מוצצים, בעד ונגד...*כוכבית*

אז הבת שלי בת שנתים פלוס.. מיום היוולדה לא הסכימה לשום מוצץ.. כלל!
היתה תקופה של שוק, והוצאנו הרבה כסף על כל מיני סוגי מוצצים יקרים וגם פחות,, עד שהתרגלנו ש ... אין מוצץ לתינוקת שלנו.
הכל עבר דיי בסדר,בכולזאת אנחנו לא מכירים משהו אחר..
אבל אני רואה את ההבדל עם אחיינית שלי שצריכה מוצץ כדי להרגע ( בת שלוש. )
ואם אבד המוצץ המסויים בצבע הרצוי אז יש ממש פאניקה.. אני מתחילה לחשוב שזה נחמד לי שהבת שלי לא צריכה מוצץ.
.
הדילמה:
אני לפני לידה ב״ה! , ומתלבטת, האם בכלל להציע לרך הנולד את האופציה לסרב? מה דעתכן?
אותי זה מציל בתור תינוקות ממש.מעין אהבה
די הכרחתי את הקטן להתרגל..נדנדתי לו ואחרי חודש זרם..
אבל לא היה מכור. בעיקר בלילה וכשבכה...

ובגיל שנה ערב אחד נאבד לו המוצץ. קנינו סוג אחר- עשה פרצוף וסגר את הפה- וגמל את עצמו לגמרי בבת אחת. לא מתקרב למוצץ.
האמת? יצא לי מושלם. עזר לי בגילאים הקטנים שזה ממש עזר לי.
וחסך לי סיבוכי גמילה (הגדולה בת שנתיים וחצי ומכורה קשה..למרות שגם היא נגמלה טבעי סביב גיל שנה ובטפשותינו החזרנו לה את המוצץ אז ו...עד עצם היום הזה)

אני כן בעד.
לנסות מה שאפשר-ואם לא הולך לקבל בשמחה שזה כנראה לטובה!
תודה על התגובה המושקעת *כוכבית*
בעדפרח חדש
קחי בחשבון שאם לא נותנים מוצץ אז יש סיכוי גבוהה יותר לתינוק למצוץ אצבע...
חוץ מזה שזה ממש עוזר, במיוחד אם זה לא ילד ראשון אז לא תמיד הוא יכול למצוץ אותך כדי להירגע.
ומה שאת מספרת על הילדה שמכורה, זה אכן יכול לקרות אבל את לא יכולה לדעת איפה זה יתפוס אותך, אולי הבן שלך לא יהיה מכור למוצץ, אבל יהיה לו שמיכה שהוא נדבק אליה...
בקיצור, אני בעד לנסות ולראות איך הולך
ולקוות לטוב בגיל הגדול יותר
שלי לקחה עד השן הראשונהאנישוש
שיצאה בגיל חמישה חודשים מאז לא מוכנה להכניס לפה מוצץ בתור מוצץ מידי פעם נושכת אותו חזק בתור נשכן..
גם אצלינו מאז השיניים פחות אוהבתרק אמונה


בעד!!!!!!!!!!!גלית

אם לא מוצץ אז הם מחפשים תחליף אחר ..

1.לקחה לי מוצץ ופשוט ברכה .

2.התמכרות לבקבוק כל הזמן עם זה כבר גיל 3..

3.גיל שנה וחצי ישנה עם אצבע, מתעוררת כל שעתים להנקה ואם אני לא נותנת לה צרחות ..

אם היה מוצץ ההיתי כבר מזמן מפסיקה עם ההנקה....אין לי איך להרגיע אותה שמתעוררת..

יש ילדים שמתחברים לחיתולי בד או שמיכות שמתמלאות במלא חידקים ...

בעז"ה בילד הבא אני יעשה כל מאמץ להרגיל למוצץ.

בעד-מולדת

בחודשים הראשונים של הכאבי בטן זה ממש עוזר ומרגיע.

כשנגמרים הכאבי בטן אנחנו משתמשים במוצץ רק לשינה. וזה לא מפריע לאף אחד גם בגיל גדול יותר.

נגדאני והגיטרה
*אנחנו לא נתנו לילד שלנו מוצץ באופן עקרוני. כדי שלא אנחנו, ולא הוא נהיה תלויים בדבר חיצוני כדי להירגע /להירדם וכו.
*אני אף פעם לא השתמשתי בהנקה כתרופת פלא להרגעה (אגב, שימו לב שהמוצץ לא תמיד מרגיע)
*גמלתי מהנקה בלילה כשאני רציתי יותר שעות שינה רצופות. במקום זה הוא הולך לישון עם בקבוק מים.
*סיפורים של קושי בגמילה יש הן על מוצצים, והן על מציצת אצבע, ולכן לדעתי לא בזה חבויה התשובה
*בנוסף, אני מרגישה שפעמים רבות המוצץ גורם לילד להישאר באזור הבטוח, ולא להתבגר, מתבטא במיוחד בחוסר מוטיבציה לדבר ועוד.
*הוא מוצץ אצבע רק כשהוא עייף...

הרבה בהצלחה
לאני והגיטרהגלית

את טוענת שלא רציתם להיות תלויים בדבר חיצוני שירדמו להרדם עם בקבוק זה לא  תלות חיצונית?

לטענתך המוצץ לא תמיד מרגיע אבל הרבה מאד פעמים כן..

ודאי שאם ילד רעב או סובל מדלקת בגרון וכו זה לא ירגיע אותו המוצץ כי הוא זקוק למשו אחר ...

וזה גם הנס שנבין שאם הוא עדין לא נרגע נבדוק מה הוא זקוק..

גמילה מאצבע הרבה יותר קשה ממוצץ יש הרבה מאד מצבים של בני עשרה כלומר גיל הנוער שעדין עם אצבע,

לא מכירה בני עשרה עם מוצץ..אולי גיל 6/7..

דוקא לביטחון המומחים כן ממליצים על מוצץ,

לטענתך את גמלת מהנקה שרצית יותר שעות שינה עם בקבוק מים לא אצל כולם זה עובד.

השניה שלי בת 3 עם בקבוק כל שעה/שעתים מעירה אותי להביא לה מים ,

והשלישית בת שנה וחצי לא נותנת לי לגמול אותה מהנקה אני מביאה לה את הבקבוק מים והיא מעיפה אותה וצורחת מצידה גם עד הבוקר עד שתקבל הנקה..אני בטוחה שעם מוצץ זה היה שונה..

הבת שלי הראשונה ינקה וגם היתה עם מוצץ פזרתי לה איזה 4/5 מוצצים לידה ושהתעוררה ורצתה מוצץ חפשה לעצמה...

לגבי הטיעון שמאצבע קשה לגמול ויש שנשארים איתה עד גיל מאוחראנונימי (2)

לדעתי אותם ילדים שקשה להם להיגמל ממציצה עד גיל מאוחר, אלה בדיוק הילדים שכשיגמלו אותם ממוצץ בגיל שנתיים-שלוש-ארבע - כי זה היתרון במוצץ, שאפשר לגמול ממנו בגיל שפוי - הם יעברו לאצבע. אז לא פתרנו בזה כלום.

מכירה לא מעט ילדים שכשגמלו אותם ממוצץ עברו למצוץ דברים אחרים.

(אצלי בבית הם עברו למצוץ את החולצות שלהם. אוף, זה כל כך מעצבן!)

לא צריכים לגמול ממוצץ נותנים לילד להגמל לבד.גלית

אני התיעצתי עם כמה אנשי מקצוע וחפרתי את הנושא ,

הבת שלי הבכורה בת 5 בוגרת חכמה מלאה בביטחון עצמי ב"ה עם מוצץ רק שנרדמת..

אפשר לדבר איתם על זה מידי פעם ...

 אבל שהם יחליטו לא זורקים לא מעלימים ולא שורפים.

אמרה לי מורה בכיתה א" שהורים אמרו לה שהבת שלהם עם מוצץ ובמשך הזמן היא שמעה שכולן נגמלו מעצמן,

בגיל 6/7 כבר ילד לא רוצה את זה וכמובן שיש לפני...

בדרך כלל שהם נגמלים מעצמם הם לא מחפשים תחליף גם הם בשלים לזמן ושהם לא בשלים הם מחפשים תחליף.

