"משכב לידה."

פורום הריון ולידה

בהנהלת: יעל מהדרום , טארקו , חצילוש , בארץ אהבתי

מכתב פתיחה

"משכב לידה."רק אמונה

1.מה באמת אסור

מה מותר

מה צריך מה כדאי

זכור לי הגבלה של עד כמה קילו להרים(זה כולל את הגדולה?)

2. אשמח אם-תשתפו מנסיונכם

לדוג'-אם עשיתם משהו שהתנקם בכם אח"כ

או שעשיתם מה שנראה אפילו חריג והיה לכם טוב

ואיך הסתדרתם כשאף אחד לא היה שם.

מאוד חשוב לנוח באמת כמה שאפשר...בארץ אהבתי

קודם כל, תקראי מה שכתבה @בהתהוות בפוסט שלה על זה, לי זה מאוד חידד כמה חשוב להשקיע בזה מאמצים.
משכב לידה – אנחנו חייבות את זה לעצמנו ולמשפחה

מבחינת משקל- את לא אמורה להרים משקל יותר כבד משל התינוקת שנולדה (וגם איתה את לא אמורה להסתובב הרבה בעמידה).
מה שהנחה אותי היה לנסות שמה שאני רגילה לעשות בעמידה אני עושה בישיבה, ומה שאני רגילה בישיבה אני מנסה בשכיבה.

כמובן שעם שתי קטנות בבית זה ממש לא קל, וצריך לנסות להשיג כמה שיותר עזרה מהסביבה (אפילו בתשלום).
בהצלחה רבה!

מקפיצהאמא+4

ומנצלש'ת.
שבועיים אחרי לידה רביעית, חייבת לבצע היום בצהריים כמה סידורים דחופים וקניות.
האם כדאי עכשיו או לחכות? מרגישה שחייבת לצאת קצת החוצה לשמש ולאוויר...

יש הבדלפלא ההורות

לצאת להתאוורר ולצאת לסידורים.
להתאוורר- וודאי! מומלץ מאוד! לצאת לגינה קרובה או ספסל בחוץ וכדומה.
סידורים- אם יש אפשרות עדיף לדחות.
ולשאלת הפותחת-
אני שבוע וחצי אחרי הלידה יצאתי לסופר מנש בלית ברירה (היינו חייבים קניות ובעלי היה ממש חולה). שמתי את התינוקת במנשא והסתובבתי שעה בסופר- היה ממש לא נעים!! באמצע אפילו התחיל דימום יותר רציני אחרי שהייתי כבר בשלב של דימום חלש ממש. וחזרתי גמורה לחלוטין.
בקיצור- לא מומלץ בכלל!!

אמא שלי אמרה לי שזה מתחלקניקיתוש

3 ימים ראשונים, ממש תנוחי
שבועיים ראשונים תנוחי ותשני ממש כשהתינוק ישן. אל תעמיסי על עצמך. וממש להמעיט ביציאות וכאלו.
6 שבועות זה משכב לידה, להליכות, התעמלות, עומס רב.
ועד 3 חודשים את עדיין יולדת, תרשי לעצמך להיות עייפה.
אח"כ אם את במעמד מניקה, זה גם סוחט כוחות.
בגדול הרעיון כמה שנחת בהתחלה זה מחזק להמשך.
לא נחת וחשבת שיש לך כח. יכול להיות שאשה כזו פתאום עוד שנה תרגיש אחרי לידה עדיין, או שתקרוס פתאום.
וגם צריך לשים לב לשרירי הבטן ורצפת האגן, לאסוף אותם במיוחד כשאת מרימה כבד.

חשוב לנוח כמה שאפשראל הר המוריה

אם בשכיבה ואם בישיבה
לא להרים דברים כבדים
לא להתאמץ יתר על המידה
לא לרקוד/להתעמל וכו
אם אפשר, לא לעשות בכלל את מטלות הבית, להביא עזרה או שהבעל יעזור.

תזכרי "כשריצפה אחת נקיה ומצוחצחת, ריצפה שניה נהרסת ונפגעת"
זה זמן קריטי כדי שאיברי האגן יחזרו למקומם הראוי להם.
אין דרך לתקן את הנזקים האלו.

משפט יפה.מאיפה הוא?רק אמונה

לא דייקתי, של מיכל שדה, פיזוטרפיסטית רצפת אגןאל הר המוריה

אהבתי מאוד.איפה קראת?רק אמונה

הייתי אצלה בהכנה ללידהאל הר המוריה

יותר נכון, היא העבירה חלק מהקורס הכנה ללידה של הקופה.
ממש מהממת..

ובכל זאת זה כ"כ קשה לישם...רק אמונה

אני חוגגת את זה שאני לא בטטה

כמו בהריון

ולא בא לי להרגיש חולה

או יולדת

מובןאילנ_ה

אבל אם לא נחים כראוי במשכב לידה ההתאוששות המלאה מהלידה אורכת זמן רב.
לי היתה לידה שלאחריה חזרתי אחרי חודש וחצי לעבוד כעצמאית, ואז גם חצי שנה אחרי הלידה הייתי תשושה.
לעומת זאת אם נחים כראוי לאחר הלידה, גם כשלא מרגישים לכאורה שיש צורך - אז הגוף מתאושש הרבה הרבה יותר מהר.
סיפרה פה פעם מישהי שהלידה שהיא (או מכרה שלה, לא זוכרת) התאוששה ממנה הכי מהר - היתה לידה בה היא שברה את הרגל לפני הלידה, ולכן נאלצה לשכב הרבה.

וואו!אשמח לשמוע עוד חיזוקים מכולןרק אמונה

גם לי זה קשהאמא+4

אני שבועיים אחרי לידה, וב'ה הפעם יש עזרה בשפע אבל לפעמים מרגישה שנמאס.
אני חושבת שזה קשור לעובדה שיש לי גם קטנה שלא מבינה מה זה לא לזרוק איגלואים על הרצפה

חזקי ואמצי. אני אומרת את זה גם לעצמי. עם כל הקושי, זה באמת משתפר מיום ליום.

חח.ממש האיגלואים על הרצפה!גם הקטנה שלירק אמונה

חחח גם אני הרגשתי ככה אחרי הלידהמטילדה

סוף סוף אני יכולה לזוז ולעשות דברים בסיסיים.
אבל תכלס כל פעם שקצת הגזמתי(נגיד גם שטפתי כלים וגם הורדתי כביסה..) כאב לי אחכ והייתי מותשששת.
אז בעלי הטיל על עבודות הבית וטו שרק הוא עושה עד שאני לגמרי מתאוששת...
ועם כל הבאסה זה היה חכם..

בהצלחה!

לנוח לנוח לנוחneversaynever

לא לשחק אותה גיבורה ורעננה.
לנוח כמה שאפשר
הגוף צריך את זה גם אם אנחנו לא מרגישים באותו רגע.

מצרפת לך קישוראילנ_ה

http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?%EE%E9%E3%F2_%E5%F9%E9%FA%E5%F3_%E1%F2%F0%E9%E9%F0%E9_%F6%F0%E9%E7%FA_%F8%F6%F4%FA_%E0%E2%EF

הקישור חסום לי.יש מי שיכולה להעתיק בקלות?תודה רבהרק אמונה

חשוב!!!! - תרגילים לחיזוק רצפת האגןמפצחת האגוזים

ממש לא:

1. להרים דברים כבדים...- עושה כאבים שחבל על הזמן וגם אם לאכואב לך זה מאמץ בהחלט מיותר לרקמות השרירים והרצועות שגם ככה לא התאוששו עדיין מהלידה...

2. לשכוח לאכול. לפעמים יש תיאבון ממש ירוד ורק מתעסקים בתינוק ושוכחים את עצמנו...והורס הנקה לחלוטין (אם את בעניין של הנקה...). שמעתי שדייסת קוואקר זה ממש מומלץ לאחרי לידה.

3. להקשיב לאנשים ששואלים ומחווים את דעתם על השכבה/הנקה/האכלה/בלה בלה בלה וגורמים לך לחשוב כאילו (רק כאילו) את אמא לא טובה. כן, גם אם מדובר באנשים מאוד קרובים ואהובים....

וממש מומלץ - לאחר בדיקת רופא נשים שאחרי הלידה לשאול לגבי תרגילים חיזוק לשרירי רצפת האגן (כמו תרגילי קגל לצורך העניין)... כי אם זה לא מתנקם עכשיו, אז זה עלול להתנקם בהריון הבא....ובגדול.

יכול להיות שאפשר להתחיל עוד לפני, אבל זה באמת לא התחום שלי לכן הכי בטוח לשאול את הרופא/ה שלך...

שיהיה בקלות ובמזל !!!

תודה רבה!רק אמונה

תודה לעונות.הבעיה היארק אמונה

כשבעלי בעבודה

ואז אני לבד בבית.

צריך להרים אותה(הגדולה-היא שוקלת בערך 10 קילו)

למיטה לאמבטיה לכיסא אוכל להרים ולחבק.

באמת נשמע קשה...בארץ אהבתי

קודם כל- להרים לחבק לא צריך להיות בעמידה. אפשר לשבת ולקרוא לה לחיבוק...
לכסא אוכל או למיטה, יכול להיות שאפשר להביא לה כיסא קטן שיעזור לה לטפס בעצמה? להפוך את זה לאתגרי בשבילה- 'בואי נראה אם את מספיק גדולה לטפס בעצמך היום'.
ולאמבטיה- אני הייתי מזמינה נערה בתשלום שתעזור לך בזמני אמבטיה כשבעלך לא נמצא. לא יודעת אם מתאים לך אבל נראה לי שזה שווה את זה...
בהצלחה יקרה...

וגם- אם בכל זאת יוצא לך להרים את הגדולהבארץ אהבתי

(ומקווה שבאמת תצליחי לצמצם את זה למינימום כי זה באמת חשוב) - לפחות תקפידי לאסוף את שרירי רצפת האגן (לכווץ אותם חזק כאילו את מתאפקת) לפני שאת מרימה. אבל ממש תנסי למצוא פתרונות יצירתיים וכמה שיותר גיוס עזרה כדי שזה יקרה כמה שפחות...

