חייבת לומר שמנסיוני אני רגועה יותר מהמעון. בעבר חששתי ממעונות והגדולים שלי היו במשפחתונים/ מטפלות. רק את החמישי שלחתי למעון ואז הבנתי שהמעון הרבה יותר בטוח.
המטפלת עובדת בבית שלה, לפעמים יש שם משחקים עם חלקים קטנים/ מקומות לא בטיחותיים, לפעמים היא מקבלת ילדים חולים והיא בביתה, מבשלת לילדים שלה תוך כדי וכו..
במעון הנהלים מאוד ברורים, הכל בטיחותי, יש מנהלת, מפקחת, יש השגחה כל הזמן( חשוב לבחור מעון טוב ומפוקח).
בגילאים הקשים שהתינוק צריך השגחה כל הזמן לפעמים הרגשתי שכשאני מביאה את הילד למעון אני רגועה יותר, סומכת יותר על הבטיחות במעון מאשר על הבטיחות בבית שלי, שמסתובבים בו חלקים קטנים של משחקים וכו, ואני כל היום בכוננות השגחה על התינוק.
לגבי שאלת הפותחת, עכשיו אני עובדת מהבית( בגלל המצב) ויש לי ילד בן שנתיים, לא יכולה לעבוד איתו, כשאני עובדת הוא באחריות אבא שלו/ האחים שלו. קשה בגיל הזה לדחות סיפוקים, גם כשאומרים לו לא על משהו, צריך להסביר/ להסיח את דעתו. לא רואה מצב שהוא ידחה סיפוקים לשעה שלמה.
ודבר נוסף- אני חושבת שבגיל שנתיים יש כבר צורך חברתי, לבת שלך אין אחים. אני רואה שהבן שלי מאוד נהנה מחברה. הוא אפילו מתגעגע למעון, אוהב מאוד לראות סרטונים מהמעון שהמטפלות שלחו ומזכיר חברים שהוא זוכר מהמעון.
גם בבית הוא משחק המון עם האחים שלו. נראה לי שקשה להעסיק ילדה בת שנתיים כל היום בבית בלי שום חברה, במיוחד שאת עובדת ולא תהיי פנויה אליה. כמה זמן היא תוכל להעסיק את עצמה?
בנוסף, רוב הילדים בגן של גיל 3 מגיעים ממעון/ משפחתון/ יש להם אחים. שזה אומר שיש להם מיומנויות חברתיות בסיסיות. ילדה שהיתה בבית עד גיל 3 ואין לה אחים תגיע , לפי דעתי , עם פער במיומנויות החברתיות ויהיה לה קשה יותר להסתגל לגן.
לכן לפי דעתי לשלח למעון/ משפחתון. תנסי למצא מקום טוב, יש מעונות טובים. הבן שלי קם כל בוקר בשמחה למעון, בתחילת תקופת הקורונה הוא שאל כל יום אם הולכים למעון והצטער שלא.הוא זורח מאושר כשאני מראה לו סרטונים מהמעון.
🤣
(אבל האמת שחלקם בררניים עד כדי כך שגם לא אוהבים את זה...)