יפה. גם רוב הילדים שמוצצים אצבע נגמלים מעצמםאנונימי (2)

השאלה לגבי הבודדים שלא... אלה שמגיעים גם לגיל העשרה וגם הרבה אחרי עם הצורך הבלתי נשלט הזה למצוץ, שהופך לבושה גדולה עם השנים...

לעניות דעתי, לגבי הבודדים האלה (שבהחלט קיימים) לא פתרנו כלום בכך שנתנו להם מוצץ בשנים הראשונות.

ולגבי הרוב הגדול, שבאיזה שהוא שלב עובר להם הצורך, אז שוב אין הבדל גדול אם מדובר באצבע או במוצץ.

ראית ילד בן 15 או אשה נשואה עם מוצץ?גלית

עם אצבע אני ראיתי עם מוצץ לא..

ואני שואלת את באמת אבל באמת חושבת שאין הבדל בין אצבע למוצץ??

את באמת חושבת שהנזק לשינים [לדוגמא שמושכים את השינים בחוזקה עם האצבעות]

עם אצבע הוא כמו מוצץ?

או שסתם בא לך כזה......?

אני יכולה לשמוע טענות נגד מוצץ אבל פעם ראשונה שאני שומעת משהו שאומר שאין הבדל בין אצבע למוצץ...

שני דברים:אנונימי (2)

1) כשכתבתי שאין הבדל ביניהם התכוונתי מבחינת החשש מאצבע לא ייגמלו וממוצץ כן.

מבחינות אחרות יש ויש הבדלים, ויש יתרונות וחסרונות לכל אחד מהם. התכוונתי רק לפן הזה, של ההיגמלות.

 

2) הייתה כאן אי הבנה. לא התכוונתי שראיתי אישה נשואה עם מוצץ. התכוונתי שאותן נשים נשואות שמוצצות אצבע במסתרים (והן בהחלט קיימות, אם כי אין המון כאלה) - זה ממש לא משנה אם בשנים הראשונות נתנו להן מוצץ או לא. כשיש אדם שממשיך להסתובב בעולם עם צורך בלתי נשלט למציצה לאורך שנים - אז בין אם הוא מתחיל מראש עם אצבע וממשיך איתה, ובין אם מתחיל עם מוצץ ובהמשך עובר לאצבע, הבעיה קיימת. המוצץ זה לא מה שיפתור אותה.

 

לא הבנתי מה התכוונת בסתם בא לי כזה. לא בא לי כלום, לא אצבע ולא מוצץ. אני לא מוצצת אף אחד משניהם.... וגם הילדים שלי לא.

לא מדויקאין מקום לשאלה
הרבה מאותם מבוגרים המכניסים אצבע בבית עושים אתזה אינסטינקט בלתי נשלט והרגל עמוק עמוק. האצבע לעולם זמינה ולכן מעולם לא נגמלו וההרגל רק נעשה עמוק יותר...
יש בהחלט הבדלים בין מוצץ לאצבע לטובת המוצץ. הנזק שגורמת הנזק למבנה הפה חמור.

אני אישית אומרת אם לא צריך עדיף לא שניהם. אם התינוק מראה צורך מציצה חזק הרבה מעבר לההנקה ( כמו הבת שלי) עדיף לטעמי מוצץ מאצבע ולאו דווקא שמוצץ יתחלף לאצבע.
כו ממליצה לא לגמול ממוצץ אלא לתת לילד לזרוק את זה בעצמו גם אם הוא כבר בכיתה ג'
כך אנחנו יכולים להבטיח שהרגל אחדנלא מתחלף לאחר.
הזכרתן לי שבעלי ראה ילד עם מוצץ שקיבל גלילהירושלמית טרייה

בעלי חזר פעם מתפילת שבת וסיפר לי על זה.

לא יודעת בן כמה היה הילד אבל כנראה לא בכיתה א'..

לא מחווה פה דעה, סתם הזכרתן לי.

מוזר.אין מקום לשאלה
מאוד. לא יכל להוציא את המוצץ לגלילה?
חריג ומשעשע כאחד.
אני עוד לא החלטתי בנושא...מתואמת

מה שכן - אם נותנים מוצץ, אז לגמול ממנו לפני גיל שנה. כי אח"כ זה כבר מאוד מסובך...

לקטנה לא נתנו מוצץ, מבחירה (פתאום התחיל "להגעיל" אותי שילד מוצץ משהו עשוי מגומי), וגם לא בקבוק - והיא התמכרה להנקה במקום... בהתחלה זה היה מעולה מבחינתי, אבל עכשיו, בגיל שנתיים, זה מעיק...

[ופתאום בשבועות האחרונים היא התחילה לשים לב למוצצים שסביבה, ולבקש מוצץ לעצמה. "נכנענו" לה, וקנינו לה מוצץ... משתדלים שיהיה רק בלילה. בכל אופן - זה לא תחליף להנקה מבחינתה...]

גיל שנתיים? לא מאוחר מדי בשביל מוצץ?בתאל1

שלי היה לוקח מוצץ כשהייתי רוצה להוריד לו את הפטמה שלי ולשים אותו בלול...

וזה רק עד גיל תשעה חודשים בערך... אח"כ לא הסכים יותר...הוא היה מתעורר ומתעצבן ומעיף את המוצץ רחוק בכוונה...

מאוחר יותר בסביבות גיל שנה וחצי ויותר הוא היה רואה מוצץ שלו מסתובב בבית והיה עושה עם זה הצגות שהוא כאילו תינוק... או ששם לנו בפה וצוחק מזה... קיצר רק לצחוקים.. והשתדלתי שזה ישאר בגדר הצחוקים בלבד.

 

בטח שמאוחר...מתואמת

הלוואי שהייתי יכולה למנוע אותה מזה... אבל היא כבר מספיק גדולה בשביל לדרוש את שלה עם "סצנות" מתאימות...

(חוץ מזה שאני מקווה אולי שזה יעזור לה להיגמל מההנקה...) 

בהצלחה!בתאל1אחרונה


אני בעד!אמא ל6 מקסימים
יש לתינוקות צורך למצוץ, גם כשלא רעבים, וגם כשלא יונקים. מוצץ בטוח עדיף מאצבע.
אנחנו גמלנו ממוצע בגיל די גדול, שהילדים כבר היו גדולים מספיק להבין. לא קשה כ"כ. חלק מרצונם, חלק מרצוננו.
אחת לא לקחה מוצץ, ומצצה אצבע, ואיתה היה הכי קשה לגמול. מציצת האצבע משפיעה יותר מהמוצץ על השיניים, ולדעתי גם על הציפורן של האגודל, אפילו כשכבר לא מוצצים.
ויש כאלה שלא נגמלים מאצבע עד גיל מאוחר מאודאפונים בתרמיל
אני מכירה משהי שלא נגמלה בכלל וזה קורה.
וחוץ מזה שמוצץ בגיל ניו בורן מומלץ עי רופאים כמונע חו מוות בעריסה.
בעד בגלל הסיבות שמנו פה..אמא יפה
בעד מוצץ בצורה מושכלתאימל'ה
הגדולה לא לקחה מוצץ או בקבוק והיה סיוט רק הנקה עד גיל 2
השני ב"ה הבאתי מוצץ לבית חולים ורק להרדמה לשינה
ולא כל היום.
אני לא אוהבת מוצצים, ולא נותנתאנונימי (2)

אין לי הרבה נאומים מושכלים. פשוט תחושת בטן, שלא מתחשק לי לתת את זה לילדים שלי. אז לא נותנת.

(אגב, אף אחד מהם לא מוצץ אצבע, ואני אוהבת להניק הרבה, גם כניחומים. בעיניי זה מעולה)

גם להיות תלוי בהנקה זה לא טובמתלהבת

אני בעד מוצץ אם לתינוק יש גזים וכואב לו או שקשה לו להרדם.

מי שטוענת שמוצץ גורם להתלות במשהו ולהתמכר לא מבינה שגם כשהתינוק דורש לינוק לצורך רגיעה ולא על מנת לאכול זה נקרא שהוא תלוי ומכור למשהו חיצוני.