רציני?בהריון היה לי יותר קשה להריםרק אמונה

ועכשיו אני מרגישה רגילה

וקשה לי באמת לא לעבוד

אני מוסיפה שאלה, ברשותך: מה ההבדל בין ההיריון למשכב הלידה?מתואמת

כל הזמן מדברים ומזהירים על מנוחה מוחלטת בששת השבועות שאחרי הלידה, אבל מה באשר להיריון? למה על זה פחות מדברים?

כמו שאמרת, רק אמונה, דווקא בהיריון קשה יותר לגוף להתאמץ... ובכל זאת לא "מצווים" על מנוחה מוחלטת בכל הזמן הזה... (אולי זה קשור לזה שאפשר להשבית אישה למשך שישה שבועות, אבל לא למשך תשעה חודשים...)

האם באמת אחרי לידה הגוף "רגיש" יותר מאשר בזמן היריון?

בהריון כל השינוי הוא בתהליך איטיניקיתוש

בלידה זה בעצם כמו בניין שהתמוטט.
כל האברים צריכים לחזור למקומם ולמצבם הקודם.
לכן המנוחה היא הכרחית.
ככה אני למדתי.

יפה! לא חשבתי על זה. תודה רבה!מתואמת

שמחה שחידדת.רק אמונה

בפוסט של בהתהוות היא מביאה טקסט של יהודית שריג שמאוד מסבירבארץ אהבתי

מצאתי את המאמר המקורי, עוד לא קראתי את כולו, רק רפרפתי עליו, אבל נראה לי שזה מסביר מאוד את העניין.

הנה הקישור: האתר הישראלי לרצפת האגן

והעתקתי לפה את הטקסט, כי אני זוכרת שהאינטרנט שלך חסום...
הקטע שמדבר על אחרי לידה (שגם מופיע בפוסט של בהתהוות) הוא די בסוף, אבל נראה לי שגם שאר המידע מעניין וחשוב.

הטבע תיכנת את דינמיקת הלידה בצורה הבאה: התכווצויות הרחם פותחות את צוואר הרחם ודוחפות את התינוק לצאת ממנו החוצה. ואז באחת הכל משתנה, תחושה חדשה מופיעה: "הצורך לדחוף". ברגע זה, ביחד עם התכווצויות הרחם ובמקביל להן מתכווצים שרירי הבטן העמוקים (הרוחביים והאלכסוניים), בכיווץ רפלקס הדומה להקאה. ואמנם ניתן להבחין בעובדה שנשים המקיאות בזמן הלידה יולדות מהר מאוד... עוצמת כיווץ הרפלקס כל כך אדירה שלא ניתן לחקותה ע"י שום כיווץ רצוני!" אלו הם חלק מדבריה של ד"ר ברנדט דה- גאסקה מתוך סיפרה "לידה ואמהות".

בספרה, עטור הפרסים, היא מנסה להחזיר לנו את היכולת להקשיב לגופנו וללמדנו כיצד ניתן ללדת תוך גרימת נזקים מינמליים לאותה רצפת אגן שתצטרך ללוותנו בנאמנות כל ימי חיינו. שהרי הטבע היא אומרת דאג לכך שהתינוק יצא מהרחם ולא אתו, דרך רצפת האגן ולא אתה. על הדרך הנכונה להתכונן ללידה ולעברה בשלום, כמו גם על הדרך לטפל בה לאחר הלידה נדבר בטקסט החשוב הזה.

לפני הלידה: כדאי לשים דגש על שני נושאים חשובים שיכינו את היולדת ללידה: טיפול בכל הגוף, כולל ברצפת האגן, וכיוון התינוק למנח ומצג תקינים בלידה.
הטיפול בגוף כולל: תזונה נכונה, פעילות גופנית מתאימה (עליהם לא נדבר כאן), נשימה נכונה והתייחסות לרצפת האגן.

הנשימה - שמירת היכולת לנשום נשימה לבטן, למרות התארכותם של שרירי הבטן ולמרות גדילת הרחם עם התפתחות העובר (נוכחות המקשה על הסרעפת לנוע בצורה תקינה בזמן הנשימה) חשובה הן לאם והן לתינוק. כאשר אנו נושמים לבטן בית החזה שלנו לא נע. הוצאת האוויר מתבצעת על ידי שרירי הבטן הרוחביים והכנסת האוויר על ידי הסרעפת. לפיכך בזמן הוצאת האוויר הבטן תכנס פנימה, תדוחוק כלפי מעלה את הסרעפת והאוויר ינשף החוצה. כיון שאין חללים בחלל הבטן שלנו גם אברי חלל הבטן והאגן יעלו קלות. כאשר שרירי הבטן מתרופפים חוזר האוויר חזרה לריאות והסרעפת עם אברי הבטן והאגן חוזרים יורדים למקומם.

בזמן נשימה מאומצת כל התהליך נעשה בצורה חזקה יותר, גם בית החזה מתנפח באויר וכדי להוציאו כהלכה אנו נזקקים לשרירי בטן טובים במיוחד. נשימה המתבצעת רק בבית החזה, ללא שיתוף הבטן, תהיה נשימה רדודה, המפנה יותר מדי CO2. נשימה כזו תעלה לנו את האדרנלין ותעודד אי שקט נפשי, מצבי רוח קיצוניים ורגישות יתר. בזמן ההריון כדאי לתרגל נשיפה מהבטן (אין צורך לנפחה בזמן השאיפה, גם כך היא מתוחה דיה ואין זו מטרתנו למתוח אותה עוד יותר!). מטרת התרגיל ( ראה הפרק על התרגילים ) היא כפולה:

I) לא לאבד את היכולת לנשום נכון (כפי שקורה לנשים רבות לאחר ההריונות) וכדי שניתן יהיה להשתמש בנשימה מהבטן בעיקר בזמן הלידה, אך גם לאחריה.
2) כדי לחזק את שרירי הבטן הרוחביים במטרה למנוע מהבקע הפיזיולוגי של שרירי הבטן האורכיים, הנוצר עם גדילתה של הבטן, להיהפך לקבוע. בקע זה מחליש מאוד את הקיר הקדמי של חלל הבטן ומפתח בעיות משניות בגב וברצפת האגן. בנוסף שרירי בטן רוחביים טובים ישמרו על יציבה נכונה וימנעו כאבים מיותרים בגב ובאגן.הטיפול ברצפת האגן - טיפול זה נעשה בשתי צורות:
האחת תרגול השרירים שלה ( ראי פרק התרגילים ) במטרה לשפר את השליטה בהם, (כאשר שליטה מתייחס לא רק ליכולת הכיווץ הנכון שלהם אלא גם ובעיקר להרפייתם!) מטרות נוספות תהיינה לחזקם ולהעלות את הסיבולת שלהם משני טעמים:

א) כיוון שבמשך ההריון הם נוטים לסבול מרפיון בגלל שמצד אחד הורמוני ההריון, הפרוגסטרון והרלקסין, גורמים לגמישות יתר של רקמות החיבור שלהם (כהכנה ללידה) ומצד שני העומס עליהם גובר עם העלייה במשקל העובר.

ב) כיוון שבזמן הלידה, עם מעבר התינוק בתעלת הלידה, הם נחבלים ומאבדים מכוחם (באופן זמני בד"כ אך לעיתים באופן קבוע, בעיקר אם הלידה הייתה קשה במיוחד). מאליו ברור לנו שעדיף לאבד: למשל 20% מתוך- 100% כוח שריר ולא 20% מ- 60% כוח שריר, מה שמותיר אותנו עם שריר חלש במיוחד.

השניה היא מתיחת פתח הנרתיק. לקראת סוף ההריון כדאי לבצע הגמשה יומיומית של הפרינאום, באמצעות עיסוי או מכשיר האפי- נו, במשך כעשר דקות, באמצעות "חומר סיכה" כל שהוא (רצוי שמן שקדים), במטרה להגמיש אותו. ההגמשה אמורה להקל את מעבר התינוק דרך רצפת האגן ולמנוע את הצורך בחתך מבוקר או את הקריעה הלא מבוקרת שלו.

הטכניקה מבוססת על מתיחת החלק התחתון של הנרתיק (אזור העובר את מירב המתיחה בלידה), מתיחה עדינה, ארוכה ואיטית מאוד שלו (ע"י השארות באותו כיוון מתיחה מספר דקות!!!), המאריכה את רקמות החיבור החזקות מאוד באזור זה. כל ניסיון למתוח בצורה של תנועות מהירות וקצרות היא בזבוז זמן ומאמצים כיון שאין לה כל השפעה על רקמות החיבור ובדרך כלל היא רק גורמת להתכווצות הגנתית של השרירי באזור, לבצקות ולאי נוחות.

עידוד התינוק להתבסס באגן בעמדה נכונה (עם עורף קדמי) - בלידה ראשונה כבר במהלך החודש האחרון מתארגן התינוק לקראת הלידה ומבסס את חלק גופו שיוביל בלידה. מאחר וצורת הרחם היא אגסית (החלק הרחב למעלה והצר למטה) ברוב ההריונות מתבסס התינוק עם ראשו כלפי מטה (כי לישבן ולרגליים נחוץ יותר מקום). בלידות חוזרות, כאשר לרחם כבר צורה תפוחית ההתבססות עשויה להתרחש רק כאשר מופיעים הצירים, המכוונים את העובר כלפי צוואר הרחם. כאשר ראש העובר מתבסס עם עורף קדימה (OA) הלידה תהיה קצרה וקלה יותר מאשר אם הוא מתבסס עם עורף אחורה (OP) כיוון שאז הוא יאלץ לעשות ¾ סיבוב לפני שיוכל לצאת במקום ¼ סיבוב.כדי לעודד את העובר למנח עורף קדמי יש להרבות בתנוחות עם רכינה קדימה. מאחר וגב התינוק כבד יותר מגפיו הוא ינטה להתערסל עם גבו כנגד דפנות הבטן וכך הוא יציג את עורפו קדימה. כל ישיבה או שכיבה אחורה יעודדו אותו להתבסס עם עורף אחורה!!!בזמן הלידה: חשוב לזכור כי ככל שננוע יותר בזמן הצירים כך איכותם תהיה טובה יותר מבלי לצמצם את המרווחים ביניהם בטרם עת ( כפי שזירוז לידה בתרופות עלול לעשות ) ולכן זמן המנוחה החשוב כל כך ביניהם יאפשר לנו להתאושש ולאגור כוחות. כי תהליך ירידת העובר לתעלת הלידה ימשך זמן קצר יותר (ריקודי הבטן במקורם היו ריקודים שיועדו לנשים בזמן צירי לידה, כדי לעזור לתינוק להתברג כלפי מטה) והסיכוי שהוא יתקע ויפסיק להתקדם למרות פתיחה מלאה של צוואר הרחם קטן.

