פורום סופרים וספרים (עמוד 99)

הספר רודף העפיפונים (אנגלית: "The Kite Runner")

הוא הרומן הראשון של הסופר חאלד חוסייני, אמריקני ממוצא אפגני שראה אור בשנת 2003. העלילה: ילדות בקאבול, הבריחה לארה"ב, חזרה לקאבול של הטאליבאן, חזרה לארה"ב.

שמדבר על ערבים ישראלים. קוראים לו נוכחים נפקדים, הוא מראיין כל מיני אנשים, ואומר את דעתו.

טוב, הוא שמאלני, אבל אותי זה עניין.

מקווה שעזרתי

אחד "לטרון" והשני "המטרה תל אביב" אני ממש לא זוכרת איך הם מבחינת ניקיון אבל נראה לי די בסדר.

חוץ מזה יותר כבד זה הספרים של גאולה כהן. יש לה אחד ישן יותר ואחד חדש יותר "אין לי כח להיות עייפה".

הבית ברחוב גריבלדי- תפיסת אייכמן מאת איסר הראל.

צניחה עיוורת- שייקה דן. צנח עם חנה סנש התעסק בארגון עלייה בארצות אירופה בזמן השואה ואחריה.

 אחים יקרים מאת חגי סגל מתאר הרבה מההתחלה של ההתנחלויות ומה עמד מאחוריו ואת כל הראש והפעילות של "המחתרת היהודית"

תהנה!

בס"ד.

לא הכל עולה לי בראש, אבל ננסה... (לא להיבהל מהשמות)

א.גוייסנו לכל החיים- עלי.

ב.ספרי עזרא יכין.

ג.שנות בטרם- נתן ילין מור.

ד.המרד- מנחם בגין.

ה.מכתבי יוני- משפחת נתניהו.

ו.דדו

ז.השבועה- רם אורן (לא נקי. זהירות...)

ח.במאבק ובמרד- שלמה לב עמי.

ט.עם שרידי חרב.

י.יומן המלחמה- דוד בן גוריון

יא.הרצל -קריאה חדשה.

יב.המתנחלים-גדי טאוב.

יג.שב"כ בין הקרעים- עמי איילון.

יד.שליחות עלומה.

נמאס לי....

בס"ד.

1) פרשת גבריאל תירוש- יצחק שליו.

2)ירושלים הבלתי נודעת- שבתי זכריה.

3)עם המשפחה הלוחמת- מאיר ראם.

4)פשיטות התגמול- אריה אבנרי.

5)האתגר- דוד גלעדי.

6)דמעות של אש- דבורה עומר.

7)גולי אצ"ל ולח"י- שלומית אליאש.

8)תולדות מלחמת הקוממיות- מחלקת ההיסטוריה של צה"ל.

9)יאיר- משה שמיר.

10)אריק מן הצנחנים- מתי שביט.

11) הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל- מכון ז'בוטנסקי.

תגמור את זה, נדבר...

על הגירוש .....

ספר ממש יפה....

של אסתר שטריט וורצל.... תחטט קצת בפורום נראלי שיש שירשור על זה.....

(אני לוידת אם זה בדיוק מה שאתה מחפש..)

הפינוי של עליזה וייסמן. מאד מקיף וחזק.

ימית סוף זה בעיקר תמלילים של מכשירי הקשר מימית בימיה האחרונים. הספר של עליזה וייסמן הרבה יותר מתאר את ההתפתחויות ומה שעבר עליהם קצת על בניית החבל וממש מפורט מקבלת ההחלטה בממשלה.

ספר חשוב.

אם זכרוני אינו בוגד בי, אין איתו בעיות... (אולי שמאלני מדי..!)

[כמובן שלא כדאי לקנות אותו, לא מפרנסים אויבים! אבל אם יש, אז...]

רומן הוא לאו דווקא קשר בין מישי למישו.. אמנם בעלילה שבו יש רמיזה אבל זה לא ספר רומנטי מידי..

לפעמים זה מדבר על דברים שקורים במלחמה או לפעמים בין משפחות.

