לי ידוע שירקות ירוקים לא מוגבלים אבל אדומים, כתןמים, ובצל כן מוגבל.

נראה לי לך עשו הקלות גם לפי מה שכתבת בהמשך..

לכל מי    שחוותה סכרת הריון         -8-6 שבועות אחרי לידה -  לעשות העמסת סוכר של 75 גרם . ולהיות במעקב כל 3 שנים..

יש סיכון לסוכרת   מבוגרים  !  במיוחד למי שלא חזרה למשקל תקין לאחר הלידה

כתבנו בארטליין אבל הם כבר זוכרות, זה מוצץ של המעון והיא מקבלת אותו רק בשינה בד"כ, מידי פעם מחדשת שלא יתבלבלו בטעות. על הבקבוק כתבתי בתחילת שנה ובאמת נמחק אבל ראיתי שהיא יודעת מה הבקבוק שלה וגם המטופלות מזהות. בתחילת שנה קניתי בקבוק שמגיע עם מדבקות של אותיות לכתיבת השם וזה עמיד לשטיפה רגילה אבל הבקבוק הזה נשבר לנו.

היא נכנסה למעון קרוב לגיל שנתיים אז אולי זה לא באמת רלוונטי לך..

אבל הוא פשוט נמחק וצריך לחדש כל שבועיים

שהילדים לא ישתו לי ממנו🫣 וכן מריחה

העניין שאני די רגישה לריחות

יש להם חותמות מעולות שלא יורדות בכביסה. השתמשתי לטקסטיל.

בשביל חפצים כמו בקבוק מוצץ וכו - מדבקות של אהבה קטנה

וגם על חבילות של טיטולים ומגבונים.

אנחנו לא מביאים שמיכות, הם מקבלים מהמעון.

אני כותבת עם ארטליין, בדרך כלל נמחק אחרי כמה זמן

היו פעמים שהמטפלות כתבו עם לק.

על שמיכות, אולי אפשר לכתוב בטוש שמיועד לבד. ואז זה לא יורד בכביסה.

מבקבוק זה יורד.

ועוד מישהי כתבה בשרשור שזה נמחק.

יש לנו מעיל לילד שהיה של אח שלי וכתבו עליו שם לפני יותר מעשור וזה עדיין קיים, אבל מסינר נמחק לי אחרי חודשיים בערך. אולי כי המעיל בעשור עבר פחות כביסות ממה שהסינר עבר בחודשיים ואולי זה הבדל בין סוגי בדים שונים.

בארטליין

תרשמי יום לפני זה מתייבש אין חשש

או שתרשמי ותכבסי בטוח אין חשש

קשה לדעת מתמונה באופן חד משמעי

תבדקי מחר שוב

אבל אני עשיתי 6 ימים לפני האיחור...אני גם ראיתי קצת אבל חשבתי שאולי אני מתאמצת לראות משהו שאין..מחר אעשה שוב בע"ה

שיהיה בשורות טובות

התעייפתי להתאכזב

הייתי מחכה עוד כמה ימים עד לאיחור ובודקת שוב,

מתפללת איתך!

תנסי מחר בבוקר בטח יתחזק

אצלי כל ההריונות התחילו בפס כזה חלש שרק בזווית מסוימת רואים...

בואי נאמר, אל תאכלי סושי...   

הלוואי וזה ככה בנות!

אני חוזרת בתשובה אם זה חיובי חחחח

הלואי וזה יהיה באמת חיובי.

אצלי כל הבדיקות נראות כך בהתחלה (ולא תמיד מתחזק יום אחרי, לפעמים לוקח יותר)

חיבוק אהובה

ב. היא קיבלה חיסון רוטה?

אבל בכל מקרה, אם משהו נראה לך חריג, תתקשרי להתייעץ עם האחות/רופא.

עדיף לתת כמה שפחות מטרנה שלא ירד לך הכמות של החלב

ובעז''ה זה יעבור מהר

כנראה סתם קפיצת גדילה או גזים....

אין סיבה להפסיק הנקה

כי זה קל לה... לא כי חסר לה חלב

לא הספקתי כל מה שרציתי, אבל מה שכן היה משמעותי מאוד.

החלטתי פשוט לכבות את האינטרנט בפלאפון ככה הפיתוי קטן יותר 

מבינה אותך ממש.

מציעה שכן תיצרי קשר עם בעלך לבדוק מה עשה ופשוט כרגע אין לך ברירה אלא לזרום עם המציאות שנוצרה.