האמא לא תוכל להתרגל לסדר יום שפוי של האכלה כל כמה שעות. זה גם ישפיע על השינה של התינוק שיקום הרבה יותר כדי לינוק על מנת להרגע.

זה תלוי גם בילד. הבכור שלי סירב למוצץ לא משנה כמה דחפתי ואני הייתי המוצץ שלו. היה קשה סוחט ומתסכל.

 

לא בהכרח מי שטוענת כך וכך לא מבינה ש...אנונימי (2)

יכול להיות שהיא מבינה גם מבינה, אבל דעתה שונה. מה את אומרת?

שמעתי פעם מאישה חכמה - ההבדל בין מוצץ להנקה, הוא שבהנקה יש עוד אדם מחובר מהצד השני. אני מבינה שיש הרואות בהבדל הזה חיסרון, גם בשרשור הזה עלו כמה וכמה קולות כאלה. בעיניי, מבחינת הדרך ההורית שאני מאמינה בה, זה יתרון. זה אומר שאין פה רק מציצה בפני עצמה, אלא חינוך למערכת יחסים בין שני בני אדם. חינטוך שהולך ומתקדם ככל שהילד גדל. בהתחלה מתאים בעיקר חינוך לנתינה וחסד כמעט ללא הגבלה (כמו באופן כללי במערכת היחסים שלנו אם תינוק שרק נולד וכל כולו חסר ישע ונזקק במאה אחוז), ועם הזמן הולך ומתעצב לחינוך להתחשבות הדדית, תשומת לב וכבוד לצורכי האחר... אצלי יונקים עד סביבות גיל שלוש, וצורת ההנקה הזאת מאוד משתנה ומתעצבת עם הגדילה שלהם. חשוב לי מאוד שתדירות ההנקה תתאים גם לצרכים שלי. וזו לא רק שאלה של תדירות, זה בעצם הרבה נושאים. למשל - מוצץ לא יגיב אם ינשכו אותו, אמא תגיב ולא תאפשר את זה. ככה ההנקה פותחת לנו פתח להרבה הזדמנויות חינוכיות מעולות.

 

עוד משהו לגבי התלות בהנקה - בעיניי היא משקפת תלות כללית. זה שתינוק נולד תלוי באמא שלו זה נכון ואמיתי וכך צריך להיות. ובמשך הזמן בתהליך הדרגתי ארוך עם קפיצות ונסיגות (כמו גאולתם של ישראל...) הוא הולך ותופס עצמאות ונזקק לה פחות ופחות. כך באופן כללי, וכך גם ספציפית לעניין ההנקה (גם כשההנקה משמשת לניחומים ו"כמוצץ". עדיין זה דבר שהילד בנוי להיגמל ממנו בהדרגה עם הגדילה).

 

כשעניתי למעלה לא התכוונתי לתת פה נאום, אבל כשכתבת שמי שסבורה כמוני "לא מבינה" זה כבר דגדג לי באצבעות, ואני שמחה שכתבתי, אז מודה לך על הטריגר...

מזדהה ומסכימה...בארץ אהבתי
יש לי עוד מה לכתוב בנושא, אולי אספיק בהמשך. אבל ממש מסכימה עם מה שכתבת...
תודה. אשמח לקרוא.אנונימי (2)


אז ככה...בארץ אהבתי
האמת שזה נושא שחשבתי עליו לא מעט, כי אמא שלי לא השתמשה במוצצים מתוך אידיאל, שהרבה שנים לא הבנתי אותו, אבל היום אני מבינה אותו יותר ויותר.

אני עכשיו מגדלת ילד שני בלי מוצץ, זה לא שהוא לא רגוע בגלל שאין לו מוצץ, אבל הוא בהחלט יותר עלי מאשר תינוקות שיש להם מוצץ. כי תינוק שיש לו מוצץ ומתחיל להיות לא רגוע, הרבה פעמים אם יתנו לו את המוצץ זה יעזור לו, אבל אצלי אין את הכלי הזה, אז אני צריכה להרגיע אותו בדרך אחרת, לפעמים מספיק להרים על הידיים, ולפעמים צריך גם הנקה.
איך שאני מאמינה, זה שהקב"ה ברא תינוקות עם צרכים שבאמת דרושים להם. הקב"ה יצר מציאות שההזנה היחידה של תינוק היא ישירות מגוף האם כדי 'להכריח' את כל האמהות לתת לתינוק מספיק מגע שהוא זקוק לו, וקרבה תמידית, כי כל האכלה הוא מקבל ישירות מהאמא, במגע ישיר אליה. באותה מידה, כשהוא לא רוצה להיות על הרצפה למרות שהוא אכל וישן והכל כביכול בסדר, זה כי בכל זאת הוא צריך עכשיו עוד מגע וקרבה. אז אפשר לפתור את זה באמצעי חיצוני של מוצץ (כמו שאפשר להזין בבקבוק במקום להניק), אבל לא כך זה היה צריך להיות מלכתחילה. אז אם אני מסוגלת לתת לו יותר, זה נותן לו הרבה יותר מאשר להרגיע אותו ברגע נתון.

הדבר היחיד שבעייתי בגישה שלי הוא שכשאמא צריכה לצאת לעבוד אז היא כבר לא יכולה לספק את הצורך של התינוק במאה אחוז, ואז אם יש לו מוצץ זה אולי יכול לעזור לו (כי המטפלת לא תרים אותו כל פעם שהוא צריך, והמוצץ אולי יעזור לו להרגע בכל זאת). למעשה, באמת מבחינה אידיאלית אני מאמינה שלא נכון שאמא תעבוד (בשנים שיש לה תינוקות), אבל במציאות זה לא תמיד כך, וגם אני יוצאת לעבוד בשלב הרבה יותר מוקדם ממה שהייתי רוצה. בכל מקרה, בשלב שבו אני יוצאת לעבוד (מנסה שזה יהיה כמה שיותר מאוחר, אבל לצערי חוזרת לעבוד לפני שהם בני שנה) הילדים שלי הצליחו להסתדר גם בלי מוצץ.
נכון!מנסה לעזור

אני מעדיפה מוצץ רק בשביל השלב הזהשאני יוצאת לעבוד ואין כ,כ מה שירגיע אותם אצל המטפלת...

 

בבית- זה הנקה.

אבל כשהם לא איתי כל היום- הייתי רוצה שיקחו מוצץ ולא אצבע.

 

לצערי- לא הרגלתי את הקטנים שלי למוצץ מהתחלה ובאיזשהוא שלב הם התחילו כבר למצוץ אצבע.

 

טוב בגיל מאוחר הם גם לא כ"כ צריכים מוצץבתאל1

לרוב...

לא שיש לי ניסיון של כמה ילדים, אבל מדיבור עם אמהות כך עולה.

 

שלי אישית לקח מוצץ רק עד גיל 9 חודשים ואח"כ זרק אותו כי הוא רצה אותי בלבד...

די מתיש הייתי אומרת, כי הייתי המוצץ שלו בעצמי. ולמרות שלא עבדתי כמעט בשנה הראשונה לחייו- עדיין זה סוחט. 

הוא היה לוקח את המוצץ בעיקר בלילה כדי להחליף מהנקה ולהמשיך לישון (אחרת היה מתעורר).

לא דחפתי לו את המוצץ סתם ככה... לפעמים זה עזר כשהוא בכה בלי סיבה נראית לעין (בטח גזים...) 

אפשר לממש טוב מאוד את האידיאל הזה-מולדת

גם עם מוצץ.

אם עושים שימוש במוצץ רק לשינה. ולא לאורך כל היום.

 

לא ברור לי למה למנוע מתינוק מראש משהו שממש יכול לעזור לו בחודשים הראשונים עם הכאבי בטן. ויכול לעזור לו להירדם בצורה הרבה יותר נינוחה.

 

וזה לא סותר שום חום וקירבה.

