איך שומרים על שפיות??חדשה ישנה
שבוע טוב!
(חבל שאין אנונימי..)
איזה שבת עברה עלי😖
אני לא יודעת מה קורה לי בזמן האחרון..
אין לי טיפת סבלנות לבן היקר והמתוק שלי..
כבר שבוע אני מרגישה שאני מתפוצצת עליו מכל שטות!
הבכי שלו מוציא אותי מדעתי! (אהההההה...,. מתנגן...)
וזה גורם לו עוד יותר לבכות..
הדבר שהכי הכי הכי חשוב לי בעולם זה להיות אמא רגועה שאף פעם לא מתעצבנת. ואני כולה עם ילד אחד, לא עושה כמעט כלום (בישולים, עבודה וכו') והוא רב היום במעון, כולה כמה שעות איתו ביום ואני לא מסוגלת להיות סבלנית אליו!אני ממש מאבדת סבלנות מהר..
עכשיו, מה מלחיץ אותי?? שעוד חודש יש עוד תינוק!😨
הודעתי לבעלי היום, שכנראה אני אהיה מטורפת אחרי הלידה כי אין לי מושג איך אסתדר עם שניהם. הצילו.. אני כ''כ בלחץ מזה , סף העצבים שלי נושק לרצפה.. אני כל כך כועסת על עצמי. היום בכיתי איזה חצי שעה ברצף בהיסטריה על היחס שלי לבן יקיר לי.. מה הוא אשם שאמא שלו חסרת סבלנות? מה?
אני לא מבינה איך יש אמהות עם שלושה ילדים קטנים? ואיך יש אמהות עם יותר מזה ונשארות שפויות? איך?? תסבירו לי!
יקירתי...בת 30

את בהריון. זה הכל. גם אני בחודש תשיעי רוצה לצרוח על כולם כל הזמן. (ולצערי גם עושה את זה לפעמים)

זה עובר....

טוב שיש את מי להאשים: ההורמונים.

השינוי ההורמונלי בהריון הוא הדרגתי ולכן פחות מרגישים אותו- אבל הוא לגמרי קיים. (לא כמו אחרי לידה- שאז יש שינוי הורמונלי פתאומי).

אל תייסרי את עצמך וגם אל תצפי מעצמך להיות מושלמת.

תנסי לחשוב מה הזמנים או המצבים שהכי גורמים לך לעצבים ותחשבי איך את מפחיתה אותם. 

 

ואל תדאגי- אחרי הלידה יהיה לך יותר קל בע"ה.

לא ששניים זה קל , אבל אחרי ההתאוששות מהלידה את תהיי נורמלית יותר. וממילא יהיה לך כוח וסבלנות לךהתמודד עם מה שצריך.

ובינתיים- קחי נשימה עמוקה, אולי תנסי להסתכל על זה קצת בהומור, ותזכרי שזה יעבור.

בהצלחה!!

^^אחרי הלידה קל יותר(מבחינת הרגשה)רק אמונה


ואני עכשיו עם 2 ב"הרק אמונה


גם אחרי לידה יש הורמונים ... אז תהיי שפויהבתאל1

אחרי שירגעו ההורמונים מהלידה חיוך

חיבוק!סמיילי צהוב
כל כך מזדהה איתך.. כאילו אני כתבתי..
תזכירי לעצמך כל הזמן שאת עושה ה מ ו ן! באמת, לגדל ילד בתוכך זאת משרה מלאה לגוף, זה הכי מובן שאת סחוטה פיזית ונפשית. ובאמת חודש תשיעי זה הזמן הכי משוגע. מנחם רק לחשוב על זה שהוא מסמן את הסוף
זה לא ימשיך ככה לנצח, בעה. בינתיים תפנקי את עצמך, תאהבי את עצמך, תפרגני לעצמך כל הזמן. כל מה שיעשה לך טוב- מגיע לך! את גיבורה!
את הכי נורמלית בעולםמימי3
חודש תשיעי = סף עצבים נמוך במיוחד. תוסיפי לזה את הקושי הפיזי לזוז ולטפל בילד ותקבלי אמא תשושה וחסרת סבלנות
ינחם אותך שגם אני ככה?
אבל אני כבר יודעת שזה י-ע-ב-ו-ר ....
קחי את הזמן
בהצלחה


בנות, תודה רבה רבה! אתן מהממותחדשה ישנה
ובאמת שזה נתן לי הרבה כח.
הלוואי שבאמת בע''ה אני אצליח להיות יותר רגועה מבפנים ומבחוץ! הלוואי!
חייבת להיות כנה- זה יכול להיות גם אחרי לידה עם שני קטנטניםאורין

אז אל תיבהלי גם מזה.. לאט לאט חוזרים הכוחות והמצב משתפר. תכנני לקחת נערה שתצא עם הקטנטנים לפעמים כדי שתנוחי כראוי ובכלל- שמרי על עצמך כי זה יתן לך כוחות למשפחתך.  וזכרי שאת נורמלית לגמרייי

וואו תרשי לעצמך נשמה להרפותדבורית
פרגני לעצמך להיות במקום טועה, לומד, מועד
מה את אם לא בנאדם
כמה פעמים ביום שאנחנו מאבדים סבלנות
ואז מוצאים אותה מחדש
לעוד דקה נוספת...
דווקא הרף הגבוה מוציא מאיתנו אגרסיות ותסכול
עצם הרצון שלך מעיד על כך שאת אמא מהממת ורגישה
אין לי ספק שתהיי חמה ואוהבת לשני המתוקים שלך
מכירה מקרובאומנותי

לפני שהגעתי לפיסקה האחרונה כבר רציתי לשאול אותך אם יש סיכוי שאת בהריון....

הריון הוא מתיש ודורש המון כוחות שאין. פשוט אין.

האוכל לא מסודר ועושה בחילות, העייפות גוברת ועוד שלל תסמינים כאלו ואחרים שמשתנים מאישה לאישה גורמים לכך שלא תהיי במיטבך...

אז הכי "קל" לייעץ לך לנוח יותר או לאכול טוב יותר, אבל זה לא תמיד עובד...

אז כדאי לקחת דברים בפרופורציה ולדעת שעוד חודש הדברים יראו אחרת לגמרי...

נוסף על כל אלו יש הורמונים שגורמים ליותר ייסורי מצפון ולבכי בלתי נשלט...

תוסיפי לזה את החששות לקראת הלידה ואחרי הלידה "איך אסתדר עם שניים" וקיבלת פצצה מתקתקת...

נכון, קשה עכשיו. מאוד.

תנוחי כמה שאת רק יכולה.

תנשמי עמוק ותאמיני בעצמך- זה רק זמני, זה יעבור.

השתדלי להיעזר כמה שיותר- מישהיא שתנקה/ תקפל/תכבס/תשטוף כלים וכדו'.

לקנות אוכל לשבת- להקל עלייך כמה שיותר- לפרק את התפקידים שלך בבית לגורמים ולהשתדל לתת לאחרים כמה שאפשר מהתפקידים האלו לחודש הקרוב עד לפחות לחודשיים אחר הלידה.

לגביי החששות מאיך להסתדר עם שניים- אני זוכרת גם את עצמי עם אותן חששות בדיוק.

אני זוכרת שאחרי הלידה השניה היה לי ממש פיזית קשה לנשום, ועשו לי מלא בדיקות ולא מצאו כלום, עד שאחותי טענה באוזניי שאצלנו במשפחה קושי בנשימה מבטא קושי נפשי...

ואז נפל לי האסימון...אני מפחדת להישאר לבד עם שני הילדים כי אני לא יודעת איך אסתדר?

אז גיבשתי תוכנית בראש שהרגיעה אותי- תזמנתי את ההנקות, הכנתי דברים מראש לגדולה, החל מאוכל וכלה בפעילויות וכדו'.

תזמנתי את היום שלי כדי שארגיש יותר בטוחה, רגועה ושולטת.

אצלי זה עבד ב"ה...וקשיי הנשימה נעלמו כלא היו...

ואני יכולה לספר לך שבכל הריון יש חוסר הבנה של איך יהיה? ואיך אחרים עושים זאת?

ובסוף תמצאי את התשובה בתוכך, כמו שאת מתמודדת עם כל קושי בחיים, גם כאן, כשתגיעי לגשר תעברי אותו, גם אם הוא נראה ממש גבוה...

ב"הצלחה ולידה קלה ובריאה!