עדיף לך לסבול היום וזה בהחלט נשמע לסבול. ושזה לא יתנקם בך גם מצד בעלך וגם מצד חמותך אם לא תלכו

נראה שאת עושה מעל ומעבר ומוותרת על עצמך הרבה בדרך.

שלום עם המשפחה זה דבר חשוב אבל תשימי לב שזה לא עובר את הגבול שלך.

אני במקומך הייתי עוצרת הרבה הרבה קודם... לא יודעת מאיפה הכוח והסבלנות!

אבל כששוכחים את עצמנו ומתאמצים כ”כ לרצות מישהו שאף פעם לא מרוצה... בסוף מתפוצצים😐.

אז הייתי עוצרת ועושה חושבים מה מתאים לכם. הכי הגיוני בעולם לא לשבש ילדים קטנים ולהתחשב בצרכים שלהם, מצד שני הגיוני שפעם ב... נפגשים ומתאמצים בשביל זה.

בעיני הנורה האדומה זה המניפולציות שלה והעובדה שאף פעם לא תצליחו באמת לרצות אותה.

לכן צריך להיות חזקים ולשים גבול שמתאים לכם.

ואני במקומך הייתי הולכת לייעוץ זוגי לפגישה או 2 כי נראה שהיא מצליחה לתזז את בעלך ולגרום לזה להשפיע על הזוגיות שלכם, ואת זה הייתי עוצרת. אתמול.

כל פעם מתנתקת ואז כשהיא מחליטה לחזור- הם נעמדים דום. במיוחד הוא. 

וכשאני מאירה את תשומת ליבו לזה- הוא אומר לי 'אז מה את מצפה שאעשה?! זו אמא שלי. ניסינו הכל בעבר, שום דבר לא עזר. ככה היא. מה את רוצה שנתנתק ממנה? 

תנסי לראות את זה מנקודת המבט של בעלך.

אני יודעת שלי הרבה יותר קל במובנין מסויימים כשיש לנו קשיים מול המשפחה שלו, כי אז התפקיד שלי הוא לתמוך, ואני לא מרגישה רגשות אשמה. כשיש לנו קושי מול המשפחה שלי, אני נקרעת בין בעלי למשפחת המוצא שלי, ומרגישה אשמה משני הצדדים, וכו'.

אז ברור שלבעלך קשה ממש. וזאת סיטואציה באמת מורכבת, לשניכם.

האם יש דרך להיות ביחד בזה?

להגיש משהו כמו "סליחה שהתלוננתי אתמול. לא התכוונתי להאשים אותך, אני יודעת שאתה לא זה שתכנן את המפגש ככה. ואני יודעת שגם לך קשה מול השגעונות של אמא שלך, ומאוד מעריכה את זה שאתה מנסה לכבד אותה למרות האתגרים.

בוא נהיה שנינו ביחד מול הסיטואציה.

רצינו ללכת, כדי לכבד. מצד שני, אנחנו יודעים שזה יהיה קשה עם הילדים. בחרנו ללכת בכל זאת, ואני לא מתחרטת. זה חשוב לי לשמח אותך בזה. אני רק רוצה  שנעשה את מה שיהיה הכי קל עם הילדים במצב הזה. יש לך רעיונות?"

בהצלחה ♥️

הכל

היא רוצה להיפגש? בשמחה. לא רק מתי שמתאים לך

זה ההבדל בין ניתוק לקביעת גבול

ניתוק אומר - בגלל שאת כזו אני לא מעונין בקרבתך

גבול אומר - אני מאוד רוצה ואשמח אפילו אבל לא יכול בתנאים שלך. אם תתגמשי זה יהיה מעולה ואם לא = אז לא נוכל להגיע

המאמץ לא סביר בעליל, ועוד רק בגלל שחמתך החליטה. אמא/ חמה שאי אפשר לומר לה לא, היא יותר בעיה שלכם מאשר שלה

עם ההיסטוריה שלכן, בעלך כבר מזמן היה אמור להציב גבול ולשים סוף לטרלולים שלה

נשמע סוחט מאוד.

האמת שמה שסיפרת על השבעה ועל יום ההולדת יותר צרם לי. זה מתיש נפשית הקשר הזה.

יש מצב שספציפית כן הייתי זורמת עם הבעל, אבל בוודאי לקחת כמה וכמה צעדים אחורה ביחסים איתה. מערכת היחסים איתה לא תקינה ולא בריאה בעליל

כואב על בעלך שזה מה שהוא מכיר בתור אמא. אני בטוחה שעם ההיגיון והרגש שלך, הוא יבין איך אמא אמורה להתנהג

גם אני נסעתי עם הילדים לשלוחות בשביל בעלי. בסוף לקחתי איתי כמה דברים ברגע האחרון, וישנו בצימר קרוב לשם והיה מושלם. 