הוא על איזה אוטיסט.

ספר ממש לא נקי.

לא כדאי לך לקרוא.

לכן כן הייתי ממליצה.

לא נקי? קצת. אבל יש ספרים גרועים יותר...

קיניתי אותו כבר.

מעניין לעניין באותו עניין:

מישו פה קרא את אדם נכנס לחדר/ניקול קראוס? כי גם אותו קניתי.

או מיי גאד..

הוא הכי גרוע מכל הרביעייה.. הוא בהתחלה משעמם ועד שמגיעים לקטע המעניין הספר כבר כמעט נגמר.

קוראים לו מולד ירח?! לעזאזל, באנגלית זה נשמע יותר טוב...

חח.. אני מתה לקנות אותו.. אגב, כמה הוא עולה?

כמה סיבות לקרוא אותו:

א. הוא מותח, מעניין וכל מה שסופר צריך להיות.

ב. הוא מזכיר את הסגנון של מייקל קרייטון ז"ל.

ג. הוא רומס את הנצרות בספריו.

ד. הפרטים הטריוויאלים בספרים שלו... אי אפשר להפסיק! זה מה שאני אוהב!

זה ביקורת מתוך הנצרות על חלקים מסויימים של הנצרות, קצת כמו ביקורת של פרוטסטנטים על הקתולים, אבל עדיין הוא נוצרי (כל הדיבורים על הגביע הקדוש, והסוף בתפילה ליד הקבר - זה סיום נוצרי לחלוטין). כנ"ל מלאכים ושדים, הנצרות עצמה יוצאת בסדר (וכדבר הנכון בפשטות), ורק יש ביקורת על דברים מסוימים.

בכל מקרה זה ספרים יפים.... רק חבל שהם קצת יותר מידי סרטים, ספר צריך להיות  עם תוכן מעבר לעצם הכתוב והנראה, משהו בהרגשה, בדברים שמתרחשים בין הדמויות וכו'.

אחלה של ספרים! מעניינים!!

דן בראון=תותח! אני אוהבת ת'ספרים שלו!

בס"ד

חאלד חוסייני ודומיו?

לספרים שמדברים על דתות זרות.

אני אישית קוראת ספרים שמדברים על נצרות או כל דת אחרת, בידיעה שזה לא באמת ישפיע עליי לעזוב את היהדות. דן בראון, קל וחומר, דווקא מראה את הצביעות והשקרים של הכנסייה.

והוא היה כולו, מבפנים ומבחוץ, מלפנים ומאחור, ומכל כיוון שלא תסתכלו - רע!

גם סיפור שלמדנו לבגרות - אחרי עשרים שנה של מחפוז נג'יב, נראה לי, היה די רע.

אולי זה קשור לזה שהם ערבים ואין להם את נקודת הטוהר של היהדות.

אולי?

בס"ד

קיבלתי עליו המלצות מחצי עולם. והצטערתי כ"כ על הרגע שנגעתי בכריכה שלו...

להירגע! אחד הספרים האיכותיים!

למה שירגע? זה מה הוא מרגיש - זה מה שהוא כותב.

ובשבילו - זה ממש לא רלונטי שאנשים אחרים אמרו שזה ספר מעולה - זה לא אמור להשפיע על דעתו.

אישית - אני גם חושבת שזה ספר מעולה, וכמו אחד הגולשים כאן הרגשתי שזה ממש לא משנה בספר מה הדת שלך...

(ייתכן שהתיאורים הקשים שם גרמו לביקורת השלילית).

לענ"ד (ולא נראה לי שאני מקלקלת למישהו) זה סיפור על אדם שהתהלך עם אבנים בלב ומצא לבסוף את התיקון שלו...

בס"ד

ושל גויים!!

המעולים!!!!! שקראתי בשנה האחרונה וקראתי הרבה...

את רוצה להגיד שאת לא קוראת ספרים מתורגמים???

 את לא מתחתנת עם הסופר את בסה"כ  קוראת ספרות טובה..