כמה דברים:אמא_מאושרת
קודם כל- מהרגשתי, ילד אחד קשה בהרבה משני ילדים. לא בחודשים הראשונים אבל ללא ספק אחר כך.
כשזה שניים הם משחקים יחד, מעסיקים אחד את השני..
אחד את צריכה לשעשע..
דבר שני- אמא בהריון זה לא בהכרח האמא שבדרכ. אל תהיי קשה עם עצמך. ולהפך, כל הכבוד על המודעות.
בתקופות שאני מרגישה שאני חסרת סבלנות אליהם אני קובעת לי תור לדיקור סיני ואומרת שאני צריכה סבלנות. לא יודעת אם זה הדיקור או עצם הענין שאת שוכבת שם 20 דקות ואף אחד לא בוכה\ מושך לך בחצאית\ בא בדרישות, טענות, וכו- אבל אני חוזרת הביתה רגועה יותר..

ואל תהיי קשה עם עצמך! כל הכבוד על המודעות!! עכשיו רק נשאר לראות מה עושים עם זה..
עצבנות בגלל לידה מתקרבתסיוון8

יקרה, מה את מכה את עצמך? העצבנות שלך טבעית, ולפחות טבעית לך.

אני תוהה איך  הגעת לכך שאת יולדת במירווח כה קטן בין שניהם. בד"כ נשים עושות הכל כדי להתאים לעצמן את מספר הלידות ואת המרווח ביניהן.

 

יש לך בנזוג. תפקידו עכשיו להקל מעלייך את העומס, להשקיט את עצבנותך, לתת לך את כל החיבה והחמימות שאשה בהריון (ועוד עם תינוק קטן שנולד לא מזמן) זקוקה להם. תפקידו להיות לא רק אבא מסור ומשקיע אלא בנזוג מסור ומשקיע.

 

והייתי אומרת גם: צאי לך מדי פעם לפארק, לגינה ציבורית, להתאוורר. להתרחק מהבכיות של התינוק, מכל הסיטואציה. השאירי את התינוק לבנזוגך (אם "הסתדרתם" כך שהוא כל הזמן בעבודה, וזה "סידור" גרוע לכל הדיעות, לזוגיות ולהורות, אנא מיצאי מטפלת!!!)

לא אהבתי את תחילת התגובה שלך...מתואמת

מאיפה הגעת למסקנה שההפרש בין הילדים יהיה קטן כ"כ?? היא לא ציינה את גילו של הילד הנוכחי...

וגם אם כן - זה חכם לומר לאישה שכבר עוד רגע יולדת: "למה לא תכננת נכון את המרווחים"??

וכן, תופתעי לשמוע - יש נשים שמשאירות מקום גם לקב"ה שיתכנן בעבורן את המרווחים האידאלים בין הילדים שלהן...

 

בשאר הדברים שכתבת יש עצות חכמות.

יקירתי, זה פורום דתי, ורוב המשתתפות הינן מאמינות.להרות כוחות
קצת כבוד ופתיחות לא יזיקו לאף אחת ויתרמו לאווירה נעימה בפורום שלנו🤗
טוב, אני פורשת. תאמינו לכן במה שחונכתן להאמין.סיוון8


סיוון יקרהבארץ אהבתי
רוב מוחלט של המשתתפות בפורום הזה ואפילו הרבה מאוד אנשים בעולם (ממש לא רק יהודים או דתיים) מאמינים שהקב"ה לא רק קובע משהו לגבי העובר, אלא שהוא זה שיצר את העולם המופלא הזה בו נוצר יצור חדש ממש שיהיה לו אופי משלו ומראה משלו ואישיות משלו, מתוך שני תאים של ההורים, ושיש לעובר הזה מקום מושלם שמאפשר לו לגדול ולהתפתח ולספק לו את כל הצרכים שלו עד שהוא מוכן לצאת לאוויר העולם.
אצלי באופן אישי, רק המחשבה על זה מפעימה אותי בכל פעם מחדש! איך עם כל הגאונות של הטכנולוגיה, אי אפשר אפילו לדמיין שיצליחו ליצור רובוט שתהיה לו אפשרות רביה, כי ברור שצריך ליצור כל מכשיר טכנולוגי מעצמו, ואין אפשרות שניצור זוג מכשירים שפשוט יתרבו עוד ועוד. והקב"ה ברא את העולם המופלא שלנו, שמכל זוג יצורים חיים יכולים להיווצר עוד ועוד יצורים, בכזה דיוק, וכל אחד עם אופי אחר ולא העתק של ההורים.

לא כותבת כדי להתווכח איתך, אלא רק כי המשפט שכתבת עורר בי מחדש את ההתפעמות שלי מעד כמה שהקב"ה קובע באופן מדהים לגבי העובר...
תשובה מהממת חיזקת אותנורק אמונה


מה את יודעת על הבנזוג שלה?דבורית
ומה את יודעת על המרווחים בין הילדים?
את בטוחה שקראת את ההודעה המקורית?
נשמע לי סותראודי-ה
מצד אחד את שואלת אותה למה היא מכה את עצמה ומצד שני את מאשימה אותה... שהמרווח בין הילדים קטן (איך את יודעת ולמה לדעתך מרווח גדול יותר אמור לעזור?), שבעלה צריך יותר לעזור (אולי כשהוא בא הוא עוזר? אולי הוא עובד קשה כדי לפרנס וחוזר מאוחר?)

אותי, תגובה כמו שלך לא היתה מנחמת ולא מרגיעה
תודה על שטרחת להגיב ובאמת תודה לכולם שהקדשתן מזמנכןחדשה ישנה
קודם כל אני דווקא חושבת שהרווח בין הילדים זה רווח מעולה (שנה ועשרה) הגילאים הגדולים יותר, יותר מבינים וזוכרים ולכן יותר מקנאים.. ובכל מקרה זו לא הנקודה, אני לא חושבת שילד בן שנתיים או בן שלוש היה פחות מטריף אותי... אולי דווקא להיפך..
ובעלי שיהיה בריא עוזר המון המון מעל ומעבר, אני ממש לא רוצה שיעשה יותר מזה, אני לא זקוקה למנקה ולא לשום עזרה, רק צריכה לדעת איך לנשום ו להיות סבלנית ואיך להכיל אותו ואת עצמי עם העצבים האלה.( יש כמה דברים שמפוצצים אותי כמו שהוא מעיף את הצלחת עם כל האוכל על הרצפה השטופה ואלף פעמים אמרתי לו שאסור, או שהוא לא רוצה אוכל מסויים וכן רוצה אותו בו זמנית ואז הוא משתגע ..)
ובכלל הילד במעון רב היום ואני בבית..
בקיצור, נראה לי שלא ככ קראת את ההודעה שלי לגמרי. אבל תודה על הרצון הטוב.!
חחח הבת שלי גם מתנהגת ככה-זה דבר של גיל(שנה ושמונהרק אמונה


אשה יקרה, את כל היום בבית, כן?סיוון8

כפי שכתבתי, כדאי לך לצאת להתאוורר בגינה ציבורית גדולה. אולי בשפת הים. (בכסא נוח טוב, או אח"כ גם בבית קפה על החוף!!). כדאי לשוחח עם חברות טובות (מקווה שיש לך). תוכלי קצת "לקטר", ולמצוא כתף .

אמא שלך אוהבת אותך? סבלנית? אם היא כזו - דברי איתה. אפילו בסלולרי, כשאת בגינה הציבורית.

 

סליחה, אומרים שלתת עצות זה הכי קל. אבל: הנקודה היא שאת זקוקה למשהו שיקל עלייך את הלחץ  הפנימי שלך.....

 

בסיכום מקווה שעזרתי קצת.

תודה. בזה את צודקת, אני בהחלט צריכה יותר לצאתחדשה ישנה
ולהיות פחות כבדה (תרתי משמע..)
עוד תצאי ועוד לא תהיי כבדה.לכל זמן ועת..רק אמונה


זה הגיל שהם זורקים לרצפה....לא? אם אני זוכרת...בתאל1

עצה שלי- תשתדלי לא לנקות לפני שהוא אוכל, ובכללי- לנסות ליצור מצב כמה שיותר אופטימלי לרגיעה... 

כלומר- לנסות ליצור מציאות של כמה שפחות דברים שיעצבנו אותך.

מעצבן ומרגיז שהוא זורק אוכל? שיהיה רק כשהרצפה עדיין לא שטופה, שיאכל רק במקום X ששם יותר קל לנקות.

(אם יש לך כסא אוכל לתינוק שמתחבר לכסא הגדול או כסא שאפשר להוריד לו את המגש ולהצמיד לשולחן אוכל שלכם, זה יהיה הרבה יותר קל! ככה כל הלכלוך והבלאגן הם על השולחן ובסוף רק מעבירים סמרטוט... )

 

בכלל תקחי בחשבון שהוא עדיין קטן ולא כ"כ מבין , במיוחד לא מבין את המילה 'לא', לא יעזור כמה שתגידי. אולי זה יעזור לך שפחות תקחי קשה מה שהוא עושה.