אל תדאגי לגבי הילדים. מה שיהיה יהיה. 

הייתי ממליצה על טיפול, אם תצליחי לשקף לבעלך את הקושי שלך סביב הנושא ולשלוח אותו לטיפול סביב הקשר שלו איתה.

אם לא, ואולי אפילו בנוסף גם אם הוא הולך, טיפול גם לך לקבל כלים להתמודד עם זה. לא חייב טיפול ממש, גם אימון או שיטת ימימה יכול לדעתי לעזור. לקבל כח להבין את הצרכים שלך, לדעת לשים גבולות ולההצליח בסוף גם לתת מה שאת מסוגלת.

עברנו סיטואציה דומה, זה פתיר. שולחת חיבוק וממליצה מאוד להשקיע.

(בתור אחת שיכולה להזדהות עם בעלך קצת קצת. )

בעלך יודע בדיוק מי זאת אמא שלו,

תאמיני לי שכמה שזה נושא כאוב אצלך,

אצלו זה פי מליון, כי היא אמא שלו. ובשבילך זה חמות.

הוא כ''כ היה רוצה שאמא שלו תהיה נורמאלית.

אבל היא לא.

והוא יודע את זה יותר טוב ממך.

וזה בטח גם מביך אותו שאמא שלו כזאת יצורה שה' יעזור, אבל הוא לא כ''כ רוצה להודות בזה כל פעם כי גם זה כואב, וגם זה מביך מולך...

אז, עד שיש איתה משהו 'נורמאלי', אחרי הנתק האכזרי שהיא עשתה לו ולאחים, חשוב לו להגיע כמו שצריך, הוא יודע שזה מפגש דפוק, לא נח, לא מתאים לילדים, לעבודה, אבל זה כ''כ חשוב לו רק כדי להרגיש אי של שפיות בתוך הקשר הלא שפוי עם אמא. וכמה שהיא הזויה ילד בסוף זקוק לקשר עם אמא גם אם זה קשר לא טוב.

והוא יודע שאין פתרון נורמאלי, ואת מבקשת פתרון. אין לו, אבל ברגש חשוב לו להיות להגיע למרות שבשכל זה גרוע. אם את מסוגלת, להתעלות על עצמך ולהיות שם בשבילו, זה יהיה מבורך.

כל זה בנוגע להבנת *הרגש* שלו, את כמובן *צודקת,* רק תנסי להיות מאוד עדינה ולא פוגעת , אל תדברי בצורה מאשימה מידי על האמא, למרות שאת צודקת, אבל בעלך יתקשה לשמוע ביקורת על האמא , לכן בזהירות. 

ולטווח הרחוק, תשקלו יעוץ כי באמת החמות מאוד מורכבת. 

חמותך לא יודעת לנהל קונפליקטים. אם היית נשואה לחמותך זה סיפור אחד,

אבל את נשואה לבעלך שהוא הבן שלה.

ומותר לו לרצות שקט תעשייתי ממנה.

את מתייחסת לזה כסחטנות רגשית ולכן קשה לך למצוא מוצא. כי את לא רוצה למצוא מוצא.

אם היה מדובר באדם בריא בנפשו, מבינה.

אבל היא לא בן אדם בריא בנפשו והיא עוד בתוך תקופה ממש מטלטלת.

אולי היא מתחטת על התקופה שאבדה עם אמא שלה? אולי המפגש הפתאומי עם אחים שלה ערער אותה?

מה היית עושה אם היו אומרים לך שלחמותך יש בעיה שכלית והיא לא מבינה סיטואציות חברתיות ומורכבויות.

ובעלך היה אומר לך יש לי אמא שהמוח שלה לא משהו, ההתנהגות בעייתית מאוד. אבל אני עדיין אוהב אותה. כי היא אמא שלי. ולאהבת אמא אין תחליף גם כשזו אמא מאוד מורכבת. בשביל פעם בחודשיים בואי נסמן וי ונשכח מזה.

אני מבינה שבשבילך כל המאמץ עם השבעה מתנקז עכשיו למפגש, אבל זה לא קשור אחד לשני. שבעה זה מאמץ עילאי. סוחט מכל בחינה. אבל זה עובר ולאט לאט מתאוששים.

בעלך לא יכול למצוא פתרון מעבר למה שהציע.

