פורום סופרים וספרים (עמוד 95)

למיטב זכרוני, אין שם משהו יותר מדי קיצוני. הדמות המרכזית שם היא בערך בגילך, קצת מעלייך.. זה בסדר.

נחמד ביותר(:

בס"ד

הספר יפה חוץ מכמה קטעים נורא מגעילים..

קראתי בגילך והזדעזעתי.

מה עשית בסוף? קראת?

היו שם קטעים שממש אהבתי, אבל לפעמים היתה תחושה שהוא מנסה יותר די להיות "חיים סבתו"> והוא עשה את זה די טוב אבל בכמות מלאה וגדולה מדי..

בעזהי"ת

 

[לואוהבת את הסגנון כתיבה של הרב חיים סבתו..]

קיבלתי המון המלצות והתאכזבתי.

זה היה נראה כאילו היו לו כמה רעיונות והוא ניסה לדחוס ולאחד אותם לסיפור שלם.

הסיפורים הצדדים לא קשורים טוב לעלילה, לא מעניינים ולא תורמים לה או להתפתחותה וסתם מסיחים את הדעת ומיותרים לחלוטין לענ"ד.

אח"כ, ממש לא. הספר די מתנשא ו...אין דרך להגיד את זה יפה- פלצני. הקונפליקטים הם לא קונפליקטים אמיתיים אלא חיבוטי נפש עמוקים של גיבור מיוסר מהסוג שכיף לשנוא, והספר מייצר משהו דמוי-מתח בלי עלילה ממשית, שאפשר לתפוס בידיים. למרות שלא מצוין בשום שלב אם הגיבור הוא דתי או לא אפשר לראות שהסופר דתי ופונה לציבור הדתי, משהו באווירה כבדת הראש והזוחלת פשוט משרה את האווירה התנ"כית- ואני לא מתכוונת תנ"כית בסגנון סיפור יוסף והאחים אלא בסגנון ספר ישעיהו.

ומעל הכל, זה לא הסגנון שלי. בכלל. אני לא אוהבת אקשן מסיבי [אני פשוט לא מצליחה לעקוב] ואני כן אוהבת קצת פסיכולוגיה ועומק, אבל גם עלילה זה חשוב. ושתהיה מעניינת.

לפי דעתי-ספר מקסים  ושזור היטב....

יומקסים!!

ספרים ממש חמודים.

"קרוב מדי הביתה". לדעתי חלש יותר אבל כמו ב"בלי לומר שלום", יש כמה דמויות שעושות את העלילה.

האם זה באמת תורם לכם במשהו לדעת ש[[ניק כלשהו]] קרא ספר שגם אתם קראתם? המטרה היא לחלוק את החוויה ולדון בספר. לא?

ומנסה לארגן דיון.

לא יכולה לשתף פעולה כי לא קראתי.

ספרים מעולים..

יש קצת בעיות

ואחר כך לא רציתי עוד

דיו חיוור - פשוט עד הדף האחרון לא ידעתי מי הרוצח, וגם בדף האחרון לא

שאר הספרים ממש זהים אז לא הפסדת כלום

קרה לי משהו ממש מצחיק עם הרלן קובן. לקחתי בספריה את אחד הספרים שלו והלכתי לספרנית שתרשום לי אותו. אז היא מעבירה אותו בברקוד ואומרת לי: "אבל כבר שאלת אותו! כבר לקחת אותו!"  

אז אני אמרתי: "מה?! מתי?!"

אז היא ענתה: "הנה - תראי! כבר פעמיים!"

 

אבל הוא מבין בספרי מתח ועושה את זה ממש טוב

חצי מהספר רק רציתי להקיא.

לא מומלץ בכלל.

 

[ואם כ"כ רוצים ספרי מתח ובלשות יש אחרים, טובים יותר מהזבל הזה.]

אז לי צ'יילד הוא מלך..

מלבד זה שהעלילה באיזשהו שלב נהיית בנאלית ומפגרת, כל פעם מתגלה שהחבר הוא זה שרצח. והוא חוזר תמיד על אותם אפקטים, למשל: השיטה של הפלאפון הדלוק והמושתק, כדי שחבר שלו ישמע אותו. דווקא "דיו חיוור" היה הספר הכי טוב שלו מבחינת הבניה של הספר, וגם הוא בסוף הרס אותו.