שלי בגיל הזה היה רץ לכביש כל הזמן, ולא היה מבין מה אני רוצה ממנו... רק בסביבות גיל שנתיים וקצת הם מבינים שאסור זה אומר לא לעשות את זה... אם כי הם עדיין פה ושם מנסים וצריך לשנן שוב ושוב.

 

בקשר לזה שמעיף אוכל על הרצפה בזמן שאוכלגדולה מהחיים
פעם ראיתי שמישהי כתבה שהיא שמה מתחת לכיסא אוכל של הילד מפת ניילון ואחרי שהילד מסיים לאכול (או בעיקר לזרוק את האוכל) היא מגלגלת את הניילון לפח...
וגם עיתונים זה רעיוןרק אמונה


לקחת נשימה עמוקה, לשחרריסמין 12

לנסות להרפות. לדרוש מעצמך פחות.

לזכור שעם הזמן יהיה יותר קל.

 

ממני - עם שניים צפופים הרבה יותר.. בהתחלה היה מתיש מאאאד והיום - רק לראות איך הם חברים - פשוט להתמוגג מנחת!

שימי לב - בכוונה אמרתי מתיש ולא קשה - כי זה מעייף ומשמח וקשה ומרחיב את הלב בו זמנית, הכל בערבוביה אחת גדולה ושמחה ומעייפת

מה שמאד עזר לי אז - ללמוד לעצום עיניים, לא לראות את כל מה שאין לי מצב לטפל בו באותו זמן...

רק מציינת..אמא_מאושרת
שאין על מרווחים קטנים
והילדים יוצאים כל כך מגובשים
זה כאילו שיש להם חבר בבית!
וזה הדבר הכי עוצמתי וטוב שאפשר לתת לילד- חבר שיהיה איתו לכל החיים
שיבין אותו בכל גיל
שיעבור את מה שהוא עובר, שיוכל לחלוק איתו.
הגבתי אלייך אבל מיועד בעיקר לפותחת
שתדעי שזאת תהייה תקופה קצת קשה- הכמה חודשים הראשונים
אבל את עומדת לתת לילד שלך את המתנה הכי טובה שתתני לו כל החיים- וזה אח צמוד!
מסכימה!!!! (בתור אחת עם אחיות ואחים צמודים...)כח הרצון
מתנה.אבל קשהרק אמונה

מוותרים על אמא לטובת המתנה הזו

זה הזכרונות שלי

וואוואמא_מאושרת
פגעת לי בבטן הרכה
מקווה ששלי לא ירגישו ככה
אפשר לשאול מה המיקום שלך בין האחים?
גם לי יש צפופים.אל דאגהרק אמונה

ו..סליחה

זה פשוט נגע לי גם..

ואני הבכורה ויש אחרי שנה וחודשיים

ואחריו בשנה וחודש עוד אחת(לא מתוכננת)שזה עוד נושא בפני עצמו

שמתי לב גם אצליאמא_מאושרת
שבסוף יוצא שהבכור מקבל את ההכי פחות יחס
אצלי הוא בן 4 ואני ובעלי הרבה פעמים מזכירים אחד לשני את זה, שהוא בן 4..
הלואי שתהיה לי התבונה והיכולת לא להעמיס עליו יותר אחראיות ממה שהוא צריך ולא להחסיר ממנו אהבה ויחס.
נראה לי זה גם תלוי אופידבורית
אצלי אין מצב שנפספס את הבכור...
דווקא האמצעיים לפעמים מתפספסים לי
העיקר המודעות אז מאזנים כששמים לב
דווקא יחס קיבלתירק אמונה

וכל הכבוד לאמא שלי היתה לוקחת אותי

לבדיקות ראיה וקונה לי ממתק

והיא מאוד השתדלה לכל אחד היה מגירה ופרטיות

היא השתדלה לתת גם חדר לבד

(ואל תדאגי גם על זה היה תלונות)

 

היה באמת קשה לי להיות הילדה הורית.

אבל זה גם סוג של אופי וגם בגלל הנסיבות הספציפיות שלנו..

אני הבכורה בבית. והייתי הילדה עם הכי פחות אחריותנשואים פלוסאחרונה
אני חושבת שזה גם תלוי אופי. יש לי עוד 12 אחים. בין כל אחד לשני יש רווח של שנה וחצי- שנתיים. אני מתפללת לתת לילדים שלי את מה שההורים שלי נתנו לי!!

ואין כמו משפחה ענקית(-;
דווקאמנסה לעזור

אני בכורה ויש לי אחות שקטנה ממני בשנה בדיוק וזה נורא כייף!

אנחנו חברות מאוד טובות מאז ומתמיד.

 

וגם לי יש 2 בנות בהפרש של שנה- וזאת מתנה!
גם להן

וגם לי (יש להן תעסוקה שוטפת אחת מהשנייה)

 

 

 

אבל ראיתי גם משפחות אחרות שזה לא ככה.

יש לי 2 בנות דודה בהפרש של שנה וכמה חודשים והן לא קשורות בכלל אחת לשנייה...

מסכימה אבל גם מוסיפהדבורית
שלפעמים את העומס מרגישים דווקא כשמצבור הנתונים כבר צובר תאוצה ומבינים כמה צרכים ומשאבים יש לכל ילד וכשהם גדלים זה אמנם פחות חיתולים אבל יותר סבלנות, שיחות, ופניות...
אני חושבת שיש הרבה יתרון במשפחה ברוכה אבל אצלי לפחות שמתי לב שמרווחים שקטנים משנתיים- שלוש היו מידי קשים. ברור לי שזה גם אישי ותלוי משפחה ותקופה.
לפעמים כשאין לי כוח להיות אמא אני מרשה לעצמיאמאשוני
להיות גם ילדה.
זה לא איזה תאוריה מפוארת, זה פשוט מה שקורה שגורם לי לשמור על שפיות
הילדים לוחצים על חצי מהכפתורים במעלית,
הם יודעים שאני שונאת את זה וזה מקפיץ לי ת'פיוז
מרוב חוסר אונים אני לוחצת על שאר הכפתורים.
השכנים בכל מקרה יתעצבנו אז מה יש לי לעשות...

הילדים מוציאים אותי מדעתי כל אחד רוצה לספר משהו, ולא נותנים לי לשמוע אותם אחד אחד, אז אני גם מתפרצת לדבריהם ומתחילה לספר דברים...
ואף אחד לא מקשיב לאף אחד...

הקטנה נמרחת על הרצפה, אין לי טיפת כח וטיפת סבלנות לזה- אז אני מצטרפת גם להימרחות שלה ובועטת ברצפה, ושהעוברים והשבים יתעסקו בעניינם, מרוב תסכול כבר לא אכפת לי מה חושבים

ועל זו הדרך...
כמובן לא תמיד ולא כטקטיקה אלא ממש כשאני יוצאת מדעתי.
נראה לי מרוב שהילדים בהלם ממני הם מתאפסים על עצמם, ולי זה נותן עוד דקה של "מחשב מסלול מחדש"
ואז אני חוזרת להיות אמא.
חייכתי כשקראתי את התגובה שלך!גדולה מהחיים
כמובן לא בציניות.
אהבתי את הגישה!
אהבתי!!! את אמא נהדרתתתת!!! כיף לילדים שלך!!כח הרצון
זה מזכיר לי שאחותי הקטנה היתה בהתקפת עצבים ובכתה וחזרה על אותם משפטים אלף פעם (לא זוכרת מה היא רצתה, הייתה עייפה בטירוף, חזרה עצבנית מהגן)
אמא שלי ישבה והקשיבה לה, באיזשהו שלב הרגישה שהיא מתחילה להשתגע כי זה לא הולך להגמר בקרוב.
ואז... התחילה בקול הכי בכייני (לא הצגה, אלא הכי אמיתי בעולם) לספר לה כמה קשה היה לה בעבודה ואיזה מרגיז שכל הבית הפוך והכביסה ערימותתת וחםם ושהיא רוצה לקנות א' ב' ג' ד' וכו'...
ככה כמה דקות בלי הפסקה.
אחותי ישבה הסתכלה עליה.
הסתכלה.
הסתכלה.
בסוף נתנה לאמא שלי חיבוק חזק חזק.
וזהו... רוגע ושלווה ירדה אל העולם... (:

איזה מתוקה אחותך.ממש רגישה[ולאמאשוני ניסתי וזה הלך]רק אמונה


תודה! הצחקת אותיחדשה ישנה
חמודה את!!טוווליי
מדהימה את!נירוונה
מיוחדת את! יש בך הכלמודדת כובעים


גמאני משתמשת ב'נשק' הזה לפעמים...תמיד אמא

הבת שלי בגיל של קריזות כאלו (גם בהשפעת אח קטן)...