הוא מוכן לקחת שני ילדים לעבודה. את יכולה לקחת אותם לקניון. את הקטנה להרדים במנשא ואת הגדול לנסות להרדים בעגלה.

ואם הוא לא יצליח לישון אז יהיה עצבני ערב אחד.

הבעיה שאת לא מוכנה כי זה נשמע לך דפוק בגלל ההקשר. לא בגלל שזה באמת נורא ואיום. את מכניסה את הדעה שלך לגבי האי כשירות של אמא שלו לשיקולים, ועם זה הוא לא יכול להתמודד.

מציעה להבא לעצור רגע, להבין שאתם יחד בזה. להבין למה חשוב לו שקט תעשייתי. להבין את התדירות. לקבל אבל באמת את הצורך שלו במפגשים/ בשמירה על קשר גם כשהיא לא מגיבה.

ומתוך ההבנה העמוקה הזו, לדבר על מה אפשרי/ לא אפשרי.

ואולי את לא באמת תביני.

כי את לא מסוגלת להבין (ב"ה) את המשמעויות העמוקות שכרוכות בנתק במשפחה. לא כשמתחיל הנתק, ולא בניסיון סולחה.

את לא מבינה מה זה לאבד הורה שעדיין חי, גם אם ההתנהגות שלו נוראית. ואת לא יודעת איך זה מרגיש כשמתחילים הסימנים שזה מתחיל.

את רואה בזה כהתרפסות, הוא רואה בזה אובדן. והלוואי ולא תביני באמת.

רק תנסי לקבל את זה שאת לא מבינה ולהיות פחות שיפוטית כלפי הצורך שלו לשלוח הודעות/ לקיים את המפגש בתנאים שהוא מתקיים.

מבחינתו ההתעקשות שלך לפעול בהגיון בקשר למפגש כאילו זה עוד בילוי ששוקלים את העלויות שלו, גורמת לו לבחור בין הצורך באמא, לצורך באשתו ואת הצומת הזאת קשה לו לקבל.

אולי מבחינה שכלית את צודקת בכל מה שכתבת, אבל מבחינה רגשית אתם בכלל לא על אותו תדר.

החתירה למציאת פתרון עם הילדים בצהריים מהתיאור שלך, נשמע כמו דיון בנוגע לחופשה משפחתית, לא כמו דיון בנקודה כאובה, אולי הכאובה ביותר שיכולה להיות לבן אדם, שהוא קשר עם אמא.

אנשים מחפשים קשר ואהבה מאמהות מהסוג הגרוע ביותר שיש.

הפספוס פה בשיח זועק.

יכול להיות שאם הדיון היה מתקיים במישור אחר לחלוטין, הוא בעצמו היה בוחר אחרת.

מציעה לנהל דיון לאחר מעשה, אבל דיון עומק. לא דיון טכני. כי אם היו אומרים לך חלילה וחס שאחד ההורים שלך חולה במחלה נדירה ויש לכם שבועיים בדיוק להתארגן על טיפול מציל חיים בחו"ל וצריך אתכם פיזית שם, הייתם מתארגנים לנסיעה גם לירח ומוצאים פתרונות להכל!

לכן השאלה פה היא לא מה הפתרון הטכני.

השאלה היא מה המפגש מסמל עבורו, למה בעלך זקוק למפגש. איך זה מרגיש להגיד לאמא כזאת לא, איזה טראומות זה מעורר מהעבר.

לא הכל צריך לשאול דוגרי, אבל זה צריך להיות במודעות שזה מה שמעסיק אותו בדיון על המפגש.

מתוך נתינת מקום לשאלות האלו, לנסות לגשש ולמצוא פשרות שיותר קל *לו* לשאת במחירים של הפשרה.

אם זה מימון נסיעה במונית, בייביסיטר, אם זה לנסוע לבד או כל מה שיהיה לו יותר קל לדלוור הלאה למשפחה שלו.

ואם לשלוח תמונות והודעות בתקופת נתק מסייע לו להיות קשוב לעצמו בתקופת הקשר ופחות להיות מרצה ממה שהוא, אז אדרבא לעודד את זה, לא לבוז לדרך שהוא מצא להתמודד.

נ.ב

אני מכירה המון מקרים של אנשים שחוו תקופת נתק במשפחה, שאח"כ הדפוס משוחזר בדור הבא.

זה בין המקרים אולי הכי קשים לריפוי בנפש.

לא אומרת לוותר, אבל כן להבין כמה זה מורכב מבחינת אמא שלו, לשמור על יחסים תקינים עם הילדים שלה.

בכל אופן, בהצלחה רבה!

