יצאתי לקניות הכרחיות אחרי שבועים וחצי משהו קצר

הלוך במונית חזור בירידה כמה דקות ברגל

היתי חיבת לצאת הרגשתי גרוע בבית.

למה את שואלת?

ומה הכונה אצלך בלצאת?

תסתכלי כאן בשרשור שפתחתי"משכב לידה." - הריון ולידה

והיו  לי עוד כמה שאלות בנושא ממש התלבטות דומה

עשיתי כעצתה של חברה טובה ומנוסה

תעשי מה שעושה לך טוב

ובגדול ממבט שלי עכשיו כ3 חודשים אחרי לידה

תנוחי כמה שאת יכולה תעזרי כמה שאת יכולה

כשחמור עומד מספיק אחד להעמיד אותו

כשהוא נופל צריך הרבה

קשה לראות את הבלאגן, אבל אם לא מקפידים על מנוחה אח"כ לוקח הרבה יותר זמן להתאושש

ויש יותר בלאגן... ולאורך יותר זמן....

לגבי יציאה-

אפשר לעשות טיול קצר בחוץ.

זה מרענן, בריא גם לתינוק/ת.

לא צריך יציאה ארוכה של קניות וכד'.

אפשר גם לקפוץ לבקר חברה לחצי שעה וכד'

קרה לי גם

הוא לקח שבוע חופש

ופתאום כשחזר נשארתי לבד

המומה היתי צריכה לעשות הכל

לא יאומן כי יסופר

גם אני היתי במצבים הזויים

נושא לשרשור נפרד

רוצה לפתוח?

הסיפורים הכי הזויים שלכם-שתפו - הריון ולידה

תגידי אם זה בסדר מבחינתך שהכנסתי את תגובתך בתור הדוגמא טוב?

אם לא אערוך(אצליח רק אם לא יגיבו לי-אבל בינתים הוא ירד לטמיון כאן חח)

זה לא צחוק!

המנוחה חייונית לך מאוד!!

וממ אני לא מבינה..

אשה אחרי לידה מפזרת ילדים לבד?

א"א לפני העבודה? או להשיג עזרה?

ואם האשה ח"ו היתה מאושפזת בשמירה או משהו אחר..

היו מסתדרים?

משכב לידה זה לא סתם כותרת להמלצה בלבד...

אח"כ מערכות חיוניות בגוף יכולות להדפק.

יש יציאה שהיא להתאווררות, ולדעתי היא נצרכת ממש - מתי שאת מרגישה את הצורך בה. ואז ציך לדאוג את זה בצורה נוחה ונעימה, באוטו למשל, עם מישהו שעוזר לך, לא הליכה ארוכה...

אבל אם זו יציאה למטרת פיזור הילדים במוסדות, למשל, מזה ממש כדאי להימנע כמה שאפשר - לדעתי לפחות שבועיים אחרי הלידה. אם הבעל לא יכול לעשות את זה, אז לבקש משכנים (בד"כ אחרי לידה שמחים לעזור). ואם גם לא שכנים אן מישהו אחר מהמשפחה - אז לקחת כמו בייביסיטר בתשלום.

לסיבוב קצר ליד הבית (בערב), לנסיעה קצרה באוטו (אם יש, ויש מי שיסיע)...

בשני הלידות היינו בפגיה 10 ימים, ואותי סילקו (שחררו) לאחר 4 ימים.

לא הייתה ברירה ונסעתי כל יום מבית שמש לשערי צדק. באחד הימים שלא היה לי טרמפ ונסעתי באוטובוס, כשהייתי ברכבת הקלה וישבתי שמעתי זקן שרוטן בטלפון על "הבחורות הצעירות שלא קמות לבן אדם מבוגר בנסיעה וממשיכות לשבת בזמן שהוא עומד" הייתי 6 ימים לאחר לידה והמשכתי לשבת. אח"כ החלטתי לקחת את זה בתור מחמאה שכנראה הייתי נראית מצוין- איפור, פאה, בגדים לבושים. כשהגעתי לפגיה- אחד הרופאים אמר לי לצאת כי הכניסה רק להורים וסבים. אמרתי לו שאני האמא ורק כשהראיתי לו את הצמיד הוא האמין. הוא אמר שאני לא נראית כמו מישהי שילדה בחודש האחרון..

מהזדהות...

(היינו בפגייה גם כעשרה ימים, עם שני ילדים - אבל לפחות זה היה בבת אחת. תאומים...)

לימדת אותי לא לדון אףף אחד לכף חובה!!! בחיי..  אתה פשוט לא יכול לדעת מה עובר על השני

יצאתי למדורת ל"ג בעומר

ואף אחת לא התיחסה בהתחלה

(נראה לי שלא זיהו.היתי בלי הבטן חחח)

ואז כולן מה את עושה פה את אחרי לידה.ואיפה התינוקת?

כאילו אין לי זכויות משל עצמי

או מאמץ כמו לגינה עם הילדים.