צורחת סתאאאאם

בוכה בסירנה סתאאאאם

והמקום בו היא הכי אוהבת לעשות את זה - זה באמבטיה (שנתפדח מהשכנים) - צורחת בהיסטריה - "די, המים רותחיייייים-סירנה" או "אני לא יכולה לסבוווולללל-סירנה" או בציחצוח שיניים "נשברות לי השיניים, אח איזה כאבים" (המים נעימים, אני ובעלי מסבנים ומצחצחים סופר בעדינות ושללנו גם תחושתיות יתר)

 

בקריזה הראשונה-שניה-שלישית ובד"כ גם ברביעית שלה -אני מתפקדת כמבוגר האחראי

מנסה להשתמש במשפט שהגננת שלה משתמשת בו בגן (לילדות אחרות, שם הבת שלי שיה תמימה, רק בבית ההצגות) 'לא צועקים, רק מדברים יפה בפה' (בקצב כזה...)

 

בקריזות הבאות - פיתחתי לי טקטיקה - אני מתחילה להתלונן ולהתבכיין- אוף אוף אוף, די, ומתלוננת כבר כואבות לי האוזניים וגם הראש ויש לי עוד המון עבודה לאסוף ת'צעצועים (שהיא סירבה לאסוף קודם) ומחר אקבע לי תור לבדיקת אף אוזן גרון ואז - באורח פלא היא נהיית בשקט - "אמא, אבל אמהות לא בוכות, זה תפקיד רק של ילדות" (אה, הבנתם, היא רק ממלאת תפקיד...)

 

לא יודעת אם זה חינוכי - אבל בא לי להקליט את זה, זה נשמע כמו קטע פלייבק

נשמע מקסים ואנושי.. אז גם חינוכיאורין


ביג לייק!דבורית
אפשר לפרוק?אנונימית בהו"ל

מרגישה שאין לי כבר כח

אנחנו גרים ברחוב מלא ילדים

ויש כאן אימהות שמשחררות את הילדים לבד

והם פשוט עושים נזקים כמו לאבד בימבות, להשתמש באופניים ולפנצ'ר ועוד ועוד

וגם דורשים את התשומת לב שלי כאמא שנמצאת ומבקשים עזרה בכל מיני דברים

 

אין לי כח להיות הגמח של השכונה

בקושי לילדים שלי יש לי סבלנות

 

אבל מצד שני אין לי ברירה אלא להציל את הילד של השכנה שמשייט לו בכביש

או ילד שמרביץ לילד שלי ואני צריכה פעם אחר פעם להזיז אותו ממנו ואין שום אמא בסביבה שתקח אחריות ופשוט תקח אותו הביתה

 אלו אימהות ספציפיות אבל הן פשוט לא נרמזות בכלל

ואין לי כבר כח

אוףף

 

זה גורם לי ממש לכעסים וגם להתבאסות על עצמי כשאני כועסת על ילדים של אחרים

אבל באמת זה פשוט חוסר אונים מטורף כשאני חייבת לטפל בעשרה ילדים לפחות במקום רק בשלי הפרטיים

 

חזרנו מקודם הביתה ומצאתי בימבה חדשה שלנו מלפני כמה ימים שבורה על יד השכנים, וילד אחר מהשכונה עליה. היא הייתה בתוך החצר שלנו בבוקר

וזה כל כך מעצבן כי גם אין לי שום יכולת לדעת מי הוציא ומי שבר. בקיצור, הנזק כולו נספג על ידנו

 

לא יכולה להשאיר כלום בחוץ. כלום כי ילדים נכנסים ולוקחים

וגם בקטע של אוכל, אין לי כח להאכיל את כל השכונה ולא בא לי לחתוך תפוחים לילדים שאמא שלהם נופשת בבית

(וגם אחרי שאני לא מסכימה, לא בא לי שהם יבהו צמוד אלי בתפוחים הנחתכים לילדים שלי)

 

סופריקה

 

 

מבינה ממשאבןישראל

הייתי גם במקום כזה ובמקום הזה עד לא מזמן, עברנו משם ולא רק בגלל זה, אבל זה היה קשה ומעייף.

ילדים מגיל שנתיים פחות או יותר מסתובבים ויש כאלה רעבים ואופניים שנעלמים, בעיקר היה לי קשה כי רוב האמהות היו בגישה כזאת ואני ממש לא מתחברת אליה ולא חושבת שהיא נכונה..

סליחה שאין לי טיפים לגבי זה אבל על הדרך פרקתי גם .( אני הייתי שמה גבולות משתדלת שיהיה בטעם טוב, מול הילדים ולפעמים גם מול קטנטנים, לגבי כלי תחבורה היינו שמים ממש צמוד לבית/ בתוך הבית..)

טוב זה עוד רחוק ואולי לא ריאלי...גלויה

 

אבל זה חלום.

מישהי פה למדה/ לומדת תרפיה באומנות

במבחר?

או באוניברסיטת חיפה?


 

לא יודעת אם יכול להסתדר, במיוחד שאנחנו אמורים להתחיל מסע טיפולים...

אבל אולי מתישהו

אאמין בעצמי שאני יכולה

ויסתדר לא על חשבון המשפחה

וכו'...


 

בקיצור:

1. האם במבחר מקבלים גם מהציבור התורני - לאומי?  (למדתי באולפנית, עשיתי שירות לאומי...)


 

2. אני גרה ב"ה בגרעין תורני בצפון

שמחים שמצאנו סוף-סוף את מקומנו

ו-לא נוהגת ואין מצב שאוציא רישיון.

אז אוניברסיטת חיפה הרבה יותר נגישה לי.

אז מישהי מניסיון יודעת להגיד על רמת הצניעות שם?


 

תודה

יום אחד אמצא את מקומי.

סתם, ב'ה דברים פה מתקדמים

אולי אולי משהו יתקדם פה לעבר עבודה בעז"ה

וגם פתחתי השנה סוף-סוף עוסק פטור לעיצובים שלי...

ובכל זאת

החלום לעזור למתמודדים עם אומנות

נשאר.

אם וכאשר... צריכה להשלים את הקורסים בפסיכולוגיה

ואולי גם עוד שעות אומנות כי עבר הרבה זמן...

ועלות של לימודים גם איכשהו.


 

קיצור

אשמח לתובנות מניסיון.


 

 

לפחות בעבר במבחר קיבלו רק כאלה שלמדו במסגרת חרדיתיעל מהדרום
לק"י

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.


בהצלחה עם החלום!!

תודה!גלויה

כן... חשבתי אולי השתנה.

נכון ללפני כמה שנים מבחר לא מקבליםבוקר אור
כמעט בלתי אפשרי להתקבל למבחר דתיות לאומיותPandi99

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

תודה. אוףגלויה

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

מממשש באסה ! מזדההPandi99
למה בעצם לא כדאי?רוני 1234

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

^^ מסכימהכבתחילה

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

בתחום האומנות הייתי בודקת שבמקומות לא דתייםיעל מהדרום

לק"י


אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

תודה על ההסבררוני 1234

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

זה מה שהתכוונתיגלויה
אני חושבת ששווה לברר מול סטודנטיות שםיעל מהדרום
עולם התרבות הוא מאוד מאוד חילוני. וגם ההוואי,Pandi99

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

חברה שלי דוסית למדה בחיפה. משערת שיש עודשיפור
תודה!גלויה
למד תרפיה?
כן. תרפיה באומנות. עכשיו עובדת בזהשיפור
אני מכירה כמה וכמה, ואולי התנאים לתואר שניממשיכה לחלום

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..


אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

מישהי למדה בבר אילן?גלויה

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

מבחר לא מקבליםDevora

אם עשית בגרויות.


יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

זה לא הפרמטרDoughnut
אני עשיתי בגרויות ולמדתי שם, לא לפי זה הם בוחנים.
זה אמור להיות קשורDevora

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

הוראת המל"ג קשורה לחינוך חרדי, לא לבגרויותשיפוראחרונה
יש חינוך חרדי עם בגרויות, ולא תהיה להם בעיה להתקבל למבחר 
מכירה הרבה עם בגרויות שלמדו שםשמ"פ
לי אמרו שמקבלים רק מהחינוך החרדי, לא קשור לבגרויותשיפור
יש גם אולפנות דת"ל ששייכות לחינוך החרדי שיכולות להתקבל כמו אולפנת למרחב בפתח תקווה ותהילה בירושלים
מה היית קונה מתנה לעצמך?רוני 1234
לו היה לך תקציב של 1500 שקל?
מכונת קפהשירה_11
או תכשיט שווההשקט הזה

או גאדג'ט למטבח

או חוויה- יציאה זוגית למסעדה שווה, חופשה בצימר, סדנה מיוחדת (אגב אם זו מתנה רק לך אפשר לגמרי ללכת עם חברה ולאו דווקא עם הבעל)

דייסון (לא רטוב)מישהי מאיפשהו

ואם כבר יש, אז שואב שוטף

נינגה גריל - אמאלה כמה זה שימושי! 

מעניין אותי, מה נותן דייסון שלא נותן שואב שוטף?רקלתשוהנ
חוץ משטיחים
הדייסון הוא יותר לאבקמישהי מאיפשהו

השואב השוטף הוא יותר לשטיפה.

כמו מטאטא ומגב - רק שהמגב משודרג ולא נבהל מחתיכות אוכל רטובות ודביקות. לשערות, גושי אבק וכדו השוטף פחות מוצלח לדעתי.

וגם לדייסון יש את הראש הקטן שמתאים לשאיבה בפינות, מגירות וכו

מנסה לדייק-מישהי מאיפשהו

הדייסון יותר טוב לתחזוקה של הבית, באבק ורצפה. הוא מחליף טאטוא.

השואב שוטף מעולה בסוף יום כדי להעביר ויש על הרצפה ולקבל בית נעים, או דקה לפני שבת כשהמטבח התלכלך שוב או לא הספקנו לשטוף - אבל הוא לא מחליף שטיפה טובה.

זה כמובן מהנסיון שלי, בטח יש כאלה שיגידו אחרת... 

תודה יש לי שואב שוטף ואני משתמשת בו למה שכתבתרקלתשוהנ

על הדייסון...

לא רק בסוף היום, אלא במהלך היום גם ככה הלכלוך זה לא אבק אלא ארוחת צהריים, מים שנשפכו ודברים כאלה שאי אפשר או מעצבן לטאטא.

תודה שהסברת

מעולה!מישהי מאיפשהואחרונה
אצלינו יש כמויות של אבק, אולי יותר מהממוצע 🙈 
קורס שווהשאלת היריון

או ציוד של אומנות או תכשיטנות

דברים שקשורים בתחביביםמתואמת
אצלי - ספר אלקטרוני, לוח גרפי לציור, כלי נגינה כלשהו...
משתמשת לדברים שממילא רציתי לקנותשמש בשמיים

ציוד לחצר או ספה חדשה, מחשב נייד חדש. דברים שאני גם אקנה יום אחד עם מתנה או בלי אבל הם עדיין מפנקים ויכולים להיחשב מתנה

מוסיפה- משהו שהייתי קונה בלאו הכי, אבל משובח יותריעל מהדרום
לק"י

או יקר יותר.

חליל צד.מוריה
שואב שוטףמולהבולה
מתנות עצמיותoo
שנהנתי מהן

כורסא אורתופדית עם מקום נפתח לרגליים (2000)


חופשה שווה (סכום תלוי מקום/ אורך/ לבד/ לא לבד)


תכשיטים ליומיום (אוהבת פנדורה)


פריטי לבוש יקרים שווים לשימוש שוטף (כמו מעיל מקצועי להליכות/ נעל נוחה שווה/ תיק יקר שמעלה חיוך יומיומי)

תכשיטיםדיאן ד.
מה דעתכם על דיקלקטין/בנגסטה?הרמה

שתי הריונות הייתי בלי

שתי הריונות עם

לא יודעת להגיד כמה עזר אבל אולי הקל

עכשיו עם בחילות בלי הקאות אבל בחילות איומות

מתלבטת אם לקחת שוב פעם או לשרוד בלי

לא מבינה בזהיעל מהדרום

לק"י


אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).

אולי תגלי שזה עוזר לך.


תרגישי טוב!!

עלי זה הקל ברמה מסויימתאנונימית בהו"ל

עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול

לי בונגסטה היה משמעותי לבחילותכנה שנטעה
ברור שלקחת בונגסטה למה לסבולשירה_11
אני יודעת שזה יישמע הזויהרמה

2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים

2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות

שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק 

אצלי חלק ככה וחלק ככה ולא לקחתי בכלליעל מהדרום
לק"י

כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....

למי יש חשש?שירה_11

לך? או משו שקראת?


בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי

אני יודעת שחיי לא היו חיים

שהתבאסתי שהבוקר הגיע

וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב

ואני לא מגזימה

זה היה מהגיהנום

אצלי הפוך חחחDoughnut
הציל אותיDoughnut
אני בעד לנסות כל הריון מחדש ולראות איך זה. לי הדקלקטין עזר עם הקאות אבל עדיין סבלתי מבחילות, הבונגסטה הקלה משמעותית את הבחילות ברמה שיכולתי לנשום.
הרגשת הבדל בין דיקלקטין לבונג'סטה?אנונימית בהו"ל
אני מאודמישהי מאיפשהו
דיקלקטין היה לי מעולה ועם בונגסטה הייתי ככ חלשה שכבר העדפתי את הבחילות
מזכירה לישירה_11

שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים

ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!


שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂

וואי היה לי ערב אחד בול ככה בהיריון הראשוןשיפוראחרונה
תעזרו לי לשמוחחחואז את תראי

יום העצמאות

כולם עם המשפחה

עם חברים מהיישוב

עושים על האש

נהנים


ואנחנו כרגיל בבית

משפחה גרעינית

תודה ה' על המשפחה שלי!!!!!!!!!!!!

כמה שניסינו להזמין חברים/משפחה

פשוט לא זורם

זה קשה כשאין משפחה נורמלית וגם קהילה אין

הרגשה של בדידות ואני בן אדם כל כך חברותי


וזה לא פשוט

לסחוב הכל

לארגן הכל

לשלם על הכל

להעסיק את הילדים

הכל לבד

מסיימים עם הלשון בחוץ

"רק בשביל הילדים"


וגם לי בא שמישהו יזמין אותי

לבוא ככה

כמו שאני

להכין משהו קטן

וזהו

להרגיש תחושה של ביחד

של חלק ממשפחה

מקהילה

ואין....


יאללהההה

הולכת להמשיך להכין סלטים טעימים

ומהר מהר מנגבת את הדמעות

תודה שהייתן כאן🥰

הלוואי ותהנו ותשמחו!!! חיבוקיעל מהדרום
לא רלוונטי כבר להשנהשלומית.

אבל גם לנו אין משפחה/ חברים שמסתדר לחגוג איתם ופשוט יצאנו לטייל!

בלי על האש ועם טיול שמותאם לקטנטנים והיה ממש כיף!


אולי תחשבו על כיוון כזה?

הבעיה לא משתנה ואז את תראי

זה בכל מקרה מרגיש לבד

והעומס והעול שבהכנות וכל כך מעייף - נשאר...

חוץ מזה שחלק מהעניין של היום זה לעשות על האש ולא רצינו לאכזב את הילדים

על האש זה לא באמת מצוות היום 😉אולי בקרוב
כן, הרבה עושים אבל אם לא זורם, לא מסתדר אם סתם פחות אוהבים באמת שאין חובה ואפשר לעשות משהו אחר
אולי תנסואורוש3
לחשוב מה יהיה לכם הכי כיף. זה לא פותר את הבעיה של חברים או משפחה. אני לא יודעת מה הרקע וחיבוק גדול על זה! אבל בביחד שלכם הייתי משקיעה רגע מחשבה מה יהיה לך פחות שוחק ויותר ממלא. כמו שהציעו אפשר לטייל, אפשר ללכת למתנפחים באיזה מקום עם דוכני אוכל, לשבת ליד מעיין, לעשות בוקר סרט. סתם זרקתי. אבל ברעיון, אין חובה כמעט בשום דבר... תנסי בביחד שלכם לא להרגיש רק שאת מקריבה למען אחרים אלא גם נהנית. 
אני אגיד לך מהואז את תראי

אנחנו כל שבת בבית

כל חג בבית

אז גם ביום העצמאות להיות שוב בבית?

יש בזה משהו מאוד לא קל עבורי


ואני הכי אוהבת את הבית שלי

והמשפחה הגרעינית שלי היא כל חיי!!!

ועדיין יש בי רצון שהילדים שלי יחוו ילדות עם בני דודים ושבתות עמוסות וטיולים ומרחבים ועוד אנשים שהם לא רק אבא ואמא.