יש לזכור כי עדיף להמצא בתנוחות המרחיקות את הרחם מעמוד השדרה (= מונע לחץ על העצבים היוצאים ממנו ולפיכך מפחית את הכאב, כמו גם מונע לחץ על כלי הדם הגדולים, המצויים בין הרחם לבין עמוד השידרה = מונע הפחתה באספקת הדם לשליה, האטה בדופק העוברי והתערבויות רפואיות מיותרות).

יש לזכור כי רצוי להמתין בסבלנו להופעת הרפלקס האקספולסיבי, בו משתתפים שרירי הבטן העמוקים, העוזרים לרחם לפלוט את העובר אל אוויר העולם מבלי שהתערבותנו הלא מבוקרת תזיק לרצפת האגן. בזמן שהרפלקס הזה מתרחש שרירי הבטן הרוחביים, המתכווצים בעוצמה אדירה, "מחבקים" את אברי האגן והבטן של היולדת ומקבעים אותם במיקום גבוה, הסרעפת נדחקת כלפי מעלה, מלווה בנשיפה, צעקה או הקאה. רצפת האגן עולה אף היא כלפי מעלה ונפתחת כגשר עילי בפני התינוק, הנחלץ מתוך הרחם בפעולת סחיטה ולא בפעולת דחיפה.למעשה כאשר התינוק נולד בצורה זו כיווצם של שרירי הבטן העמוקים מפעיל על הרחם לחץ מקדימה אחורה, כמו על שפופרת משחת שיניים. התינוק מחליק דרך הרחם ורצפת האגן ולא נדחף ביחד עמם החוצה כפי שיקרה אם ננסה "לעזור" ללידה ע"י לקיחת אויר ולחיצה מלמעלה כלפי מטה.

כמו כן חשוב לזכור כי אם ננסה "לעזור" ע"י לקיחת אויר ולחיצה כלפי מטה תתנפח הבטן והבקע הפיזיולוגי של שרירי הבטן האורכיים יתרחב עד כדי קרע. שהלחץ יהיה מלמעלה כלפי מטה, לחץ שעל פי מחקרים גורם לעומס של 20 ק"ג על רקמות החיבור של הרחם עם כל לחיצה. מאליו מובן שזהו רגע קריטי מאחר והרקמות הללו פגיעות עוד יותר לאור העובדה שהן הוחלשו ממשקל העובר בתקופת ההריון ושהן גמישות במיוחד בשל הורמון הפרוגסטרון.

כי מחקרים אחרים מצביעים על העובדה שלחיצות תוך כדי שאיפה לאורך זמן גורמות לתינוק לפתח היפוקסיה ואצידוזיס , דבר העלול להצדיק התערבות כירורגית או לידה מכשירנית (מלקחיים או ואקום).יש גם לזכור כי בזמן ירידת התינוק אל תעלת הלידה הוא יורד אחורה, לכיוון עצם הזנב, ורק ממש ברגע שהוא מגיח לעולם הוא מסובב את הראש כלפי קדימה, במטרה לעקוף את עצם החיק באגן של היולדת. לפיכך למנח האגן והירכיים בתהליך הלידה תפקיד חשוב מאוד. בין האגן לירכיים חייבת להישמר זווית קטנה מ- 90 מעלות, תוך שמירה על סיבוב הירכיים פנימה (בין אם הן פסוקות או צמודות זו לזו ) כדי: מחד למנוע שקע מוגבר בגב וכאבי גב מיותרים ומאידך כדי לגרום לפתיחת עצמות האגן מאחור ( כפי שאנו עושים באופן לא מודע בזמן מתן צואה.)סיבוב החוצה של הירכיים אמור להתרחש רק ברגע שראש התינוק מסתובב כלפי קדימה, שניה לפני היוולדו, במטרה לסגור בין עצמות האגן אחורה ולפתוח לו דרך קדימה. מאליו ברור כי כל מנח שאינו עונה על תיאור זה יעקב את תהליך ירידת התינוק בתעלת הלידה וגיחתו החוצה ויצריך לחיצות מאומצות יותר וכמובן מיותרות.כאשר מתבקשת היולדת ללחוץ בשלב בו אמור התינוק להסתובב קדימה והלחיצות מתבצעות תוך כדי לקיחת אויר, הרמת הראש והכתפיים, אחיזת המוטות התומכים ברגלי היולדת ועיקול הגב קדימה בצורת קשת יגרום לצוואר הרחם לפנות אחורה ומטה, לכיוון פי הטבעת, ולחיצה חזקה בכיוון זה עלולה לגרום במקרה הטוב להתפתחותם של הטחורים ובמקרה הגרוע לקרעים בסוגר של פי הטבעת .

כיצד אם כן ניתן בכל זאת לעזור לתהליך הלידה מבלי לגרום לנזקים מיותרים לרצפת האגן והבטן כאשר הופעת הרפלקס מתבוששת מלהגיע? ראשית אין ללחוץ לפני הופעת צירי הלחץ, גם אם קיימת כבר פתיחה מלאה של צוואר הרחם, כיוון שזה סימן שהתינוק עדיין לא ירד מספיק. ממש כפי שלא יעלה בדעתנו ללחוץ בשירותים לפני ירידת הצואה והופעת תחושת הצורך לתת צואה!

יש גם לדעת שמחקרים רבים מצביעים על העובדה שלחיצות לפני הזמן אינן מקדמות את מהלך הלידה ורק גורמות להתעייפות היולדת ולנזק לרקמות החיבור שלה. מה שכן ניתן לעשות כדי לעזור לתינוק לרדת זה לנוע עד כמה שניתן במסגרת המוגבלויות של היולדת (מוניטור, אינפוזיה, אפידורל וכו'). קרי: להסתובב הרבה מצד לצד, להתיישב לעיתים תכופות ולהישען קדימה או הצידה, לפי הדרכת המיילדת.

בזמן הופעת צירי הלחץ יש להישאר בתנוחה בה הגב ארוך ובית החזה גבוה ( יש להימנע מהרמת הראש ואחיזה ברגליות שולחן הלידה ). יש לכווץ חזק מאוד את שרירי הבטן הרוחביים (להכניס בטן חזק פנימה ) תוך כדי נשיפה הדרגתית מאומצת, כמו שמנפחים בלון, או אם זה לא מצליח ללחוץ בכל הכוח כלפי מטה רק לאחר הוצאת כל האוויר ותוך שמירה על גו ארוך. ניתן להתאמן מספר חודשים לפני הלידה, כל בוקר בזמן מתן צואה, בישיבה על האסלה ( ראי טכניקה נכונה למתן צואה).

יש לדאוג לכך שפרקי הירכיים יהיו כפופים מאוד (בזווית קטנה מ- 90 מעלות), ברכיים הכי קרובות לבטן שאפשר, מסובבות פנימה אם התינוק עדין יורד אחורה, או החוצה אם התינוק כבר הסתובב קדימה ( בדרך כלל בשלב זה די יהיה אם נסובב את הברכיים החוצה כדי שהתינוק "יחלץ" לבד. זהו גם השלב בו מבקשת בדרך כלל המיילדת להפסיק ללחוץ כדי למנוע קריעה לא מבוקרת של פתח הנרתיק ), כפות הרגליים באוויר או שעונות על רגליות שולחן הלידה.לעזרת שרירי הבטן הרוחביים ניתן לגייס את הידיים ע"י השענת כפות הידיים על הירכיים (מרפקים ישרים) ודחיפתן בכוח רב כנגד הירכיים. דחיפה זו גורמת לכתפיים ובית החזה לעלות כלפי מעלה, להילחץ כנגד המזרון, להאריך את הגב ולדחוק את המותן והעורף כנגד המזרון.

בצורה זו צוואר הרחם פונה קדימה ומעלה, בהמשך הנרתיק, ומאפשר לעובר לצאת דרך תעלת הלידה מבלי לחבל בסוגר האחורי (ראה ציור). ולבסוף יש לזכור שמספר לחיצות העולה על חמש עלול להיות טראומתי לרצפת האגן.

אם בוחרים ללדת בכריעה חשוב מאוד לזכור שכל כריעה קרוסה רק מונעת נשימה תקינה,
ומכבידה על רצפת האגן (מגבירה קרעים ודמום). לידה נכונה בכריעה חייבת להיות בכריעה תלויה (=בית חזה רחוק מהאגן ואין דחיסת רחם עם התינוק החוצה!!!). לכריעה תלויה צריך כושר רב ויתרונה הגדול הוא ניצול כוח הכבידה. פתרון ביניים הנה לידה בעמידת שש, המאפשרת שחרור מפרקי האגן, הרחקת הרחם מהגב, שיחרור עובר תקוע ושחרור כתפיים ותינוקות גדולים.

לאחר הלידה: יש לזכור כי האזור עבר טראומה וכי הוא זקוק למנוחה. במהלך הלידה העצב של שרירי רצפת האגן נמחץ בין ראש התינוק לעצמות האגן של היולדת. אם בלידה ראשונה לוקח לו לא פחות מחודשיים כדי להתאושש הרי שבכל לידה נוספת משך התאוששותו יתארך ומידת החלמתו תהיה פחות ופחות מלאה. לפיכך בתקופה זו אין שרירי רצפת האגן יכולים להגן בצורה יעילה על רקמות החיבור שעברו מתיחה בזמן הלידה ואם לא נזהר יקובעו נזקי הלידה בה.

גם החביקה של שרירי הבטן הרוחביים, המקבעת את אברי האגן למקומם בימים כתקנם, לוקה. במשך ההריון נמתחו שרירי הבטן בצורה הדרגתית והתווספו להם כ- 15 סנטימטר. לאחר הלידה מתרוקן חלל הבטן בבת אחת והתמיכה ששרירים אלו אמורים לספק לאברי הבטן והגב לא קיימת.