זה ממש לא מתאים לשלב שלך וזה לא התאווררות.

תצאי לסבוב קצר או לשבת באיזה גינה עם בעלך\חברה ועם התינוק ולחזור.

או לסוע ברכב ..לקנות גלידה, או משהו אחר לך או לתינוק ולחזור הביתה.

ומזל טוב!

אפילו כשהם ישנים מתאוורות ויוצאת

או בלילה איתם לטיול קצר בעגלה

נסענו לליל הסדר.

ואח"כ לשביעי של פסח 

ואח"כ עוד מלא...

הילד בן 4 חודשים וטייל בהרבה מקומות כבר.

לא שזה קל.

אבל זו המציאות ואיתה מתמודדים. 

בתחילת ההריון בעלת הבית רצתה שנצא פתאום

בתוך החוזה בשביל שיפוצים עבור קבלת הטאבו

בקיצור היתי עצבנית ולא ידעתי למה

וממש לא הסכמתי לצאת ושיהרסו לי את הבית(וכל האבק)

היא התעקשה ולקחה אותנו לדין תורה

שיצאנו בו זכאים

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.

לא הלכתי להתאמה חוזרת (לא לוקחת אחריות כמובן)

כן אני מוודאת כל פעם שאני מכניסה את הדיאםרגמה שצוואר הרחם מכוסה ושהיא יציבה.

הלכתי לפגישת התאמה אחרי לידה, זה היה זול יותר כי התאמה ראשונה עשיתי אצל מישיהי שעושה ב2 פגישות,

תכלס לעתיד יכול להיות שלא אלך. היא בדקה מה שאני בודקת בעצמי כמעט (כן עברה גם על כל ההיקף ואני לא מצליחה לעבור ממש על הכל) ולא כמו המתאמת הראשונה שלי שממש עשתה התאמה הרבה יותר מקיפה.

1. לא

2. לא יודעת, אבל אחרי לידות תמיד ביקשתי מהרופאה שתבדוק אם זה עדיין מתאים ואף פעם לא השתנתה במידה למרות שעליתי וירדתי הרבה במהלך השנים

3. אף פעם לא הלכתי למתאמת שעלתה כסף, רק רופאה בקופה.

והקושי שלך מולה, ממש כדאי להימנע.

את רוצה להצליח להביא את עצמך במלאות במקום שבו תעבדי, ואם את מכירה אותה ואת עצמך לידה ויודעת שזה יהיה מאוד קשה, למה לך להיכנס למצב כזה?

תתפללי שהקב"ה יכוון אותך למקום הנכון. אני התחתנתי סמוך אחרי סיום הלימודים שלי ועשיתי הפסקה של שנה מהוראה, ותוך כדי ההכנות לחתונה חברה מהלימודים ממש "נזפה בי" שאני לא מחפשת עבודה וזה כבר סוף שנה ואני צריכה לחפש מקום. אבל אני הרגשתי שתוך כדי ההכנות לחתונה זה יותר מדי, וב"ה חודש אחרי החתונה חברה סיפרה לי שאח שלה מחפש מורה שתעבוד איתו והגעתי לבית ספר מצוין.

את צודקת.

אני צריכה להתחזק במידת הביטחון, כי אני פשוט חוששת לא למצוא...

אני מתלבטת אם לבטל את הריאיון שקבעתי שם, כי גם ככה עמוס לי עכשיו בטירוף, ולנסוע לשם זה יהיה ממש מאמץ...

מה את אומרת?

מה הסיכויים שאחרי הראיון תרגישי בנוח לעבוד עם האישה הזאת? נמוכים מאוד.

אז תקלי על עצמך עכשיו.

למקום שהייתי יודעת שיהיה לי מורכב בו

ונשמעת ממך שזה יכול ממש להשפיע עליך

אז אני לא הייתי עושה בכלל ראיון. בייחוד שזה גם לא מספיק שעות עבורך.

בדקת בתיכונים אחרים? מציעה לך לחפש במקומות אחרים ולחשוב אולי עדיף להתפשר על לימוד יסודי או חטיבה נניח, אם זה מקום טוב יכול להיות שתראי שזה דווקא בסדר לך

כמעט לא מחפשים מורים למקצועות שלי

מורה שיוצאת לשבתון) ודווקא קרוב לבית שלי, אבל המשכורת נמוכה משמעותית מאשר בתיכון, וגם החומר שונה, אז אצטרך להתחיל להכין חומרים מהתחלה).

ולא הייתי בוחרת לפי משכורת.. אם תהני שם זה שווה את זה גם אם יותר נמוך..

להכין חומרים זה קורה ואת תסתדרי אם את אוהבת את העבודה..

השאלה היא איך האווירה שם, איך הצוות וכזה...

לגבי המקום השני לא נשמע כזה שווה להגיע למקום בשביל 4א שעות .. אבל תלכי לפי הלב שלך

לפעמים בדברים האלה כדאי לפתוח כמה שיותר אופציות..