לשניה אני לא מתלוננת, מודה לה' על המשפחה המתוקה שלי, זה חסד!!!

פשוט אומרת שיש משהו מאוד בודד בלהיות בלי קהילה, בלי חברה לפרוק לה קצת, בלי משפחה עוטפת.

סה"כ אנחנו זוג צעיר...


תודה על ההבנה והרעיונות💜

למה זה ככה בעצם?אורוש3
אמממואז את תראי

מצד אחד המשפחה בחו"ל

מהצד השני משפחה מאוד קטנה, ההורים לא בעניין של לארח וגם לא לבוא אלינו (לצורך העניין היו היום בבית, פשוט נחו והמשיכו בשלהם)

והאחים הולכים לצד השני באופן קבוע (אפשר להבין אותם, יותר כיף שם )


מבחינת קהילה אין פה ממש קהילה קרובה

יש קהילה גדולה שכן יש שם אנשים שאנחנו מדברים איתם ונפגשים בבית כנסת וכאלה אבל לא מגיע לרמה של לעשות דברים ביחד וניסיתי לא פעם...

קשוח...אורוש3

הייתי מנסה להזמין את האחים.

לחשוב על חברים מהעבר, צבא, ישיבה, אולפנה, לימודים. ומנסה לחדש קשרים לאט לאט. וכן יותר להתחבר לקהילה. 

אז למה אתם לא עוברים לקהילה?אמאשוני

דווקא בגלל שאתם זוג צעיר כדאי להשקיע בלבנות קשרים שיתנו לכם את המעטפת והגיוון שאתם זקוקים להם.

זה לא קורה בבום, זו דרך, ולכן כדאי להתחיל אותה כדי שתקצרו פירות בהמשך.

לא מוצאים לאןואז את תראי

זו האמת.

לא רוצים בשומרון/ בנימין

לא בלוד

מבחינת עבודה חריש לא מתאימה

ונראה לי שבזה סיכמנו את המקומות הקהילתיים...

לא?

ממש ממש לא..שקדי מרק

יש הרבה קהילות בערים סביב בתי כנסת/גרעינים

אם אתם בעניין, הייתי מתאמצת לחפש

ויש עוד כמה יישובים חוץ מבשומרון ובנימיןשקדי מרק
אשמח לשמועואז את תראי
יש בגוש עציון, באיזור הר חברון, בלכיששקדי מרק

אבל אם השיקול הוא רק בטחוני אז אולי גם אלו לא יתאימו לכם.

בנוסף יש יישובים כמו למשל מרכז שפירא, מרחבעם, כמובן תלוי איזור

לגבי ערים יש גרעינים קטנים, שבהם הקהילות קטנות ומחוברות יותר (מכירה בגדרה ובחיפה אם רלוונטי לכם, אני מכירה חלקית אבל שווה לברר.

חיפוש מקום מגורים הוא מסע לדעתי.. לא פשוט ברור

ממה שבדקנו זה או מסוכןואז את תראי

או יקר בטירוף.

למשל מרכז שפירא זה מקום מאוד מאוד יקר...

אנסה לבדוק שוב לגבי מה שכתבת. תודה!

לא מהיכרות אישית אבל יששיפור

את כפר הרואה, יד בנימין, נחלים, מרכז שפירא, שבי דרום, נראה לי ששומריה וברכיה גם לא ביוש.

ויש גם יישובים בגולן ובעוטף עזה.

ברכיה זה מושב ליד אשקלוןיעל מהדרום
לק"י

שומריה זה בלכיש.

לכיש לא מסוכן בכלל אין שם ערביםפה משתמש/ת

וגם אזעקות כמעט לא

לגמרי אזור רגוע יחסית


בני דקלים,שומריה,נטע,כרמי קטיף

לא יודעת מה הסגנון שלך

אבל ישובים חמודים 

גם ברכיה לא מסוכן. רק לא נראה לי שזה מה שהיא מחפשתיעל מהדרום
כל הישובים שהזכרת פהניק חדש2

קרובים לקו.

אומנם זה לא מוגדר מסוכן אבל גם לא רחוק מאד מהגבול.

ממליצה להסתכל בגוגל מפות מי שחוששת.

זה אזור קרית גת. לא רחוק משםיעל מהדרום
גם כפר סבא, ראש העין ומודיעין..טארקו
ועוד המון מקומות שלא נחשבים מסוכנים בכלל..

ואם כבר עברו את הקו זה חסר משמעות כמה זה קרוב.. לצורך העניין יש יותר שב"חים בתל אביב מבראש העין למרות שראש העין קרובה יותר..

אנחנו גרים במקום כזהואז את תראי
זה לא מספיק קהילתי בשבילנו
זה גם עניין של אופייעל מהדרום

לק"י


אנחנו גרים בעיר לא קטנה בדרום, שייכים לגרעין משפחות.

אני לא כזה נפגשת עם נשים/ חברות ביומיום, אבל גם כשיש מפגשים ואני הולכת, אני לא כל כך מוצאת את עצמי.


כדאי שתחשבו מה בדיוק אתם מחפשים.

לאאמאשוני

בכל עיר כמעט נראה לי שיש קהילות של משפחות דתיות צעירות.

פתח תקווה וגבעת שמואל למשל נחשבות לערים דתיות

אבל גם ברחובות, מודיעין וראשון לציון יש קהילות תוססות.

ואם את מחפשת ערים זולות יותר גם לא חסר.

אנחנו גרים ביישוב גדול עם קהילה סביבואז את תראי

גרעין כזה.

וזה לא מספיק קהילתי בשבילנו...

לא מחפשים רק אירועים בחגים ותפילה משותפת.

אוקי אבל יש מאות קהילות בארץאמאשוני
כדאי להשקיע בבירור יסודי של הצרכים וההיצע
ועוד טיפאמאשוני

אם אתם בסגנון חוצניקי למשל אמריקאי או צרפתי, כדאי לברר על קהילות מתאימות, אצל הרבה יש את הנושא של משפחה בחו"ל ומטבע הדברים הקהילה נותנת תחושת משפחה.

למשל בחשמונאים יש קהילה חוצניקית מבוגרת, לא יודעת איפה יש צעירה, כי אני כבר פחות מעורה בגילאים הצעירים אבל בטוח יש.

בבית שמש נגיד יש כמה קהילות כאלו.

גם בירושלים יש.

יש קהילות מבוססות שהן יותר סגורות וחדשים פחות מוצאים את עצמם בהם,

ויש קהילות שעוד בשלבי בניה או ביסוס ושם שווה להשקיע.

אולי את ברה כרגע סמוך לקהילה וותיקה ולכן פחות מורגש שיש מעטפת והתחדשות.

פתח תקווה ממש לא נחשבת לעיר דתיתעם ישראל חי🇮🇱

אולי 20% מתוך 270 אלף תושבים בערך.

יש את השכונות הדתיות כמו כפר אברהם, הדר גנים וקצת במרכז העיר בפיזור .

גבעת שמואל נחשבת עיר דתית לאומית יותר.

וואי מבאס ממש הלבד כשאת כל כך רוצה ביחד😒❤️שיפור

נשמע שזאת תחושה כללית שמכאיבה בחיים, ויום העצמאות רק מדגיש את זה יותר ומציף את החסר❤️‍🩹


ובכל זאת, מעלה נקודה למחשבה, נשמע שאת עובדת מאוד קשה "כדי לא לאכזב את הילדים" והגיוני שהילדים יהנו לא פחות מטיול, או אפילו מנגל עם צ'יפס ונקניקיות בלי סלטים מושקעים...

אנחנו נגיד לא עשינו על האש היום. טיגנו פלאפל ואכלנו עם פיתות, סלט וצ'יפס. זה כן עבודה אבל לא ברמה של לסחוב, לארגן, לשלם ולסיים עם הלשון בחוץ... וחוץ מזה הלכנו לפעילות שווה והילדים נהנו עד הגג.

אם מה שאתם עושים עכשיו לא עושה לכם טוב, אז ממש ממליצה לחשוב ביחד שנה הבאה עם ראש פתוח מה אפשר לשנות כדי שיהיה כיף ושמח למרות הנתונים המבאסים שאין משפחה וקהילה זורמת. ואם לכם יהיה טוב כנראה שגם הילדים יהנו. וגם אם בשנה הראשונה זה יהיה להם מוזר ויתאכזבו שחסר משהו משנים קודמות, זה דווקא יכול להיות להם לימוד טוב על גמישות בהתאם לתנאי החיים המשתנים.

לי זה כן מרגיש שזה משתנהשלומית.
עבר עריכה על ידי שלומית. בתאריך ה' באייר תשפ"ו 23:18

אבל כמובן זו הרגשה אישית.

לארוז אוכל קליל, בלי הרבה הכנות, ולקחת את הילדים לטיול מרגיש לי מאוד משפחתי ולא בודד בכלל

כן מסייגת אחרי שקראתי עוד תגובות שלך שאצלנו שבתות וחגים כן מתארחים מדי פעם אז אין תחושת בדידות מתמשכת שמתווספת כל פעם...

חיבוק גדול!

לגבי הקהילהשקדי מרק

זה מפריע לכם רק ביום העצמאות ואירועים כאלה או כל השנה?

כי אם כן אפשר אולי לנסות להתחבר לקהילה שקיימת בעיר/בישוב גם אם זה נגיד קצת רחוק לכם, או מסיבות מסויימות לא הכי טבעי.. עדיין שווה לדעתי להתאמץ.

אם אוהבים, קהילה זה דבר משמעותי 

אפילו לעבור דירה..שקדי מרק

כשחשבנו איפה לגור, השיקול הקהילתי היה כמעט הכי משמעותי..

אז אם זה משמעותי עבורכם, שווה להשקיע בשביל זה

(וגם בתוך קהילה לפעמים לוקח זמן להיכנס ולהרגיש חלק, לעשות סעודות משותפות.., במיוחד בקהילה גדולה. אבל הפוטנציאל קיים)

מצטרפת להמלצה של מעבר דירהשומשומונית
אנחנו היינו במקום שלא הצלחנו להכנס לקהילה ( היה לנו שם גם בית). אבל החלטנו בתהליך שעברנו עם עצמינו, ששווה למכור את הבית ולעבור דירה בשביל קהילה. ולא מתחרטים לרגע! למרות שבבית הקודם היו יתרונות על פני הבית הזה, פה מרגישה יותר בבית- גם בישוב ובסוף גם בתוך המבנה עצמו... מתרגלים לחסרונות, לומדים לשדרג מה שצריך והיום כיף לי לחזור לבית כל יום מחדש ...
וואו, איזה אומץדיאט ספרייט

ואיזו חשיבה מדהימה.

אכפת לך לשתף למה את חושבת שלקהילה הראשונה לא הצלחת להיכנס ולקהילה השניה כן?

כאילו, זה תלוי קהילה?

תלוי בגישה שלכם?

המחשבות על לעבור קהילה תופסות אותי מאוד לאחרונה, אז זה יעזור לי למחשבה אני חושבת.

רק אם אפשרי לך. 

הכי מבינה אותך בעולםםפה משתמש/ת

גם לי אין משפחה שבקשר איתה

וגם אין לי חברות בסביבה

וגם בכלל רק אחת ל..שנה מדברת עם חברה טובה מפעם


לא מזמינים אותנו והיו לי כל מיני חגים שנשארנו לבד

כולל  ליל הסדר

בעל מגויס ואין עם מי לעשות שבת בכלל


ולבד עם הקטנים - נכון זה בעיקר להיות בתפקיד ולתמרן סביב ולהעסיק ולהכין וכו

אבל עם הזמן רוצה לצאת מהמסכנות ולנסות לעשות מזה את ההכי טוב

משתדלת לצאת ולא להשאר בבית

וכן לחשוב מה כיף לילדים

ואז להיות פנויה לשה ולהשכיר לעצמי שזאת המטרה

אבל גם למצוא ביטוי למה ישמח אותי ..אפילו בקטנה

לא תמיד הולך


אבל את לא לבד

לא לכולם רק כיף

והרבה מאיתנו עובדים קשה כדי לזכות ל'כיף' הזה

ולפעמים כיף שעבדנו עבורו הוא יותר כיף ומוערך מסתם כיף שבא בקלות

חיבוקאבןישראלאחרונה

מכל הלב💗

תחפשו מקום שיהיה לכם חברה ותעשו דברים ביחד/ תיפגשו לארוחות מדי פעם, זה דורש עבודה ומאמץ אבל שווה את זה בעיני.

הרבה הצלחה

IVF- ההורמונים האלה הורגים אותיאנוונימית1

שמישהו יגיד לי שאני נורמאלית שאני בוכה בלי סוף כאילו אני כבר מתאבלת? שאני כבר מדמיינת את התשובה השלילית למרות שיש עוד שבוע לב. דם?

שזה ההורמונים, לא אני.

שאני מדמיינת אותי רצה לקבל חיבוק מהשכנה (כי הוא בטח יהיה במילואים בדיוק) ואני נמרחת לה על הספה. ומשאירה אצלה את הילדים כי בטח לא יהיה לי כח לתפקד.


 

ומתישהו העולם יבין שמותר לי לרצות עוד ילדים? שזה שאני מאושרת שיש לי לא סותר ששורף לי הלב שאני רוצה עוד? מה, רק לאישה שמביאה בקלות מותר לרצות מלא ילדים? מי החליט את החוק המוזר הזה?

 

ואולי בכלל אני צריכה להתפלל שה' יעזור לי לרצות פחות ילדים?

כדי שלא יכאב כל כך בנפש. כדי לחסוך לי מסעות אינסופיים כאלה

נורמלי. ולמי איכפת מהעולםאורוש3

את הולכת בשביל שלך.

חיבוק! 

חיבוק ענק יקרה!!! הייתי שם....אמהלה

תתעלמי מרעשי הרקע! לא מעניין מה העולם חושב עלייך!!!!!

שיהיה בשורות טובות ומתוקות בקרוב ממש

השבועים האלה זה סיוטטט שלא ברא השטןSheela
חיבוק גדול נשמה הלוואי שיעבור מהר ויהיה טוב! 
תודה מהממות♥️ אני פשוט לא זוכרת שהייתי ככהאנוונימית1
בסבב הטיפולים הקודם...

לא זוכרת שכל רגע פנוי אני בוכה, שהייתי מדוכדכת אחרי ההחזרה...


פשוט קטע שכל סבב והאופי המוזר שלו

אולי בסבב הקודם בעלך לא היה במילואים..שקדי מרק

ולא היינו בסיומה של מלחמה שהוציאה הרבה כוחות?..

אל תשכחי שגם ככה להיות מטופלת פוריות בתקופה כזאת זה טירוף

ובואי נגיד שגם בלי טיפולים אני אשת מילואים ועם דמעות בעיניים כי כבר נמאס

אז את מתמודדת עם הכל ביחד..

חיבוק גדול

האמת שהוא היה במילואים בסבב הקודםאנוונימית1
אבל מרגישה שאולי פשוט יש יותר ויותר דלדול כוחות עם הזמן... וחיבוק לך על המילואים, באמת נמאס
🧡שקדי מרקאחרונה
זה ממש נורמליSheela

זה שבועיים מורטי עצבים

ממש תחושה שאין לאן לברוח והמחשבות מציפות בלי הפסקה..

ואם את ברצף של טיפולים אז גם ההורמונים מצטברים מפעם לפעם

זה יעבור❣️

מבינה אותך כלכך חיבוק גדול!מחכה להריון

אמן תשובה חיובית בקרוב!!

מותר לך לרצות לגמרי!

מבינה מאד את המקום הזהמאמינה ומתאמנת

שאת רוצה עוד ילדים וצריכה להילחם על זה ואחרים לא מבינים. כשאומרים לך להסתפק בילדים שיש לך.

צריך לשים פס על כולם אבל זה כל כך קשה.

הלוואי והכל ילך לך בקלות🩷

אמן♥️♥️♥️אנוונימית1
וואי וואי איך שאני מבינה אותךשירה_11

מחמת בושה אני לא אספר לך מה אני הרגשתי עם ההורמונים

הלוואי והייתי יכולה לשלוח לך איזה משו מתוק וחיבוק 🩷🩷🩷🩷🩷

חיבוק!! גם אני הייתי שםחולמת להצליח

בטח שזה נורמלי לבכות,זר לא יבין מה זה לעבור בדיקות בלי סוף,

ללכת לבדיקות דם אולטראסאונד כמעט כל יום,

להזריק לעצמך זריקות

ואחר כך לעבור טיפולים..


את אלופה!👑

בע"ה מאחלת שיהיו בשורות טובות!

תוך כמה זמן מגיעה תוצאת בטא בכללית?אנונימית בהו"ל
.
אם עשית מוקדם בבוקר אז בטח תוך כמה שעותירושלמית במקור
לי פעם לא הגיעה התשובה גם אחרי הצהרייםחולמת להצליח

אז הלכנו לאחות והיא אמרה לנו.

לפעמים קורה שיש תקלה באתר.

בהצלחה!