זמן המנוחה נקבע ע"י הטבע והוא נמשך במשך ששה שבועות, בהן האישה נחשבת מבחינה פיזיולוגית לאישה במשכב לידה. באותה תקופה היא חוזרת בהדרגה לאיזון ההורמונלי התקין שלה, הרקמות שנחבלו עוברות תהליך החלמה, עצמות האגן שהתרחקו זה מזה בזמן הלידה חוזרות מקומן ושרירי הבטן המוארכים חוזרים לאורכם הנורמלי.בתקופה זו, בה שרירי רצפת האגן והבטן אינם מתפקדים בצורה נורמלית האישה תהיה חשופה לפתח בעיות עמוד שידרה, דליפות שתן (UI) וצואה וצניחת אברי מין אם היא לא תקפיד על התנהגות מתאימה. לפיכך בתקופה זו צריכה האישה לנוח הרבה, להקפיד להימנע ממאמצים כמו: התעמלות (במיוחד תרגילי הבטן הקלאסיים), נשיאת משאות (הרמת הילדים, סחיבת סלים וכו'), עצירויות ושיעול כרוני.

למעשה בתרבויות המסורתיות אישה הייתה נמצאת בתנועה עד לרגע הלידה עצמה, בעוד שלאחר הלידה היא הייתה נחה כ- 45 יום. נשות המשפחה דאגו לטפל בילדיה, לכבס, לבשל, לעסותה ולטפל בה. לעומת זאת בתקופה המודרנית שוכבת האישה עד רגע הלידה וחוזרת יומיים שלושה לאחר הלידה לפעילות נורמלית מבלי להתחשב במצב גופה. אין ספק שהעייפות הגדולה של היולדת, הנטייה לדיכאונות, וכאבי הגב האופייניים לתקופה זו שורשם בחוסר כיבוד המהלך התקין של תקופת משכב הלידה.

כדי להקל על היולדת ולהימנע עד כמה שאפשר מקיבוע נזקי הלידה יש להקפיד לנוח הרבה ולבצע את מה שניתן בישיבה במקום בעמידה, ומה שניתן בשכיבה במקום בישיבה. בתקופה זו כדאי לחזור על התרגול שבוצע בתקופת ההכנה ללידה: נשימות מהבטן (כדי לשפר את החזרה הורידית, תנועת המעיים וחיזוק שרירי הבטן הרוחביים), תרגול שרירי רצפת האגן ותרגילי מתיחה ( ראי פרק על התרגילים).

וואו.תודה כפולה!!חיממת לי את הלב שזכרת אותי!ועוד על החסימה!רק אמונה

צריך לנעוץ את זה.לא?רק אמונה

@תחיה דולה

מה אומרת?

מעולה, נועצתתחיה דולה

אפשר בלי השאלה שלי? רק את זה?(מפדח...)רק אמונה

מסובך מידיתחיה דולה

סורי

אולי פשוט לפתוח שירשור חדש רק עם ההןדעה הזאת?אל הר המוריה

(להעתיק)

בעיני יש חשיבות לעצם הדיוןתחיה דולה

צודקת!אל הר המוריה

אני כבר לא יכולה לערוך אבל רוצה לצייןבארץ אהבתי

שבקישור יש גם תמונות (מצוירות אבל לא צנועות) שממחישות את התנוחות שמוסברות כאן. שכל אחת תשקול אם היא רוצה לראות או מעדיפה להסתפק בטקסט...

תודה רבה!בתאל1

תכף מראה לבעלי למה אני צריכה לנוח ;)

ברור! אחרי לידה הגוף הוא כמו שבר כלי!חדשה ישנה

אין מה להשוות לזמן ההריון...

כתוב בגמרא -ואל תתפסו אותי על המילה- שבזמן הלידה אבריה של האישה מתפוקקים - אחרי הלידה גל איבר צריך להתאחות ולחזור למקומו.
אני ממש הרגשתי את זה אחרי הלידה, שאני מתיישבת או נעמדת, פשוט הרגשתי את כל האיברים הפנימיים בגב, אגן , בישבן, ב בטן מתנתקים מהגוף ונופלים בפנים.. סליחה על התיאור המזעזע אבל ממש ככה הרגשתי.
בהריון לעומת זאת, הכל כבד, לוחץ ומסורבל אבל אין פה איברים שנהרסים ומתפוקקים... (כמעט)

ועדין אני מרגישה הרבה יותר טוב מההריון.ב"ה אלף פעםרק אמונה

הגעתי למסקנה שההבדל הוא האדרנליןרק אמונה

וואי. ומה עושים כשיולדים באמצע/ תחילת החופש הגדול?מנסה לעזור

צריכה ללדת בחופש ויש ילדים לא גדולים בבית.

כל התקופה של "משכב הלידה" שלי תהיה בזמן שהילדים יהיו בחופש הגדול.

גם בלי ללדת- החופש הגדול "לא משהו". אז ללדת בתחילת / אמצע החופש הגדול זה ממש נוראי וא"א לנוח ככה.

מה גם שילדתי גם פעם קודמת בחופש הגדול והיה נוראי.

יש מה לעשות?

עזרהאמא+4אחרונה

כדי שיהיה קל יותר לצלוח את התקופה הזאת, תאזרי במי שאת יכולה. עוזרת בית, בייביסיטריות, אוכל מוכן, אמא או אחות שיכולות לקפוץ ולהושיט יד.
חוץ מזה, חלק מהחופשה הילדים בקיטנה, ואפילו לחצי יום זו עזרה עצומה.
אחרי שנגמרת החופשה אפשר לחשוב על פתרונות יצירתיים- קיטנה לכמה ימים אצל סבתא, נערה שתבוא להוציא אותם מהבית לשחרר מרץ וכדומה. ככה בעז'ה קחי עזרה עד שתתאוששי.

איפה אפשר להשיג מנשאים יד שניה?חנוקה

אין לי פייסבוק

רוצה מנשא בד ללא קשירה

המומה לגלות שזה עולה לפחות 350 שח..

היה לי לאיזה חודש מחברה פעם שעברה וממש אהבתי

אבל לא רוצה להוציא כזה סכום

אני קניתי מנשא אליאקספרס. יש חיקויים ממש טוביםיעל מהדרום

לק"י

שווה בדיקה.

וגם תבדקי באתר "המנשא הנכון". נדמה לי שזה השם, ושיש שם גם יד 2.

אני מאוכזבת כי פעם שעברה הזמנתי מעליחנוקה

והגיע לי מבד ממש דפוק.

אני רוצה מנשא איקס (בד אבל ללא קשירה) ומה שבאמת חשוב בזה זה שהבד טוב..

קשה מאד לזהות את זה בתמונה

אה. אוי. אני קניתי חיקוי של ארגו והיה נראה טוביעל מהדרום

כן במנשאים מהסוג הזה יש חיקויים ממש טוביםחנוקה

יש לי גם כזה

אבל פעם שעברה היה לי מנשא בד וזה התגלה לי ממש כליגה אחרת של נוחות וחוויה..

והייתי בשוק לגלות את המחיר אחרי שמנשא של ארגו (נו טוב חיקוי אבל חיקוי מדויק) עולה כל כך זול בעלי אקספרס...

אפשר לקנות 2 רצועות בד חזק עם קצת גמישותחשבתי שאני חזקה

ולהביא לתופרת. קצת התעסקות אבל יצא לך הרבה פחות.

נשמע רעיון טובחנוקה

כי יעלה ליה רבה פחות..

מאיזה בד עשויים מנשאים בדרך כלל?

צריך להיות גם גמיש וגם חזק וגם נעים... (ועדיף טבעי)

נראה לי משהו טריקו- לייקרה, מוכר בדים ידע להגידחשבתי שאני חזקה

אני באופן אישי הרבה פחות אוהבת מנשא מבד גמישבארץ אהבתי

היה לי כזה בהתחלה. אבל בגיל 4 חודשים בערך כבר נהיה לי כבד מידי.

כשהייתי את המנשא שיש לי עכשיו (מאי טאי), מבד אריג (לא נמתח), זה היה כל כך הרבה יותר נוח. אני סוחבת איתו גם משקלים מכובדים מאוד...

אני באופן אישי הייתי משקיעה להקנות משהו מסודר ולא לתפור לבד.

את שלי קניתי יד 2 דרך קבוצת פייסבוק שעוסקת במנשאים (חיבוק הבד) שיש שם פעם בחודש פוסט קניה-מכירה של מנשאים.

עדיין עלה לי כמה מאות, אבל ההשקעה משתלמת בעיני.

מנשא מבד אריג זה באמת הכי טוב שיששושנושי

ממש רציתי אבל עולה הון

והבד שלהם אמאל'ה היופי

פריט עיצובי לכל דבר

ממליצה ממש להתרחק ממה שנמתח

נוח בגיל ממש קטן בהמשך התינוק מפיל את כל הכתפיים קדימה

ככה בכל אופן היה אצלי אולי יש כאלה שנוח להן.

האמת זה שווה את זה, אם קונים מנשא טוב זה שימושי לשמישי 22

היה לי מאמזון ב 80 שקלשושנושי

גם @רוני_רון קנתה אותו

אני הייתי מאוד מרוצה

לא יודעת מה לגביה אולי תסכים לשתף

רוני מקווה שזה בסדר שתייגתי אותך..

היה לי בשימוש יומיומי מגיל לידה עד גיל חצי שנה

בגיל חצי שנה כבר היה כבד אצל הגדול

מצד השני אצל הקטן הוא בן 15 חודש ואני עדיין משתמשת בו. לא הרבה, כן משתמשת מידי פעם כשבא לו להתפנק (קורה אחת לשבוע בערך)

זה היה מנשא תפור מבדשושנושי

ממש נוח לקשירה

נתון חשוב - הוא מתאים להיקף מותן של עד בערך 100 ס''מ

נגיד עד מידה 2 איקס

ברור שזה בסדר לתייג אותי חחחרוני_רון

מנשא מושלם

אני מודה לשושנושי עד היום עליו...

הקטן שלי היה תינוק מאוד מאוד מאתגר וזה פשוט הציל אותי.