חוצמיזה שמותר וטוב לקרוא ספרים של גויים (חכמה בגויים-תאמין .)

מה הבעיות איתו, ולמה זה נחשב בעיני חלק מהאנשים אחד הספרים הטובים?

אשמח להבהרה על מנת שאני אחליט אם לקרוא או לא.

על סיפור חיים קשה של בן אדם..

 וכל מה שעובר עליו ועל משפחתו. לא אפרט,כדי לא להרוס.

 (ולא חשוב אם הוא מוסלמי,נוצרי או יהודי. הספר מעניין)

ספר מאוד מענין מתעסק עם אדם שגדל באפגנסטאן, אבל קשה מאוד לקריאה ובעיתי.

יש שם ממש תיאורים של אלימות וגם תיאור 1 מאוד לא צנוע וראיונות לא צנועים.

ספר שמשפיע על הנפש לכן במידה מסוימת בעיתי לקרוא. לא הייתי ממליצה לצעיר דתי לקרוא את זה

כמנהלת ספריה עם ביקורת ספרים לא הסכמתי להכניס את "פוליאנה" שהןא ספר נוצרי מאד, יש שם נשים בשחור אשר צדות נשמות לנצרות. יש היום הרבה מה לקרוא עבור ציבור ששומר על כשרות הסרים, לילדים שלי הרחבתי במעט היריעה, הם קראו את ספריה המצוי'נים של שטרייטוורצל ועוד, העבודה כמנהלת ספריה תורנית מזה עשר'ם שנה שינה במשפחתנו הרבה לטובה. לכן כל הכבוד על האתר החשוב הזה!

גרוע מספרי מגוברים הם ספרי ילדים כי ילדים יכולים להיות יותר מושפעים

כל סדרת נרניה מלאה בסמלי נצרות וזה היה כוונת הסופר

גרוע בהרבה זה הסדרה של פיליפ פולמן שמתחיל ממצפן הזהב. זה בערך הספר היחיד בעולם שלא הייתי מסוגלת לגמור וכתוב נגד כל דת שהוא.

וכשהם גדלים, הם כבר מסוגלים להבין מה הבעיתיות בספרים אלו.

ומצפן הזהב משמיץ בעיקר את הנצרות.

ואני קראתי בתור ילדה קטנה את פוליאנה ומאוד נהניתי, והבנתי שיש שם גם דברים נוצריים שלא צריך ללמוד מהם וכו'.

החכמה היא ללמד את הילד לבקר את הספרים שהוא קורא ולהבין מה טוב ומה רע וכו', ולא לצנזר כל ספר קיים. למרות שיש ספרים שלא כדי לתת לילדים לקרוא.

פעם ראשונה ששמעתי על מסרים נוצריים בפוליאנה וקראתי את זה המון פעמים

אחזור ואקרא

כל הסיפור על המסיונרים זה סתם חומר רקע תקופתי כאשר פוליאנה (אאל"ט) מנסה לשכנע אותם שיטפלו במסכנים בבית לפני שידאגו לאנשים מרחוק.

זה פשוט כיף לקרוא ספרים!!

למה סתם לחפור ולנסות לגלות מסרים סמויים?

לא כל הספרות נוצרית יש הרבה סופרים טובים שאינם נוצרים כמו טרי פאצ'ט למשל!!!!!!!!!!!!

סתם שפר,אמנם יש עוד רבים,מה נירלך?

בעקבות זה אתה מתחיל לרחם על ישו?

לונירלי,אז כנראה שזה בסדר.

תודה ארגמן. בעקבות המאמר חיפשתי בוויקיפידיה את הערך מורמונים וקראתי עליו.

זה מסביר הרבה, את היחס שלו אל היהודים ואת הנצרות שבספר.

כאשר קראתי לראשונה את הספרים ממש לא אהבתי את החטטנות שלו ב"סכסוך הישראלי פלסטינאי" ואת הדרך בה הוא חושב שהבעיות יפתרו, אבל לאחר קריאת החומר הנ"ל העניין נהיר בהרבה.