מקסימום תגידי אחרי הראיון שאת לא רוצה..

אני בדעה שמכל התנסות לומדים משו, אז מקסימום הראיון שם יחדד לך יותר מה את רוצה...

אבל אם מרגיש לך שלא בא לך ללכת לראיון אז לא! לכי עם הלב, תתפללי לה' ובע"ה יישלח אלייך הדברים הכי נכון עבורך. בע"ה!

אולי לנסות לבוא פחות.

מכירה סיטואציה קצת דומה שאמא שלי מעירה הרבה ובעיקר לי.

אני פעם שלחתי לה הודעה שקשה לי עם ההערות וזה עזר עכשו היא מעירה פחות.

בכל מקרה ממש מבינה אותך!

ובגלל זה עד עכשיו הבלגתי

אבל זה מאתגר כי תמיד ההערות האלה כל כך מורידות, מה שנאמר ואיך שנאמר.

גם הסכמים שלי ושל בעלי שמטבע הדברים ידועים לכל- היא מגנה את ההסכם ומזלזלת למרות שהיא יודעת כמה ההסכם הזה לטובתי.

ודיברתי איתה, וגם קרה היא לבד התקשרה והתנצלה כי שמה לב שזה לא בסדר להתערב.

אבל זה באמת הורס

אני לא יודעת באיזה הסכם מדובר ולמה לגיטימי שהוא ידובר מחוץ לזוגיות שלך עם בעלך

אבל אם קשה לאמא שלך לקבל את זה והיא פורקת את זה בכל מיני מצבים שמביכים אותך אז אולי לשתף אותה פחות בעניין ? אלא אם זה זה מצב שאין לך ברירה..

נשמע שלאמא שלך קשה לקבל את זה והיא ממש כואבת בשבילך, אני משערת שזה נובע מדאגה עבורך,

כואב לי בשבילך שזה מתבטא ככה 

אבל יש דברים שאי אפשר להסתיר

נגיד אני לא נוהגת ובעלי לוקח ומחזיר אותי למקומות (באמת באסה, אבל מדובר בטראומה של שנים)

או שאני בבית עם הילדים חינוך ביתי והוא מפרנס.

אפשר להסתכל על זה ככל הכבוד ואפשר להוריד ולהגיד שמסכן הילד ו"אני כמו מלכה בבית ובעלי עובד כמו חמור"

לבוא קצת פחות עד שהגבולות יהיו יותר ברורים...

חיבוק גדול!!!

ולהיכנס בינך לבין בעלך זה קו אדום.

זה ממש לא שייך.

שלום בית קודם לכל

באמת לוקח זמן ללמוד שפה , להשתלב ולהיפתח.

אם ילדה לא עצובה , לא צריך יותר מדי להיכנס בזה. כן לנסות להזמין חברות, לצאת לגינה. לבקש מגננת שכן תעשה מאמץ לשתף אותה במשחק יותר. כי ילדה קצת מתביישת וגם אם היא אומרת לא , היא עדיין יכולה כן לרצות להצטרף.

ממה שאת מתארת ,בנות כן רוצות לשחק איתה ולהזמין אותה. בקיצור הייתי נרגעת 

זה גיל שהחברות היא מצומצמת ממש

ודווקא לרוב הקשר הוא עם מספר מועט ואם הגיעו אליהם שלוש זה הרבה ואם מגיע על הגן זה בדרך כלל לילדות יותר קולניות וקצת כוחניות, לא בהכללה אבל ממה שאני ראיתי....

וטוב שאת מודעת שאת משליכה עליה תמשיכי להיות מודעת לזה

גם שאת מדברת איתה את עלולה לעשות השלכה ..

הכי חשוב לילדים שזה שנאמין בהם מבפנים שהם יכולים

וגם נהיה שם בשבילם לעודד, להזמין, להיות אקטיביים..

עבודת חיים מה שבטוח...לכולנו....

חיבוק ובהצלחה גדולה בע"ה!!!

וטוב לשמוע שזה תואם גיל, מרגיע.

הבן שלי גם היתה תקופה שהרגיש לי שפחות אוהב את הגן וכל הזמן אמר שאף אחד לא חבר שלו

(וכמוך גם אצלי זו נקודה רגישה ולקחתי את זה קשהה)

התייעצתי עם הגננת והמליצה שנזמין חברים אחה"צ ובאמת ראינו שיפור ממש מהר.

אגב, הייתי שוקלת שנה הבאה להפריד אותה מהחברה שהיא דבוקה אליה כדי שתיפתח לעוד חברות.

אבל זו החלטה משמעותית אז תחשבו על זה טוב טוב.

ןלגבי החברה, כן.. חשבתי על זה

מפחדת לקחת לה את העוגן שלה, מצד שני לא רוצה שזה יגביל אותה.

נחשוב על זה...

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה