כי בלידה מאבדים תמיד דם, והברזל יורד משמעותית בכל לידה, גם אם היא לא הסתבכה עם דימומים מטורפים.

ויש גבול שהוא מסוכן לאמא אם הברזל יורד אליו.

לא כדאי להגיע לזה.

ולא ידוע לי שזה מסכן את העובר.

מה הגבול הזה? (שבו זה מסוכן) זו סכנת חיים של ממש?

ערכים תקינים במבוגרים: נשים: 12-16 מיליגרם לדציליטר, גברים: 12-18 מיליגרם לדציליטר, ילדים: 11.5-15.5.

למיטב זכרוני ההמלצה היא, לא להגיע ללידה עם ברזל פחות מ11.

השאלה מה רמת ההמוגלובין שאפשר עדיין "לחיות" איתה...

ואחרי קיסרי ברגיל מאושפזים גם ככה חמישה ימים, לא?...

טוב, נו, שלא נדע...

.

פעם אחת בחיי הייתי עם המוגלובין 7 ולא יכולתי להרים את עצמי בכלל.

אז איך אפשר לתפקד?

ואיך בכלל חמצן נקשר לדם בכזאת רמה נמוכה?

שבקורס הכנה ללידה

מישהי שאלה-(שהיה לה נמוך)

מתי מתים כשההמוגלובין באיזה מספר??ד' ישמור.

אני רוצה להגיד לך שאישית היה לי 9.9 והעלתי עם העירוי

קיבלתי כבר פעמיים ואני מרגישה בן אדם חדש

יש לי חיוניות ב"ה וחזר לי השמחת חיים אני ממש מתפקדת ב"ה

וזה הבדל משמעותי.

טרח לומר לי כשרק קיבל אותי ללידה: 'עם איזה המוגלובין הגעת??! את מסכנת את עצמך ואת התינוק!!  כמובן שזה מאד טרם למוראל הכללי שלי בלידה ההיא.. <צ> (במאמר מוסגר זה מה שגרם לכך שב"ה ילדתי בלידה בייתית כשרק התאפשר לי רפואית)

בקיצור לטענתו ולטענת שאר הרופאים המוגלובין נמוך כ"כ עלול לפגוע גם בתינוק...

שלא לדבר על זה שאחרי הלידה ההמוגלובין ירד ל7.. ובקושי יכולתי לקום מהמיטה...

בקיצור, מאז אני יודעת שערויי ברזל אצלי בהריונות הם חובה.. נזקקתי גם בין  ההריונות, אבל אני מודה לה' על האפשרות הזאת, זה פשוט ניסים איך שזה משפיע מהר!

תרגישי טוב!!

(שזה מסכן גם את התינוק)

בלידה, וגם לאחר הלידה אנמיה קיצונית של האם עלולה לגרום לאנמיה של התינוק.

ואכן התינוק שלי היה בהשגחה ועבר בדיקת דם מיוחדת עד שהתברר שב"ה הכל בסדר איתו

ללידה האחרונה, הגעתי עם הומוגלובין 12.1.

ממש מצוין.

אחרי הלידה השיליה לא יצאה.

השליה הוצאה בחדר ניתוח.

ההומגלובין שלי ירד ל-7.1, וכמעט התעלפתי שם.

אחרי הוצאת השליה, קיבלתי 2 מנות דם.

לא מציעה לך להתנסות בחוסר ברזל.

בחודש שמיני הבנתי שאני לא מסוגלת ללכת מספר צעדים, הייתי פשוט חלשה מאוד מאוד מאווווווד.

חיוורת, כמו שהרופאה אמרה, כמו רוח רפאים- הייתי שקופה ממש...

בגלל שאלו היו התסמינים + מאחר ודובר על תחילת חודש תשיעי החליטו לתת לי עירוי דם שהקפיץ לי את הברזל...

מאז הייתי עם ברזל נוזלי והגעתי ללידה עם 13...

לא יודעת כמה חסר בברזל עלול לפגוע בעובר, אבל זה בפירוש פגע בי.

בחוסר ברזל נכנסתי למעגל קסמים של בחילות וחוסר תיאבון וחולשה מטורפת.

(ומעוד אזכורים של הנושא בפורום)

- הוא שעניין הברזל הוא ממש אינדיבידואלי!

יש אחת שעם המוגלובין של 11 תרגיש מעולפת, ויש אחרת שרק ב-7 תרגיש ממוטטת... (ואפילו רק בפחות מזה!)

אז מעניין על סמך מה קבעו ברפואה את ערכי הברזל התקינים לכל האנשים...

(למען האמת, באחד ההיריונות הקודמים שלי כשהיה לי ברזל נמוך - לא כמו הפעם, אבל נמוך - שאלנו את מכון פוע"ה על צום תשעה באב במצב כזה. הם אמרו שזה לא קשור למספר של ההמוגלובין, אלא לתחושות שלי...)

מימד אובייקטיבי לחלוטין.

אני הייתי עם המוגלובין נמוך מאד (לא בהריון) וגם מחסני ברזל (פרטין ואיירון) ריקם לגמרי. (פרטין מתחיל נדמה לי מערך של 4 ולי היה 0.1....) הרופאה התקשרה אלי היסטרית ואמרה לי שאם ארגיש שאני מתעלפת לפנות מיד למיון כדי לקבל ערוי דם. אבל אני ב"ה הרגשתי ממש בסדר...

אבל לגבי צום שהזכרת, באותו זמן שהיה לי ברזל כ"כ נמוך, לא הייתי מודעת לזה בכלל... ואיך עליתי על זה? כי אחרי צום תשעה באב שכמובן צמתי (לא הייתי בהריון כאמור) הרגשתי זוועה.. למחרת לא יכולתי לקום מהמיטה.. ורק לאחר שערכתי בעקבות זה בדיקות דם, גיליתי שהברזל וכו' ממש ריק לגמרי.

זאת אומרת שגם כאשר אדם מרגיש בסדר יחסית, הגוף שלו בהחלט סובל מחוסר הברזל! רמת החימצון בגוף יורדת! חד משמעית, וזאת הסכנה האובייקיטיבית של הדבר. מחסור חמור בחמצן שעלול לגרום לפגיעה בלב!

כשיש נפילה של המוגלובין בגלל אירוע של איבוד דם מסיבי פתאומי, הרי שהמצב בגדר סכנה מיידית, ולכן יתייחסו אחרת למי שהגיעה ללידה עם המוגלובין 11.. שנפל ל  7 לאחר לידה, בגלל דימום מסיבי בלידה, ויתנו לה מנות דם, אבל  ייתכן מאד שלא יתנו דם למי שהגיעה כמוני עם 8, וירד ל7.. כך הסביר לי הרופא, מכיוון שהנפילה הפתאומית מסוכנת יותר ללב, מאשר ירידה הדרגתית לאורך ההריון.

אבל אם הייתי מאד מאד חלשה היו נותנים לי דם גם במקרה השני, וכאן זה כבר אינדבדואלי כמו שכתבת. (אני הייתי רק 'חלשה' ולכן נתנו לי ערוי ברזל ולא דם...)

אבל הערכים שנקבעו אכן הם הערכים 'הנכונים'.. אמנם חריגה קטנה סבירה היא עדיין בגדר הנורמה כמו 11-11.5.. אבל פחות מזה זה כבר מצב של אנמיה שמחייב התייחסות. כמובן שיש כאלה שכבר ב11 ירגישו חולשה...

אגב, יש תופעה של מצב דמוי אנמיה (קרי, ערכים של המוגלובין נמוך) שמסתדר מעצמו אחרי הלידה.. אבל זה רק כשמחסני הברזל מלאים.. אז כדאי לבדוק את הערכים של המחסנים, מה שמן הסתם בדקו לך, כי כשמגיעים לערכים כמו שלך, בודקים את זה אוטומטית.

הפריטין שלי 3

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

או גאדג'ט למטבח

או חוויה- יציאה זוגית למסעדה שווה, חופשה בצימר, סדנה מיוחדת (אגב אם זו מתנה רק לך אפשר לגמרי ללכת עם חברה ולאו דווקא עם הבעל)

ואם כבר יש, אז שואב שוטף

נינגה גריל - אמאלה כמה זה שימושי! 

השואב השוטף הוא יותר לשטיפה.

כמו מטאטא ומגב - רק שהמגב משודרג ולא נבהל מחתיכות אוכל רטובות ודביקות. לשערות, גושי אבק וכדו השוטף פחות מוצלח לדעתי.

וגם לדייסון יש את הראש הקטן שמתאים לשאיבה בפינות, מגירות וכו

הדייסון יותר טוב לתחזוקה של הבית, באבק ורצפה. הוא מחליף טאטוא.

השואב שוטף מעולה בסוף יום כדי להעביר ויש על הרצפה ולקבל בית נעים, או דקה לפני שבת כשהמטבח התלכלך שוב או לא הספקנו לשטוף - אבל הוא לא מחליף שטיפה טובה.

זה כמובן מהנסיון שלי, בטח יש כאלה שיגידו אחרת... 

על הדייסון...

לא רק בסוף היום, אלא במהלך היום גם ככה הלכלוך זה לא אבק אלא ארוחת צהריים, מים שנשפכו ודברים כאלה שאי אפשר או מעצבן לטאטא.

תודה שהסברת

או ציוד של אומנות או תכשיטנות

ציוד לחצר או ספה חדשה, מחשב נייד חדש. דברים שאני גם אקנה יום אחד עם מתנה או בלי אבל הם עדיין מפנקים ויכולים להיחשב מתנה

או יקר יותר.

כורסא אורתופדית עם מקום נפתח לרגליים (2000)

חופשה שווה (סכום תלוי מקום/ אורך/ לבד/ לא לבד)

תכשיטים ליומיום (אוהבת פנדורה)

פריטי לבוש יקרים שווים לשימוש שוטף (כמו מעיל מקצועי להליכות/ נעל נוחה שווה/ תיק יקר שמעלה חיוך יומיומי)

לק"י

אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).

אולי תגלי שזה עוזר לך.

תרגישי טוב!!

עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול

2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים

2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות

שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק 

כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....

לך? או משו שקראת?

בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי

אני יודעת שחיי לא היו חיים

שהתבאסתי שהבוקר הגיע

וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב

ואני לא מגזימה

זה היה מהגיהנום

שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים

ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!

שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂

ואני כן רוצה להציע לך חשיבה: למה בעצם חשוב לך שיעורי בית?

תנסי קצת לרדת לעומק, כי כשמבינים מה בדיוק חשוב מוצאים גם איזון נכון.

למשל: חשובה הלמידה. חשוב שתקרא ותכתוב ותדע לחשבן.

השאלה הבאה תהיה: האם בסדר יום הנוכחי היא משתפרת בלמידה ע"י הכנת שיעורי בית?

האם יש דרכים נוספות להשיג את אותה מטרה?

למשל משחקי קריאה בנחת בשבת.

אם חשוב לך שהמורה תראה שהיא הכינה ש"ב, אז שוב האם יש דרכים נוספות וכו'

מערכת אפשר להכין איתה או להכין עבורה.

היא ממש קטנה והבעיה העיקרית היא שככה גורמים לתלמידים לשנוא לימודים. סתם בגלל שמעמיסים עומס לא מותאם בהתחלה במקום לגרום להם לאהוב ללמוד.

זה משתפר אבל בהמשך.

אצלנו רק בא' יש את הקטע הלא ברור שכל שיעור יש ש"ב.

לק"י

פרקטית, מערכת אפשר להכין לה. היא תוכל ללמוד להכין בהמשך. לא נורא.

ש.ב.- לא עושים בצהרון?

מערכת- מסכימה עם יעל אפשר להכין לה והיא תלמד בהמשך

לדעתי כשהיא חוזרת הביתה אז כן לתת זמן להתפרק ולא ישר לחזור על לימודים כי אחרי יום ככ ארוך צריכה להרגיש את הבית ולשנות את האווירה של הלימודים.

אז אפשר לשחק, לדבר ומה שהיא רוצה במשך 30-45 דק

אחרי זה שיעורים, ללמוד למבחנים- כ30 דקות?

מקלחות, א. ערב (או הפוך)  אצלנו כשעה עד שעתיים (תלוי כמה ילדים ואורך המקלחת- מסרך סמיך גזיזת ציפורניים וכו')

לא צריך מערכת.

את הולכת בשביל שלך.

חיבוק! 

תתעלמי מרעשי הרקע! לא מעניין מה העולם חושב עלייך!!!!!

שיהיה בשורות טובות ומתוקות בקרוב ממש

לא זוכרת שכל רגע פנוי אני בוכה, שהייתי מדוכדכת אחרי ההחזרה...

פשוט קטע שכל סבב והאופי המוזר שלו

ולא היינו בסיומה של מלחמה שהוציאה הרבה כוחות?..

אל תשכחי שגם ככה להיות מטופלת פוריות בתקופה כזאת זה טירוף

ובואי נגיד שגם בלי טיפולים אני אשת מילואים ועם דמעות בעיניים כי כבר נמאס

אז את מתמודדת עם הכל ביחד..

חיבוק גדול

זה שבועיים מורטי עצבים

ממש תחושה שאין לאן לברוח והמחשבות מציפות בלי הפסקה..

ואם את ברצף של טיפולים אז גם ההורמונים מצטברים מפעם לפעם

זה יעבור❣️

אמן תשובה חיובית בקרוב!!

מותר לך לרצות לגמרי!

שאת רוצה עוד ילדים וצריכה להילחם על זה ואחרים לא מבינים. כשאומרים לך להסתפק בילדים שיש לך.

צריך לשים פס על כולם אבל זה כל כך קשה.

הלוואי והכל ילך לך בקלות🩷

מחמת בושה אני לא אספר לך מה אני הרגשתי עם ההורמונים

הלוואי והייתי יכולה לשלוח לך איזה משו מתוק וחיבוק 🩷🩷🩷🩷🩷

בטח שזה נורמלי לבכות,זר לא יבין מה זה לעבור בדיקות בלי סוף,

ללכת לבדיקות דם אולטראסאונד כמעט כל יום,

להזריק לעצמך זריקות

ואחר כך לעבור טיפולים..

את אלופה!👑

בע"ה מאחלת שיהיו בשורות טובות!

אז הלכנו לאחות והיא אמרה לנו.

לפעמים קורה שיש תקלה באתר.

בהצלחה!

אצלנו נגיד באים לקחת את הבדיקות למעבדה מאוד מוקדם בבוקר, וכל מי שעושה אחרי לוקחים את הבדיקה שלו רק יום אח"כ...

היה מותח מאוד!!! ואז הגיעה תוצאה גבוהה מאוד (וזה כבר היה חמישי בצהריים אז לא יכולתי לעשות עוד בדיקה...)

אז ביום ראשון כבר הלכתי לעשות אולט' וב"ה הכל היה טוב (ועובר אחד)