מסכימהבארץ אהבתי
אני לא חושבת שמי שנותנת מוצץ לילד בהכרח מונעת ממנו חום וקרבה שהוא זקוק לו, ואם השתמע כך מדברי אז אני מצטערת...
והאמת שאפילו קניתי מוצצים לנסות בהתחלה, כי גם חשבתי שאם זה יכול לעזור לו במצבים שמשהו אחר לא מרגיע אותו, אז למה לא לתת לו (אצל שני הילדים ניסיתי להציע בהתחלה לפעמים), אבל אצלי ראיתי שכשהוא ממש בוכה אז המוצץ לא עוזר, וכשמשהו סתם קצת מציק אז יש לי דרכים אחרות להרגיע אותו שכוללות יותר קרבה שאני רוצה לתת לו. יכול להיות שלילדים אחרים זה יותר עוזר...
מה שכן, ראיתי לא מעט ילדים שכשהם קצת לא רגועים, אז קודם כל מנסים לתת מוצץ, ואם זה מרגיע אותם אז לא מרימים אותם, ורק אם ימשיכו לבכות אז יתייחסו יותר. וזה משהו שאני לא רוצה לעשות (אבל באמת זה לא הכרחי שיהיה כך תמיד כשמשתמשים במוצץ).
מקסים! לא חשבתי על זה ככהאנונימי (3)
לא בעד ולא נגד. בפועל גידלתי ארבעה ילדים בלי מוצץ.אתי ב
רק אחת מהן מצצה קצת אצבע. הפסיקה בעצמה די מהר.

דווקא ניסיתי להרגיל למוצץ. קנינו את כל הסוגים, כולל מוצץ לסרבנים. לא הועיל.
החודשיים הראשונים היו לי קשים, כי אני הייתי המוצץ.אחר כך לא היה נורא בכלל. אפילו שמחתי שאיני צריכה להלחץ בגלל מוצץ שנעלם (שומעת סיפורים כאלו מחברות, שילדיהן עם מוצץ).
ממש ממש בעד מוצץ!מנסה לעזור

להרגיל מגיל 0...

 

הגדולים שלי לקחו מוצץ וזה היה בעיקר כשהם רצו להירדם!

ולפעמים לפעמים בשביל להירגע בהמהלך היום. אבל רק לכמה דק' ואח"כ החבאתי את המוצץ.

הילדים שלי ידעו שאני מסכימה מוצץ רק כשהולכים לישון ובשום פנים ואופן לא נותנת להם להסתובב עם מוצץ במהלך היום!
(לא וסבלת לראות ילדים המוצץ תקוע להם כל היום בפה...)

סביב גיל 3 הם נגמלו מהמוצץ- בעיקר ביוזמתם ועם קצת עזרה שלי. עבר בקלות!

 

לעומת זאת, הקטנים שלי לא לקחו מוצץ והיום שניהם עם אצבע בפה!

והגמילה לא נראית באופקקקק, לצערי... (הגדולה מבין הקטנים שלי כבר מתקרבת לגיל 4....)

 

מה גם שעם מוצץ יותר קל להרדים אותם בגיל קטן והם לא כבולים אלייך ולהנקה וכו' כדי להירדם כמו הקטנטנים שלי...

 

את יכולה "לשלוט" בזמנים שבמהם תאפשרי לפעוט/ה לקחת מוצץ ולא כמו באצבע שאין לך שליטה על זה. היא זמינה בכל עת.

 

גם אם היו אומרים לי מה את מעדיפה: מוצץ או כלום?

הייתי רוצה מוצץ לשנה- שנתיים- שלוש הראשונות.

זה מרגיע, זה עוזר להירדם והילדים שלי בעצמם מבינים כבר באיזשהוא שלב שהם גדלו והם מסוגלים להיפטר מהמוצץ...

 

סיבה נוספת למוצץ- אומרים שכדאי להרדים תינוק עד גיל שנה עם מוצץ בפה. זה מונע מוות בעריסה, שלא נדע...

 

בהצלחה!

 

אני בעד מוצץ רק עד גיל חצי שנה 770מ

כי עד אז הם עוד לא מכורים לזה מעבר לכך קשה מאד לגמול אותם מהמוצץ!!

וואו, כמה תגובות?!? תודה לכולן! אקרא הכל! מבטיחה! *כוכבית*
שאלה על הפניה לאולטרסאונדהשם שלי

שבוע הבא אני אמורה להתחיל מעקב גדילה פעם בשבועיים, בגלל עבר של עוברים קטנים.

זה אולטרסאונד אצל טכנאית.

בפעם האחרונה שהייתי אצל הרופא, הוא אמר שאני אשלח לו פניה באפליקציה והוא יוציא לי הפניה.

שלחתי לו פניה, אבל יש סיכוי שהוא לא יענה לי עד התור.

הוא מקבל בימי ראשון, אבל השבוע היה חג ושבוע הבא זה ערב חג.

בעיקרון הוא עובד גם בימי רביעי במקום אחר, אבל השבוע כתוב שהוא לא יהיה, ושבוע הבא זה כבר יהיה אחרי התור.

לא יודעת אם הוא יענה לפניה בזמן אחר.

יש לי הפניה זהה שכבר השתמשתי בה לפני כמה שבועות.

מישהי יודעת אם אני יכולה להשתמש שוב באותה הפניה (היא עדיין בתוקף), או שאני חייבת הפניה חדשה?

אם אני אדפיס את ההפניה מהאתר, יוכלו לקבל אותה?

אני יודעת שבמעקב זקיקים אפשר לצלם את ההפניה ולהשתמש בה כמה פעמים, אבל לא יודעת איך זה באולטרסאונד אחר.

אם אין אפשר, יש לי דרך להוציא הפניה דרך מוקד הריון ולידה הטלפוני?

בקופת חולים מאוחדת.

אשמח אם מישהי יודעת.

תנסי להתקשר למזכירות של מרכז בריאות האישהבאתי מפעם

רופא משפחה יכול להוציא גםshiran30005

אני ככה עשיתי כמה פעמים

במכבי אפשר עם הפנייה כמה פעמים גם לאולט' אחר שלא מעקב זקיקים. ככה לי היה בכל אופן

רופא משפחה יכול להוציא הפניה לכל אולטרסאונד?השם שלי

אני יודעת שהם יכולים לשליש ראשון, אבל לא יודעת אם גם לבדיקות אחרות.

כן בטחshiran30005

אני בהריונות טופלתי במסגרת מרפאות חוץ של הביהח וקבוע כל ההפניות שלי לבדיקות זה מרופא משפחה

תקבעי תור טלפוני ותבקשי,לא יעשו לך בעיות

אני יכולה לשלוח פניה גם לרופא משפחההשם שלי

השאלה אם יש בזה צורך, או שאני יכולה להשתמש בהפניה שכבר יש לי, למרות שכבר השתמשתי בה.

לדעתי תוציאי הפניה חדשה, שלא יהיהshiran30005

מצב שאת מגיעה לבשיקה ומתברר שההפניה לא תקפה כבר

לכן אני מנסה לברר מראשהשם שלי

אני יכולה לנסותהשם שלי

אני צריכה למצוא זמן לזה בשעות הפעילות.

מקווה שידעו לענות לי.

תנסי במוקד אחיות שיתנו לך הפניהשומשומונית

אם לא, הייתי פונה לאחות במרפאה שתנסה ליצור איתו קשר ולבקש ממנו (או מרופא אחר שנמצא במרפאה). בדכ יש להם את הפלאפון שלו...

האמת שיש לי את הטלפון של הרופאהשם שלי

אבל לא נעים לי לשלוח לו הודעה, אם זה לא משהו קריטי.

אני אנסה מחר להתקשר ולברר.

עד כמה שידוע לי הרופא חייב לענות תוך 5 ימים לפנייהאמהלהאחרונה

והכי פשוט להתקשר לנציגת קשרי לקוחות או למוקד הריון ולידה של הקופה והם ידאגו לך להפניות.

הקטנה שלי חוגגת עוד יומיים יום הולדת שנתייםמתואמת

ואני רוצה לקנות לה מתנה

לשם שינוי אני רוצה מתנה שתועיל לה, ולא רק שיהיה לה כיף איתה.

מתלבטת אם לקנות לה בובת פרווה נוספת (יש לה דובי שהיא מחוברת אליו ברמות קשות) - כשהמטרה היא שהיא תתחבר גם אליה וקצת תרחיב את "מעגל הידידות" שלה עם בובות. (היא מתלהבת מאוד כשרואה בובות אחרות, אבל בסופו של דבר תמיד חוזרת לדובי האהוב)

כמה זה באמת נורא שיש לה בובה אחת שהיא מחוברת אליה נורא? (קלינאית התקשורת שהלכנו אליה עד לפני חודשיים רמזה לי שזה בעייתי, לפחות אם זה ימשיך כך גם בגיל גדול יותר)

לחלופין - אולי בכלל כדאי לקנות לה משחק מעודד התפתחות כלשהו? (יש לה עיכוב בדיבור, וגם קצת עיכוב בגיוון משחקי)

אם כן - אז איזה משחק כדאי?