מכל מה שכתבת, נשמע שהגיסות שלך מנהלות נכון את המורכבות.

אני כמובן לא יודעת אם היו אירועים אחרים שלא התנהלו בהם נכון,

אבל מה שהם הסכימו לעשות ומה שהם לא הסכימו לעשות, נשמע לי כמו החלטה קולעת בסיטואציה הסופר מורכבת הזו.

אז אולי לפעמים הבאות תשאלי מה הן עושות ותביני מזה מתי כן ומתי לא.

נכון שלכל משפחה יש את האילוצים שלה, אבל זה נשמע כמו מצפן טוב לקבל ממנו כיוון מה הגיוני ומה לא בסיטואציה הזו.

וגם כמשפחה (כל האחים של בעלך) יהיה לכם קל יותר להציג חזית אחידה.

בין כל הרקע והתתמודדות המשפחתית הבאמת מממש מורכבת

לבין מפגש משפחתי שנופל בזמן שפחות נח לך

וזה מובן

אבל הז דבר שקורה בכל משפחה לשפע ים יש משהו שקובעים בזמן שלא לכולם נח

במיוחד עם ילדים

עכשיו נכון יש שאיפה שיתנהלו מלכתחילה אחרת..שישאלו מה נח שיתחשבו וכו

אסל האמת שגם כשהכל נורמלי ותקין זה קורה לפעמים

ואז בכנות טבעי שמישהי  עם אופי מסוים תלחץ יותר וזה יעיק עליה יותר וכו

ואחרת יותר תזרום ותגיד טוב היום ישנו במזנים תקועים.היום יהיו קצת עצבנים..היום ינשו מאוחר..סוג לש מחיר שסופגים לפעמים כששוברים שגרה

מניחה שאת יותר טיפוס א'

ובעלך יותר טיפוס ב'.

ויותר מזה -

תדמייני שהשבירת שגרה והעיפות והעצבנות של הילדה והעומס שמייצר לך- היה עבור משהו אשת ממש שמחה וחשוב לך ואת רוצה בו

מאמינה שהיתה לך תחושה שונה והיית מסוגלת יותר לזרום ולהתמודד גם עם ההשלכות

אבל כאן שגם ככה זה מעיק ומציף את כל המשקעים ולעשות טובה..

אז טבעי שגם ההשלכות של השבירת שגרה מאוד מטרידות אותך ומעמיסות.

זה מובן.

אבל לזהות את זה

בעיני זה חשוב

כי באמת

לבעלך הז כנראה כן חשוב מבחינה רגשית.

משפחה זה מקום עמוק בנפש

גם כשהוא דפוק.ומסובך.

גם אני מחפשת קשר אפילו שיש לי שם מורכבות.

אז לכן הוא יותר רגיש בנושא.

וגם מגיב לא נעים.

זה לא מצדיק ולא בסדר.

אבל

כן מצטרפת לזהירות באופן השיחה בנושא כזה.

יותר רגישות כי זה נוגע באזור רגיש ופגיע.

וגם להבין שטבעי שאם חשוב לו אז יהיה יותר ורם על הילדים ולא חייב להזדהות עם הלחץ לשך על האיך יהיה.

מותר לך כי מובן מתוך המקום שלך

אבל גם מותר לו להגיד שלו נח לזרום ולהסתדר גם עם ילדה עצבנית העיקר שיהיה את המפגש

ובאמת מול התמונה הכללית באמת סוגיה מורכבת ולא קלה

והלוואי ותמצאו דרך להתמקם מולה באופן שיחבר בינכם.

אולי באמת יעוץ מקצועי יתן לכם כלים שם

בעיניי זה ממש חשוב.

אנחנו גם עובדים.

אבל בכל אופן החלטנו לא לשלוח את אחד הילדים לסבב ב למרות שהייתה אפשרות, כי אנחנו יודעים שיהיה לו לא טוב.

לפני כמה שנים הבכור שלנו היה בגן שהיה לו ממש לא טוב ואמרנו בדיוק את מה שאת אומרת - אין ברירה, הוא רגיש, אולי זה מוגזם וכו'.

ובדיעבד אני מצטערת שלא התייחסנו לזה יותר.

זאת אומרת, הלב שלנו היה איתו, והבנות אותו והכל. אבל בפרקטיקה - המשכנו לשלוח אותו לגן.

ורק בסוף הבנו שבאמת באמת הייתה שם התנהלות לא תקינה (לא אלימות חס וחלילה, אבל לא תקין), ולילד רגיש כמוהו זה היה יותר מידי ורק הגביר את החרדה ופגע בו. (ואף ילד לא צריך להיות במצב של סטרס).