היה בשימוש אינטנסיבי מאוד אצלי עד גיל חצי שנה בערך ואז הפסקתי להשמתמש..

אני לא רזה בכלל וזה מעולה לי.

מנשא נוח נורא ונעים ונושם ומחזיק את התינוק, וקל ללבוש ולהוריד. ממש מוצלח. מעולה בכביסה.

מצאתי קישורשושנושי

אני קניתי את השחור הרגיל בקישור ולא את הרשת

החלק הראשון מתלבש כמו אפודה ואת החלק השני קושרים סביב המותן

יש סרטוני הדרכה בחוות דעת וגם באתר

https://www.amazon.com/-/he/Momcozy-%D7%90%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%AA-3-6-15-9-%D7%9E%D7%AA%D7%9B%D7%95%D7%95%D7%A0%D7%A0%D7%AA-%D7%9C%D7%9E%D7%91%D7%95%D7%92%D7%A8%D7%99%D7%9D/dp/B098X8WS7Y/ref=sims_dp_m_dex_popular_subs_mobile_t3_v4_m_sccl_3_5/133-4775034-1452236?pd_rd_w=RlHol&content-id=amzn1.sym.793ba85a-ab6b-4555-8d23-d4f1e498826e&pf_rd_p=793ba85a-ab6b-4555-8d23-d4f1e498826e&pf_rd_r=JQDYA93C103RMJCSGH3E&pd_rd_wg=uUe8G&pd_rd_r=6f5cfdc7-142d-46b1-89fc-da118e4d37ce&pd_rd_i=B09VKGQSMR&psc=1&th=1

עשית לי חשק... לקטנים זה ממש נוחיעל מהדרום

וואי ממש עושה חשק!חשבתי שאני חזקה

זה בעצם 2 חתיכות בד? אחת תפורה ואחת רצועה?

בדיוקרוני_רוןאחרונה

חנויות יד 2כורסא ירוקה

אצלנו באזור ראיתי שמכרו ממש בזול, אולי 30 שח. זה כמובן ענין של מזל למצוא, אבל אם חשוב לך שווה להתאמץ על זה

איזה שווה!חנוקה

לא מכירה כאלה באזור שלי בכלל...

מנצלשת לשאלהאחת כמוני

פעם העלו פה קישור לחיקוי מוצלח של ארגו בעלי אקספרס.

מישהי יכולה לצרף שוב?

גיל ההתבגרות?תפוח אדום

בת 15 נראית טיפוס די אדיש ו"אגואיסט" לעצמו

ובכלל טיפוס שנראה שלא מדי יתאמץ לעזור למישהו

אם בכלל

לא ברור איך היא בחברה

ואני לא מדברת על דברים קשים

למשל הגענו כולנו אחרי שבת שהתארחנו

כל אחד כמובן מושיט יד לקחת מזוודה/ שקית

היא לוקחת את עצמה ופשוט הולכת הביתה...

אם היא מצטרפת לקניות (בדרכ לא קורה בכלל)

היא לא חושבת להציע לעזור לסחוב שקיות

גם אם פתחה את הדלת כשחזרו מקניות

הולכת לחדר או לשבת על הספה ומתעלמת

הייתה בשבת אצל דודים.. קיבלנו דש מהדוד שמאוד פתוח לדבר על הכל

שנראה שאנחנו מגדלים מלכה בבית

גם לא טיפוס שאחרי הכל יגיד

תודה רבה... אבל זה אולי באמת ממבוכה

אנחנו שתינו לא כאלו בכללללל

וחשבתי שדוגמא אישית נותנת בבית

יש לה עוד כמה נקודות באופי שמתקשרות לזה

כמו שהיא לא מוכנה לשמוע ביקורת

לא קשור רק בנושא הזה

ואם יעיזו להגיד לה משהו

זה תמיד יהיה תשובה כמו "ואיך את היית.. איך ההוא היה"... מגלגלת

חבל לי ממש

לא רוצה שתגדל ככה

כבר שנים מתלבטת ובאמת לא יודעת למה זה קשור

חשבתי אולי לגיל ההתבגרות

אבל זה כן היה תמיד

רק שחשבנו שקטנה עדיין

מסכימה בגדולSARITDO

עם סייג קל

שבכא כן צריך להבין מאיפה נובע הקושי של הילד

לא תמיד ללכת ראש בראש עוזר

אבל מסכימה שלכל ילד חייב להיות תפקיד.

תפקיד ברור וידוע מראש

ובשאר המטלות מתחלקים כמו כולם.

בת בבית היא אמורה לראות שכולם עושים היא חיה בבית זה לא חידוש

אן זה היה בן אולי היה מקום להגיד שהוא מרגיש עומס ולא יודע מה מתרחש בהעדרו

שמה פה כי אי אפשר בחיים האמיתיים.אנונימית בהו"ל

אני לא רוצה ללדת.

האמת אני לא רוצה את התינוק הזה.

לא רציתי את ההריון, וזה לא חולף.

היום הלכתי לשילב. חשבתי אולי לקנות דברים יפים ישמח אותי

הסתכלתי על הכל, וזה מתיש אותי

לא רוצה לקום בלילה (הקטן שלי ממש קטנטן)

לא רוצה לרדוף אחר מוצצים

אין לי כח להנקה

כל הבגדים מכוערים וקטנים ומוזרים לי

לא רוצה.

בעלי מנסה להלהיב אותי שנקנה עגלה

אני לא רוצה בכלל. יש לנו עגלה בסדר גמור, ואני לא רוצה עוד תינוקות.

לא רוצה.

עוד שניה הלידה.

בכלל לא בא לי על שום דבר.

שמרנו את ההריון כי ככה, זה לא סיבה להפיל (הייתי עם מניעה)

אבל אני עצובה בשבילו. שככה לא רוצים אותו.

זה לענין למסור אותו?

אני אוהבת את הילדים שלי אבל הם מספיקים לי. חמודים. חברים. מתוקים. לא צריכה עוד, באמת.

זהoo

ממש בסדר

לא לרצות הריון לא רצוי

זה באמת קשה

במיוחד שיש תינוק נוסף

אני הרגשתי רגשות שליליים בהריונות שהיו לכאורה מבחירה

וגם אחרי שהילדים נולדו

חוסר רצון זה לא משהו רע

וזה קורה לא מעט

הרבה יותר ממה שמישהי מעיזה לומר

זה לא אומר שצריך למסור אותו (אם כי הכל אפשרי)

אפשר לגדל ילד גם ככה

לנסות לעשות את הכי טוב

לדאוג לעשות טוב לעצמך

ולקוות לטוב

(ולוודא שהמניעה הרמטית בפעם הבאה)

יקרה,חשבתי שאני חזקה

ממש כואב.. ובטוח קשה מאד להגיע ללידה ככה.

מציעה לך לנסות להרפות מהמחשבות על התינוק כרגע ולהתרכז לגמרי רק בעצמך. במה עושה לך טוב, משמח אותך, מפנק אותך וממלא אותך.

כשהתינוק יגיע הוא יתמודד עם העולם שהקב"ה הכין לו...

וביינתים מה שעושה לך טוב.

מציעה בעדינות- אולי כן למצוא מישהי מספיק קרובה לשתף אותה. מישהי שאת יודעת שאוהבת אותך גם עם הרגשות האלה.. ושתוכל לעזור לך להיות עטופה גם אחרי הלידה?

אל תתעסקי במה יהיה איתובאתי מפעם

תתרכזי כל יום ביום שלפנייך.

אל תגלשי למחשבות מרחיקות לכת, המחשבות יכולות לגמור עלייך. ואל תנסי להלהיב את עצמך בכח.

מותר לך לא לצפות ולא להתלהב. למען האמת גם אני לא כ''כ ציפיתי והתלהבתי וחיכיצע לתינוקות למרות שהיו מרצון, כי פשוט ככה זה. אחרי הלידה אם תראי שאת לא מסוגלת לאהוב ולהתחבר תקופה (נניח שישה שבועות) אז כן ללכת לטפל בעצמך. אבל בנתיים, תרפי. תנסי להיות כמה שיותר ברוגע- כי זה בסוף הכי משפיע על העובר.

לא מאמינה בלמסור תינוק, את תתייסרי על כל יום שאת חיה.

וואו מזדהה עם 90%ממה שכתבתהריון ולידה

חיבוק ענק

תביאי לי אותוווווווווווווווווונעמי12

אשמור לך עליו עד שתרצי אותו בחזרה ♥️♥️♥️

מאמי שלי

לא הבנתי מההודעה שלך מתי הלידה

אבל זה הזמן ללכת לדבר עם מישהי מקצועית . ממליצה על רבקה יונית המהממת אבל כמובן יש עוד. את יכולה בזום או בטלפון, לא חייבת להגיע פיזית.

אחותי את מתמודדת עם משהו לא פשוט

ובואי, לנפש שלנו יש דרכים להביע את הקושי

ומה שלא פותחים עכשיו

יוצא אחר כך בצורה יותר קשה.......

מחזקת אותך לדבר ולשתף עם מישהי מקצועית. לקבל כוח ולהתחזק.

חיבוק גדול על הקושי

מתפללת עלייך!!!

וגם, אני מוסיפה עוד משהונעמי12

הדבר הכי גדול בעולם זה לתת לתינוק שלך חיים.

כל השאר- נתון לדיון!!

ברוך ה' אנחנו בדור של שפע ושל פתרונות....

לא בא לך להניק? תודה לה' יש מטרנה

יכולה להעזר בבעלך או במישהו אחר וגם הלילות בע'ה יוכלו להיות יותר פשוטים.

לא הכל אפשר לפתור ותינוק קטן זה בלגן ב'ה, אבל מזמינה אותך לחשוב על כל מיני דברים שיקלו עלייך

הייתי שם גםעכבר בלוטוס

לפני כמה חודשים ממש

יכולה לומר לך שהיום ב"ה כבר לא מרגישה ככה ואני ממש אוהבת את התינוקת שלי וכ"כ מודה לה' שהכריח אותי לקבל את המתנה הזאת

למה אני אומרת לך את זה?

כי אצלי חלק מהקושי היה המצפון, איך אני לא מחכה, לא רוצה וכו'

אז מציעה לך פשוט להיות בהרפיה

לדעת שכשיגיע הרגע ה' כנראה יכניס לך אהבה ושמחה והודיה

וכרגע להתמקד בעצמך

איך לעשות לך טוב

בין אם בטיפול בין אם במנוחה או פינוקים כולשהם

בהצלחה אהובה

גם אני הייתי שם לפני כמה חודשים, אבל טיפלתיהתייעצות הריון

בעצמי כי לא רציתי להגיע ככה ללידה. בבקשה בבקשה תפני לעזרה מקצועית, ויפה שעה אחת קודם. לא מגיע לך להרגיש ככה, ויש אנשים שיכולים לעזור לך להרגיש טוב יותר. בדיעבד יכולה לומר לך שעל אף שגם לי לא היו כוחות לחשוב על זה, והתינוק שלפניו היה קטנטן, וההריון הגיע עם מניעה, כיום אני ממש אוהבת את הקטנצ'יק ב"ה.

גם לי היתה הרגשה כזו באחד ההריונות. הייתי ממש בנתקאביגיל ##

מהעובר ובאתי ללדת בלי טיפת חשק ורצון

אחרי הלידה הרגשות האלו המשיכו

נתתי לעצמי את המקום להרגיש ככה

לומד זאת טיפלתי בו ועניתי על הצרכים שלו

ולקח זמן עד שזה עבר

לאט לאט בלי שבכלל ניסיתי, התחלתי לאהוב אותו ולהתחבר אליו

והיום הוא הילד הכי אהוב בעולם!!

מחובר אלי יותר מכולם

ואני מודה לה' שנתן לי אותו

היי עברתי את זה מילה למילהביבוש

גם הגיע לי הריון עם מניעה (הרמטית יחסית-התקן) והייתה לי תקופה קשה מנשוא

חוויתי רגשות מאד קשים כמו שאת מתארת. קניתי דברים לתינוק רק כדי שאחכ לא אצטרך לצאת מהבית אבל כמובן שלא חשתי התרגשות כלשהיא

יכולה לומר שעד הרגע של הלידה לא רציתי את התינוק, היה לי תינוק קטנטן בבית ועוד גדולים ממנו...

ולמזלי ה' עשה איתי חסד גדול והתחברתי אליה ישר אחרי הלידה. אני לא מאמינה שאני כותבת את זה אבל זו הילדה הכי אהובה שלי- וכמה שאמרו לי את זה קודם וגם קראתי פה בפורום לא האמנתי שזה יכול לקרות. אבל אל תחשבי עד מידת הקשר שתהיה לכם אחרי הלידה. אם זה בא- זה בא בטבעיות ואין צורך לעבוד על זה. ואם לא- לא להילחץ

מקווה שה' יתן לך את הכוחות להתמודד עם הרגשות, התחושות וכל מה שכרוך בזה. מה שכן, כיום אחרי תקופה ארוכה יחסית אני בכלל לא מסוגלת לחשוב אפילו על רעיון של הריון כי הרגשות והתחושות ישר צפות ועולות לי ואני חושבת שזה ילווה אותי כל החיים עד שאני אחליט אולי לעשות חויה מתקנת

אני רוצה לתת לך חיבוק ארוך וכתף להתרפק ולבכות עליהמרגולאחרונה

הייתי במקום דומה (לא עם לידה). איזה תסכול.הרגש לגיטימי , מותר להרגיש ככה❤️

אני לרוב בעד טיפול פסיכותרפי. אבל בא לי להגיד שאולי בהתחלה כדאי משהו אחר. חברה פעם אמרה שהמטפלת שלה בשיאצו מתחילה כל מפגש בחיבוק ארוך ומתרפק.

בשבילך אני אומרת. אהבה. אהבה זה חשוב. לעצמך.

לגבי התינוקי. לעניות דעתי הבלתי מקצועית, כדאי איזון בטיפול בו. מצד אחד עזרה סביב הלידה (אפילו פרקטית שיהיו לך זמנים לשינה נורמלית, תמ"ל זו אופציה, עזרה במטלות הבית השוטפות וכו). ומצד שני, שאת תטפלי בו. בבחינת אחרי המעשים נמשכים הלבבות. אולי הלב לא יימשך, תמיד קיים סיכוי כזה. אבל אולי כן. ובכל מקרה, הימנעות והתרחקות פיזית כנראה ירחיקו גם רגשית.

אפילו אם הטיפול טכני, אפילו אם את מחייכת אליו רק כי את יודעת שכלית שתינוקות צריכים שיחייכו ויסתכלו עליהם.

בגן 3 מסתדרים לבד בשירותים?חנוקה

הבת שלי גמולה שנה

אבל אני כן מצפה שיעזרו לה בניקיון אחרי צרכים גדולים

היא אומרת שהגננת למדה אותן להתנקות לבד.

אהממ

מה אומרות?

)בחויה שלי זה לא נקי מספיק(

לא יודעת מה אמורים, בפועל לא עוזרים להםזוית חדשה

הילדים שליoo

היו צריכים עזרה עד גיל 5-6

נראה לי שרוב (כל?) הילדים בגיל 3 צריכים עזרה

אבל אין מספיק כוח אדם בגן

אז הילדים אמורים להסתדר לבד (קרי להישאר מלוכלכים)

אצלנו לאכורסא ירוקה

הם קוראים לגננת/סייעת שתנקה אותם. וזה דו גילאי, כלומר גם ילדים שבינואר נהיים כבר בני 5, כל עוד הם מבקשים יכולים להיעזר

אצלנו בגן אמורים לקרוא לסייעות לעזרהאיזמרגד1

הילדה שלי מתביישת ולא קוראת, אז היא חוזרת מלוכלכת😅

היא בגן עירייה או בגנון?מתואמת

אם היא כבר בגן עירייה, אז הגיוני שכבר לא עוזרים... אפשר לנסות לדבר באופן אישי עם הסייעת ולשאול אותה אם מתאים לה לעזור לבת שלך להתנקות.

אבל אולי כן טוב שמלמדים אותם להתנקות לבד - סו מיומנות חשובה בסופו של דבר...

הבת שלי עלתה לגן עירייה בגיל 2 ו10 חודשיםעדיין טרייה

כמה שאני מלמדת אותה להתנקות לבד היא לא בשלב שמצליחה לנקות טוב כמעט תמיד חוזרת לא נקיה בגלל זה. נשמע לי הזוי שסייעות לא עוזרות לה יש ילדים שרק נגמלו בקיץ שלפני הגן.

גם לי הייתה בת שנכנסה בגיל הזה לגןמתואמת

סיפרתי עליה בהודעה אחרת בהמשך.

לא אומרת שזה תקין, המצב שיש בגנים, אבל זה מה שקורה בפועל לרוב, לצערנו...

לא הייתי מצפה מגיל 3 לנקות לבד ..באתי מפעם

אצלנו הסייעות מנגבות להם (גדולים) ומדןבר בגנים של 33 ילדים...

כשעבדתי בגניםהשם שלי

כן עזרנו לילדים שהיו צריכים.

בגיל 3 לרוב הילדים

בגיל 4 כבר פחות, אבל יש כאלה שעדיין מבקשים

בגיל 5 בדרך כלל כבר היו עצמאיים.

הגיוני שהגננות ילמדו לנגב לבד, כדי לחסוך להן.

לפעמים גם נותנים לילדים מגבונים, ואז יותר קל להם לנקות.

הילדים שלי בגיל 3 עוד לא ניגבו לבד.

בגיל 4 הבנות כבר היו עצמאיות.

לבן שלי לקח יותר זמן, אבל תמיד היה עושה בבית ולא בגן.

לאבוקר אור

הסייעות אמורות לנקות אחרי קקי

תודה לכל התגובותחנוקה

זה גם עיריה, כן.

יש 32 ילדים ו2 סיעות- חשבתי שבגיל הזה יש סיעת שלישית מהסיבה הזו..

היא עוד ניחא מהגדולות, אבל יש בגן מלא אפרוחות שנגמלו בחופש כי חייב ועוד רגע גן ובטח שפע פספוסים

מהתגובות אני מבינה שבפועל זה מה שקורה בגנים, גם אם אני לא עפה על זה.

לא נורא, הגן עד 13:30 ויש הרבה ימים שבהם היא לא עושה בגן בכלל...

(הבן שלי לא היה עושה אף פעם כי הגעיל אותו לשבת)

יש איש צוות שלישיהשם שלי

זאת אומרת גננת ושתי סייעות.

בגני חובה, או בגן עם פחות מ 30 ילדים, יש רק גננת וסייעת אחת.

לי הייתה ילדה שהייתה ממש הייתה מפספסת בגן...מתואמת

הגננת והסייעות לא אהבו את זה (מבחינת החוק הן לא יכלו לומר לי כלום, אבל כן הביעו את אי הנחת שלהן)

הייתה רק סייעת אחת, מחליפה, שניקתה אותה במסירות ובנחת אחרי שפספסה פעם אחת, ואני זוכרת לה את זה לגמרי לטובה...

שווה גם לבדוק אם היא מבקשתניגון של הלב

הגיוני מאוד שהילדה מתביישת לבקש שיעזרו לה, ולכן הן לא מודעות שהיא צריכה. אולי גם שווה לגשת ישירות לגננת או לסייעת ולשאול מי אחראי לעזור לבנות, יש מצב שזה יעורר אותן לדאוג יותר לפחות לבת שלך אם לא לכל שאר הילדים...

הבת שלי אמרה שמבקשתחנוקה

אבל הגננת אמרה שמלמדת אותן להתנקות לבד

(זו גננת מקסימה שמלמדת את הילדות מלא עצמאות ואיך להתארגן בחורף עם גרביון בשירותים וכו'

לזהות מתי צריך לקנח את האף ולנגב..)

ותכלס שאלתי כי חזרה הביתה לא נקיה אז אולי זה קצת מורכב בגיל שלה?

(בבית אני מנקה גם ילד בן שש, לכל הפחות בודקת אחריו)

אז אולי שווה לדבר עם הגננת על זה בנחמדותניגון של הלב

להחמיא שכל הכבוד שמלמדים עצמאות וכמה זה חשוב אבל לשים לב שיש ילדות שעדיין לא למדו וכדאי גם לעזור להן. חד משמעית בגיל הזה יש עדיין הרבה ילדים שזה מורכב להם, לדעתי בעיקר העניין של לזהות מתי זה באמת נקי ולא רק להעביר ניגוב ולסמן וי

אצלי בגן מנגבים למי שמבקש. גם גדולים יותרואילו פינו

וגם מלמדות אותם לנגב כדי לתת להם עצמאות (בודקות אחרי שנקי)

אבל מסייגת שאני גננת בגן רב גילאי וחנמ.. .ויש לי שני ילדים שלא גמולים בכלל ועוד עם חיתול..

לילדים שלי לא ניגבו.. והם למדו לא לעשות בגן עד שלימדנו אותם לנגב בעצמם.. (או לנגב לעצמם אבל לא עד הסוף)

גן חינוך מיוחד זה אחרת לגמרי

מתואמת

מניסיון של שלושה ילדים, שנגמלו (/נגמלים) בגן...

זו אחת הסיבות מבחינתי לבחור בגן חנ"מ אם הילד טרם גמול ויש אפשרות לבחור בזה...

ממש לגיטימי עזרהמקלדתי פתח

אנחנו עדיין בתחילת שנה, אני גם הטרום חובה ביקשתי שיעזרו לפי צורך עם ניגוב.

בגיל 3 לפעמים באמת טכנית לא יכולים הכל לבד.

בגן 3 בדרך כלל הילדים מבקשים שינקו להםמישי 22אחרונה

מי שלא מבקש לא מנקים לו...

אבל הצוות כן אמור להיות בראש של לנקות למי שמבקש ולא רק לנסות ללמד אותו..

כללית מושלם פלטינום - מה זה נותן בהריון ולידה?ואז את תראי

לא מצליחה להבין באתר והנציגים לא יודעים להשיב ורק מפנים שוב לאתר.

החזרים על מה אפשר להגיש?

אפשר על הכנה ללידה? אפשר על דולה? אפשר על דיקור/רפלקסולוגיה?

ומה הסכומים?

תודה!

אני בלאומית אבל משערת שזה דיי דומהשושנושי

במסגרת פלטינום יש לך סל לידה

הוא מכיל 2000 שח לקבלת החזרים

אם זה על בדיקות פרטיות

אם זה על דולה (בלךאומית 1600 החזר)

קורס הכנה (בלאומית 300)

יש קופות שהבראה לאחר לידה גם מהסל (בלאומית זה מחוץ לסל 400 ללילה)

אני חושבת שיש גם הנחה על תרופות

דברים כאלה

אבל!!!!!

קריטי לבדוק אם את צריכה תקופת אכשרה כדי לנצל את זה

לרוב צריך כמה חודשי הכשרה שבהם את משלמת על פלטינום אבל עדיין לא זכאית לקבל החזרים

כן אפשר על מה שאמרתשיח סוד

עד 4000₪ סה"כ ועד 75% בערך מהסכום

אבל תקחי קבלות ממש ממש מפורטות! של מה השירות ומה התאריך ושיצינו שזה קשור ללידה

תשמרי את המסמכים מהלידה עצמה וכולי.

אחרת לא יחזירו… הם ממש עקשנים בלקבל ממך הוכחות.

מגישים אחכ באתר בקלות ומחכים לתשובה

באתר של כללית כתוב שיש רק 2000 ולא 4שושנושי

תראי פה

https://mushlam.clalit.co.il/he/woman/during_pregnancy/Pages/pregnancy.aspx

לפותחת - לפני שאת ניגשת לבדיקה או טיפול ממליצה לך לוודא עם המרפאה שאת באמת תקבלי החזר.

למשל על רלקסולוגיה אין החזר בלאומית

יש רפלקסולוגיה מהקופה עצמה למי שמעוניינתממשיכה לחלום

לא על חשבון הסל לידה

שימי לב שחוץ מהסל הריון,ניגון של הלב

יש גם עוד בדיקות שזה נותן לך במחיר מוזל.

יש לך וותק חצי שנה?חנוקה

זה נותן בדיקות כמו סיקרה מוקדמת פרטי במחיר טוב.

יש גם סל הריון ולידה שזה עד 75 אחוז מהסכום.

די דומה בכל הקופות אבל יש דגשים, כללית הכי מעצבנים )הייתי בהריון במכבי לאומית וכללית(

למשל, הרבה שירותים נניח יועצים זה בבית הלקוחה. אז חשוב שיהיה כתוב.

בדרך כלל נותני שירות יודעים מאיפה אפשר לקבל וגם להתאים את החשבונית.

דולה בוודאי אפשר.

קורס הכנה ללידה- תלוי איזה. ולפעמים יש החזר נניח המשיח אז לא שווה.

אני מתעניינת רק לגבי דולה/רפלקסולוגיהואז את תראי

או הכנה ללידה.

סקירות וכו פחות רלוונטי 🙏

כן, יש וותק של חצי שנה

אז דולה בוודאיחנוקה

וזה בדר"כ לוקח את כל הסכום.

לגבי רפלקסולוגה יכול להיות שיש להם בלי קשר לסל הריון בהסדר, תבדקי באזור שלך

בדרך כלל במרפאה יודעים לענות לכאלה שאלות, יותר טוב מהאתר או המוקד

(כי לא עוזרת לך רפלקסולוגית בדימונה אם את מראש העין)

תודה🤍ואז את תראי

אפשר הכנה ללידה ואפשר דולהיראת גאולה

וכנראה ששניהם יחד מנצלים את הסל במלואו.

אין לי מושג לגבי רפלקסולוגיה.

הסל הוא 2,000 שח סך הכל?ואז את תראי

2352יראת גאולהאחרונה

https://mushlam.clalit.co.il/he/woman/during_pregnancy/Pages/pregnancy.aspx

רפלקסולוגיהמקלדתי פתח

תבדקי בכללית רפואה משלימה. בדרום גיליתי שיש אחלה דברים והייתי מרוצה מהרמה. יש בכללית אקטיב קופונים אז גם יצא לי גרושים לכל טיפול.

גולה מאמינה שיש בסל אבל לא בדקתי

זה עוזר בשיניים.... אם זה נחשב קשור להריון ולידהבאתי מפעם

בדיוק שאלתי אותם על דיקור ורפלקסולוגיהנעמה301

והם אמרו שאין החזר בסל הריון.

יש מקומות שיש להם הסדר איתם ואז יש שם הנחה מראש, אבל אם הולכים לפרטי משלמים רגיל.

לפעמיםחנוקה

מדקרת היא גם דולה אז היא מוציאה חשבונית על קורס

הייתי בטיפול שיאצו ושאלה אותי אם אני רוצה חשבונית על ייעוץ תזונה

ילד שרוצה שדברים יהיו 'שלו'אנונימית בהו"ל

ילד בן שש חמוד וחכם (ולא חוצפן) שמאד חשוב לו שיהיה לו רכוש..

יש לו קופסא לכל האוצרות שלו והדבר הכי חשוב בעולם זה שהיא תהיה מלאה, לא משנה במה..

חשבתי שזה נורמלי לגילו אבל גיליתי יום אחד שהוא לקח את מרבית התכשיטים שלי (בפיחות זוחל) לקופסא שלו.

וכשגיליתי את זה ואמרתי שאני לא מרשה וזה של אמא ויחיזר בכה ממש אבל מה אני ישים בקופסא שלי.

עכשיו, אמרתי לו שעוד מעט חנוכה ואני אשמח לקנות לו הפתעות, מה ישמח אותו? האם יש משחק שראה שהיה רוצה?

חשב חשב

אני לא יודע לא משנה לי אני רק רוצה שיהיה לי דברים...

(טוב לא נורא יקל עלי שלא צריכה לחפש משהו מסוים..)

אבל אתמול הייתי בכנס, קבלתי פולדר מלא דפי כרומו וכמה דפים מודפסים

שלא היה לי בהם צורך יותר מדי..

חילקתי לילדים את ה'אוצרות' והפולדר נפל בחלקו.

הוא התחיל להתלונן שאין לו מה לעשות עם זה בלי הדפים שקבל אח שלו, אז אמרתי לו שאם זה כל כך מצער אותו אז שיחזיר לי..

לא אבל אולי פעם אני ארצה את זה? וזה שליייייייי.

חוצמזה שנהרס לנו הבוקר ממלא בכיות..

אני באמת מרגישה שאין לו שמחה בחלקו

תמיד רוצה עוד

אז מילא ילד שמקבל שוקולד ורוצה עוד- אני מבינה, אבל ילד שלא אוכל את השוקולד, סתם רוצה עוד- זה קשה לי להבין.

איך הייתן מתנהלות?

ובכללי איך מנחילים לילדים ערך של שמחה במה שיש ומבט חיובי? (דוגמא אישת כמובן אבל אנחנו אנשים מאד שמחים בחלקינו הצנוע באופן כללי)

זה מאוד טבעיאן אליוט

גם בת השש שלי מאוד אוהבת שיהיו לה דברים וחפצים יפים. לא משנה אם יקר או זול. היא נהנית לאסוף אותם, להסתכל עליהם, לסדר אותם יפה על המדף, ובסלון, ובכל מקום אפשרי, ואז להחליף או להכניס למגירה.

גם הגדולים שלי נהנו שיהיה קופסאות / שקיות / תיקים עם שמונצס ודברים שרק שלהם. יש ילדים שהם יותר אגרנים.

גם עניין השוקולד - יש ילדים ששמחים בזה שיש להם, ושיש להם את האפשרות לאכול את השוקולד כשירצו, וזה יותר משמח אותם מלאכול כאן ועכשיו.

נראה לי שכדאי לקבל את זה בהבנה, ובלי קשר לחנך לשמחה במה שיש.

לא יודעת לגבי השאלות העקרוניותחילזון 123

אבל בקטע הפרקטי

אולי תקחי אותו בחנוכה לחנות של הכל בשקל

ותני לו איזה סכום שסביר בעינייך ושיקנה בזה הרבה חפצים קטנים שימלאו את הקופסא....

נשמע לי תקין, חמוד, ותואם גיליראת גאולה

אני מבינה מאיפה מגיעה התהיה שלך, למה לאסוף משהו שאין לו תועלת העיקר שיהיה שלך? אתה אפילו לא יודע מה אתה רוצה וכבר אתה מסרב לוותר עליו...

אבל יש אנשים, גם מבוגרים, שכן נהנים מזה. יש אנשים יותר אגרנים. ובשביל ילד להרגיש שיש לו קופסת אוצרות זו תחושה מאוד טובה למי שאוהב את זה. הוא יגדל עוד קצת וילמד לאסוף דברים יותר 'שווים''.

תגידי, הוא במקרה השני בבית? כי יש לי תאוריה כזו שהילד השני נולד לתוך מציאות שהכל שייך לאחיו הבכור, אז הוא נורא מחפש פריטים שיהיו שייכים לו באופן בלעדי.

לגבי הסיום, אפשר ללמד את ראיית הטוב ולשמוח בחלקך בלי קשר לאיסוף קופסת האוצרות. גם אם זה טוב לאסוף, חשוב מאוד ללמוד לשמוח בחלקי. בתקופה האחרונה היו כאן בפורום לפחות שני שרשורים שעוסקים בנושא הזה,והיו שם רעיונות חכמים. אולי מישהי תדע למצוא אותם.

אצלי הבכור כזה והשני לא אכפת לא כלוםשוקולד פרה

אולי כי הבכור נולד לזה שהכל שלו ורוצה שזה לא יפסק

והשני ממילא יודע שאין לו

אז מסתבר שזה עניין של אופי😁, בלי קשר למיקום בביתיראת גאולה

אני חושבתoo

שלילד בן 6 צריך להיות כמות של חפצים אישיים יותר מאשר למלא קופסא

ככה שהצורך שלו נשמע סופר לגיטימי

הגיוני שאין לו מה לעשות עם כלי לדפים בלי דפים

בעיניי זה לא עניין לשמוח בחלקו

אלא צריך לשים לב יותר לצרכים שלו ולתת לו אותם

אני מסכימה...אנונימיותאחרונה

זה ממש הגיוני שבא לו שיהיה לו את הדברים 'שלו'

אצלנו עושים את זה בגילאים צעירים מזה וגם בוגריםדיאט ספרייט

מ6.

זה לגיטימי מאוד מאוד.

בסוף הוא ילד וזה יצר חייתי ובסיסי מאוד.

עם הזמן זה עובר.

ואז עוברים לאיסוף של משהו אחר במכוון או שלא -

בולים, כלי מטבח, תארים, חברים 😁

במקומך לא הייתי מודאגת

אני מבינה למה את מוטרדתמתואמת

כי הגיוני שילד ירצה שיהיו לו דברים ששייכים רק לו, אבל בדרך כלל הוא ירצה דברים מסוימים לפי התחביבים שלו, ולא רק "שהקופסה תהיה מלאה"...

לא יודעת לשים את האצבע על הנקודה ולומר ממה זה אולי נובע, אבל לדעתי זה כן שווה התייעצות עם פסיכולוגית ילדים או משהו כזה, רק לבדוק שלא מתפספס פה משהו עמוק יותר...

אני חושבת שזה כן נורמליחנוקה

הרצון לדברים שהם שלך.

משהו פה נראה לי אחר כי הרצון הזה מוביל אותו למעשים חריגים

כמו נטילת התכשיטים שלך...

נכון, זה גם חריגמתואמת

אם כי זה גיל קצת גבולי - יש כאלה שעדיין לא מצליחים להבין בגיל הזה שאסור "לגנוב".

בכל אופן, לדעתי בהחלט כדאי להתייעץ פה ולהעלות בפני איש המקצוע את כל המכלול של הילד כדי להבין אותו.

קורה אצלנו עם ילד בן 5מחי

בוכה שהמגרה שלו לא מלאה בדברים כמו שיש לאחים הגדולים שלו. גם אצלו ראיתי שפחות אכפת לו מה הם החפצים, העיקר שהמגרה תהיה מלאה והצורך להרגיש שיש לו הרבה דברים

תקני לו דברים מהמקסטוקאמאשוני

יש כל מיני סוגי אבנים שנראים כמו יהלומים.

אפשר לקנות כל מיני דברים עם נצנצים.

אפשר חומרי יצריה שונים. פלסטלינות, טושים מיוחדים. בלונים, בועות סבון.

לא חסר מה לקנות, וזה ממש מתוק שהוא רוצה למלא את הקופסה!

אפשר להפוך את התיבה לתיבת אוצר.

בחנוכה אפשר לקנות מטבעות שוקולד.

מבט חיובי אפשר להנחיל בדרך אחרת.

יש לך זמן אחד על אחד איתו?

מסיפור הפולדר נשמע האמת שהוא זקוק לאישור שהוא ממלא את כל כולך ולא מתחלק עם אח שלו בלב שלך (בתשומת לב)

אני חושבת שאם מלכתחילה הפולדר היה ריק הוא היה שמח בו

אבל בגלל שלפני כן הוא היה מלא ואז התרוקן לטובת אח שלו, אז פה הבעיה מבחינתו.

את מכירה ילד שמסכים לקבל עוגיה שבורה? אז אותו דבר לדעתי.

בכללי אני חושבת שכלים של תקשורת מקרבת והפרדה בין צורך להתנהגות מאוד יעזרו מולו.

משפט אובדני מילדמולהבולה

הבן שלי בן ה12 נורא רצה ללכת לדודים לשבת

דודים שהוא אוהב,לא מגיע אליהם כמעט אף פעם ואחרי הלידה עכשיו

הבנות היו אצלם והוא נשאר עם בעלי.. לרנגכוונה ,הוא החליט שכך רוצה

אתמול ממש התחנן לבקש מהם לבוא לשבת ואחרי חצי שעה הם חזרו אליו

בטענה שהאבא לא מסכים. עכשיו הבן שלי לא טיפש. זו לא פעם ראשונה שמסרבים לו

ולצערי הרב זרקתי לו פעם הערה שאם היה מתנהג שם יפה היו מזמינים אותו.

כל הבעיה היא שהם לא מתים עליו... הם משפחה יקית כזו והבן שלי עם קשב קשוח....

אני יכולה להבין אותם...לא קל איתו לפעמים..

אבל אתמול הוא לקח את זה ממש קשה למרות שדיברנו לפני והסברתי לו שיש סיכוי שיסרבו

הוא התחיל לבכות נורא,נקרע לי הלב אבל זה היה העשר בלילה והייתי גמורה ונטולת כוחות באמצע להאכיל את התינוק והוא אמר משפט קשה פעמיים "בסוף אני אתאבד כי נמאס לי שהם אומרים לי תמיד לא" המשפט הזה זעזע אותי ממש ואז אמר את זה שוב ושאלתי אותו מרוב לחץ מאיפה הוא יודע מה זה ומה בכלל אז הוא אמר אני אקח סכין טאדקור את עצמי בבטן..

אני לא מצליחה להתאושש

אנחנו גם ככה במיליון בעיות איתו,חוסר הערכה עצמית

אין לי מושג מה עושים

ובעלי טוען שזה שטויות ורק תשומי

אשמח בעיקר להרגעות ותמיכה

בדיוק לאחרונה שמעתי ממטפלתחנוקה

שמחשבה אבדנית היא דבר תקין

זאת אומרת נורמלי שאדם בריא בנפשו תחלוף לו מחשבה כזו בראש

השאלה מה הוא עושה איתה...

בעלי טוען שלכן אנחנו נבהלים כל כך מסיפורי אובדות כי זה מקרב אלינו משהו שמצד אחד מזעזע אותנו מצד שני זה נוגע בנו כי המחשבה חלפה אצלנו פעם אבל אנחנו כיבינו אותה מיד.

מה שאני באה להגיד זה שנשמע שקשה לו, והוא חיפש שמילים לבטא את זה.

נשמע שאתם מודעים לקשיים שלו ומטפלים בהם, כן הייתי משפת את הצוות הטיפולי והמורה.

מהצד המקצועיוהרי החדשה

ברגע שהילד מתאר אני אקח סכין וכו' זה כבר יותר מצריך התייחסות ואבחון מסוכנות.

תתייעצי עם מטפלת אבל היא בטח תשלח לאבחון מסוכנות.

(הרבה פעמים זאת מניפולציה רגשית של הילד על ההורה. אבל עדיין ההנחייה היא אבחון מסוכנות)

לא הייתי מתעלמת מזהמקרמה

את מספרת כבר הרבה זמן שהבית בטלטלה

תוסיפי לזה תחושות של הילד שהוא לא רצוי

וגם אם אין פה נטיה אובדנית שתוביל למעשה

יש פה בהחלט קריאה לעזרה

(אני לא מבינה בנושא אבל אני זוכרת שקראתי משהו שיש הבדל גדול בין לזרוק אמירה על התאבדות לבין לתאר איך הוא יוציא את זה לפועל

אז זה לכשלעצמו כן דורש התיחסות)

חיבוק, קודם כולמתואמת

זה מטלטל נורא, ולא חסרות לכם טלטלות לאחרונה...

אני חושבת שכדאי להתייעץ עם פסיכולוג בדחיפות, ואם הילד יסכים - שהוא עצמו יגיע אליו. יכול להיות שיהיה צריך לעשות לו הערכת מסוכנות, אבל אולי הפסיכולוג יגיע למסקנה שאין חשש לזה.

אל תקלו ראש וגם אל תילחצו.

בהצלחה❤️

יש לכם המלצה לפסיכולוג? עדיף דרך הקופה?מולהבולהאחרונה

לשתף רופא ילדים? איך זה עובד בכלל?

אגב אנחנו רק בתחילת דרכנו בנושא הקשב...

אולי זה נשמע הזוי אבל אני הייתי נגד טיפול תרופתי והצוות בבית ספר

אמר גם שאין צורך למרות שבעלי היה בדעה שכן... וכאן הקשיים צפים ועולים

אין לי ספק שזה גם רגשי בנוסף להכל

קטונתי מכל החסדים,עם פרק חדש בפודקאסאטגלויה

כמיטב המסורת - מעלה את המגזרת ואת השיר לפרשת וישלח.

את המגזרת עשיתי בשנה ב בקורס של יומן אישי, בשבוע הזה...

תחושת הודיה בשנה אחרי שהצלחתי לצלוח את האוסידי ברוך ה'.