אם יש כאן מומחיות ומבינות דבר - אשמח לשמוע...

(ואולי אני צריכה לזרוק בצד את השכל שאומר שצריך מתנה שתסייע לה, ופשוט לקנות לה מתנה לפי הלב כמו תמיד?...)

וואי-וואי... גרועה יותר ממני🙈מתואמת

יש לי חולשה לבובות פרווה, ואני שומרת כמעט את כל הבובות שקיבלתי מאז גיל 10... אבל לפחות אני לא סוחבת את כולן לכל מקום🤭

בכל אופן, נשמע שעבר עדיף התמכרות לבובה אחת מאשר לשלושים, לא?😅

חלאקהמאוהבת בילדי

אז הבן שלי בן 3 עוד מעט... ילד קסם.

לגדול יותר חגגנו עם המשפחה (סבים וסבתות, אחים שלי ושל בעלי והילדים) אצלנו בחצר, עם אוכל בשרי והמוציא.

עכשיו ב"ה המשפחה גדלה, אין מקום בחצר וזה יוצא חורף.

חשבתי לדחות קצת את תאריך המסיבה ולחגוג בחנוכה, להשכיר אולם קטן (טירוף איזה מחירים!!) ולאוכל להכין מרקים, להגיש כמו בופה כזה קליל...

מה אומרות? זה מספיק מכבד?

ואם כן- איזה מרקים אפשר להכין בקלות כמות ל50 מנות בערך?

חשבתי על מרק כתום, מרק עגבניות עם אורז, אולי מרק אפונה? או עדשים? מינסטרונה?

ועם מה להגיש? לחם? קרקרים? קרוטונים ושקדי מרק?

צריך גם להוסיף מנת דג? חשבתי אם כן על שיפודי סלומון. מה אומרות?

חייבים לעשות חלאקה כ"כ גדול?שלומית.

אצלינו זה הרבההה יותר בקטנה ממה שאת מתארת

סליחה אם זה לא שייך, זרקי לפח אם לא מתאיםהמקורית

או שאני לא זוכרת נכון - אבל אני זוכרת שכתבת שחשוב לך להחליף מזרנים נכון?

בעלות של האירוע תוכלי בטוח להחליף מזרנים. אולי להישאר גם עם עודף

לדעתי האישית וכך גם נהגתי בעצמי - חלאקה לא מצדיק הוצאה כזו, בטח לא בפורום כזה רחב

אני הזמנתי סבא וסבתא ו2 דודות (הצד שלי בכלל לא הגיע האמת) לבית, עשינו על האש מצומצם במרפסת עם קצת סלטים ונגמר הסיפור

את הגזירה עצמה בכלל לא עשינו באותו מעמד, בעלי לקח אותו לרב שלו שיברך אותו. למחרת הסתפר

שוב, מתנצלת אם לא שייך . אבל זו דעתי בעניין ושאלת לדעתנו

♥️

מצטרפת לקודמותDoughnut

אצלנו חגגנו בבית עם סבא וסבתא ובני דודים, כמו יום הולדת רגיל. פיצות/ פלאפל/ חטיפים לילדים. היה משמח ומרגש בלי להוציא ים כסף. אם יש לך כסף מיותר לזה ואת נהנית מהארגון- סבבה. אבל אם לחוץ לך לא רואה סיבה.

ברוך ה' חגגנו כמה וכמה חלאקהדיאט ספרייט

גם במשפחה הגרעינית וגם במורחבת.

תמיד חגגנו בצניעות.

אצלי בבית זה היה בדר"כ:

כמה חטיפים, פיצות שהזמנו, פסטה שהכנתי.

תפו"א/בטטות/סלט אם מישהו שואל אם להביא משהו תבקשי את זה.

שתיה קלה

ועוגה כמובן

לא רואה סיבה לטרוח כ"כ ולהוציא כ"כ הרבה כסף על חלאקה ובטח ובטח שלא לשכור אולם עבור זה.

אם בא לך לחכות תעשו באיזה פארק.

כמובן שאם הפרוטה מצויה ולא לחוץ זה משהו אחר.

(ואז כבר תזמיני גם קייטרינג)

מזל טוב

עורכת ומוסיפה שאם בכל זאת את רוצה ערב מרקים-

כדאי גם לחם טוב ליד או פוקאצ'ות

ואיזה ממרחים על ידי

ממרח עגבניות

טפאנד זיתים

כזה

אולי אפשר לחגוג ב"נאגלות"? ואז אפשר בבית שלכם?מתואמת

כלומר, לא להזמין את כולם לאירוע אחד חגיגי, אלא בכל פעם חלק קטן מהמשפחה, כשהמרכז הוא שכל אחד שמגיע זוכה לגזוז תלתל אחד לילדון.

עשינו את זה פעם אחת (לא בכוונה תחילה, דווקא לא הייתה לנו משפחה גדולה, פשוט חלק לא יכלו לבוא בתאריך עצמו), וזה היה נחמד.

ופעם אחרת בכלל חגגנו בזום🤭 שזה חסכוני, תכל'ס... (זה היה בסגר הראשון של הקורונה)

אפשרות נוספת, אם מתאים - אם יש לאחד מבני המשפחה בית גדול, אפשר לשאול אותו אם אפשר להתארח אצלם. וכמובן, את תביאי את האוכל.

לא כל כך מבינה באוכל, אבל המרקים שציינת נשמעים מגרים😋 אולי מספיק רק שניים מהם, ולהכין גם שתי פשטידות גדולות/פשטידה ופיצה...

אני עשיתי תפריט דומה בחלאקהדיאן ד.

זה היה בחורף וממש התאים

2 סוגי מרקים

מרק אפונה

מרק כתום

קרוטונים ושקדי מרק

סלט פסטה (שמתי בכלים אישיים כמו פינגר פוד)

פשטידות אישיות

והיה גם קפה ועוגות בסוף

כמובן שחגגנו בבית, אין סיכוי שהייתי לוקחת אולם לחלאקה

היה צפוף צפוף, מראש תיכננתי לילדים עבודות יצירה בחדר שקצת ישחררו את הסלון

וזהו היה ממש נחמד.

אנחנו חוגגים בבית עם משפחה מצומצמתשיפור

אנחנו עשינו בתאריכיםמדברה כעדן.אחרונה

לצערנו אין חורף ממש בישראל... ואם פתאום יש תחזית של גשם, אפשר להחליט להזיז...

עשינו בקבר שנהוג לעשות בו...

וכן הזמנו קייטרינג של הולי בייגל. זה עיקר ההוצאה פה... שישי בוקר אחד

ילד שנמנע מכתיבההשם שלי

הבן שלי התחיל כיתה ב'.

הוא ילד מאוד חכם, ויש פער גדול בין הידע שלו לבין הביצוע.

הוא מבין ויודע את מה שלומדים בכיתה, אבל מתקשה לעבוד בחברות בכיתה ובבית.

יש לו גם קושי מוטורי, גם קשיי התארגנות וגם קושי לעבוד עצמאית.

בכיתה הוא די נבלע בין הילדים.

הוא לא מפריע בשיעור, והמורים פחות שמים לב שהוא לא מבצע את המשימות.

יוצא שנשאר לו המון לעשות בבית, וגם אז קשה לי לרתום אותו לעשות שיעורי בית. הרבה פעמים הוא עונה תשובות בעל פה, ואני כותבת לו את התשובות (בעיקר בחשבון).

בגלל שהחומר קל לו ולא מאתגר אותו, הוא עוד פחות משתף פעולה.

לקראת סוף שנה שעברה היו מוציאים אותו מהכיתה לעבודה בקבוצה קטנה, יחד עם תלמידים מתקשים. ככה הוא עבד יותר בחוברת.

דיברתי עם המורה שלו, והוא אמר שיבדוק מענה כזה גם השנה.