בקיצור, לא להתעלם.

לבדוק אופציות אחרות

אני לא מצפה שתמיד יהיה לילדים מושלם בגן, אבל ילד שמסרב בתוקף ללכת לגן, נותן הסברים טובים לזה ובוכה בדברים שקשורים לגן - זו נורה לנו ההורים ואנחנו חייבים להתייחס לזה.

לפעמים ביחס לילדים, אנחנו מנסים ללמד אותם לפתח חוסן. וזה חשוב, אני לא מזלזלת.

אבל לפעמים זה גורם לנו קצת להקטין את החוויה שלהם, או לצפות שהם יסתדרו עם הכלים האלו וזהו.

וזה לא ככה. הם קטנים, העולם גדול.

לא תמיד ההתמודדות הזו מחזקת, אלא מחלישה

ממש עזרת לי רגע לעצור ולהבין מה נכון לו.

אני ממש מסכימה איתך שההתמודדויות האלה לא מחזקות. לא ילד כמוהו בכל אופן.

ברקע גם יש לו הסטוריה של התעללות במעון, ואנחנו הכי רוצים דווקא לשדר לו שאם יש מקום שלא טוב - אז אפשר לספר ולא נשארים.

הבעיה שעד עכשיו קצת הרגשתי שזה לפעמים לא טוב אבל לפעמים סבבה, וגם שהוא קצת דרמטי כי יודע ללחוץ על הכפתור הנכון אצלנו.

מצד שני אחרי שכתבת נזכרתי שבמהלך השנה היה עצוב אם היה חולה באמת ולא יכל ללכת, ורק בימים שבאמת סובל (עם המחליפה) או בקייטנה אז מבקש לא ללכת.

אני באמת מתחזקת במחשבה שצריך למצוא חלופה גם אם זה ידרוש מאיתנו.

ואגב, את העובדה שהוא רגיש ציינתי דווקא לטובת הפסקת המסגרת ולא כהקטנה של החוויות שלו. אני רואה כמה הדברים משפיעים עליו. 

לפעמים גם עם הכלים שנתנו לו נראה שהכל הסתדר והכל בסדר
ואז הילד גדל, וזה צף לו, והוא נזכר וזה פוגע. ואז כבר מאוחר לטפל.
 

גם של הקושי, וגם שכנראה זה לא חזות הכל.

לא כתבת בשום מקום מה הגננת אומרת. דיברת איתה?

היא אמרה שבאמת הילדים הגדולים מתנהגים לא יפה לקטנים והוא רגיש מאד והיא משתדלת להושיב אותם בנפרד באוכל למשל, אבל בסופו של דבר רוב הזמן זה משחק חופשי ונראה שהיא לא מספיק על זה שגם שם הם מתנהגים לא יפה.

גם מבחינתה כאילו לא טוב לך תבוא תגיד, אבל הוא עוד לא יודע איך לעשות את זה. מעליבים אותו והוא ישר מתקפד ומרגיש לבד וצועק או בוכה, הוא לא מצליח בתוך סערת הרגשות לחשוב על ללכת אליה (אולי ניסה בעבר והרגיש שאין מענה מספיק. לא יודעת). אנחנו עובדים על זה גם אבל יש עוד דרך

אני אצמצם ימי עבודה תמורת ימים ארוכים יותר בימים האחרים, בעלי יבקש לעבוד מהבית חלק מהימים, בזמן שבעלי יהיה - נביא בייביסיטר, כשאני אהיה אז אני.

זה יקרע אותנו אבל הנפש שלו חשובה יותר

להוציא אותו משם.

אולי יש קייטנה נחמדה קרוב למקום העבודה של אחד מכם.

דיברתי עם הגננות אבל סליחה שאני אומרת לחלקן לא אכפת וחלקן יש סיבה שהן סייעות ולא גננות. הן לא יודעות להחזיק גן כל כך, גם מי שמנסה. אין להן סמכות כל כך מול הילדים.

נראה לי שבאמת נוציא

לדבר בטלפון בערב

בנחת

לספר כמ  הילד סובל

לנסות לתת מהם כלים

יש לגננות יכולת השפעה מטורפתתתתת

גם להחמיא וזה אבל לחתור לפתרון

שיהיה תורן.שיעזור להם.שיחזיק את הספר של הגננת

שיחלק ממתק או הפתעה לכולם 

כן היא מבינה את הקושי אבל לא יודעת אם הרצון שלה מוגבל או היכולת. במבחן התוצאה נראה שלא טוב לו.

