האמת שזה נושא שחשבתי עליו לא מעט, כי אמא שלי לא השתמשה במוצצים מתוך אידיאל, שהרבה שנים לא הבנתי אותו, אבל היום אני מבינה אותו יותר ויותר.
אני עכשיו מגדלת ילד שני בלי מוצץ, זה לא שהוא לא רגוע בגלל שאין לו מוצץ, אבל הוא בהחלט יותר עלי מאשר תינוקות שיש להם מוצץ. כי תינוק שיש לו מוצץ ומתחיל להיות לא רגוע, הרבה פעמים אם יתנו לו את המוצץ זה יעזור לו, אבל אצלי אין את הכלי הזה, אז אני צריכה להרגיע אותו בדרך אחרת, לפעמים מספיק להרים על הידיים, ולפעמים צריך גם הנקה.
איך שאני מאמינה, זה שהקב"ה ברא תינוקות עם צרכים שבאמת דרושים להם. הקב"ה יצר מציאות שההזנה היחידה של תינוק היא ישירות מגוף האם כדי 'להכריח' את כל האמהות לתת לתינוק מספיק מגע שהוא זקוק לו, וקרבה תמידית, כי כל האכלה הוא מקבל ישירות מהאמא, במגע ישיר אליה. באותה מידה, כשהוא לא רוצה להיות על הרצפה למרות שהוא אכל וישן והכל כביכול בסדר, זה כי בכל זאת הוא צריך עכשיו עוד מגע וקרבה. אז אפשר לפתור את זה באמצעי חיצוני של מוצץ (כמו שאפשר להזין בבקבוק במקום להניק), אבל לא כך זה היה צריך להיות מלכתחילה. אז אם אני מסוגלת לתת לו יותר, זה נותן לו הרבה יותר מאשר להרגיע אותו ברגע נתון.
הדבר היחיד שבעייתי בגישה שלי הוא שכשאמא צריכה לצאת לעבוד אז היא כבר לא יכולה לספק את הצורך של התינוק במאה אחוז, ואז אם יש לו מוצץ זה אולי יכול לעזור לו (כי המטפלת לא תרים אותו כל פעם שהוא צריך, והמוצץ אולי יעזור לו להרגע בכל זאת). למעשה, באמת מבחינה אידיאלית אני מאמינה שלא נכון שאמא תעבוד (בשנים שיש לה תינוקות), אבל במציאות זה לא תמיד כך, וגם אני יוצאת לעבוד בשלב הרבה יותר מוקדם ממה שהייתי רוצה. בכל מקרה, בשלב שבו אני יוצאת לעבוד (מנסה שזה יהיה כמה שיותר מאוחר, אבל לצערי חוזרת לעבוד לפני שהם בני שנה) הילדים שלי הצליחו להסתדר גם בלי מוצץ.
. "נכנענו" לה, וקנינו לה מוצץ... משתדלים שיהיה רק בלילה. בכל אופן - זה לא תחליף להנקה מבחינתה...]