אבל זה לא באמת מטפל בבעיה.

בתחילת שנה שעברה הוא קיבל סדרת טיפולים של ריפוי בעיסוק. אז פחות עבדו איתו על כתיבה, כי זה היה בשלב שהם רק למדו לכתוב.

המרפאה בעיסוק המליצה לנו לבדוק קשב וריכוז, בגלל קשיי התארגנות.

קצת התעכבנו עם זה, וכרגע אנחנו מחכים לתור לרופא קשב שיהיה אחרי החגים.

אני רוצה גם לפנות שוב להתפתחות הילד שיקבל שוב ריפוי בעיסוק, ולבדוק אם יש דברים נוספים שיוכלו לעזור.

בינתיים אשמח לעצות מניסיון, מה אפשר לעשות?

האם לנסות לעודד אותו לכתוב, אולי באמצעות איזשהו מבצע?

או שדווקא עדיף לאפשר לו להימנע מכתיבה ולעשות יותר בעל פה?

איך אפשר לעזור לו להתאמן בכתיבה בצורה חווייתית ומעניינת?

אם יש פה מרפאות בעיסוק, מורות לגיל הזה, או מישהי שיש לה רעיונות.

יש חוברת "נהנים לכתוב" של חיה קושניר מרפאה בעיסוקנפש חיה.
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ד' בתשרי תשפ"ז 21:50

אז בגדול -

העקרון שלה הוא להנגיש ולתווך את הרעיון של העתיבה - כדי לכתוב נכון נדרשת יציבה נכונה/ חגורת כתפיים יציבה / למידה של אחיזת עפרון נכונה/ ועוד. היא יצרה דובי שקל לילדים להתחבר אליו וזה בעצם גירוי עקיף כדי לחזק אותם ולחזק אצלם את המיומנויות האלו, ולאחר מכן לחזק את אופן הכתיבה כך שהיא תהיה נכונה וקלה.

שולחת לך רעיון חמוד לחוברת שראיתי באתר אחידע -

מוכנות לכתיבה- תרגול כתיבה הגיל הרך דף עבודה קריאה הוראה מתקנת כתיבה רוחמה ארנד – אחיה ידע

מוסיפה פה צילום של החוברת המדריך להוריםנפש חיה.

לאיתור קשיים וטיפול בהם.

בהצלחה רבה!

מעניין אם זה משהו שיוכל לעזורהשם שלי

אני די יודעת מה הקשיים, אלא אם יש עוד דברים.

כרגע הוא בעיקר צריך מוטיבציה לשתף פעולה.

למדתי אצלה קורסהשם שלי

הבעיה היא שהוא כבר לא בשלב של מוכנות לכתיבה.

הוא למד לכתוב, אבל לא מוכן לתרגל ולכתוב מה שצריך.

הוא צריך עוד עזרה בחיזוק של השרירים ובכתיבה בצורה נכונה.

ייקח זמן עד שהוא יקבל שוב ריפוי בעיסוק.

אלא אם אני אקח אותו לפרטי, או שהוא יקבל דרך בית הספר.

לא רואה טעם לתת לו דפי עבודה, כי הוא לא מוכן לבצע.

תראי, מנסיוני ומהרקע שלי נשמע שהוא צריך חיזוק אגבינפש חיה.

מה זה אומר

שבעצם הוא עושה פעילויות חווייתיות

למשל: תרגילי התעמלות/ לש פלסטלינה או בצק/ משחק בקצף / מעביר מצד לצד פריטים/ שולה בפינצטה חרוזים

מבחינתו כילד זה חוויה ופעילות נחמדה

את (בתור המבוגר המנחה) בעקיפין את יודעת שזה משפיע על היכולת שלו להתנהל נכון עם הגוף וממילא הכתיבה תהיה משימה שהוא יותר מצליח ופחות נמנע.

(הבנתי מייד מהפוסט שלך שהוא צריך חיזוק מוטורי)

לרוב הימנעות מצביעה על לקות/ בעיה קלה במוטוריקה/ אחר , שגורמת תסכול בעת הביצוע - וממילא הכי קל להימנע מהביצוע.

מה שהבאתי זה ספר של מרפאה בעיסוק (הרי ביקשת מישהי מקצועית) רעיונות לחיזוק הגוף (יש הרבה שרירים שמעורבים בפעילות הזו) על מנת שהכתיבה תהיה חלקה וקלה ממש לא אמרתי שצריך לתרגל איתו בבית כתיבה, התכוונתי לחזק את השרירים כדי שיהיו לו חוויות הצלחה, ואז בשלב הבא יהיה לו יותר קל ואולי אפילו מרצונו הוא ישב לכתוב.

בינתיים עד שייתפנה לך תור, יש דברים שאתם יכולים לעשות בבית ולהתקדם לבד .

אדרבה אם למדת אצלה, את יודעת כבר מה לעשות 😃

את יכולה כמובן להמתין לתור של אנשי מקצוע בלי קשר..

אולי צריך לעשות לו אבחון ספציפי לכתיבה?מתואמת

יש לקות שנקראת דיסגרפיה.

הוא עוד קטן, האמת, אז לא יודעת אם הייתי רצה לשם כבר עכשיו, במיוחד שאתם מחכים לעוד אבחונים... אבל אולי כן כדאי לשקול את זה.

אני אישית כן הייתי מעדיפה להקל עליו בינתיים ולכתוב חלק במקומו, בתיאום עם המורה...

זה פחות נראה ליהשם שלי

אבל אני לא מכירה לעומק את הלקות.

הוא יודע לכתוב את האותיות, והכלב שלו נראה לי בסדר לגיל.

זה לא שהוא כותב בכתב לגמרי לא קריא, אותיות הפוכות וכד'.

הוא יכול לכתוב את האותיות מלמטה למעלה ולא בצורה הנכונה, אבל זה נראה לי הגיוני בשלב הזה ופשוט מצריך תרגול.

בינתיים בכיתה הוא לא עובד, ובבית עושה שיעורי בית באופן חלקי כשלרוב אני כותבת לו הכל או חלק.

נראה שהמורים בבית הספר לא ממש דורשים ממנו, אז עוד יותר אין לו עניין להתאמץ.

יש המון סוגים של דיסגרפיה, כדאי לבדוקשיפור

באמת נשמע יותר קושי מוטורימתואמת

אבל אני ממש לא מומחית בעניין.

בכל אופן, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע כמה נכון לדרוש ממנו כן להתאמץ...

בלי ידע מקצועי124816

אבל עם ניסיון עשיר בלהיות אצל מרפאה בעיסוק עם הילדים שלי...

בחוברות של חיה קושניר יש התייחסות לכיוון נכון של כתיבה והן גם נחמדות, אפשר גם למצוא ביוטיוב סרטונים לפי השיטה שלה כדי להראות לילד את הכתיבה הנכונה.

כתיבה בכיוון הלא נכון דורשת יותר מאמץ.

לפעמים גם הילד כותב חזק מדי או חלש מדי וזה גם גורם מאמץ יתר, אפשר לתרגל את זה בעזרת נייר קופי, לראות אם הכתב עובר/לא עובר.

כדאי לבקש עוד טיפול אצל מרפאה בעיסוק (לא לחכות כדי שאולי יספיק עוד שני סבבים לפני גיל תשע, שיותר מורכב לקבל).

ולא יודעת אם מרגיע או לא אבל גם הילדים שמשאירים מחברות ריקות, מצליחים לכתוב כשיש משהו שהם ממש רוצים, המתבגרים+ שלי שגם אחרי כמה סבבי ריפוי בעיסוק לא ממש כתבו בבית הספר (אחת מהם גם אובחנה עם דיסגרפיה), מצליחים לכתוב כשזה חשוב להם (סיכום של שיעור תורני שעניין אותם או מכתבי פרידה ארוכים לחניכות בסניף...).

אני עם הבת שלי בגיל הזה אצל מרפאה בעיסוקבוקר אוראחרונה

תנסי לחשוב על לכתוב דברים שיעניינו אותו. אנ יגיד מכינה עפ הבת שלי חוברת מתכונים והיא מעתיקה מתכון למחברת ןאז מכינה אותו (זה עובד גם על ארגון של לעבור על כל החומרים וכל השלבים בצרה מסודרת), יצא לנן גםלכתוב דברי תורה לשבת

הי לכולם. בדיקת דם...פריטין נמוךאור בקצה המנהרה

הריון בסיכון גבוה -תאומים. כנראה סכרת הריון.