תיכנסי לתוך עמוד הבדיקות כדי לבדוקמתואמת
קרה לי שלא ראיתי תוצאות בעמוד הראשי של האפליקציה, ואפילו עשיתי עוד בדיקת דם - ורק אז גיליתי שהתוצאה מופיעה רק בתוך התיק הרפואי כנשכנסתי אליו...
נכון גם לי קרה פעם עם בדיקה. בדקתי שםאנונימית בהו"ל
קיבלת תשובה? גם אני מחכהירושלמית במקור
תודה לכולכן. טרם הגיעאנונימית בהו"ל
הגיע אלי לפני עשרים דק (שלילי...) אז תבדקי שובירושלמית במקור
חיבוק.לי לא הגיע התוצאהאנונימית בהו"ל
תודה... ובהצלחה.אם לא יגיע בבוקר תתקשרי לאחותירושלמית במקור
תודה יקרה הגיוני שתגיע תוצאה בשישי?אנונימית בהו"ל
אני פשוט צריכה תרופה שמחייבת בדיקת בטא קודם
לא קרה לי אבל הבנתי שייתכן. בכל מקרה תתקשרי לאחותירושלמית במקור
כןניגון של הלב
בגדול התשובה מגיעה תוך כמה שעות מהרגע ששולחים את הבדיקה למעבדה

אצלנו נגיד באים לקחת את הבדיקות למעבדה מאוד מוקדם בבוקר, וכל מי שעושה אחרי לוקחים את הבדיקה שלו רק יום אח"כ...

הגיע לי אחרי יום וחצירק טוב!אחרונה

היה מותח מאוד!!! ואז הגיעה תוצאה גבוהה מאוד (וזה כבר היה חמישי בצהריים אז לא יכולתי לעשות עוד בדיקה...)

אז ביום ראשון כבר הלכתי לעשות אולט' וב"ה הכל היה טוב (ועובר אחד)

תגידו,עוד מעט פסח

גם לדעתכן יש היום הרבה פחות מכוניות עם דגלים יחסית לשנים עברו?

לא מצליחה להבין את זה.

דווקא אני רואה מלאאארקאני

וכבר לפני שבוע וחצי ראיתי ילדים מוכרים בצמתים

אישיתאפרסקה

אנחנו בד"כ כן שמים דגלים על האוטו, השנה ספציפית לא כי שכחנו/ לא היה בחנויות במקום מספיק בולט כדי שנזכור לקנות.

מבחינת אבא שלי, מאז הגירוש קשה לו מאוד לתלות דגלים.

מענייןעוד מעט פסח

באותן חנויות ששנה שעברה כן היה?

אצלנו גם לא מכרו בצמתים, אבל כן שכנים עשו הזמנה מרוכזת וקנינו דרכם.

לא חיפשתי לעומקאפרסקה
אבל בד"כ שמים את זה בכניסה במקום בולט, ולא נתקלתי. אולי בגלל המלחמה היה פחות ייצור ויבוא? הרחקתי לכת בספקולציות 😅
אין לי מושגיעל מהדרום

לק"י


אבל אתמול ראית דגל שהוא שילוב של ישראל וארה"ב😳

הזוי.


(לא יודעת מאיפה זה בא. אולי בעקבות המלחמה האחרונה שהיא בשיתוף עם ארה"ב. אבל בואו לא נגזים).

גם ראיתי.. הגזמה מוחלטתבאתי מפעם
כבר שנים יש כאלהכורסא ירוקה

תמיד היה נראה לי לא קשור, דוקא השנה שהרגשצי שמי שהציל אותנו מהגרעין זה בכלל טראמפ ולא ביבי אמרתי לבעלי שבא לי לשים כזה ולא אחד רגיל בתור הכרת הטוב.

בסוף לא ראיתי כלום בחנות אז יצא שאין שום דגל חחח

אני לא זוכרת דבר כזה. כנראה שזה פחות רווח באזוריעל מהדרום
האמת אנחנו השנה קנינו לשני הרכבים ושחכנו לשים.לא מחוברת
ואני האמת גם הרגשתי את זה 
מעניין... דווקא קניתי השנהבאתי מפעם
אבל אז ראיתי שאי אפשר לתלות על הרכב שלנו כי יש לו מן מגן שמש ליד כל חלון וזה חוסם... 
כנראה זה תלוי איזורמסע של החיים
אני דווקא השנה ראיתי הרבה יותר משנים קודמות.
אנחנו רצינו לקנות ונגמר בחנות😢השקט הזה

אני תמיד שמה וממשיכה עם זה עוד הרבה אחכ עד שזה כבר מאבד צורה..

(או ששוברים לי את הדגל😐 קרה לי שנה שעברה)

אני גרה בעיר חרדיתשושנושי
והשנה ראיתי אצלנו בעיר על רכבים דגלים, זה היה מעניין. אף פעם בעבר לא נתקלתי. 
ולא שברו?מקקה
מעניין
זה הקטע, שלא.שושנושי

יש שינוי שקורה,

לא בכל עיר (מודיעין עילית למשל קשה לי להאמין שהיה משהו)

אבל לפחות אצלנו בעיר, שהיא חרדית לגמרי ולא מעורבת - היו דגלים. אולי אלה של אורחים ולא תושביו העיר - אין לי מושג. בשבת אכלנו אצל חברים במרחק חצי שעה הליכה, בדרך ראינו שני רכבים במיקומים שונים. אולי התארחו שם. לא יודעת. 

גם לאורחים שובריםמקקה

מניסיון אישי

שני רכבים בעיר שלימה... עצוב.

ממש, זה ששני רכבים מרגיש הרבה זה עצוב...מכחול
אצלינו באזור שמים מגנטים של דגל ישראלואילו פינו

הרבה פחות נהרס מדגל אמיתי..

השנה אישית לא הגענו לזה... תקופה כל כך עמוסה שפשוט שכחנו...

אני שנים לא שמה בגלל הרעש שלו/פותחים חלון והוא עףמנגואית
לנו היו שלושה דגליםאפונה
אבל עברו בערך שעתיים מאז ששמנו אותם ועד שהאחרון עף מהחלון.
אנחנו לא שמנו השנהאמאשוני

את לא מצליחה להבין את העומס הטכני והמנטאלי שהצטבר מהתקופה האחרונה?


את מעט הפניות השקענו ביום הזיכרון.

בבחינת טוב ללכת לבית האבל מללכת לבית המשתה. (ציטוט לא מדוייק)


ובכלל דגלים לרכב עפים בשניה.

יכול להיות שזו הסיבהעוד מעט פסח

ניסיתי באמת להבין את הסיבה.

ויכול להיות שהעומס, יחד עם זה שאיכשהו אין דגלים בכניסה לסופרים, הביא אנשים לשכוח.

לא שופטת אף אחד, פשוט ניסיתי להבין מה נשתנה.


(והסוד הוא לתלות על הדלת, לא על החלון. ואז מקסימום נופל בזמן חניה ומרימים מיד).

גם אני אמרתי את זה היום . באמת מוזר.אור עולה בבוקר

נסענו בכביש ירושלים ת"א העמוס ובמשך זמן ארוך היינו כמעט הרכב היחיד עם דגל. מידי פעם עוד שניים שלושה . ממש הפתיע אותי .

אני גם שמתי לב...ואמרתי לילדים שהשנה אני לא רואה דממתקית

דגלים.
גם בבתים, במרפסות.
האמת גם אני לא שמתי יבגלל עצלות.

בסוף הגדול שלי תלה אתמול.

אולי באמתעוד מעט פסח

העומס של המלחמה והמילואים שלא נגמרים פשוט לא השאיר לאנשים פניות לתלות.

יש פטנט חדש-דגל מגנט לרכב. קנינו השנה. של ורד ביתןאביגיל ##

איך לא חשבו על זה קודם

🤨

בעקבות השאלה שלך בדקתי וראיתי מלא. אולי תלוי איזורשיפור
אני חושבת שיש הרבה פחות אבלרק טוב!

באמת בתור ילדים כמעט כל הרכבים בכביש ביום העצמאות היו עם דגלים.

כיום אני לא שמה מסיבות טכניות-

1. זה ממש מרעיש לי כשמתנפנף בנסיעה.

2. החלונות חשמליים ולכן בקלות אני שוכחת, פותחת חלון והדגל עף... בעבר היה צריך לסובב ידנית כל חלון, אז הדגלים היו נשארים במקום... 

לגבי 2 כתבתי כבר-עוד מעט פסחאחרונה

הפתרון הוא לתלות על הדלת עצמה.

ואז גם אם נופל, זה לא בזמן נסיעה, לאפשר שניה להתכופף ולהרים.

אולי יעניין אותך