמים יותר קל, או יותר כיף לנו לקרוא, בספרים על סוף מוחלט, נשגב, מאשר על סוף אנושי, ואולי קצת, אממ- משעמם.