הונגלובין 11.8

פריטין 5.5

בינתים בלי רופא ...יקח כמה ימים להחליפו.

בחיים לא הגעתי לכזה מספר עם פריטין.

מה כדאי לי לבקש מהרופא

שבוע 26

תודה לכם

איך את מרגישה?השם שלי

את מרגישה עייפות וחולשה, או שאת מרגישה בסדר?

בכל מקרה כדאי לקחת ברזל, ואם את כבר לוקחת, אז להעלות את המינון או להחליף סוג.

אם את מרגישה עייפות וחולשה גדולות, אפשר לבקש גם עירוי ברזל.

בדקת בי 12?

אם לא, אז כדאי לבדוק גם את זה.

מאד חלשה ,בי 12 עלה לי יחסית למעלאור בקצה המנהרה

200

עייפות ,בלבול . חולשות. הרבה תסמינים . חשבתי שאולי זה בגלל הסוכר.היום אקבל תשובות לעמסה של 100.

העמסה של 50 יצא לי 156

גם בי 12 מעל 200 זה נמוךהשם שלי

תקחי בי 12 בכדורים למציצה מתחת ללשון, וגם ברזל.

גם אם היית לוקחת פרנטל, הברזל שם לא מספיק וכדאי לקחת בנפרד אם יש צורך.

תבקשי גם עירוי. אבל אם בינתיים לא לקחת ברזל, יכול להיות שהרופא יעדיף שתתחילי בברזל דרך הפה.

תתחילי מיד לקחת ברזל. אני בהריון תאומים קבלתיאמהלה

הנחייה לקחת כמות כפולה של פרנטל.

ואת חייבת רופא הריון בסיכון נגיש, במיוחד אם אכן יש סכרת.

בשביל ההתחלה ממליצה לך להתייעץ עם מוקד הריון ולידה אם יש לכם בקופה, בלאומית למשל יש מוקד טלפוני נפרד והן ממש עוזרות.

אני לא לקוחת פרנטלאור בקצה המנהרה

יש שם מרכיב שהוא בעייתי בשבילי

תבקשי עירוי ברזלשמ"פ

הגעתי לפרטין 2 עם המוגלובין זהה ואחר כך עלה לי ל170

כחודש אחרי שסיימתי את העירוניים הרגשתי הרבה יותר טוב

הגעתי ללידה עם המוגלובין ופרטין מצוינים

זה חשוב ממש

עשיתי עירוי פרנגיקס נראה לי ( עשיתי 3)

תודה לך. כדורים לא יוכלן לעשות תעבודה?אור בקצה המנהרה

אף פעם לא היה לי חסר . לא הייתי צריכה אף פעם לקחת כדורי ברזל.

הרופא אמר לישמ"פ

שייקח חודשים לעלות מכזה מספר

אמנם העירוי עצמו לא היה לי נחמד ממש אבל לא מתחרטת לרגע

גם עכשיו כמעט שנה אחרי לידה עם הנקה הפרטין שלי אחלה ( שנים שאני על כדורים )

תודה לך. אני אקפוץ מחר למוקד שיעזרו לי עדאור בקצה המנהרה

שאמצא רופא

גם לי אף פעם לא היה חסר עד שהגיע הריון תאומיםאמהלה

הם שואבים את הכל מהאמא.

אם את לא יכולה פרנטל.

חשוב מאד לקחת ברזל- עירוי לדעתי הכי נכון בשבילך כרגע.

B12 גם מאד מומלץ

וויטמין D- מאד מאד חשוב

זה גם מונע לידה מוקדמת שנפוצה מאד בתאומים.

ואיייימדברה כעדן.אחרונה

עירוי ברזל אתמול!!!!

איך מזהים ירידת מים?מעיין34

שבוע 20, הריון בסיכון גבוה מאוד

ובשבועיים האחרונים , בעת מאמץ (אפילו מאמץ של הרמת קול על הילדים) אני מרגישה רטיבות בתחתון.

הרטיבות בריח של זרע- ופה נלחצתי.

יש למישהי ניסיון?

או בכללי יש דרך לחזק את השק שפיר או לסתום קרע אם חלילה יש?

הריון חשוב לי מאוד

ומיון זה לא אופציה כי הם יהיו חייבים לבדוק מי שפיר בצורה ויגינאלית ואני נגד

למה את נגד לבדוק במיון?השם שלי

אני חושבת שזאת הדרך היחידה לדעת.

ולא כדאי לקחת סיכון בשלב הזה, אם יש אפשרות לזהות דליפת מי שפיר ולשמור על ההריון.

אם באמת יש ירידת מים/טפטוף בשבוע כזה חובה לבדוקאמהלה

כי עלול להיווצר זיהום

וכמה שאת נגד בדיקות פנימיות, אם ההריון חשוב לך, וזה נשמע שהוא באמת חשוב לך, חייבים לבדוק עם כל חוסר הנעימות וחוסר הרצון והכאב וכו' וכו'

שבוע 20 זה עוד מוקדם ממש והעובר עדיין לא בר חיות, ואפשר כ"כ הרבה לעשות במידה ומתפתח משהו, שחבל לאבד זמן יקר.

אם את חושדת שזה מי שפיר תלכי להבדק!!! אל תשחקי עם זה!!!!

אני מרשה לעצמי להגיב בנחרצות כזו כי חוויתי בעצמי הריון בסיכון גבוה עם מורכבות גדולה, וב"ה היו הרבה שליחים טובים בדרך שעזרו לי לשמור על ההריון.

בשורות טובות

תרגישי טוב

ממה שידוע ליאיזמרגד1

אם יש ירידת מים מתחילה לידה תוך מקסימום שבוע.

לפעמים באשפוז מצליחים לעצור את הלידה. אם זה באמת ירידת מים, אני לא חושבת שיש מה לעשות עם זה מחוץ לאשפוז...

חייבים לבדוק לדעתיחושבת לעצמי

כי לידה מוקדמת חלילה מסוכנת מאוד, לאם ולעובר...

יש לרפואה מה להציע- זריקה להבשלת ריאות, יש דרכים שונות לעצור צירים...

חושבת שכדאי להסיר ספק, להיבדק ובעזרת השם לגלות שנלחצת לשווא...

תודה על הדאגה אבל אעשה לכן הכרות עם ההריונות שלימעיין34

מבינה לגמרי את הצורך להמליץ לי ללכת למיון. אבל החשש שלי לא סתם.

יש לי היסטוריה מורכבת בהריונות. 2 מתוכם הסתיימו מוקדם מהצפוי והריון האחרון בנס ועם שליחים טובים (שהגיעו מהפורום דווקא) ניצל ולא אבד גם.

במיון בודקים אותי ויגינאלית והבדיקות האלה מובילות אצלי לדימומים, צירים, וסיבוכים כאלה ואחרים.

בהריון הקודם כבר הייתי עקשנית שלא יעשו ויגינאלי כי זה סיכון אבל יש להם נהלים ואסור להם לעבור עליו ולכן נאלצתי לקחת שיקולים על סמך סיפורים של בנות פה ותודה לה' זכיתי להגיע לחודש תשעי וללדת- אחרי לידה שקטה והפלה מאוחרת.

אז לגיטימי להציע מיון אבל מבחינתי זו סכנה יותר גדולה להריון מאשר להשאר בבית ולנוח. אבל עדיין רוצה אולי להחכים מבעלות ניסיון שחוו והצליחו לסתום חור של שק מי שפיר. ואולי זה בכלל הפרשה או בריחת שתן אבל הריח של הזרע קצת אומר לי אחרת...

אשתף גם שבהריון האחרון הייתי אצל רופאה של הריון בסיכון גבוה והיא המליצה לי לקחת נרות שהובילו לזליגת מי שפיר בשבוע 16, לא הצלחתי לתקשר איתה כדי להתייעץ אבל דווקא פה בנות סיפרו על מקרה זהה אחרי אותם נרות ולכן הפסקתי איתם ואחרי שבועיים שלוש ב"ה הפסיקו המים...