ויש קצת בעיות, אפשר פשוט להפוך את הדף.

קראתי גם ספר שהוא המליץ עליו בשם "חפצים חדים", וגם הוא דפוק. גם אצלנו כל הרעיון שבעצם חושבים משהו ואז בשלוש דפים האחרונים חבר שלו מתוודה שהוא רצח, או שהוא מגלה לבד.

לסיכום:

0

אותו דבר בערך... אבל אני ממש אוהבת ...

תכתבי מעבר לקובץ הוורד, מה קורה ומה עשית? מה מי מו? מה קורה פה?

(לא מניסיון, אבל בכל זאת..)

 

תני למשהו בוגר (מעל גיל 20..) שמכיר ומוקיר אותך ואת כשרונך- לקרוא את מעשה ידייך.. יתכן ורצוי אפילו שיהיו לו תובנות והוא יאיר את עינייך...

 

לכתוב ובעיקר לפרסם ספר זה דבר גדול שמעביר איזה שהוא מסר, אם תרצי או לא, וצריך להיות ברמה- גם ספרותית וגם ובודאי מבחינת התוכן שבו.. אז אם את באמת רוצה להתקדם בכתיבה, ליצור ולהעמיק, להעשיר את כתיבתך ולכתוב ברמה- כדאי לך להתיעץ..

 

בהצלחה רבה!!

 

 

הייתי ממליצה לך לפרסם את זה בפורום יצר"ל- הוא יותר שייך לקבלת משוב על יצירות. כאן זה יותר המלצות וביקורות על ספרים ש... כבר יצאו לאור.

כשזה יהיה שם, אשמח לקרוא ואשתדל לתרום קצת ביקורת בונה.

בהצלחה.

אבל אני מניחה שכמו כל הקלסיקות הוא ארוך ומשעמם רצח.. אבל אם יש לך תרגום חדש יחסית, אולי זה שווה את זה..

תמיד כדאי לתת סיכוי, אולי בכל זאת יש סיבה שזה הפך לקלאסיקה.

הדבר הזה העלה אבק והיה ע-נ-ק, ואז גיליתי שזה רק חלק א', אז התייאשתי

סביר להניח שתוכלי למצוא את זה ברשתות הגדולות, או שהם יוכלו להזמין לך את זה.

אני חושב....

אם  רוצים ספר מוסר יש מספיק ספרי מוסר יהודים

אם  רוצים משו טוב יש את הנסיך הקטן [הפתעה זה לא לקטנים!]

אם  רוצים סתם משהו לקרוא יש הרבה ספרים אחרים 

בס"ד

 

הרבה דברים מעניינים..-יש בעיה לקרוא אותה??

 

 

בס"ד

 

ורוניקה מחליטה למות, ספר פצצה.

 |מרוב התרגשות...|

ממש

 

צר לי על הבוטות.

זה צהבהבות מגעילה שמנסה לשחק על הרגש של מי שקורא אותה. כדרכם בקודש של החרדים, חייהם כל כך משמימים עד שהם מנסים לכתוב תאורי זוועה וייסורים כדי ליצור לעצמם ריגוש מלאכותי.

זה ספר כלשהו, שהגיבורה הראשית פוגשת מישהו בן 5,שקוראים לו אריאל,חולה סרטן.

ואז,כשהוא מת,אז אחותו נועה כותבת את השיר הזה כאילו שהוא כתב,היא כאילו אומרת:

זה כל מה שארי(הכינוי שלו) הרגיש ולא אמר כי רצה שכולנו נמשיך לקוות. אוקי??

ולמרות זאת אני אומר שזה צהוב ומגעיל כמיטב המסורת החרדית.

מבחינה מקצועית הם לא מתקרבים לרמה של עמוס עוז וגרוסמן, אם תקחי אותם כטובי הסופרים הישראלים-חילוניים.

כבר היה פה על זה פעם..

תלוי האם את אוהבת עופות בקצפת.

בעזהי"ת

 

זה ממש בלתי אפשרי, להפוך יוגורט לזהב, אבל לפעמים צריכים לנקוט בשיטות מלוכלכות כדי לגרום לקוראים לקרוא עד הסוף.