מאיזו סדרה יותר נהנית? למה? פשוט מענין אותי לדעת מה דעתם של אנשים אחרים בנושא זה.

התפלאתי שהוא לא בחר להפוך את אנדר למורמוני כאימו (היא מורמונית, למיטב זכרוני או שזה אביו?). אלא בסופו של דבר הוא היה קתולי במובן מסויים (ובערבון מוגבל), הוא (א.ס קארד) לא אמור להטיף לאנשים בספריו?

השיוך הדתי של האמא לא מצוין בפירוש אבל ברור שזה איזשהו זרם נוצרי.

נהניתי הרבה יותר מהסאגה, בצללים יש יותר מדי פוליטיקה עולמית שנשגבת מבינתי ופחות סיפורים אנושיים, פילוסופיה, ופסיכולוגיה. מה שחבל זה ש"ילדי המחשבה" שחותם את הסאגה, לא מתקרב לקרסוליים של שלושת הראשונים. כרגע אני במגעים להשיג את "המשחק" באנגלית.

אני חושבת שקארד סיים את השליחות המיסיונרית שלו בברזיל [ברזיל, נכון? או אולי פורטוגל?] ופנה לכתוב ספרים. הם כמובן מושפעים מתפיסת העולם שלו אבל לאו דווקא מטיפים, רובם. קראת את "תצפית עבר" שלו? שם יש יותר הטפה, יותר התעסקות בדת.

וזה הדבר שהתלבטתי לגביו, אז אמא שלו מורמונית. אני זוכרת שזה מופיע (אולי בפגישה עם בין, אני אבדוק איפה).

לא קראתי את תצפית העבר.

אבל גם בהתנהגותה של נוביניה יש המון הטפה.

אבל זה בהחלט ייתכן.

נוביניה? לא מורמונית, בכל מקרה. אני לא חושבת שהיא אי-פעם האמינה במשהו מהנצרות, עם ההורים שלה והכל. אני חושבת שהמנזר פשוט היה מקום טוב לברוח אליו.

[נחמד לדבר עם מישהו שקרא את כל הספרים...]

ובהחלט מתוך בריחה, אבל זה לא סותר את העובדה שדמותה משמשת להטפה.

גם אני נהניתי יותר מהסאגה. בצללים יש פוליטיקה, שגורמת לדעתי לכל אומה להתעצבן. לא נראה לי לדוג' שהמוסלמים היו שמחים מהעתיד שא.ס ניבא להם, וגם לא שום עם / דת פחות או יותר.

גם לי נחמד לדבר עם מישהי שקראה הכל (ואני לא מכירה הרבה כאלו).

אני אתחיל בזמן הקרוב לקרוא את שאר הספרים שלו שבספריה שטרם קראתי. ואני לא יכולה לקרוא את המשחק באנגלית, לצערי. יום יבוא...

אבל מי זוכר? זה היה שנה שעברה.

אולי בגלל זה אני קוראת כל ספר מאתיים פעם.

באמזון. אבל זה רק הפרק הראשון. אנגלית מאד פשוטה, האמת. אני מנסה לשכנע חברה להביא לי את המשחק באנגלית...

כל הסיפור של נוביניה, מקול למתים ועד הסוף, לא מציג את הנצרות באור חיובי בכלל. עושה רושם שהיא נדרסת ע"י הכנסייה ואם להציג את זה בצורה קצת קיצונית- שההורים שלה מולאמים והופכים לרכוש הכלל. ולגבי הבריחה שלה בסוף- זה הזכיר לי את המשפט המפורסם של קרל מרקס: "הדת היא אופיום להמונים". כאילו הדת היא תחליף לאנדר, תירוץ לברוח ממנו.

אני אנסה להסביר את עצמי.

ברור שבשבילה הדת היא בריחה,ומעשי הכנסייה הם עוול, אבל זו הכנסיייה הקתולית לא הנצרות, וזה מה שהוא בא להדגיש.

דווקא ע"י ההטפה נגד הקתוליות הוא מחזק את האמונה המורמונית שלו ומטיף לה.