עכשיו אחרי כל ההכרות האישית שעשיתי -אני ממש ממש משתוקקת לטיפים למי שיש ניסיון. ובנתיים אשכב ואנוח שזה אף פעם לא מזיק.

ראיתי מישהי שכתבה על שתיית מי/שמן קוקוס שהוא באמת ידוע כמאחה ואולי מאחה את החור. אבל זו המלצה אחת בודדת ולא שמעתי על כאלה שחיזקו את ההמלצה הזו. ואשמח לשמוע המלצות נוספות או ניסיון של בנות פה

מחילה על האורך ושנה טובה ובשורות טובות

ב"ה שפגשת בפורום מקרים שעזרו לךבאתי מפעם

אבל ברור שעדיף להתייעץ עם רופא שיש לו הבנה ונסיון הרבה יותר מנשים אנונימיות.

תסבירי במפורט לרופא בדיוק מה שעברת ומה שגרמו הבדיקות הפנימיות, בסוף זה סיכוי מול סיכון, וברור שעדיף יעוץ רפואי מיעוץ פה בפורום. מאחלת לך בע"ה לסיים בשלום בחודש תשיעי בידיים מלאות.

היי, היתה לי פעם ירידת מים מוקדמתאינרציה

והלכתי למיון יולדות. זה היה אחרי שבוע 24. ממה שזכור לי ברגע שיש חשד לדליפת מי שפיר, ממש אסור לבדוק וגינלית, אסור לבדוק פתיחה, כלום, מחשש שייכנס זיהום דרך החור.

יש בדיקה כזאת כמו נייר לקמוס? שבודקת אם זה מי שפיר. חיצוני לגמרי. לא אמורים לגעת בך.

ואם יש אכן דליפה יגידו לך להישאר באשפוז עד הלידה.. או לפחות כמה ימים כדי לקבל הבשלת ריאות ואנטיביוטיקה ואחר כך את יכולה לחתום סירוב אשפוז ולקחת את הסיכון בבית.

ככה היה אצלי לפחות. צר לי על החוויות הקשות שלך.

אגב את יכולה ללכת לאולטרסאונד ושיבדקו אם יש מיעוט מים. אבל גם אם אין זה לא בהכרח אומר שאין דליפה. אולי היא קטנה והמים מתחדשים מספיק מהר. קיצור זה לא מאבחן גם אם יש או אם אין.

הרבה בריאות ובהצלחה!!! שיהיה בידיים מלאות בע"ה

אם אני זוכרת נכון זה לא שאסור לבדוק וגינליתרוצה לשאול שאלהאחרונה

אסור להכניס שום דבר שאולי יזהם ולכן פתיחה למשל הם יבדקו עם ספקולום חדש ולא עם האצבעות.

ככה היה אצלי לפחות.

וואיתלמים

הייתי גם בסרט הזה

יש מצב שאני המלצתי לך להפסיק עם הנרות שהובילו אצלי לירידת מים😏

היה לי עוד הריון עם ירידת מים בשבוע 20 ובאמת בדקו במיון ולדעתי ההתעסקות גרמה שירד עוד מלאא מים

ממליצה ממש לנוח אני כשגיליתי שזו אכן ירידת מים שכבתי רק במיטה בלי לעשות כלום..גם שתיתי מים עם סטיביה שאמרו לי שמחדש מהר את המי שפיר אבל אצלי כבר היה ממש מיעוט

כן כדאי אולי לעשות אולטרסאונד ולבדוק אם זה מי שפיר עם כל מה שהציעו פה, לצאת מהספק..

וואי בהצלחה ממש בעה..תפילות..

פה באישי אם תצטרכי 💕

מי קוקוס לא מאחים שום חור הם פשוט עוזרים להיווצרותאמא לאוצר❤

של עוד מי שפיר

נשמע לא פשוטתהילנה

בתור התחלה הייתי בודקת שזה באמת מי שפיר, יש פדים לזיהוי - קונים בבית מרקחת. אני הייתי בטוחה שיש לי דליפה ומסתבר שזאת הייתה דלקת בדרכי השתן (היה ריח שונה מאוד משתן)

אני חושבת שאם תדעי בוודאות לכאן או לכאן, זה יכול להקל על הצעדים הבאים.

לי זה נשמע לגמרי כמו דליפת שתןאמא לאוצר❤

אבל אם את חושבת שזה ירידת מים הדבר היחיד הנכון לעשות זה להיבדק במיון.

אין שום דרך אחרת לדעת וגם אין לך שום דרך לאחות קרע שכבר קיים

ובטח אם ההריון בסיכון גבוה מאוד אני ממש לא הייתי לוקחת סיכון על התינוק

רעיון למתנה לגיל שנה? שאלו אותנו מה אנחנו רוציםאנמונימי

אשמח לרעיונות

מגנטיםילדה של אבא

בימבה ג'וק- מצאים יותר לשנה וחצי, תלוי בגובה של הילד

חיות קופצות

שטיח פעילות לחדר

מצעים

ספר מנגן

בן או בת?

משחקים לאמבטיהואני שר

ספרים

המשחק הזה של חיות קופצות כשלוחצים

כולם אומרים מטבח

וואלה אני הרגשתי בגיל שנה שכלום לא מעניין במיוחד וזה בעיקר מתנה שנותנת יחס לנו 😅

מה שלא תבחרו תקחו בחשבון שזה יותר להמשך...

בובה, ספר גדול, צבעים לילדים קטניםברונזה

לא יודעת מה התקציב אולי מנוי לאטרקציה כמו גימבורי/גן חיות

תודה על הרעיונות, מרגישה שכל משחק חדש משעמםאנמונימי

אותו אחרי כמה ימים, אז מה הקטע לקנות?

מצד שני טוב שיהיה לו הרבה מגוון, אין לנו כל-כך הרבה

יש משחקים מסויימים שהולכים עם הילד שניםעדיין טרייה

גם אם עכשיו נראה לך שמשעמם אותו. למשל מגנטים זה לגמרי משחק למלא שנים שמשחקים אצלנו כמעט כל יום.

בימבה/בימבה גוקטארקו

מגנטים

משחקי התפתחות כמו הך פטיש ומגדל כדורים

בובה עם או בלי עגלה

וגם ספרים מתחילים לעניין בגיל הזהטארקו

תכלס גיל שנה זה עוד לא ממש אבל בגיל שנה וחצי זה כיף שיש את המשחקים שנקנו לגיל שנה..

הליכון כזה עם משחקים זה טוב? או שזה לא להמשך?אנמונימי

האמת מבחינתי זה אביזר מיותרתוהה לעצמי

תופס המון נקום ומתאים למעט מאוד זמן

ממליצה על בימבה רגילה, לא בימבה גוק, משהו שתינוק בן שנה יכול לשבת עליו יציב.

הבן שלי אוהב מכוניות. גם חוגג שנה עוד מעטיעל מהדרום

לק"י

אני גם חושבת מה לקנות לו מתנה.

גם כדורים הוא אוהביעל מהדרוםאחרונה

בימבה!!!דיאן ד.

גם ספרים גדולים עם תמונות זה ממש כייף בגיל הזה.

ביזי בורדכורסא ירוקה.

יכול להעסיק המון זמן וגם בגיל גדול יותר נהנים ממנו (תלוי כמובן בגודל ובמגוון.. )

אנחנו קנינו בגיל שנהרקאני

קוביות כאלה בצורות שיש חורים במכסה וצריך להשחיל

היא מאוד אהבה את זה

בהתחלה הסתבכה קצת ולאט לאט למדה להשחיל נכון

צום גדליהאנונימית בהו"ל

ב"ה לא צמתי הרבה שנים בעקבות הריון והנקה.

כביכול אין לי סיבה לא לצום השנה, סיימתי להניק לפני חודש ומחכה לראות אם בע"ה נקלטתי להריון.

תינוקי מתקרב לגיל שנה.

אבל גם מרגיש לי מוזר ולא שייך לצום..

לא שואלת בקטע הלכתי, יותר מסקרנות.

אתם צמות? מתי יודעות אם לדחוף את עצמכם לצום או לפחות להתחיל את הצום ומתי לשחרר?

יו תודה!הבוקר יעלה

אולי יעניין אותך