מצד שני זה לפעמים קצת מתעתע. היום נגיד היה יותר טוב ואז אני מתחילה לחשוב - אולי אני טועה, אולי לא פירשתי נכון, אולי אני מגזימה. מבינה?

ומצד שלישי גם אם הולך סבבה בסוף הוא בןכה שהוא נשאר בצהרון כשאחד החברים שלו הולך (הוא קלט שיש שם איזו "נקודת יציאה" שהוא מפספס) שזה מבחינתי עוד סימן שרק בא לו לעוף משם. 

תוציאי אותו מהקיטנה, ותתיעצי עם איש מקצוע להדרכה קטנה שלכם מולו.
בשביל מה לך לעבוד כשהוא ככה? תהיא איתו בבית, בסוף כשיגדל תצטרכי עוד כסף וזמן לטיפול פסיכולוגי בשבילו, את הזמן והכסף תשקיעי עכשיו כשהוא עוד קטן ויותר קל... חבל, הילד סובל!!!!
 

ובכל מקרה נראה לי שעיקר הנקודה אצלו זה חיזוק הביטחון העצמי, שאנחנו עובדים עליו אבל יש הרבה לאן לשאוף. היינו בהדרכה, לא יודעת אם היה מיותר או שהיא היתה גרועה.

לגבי שנה הבאה ששאלת למעלה - אין לנו מושג. עוד אין שיבוצים. לא יודעים מי הגננת, מי הסיעות, מה יהיה ההרכב מבחינת ילדים. צפויים שינויים מהשנה אבל עוד לא ידוע מה.

בכל אופן גננות הקייטנה הן במהלך השנה סייעות או גננות צהרון, בכל מצב הן לא תהיינה גננות האם שלו. אולי הסייעות. 

וגם מזדהה, לפחות עם חלק.

זה ככ קשה

הייתי מנסה למצוא אופציות חלופיות אם אפשר, גם אם יידרש ג'ינגול בשביל זה.  

בייביסיטר, סבתא, לבוא אתכם לעבודה, רוטציות של כל הנ''ל או עוד.

אבל יש שמלות יפות בהלל עיצובים וכאלה, במרכז העיר.

יש בברצ'ה... תלוי מה הסגנון

אם תהיי מעוניינת אנסה לברר מספרים. בבית וגן זה נראה לי בחינם. אולי משלמים רק על ניקוי יבש. ברחובות מחיר סמלי

אני ממליצה לך ללכת לחנות אלגנצה בגאולה בירושלים (דווקא לסניף הזה, יש בו הכי הרבה סחורה)

יש שם מבחר גדול של שמלות קלאסיות ובמחירים טובים

הכל עד 350 שח, שמלות מהממות

קוראים לה דקלה, אם תרצי יש לי מס שלה

אם יש לך זמן לאירוע תקני בשיין . אני עושה אירוע בקרוב וקניתי שמלות מעלפות בכלום כסף

חפרתי באתרים ולא מצאתי כלום לטעמי

Coutiva שמלת ערב, שמלת אורח לחתונה עם עיטור יהלומים מלאכותיים, צבע בלוק אלגנטי יוקרתי בסגנון חברתי מוזיקה פסטיבל אביב/קיץ, שמלת מסיבה, שמלה פורמלית

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

Coutiva שמלת ערב, שמלת אורח לחתונה עם עיטור יהלומים מלאכותיים, צבע בלוק אלגנטי יוקרתי בסגנון חברתי מוזיקה פסטיבל אביב/קיץ, שמלת מסיבה, שמלה פורמלית

תחרה רקומה לנשים בצבע ניגודיות חצוצרה שרוול מותן שמלה באורך הרצפה, שמלה אלגנטית מסיבת ערב רשמית צנועה שרוולים ארוכים

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

תחרה רקומה לנשים בצבע ניגודיות חצוצרה שרוול מותן שמלה באורך הרצפה, שמלה אלגנטית מסיבת ערב רשמית צנועה שרוולים ארוכים

Coutiva שמלת ערב ארוכה לנשים עם צווארון דמוי פנינה, שמלת מסיבה רשמית, לאורחי חתונה

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

Coutiva שמלת ערב ארוכה לנשים עם צווארון דמוי פנינה, שמלת מסיבה רשמית, לאורחי חתונה

קניתי סגנון כזה במקימי בסנטר 1 בירושלים

הייתה הנחה ממש שווה אבל גם בלי הנחה המחיר היה סביר לשמלות ערב יש להם מחלקה לסגנון הזה אם אני זוכרת נכון וכנראה שרק בסניף הזה או שהרעיון שזה רק בסניפים מסויימים אז אולי תמצאי גם בסניפים אחרים שלהם

זה ממש לא!

מצדיעה לך שאת מתפקדת כך איכשהוא, נשמע קשה ממש. הלוואי שבאמת הורמוקס יעזור כמו שזה נשמע

*חברה אמרה לי שהסירופ של הוורמוקס מגעיל ושיש סוכריות מציצה שהן יותר נעימות למשתמש... 

אני לא נתתי גם לבת השניה שלי, אבל היא עדיין עם טיטול וזה קצת אחרת מבחינת ההתעסקות שלה באזור שם..

ותכבסי מצעים ומגבות בהרתחה. 

וחכי עוד לילה, אם עדיין יכאב תביאי ורמוקס...

כלומר אם עשית משהו נגד תולעים וזה עזר כנראה היו תולעים גם אם לא ראית אותם.

ראיתי בהמשך השרשור שכנראה מצאת תולעת..

יש כל מיני שיטות טבעיות נגד תולעים ודברים שיכולים לעזור לכם ללילה שקט כבר הלילה.

תכלס הטיפ הכי טוב הנושא קיבלתי כאן, לא זוכר ממי.. לשים לו גרביים ולהניח בשקע של כף הרגל שן שום. ברפלקסולוגיה זה האיזור של מערכת העיכול ואיכשהו זה משפיע על התולעים לא לצאת.

אח"כ תשקלי לתת משהו למניעה

גרעיני דלעת אומרים שמאוד עוזר

אז אולי תכיני להם משהו פעם בשבוע שעשוי ממלא גרעינים.

ואין לו? זה לא מסוכן?

או שעדיף לעשות עוד בדיקה כדי לוודא

ומי לוקח? כל המשפחה?

וזה עם מרשם?

אולי לא הכי בריא כמו כל תרופה.

אבל יש דברים שאי אפשר לחיות איתם פשוט.

אני גם מביאה מראש.

מבקשת באפליקציה מרשם מהרופא ושומרת סגור בבית.

יש לי תמיד ואם הילד מתעורר חייבת שיהיה לי זמין אחרת זה לילה לבן וגם הילד מסכן ממש מיזה.

סובל.

וגם אם לא.

אבל כשיש תולעים- אין מנוס מלקחת.
לא הייתי מביאה לכל המשפחה.
וכדאי להתייעץ עם רופאה, כי לוקחים פעם ראשונה ועוד פעם שבוע אחרי...יש כללים, כדי שיחסל גם את הבצים אחרת, יחזור לו.

הכי טוב- בפרט שאת לא בטוחה שזה תולעים, למרוח ואזלין בפי הטבעת וקצת בפנים גם, ואם זו תולעת כשהיא יוצאת היא נתפסת בזה כמו דבק ומתה (או משחת החתלה, לא זוכרת עכשיו את השם של המשחה, יכולה לבדוק...)

גם אם לא רואים כלום.

תתני ישר לשניהם כי רוב הסיכויים שמדביקים אחד את השני, לכם - החלטה שלך.

מה שכן, מאוד חשוב - תחליפי מצעים, מגבות, פיגמה, תחתונים, לגזור ציפורניים, לכל מי שלוקח את התרופה. אומרים לכבס בהרתחה - אני מכבסת על 30/40 מעלות וזה גם נראה לי בסדר...

אחרי עשרה ימים אותו דבר, מנה וכביסות וכו.

מאז שאני מקפידה איתם מאוד לשטוף ידיים עם סבון אחרי כל שהיה בשירותים, גם אם זה רק להוריד מים אחרי שגילינו ששכחו 🤭 - התולעים פחתו פלאים

אמל'הההה...

פעם ראשונה בחיים שנתקלתי ביצור הדוחה הזה אתמול בלילה, 🤢🤢🤢 הוצאתי עם מגבון ומאותו רגע, שקט. הילד ממש השתגע 3 לילות וימים, כמה שהסתכלתי לא ראיתי כלום כי כל פעם שהתולעת יצאה הוא התכווץ מרוב שזה הציק לו, נתתי לו ורמוקס, זה נורא ואיום כמה דסר כזה קטן יכול להוציא מהדעת!

בעבר היה לבן אחר שלי, לא ראיתי כלום רק הרופאה אמרה לתת ורמוקס לפי התיאור ואחרי שתי לילות לבנים סוף סוף ישן... אם את חושדת בתולעים נותנים לכל המשפחה ורמוקס כי זה נורא מדבק!